1 מדוע בני אדם רבים דבקים בהעדפות של הבשר והדם שלהם? הסיבה לכך היא שהם חושבים את עצמם לטובים למדי. הם מרגישים תקינים ומוצדקים, שאין להם פגמים, ואפילו שהם צודקים לגמרי. לפיכך, הם יכולים לפעול תחת ההנחה שהצדק איתם. כשאדם מבין מהו אופיו האמיתי – עד כמה הוא מכוער, בזוי ומעורר רחמים – הוא לא גאה בעצמו במיוחד, הוא לא מלא במיוחד ביהירות עזה, והוא לא עד כדי כך שבע רצון מעצמו כפי שהוא היה קודם לכן. אדם כזה מרגיש, "עליי להיות ישר ומעשי, ולנהוג לפי משהו מדברי האל. אחרת, לא אעמוד ברף של בן אנוש, ואתבייש לחיות בנוכחותו של אלוהים." הוא באמת רואה את עצמו כזניח, כחסר כל משמעות. כעת נהיה לו קל להוציא את האמת לפועל, והוא נראה במידה מסוימת כפי שבן אנוש אמור להיראות. רק כשבני אדם מתעבים את עצמם באמת, הם מסוגלים לזנוח את הבשר. אם הם לא יתעבו את עצמם, הם לא יוכלו לזנוח את הבשר.

2 שנאה עצמית מורכבת ממספר דברים: ראשית, על האדם להכיר את אופיו שלו. שנית, עליו לראות בעצמו נזקק ועלוב, לראות בעצמו קטן עד מאוד וחסר כל חשיבות, ועליו לראות את נשמתו העלובה והמלוכלכת. כשהאדם מבין לחלוטין מהו באמת, כשהתוצאה הזו מושגת, הוא זוכה באמת בהכרה של עצמו, ואפשר לומר שהוא מכיר את עצמו לחלוטין. רק אז האדם יכול לשנוא את עצמו באמת, עד כדי כך שהוא יקלל את עצמו, ולהרגיש שהשטן השחית אותו עד היסוד כך שהוא אפילו לא מזכיר בן אנוש. לאחר מכן, כשיום יבוא ואיום המוות יופיע, אדם כזה יחשוב, "זה העונש הצודק מאלוהים. אני מטונף ומושחת עד כדי כך שאלוהים צריך למחות אותי מפני האדמה, ונשמה כמו שלי לא ראויה לחיות בעולם." בשלב הזה, הוא לא יתלונן על אלוהים ולא יאשים אותו, וקל וחומר שהוא לא יבגוד באלוהים.

עיבוד של "ידיעת עצמך היא בעיקרה הכרת הטבע האנושי" בספר 'תיעוד נאומיו של המשיח'