1. שקועה בהשפעת העולם, חייתי חיי שקר והעמדת פנים. הייתי כה זהירה במגעיי עם הזולת ומעולם לא אמרתי מילת אמת בקלות ראש. פעלתי על פי פילוסופיות חיים ונהגתי בחתרנות בעודי מאמינה שאני אצילה. השבעתי את גאוותי הריקה אך לא יכולתי להסוות את האימה שבליבי. דברי האל שופטים וחושפים את טבעה השטני של האנושות. כאילו התעוררתי מחלום, ידעתי שאיני חיה כבן אדם. השקר, האופי הנלוז והרמייה הפכו לחיי ממש. ללא יושר וטוב-לב, על איזה כבוד ועל איזו יושרה ניתן לדבר? אנשים נכלוליים הם שטנים שעל אלוהים לבער ולגרש. שנואה עליי העובדה שאין בי אנושיות, ואני גומרת בדעתי לברוא את עצמי מחדש.

2. אלוהים הוא נאמן וצודק במהותו, והוא בוחן את כולם. הנכלוליות האנושית אינה יכולה לחמוק מעיני האל, ובסופו של דבר היא תיחשף. אנשים ישרים אוהבים את האמת ונהנים מברכותיו של האל, המגונן עליהם. היות שאני מבינה את האמת, אני קורעת מעליי את המסיכה ואני נכונה להיות אדם ישר. בפשטות ובפתיחות אני מנתחת וחושפת את עצמי לעיני כל. איני חוששת שיצחקו עליי. אני הוגנת בדבריי, איני נסמכת על הרגשות ואיני מוהלת בהם מניעים. אין בי רמייה בפני האל ואני מוסרת לו את ליבי. אני ממלאת את חובתי נאמנה ואיני מבקשת דבר בתמורה – רק להשביע את רצון האל. ההרגשה היא טובה כשאני מיישמת את האמת, וליבי שליו. דבר אינו מפריע לי עוד להיות אדם ישר ולמלא את חובתי. אני יראה את האל וסרה מרע, ואני חיה בצלם אנוש. תודה למשפט ולייסורים האלוהיים, על ישועתי.