167 עם אהבתו של אלוהים, לא אפחד
I
מי רודף ועוצר משיחיים? מי מענה ומייסר ללא מעצורים,
ומקווה לשווא למנוע מאתנו ללכת בעקבות המשיח?
מי מכסה את גופי בחתכים וחבורות, מותיר אותי גונח על סף המוות
ומנסה כה נואשות לחסל את גופי ואמונתי כאחד?
ומי מאיים עליי ומנסה לשחד אותי כדי שאבגוד באחיי ואחיותיי,
מנסה לגרום לי לבגוד באלוהים, להפוך ליהודה איש קריות ולאבד את ישועת האל?
מן המיצר, דברי הנועם של אלוהים מהדהדים באזניי.
הם מרגיעים את כאב הפגיעה ברוחי ובגופי.
אני רואה את אלוהים לצדי, שתמיד מנחם ומעודד אותי.
ליבי אינו בודד עוד – יש בי אמונה וכוח להעיד.
II
מי מארגן מודיעים שינטרו בחשאי את מקום הימצאי
ויגבילו את חירותי האישית כך שלמעשה אהיה במעצר בית?
מי בא תכופות אל ביתי, מעמיד פני מבקר תמים אך עוקב אחר כל תנועה מתנועותיי,
מביא מכשירי הקלטה ומתחקר אותי על השתתפות באסיפות וקריאת דברי האל?
ומי גורם לי להתעורר בבעתה ואימה משנתי,
עם סצינות מעינויי, שחוזרות על עצמן שוב ושוב בדעתי?
לבי זועק בקול שסין היא באמת כלא שטני.
אין חופש, שטיפת מוח כפויה ואפילו מה שאנו אומרים נמצא תחת שליטתם.
טענת הממשל הקומוניסטי לחופש דתי הוא פשוט שקר המשמש אותם לחיפוי כשהם מרמים את העולם.
הטבח הבלתי מוסווה חושף את אופיו המרושע של הממשל הקומוניסטי בסין.
אני בטוח שהמשיח הוא האמת, הדרך והחיים.
לא משנה כיצד ירדוף אותי הממשל הקומוניסטי, אני נחוש ללכת בעקבות המשיח עד הסוף.
אפילו הקרבת חיי היא עדות שעליי לשאת.
איני יודע כמה עוד יימשך הלילה האינסופי הזה,
אך כשאהבת האל מנחה אותי ודבריו מעודדים אותי, לא אירא.
