1 יש פער גדול בין האופן שבו בני האדם מכירים את אופיים שלהם לבין האופן שבו חשף אלוהים את האופי האנושי. אנשים אינם מבינים את עצמם ברמה הבסיסית ביותר, אלא הם מתמקדים ומקדישים את האנרגיה שלהם לפעולותיהם ולביטויים חיצוניים. אפילו אם מדי פעם מישהו אומר דבר מה ביחס להבנתו את עצמו, דבריו לא יהיו מעמיקים מאוד. בני אדם אף פעם לא חושבים שהם סוג מסוים של אדם או שיש להם אופי מסוג מסוים משום שהם עשו דבר מסוים או חשפו דבר מה. אלוהים חשף את אופיה ומהותה של האנושות, אך בני האנוש מבינים שהאופן שבו הם עושים דברים ומדברים הוא פגום ולקוי. לכן הנהגת האמת היא משימה מפרכת לבני האדם.

2 בני האדם חושבים שטעויותיהם הן רק ביטויים רגעיות שנחשפים מתוך חוסר זהירות, ולא גילויים של אופיים. בני אדם שמתייחסים אל עצמם כך לא מסוגלים להנהיג את האמת, מפני שהם לא מסוגלים לקבל את האמת כאמת ולא צמאים לאמת. לפיכך, כשהם מיישמים את האמת הם פועלים על פי הכללים רק כדי לצאת ידי חובה. בני אדם לא תופסים את אופיים כאופי שהושחת במיוחד, והם מאמינים שהם לא גרועים עד כדי כך שצריך להשמיד או להעניש אותם. הם חושבים שאין זה נורא לשקר מדי פעם, והם מתייחסים אל עצמם כאל טובים בהרבה מאשר הם היו בעבר. אולם למעשה, על פי התקנים, קיים כאן הבדל גדול, מכיוון שלבני אדם יש רק פעולות מסוימות שעל פניהן לא נוגדות את האמת, כשהם לא מנהיגים את האמת.

עיבוד של "הבנת האופי והנהגת האמת" בספר 'תיעוד נאומיו של המשיח'