לנצח את הקרב נגד השטן
דברי האל אומרים: "כשתמרדו בבשר, תתחולל בקרבכם מלחמה באופן בלתי נמנע. השטן ינסה לגרום לאנשים ללכת בדרך הבשר והדם, לפעול על פי תפיסות הבשר והדם ולתמוך בתפיסות הבשר והדם. עם זאת, דברי האל יהפכו אותם לנאורים ויאירו אותם מבפנים. והפעם אתם תצטרכו לבחור אם אתם חסידי האל או חסידים של השטן. אלוהים דורש מבני האדם להנהיג את האמת בראש ובראשונה כדי לטפל בדברים שבקרבם, עם המחשבות והתפיסות שאינם כלבבו של אלוהים. רוח הקודש נוגעת בבני האדם בלבבותיהם, מאירה אותם והופכת אותם לנאורים. כך שמאחורי כל דבר שקורה ניטש קרב: בכל פעם שבני אדם מנהיגים את האמת או מנהיגים את אהבת האל, ניטש קרב גדול. אף אם נדמה שבשרם ודמם כשורה, למעשה ניטש בעומק לבם קרב של חיים ומוות, ורק לאחר הקרב הקשה הזה ולאחר חשבון נפש רב, ניתן יהיה להכריע מי ניצח ומי הובס. אי-אפשר לדעת אם לצחוק או לבכות" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, רק אהבת האל היא אמונת אמת באלוהים). בכל פעם שקראתי את הפסקה הזו מדברי האל, הייתי מהרהר כך: האם באמת כה קשה לנהוג על פי האמת? כשאנשים אינם מבינים את האמת, הם אינם יכולים לנהוג על פיה. מרגע שהבינו אותה, האם לא די לנהוג לפי רצון האל? האם באמת ייתכן שזה כה רציני, עד ש"למעשה ניטש בעומק לבם קרב של חיים ומוות"? רק מאוחר יותר, בזכות ניסיון של ממש, טעמתי קצת מהעובדה שלא קל לנהוג על פי האמת. מה שאמר אלוהים עולה לחלוטין בקנה אחד עם האמת. אין בזה אפילו שמץ הגזמה.
לפני זמן-מה, חשתי שאחות שעבדה אתי הייתה יהירה והסתכלה עליי מלמעלה; לא יכולתי שלא לשקוע במצב לא יאה. התחלתי להטיל על עצמי הגבלות בגללה. לא יכולתי להניח לעניין בעבודתי. הייתי כנוע בדבריי וזהיר במעשיי עד כדי כך שלאחר זמן-מה, הייתי מתבונן בהבעתה בזמן שאמרתי או עשיתי משהו, ולא נשאתי בנטל עבודתי. חייתי לגמרי באפלה. לא יכולתי לחלץ את עצמי אפילו שידעתי שמצבי מסוכן. בלב הסבל, התפללתי לאלוהים שוב ושוב, אז חשבתי: דבר עם אחותך מלב אל לב, מצא נתיב של אור. אולם כשהגעתי לסף ביתה של אחותי, עלתה בי מחשבה אחרת: מה תחשוב אחותי כשאדבר על זה? האם היא תאמר שיותר מדי דברים קטנים מעסיקים את מוחי, שאני טרחה גדולה מדי, שקשה מדי להסתדר אתי? ברגע שמחשבה זו עלתה במוחי, היה זה כאילו ראיתי את המבט המוזר בעיניה, את גישתה מלאת הבוז. לפתע נעלם אומץ לבי ונעשיתי רופס, כאילו כל גופי נתקף עווית. פעם נוספת העניקו לי דברי האל הארה פנימית: "אם יש לכם סודות שאתם לא ששים לשתף ואם אתם לא מוכנים לחשוף את סודותיכם – כלומר את הקשיים שלכם – בפני אחרים כדי לחפש את דרך האור, אני אומר שאתם לא תקבלו את הישועה בקלות, ושאתם לא תגיחו בקלות מהחושך "(הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, שלוש תוכחות). חרש עודדתי את עצמי: היה אמיץ, היה פשוט והיה פתוח. אין מה להתבייש בנהיגה על פי האמת! אולם בו בזמן, הציקה לי תחושה מנוגדת: אל תאמר דבר – אנשים אחרים בוודאי חושבים שאתה בסדר. אם תדבר על זה, הם יחשבו שיש לך יותר מדי עניינים קטנים על הראש, והם לא יחבבו אותך עוד. אחח! מוטב לא לומר דבר, אם כך! בעודי מהסס שוב, חשבתי: להיות אדם ישר פירושו שאינך יכול להיות ביישן ומפוחד! אולם, ברגע שרכשתי אפילו מעט ביטחון, גאו בי שוב רעיונות השטן: אם תדבר על זה, אנשים אחרים יידעו את פניך האמיתיות, ואתה תהיה אומלל! לבי התכווץ לפתע. כך נמשך לבי לכאן ולשם בקרב בין החיובי לשלילי, השחור והלבן. ידעתי בבהירות: חוסר רצוני לדבר היה רצון להגן על כבודי מתוך גאווה. אולם כך מצבי לא ייפתר ולא יהיה לדבר כל תועלת לעבודתי. רק בקשת שיתוף במטרה לפתור את הנושא הזה תועיל לעבודתי ותעלה בקנה אחד עם רצון האל. אך ברגע שעלתה בי המחשבה שאם היא תדע היא עלולה להעריך אותי עוד פחות, איבדתי את האומץ לנהוג על פי האמת. חשתי שאם אדבר על כיעורי שלי, אחוש כאילו אני לא יכול להמשיך לחיות! לרגע חשתי סערת נפש גדולה, ולבי כאב מאוד כאילו עלה באש. זה היה קשה כמו ניצבתי מול החלטה של חיים ומוות, ומבלי משים פרצתי בדמעות, וכל שנותר לעשות היה לזעוק בלבי לאלוהים מתוך חוסר אונים. ברגע המכריע, שוב הבהבו דברי האל במוחי: "אסור לאנשים צעירים להיות בלי האמת, ואסור להם להחביא צביעות ורשע בלבם... צעירים צריכים להיות מספיק אמיצים כדי לא להיכנע לדיכוי מצד כוחות החושך וכדי לחולל שינוי בחשיבות קיומם" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, דברים לצעירים ולזקנים). דברי האל אפשרו לי לבסוף להרגיע את לבי חסר המנוח: לא משנה מה, לא אוכל עוד להיות נתון ללעגו של השטן! לא אוכל עוד למרוד באלוהים. עליי לזנוח את עצמי ולנהוג על פי האמת. מרגע שאזרתי את האומץ למצוא את אחותי ולנהל איתה שיתוף מלב אל לב, התוצאה התעלתה מאוד על ציפיותיי. לא רק שהאחות לא הביטה בי בהתנשאות, היא גם התוודה על שחיתותה, ערכה חשבון נפש, זיהתה על מגרעותיה והתנצלה בפניי. היא אמרה שבעתיד – כשניתקל בבעיות – עלינו לשתף זו עם זה את האמת כדי לזכות בהבנה הדדית, להישמע לאמת מתוך עיקרון, ללמוד מהחוזקות זו של זה כדי לפצות על מגרעותינו, ולעשות יחד את עבודת הכנסייה בצורה טובה. כך הגיע לקצו הקרב ללא כלי הנשק. הבעיה שלי נפתרה ולבי הוקל. כשחשבתי לאחור על הקרב העצום שהתנהל בלבי בזמנו וטעמתי את הסבל שבקרב לחיים או למוות, רק אז הבנתי כמה חמורה הייתה דאגתי היהירה לשמירה על כבודי. זה היה חלק מהחיים שלי עד כדי כך שחייתי באפלה, ניצב בפני קריאה אחר קריאה מאלוהים אך מחוסר יכולת להשתחרר. הבנתי את האמת אך לא יכולתי לנהוג לפיה. הושחתי עמוקות מדי בידי השטן! כמו כן חוויתי שלנהוג על פי האמת ולהיות אדם ישר זה לא קל.
רק לאחר חוויה זו הבנתי את דברי האל: "בכל פעם שבני אדם מנהיגים את האמת או מנהיגים את אהבת האל, ניטש קרב גדול. אף אם נדמה שבשרם ודמם כשורה, למעשה ניטש בעומק לבם קרב של חיים ומוות." דברים אלה נאמרו על טבעה המושחת של האנושות מפני שטבעם השטני של בני אדם נטוע עמוק מדי בבשר. האדם כבול וכלוא על ידו, והוא הפך לחיים שלנו. כשאנו נוהגים על פי האמת, אנו זונחים את חיינו הבשריים. תהליך זה כמוהו כהיוולדות מחדש, כמוות ותחייה. זהו באמת מאבק וקרב לחיים ולמוות, וזהו תהליך כואב למדי. כשאיננו יודעים את טבענו שלנו ואין לנו הרצון לסבול או לשלם מחיר, בהחלט לא נוכל לחיות על פי האמת. בעבר חשבתי שקל לנהוג על פי האמת – זאת מפני שלא הייתה לי כל הבנה של טבעי המושחת ולא ידעתי כמה עמוקה שחיתותי. בעתיד, אני מוכן להכיר את עצמי יותר לעומק דרך חוויה אישית, לבקש לנהוג על פי האמת בכל עניין ולזנוח את עצמי!
אסונות הפכו כעת לאירוע שכיח ברחבי העולם. האם תרצו להילקח למלכות השמיים לפני האסונות הגדולים? הצטרפו לקבוצת אונליין כדי לדון בכך ולמצוא את הדרך.