אמונה באל מחייבת חיים רוחניים תקינים, שהם הבסיס לחוות את דבריו של האל ולהיווכח במציאות. האם כל הנוהגים העכשוויים שלכם של תפילות, של התקרבות לאל, של שירת המנונים, של אמירת תשבחות, של מדיטציה ושל הרהור בדברי האל מגיעים לכדי "חיים רוחניים תקינים"? נראה שדבר זה אינו ברור לאיש מכם. חיים רוחניים תקינים אינם מוגבלים לנוהגים כגון תפילה, שירת המנונים, השתתפות בחיי הכנסייה ואכילה ושתייה של דברי האל. משמעם לחיות חיים רוחניים חדשים ותוססים. לא האופן שבו אתם נוהגים הוא הדבר החשוב, אלא הפרי שהנוהג שלכם נושא. מרבית בני האדם מאמינים, שחיים רוחניים תקינים כרוכים בהכרח בתפילה, בשירת המנונים, באכילה ובשתייה את דברי האל או בהרהור בדבריו, בין אם לנוהגים כאלו יש למעשה השפעה כלשהי או אם הם מובילים להבנה אמיתית, ובין אם לאו. בני האדם האלה מתמקדים בקיום כללים שטחיים בלי לחשוב כלל על תוצאותיהם. אלו אנשים שחיים בטקסים דתיים, לא אנשים שחיים בתוך הכנסייה, ועל אחת כמה וכמה אינם אנשי המלכות. התפילות, שירת ההמנונים ואכילה ושתייה של דברי האל שלהם אינם אלא ציות לכללים, שהם עושים מתוך הכרח וכדי להתאים לטרנדים, לא מרצון ולא מהלב. גם אם בני האדם האלו ירבו להתפלל או לשיר, מאמציהם לא יישאו פרי, כיוון שהם מנהיגים רק את כללי הדת וטקסיה. הם אינם מנהיגים בפועל את דברי האל. הם מתמקדים רק בהבלטת האופן שבו הם נוהגים, ומתייחסים לדברי האל כאל כללים שיש לציית להם. בני אדם כאלה אינם מנהיגים את דברי האל. הם רק מעניקים סיפוק לבשרם ופועלים כדי שהאחרים יראו זאת. כל הכללים והטקסים הדתיים האלו מקורם באדם. הם אינם מגיעים מאלוהים. אלוהים אינו מציית לכללים ואינו כפוף לשום חוק. לעומת זאת, הוא עושה מעשים חדשים מדי יום ומבצע עבודה מעשית. כמו בני האדם בכנסיית שלושת עקרונות העצמאות, שמגבילים את עצמם לנוהגים כמו השתתפות בטקסי בוקר מדי יום, בתפילות ערבית ובתפילות הודיה לפני הארוחות, ואמירת הודיה בכל דבר - גם אם ירבו לנהוג כך וגם אם יעשו זאת במשך זמן רב, הם לא יזכו בעבודתה של רוח הקודש. כאשר בני אדם חיים בתוך כללים ולבם מקובע על שיטות נוהג, רוח הקודש אינה יכולה לעבוד, כיוון שלבם עסוק בכללים ובתפיסות אנושיות. לפיכך, אלוהים אינו יכול להתערב ולעבוד עליהם, והם יכולים רק להמשיך לחיות תחת השליטה של החוקים. בני אדם כאלה לעולם לא יהיו מסוגלים לזכות בשבחי האל.

חיים רוחניים תקינים הם חיים בפני אלוהים. כאשר האדם מתפלל, הוא יכול להשקיט את לבו לפני אלוהים, ובאמצעות תפילה הוא יכול לבקש את הנאורות של רוח הקודש, להכיר את דברי האל ולהבין את רצונו של האל. על-ידי אכילה ושתייה של דברי האל, בני האדם יכולים לזכות בהבנה ברורה ומקיפה יותר של עבודתו העכשווית של אלוהים. הם יכולים גם לזכות בנתיב חדש של נוהג, ולא להיאחז בנתיב הישן. נוהגם יהיה מיועד כולו להשיג צמיחה בחיים. באשר לתפילה, זו לא נועדה כדי שתשמיעו כמה מילים נעימות לאוזן או כדי שתפרצו בבכי בפני האל כדי להפגין את גודל חובכם לו. היא נועדה, לעומת זאת, לכך שתרגילו את עצמכם לשמש את הרוח, כדי שתאפשרו ללבכם לשקוט בפני אלוהים, כדי שתאמנו את עצמכם לבקש הדרכה מדברי האל בכל דבר ועניין, כדי שלבכם יימשך אל אור רענן וחדש מדי יום, וכדי שלא תהיו פסיביים או עצלנים ותעלו על דרך הישר של הנהגת דברי האל. מרבית בני האדם בימינו מתמקדים בדרכי נוהג, אבל אינם עושים זאת כדי לחפש את האמת ולהשיג צמיחה בחיים. בכך הם סטו מהדרך. ישנם גם אחדים שמסוגלים לקבל אור חדש, אבל שיטות הנוהג שלהם אינן משתנות. הם מביאים עמם את התפיסות הדתיות המיושנות שלהם, בעודם מצפים לקבל את דברי האל העכשוויים, ולפיכך הם עדיין מקבלים דוקטרינה צבועה בתפיסות דתיות. הם אינם מקבלים בפשטות את האור של ימינו. כתוצאה מכך, הנוהגים שלהם מוכתמים. אלו אותם נוהגים ישנים בעטיפה חדשה. גם אם הם מנהיגים אותם היטב, הם צבועים. אלוהים מנחה את בני האדם לעשות דברים חדשים מדי יום, מחייב אותם לרכוש תובנה והבנה חדשות בכל יום, ודורש שלא יהיו מיושנים ונדושים. אם אתה מאמין באלוהים שנים רבות, אבל דרכי הנוהג שלך אינן משתנות כלל, ואם עודך להוט ועסוק בדברים חיצוניים, אבל אינך יכול לבוא בלב שקט בפני אלוהים כדי ליהנות מדבריו, הרי שלא תשיג דבר. בכל הנוגע לקבלת עבודתו החדשה של אלוהים, אם אינך משנה את תוכניותיך, אם אינך נוהג בדרך חדשה ואינך שואף לשום הבנה חדשה, אלא, תחת זאת, נאחז בדרכים מיושנות ומקבל רק מעט אור חדש, בלי לשנות את דרכי הנוהג שלך, הרי שאנשים כמוך נמצאים בזרם רק למראית עין. למעשה, הם פרושים דתיים החיים מחוץ לזרם של רוח הקודש.

כדי לחיות חיים רוחניים תקינים, על האדם להיות מסוגל לקבל אור חדש מדי יום ולבקש הבנה אמיתית של דברי האל. עליו לראות את האמת בבהירות, למצוא נתיב של נוהג בכל דבר ועניין, לגלות שאלות חדשות על-ידי קריאה יומית בדברי האל, ולזהות את חוסר ההתאמה שלו, כדי שלבו ישתוקק ויחפש ויניע את מלוא הווייתו, וכדי שהוא יוכל לשקוט בפני האל בכל עת, תוך יראה עמוקה שמא יישאר מאחור. אדם עם לב משתוקק ומחפש שכזה, המוכן להיווכח שוב ושוב, נמצא בנתיב הנכון של החיים הרוחניים. בני אדם שרוח הקודש מרגשת אותם, שמשתוקקים להשתפר, שמוכנים לשאוף לכך שאלוהים יביא אותם לידי שלמות, שמשתוקקים להבנה עמוקה יותר של דברי האל, שאינם מחפשים את העל-טבעי, אלא משלמים מחיר אמיתי, שמתחשבים באמת ברצון האל, שנוכחים הלכה למעשה, כך שחוויותיהם אמיתיות ומציאותיות יותר, שאינם מחפשים מילים ריקות ודוקטרינות או מבקשים לחוש את העל-טבעי, ושאינם סוגדים לאף אישיות דגולה – אלו בני האדם שנוכחים בחיים רוחניים תקינים. כל מעשיהם מיועדים להשגת צמיחה נוספת בחיים ולשמירה על רוח רעננה ומלאת חיים, והם תמיד מסוגלים להיווכח באופן פעיל. בלי שהם מודעים לכך, הם מגיעים להבנה של האמת ונוכחים במציאות. בני האדם החיים חיים רוחניים תקינים מוצאים את חירות וחופש הרוח מדי יום, ומסוגלים להנהיג את דברי האל באופן חופשי לשביעות רצונו של האל. עבורם, התפילה איננה בגדר עניין טקסי או נוהג מקובל. מדי יום הם מסוגלים להתמיד בהתקדמותם עם האור החדש. למשל, בני האדם מרגילים את עצמם להשקיט את לבם בפני האל, ולבם יכול להיות שליו באמת ובתמים בפני האל, ואיש אינו יכול להפריע להם. אף אדם, אירוע או דבר אינם יכולים להגביל את חייהם הרוחניים התקינים. נוהג כזה מטרתו להביא לתוצאות, לא לגרום לבני אדם לציית לכללים. אז נוהג זה איננו בגדר ציות לכללים, אלא בגדר עידוד הצמיחה בחייהם של בני האדם. אם אתה תופס נוהג זה רק ככללים שיש לציית להם, חייך לא ישתנו לעולם. ייתכן שתעסוק באותו נוהג כמו האחרים, אך בעוד שהם יהיו מסוגלים, בסופו של דבר, לעמוד בקצב של עבודתה של רוח הקודש, אתה תסולק מהזרם של רוח הקודש. האין אתה מרמה את עצמך? מטרתם של דברים אלו היא לאפשר לבני האדם להשקיט את לבם לפני אלוהים ולהפנות את לבם אל אלוהים, כך שדבר לא יעכב את עבודתו של האל בהם והיא תישא פרי. רק אז יוכלו בני האדם להיות מתואמים עם רצון האל.