עבור בני אדם, מהותו של המשיח היא אהבה; עבור חסידיו, זו אהבה חסרת גבולות. אלמלא היו בו אהבה ורחמים, אנשים לא היו ממשיכים להאמין בו עדיין.

1 בעבודה שאלוהים עושה למען האנושות בעת התגלמותו כבשר ודם, המהות הברורה והבולטת ביותר שלו היא האהבה; מדובר בסובלנות אין קץ. אתם מדמיינים ש"אם אלוהים מתכוון להכות מישהו ארצה – הוא יעשה זאת, ואם הוא מתעב מישהו – הוא יעניש, יקלל, ישפוט וייסר אותו; הוא כל כך נוקשה! אם אלוהים כועס על בני האדם, הם יפחדו וירעדו מפחד, ולא יהיו מסוגלים לעמוד מול אלוהים". יחד עם זאת, זו רק דרך אחת שבה מתבטא טבעו של אלוהים. בסופו של דבר, מטרתו היא עדיין ישועה. אהבתו עוברת כחוט השני בכל ההתגלויות של טבעו.

2 במהלך העבודה כבשר ודם, מה שאלוהים בעיקר מגלה לאנשים הוא אהבה. מהי סבלנות? סבלנות היא רחמים, שכן היא מעידה על קיומה של אהבה, ומטרתה היא עדיין להושיע אנשים. אלוהים מסוגל לחמול על אנשים כי האהבה מצויה בקרבו. אילו ניחן אלוהים רק בשנאה ובזעם, ורק שפט וייסר בני אדם ללא כל אהבה, המצב לא היה מה שאתם רואים עכשיו, וחורבן היה נופל עליכם. האם הוא היה מוסר לידיכם אמת? אם יוטחו בבני האדם קללות לאחר שהם עברו ייסורים ומשפט, הם ירדו לגמרי לטמיון. אם כן, איך ייתכן שהאנושות של היום עדיין קיימת?

3 השנאה, החמה והצדק של אלוהים מקבלים כולם ביטוי ביסוד הישועה של קבוצת בני האדם הזו. הטבע הזה מכיל גם אהבה ורחמים, וכן סבלנות אדירה. השנאה הזו נושאת תחושה של היעדר ברירה, היא כוללת את הדאגה והציפייה של אלוהים לאנושות, שאינן יודעות גבול! שנאתו של אלוהים מכוונת לשחיתותה של האנושות. היא מכוונת למרדנות ולחטאים של האנושות. היא חד-צדדית, והיא מבוססת על תשתית של אהבה. שנאה יכולה להתקיים רק כשיש אהבה. השנאה שאלוהים רוחש אל האנושות שונה מהשנאה שהוא רוחש אל השטן, מפני שאלוהים מושיע את בני האדם, והוא אינו מושיע את השטן.

עיבוד של "אהבתו האמיתית של אלוהים לאנושות" בספר 'תיעוד נאומיו של המשיח'