1 לפיכך, אופיו של האדם נובע מנפשו, ולא מבשרו ודמו. רק נפשו של כל אדם יודעת שהיא עברה את הפיתויים, החולי וההשחתה של השטן. בשרו ודמו של האדם לא יכולים לדעת זאת. בהתאם לכך, האנושות הופכת בלא יודעין ליותר ויותר מטונפת, רעה וחשוכה, ואילו הפער ביני לבין האדם הולך ומתרחב, וימיה של האנושות הופכים לחשוכים יותר ויותר. נפשותיה של האנושות נמצאות כולן בידו של השטן. מכיוון שכך, מן הסתם, השטן כבש גם את בשרו ודמו של האדם. איך ייתכן שבשר ודם כאלה ובני אנוש כאלה יוכלו שלא להתנגד לאלוהים ולתאום אותו באופן טבעי? הסיבה לכך שהשטן השליך אותי אל האוויר היא שהוא בגד בי, ועל כן, איך בני האנוש יוכלו להיחלץ מן ההשלכות של זה? זו הסיבה לכך שהאופי האנושי הוא בגידה.

2 לא משנה כמה זמן אתם חסידי אל – אופייהם הוא עדיין אופי של בגידה באלוהים. כלומר אופייהם של בני האדם הוא אופי של בגידה באלוהים, מפני שאין לבני האדם בגרות מלאה בחייהם – יש להם רק שינויים יחסיים בטבעם. בשני הפרקים האלה, אלוהים מזכיר לכל בני האדם שבלי קשר למידת הבגרות של חייהם, לעומק חווייתם, לרמת הביטחון העצמי שלהם ולמקום שבו הם נולדו ולמחוז חפצם, האופי של בגידה באלוהים יוצא בכל זמן ובכל מקום. מה שאלוהים רוצה לומר לכל אדם ואדם הוא זה: בגידה באלוהים היא האופי האנושי. מובן שכוונתו של אלוהים בביטוי שני הפרקים האלה היא לא למצוא תירוצים להיפטרות מהאנושות או גינויה, אלא לגרום לה להיות יותר מודעת לאופייה שלה, וכך, לחיות בזהירות רבה בפני אלוהים בכל עת כדי לזכות בהכוונתו, ולהימנע מלאבד את נוכחותו ולעלות על נתיב האל-חזור שני הפרקים האלה הם צליל אזעקה לכל חסידיו של אלוהים.

עיבוד של "בעיה חמורה מאוד: בגידה (2)" בספר 'הדבר מופיע בבשר'