ספירת חסדי האל גורמת לעיניי לדמוע.

מאחורי שפתיים חשוקות, התייפחויות בגרוני.

כשהייתי רעב, כשכוחותיי אפסו, נתת לי את המזון הטוב ביותר.

כשהייתי כואב ומיואש, כשהכפישו את שמי ועזַבוּני,

ידך מחתה את הדמעות מלחיי, ואתה היית זה שניחם אותי.

הו אלוהים, הו אלוהים, כשרעדתי בחוץ, בקור,

הו אלוהים, הו אלוהים, אתה היית זה שכה חימם אותי.

כשסבלי היה כה קשה, ריחמת עליי.

כשהייתי לבד ואבוד, דבריך היקרים הרגיעוני וניחמוני.

כשהייתי מותש ממכאובים, הבאת מזור והראית לי.

כשהייתי כה גאה וכה שחצן, עונשך לא היה מרוסן.

כשהושפלתי וחטאו נגדי, דוגמתך עודדה אותי.

הו אלוהים הו אלוהים הייתי באפלה ואיבדתי תקווה,

הו אלוהים הו אלוהים ודבריך האירו עלי.

לא היה לי לאן ללכת, לכן הארת את קצה הדרך.

כשהים בלע אותי, הושטת לי יד מהספינה.

כשהשטן צר עליי, חרבך שחררה אותי מאחיזתו.

ניצחתי לצדך, ואתה גם חייכת אלי.

יש הרבה מלים בלבבי. מהמקום שאתה, לבבי לא יוכל לתעות.

הו אלוהים הו אלוהים חסדי אלוהים כִּבדי משקל כהרים.

הו אלוהים הו אלוהים כל חיי לא יוכלו לגמול.

חסדך מגיע כה עמוק. קצרה היריעה מלתארו.