הדבר מופיע בבשר

תוכן

עבודה והיווכחות (3)

אלוהים הטיל דברים כה רבים על בני האנוש וכן התייחס להיווכחותם בדרכים רבות מספור. אולם מפני שאיכותם של בני האדם ירודה באופן ניכר, רבים מדברי האל לא הצליחו להכות שורש. יש מגוון סיבות לאיכות הירודה הזו, כגון השחיתות המאפיינת את החשיבה והמוסר האנושיים והיעדר חינוך ראוי; האמונות התפלות הפאודליות שכבשו באופן יסודי את לבו של האדם; אורחי חיים מסואבים ומנוונים שהחדירו רעות חולות רבות לעומקי הלב האנושי; תפיסה שטחית של אוריינות תרבותית, כשכמעט תשעים ושמונה אחוזים מהאוכלוסייה הם חסרי אוריינות תרבותית, ויתרה מזאת, מתי מעט זוכים להשכלה תרבותית ברמות גבוהות יותר, כך שהלכה למעשה, אין לבני האדם שום מושג מה הכוונה במילים "אלוהים" או "רוח האל", אלא רק מחזיקים בצלם אלוהים מעורפל ולא ברור שמבוסס על אמונות תפלות פאודליות; השפעות זדוניות שאלפי שנים של "רוח נשגבת של לאומנות" הותירה בעומק לבו של הלב האנושי, וכן החשיבה הפאודלית של בני האדם הכפותים והכבולים, שאין להם אף שמץ של חירות, אף רצון לשאוף או להתמיד ואף משאת נפש להתקדם, הנותרים במקום זאת פסיביים ורגרסיביים, ובמנטליות עמוקה של עבדות; וכן הלאה. הגורמים האובייקטיביים האלה שפכו טינופת וכיעור על ההשקפה האידאולוגית, האידיאלים, המוסר והטבע של האנושות. בני האנוש, כך נדמה, חיים בעולם טרוריסטי חשוך שאף אחד מהם לא שואף להתעלות עליו, ואף אחד מהם לא חושב לעבור לעולם אידאלי. במקום זאת, הם שמחים בחלקם,[א] ומבלים את חייהם בהעמדת ילדים וגידולם, בשאיפה, הזעה וביצוע מטלותיהם, בחלומות על משפחה נוחה ומאושרת, על אהבה זוגית, על ילדים טובים, על האושר שלהם בזקנתם כשהם יעבירו את שארית חייהם בשלווה... במשך עשרות, אלפים ורבבות של שנים עד היום, בני האדם בזבזו כך את זמנם, ואיש לא יצר חיים מושלמים. כולם מתמקדים רק בטבח הדדי בעולם החשוך הזה, במרוץ לפרסום ועושר ובמזימות זה נגד זה. מי אי-פעם חיפש את רצונו של אלוהים? מי אי-פעם נתן דעתו לעבודתו של אלוהים? כל חלקי האנושות ששקועים בהשפעת החושך הפכו לפני זמן רב לאופי האנושי, ולכן קשה למדי לבצע את עבודתו של אלוהים, ובני האדם אפילו פחות מעוניינים להקדיש תשומת לב למה שאלוהים מטיל עליהם כיום. בכל מקרה, אני סבור שלא יהיה אכפת לבני האדם אם אבטא את הדברים האל, מכיוון שהדבר שאני מדבר עליו נוגע להיסטוריה של אלפי שנים. דיבור על היסטוריה פירושו דיווח עובדות, ויתרה מזאת, דיווח שערוריות שמובנות מאליהן לכל בני האדם. אם כן, מה הטעם באמירת דברים שסותרים את העובדות? אולם אני גם מאמין שבני אדם הגיוניים יתעוררו למראה הדברים האלה, וישאפו להתקדם. אלוהים מקווה שבני האנוש יכולים לחיות ולעבוד בשלווה ובסיפוק ובה-בעת להיות מסוגלים לאהוב את אלוהים. אלוהים רוצה שהאנושות כולה תזכה במנוחה. יתרה מכך, רצונו העז ביותר של אלוהים הוא שהארץ כולה תתמלא בכבודו. פשוט חבל שבני האנוש עודם בורים שטרם התעוררו. השטן השחית אותם באופן כה חמור עד שהם איבדו כל צלם אנוש. לכן החשיבה, המוסר והחינוך האנושיים מהווים קשר חשוב, והכשרה באוריינות תרבותית מהווה קשר שני, המאפשר לשפר את איכותם התרבותית של בני האנוש ולשנות את השקפתם הרוחנית.

למעשה, אלוהים לא דורש אנושיות רבה, אל משום הפער בין איכותם של בני האדם והרף שאלוהים דורש הוא כה רחב, רוב בני האדם פשוט מביטים מעלה על דרישותיו של אלוהים אך נעדרים את היכולת לעמוד בהם. כשרונם המולד של בני האדם, יחד עם הדברים שהם הצטיידו בהם לאחר לידתם, לא מתקרבים לעמוד בדרישותיו של אלוהים. אולם הכרה בעובדה הזו לא מהווה פתרון מובטח. מים מרוחקים לא יכולים להרוויח צמא מידי. אפילו אם בני האדם יודעים שהם יותר נחותים מהעפר, אם אין לכם הנחישות לְרַצות אל לבו של אלוהים, וקל וחומר לעלות על הדרך המתקדמת לעמוד בדרישותיו של אלוהים, מה הערך בידע כזה? זה משול לדליית מים במסננת – מאמץ שווא. מהות דבריי נוגעת להיווכחות. זה הנושא המרכזי.

במהלך היווכחותו של האדם, החיים תמיד משעממים ומלאים במרכיבים חד-גוניים של חיי הרוח, כגון תפילות מסוימות, אכילה ושתייה של דברי האל או אספות, ולכן בני האדם תמיד מרגישים שאמונה באלוהים לא מסבה כל הנאה. פעילויות רוחניות כאלה תמיד מתבצעות על בסיס הטבע האנושי המקורי שהשטן השחית. על אף שבני האדם יכולים לפעמים לקבל את הנאורות של רוח הקודש, חשיבתם, טבעם, אורח חייהם ומנהגיהם המקוריים עדיין מושרשים בהם, ולכן אופיים לא משתנה. הפעילויות הנוגעות לאמונות תפלות שבני האדם עדיין לוקחים בהן חלק הן מה שאלוהים שונא יותר מכל, אבל בני אדם רבים בכל זאת לא מסוגלים להרפות מהן, במחשבה שאלוהים ציווה לקחת חלק בפעילויות האלה הנוגעות לאמונות תפלות, ולכן הם לא התנערו מהן לחלוטין עד היום. הדברים האלה הם ההסדרים שצעירים עורכים לארוחות בחתונות, נדוניות, מתנות בדמות כסף מזומן, סעודות חגיגיות, ודברים דומים שנחגגים בהם אירועים משמחים. אלה נוסחאות עתיקות שהתקבלו בירושה. כל הפעילויות חסרות המשמעות האלה הנוגעות לאמונות תפלות שמתבצעות בשם המתים וטקסי ההלוויה שלהם – אלוהים מתעב אותן אפילו עוד יותר. אלוהים אפילו מתעב את יום ראשון (המהווה את יום השבת הקדוש, בהמשך למסורת היהודית), והוא בז להקשרים החברתיים והאינטראקציות הארציות בין אדם לחברו ודוחה אותם. אפילו חג האביב וחג המולד, שכולם מכירים אותם, לא נובעים מצווים של אלוהים, ועל אחת כמה וכמה הצעצועים והקישוטים (שירים, עוגה לכבוד השנה החדשה, זיקוקים, פנסים, מתנות חג מולד, מסיבות חג מולד וטקס אכילת הלחם הקדוש) לכבוד החגים האלה – האין אלה אלילים בדעתם של בני האדם? בציעת הלחם ביום ראשון, היין והמצעים החגיגיים הם אלילים אפילו מובהקים יותר. כל החגים המסורתיים הפופולאריים בסין, כגון יום העלאת ראשי הדרקונים, חג סירות הדרקון, חג אמצע הסתיו, חג הלבה, ראש השנה הסינית, והחגים בעולם הדתי, כגון פסחא, יום הטבילה, חג המולד – כל החגים הבלתי מוצדקים האלה אורגנו והועברו מדור לדור מימי קדם ועד היום בידי בני אדם רבים, והם לגמרי לא תואמים את האנושות שאלוהים ברא. הדמיון העשיר והתפיסות היצירתיות של האנושות הן מה שאפשר למסורות האלה להגיע עד היום. נדמה שהן ללא דופי, אך למעשה הן תכסיסים של השטן נגד האנושות. ככל שהשטן צר יותר על מקום מסוים, וככל שהמקום יותר מיושן ונחשל, כך המנהגים הפאודליים של המקום חזקים יותר. אלה דברים שכובלים את בני האדם באופן הדוק, ולא משאירים להם שום מרחב תנועה. רבים מהחגים בעולם הדתי נראים מקוריים ונדמה שהם יוצרים גשר אל עבודתו של אלוהים, אך הם למעשה הקשרים הנסתרים שהשטן קושר בהם את בני האדם ומונע מהם להכיר את אלוהים – הם כולם תחבולות ערמומיות של השטן. למעשה, כשאלוהים משלים כל שלב בעבודתו, פירוש הדבר שהוא כבר השמיד את הכלים והסגנון של אותה עת מבלי להותיר להם זכר. עם זאת, "מאמינים אדוקים" ממשיכים לעבוד את האובייקטים המוחשיים והחומריים האלה. בינתיים, מעבירים את מה שיש לאלוהים לפינה נידחת בדעתם ולא חושבים עליו יותר. נדמה שהם מלאים באהבה לאלוהים, אך בעצם, הם סילקו אותו מביתם לפני זמן רב והציבו את השטן על השולחן כדי לעבוד אותו. דיוקנאות של ישוע, של הצליבה, של מריה, של הטבילה של ישוע ושל הסעודה האחרונה – בני האדם מוקירים אותם כאילו היו אלוהים שבשמיים, תוך שהם זועקים שוב ושוב "אלוהים האב". האין זו בדיחה גדולה? עד עצם היום הזה, אלוהים שונא אמרות ומנהגים רבים שהאנושות מעבירה מדור לדור. הם חוסמים באופן משמעותי את התקדמותו של אלוהים, ויתר על כן, הם יוצרים עכבות עצומות להיווכחותה של האנושות. גם אם לא נתעלם מהמידה שבה השטן השחית את האנושות, קרביהם של בני האדם מלאים עד אפס מקום בדברים כמו החוקים של וויטנס לי, החוויות של לורנס, הסקרים שערכה ווצ'מן ני ועבודתו של פאולוס. לאלוהים אין כל דרך לעבוד על בני האנוש, משום שיש בתוכם כל כך הרבה אינדיבידואליזם, חוקים, כללים, מערכות וכן הלאה. הדברים האלה, בנוסף על הנטיות הפאודליות והאמונות התפלות של בני האדם, לכדו וטרפו את האנושות. נדמה שהמחשבות של בני האדם הן סרט מעניין המספר מעשייה בצבע, שבה יצורי פלא רוכבים על עננים. הסרט הזה מלא בכל כך הרבה דמיון עד שהוא מדהים את בני האדם ומותיר אותם המומים וללא מילים. למען האמת, העבודה שאלוהים בא לעשות היום היא בעיקר לטפל בתכונות של בני האנוש הנובעות מאמונות תפלות, להפריך את האמונות התפלות האלה ולשנות מן הקצה אל הקצה את ההשקפה המנטליות של בני האדם. עבודתו של אלוהים היא לא מה שהאנושות העבירה מדור לדור ושימרה. זוהי עבודה שהוא עצמו יוזם ומשלים, ללא כל צורך בהמשך המורשת של איש רוח דגול כלשהו, ובלי כל צורך לרשת עבודה ייצוגית כלשהי שאלוהים עשה בתקופה אחרת כלשהי. בני האנוש לא צריכים לדאוג מדברים כאלה. יש לאלוהים סגנון חדש לדיבורו ועבודתו כיום. אם כן, מדוע שבני האדם ידאגו? אם בני האנוש יצעדו בנתיב של היום בתוך הזרם הנוכחי, תוך שהם ממשיכים את המורשת של "אבותיהם", הם לא יגיעו ליעדם. אלוהים סולד עד מאוד מהגישה הזו של ההתנהגות האנושית, בדיוק כשם שהוא מתעב את השנים, החודשים והימים בעולם האנושי.

הדרך הטובה ביותר לשינוי הטבע האנושי הוא לשחזר את החלקים העמוקים ביותר בלבם של בני האדם שהורעלו קשות, ולאפשר לבני האדם להתחיל לשנות את החשיבה והמוסר שלהם. ראשית, בני האדם צריכים להבין שכל הטקסים הדתיים, הפעילויות הדתיות, השנים והחודשים והחגים האלה שנואים על אלוהים. עליהם להשתחרר מכבלי החשיבה הפאודלית ולבער כל זכר לנטייה העמוקה שלהם לאמונות תפלות. כל הדברים האלה כלולים בהיווכחות של האנושות. עליכם להבין מדוע אלוהים מוביל את האנושות אל מחוץ לעולם החילוני, ולהבין שוב מדוע הוא מוביל את האנושות הרחק מהכללים והתקנות. זה השער שמבעדו תיווכחו, ועל אף שהדבר לא נוגע כלל לחוויה הרוחנית שלכם, אלה המכשולים הגדולים ביותר בדרככם להיווכחות ובדרככם להכרת אלוהים. הם מהווים רשת שבני האדם נלכדים בה. בני אדם רבים קוראים את ספרי הקודש כל כך הרבה עד שהם אפילו יכולים לדקלם בעל פה כמה וכמה פסוקים מספרי הקודש. בהיווכחותם כיום, בני האדם משתמשים בספרי הקודש באופן לא מודע כאמת מידה למדוד בה את עבודתו של אלוהים, כאילו הבסיס לשלב העבודה הזה של אלוהים הוא ספרי הקודש, וכאילו ספרי הקודש הם המקור לעבודה הזו. כשעבודתו של אלוהים עולה בקנה אחד עם ספרי הקודש, בני האדם תומכים בהתלהבות בעבודתו של אלוהים ומתייחסים אליו בהערכה חדשה. כשעבודתו של אלוהים לא תואמת את ספרי הקודש, בני האדם מתמלאים בכל כך הרבה חרדה עד שהם מתחילים להזיע ומחפשים את הבסיס לעבודתו של אלוהים. אם עבודתו של אלוהים לא מוזכרת בספרי הקודש, בני האדם מתעלמים מאלוהים. אפשר לומר שבכל הנוגע לעבודתו של אלוהים כיום, רוב בני האדם מקבלים אותה בזהירות רבה, נשמעים אליה באופן סלקטיבי ומרגישים אדישות כלפי הכרתה. בכל הנוגע לדברים בעבר, הם דבקים במחצית מהם ומרפים מהשאר. האם אפשר לקרוא לזה היווכחות? בני האדם מחזיקים את הספרים של בני אדם אחרים כאילו היו אוצרות, ומתייחסים אליהם כאל מפתח זהב לשער המלכות – הם לא מפגינים שום עניין מה שאלוהים דורש מהם כיום. יתרה מזאת, "מומחים חכמים" רבים מחזיקים ביד שמאלם את דברי האל וביד ימינם אוחזים את "יצירות המופת" של אחרים, כאילו הם רוצים למצוא את הבסיס לדברי האל ביצירות המופת האלה על מנת להוכיח לגמרי שדברי האל נכונים, והם אפילו מסבירים את דברי האל לאחרים בכך שהם משלבים אותם ביצירות המופת האלה, כאילו הם בעצמם עושים עבודה. למען האמת, יש "חוקרים מדעיים" רבים בקרב בני האנוש שמעולם לא ייחסו חשיבות רבה להישגים המדעיים החדשים של ימינו – הישגים מדעיים חסרי תקדים (כלומר עבודתו של אלוהים, דברי האל והנתיב להיווכחות בחיים). לכן, כל בני אדם "עצמאיים", "מטיפים" לכל עבר באמצעות פיהם המפיק מרגליות ומתרברבים ב"שמו הטוב של אלוהים". בינתיים, ההיווכחות שלהם עצמם נמצאת במצוקה ונדמה שהם רחוקים מעמידה בדרישותיו שלאלוהים בדיוק כשארית הבריאה. כמה קל לעשות את עבודתו של אלוהים? נדמה שבני האדם כבר גמרו בדעתם להותיר מחצית מהם ליום האתמול ולהביא מחצית מהם להיום, להעניק מחצית לשטן ולהגיש מחצית לאלוהים, כאילו זו הדרך להקל על מצפונם ולהרגיש נחמה כלשהי. העולמות הפנימיים של בני האדם הם כל כך בוגדניים עד שהם פוחדים לא רק לאבד את יום המחר אלא גם את יום האתמול, וחוששים עד מאוד לפגוע גם בשטן וגם באלוהים של היום, שנדמה שקיים אך גם לא קיים. מפני שבני האדם לא הצליחו לטפח את החשיבה והמוסר שלהם כראוי, יכולת האבחנה שלהם לקויה במיוחד, והם פשוט לא יודעים אם העבודה של היום היא עבודתו של אלוהים. ייתכן שהסיבה לכך היא שהחשיבה הפאודלית של בני האדם הנובעת מדעות קדומות, היא כל כך מושרשת, ולכן הם זה מכבר מסווגים לאותה קטגוריה אמונות תפלות, אמת, אלוהים ואלילים, מבלי שהם חשים צורך להבדיל בין הדברים האלה, ונדמה שהם לא מסוגלים להבחין ביניהם בבירור אפילו אם הם מתאמצים מאוד. זו הסיבה לכך שבני האדם עצרו במקומם והפסיקו להתקדם. כל הבעיות האלה נובעות מכך שבני האדם חסרים את החינוך האידאולוגי הנכון, מה שמקשה מאוד על היווכחותם. כתוצאה מכך, בני האדם אף פעם לא מתעניינים כלל בעבודתו של האל האמיתי, אלא דבקים בהתמדה[ב] בעבודתו של האדם (למשל זו של בני האדם שהם סבורים שהם דגולים), כאילו הוטבע בה מותג. אלה הנושאים האחרונים שהאנושות צריכה להיווכח בהם, הלא כן?

הערות שוליים:

א. המילים "שמחים בחלקם" מעידות שבני האדם מצייתים לכללים ולא עושים דבר שמפר את החוקים.

ב. המילים "דבקים בהתמדה" משמשות בלעג. הן מעידות שבני האדם עקשנים וסוררים, ושהם דבקים בדברים מיושנים ולא מוכנים להרפות מהם.