I

משמיים לאדמה, חבוי בבשר ירדת.

עם האדם עבודתך, ועל שנות סערה רבות גבורתך.

בדרך חתחתים הליכתך, אל עידן חדש הולכתך.

האמת בדינך להצלת האנושות בגאולתך.

שנים רבות עמדו לנגדך, מדחייתך בידי אדם רב כאבך וסבלך.

עד יום זה סבלת, נסתר בצנעתך.

II

כאב הדין נחווה בי ורבים יסורי לבי.

צנוע וקשוב, בין חיים ומוות מרחף אני.

נזכר באהבתך, אוהבך בכל מאודי.

מביט אל העבר, לבי נמלא חרטה בצערי.

משפטיך ותיקוניך רק זיככו לך אהבתי.

אל מול רוח וגשם, עד סוף ימיי לך נאמנותי.

III

חמלתך תראה לי, ותסלח לחולשתי.

בזעמך וחמתך תקלל את אי-ציותי.

חמלתך על כל נפרשת, כעסך עמוק חודר.

מלכותך לי תפארת וחוכמתך לבי שומר.

אחר גיזומיך ודרכיך, זכה יותר אהבתי.

אל מול רוח וגשם, עד סוף ימיי לך נאמנותי.

IV

בדברך ועבודתך את קבוצת המתגברים יצרת.

בתיקוניך הכואבים לנו את חוקך נתת.

מעבודתך טעמתי ובטובך חשתי.

במר ומתק נזכרתי, בין צער ושמחה נדדתי.

אחר דינך ותוכחתך, זכה יותר אהבתי.

אל מול רוח וגשם, עד סוף ימיי לך נאמנותי.

V

להקריב עצמי למען רצונך היא משאלתי.

אל מול ניסיונך אעמוד איתן בנחישותי.

אהבתי אליך מעמיקה, מתק אמצע בכאבי.

עם מילותיך לחברתי, אורך עמי.

אחר נשברתי ונפלתי כה רבות בדרכי, זכה יותר אהבתי.

אל מול רוח וגשם, עד סוף ימיי לך נאמנותי.

VI

נושא משא כה רב, אסרב לדחות עוד מעליי.

קומתי כה נמוכה, אך אהבתך אקבל בשתי ידיי.

אלך אחר הוראתך ואת חיי אשלים.

אמלא אחר רצונך ואת חיי אחיה באמונים.

שנות רוח וגשם, דרכי מלאה בהמולה.

בין אם בצער, שמחה או מוות, אהיה ללא תלונה.

דרך שנות רוח וגשם, אהבתך עמדי בהולכי נחושה.

לך נאמנותי ואמות ללא צער או חרטה.