הדבר מופיע בבשר

תוכן

פירושים לאמירות העשרים וארבע והעשרים וחמש

ללא קריאה קפדנית יותר, לא ניתן לזהות דבר באמירות של היומיים האחרונים. למעשה, הן היו צריכות להיאמר ביום אחד, אך אלוהים חילק אותן בין שני ימים. כלומר האמירות של היומיים האלה מהוות יחידה שלמה אחת, אך כדי להקל על בני האדם לקבל אותן, אלוהים חילק אותן לשני ימים, על מנת לספק לבני האדם מרחב נשימה. כזו היא התחשבותו של אלוהים באדם. בכל עבודתו של אלוהים, כל בני האדם מבצעים את תפקידם ואת חובתם במקומם. לא רק בני האדם שרוחם רוחו של מלאך משתפים פעולה. גם בני האדם שרוחם רוחו של שד "משתפים פעולה", וכל גם כל רוחות השטן. אמירותיו של אלוהים מבטאות את רצונו של אלוהים ואת דרישותיו מאדם. המילים "אני מטיל את ייסוריי על כל בני האדם, אך הם גם מרוחקים מכל בני האדם. כל חייו של כל אדם מלאים באהבה ושנאה כלפיי" מוכיחות שאלוהים משתמש בייסורים כדי לאיים על כל בני האדם, מה שגורם להם להכיר אותו יותר טוב. משום ההשחתה של השטן והשבריריות של המלאכים, אלוהים משתמש במילים בלבד ולא בצווים מנהלתיים כדי להמיט ייסורים על בני האדם. מאז הבריאה ועד היום, זה היה עקרון עבודתו של אלוהים בנוגע למלאכים ולכל בני האדם. מפני שהמלאכים שייכים לאלוהים, יום יבוא והם יהפכו לבטח לבני העם של מלכות האל, ואלוהים ידאג להם ויגן עליהם. לעומת זאת, כל בני האחרים גם ימוינו לפי סוג, כל הרוחות הרעות השונות של השטן יחוו ייסורים, ובניו ובני עמו של אלוהים ישלטו בל בני האדם חסרי הרוח. זוהי תוכניתו של אלוהים. לפיכך, אלוהים אמר פעם "האם בואו של יומי הוא באמת רגע מותו של אדם? האם באמת ייתכן שאשמיד את האדם כשמלכותי תיוסד?" על אף שאלה שתי שאלות פשוטות, אלה הם הסדריו של אלוהים למען היעד של האנושות כולה. כשאלוהים בא, מגיע הרגע שבו "בני אדם מכל רחבי תבל נצלבים במהופך". זו המטרה שלשמה אלוהים מופיע בפני כל בני האדם ומשתמש בייסורים כדי לגרום להם לדעת שאלוהים קיים. מפני שהזמן שבו אלוהים יורד ארצה הוא העידן האחרון והזמן שבו מדינות העולם סוערות מתמיד, אלוהים אומר, "כשאני יורד ארצה, העולם מכוסה בחשכה והאדם 'ישן שינה עמוקה'." מכיוון שכך, היום יש קומץ בני אדם שמסוגלים להכיר את אלוהים בהתגלמותו – כמעט אין בני אדם כאלה. משום שהיום העידן האחרון, איש מעולם לא הכיר את האל המעשי, ובני האדם מכירים את אלוהים רק באופן שטחי. וזו הסיבה לכך שבני האדם חיים בעיצומיו של הזיכוך הכואב. הרגע שבו בני האדם עוזבים את הזיכוך הוא גם הרגע שבו הם מתחילים לחוות ייסורים, וזה גם הרגע שבו אלוהים מופיע בפני כל בני האדם כדי שהם יוכלו לחזות בו באופן אישי. משום אלוהים בהתגלמותו, אסונות מכים בבני האדם והם לא מסוגלים להיחלץ מהם – זה האופן שבו אלוהים מעניש את התנין הגדול האדום כאש, וזה הצו המנהלי שלו. כאשר יבוא חומו של האביב והפרחים ילבלבו, כאשר כל הדברים תחת השמיים יוריקו, וכל הדברים על פני האדמה יהיו במקומם, כל בני האדם וכל הדברים ייכנסו בהדרגה לייסורים של אלוהים, וזה יהיה הזמן שבו כל עבודתו של אלוהים על פני האדמה תסתיים. אלוהים כבר לא יעבוד או יחיה על פני האדמה, מכיוון שעבודתו הגדולה של אלוהים כבר תושלם. האם בני האדם לא מסוגלים להניח בצד את בשרם ודמם לזמן הקצר הזה? מה יכול לבקע את האהבה בין האדם ואלוהים? מי מסוגל לפרק את האהבה בין האדם ואלוהים? האם הורים, בעלים, אחיות, רעיות או זיכוך כואב? האם רגשות המצפון יכולות למחות את צלם האל מתוך האדם? האם חבותם של בני האדם זה לזה ומעשיהם איש כלפי רעהו אינם נובעים מהם עצמם? האם האדם יכול לתקן אותם? מי מסוגל להגן על עצמו? האם בני האדם מסוגלים לקיים את עצמם? מי החזקים בחיים? מי מסוגל לעזוב אותי ולחיות לבדו? פעם אחר פעם, מדוע אלוהים דורש שכל בני האדם יבצעו את עבודת ההסתכלות העצמית? מדוע אלוהים אומר, "מי גרם למצוקתו שלו?"?

בהווה, יש לילה חשוך בכל רחבי תבל, ובני האדם קהי חושים ורפי שכל, אך מחוג השעות תמיד מתקתק קדימה, הדקות והשניות לא עוצרות, וסיבובם של כדור הארץ, השמש והירח מאיצים והולכים. ברגשותיהם, בני האדם מאמינים שהיום לא רחוק, כאילו שיומם האחרון נמצא לנגד עיניהם. בני האדם מכינים הכל ללא-הרף ליום מותם שלהם, ועל כן, תהיה לכך תכלית במותם. ולא, יתברר שחייהם היו לשווא, והאין זה מצער? כשאלוהים משמיד את העולם, הוא מתחיל בשינויים בענייני הפנים של המדינות השונות, ומכך נובעות הפיכות. לפיכך, אלוהים מגייס את שירותם של בני האדם ברחבי התבל. ארץ משכנו של התנין הגדול האדום כאש, המפותל אל תוך עצמו, היא אזור הדגמה. מפני שהיא נקעה לגזרים באופן פנימי, ענייני הפנים שלה נכנסו לתוהו ובוהו, וכולם עושים את עבודת ההגנה העצמית ומחכים להימלט אל הירח – אך איך ייתכן שהם יוכלו לברוח מריבונות ידו של אלוהים? בדיוק כפי שאלוהים אמר, כל אדם יתחיל "לשתות מכוס המרה שלו". הזמן של סכסוך מבית הוא בדיוק הזמן שבו אלוהים עוזב את פני האדמה. אלוהים לא ימשיך לשהות במדינה של התנין הגדול האדום כאש, והוא מיד יסיים את עבודתו על פני האדמה. אפשר לומר שהזמן טס, ושלא נשאר זמן רב. מהנימה של דברי האל, אפשר להבין שאלוהים כבר דיבר על היעד כל המקומות ברחבי התבל, ושאין לו עוד שום דבר לומר בשאר הזמן. זה מה שאלוהים מגלה לאדם. מטרתו של אלוהים בבריאת האדם היא הסיבה לכך שהוא אומר, "בעיניי, האדם הוא המושל בכל". נתתי לו סמכות רבה והרשיתי לו לנהל את כל הדברים על פני האדמה – את העשב שעל ההרים, את בעלי החיים שביערות ואת הדגים שבמים." כשאלוהים ברא את האדם, הוא הועיד את האדם להיות אדון הכל, אך השטן השחית את האדם, ולכן האדם לא יכול לחיות כפי שהוא היה רוצה. זה הוביל לעולם של היום, שבו בני האדם לא שונים מחיות, ושבו ההרים התערבבו עם הנהרות, והתוצאה היא ש"כל חייו [של אלוהים] הם סבל אחד גדול, וחיפזון, ושעשוע לנוכח ריקנות". מפני שאין משמעות לחייו של האדם, ומפני שזו לא הייתה כוונתו של אלוהים כשהוא ברא את העולם, העולם כולו הפך לעכור. כשאלוהים יסדר את התבל כולה, כל בני האדם יתחילו לחוות חיים אנושיים, ורק אז תתחיל להיות משמעות לחייהם. בני האדם יתחילו להשתמש בסמכות שאלוהים נתן להם, הם יופיעו באופן רשמי בפני כל הדברים כאדוניהם, והם יקבלו את הכוונתו של אלוהים על פני האדמה, וכבר לא ימרו את פיו של אלוהים, אלא יישמעו לו. עם זאת, בני האדם של היום רחוקים מאוד מהמצב הזה. כל מה שהם עושים תמיד הוא "להרוויח כסף" באמצעות אלוהים, ועל כן, אלוהים שואל סדרה של שאלות כגון, "האם העבודה שאני עושה על האדם לא מועילה לו כלל?" אילו אלוהים לא היה שואל את השאלות האלה, דבר לא היה קורה. אולם כשהוא שואל דברים כאלה, יש בני אדם שלא מסוגלים לעמוד איתן, מכיוון שיש חבות במצפון שלהם, והם לא פועלים רק למען אלוהים אלא גם למען עצמם. הכל ריק מתוכן. לכן, בני האדם ו"בני האדם מכל עדה, חלק בחברה, אומה ודת מודעים כולם לריקנות על פני האדמה, והם כולם מחפשים אותי ומחכים לשובי". כל בני האדם כמהים לשובו של אלוהים, כדי שהוא יוכל לשים קץ לתקופה הישנה והריקה מתוכן, אך הם גם מפחדים שיכה אסון. העולם הדתי כולו ייחרב מיד, וכולם ייטשו אותו. אנשי הדת נעדרים מציאות, והם יבינו שאמונתם באלוהים מעורפלת ומופשטת. בני האדם מכל חוג בחברה יתפזרו גם הם, וכל אומה וזרם יתחילו לעבור מהפכות. לסיכומו של עניין, הרגילות של כל הדברים תיקרע לגזרים, כל הדברים יעבדו את הרגילות שלהם, ועל כן, בני האדם גם יחשפו את פניהם האמיתיים. לפיכך, אלוהים אומר, "פעמים רבות קראתי אל האדם, אך האם מישהו אי-פעם חש חמלה? האם מישהו אי-פעם הפגין אנושיות? בני האדם אומנם עשויים בשר ודם, אך אין להם אנושיות. האם האדם נולד בממלכת החיות?" מתחולל שינוי גם בקרב בני האדם, ומשום השינוי הזה, כל אחד ממוין לפי סוג. זו עבודתו של אלוהים באחרית הימים, וזו התוצאה שאמורה להשיג העבודה של אחרית הימים. ככל שאלוהים מתאר בבירור רב יותר את מהותו של האדם, כך הדבר מוכיח יותר שסוף עבודתו ממשמש ובא, ויתרה מזאת, כך אלוהים נסתר יותר מבני האדם, מה שגורם להם לדאוג עוד יותר. ככל שבני האדם מתייחסים פחות לרצונו של אלוהים, כך הם מסבים פחות תשומת לב לעבודתו של אלוהים באחרית הימים. זה מונע מהם להפריע, ולכן, אלוהים עושה את העבודה שהוא מתכוון לעשות כשאיש לא שם לב לכך. זה עיקרון אחד של עבודתו של אלוהים לאורך העידנים. ככל שאלוהים מתחשב פחות בחולשותיהם של בני האדם, כך הדבר מוכיח שאלוהיותו של אלוהים ניכרת יותר, ולכן, זה סימן שיומו של אלוהים הולך ומתקרב.