I

בקרוב תשוב לציון, ולבי מתעצב מאוד.

כה רבות המילים בלבי שברצוני לומר לך, ואיני יודע מהיכן אתחיל.

כה רבים חובותיי לך, טרם החזרתי לך, והנה אתה עוזב.

מי ידע שהזמן יחלוף כה מהר? דמעות חרטה זולגות מעיניי ללא הפסק.

עונג כה רב מעניק לי חסדך ולבי מלא צער על שלא השבתי לך תמורתו.

אלוהים, אתה עוזב - איך אוכל להניח לך ללכת?

II

מי יכול לשכוח את אירועי העבר? מי יכול לוותר על כבלי רגשות ישנים?

לעתים קרובות התכנסת איתנו בשנים רבות אלו, מילותיך משקות ומרוות אותנו בכל עת.

אנו מגלים יהירות, נוקשות ומרדנות, אתה גוזם אותנו, מטפל בנו, מוכיח אותנו ומטיל עלינו משמעת.

שפטת וייסרת אותנו בחומרה פעמים כה רבות, וכך ניקית את שחיתותנו.

כה גדול המחיר שאתה משלם עבורנו ועדיין איני עוסק בחיפוש האמת או ממלא כראוי את חובותיי.

מי ייתן ויכולתי לחזור אחורה בזמן, להקדיש את כל-כולי לך ולספק את רצונך.

III

דמעות זולגות בדממה על לחיי כי אני יודע היטב שלא אוכל לשכנע אותך להישאר.

אני נותר עם חרטות שמעולם לא שוככו, ליבי מלא כאב וצער.

למרות שבילינו יחד רק זמן קצר, פניך וקולך נחרטו בליבי.

אני חושב על קולך, מתגעגע לאהבתך, אהבתך לאדם היא עמוקה גם חזקה.

העבר הנפלא הפך לזיכרון, איך לא אמאן להרפות ממנו?

איך אוכל לשכוח את דברי תורתך כבדי המשקל? יכול אני רק לטמון עמוק בליבי את געגועיי אליך.

איני יודע מתי אפגוש בך שוב, מי ייתן ואהיה איתך תמיד.