569. אלוהים התגלם כבשר ודם במקום הנחשל והמטונף מכולם, ורק בדרך זו אלוהים יכול להראות בבירור את טבעו הקדוש והצודק במלואו. וכיצד מתגלה טבעו הצודק של אלוהים? הוא מתגלה כאשר הוא שופט את חטאי האדם, כאשר הוא שופט את השטן, כאשר הוא סולד מחטאים וכאשר הוא מתעב את האויבים שמתנגדים לו ומתמרדים נגדו. הדברים שאני אומר היום נועדו לשפוט את חטאי האדם, לשפוט את חוסר הצדק של האדם ולקלל את מרדנותו של האדם. נכלוליותו וערמומיותו של האדם, דבריו ומעשיו – כל הדברים שאינם עולים בקנה אחד עם כוונות האל חייבים לעבור שיפוט, וכל מרדנותו של האדם מאופיינת כחטא. דברי האל סובבים סביב עקרונות המשפט. האל משתמש בשיפוט על אי-צדיקותו של האדם, בקללה על מרדנותו של האדם ובחשיפת כל פניו המכוערים של האדם כדי להביא לידי ביטוי את צביונו הצודק. קדושה מייצגת את צביונו הצודק של האל, וקדושתו היא למעשה צביונו הצודק. הצביונות המושחתים שלכם הם ההקשר לדבריי כיום – על פיהם אני מדבר ושופט ומבצע את עבודת הכיבוש. רק זוהי העבודה המעשית, ורק כך ניתן להבליט את קדושת האל במלואה. אם לא יהיה בך שמץ של טבע מושחת, אלוהים לא ישפוט אותך ולא יראה לך את טבעו הצודק. כיוון שטבעך מושחת, אלוהים לא יניח לך, וכך מתגלה קדושתו. לו אלוהים היה רואה את היקף הטינופת והמרדנות של האדם אך לא היה מדבר או שופט אותך ולא היה מייסר אותך על רשעותך, אזי הייתה זו הוכחה לכך שהוא אינו אלוהים, כיוון שלא הייתה בו שנאה כלפי החטא. הוא היה מטונף בדיוק כמו האדם. כיום אני שופט אותך בגלל הטינופת שלך, ואני מייסר אותך בגלל השחיתות והמרדנות שלך. איני מציג לראווה את כוחי בפניכם או מדכא אתכם במכוון. אני עושה דברים אלו מפני שאתם, שנולדתם בארץ מטונפת זו, הזדהמתם באופן כה חמור מהטינופת. פשוט איבדתם את היושרה והאנושיות שלכם, כמו חזירים שחיים במקומות מטונפים. בגלל הזוהמה והשחיתות שלכם אתם נשפטים ואני שופך עליכם את חרון אפי. בדיוק בגלל השיפוט של הדברים האלה אתם מסוגלים לראות שהאל הוא האל הצודק, שהאל הוא האל הקדוש. בדיוק בגלל קדושתו וצדקתו הוא שופט אתכם ושופך עליכם את חרון אפו. בדיוק בגלל שהאל רואה את המרדנות של האנושות הוא חושף את צביונו הצודק. הזוהמה והשחיתות של האנושות חושפת את קדושת האל. די בכך כדי להוכיח שהוא האל עצמו, שהוא קדוש וללא רבב, ועם זאת חי בארץ הטינופת. אם מישהו מתבוסס ברפש עם אחרים ואין בו שמץ של קדושה וצביון צודק, אזי הוא לא ראוי לשפוט את אי-צדיקותו של האדם והוא לא מתאים לבצע את השיפוט של האדם. איך יכולים אנשים מטונפים באותה מידה להיות כשירים לשפוט את הדומים להם? רק האל הקדוש עצמו מסוגל לשפוט את האנושות המטונפת בכללותה. איך ייתכן שאדם ישפוט את חטאיו של אדם אחר? איך אדם יכול לראות את חטאיו של אדם אחר, ואיך אדם יכול להיות כשיר לגנות חטאים אלו? לו אלוהים לא היה כשיר לשפוט את חטאי האדם, אזי איך הוא היה יכול להיות האל הצודק בכבודו ובעצמו? כשנטיות הטבע המושחתות של בני האדם מתגלות, אלוהים מדבר כדי לשפוט את בני האדם, ורק אז בני האדם רואים שהוא קדוש. כאשר הוא שופט את האדם ומייסר אותו על חטאיו, בעודו ממשיך וחושף את חטאיו של האדם, אף אחד ושום דבר לא יכול להימלט ממשפט זה. הוא שופט כל דבר מטונף, ורק עקב כך אפשר לומר שטבעו צודק. אלמלא כך היה, איך ניתן היה לומר שאתם ניגודים גם בשם וגם כעובדה?

...קדושת האל מתגלה באמצעות אנשים הבאים מהארץ המטונפת. כיום, אלוהים משתמש בטינופת, שאותה חושפים אותם אנשים מהארץ המטונפת, ועורך משפט, וכך מתגלה מהותו במשפט. מדוע הוא שופט? הוא יכול לומר את דברי המשפט מפני שהוא סולד מחטא. איך הוא היה יכול להתמלא חמה אלמלא תיעב את מרדנותה של האנושות? לו לא היה בו גועל ולא דחייה, ולו היה מתעלם ממרדנותם של בני האדם, הייתה זו הוכחה לכך שהוא מטונף כמו האדם. אלוהים יכול לשפוט את האדם ולייסרו מפני שהוא מתעב טינופת, ואת מה שהוא מתעב אין בו. לו היו גם בו התנגדות ומרדנות, הוא לא היה מתעב את בני האדם שמתנגדים ומתמרדים. לו עבודת אחרית הימים הייתה מתבצעת בישראל, לא הייתה לה משמעות. מדוע עבודת אחרית הימים מתבצעת בסין, במקום החשוך והנחשל ביותר? כדי לגלות את קדושתו וצדקתו של האל. בקצרה, ככל שהמקום חשוך יותר, כך מתגלה ביתר בהירות קדושת האל. למעשה, כל זה נועד למען עבודתו של אלוהים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, כיצד השלב השני בעבודת הכיבוש נושא פרי

570. כבר מזמן ראיתי בבהירות את מעשיהן השונים של הרוחות הרעות. ואנשים שרוחות רעות משתמשות בהם (אלה שכוונותיהם רעות, שמשתוקקים לתענוגות בשרים או לעושר, שמהללים את עצמם, אלה שמשבשים את חיי הכנסייה ועוד) כבר נחשפו בידי אחד אחד. אל תניחו שהכול יגמר לאחר גירוש הרוחות הרעות. הרשו לי לומר לכם! מכאן ואילך, אסלק את האנשים הללו בזה אחר זה, ולעולם לא אשתמש בהם! כלומר, לא אשתמש באף אדם שרוחות רעות השחיתוהו – אנשים כאלה ייבעטו החוצה! אל תחשבו שאין לי רגשות! דעו זאת! אני האל הקדוש ולא אשכון במקדש מזוהם! אני משתמש רק באנשים ישרים וחכמים שנאמנים לי לחלוטין ושמסוגלים להתחשב בעול שאני נושא. זאת מפני שהועדתי אנשים כאלה מראש ואף רוח רעה אינה פועלת עליהם כלל. הרשו לי להבהיר דבר אחד: מכאן ואילך, רוחות רעות פועלות על כל אלה שרוח הקודש אינה פועלת עליהם. אחזור על כך: איני רוצה ולו אדם אחד שרוחות רעות פועלות עליו. הם יושלכו כולם אל השאול יחד עם גופם הגשמי!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 76

571. הבשר שרוח האל לובשת הוא בשרו של האל עצמו. רוח האל היא עליונה, היא כול-יכולה, קדושה וצודקת. בדומה לכך, גם בשרה עליון, כול-יכול, קדוש וצודק. בשר כזה יכול לעשות רק את מה שצודק ומועיל לאנושות, את מה שקדוש, מהולל ועוצמתי. הוא אינו מסוגל לעשות דבר שמנוגד לאמת, למוסר ולצדק, לא כל שכן דבר שבוגד ברוח האל. רוח האל קדושה, ולפיכך השטן אינו מסוגל להשחית את בשרה. המהות של בשרה שונה מזו של בשר האדם. זאת מכיוון שהשטן משחית את האדם, לא את האל. השטן אינו יכול בשום אופן להשחית את בשרו של האל עצמו. לפיכך, למרות העובדה שהאדם והמשיח שוכנים באותו מרחב, רק האדם יכול להיות מוחזק ומנוצל על ידי השטן, ולהיפגע ממזימותיו. המשיח, לעומת זאת, חסין לעולמי עד להשחתתו של השטן, מפני שהשטן לעולם לא יהיה מסוגל להתעלות לגבהים העליונים, ולעולם לא יוכל להתקרב לאל. כיום, על כולכם להבין שרק האנושות, אשר הושחתה באופן זה בידי השטן, היא שבוגדת בי. בגידה לעולם לא תהיה סוגיה שנוגעת כלל וכלל למשיח.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, בעיה חמורה מאוד: בגידה (2)

572. לאל עצמו אין יסודות של מרדנות. המהות שלו טובה. הוא הביטוי של כל היופי והטוב, כמו גם של כל האהבה. גם בבשר, האל אינו עושה דבר המתמרד כנגד האל האב. אפילו אם פירוש הדבר הקרבת חייו, הוא יהיה מוכן לעשות זאת בלב שלם והוא לא יבחר באפשרות אחרת. אין באל אלמנטים של צדקנות או חשיבות עצמית או של גאוותנות והתנשאות. אין בו אלמנטים של נכלוליות. כל דבר שמורד באל בא מהשטן. השטן הוא מקור כל הכיעור והרע. הסיבה שיש לאדם איכויות הדומות לאלו של השטן היא שהשטן השחית את האדם ועיבד אותו. השטן לא השחית את המשיח ולכן המשיח ניחן רק בתכונות האל ולא בתכונות של השטן.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מהותו של המשיח היא התמסרות לרצון האב שבשמיים

573. קדושתו של אלוהים היא המהות המושלמת של אלוהים ואהבת האל חסרת האנוכיות, שכל שאלוהים נותן לאדם הוא חסר אנוכיות; וקדושתו של האל היא ללא רבב וללא דופי. המהויות האלה של אלוהים הן לא רק מילים שהוא משתמש בהן כדי להציג את זהותו – הן גם משמשות את אלוהים לטיפול בכל אדם בשקט ובכנות. במילים אחרות, מהות האל היא לא ריקה מתוכן והיא לא תיאוריה או דוקטרינה, והיא בהחלט לא סוג של ידע. היא לא סוג של חינוך עבור האדם, כי אם הגילוי האמיתי של מעשי האל עצמו. היא מהות הנחשפת של מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, האל עצמו, הייחודי ו'

574. למה מתייחסת קדושתו של אלוהים שדיברתי עליה? חשבו על כך שנייה אחת. האם יושר לבו של אלוהים הוא קדושתו? האם נאמנותו של אלוהים היא קדושתו? האם חוסר אנוכיותו של אלוהים היא קדושתו? האם ענוותו של אלוהים היא קדושתו? האם אהבתו של אלוהים כלפי האדם היא קדושתו? האם האופן שבו אלוהים מעניק לאדם אמת וחיים ללא מגבלה הוא קדושתו? כולם כאלה. כל מה שאלוהים מגלה הוא ייחודי. היא לא קיימת באנושות המושחתת והיא לא יכולה להיראות בה. אף שמץ ממנה לא יכול להיראות במהלך התהליך שבו השטן משחית את האדם, ולא בטבע המושחת של השטן ולא במהות או באופי של השטן. כל מה שיש לאלוהים ומה שאלוהים הינו הוא ייחודי ורק לאלוהים עצמו יש מהות כזו – רק אלוהים עצמו הוא בעל מהות כזו... מהות הקדושה היא אהבת אמת, אך יותר מכך היא מהות האמת, הצדק והאור. המילה "קדוש" ראויה לשימוש רק ביחס לאלוהים. אין דבר בכל הבריאה שראוי להיקרא קדוש. על האדם להבין זאת.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, האל עצמו, הייחודי ו'

575. כשהאל בא אל פני האדמה, הוא לא היה שייך לעולם, והוא לא התגלם כבשר ודם כדי ליהנות מהעולם. הוא נולד במקום שבו עבודתו תוכל לחשוף את צביונו ולהיות משמעותית ביותר, ולא משנה אם הייתה זו ארץ קדושה או מזוהמת. בלי קשר למקום שבו הוא עובד, הוא קדוש. הוא ברא את כל הדברים בעולם, אם כי השטן השחית אותם. אולם כל הדברים עדיין שייכים לאל. כולם נתונים בידיו. הוא בא לארץ מזוהמת ועובד בה כדי לחשוף את קדושתו. הוא עושה זאת רק למען עבודתו, כלומר, הוא סובל השפלה אדירה בביצוע עבודה כזו, רק כדי להושיע את האנשים בארץ המזוהמת הזו. הדבר נעשה למען עדות, למען האנושות כולה. עבודה כזו מראה לאנשים את צדקתו של האל, והיא מיטיבה להפגין את עליונותו. גדולותו ויושרו מתבטאים בדיוק בישועה של קבוצת אנשים נחותים, שהאחרים בזים להם. העובדה שהוא נולד בארץ טמאה אינה מוכיחה שהוא שפל. היא פשוט מאפשרת לכל יצירי הבריאה לחזות בגדולתו ובאהבתו האמיתית לאנושות. ככל שהוא פועל כך יותר, כך הדבר מגלה יותר את אהבתו הטהורה לאדם, שאין בה רבב. האל קדוש וצודק, למרות שהוא נולד בארץ טמאה, ולמרות שהוא חי בקרב האנשים האלה המלאים בזוהמה, בדיוק כפי שישוע חי בקרב חוטאים בעידן החסד. האם כל פרט ופרט בעבודתו לא נעשה למען הישרדות האנושות כולה? האם היא לא נועדה כולה כדי שהאנושות תוכל לזכות בישועה אדירה? לפני אלפיים שנה, אלוהים חי עם חוטאים במשך כמה שנים. הוא עשה זאת למען הגאולה. כיום, הוא חי בקרב קבוצה של בני אדם מטונפים ממעמד נמוך. הוא עושה זאת למען הישועה. האם כל העבודה הזו לא נועדה למענכם, בני האנוש? אם העבודה לא נועדה להושיע את האנושות, מדוע הוא חי וסבל עם חוטאים במשך כל כך הרבה שנים לאחר שנולד באבוס? אם העבודה לא נועדה להושיע את האנושות, מדוע הוא חזר כבשר ודם בפעם השנייה, נולד בארץ הזו, שבה מתקהלים שדים, וחי עם בני האדם שהשטן השחית אותם באופן יסודי? האין אלוהים נאמן? איזה חלק בעבודתו לא נועד למען האנושות? איזה חלק ממנה לא נועד למען גורלכם? אלוהים קדוש – זו עובדה נצחית. טינופת לא מזהמת אותו, על אף שהוא בא לארץ מטונפת. פירוש הדבר של כל זה הוא שאהבתו של אלוהים לאנושות חסרת אנוכיות לחלוטין, ושהסבל וההשפלה שהוא חווה אדירים ביותר!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, חשיבות ישועתם של צאצאי מואב

576. דעותיך, מחשבותיך, התנהגותך, דבריך ומעשיך – האין כל הביטויים האלו מסתכמים בהיותך ניגוד לצדקתו וקדושתו של האל? האין הביטויים שלך מעידים על טבעך המושחת, שדברי האל חושפים אותו? מחשבותיך ודעותיך, מניעיך והשחיתות המתגלה בך מראים את טבעו הצודק של אלוהים, כמו גם את קדושתו. גם אלוהים נולד בארץ המטונפת, אבל הוא נותר ללא רבב. הוא חי באותו עולם מטונף כמוך, אבל הוא ניחן בהיגיון וביכולת הבנה והוא מתעב את הטינופת. ייתכן שאינך מסוגל אפילו להבחין בטינופת כלשהי בדבריך ובמעשיך, אבל הוא מסוגל, והוא מורה עליה עבורך. אותם דברים ישנים שלך – חוסר התרבות, התובנה והתבונה שלך, ודרכי החיים הנחשלות שלך – נחשפות כעת לאור על-ידי ההתגלויות העכשוויות. רק הודות לבואו של אלוהים אל פני האדמה כדי לעבוד, בני האדם חוזים בקדושתו ובטבעו הצודק. הוא שופט ומייסר אותך וגורם לך לרכוש הבנה. לפעמים אופייך השטני בא לידי ביטוי, והוא מורה עליו עבורך. הוא מכיר את מהות האדם כאת כף ידו. אלוהים שוכן ביניכם, אוכל את אותו מזון כמוך וחי באותה סביבה – ועם זאת, הוא מבין יותר ממך. הוא יכול לחשוף אותך ולזהות את מהותה המושחתת של האנושות. יותר מכול הוא מתעב את פילוסופיות החיים ואת נוכלותו וערמומיותו של האדם. הוא בייחוד שונא את יחסי הבשר שבין בני האדם. גם אם אינו בקי בפילוסופיות החיים של האדם, הוא יכול לראות בבירור ולחשוף את הטבע המושחת שנגלה בבני האדם. בעבודתו, אלוהים מדבר ומלמד את האדם באמצעות הדברים האלו ומשתמש בהם כדי לשפוט את בני האדם ולבטא את טבעו הצודק והקדוש. כך הופכים בני האדם לניגודים לעבודתו של האל. רק האל בהתגלמותו כבשר ודם יכול לחשוף במערומיהם את נטיות הטבע המושחתות בני האדם ואת כל פניו המכוערים של השטן. למרות שהוא לא מעניש אותך ורק משתמש בך כניגוד לצדקתו ולקדושתו, אתה חש בושה ואינך מוצא מקום להסתתר בו, כי אתה כה מטונף. הוא מדבר באמצעות הדברים שנחשפים באדם, ורק כאשר דברים אלו מתגלים, בני האדם נעשים מודעים לגודל קדושתו של האל. הוא אינו מעלים עין אפילו מהזוהמה הקטנה ביותר בבני האדם, אפילו מהמחשבות המזוהמות שבלבם. אם דבריהם ומעשיהם של בני האדם אינם עולים בקנה אחד עם רצונו, הוא לא סולח להם. אין בדבריו מקום לטינופת של בני האדם או לשום דבר אחר – על הכול להתגלות.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, כיצד השלב השני בעבודת הכיבוש נושא פרי

577. לעולם לא תראו שאלוהים מחזיק בהשקפות דומות לגבי דברים, כמו שיש לאנשים, ויתרה מזאת, לא תראו אותו משתמש בנקודות המבט של האדם, בידע שלו, במדע שלו, בפילוסופיה שלו או בדמיונו של האדם כדי לטפל בדברים. תחת זאת, כל דבר שאלוהים עושה וכל מה שהוא חושף קשור לאמת. כלומר, כל מילה שהוא אמר וכל פעולה שהוא ביצע קשורות לאמת. אמת זו אינה תוצר של פנטזיה כלשהי חסרת בסיס. אמת זו ודברים אלה נאמרים על ידי אלוהים מתוקף תמציתו של אלוהים וחייו. מאחר שדברים אלה והתמצית של כל הדברים שאלוהים עשה הם אמת, אנו יכולים לומר שתמציתו של אלוהים קדושה. במילים אחרות, כל מה שאלוהים אומר ועושה מביא חיוניות ואור לבני האדם, מאפשר לאנשים לראות דברים חיוביים ואת המציאות של הדברים החיוביים האלה, ומצביע על הדרך עבור האנושות, כדי שזו תצעד בדרך הישר. כל הדברים האלה נקבעים על-ידי תמציתו של אלוהים ועל-ידי תמצית קדושתו.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, האל עצמו, הייחודי ה'

578. כשתתפסו את קדושתו של אלוהים, תוכלו באמת להאמין באלוהים. כשתתפסו את קדושתו של אלוהים, תוכלו באמת להבין את המשמעות האמיתית של הדברים "אלוהים עצמו, הייחודי." תפסיקו לדמיין שאתם יכולים לבחור ללכת בדרכים אחרות ותפסיקו להיות מוכנים לבגוד בכל מה שאלוהים הסדיר עבורכם. מכיוון שמהות האל קדושה, פירוש הדבר שרק באמצעות האל תוכל לעלות על הנתיב הנכון והמואר של חיי אנוש. רק באמצעות האל תוכל לדעת מהי משמעות החיים, רק באמצעות האל תוכל להביא לידי ביטוי אנושיות אמיתית וגם תוכל הן להחזיק באמת והן לדעת את האמת. רק באמצעות האל תוכל לזכות בחיים מן האמת. רק האל עצמו יכול לעזור לך לסור מרע ולהושיע אותך מהפגיעה והשליטה של השטן. מלבד האל, אף אחד ושום דבר לא יכולים להושיע אותך מים הייסורים כדי שלא תסבול עוד. מהות האל היא שקובעת זאת. רק האל עצמו מושיע אותך בחוסר אנוכיות כזו; בסופו של דבר רק האל אחראי לעתידך, לגורלך ולחייך והוא מסדיר את הכל למענך. זהו דבר ששום דבר – נברא או שלא נברא – לא יכול להשיג. מכיוון ששום דבר – נברא או שלא נברא – לא יכול להיות בעל מהות אלוהית כזו, לאף אחד ולשום דבר אין היכולת להושיע אותך או להוביל אותך. זו החשיבות של מהות האל עבור האדם.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, האל עצמו, הייחודי ו'

579. מאז ומעולם דרשתי מהאדם דרישות מחמירות. אם נאמנותך באה עם כוונות ותנאים, אז אני מעדיף לוותר על אותה נאמנות שלך כביכול, כי אני מתעב את אלה המרמים אותי באמצעות כוונותיהם וסוחטים אותי באמצעות תנאים. אני חפץ רק שהאדם יהיה נאמן לי לחלוטין, ויעשה כל דבר כדי להוכיח מילה אחת, ולמענה: אמונה. אני מתעב את השימוש שאתם עושים בדברי חנופה ומירמה כדי לנסות לשמח אותי, כי אני תמיד התייחסתי אליכם בכנות, ולכן אני חפץ שגם אתם תנהגו כלפיי באמונה אמיתית.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האם אתה מאמין אמיתי באל?

580. עליך לדעת אילו בני אדם אני רוצה. בני אדם טמאים לא מורשים להיכנס למלכות – בני האדם הטמאים לא מורשים לחלל את האדמה הקדושה. על אף שעשית עבודה רבה ועבדת שנים רבות, בסופו של דבר, אם אתה עדיין מזוהם ללא תקנה, דין השמיים לא יסבול את רצונך להיכנס למלכותי! מאז ייסוד העולם ועד היום, מעולם לא אפשרתי לחנפנים להיכנס בקלות למלכותי. זהו כלל שמימי ואיש לא יכול להפר אותו! עליכם לחפש חיים. כיום, בני האדם שיהפכו למושלמים שייכים לאותו סוג שפטרוס היה שייך אליו: הם בני האדם ששואפים לשנות את צביונם שלהם, ואשר מוכנים לשאת עדות על אלוהים ולמלא את חובתם כיציר בריאה. רק בני אדם כאלה יהפכו למושלמים. אם אתה דואג רק לגמול ולא שואף לשינוי בצביון חייך, כל מאמציךיהיו לשווא. זו אמת שאי-אפשר לשנות!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הדרך שבה האדם צועד קובעת את הצלחתו או כשלונו

581. לאל עצמו יש את תכונותיו והווייתו. כל מה שהוא מביע ומגלה מייצג את מהותו ואת זהותו. תכונות אלה ומהות זו, כמו גם מהות וזהות אלה, הם דברים ששום אדם אינו יכול להחליפם. צביונו כולל את אהבתו לאנושות, נחמתו כלפי האנושות, שנאתו כלפי האנושות, ויותר מכך, הבנה יסודית של האנושות. אישיותו של האדם, לעומת זאת, עשויה לכלול עליזות, חיוניות או קהות חושים. צביונו של האל הוא מה שניחן בו ריבון כל הדברים והיצורים החיים; זהו מה שניחן בו אדון הבריאה. צביונו מייצג כבוד, עוצמה, אצילות, גדולה, ומעל לכול, עליונות. צביונו הוא סמל הסמכות, סמל כל מה שצודק, סמל כל מה שיפה וטוב. יותר מכך, צביונו הוא סמל לחסינות מפני תבוסה או פלישה של אופל או כל כוח אויב, וכן סמל לחסינות מפני פגיעה (וחוסר סובלנות לפגיעה) על ידי כל יציר בריאה. צביונו הוא סמל הכוח העליון ביותר. שום אדם או אנשים לא יכולים להפריע לעבודתו או לצביונו, ואינם רשאים לעשות זאת. אך אישיותו של האדם אינה אלא סמל לעליונותו הקלה של האדם על הבהמה. לאדם כשלעצמו אין סמכות, אין אוטונומיה, ואין יכולת להתעלות מעל עצמו, אלא במהותו הוא נתון לשליטתם של כל מיני אנשים, מאורעות ודברים. שמחתו של האל נובעת מקיומם והופעתם של צדק ואור, בגלל השמדת האופל והרוע. הוא שמח להביא את האור וחיים טובים לאנושות; שמחתו היא שמחה צודקת, סמל לקיומם של כל הדברים החיוביים, ועוד יותר מכך, סמל מבשר טובות. כעסו של האל נובע מהנזק שקיומו של חוסר הצדק והפרעתו גורמים לאנושות שלו, בגלל קיומם של רוע ושל אופל, בגלל קיומם של דברים הדוחקים החוצה את האמת, ועוד יותר מכך, בגלל קיומם של דברים המתנגדים למה שטוב ויפה. כעסו הוא סמל לכך שכל הדברים השליליים אינם קיימים עוד, ויותר מכך, הוא סמל לקדושתו. צערו נובע מהאנושות, שעבורה יש לו תקוות אך היא נפלה לתוך האופך, וזאת משום שהעבודה שהוא עושה באדם אינה עולה בקנה אחד עם כוונותיו, משום שהאנושות שהוא אוהב אינה יכולה כולה לחיות באור. הוא חש צער על האנושות התמימה, על האדם הישר אך הבור, ועל האדם הטוב, אך חסר דעות משלו. צערו הוא סמל לטובו ולרחמיו, סמל ליופי ולחסד. אושרו, כמובן, נובע מהבסת אויביו ומהשגת נאמנותו הכנה של האדם. יותר מכך, הוא נובע מגירוש והשמדה של כל כוחות האויב, ומכך שהאנושות זוכה לחיים טובים ושלווים. אושרו של האל אינו דומה לשמחתו של האדם; אלא, זוהי תחושה של איסוף פירות טובים, תחושה הגדולה אף יותר משמחה. אושרו הוא סמל לכך שמעתה ואילך האנושות משתחררת מסבל, וסמל לכך שהאנושות נכנסת לעולם של אור. רגשות האנושות, לעומת זאת, מתעוררים כולם למען האינטרסים שלה, לא למען צדק, אור, או מה שיפה, ובוודאי שלא למען החסד שהוענק מהשמיים. רגשות האנושות הם אנוכיים ושייכים לעולם האופל. הם אינם מתעוררים למען רצון האל, קל וחומר שלא למען תוכניתו של האל, ולכן לעולם לא ניתן לדבר על האדם ועל האל בנשימה אחת. האל הוא לעד עליון ולעד מכובד, בעוד האדם הוא לעד שפל ולעד חסר ערך. זאת משום שהאל מקדיש את עצמו לאנושות ומשקיע מאמץ למענה לנצח, ואילו האדם לעד תובע ושואף רק למען עצמו. האל עמל לנצח למען הישרדותה של האנושות, אך האדם לעולם אינו תורם דבר למען צדק או אור, וגם אם האדם עושה מאמץ זמני, המאמץ הזה אינו יכול לעמוד ולו בפני מכה אחת, שכן מאמציו של האדם הם תמיד למען עצמו ולא למען אחרים. האדם הוא לעד אנוכי, בעוד האל הוא לעד חסר אנוכיות. האל הוא מקור כל מה שצודק, טוב ויפה, בעוד האדם הוא זה שמקבל בירושה את כל הכיעור והרוע ומביע אותם. האל לעולם לא ישנה את מהות הצדק והיופי שלו, אך האדם עלול לבגוד בצדק ולהתרחק מהאל בכל עת ובכל מצב.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, חשוב מאוד להבין את צביונו של האל

582. חוסר סובלנותו של אלוהים לפגיעה הוא מהותו הבלעדית. חרון אפו של אלוהים הוא טבעו הבלעדי. מלכותיותו של אלוהים היא מהותו הבלעדית. העיקרון שמאחורי כעסו של אלוהים מדגים את הזהות והמעמד שיש רק לו. אין צורך להזכיר כי זהו גם סמל למהותו של אלוהים עצמו הייחודי. צביונו של האל הוא מהותו האינהרנטית, ומהות זו לא משתנה כלל בחלוף הזמן או עם שינוי במיקום גיאוגרפי. צביונו הטבוע בו הוא מהותו המובנית. אין זה משנה על מי הוא מבצע את עבודתו, מהותו לא משתנה, וגם לא צביונו הצודק. כאשר מכעיסים את האל, מה שמביע האל הוא צביונו הטבוע בו; בזמן זה, העיקרון שמאחורי כעסו לא משתנה, וכך גם לא זהותו ומעמדו הייחודיים. הוא לא כועס בגלל שינוי במהותו או מפני שאלמנטים שונים עולים מתוך צביונו, אלא מפני שהתנגדות האדם כלפיו פוגעת בצביונו. התגרותו הבוטה של האדם באל היא קריאת תגר חמורה על זהותו ומעמדו של האל עצמו. מנקודת מבטו של האל, כשהאדם קורא עליו תיגר, הוא מתחרה בו ומעורר את כעסו. כשהאדם מתנגד לאל, כשהאדם מתחרה באל, כשהאדם מעורר ללא הרף את כעסו של האל, זה בדיוק הזמן שבו החטא משתולל – בזמנים כאלה, חרון אפו של האל יתגלה ויבוא לידי ביטוי באופן טבעי. לפיכך, ביטוי חרון אפו של האל מסמל שכל הכוחות המרושעים יחדלו מלהתקיים. הוא מסמל שכל הכוחות העוינים יושמדו. זוהי הייחודיות של צביונו הצודק של האל ושל חרון אפו. כשיש קריאת תיגר על כבודו וקדושתו של אלוהים, כשכוחות הצדק נחסמים ואינם נראים לעין האדם, אלוהים שולח את חרון אפו. בשל מהותו של אלוהים, כול הכוחות שעל פני האדמה, אשר קוראים תיגר על אלוהים, מתנגדים לו ומערערים עליו, הינם רעים, מושחתים ובלתי צודקים. הם באים מן השטן ושייכים לו. מכיוון שאלוהים הינו צודק, שייך לאור וקדוש ללא פגם, כול הדברים הרעים, המושחתים והשייכים לשטן ייעלמו עם שחרור חרון אפו של אלוהים.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, האל עצמו, הייחודי ב'