כיום, דברי האל הגיעו לשיאם, כלומר החלק השני של תקופת המשפט הגיע לפסגתו. אך זו איננה הפסגה הגבוהה ביותר. במועד הזה, הנימה של אלוהים שונה – היא אינה לעגנית או מתבדחת והיא אינה מוכיחה או גוערת. אלוהים מיתן את נימת דבריו. כעת, אלוהים מתחיל "לשתף את האדם ברגשותיו". אלוהים ממשיך את העבודה של תקופת המשפט ובו בזמן גם פותח את הנתיב לחלק הבא בעבודה, כדי שכל החלקים בעבודתו ישתלבו זה בזה. מצד אחד, הוא מדבר על "קשיחותם של בני האדם והידרדרותם שוב ושוב לפשע", ומצד שני, הוא אומר "שמחה וצער של ההיפרדות מהאדם ושל ההתאחדות מחדש עימו" – כל זה מעורר תגובה בלבם של בני האדם ומרגש אפילו את הלב האנושי הקפוא ביותר. מטרתו של אלוהים באמירת הדברים האלה היא בעיקר לגרום לכל בני האדם ליפול ארצה בסופו של דבר בפני אלוהים בלי להשמיע קול, ורק לאחר מכן "אני ממחיש את מעשיי וגורם לכולם להכיר אותי באמצעות כישלונותיהם". היכרותם של בני האדם בתקופה זו עם אלוהים עודנה שטחית לגמרי. זה איננו ידע אמיתי. על אף שהם משתדלים בכל מאודם, הם אינם מסוגלים להגשים את רצונו של אלוהים. כיום, דברי האל הגיעו לשיאם, אך בני האדם עודם בשלבים המוקדמים, ולכן הם אינם מסוגלים להיווכח באמירות העכשוויות – דבר זה מוכיח שאלוהים והאדם שונים כמו מזרח ומערב. בהתבסס על השוואה זו, כשדברי האל יסתיימו, בני האדם יהיו מסוגלים לעמוד רק באמת המידה הנמוכה ביותר של אלוהים. אלה אמצעי עבודתו של אלוהים בבני האדם האלה, אשר הושחתו כליל בידי התנין הגדול האדום כאש, ועל אלוהים לעבוד כך על מנת להשיג את התוצאה המיטבית. אנשי הכנסייה מקדישים מעט יותר תשומת לב לדברי האל, אך כוונתו של אלוהים היא שהם יוכלו להכיר את אלוהים מדבריו – יש הבדל, הלא כן? עם זאת, במצב הנוכחי, אלוהים כבר אינו מתחשב בחולשתו של האדם, והוא ממשיך לדבר בלי קשר לשאלה אם בני האדם מסוגלים או לא מסוגלים לקבל את דבריו. בהתאם לרצונו, כשדבריו יסתיימו, יהיה זה המועד שבו תושלם עבודתו על פני האדמה. אולם העבודה כעת שונה מהעבודה בעבר. כשאמירותיו של אלוהים יסתיימו, איש לא יידע זאת, כשעבודתו של אלוהים תסתיים, איש לא יידע זאת, וכאשר צורתו של אלוהים תשתנה, איש לא יידע זאת. כזאת היא חוכמתו של אלוהים. כדי להימנע מהאשמות כלשהן מצד השטן ומהפרעות כלשהן מצד כוחות עוינים, אלוהים עובד ללא ידיעתו של איש, והפעם אין תגובה בקרב בני האדם על פני האדמה. על אף שדובר בעבר על סימני ההשתנוּת של אלוהים, איש אינו מסוגל לתפוס זאת, מפני שהאדם שכח מכך והוא אינו שם לב לכך. בשל מתקפות מבית ומחוץ – האסונות של העולם החיצוני והשריפה והטיהור של דברי האל – בני האדם כבר אינם מוכנים לעמול למען אלוהים, משום שהם עסוקים מדי בעסקים שלהם. כשכל בני האדם יגיעו למצב שבו הם יתכחשו לידע ולעיסוק של העבר וכשכל בני האדם יראו את עצמם בבירור, אזי הם ייכשלו וכבר לא יהיה מקום בלבם לזהות שלהם-עצמם. רק אז, בני האדם יכמהו בכנות לדברי האל, רק אז יהיה באמת מקום לדברי האל בלבם ורק אז יהפכו דברי האל למקור קיומם – ברגע הזה, יתגשם רצונו של אלוהים. אולם בני האדם של היום רחוקים מאוד מהגעה לנקודה זו. מקצתם בקושי זזים מרחק של סנטימטר, ולכן אלוהים אומר שזו "הידרדרות שוב ושוב לפשע".

כל דברי האל מכילים שאלות רבות. מדוע אלוהים ממשיך לשאול שאלות כאלה? "מדוע הם אינם יכולים להכות על חטא ולהיוולד מחדש? מדוע בני האדם תמיד מוכנים לחיות בבצה ולא בְּמָקום נקי מבוץ?" בעבר, אלוהים עבד על ידי הצבעה ישירה על דברים או חשיפה ישירה שלהם. אולם לאחר שבני האדם סבלו כאב אדיר, אלוהים חדל לדבר ישירות כך. בשאלות האלה, בני האדם, מצד אחד, רואים את החסכים של עצמם, ומצד שני, הם תופסים את נתיב הנוהג. משום שכל בני האדם אוהבים לאכול את מה שכבר זמין, אלוהים מדבר באופן שמתאים לדרישותיהם ומספק להם נושאים להרהר בהם כדי שיעשו זאת. זה היבט אחד של חשיבות שאלותיו של אלוהים. מן הסתם, זו איננה החשיבות של חלק משאלותיו האחרות, לדוגמה: "האם ייתכן שהתנהגתי אליהם לא יפה? האם ייתכן שהנחיתי אותם לכיוון הלא נכון? האם ייתכן שאני מוביל אותם לגיהינום?" שאלות כאלה שכנו במעמקי לבם של בני האדם. על אף שפיהם אינו מבטא את התפיסות האלה, יש ספק בלבם של רוב בני האדם והם מאמינים שדברי האל מתארים אותם כחסרי ערך לחלוטין. מן הסתם, בני אדם כאלה אינם מכירים את עצמם, אך בסופו של דבר, הם יודו שדברי האל הביסו אותם – זה בלתי נמנע. בהמשך לשאלות האלה, אלוהים גם אומר, "בכוונתי לנפץ את כל האומות לרסיסים, ועל אחת כמה וכמה את משפחת האדם". כשבני האדם יקבלו את שמו של אלוהים, כל האומות יזדעזעו כתוצאה מכך, המנטליות של בני האדם תשתנה בהדרגה, והקשרים המשפחתיים בין אבות ובנים, אימהות ובנות או בעלים ורעיות יחדלו להתקיים. יתרה מזאת, הקשרים המשפחתיים בין בני אדם יהפכו יותר ויותר מנוכרים. הם יצטרפו למשפחה הגדולה, והמוסכמות הרגילות של חייהן של כל המשפחות כמעט ייקרעו לגזרים. משום כך, מושג ה"משפחה" בלבם של בני האדם יהפוך ליותר ויותר מעורפל.

מדוע חלק כה גדול מדברי האל כיום מוקדש ל"שיתוף ברגשות" עם בני האדם? מן הסתם, גם זה נועד להשיג השפעה מסוימת, ומכאן ניתן לראות שלבו של אלוהים מלא בחרדה. אלוהים אומר, "כשאני עצוב, מי יכול לנחם אותי בלבו?" אלוהים אומר את הדברים האלה משום שלבו מוצף ברגשות צער. בני האדם אינם מסוגלים לדאוג לכלל רצונו של אלוהים והם תמיד מופקרים, הם אינם יכולים לשלוט בעצמם והם עושים ככל העולה על רוחם. הם עלובים מדי והם תמיד סולחים לעצמם ואינם קשובים לרצונו של אלוהים. אולם משום שהשטן השחית את בני האדם ממש עד ימינו ומשום שהם אינם מסוגלים להשתחרר, אלוהים אומר: "איך הם יוכלו להימלט ממלתעותיו של הזאב המשחר לטרף? איך הם יוכלו להיחלץ מאיומיו ופיתויו?" בני האדם חיים כבשר ודם, והמשמעות היא חיים בתוך פיו של הזאב המשחר לטרף. משום כך ומשום שאין לבני האדם שום מודעות עצמית ושהם תמיד מתפנקים ונכנעים להוללות, אלוהים אינו יכול שלא להיות חרד. ככל שאלוהים מזכיר זאת יותר לבני האדם, כך הם מרגישים טוב יותר בלבם וכך הם נעשים יותר מוכנים לבוא במגע עם אלוהים. רק אז בני האדם ואלוהים יתייחסו זה לזה בצורה הרמונית, ללא כל הפרדה או מרחק ביניהם. כיום, האנושות כולה מחכה לבוא יומו של אלוהים, ועל כן האנושות מעולם לא התקדמה. אולם אלוהים אומר: "כששמש הצדק תופיע, המזרח יואר, והוא בתורו יאיר את התבל כולה ויגיע לכל אדם ואדם" במילים אחרות, כשאלוהים ישנה את צורתו, המזרח יהיה הראשון שיואר ואומת המזרח תהיה הראשונה שתוחלף, ולאחר מכן, שאר הארצות יתחדשו, מדרום לצפון. זהו סדר הדברים והכול יהיה בהתאם לדברי האל. ברגע שהשלב הזה ייגמר, כל בני האדם יראו. זה הסדר שבו אלוהים עובד. כשבני האדם יראו את היום הזה, הם יתמוגגו מאושר. אפשר להבין מכוונתו הבהולה של אלוהים שהיום הזה אינו רחוק.

במילים שנאמרו כאן היום, החלקים השני והשלישי מעוררים דמעות יגון בקרב כל האוהבים את אלוהים. לבם מכוסה מיד בצל, ומהרגע הזה ואילך, כל בני האדם נמלאים בצער נורא משום לבו של אלוהים. הם לא ימצאו נחמה עד שאלוהים יסיים את עבודתו על פני האדמה. זו המגמה הכללית. "כעס גואה בלבי ומלווה ברגש צער הולך וגובר. כשעיניי רואות את מעשיהם של בני האדם ואני מגלה שכל מילה ופעולה שלהם מטונפות, אני מתמלא בזעם ובלבי יש תחושה חזקה יותר של העוולות של העולם האנושי, ודבר זה מחזק את צערי. אני משתוקק לשים קץ לבשרו ודמו של האדם תכף ומיד. אינני יודע מדוע האדם אינו מסוגל להתנקות כבשר ודם, מדוע האדם אינו מסוגל לאהוב את עצמו כבשר ודם. האם ייתכן ש'תפקידם' של הבשר והדם כה משמעותי?" אלוהים חשף בדבריו היום, בגלוי וללא כל איפוק, את כל החרדה שבלבו בנוגע לאדם. כשהמלאכים מהרקיע השלישי מנגנים למען אלוהים, הוא עדיין משתוקק אל בני האדם על פני האדמה, ומשום כך הוא אומר, "כשהמלאכים מנגנים כדי להלל אותי, הדבר מעורר בי אהדה בלתי נמנעת כלפי האדם. לבי נמלא פתאום צער ואינני מסוגל להיפטר מהרגש הכאוב הזה". זו הסיבה לכך שאלוהים אומר את המילים: "אני אתקן את העוולות של העולם האנושי. אעשה את עבודתי במו ידיי ברחבי העולם כולו ואאסור על השטן לפגוע שוב באנשיי, אאסור על אויביי לעשות שוב כאוות נפשם. אהפוך למלך על פני האדמה ואעביר את כס מלכותי לשם, ואגרום לכל אויביי ליפול ארצה ולהתוודות על חטאיהם בפניי". העצב של אלוהים מגביר את שנאתו כלפי השדים, ולכן הוא חושף את סופם מראש בפני ההמונים. זו עבודתו של אלוהים. אלוהים תמיד רצה להתאחד עם כל בני האדם ולחתום את העידן הישן. כל בני האדם ברחבי התבל מתחילים לנוע – כלומר כל בני האדם ביקום נוכחים בהכוונתו של אלוהים. כתוצאה מכך, מחשבותיהם מופנות להתקוממות כנגד השליטים שלהם. בתוך זמן קצר, כל בני האדם בעולם יתפרצו בתוהו ובוהו, וראשי כל המדינות יימלטו לכל עבר ובסופו של דבר ייגררו אל הגיליוטינה בידי עמם. זה הסוף המוחלט של מלכי השדים. בסופו של דבר, אף אחד מהם לא יוכל להימלט, וכולם יצטרכו לעבור זאת. כיום, בני האדם ה"נבונים" התחילו לסגת ולחזור בהם. בראותם שהמצב אינו מבטיח, הם מנצלים את ההזדמנות הזו כדי לסגת ולהימלט ממצוקת האסון. אולם אני אומר זאת בפשטות, העבודה שאלוהים עושה במהלך אחרית הימים היא בעיקר הטלת ייסורים על האדם, ולכן איך ייתכן שבני האדם האלה יוכלו להימלט? היום הוא השלב הראשון. יום יבוא והתבל כולה תיקלע להמולת מלחמה, לא יהיו עוד מנהיגים לבני האדם שעל פני האדמה, העולם כולו יידמה לערמת חול בלתי מגובש, שאיש אינו מושל בה, ובני האדם ידאגו רק לחייהם שלהם ולא יתחשבו באף אחד אחר, מכיוון שידו של אלוהים תשלוט בכול – זו הסיבה לכך שאלוהים אומר, "כל האנושות מפצלת את מגוון אומות העולם לפי רצוני". תרועות השופרות של המלאכים שאלוהים מדבר עליהן כעת הן סימן. הן משמיעות פעמוני אזהרה לאדם, ולכשתישמע שוב תקיעת השופרות, יבוא יומו האחרון של העולם. ברגע ההוא, כלל הייסורים של אלוהים יכו בעולם כולו. זה יהיה שיפוט חסר רחמים וההתחלה הרשמית של תקופת הייסורים. בקרב בני ישראל, יישמע לעתים קרובות קולו של אלוהים אשר יוביל אותם דרך סביבות שונות, וכך גם המלאכים יופיעו בפניהם. בני ישראל יושלמו בתוך חודשים ספורים בלבד, ומשום שהם לא יצטרכו לעבור את שלב הניקוי מהארס של התנין הגדול האדום כאש, יהיה להם קל יותר לעלות על דרך הישר תחת סוגים שונים של הנחיה. מההתפתחויות בישראל אפשר לראות את מצבה של התבל כולה, והדבר מראה עד כמה מהירים שלבי עבודתו של אלוהים. "הגיע הזמן! אניע את עבודתי. אמשול כמלך בקרב בני האדם!" בעבר, אלוהים מלך רק בשמיים. כיום, הוא מולך על פני האדמה. אלוהים השיב לעצמו את כל סמכותו, ולכן נחזה שהאנושות לא תחיה עוד לעולם חיים אנושיים רגילים, מכיוון שאלוהים יסדר מחדש את השמיים והארץ ואף אדם אינו מורשה להתערב בכך. לפיכך, אלוהים מרבה להזכיר לאדם ש"הגיע הזמן". אחרי שכל בני ישראל ישובו למדינתם – ביום שבו מדינת ישראל תתאושש לגמרי – תושלם עבודתו הדגולה של אלוהים. מבלי שאיש יבחין בכך, בני האדם בכל רחבי התבל יתקוממו ומדינות ברחבי התבל יפלו כמו כוכבי השמיים. בן רגע, הן יקרסו ויהיו לעיי חורבות. לאחר הטיפול בהם, אלוהים יבנה את המלכות האהובה עליו כלבבו.