הדבר מופיע בבשר

תוכן

פירושים לאמירה העשירית

במהלך התקופה של בניית הכנסייה, אלוהים בקושי הזכיר את בניית המלכות. אפילו כשהוא הזכיר זאת, הוא עשה זאת בשפה של התקופה של בניית הכנסייה. ברגע שעידן המלכות הגיע, אלוהים כתב כמה שיטות וחששות בנוגע לתקופה של בניית הכנסייה במחי יד, והוא מעולם לא אמר עוד מילה בנוגע לכך. זו בדיוק המשמעות היסודית של "אלוהים עצמו", שהוא תמיד חדש ולעולם לא ישן. בנוסף לדברים שנעשו בעבר, כאשר הם חלק מתקופה שחלפה, אלוהים מקבץ דברים כאלה כדברים מהתקופה שלפני המשיח, ואילו ההווה ידוע כתקופה "אחרי המשיח".[א] מהבחינה הזו, אפשר לראות את בניית הכנסייה כפעולה קודמת הכרחית לבניית המלכות. היא הניחה את היסודות לכך שאלוהים יפעיל את סמכותו הריבונית במלכות. כיום, העבודה של בניית הכנסייה היא רק צל על פני בניית המלכות, שהיא המיקוד העיקרי של עבודתו של אלוהים על פני האדמה. אלוהים הכין את כל הפרטים של עבודתו לפני שהושלמה בניית הכנסייה, וכשהגיע הזמן, הוא התחיל בעבודה. מכיוון שכך, אלוהים אמר כך, "אחרי הכל, עידן המלכות שונה מתקופות העבר. עניינו אינו מה האדם עושה. במקום זאת, אני מבצע את עבודתי באופן אישי לאחר שאני יורד ארצה – עבודה שבני אנוש לא מסוגלים לתפוס או לעשות." בהחלט, העבודה הזו חייבת להתבצע בידי אלוהים באופן אישי. אף בן אנוש לא מסוגל לבצע עבודה כזו – בני האנוש פשוט לא יעמדו בזה. מלבד אלוהים, מי יכול לבצע עבודה כה אדירה בקרב בני האדם? מי מלבדו מסוגל לייסר את האנושות כולה כמעט עד מוות? האם ייתכן שבני האדם יסדירו כזו עבודה? מדוע הוא אומר, "אני מבצע את עבודתי באופן אישי לאחר שאני יורד ארצה"? האם ייתכן שרוח האל באמת תיעלם מכל המרחב? האמירה "אני מבצע את עבודתי באופן אישי לאחר שאני יורד ארצה" מתייחסת הן לעובדה שרוח האל מתגלמת כבשר ודם כדי לעבוד, ולעובדה שניכר שרוח האל עובדת באמצעות האנושות. על ידי כך שאלוהים מבצע את עבודתו באופן אישי, הוא מאפשר לבני אדם רבים לראות את אלוהים עצמו בעיניים בלתי מזוינות, כדי שהם לא יצטרכו לחפש בקפידה ברוחם. יתר על כן, הדבר מאפשר לכל בני האדם לראות את פעילותה של רוח האל במו עיניהם, והדבר מראה להם שאין הבדל מהותי בין בשרו של האדם לבין בשרו של אלוהים. בעת ובעונה אחת, בכל המרחב והתבל , רוח האל עדיין עובדת. לאחר שכל בני האדם שהפכו לנאורים מקבלים את שמו של אלוהים, הם רואים איך רוח האל עובדת, וכך הם מתוודעים עוד יותר עם התגלמותו של אלוהים כבשר ודם. מכיוון שכך, רק אם אלוהיותו של אלוהים עובדת ישירות, כלומר אם רוח האל מסוגלת לעבוד ללא כל הפרעה, האדם יכול להתוודע לאל המהותי עצמו. זו מהותה של בניית המלכות.

כמה פעמים אלוהים התגלם כבשר ודם? האם ייתכן שזה קרה כמה פעמים? מדוע אלוהים העיר פעמים רבות, "פעם ירדתי אל עולמם של בני האדם וחוויתי את סבלם והשקפתי עליו, אך מבלי להגשים את התכלית של התגלמותי כבשר ודם"? האם אלוהים התגלם כמה פעמים, אך אלוהים מעולם לא ידע על כך? זה לא מה שההצהרה הזו אומרת. בפעם הראשונה שאלוהים התגלם כבשר ודם, כוונתו הייתה למעשה שהאדם לא יכיר אותו. במקום זאת, הוא ביצע את עבודתו ונעלם מבלי שאיש יבחין או שתהיה לאיש הזדמנות להכיר אותו. הוא לא הרשה לאדם להכיר אותו לגמרי, והוא גם לא הבין לגמרי את חשיבות ההתגלמות, ולכן אי-אפשר לומר שהוא התגלם לגמרי. בהתגלמות הראשונה, הוא בסך הכל השתמש בגוף בשר ודם נעדר אופי חוטא כדי לבצע את העבודה הזו. לאחר שהעבודה הושלמה, לא היה עוד צורך להזכיר זאת. באשר לבני האדם ששימשו את אלוהים לאורך העידנים, אפילו פחות ראוי לקרוא למקרים כאלה התגלמויות. כיום, אפשר לקרוא התגלמות רק למי שהוא האל המעשי עצמו, שיש לו מראה חיצוני של אנושיות רגילה המסתיר לגמרי את האלוהיות הפנימית, ואשר מתיר לאדם להכיר אותו. הפירוש של ביקורו הראשון של אלוהים בעולם הזה כולל רק היבט אחד של החשיבות של מה שנקרא התגלמות כיום – הביקור הזה בשום אופן לא נושא את המשמעות המלאה של מה שנקרא התגלמות כיום. זו הסיבה שאלוהים אמר "מבלי להגשים את חשיבות ההתגלמות". המילים "חוויית סבלותיו של האדם והשקפה עליהם" מתייחסות לרוח האל ולשתי התגלמויותיו של אלוהים כבשר ודם, ולכן אלוהים אמר, "כשבניית המלכות תתחיל, התגלמותי הבשר והדם תפתח רשמית בביצוע הכהונה. כלומר, מלך המלכות יתחיל להחיל באופן רשמי את ריבונותו." על אף שבניית הכנסייה הייתה עדות לשמו של אלוהים, העבודה עוד לא התחילה באופן רשמי באותו שלב – רק כיום אפשר לומר שבניית המלכות החלה. כל מה שנעשה קודם לכך הוא רק ניסיון מוקדם – זה לא היה הדבר האמיתי. אף על פי שנאמר שכבר הייתה כניסה למלכות, עדיין לא התבצעה בה שום עבודה. רק היום, כשהעבודה מתבצעת בתוך אלוהיותו של אלוהים, ולאחר שאלוהים התחיל את עבודתו באופן רשמי, האדם נכנס אל המלכות סוף סוף. לפיכך, "ניכר מכך שירידת המלכות אל עולם האנושי היא לא רק עניין של מילים ומראה עין, אלא גם מציאות ממשית. זה היבט אחד של פירוש הביטוי 'מציאות הנוהג'." ציטוט זה הוא סיכום טוב של התיאור לעיל. לאחר שאלוהים מספק את הציטוט הזה, אלוהים עובר לאפיין את המצב הכללי של האנושות, מה שמותיר את האדם במצב של התעסקות מתמדת. "ברחבי העולם, האנושות כולה מצויה בתוך האהבה והחמלה שלי, אך באותה מידה, האנושות כולה מצויה תחת המשפט שלי, וכן תחת הניסיון שלי." חייו של האדם מנוהלים לפי עקרונות וכללים מסוימים שאלוהים קבע. העקרונות והכללים האלה הם כדלקמן: יהיו עתות שמחה, רגעי תסכול, ויתרה מזאת, זמנים של זיכוך וקשיים לסבול. לפיכך, אף אדם לא יחיה חיים של אושר צרוף או סבל צרוף. בכל חיים יש עליות ומורדות. ברחבי האנושות, לא זו בלבד שאהבתו וחמלתו של אלוהים נראות לעין, אלא שגם משפטו וכל טבעו גלויים לכל. אפשר לומר זאת כך: כל בני האדם עוברים את ניסיונו של אלוהים, הלא כן? ברחבי העולם רחב הידיים, כל בני האדם עמלים בקפידה בעבודה של מציאת דרכם שלהם. הם לא בטוחים איזה תפקיד לגלם וחלקם אפילו פוגעים בחייהם או מוותרים עליהם כליל למען גורלם. אפילו איוב לא היה יוצא מן הכלל במקרה הזה: במהלך ניסיונו של אלוהים, הוא בכל זאת המשיך לחפש את דרכו שלו. אף אדם לא מסוגל לעמוד איתן לאורך ניסיונותיו של אלוהים. משום תאבת הבצע של האדם או טבעו האנושי, אף דם לא מרוצה לגמרי ממצבו הנוכחי, ואף אדם לא יכול לעמוד איתן בניסיונות: כל אדם נכנע תחת שיפוטו של אלוהים. אילו אלוהים היה עדיין כל כך רציני עם האדם, ואם הוא עדיין היה מציב לאדם דרישות כה קפדניות, הדבר היה בדיוק כפי שאלוהים אמר: "מבטי הבוער היה מפיל ארצה את האנושות."

חרף העובדה שבניית המלכות התחילה באופן רשמית, צליל הצדעת המלכות טרם צלצל – כעת זו רק נבואה של מה שיקרה. כשכל בני האדם יושלמו וכל האומות על פני הארץ יהפכו למלכותו של המשיח, תהיה זו העת שבה שבעת הרעמים ישמעו. היום הזה הוא צעד קדימה לכיוון השלב הזה. השינוי השתחרר בזמן המתקרב. זו תוכניתו של אלוהים – בעתיד הקרוב היא תמומש. יחד עם זאת, אלוהים כבר הגשים את כל מה שהוא אמר. לפיכך, ברור שהאומות על פני האדמה הן רק ארמונות בחול שרועדים כשהגאות מתקרבת: אחרית הימים ממשמשת ובאה, והתנין הגדול האדום כאש יקרוס תחת דבר האל. כדי לוודא שתוכניתו של אלוהים תתבצע בהצלחה, מלאכי השמיים ירדו ארצה, והם עושים כמיטב יכולתם כדי לספק את אלוהים. אלוהים עצמו בהתגלמותו יצא את שדה הקרב כדי להילחם באויב. בכל מקום שבו מופיעה ההתגלמות, האויב מובס. סין היא המדינה הראשונה שמושמדת – ידו של אלוהים מרחיבה אותה. אלוהים בשום אופן לא לוקח שבויים עם סין. אפשר למצוא הוכחה בקריסתו המתקדמת בהמשך התבגרותו של העם. כל אחד יכול לראות זאת בקלות. התבגרות העם היא אות לכישלונו של האויב. זה הסבר כלשהו לכוונה במילה "להילחם". לפיכך, אלוהים הזכיר לבני האדם בשפע הזדמנויות לשאת עדויות יפהפיות על אלוהים כדי לבטל את מצב המושגים וכדי לעקור את כיעורו של התנין הגדול האדום כאש מלבם של בני האדם. אלוהים משתמש בתזכורות כאלה כדי לעורר את אמונתו של האדם, וכך הוא משיג את עבודתו. זאת משום שאלוהים אמר, "מה האדם מסוגל לעשות? האם לא עדיף שאעשה זאת בעצמי?" כך הדבר עם כל האנושות. לא רק שבני האדם לא מסוגלים לעשות דבר, אלא שקל להניא ולאכזב אותם. זו הסיבה שהם לא מסוגלים להכיר את אלוהים. לא זו בלבד שאלוהים מקים לתחייה את אמונתו של האדם, אלא שההוא גם מעניק לאדם חוזקה בסתר ללא-הרף.

לאחר מכן, אלוהים התחיל לדבר אל התבל כולה. לא זו בלבד שאלוהים פתח בעבודתו החדשה בסין, אלא שבכל רחבי תבל, הוא החל לעשות את העבודה החדשה של היום. בשלב הזה של העבודה, משום שאלוהים רוצה לגלות את כל מעשיו על כל בני האדמה כדי שכל בני האדם שבגדו בו ישובו וישתחוו בפני כס מלכותו בצייתנות, עדיין יש במשפטו של אלוהים מחמלתו ואהבתו. אלוהים משמש באירועים אקטואליים ברחבי העולם כדי לנער את לבם של בני האדם ולדרבן אותם לחפש את אלוהים, כדי שהם יוכלו לזרום אליו. לפיכך, אלוהים אומר, "זו אחת מהדרכים שבהן אני עובד, ואין ספק שהיא פעולת הושעת האדם, ומה שאני מעניק לו הוא עדיין סוג של אהבה." אלוהים חושף את אופיו האמיתי של האדם בדיוק חודר שאין כמוהו וללא מאמץ. הדבר גורם לאדם לאחוז את פניו בבושה, בחרפה גמורה. בכל פעם שאלוהים מדבר, באופן מסוים הוא תמיד מצביע על היבט מסוים של האומללות של האדם, כדי שהאדם לא ישכח להכיר את עצמו ברוגע ולא יחשוב שהכרה עצמית היא רק משימה ישנה. בהתחשב באופיו של האדם, אילו אלוהים לא היה מצביע על פגמיו אפילו לרגע אחד, האדם עלול היה להפוך למופקר ויהיר. לפיכך, כיום, אלוהים אומר, "בני האנוש – לא רק שאתם לא נוצרים את השמות שנתתי לכם, אלא שרבים מכם שתוארם הוא 'עושי שירות' מטפחים כעס בלבם, וכה רבים מכם שתוארם הוא 'בני עמי' מטפחים אהבה בלבם. אל תנסו לשטות בי – עיניי רואות הכל וחודרות אל הכל!" ברגע שהאדם רואה את האמירה הזו, הוא מיד נתקף באי-נוחות. הוא מרגיש שמעשי העבר שלו היו יותר מדי לא בוגרים – בדיוק סוג ההתעסקויות המלוכלות שפוגעות באלוהים. הוא רצה לאחרונה לְרַצות את אלוהים, אך על אף שהוא מוכן בהחלט לעשות זאת, חסר לו הכוח, והוא לא יודע מה עליו לעשות. בלא יודעין, הוא מתמלא בנחישות מחודשת. זו ההשפעה של קריאת המילים האלה במצב של רוגע.

מצד אחד, אלוהים אומר שהשטן משוגע באופן קיצוני, אך מצד שני, הוא גם אומר שרוב בני האדם לא משנים את אופיים הישן. מכך ניכר שמעשיו של השטן מתגלמים באדם. לפיכך, אלוהים מרבה להזכיר לאדם שלא להיות מופקר, פן השטן יבלע אותו. זו לא רק נבואה על כך שבני אדם מסוימים ימרדו, אלא שזו גם אזעקה שמושמעת כדי להזהיר את כל בני האדם להניח בצד את העבר תכף ומיד ולחפש את הדברים של היום. אף אדם לא רוצה להיות נתון לשליטת שדים או להיכבש בידי רוחות רעות, ולכן דבר האל אפילו יותר אזהרה מאשר גינוי עבורם. עם זאת, כאשר רוב בני האדם נעים אל הקיצון השני, ומייחסים חשיבות רבה לכל אחת ואחת ממילותיו של אלוהים, אלוהים אומר בתגובה, "רוב בני האדם מחכים שאגלה להם אפילו יותר תעלומות להתבונן בהן בשקיקה. יחד עם זאת, אם תבינו את כל תעלומות השמיים, מה תוכלו לעשות בידע הזה? האם הוא יגביר את אהבתכם כלפיי? האם הוא ישלהב את אהבתכם כלפיי?" מכאן ניכר שהאדם לא משתמש בדבר האל כדי להכיר את אלוהים ולאהוב אותו, אלא שהוא עושה זאת כדי להגדיל את האספקה ב"מחסן הקטן" שלו. על כן, העובדה שאלוהים משתמש בביטוי "להתבונן בהן בשקיקה" כדי לתאר את הקיצוניות של אלוהים, משקפת את העובדה שאהבתו של האדם לאלוהים עדיין לא טהורה לגמרי. אילו אלוהים לא היה חושף את התעלומות, האדם לא היה מייחס חשיבות כה רבה לדבריו, אלא היה מביט בהם בחטף – רק מבט קצר, הצצה. בני האדם לא היה מקדיש את הזמן להרהר בדברי האל ולחשוב עליהם לעומק באמת. רוב בני האדם לא מוקירים באמת את דבר האל. הם לא עושים מעל ומעבר כדי לאכול ולשתות את דבריו, אלא מרפרפים בהם באופן שטחי. מדוע אלוהים מדבר כעת באופן שונה מימי העבר? מדוע כל זה נאמר בשפה בלתי מובנת? לדוגמה, המילה "כתר" במשפט "מעולם לא הייתי מדביק תוויות כאלה על ראשיהם של בני האדם כבדרך אגב ככתר על ראשם"; המילים "הזהב הטהור" במשפט "האם יש מישהו שיכול לקבל אל תוך עצמו את הזהב הטהור שדבריי עשויים ממנו"; האזכור הקודם של "מעבד" במשפט "מבלי שהשטן מעבד אותם בדרך" ואמירות דומות אחרות. האדם לא מבין מדוע אלוהים מדבר כך. בני האדם לא מבינים מדוע הוא מדבר באופן כה מבודח, הומוריסטי ופרובוקטיבי. זו בדיוק ההתגלמות של מטרת דיבורו של אלוהים. מהראשית ועד היום, האדם מעולם לא היה מסוגל לתפוס את דבר האל, ונדמה היה שדבר האל בהחלט חמור וקשוח למדי. על ידי הוספת נופך של הומור – הוספת כמה בדיחות פה ושם – אלוהים מסוגל לקל את האווירה בדבריו, ולאפשר לאדם להרגיע את שריריו במידת מה. בכך, אלוהים מסוגל להשיג השפעה אפילו רבה יותר, ולגרום לאדם להרהר בדברי האל.

הערות שוליים:

א. "אחרי המשיח" פירושו AD (Addo Domini), כלומר לפני הספירה הנוצרית.