אמרתי כל כך הרבה פעמים שעבודתו של אלוהים באחרית הימים נועדה לשנות את רוחו של כל אדם ואדם – לשנות את נפשו של כל אדם ואדם – כך שישוקם לבו, שסבל טראומה קשה. כך תשוחרר נפשו, שרוע פגע בה באופן כה עמוק. הדבר נועד לעורר את רוחם של בני האדם, להפשיר את לבם הקר ולאפשר להם להתחדש. זה רצונו הגדול ביותר של אלוהים. הניחו בצד דיבורים על המידה שבה חייו וחוויותיו של האדם נשגבים ועמוקים. כשלבם של בני האדם יתעורר, כשהם יקיצו מחלומם ויבינו היטב את הנזק שגרם התנין הגדול האדום כאש, עבודת כהונתו של אלוהים תושלם. היום שבו עבודתו של אלוהים תושלם הוא גם היום שבו האדם יתחיל באופן רשמי לצעוד בנתיב הנכון של אמונה באלוהים. בנקודה זו, כהונתו של אלוהים תגיע לסופה: עבודתו של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם תיגמר לגמרי, והאדם יתחיל באופן רשמי למלא את החובה שעליו למלא – הוא ימלא את כהונתו. אלה שלבי עבודתו של אלוהים. לפיכך, עליכם לגשש בחיפוש אחר נתיב ההיווכחות שלכם על בסיס ידיעת הדברים האלה. זה כל מה שעליכם להבין. היווכחותו של האדם תשתפר רק כשיחולו שינויים במעמקי לבו, מכיוון שעבודתו של אלוהים היא ישועתו המלאה של האדם– האדם שנגאל, שעדיין חי תחת כוחות החושך, ואשר מעולם לא התעלה – ממקום ההתקהלות הזה לשדים. הדבר נועד לכך שהאדם ישתחרר מאלפי שנות חטא ויהיה אהוב האל, יכה אפיים ארצה את התנין הגדול האדום כאש, יקים את מלכות האל ויביא נחת ללבו של אלוהים בהקדם. הוא נועד לתת דרור ללא גבול לשנאה שממלאת את חזכם, להשמיד את החיידקים המעופשים האלה, לאפשר לכם לעזוב את החיים האלה, שאינם שונים מחייהם של פר או סוס, לא להיות עוד עבדים, לא להירמס עוד על-ידי התנין הגדול האדום כאש ולא למלא את פקודותיו. אתם כבר לא תהיו שייכים לאומה הכושלת הזו, כבר לא תהיו שייכים לתנין הגדול האדום כאש והמרושע, וכבר לא תהיו משועבדים לו. אלוהים יקרע את קן השדים לגזרים ללא ספק, ואתם תעמדו לצדו של אלוהים – אתם שייכים לאלוהים ולא שייכים לאימפריית העבדים הזו. אלוהים מתעב את החברה החשוכה הזו זה מכבר עד לשד עצמותיו. הוא חורק בשיניו, להוט לדרוס ברגלו את הנחש העתיק הזה, המרושע והנתעב, כדי שהוא לעולם לא יקום שוב, ולעולם לא יתעלל שוב באדם. הוא לא יסלח לו על מעשיו בעבר, הוא לא יסבול את האופן שבו הוא הונה את האדם, והוא יבוא חשבון איתו על כל אחד מחטאיו לאורך העידנים. אלוהים לא יוותר אף במעט לראש כנופיית הרוע^[1] הזה. הוא ישמיד אותו כליל.

במשך אלפי שנים, זו הייתה ארץ של זוהמה. היא מטונפת באופן בלתי נסבל ומוכה באומללות. רוחות רפאים משתוללות בה בכל פינה, משטות בבני האדם, מוליכות אותם שולל ומעלות האשמות חסרות שחר.^[2] הן אכזריות וחסרות רחמים, דורסות את עיר הרפאים הזו ומותירות אותה גדושה בגוויות. צחנת הריקבון ממלאת את הארץ ומתפשטת באוויר, והעיר מוקפת שומרים.^[3] מי יכול לראות את העולם מעל הרקיע? השטן כורך את גופו של האדם באופן הדוק, שם כיסוי על שתי עיניו וחותם היטב את פיו. שר השדים השתולל במשך כמה אלפי שנים, ממש עד היום. הוא עדיין משגיח מקרוב על עיר הרפאים, כאילו הייתה ארמון שדים בלתי חדיר. בו-בזמן, חבורת כלבי השמירה הזו נועצת מבטים נוקבים, בפחד עמוק שאלוהים יתפוס אותם בהפתעה, ימחה אותם לגמרי ויותיר אותם ללא מקום של שלווה ואושר. איך ייתכן שתושבי עיר רפאים כזו ראו אי-פעם את אלוהים? האם הם אי-פעם נהנו מקסמו ומחביבותו של אלוהים? איזו הערכה יש להם לעניינים של העולם האנושי? מי מהם יכול להבין את רצונו הנלהב של אלוהים? אין פלא, לפיכך, שאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם נשאר חבוי לגמרי: בחברה חשוכה כמו זו, שבה שדים הם חסרי רחמים ולא אנושיים, איך ייתכן שמלך השדים, שהורג בני אדם בלי להניד עפעף, יסבול את קיומו של אלוהים, שהוא חביב, אדיב וגם קדוש? כיצד ייתכן שהוא יריע וימחא כפיים לבואו של אלוהים? המשרתים האלה! הם גומלים לנדיבות בשנאה, הם בזים לאלוהים זה מכבר, הם עולבים באלוהים, הם פראיים עד מאוד, אין להם שמץ כבוד לאלוהים, הם בוזזים ושודדים, הם איבדו כל מצפון, הם יוצאים נגד כל מצפון, והם מפתים אנשים תמימים להיות חסרי דעת. אבותיהם של הקדמונים? מנהיגים אהובים? הם כולם מתנגדים לאלוהים! ההתערבות שלהם הותירה את כל הדברים מתחת לשמיים במצב של חשיכה ותוהו ובוהו! חופש דת? הזכויות והאינטרסים הלגיטימיים של האזרחים? אלה כולם תכסיסים לחיפוי על חטא! מי אימץ לחיקו את עבודתו של אלוהים? מי הקריב את חייו או דימם למען עבודתו של אלוהים? במשך דורות רבים, מהורים לילדים, האדם המשועבד שיעבד את אלוהים ללא גינונים מיותרים – איך ייתכן שזה לא יעורר זעם? אלפי שנות שנאה מרוכזות בלב, אלפי שנות חטאים חקוקות בלב – איך ייתכן שזה לא יעורר תיעוב? התנקמו בשם אלוהים, חסלו לגמרי את אויבו, אל תניחו לו עוד להשתולל ללא רסן, ואל תתירו לו עוד לעורר צרות כאוות נפשו! עכשיו הוא הזמן: האדם אזר את מלוא כוחותיו זה מכבר, הוא הקדיש את כל מאמציו ושילם כל מחיר לשם כך – כדי לקרוע את פרצופו הדוחה של השד הזה ולאפשר לבני האדם, שהתעוורו ועברו כל סבל ומצוקה, להתעלות על כאבם ולהפנות עורף לשטן המרושע והעתיק הזה. מדוע להציב מכשול כה בלתי חדיר לעבודתו של אלוהים? מדוע לנקוט תכסיסים שונים כדי להוליך שולל את עמו של אלוהים? איפה החירות האמיתית, הזכויות והאינטרסים הלגיטימיים? איפה ההגינות? איפה הנוחות? איפה החום? מדוע להשתמש במזימות של רמאות כדי לשטות בעמו של אלוהים? מדוע להשתמש בכוח כדי לעכב את בואו של אלוהים? מדוע לא להתיר לאלוהים לשוטט בחופשיות על פני האדמה שהוא ברא? מדוע לרדוף את אלוהים עד שאין לו מקום להניח את ראשו? איפה החום בקרב בני האדם? איפה קבלת הפנים בקרב בני האדם? מדוע לגרום לכמיהה נואשת כזו באלוהים? מדוע לגרום לאלוהים לזעוק פעם אחר פעם? מדוע לכפות על אלוהים לדאוג לבנו האהוב? מדוע כלבי השמירה העלובים של החברה החשוכה הזו לא מאפשרים לאלוהים לבוא ולהתהלך בעולם שהוא ברא? מדוע האדם שחי בכאב ובסבל לא מבין? אלוהים סבל ייסורים אדירים למענכם. בכאב אדיר, הוא העניק לכם את בנו האהוב, את בשרו ודמו – אם כן, מדוע אתם ממשיכים להעלים עין? מול כולם, אתם דוחים את בואו של אלוהים ומסרבים לידידותו. מדוע אתם כל כך חסרי מצפון? האם אתם מוכנים לסבול את העוולות בחברה חשוכה כזו? מדוע, במקום למלא את בטנכם באלפי שנות עוינות, אתם מתמלאים בהבליו של מלך השדים?

כמה גדולים הם המכשולים לעבודתו של אלוהים? האם מישהו ידע אי-פעם? כשבני האדם כלואים בכלוב של אמונות טפלות מושרשות, מי מסוגל להכיר את פניו האמיתיים של אלוהים? עם ידע תרבותי נחשל שכזה, שהוא כה רדוד ומגוחך, איך הם יכולים להבין את הדברים שאלוהים אומר? אפילו כשמדברים אליהם פנים אל פנים ומזינים אותם מִפֶּה לְפֶה, איך הם יכולים להבין? לפעמים נדמה שדברי האל נופלים על אוזניים ערלות: בני האדם לא מגיבים כהוא זה. הם מנערים את ראשם ולא מבינים דבר. איך ייתכן שזה לא יהיה מדאיג? "ההיסטוריה התרבותית והידע התרבותי העתיקים והרחוקים"^[4] האלה טיפחו קבוצת בני אדם כה חסרת תועלת. התרבות העתיקה הזו – המורשת היקרה הזו – היא ערימת אשפה! היא הפכה זה מכבר לבושת עולמים ואינה ראויה שיזכירוה! היא לימדה בני אדם תכסיסים ושיטות להתנגד לאלוהים, ו"ההנחיה העדינה והמסודרת"^[5] של החינוך הלאומי הפכה את בני האדם למרדנים אף יותר כלפי אלוהים. כל חלק מעבודתו של אלוהים קשה עד מאוד, וכל שלב בעבודתו של אלוהים על פני האדמה מטיל עליו מעמסה כבדה. כמה קשה עבודתו של אלוהים על פני האדמה! שלבי עבודתו של אלוהים על פני האדמה כרוכים בקושי רב: אלוהים מתכנן בדקדקנות ושוקל במדויק את חולשתו, חסרונותיו, ילדותיותו, בורותו וכל כולו של האדם. האדם הוא כמו נמר של נייר שאיש לא מעז להציק לו או להתגרות בו. לנוכח המגע הקל שבקלים, הוא נושך בחזרה, או נופל ארצה ומאבד את דרכו, ונדמה שעם אובדן הריכוז הקל שבקלים, הוא חוזר לסורו, או מתעלם מאלוהים, או רץ אל הוריו החזירים והכלבים כדי להתענג על הדברים הטמאים של גופם. איזו משוכה אדירה! בכל שלב בעבודתו ממש ניצב פיתוי בפני אלוהים, וכמעט בכל שלב הוא עומד בסכנה אדירה. דבריו כנים, ישרים וללא רשעות, אך מי מוכן לקבל אותם? מי מוכן להישמע לו לגמרי? הדבר שובר את לבו של אלוהים. הוא עמל יומם וליל למען האדם, הוא חרד לחייו של האדם, והוא אוהד את האדם בחולשתו. הוא עבר תהפוכות רבות בכל שלב בעבודתו, למען כל דבר שהוא אומר. הוא נמצא תמיד בין הפטיש והסדן, וחושב על חולשתו, מרדנותו, ילדותיותו ופגיעותו של האדם... יומם וליל, פעם אחר פעם. מי ידע זאת מעולם? במי הוא יכול לבטוח? מי יהיה מסוגל להבין זאת? אלוהים מתעב בכל מאודו את חטאיו של האדם, ואת חוסר עמוד השדרה ורכרוכיותו של האדם, והוא דואג בכל מאודו לפגיעות של האדם, ושוקל את הנתיב שנפרש לפני האדם. כל אימת שהוא מביט בדבריו ובמעשיו של האדם, הדבר ממלא אותו ברחמים ובכעס, והמראה הזה תמיד מכאיב ללבו. ככלות הכול, האנשים התמימים הפכו לקהי חושים. מדוע אלוהים תמיד חייב להקשות עליהם? האדם החלוש נעדר כל התמדה. מדוע אלוהים תמיד חייב לרחוש כעס כה עז כלפיו? לאדם החלש וחסר האונים אין כבר כל חיוּת. מדוע אלוהים תמיד חייב לגעור בו על מרדנותו? מי יכול לעמוד באיומים של אלוהים שבשמיים? ככלות הכול, האדם שברירי, ומתוך מצוקה אדירה, אלוהים דחף את כעסו לעומק לבו, כדי שהאדם יוכל להרהר בעצמו לאט-לאט. אולם האדם, המצוי בצרה כזו חמורה, לא מעריך כהוא זה את רצונו של אלוהים. מלך השדים העתיק רמס את האדם תחת רגליו, אך האדם כלל לא מודע לכך, והוא תמיד מציב את עצמו במנוגד לאלוהים, או שיחסו לאלוהים פושר. אלוהים אמר דברים כה רבים, אך מי התייחס אליהם אי-פעם ברצינות? האדם לא מבין את דברי האל, אך הוא נותר רגוע וללא כמיהה, והוא מעולם לא הכיר באמת את מהותו של השטן העתיק. בני האדם חיים בשאול, בגיהינום, אך הם סבורים שהם חיים בארמון שעל קרקעית הים. התנין הגדול האדום כאש רודף אותם, אך הם חושבים שהמדינה מחבבת^[6] אותם. השטן לועג להם אך הם חושבים שהם נהנים מהאמנויות העילאיות של הבשר. איזו חבורה של מסכנים מטונפים ועלובים הם אלה! האדם נקלע למצב מצער, אך הוא לא יודע זאת, ובחברה החשוכה הזו, הוא סובל צרה על גבי צרה,^[7] אך הוא מעולם לא היה ער לכך. מתי הוא ייפטר מנדיבותו כלפי עצמו ומטבעו המשועבד? מדוע הוא כל כך אדיש כלפי לבו של אלוהים? האם הוא מאשר בשקט את הדיכוי והמצוקה שהוא סובל מהם? האם הוא לא מייחל ליום שבו יוכל לשנות את החושך לאור? האם הוא לא מייחל לתקן שוב את העוולות לעבר צדק ואמת? האם הוא מוכן להביט מבלי לנקוף אצבע בזמן שבני אדם נוטשים את האמת ומעוותים את העובדות? האם הוא שמח להמשיך לסבול את היחס האכזרי הזה? האם הוא מוכן להיות עבד? האם הוא מוכן למות בידיו של אלוהים ביחד עם כל עבדיה של המדינה הכושלת הזו? איפה הנחישות שלכם? איפה השאפתנות שלכם? איפה הכבוד העצמי שלכם? איפה היושר שלכם? איפה החירות שלכם? האם אתם מוכנים להקריב את כל חייכם^[8] למען התנין הגדול האדום כאש, מלך השדים? האם אתם שמחים להניח לו לענות אתכם למוות? תוהו ובוהו וחושך על פני תהום, ובני האדם הרגילים, הסובלים צרה כזו, זועקים לשמיים ומתלוננים לאדמה. מתי האדם יהיה מסוגל להרים את ראשו? האדם כחוש וצנום – איך ייתכן שהוא מקבל את השטן האכזרי והעריץ הזה? מדוע הוא לא נותן את חייו לאלוהים בהקדם האפשרי? מדוע הוא עדיין מהסס? מתי יוכל לסיים את עבודתו של אלוהים? כשהוא סובל מהתעמרות ודיכוי חסרי מטרה, הוא מעביר את כל חייו לריק. מדוע הוא כל כך ממהר להגיע וכל כך נחפז ללכת? מדוע הוא לא מחזיק בדבר מה יקר כדי לתת אותו לאלוהים? האם הוא שכח את אלפי שנות השנאה?

ייתכן שבני אדם רבים מתעבים את חלק מדברי האל, או שייתכן שהם לא מתעבים אותם אך גם אין להם כל עניין בהם. כך או כך, העובדות לא יכולות להפוך להיקש מגוחך. אסור לאיש לומר דברים שסותרים את העובדות. אלוהים התגלם כבשר ודם הפעם כדי לעשות את העבודה הזו, כדי לחתום את העבודה שהוא טרם השלים, כדי לסגור את העידן, לשפוט את העידן, להושיע את החוטאים הגדולים מהעולם של ים הסבל וכדי לחולל בהם שינוי גמור. היהודים צלבו את אלוהים, ובכך הם שמו סוף ל"מסעותיו של אלוהים ביהודה". זמן קצר לאחר מכן, אלוהים בכבודו ובעצמו חזר והופיע בקרב בני האדם, והגיע בשקט למדינה של התנין הגדול האדום כאש. למעשה, הקהילה הדתית במדינה היהודית תלתה זה מכבר את צלמו של ישוע על קירותיה, ומפיה קראו בני אדם "אדוננו ישוע המשיח". הם לא ידעו שישוע קיבל זה מכבר את ציוויו של אביו לחזור אל בני האדם כדי לסיים את השלב השני של עבודתו, שהצריכה עדיין השלמה. כתוצאה מכך, בני האדם הופתעו כשהם ראו אותו: הוא נולד בעולם שבו חלפו תקופות רבות, והוא הופיע בקרב בני האדם כאדם בעל מראה רגיל ביותר. למעשה, בחלוף העידנים, בגדיו וכל מראהו השתנו, כאילו הוא נולד מחדש. איך בני האדם יכלו לדעת שזהו אותו אדוננו ישוע המשיח שירד מהצלב וקם לתחייה? אין בו זכר לפציעה, כפי שישוע לא דמה כלל ליהוה. ישוע של היום כבר מזמן לא נושא את הזכר לזמנים שעברו. איך ייתכן שבני האדם יכירו אותו? "תומא" הדו-פרצופי תמיד מפקפק בכך שהוא ישוע שקם לתחייה ותמיד רוצה לראות את הצלקות מהמסמרים בכפות ידיו של ישוע כדי להניח את דעתו. מבלי לראות אותן, הוא תמיד יעמוד על עננה של חשד, והוא לא מסוגל לנטוע את רגליו על "קרקע מוצקה" ולהיות חסיד של ישוע. "תומא" המסכן – איך הוא יכול היה לדעת שישוע בא לעשות את העבודה שהטיל עליו אלוהים האב? מדוע ישוע צריך לשאת את צלקות הצליבה? האם צלקות הצליבה הן האות של ישוע? הוא בא לעבוד למען רצונו של אביו. מדוע שהוא יהיה לבוש ומעוטר כיהודי מלפני כמה אלפי שנים? האם הדמות שאלוהים לובש כבשר ודם יכולה לעכב את עבודתו של אלוהים? של מי התיאוריה הזו? אם כך, כשאלוהים עובד, האם הוא חייב לפעול בהתאם לדמיונו של האדם? הדבר היחיד שאלוהים מתמקד עליו בעבודתו הוא שתהיה לעבודתו השפעה. הוא לא מציית לחוקים, ועבודתו לא כפופה לכללים – איך ייתכן שהאדם יעלה זאת בדעתו? איך יכול אדם לחדור בהבנתו את עבודתו של אלוהים, בהסתמכו על תפיסותיו ודמיונותיו? לכן מוטב שתירגעו כראוי: אל תדאגו מזוטות ועל תעשו עניין מדברים שחדשים לכם – הדבר ימנע מכם לשים את עצמכם ללעג ולגרום לאנשים לצחוק עליכם. אתם מאמינים באלוהים מזה כל השנים, אך עדיין לא מכירים את אלוהים. בסופו של דבר, אתם מוטלים אל תוך הייסורים – אתם, "התלמידים המצטיינים,"^[9] שייכים לדרג של בעלי הייסורים. מוטב שלא תשתמשו באמצעים מתחכמים כדי להפגין את התכסיסים חסרי החשיבות שלכם. האם קוצר הראייה שלכם יכול באמת לתפוס את אלוהים, שיכול לראות מנצח עד נצח? האם החוויות השטחיות שלכם יכולות לאפשר לכם להבין לגמרי את רצונו של אלוהים? אל תהיו יהירים. אחרי הכול, אלוהים לא שייך לעולם הזה – לכן, איך ייתכן שעבודתו תהיה כפי שאתם מצפים שהיא תהיה?

הערות שוליים:

1. המילים "ראש כנופיית הרוע" מתייחסות לשטן הזקן. הביטוי הזה מביע שנאה עזה.

2. המילים "מעלות האשמות חסרות שחר" מתייחסות לשיטות שבהן השטן פוגע בבני אדם.

3. המילים "מוקפת שומרים" מציינות שהשיטות שבהן השטן פוגע בבני האדם אכזריות במיוחד, ושהן שולטות בבני האדם עד כדי כך שהם לא יכולים לזוז לשום כיוון.

4. המילה "הרחוקים" משמשת בלעג.

5. המילים "ההנחיה העדינה והמסודרת" משמשות בלעג.

6. המילה "מחבבת" משמשת כדי ללעוג לבני אדם שנראים כאילו הם עשויים מעץ ושאין להם מודעות עצמית.

7. המילים "סובל צרה על גבי צרה" מציינות שבני האדם נולדו בארץ של התנין הגדול האדום כאש ושהם לא מסוגלים להרים את ראשיהם.

8. המילים "להקריב את כל חייכם" משמשות כעלבון.

9. המילים "התלמידים המצטיינים" משמשות כדי ללעוג לבני האדם שעוסקים בחיפוש אחר אלוהים בקנאות.