217 אני חשה כזו חרטה
I
אני שומעת שאלוהים ישוב לציון ואיני יודעת כיצד להרגיש.
כל כך הרבה שנים אני מאמינה באלוהים, אך מעולם לא מילאתי את חובתי היטב; אני חשה כזו חרטה עמוקה בליבי.
נהניתי כל כך הרבה מאהבת האל, אך מעולם לא נתתי דבר בחזרה.
אלוהים נתן לי כל כך הרבה הזדמנויות ליישם, אך גישתי כלפי כולן היתה רשלנית.
אותי עניין רק המרדף אחר המעמד, התהילה וההון ואני רקמתי תכניות לגורלי העתידי.
מלאה בתשוקות מופרזות, באמת שלא ידעתי בושה ובזבזתי כל כך הרבה זמן טוב.
וכעת אלוהים עומד לעזוב אותנו, אני חשה כזו חרטה.
II
אמנם קראתי הרבה מדברי האל, אך הסתפקתי בהבנת הדוקטרינות בלבד.
כשאני מהרהרת במעשיי אני רואה שהאמת כלל אינה ממשית מבחינתי.
כשאני מתבוננת בטבעי ובמהותי, אני רואה שאיני אוהבת את האמת.
כיצד אוכל אי פעם להשיב לעצמי את מה שעבר? אני חוששת שאלוהים נטש אותי.
אני חשה כזו חרטה – מדוע לא קיבלתי את המשפט והייסורים שהביא אלוהים כאשר קראתי את דבריו?
איני יודעת אם חזרתי בתשובה מאוחר מדי, אני חשה כזו חרטה.
איני יודעת אם אלוהים יעניק לי הזדמנות נוספת, אני חשה כזו חרטה.
