1. כשאני חושבת על אמונתי באל בעבר, אני חשה חרטה על מה שעשיתי. אני מואסת בכך שהתכחשתי לעבודתו של אלוהים באחרית הימים, ונותרה בי חרטה נצחית. מדי יום הייתי חולמת על שובו של ישוע, בכל ליבי ייחלתי לעלות אל מלכות השמיים, אך כאשר ישוע בא ודפק על הדלת והופיעה ישועת אחרית הימים, סירבתי לקבל אותה. היות שחשבתי שהאמונה באלוהים משמעה אמונה בכתבי הקודש, הגבלתי את אלוהים לתחומי כתבי הקודש. ליהגתי ושפטתי בשרירותיות את עבודת האל ללא כל רצון בליבי לברר את הדברים. עמלתי כדי לאטום את הכנסייה על מנת למנוע ממאמינים לחפש ולחקור את דרך האמת. כדי לשמר את שמי ומעמדי תחמתי את המאמינים במקום שבו יהיו בהישג-ידי. מעולם לא העליתי על דעתי שבמשך כל השנים האלה אני מסוגלת לשרת את אלוהים אך להנהיג את המתנגדים לו. חטאיי, שלא יימחו לעולם, מכאיבים לי מעבר לכל שיעור.

2. היייתי כל כך מרדנית ומלאת התנגדות, אך בכל זאת אלוהים נהג בי במידת הרחמים וניסה להושיעני בכל דרך. הוא דפק בשערי ליבי בדבריו כל כך הרבה פעמים לפני שליבי הנוקשה החל להתרכך. קיבלתי את המשפט והייסורים שבדברי האל וראיתי כמה אני טיפשה ועיוורת. האנושות לעולם לא יכולה להבין באופן מלא את העושר שיש לאלוהים ושאלוהים הינו. עבודת האל אינה מוגבלת בכללים כלשהם אלא מתקדמת תמיד – אך אני הגבלתי את עבודת האל לדברים הכתובים בכתבי הקודש – כזו יהירות שלא תיאמן. כל כך הרבה מאמינים איבדו את הסיכוי שלהם להיוושע בגלל המכשולים שהצבתי עבורם. כמאמינה באלוהים, בכל זאת התמודדתי מולו על האנשים שהוא בחר – באמת שהייתי פרושית מודרנית. אני ראויה לכל גנאי על מעשיי, אך אלוהים בכל זאת נתן לי סיכוי לחזור בתשובה. כשאני רואה את אהבתו האמיתית של אלוהים אני חשה שאני חייבת לו כל כך הרבה.

אלוהים, האמנתי בך אך לא הכרתיך, אלא התנגדתי אליך ושפטתי אותך. אני באמת מסוגו של השטן, איני ראויה לרחמיך ולישועתך. אלוהים, אני אחזור בתשובה ואקבל את משפטך. אחתור לאמת בכל מאודי, אמלא את חובתי ואגמול לך על אהבתך.