ז'נשי העיר ז'נגז'או, מחוז הנאן

לפני עשר שנים, בהיותי מונע בידי טבעי היהיר, לא הצלחתי לעולם לציית לסידורי הכנסייה באופן מלא. הייתי מציית אם הדבר התאים לי, אך אם לא - הייתי בוחר אם לציית או שלא. מכך נבעו הפרות חמורות של סידורי העבודה במהלך מילוי תפקידי. עשיתי מה שרציתי, פגעתי בטבעו של האל וכתוצאה מכך נשלחתי הביתה. לאחר מספר שנות התבוננות עצמית, הכרתי את טבעי שלי, פחות או יותר, במידה מסוימת; באשר להיבט של האמת שהוא מהותו של אלוהים, עדיין לא ידעתי הרבה. מאוחר יותר, הכנסייה ארגנה שאהיה מופקד על עבודת הפצת הבשורה, התחילו להתעורר בי חשדות בנוגע לאלוהים: אני כה מושחת וגם פגעתי בטבעו של אלוהים. מדוע שאלוהים ישתמש בי? האם הוא מנצל אותי? האם אסולק מן הדרך לאחר שאנוצל? אה! היות שהכנסייה נתנה לי הזדמנות אני מתכוון להוקיר אותה, אפילו אם אצטרך להפוך לעושה-שירות. מאותו רגע והלאה מילאתי את תפקידי מתוך הלך רוח כזה, אך מבלי לבקש מטרה נעלה יותר – להיעשות מושלם בידי אלוהים.

פעם, כשתרגלתי דבקות רוחנית, ראיתי את דבריו הבאים של אלוהים: "כיום, אתם לא יכולים להסתפק רק באופן שבו אלוהים כובש אתכם, אלא שעליכם גם לשקול את הנתיב שבו תצעדו בעתיד. צריכות להיות לכם שאיפות, ואתם צריכים להיות מספיק אמיצים כדי להפוך למושלמים, ואסור לכם תמיד לחשוב שאתם חסרי יכולת. האם האמת מעדיפה אנשים מסוימים? האם האמת יכולה להתנגד במכוון לאנשים? אם אתם עוסקים בחיפוש אחר האמת, האם האמת מסוגלת להמם אתכם? אם תעמדו איתן למען הצדק, האם הוא יוכל למוטט אתכם? אם שאיפתכם האמיתית היא לעסוק בחיפוש אחר החיים, האם החיים יכולים לחמוק מכם? אם האמת לא בידיכם, הסיבה לכך היא לא שהאמת מתעלמת מכם, אלא שאתם מתרחקים מהאמת. אם אתם לא מסוגלים לעמוד איתן למען הצדק, הסיבה לכך היא לא שיש משהו לא כשורה עם הצדק, אלא שאתם מאמינים שהוא לא תואם את העובדות. אם לא זכיתם בחיים לאחר שעסקתם שנים רבות בחיפוש אחריהם, הסיבה לכך היא לא שהחיים לא הוגנים כלפיכם, אלא שאתם לא הוגנים כלפי החיים, ושהרחקתם אותם מעצמכם ....אם אתם לא עוסקים בחיפוש אחר הדברים האלה, ניתן רק לומר עליכם שאתם פסולת חסרת ערך, שאתם נטולי אומץ בחייכם, ושאין לכם האומץ להתנגד לכוחות החושך. אתם חלשים מדי! אתם לא מסוגלים להימלט מכוחות השטן שצרים עליכם. אתם מוכנים רק לנהל חיים בטוחים ומוגנים ולמות כבורים. הדבר שצריך לשאת פרי הוא עיסוקכם בשאיפה להיכבש – זוהי חובתכם המצפונית. אם אתם שבעי רצון מכך שנכבשתם, אתם מגרשים את קיומו של האור" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, חוויותיו של פטרוס: הידע שלו על ייסורים ומשפט). לאחר שאכלתי ושתיתי קטע זה מדבר האל, התרגשתי מאד בתוכי. ראיתי שכוונתו של אלוהים היא לאפשר לכל האנשים לבקש שאלוהים יהפוך אותם למושלמים וראויים לשימוש. אז החלטתי: אניח בצד את חששותיי האישיים ולא אהיה עוד שלילי או סביל. אאמין בדברי אלוהים ואשאף לכך שאלוהים יביאני לידי שלמות. אבל בהדרגה, מפני שעדיין לא ידעתי את מהות נאמנותו של אלוהים, התחלתי שוב לחדול מלהאמין בדבריו של אלוהים. תמיד חשבתי שדברים אלו מופנים למישהו אחר ויכולים רק לספק מעט נחמה ועידוד לאדם מסוגי. נזכרתי שוב ושוב כיצד פגעתי פעם בטבעו של אלוהים, שטבעי הוא כה מושחת, שלעתים אף חשפתי את טבעי המושחת בעודי ממלא את תפקידי, שלעולם לא אוכל להפוך למושלם גם אם אבקש זאת בכל מאודי. חשבתי כי עליי להסתפק רק בהיות עושה-שירות. מבלי משים התחלתי שוב לחיות במצב סביל. עד שיום אחד, בעודי אוכל ושותה את דבר האלוהים, ראיתי את דברי האלוהים הבאים: "מהותו של אלוהים היא נאמנות – הוא עושה את מה שהוא אומר, וכל מה שהוא עושה מוגשם. הוא נאמן..." ("ההיבט השני שבחשיבות ההתגלמות כבשר ודם" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). ברגע הזה נדמה היה שדבר-מה בתוכי נכנס למקומו הנכון, כאילו ערפל שהתפשט בלבי נגוז פתאום. שנים של אי-הבנות וחששות נעלמו בן-רגע. אז נזכרתי באותו קטע מדבר האל שנהגתי לאכול ולשתות: "אם שאיפתכם האמיתית היא לעסוק בחיפוש אחר החיים, האם החיים יכולים לחמוק מכם? אם האמת לא בידיכם, הסיבה לכך היא לא שהאמת מתעלמת מכם, אלא שאתם מתרחקים מהאמת. אם אתם לא מסוגלים לעמוד איתן למען הצדק, הסיבה לכך היא לא שיש משהו לא כשורה עם הצדק, אלא שאתם מאמינים שהוא לא תואם את העובדות. אם לא זכיתם בחיים לאחר שעסקתם שנים רבות בחיפוש אחריהם, הסיבה לכך היא לא שהחיים לא הוגנים כלפיכם, אלא שאתם לא הוגנים כלפי החיים, ושהרחקתם אותם מעצמכם..." ברגע הזה, חשתי בהעברה של צדק ואהבה מעוררי יראה ונעדרי גבולות, מבין השורות של דברי האל, ראיתי שאלוהים הוא כה אצילי ואדיר, ובו בזמן ראיתי את שפלותי, צרות המוחין והניוון שלי עצמי. אלוהים הוא נאמן. אין לפקפק בכך – זה לא מוטל בספק. מהותו של אלוהים היא נאמנה. הוא ראוי לאמון והוא מנסה להציל את האדם עד כמה שאפשר. כל עוד אדם מבקש את האמת ומעוניין לשנות את טבעו על פי דרישותיו של אלוהים, אלוהים יהפוך את האדם לשלם, מפני שמה שאלוהים אומר הוא יעשה, ומה שהוא יעשה יקום ויהיה! במקום זאת, חשדתי שאלוהים הוא כמו אדם ושהוא ישליך אותי הצידה מרגע שאחדל מלהועיל. לא התייחסתי לדבר האלוהים כאמת כלל, ויתרה מזאת, לא האמנתי באלוהים בכנות ובוודאות. במקום זאת, חייתי בדמיון ובחשדות שבמוחי, בהיעדר אומץ בפני האמת ומתוך כניעה פחדנית להשפעות אפלות, מחוסר יכולת להתייצב למען הצדק. אז הבנתי באמת שחשוב מאד לבקש את ידיעת מהותו של אלוהים. אילו הקדשתי בעבר את תשומת ליבי לחקר טבעו ומהותו של אלוהים, לא הייתי מבלה שנות חיים כה רבות בחשש ולא הייתי מעכב את התקדמות חיי.

תודה לך, האל הכול-יכול! אתה הוא שדאגת לי, הארת את עיניי והדרכת אותי כיצד להיפטר מהשלשלאות אליהן הייתי כבול במשך שנים כה רבות; אתה זה שאיפשרת לי לצאת מן הערפל. בעבר לא ידעתיך והרביתי לחיות באי-הבנה, ללא יכולת לבטוח בדברך, אליו התייחסתי כחומר המיועד אך ורק לנחם בני אדם ולעודדם. לא התייחסתי לדברך כאמת וכחיים, ויתרה מזאת, לא התייחסתי אליך כאל אלוהים. אבל אתה נשאת אותי באורך רוח והיית סבלני כלפיי. הארת את עיניי ונגהת את אורך עליי, כדי שיהיה לי מעט ידע אודותל מהותך הנאמנה והצודקת. זוהי דוגמא מובהקת לאהבתך את האדם. הו, אלוהים! מעתה ואילך אשקיע מאמץ אדיר באמת הנוגעת להכרת האל, אעמוד בציפיותיך כלפיי, אבקש בכל מאודי לדעת את מהותך ואשאף לשינוי בטבעי במהרה, כדי שתוכל להביאני לידי שלמות!