פסוקים מכתבי הקודש

"וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים" (ישעיהו ב' 4).

"לִפְנֵי יְהוָה כִּי בָא כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ יִשְׁפֹּט־תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בֶּאֱמוּנָתוֹ" (תהילים צ"ו 13).

"אִישׁ הַשּׁוֹמֵעַ אֶת דְּבָרַי וְאֵינוֹ שׁוֹמֵר אוֹתָם, אֵינֶנִּי שׁוֹפֵט אוֹתוֹ; כִּי לֹא בָּאתִי לִשְׁפֺּט אֶת הָעוֹלָם, אֶלָּא לְהוֹשִׁיעַ אֶת הָעוֹלָם. מִי שֶׁדּוֹחֶה אוֹתִי וְאֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת דְּבָרַי, יֵשׁ הַשּׁוֹפֵט אוֹתוֹ. הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי הוּא יִשְׁפֺּט אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן" (יוחנן י"ב 47-48).

"עוֹד רַבּוֹת יֵשׁ לִי לְהַגִּיד לָכֶם, אֶלָּא שֶׁאַתֶּם אֵינְכֶם יְכוֹלִים לָשֵׂאת זֺאת עַכְשָׁו. אֲבָל הוּא, אֲשֶׁר הוּא רוּחַ הָאֱמֶת, כְּשֶׁיָּבוֹא יַדְרִיךְ אֶתְכֶם אֶל כָּל הָאֱמֶת, כִּי לֹא יְדַבֵּר מֵעַצְמוֹ, אֶלָּא אֶת אֲשֶׁר הוּא שׁוֹמֵעַ יְדַבֵּר וְאֶת הַבָּאוֹת יוֹדִיעַ לָכֶם" (יוחנן ט"ז 12-13).

"שֶׁהֲרֵי עֵת לְהַתְחִיל הַמִּשְׁפָּט מִבֵּית אֱלֹהִים" (פטרוס א' ד' 17).

"וְהוּא קוֹרֵא בְּקוֹל גָּדוֹל: 'יִרְאוּ אֶת אֱלֹהִים וּתְנוּ לוֹ כָּבוֹד, כִּי בָּאָה עֵת מִשְׁפָּטוֹ'" (ההתגלות י"ד 7).

דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

אף על פי שישוע בא בקרב בני האדם ועבד רבות, הוא השלים רק את העבודה של גאולת האנושות כולה ושימש כקורבן החטאת של האדם; הוא לא פטר את האדם מכל צביונו המושחת. על מנת להושיע את האדם באופן מלא מהשפעתו של השטן, לא זו בלבד שישוע צריך היה לקחת על עצמו את חטאי האדם כקורבן חטאת, אלא שהאל צריך היה לבצע עבודה אדירה אף יותר כדי לפטור את האדם לחלוטין מצביונו שהושחת על ידי השטן. על כן, לאחר שחטאיו של האדם נמחלו לו, האל חזר לבשר ודם כדי להוביל את האדם לעידן החדש, והתחיל את עבודת הייסור והשיפוט. העבודה הזו הביאה את האדם לתחום נעלה יותר. כל מי שמתמסר לריבונותו של האל ייהנה מאמת נעלה יותר ויקבל ברכות גדולות יותר. הוא יחיה באמת באור, ויזכה באמת, בדרך ובחיים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הקדמה

אתה יודע רק שישוע יירד אל פני האדמה באחרית הימים, אך כיצד בדיוק הוא יירד? חוטאים כמותכם, שזה עתה נגאלו ושלא השתנו ושהאל לא הפך למושלמים – האם תוכל להיות בהתאמה לכוונותיו של האל? אתה, שעדיין יש לך את עצמיותך הישנה – נכון שישוע הושיע אותך, ואינך עוד שייך לחטא בזכות ישועתו של האל, אך זה לא מוכיח שאתה נטול חטא וטומאה. איך ייתכן שתקודש אם לא השתנית? בתוכך אתה מלא טומאה, אנוכי ובזוי, אבל אתה בכל זאת מבקש לרדת יחד עם ישוע – אין לך סיכוי! החמצת שלב באמונתך באל: רק נגאלת, אך לא השתנית. כדי שתהיה בהתאמה לכוונותיו של האל, על האל לעשות באופן אישי את עבודת השינוי והטיהור שלך. אחרת לא תוכל בשום אופן להתקדש שכן רק נגאלת. כך, לא תהיה זכאי ליהנות מן הברכות הטובות ביחד עם האל. זאת מכיוון שהחמצת שלב בעבודת ניהול האדם של האל – שלב עיקרי בשינוי ובהבאה לידי שלמות. הנך חוטא שזה עתה נגאל ולפיכך אינך מסוגל לרשת ישירות את הירושה של האל.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, בנוגע לתארים וזהות

לפני שהאדם נגאל, נשתלו בו כבר רבים מהרעלים של השטן, ולאחר אלפי שנות השחתה בידי השטן, יש באדם טבע שמתנגד לאל. לפיכך כשהאדם נגאל, אין זו אלא גאולה. כלומר, האדם נקנה במחיר גבוה, אך הטבע הרעיל שבתוכו לא הוסר. האדם המזוהם כל כך מוכרח לעבור שינוי בטרם ייעשה ראוי לשרת את האל. באמצעות העבודה הזו של משפט וייסור, האדם יכיר באופן מלא את המהות המזוהמת והמושחתת שבתוכו ויהיה מסוגל להשתנות לגמרי ולהיטהר. רק כך האדם יוכל להיות ראוי לשוב בפני כס מלכותו של האל. כל העבודה שנעשית כיום נועדה לכך שהאדם יוכל להיטהר ולהשתנות. באמצעות משפט וייסור של דבר האל, וכן זיכוך, האדם יכול להשליך מעליו את שחיתותו ולהיטהר. במקום להתייחס לשלב זה של העבודה כשלב של ישועה, יהיה זה הולם יותר לומר שזו עבודת טיהור. למען האמת, שלב זה הוא גם עבודת הכיבוש, כמו גם השלב השני בעבודת הישועה. האדם נופל בנחלתו של האל דרך המשפט והייסור של דבר האל, ובאמצעות הזיכוך, השיפוט והחשיפה על ידי דבר האל – כל הטומאה, התפיסות, המניעים והתקוות האישיות שבלב האדם נגלים לחלוטין. על אף שהאדם נגאל וחטאיו נמחלו, המשמעות היחידה של הדבר היא שהאל אינו זוכר את העבירות שהאדם ביצע ואינו מתייחס אליו בהתאם לעבירות אלה. אולם, כאשר האדם שחי כבשר ודם לא השתחרר מחטא, הוא יכול רק להמשיך לחטוא ולחשוף עד אין קץ את הצביון השטני המושחת שלו. אלה הם החיים שהאדם חי – מעגל אינסופי של חטא ומחילה. רוב בני האדם חוטאים ביום ומתוודים בערב. באופן זה, גם אם קורבן החטאת יעיל לעולם עבור האדם, הוא לא יוכל להושיע את האדם מחטא. עבודת הישועה הושלמה רק עד מחציתה, מכיוון שצביונו של האדם עדיין מושחת. לדוגמה, כשבני האדם גילו שהם צאצאי מואב, הם השמיעו דברי תלונה, חדלו לחפש חיים ונעשו שליליים לחלוטין. האין זה מראה שהאנושות עדיין אינה מסוגלת להישמע לריבונותו של האל? האין זה בדיוק הצביון השטני המושחת שלה? כשלא יוסרת, הרמת את ידיך גבוה מעל ידיהם של כל האחרים, אפילו מעל ידיו של ישוע, וקראת בקול רם: "להיות בן אהוב של האל! להיות מקורב של האל! אנחנו מעדיפים למות ולא להשתחוות לשטן! מרדו בשטן הזקן! מרדו בדרקון הגדול האדום כאש! מי ייתן והדרקון הגדול האדום כאש יאבד את שלטונו בחרפה! מי ייתן והאל ישלים אותנו!" הקריאות שלך היו רמות מאלה של כל האחרים. אך אז הגיעה עת הייסורים ושוב התגלה הצביון המושחת של בני האדם. אז, שככו הקריאות שלהם, והם איבדו את הנחישות שלהם. זו השחיתות של האדם והיא עמוק יותר מחטא. השטן שתל אותו באדם והוא מושרש עמוק בתוכו. לא קל לאדם לפתח מודעות לחטאיו. אין לו דרך לזהות את הטבע שמושרש בו עמוקות, ועליו להסתמך על השיפוט באמצעות דבר האל כדי להשיג תוצאה זו. רק כך ניתן לשנות את האדם בהדרגה ולהתקדם מנקודה זו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, תעלומת ההתגלמות (4)

העבודה באחרית הימים היא אמירת דברים. ניתן להשיג שינויים גדולים באדם באמצעות מילים. השינויים שנגרמו כעת בבני האדם האלו עם קבלת הדברים הללו גדולים הרבה יותר מהשינויים שחלו בבני האדם כאשר קיבלו את האותות והמופתים בעידן החסד. זאת מכיוון שבעידן החסד, השדים גורשו מהאדם באמצעות הנחת הידיים והתפילה, אך הצביון המושחת שבתוך האדם נותר כשהיה. האדם נרפא מחוליו ונמחל לו על חטאיו, אך באשר לאופן שבו האדם יוכל להשליך מעליו את הצביון השטני המושחת שבו – נותר עדיין לעשות עבודה זו. האדם רק זכה בישועה ונמחל לו על חטאיו בזכות אמונתו, אך טבעו החוטא של האדם לא נעקר מן השורש ועדיין נותר בו. חטאי האדם נמחלו באמצעות התגלמותו של האל, אך אין פירוש הדבר שהאדם היה כבר נקי מחטא. ניתן היה למחול לאדם על חטאיו באמצעות קורבן החטאת, אך האדם לא הצליח לפתור את הבעיה כיצד יוכל שלא לחטוא עוד וכיצד ניתן לעקור מן השורש את טבעו החוטא ולשנות אותו. חטאי האדם נמחלו בזכות עבודת הצליבה של האל, אך האדם המשיך לחיות בצביון השטני הקודם והמושחת שלו. מכיוון שכך, יש להושיע את האדם לחלוטין מהצביון השטני המושחת שלו, כדי שטבעו החוטא של האדם ייעקר מן השורש ולא יתפתח שוב לעולם, ובכך יאפשר לצביונו של האדם להשתנות. הדבר ידרוש מהאדם להבין את נתיב הצמיחה בחיים, את דרך החיים ואת הדרך לשינוי צביונו. יתר על כן, הדבר ידרוש מהאדם ליישם בפועל בהתאם לנתיב הזה. זאת כדי שצביונו יוכל להשתנות בהדרגה וכדי שהוא יוכל לחיות בזוהרו של האור, על מנת שכל מעשיו יהיו בהתאם לכוונותיו של האל, על מנת שהוא ישליך מעליו את צביונו השטני המושחת ועל מנת שישתחרר מהשפעתו האפלה של השטן, ובכך יחלץ לחלוטין מהחטא. רק אז האדם יזכה לישועה מלאה. כאשר ישוע עשה את עבודתו, הידע של האדם לגביו היה עדיין מעורפל ולא ברור. האדם האמין תמיד שישוע הוא בנו של דוִד והכריז עליו כנביא גדול וכאדון המיטיב שגאל את האדם מחטאיו. היו כאלה שנרפאו בזכות אמונתם כאשר רק נגעו בשולי בגדו. העיוורים הצליחו לראות, ואפילו את המתים ניתן היה להשיב לחיים. אולם האדם לא היה מסוגל לגלות את הצביון השטני המושחת המושרש עמוק בתוכו ולא ידע איך לסלקו מעליו. האדם זכה לחסד רב, כגון שלווה ואושר של הבשר, ברכה לכל המשפחה על סמך אמונתו של אחד מבניה, ריפוי מחלות וכדומה. היתר היו מעשיו הטובים של האדם ומראהו ירא השמיים. אדם שהיה יכול לחיות על סמך זאת, נחשב אז למאמין מתקבל על הדעת. רק מאמינים כאלה יכלו להיכנס לשמיים לאחר מותם, ופירוש הדבר שהם זכו בישועה. אולם במהלך חייהם של אנשים אלה, הם לא הבינו כלל את דרך החיים. הם רק חטאו ואחר כך התוודו, במעגל תמידי, ללא שום נתיב לשינוי צביונם. כזה היה מצבו של האדם בעידן החסד. האם האדם זכה לישועה מלאה? לא! לפיכך, לאחר שהשלב ההוא הושלם, נותרה עדיין עבודת השיפוט והייסור. השלב הזה הוא טיהור האדם באמצעות מילים ובכך מעניק לו נתיב לצעוד בו. השלב הזה לא היה נושא פרי ולא היה בעל משמעות אילו המשיך לעסוק בגירוש שדים, מפני שטבעו החוטא של האדם לא היה נעקר מן השורש, והאדם היה מגיע למבוי סתום לאחר שחטאיו נמחלו. באמצעות קורבן החטאת, נמחל לאדם על חטאיו, משום שעבודת הצליבה כבר באה לקצה והאל גבר על השטן. אולם צביונו המושחת של האדם נותר עדיין בתוכו, האדם יכול עדיין לחטוא ולהתנגד לאל והאל לא זכה באנושות. לכן, בשלב העבודה הזה, האל משתמש במילים כדי לחשוף את צביונו המושחת של האדם וגורם לאדם ליישם בפועל בהתאם לנתיב הנאות. העבודה של השלב הזה משמעותית יותר מהעבודה בשלב הקודם ואף נושאת פירות רבים יותר, משום שכעת דבר האל הוא זה שמקיים את חיי האדם ישירות ומאפשר לצביונו של האדם להתחדש לגמרי. זה שלב יסודי הרבה יותר של העבודה. לפיכך, ההתגלמות כבשר ודם באחרית הימים השלימה את חשיבות התגלמותו של האל כבשר ודם וסיימה לגמרי את תוכנית הניהול של האל לישועת האדם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, תעלומת ההתגלמות (4)

בעבודתו האחרונה של סיום העידן, צביונו של האל הוא ייסור ומשפט, ובו הוא חושף את כל מה שאינו צודק, על מנת לשפוט בפרהסיה את כל העמים וכדי להביא לידי שלמות את מי שאוהב אותו בכנות. רק צביון מעין זה יכול להביא עידן אל סופו. אחרית הימים כבר הגיעה. כל הדברים ממוינים על פי סוגם, ומחולקים לקטגוריות שונות על סמך תכונותיהם השונות. זה בדיוק הזמן שבו האל מגלה את סופם של האנשים ואת ייעודיהם. אם אנשים לא יחוו ייסור ומשפט, מרדנות וחוסר הצדיקות שלהם לא יוכלו להיחשף. רק באמצעות ייסור ומשפט ניתן לחשוף את סופם של כל הדברים. אנשים חושפים את פרצופם האמיתי רק כשהם עוברים ייסור ומשפט. רוע ימוין עם רוע, וטוב עם טוב, וכל האנשים ימוינו על פי סוגם. סופם של כל הדברים ייחשף באמצעות ייסור ומשפט, כדי שהרשעים ייענשו והטובים יתוגמלו, וכל בני האדם ייכנעו לריבונותו של האל. יש להשיג את כל העבודה הזאת באמצעות ייסור ומשפט צודקים. משום ששחיתותו של האדם הגיעה לשיאה ומרדנותו חמורה ביותר, רק צביונו הצודק של האל, שעיקרו ייסור ומשפט, ונחשף באחרית הימים, יכול לחולל שינוי מלא באנשים ולהשלים אותם, לחשוף את הרוע, וכך להביא לענישה חמורה של כל אלה שאינם צדיקים. לפיכך, צביון כזה ספוג בחשיבות של העידן. צביון האל מתגלה ונחשף למען העבודה של כל עידן חדש. לא מדובר בכך שהאל חושף את צביונו באופן שרירותי וחסר משמעות. נניח שבאחרית הימים של חשיפת סופם של אנשים, האל עדיין היה מרעיף על אנשים רחמים וחסד אין-סופיים כדי לאהוב אותם, ממשיך לרחוש להם אהבה, ולא כופה עליהם משפט צדק, אלא דווקא מפגין כלפיהם סובלנות, סבלנות וסלחנות, והיה מוחל להם בלי קשר לחומרת חטאיהם, ללא שמץ של משפט צדק. מתי היה מסתיים אז כל ניהולו של האל? מתי היה צביון מעין זה מסוגל להוביל את בני האדם אל יעדה הראוי של האנושות? קחו לדוגמה שופט שתמיד רוחש אהבה לאנשים, שופט אוהב עם פנים אדיבים ולב רך. הוא אוהב אנשים בלי קשר לפשעים שביצעו והוא מביע אליהם אהבה ונוהג באיפוק כלפיהם, ולא משנה מי הם. במקרה כזה, מתי הוא יהיה מסוגל אי-פעם לפסוק דין צדק? באחרית הימים, רק משפט צדק יכול למיין אנשים על פי סוגם ולהביאם אל ממלכה חדשה. כך מסתיים העידן כולו באמצעות צביונו הצודק של האל, אשר מורכב ממשפט ומייסור.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, חזון עבודתו של אלוהים (3)

אלה המסוגלים לעמוד איתן במהלך עבודת המשפט והייסור של האל באחרית הימים – כלומר, במהלך עבודת הטיהור הסופית – יהיו אלה שייכנסו למנוחה הסופית לצד האל; לפיכך, כל אלה שייכנסו למנוחה ישתחררו מהשפעת השטן וייפלו בנחלתו של האל רק לאחר שעברו את עבודת הטיהור הסופית שלו. בני אדם אלה, שבסופו של דבר ייפלו בנחלתו של האל, ייכנסו למנוחה הסופית. מעצם מהותה, עבודת הייסור והמשפט של האל נועדה לטהר את המין האנושי, למען יום המנוחה הסופי; אחרת, אף אחד מבני המין האנושי לא יוכל להיות ממוין לפי סוגו, או להיכנס למנוחה. עבודה זו היא הנתיב היחיד של המין האנושי לצורך כניסה למנוחה. רק עבודת הטיהור של האל תטהר את בני האדם מאי-הצדיקות שלהם, ורק עבודת הייסור והמשפט שלו תחשוף את אותם יסודות מרדניים של המין האנושי, ובכך תבדיל בין אלה שניתן להושיעם לבין אלה שלא, ובין אלה שיישארו לבין אלה שלא. כשתסתיים עבודה זו, אותם אנשים שמורשים להישאר יטוהרו כולם וייכנסו לממלכה גבוהה יותר של אנושות, שבה ייהנו מחיים אנושיים שניים על פני האדמה, שיהיו נפלאים יותר; במילים אחרות, הם ייכנסו ליום המנוחה האנושי שלהם, ויחיו לצד האל. לאחר שאלה שאינם מורשים להישאר יעברו ייסור ושיפוט, פרצופם האמיתי ייחשף לחלוטין, ולאחר מכן הם יושמדו כולם, וכמו השטן, לא יורשו עוד לשרוד על פני האדמה. המין האנושי של העתיד לא יכלול עוד אנשים מסוג זה; אנשים כאלה אינם ראויים להיכנס לארץ המנוחה הסופית, וגם אינם ראויים להצטרף ליום המנוחה שהאל והמין האנושי יחלקו, שכן הם מטרות לענישה והם אנשים רעים ובלתי צדיקים. הם נגאלו פעם אחת, והם גם עברו שיפוט וייסור; הם גם עמלו פעם למען האל. אולם, כשיבוא היום האחרון, הם בכל זאת יסולקו ויושמדו בשל הרוע שלהם וכתוצאה ממרדנותם ומחוסר יכולתם להיגאל; הם לעולם לא יתקיימו עוד בעולם העתיד, ולא יחיו עוד בקרב המין האנושי של העתיד. בין אם הם רוחות של מתים או אנשים שעדיין חיים בבשר, כל עושי הרע וכל אלה שלא נושעו יושמדו ברגע שהקדושים שבקרב המין האנושי ייכנסו למנוחה. באשר לאותם רוחות ובני אדם עושי רע, או לרוחותיהם של אנשים צדיקים ולאלה שנוהגים בצדיקות, ללא קשר לעידן שבו הם נמצאים, כל הרעים יושמדו בסופו של דבר, וכל הצדיקים ישרדו. השאלה אם אדם או רוח יזכו בישועה אינה מוכרעת לחלוטין על בסיס עבודת העידן האחרון; אלא היא נקבעת על פי השאלה אם הם התנגדו לאל או מרדו בו. אנשים בעידן הקודם שביצעו מעשים רעים ולא יכלו לזכות בישועה יהיו, ללא ספק, מטרות לענישה, וגם אלה בעידן הנוכחי שעושים רע ולא ניתן להושיעם יהיו בוודאי מטרות לענישה. בני האדם מסווגים על בסיס טוב ורע, לא לפי התקופה שבה הם חיים. לאחר שסווגו כך, הם לא ייענשו או יתוגמלו מיד; אלא, האל יבצע את עבודתו של הענשת הרע ותגמול הטוב רק לאחר שיסיים לבצע את עבודת הכיבוש שלו באחרית הימים. למעשה, הוא מפריד את בני האדם לטובים ולרעים מאז שהחל לבצע את העבודה של הושעת האנושות. אלא שהוא יתגמל את הצדיקים ויעניש את הרשעים רק לאחר שעבודתו תסתיים; זה לא שהוא יפריד אותם לקטגוריות עם השלמת עבודתו ואז יתחיל מיד במלאכת הענשת הרע ותגמול הטוב. אלא מלאכה זו תתבצע רק כאשר עבודתו תושלם כליל. המטרה היחידה מאחורי עבודתו הסופית של האל של הענשת הרע ותגמול הטוב היא לטהר לחלוטין את כל בני האדם כדי שיוכל להביא למנוחת עולמים אנושות מקודשת לחלוטין. שלב זה של עבודתו הוא המכריע ביותר; זהו השלב האחרון בכל עבודת הניהול שלו. אם האל לא ישמיד את הרעים, אלא יאפשר להם להישאר, אזי האנושות כולה לא תוכל עדיין להיכנס למנוחה, והאל לא יוכל להביאה לממלכה טובה יותר. עבודה כזו לא תהיה גמורה לחלוטין. כשתסתיים עבודתו, כל המין האנושי יהיה מקודש לחלוטין; רק כך יוכל האל לחיות כשהוא שלו במנוחתו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האל והאדם יבואו יחד למנוחה

קטעים מסרטים קשורים

האם מחילת חטאינו היא באמת כרטיס כניסה אל מלכות השמיים?

למה אלוהים מבצע את עבודת השיפוט באחרית הימים?

עדויות חווייתיות קשורות

הנתיב למלכות השמיים

דרשות קשורות

ישוע אדוננו גאל את האנושות. מדוע אם כן הוא עושה עבודת שיפוט בשובו באחרית הימים?

חטאינו נסלחו – האם אדוננו ייקח אותנו היישר למלכותו כשיחזור?

מזמורים קשורים

א. למה האל צריך עדיין לבצע את עבודת השיפוט באחרית הימים, אף שישוע אדוננו גאל את המין האנושי

פסוקים מכתבי הקודש