1 כל עוד יש לכם כעת שביב של תקווה, בין אם אלוהים זוכר את אירועי העבר ובין אם לאו, עליכם לשמור על המנטליות הבאה: "אני חייב לשאוף לשינוי בטבע שלי; לשאוף להכיר את אלוהים. אסור שהשטן יוליך אותי שולל שוב לעולם, ואסור שאעשה שוב כל דבר שימיט חרפה על שמו של אלוהים." התחומים העיקריים שקובעים אם תוכלו לזכות בישועה ואם תהיה לכם תקווה כלשהי הם אלה: אחרי ההאזנה לדרשה, האם אתם יכולים לקבל את האמת או לא, האם אתם יכולים להנהיג את האמת, והאם אתם יכולים להשתנות.

2 אם אתם רק חשים חרטה ואם אתם רק ממשיכים לחשוב באותה דרך ישנה כשמגיע הזמן שתפעלו, ואז אתם פועלים שוב בהתאם לכך – בנוסף, אם אתם לא מבינים כלל את העניין הזה, אלא שמצבכם רק מחמיר ומחמיר – הרי שלא תהיה לכם תקווה, ואתם מקרה אבוד. ככל שתבינו את אלוהים יותר, וככל שתבינו את עצמכם יותר, כך תהיו יותר מסוגלים למשול בעצמכם. ככל שתבינו את אופייכם יותר לעומק, כך תהיו יותר מסוגלים למשול בעצמכם. לאחר שתסכמו את כל החוויות שעברתם, לעולם לא תיכשלו שוב בעניין הזה.

3 למען האמת, לכולם יש פגמים, והם כולם חושפים טבע מושחת במידה מסוימת, כגון יהירות או שחצנות, או שהם מבצעים עבירות מסוימות, או טעויות או שגיאות מסוימות, בעבודתם, או שהם מרדנים במקצת. אלה הם דברים שאף אדם מושחת לא יכול להימנע מהם. עם זאת, לאחר שתבינו את האמת, תהיו מסוגלים להימנע מהם, ואז דברים שקרו בעבר כבר בהכרח יטרידו אתכם תמיד. במקום זאת, הפחד הוא שבכל זאת לא תשתנו אפילו לאחר שתבינו דברים, שתמשיכו לעשות דברים אפילו כשאתם יודעים שהם שגויים, ושתמשיכו לפעול באופן מסוים אפילו לאחר שיאמרו לכם שהם שגויים. בני אדם כאלה לא יכולים לזכות בגאולה.

עיבוד של "כדי לשרת את אלוהים, יש לצעוד בנתיבו של פטרוס" בספר 'תיעוד נאומיו של המשיח'