I

יש כאב בעמקי ליבי. בכל פעם שאני חושבת על העבר, אני מרגישה כאילו מישהו מסובב סכין בליבי.

בעבר התנגדתי למשיח וגיניתי אותו. האמנתי באלוהים אך לא הכרתיו, אלא התנגדתי אליו.

הייתי עדה לכך שהמשיח הביע את האמת אך עדיין התכחשתי אליו – איני שונה מהפרושים.

לעולם לא אשכח את השיעור הזה, שנכתב בדם. נותרה בי חרטה שאין לה קץ.

II

במשך שנים הייתי מאמינה באלוהים, אך לא חתרתי אל האמת. הצטיידתי בידע אודות כתבי הקודש פשוט כדי להציג עצמי לראווה.

הייתי מדברת על תיאוריות תיאולוגיות כדי לגרום לאחרים להעריצני ולשאת אליי את עיניהם. עבדתי קשה למען ברכות ופרסים.

הייתי אנוכית ושפלה, ולעולם לא הקדשתי מחשבה לרצון האל. עשיתי כל כך הרבה רעש בעניין השבעת רצון האל – אך לא יישמתי את האמת.

נשבעתי אמונים לאלוהים מהשפה ולחוץ, אך לא מילאתי את חובתי. כלפי חוץ הייתי אדוקה באמונתי, אך לא נשמעתי לאל.

III

משפטו של האל והייסורים שהביא גרמו לי להשתטח ארצה. אני רועדת מפחד כשאני נוכחת בטבעו הצודק של אלוהים.

אני שונאת את שחיתותי העמוקה ואת חוסר האנושיות שבי. ביצעתי יותר מדי עבירות ושברתי את ליבו של אלוהים.

אלוהים כבר מזמן היה אמור להשמיד אותי בגלל כל מה שעשיתי – אך אלוהים נוהג עמי בסבלנות ובסובלנות והוא מעניק לי הזדמנות לחזור בתשובה.

כשאני נוכחת בישועת האל, לבי נמלא חרטה. אני נחושה בדעתי ליישם את האמת ולהביא לידי ביטוי בחיי את צלם האנוש.

אני נכונה להקדיש את חיי לאלוהים ולגמול לו על אהבתו. אשמע לאלוהים ואעבוד אותו לעד.