1 לפיכך, בדעתה של האנושות, אלוהים לא מביא להם תועלת, אלא שהוא תמיד מקלל אותם. לפיכך, האנושות לא מתייחס אליו, לא מקבלת אותו בברכה, ותמיד מתנהגת אליו בקור, וזה מעולם לא השתנה. משום שיש לאנושות דברים בלבה, אלוהים אומר שהאנושות לא סבירה ובלתי מוסרית, ושלא ניתן לזהות בבני האנוש אפילו את הרגשות שהם כביכול מצוידים בהם. האנושות לא מגלה כל התחשבות ברגשותיו של אלוהים, אלא משתמשת במה שהיא מכנה "צדק" כדי לטפל באלוהים.

2 האנושות שרויה במצב כזה כבר שנים רבות, וזו הסיבה לכך שאלוהים אמר שטבעם לא השתנה. אפשר לומר שבני האנוש הם חדלי אישים חסרי ערך, משום שהם לא נוצרים את עצמם בלבם. הם אפילו לא אוהבים את עצמם, אלא רומסים את עצמם. האין זה מוכיח שהם חסרי ערך? האנושות היא כמו אישה בת אל-מוות שמשחקת עם עצמה משחקים ואשר נותנת לאחרים לחלל אותה. אולם אף על פי כן, בני האדם בכל זאת לא יודעים כמה עלובים הם. הם מוצאים תענוגות בעבודה למען אחרים, או בדיבור עם אחרים, ונותנים לאחרים לשלוט בהם. האין זו הטינופת האמיתית של האנושות?

3 משום שבי האדם לא מכירים את עצמם, הפגם הגדול ביותר שלהם הוא חוסר נכונותם להציג לאחרים את קסמם, כלומר להציג את ארשת פניהם המכוערת בגלוי. זה דבר שאלוהים מתעב יותר מכל. משום שהקשרים בין בני אדם הם חריגים ומשום שאין אלה קשרים בין-אישיים רגילים בין בני אדם, על אחת כמה וכמה אין להם קשר רגיל עם אלוהים. אלוהים אמר כל כך הרבה, וכשהוא עושה זאת, מטרתו העיקרית היא לתפוס מקום בלבה של האנושות, ולגרום לבני האדם להיפטר מכל האלילים שבלבם, כדי שאלוהים יוכל להחזיק בסמכות על האנושות כולה ולהשיג את מטרת היותו על פני האדמה.

עיבוד של "פרק 14" מ'פירושים של מסתרי דברי האל לתבל כולה' בספר 'הדבר מופיע בבשר'