I

מדוע אתה עדיין כזה לאחר כל כך הרבה שנות אמונה באלוהים?

אתה נסים מפני משפט וייסורים כאילו שאפילו לא אכפת לך.

פניך המנוונים מראים את גישתך חסרת האכפתיות,

כאילו שנעשה לך אי-צדק גדול ואין בלבכם רצון ללכת בעקבות אלוהים.

אתה, הבן הבזבזן שירד מגדולתו, לאן מועדות פניך, עקשן שכמוך?

נראה שאתה נשמע לתזמוריו של אלוהים ואינך בוחר בחירות בעצמך.

אתה מתמהמה בצומת ואיבדת את ה'אמונה' שהיתה לך בתחילה.

אתה מישיר מבט נחוש אל המוות וצועד הלאה, לעבר עתיד לא ברור.

II

בערפל, נראה שיש לך 'אמונה גדולה' -

אלוהים לא ינטוש אותך, ולכן אתה ממשיך כאוות נפשך.

התשוקות המופרזות תפסו את מקומם של מאמציך הסובייקטיביים.

אתה עמוס בשליליות ועדיין לא השתחררת ממנה.

לאן נעלמו המצפון וההיגיון שלך? אפילו עכשיו טרם התעוררת.

אתה באמת כזה לא יוצלח, חסר תועלת.

אתה חושב שאופייך הנאצל הוא קדוש ואין לפגוע בו.

אפילו האל בהתגלמותו הוא עניו; לאדם מושחת אין שום כבוד.

III

הטרגדיה היא שאיני מכירה את עצמי בכלל.

בתוך חזותי המאיימת שורץ נבל שפל.

אכזבתי את אלוהים בכך שהאמת אינה בידי ואני חשה כזו בושה.

כיצד אוכל לדבר על מילוי חובתי כאשר טבעי המושחת לא השתנה כהוא זה?

כיצד אוכל לזכות באמת ובחיים מבלי לעבור שפיטה?

עבודתו של אלוהים תסתיים בקרוב ואני אחוזת אימה,

מפחדת שאשקע באסונות ואוכל רק לקונן ולחרוק שיניים.

ועכשיו אתעשת ואקבל את השפיטה ואת הייסורים מאלוהים. רק אז אהיה חכמה.