210 המשאלה העמוקה להכות על חטא
בראותי שיום תפארת האל מתקרב אלינו,
לבי מתמלא צער וחשש.
את התרסתי כנגד האל אני זוכר בחרטה,
מחשבות מחרידות עקב חובי כלפיו.
האל בחר בי, בכדי שאצטרף למשתה המלכות.
האל מראה לי את הנתיב שעלינו לשמור.
הוא מטיף לי שוב ושוב אך אינני מקשיב לו.
אינני מצליח לזכות באמת ואני מפחד להתמודד איתו.
להאמין באל מבלי יכולת
לספק אותו זה דבר מביש.
אני מאכזב את האל על אף כל מה שעשה עבורי,
אני יודע באמת איזה חוב יש לי.
אגמור בדעתי לחפש אחר האמת,
אבלה את חיי בתגמול על כל חסדי האל.
איזו מתנה נדירה מהאל זו
להקדיש לו את שעותיי האחרונות.
אני רואה דוקטרינות כמציאות אמיתית.
אני מתרגל עבודה קשה במקום אמת,
אינני מקדיש את עצמי, מלא בהונאה.
כשאני עובר גיזום, אני מתגונן ולא מציית.
האל מסדר את כל הדברים כדי לעזור לי לזכות באמת.
אך אינני מציית או מחפש אותה.
הולך בעקשנות בדרך הפרושים, מבלי להביט אחור.
האל שונא אותי וחיי אפלים, מרים ממוות.
להאמין באל מבלי יכולת
לספק אותו זה דבר מביש.
אני מאכזב את האל על אף כל מה שעשה עבורי,
אני יודע באמת איזה חוב יש לי.
אגמור בדעתי לחפש אחר האמת,
אבלה את חיי בתגמול על כל חסדי האל.
איזו מתנה נדירה מהאל זו
להקדיש לו את שעותיי האחרונות.
דברי השיפוט של האל מתרוצצים בליבי כחרבות,
משאירים אותו כואב ומעונה.
רק אז ליבי העיוור והאטום מתחיל לנוע,
ואני שונא את מנוסתי העיקשת מן האמת.
אני מביא לידי ביטוי רק את טבעו של השטן.
אין לי עקרונות אמת במילוי חובתי, אלא רק רעיונות.
ואף אחד ממעשיי לא יכול להקרא מעשה טוב.
אכן אינני ראוי להנות מדבר האל.
להאמין באל מבלי יכולת
לספק אותו זה דבר מביש.
אני מאכזב את האל על אף כל מה שעשה עבורי,
אני יודע באמת איזה חוב יש לי.
אגמור בדעתי לחפש אחר האמת,
אבלה את חיי בתגמול על כל חסדי האל.
איזו מתנה נדירה מהאל זו
להקדיש לו את שעותיי האחרונות,
להקדיש לו את שעותיי האחרונות.