אף על פי שבני האדם שנולדו בעידן הזה הושחתו על ידי השטן והשדים המטונפים, השחתה זו הביאה להם את הישועה הגדולה ביותר – גדולה אף יותר מההרים והבקעות של מקנהו ועושרו העצום של איוב, וגדולה גם מהברכה לה זכה איוב בראותו את יהוה לאחר הניסיונות שעבר. רק אחרי שאיוב עבר את ניסיון המוות, הוא שמע את יהוה מדבר ושמע את קול יהוה בסערה. עם זאת, הוא לא ראה את פניו של יהוה ולא הכיר את טבעו. מה שאיוב זכה בו היה רק עושר חומרי שהסב עונג גשמי, והילדים היפים ביותר בכל ערי הסביבה, וכן הגנת מלאכי השמיים. הוא מעולם לא ראה את יהוה, ועל אף שנקרא צדיק, הוא מעולם לא הכיר את טבעו של יהוה. ואף על פי שניתן לומר שהנאותיהם החומריות של בני האדם של ימינו הן עניות באופן זמני, או שהסביבה החיצונית עוינת, אני מראה את טבעי, שהיה סודי תמיד ושאותו מעולם לא חשפתי בפני האנושות מאז ימי קדם, וכן את התעלומות של עידנים שחלפו, לבני האדם העלובים ביותר – אך אלה שהענקתי להם את ישועתי הגדולה ביותר. יתר על כן, זו הפעם הראשונה שהראיתי את הדברים האלה. מעולם לא עשיתי עבודה כזו בעבר. אף על פי שאתם נחותים מאוד בהשוואה לאיוב, הדברים שזכיתם בהם והדברים שראיתם מתעלים בהרבה על הדברים שאיוב זכה להם וראה. על אף שסבלתם בכל סוגי הסבל והתעניתם בכל מיני העינויים, הסבל הזה שונה לגמרי מהניסיונות שאיוב עבר. הוא המשפט והייסורים שבני האדם קיבלו משום מרדנותם, משום התנגדותם, ומשום טבעי הצודק. זהו משפט צדק, אלה ייסורים צודקים וקללה צודקת. איוב, לעומת זאת, היה צדיק בקרב בני ישראל שקיבלו את אהבתו ונעימותו האדירות של יהוה. הוא לא עשה שום מעשים רעים ולא התנגד ליהוה. ונהפוך הוא, הוא היה מסור ליהוה בנאמנות, והוא עבר ניסיונות כתוצאה מהצדיקות שלו, וחווה ניסיונות יוקדים משום שהוא היה משרת נאמן של יהוה. בני האדם כיום כפופים למשפט ולקללה שלי משום הטינופת והרשע שלהם. אף על פי שהסבל שלהם שונה לחלוטין ממה שעבר על איוב כשהוא איבד את מקנהו, את רכושו, את משרתיו, את ילדיו ואת כל יקירי לבו, מה שבני האדם סובלים הוא הזיכוך והבערה היוקדים. מה שהופך את סבלם לחמור יותר ממה שאיוב חווה הוא שניסיונות כאלה לא פוחתים או מבוטלים משום חולשתם של בני האדם, אלא מתמשכים זמן רב, עד היום האחרון של חייהם. מדובר בעונש, משפט, וקללה – זוהי בערה חסרת רחמים, ומעבר לכך, זו ה"ירושה" שהאנושות זכאית לה. זה מה שמגיע לבני האדם, וזה המקום שבו אני מבטא את הטבע הצודק שלי. זו עובדה ידועה. אולם הדברים שבני האדם זכו בהם מתעלים בהרבה על הסבל שהם סובלים כעת. הסבל שאתם סובלים כעת הוא בסך הכל עכבה שנובעת מטיפשותכם, ואילו הרווח שלכם גדול פי מאה מסבלכם. על פי חוקי ישראל בתנ"ך, כל מי שיתנגד לי, כל מי שישפוט אותי בגלוי וכל מי שלא יצעד בדרכי ובמקום זאת יעלה לי בתעוזה קורבנות גסים, יושמד ללא ספק באש המקדש, או שכמה מבני העם הנבחר יסקלו אותו למוות. אפילו בני משפחתם וצאצאי ביתם יסבלו את הקללה שלי. בדורות הבאים הם לא יהיו בני חורין אלא עבדי עבדיי, ואני אגלה אותם אל בין הגויים, והם לא יוכלו לחזור למולדתם. על סמך מעשיהם והתנהגותם של בני האדם כיום, חומרת הסבל שהם עוברים אינה מתקרבת לחומרת הענישה שסבלו בני ישראל. האמירה שמה שאתם סובלים כעת הוא עונש אינה חסרת שחר, כיוון שבאמת עברתם את הגבול. אם הייתם בישראל באותם ימים, הייתם מצטרפים לשורותיהם של החוטאים הנצחיים, ובני ישראל היו קורעים אתכם לגזרים לפני זמן רב, והייתם נשרפים באש משמיים בבית מקדשו של יהוה. במה זכיתם כעת? מה קיבלתם, וממה נהניתם? הראיתי את הטבע הצודק שלי בכם, אך הדבר החשוב ביותר שהראיתי הוא הסבלנות שלי לגאולת האנושות. שהעבודה שעשיתי בכם היא עבודה של סבלנות; הכול נעשה למען הניהול שלי, ויותר מכך, הכול נועד להנאתה של האנושות.

על אף שאיוב עבר ניסיונות מצד יהוה, הוא בסך הכל היה איש צדיק שעבד את יהוה. למרות הניסיונות האלה, הוא לא התלונן עליו, אלא נצר בלבו את מפגשו עם יהוה. לא זו בלבד שבני האדם של ימינו לא נוצרים בלבם את נוכחותו של יהוה, אלא שהם דוחים את הופעתו, בזים לה, מתלוננים עליה ושמים אותה ללעג. אתם זכיתם ביותר ממעט, הלא כן? האם הסבל שלכם באמת היה כה רב? האם גורלכם לא שפר עליכם יותר מזה של מרים ויעקב? האם ההתנגדות שלכם הייתה אכן כה חסרת חשיבות? האם ייתכן שהדרישות שהצבתי לכם והדברים שביקשתי מכם היו רבים מדי וקשים מדי? חרון אפי יצא רק על בני ישראל שהתנגדו אליי, לא ישירות עליכם; אתם זכיתם רק במשפט חסר הרחמים שלי ובהתגלויות שלי, וכן בזיכוך יוקד ללא מעצורים. אף על פי כן, בני האדם עדיין מתנגדים ומסרבים לי ללא שמץ של ציות. יש אפילו כאלה מתנכרים אליי ודוחים אותי. בני אדם כאלה לא טובים מעדתם של קורח ודתן שהתנגדו למשה. לבם של בני האדם קשה מדי, ואופיים עיקש מדי. הם לעולם לא משנים את דרכם הישנות. אני אומר שהם נחשפים במערומיהם כמו פרוצות לאור יום, ודבריי כה חמורים עד שהם אפילו "נשמעים פוגעניים", והם חושפים את אופיים של בני האדם לאור היום. אולם הם עדיין רק מנידים בראשם, מזילים דמעות אחדות ומכריחים את עצמם לחוש מעט עצובים. ברגע שזה נגמר, הם עזים כמו מלך חיות הפרא בהרים ואין להם מודעות כלל. כיצד יכולים בני אדם עם טבע כזה לדעת שמזלם טוב פי מאה מזה של איוב? כיצד הם יכולים לגלות שהדברים שהם נהנים מהם הם ברכות שבקושי נראו כמותן לאורך כל העידנים, ואשר אף אדם לא נהנה מהן בעבר? כיצד תודעתם של בני האדם תוכל לחוש ברכות שכאלה, שטומנות בחובן ענישה? בכנות, כל מה שאני דורש מכם הוא כדי שתהיו מסוגלים להיות דוגמה לעבודתי ושתהיו עדים לטבע שלי בכללותו ולכל מעשיי, וכדי שתוכלו להשתחרר ממכאובי השטן. אולם האנושות תמיד נדחית מעבודתי והיא תמיד עוינת כלפיה במכוון. איך ייתכן שאנשים כאלה לא יעוררו אותי להשיב את חוקי ישראל ולהמיט עליהם את חרון האף שהמטתי על ישראל? אף על פי שיש ביניכם רבים ש"מצייתים ונשמעים" לי, יש אפילו יותר ביניכם שכעדתו של קורח. ברגע שאזכה במלוא תהילתי, אשתמש באש מהשמיים ואשרוף אותם עד אפר. עליכם לדעת שכבר לא אייסר את בני האדם בדבריי. במקום זאת, לפני שאעשה את עבודת ישראל, אשרוף עד היסוד את "עדת קורח", אשר מתנגדים לי ושאותם סילקתי לפני זמן רב. כבר לא תהיה לאנושות הזדמנות ליהנות ממני. תחת זאת, הם יחזו בחרון אפי ובאש מהשמיים. אני אחשוף את סופם של כל בני האדם, ואחלק אותם לקטגוריות שונות. ארשום בפניי כל מעשה מרד שלהם, ואז אסיים את עבודתי, כדי שסופם של בני האדם ייקבע בהתאם לפסק הדין שלי בעודי על פני האדמה, וכן בהתאם לגישתם כלפיי. בבוא העת, שום דבר לא יוכל לשנות את סופם. בני האדם עוד יגלו את סופם שלהם! אז אתן את סופם של בני האדם לאב שבשמיים.