נספח: אמיתות נוספות בהפצת הבשורה

הנושא בו עסקנו במפגשים הקודמים היה ביצוע חובותיך בצורה נאותה, וסיווגנו את החובות שאנשים צריכים לבצע כמו גם העובדים. מהן הקטגוריות הספציפיות? (הקטגוריה הראשונה היא עובדים המפיצים את הבשורה, הקטגוריה השנייה כוללת מנהיגים ועובדים ברמות שונות בכנסייה, הקטגוריה השלישית כוללת עובדים המבצעים סוגים שונים של חובות מיוחדות, הקטגוריה הרביעית מורכבת מאלו המבצעים חובות רגילות, הקטגוריה החמישית כוללת את אלו המבצעים את חובותיהם בזמנם הפנוי, והקטגוריה השישית מתייחסת למי שאינו מבצע חובות.) בסך הכול, ישנן שש קטגוריות. בפעם הקודמת, דנו בקטגוריה הראשונה הנוגעת לעקרונות ולאמיתות הקשורות לחובת הפצת הבשורה ובה תכנים מכל היבטי הפצת הבשורה, כולל נקודות המצריכות תשומת לב, עקרונות ואמיתות רלוונטיים, ותחומים שאנשים צריכים להיות זהירים לגביהם, כמו גם טעויות ועיוותים נפוצים המתרחשים בתהליך ביצוע החובה. לאחר האזנה לדרשה בנושא מסוים, האם תוכלו לסכם את הנקודות העיקריות בה? אם אתם יכולים לתפוס את התוכן המרכזי של נושא, להפנים את האמיתות הקשורות בו, ואז בהדרגה, במהלך ביצוע חובתכם, להפוך אותן למציאות שלכם, לחייכם ולנתיב היישום בפועל שלכם, אז באמת ספגתם את התוכן ששיתפתי עליו. אם לאחר שיתוף על דרשה, יש לכם מושג כללי בלבד או שאתם זוכרים רק אירועים וסיפורים מסוימים מבלי להבין מהם האמיתות והעקרונות העמוקים יותר ומדוע הדברים נדונו, האם זה נחשב כאחיזה בהבנה? האם זה נחשב כהבנת האמת? (לא.) זה לא נחשב כהבנת האמת; כלומר, לא הבנתם אילו אמיתות הועברו, לא הבנתם אותן, ולא קיבלתם אותן. אז האם תוכלו לסכם? מישהו יכול להגיד לי את הנקודות העיקריות מהשיתוף האחרון שלנו? (סיכמנו שבע נקודות: ראשית, כיצד להגדיר את העובדים שמפיצים את הבשורה; שנית, מהות החובה של הפצת הבשורה; שלישית, גישותיהם של אנשים כלפי חובה זו כמו גם השקפותיהם הפנימיות; רביעית, עקרונות ספציפיים של יישום בפועל לשם הפצת הבשורה, כגון מי עומד בעקרונות הפצת הבשורה ומי לא; חמישית, כיצד להתייחס למי שתואמים לעקרונות הפצת הבשורה; שישית, ההשלכות כשעובדי הפצת הבשורה נוטשים את תפקידם ובורחים במהלך תהליך ביצוע חובתם; שביעית, הקרבתם של קדושים לאורך ההיסטוריה בהפצת הבשורה, ואיך עלינו לנצור את ההזדמנויות הנוכחיות לבצע את חובותינו ולהצטייד במהרה באמת.) הסיכום שלך מכסה את ההיבטים המרכזיים של השיתוף הקודם שלנו – טוב מאוד. האם משהו הושמט? (יש עוד נקודה אחת: שינוי השקפתם של אנשים כך שיבינו שהפצת הבשורה היא לא רק חובתם של עובדי הבשורה אלא אחריות אשר כל מי שמאמין באל ונוהה אחריו אינו יכול לחמוק ממנה. זוהי אמת שאנשיו הנבחרים של האל חייבים לתפוס.) הפצת הבשורה היא האחריות והחובה של כל אדם – גם זה היבט אחד שלה. האם אתם יודעים מהי מטרת השיתוף על האמת הזו? המטרה היא לטפל בסטיות בהבנה של אנשים. האם אתם יודעים באילו היבטים יש סטיות? (אינני יודע.) אי הידיעה מוכיחה שאתם לא מבינים את ההיבט הזה של האמת. אם כך, מדוע היה עלי לשתף באמת הזו? במובן החיובי, זהו היבט אחד של האמת שאנשים צריכים להבין. במובן השלילי, זה נועד לטפל בסטיות שיש לכל האנשים בהבנתם את הפצת הבשורה.

לאנשים רבים יש סטיות בהבנת העניין הזה של הפצת הבשורה. יש אנשים שחושבים, "כרגע אני מבצע חובה מיוחדת, אז להפצת הבשורה אין שום קשר אלי. זו לא ענייני. לכן, האמיתות, העקרונות ודרישותיו של האל שיש להבינם כדי להפיץ את הבשורה אינם רלוונטיים עבורי. אני לא צריך להבין את הדברים האלה". לכן, כשמשתפים על היבט זה של האמת לגבי הפצת הבשורה, הם מתרשלים, אינם מקדישים מחשבה ולא מעניקים תשומת לב. גם אם הם מקשיבים, הם לא יודעים מה נדון. יש גם כאלה שאומרים, "אחרי שהאמנתי באל, תמיד הייתי מנהיג. יש לי איכות ויכולת עבודה. נולדתי להיות מנהיג. נראה כי החובה שהאל נתן לי ושליחות חיי היא להיות מנהיג". במרומז, הם מתכוונים שלהפצת הבשורה אין שום קשר אליהם. לכן, כשמשתפים באמת לגבי הפצת הבשורה, הם לא לוקחים זאת ברצינות. כשהם מתבקשים לסכם את מה ששותף בכינוס האחרון, חלק מהאנשים מדפדפים ברשימותיהם זמן רב ועדיין אינם יודעים. למה זה קורה? האם זה נובע מהזיכרון הגרוע שלהם? (לא.) האם זה בגלל שיש להם יותר מדי עניינים והראש שלהם מלא? (לא.) זה לא בגלל זה. זה מראה שהגישה של אנשים לאמת היא של סלידה ממנה ולא של אהבת האמת. לכן, אני מזהיר את כולם ומודיע לכל אחד שהפצת הבשורה אינה אחריות מיוחדת שנועדה לסוג מסוים של אדם או של קבוצת אנשים, אלא אחריותו של כל אדם שנוהה אחר האל. מדוע אנשים חייבים להבין את אמת הפצת הבשורה? למה אנשים צריכים לדעת את האמיתות האלה? כיציר בריאה, כאחד מאלה שנוהים אחר האל, הפצת הבשורה היא שליחות ואחריות שעל כולם לקבל, ללא קשר לגיל, למין, או לכמה צעיר או מבוגר אתה. אם השליחות הזו מגיעה אליך ודורשת ממך להשקיע מעצמך, לשלם מחיר, או אפילו להקריב את חייך, מה עליך לעשות? אתה צריך להיות מחויב מכוח חובתך לקבל אותה. זו האמת, זה מה שעליך להבין. זו אינה דוקטרינה פשוטה – זו האמת. מדוע אני אומר שזו האמת? כי לא משנה איך הזמנים משתנים, איך העשורים חולפים, או איך מקומות ומרחבים משתנים, הפצת הבשורה ונשיאת עדות לאל תמיד יהיו דבר חיובי. המשמעות והערך שלה לעולם לא ישתנו: היא בהחלט לא תושפע משינויים בזמן או במיקום גיאוגרפי. הפצת הבשורה ונשיאת עדות לאל היא נצחית, וכיציר בריאה, עליך לקבל וליישם אותה בפועל. זו האמת הנצחית. יש אנשים האומרים, "הפצת הבשורה אינה החובה שאני מבצע". עם זאת, אמת זו לגבי הפצת הבשורה היא משהו שאנשים צריכים להבין, כי היא אמת הקשורה לחזונות, וכל מי שמאמין באל צריך להבין אותה; היא מהותית לאמונה באל ומועילה להיווכחות בחיים. יתר על כן, לא משנה איזו חובה אתה מבצע בכנסייה, יהיו הזדמנויות בהן תבוא במגע עםכופרים, ולכן מוטלת עליך האחריות להפיץ את הבשורה אליהם. ברגע שתבין את אמת הפצת הבשורה, תדע בליבך, "זו אחריותי להכריז על עבודתו החדשה של האל, להפיץ את בשורת עבודתו של האל להושעת האנושות. לא משנה מתי או איפה, ולא משנה מהו מקומי או תפקידי, אם אני משמש כשחקן, יש לי מחויבות להפיץ את הבשורה; ואם אני כרגע מנהיג כנסייה, יש לי גם מחויבות להפיץ את הבשורה. לא משנה איזו חובה אני מבצע כרגע, יש לי מחויבות להכריז את בשורת המלכות. בכל פעם שיש הזדמנות או זמן פנוי, עלי לצאת ולהפיץ את הבשורה. זו אחריות שאינני יכול להשתמט ממנה". האם זה מה שרוב האנשים חושבים כרגע? (לא.) אז מה רוב האנשים חושבים? "יש לי חובה מוגדרת כרגע. אני לומד ומתעמק במקצוע ספציפי, בתחום למידה, אז להפצת הבשורה אין שום קשר אלי". איזה מין גישה זו? זו גישה של השתמטות מאחריותו ומשליחותו של אדם, גישה שלילית. אנשים אלה אינם מתחשבים בכוונות האל, הם מורדים נגד האל. לא משנה מי אתה, אם אין לך כל עול להפיץ את הבשורה, האין זה סימן שאתה חסר מצפון והיגיון? אם אינך משתף פעולה באופן פעיל ובונה, לוקח על עצמך דברים ומתמסר, אז אתה באופן פסיבי ושלילי נוהג כלאחר יד – גישה זו לא מקובלת כלל. לא משנה איזו חובה אתה מבצע, לא משנה איזה מקצוע או ענף למידה כרוך בה, אחת התוצאות העיקריות שעליך להשיג צריכה להיות היכולת שלך לשאת עדות על בשורת עבודת האל להושעת האנושות ולהכריז עליה. זו הדרישה המינימלית של יציר בריאה. אם אינך יכול אפילו לעמוד בדרישה המינימלית הזו, מה השגת מביצוע חובתך במהלך השנים הללו של אמונה באל? מה הרווחת? האם אתה מבין את כוונות האל? למרות שאתה מבצע את חובתך כבר שנים רבות והפכת למיומן במקצוע שלך, אם אינך יכול לומר משהו או לשתף בהיבט כלשהו של האמת כשאתה מתבקש לשאת עדות לאל, מה הבעיה כאן? הבעיה היא שאתה לא מבין את האמת. יש אנשים אשר עשויים להרגיש שאין זה הוגן לומר שהם לא מבינים את האמת. הם עשויים לחשוב שהם היו יעילים בביצוע חובתם, אבל הם לא מבינים את החזונות של עבודת האל ואת כוונתו להושיע את האנושות. האם זה מסתכם בהבנת האמת? אפילו לא הקמת יסוד מהותי בדרך האמיתית למען אמונתך באל. אינך נושא כל עול בהקשר להכרזה על עבודת האל ועל בשורת הישועה שלו לאנושות, ואין לך כל תובנה, הבנה, או מושג. האם אתה באמת יכול להיחשב כמי שנוהה אחר האל? האם ייסדת מערכת יחסים תקינה עם האל? אם לא השגת אף אחד מהדברים הללו, אז אין לך את מציאות-האמת.

כעת, בואו נחזור לנושא בו דנו קודם לכן. הפצת הבשורה היא האחריות והמחויבות של כל אנשיו הנבחרים של האל. לאחר שדיברנו על היבט זה של האמת, מהי הנקודה האחת שעל כולם להבין? לא משנה אם אדם משלם מחיר, נוטש את משפחתו ואת עבודתו כדי להשקיע מעצמו למען האל, או אפילו מקריב את חייו, כל אלה הם דברים שטחיים במציאות. מה בסופו של דבר דורש האל מאנשים? שבחלוף הזמן, ככל שיעור קומתך גדל וחייך מתבגרים, תתחיל בהדרגה להבין את האמיתות השונות לגבי עבודת האל וכוונתו להושיע את האנושות. העול שלך להפצת הבשורה ולשאת עדות לאל הופך ניכר יותר ויותר, ונחישותך לשאת את החובה הזו מתחזקת. אם מנהיג כנסייה עובד שנים רבות, אך ככל שחולפות שנותיו בהנהגת הכנסייה הוא חש פחות רגש, פחות התרגשות, ויש לו פחות עול להפצת הבשורה, האם הוא יבצע את חובתו היטב? (לא יבצע היטב.) מדוע? מה העניין שעולה? אם הוא מתפתח או חי במצב כזה, דבר אחד לפחות בטוח: האדם הזה לא חתר אל האמת במהלך השנים הללו ולא עשה שום עבודה ממשית. הוא כמו הסגל הבירוקרטי של הדרקון הגדול האדום כאש. כתוצאה מכך, אין לו כל עול וכל תובנה כדי להכריז את שם האל ולשאת עדות לעבודתו. האין זו התוצאה? (כן.) זו תוצאה בלתי נמנעת. לא משנה כמה שנים האדם הזה עבד, גם אם הוא חושב שהוא בעל שיעור קומה רם, שהוא יכול להתחשב בעול האל, ויכול לשרת בהתאם לכוונות האל, ובכל זאת כשזה מגיע להפצת הבשורה, הוא נסוג לאחור, הוא אינו יודע איך לעשות זאת. כשהוא נתקל באנשים המשתוקקים להופעת האל ובאים לחפש ולחקור את הדרך האמיתית, הוא נעשה כבד-לשון. הוא אינו מסוגל לומר מילה, ולא יודע איפה להתחיל. מהי הבעיה כאן? הבעיה היא שהוא אינו מבין את האמת ולא השיג את האמת, ולכן הוא לא יכול לשאת עדות לאל. רק מי שמבין את האמת יכול לשאת עדות לאל. הפצת הבשורה ונשיאת עדות לאל מצויות בטווח החובות שלך. אם אתה מבין את האמת, אם השגת את האמת, למה שלא יהיה לך מה להגיד כשאתה פוגש אנשים שחוקרים את הדרך האמיתית? האין זו בעיה? האם אתם מוצאים את עצמכם לעיתים קרובות במצבים כאלה? (כן.) מה הבעיה כאן? אין לכם עול. האם חוסר עול מהווה בעיה? האם אתם יכולים למלא את תפקידכם ללא עול? גם אם אתם מיישמים בפועל את חובתכם, האם תוכלו לעשות זאת בנאמנות? האם תוכלו לעשות זאת בצורה נאותה היעדר עול עשוי אמנם שלא להיות בעיה גורלית, אך עדיין זו בעיה רצינית מכיוון שהיא משפיעה על טיב הביצוע של חובתכם. האם לא צריך לפתור בעיה זו? (כן, יש לפתור אותה.) אז איך פותרים זאת? אתם צריכים להפוך את ההשקפות השגויות שלכם לגבי הפצת הבשורה ולהבין את האמת שבה. כל העבודה שאתם עוסקים בה כרגע קשורה ישירות להפצת הבשורה ונופלת בתחום הפצת הבשורה. מטרתה לשאת עדות לאל, להרחיב את עבודת הבשורה, להעיד על שם האל ולהכריז על הבשורה הזו של עבודת האל בהושעת האנושות, כך שיותר אנשים יהיו מודעים אליה, ויותר אנשים יבואו בפני האל, יקבלו את כיבוש האל, יזכו בישועת האל, ובסופו של דבר, אם יתמזל מזלם להיות מובאים לידי שלמות על ידי האל – הרי זה משובח. מה זה אומר שיותר אנשים יבואו בפני האל, ומהי התוצאה הסופית שהדבר אמור להשיג? (לגרום ליותר אנשים להשיג את ישועת האל.) מדוע צריך להשיג מטרה זו? כי זו כוונת האל. לכן אנו מסבירים את האמיתות הללו ללא לאות. אם לא היה לזה קשר לכוונת האל, הדיבור על הדברים הללו היה חסר תועלת וריק. מכיוון שזו כוונת האל, אנחנו מבהירים אותה ועוזרים לכולם להבין אותה כדי שידעו שזו האמת ושכולם צריכים להשקיע מאמץ באמת הזו של הפצת הבשורה, כך שלכל אדם תהיה תובנה כזו והוא יפתח עול מסוג זה.

השאלה הבאה היא, מדוע עלינו לתת ליותר אנשים להבין את כוונת האל כדי שיוכלו להפיץ את הבשורה ולמלא את חובותיהם? מדוע זה צריך להיעשות? יש האומרים, "האל רוצה שכל בני האדם ייוושע ואינו רוצה שאף אחד ילך לאבדון, ולכן עלינו לתת ליותר אנשים לקבל את עבודת האל". קביעה זו אכן נכונה, אך היא אינה התשובה המהותית לשאלה. אז מהי התשובה המהותית לשאלה זו? האם אתם יודעים? (האל רוצה להשיג קבוצת אנשים שמאוחדים בלב ובנפש עימו.) האל רוצה להשיג קבוצה של אנשים שמאוחדים בלב ובנפש עימו, ואת זה יש להשיג באמצעות הרחבת הבשורה. מה שאנו מדברים עליו עכשיו הוא הפצת הבשורה באופן נרחב. האם יש הבדל בין הפצת הבשורה באופן נרחב לבין השגת קבוצת אנשים? (כן.) אם כך, מהי המטרה של הפצת הבשורה באופן נרחב? (להושיע כמה שיותר אנשים.) להושיע כמה שיותר אנשים זה עיקרון של ישועת האל אבל לא התשובה לשאלה זו. מהרגע שעבודה זו החלה, דיברתי שוב ושוב על האופן שבו, הפעם, האל בא כדי לבצע עבודה שמטרתה לחנוך עידן, להביא עידן חדש ולשים קץ לישן – להביא את עידן המלכות ולסיים את עידן החסד. כל אלה שמקבלים את עבודת האל באחרית הימים היו עדים לעובדה זו. האל מבצע עבודה חדשה, מבטא את האמת כדי לשפוט את האנושות, מטהר ומושיע את האנושות. בשורת המלכות החלה להתפשט במדינות רבות. אנושות זו כבר הגיחה מעידן החוק ומעידן החסד. הם לא קוראים עוד את כתבי הקודש, הם לא חיים עוד תחת הצלב, והם לא קוראים עוד בשמו של ישוע המושיע. במקום זאת, הם מתפללים בשם האל הכול יכול ובו זמנית מקבלים את דבריו הנוכחיים של האל בתור העקרונות, השיטות והמטרות של ההישרדות בחייהם. במובן הזה, האם אנשים אלה לא נכנסו כבר לעידן חדש? (כן.) הם נכנסו לעידן חדש. אם כך, מהו העידן בו חיים עדיין אנשים רבים עוד יותר, שלא קיבלו את הבשורה באחרית הימים ואת דברי האל החדשים? הם עדיין חיים בעידן החסד. עכשיו, מהי אחריותכם? להוציא אותם מעידן החסד ואל העידן החדש. האם אתם יכולים למלא את התפקיד שהטיל האל רק על ידי תפילה אליו וקריאה בשמו? האם די בהטפה של כמה מדברי האל? בהחלט לא. זה מחייב את כולכם לשאת בעול התפקיד הזה של הפצת הבשורה, להנחיל את דברי האל באופן נרחב, להפיץ את דברי האל בדרכים שונות, ולהכריז על בשורת המלכות ולהרחיבה. מה זה אומר להרחיבה? זה אומר להעביר את דברי האל לאלה שלא קיבלו את עבודת האל באחרית הימים, ליידע יותר אנשים שהאל מבצע עבודה חדשה, ואז לשאת בפניהם עדות על דברי האל, להשתמש בחוויותיכם כדי לשאת עדות על עבודת האל, ולהביא גם אותם לעידן החדש – כך גם הם ייכנסו לעידן החדש בדיוק כמותכם. כוונת האל ברורה. הכניסה לעידן החדש לא מיועדת רק עבורכם, ששמעתם את דברי האל, קיבלתם אותם ונהיתם אחריו, אלא שהאל יוביל את האנושות כולה לעידן החדש הזה. זוהי כוונת האל, וזוהי אמת שכל אדם שנוהה אחר האל צריך להבין. האל אינו מוביל קבוצת אנשים, פלג קטן או קבוצה אתנית קטנה אל העידן החדש; למעשה, הוא מתכוון להוביל את כל האנושות לעידן החדש. כיצד ניתן להשיג מטרה זו? (על ידי הפצה של הבשורה באופן נרחב.) אכן, יש להשיג זאת על ידי הפצת הבשורה באופן נרחב, תוך שימוש בשיטות ובאפיקים שונים להעברת הבשורה באופן נרחב. קל לדבר על הפצת הבשורה באופן נרחב, אבל כיצד יש לעשות זאת ספציפית? (זה דורש שיתוף פעולה אנושי.) בדיוק, זה דורש שיתוף פעולה אנושי. אם אנשים תמיד נאחזים בליבם בכמה דברים ישנים, תמיד נוצרים בליבם אלמנטים מעוותים מסוימים, נצמדים לתקנות ולשיטות ישנות, אבל לא לוקחים את עבודת הבשורה ברצינות ולא מקבלים את התפקיד שהאל הטיל ומתייחסים לעבודת הבשורה כלא רלוונטית עבורם, האם האל יכול לקדם אנשים כאלה ולהשתמש בהם? האם יש להם את הכישורים לחיות בפני האל? האם הם יכולים לקבל את אישורו של האל? בשום פנים ואופן לא. לכן, עלי לעבוד על מחשבותיכם, לשים לב לכל האלמנטים שאינכם מבינים, ולהסביר ללא לאות את האמיתות הרלוונטיות עד שתתפסו אותן. לא משנה כמה אתם קהי חושים ורפי שכל, עלי להמשיך לדבר איתכם ולגרום לכם להבין שזו כוונת האל, זו החובה שעליכם לבצע, וזו השליחות והמחויבות שלכם בחיים האלה. אם לא תשימו לב למה שאני אומר או לא תבינו את דברי, עלי להמשיך לדבר. גם אם נמאס לך מזה, עלי להמשיך לדבר עד שתבין את האמת. מהי האמת? האמת היא מה שהאל מבטא; היא כוונותיו של האל, דרישותיו של האל מהאנושות, ומציאות-האמת שאנשים בעידן החדש חייבים להחזיק בה. איך אנשים צריכים להתייחס לכוונות האל? עליהם לקבל אותן ללא סייג ובאופן מוחלט, ואז להתמסר ולשתף פעולה, ובכך לרצות את כוונות האל. זו חובתו של אדם. האם אתם מבינים כשאני אומר את זה כך? יש שיאמרו, "אבוֹי, האל דורש מאנשים לקבל את התפקיד שהטיל, אבל מה זה קשור לאנשים חסרי חשיבות כמונו?" האם אתם חושבים שזה בכלל קשור אליהם? (כן, זה קשור.) מה זה קשור אליהם? תנו לי להסביר. האל הוא הבורא, ובני האדם הם יצירי הבריאה שלו. מה היחס בין "לברוא" ו"להיברא"? זהו היחס שבין לפעול ולהיות זה שפועלים עליו, בין ליצור ולהיווצר. מאחר שכוונותיו של הבורא הובאו לידיעתך, עם איזו גישה עליך להגיב? (לקבל אותן ולשתף פעולה בכל כוחי.) בדיוק, עליך להתמסר להן ולקבל אותן, לשתף פעולה בכל הכוח, לא משנה מה המחיר. האם שיתוף הפעולה הזה כולל חיפוש אחר האמת? האם הוא כולל את הבנת האמת? הוא כולל את שניהם. מכיוון שאתה מבין את דרישות האל ואת התפקיד שהטיל, אלה קשורים לשליחותך, הם חובתך – מאחר שאתה יודע זאת, עליך לקבל זאת. זה מה שמישהו עם מצפון ועם היגיון צריך לעשות. אם אתה יודע את דרישות האל ואת התפקיד שהטיל אך אינך יכול לקבלם, אז אתם חסר מצפון והיגיון כאחד, ואינך ראוי להיקרא בן אדם. יש אנשים שעדיין לא מבינים, וחושבים, "מה כוונותיו של האל קשורות אלינו?" אם לכוונותיו של האל אין כל קשר אליך, אז אינך חסידו של האל או חבר בבית האל. לדוגמה, הוריך ילדו וגידלו אותך במשך שנים רבות; אכלת את האוכל שלהם, גרתם בביתם ובזבזתם את כספם. אבל כשיש בעיה בבית, ואתה אומר שזה לא קשור אליך, אתה מתעלם מזה ופשוט בורח, איזה מין חדלות אישים זו? לומר שאתה זר נשמע נעים; במציאות, אתה חדל אישים מרדן, פרא בלבוש אדם, שפל יותר מבהמה. כוונתו של האל הובהרה לך, והאל אומר, "אתם קיבלתם את השלב הזה של העבודה, וכבר נתתי לכם את דבריי אלה תחילה, כדי שתשמעו אותם ראשונים, ושמעתם אותם והבנתם אותם. כעת, גם אומר לכם מה כוונתי ומה הדרישה שלי מכם. עליכם להכריז על עבודתי, על דבריי ועל הדברים שאני עומד להשיג כדי לאפשר לכל האנושות לשמוע את קולי; עליכם להרחיב את בשורת המלכות שלי כדי לאפשר לכל האנושות לקבל במהירות את עבודת האל ולהיכנס לעידן המלכות. זו כוונת האל ודרישתו". כיצד עליך להרהר כשתשמע זאת? איזה סוג גישה צריכה להיות לך? איך עליך לבחור? איך עליך למלא את החובה שיציר בריאה צריך למלא? יש אנשים שעשויים להרגיש שהעול כבד, אבל ההרגשה אינה מספיקה כשלעצמה; אתה צריך פעולה והבנה אמיתית. עליך להתפלל לאל כך: "אלי, הפקדת בידיי את אחריות הפצת הבשורה – זו תהילתך. למרות שאני מבין מעט מדי מהאמת, אני מוכן לעשות כל שביכולתי כדי למלא את התפקיד הזה. שמעתי כל כך הרבה דרשות והבנתי מספר אמיתות – כל זה הוא ברכתך, וכעת באחריותי לשאת עדות לדברי האל ולעבודתו, כדי למלא את התפקיד הזה". זה נכון; כשיש לאנשים לב מסור לאל, הוא מדריך אותם. האל כבר אמר לאנשים בבירור שהפצת בשורת האל היא מחויבות ואחריות שאף אחד אינו יכול להשתמט ממנה. זוהי חובה לכל החיים, חובתו של כל יציר בריאה. האם המילים הללו כוללות ציווי מהאל? האם הן מכילות את ההטפה שלו? (כן, הן כן.) האם הן מכילות את כוונת האל? (כן.) האם הן מכילות אמיתות שאנשים צריכים להבין? (כן.) האם יש כאן עקרונות ונתיבים ליישום בפועל שאדם יכול ללכת לפיהם? (כן.) כמה נקודות ציינתי בסך הכול? (ארבע נקודות: הראשונה היא ציווי האל וההטפה שלו. השנייה היא כוונת האל. השלישית היא אמיתות שעלינו להבין. הרביעית היא עקרונות ונתיבים ליישום בפועל שיש ללכת לפיהם.) נכון; ציינתי את ארבע הנקודות הללו בסך הכול. עכשיו, בואו נשתף על התוכן הספציפי של כל אחת מהן.

הנקודה הראשונה היא ציווי האל. מהו ציווי האל? (להכריז על בשורת המלכות.) להפיץ את בשורת המלכות באופן נרחב. הנקודה השנייה הוא כוונת האל. מהי כוונת האל? ליידע יותר אנשים שהאל כבר בא, שהוא מבצע עבודה חדשה, שהאל מתכוון לשנות את העידן, לשים קץ לעידן הישן ולהוביל את האנושות לעידן חדש. זו כוונת האל, לא? האם אפשר לומר שכוונת האל היא הרחבת הבשורה? זה לא כה פשוט. להרחבת הבשורה יש מטרה ותוצאה סופיות – מה הן צריכות להיות? (ליידע יותר אנשים שהאל בא, שהוא מבצע עבודה חדשה, ושהוא מתכוון לשים קץ לעידן הישן, ולהוביל את כל האנושות לעידן חדש.) זה נכון, להוביל את כל האנושות לעידן חדש. איזו השפעה יש לכך על האנושות? האנושות נכנסת לעידן חדש; העידן הזה משתנה. אז מהי כוונת האל? אנא חיזרו על זה. (האל מתכוון לשנות את העידן, לשים קץ לעידן הישן ולהוביל את האנושות לעידן חדש.) אסור לך להשמיט דבר – האם רשמת את הכול? (כן.) הנקודה השלישית היא האמת שאנשים צריכים להבין. מה צריכה אמת זו להיות? (הפצת הבשורה היא החובה והאחריות של כל יציר בריאה.) זו האמת. בתוך אמת זו, מה שאנשים צריכים לעשות הוא לקבל את חובת הפצת הבשורה ואז למצוא את העקרונות והנתיבים של היישום בפועל בתוך הצהרה זו. הצהרה זו היא האמת עבור אנשים. מהי ההצהרה? (הפצת הבשורה היא החובה והאחריות של כל יציר בריאה.) היא צריכה להיות החובה והשליחות. כיצד אתה מבין חובה ושליחות? החובה היא האחריות שאדם צריך למלא, והאחריות שעל האדם למלא היא גם חובתו. אבל השליחות שונה; השליחות גדולה יותר, הולמת יותר, בעלת משמעות עמוקה יותר ומשקל רב יותר מאחריות. האם רשמת את זה? (כן.) שמתי לב למשהו; יש לתעד בכתב כל התכנים שאנו דנים בהם לפני שיהיה לכם מושג לגביהם. אם לא תרשמו אותם, אלא רק תקשיבו כך, לא יישאר אפילו חותם. על מה זה מעיד? זה מראה שאנשים לא מבינים את האמת; הם רק תופסים מעט מהדוקטרינה ויודעים את ההגדרה, את הרעיון ואת הקו הכללי של אמיתות מסוימות. כשזה מגיע לפרטים הספציפיים של אמיתות אלו, איך ליישמן בפועל ולהחיל אותן, הם אובדי עצות, נכון? לרובכם, לא קשה לדבר על דוקטרינה במשך שעתיים או שלוש, אבל כשזה מגיע ליישום האמת כדי לפתור מצבים, תוך שימוש בעקרונות ובנתיבי היישום בפועל שחוויתם והבנתם – זה קשה. מה הבעיה כאן? חוסר הבנת האמת, הלא כך? עכשיו, בואו נמשיך לנקודה הרביעית. מהי הנקודה הרביעית? (עקרונות ונתיבי היישום בפועל שעל האדם ללכת לפיהם.) כיצד נקבעים עקרונות ונתיבים אלו? הם נקבעים על סמך שני דברים: האחד הוא כוונת האל, והשני הוא האמת. שני הדברים הללו הם מה שאנשים חייבים להבין. לדוגמה, אם אתה נרתע מלהפיץ את הבשורה כשאתה מתבקש לעשות זאת, אבל האל אומר שהפצת הבשורה היא כוונתו, מה עליך לעשות? מה צריכים להיות עקרונות היישום בפועל שלך? מה צריכה להיות הגישה שלך? עליך להתמסר ולקבל זאת באופן מלא, ללא דחייה, ללא ניתוח או בחינה, מבלי לשאול את הסיבה. זו התמסרות אמיתית. זהו עיקרון חשוב שיש לפעול לפיו בעת יישום בפועל של האמת. כשאנו מדברים על כוונת האל בצורה מגדירה, למה אנו מתייחסים בדרך כלל? כוונת האל היא בעצם רצונו של האל, המטרה, המקור ונקודת המוצא של מעשיו. במונחים רוחניים, זה מכונה "הכוונה" של האל או "החזון". כאשר האל מגלה לך את כוונתו, הוא נותן לך כיוון כללי, ומיידע אותך מה הוא מתכוון לעשות. עם זאת, אם האל אינו מספק את הפרטים או את העקרונות, האם תדע את הנתיב ואת הכיוון המדויקים ליישום בפועל? אתה לא תדע. זו הסיבה שכשאני אומר לאנשים לעשות משהו, אזי מיד לאחר קבלת הדבר, אלה שיש להם ראש על הכתפיים, שיש להם לב ורוח, יחפשו את הפרטים ואיך לעשות זאת ספציפית. אלה שאין להם ראש על הכתפיים, שהם ללא לב וללא רוח, עלולים לחשוב שהדבר קל וימהרו לפעול מבלי להמתין לפרטים נוספים. זו המשמעות של להיות בלי ראש על הכתפיים ולבצע משימה בצורה עיוורת. כאשר אתה מקבל תפקיד מהאל ומתכוון למלא את חובתך ולהשלים את שליחותך, עליך להבין תחילה את כוונת האל. אתה צריך לדעת שהתפקיד הזה בא מהאל, שזו כוונתו, ושעליך לקבל אותו, להתחשב בו, וחשוב מכך, להתמסר לו. שנית, עליך לחפש אילו אמיתות עליך להבין כדי לבצע את החובה הזו, על פי אילו עקרונות עליך לפעול, וכיצד ליישם בפועל באופן שיועיל לאנשיו הנבחרים של האל ולעבודת בית האל. אלו הם עקרונות היישום בפועל. לאחר שתבין את כוונת האל, עליך מיד לחפש ולהבין את האמיתות הקשורות לביצוע חובה זו, ולאחר הבנת האמת, לברר את העקרונות ואת הדרך ליישום בפועל של אמיתות אלו. למה מתייחסים "עקרונות"? באופן ספציפי, עיקרון מתייחס למשהו שיש להתבסס עליו כדי להשיג יעד או להביא תוצאות בעת יישום בפועל של האמת. לדוגמה, אם מוטלת עליך משימה לרכוש פריט, מהם העקרונות הספציפיים של היישום בפועל? ראשית, עליך להבין את המפרט ואת הדגם של הפריט לרכישה, את תקני האיכות שעליו לעמוד בהם, והאם המחיר מתאים. בתהליך החיפוש, תשיג בהירות לגבי העקרונות הספציפיים של היישום בפועל. עקרונות אלו מספקים לך קנה מידה וטווח – אתה תהיה בסדר כל עוד תישאר בטווח הזה. עם הבנת העקרונות הבסיסיים לגבי המפרט, האיכות והמחיר של הפריט, זה מראה שהבנת את הסטנדרטים הדרושים למשימה זו. זה אומר בעצם שלמדת איך ליישם בפועל. על האדם לתפוס את העקרונות כדי ליישם בפועל את האמת: העקרונות הם המפתח, האלמנט הבסיסי ביותר. ברגע שהבנת את העקרונות הבסיסיים של ביצוע חובתך, זה מראה שאתה מבין את הסטנדרט הנדרש לביצוע חובה זו. שליטה בעקרונות אלו שוות ערך לידיעה כיצד ליישם בפועל את האמת. אם כך, על מה מתבססת היכולת הזו ליישם בפועל? על בסיס ההבנה של כוונת האל והאמת. אם אתה יודע רק משפט ממה שהאל דורש, האם הדבר נחשב להבנת האמת? לא, זה לא. באילו סטנדרטים יש לעמוד כדי שזה יחשב הבנת האמת? עליך להבין את המשמעות ואת הערך של ביצוע חובתך, ולאחר ששני ההיבטים הללו ברורים לך, הבנת את האמת של מילוי חובתך. יתר על כן, לאחר הבנת האמת, עליך לתפוס גם את העקרונות של מילוי חובתך ואת דרכי היישום בפועל. ברגע שאתה יכול לתפוס וליישם את עקרונות ביצוע חובתך, ולפעמים ליישם מעט חוכמה, תוכל להבטיח את היעילות של ביצוע חובתך. על ידי תפיסת העקרונות הללו ופעולה על פיהם, אתה יכול לעמוד בדרישות של יישום בפועל של האמת. אם אתה מבצע את חובתך מבלי לערבב כוונות אנושיות כלשהן, אם הדבר נעשה על ידי התמסרות מוחלטת לדרישות האל ובהתאם לסידורי העבודה של בית האל, תוך התאמה מלאה לדברי האל, הרי שמילאת את חובתך באופן ראוי לחלוטין, ואפילו אם ייתכנו אי-התאמות מסוימות בתוצאות בהשוואה לדרישות האל, זה עדיין נחשב כהשגת דרישות האל. אם אתה מבצע את חובתך תוך התאמה מלאה לעקרונות ואם אתה נאמן כמיטב יכולתך, אזי ביצוע חובתך תואם לחלוטין את כוונת האל. מילאת את חובתך כיציר בריאה בכל ליבך, נפשך וכוחך, וזו התוצאה המושגת על ידי יישום בפועל של האמת. כעת, לצורך הבנה של העקרונות ושל נתיבי היישום בפועל, מה עליך להבין תחילה כדי להשיג תוצאה זו? (ראשית, עלינו להבין את כוונת האל, ואז לקבל ולהתמסר לה לחלוטין וללא דחייה.) זה מה שאנשים צריכים להחזיק בו במונחים של יישום בפועל וגישה. מה הדבר הבא שיש להבין? אתה צריך להבין את האמת, והפרטים שבתוך האמת המהווים את העקרונות ואת הנתיבים. כדי להבין את העקרונות ואת הנתיבים של היישום בפועל שעליך ללכת לפיהם, הדבר הראשון שעליך להבין הוא את כוונת האל, ואחריה את האמת. אלו שתי הנקודות העיקריות, וכל השאר מורכב מתכנים מפורטים הכלולים בהן.

הקטגוריה הראשונה הנוגעת למי שמבצע את חובתו בהפצת הבשורה תסתיים זמנית כאן. היום הוספתי עוד קצת, כהשלמה שתשמש תזכורת לנושא העיקרי שנדון בפעם הקודמת. יחד עם זאת, היא משמשת אזהרה שמיועדת לגרום לכולם להכיר בחשיבות אמת זו, כך שכל משימה שאתה עסוק בה כעת וכל חובה שאתה מבצע יהיו מכוונות למטרה זו ויתבצעו על פי יסוד מהותי זה – כשהכול קשור להפצת הבשורה. למרות שאתה לא נמצא בקו הראשון ולא מקיים אינטראקציה עם מקבלי הבשורה הפוטנציאליים, ניתן לומר שכל החובות שאתה מבצע כעת קשורות לעבודת הבשורה. על בסיס זה, האם לא צריכה להיות לכולם הבנה ברורה ומוארת יותר של האמת הקשורה להפצת הבשורה? (כן.) באמצעות ההשלמה שניתנה היום, האם השגתם השקפה ברורה לגבי המשקל והחשיבות של חובת הפצת הבשורה? (כן.) אם כך, מהי הגישה ההולמת והמתאימה ביותר שיש לנקוט כלפי אמת זו בעתיד? הרחבת הבשורה היא כוונת האל. האל מתכוון לשים קץ לעידן הישן הזה, ולהוביל יותר אנשים להתייצב בפניו, מתוך העידן הישן ואל החדש. זו כוונת האל, וזה משהו שכולם צריכים להבין. יש שיאמרו, "אני מבין, אבל אני לא יכול לגייס מתוך עצמי את הלהט הדרוש להפצת הבשורה, ואין לי את הנכונות לשיתוף פעולה". מה הבעיה כאן? (חוסר אנושיות.) בדיוק. אתה מכיר בעצמך כיציר בריאה וכחסידו של האל, אך כשמדובר בכוונת האל, אשר האל מזהיר את כולם לגביה לעתים קרובות, בכוונתו הדחופה שהוסברה בבירור לכל אדם, אם אינך שם לב ואינך קשוב, איזה סוג אדם אתה? זה גילוי של חוסר אנושיות. אתה רוצה לכבד את האל כנשגב ולומר שהוא האל שלך והאדון שלך, אבל כשזה מגיע לכוונת האל, אינך מפגין כל התייחסות, שום התחשבות. זה חוסר אנושיות, ואדם כזה הוא חסר לב. הנושא הזה מסתיים כאן.

הגדרות של מנהיגים ושל עובדים והסיבות להצבתם בתפקידיהם

כעת, הבה נדון בקטגוריה השנייה: אלה המבצעים את חובותיהם של מנהיגים ושל עובדים. למרות שמספרם מועט, אנשים אלה ממלאים תפקיד חשוב מבחינת טבע עבודתם. גם חובותיהם של מנהיגים ועובדים כרוכות באמיתות רבות – יותר אמיתות אפילו מהפצת הבשורה. מדוע אני אומר זאת? החובות הללו מאוד רחבות בהיקפן. היבט אחד של חובות אלה הוא עבודת הפצת הבשורה כלפי חוץ, והיבט שני הוא השקיה פנימית ומתן אספקה לאנשיו הנבחרים של האל, ניהול נאות של חיי הכנסייה, כמו גם טיפול בענייני הכנסייה ומתן פתרון למיני בעיות. כלומר, מנהיגים ועובדים חייבים להבין מספר רב יותר של אמיתות, ועליהם לעמוד בדרישות מחמירות יותר מבחינת עקרונות מסוימים של היישום בפועל, והקשר שלהם עם האל צריך להיות קרוב יותר. להיות מנהיג או עובד כרוך ביישום בפועל והיווכחות בהיבטים שונים של האמת, בנתיבים שאנשים לוקחים, כמו גם בהיבטים רבים אחרים. בהשוואה לביצוע של חובת הפצת הבשורה, להיות מנהיג או עובד נוגע יותר בהיווכחות בחיים וגם דורש השגת שינוי צביוני. פירוש הדבר הוא שהאמיתות השונות הנוגעות לביצוע נאות של עבודת המנהיגים הן רבות יותר במספר והיקפן גדול יותר. אבל לא משנה כמה הן רבות, הן עדיין נכללות תחת מספר נושאים עיקריים, אז הבה נעבור עליהם בזה אחר זה, נקודה אחר נקודה, ותוכלו להבין אותן בהדרגה. נתחיל את הדיון בהגדרת המנהיגים והעובדים. מדוע יש צורך להגדיר אותם? הגדרה היא שוות ערך להצבה של משהו, כלומר, היא מורה לאנשים מהו טבע האחריות הכרוכה בחובות אלו ומהו היקפן, כמו גם את התארים שלהם – במילים אחרות, איך לקרוא להם. על ידי הגדרה מדויקת של חובות אלו, אנשים יכולים להשיג בהירות מחשבתית בכל הנוגע למעמד שיש לקטגוריה זו של אנשים בנפשו של האל, מה הוא דורש מהם, ואילו דרישות יש לו כלפיהם מבחינת ביצוע החובות הללו, באיזה נתיב עליהם ללכת, ואילו עקרונות עליהם ליישם בפועל. ללא קשר להיותם צעירים או מבוגרים, בעלי מעמד גבוה ואציל, או מעמד נמוך ושפל, וללא קשר לרקע שלהם, בכל מקרה האל דורש מאנשים אלה לעמוד בסטנדרטים. במילים אחרות, יש אמיתות שאנשים המבצעים תפקידים כאלה חייבים להבין; יש עקרונות-אמת שהם צריכים לתפוס וליישם בפועל, ויש נתיב מסוים שהם צריכים ללכת בו. אז איך בדרך כלל מגדירים את אלה שנבחרו מבין חסידי האל להנהיג ולעבוד? מה ההגדרה המדויקת? מה אנשים מאמינים שהיא ההגדרה? ואיזה מקום בדיוק תופסים אנשים כאלה בליבם של אחרים? האין זה נוגע להגדרת הזהות והמעמד של אנשים כאלה? כיצד אחרים ממקמים את קבוצת האנשים הזו בליבם? האם כשליחים? לא. האם כתלמידים? גם לא כתלמידים. האם יש מי שקורא להם רועים? (כן.) האם "רועים" הוא תואר מתאים? (הוא לא מתאים.) למה לא? (זו הצבה לא נכונה.) האם אנשים מסוגלים לבצע את תפקידם של רועים? (לא.) מכיוון שהם אינם שליחים או תלמידים, וגם "רועים" אינו מתאים, מה בעצם השם המתאים ביותר לאנשים שמבצעים את החובות הללו? מהו המונח המתאים יותר? (משגיחים.) האם "משגיחים" מתאים? אינני רואה שום הבדל בין התואר הזה לתואר "רועים". זה שם שנשמע מפואר, אבל העבודה שאנשים אלה עושים היא מינורית למדי. אף אחד מהתארים הללו אינו מתאים. אז, בהתבסס על טבע החובות שאנשים אלה מבצעים, איזה שם והגדרה מתאימים יותר? מהם העקרונות להגדרת אנשים כאלה? ההגדרה חייבת להתאים לטבע עבודתם, כמו גם לזהותם ולמעמדם, והיא חייבת להיות מדויקת, ולא מפוארת מדי. אם נגדיר את האנשים הללו כ"שליחים", האם זה יהיה גרנדיוזי מדי? (כן.) מה לגבי "משגיחים"? (זה אפילו יותר גרנדיוזי.) האם אתה מסוגל להשגיח על אנשים? אם לא, אתה לא משגיח. מה לגבי "רועים"? למה מתייחס התואר "רועים"? (אנשים שמטפלים בעדר.) הכוונה היא לאנשים שמטפלים בעדר כבשים ומשגיחים עליו. למעשה, על סמך טבע עבודתם בלבד, השם מתאים לקבוצה הזו. אולם, בהתחשב במה שאנשים יכולים לשאת בימינו, במה שהם יכולים להשיג ובצביונות המושחתים שלהם, האם התואר "רועים" מתאים? (לא.) זה קצת גרנדיוזי. הם אינם מסוגלים לכך, וזה גם לא תואם את טבע העבודה שאנשים עושים בימינו או את היקפה. ברור שתואר זה אינו מתאים להם. אם כך, מהי הדרך המתאימה ביותר להגדיר קטגוריה זו של אנשים? (כמנהיגים וכעובדים.) זהו ביטוי שהוא מתאים יחסית.

מה גורם להופעת קטגוריית אנשים שהם מנהיגים ועובדים? כיצד הם הופיעו? בקנה מידה גדול, הם דרושים לעבודת האל. בקנה מידה קטן יותר, הם דרושים לעבודת הכנסייה, הם דרושים עבור אנשיו הנבחרים של האל. ללא קשר לזהותם או למעמדם, ומבלי להתחשב בתפקיד שהם ממלאים, הם שווים לחברים רגילים מקרב אנשיו הנבחרים של האל; זהותם ומעמדם זהים בפני האל. למרות שהמונח "מנהיגים ועובדים" קיים בכנסייה, ולמרות שאנשים אלה הם "מנהיגים" ו"עובדים" המבצעים חובות שונים מאלה של אחיהם ואחיותיהם, התואר שלהם "יצירי בריאה" נותר זהה בפני האל; זהות זו לא תשתנה. ההבדל בין מנהיגים ועובדים לבין חברים רגילים מקרב אנשיו הנבחרים של האל הוא רק מאפיין מיוחד אחד בחובות שהם מבצעים. מאפיין מיוחד זה ניכר בעיקר במשימות ההנהגה שלהם. לדוגמה, אין זה משנה כמה אנשים יש בכנסייה, המנהיג הוא הראש. אז איזה תפקיד ממלא מנהיג זה בקרב החברים? הוא מוביל את כל אנשיו הנבחרים של האל בכנסייה. אז איזו השפעה יש לו בכנסייה כולה? אם מנהיג זה ילך בנתיב הלא נכון, כל אנשי הכנסייה ילכו בעקבותיו בנתיב הלא נכון, ותהיה לכך השפעה מרחיקת לכת על כל אנשיו הנבחרים של האל בכנסיה. לדוגמא, קחו את פאולוס. הוא הוביל רבות מהכנסיות שהקים ואת אנשיו הנבחרים של האל. כשפאולוס סטה מדרך הישר, הכנסיות ואנשיו הנבחרים של האל שהוא הוביל סטו גם כן. לכן, כשמנהיגים הולכים בדרך סוטה משלהם, הם אינם היחידים שמושפעים מכך, הכנסיות ואנשיו הנבחרים של האל שהם מובילים מושפעים גם כן. אם מנהיג הוא אדם נכון, אדם שהולך בנתיב הנכון וחותר אל האמת ומיישם אותה בפועל, אז האנשים שהוא מוביל יאכלו וישתו את דברי האל כרגיל ויחתרו אחר האמת כרגיל, ובו בזמן, ניסיון חייו של המנהיג והתקדמותו יהיו גלויים לאחרים, וישפיעו על אחרים. אז מהו הנתיב הנכון שמנהיג צריך ללכת בו? זו היכולת להוביל אחרים להבנת האמת ולכניסה אל האמת, ולהוביל אחרים בפני האל. מהו נתיב לא נכון? זה לשאוף למעמד, לתהילה ולרווח, להתרברב ולהעיד על עצמך בתכיפות, ולעולם לא לשאת עדות לאל. איזו השפעה יש לכך על אנשיו הנבחרים של האל? (זה מביא אותם בפני האדם עצמו.) הם יתרחקו מהאל ויבואו תחת שליטתו של מנהיג זה. אם אתה מוביל אנשים לבוא בפניך, אז אתה מוביל אותם לבוא בפני אדם מושחת, ואתה מוביל אותם לבוא בפני השטן, לא בפני האל. רק הובלת אנשים לבוא בפני האמת היא הובלתם לבוא בפני האל. למנהיגים ולעובדים, לא משנה אם הם הולכים בנתיב נכון או שגוי, יש השפעה ישירה על אנשיו הנבחרים של האל. כשטרם הבינו את האמת, רוב אנשיו הנבחרים של האל ילכו אחר מישהו בעיוורון. המנהיג יכול להיות אדם טוב, והם ילכו אחריו; המנהיג יכול להיות אדם רע, והם גם ילכו אחריו – הם לא מבדילים. הם הולכים כפי שמובילים אותם, ללא קשר לטיב המנהיג. לכן חשוב שהכנסיות יבחרו אנשים טובים להיות המנהיגים שלהן. הנתיב בו הולך כל אדם המאמין באל קשור ישירות לנתיב בו הולכים מנהיגיו, והוא עשוי להיות מושפע בדרגות שונות מאותם מנהיגים ועובדים. הבה נתחיל בשיתוף על האמיתות השונות הכרוכות בחובותיהם של מנהיגים ושל עובדים, וזאת לפי שני קווים אלו – הנתיב הנכון, מצד אחד, והנתיב הלא נכון, מצד שני. על איזה משני אלו עלינו לשתף קודם? (הנתיב הלא נכון.) למה אתה בוחר בזה? האם עדיף לדון קודם בנתיב הנכון, או בנתיב הלא נכון? (הלא נכון.) שניהם נכונים, למעשה – אבל לזה שנדון בו ראשון תהיה השפעה שונה. אם נתחיל לדון בנתיב הלא נכון, אנשים יוכלו לגלות יותר על הנתיב הנכון בתוך הנתיב הלא נכון, כמו גם לגלות דברים פסיביים ושליליים רבים או ידע, בהם יוכלו להשתמש כדי להזהיר את עצמם. הם יכולים להפיק מכך משהו חיובי, ואז אם נמשיך לדון בדרך הנכונה, אנשים יוכלו להבין מהו חיובי ברמה עמוקה יותר ובמהירות רבה יותר. בעיקרון, גישה זו היא ישימה, והיא מועילה לאנשים. הבה נתחיל אפוא לדון בנתיב הלא נכון.

הטכניקות בהן משתמשים צוררי משיח כדי לשלוט באנשים

כאשר אדם נבחר כמנהיג או כעובד ומתחיל לבצע את חובותיו, האם עליו לאמץ התנהגות מסוימת? יש אנשים השואלים, "איזו התנהגות? האם הם צריכים לרכוב על העננים או לצוות על הרוח ועל הגשם?" לא ולא. למרות שהם לא צריכים לרכוב על העננים או לצוות על הרוח ועל הגשם, ובוודאי שהם לא צריכים לצעוק מהגגות, שכן הם אנשים מושחתים עם הצביון המושחת והתמצית של השטן, הרי שבזמנים כאלה כל אדם מרגיש כוח רועם עמוק בתוכו. לכולם יש שאיפות גבוהות, והם חשים דחף להצליח בקריירה שלהם, להתרברב בכישוריהם, למשוך תשומת לב וללכת עד הסוף. לעת עתה לא נדון בשאלה אם סוג דחף זה הוא נכון או לא נכון. כשמישהו נבחר כמנהיג או כעובד, הוא נוצר עמוק בקרבו רגשות מאוד מורכבים. למה אני מתכוון במילה מורכבים? יש הסבורים שכלל לא קל להיבחר כמנהיג, ולמרות שהם לא בטוחים אם הם מסוגלים לעשות עבודה טובה, והם לא יודעים מה יהיה נתיבם בעתיד, טבעם המולד הוא כזה, שהם שמחים מאוד על ההזדמנות הזו, שמחים מאוד לקבל על עצמם את האחריות המכובדת הזו ואת הנטל הכבד הזה. כמו כן, עמוק בתוכם, הם חשים די מרוצים מעצמם ובני מזל. על מה הם מרגישים בני מזל? הם מאמינים, "נבחרתי מבין עשרות אנשים – כנראה שאני מזהיר ומוכשר למדי. כנראה שאני טוב יותר מאנשים רגילים, ובעל הבנה טובה יותר מרוב האנשים, כמו גם בעל הבנה רוחנית גבוהה יותר. אני מאמין באל מזה שנים רבות, והשקעתי מעצמי והקדשתי מאמץ. העובדות מוכיחות שאני כשיר לקחת את ההובלה בכנסייה, להדריך אנשים בכניסה לדברי האל ובהבנת האמת. יש כל כך הרבה אנשים חכמים ממני, משכילים יותר ורהוטים יותר, אם כך, למה בחרו בי ולא בהם? זה מראה שאני מוכשר ושיש לי אנושיות טובה. זהו חסדו של האל". זהו המונולוג הפנימי שלהם. הם מצמידים בסופו את "חסדו של האל", אבל למעשה, המחשבות האמיתיות וההבנה האמיתית שלהם נמצאות בחלק הראשון של דבריהם. הם חושבים, "למרות שלא התחריתי ולא נלחמתי על התפקיד, עדיין נבחרתי. ומה עלי לעשות כעת? לא אוכל לאכזב את כולם, עלי ללכת עד הסוף!" ואיך הם הולכים עד הסוף? ביומם הראשון בתפקיד, הם קוראים לאחראים של כל אחת מהקבוצות ומכנסים אותם יחד, ויש להם סוג מסוים של התנהגות ואנרגיה האופפות אותם. איזה סוג אנרגיה? הם פועלים במהירות ובנחישות, מתכוונים למה שהם אומרים ולהוטים להתחיל בצורה מרשימה. ראשית, הם מנסים להראות לכולם כמה הם מוכשרים, ואז הם מנסים לגרום לאנשים להבחין במי שקדם להם בתפקיד, ולנטוש אותו. הם אומרים: "היום, נקדיש תחילה מעט זמן לנתח את קודמי בתפקיד, לדוגמא, הדרכים בהן הוא הגביל אנשים, באילו היבטים של העבודה הוא לקה בחסר או התרשל, וכך הלאה – אנחנו יכולים לשתף על כל הדברים הללו. כשנסיים את השיתוף ותהיה לכם הבחנה ברורה של המנהיג הקודם, תוכלו לנטוש אותו, לא תהיו עוד מוגבלים על ידו, וכבר לא תשתוקקו אליו, אז תוכלו להיחשב כבעלי הבנה, וכנאמנים ומסורים לאל. בכינוס היום נתחיל בביקורת על הקודם בתפקיד שהיה מנהיג השקר וצורר משיח. הבה נחשוף אותו". בתגובה, כולם אומרים שהם כבר שיתפו על כך, והבחינו שהקודם בתפקיד היה מנהיג שקר וצורר משיח, לכן אין להם דבר לחשוף. אבל המנהיגים החדשים האלה לא מסכימים, והם מתחילים לבחור אנשים ולגרום להם לשתף. השיתוף של אנשים מסוימים אינו לרוחם, לכן הם מבקשים מאחד האחים והאחיות שהיה קרוב ביותר למנהיג הקודם לחשוף ולנתח אותו, אבל לאחר שהם שומעים את השיתוף הזה, המנהיגים החדשים הללו חושבים, "לאדם הזה אין הבחנה לגבי קודמי בתפקיד, והוא גם לא נטש אותו. נראה שלקודמי יש עדיין מקום בליבו של אדם זה. זה בכלל לא מתאים; היום אני חייב לחשוב על דרך לחשוף לחלוטין את קודמי בתפקיד". לאחר מכן, הם קוראים למישהו שהיו לו יחסים גרועים עם המנהיג הקודם, לקום ולחשוף אותו. כאשר אותו אדם חושף את המנהיג הקודם, הם מרוצים וחושבים שהאדם הזה ראוי לטיפוח. ומה הם רוצים לטפח? הם רוצים לטפח שותף לדבר עבירה, לטפח את הכוחות של עצמם. כך מתנהל הכינוס הראשון. והאם הם יכולים להשיג את מטרתם לאחר הכינוס הזה? לא ביסודיות רבה, ולא במהירות. מה הם זוממים בליבם? "אין דבר בלתי מובן יותר מהלב האנושי, ואין דבר יותר אפל. עלי לברר מה כל אדם חושב על קודמי בתפקיד, ועלי לדעת בברור מה הם חושבים עלי, אם הם יודעים על עברי, ואם הם יודעים את הפרטים הקטנים אודותי, ובסופו של דבר עלי להראות לכולם שלא מתעסקים איתי. אבל אני צריך לבחור את השיטות והטקטיקות שלי בקפידה. אני לא יכול לחשוף את כוונותיי; אני חייב להסתיר אותן". ומאין באים כל המחשבות, שיטות העבודה והמניעים הללו? מהטבע השטני שלהם. האם יש לכם גילויים כאלה? ביום בו נבחרתם כמנהיגים או כעובדים, ייתכן שהתחלתם בכך שהזהרתם את עצמכם לא ללכת בדרך הלא נכונה, לא ללכת בדרכם של מנהיגי שקר וצוררי משיח. אולי אף אמרתם לעצמכם שעליכם לוותר על מעמד, ולא לעבוד למען התהילה, הרווח או המעמד שלכם, או להיות מובלים על ידי רצון במהלך עבודתכם, ובמקום זאת לעבוד קשה כדי לבצע את חובותיכם ולהיות נאמנים לאל. עם זאת, ככל שעובר הזמן, יש כאלה שלא יכולים לעצור את עצמם, וברגע שהם מדברים או פועלים, מטרתם נעשית ברורה מאוד – הם מיד מנסים לבסס את מעמדם ולכבוש את ליבם של אנשים. ברגע שמישהו מפגין שמץ של חוסר שביעות רצון או התרסה, זה מרגיז אותם, וגם אם הם לא מדירים את האדם או תוקפים אותו בגלוי, עמוק בפנים הם חשים דחיה גדולה כלפיו. איך הם מביאים לידי ביטוי את תחושת הדחיה הזו? (הם מתעלמים מאותו אדם.) התעלמות היא גילוי שקט, אז באילו פעולות ספציפיות כרוכה הדחיה? לדוגמה, בכינוסים הם מושיבים את האנשים שהם אוהבים מולם, ומוצאים סיבה להושיב את האנשים שהם לא אוהבים בצד. האם זו התקפה? (כן.) זו תחילת ההתקפה שלהם. הם עושים מעשה, הלא כן? (כן.) מעשים הם דבר חמור ורציני יותר ממילים או ממחשבות. מדוע הם חמורים יותר? לחשוב משהו אבל לא לפעול על פיו – זה נובע מנפשו של האדם וממחשבותיו. אבל ברגע שיש פעולה, זה הופך לעובדה. כשזה הופך להתנהגות, זה לא רק הצביון המושחת של השטן אלא מעשה רע. לאחר שאנשים נבחרים להיות מנהיגים, הם מביאים את המשאלות, השאיפות והאידיאלים שלהם לעבודה שהם עושים ולחובות שהם מבצעים. אבל מהו הגילוי המשותף לכל בני האדם שיש להם את הצביון המושחת של השטן? מה משותף לכולם? הם מנסים לתפוס כוח ולבסס את מעמדם. באילו אמצעים הם מנסים לתפוס כוח? ראשית, הם מתבוננים בקבוצות מי הם אלו המנסים לשאת חן בעיניהם ולהתקרב אליהם. ואז, באופן פעיל הם מתקרבים לאותם אנשים, ובין אם באמצעי חנופה או על ידי הצעת טובות הנאה קטנות, הם יוצרים קשרים חשאיים ומתרפסים בפניהם, כך שאנשים אלה – איתם הם חולקים העדפות, תחומי עניין, שאיפות או קווי טבע דומים – הופכים לחסידיהם המושבעים, ומאחדים איתם כוחות. ומה המטרה שלהם בכך שהם גורמים לאנשים הללו לאחד איתם כוחות? לבסס את מעמדם ולהרחיב את היקף כוחותיהם. ברגע שהם צוברים כוח, זה כבר לא מסתכם רק בכך שתהיה להם את המילה האחרונה – הם גם רוצים לגרום ליותר אנשים ללכת אחריהם, לתמוך בהם ולדבר בשמם, כך שגם כשהם אומרים משהו לא נכון, עושים דברים רעים, או תוקפים ומגבילים אנשים, עדיין יהיו כאלה שיעשו מה שהם אומרים ויקבלו אותם. זו המטרה שלהם. ואז, אם יום אחד העליון מגלה את בעיותיהם ומחליף אותם, עדיין יהיו אנשים שיעשו את המירב כדי לדבר בשמם, יבואו להגנתם וינסו לשמור על המוניטין שלהם. ובאיזה שיטה הם משתמשים בפעולות הללו שלהם כדי להשיג תוצאה מסוג זה? לכבוש את ליבם של אנשים. הם משתמשים בשיטה של לכבוש את ליבם של אנשים כדי לבסס את מעמדם ולהרחיב את היקף כוחותיהם. זו אחת השיטות בהן צוררי משיח תופסים כוח.

בכל הנוגע לטכניקות בהן צוררי משיח משתמשים כדי לבסס את מעמדם, הראשונה היא לכבוש את ליבם של אנשים והשנייה היא תקיפת מתנגדים והדרתם. לכבוש את ליבם של אנשים פירושו שהם משתמשים בשיטה של לכבוש אנשים על אלו שרוצים לשאת חן בעיניהם, אלו שנמשכים אליהם, שסומכים עליהם, ושהולכים אחריהם לא משנה אם הם צודקים או טועים. תקיפת מתנגדים והדרתם פירושו שהם רואים כאויבים את כל אלה המבינים את האמת, ושיכולים בשל כך להבחין בהם, להימנע מללכת אחריהם ולשמור מהם מרחק. הם מתייחסים לאנשים אלה כחול בעיניהם וכעצם בגרון, והטכניקה שבה הם משתמשים כנגד האנשים האלה היא לתקוף אותם ולהדירם. לדוגמה, נניח שצורר משיח שם לב שבכל פעם שהוא משתף, אנשים מאוד נלהבים, וחלקם אף רושמים הערות או מקליטים אותם ברשמקול. רק אחות צעירה אחת אף פעם לא רושמת דבר או אומרת משהו. אז הוא חושב לעצמו: "האם יש לה בעיה איתי? או אולי היא חושבת שאני לא משתף טוב? מה גם שבכל פעם שאני מגיע, אנשים אחרים מברכים אותי לשלום ומהנהנים אליי בידידותיות, מוזגים לי מים ומציעים לי לשבת, אבל היא אף פעם לא התייחסה אלי ככה. נראה שהיא לא נכנעת בפניי – אני צריך לחשוב על דרך ללמד אותה לקח ולמצוא לכך הזדמנות! איזה סוג הזדמנות עלי לחפש? אני אסדר שהיא תלך לטפל במשהו שהיא בטוח תעשה בו עבודה גרועה – זה ייתן לי סיבה להטיף לה. זו ההזדמנות הטובה ביותר שלי לגרום לה להיכנע לי". וכך בהמשך, הוא יסדר שהאחות הזו תלך לעבוד במקום מסוכן. הוא חושב: "אני אגרום לה ללכת להפיץ את הבשורה לכומר דתי זקן, אחד שהוא קצת תאוותן ואינו מקבל את האמת. בוא נראה אם היא תוכל להמיר אותו. מה היא תוכל לומר להגנתה אם לא תצליח? אם היא לא תיכנע לי, אשלח אותה מכאן!" ואז הוא ממשיך ואומר לה: "כרגע רוב האחים והאחיות מאוד מעריכים אותך. את מאמינה באל שנים רבות, ומבינה אמיתות רבות. יש כומר דתי שמכיר היטב את ספרי הקודש, ואת הכי מתאימה ללכת ולהפיץ לו את הבשורה". כשהאחות פוגשת את הכומר, הוא רואה שהיא צעירה ויפה, והיא מוצאת חן בעיניו – הוא אפילו לוקח לעצמו כמה חירויות עימה. כשהיא חוזרת, האחות אומרת שהיא לא רוצה לחזור לשם שוב, וצורר המשיח עונה לה: "הכנסייה הטילה עליך להפיץ לו את הבשורה. זו חובתך, את חייבת ללכת!" כשהיא שומעת זאת, אין לאחות ברירה אלא לציית, וכתוצאה מכך היא בוכה לאחר כל ביקור. מנהיג זה מסוגל לעשות דברים כאלה כדי לתקוף אחרים ולנקום בהם. איזה מין אדם זה? אדם רע. אילו הוא היה אישה, האם הוא היה הולך במצב כזה? (לא.) בשום פנים ואופן לא. הוא היה נמנע מכך יותר מכולם. הם רואים מי לא מוצא חן בעיניהם, למי אפשר להציק בקלות, מי לא נכנע להם ואינו מנסה לשאת חן בעיניהם, ואז הם מוצאים הזדמנויות לתכנן תוכניות נגד האנשים האלה ולנקום בהם. אמור לי, כשיש למישהו כוונות רעות ומרושעות, האין הוא מסוגל לעשות כל מיני דברים נוראים? ואיך נוצרות הכוונות הרעות והמרושעות האלה? אחת הסיבות העיקריות היא שמהות הטבע שלהם רעה מדי וזדונית, וסיבה אחרת היא שאין להם לב ירא-אל. כשאין לאנשים לבבות יראי-אל, אין דבר שהם לא יעזו לעשות; הם לא רק יפגעו באנשים אחרים, הם יכולים אפילו לעשות דברים כמו לשפוט את האל ולמעול בו – ופגיעה באנשים היא עניין של מה בכך עבורם. הם לא יחשבו שזה עניין גדול, ולא משנה כמה הם פוגעים באנשים אחרים; אין להם סימפטיה לאחרים והם מאוד זדוניים בבסיסם מהותם. ומה הייתה מטרתו של צורר המשיח הזה כשדחק באחות הצעירה אל עבר בור האש? הוא לא עשה זאת כדי להפיץ את הבשורה ולהשיג אנשים; זה היה רק כדי לייסר אותה. איזה סוג אנשים הם מענים? אם זה מישהו שנענה להם ומציית להם, האם הם יענו אותם? לא, הם לא יעשו זאת. אז מדוע האחות נאלצה לשאת יחס כזה? (כי היא לא נכנעה לו.) כי היא לא נכנעה לו, לא ניסתה לשאת חן בעיניו, לא עשתה את מה שאמר, ואף לא התייחסה אליו כאל עניין גדול, ובמקום זאת היא זלזלה בו, לכן היא זכתה ליחס כזה ונפגעה כתוצאה מכך. כשצוררי משיח פוגעים באנשים בדרך זו, כיצד יגיבו בדרך כלל כל אלה ששיעור קומתם נמוך והם אינם מבינים את האמת? הם יחשבו לעצמם: "לממונים המקומיים יש יותר שליטה מהממונים מטעם המדינה. כרגע אנחנו בשליטתו של אדם זה, אז אנחנו צריכים לעשות מה שהוא אומר וללכת לאן שהוא אומר לנו. בכל דרך בה אחרים מתנהגים כלפיו, כך גם עלינו להתנהג כלפיו. עלינו להשתלב בקבוצה. אנחנו צריכים לשאת חן בעיניו באותו האופן בו אנשים אחרים נוהגים, ועלינו לעשות זאת טוב יותר מאחרים ובתשומת לב רבה יותר. רק כך נוכל למנוע ממנהיג זה להיטפל אלינו. לא קל לשרת את המנהיג הזה – אנחנו לא צריכים להתעסק איתו!" והאם זו לא בדיוק התוצאה שצורר המשיח רוצה לראות? (כן.) הוא השיג את מטרתו. האין זה זהה לטכניקה בה משתמש השטן כדי להתעלל באנשים? (זה זהה.) מה זה מראה? שמעשיהם מייצגים את השטן. הם הפכו לשלוחה של השטן ולנציגו; הם פועלים בשמו. האם ביצוע חובה באופן זה הוא ביצוע אמיתי של חובה? האם זה לשרת את האל? (לא.) מנהיגים כאלה אינם ראויים להיקרא מנהיגים – הם אנשים רעים ושטנים.

ברגע שצוררי משיח הופכים למנהיגים, הדבר הראשון שהם עושים הוא לנסות לכבוש את ליבם של אנשים, לגרום לאנשים להאמין בהם, לסמוך עליהם ולתמוך בהם. כשמעמדם מובטח, הם מתחילים להיות לא רגילים. כדי להגן על מעמדם וכוחם, הם מתחילים לתקוף מתנגדים ולהדיר אותם. כלפי מתנגדים – במיוחד כלפי אנשים שחותרים אל האמת – הם ינסו כל דבר, תוך שימוש בשיטות קבועות, מדויקות ובלתי מתפשרות כדי לדכא ולתקוף אותם, כדי לייסר אותם. רק לאחר שהשפילו והכפישו את כל מי שמאיים על מעמדם, הם מרגישים בנוח. כל צורר משיח הוא כזה. מהי מטרתם בשימוש בטקטיקות הרבות האלה כדי לכבוש ולדכא אנשים? מטרתם היא להשיג כוח, לבסס את מעמדם, להוליך שולל ולשלוט באנשים. מה מייצגים הכוונות והמניעים שלהם? הם רוצים להקים מלכות עצמאית משלהם, הם רוצים לעמוד נגד האל. מהות כזו היא חמורה עוד יותר מצביון מושחת: השאיפות והמזימות הבוגדניות של השטן נחשפו לחלוטין. זו לא רק בעיה של החשיפה של צביון מושחת. לדוגמה, כשאנשים מעט גאוותניים ומתחסדים, או כשהם לפעמים קצת ערמומיים ומפיצים כזב, אלה הם בסך הכול גילויים של צביון מושחת. בו בזמן, כל מה שצוררי משיח עושים נועד לכבוש את ליבם של אנשים, לתקוף מתנגדים ולהדירם, לבסס את מעמדם, לתפוס כוח ולשלוט באנשים. מה טבען של הפעולות הללו? האם הם מיישמים בפועל את האמת? האם הם מובילים את אנשיו הנבחרים של האל בכניסה לדברי האל ובבואם בפני האל? (לא.) אז מה הם עושים? הם מתחרים עם האל על אנשיו הנבחרים, מתחרים על ליבם של אנשים ומנסים להקים מלכות עצמאית משלהם. למי צריך להיות מקום בליבם של אנשים? צריך להיות מקום לאל. אבל כל מה שצוררי משיח עושים הוא בדיוק ההפך מזה. הם לא מאפשרים מקום לאל או לאמת בליבם של אנשים; במקום זאת, הם רוצים שלאדם, המנהיג שהוא הם עצמם, ולשטן יהיה מקום בליבם של אנשים. ברגע שהם מגלים שאין להם מקום בליבו של מישהו, שאדם זה לא מתייחס אליהם כאל מנהיג, הם נעשים מאוד ממורמרים, וכנראה ינסו לדכא אותו ולענות אותו. כל מה שצוררי משיח עושים ואומרים סובב את מעמדם ואת המוניטין שלהם, ונועד לגרום לאנשים להעריך אותם, לגרום לאנשים לקנא בהם ולסגוד להם – אפילו לגרום לאנשים לירוא אותם. הם רוצים לגרום לאנשיו הנבחרים של האל להתייחס אליהם כמו לאל, וחושבים, "לא משנה באיזו כנסייה אני, אנשים חייבים להקשיב לי, הם חייבים לקבל את ההוראות שלהם ממני. לא משנה מי מדווח לעליון על איזו בעיה, זה חייב לעבור דרכי, הם רשאים להגיש דיווח אלי בלבד, ולא ישירות לעליון. אם מישהו יגיד לי 'לא', אני אעניש אותו, כך שכל מי שרואה אותי ירגיש יראה, חרדה ורעד בליבו. יתרה מכך, אם אני נותן פקודה או קובע משהו, אסור שאף אחד יעז לחלוק עלי; אנשים חייבים להתיישר עם כל מה שאני אומר. הם חייבים להקשיב לי באופן מוחלט, הם חייבים לציית לי בכול, ואני חייב להיות זה שמנהל את העניינים שם". זה בדיוק הטון בו מדברים צוררי משיח, זה קולם של צוררי משיח, כך צוררי משיח מנסים למשול על הכנסיות. אם אנשיו הנבחרים של האל עושים כדברם ומצייתים להם, האם כנסיות כאלה לא הופכות למלכויות של צוררי המשיח? הם אומרים, "סידורי העבודה שהונפקו על ידי העליון צריכים להיבדק על ידי, אני חייב לקחת אחריות עליכם, אני חייב להיות זה שמנתח מה נכון ומה לא נכון, התוצאה חייבת להיקבע על ידי. לכם אין מספיק שיעור קומה, ואינכם מספיק כשירים. אני המנהיג של הכנסייה והכול תלוי בי". האם האנשים שאומרים את הדברים הללו הם לא שחצניים למדי? הם באמת גאוותנים כל כך, עד שחסר להם כל היגיון! האם הם לא מנסים להקים מלכות עצמאית משלהם? איזה סוג אנשים עלול לנסות ליצור מלכות משלו? האם הם לא צוררי משיח באמת ובתמים? האם לא כל דבר שצוררי משיח אומרים ועושים נועד להגן על מעמדם? האם הם לא מנסים להוליך שולל ולשלוט באנשים? מדוע הם נקראים צוררי משיח? מה הפירוש של "צורר"? פירושו מתנגד ושנאה. פירושו עוינות כלפי המשיח, עוינות כלפי האמת ועוינות כלפי האל. מה הפירוש של "עוינות"? פירושו לעמוד בצד הנגדי, להתייחס אליך כאל אויב, כמו להיות אדם המלא בשנאה גדולה ועמוקה; פירושו להיות בניגוד גמור אליך. זו המנטליות שעמה צוררי משיח ניגשים לאל. איזה גישה יש לאנשים כאלה, ששונאים את האל, כלפי האמת? האם הם מסוגלים לאהוב את האמת? האם הם מסוגלים לקבל את האמת? בהחלט לא. לכן, אנשים העומדים בניגוד לאל הם אנשים ששונאים את האמת. הדבר העיקרי שמתגלה בהם הוא סלידה מהאמת ושנאת האמת. ברגע שהם שומעים את האמת או את דברי האל, יש שנאה בליבם, וכשמישהו מקריא להם את דברי האל, על פניהם מופיעה הבעת כעס וזעם, ממש כמו כשמקריאים את דברי האל לשד בעת שאנשים מפיצים את הבשורה. בליבם, אנשים שסולדים מהאמת ושונאים את האמת חשים סלידה מוחלטת כלפי דברי האל וכלפי האמת, והגישה שלהם היא של התנגדות, והם אפילו מרחיקים לכת ושונאים את כל מי שמקריא להם את דברי האל או משתף עימם על האמת, הם אפילו מתייחסים לאדם זה כאויב. הם חשים סלידה קיצונית כלפי אמיתות שונות, וכלפי דברים חיוביים. כל האמיתות כמו התמסרות לאל, מילוי חובתך נאמנה, היותך אדם כן, חיפוש האמת בכל הדברים וכדומה – האם יש בהם ולו מעט כמיהה סובייקטיבית או אהבה? לא, כלל וכלל לא. לכן, בהתחשב בסוג מהות הטבע הזו שיש להם, הם כבר ניצבים כמתנגדים ישירים לאל ולאמת. ללא ספק, בתוך-תוכם אנשים כאלה אינם אוהבים את האמת או כל דבר חיובי; בתוך-תוכם, הם אף חשים סלידה כלפי האמת ושונאים אותה. לדוגמה, אנשים בעמדות מנהיגות צריכים להיות מסוגלים לקבל את הדעות השונות של אחיהם ואחיותיהם, עליהם להיות מסוגלים להיפתח ולחשוף את עצמם בפני האחים והאחיות, ולהיות מסוגלים לקבל את התוכחה שלהם, ואסור להם להצהיר על מעמדם. מה יגיד צורר משיח על כל הדרכים הנכונות הללו של יישום בפועל? הוא יגיד, "אם הייתי מקשיב לדעותיהם של האחים והאחיות, האם עדיין הייתי מנהיג? האם עדיין היו לי מעמד ויוקרה? אם אין לי יוקרה, איזו עבודה אוכל לעשות?" זה בדיוק סוג הצביון שיש לצורר משיח. הוא אינו מקבל את האמת אפילו באופן הקל ביותר וככל שדרך היישום בפועל נכונה יותר, כך הוא מתנגד לה יותר. הם לא מקבלים את זה שלפעול על פי עיקרון הוא ליישם בפועל את האמת. מה הוא לדעתם יישום בפועל של האמת? הם חושבים שהם חייבים להשתמש במזימות, תחבולות ואלימות כלפי כולם, במקום להסתמך על דברי האל, על האמת ועל האהבה. כל אמצעי וכל נתיב שלהם הוא מרושע. כל זה מייצג לחלוטין את מהות הטבע של צוררי משיח. המניעים, הדעות, ההשקפות והכוונות שהם חושפים לעתים קרובות הם כולם צביונות של סלידה מהאמת ושנאתה, וזו מהות הטבע של צוררי משיח. אם כן, מה פירוש לעמוד בניגוד לאמת ולאל? פירושו לשנוא את האמת ואת הדברים החיוביים. לדוגמה, כשמישהו אומר, "כיציר בריאה, האדם צריך למלא את חובתו של יציר בריאה. לא משנה מה האל אומר, אנשים צריכים להתמסר, שכן אנו יצירי בריאה", איך צורר משיח חושב? "להתמסר? זה נכון שאני יציר בריאה, אבל כשזה מגיע להתמסרות, הדבר תלוי במצב. בראש ובראשונה, חייבת להיות בזה תועלת כלשהי עבורי, אסור לשים אותי בעמדת נחיתות, והאינטרסים שלי צריכים לבוא במקום הראשון. אם יש תגמולים או ברכות גדולות לזכות בהן, אז אני יכול להתמסר, אבל ללא תגמול וללא יעד, מדוע עלי להתמסר? אני לא יכול להתמסר". זו גישה של חוסר קבלת האמת. ההתמסרות שלהם לאל מותנית, ואם התנאים שלהם לא מתקיימים, לא רק שהם לא מתמסרים, הם גם עלולים להדוף את האל ולהתנגד לו. לדוגמה, האל מבקש שאנשים יהיו כנים, אבל צוררי המשיח הללו מאמינים שרק טיפשים מנסים להיות כנים, ושאנשים חכמים לא מנסים להיות כנים. מה המהות של גישה כזו? שנאת האמת. כזו היא המהות של צוררי משיח, ומהותם קובעת באיזה נתיב הם הולכים, והנתיב בו הם הולכים קובע את כל מה שהם עושים. כשלצוררי משיח יש את מהות הטבע של שנאת האמת והאל, אילו דברים הם עלולים לעשות? הם עלולים לנסות לכבוש את ליבם של אנשים, לתקוף מתנגדים ולהדירם, ולענות אנשים. המטרה שהם מנסים להשיג דרך המעשים האלה היא להפעיל כוח, לשלוט באנשיו הנבחרים של האל ולהקים מלכות עצמאית משלהם. אין בזה כל ספק. ברגע שיש לאדם כלשהו מעמד, והוא אינו מסוגל להתמסר לאל, לנהות אחר האל או לחתור אל האמת, אדם זה הוא צורר משיח.

איזה דברים צוררי משיח עושים בזמן שהם מבצעים את חובתם של מנהיגים? זה עתה דנו בדרך בה הם מנסים לכבוש את ליבם של אנשים וגם לתקוף מתנגדים ולהדירם, אבל צוררי משיח חולקים גילוי משותף נוסף – מהי גישתם כלפי אלה שחותרים אל האמת? (שנאה.) ומה זה גורם להם לעשות? האם הם פשוט שונאים את האנשים האלה, ותו לא? לא, הם מחפשים דרכים להדיר ולדכא אותם. הם תוקפים מתנגדים ומדירים אותם. המתנגדים האלה עשויים להיות אנשים שהם מעט פזורי נפש, שאינם יודעים איך לשאת חן או להשתמש בפילוסופיות להתנהלות בעולם. הם עשויים גם להיות אנשים קנאים למדי שחותרים אל האמת לא מעט. אם כך, מהי הטכניקה השלישית של צוררי משיח? הם מדירים ותוקפים את אלה שחותרים אל האמת. יש גם עוד טכניקה אחת: הם מנסים להבטיח לעצמם מקום בליבם של אנשים. איך קוראים לזה? (לכבוש את ליבם של אנשים.) זה מה שהם מנסים להשיג. באילו אמצעים הם משתמשים כדי לעשות זאת? (הם מאדירים את עצמם ונושאים עדות על עצמם.) ומהי מטרת צוררי בהאדרת עצמם ובנשיאת עדות על עצמם? לכבוש את ליבם של אנשים ולשלוט בהם. על איזה דברים אנשים מדברים בדרך כלל כשהם מאדירים ומעידים על עצמם? דבר אחד, הוא הכישורים שלהם. לדוגמה, יש אנשים שמדברים על איך הם אירחו מנהיגי כנסייה רמי דרג. חלקם אפילו יגידו, "אירחתי את האל בעצמו, והוא היה די נחמד אלי – אני בטוח עומד להיות מובא לידי שלמות". למה הם מתכוונים בזה? (הם מנסים לגרום לאנשים להעריך אותם.) יש להם מטרה באמירת הדברים הללו. אחרים אומרים, "באתי במגע עם העליון, יש לו דעה די טובה עלי, והוא עודד אותי לעבוד קשה בחתירה שלי". למעשה, אין לאף אחד מושג מה חושב עליהם העליון. יש אנשים שממש מגזימים בדברים, ולפעמים אפילו ממציאים. הם לא יֵדעו מה לעשות אם קבוצת אנשים תתכנס כדי לבדוק ולאמת את הסיפורים שלהם. יתכן שהעליון יגיד למישהו, "אתה בעל איכות טובה ויש לך יכולת הבנה. כדאי לך להתאמן בכתיבת העדות החווייתית שלך. ברגע שיהיה לך ניסיון חיים תוכל להפוך למנהיג". מה משתמע מכך? למרות שהאדם הזה מוכשר, עדיין עליו להתאמן ולחוות דברים במשך תקופה מסוימת. כשאותו אדם מתהדר ומתרברב לפני אימון או לפני צבירת ניסיון, מה טבע הדבר הזה? הוא גאוותן ויהיר, ואיבד את ההיגיון שלו, נכון? גם אם האח העליון אומר שלאותו אדם יש איכות ושהוא מוכשר, הדבר נועד רק כדי לעודד אותו או לתת לו הערכה. מה המטרה של אותו אדם כאשר הוא מסתובב ומתרברב כך? המטרה היא לגרום לאנשים להעריך אותו, לגרום לאחרים לסגוד לו. מה שהוא אומר זה, "תראה – האח העליון מעריך אותי, אז למה אתה לא מעריך אותי? עכשיו שסיפרתי לך את זה, גם אתה צריך להעריך אותי". זו המטרה שהוא רוצה להשיג. יש גם כאלה שאומרים, "פעם הייתי מנהיג. הייתי מנהיג אזורי, מנהיג מחוזי, מנהיג כנסייה – נפלתי במורד הסולם וטיפסתי מעלה בשלַבִּים וחוזר חלילה – קודמתי והורדתי בדרגה מספר פעמים. בסופו של דבר, השמים חשו בכנות שלי, והיום אני שוב מנהיג רם דרג. ולא הייתי שלילי ולו פעם אחת". כשתשאל אותו מדוע הוא מעולם לא הרגיש שלילי, הוא יענה, "יש לי אמונה שזהב אמיתי נועד לנצוץ בסופו של דבר". זו המסקנה שאליה הגיע. האם זו מציאות-אמת? (לא.) אז מה זה, אם זה לא מציאות-אמת? זו תיאוריה מוזרה; אנחנו יכולים גם לומר שזה דבר מופרך. איזו תוצאה עשויה להיות לזה שהוא מדבר כך? יש אנשים שיגידו, "האדם הזה באמת חותר אל האמת. הוא לא הפך שלילי אחרי שקודם והורד בדרגה כל כך הרבה פעמים. ועכשיו הוא שוב הפך למנהיג – זהב אמיתי באמת נוצץ. זה רק עניין של זמן עד שהוא יהפוך למושלם". האם לא לזה כיוון האדם? למעשה, לזה בדיוק הוא כיוון. לא משנה האופן בו צוררי משיח מדברים, זה תמיד נועד לגרום לאנשים להעריך אותם ולסגוד להם, לכבוש מקום מסוים בליבם, אפילו לקחת שם את מקומו של האל – כל אלה הן מטרות שצוררי משיח רוצים להשיג כשהם מעידים על עצמם. תמיד כשהמניע מאחורי כל מה שאנשים אומרים, מטיפים ומשתפים הוא לגרום לאחרים להעריך אותם ולסגוד להם; התנהגות כזו היא האדרה ונשיאת עדות לעצמם, וזה נעשה כדי לכבוש מקום בליבם של אחרים. למרות שהדרכים בהן אנשים אלה מדברים אינן זהות לחלוטין במידה זו או אחרת, יש להן השפעה של נשיאת עדות על עצמם שגורמת לאנשים לסגוד להם. התנהגויות כאלה קיימות כמעט אצל כל המנהיגים והעובדים, בדרגות שונות. אם הם מגיעים לנקודה מסוימת בה הם אינם מסוגלים לעצור את עצמם, וקשה להם לרסן את עצמם, והם נוצרים כוונה ומטרה חזקות וברורות במיוחד, מתוך רצון לגרום לאנשים להתייחס אליהם כאילו היו האל או אליל, ובכך להשיג את מטרתם להגביל ולשלוט באחרים, ולהביא לכך שאנשים אחרים יצייתו ויסגדו להם, אזי הטבע של כל זה הוא להאדיר ולשאת עדות על עצמם, ובזה יש איכות של צוררי משיח. באילו אמצעים אנשים משתמשים בדרך כלל כדי להאדיר ולשאת עדות על עצמם? (הם מדברים על הון.) מה כולל הדיבור על הון? לדבר על משך הזמן שהם מאמינים באל, על כמה הם סבלו, על איזה מחיר הם שילמו, על כמה עבודה הם עשו, על כמה רחוק הם נסעו, כמו גם על כמה אנשים הם השיגו וכמה השפלה הם ספגו דרך הפצת הבשורה. יש אנשים שמדברים לעתים קרובות על מספר הפעמים בהם נאסרו וישבו בכלא מבלי שבגדו אי פעם בכנסייה או באחים ובאחיות, תוך נשיאת עדות, וכן הלאה; כל הדברים האלו קשורים לדיבור על הון. במסווה של ביצוע עבודת הכנסייה, הם מוציאים אל הפועל יוזמה משלהם, מבססים את מעמדם, יוצרים לעצמם רושם טוב בליבם של אנשים. בו בזמן, הם משתמשים בכל מיני שיטות ותחבולות כדי לכבוש את ליבם של אנשים, ואפילו מרחיקים לכת עד כדי תקיפה והדרה של כל מי שיש לו דעות שונות משלהם, והם במיוחד עושים כל שביכולתם להדיר ולדכא את אלה שחותרים אל האמת ונצמדים לעקרונות. ובאשר לאותם טיפשים ובורים, ומבולבלים באמונתם, כמו גם אלה שמאמינים באל רק זמן קצר, ושלהם שיעור קומה נמוך, באילו שיטות הם משתמשים על האנשים האלה? הם מוליכים שולל, מושכים אותם אליהם ואף מאיימים עליהם, תוך שימוש באסטרטגיות הללו כדי להשיג את מטרתם של ביסוס מעמדם. כל אלה הן הטקטיקות של צוררי משיח.

דבר מסוג זה מתרחש לעתים קרובות בכנסיות: יש אחים ואחיות המקשיבים לדרשות ולשיתוף שבהם העליון אומר שאם מנהיג או עובד עושה משהו המפר את סידורי העבודה של בית האל, לאנשיו הנבחרים של האל יש הזכות לדווח על כך. לאחר ששמעו זאת והבחינו שמנהיג בכנסייה שלהם עובד בצורה שאינה תואמת את סידורי העבודה, חלק מהם מחליטים שהם רוצים לדווח על המנהיג. ואז, המנהיג מגלה זאת, וחושב לעצמו, "מסתבר שיש אנשים שעדיין יש להם את החוצפה לדווח עליי. איך הם מעיזים! מי האנשים האלה?" לאחר מכן, הוא חוקר כל אחד מבין עשרות חברי הכנסייה. כמה רחוק הוא הולך בחקירה הזו? הוא בודק מה הגיל של כולם, כמה זמן הם מאמינים באל, אילו חובות הם ביצעו בעבר, מהן החובות הנוכחיות שלהם, עם מי הם בקשר, אם הם יכולים ליצור קשר עם העליון או לא, וכן הלאה. הוא בודק את כל הדברים האלה, ומשקיע בכך מאמץ רב. בסיום החקירה המעמיקה שלו, הוא מגלה ששניים או שלושה אנשים נראים חשודים, וכך, במהלך הכינוס הבא, המנהיג מטיף דרשה שממוקדת במיוחד בעניין זה. הוא אומר, "לאנשים חייב להיות מצפון. באמונה שלך באל, מי הוביל אותך עד הלום? אתה מבין כעת כל כך הרבה אמיתות; אם לא הייתי עורך כינוסים ומשתף איתך, האם היית יכול להבין את האמיתות הללו? הכנסייה שלנו הביאה אליה כל כך הרבה אנשים על ידי הפצת הבשורה אליהם, ועבודת הבשורה שלנו השיגה התקדמות עצומה. אם לא הייתי כאן לכוון את זה, האם יכולתם להביא מישהו פנימה? למי עליכם להודות על כל זה, בכל מקרה?" יש אנשים שיהרהרו בכך ויחשבו, "האל הוא זה שעלי להודות לו; אילו תרומות תרם האדם?" אבל אז המנהיג ממשיך ואומר, "אם לא הייתי מחזיר אליכם את הספרים הללו של דברי האל, האם הייתם מסוגלים להשיג אותם? אם לא הייתי מארגן כינוסים, האם הייתם מסוגלים להתכנס? לאנשים חייב להיות מצפון! אז, אם יש לכם מצפון, מה עליכם לעשות? כאשר המנהיג שלך עושה מדי פעם שגיאה קלה, אתה לא צריך לחקור אותה יותר מדי ביסודיות. בכך שאתה נאחז במגרעות שלו ומסרב להרפות, האם אתה מנסה להתקומם נגדו? אם אירע משהו שולי, עלינו לטפל בזה באופן פנימי. מה הטעם בהגשת דיווח? אנשים שמדווחים על עניינים הם חדלי אישים ובעלי שיעור קומה נמוך. האם מתאים לדווח על הכול לעליון? איך יהיה לעליון זמן לפתור בעיות כאלה? אם חייבים לפתור אותן, מנהיגי הכנסייה יפתרו אותם. האם אי אפשר לדון בדברים בדלתיים סגורות? האם אתה חייב לדווח על הכול לעליון? האם זה לא רק יפריע לעליון? תקשיב, אם תדווח לי על משהו, אמצא פתרון בשלווה ובנועם מבלי לגזום אותך. אבל האם אתה יודע מה תהיה הגישה של העליון אם תדווח לו על זה? אין להמעיט בערכו של העליון – הוא כמו אריות ונשרים. האם אנשים בעלי שיעור קומה נמוך כמונו יכולים להגיע לרמה שלו? שום דבר טוב לא ייצא מכך שתדווח לעליון על בעיה; ללא ספק תהיה נתון לגיזום. זה קרה לי פעמים רבות; איך מישהו עם שיעור קומה נמוך כשלך יוכל להתמודד עם זה? אתה עשוי אפילו להפסיק להאמין, ומי יהיה זה שיישא בתוצאות? אם אתה רוצה לדווח משהו, אתה תישא בתוצאות. כשיגיע הזמן ואתה תעבור גיזום ותהפוך שלילי וחלש, אל תבוא בטענות אלי. אם אתה רוצה להגיש דיווח, אני לא אעצור אותך. בבקשה, עשה זאת; אני אראה מי דיווח על זה!" האם מישהו יעז להגיש דיווח כשהמנהיג הזה מאיים כל כך? (לא.) יש אנשים שירצו, אבל הם יהיו מפוחדים מדי. האם האנשים האלה אינם חדלי אישים? ממה הם מפחדים? איך הם יכולים להיות מפוחדים כל כך מהמנהיג? גם אם אותו מנהיג ירצה לייסר אותם עד מוות, חייהם אינם בידיו של אותו מנהיג; כיצד יעז אותו מנהיג לייסר אותם ללא רשותו של האל? אחרי כמה מילים מפחידות מאותו מנהיג, יש אנשים שבאמת יפחדו מדי להגיש דיווח; הם יחשבו, "האל אינו נראה בשום מקום. אם אגיש דיווח, האם העליון יטפל במנהיג? מה יקרה אם לא – האם המנהיג יתנקם בי? האם עדיין אוכל לבצע את חובתי כרגיל? אם כך אסור לי להגיש דיווח. מעבר לכך, העניין הזה אינו העסק שלי. אף אחד אחר לא דיווח על זה, אז למה שאני אעשה זאת?" הם יירתעו, ולא יעזו להגיש דיווח. האם צורר משיח עשוי לגלות רחמים כלפי אנשים כאלה? (לא.) מה הוא יעשה להם? לאחר שיוודא מי מתכנן לדווח עליו, מי אינו מאוחד בלב ובנפש איתו, הוא יתחיל לחשוב: "אתה תמיד מתכנן משהו; אתה תמיד רוצה לפלוט רעיונות שנשמעים גבוהים, אתה תמיד מחפש לעורר בעיות, תמיד רוצה לדווח על העניינים שלי – זו שערורייה! חיפשת הזדמנות ליצור קשר עם העליון כדי שתוכל לדווח להם על מצבי. עכשיו אתה נסוג, אתה לא מעז לעשות את זה; אבל מי יודע, אם תמצא הזדמנות מתאימה, אולי בכל זאת תדווח עלי. אני אתפוס אותך!" וכך, צורר המשיח יחפש אמתלות והזדמנויות להשפיל את האנשים הללו, לגרום לאחים ולאחיות להרגיש דחיה כלפיהם. ואז הוא יחשוב על כל מיני דרכים לתפוס אותם, לגרום להם בעיות ולהכתים את המוניטין שלהם. ומה חושבים האנשים האלה אחר כך? "זה נורא! לא צייתי למנהיג, ניסיתי בעיוורון לדווח עליו, ועכשיו אני נאלץ לסבול. אני חייב לזכור את הלקח הזה: אסור לי בשום אופן להעליב את המנהיג! נכון לעכשיו, המנהיג הזה הוא זה שקובע. אם הוא אומר 'מזרח', אני לא יכול להגיד 'מערב'; אם הוא אומר 'אחד', אני לא יכול להגיד 'שניים'. אני חייב לעשות כל מה שהמנהיג אומר לי לעשות. אסור לי ליצור קשר עם העליון כדי לדווח על בעיות. זה באמת חמור! אני נאלץ לסבול בידי המנהיג, והעליון לא יודע על כך – מי יגונן עלי? כמו שאומרים, 'לממונים המקומיים יש יותר שליטה מהממונים מטעם המדינה'!" האנשים האלה הפכו שליליים. הם לא מאמינים שהאמת שולטת בבית האל, ועוד פחות מכך שהאל ריבון על כל הדברים. האם עדיין יש להם את האל בליבם? לא, אין להם את האל בליבם. חסרה להם אמונה אמיתית באל, הם רוצים לדווח על בעיה אבל הם מפחדים מאותו אדם רע, אין להם כל הבחנה בכוחות רשע, הם נאלצים לסבול בידי אותו אדם רע במקום בו הוא מחזיק בכוח, והם הפכו לחדלי אישים. במקור היה להם קצת חוש צדק, שזו תכונה רצויה, אבל בגלל שהם לא מבינים את האמת ולא יודעים איך לפעול לפי העקרונות, הם נמחצו על ידי אותו אדם רע, מנהיג שקר וצורר משיח, עד לנקודה בה הם איבדו כל אמונה; הם לא יודעים איך לסמוך על האל בחיפוש האמת או איך לפעול על סמך חוכמה. כעת, בכל פעם שהם רואים צורר משיח, הם הופכים למפוחדים והססניים. עד כמה הם מפחדים? הם חושבים, "אנשים רעים מחזיקים בכוח בעולם הזה. לא משנה באיזו קבוצה אני, עלי להתנהג יפה. חסר לי סוג כזה של אכזריות ואומץ, אז לאן שלא אלך, אצטרך להיות מוכן לשאת התעללות ולציית לאחרים – אני צריך להתייחס אליהם כמו לאבותיי. אם הם אומרים 'מזרח', אני לא יכול להגיד 'מערב'. אני לא יכול להביע דעות שונות, לא יכול להגיש דיווח על עניינם של אחרים, ולא יכול לדחוף את האף שלי לעניינם של אחרים. אני יכול להתמקד רק באמונה באל. אסור לי לפגוע במנהיגים ובעובדים, לדבוק בעקרונות האמת, להשתוקק לאור, או לאהוב צדק – אין אור ולא צדק בעולם הזה. אני פשוט אתרכז בלהחזיק מעמד עד הסוף, ובכל מקום שאליו אלך בעתיד עלי תמיד לזכור לתת עדיפות לשמירה על השלום!" זו המסקנה שהם מגיעים אליה. האם הם לא הובסו על ידי אותו צורר משיח? (כן.) מה מאשר זאת? לאחר שדוכאו על ידי אותו צורר משיח, הם היו מבועתים, הם פוחדים מדי להגיד דבר מה או לעשות משהו. הם איבדו את אמונתם האמיתית ואינם מבצעים עוד את חובותיהם בנאמנות; בליבם, כובתה הלהבה הקטנה של אהבתם לצדק; הם הובסו לחלוטין והוכו על ידי צורר המשיח ההוא. האם הם לא חדלי אישים? האם הם לא פחדנים? (אכן.) איך אפשר לדעת? אם תשאל אותם, "איך מסתדר פלוני בכנסייה שלכם?" הם יענו, "די בסדר". אם תגיד, "ומה לגבי מנהיג הכנסייה החדש שכולכם בחרתם; האם אתה מכיר אותו?" הם יענו, "אני לא מכיר אותו כל כך". אם תשאל, "איך חיי הכנסייה שם עכשיו? מישהו גרם להפרעות?" הם יגידו, "הכול טוב, הולך בסדר גמור". לא משנה מה תשאלו אותם, הם פשוט יענו במילים הבודדות האלה. האם זה לא בגלל שהם נבהלו? למה הם כל כך מפוחדים? זה בגלל שהם לא יודעים את צדקת האל; הם אינם יכולים לראות מבעד לרשעותו של השטן, לאכזריותו, לחוסר הרחמים שלו ולחושך שלו; הם לא יודעים מה זה אומר שהאמת שולטת, וגם לא איזו משמעות יש לזה – ולכן הם חוששים. על כן, לא משנה מה תשאל, תשובתם תהיה מעורפלת וסתומה; לא תקבל מהם תשובה לגבי מה באמת קורה בכנסייה, או תגלה מה הם באמת חושבים בתוך-תוכם. הם יעטפו את עצמם כל כך חזק, שאתה אפילו לא תהיה בטוח על מה הם מדברים. הם לא יגידו דבר על הבעיות הקיימות בכנסייה, או על מצבם של המנהיגים והעובדים, ולא תלמד דבר על הקשיים שעימם מתמודדים אנשיו הנבחרים של האל. אתה לא תגלה שום דבר מזה – הם ישוחחו איתך רק בצורה הזו. ומה תרגיש כשתקשיב להם? אתה תרגיש שיש משהו בין הלבבות של שניכם. הלך הרוח שלהם הוא: "אל תחפש לגלות עליי דבר, אני לא רוצה לחשוף בפניך שום מידע או מה באמת קורה. התרחק ממני; אם תנסה לברר דרכי מה קורה בכנסייה, אז אתה מנסה לגרום לי צרות ולשבש את סביבת המגורים הנוכחית שלי, את שגרת חיי ואת מצבי. אל תתערב בשום היבט של חיי; תן לי לטפל בדברים האלה בעצמי". הם חוששים שצורר המשיח יגרום להם לסבול או ינקום בהם, והם מפחדים לדווח על כל בעיה בכנסייה שלהם. האם זו לא כניעה לצורר המשיח הזה? האם הם לא הוטעו על ידי אותו צורר משיח ונשלטים על ידו? (כן.) ואותו צורר משיח שמח לראות את זה. הם עינו אנשים עד לנקודה בה אותם אנשים כבר לא מעזים לדווח על הבעיות שלהם, וכך יש להם שליטה איתנה על הכנסייה. האם אנשים רבים בכנסייה נשלטים על ידי צורר משיח בדרך זו? האם אתם בעצמכם מנעתם אי פעם ממישהו לדווח על בעיה? יכול להיות שכן אבל לא הייתם מודעים לכך, או שאתם עשויים לעשות זאת בעתיד. אם כך, האם אנשים שנכבשו על ידי צוררי משיח ונשלטים על ידם יכולים להיחשב כבעיה? (כן.) יש האומרים: "אנשים מסוימים בכנסייה מפחדים מצורר משיח, אבל הם לא מאמינים בצורר המשיח הזה או נוהים אחריו, קל וחומר שהם לא משרתים אותו. אלא שהם הוגבלו קצת על ידי צורר המשיח הזה, והתעכבו בכניסה למסלול הנכון של אמונה באל. למה אתה אומר שזו בעיה?" מבחינה אחת, על ידי התבוננות בשיטות שצוררי משיח משתמשים בהן כדי לכבוש ולשלוט באנשים, תוכל לראות שמהות הטבע שלהם היא מהות השטן; היא עוינת את האמת ואת האל. צוררי משיח רוצים להתחרות עם האל על אנשים, להתחרות על אנשיו הנבחרים של האל. מבחינה אחרת, השיטות והדרכים בהן פועלים צוררי משיח אכן יכולות להשפיע על אנשים טיפשים, בורים, מבולבלים ושאינם מבינים את האמת. הן אכן יכולות להטעות את האנשים האלה, לגרום להם להתנהג יפה תחת שליטתם של צוררי המשיח, ולגרום להם להתייעץ עם צוררי המשיח ולציית להם בכל דבר. צוררי משיח לא רק משאירים את הפה של האנשים האלה סגור; הם גם שולטים במעשיהם, משפיעים על מחשבותיהם ועל רעיונותיהם ומשפיעים על הכיוון אליו הם הולכים. אלו הן ההשפעות וההשלכות שמעשיהם של צוררי משיח גורמים לאלה שהם טיפשים ובורים.

זה עתה דיברתי על אמיתות שונות הקשורות לביצוע חובתו של מנהיג או עובד. חשפתי גם עניינים מסוימים שיש למנהיגים ולעובדים, תוך התמקדות בעיקר בגילויים של סוג האדם החמור ביותר – ואיזה סוג אדם זה? (צורר משיח.) איזהו הגילוי המשותף לכל צוררי משיח? הם מנסים לתפוס לעצמם כוח ולשלוט בכנסייה. הרצון שלהם לכוח מאפיל על כל דבר; הכוח הוא חייהם, הוא השורש שלהם; זה הנושא, הכיוון והמטרה שסביבם נסוב כל מה שהם עושים בחיים. לכן, פעולותיהם של צוררי משיח והצביונות שהם חושפים זהים לטקטיקות בהן משתמש השטן כדי להטעות, לכבוש ולשלוט באנשים. אפשר לומר שכל מה שאדם כזה עושה הופך אותו ללא פחות משלוחה, גילום וביטוי של השטן; המטרה העיקרית של כל פעולה שלו וכל ההתנהגות שלו היא להחזיק בכוח. ובמי הוא מנסה לשלוט? באנשים אותם הם מנהיגים, שהם חסידי האל, באנשים שנמצאים בטווח הכוח שלהם, שבהם הם מסוגלים לשלוט. לפני רגע, דיברנו גם על הטכניקות בהן משתמשים צוררי משיח כדי לשלוט באנשים. הראשונה היא לכבוש את לבם של אנשים; השנייה היא לתקוף מתנגדים ולהדירם; השלישית היא להדיר ולתקוף אנשים החותרים אל האמת; הרביעית היא להאדיר ולהעיד על עצמם בהתמדה; והחמישית היא להטעות, למשוך, לאיים ולשלוט באנשים. כל חמשת הגילויים העיקריים הללו הם טכניקות ואמצעים בסיסיים המשמשים את צוררי המשיח כדי להשיג כוח וכדי להחזיק באנשים ולשלוט בהם. אלו הן הקטגוריות הרחבות. כעת, ננתח ונשתף על הקטגוריות הרחבות הללו בפירוט רב יותר.

ניתוח של האופן שבו צוררי משיח מנסים לכבוש לבבות של אנשים

א. משיכת אנשים באמצעות טובות הנאה קטנות

הטכניקה הראשונה בה משתמשים צוררי משיח כדי לשלוט באנשים היא לכבוש את ליבם. כמה דרכים יש לכבוש לבבות של אנשים? אחת הדרכים היא למשוך אותם עם טובות הנאה קטנות. לפעמים צוררי משיח נותנים לאנשים כמה דברים נחמדים, לפעמים הם מחמיאים להם, לפעמים הם מבטיחים להם הבטחות קטנות. ולפעמים צוררי משיח רואים שחובות מסוימות יכולות לאפשר לאנשים להיכנס לאור הזרקורים, או שאחרים חושבים שחובות אלו יכולות להביא יתרונות למי שעושה אותן ולגרום לכולם להעריך אותו, והם מטילים את החובות הללו על אותם אלה שהם רוצים לכבוש. "טובות הנאה קטנות" כוללות דברים רבים: לפעמים אלו דברים חומריים; לפעמים אלו דברים לא מוחשיים; לפעמים אלו מילים נעימות שאנשים רוצים לשמוע. למשל, אדם נחלש כשמשהו לא טוב פוקד אותו, מאבד את המוטיבציה לחובתו, וכשהוא מעמיד את חולשתו זו אל מול דברי האל, הוא מבין שזה חוסר נאמנות לאל, חוסר רצון לבצע את חובתו, חוסר התמסרות אמיתית, והוא חש נקלה. מנהיג שרואה זאת עשוי לומר: "אתה פשוט בעל שיעור קומה נמוך. האל לא יראה את העניין הזה בצורה כזו. אתה מאמין רק זמן קצר בלבד. אתה לא יכול לצפות מעצמך לכל כך הרבה. דבר מסוג זה לוקח זמן – אי אפשר לזרז את זה. לאל אין דרישות גבוהות מאנשים, ומבחינתך, אדם שמאמין בו זמן קצר, להיות מעט חלש לפעמים זה דבר נורמלי ואתה לא צריך לדאוג בקשר לזה". משמעות הדבר היא שאין כלל מה לדאוג לגבי היותך חלש, שצריך פחות לדאוג לגבי המשך היותך חלש, ושכל זה היא שליליות נורמלית, והאל אינו זוכר זאת. יש אנשים שהם רגשניים יתר על המידה, והם תמיד מוגבלים על ידי רגשותיהם בביצוע חובתם, והמנהיג שלהם אומר, "זה נובע משיעור הקומה הנמוך שלכם, זה בסדר." יש אנשים עצלנים ולא נאמנים בחובתם, אבל מנהיגם אינו גוער בהם, אלא אומר דברים שנשמעים נחמד, אשר אותם אנשים רוצים לשמוע בכל הזדמנות – וזאת כדי לרצות אותם ולהיחשב טוב בעיניהם, ולהראות להם כמה הוא מבין ואוהב. אנשים אלה חושבים: "המנהיג שלנו הוא כמו אם אוהבת. הוא באמת אוהב אותנו – הוא באמת מייצג את האל. הוא באמת מהאל!" המשמעות המובלעת של כך היא שהמנהיג שלהם יכול לשמש שופר לאל, הוא יכול לייצג את האל. האם זו מטרת המנהיג הזה? אולי זה לא ברור כל כך, אבל אחת ממטרותיו מובנת מאליה: הוא רוצה שאנשים יגידו שהוא מנהיג נפלא, מתחשב באחרים, סלחני כלפי חולשותיהם של אנשים ומאוד מבין לליבם. כשמנהיג כנסייה רואה אחים או אחיות ממלאים את חובותיהם כלאחר יד, הוא עלול לא לגעור בהם, למרות שעליו לעשות זאת. כשהוא רואה בבירור שהאינטרסים של בית האל נפגעים, הוא לא מטריח את עצמו בעניין או עורך בירור כלשהו, ואינו גורם ולו לפגיעה הקלה ביותר באחרים. למעשה, הוא לא באמת מפגין התחשבות בחולשותיהם של אנשים; במקום זאת, הכוונה והמטרה שלו היא לכבוש לבבות של אנשים. הוא מודע לחלוטין לכך: "כל עוד אני עושה זאת ולא גורם פגיעה לאף אחד, הם יחשבו שאני מנהיג טוב. תהיה להם דעה טובה עליי והם יעריכו אותי מאוד הם יקבלו אותי ויאהבו אותי". לא אכפת לו כמה נזק נגרם לאינטרסים של בית האל, או כמה גדולים ההפסדים שנגרמים להיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל, או כמה רבה ההפרעה לחיי הכנסייה שלו, הוא פשוט מתמיד בפילוסופיה השטנית שלו ואינו פוגע באף אחד. לעולם אין שום תוכחה עצמית בליבו. כשהוא רואה מישהו גורם להפרעות ולשיבושים, הוא עשוי לכל היותר לדבר איתו על זה בכמה מילים, להפחית בערכו של העניין, ואז לגמור עם הנושא. הוא לא ישתף על האמת, או יצביע לאותו אדם על מהותה של הבעיה, ועוד יותר מכך הוא לא ינתח את מצבו של האדם, ולעולם לא ישתף בכוונות האל. מנהיג שקר לעולם אינו חושף או מנתח את השגיאות שאנשים עושים לעתים קרובות, או את הצביונות המושחתים שאנשים חושפים לעתים קרובות. הוא לא פותר שום בעיה אמיתית, אלא תמיד נענה למִנהגים השגויים של אנשים ולגילויי השחיתות שלהם, ולא משנה כמה אנשים שליליים או חלשים, הוא לא לוקח את זה ברצינות. הוא רק מטיף כמה מילים ודוקטרינות ואומר כמה דברי תוכחה כדי להתמודד עם המצב כלאחר יד, בניסיון לשמור על הרמוניה. כתוצאה מכך, אנשיו הנבחרים של האל אינם יודעים כיצד להרהר לגבי עצמם ולהכיר את עצמם, אין פתרון לצביונות המושחתים שהם חושפים, והם חיים בין מילים ודוקטרינות, מושגים ודמיונות, ללא כל היווכחות בחיים. הם אפילו מאמינים בליבם: "למנהיג שלנו יש אפילו יותר הבנה לגבי החולשות שלנו מאשר לאל. שיעור קומתנו נמוך מכדי לעמוד בדרישות האל. עלינו רק למלא אחר דרישות המנהיג שלנו; על ידי התמסרות למנהיג שלנו, אנו מתמסרים לאל. אם יבוא יום בו העליון ידיח את מנהיגנו, אנו נשמיע את קולנו; כדי לשמור על המנהיג שלנו ולמנוע את הדחתו, ננהל משא ומתן עם העליון ונאלץ אותו להסכים לדרישותינו. כך נעשה צדק עם מנהיגנו". כשיש לאנשים מחשבות כאלה בליבם, כשהם ביססו מערכת יחסים כזו עם מנהיגם, וסוג כזה של תלות, קנאה והערצה התעורר בליבם כלפי מנהיגם, הם הופכים לבעלי אמונה גדולה יותר ויותר במנהיג הזה, ותמיד רוצים להקשיב לדבריו, במקום לחפש את האמת בדברי האל. מנהיג כזה כמעט ותפס את מקומו של האל בלבבות האנשים. אם מנהיג מוכן לשמור על מערכת יחסים כזו עם אנשיו הנבחרים של האל, אם הוא שואב תחושת הנאה מכך בליבו, ומאמין שאנשיו הנבחרים של האל צריכים להתייחס אליו כך, אזי אין הבדל בין מנהיג זה לבין פאולוס, הוא כבר הניח את רגלו בנתיב של צורר המשיח, ואנשיו הנבחרים של האל כבר הוטעו על ידי צורר המשיח הזה, והם חסרי אבחנה לחלוטין. למעשה, לאותו מנהיג אין את מציאות-האמת, והוא אינו נושא כל עול בנושא ההיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל. הוא יכול רק להטיף מילים ודוקטרינות, ולשמור על יחסיו עם אחרים. הוא מתפאר היטב בעזרת שיטות צבועות, הדיבור והמעשים שלו תואמים את תפיסותיהם של אנשים, ובכך הוא מטעה אנשים. הוא אינו יודע לשתף באמת ואינו מכיר את עצמו, וזה מונע ממנו להוביל אחרים אל תוך מציאות-האמת. הוא פועל רק למען המוניטין והמעמד, והוא אומר רק מילים שנשמעות נחמד ולוכדות אנשים. הוא כבר השפיע על אנשים וגרם להם לסגוד לו ולשאת אליו עיניים, והוא השפיע בצורה חמורה ועיכב את עבודת הכנסייה ואת ההיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל. האם אדם כזה אינו צורר משיח? יש אנשים שמתנהגים כמו צוררי משיח, אבל כשהם רואים צורר משיח נחשף, הם מסוגלים להעמיד את עצמם מולו לשם השוואה. הם חשים שהנתיב בו הם נמצאים הוא גם הנתיב של צוררי משיח, שעליהם לרסן את עצמם רגע לפני האסון, להכות על חטא מיד בפני האל, ולהפסיק להתמקד במעמדם האישי ובדמותם; הם חושבים שהם צריכים להאדיר ולשאת עדות לאל בכל דבר, ולגרום לאנשים לתת מקום בליבם לאל, ולכבד אותו כנעלה – הם חשים שרק אז הם יידעו שלווה אמיתית בליבם. רק אדם שנוהג כך הוא אדם שאוהב את האמת ויכול לקבל אותה. אם לאדם יש טבע של צורר משיח, גם הוא ירגיש לא נוח בליבו כשישמע מילים שחושפות צוררי משיח, אך הוא לא יוכל לקבל את השיפוט והייסורים של דברי האל, או להיפתח ולחשוף את הצביונות המושחתים שלו. זה מוכיח שהוא לא יכול לקבל את האמת, ושעבורו, חזרה בתשובה אמיתית היא בלתי אפשרית. הוא ימשיך לבסס את מעמדו, ליהנות מיתרונות המעמד, וליהנות מכך שאנשיו הנבחרים של האל סוגדים לו ונושאים אליו עיניהם. זה גורם למי שהוא הוליך שולל לסטות מהדרך האמיתית ומדברי האל; הם סרים מהאל ובמקום זאת נוהים אחרי האדם הזה. אך האדם הזה אינו מהרהר על עצמו כלל. מבלי להיות מודע לכך שהוא כבר נקלע לסכנה, דעתו על עצמו עדיין טובה, וממשיך להטעות אחרים ולכבוש אותם. כל עוד אנשים ישימו לב למה שהוא אומר ויצייתו לו, לא משנה עד כמה אנשים אלו נוהגים כלאחר יד ובחוסר אחריות בעת ביצוע חובתם, הוא יעלים מזה עין. יתרה מכך, הוא יתבשם בהנאתו מאותם אנשים בורים וטיפשים שסוגדים לו ונושאים אליו עיניים, ואפילו מעניקים לו הגנה ולא מאפשרים לאף אחד לחשוף אותו או להבחין בו. בעשותו כך, האין צורר המשיח מקים לעצמו ממלכה עצמאית? צורר משיח לא עושה עבודה אמיתית, הוא לא משתף על האמת כדי לפתור בעיות, הוא לא מדריך אנשים באכילה ושתיה של דברי האל ובכניסה למציאות-האמת. הוא עמל רק למען מעמד, תהילה ורווח, אכפת לו רק לבסס את עצמו, להגן על המקום שהוא מחזיק בלבבות אנשים, ולגרום לכולם לסגוד לו, לשאת אליו עיניים ולנהות אחריו כל הזמן; אלו המטרות שהוא רוצה להשיג. כך מנסה צורר משיח לכבוש לבבות של אנשים ולשלוט באנשיו הנבחרים של האל – האין דרך עבודה זו מרושעת? זה פשוט מעורר שאט נפש! הוא עובד כך זמן מה, גורם לאנשים להיות בעלי תחושות חיובית כלפיו, לסמוך עליו, להיות תלויים בו – אך מהן ההשלכות? אנשים אלה לא רק אינם מסוגלים להבין את האמת, הם לא רק נכשלים בהתקדמותם בהיווכחות בחיים – במקום זאת, הם מאמצים את צורר המשיח כהורה הרוחני שלהם, כממלא מקומו של האל, ומאפשרים לצורר המשיח לעקור את מעמדו של האל בליבם. כשלמישהו יש קושי, הוא כבר לא בא בפני האל, ולא משנה איזו בעיה פוקדת אותו, הוא לא מתפלל לאל או סומך עליו, וגם לא מחפש את האמת בדבריו. במקום זאת, הוא הולך לשאול את המנהיג הזה בנושא. הוא מבקש מהמנהיג להראות לו את הדרך, הוא נושא אליו עיניים והופך לתלוי במנהיג הזה יותר ויותר. הוא לא יודע איך לחפש את האל, והוא לא יודע איך לשאת אליו עיניים ולסמוך עליו, על אחת כמה וכמה איך לפעול בהתאם לאמת ולעקרונות. לא משנה איזו צרה פוקדת אותו, הוא מחכה בנשימה עצורה עד שהמנהיג יחליט בעניין. הוא עושה כל מה שהמנהיג אומר לו שעליו לעשות, ומציית לכל הנחיותיו. האם, בהבאת אנשים לנקודה זו, צורר המשיח אינו מטעה אותם ושולט בהם? מדוע אנשיו הנבחרים של האל אינם מחפשים את האמת מהאל כשדברים קורים להם? מדוע אנשיו הנבחרים של האל מצייתים באופן עיוור למה שמנהיגם אומר, מבלי להעמיד את דבריו לבדיקה ומבלי להפעיל הבחנה? מדוע אנשיו הנבחרים של האל יכולים להתמסר לדברי מנהיגם מיד כשהם שומעים אותם, אך אינם יכולים לעשות זאת עם דברי האל? הם מחפשים את הרצונות של מנהיגם במקום לחפש את רצונותיו של האל; הם מקשיבים לדברי מנהיגם במקום להקשיב לדברי האל, ובמקום לחפש ולהתמסר לאמת. הם סומכים על המנהיג שלהם שיפעל, שיחזק אותם, ידבר עבורם ויקבל החלטות עבורם, במקום לסמוך על האל, לשאת אליו עיניים ולהתמסר אליו. האם המנהיגים-כביכול הללו לא תפסו מקום מסוים בלבבות האנשים? זו התוצאה של צורר משיח המטעה אנשים ולוכד אותם.

כשמשהו קורה לאנשים מסוימים ואתה אומר להם להתפלל לאל, הם אומרים שהם בעלי שיעור קומה נמוך מדי ולא יודעים איך לחפש. אם תאמר להם לאכול ולשתות את דברי האל, הם יאמרו שאין להם איכות ושהם לא יכולים להשיג אור גדול. אם תאמר להם להקשיב לדרשות, הם יאמרו שהתוכן של הדרשות נשגב ועמוק מדי עבורם, שזה מעבר להבנתם. הם מאמינים שאם אדם הוא בעל איכות ירודה, ויש לו חולשות, והוא פגום מכל בחינה, אז הוא צריך לחפש מנהיגים. נניח שתשאל אותם: "למה אתם צריכים לחפש מנהיג? למה אתם לא מחפשים את האל ובאים בפניו?" הם יאמרו: "קשה מאוד לאנשים לבוא בפני האל: יש לנו תפיסות, האיכות שלנו ירודה, ואנו רפי שכל וקהי חושים. דברי האל אינם תמיד כה פשוטים, ואין בדבריו דוגמאות כלשהן להמחיש את משמעותם. המנהיג שלנו פשוט אומר לנו ישירות מה לעשות, בצורה ממש פשוטה, כמו 'אחד ועוד אחד שווים שניים'. כשצריך לקרוא בדברי האל, אם אני יכול לקרוא אותם בקול רם, זה כבר די טוב, אבל אין לי מושג קלוש מה משמעותם, ואני לא יודע מה האל דורש מהאדם או איך ליישם בפועל בצורה שתואמת את כוונות האל. אני אף פעם לא יכול למצוא תשובות. מכיוון שאני אדם בעל איכות ירודה, אדם בעל שיעור קומה נמוך כל כך, קהה חושים ורפה שכל, שלא מצליח להבין שום דבר לאשורו, עלי לשאול את המנהיג שלנו לגבי כל מה שעולה על הפרק, ולתת לו לנהל את העניינים. המנהיג שלנו יכול למצוא עבורי תשובות; אני פשוט עושה מה שהוא אומר לי. כזה אדם אני – פשוט וצייתן". "אין שום דבר רע בלהיות פשוט וצייתן, אבל האם למנהיג שלך אכן יש את מציאות-האמת? האם הוא באמת מישהו שמתמסר לאל? אם כל מה שהוא יכול לעשות זה להטיף מילים ודוקטרינות והוא לא אדם שמתמסר לאל, האם ההתמסרות שלך אליו אומרת שאתה מתמסר לאל?" הם אומרים: "המנהיג שלנו בעל איכות גבוהה, וכל מה שהוא אומר נכון. זה מוכיח שהוא מבין את האמת ושהוא תואם את כוונותיו של האל". יש בדבריהם מעט מחשבה הגיונית, לא? הכול מבוסס על הרגשות האישיים שלהם. האיכות שלהם ירודה והם חסרי הבחנה, אז אם באמת היה משהו לא בסדר עם המנהיג שלהם, הם לא היו מסוגלים לראות זאת. רוב האנשים הם טיפשים, בורים ובעלי איכות ירודה, אבל הבה נשאיר סיבה זו בצד לבינתיים. כשמסתכלים על זה במונחים של המנהיג, אם אנשים מפגינים את הגילויים הללו, אם יש להם תלות כזו במנהיג שלהם, ואם הם מטפחים סוג כזה של השקפה וגישה כלפיו, האם אין לכך קשר כלשהו לטקטיקות ולשיטות של המנהיג לכבוש את לבבות האנשים? (יש קשר.) כמה גדול הקשר? האם זה מתחבר ישירות לדרך העבודה של המנהיג? אנחנו יכולים לומר בוודאות שיש שם קשר מוחלט וישיר, שהדברים הללו קשורים במאת האחוזים. למה אני אומר זאת? יש הרבה מנהיגים שמבחינת רצונם הסובייקטיבי הם היו רוצים להביא אנשים בפני האל, אבל בגלל שהם לא מבינים את האמת, או יודעים איך לפתור מגוון בעיות אמיתיות, הם יכולים להתמודד רק עם כמה משימות אדמיניסטרטיביות ועניינים כלליים, ולהשוויץ כדי שאנשים יעריכו אותם, ומבלי משים הם פונים לנתיב של צוררי משיח. הם משתמשים בדרכים ובאמצעים משלהם כדי להמשיך ולנסות לכבוש את לבבות האנשים, ולשלוט בלבבותיהם, בהתנהגותם ובמחשבותיהם, כך שאנשים תמיד יעשו כדבריהם במעשיהם, ביישום בפועל של האמת ובכל היבט של ביצוע חובתם. אם אנשים מתמסרים לצורר משיח ואינם מתמסרים באמת לאל – אם הם מתמסרים לצורר המשיח הרבה יותר ממה שהם מתמסרים לאל – וביצוע חובותיהם אינו מניב תוצאות כלשהן, והם אינם ממלאים היטב את חובתו של האדם, האם הם מסוג האנשים שייוושעו? לאנשים יש נתיבים "מדויקים" של יישום בפועל לשם ציות ונאמנות למנהיגים ולעובדים, אבל הם אפילו לא מיישמים בפועל בצורה מדויקת בכל הנוגע להתמסרות לאל ולנאמנות לו – אף אחד לא משתף בזה, ואף אחד לא מבצע את ההיבט הזה של עבודה אמיתית. כולם אוהבים לדבר ולפעול למען המעמד והמוניטין שלהם, והם שוברים את הראש ושוכחים לאכול או לישון בזמן שהם עובדים כדי לגרום לאנשיו הנבחרים של האל לציית להם ולסגוד להם. כמובן שהם עושים זאת כדי להשיג את מטרתם למלוך בכנסייה כמנהיג או כעובד. מה הסיבה לכך? הסיבה היא שלכל האנושות המושחתת יש את אותו צביון ואת אותן ההעדפות. כשמישהו מצביע על נתיב עבורך, ואתה מוכן ומזומן ליישם אותו בפועל, זה לא אומר שאתה מיישם בפועל את האמת – זה אומר שאתה עושה את מה שהאדם הזה אומר ומציית לו. אז למה אנשים לא מוכנים לבוא בפני האל, או לחפש אותו? כי אין שום דבר שתואם את האמת באנושיותו של האדם. מה שאנשים אוהבים, מה שהם כמהים לו ומה שהם דבקים בו בליבם, הכול הפוך לאמת, בניגוד אליה. לכן, אם תבקשו ממישהו לחפש את האמת כשמשהו קורה לו, זה יהיה קשה עבורו יותר מלטוס לירח – אך אם תבקש ממנו להקשיב לאדם, יהיה לו הרבה יותר קל. ניכר כי צוררי משיח משיגים תוצאות מהר מאוד כשהם משתמשים בטכניקה של לכבוש את לבבות האנשים כדי לשלוט בהם. מספיק שיגידו בחטף הערה כלשהי, הם יכולים לגרום למישהו להיות בעל דעה חיובית כלפיהם; בהערה סתמית בלבד שבתוכה טמונה כוונה או נקודת מבט כלשהי, הם יכולים לגרום למישהו לראות אותם מנקודת מבט חדשה, באור חדש. זה מגלה בדיוק מהם הדברים שבפנימיותם של אנשים. משמעות הדבר היא שאם אתה לא חותר אל האמת, ובמקום זאת בוחר בנתיב של חתירה למעמד ולכוח, ההשפעה וההשלכה של כל מה שתעשה על כל חבר באנושות המושחתת יהיו לגרום להם להפנות עורף לדרך האמיתית, לסור מהאמת, לסור מהאל ולדחות את האל. זו ההשלכה היחידה, התוצאה היחידה. אפשר לראות זאת בברור.

הגילוי הראשון של ניסיון צוררי המשיח לכבוש את לבבות האנשים הוא למשוך אנשים אליהם עם טובות הנאה קטנות. טובות הנאה קטנות הן לא בהכרח דברים חומריים; הן מכסות מגוון רחב. לפעמים הן מילים מתחשבות; לפעמים הן הגשמת הרצון או ההעדפה של מישהו; ולפעמים הן גישוש לגבי מחשבותיו של מישהו ואמירת כל הדברים שנשמעים נעימים שאותו אדם רוצה לשמוע, כדי לגרום לו לחשוב שהמנהיג שלו טוב מאוד ומבין מאוד. במילים אחרות, צוררי המשיח מערימים סובלנות, אהבה, חמימות והתחשבות כביכול, וזאת כדי להסתיר את שאיפתם הנסתרת לשלוט באנשים. למשל, אם האחים והאחיות תרמו כמה דברים נחמדים, הם עשויים לחלוק מהדברים הללו עם מי שהם ביחסים טובים איתם. הם משתמשים בטובות ההנאה הקטנות הללו כדי לכבוש את ליבם של אנשים ולשחד אותם. אם יש בכנסיה משימה שאינה תובענית, כזו שלא כרוכה בחשיפה לאיתני הטבע ויכולה לאפשר למישהו להיכנס לאור הזרקורים, הם יתנו אותה למי שהם ביחסים טובים איתו. למה הם מסוגלים לעשות זאת? חלק מהסיבה הוא שמטבעם הם לא אוהבים את האמת, ופועלים ללא עקרונות. חלק אחר הוא שהם שומרים את החובה הטובה הזו לאלו שהם ביחסים טובים איתם, ואז אומרים להם כמה דברים שנשמעים נחמד, כדי שהאנשים האלה ירגישו אסירי תודה להם. בכך הם משיגים את מטרתם לכבוש את לבבות האנשים הללו. הטקטיקה הזו איננה רק לתת דברים קטנים ולומר דבר מתוק פה ושם – יש בזה כוונה, מטרה. ואיזו מטרה זו? להשאיר בלבבות האנשים הערכה חיובית עליהם. אם יש קבוצה של עשרה אנשים, הם יתחילו לאמוד אותם: "מתוך עשרה אלה, יש שניים שהם טובים בחנופה לאנשים. אני לא צריך לטרוח איתם, והם יחמיאו לי בכל מקרה. אחריהם, יש שני אנשים פזורי נפש; הם יעשו מה שאני אומר אם אתן להם כמה הטבות. עוד שניים הם אנשים בעלי איכות מסוימת; כל עוד אטיף מספר דרשות נשגבות ואגיד להם כמה מילים מרשימות, הם ייכנעו לי. ויש שלושה שנראה שהם חותרים אחר האמת, אז יהיה קצת קשה לטפל בהם. אני אצטרך להשיג הערכה ברורה של המצב האמיתי שלהם, לראות מה הם צריכים ואז לספק אותם. אם מישהו מהם לא יקנה את זה ולא יציית לי, אטפל בו בסופו של דבר וארחיק אותו. גם אם האחרון נגדי, יש גבול לצרות שהוא יכול לגרום לי, ויהיה קל להתמודד איתו". במבט סוקר אחד הם יכולים לקבוע עם מי בקבוצה הם יכולים להתמודד ועם מי לא. איך הם יכולים לדעת את זה כל כך מהר? הם מסוגלים לכך כי ליבם מלא בפוליטיקות ובפילוסופיות שטניות. המטרה של עקרונות ההתנהלות שלהם ושל דרכי ההתנהגות והאינטראקציה שלהם עם אחרים אינה להסתדר עם אנשים באופן חברי, או לקיים יחסים בינאישיים נורמליים, הם אינם עוסקים במתן עזרה או אספקה לאחרים, או בחינוכם, או במגע עם אחרים כשווים להם, או בשימוש בעקרונות האמת כדי לטפל בעניינים ולהתמודד עם אנשים אחרים. אין להם ולו שמץ מהעקרונות הללו. מהם העקרונות שלהם? "איך כל אדם רואה אותי בליבו? אני לא צריך לדאוג לגבי אלה שמעריכים אותי, שיש להם אותי בליבם, ושחוששים ממני, מכבדים אותי ויראים אותי. עלי לעשות כך וכך עם אלה שלא יראים אותי, ועלי לעשות כך וכך עם אלה שכן מכבדים אותי אבל עדיין לא ממש נכנעו לי. ולגבי אלה שבדרך כלל לא מקדישים תשומת לב רבה לאחרים, עלי לעשות כך וכך לגביהם". יש להם פרוצדורה סדורה, שלב-אחר-שלב, לשלוט באנשים. מדוע הם מייצרים את השלבים והמחשבות הללו? כי הרצון לכוח בליבם הוא בלתי נשלט. אילו היו מסתדרים בידידות עם האנשים בקבוצה, הם היו מרגישים לא מסופקים ולא מכובדים. אז מהי מטרתם? לגרום לכל אחד שיהיה בליבו מקום עבורם – אם לא מקום ראשון אז מקום שני, ואם לא שני אז שלישי. מבחינתם, קיום אינטראקציה עם אחרים על בסיס שווה פשוט לא בא בחשבון. כמנהיגים, האם אנשים אלה יכולים להקשיב לדעות השונות של אחרים? הם לא יכולים. על מה נסוב כל מה שהם עושים? (כוח.) כל מה שהם עושים נסוב סביב כוח. אילו דברים הם עושים שנסובים סביב כוח? ראשית, הם מגששים אל תוך ליבך ומוצאים נקודת אחיזה; כלומר, קודם כל הם משחדים אותך, וגורמים לך להיפתח אליהם. הם מוציאים ממך את הרגשות האמיתיים שלך ומבינים מהי הדעה האמיתית שלך עליהם. לאחר שתפסו זאת, הם תופרים את השיטות שלהם לכל מצב, ופועלים בכל מקרה לגופו. הם רוצים לשלוט בלבבות האנשים, וכשהם מוצאים מישהו שאינו בתמימות דעים איתם, מישהו שאינו ירא אותם, מישהו שאינו נאמן להם, הם מכים ומייסרים את האדם הזה. אם כן, הדחף של צוררי המשיח בכיבוש לבבות האנשים הוא כוח. ומה הן השיטות והטכניקות בהן הם משתמשים כדי לרכוש כוח? הם מבינים, תופסים ושולטים לחלוטין בלבבות האנשים. מה שולט במחשבות של אנשים? ליבם וטבעם. כשליבו של מישהו נשלט על ידי צורר משיח, הרעיונות והמחשבות של אותו אדם כבר לא מעוררים כל דאגה. ברגע שצורר המשיח שולט בליבו של מישהו, הוא שולט בכל האדם כולו.

ב. התרברבות בחוזקות שלהם כדי שאנשים יסגדו להם

פרט לשימוש בטובות קטנות, טכניקה שזה עתה דיברנו עליה, אילו טכניקות אחרות צוררי משיח נוקטים לעתים קרובות או באופן שגרתי כדי לכבוש את לב האנשים? לדוגמה, נניח שמנהיג מותיר על כולם רושם רע. אנשים חושבים שהמנהיג הזה חסר כישרון, שהוא רק מסוגל להשמיע מילים ודוקטרינות ושהוא אינו ניחן בהבנה מעשית של האמת. אם אותו מנהיג מגלה שזה הרושם שיש לאנשים ממנו, האם הוא יעשה את המרב כדי להסתיר את הליקויים והפגמים האלה? (כן.) מה הוא יעשה? איזה מין דברים הוא יאמר? העמדת פנים של פתיחוּת היא פן אחד של הדבר. מה עוד? (פטירה של העניין בהסברים.) פטירה של העניין בהסברים משמשת גם אמצעי הסתרה. נוסף על כך, המנהיג עשוי לנצל את החוזקות שלו ודברים שאחרים תופסים כמרשימים כדי להסתיר את חולשותיו. האם זו טכניקה נפוצה? (כן.) לדוגמה, אדם אחד אומר: "אני מאמין באל מעט זמן בלבד, אז למה נבחרתי למנהיג? זה משום שניהלתי חברה בעולם החילוני, ומצבת העובדים שלנו גדלה מעשרה למאתיים, דבר שמוכיח שיש לי יכולת מנהיגות. אף שבית האל אינו מייחס חשיבות לדברים מעין אלה, היכולת הזאת היא שימושית במצבים מסוימים, נכון?" האחרים שומעים זאת ואינם מסכימים עם הדברים, ולכן האיש הזה ממשיך במופע שלו ואומר: "לדוגמה, אם אתה מדבר לעובדים שלך אבל הם לא מקשיבים, מה עליך לעשות? הם יקשיבו לך אם תשיג תוצאות. אני כבר הוכחתי את עצמי: החברה שלי הפכה לציבורית!" בתחילה יש שיאמרו שזה כישרון, שזה האופן שבו כופרים עושים דברים, אבל באמת ישנן שיטות באופן הפעולה של האיש הזה והוא משיג תוצאות, ולכן ישנם אנשים שעוברים מפקפוק בו למתן אמון, ומתחילים לאט לאט לסגוד לו שלא ביודעין, בעודו פועל. יתר על כן, האדם הזה מטעה אחרים ומסתיר את פגמיו הוא; הוא קונה את לב האנשים בלי ידיעתם, הוא מוליך אותם שולל והם משתחווים לפניו. האין זו טכניקה? (כן.) מהי הטכניקה? הטכניקה היא להתרברב ככל יכולתך במומחיות ובכישרונות שלך ולהתפאר ביכולות ובמיומנויות שלך. מהי מטרת הפעולות האלה? מטרתה בין היתר לכבוש את לבבות האנשים. כדי לכבוש את לבבות האנשים, פרט למתן תשורות נחמדות, הם גם חייבים לגרום לאחרים להעריך אותם. לו הם היו סתם אנשים מן השורה, או אנשים חסרי השכלה שלא למדו הרבה, מי היה מעריך אותם? על כן האדם הזה מתפאר בכוונה תחילה בתעודות שלו ומניח לאנשים לדעת שיש לו תארים ותעודות מתקדמים, וכתוצאה מכך הוא מטעה אנשים מסוימים. הוא עושה את המרב להתרברב בכישרונות, במומחיות וביכולות שלו כדי לגרום לאנשים להעריך אותו ולהותיר עליהם רושם חיובי, וכדי שלעתים תכופות אנשים אף ישקלו או ירגישו דחף לבקש את עצתו כשהם עושים דברים. האם כל מה שהם עושים כדי להשיג את המטרה הזאת אינו גם אסטרטגיה למען כיבוש לבבות של אנשים? אלה הם שני ביטויים של צוררי משיח הכובשים את לב האנשים. הראשון הוא שימוש בטובות קטנות. השני הוא התרברבות ביכולותיהם ובכישרונותיהם – במילים אחרות, בדברים שהופכים אותם לנעלים, ושימוש בשיטה הזאת כדי לגבור על כל היתר, כדי להתבלט מעל כולם וכדי שהכול יעריכו אותם, יעריצו אותם ויתייצבו לפניהם מרצונם כדי למלא את הוראותיהם ולקבל עליהם את מנהיגותם, ואפילו יקבלו בנכונות את כל הסידורים שלהם ויצייתו להם. האין זו צורה של מתקפה פסיכולוגית? (כן.) כיבוש ליבם של אנשים הוא סוג של מתקפה פסיכולוגית. למה הכוונה ב"מתקפה פסיכולוגית"? זהו אמצעי של השטן לכבוש את ליבות האנשים ולשלוט בם. האל בוחן את צפונות ליבו של אדם. הוא כובש את לב האנשים וזוכה בו. אז למה לא משתמשים בביטוי "לזכות בלב האנשים" כשמתייחסים לשטן ולצוררי משיח? משום שהשטן וצוררי משיח נוקטים טכניקות חריגות ומרושעות כדי לכבוש את ליבות האנשים, להטעות אותם, לפתות אותם ולשלוט בהם, כך שלאנשים אין ברירה אלא לגבש דעה חיובית עליהם ולכבד ולהעריץ אותם עמוקות.

זה עתה שיתפנו על שתי טקטיקות לכיבוש ליבם של אנשים. אילו טקטיקות אופייניות אחרות ישנן? אם לא התנסיתם בטקטיקות ובשיטות שצוררי משיח נוקטים כדי להטעות אנשים ולרסנם, אולי כדאי שתתבוננו במראה ותבדקו את עצמכם. בדקו אם הביטויים הללו מתקיימים אצלכם. כל מי שחי בקרב צביונות מושחתים ניחן בדברים האלה. נתינת טובות קטנות, הטעיית אנשים, פיתוים – האין אלה דברים שאתם עושים לעתים קרובות? ועשיית המרב כדי להתרברב בכישרונות ובחוזקות שלכם – האין גם זה דבר שאתם עושים לעתים קרובות? (כן.) במיוחד כשאתם עושים דבר מה שמנוגד לאמת, כאשר החולשות והפגמים שלכם נחשפים, ואפילו כאשר גוזמים אתכם וממש מביישים אתכם וכל שביב של יוקרה שהיה לכם מתפוגג – האם אינכם עושים דברים כמו שימוש בשיטות ובטכניקות האלה כדי לתקן את המצב ולהשיב לקדמותם את מעמדכם ואת היוקרה שלכם בעיני אנשים? (אנחנו עושים גם דברים כאלה.) כאשר אתם עושים את הדברים האלה, האם יש לכם מודעות כלשהי ואתם מרגישים שזהו הנתיב השגוי ושאינכם יכולים לעשות זאת? האם אתם חשים תוכחה עצמית? האם אתם לעתים קרובות אטומים לכך, או שמא אתם חשים תוכחה עצמית ואף על פי כן חייבים בכל זאת לעשות את הדברים האלה, למרות הדחף שלכם, בגלל שהמוניטין והתדמית שלכם חשובים לכם כל כך? מה מכל אלה? (אנחנו עושים אותם למרות הדחף שלנו.) אתם עושים אותם למרות הדחף שלכם – ובכן, האם אתם חשים תוכחה עצמית? או שמא אינכם חשים אותה בכלל, אלא מקלים ראש בדברים האלה ברגע שעשיתם אותם, וממשיכים לאכול ולישון כמקודם? (אנחנו חשים תוכחה עצמית.) אם אתם חשים מעט נוזפניים כלפי עצמכם, אז זה לא כל כך נורא. זה מראה שקהות החושים שלכם עדיין מוגבלת – אתם עדיין ניחנים במודעות. לאנשים בעלי מודעות יש תוחלת להיוושע; לחסרי מודעות אין שום אנושיות, ועל כן הם בסכנה.

ג. שימוש בהעמדת פנים לצורך הטעיית אנשים ויצירת רושם חיובי

אילו טכניקות אחרות צוררי משיח נוקטים באופן שגרתי כדי לכבוש את לב האנשים? ישנו מצב נוסף, והוא שלא משנה מה צוררי משיח עושים, הם אינם עושים זאת לפני האל אלא לפני אנשים. מה המטרה שלהם בכך? (לפתות אנשים.) המטרה היא לפתות את לב האנשים. על פניו, הם נכונים לסבול ולשלם מחיר יותר מאחרים; הם נראים רוחניים יותר מאחרים, נאמנים יותר לאל ורציניים יותר ביחסם לחובה שלהם. אך כשאין איש בסביבה שרואה אותם, הם מתנהגים אחרת. כוונתם האמיתית אינה לפעול כך, אלא יש להם מניע נסתר. הם מתנהגים כך לפני אחרים כדי שאותם אנשים יראו שהם פועלים היטב ושהם מבצעים את חובותיהם בנאמנות כה רבה, כשלמעשה נאמנות אינה המניע הפנימי שלהם בשום אופן. המטרה שלהם היא לגרום לאנשים לתפוס אותם כנאמנים וכאחראים. הם משכנעים אחרים באופן מוחלט על ידי זה שהם משלמים כך מחיר. כתוצאה מכך אנשים אחרים מוכנים לקבל את המנהיגות שלהם ולסלוח להם על הטעויות שהם עושים, יהיו אשר יהיו. איזו מין התנהגות זו? זהו שימוש בהעמדת פנים כדי להטעות אנשים. למה הכוונה כאן ב"העמדת פנים"? הכוונה להתנהגויות יאות ולמעשים שלמראית עין תואמים לאמת. שימוש בהעמדת פנים שלמראית עין תואמת לאמת כדי להטעות אנשים וליצור עליהם רושם חיובי – דבר זה מסכם את המאפיינים של ההתנהגות הזאת, הלא כן? המטרה שלהם היא בסופו של דבר ליצור רושם חיובי על אנשים. מרגע שלאנשים יש רושם חיובי על צוררי משיח, הם חשים מידה של כבוד כלפיהם – צוררי משיח יכבשו מקום כלשהו בליבם הודות לשימוש בשיטה הזאת. לדוגמה, ישנו סוג אדם שמוכן לשלם מחיר בביצוע חובתו, שבפעולותיו הוא נסמך בעיקר על הניסיון שלו, ושעקרונית אינו מפר אף אחד מהעקרונות החשובים, אך כאשר אתה משתף איתו על חיפוש אחר עקרונות-האמת, מה הוא אומר? "אין כל צורך לשתף על כך איתי. כל הדברים האלה שמורים אצלי בראש!" כאשר הם באמת נתקלים בבעיה, לא זו בלבד שהם אינם מבקשים עצה, הם גם מסרבים להקשיב לעצתו של איש, לא כל שכן לדעותיו; הם פשוט עושים כל מה שנראה להם נכון. כאשר הם משלמים מחיר, כשמעשיהם גורמים להם להיראות זריזים והחלטיים ובעלי סמכות מסוימת, כיצד אנשים אחרים תופסים אותם בעומק ליבם? האם הרושם שלהם חיובי או לא? מנקודת המבט של אנשים אחרים, הם לא הפרו את האמת בשום צורה גלויה, והם מיומנים מאוד באופן שהם מבצעים דברים. רמת ה"נאמנות" שלהם והניסיון שלהם בביצוע חובותיהם, די בהם כדי לשכנע אחרים. אנשים חושבים: "תסתכלו עליהם – הם מאמינים באל שנים רבות ויש להם ניסיון בביצוע החובה הזאת. הם מנוסים. אנחנו לא היינו מסוגלים לעשות זאת." כאשר הרושם של אנשים מהם הוא כה חיובי, איזה מקום הם תופסים בלב אותם אנשים, גדול או קטן? (גדול.) גדול; הם תופסים מקום גדול בליבם. ישנם אנשים שלעולם אינם מחפשים את האמת, חלקית בגלל שהם חסרי הבנה רוחנית וחלקית בגלל שאין להם שום עניין באמת והם לא אוהבים את האמת כלל וכלל, ואין להם שום הבנה שהיא מה הם עקרונות-האמת. כדי לבצע את חובותיהם הם נסמכים אך ורק על ההתלהבות החולפת שלהם, על הכוונות הטובות של עצמם ועל ניסיונם ארוך השנים. אבל הם לא רוצים שאחרים יידעו את הדברים הללו, ולכן הם עושים את המרב כדי להשקיע מאמץ ניכר ולשלם מחיר. כשמישהו מגלה שאין להם הבנה רוחנית או שהם אינם מבינים את האמת ועושים דברים בלי עקרונות, הם נחפזים ומציגים לראווה כמה הישגים. הם אומרים: "הביטו וראו בעצמכם אם באמת יש לי הבנה רוחנית או לא. הסתכלו; ראו אם אני פועל באמת עם עקרונות או לא, אם אני אכן מבין את האמת." כאשר הם פועלים באופן הזה, הם מוליכים שולל לא מעט אנשים. הללו אומרים בליבם: "האנשים האלה מנוסים בביצוע חובותיהם ומבינים את העקרונות; אנחנו אלה שלא מבינים." "אנחנו אלה שלא מבינים" – מה הקביעה הזאת חושפת? היא חושפת שעמוק בפנים הם מקבלים את ההתנהגות הטובה לכאורה של האנשים האלה. למה שקולה הקבלה הזאת? היא שקולה למחשבה כי הם אנשים שמיישמים בפועל את האמת, שאוהבים את האל ושמקבלים את הפיכתם למושלמים על ידי האל. האין ההערכה של אחרים כלפיהם באופן הזה שקולה לקניית מעמד מסוים בלב האנשים? ליתר דיוק, ניתן לומר שהם ניחנים במעין יוקרה. אם כך, מה היוקרה הזאת נותנת להם? היא גורמת לאחרים להעריץ אותם, להעריך אותם ואפילו להסתמך עליהם. איך אחרים מסתמכים עליהם? ברגע שהם נתקלים בבעיה, הם מיד מחפשים אותם. נניח שאדם כלשהו אומר: "זו בעיה רצינית שאנחנו לא מבינים; אנחנו צריכים לשאול את העליון, לא?" יש שישיבו: "אין צורך. אנחנו יכולים פשוט לשאול את המנהיג שלנו. המנהיג שלנו מבין הכול." כולם סבורים שמנהיגים ועובדים עסוקים רוב הזמן בעבודתם ואינם עושים רע, וכתוצאה מכך חושבים שהם בהחלט אנשים שמבינים את האמת ופועלים על פי עקרונות. מה דעתכם על המחשבה הזו? אם אדם לא עשה רע כלפי חוץ, האם פירוש הדבר שהוא מבין את האמת? לא בהכרח. יש גבול ליכולתו של כל אדם לדעת את האמת. אם אתה, הסבור שמנהיגים מבינים כל דבר, אינך מתפלל לאל, אינך פונה אליו ואינך מחפש בדבריו, בלי קשר לסוג הבעיה שלך, אלא פונה ישר למנהיג לשאול עליה, האם זה לא יעכב דברים? אם אתה תמיד עושה מה שמנהיגים אומרים, תמיד מעריץ אותם, אז דברים מסוימים עשויים להשתבש ואתה עלול בהחלט להסב הפסדים לעבודת הכנסייה. זו הסיבה שהסגידה לאנשים והערצתם היא הדרך הקלה ביותר לסטות מהנתיב ולעשות טעויות, להסב הפסד לחייך האישיים ולבית האל ולעבודת הכנסייה.

ישנם שלושה ביטויים עיקריים של צוררי משיח הכובשים את לב האנשים: הראשון הוא פיתוי אנשים בטובות קטנות; השני הוא התרברבות בחוזקותיהם, בכישרונותיהם ובכישוריהם; והשלישי הוא שימוש בהעמדת פנים כדי להטעות אנשים וליצור עליהם רושם חיובי. ניתן למצוא את הביטויים האלה אצל כל אדם. ישנם אנשים שחושפים לעתים קרובות רכילות כלשהי שאנשים אחרים אינם יודעים עליה, מדברים על כל מיני נושאים או משתפים דעות מומחה ייחודיות מסוימות. איך זה נקרא? ישנו ביטוי: "לגרוף מבטים." האנשים האלה תמיד רוצים להציג לראווה את היכולות שלהם ולגרוף הערכה. אולם לפעמים הם לא מצליחים בזה כל כך, ואנשים מזהים בהם פגמים, ועל כן הם עושים כל שביכולתם כדי לתקן את המצב ולהיחלץ ממנו בדיבורים. לא משנה אילו דברים הם עשו בניגוד למצפון שלהם ולאמת או שאינם קשורים לביצוע חובותיהם – הם לעולם לא מסוגלים להודות בטעות או לפשפש במעשיהם ולהתחרט, והם גם לעולם לא מבינים את חומרת הבעיה. אדרבה, הם מאמצים את מוחם והוגים רבות בדרכים להצדיק את עצמם ולהרגיע את הרוחות. בקרבם יוקד קוצר רוח להשגת מטרותיהם, עד כדי כך שהם אפילו לא מסוגלים לאכול ולישון, והם חוששים שההערכה שהם זוכים לה מצד אחרים עשויה בבת אחת להידרדר קשות. ישנם אנשים הסבורים, למשל, שכתיבתם טובה, שהם כותבים מוכשרים; יש הסבורים שהם מנהיגים טובים, שהם עמודי התווך של הכנסייה; אחרים מאמינים שהם אנשים טובים. מרגע שאנשים אלה מאבדים, מסיבה זו או אחרת, את הדימוי העצמי הטוב שלהם, הם משקיעים מחשבה רבה ומשלמים מחיר למענו, ושוברים את הראש בניסיון לתקן את המצב. עם זאת, הם לעולם לא חשים בושה או תוכחה עצמית או שהם בעלי חוב לאל בגלל הנתיבים השגויים שהם הלכו בהם או בגלל מגוון הדברים שהם עשו שהיו בניגוד לאמת. הם לעולם לא חשים רגש שכזה. הם נוקטים כל מיני טקטיקות כדי להטעות אנשים ולכבוש את ליבם. האם דבר זה הוא ביצוע חובתו של יציר בריאה? בשום אופן לא. האם זו העבודה שמנהיגי כנסייה צריכים לעשות? בשום אופן לא. הם חיים על פי צביונות שטניים, עושים רע, מפריעים לעבודת הכנסייה ומשבשים את העבודה בבית האל ומפריעים לה. אם לשפוט על פי פעולותיהם והתנהגויותיהם, הנתיבים שהם הולכים בהם ומגוון התנהגויותיהם שמטעות אנשים ושולטות בהם, הם לא ממלאים את חובתו של מנהיג אלא מפריעים ומשבשים את עבודת האל להושעת בני האדם, עוצרים בעד אנשים מלבוא לפני האל ומנסים להחזיק אנשים תחת ידם ושליטתם. האין אלה פעולות והתנהגויות של צורר משיח? ללא צל של ספק. זוהי ראיה טובה דייה לכך שצוררי משיח ממלאים באופן מושלם את תפקיד השטן. אם לשפוט על פי טבע מעשיהם אלה, לא זו בלבד שהם לא מצליחים לבצע כראוי את החובה שעליהם לבצע – ההפך הוא הנכון: הם מגלמים את תפקיד השטן. כל מה שהם עושים הוא בפירוש תחרות עם האל על אנשיו הנבחרים של האל. צאן האל צריך לנהות אחרי האל וליפול בנחלתו של האל, אך האנשים האלה מונעים מאחרים לנהות אחרי האל; הם לוקחים לעצמם את צאן מרעיתו של האל ושולטים בו, וגורמים לאנשים לסגוד להם ולנהות אחריהם. זהו טבע פעולותיהם. האם ניתן לקרוא לאנשים כאלה "מנהיגים"? (לא.) אם כך, איך אנחנו צריכים לקרוא להם? (משרתי הרוע.) "משרתי הרוע" – זה שם הולם. "צוררי משיח", "משרתי הרוע" – שני התארים האלה הולמים, נכון? האנשים האלה מתפארים במילוי החובה של מנהיג, אבל אינם עושים מה שמנהיג צריך לעשות. מה שהם עושים כלל וכלל אינו ביצוע חובה של מנהיג, אלא גילום של צורר משיח; הם תופסים את מקום השטן בשביל להפריע לעבודה של בית האל ובשביל להרוס אותה, ומטעים את אנשיו הנבחרים של האל כדי לגרום להם לזנוח את דרך האמת ואת האל. כל מעשיהם והתנהגויותיהם חושפים את הצביון והטבע של השטן, וכתוצאה מהם אנשים זונחים את האל, דוחים את האמת ואת האל, סוגדים להם ונוהים אחריהם. בבוא היום, לאחר שהם יטעו אנשים כליל וישתלטו עליהם לגמרי, הם יתחילו לסגוד להם, לנהות אחריהם ולציית להם. או אז הם ישיגו את מטרתם לשבות את לב האנשים. הם מנהיגי כנסייה, אבל הם לא עושים את העבודה שהאל הפקיד בידם; הם לא עושים את העבודה של מנהיגים ועובדים. במקום זאת הם משפיעים על אנשיו הנבחרים של האל, מטעים אותם, מפתים אותם ושולטים בהם, מנשלים מן האל את צאן מרעיתו השייך לו בבירור ולוקחים אותו תחת ידם. האין הם גנבים ושודדים? כאשר הם מתחרים כך עם האל על אנשיו הנבחרים, האין הם משמשים משרתים חנפים של השטן? האין צוררי משיח כאלה אויביו של האל? האין הם אויבים של אנשיו הנבחרים של האל? (כן.) הם חד משמעית כאלה. הם אויבי האל ואויביו של אנשיו הנבחרים; אין צל של ספק בדבר.

בזמנו, כשנשאתי דברים ועבדתי בכל הכנסיות בסין, היה איתי אדם שהיה אחראי להקלטות השמע ולתמלול דרשות. האדם הזה היה מוכשר במידה מסוימת, הוא ניחן במוח חריף ובתגובות מהירות. אבל דבר אחד היה בו: הוא היה מעולה באמירת דברים נעימים לאוזן שאנשים רצו לשמוע. אם אמרת שדבר מה טעים, הוא היה אומר: "אתה צודק. טעמתי את זה. זה נפלא." לו אמרת שחם בחוץ, הוא היה אומר: "לגמרי. כולי מזיע." אם אמרת שקר בחוץ, הוא היה אומר: "קר מאוד. אני נועל נעליים עם בִטנה חמה." הוא התקשה לומר דבר מה אמיתי או כן. לכאורה הוא באמת חתר אל האמת, אבל כשצץ דבר מה שהצריך לשלם מחיר, הוא התחבא. הוא היה חמקמק וערמומי. זה סוג האדם שהוא היה. יש שישאלו: "אם כך למה בחרת אדם כזה?" לא בחרתי אותו – הדבר נקבע בהתאם לנסיבות באותו זמן. באותו זמן היה קשה למצוא אפילו אדם כמוהו, ולמצער הוא היה זריז תגובה – הוא היה לוחץ על "הקלטה" בכל פעם שהתחלתי לדבר. הוא הלך אחריי לכל מקום, הקליט ותמלל דרשות; הוא עשה קצת עבודה אמיתית. אבל האופן שבו הוא התנהג בנוכחותי והדברים שהוא עשה בכנסייה היו כמרחק מזרח ממערב. בנוכחותי הוא נהג בצייתנות, בנימוס ובחריצות, באופן קפדני ואחראי – אבל האם הוא נהג באותו אופן כשהוא ביצע את חובתו בכנסייה? כך הוא נהג לצד העליון, אבל האם הוא נהג כך גם כשהיה בין אנשיו הנבחרים של האל? האם הייתם מוכנים להסתכן בתשובה ודאית לשאלה הזאת? לא. אם כך, איך תוכלו לדעת מה הייתה הבעיה האמיתית שלו? כדי לעשות כן, היה עליכם לבוא במגע איתו. אחרי שבמשך זמן מה הייתם באים איתו בדברים, כל דבר במהות הטבע שלו היה צף ועולה. הוא אהב במיוחד מעמד, והיה שחצן ביותר; בכל פעם שהוא היה עם מישהו, הוא אהב מאוד לדבר על ההון שלו ולנופף בדברים שהוא יכול לעשות, בדברים שהוא עשה, בסבל שעבר עליו ובכמה שהוא נפלא. הוא עשה את הדברים האלה ודיבר כך לעתים קרובות מאוד, והיה אדם שונה לחלוטין מכפי שהיה כשאני הייתי בסביבה. נוסף על כך, כל מי שהיה בסביבתו הרגיש מוגבל ושמתעמרים בו, אך לא העז לפצות פה. מה הייתה הבעיה הגדולה ביותר פה? הוא לקח את העבודה הקטנה הזאת שהוא עשה, את החובה הקטנה שהוא מילא, והתייחס אליה כאל הון לנופף בו בכל מקום שהוא הגיע אליו. כמה בדיוק הוא נופף בו? כולם העריצו אותו, סגדו לו וקינאו בו. לבסוף הם אמרו: "הבנאדם הזה סבל רבות כל כך למען האל. תראו כמה אמונה יש לו, ואת האהבה שלו לאל! אנחנו לא שווים אפילו שערה על ראשו. אנחנו כל כך נחותים ממנו!" אנשים תמיד הזכירו אותו, ואלה שלא יכלו לפגוש אותי סברו שפגישה איתו שקולה לפגישה איתי. ההשפעה שהייתה לו על הידע של אנשים, על מחשבותיהם ועל נפשותיהם הגיעה בסופו של דבר לדרגה הזאת. כדי להגיע לשם, הוא מן הסתם אמר ועשה לא מעט דברים, נכון? הוא בהחלט לא קימץ במילים כדי להזכיר את החובות שהוא עשה, והוא בהחלט דיבר באריכות על הדברים האלה; יתרה מזו, היו לו מניעים ומטרות משלו, הוא אמר כמה דברים שהיו יכולים לפתות אנשים ולהוליך אותם שולל, שגרמו לאנשים לסגוד לו, ובסופו של דבר הוא השיג את המטרה שלו. מה דעתכם על אדם מסוג זה? העובדה שביצע חובה לצידי הייתה דבר טוב עבורו, הן מבחינת הלמידה שלו כיצד להתנהל והן בהשגת האמת. זו הייתה הזדמנות עבורו להפוך למושלם בהקדם. למרבה הצער הוא לא הוקיר את ההזדמנות הזאת. הוא לא הבין שההזדמנות הזאת היא יקרת ערך וחיונית עד מאוד, וגם לא שהיא היוותה נתיב, בסיס מוצק ומקור להשגת האמת ולהשגת ידע על האל. במקום זה הוא ניצל את ההזדמנות הזאת להשיג את המטרה האישית שלו להתבלט מעל כולם ולכבוש את לב האנשים. זה היה מתכון לצרות; הוא הלך בנתיב הלא-נכון. אימרו לי, מכיוון שהוא הרבה להפיץ את דבר הסבל הרב שהוא חווה, וכיצד האל הנחה אותו, נהג בו ובטח בו – האם הוא היה מסוגל לזהות שהייתה בכך כוונה אישית? (כן.) הוא היה אמור להיות מסוגל לכך. זה לא היה דבר שבלתי אפשרי לזהות. הוא יכול היה לזהות זאת – אז למה הוא לא היה מסוגל למתן את מעשיו הרעים? בגלל שהוא לא אהב את האמת; הוא אהב רק השפעה ומעמד. כשאדם שבאמת אוהב את האמת מגלה שחיתות, כשהוא מעיד על הסבל הרב שלו, הוא מרגיש תוכחה עצמית ומאשים את עצמו. הוא מרגיש שזה היה נאלח מצידו לעשות כן, להתנגד לאל, ושאסור לו לעשות זאת שוב. בעתיד, כשהוא ירצה לעשות זאת שוב, הוא יהיה מסוגל להתאפק ולהפסיק לעשות דברים מעין אלה. זה בהחלט נורמלי. אבל צוררי משיח, גם אם יש להם נקיפות מצפון במקרים כאלה, הם לא יכולים למשול בשאיפה וברצון שלהם, וגם אם יגזמו אותם הם לא יקבלו את האמת. למה הטבע שלהם מתנפח ומתרחב באופן חסר תקנה? (בגלל שהם לא אוהבים את האמת.) מטבעם הם לא אוהבים את האמת. אז מה הם כן אוהבים? (הם אוהבים מעמד.) מה המעמד יעניק להם? הוא יגרום לאנשים לסגוד להם, להעריך אותם ולקנא בהם. בסופו של דבר, המטרה שלהם היא ליהנות מאותו מעמד ויחס כשל האל, כמו גם מן הכבוד, השמחה והאושר שהמעמד הזה מעניק להם. אחרי שהקשבתם לכל מה שאמרתי, האם אינכם מרגישים גועל? (כן.) היה עוד דבר שאותו אדם עשה שהיה מגעיל יותר. לימים הוא חלה וחזר לביתו, ומחלתו גרמה לו להרגיש עוד יותר ראוי ליהנות מהטבות המעמד. איך אתם חושבים שהוא פעל כשמחשבה זו שלטה בו? האם הוא לא דרש שאנשים יעניקו לו יחס טוב אף יותר? (כן.) למה הוא דרש זאת? האם הוא לא הרגיש שזה מוגזם או לא הגיוני? הוא הרגיש שזה מגיע לו. הוא חשב: "סבלתי רבות למען האל ולמען אחיי ואחיותיי. יש לי הזכות לכך; חליתי בגלל שסבלתי כל כך הרבה, ולכן על אחיי ואחיותיי לשרת אותי." בזמן שהוא היה חולה הוא לא נקף אצבע; הוא פשוט שכב במיטה כל היום ואילץ אחרים לטפל בו ולהאכיל אותו. אחרי שהוא שכב שם זמן רב הוא התחיל להשתעמם, ולכן הוא אילץ אנשים להביא מזון ומשקאות ולצאת איתו כדי להפיג את השיעמום שלו. זה לא מגעיל ביותר? אם הוא באמת היה כל כך חולה, זה לא היה כזה עניין; אם הוא לא היה כל כך חולה, אז לבטח ההתנהגות שלו הייתה יותר מדי משוללת היגיון, נכון?

ישנם אנשים שלכאורה אמונתם באל נלהבת ביותר. הם אוהבים להשתתף בענייני הכנסייה ולדאוג להם, והם תמיד מקדימים את כולם. אף על פי כן, בניגוד למצופה, הם מאכזבים את כולם ברגע שהם הופכים למנהיגים. הם לא מתמקדים בפתרון הבעיות המעשיות של אנשיו הנבחרים של האל, ובמקום זאת עושים כמיטב יכולתם כדי לפעול למען המוניטין שלהם ומעמדם. הם אוהבים להתרברב כדי לגרום לאחרים להעריך אותם והם תמיד מדברים על ההשקעה שלהם מעצמם למען האל ועל הסבל שלהם למענו, ואף על פי כן הם לא משקיעים את מאמציהם בחתירה אל האמת ובהיווכחותם בחיים. זה לא מה שמצופה מהם. אף שהם מעסיקים את עצמם בעבודתם, מתרברבים בכל הזדמנות, מטיפים כמה מילים ודוקטרינות, זוכים בהערכה מצד אנשים מסוימים ובסגידתם, מטעים את לב האנשים ומבצרים את מעמדם, מה יוצא מזה בסוף? לא משנה אם האנשים האלה משתמשים בטובות קטנות כדי לשחד אחרים, מנופפים בכישורים וביכולות שלהם, או נוקטים מגוון שיטות כדי להטעות אנשים ולרכוש את הערכתם – לא משנה איזו שיטה הם נוקטים כדי לכבוש את לב האנשים ולקנות בליבם שביתה, מה הם מאבדים? הם מאבדים את ההזדמנות לזכות באמת בעודם מבצעים את חובותיו של מנהיג. בה בעת, בגלל מגוון הביטויים שלהם, הם גם צוברים מעשים רעים שימיטו עליהם בסופו של דבר את הקץ. בין אם הם משתמשים בטובות קטנות כדי לשחד אנשים ולהפיל אותם בפח, מתרברבים בעצמם, או משתמשים בהעמדת פנים כדי להטעות אנשים, ולא משנה אילו סיפוק והטבות להם משיגים למראית עין מעשייתם כך, כשמסתכלים עליו עכשיו, האם נתיב זה הוא הנתיב הנכון? האם זהו הנתיב לחתירה אל האמת? האם זה נתיב שיכול להביא לישועה? מובן שלא. לא משנה עד כמה התכסיסים והשיטות האלה מתוחכמים, הם לא יכולים לשטות באל, והאל בסופו של דבר מוקיע ומתעב את כולם, מכיוון שמה שמסתתר מאחורי התנהגויות כאלה הוא השאיפה של האדם, וגישה ומהות של התנגדות לאל. האל לעולם לא יכיר בליבו בשום אופן באנשים האלה כמי שמבצעים את חובתם, ובמקום זאת יגדיר אותם כעושי רע. איזה משפט האל חורץ כשהוא מתמודד עם עושי רע? "סוּרוּ מִמֶּנִּי עוֹשֵׂי רֶשַׁע." כשהאל אומר: "סוּרוּ מִמֶּנִּי," לאן הוא רוצה שאנשים כאלה ילכו? הוא מוסר אותם לידי השטן, למקומות המיושבים בריבוא שטנים. מה מנת חלקם בסופו של דבר? רוחות רעות מענות אותם עד מוות, כלומר השטן טורף אותם. האל אינו מעוניין באנשים האלה, ופירוש הדבר שהוא לא יושיע אותם, הם לא חלק מצאן מרעיתו, לא כל שכן חסידיו, ועל כן אינם נמנים עם מי שהאל יושיע. זה האופן שבו האנשים האלה מוגדרים בידי האל. אם כך, מהו בדיוק הטבע של הניסיון לכבוש את לב האחרים? זוהי הליכה בנתיב של צורר משיח; זוהי התנהגות ומהות של צורר משיח. חמורה אף יותר היא מהות של תחרות באל על אנשיו הנבחרים; אנשים כאלה הם אויבי האל. זה האופן שבו צוררי משיח מוגדרים ומסווגים, והוא מדויק לגמרי.

22 בינואר 2019