אף שישנם צעירים שמאמינים באל, הם מתקשים מאוד להיפטר מהתחביב המגונה של משחקי מחשב. אילו מין דברים משחקי מחשב מכילים בדרך כלל? הם מכילים אלימות רבה. גיימינג – זוהי ממלכת השטן. לאחר שהם משחקים במשחקים האלה תקופה ארוכה, רבים מהם כבר לא מסוגלים לבצע שום עבודה אמיתית; כבר לא מתחשק להם ללכת לבית הספר או לעבודה, או לחשוב על העתיד שלהם, וקל וחומר שאינם מהרהרים בחייהם. מה ממלא כיום את לבם של הצעירים בחברה? לצד אכילה, שתייה והנאה, לבם מלא במשחקים. כל מה שהם אומרים וחושבים מגוחך ולא אנושי. תיאור הדברים שהם חושבים עליהם כבר לא מסתכם במילים "מלוכלך" או "רע". אין אלה דברים שצריכים להיות מנת חלקם של מי שניחנים באנושיות רגילה; הם כולם דברים מגוחכים ולא אנושיים. כשאתה מדבר על סוגיות או נושאים הקשורים באנושיות רגילה, הם לא מסוגלים לשמוע על כך; הם לא מעוניינים או לא מוכנים להקשיב, והם אפילו חשים סלידה כלפיך. אין להם שפה משותפת או נושאים משותפים עם אנשים רגילים. כל מה שמעניין אותם הוא אכילה, שתייה והנאה. לבותיהם מלאים במגמות גשמיות. איזה מין עתיד נכון להם? האם יש להם עתיד? (לא, האנשים האלה יתבזבזו). "בזבוז" היא מילה מתאימה מאוד. מה זה אומר? האם הם יכולים לעסוק בפעילויות המתאימות לאנושיות רגילה? (לא). האנשים האלה לא שוקדים על לימודיהם, ואם יידרשו להשקיע מאמץ במסגרת עבודתם, האם יהיו מוכנים לעשות זאת? (לא). מה הם יחשבו? הם יחשבו, "מה הטעם בעבודה? העבודה הזו כה מעייפת. מה ייצא לי מזה? רק עייפות וכאבים. הרבה יותר כיף, מרגיע ומהנה לשחק משחקים! כשאני מול מחשב וחי בעולם וירטואלי, יש לי הכול". לו היית מאלץ אותם לעבוד מתשע עד חמש, להגיע בזמן לעבודה ולהקפיד על שעות קבועות, מה הייתה דעתם על כך? האם היו מסכימים לדבוק בלוח זמנים שכזה ולהיות כבולים בצורה שכזו? (לא). כשאנשים משחקים משחקים ומבזבזים זמן על המחשב ללא הרף, לאחר זמן מה רצונם נעלם והם מתנוונים. כופרים, ובפרט צעירים, נהנים ללכת אחר מגמות והם אוהבים אופנות, ורובם מזלזלים בעבודתם הקבועה ולא הולכים בנתיב הנכון; הוריהם לא יכולים להסתדר איתם, מוריהם לא מסוגלים לעשות איתם דבר, ואף מערכת חינוך של אף מדינה לא יכולה לעשות דבר באשר למגמה הזאת. שדים והשטן פועלים על מנת לפתות אנשים ולהשחיתם. מי שחי בעולם הווירטואלי לא מתעניין כלל בכל הקשור לחיי האנושיות הרגילה; פשוט לא מתחשק להם לעבוד או ללמוד. הדאגה היחידה שלהם היא משחקים, כאילו משהו הפנט אותם. מדענים טענו שברגע שאנשים מגלמים דמות במסגרת משחק, מוחם מתחיל להפריש חומר שמעורר אצלם התלהבות ובמידת מה גם הזיות, ואז הם מתמכרים למשחקים וחושבים עליהם כל הזמן. בכל פעם שמשעמם להם או כשהם באמצע עבודה רצינית, במקום זאת הם רוצים לשחק, ובהדרגה, גיימינג הופך לכל חייהם. המשחקים הם כמו סם: ברגע שמתמכרים, נעשה קשה להיגמל ולהתרחק – זה הרסני. ברגע שאנשים נשאבים למנהג המגונה הזה, הם מתקשים לוותר עליו, ואין זה משנה אם הם צעירים או מבוגרים. יש ילדים שנשארים ערים כל הלילה כדי לשחק, לילה אחרי לילה, והוריהם לא מסוגלים לשלוט בהם או להשגיח עליהם, לכן הילדים מוצאים את מותם בגיימינג אל מול המחשב. איך הם מתו? ראיות מדעיות מצביעות על כך שנגרם נזק למוחם – הם שיחקו עד מוות. הייתם אומרים שאנשים רגילים אמורים לעסוק בגיימינג? לו היה הדבר נחוץ לאנושיותם הרגילה של אנשים – לו היה זה הנתיב הנכון – מדוע אנשים לא מסוגלים להפסיק לשחק? איך ייתכן שהם עד כדי כך מרותקים? דבר אחד שזה מוכיח הוא, שגיימינג איננו נתיב טוב. בזבוז של ימים שלמים באינטרנט, שיטוט ברשת בשביל דבר זה או אחר, צפייה בתכנים לא בריאים, ומשחקים – עיסוק בדברים כאלה כל היום רק גורם לאנשים להתבזות בדברים חסרי משמעות, מכאיב להם וגורם להם נזק. אף אחד מאלה אינו הנתיב הנכון. כיום בני נוער, צעירים, ואפילו אנשים בגיל העמידה וקשישים משחקים במשחקי מחשב. יותר ויותר אנשים משחקים בהם. רובם אמנם מודעים לכך שאין זה דבר טוב, אך אינם יכולים להתאפק. גיימינג מזיק לדורות הצעירים יותר, והוא הזיק לאנשים רבים. ומהיכן מגיעים משחקים? האין הם מגיעים מהשטן? ישנם טיפוסים מגוחכים שאומרים, "משחקי וידאו מסמלים קדמה מדעית מודרנית – הם הישג מדעי". מה דעתכם על ההסבר הזה? הוא דוחה! גיימינג אינו נתיב טוב, ואין זה הנתיב הנכון! עניין הגיימינג לא מסתכם בסתם ציות למגמות חברתיות; אפילו כופרים אומרים שגיימינג שם קץ לכל תחושת מטרה. אם אינך יכול להפסיק משהו כה פשוט, אם אינך יכול לשלוט בעצמך בעניין זה, נשקפת לך סכנה. כיום נהוג שאנשים, צעירים ומבוגרים כאחד, משחקים במשחקי וידאו וצורכים סמים, וזה כך בכל העולם. אין זה משנה כמה זמן אתה כבר מאמין באל, אם אינך יכול לשלוט אפילו במשהו כמו משחקי וידאו, כשתרגיש יום אחד שהאמונה באל היא מיותרת, משעממת ומשמימה, האם לא תתחיל לצרוך סמים ולהתנסות בשלל ממריצים כפי שעושים הכופרים? זה מסוכן עד מאוד! אולי אתה מאמין באל, אבל אין לך יסוד ולא זכית באמת, כך שלחלוטין קיימת הסכנה שתבגוד בו. יכול מאוד להיות שתיפול ותתרסק אל מול כל דבר רע שיקרה לך. יש המון פיתויים בעולם הרע הזה, והשטן משתמש בכל מיני דרכים כדי לפתות את אלה שמאמינים באל אך לא חותרים אל האמת. אם אינך אוכל ושותה את דברי האל דרך קבע, ולבך וראשך מלאים ריקנות לעתים תכופות, אזי נשקפת לך סכנה גדולה. האם לבכם מלא ריקנות רוב הזמן? צעירים מלאים ריקנות כמעט כל הזמן. מסוכן מאוד להשאיר את הבעיה הזאת ללא פתרון. משום שאתם מאמינים באל, עליכם לקרוא יותר את דבריו, וכשתהיו מסוגלים לקבל חלק מהאמת, תהיה זו נקודת מפנה, ותהיו מסוגלים לחמוק מעת מסוכנת זו ולעמוד איתן בכנסייה.

יותר ויותר צעירים מצטרפים אל בית האל ולא מעט מהם בשנות העשרים לחייהם. הם בשיא חייהם, הם טרם קבעו לעצמם מטרות בחיים, אין להם שאיפות, והם אפילו לא מבינים מהם החיים. ומה בא לידי ביטוי באנשים אלה? יש לי שני מונחים בשבילכם: היבריס נעורים וחוסר יכולת הבחנה. ומדוע אני אומר זאת? תחילה נדון במשמעות של "היבריס נעורים". האם אתם יכולים להסביר מהו "היבריס נעורים"? איזה מין צביון זה? באילו צורות הוא בא לידי ביטוי? (זה כשאנשים חושבים שהדברים האהובים עליהם הם הטובים ביותר, שמה שהם חושבים הוא הנכון, והם לא מוכנים להקשיב לאיש). במילה אחת, צביון זה הוא "גאוותנות". זהו הצביון האופייני לאנשים בשכבת הגיל הזו. אין זה משנה מהם סביבת המחייה או הרקע שלהם, או לאיזה דור הם משתייכים, כולם בשכבת גיל זו אוחזים בהיבריס הנעורים. ומדוע אני אומר זאת? אינני משוחד כנגדם או מזלזל בהם, אלא שאנשים בשכבת הגיל הזו אוחזים בצביון מסוים, שהוא גאוותן, קל דעת ויהיר במיוחד. משום שאינם בקיאים בענייני העולם הגדול ומבינים כה מעט מהחיים, ברגע שהם נתקלים בעניינים מהעולם או מהחיים, הם חושבים, "אני מבין, פיצחתי את זה, עכשיו אני יודע הכול! אני יכול להבין מה אומרים המבוגרים ולהישאר מעודכן במה שפופולרי בחברה. תראו כמה מהר מתפתחים כיום טלפונים ניידים וכמה מורכבות כל התכונות שלהם. אני יודע הכול, להבדיל מכם המבוגרים שלא מבינים דבר". כשאדם מבוגר מהם מבקש מהם עזרה במשהו, הם אפילו אומרים, "כשאנשים מזדקנים, הם חסרי תועלת. הם לא יכולים אפילו להשתמש במחשב, מה בכלל הטעם בחייהם?" מה זה? זוהי התגלמות היבריס הנעורים. צעירים ניחנים בזיכרון טוב יותר והם מקבלים רעיונות חדשים מהר יותר, וכשהם לומדים דבר חדש, הם מזלזלים במבוגרים מהם. זהו צביון מושחת. והאם צביון מסוג זה הוא צביונה של אנושיות רגילה? האם יש להחשיבו ביטוי של אנושיות רגילה? (לא). לכן נקרא הדבר היבריס נעורים. אם כן, מדוע הוא נקרא "היבריס" ולא "גאוותנות"? משום שצביון זה הוא ייחודי לצעירים – הם הופכים זחוחים לאחר שלמדו דבר פעוט, הם אינם יודעים מהו מקומם בעולם והם מתייחסים לדבר שלמדו כאל הון. כל האנשים כאלה בצעירותם, עד שהם מתבגרים מעט וחווים מעט מתהפוכות החיים. אז הם הופכים בוגרים ויציבים יותר, ומעדיפים להתנהל יותר בצניעות – כשהם לומדים לעשות משהו, הם לא עושים מזה עניין, ואינם מתעצבים כשהם לא מצליחים לעשות משהו. צעירים הם שחצנים עד מאוד: כשהם לומדים לעשות משהו הם מוכרחים להתרברב בכך, והם חשים זחוחים. לפעמים, כשהם נלהבים, הם מתחילים להרגיש שהתעלו על כל האחרים, שהעולם לא די גדול בעבורם, והם מייחלים לכך שהיו מתגוררים על כוכב אחר. זהו היבריס. בתחילה מתאפיין היבריס הנעורים בכך שאין אדם יודע מה מקומו בעולם, למה זקוקים אנשים ובאיזה נתיב עליהם ללכת בחיים, אילו תנאי מחיה הם מסוכנים ומה עליהם לעשות. זה כפי שאומרים אנשים לעתים תכופות: "הם חסרי יכולת הבחנה, ואין להם מושג לגבי החיים". אנשים בשכבת הגיל הזו אוחזים בצביון ההיבריס הזה, ולכן הם חושפים את הדברים האלה. יש צעירים שחושבים שהם מתעלים על כולם, ואם תאמר משהו שאינו לרוחם, הם פשוט יתעלמו ממך. הורים מתקשים להבין מה חושבים הצעירים – מילה שגויה אחת והם נתקפים זעם ועוזבים בסערה. קשה לתקשר איתם. מדוע הורים בימינו מתקשים להסתדר עם ילדיהם ולחנך אותם? אין זה משום שההורים אינם משכילים ואינם מבינים את ראשם של הצעירים, אלא משום שאופן חשיבתם של הצעירים נעשה לא נורמלי. כל הצעירים אוהבים מגמות גשמיות, והם שבויים של מגמות אלה; הם כולם קורבנות ההקרבה של השטן, הם נעשים מושחתים מהר מדי, והם מתקשים לקלוט זאת. לכן לא קל להיות הורה – הורים מסוימים אפילו יוצאים מגדרם ולומדים פסיכולוגיה של הילד על מנת לחנך את ילדיהם. ילדים רבים כיום סובלים ממחלות משונות כמו אוטיזם ודיכאון, ועל כן קשה להסתדר איתם. לאנשים אין נתיב או הסבר ברור לבעיות הללו, ואינטלקטואלים בבתי הספר ובחברה המציאו ביטויים כגון, "מנטליות מרדנית" או "שלב מרדני". מדוע מונחים כאלה לא היו קיימים בדורות קודמים? המדע כיום התקדם מאוד, וצצו להם כל מיני ביטויים משונים; האנושות הזאת נעשית מושחתת יותר ויותר, והאנושות הרגילה הולכת ומתמעטת. האין זה תוצר של המגמות הרעות בחברה? (כן). ולכן, אתם הצעירים יכולים לשבת כאן כעת, ובאמת רוצים לשמוע את דבריי, להקשיב לי משתף כך, לא משום שאתם נהדרים ומוכנים לבחור בנתיב החתירה אל האמת – אלא בגלל חסדו של האל, משום שהאל לא מסר אתכם לידי העולם או לידיו של השטן. אתה רואה את הצעירים בחברה שלא מוכנים להאמין באל ואין זה משנה מי מנסה לשכנע אותם לעשות זאת. גם לו אני הייתי מדבר איתם, היה זה חסר טעם. האם זה רק עניין של היבריס נעורים? אילו מין אנשים הם? אם אין להם מצפון או היגיון, אזי הם בהמות ושדים ותו לא! האם הם יהיו מסוגלים להבין לו היית מדבר אליהם במילים אנושיות? הקושי לתקשר איתם הוא כבר לא העניין, אלא עצם כך שהם מסרבים להקשיב לחלוטין. הודות לחסדו של האל ולהגנתו אתם מסוגלים לקבל את עבודתו כעת, להבין את דבריו, ולהתעניין בנתיב האמת! ולכן, עליכם להוקיר את ההזדמנות לבצע את חובתכם, ולשאוף לבסס יסוד איתן לאמונתכם באל בזמן הזה. אז תהיו בטוחים, ולא תיסחפו בקלות על ידי המגמות הרעות האלה. ברגע שאנשים נלכדים במגמות הרעות האלה, הם נסחפים על ידן בקלות, וכשתיסחף על ידן שוב, האם האל ירצה בך? לא ולא! האל כבר העניק לך הזדמנות, והוא בהחלט לא ירצה בך יותר. כשהאל לא רוצה בך, נשקפת לך סכנה, ואתה תהיה מסוגל לכל דבר.

כעת משדנו ב"היבריס הנעורים", הבה נדבר על "חוסר יכולת הבחנה". "חוסר יכולת הבחנה" הוא מונח רשמי למדי. בבקשה, הסבירו מהי משמעותו המילולית. (זה כשמישהו לא מבחין בין טוב לרע, והוא חושב שמה שטוב בעיניו תמיד יהיה טוב, ומה שרע בעיניו תמיד יהיה רע, ולא משנה איך מסבירים לו דברים, הוא מסרב להקשיב). (זה כשמישהו לא יודע להבחין בין טוב לרע, ואין לו יכולת הבחנה). זוהי המשמעות המילולית פחות או יותר – כשאדם לא מסוגל להבחין בין טוב לרע, ואינו יודע אילו דברים הם חיוביים ואילו דברים הם שליליים. עקב היבריס הנעורים שלהם, הם אינם קולטים דבר ממה שאנשים אומרים להם, וחושבים: "כל מה שאומרים האחרים הוא שגוי, ומה שאני אומר הוא נכון. שאיש לא ינסה לומר לי מהם פני הדברים, לא אקשיב להם. אהיה עקשן מאוד ואמשיך להתעקש ולדבוק ברעיונות שלי, גם כשאני טועה". זהו סוג הצביון שבו הם אוחזים – הם חסרי יכולת הבחנה. על פניו, הם יכולים לפלוט דוקטרינה אחר דוקטרינה, ולדבר עליהן בבהירות ובהבנה רבות יותר מכל אחד אחר; אם כך, מדוע כשמגיע הרגע לפעול, הם תמיד נעשים פזורי נפש ומבולבלים? הם יודעים היטב מהו הדבר הנכון, אבל הם פשוט מסרבים להקשיב – הם עושים ככל העולה על רוחם, ופועלים איך שמתחשק להם. זוהי גחמנות, וזה מגוחך. אנשים שהולכים אחר מגמות העולם הם מגוחכים למדי. הם חובבים פארקור וקפיצות בנג'י, ואוהבים למצוא ריגושים בשלל ענפי ספורט אתגרי. האין זה מגוחך? גם אתם חובבי פארקור? (אני הייתי פעם). ולמה אהבת את זה? האם לא ידעת שפארקור מסוכן? האם לא ידעת שאתה מסכן את חייך כשאתה עוסק בפארקור? אנשים הם לא עכבישים או לטאות גקו. כשהם מטפסים על חומה, הם לבטח יפלו. לבני אדם אין יכולת כזאת, ומי שאוחז באנושיות רגילה לא ניחן בה. איך יכולתם לאהוב את זה? זה משום שדברים כאלה יכולים להעניק לאנשים מעין גירוי חזותי ורגשי, ולכן אנשים רוצים לעסוק בפארקור. מה מעודד חשיבה כזאת? היא מגיעה מ"ספיידרמן"? האם בתוך תוכו של אדם לא קיימים מנטליות ורצון להציל את העולם, להיות גיבור-על? בהרבה סרטים וסדרות ישנם גיבורים מעופפים שעפים ומקפצים מגג אל גג, ואנשים מעריצים אותם מאוד. כך נשתלים הרעיונות האלה במוחם של הצעירים. ואיך מתאפשר להרעיל אותם כך? הדבר קשור בהעדפותיהם ובעיסוקיהם של אנשים. כולם רוצים להיות גיבורים, להיות סופרמן, שיהיו להם כוחות מיוחדים, לכן הם סוגדים לשטן. אמרו לי, האם אנשים רגילים אוהבים את הדברים המגוחכים האלה? האם אנשים רגילים ניחנו בכוחות המיוחדים האלה? בהחלט לא. האם לא אנשים הגו ודמיינו את כל הדברים האלה? לו הדברים המשונים האלה היו קיימים באמת, האם אלה שניחנו בהם לא היו נתונים לשליטת רוחות רעות? האם פארקור היה קיים בתקופת אדם וחוה? האם בכתבי הקודש כתוב משהו על פארקור? (לא). פארקור הוא תוצר של החברה המודרנית המרושעת; הוא אחת הדרכים שבהן השטן מוליך שולל ומשחית אנשים. השטן מנצל את משיכתם של הצעירים לכל מה שמוזר ומסעיר, ורוקח, יוצר ומפתח סיפורים. כך הוא מוליך שולל את הצעירים האלה חסרי יכולת ההבחנה, וגורם להם לשאוף לכוחות המיוחדים המשונים והמסעירים של השטן. האין הוא מרעיל אנשים? הדברים האלה הופכים לרעל ברגע שהם חודרים למוחם של אנשים. ואם לא תוכל לזהות את הרעל הזה, לא תוכל להתנגד לו לגמרי, ולעולם לא תיפטר מהשפעתו, מהפרעתו ומשליטתו. האם ניתן להסיר את הרעל הזה בקלות? (לא בקלות). כיצד ניתן לפתור את הבעיה הזאת? יש אנשים שלא מוכנים לוותר על הדברים האלה. הם חושבים שהדברים האלה נעימים ולא רעילים, וכשהם חושבים כך, הם לא יכולים להרפות מהם. לכן, על מנת לוודא שלא תיכנע לפיתויי השטן, עליך לעשות כמיטב יכולתך להתרחק מכל מה שעלול לשחוק את לבך ולהרעיל אותך בעוד שיעור קומתך הוא עדיין נמוך, משום שאין לך חוש הבחנה, ואתה עדיין טיפש ומלא היבריס. טרם הצטיידת בכמות מספקת של דברים חיוביים, ואינך אוחז בשום מציאות-אמת. במונחים של אמונה, אתה נטול חיים ושיעור קומה. מה שכן יש לך הוא רק שמץ של מוכנות, רצון להאמין באל. אתה חושב שטוב להאמין באל, שזהו הנתיב הנכון והדרך להיות אדם טוב, ובכל זאת אתה מהרהר, "אינני אדם רע בקרב כופרים, אני אוהב פארקור אבל לא עשיתי שום דבר רע, אני עדיין אדם טוב". האם זה עולה בקנה אחד עם האמת? נדמה לך שאינך אוחז בצביון מושחת רק משום שלא עשית שום דבר רע? אתה חי בקרב מגמות רעות, די בכך כדי להוכיח שלבך מלא דברים רעים.

אמור לי, האם סביבתו של אדם משפיעה עליו רבות? כעת אתה מבצע את חובתך בכנסייה, זוהי הסביבה שאתה נמצא בה; אתה נמצא עם אחיך ועם אחיותיך מדי יום ביומו ומוקף אנשים שמאמינים באל, וגם אתה מאמין באל בדבקות. לו היית ממוקם בקרב כופרים והיית נאלץ להישאר במחיצתם, האם האל עדיין היה מצוי בלבך? לו היית מקיים עמם קשר או חי בקרבם, האם לא היית הולך אחר מגמות בדיוק כמותם? יש כאלה שאומרים, "הכול בסדר, האל משגיח עליי ומגן עליי, לכן לעולם לא אלך בנתיב זה". האם תעז להתחייב לכך? כל עוד אתה אוהב את הדברים האלה ועוסק בהם, תהיה מסוגל ללכת אחר מגמות מרצונך החופשי. אף שתדע בלבך שאין זה בסדר, פשוט תגיד לעצמך באגביות, "סלח לי, אלוהים, טעיתי". עם הזמן, תחדל מתחושת אשמה או מכל תחושה אחרת ותתהה, "איפה האל בכלל? מדוע לא ראיתי אותו?" אתה תפקפק באל ללא הרף, והאמונה שהייתה לך פעם תיעלם לאטה. כשלבך יתכחש לאל לחלוטין, כבר לא תרצה לנהות אחריו, לא תרצה שום קשר לביצוע חובתך, ואף תתחרט על שבחרת לבצע חובה מלכתחילה. מדוע אנשים מסוגלים להשתנות בקלות רבה כל כך? למען האמת, זה לא שהשתנית – אלא שמלכתחילה לא אחזת מעולם במציאות-האמת. אף שעל פניו, אתה מאמין באל ומבצע את חובתך, המחשבות, הדעות ודרכי ההתקשרות הגשמיות והשטניות שבך, וכן הצביונות המושחתים שבתוכך, מעולם לא הורחקו, ואתה עדיין מלא דברים שטניים. אתה עדיין חי על פי הדברים האלה, ולכן שיעור קומתך עדיין נמוך. אתה עדיין מצוי בשלב מסוכן; עדיין אינך מוגן ובטוח. כל עוד אתה אוחז בצביון שטני, תמשיך להתנגד לאל ולבגוד בו. על מנת לפתור את הבעיה הזאת, תחילה עליך להבין אילו דברים הם רעים ושטניים, באיזה מובן הם מזיקים, מדוע השטן עושה את הדברים האלה, אילו רעלים סופגים אנשים כאשר הם מקבלים אותם, ולמה יהפכו אנשים אלה, וכן איזה מין אדם האל דורש מאנשים להיות, אילו דברים מתאימים לאנושיות רגילה, אילו דברים הם חיוביים ואילו דברים הם שליליים. יהיה בידך נתיב אך ורק אם תהיה לך יכולת הבחנה ותוכל להבין את הדברים האלה בבירור. יתרה מזאת, בנימה חיובית, עליך גם לבצע את חובתך באופן יזום, מתוך כנות ונאמנות. אל תתחמק או תתרשל, התייחס לחובתך ולדבר אותו הפקיד האל בידיך בגישה הפוכה להשקפתם של הכופרים ולפילוסופיות של השטן. עליך לאכול ולשתות יותר מדברי האל, לשאוף להבין את כל היבטי האמת, ולהבין באופן ברור מהי המשמעות של ביצוע חובה, ואז ליישם בפועל ולהיכנס לכל היבטי האמת בעת ביצוע חובתך, ובהדרגה להכיר את האל, את עבודתו ואת צביונו. כך, מבלי שתשים לב, מצבך הפנימי ישתנה, יהיו בתוכך יותר דברים חיוביים ופעילים, ופחות דברים שליליים וסבילים, ויכולת ההבחנה שלך תתחזק יותר מאי פעם. כששיעור קומתך יגדל כך, תוכל להבחין בין כל סוגי האנשים, האירועים והדברים בעולם הזה, ותוכל להבין את תמציתן של בעיות. אם תצפה בסרט אותו יצרו כופרים, תוכל לזהות אילו רעלים עלולים אנשים לספוג מהצפייה בו, וכן מה מתכוון השטן להחדיר ולהשתיל באנשים דרך האמצעים והמגמות הללו, וכיצד בכוונתו לשחוק אנשים. בהדרגה תוכל לזהות את העניינים האלה. הצפייה בסרט לא תרעיל אותך, והיא תאפשר לך יכולת הבחנה – אז סוף סוף יהיה לך שיעור קומה של ממש.

לאחר שהם צופים במספר סרטי גיבורי-על ופנטזיה, צעירים מסוימים נעשים נגועים ברצון עז – הם מייחלים ליכולות בלתי רגילות כמו אלה של הדמויות הראשיות. האם אין פירוש הדבר שהם הורעלו? האם הרעל הזה עלול להזיק לך אם לא צפית בסרטים האלה? לא. למה כוונתי? כוונתי היא, שאתה חי בחברה רעה, לכן כאשר שיעור קומתך נמוך ואין לך יכולת הבחנה, ייתכן וישלטו בך גורמים המשתייכים למגמות רעות משום שנתקלת בהם קודם ואתה מתייחס אליהם כאל דברים חיוביים, רגילים ונאותים. זוהי דרך אחת שבאמצעותה השטן מרעיל אנשים. אמרו לי, האין השטן רע? השטן משחית אנשים בדרכים כה רבות! אפשר לומר שכל מי שצפה בסרטים כאלה נתקף רצון עז שכזה. היה ילד אחד שצפה בסרט פנטזיה, ובשעות הפנאי שלו נהג להתרוצץ בחצר כשהוא רכוב על מטאטא. בתחילה, לא משנה עד כמה ניסה לעוף, הוא לא הצליח, ואז יום אחד הוא באמת החל לעוף. הוא לא עשה זאת בכוחות עצמו, אלא כוח חיצוני גרם לו לעוף. לאחר שהחל לעוף, הוא לא התאפק ופלט צעקה משונה בדיוק כמו הדמות בסרט; מעין רוח נכנסה בו. האם רכיבה על מטאטא היא חלק מחיים רגילים של בן אנוש? אפשר לרכוב על סוס או על חמור, מדוע צריך לרכוב על מטאטא ולעוף? האם דבר כזה אפשרי? מיד אפשר לראות שאין זה דבר שבני אדם רגילים עושים. מטאטאים יכולים לעוף אך ורק בעזרת רוחות רעות, כך שזוהי עבודתם של השטן ושל רוחות רעות. השטן ורוחות רעות עושים דברים מדהימים, משונים ומגוחכים שבני אדם רגילים לא עושים. האם יש לכם מעט הבחנה באשר לדברים אותם עושה השטן? כיצד עליכם להתייחס לדברים האלה? האם אינכם צריכים להתנכר להם? כשיש לכם זמן, עליכם לערוך חשבון נפש ולבדוק אילו רעיונות משונים נותרים במוחכם. מדוע מוחכם מלא רעיונות משונים? משום שבני דורכם הורעלו קשות – כולכם רוצים לקפץ מגג אל גג, להיות ספיידרמן או באטמן, או להפוך ליצור נעלה. אלה דברים שלא צריכים להימצא בידי אלה האוחזים באנושיות רגילה. אם אתה מתעקש לחפש דברים שאינם נחוצים לאלה האוחזים באנושיות רגילה, ואם אתה פועל ללא לאות בניסיון לחוות אותם, אתה עלול למשוך אליך רוחות רעות. כשאנשים הופכים נשלטים על ידי רוחות רעות, הם נלקחים בשבי על ידי השטן, ואז נשקפת להם סכנה. כיצד ניתן לפתור את הבעיה הזאת? אנשים צריכים לפנות אל האל דרך קבע. אל להם להיכנע לפיתוי או להניח לשטן להוליכם שולל. בעידן זה של רוע בו שורצים ומתרוצצים שדים ורוחות לא טהורות, אם יש באפשרותך להתפלל לאל למען חסדו והגנתו התמידיים, ולבקש ממנו להשגיח עליך ולהגן עליך כדי שלבך לא יסטה ממנו, ואתה מצליח לעבוד את האל בכנות ומכל הלב, האין זה הנתיב הנכון? (כן). והאם אתם מוכנים ללכת בנתיב זה? האם אתם מוכנים לחיות תמיד תחת השגחתו והגנתו של האל, ותחת המשמעת שלו, או שאתם רוצים לחיות בעולמכם החופשי? כשהאל מטיל עליכם משמעת, לעתים הדבר עלול לגרום לכם סבל גופני קל. האם אתם מוכנים לשאת זאת? (כן). כעת אתם אומרים שאתם מוכנים, אבל כשתחוו זאת במציאות, אתם עלולים להתחיל לרטון. אין זה מספיק להיות מוכנים לסבול, צריך להיות בכם גם רצון לשאוף אל עבר האמת. רק כשתבינו את האמת, תוכלו לעמוד איתן. מטריד שצעירים הם כה לא יציבים, שאין הם ממלאים את חובותיהם הנאותות או חושבים על דברים הולמים, ושאין הם מוכנים לקרוא בדברי האל או לשאוף אל האמת – זה מסוכן. קשה לומר אם סופם יהיה חיים או מוות. כיום ישנם צעירים שהקשיבו לדרשות במשך מספר שנים; הם החלו להתעניין באמת, והם מוכנים לרשום הערות כשהם מקשיבים לדרשות. הם חשים מעין רעב וצמא לצדיקות, והם מסוגלים להבין את האמת. פירוש הדבר הוא שכבר יש להם יסוד, וכל עוד האמת תכה שורש בלבם, הם יהיו בטוחים הרבה יותר. אם ימשיכו לשאוף אל האמת, מובטחת להם היכולת להבין את האמת, להיווכח במציאות-האמת ולזכות בישועה.

האם אתם יודעים מהי החוכמה הגדולה ביותר? בהתבסס על שיעור קומתכם הנוכחי, האם ידוע לכם במה עליכם להתמקד באמונתכם, ומהי החוכמה הגדולה ביותר באשר לאופן חתירתכם והיישום בפועל שלכם? יש אנשים שלא נראים מוכשרים במיוחד כלפי חוץ, והם כל הזמן שקטים ומאופקים. הם לא מרבים לדבר, אבל יש בלבם חוכמה גדולה שאחרים לא ניחנו בה. רוב האנשים לא יכולים לראות זאת, וגם כשכן, הם לא חושבים שמדובר בחוכמה, אלא בדבר לא נחוץ וחסר ערך. האם תוכלו לשער מהי החוכמה הגדולה הזו שלהם? (שלבם תמיד שקט לפני האל, תמיד מתפלל לאל, ותמיד מתקרב אליו). נגעתם מעט בתשובה הנכונה. מהי מטרת ההתקרבות אל האל? (לחפש את רצון האל). האם הכוונה היא להסתמך עליו? (כן). המטרה היא להסתמך על האל. כשאתה מסתמך על האל בכל עניין, האל מעניק לך נאורות, מוביל אותך ומדריך אותך. לא יהיה עליך לגשש בחשכה כאדם עיוור, ותוכל פשוט לפעול על פי דברי האל. האין זה קל הרבה יותר? כבר לא תצטרך להתברבר, תוכל פשוט לפעול כפי שהאל מורה. זה קל ומהיר, וכך לא תצטרך להתיש את עצמך בהליכה סחור-סחור. האל אמר את דבריו בבירור רב, לכן כשאתה מחליט כיצד לפעול, אין לך סיבה לחשוש. האין זו חוכמה? עכשיו אתם מבינים? הרשו לי לומר לכם: החוכמה הגדולה ביותר היא לפנות אל האל ולהסתמך עליו בכל עניין שהוא. אנשים רגילים לא מבינים זאת. אנשים חושבים שהשתתפות בכינוסים נוספים, הקשבה לדרשות נוספות, שיתופים נוספים עם אחיהם ועם אחיותיהם, וכן עוד נטישה וסבל ותשלום מחיר כבד יותר יזכו אותם באישורו של האל ובישועתו. הם חושבים שהחוכמה הגדולה ביותר היא יישום בפועל באופן זה, אבל הם שוכחים את הדבר החשוב ביותר: לפנות אל האל ולהסתמך עליו. פיקחות אנושית וקטנונית נחשבת חוכמה בעיניהם, והם מתעלמים מההשפעה המכרעת שאמורה להיות לפעולותיהם. זוהי טעות. אין זה משנה כמה אמת אדם מבין, כמה חובות הוא ביצע, כמה חוויות הוא צבר כשביצע את החובות הללו, כמה גבוה או נמוך שיעור קומתו, או באיזו מין סביבה הוא נמצא; הדבר שאיש לא יכול בלעדיו הוא הצורך לפנות אל האל ולהסתמך עליו בכל מעשיו. זוהי החוכמה הגדולה ביותר. מדוע אני אומר שזוהי החוכמה הגדולה ביותר? גם אם מישהו כבר מבין כמה אמיתות, האם הן יועילו לו אם אינו מסתמך על האל? יש אנשים שמאמינים באל כבר שנים רבות, והם חוו מספר ניסיונות, יש להם מידת-מה של ניסיון מעשי, הם מבינים מעט אמת ואוחזים בידע מעשי מסוים של האמת, אבל אין הם יודעים להסתמך על האל, ואף אינם מבינים איך לפנות אליו ולהסתמך עליו. האם אנשים כאלה אוחזים בחוכמה? אין טיפשים מהם, אף שהם חושבים שהם חכמים; אין הם יראים את האל וסרים מרע. יש אנשים שאומרים, "אני מבין אמיתות רבות ואוחז במציאויות-האמת. זה בסדר פשוט לפעול על פי העקרונות. אני נאמן לאל ויודע כיצד להתקרב אליו. האם לא די בכך שאני מיישם בפועל את האמת בכל פעם שקורה לי משהו רע? אין צורך להתפלל לאל או לפנות אליו". נכון שיש ליישם את האמת בפועל, אך ברגעים ובמצבים רבים אנשים אינם יודעים לאילו אמיתות ועקרונות-אמת הם קשורים. כל מי שיש לו ניסיון מעשי יודע זאת. לדוגמה, כשאתה נתקל בבעיה, ייתכן שאינך יודע לאיזו אמת קשורה הבעיה הזאת, או איך יש ליישם בפועל את האמת הרלוונטית לבעיה, וליישם אותה. ברגעים כאלה, מה עליך לעשות? לא משנה כמה ניסיון מעשי יש לך, אינך יכול להבין את עקרונות-האמת בכל המצבים. אין זה משנה כמה זמן אתה כבר מאמין באל, כמה חוויות צברת וכמה גיזום ומשמעת חווית; גם אם אתה מבין את האמת, האם תעז לומר שאתה האמת? האם תעז לומר שאתה מקור האמת? יש אנשים שאומרים, "אני יודע בעל פה את כל הביטויים והקטעים הידועים בספר 'הדבר מופיע בבשר'; אינני צריך להסתמך על האל או לפנות אליו. ברגע האמת, אסתמך על דברי האל האלה ואהיה בסדר גמור". המילים אותן שיננת הן סטטיות, אך הסביבות שאתה נתקל בהן – וכך גם מצביך – משתנים ללא הרף. אתה מסוגל לפלוט מילים ודוקטרינות, אך כשקורה לך משהו, אינך יכול לעשות בהן דבר, וזוהי הוכחה לכך שאינך מבין את האמת. גם אם אתה מיטיב לדקלם מילים ודוקטרינות, אין פירוש הדבר שאתה מבין את האמת, לא כל שכן שאתה מסוגל ליישמה בפועל. לכן יש כאן שיעור חשוב מאוד שיש ללמוד. ומהו? שבכל עניין שהוא, אנשים מוכרחים לפנות אל האל, ובעשותם כן הם יוכלו להשיג הסתמכות על האל. רק הסתמכות על האל תעניק להם נתיב ללכת בו ואת עבודתה של רוח הקודש. אחרת, אמנם תעשה דברים בצורה נכונה ומבלי לחלל את האמת, אך אם לא תסתמך על האל, מעשיך הם מעשים טובים של אדם ותו לא, ואין ביכולתם להשביע את רצון האל. משום שאנשים אוחזים בהבנה כה שטחית של האמת, סביר להניח שהם יפעלו על סמך תקנות וייצמדו בעקשנות למילים ולדוקטרינות בכך שישתמשו באותה האמת אל מול מצבים שונים. ייתכן שהם ישלימו עניינים רבים בהתאמה כללית לעקרונות-האמת, אך הדרכת האל ועבודת רוח הקודש לא ניכרות בכך. יש כאן בעיה רצינית, שכן אנשים נתלים בניסיונם ובתקנות שהם מבינים, וכן בדמיונות אנושיים מסוימים, כשהם עושים דברים רבים. הם מתקשים להשיג תפילה אמיתית לאל, וכן לפנות אליו באמת ולהסתמך עליו בכל מעשיהם. גם אם אדם מבין את רצון האל, הוא יתקשה לנהוג כאילו האל מדריך אותו, ועל פי עקרונות-האמת. לכן אני אומר שהחוכמה הגדולה ביותר היא לפנות אל האל ולהסתמך עליו בכל עניין שהוא.

איך אנשים יכולים ליישם בפועל את הפנייה אל האל ואת ההסתמכות עליו בכל עניין שהוא? יש אנשים שאומרים, "אני צעיר, שיעור קומתי נמוך, ואני מאמין באל זמן קצר בלבד. כשקורה משהו, אינני יודע כיצד ליישם בפועל את הפנייה אל האל ואת ההסתמכות עליו". האם זוהי בעיה? האמונה באל רצופה קשיים, ועליך לעבור הרבה תלאות, ניסיונות ומכאובים. על מנת לצלוח אותם בתקופות קשות, אתה נדרש לפנות אל האל ולהסתמך עליו. אם לא תוכל ליישם בפועל את הפנייה אל האל ואת ההסתמכות עליו, לא תוכל לצלוח קשיים ולהאמין באל. הפנייה אל האל וההסתמכות עליו אינן דוקטרינה ריקה מתוכן או מנטרה לשם האמונה באל, אלא אמת עיקרית, אמת שאתם מוכרחים לאחוז בה על מנת להאמין באל וללכת אחריו. יש אנשים שאומרים, "הפנייה אל האל וההסתמכות עליו תקפות רק כשקורה משהו רציני. למשל, על אדם לפנות אל האל ולהסתמך עליו רק כשהוא ניצב אל מול תלאות, ניסיונות, מעצר או רדיפה, בעת מילוי חובותיו, או כשאדם נתקל בקשיים בעת מילוי חובותיו, או בעת הגיזום. אין צורך לפנות אל האל ולהסתמך עליו במקרים זניחים מחיינו האישיים, משום שלאל לא אכפת מכל אלה". האם האמירה הזאת נכונה? היא בהחלט לא נכונה. יש כאן סטייה. אמנם חשוב לפנות אל האל במקרים רציניים, אבל ללא עקרונות, האם תצליחו להתמודד עם המקרים הזניחים ועם הבעיות הקטנות של החיים? בעניינים כגון הלבשה ואכילה, האם תוכלו לפעול ללא עקרונות? בהחלט לא. מה באשר להתמודדותכם עם אנשים ועם בעיות? בהחלט לא. גם בחיי היום-יום ובעניינים זניחים, עליכם לכל הפחות לאחוז בעקרונות שיאפשרו לכם להביא לידי ביטוי צלם אנוש. בעיות הקשורות בעקרונות הן בעיות הקשורות באמת. האם אנשים יכולים לפתור אותן בכוחות עצמם? מובן שלא. לכן עליכם לפנות אל האל ולהסתמך עליו. רק כאשר תזכו בנאורות מן האל ותבינו את האמת, אפשר יהיה לפתור את הבעיות הזניחות האלה. אם אינכם פונים אל האל ומסתמכים עליו, האם אפשר לדעתכם לפתור את הבעיות האלה הקשורות בעקרונות? לא בקלות, זה בטוח. אפשר לומר שאנשים מוכרחים לפנות אל האל ולהסתמך עליו בכל המקרים שאינם ברורים להם ושדורשים מהם לחפש את האמת. כל בעיה הדורשת פתרון בעזרת האמת, בין אם היא גדולה או קטנה, מחייבת פנייה אל האל והסתמכות עליו. זה הכרחי. גם אם אנשים מבינים את האמת ויכולים לפתור בעיות בכוחות עצמם, ההבנות והפתרונות האלה מוגבלים ושטחיים. אם אנשים לא יפנו אל האל ויסתמכו עליו, ההיווכחות שלהם לא תוכל להיות עמוקה אף פעם. למשל, אם אתה חולה היום והדבר משפיע על ביצוע חובתך, עליך להתפלל על כך ולומר, "אלוהים, אני מרגיש לא טוב היום, אני לא מסוגל לאכול וזה משפיע על ביצוע חובתי. עליי לבחון את עצמי. מהי הסיבה האמיתית למחלתי? האם האל מטיל עליי משמעת משום שלא הפגנתי נאמנות בעת מילוי חובתי? אלוהים, אני מבקש שתעניק לי נאורות ושתדריך אותי". כך עליך לזעוק. כך פונים אל האל. עם זאת, בעת פנייתך אל האל, אל לך סתם לפעול על פי נהלים ולציית לתקנות. אם לא תחפש את האמת על מנת לפתור בעיות, תגרום לעיכובים. אחרי שאתה מתפלל לאל ופונה אליו, המשך לחיות את חייך כמצופה ממך, מבלי לעכב את החובה שהוקצתה לך. אם אתה חולה, עליך ללכת לרופא, זה בסדר גמור. בה בעת, עליך להתפלל, להרהר בעצמך, ולחפש את האמת על מנת לפתור את הבעיה. רק יישום בפועל באופן זה הוא ראוי לחלוטין. יש דברים מסוימים, שרק אם אנשים יודעים כיצד לבצעם כראוי, עליהם לעשותם. כך אנשים צריכים לשתף פעולה. אך השגת התוצאות והמטרה הרצויות בעניינים אלה תלויה אך ורק בפנייה אל האל ובהסתמכות עליו. כשמדובר בבעיות שאין לאנשים ראייה ברורה שלהן והם אינם יכולים להסתדר בכוחות עצמם, על אחת כמה וכמה שעליהם לפנות אל האל ולחפש את האמת על מנת לפתור אותן. לאנשים האוחזים באנושיות רגילה אמורה להיות היכולת לפעול כך. אפשר ללמוד רבות מהפנייה אל האל. בעודך פונה אל האל, ייתכן ותזכה בנאורות של רוח הקודש ותהיה לך דרך, או שתפגוש בדברי האל, ותדע כיצד לשתף פעולה, או שאולי האל יארגן בעבורך מצבים שיאפשרו לך ללמוד מהם, ובכך טמונות כוונותיו הטובות של האל. בעודך פונה אל האל, אתה תראה את הדרכתו ואת הנהגתו, והן יעזרו לך ללמוד רבות ולזכות בהבנה טובה יותר של האל. הפנייה אל האל משיגה את התוצאה הזאת. לכן, הפנייה אל האל היא שיעור שאלה שהולכים בעקבות האל מוכרחים ללמוד לעתים תכופות, והם ימשיכו לחוות אותו עד סוף ימיהם. לאנשים רבים יש מעט מדי ניסיון והם אינם יכולים לראות את מעשיו של האל, לכן הם חושבים, "יש המון דברים קטנים שאני יכול לעשות בכוחות עצמי, ואין לי צורך לפנות אל האל בגינם". זוהי טעות. לפעמים דברים גדולים נוצרים מדברים קטנים, ורצון האל חבוי בדברים הקטנים. אנשים רבים מתעלמים מהדברים הקטנים, וכתוצאה מכך, הם מוצאים את עצמם ניצבים אל מול עיכובים רציניים שנגרמים מבעיות קטנות. אלה שבאמת יש להם לב ירא-אל יפנו אל האל, יתפללו אליו, יפקידו בידיו את הכול, בעניינים קטנים כגדולים, ואז יראו כיצד האל מנהיג ומדריך אותם. ברגע שיהיה בידיך ניסיון כזה, תוכל לפנות אל האל בכל עניין שהוא, וככל שתחווה זאת, תגבר תחושתך שהפנייה אל האל בכל עניין שהוא היא מעשית ביותר. כשאתה פונה אל האל בעניין כלשהו, ייתכן שהוא לא יעניק לך תחושה, משמעות ברורה, ואף פחות מכך, הוראות ברורות, אבל הוא יגרום לך להבין את הרלוונטיות של הרעיון המסוים לעניין באופן מדויק, וזוהי דרכו של האל להדריך אותך בשיטה אחרת, ולהעניק לך דרך. אם תוכל לחוש בכך ולהבין זאת, הדבר ייטיב עמך. באותו הרגע ייתכן ולא תבין דבר, אך עליך להמשיך להתפלל ולפנות אל האל. אין בכך כל פסול, ואתה תזכה בנאורות במוקדם או במאוחר. יישום בפועל באופן זה אין משמעו ציות לתקנות, כי אם מענה על צורכי הרוח, וכך אנשים אמורים ליישם בפועל. אולי לא תזכה בנאורות ובהדרכה בכל פעם שתתפלל אל האל או תפנה אליו, אך אנשים מוכרחים ליישם בפועל באופן זה, ואם הם רוצים להבין את האמת, עליהם ליישם בפועל באופן זה. זהו המצב הרגיל של החיים ושל הרוח, ורק כך אנשים יכולים לקיים קשר רגיל עם האל, כך שלבותיהם יהיו קרובים אל האל. על כן אפשר לומר שהפנייה אל האל היא האינטראקציה הרגילה שאנשים מקיימים עם האל בלבם. אין זה משנה אם באפשרותך לזכות בנאורות ובהדרכה מידי האל; עליך להתפלל אל האל ולפנות אליו בכל עניין שהוא. זוהי גם הדרך הבלתי נמנעת לחיים לפני האל. כשאנשים מאמינים באל והולכים אחריו, הלך הרוח שלהם תמיד צריך להיות פנייה אל האל. זה צריך להיות הלך הרוח של אנשים האוחזים באנושיות רגילה. לפעמים פנייה לאלוהים אין פירושה בקשה מאלוהים לעשות דבר מה באמצעות מילים מסוימות, או בקשה שיספק הכוונה או הגנה ספציפיות. במקום זאת, פירוש הדבר הוא שכאשר בני האדם נתקלים בבעיה כלשהי, הם יכולים לקרוא לו בכנות. אם כן, מה אלוהים עושה כאשר בני אדם קוראים לו? כשלבו של אדם מתעורר ועוברת בדעתו המחשבה, "הו אלוהים, אני לא יכול לעשות זאת בעצמי, אני לא יודע איך לעשות זאת, ואני מרגיש חלש ושלילי..." כאשר המחשבה הזאת מתעוררת בו, האם אלוהים לא יודע על כך? כשהמחשבה הזאת עולה בבני האדם, האם לבם כן? כשהם קוראים כך לאלוהים בכנות, האם אלוהים יורד מהשמיים כדי לעזור להם? על אף שייתכן שלא אמרו מילה, הם הפגינו כנות, ולכן אלוהים מסכים לעזור להם. כשמישהו נתקל בקושי מאתגר במיוחד, כשאין לו למי לפנות וכשהוא מרגיש מיואש במיוחד, הוא משליך את יהבו על אלוהים בלבד. איך נשמעות תפילותיו? מהו הלך רוחו? האם הוא כן? האם יש מהילה כלשהי בשלב הזה? רק כאשר אתם בוטחים באלוהים כאילו הוא הסיכוי האחרון שלכם, ומקווים שהוא יעזור לכם, לבכם מוכיח את כנותו. גם אם לא אמרתם מילים רבות, לבכם כבר התעורר. כלומר אתם נותנים את לבכם לאלוהים, ואלוהים מאזין. כשאלוהים מאזין, הוא רואה את הקשיים שלך, ואז הוא הופך אותך לנאור, מכוון אותך ועוזר לך. מתי לבו של אדם הכי מלא כנות? כאשר אדם פונה אל האל כשאין לו מוצא. לב מלא כנות הוא הדבר החשוב ביותר שבו צריך לאחוז בעת הפנייה אל האל. עליך להזדקק לאל באמת ובתמים. הווה אומר, לכל הפחות צריכים לבותיהם של אנשים להיות מלאי כנות ולא שטחיים; עליהם להפעיל לא רק את הפה, אלא גם את הלב. אם אתה מדבר אל האל כלאחר יד ולא מכל הלב, וכוונתך היא בעצם, "כבר יש לי תוכניות משלי, ואני רק מיידע אותך, אלוהים. אני מתכוון לדבוק בהן בין אם תסכים ובין אם לאו. אני פשוט פועל כדי לצאת ידי חובה", אין זה מבשר טובות. אתה מרמה את האל ומשתעשע בו, ובעשותך כך אתה גם מפגין זלזול כלפי האל. כיצד יתייחס אליך האל לאחר מכן? הוא יתעלם ממך וישליך אותך הצדה, ואתה תושפל לחלוטין. אם לא תחפש את האל באופן פעיל ולא תשקיע מאמץ באמת, סופך שתנודה.

רוב האנשים שמאמינים באל נמצאים במצב כזה. הם חיים במצב של חוסר מחשבה ושל חוסר מודעות רוב הזמן, וכשלא קורה שום דבר חריג, כשלא עומד לפניהם קושי רציני, הם אינם יודעים להתפלל לאל ולפנות אליו; כשהם נתקלים בבעיות רגילות הם לא מחפשים את האמת, אלא חיים על פי הידע, הדוקטרינות והנטיות שלהם-עצמם. הם מודעים היטב לכך שהמעשה הנכון הוא הסתמכות על האל, אבל רוב הזמן הם מסתמכים על עצמם ועל התנאים והסביבות המיטיבים הסובבים אותם, וכן על אנשים, על אירועים ועל דברים הפועלים לטובתם. זהו הדבר שאנשים הכי מצטיינים בו. הדבר שהם הכי גרועים בו הוא הסתמכות על האל ופנייה אליו, כי פנייה אל האל היא טרחה רבה מדי בעיניהם, והם חשים שלא משנה כיצד יתפללו אל האל, הם עדיין לא יזכו בנאורות, בהארה או בתשובה מידית; לכן הם מחליטים לחסוך לעצמם את הטרחה ולחפש אדם שיפתור את הבעיה. לכן, בהיבט זה של שיעורי האנשים, הביצוע שלהם הוא הגרוע ביותר, והכניסה שלהם אליו היא הרדודה ביותר. אם לא תלמד כיצד לפנות אל האל ולהסתמך עליו, לעולם לא תראה את האל מבצע בך עבודה, מדריך אותך או מעניק לך נאורות. אם לא תראה את הדברים האלה, בעומק לבך תסיים שאלות כגון "האם האל קיים והאם הוא מדריך את הכול בחיי האנושות" בסימן שאלה במקום בנקודה או בסימן קריאה. "האם האל מדריך את הכול בחיי האנושות?" "האם האל בוחן בדקדקנות את מעמקי לבו של האדם?" אם זה מה שאתה חושב, אתה בצרות. מדוע אתה שואל את השאלות האלה? אם אינך מסתמך על האל ופונה אליו באמת ובתמים, לא תוכל לפתח אמונה אמיתית בו. אם לא תוכל לפתח אמונה אמיתית בו, סימני השאלה האלה יישארו שם לנצח מבחינתך, וילוו את כל מעשיו של האל, ולא תהיה שום נקודה. כשאינכם עסוקים, שאלו את עצמכם, "'אני מאמין שהאל הוא ריבון על כל הדברים כולם' – האם בסוף האמירה יש סימן שאלה, נקודה או סימן קריאה?" כשתהרהרו בכך, למשך זמן מה לא תהיו מסוגלים לומר בדיוק מהו מצבכם. לאחר שתצברו מעט ניסיון, תהיו מסוגלים לראות דברים באופן ברור ולומר בביטחון, "האל הוא אכן ריבון כל הדברים כולם!!!" האמירה תהיה מלווה בשלושה סימני קריאה, זאת משום שתכירו באמת ובתמים את ריבונות האל, ללא צל של ספק. באילו מן ההצהרות האלה אתם מצויים? כשבוחנים את מצביכם ואת שיעורי הקומה שלכם ברגע זה, ניכר שיש בעיקר סימני שאלה, ולא מעט מהם. הדבר מצביע על כך שאינכם מבינים את האמת כלל, ושעדיין קיימים ספקות בלבכם. כשאנשים מלאים ספקות לגבי האל, הם כבר נמצאים על סף סכנה. הם מועדים ליפול ולבגוד באל בכל רגע נתון. ומדוע אני אומר ששיעור קומתם של אנשים הוא נמוך? על סמך מה נמדד שיעור קומתו של אדם? הוא נמדד על סמך כמות האמונה האמיתית באל והידע האמיתי שמצויים בידיו. ומהי הכמות שמצויה בידיכם? האם בחנתם את הדברים האלה בעבר? צעירים רבים מתחילים להאמין באל דרך הוריהם. הם למדו מהוריהם כמה דוקטרינות העוסקות באמונה באל, והם חושבים שאמונה באל היא דבר טוב וחיובי, אבל עדיין אין להם הבנה אמיתית, והם טרם חוו ואישרו את האמיתות שאלה המאמינים באל מוכרחים להבין. לכן יש להם המון סימני שאלה ותפיסות. רוב המילים שיוצאות מפיהם אינן קביעות או קריאות נחרצות כי אם שאלות. זה משום שיש להם ליקויים רבים מדי שמונעים מהם לראות את פני הדברים, וקשה לקבוע אם הם יהיו מסוגלים לעמוד איתן כשיש לכם סימני שאלה רבים בשנות העשרים או השלושים לחייכם זה דבר רגיל, אבל אחרי שתבצעו את חובתכם במשך זמן מה, מכמה מסימני השאלה האלה תצליחו להיפטר? האם תצליחו להחליף את סימני השאלה האלה בסימני קריאה? הדבר תלוי בניסיון שלכם. האם זה חשוב או לא? (זה חשוב). זה חשוב עד מאוד! זה עתה שאלתי, מהי החוכמה הגדולה ביותר? (לפנות אל האל ולהסתמך עליו בכל עניין שהוא). יש אנשים ששומעים את זה ואומרים, "התשובה הזאת פשוטה מדי ושכיחה מדי. זוהי אמרה שחוקה, ואיש אינו אומר אותה בימינו". פנייה אל האל אולי נשמעת כדרך מובנת מאליה ליישום בפועל, אבל זהו שיעור שכל מי שמאמין באל מוכרח ללמוד ולהיכנס אליו במהלך חייו. האם איוב פנה אל האל כשהיה בשנות השבעים לחייו? (כן). וכיצד הוא פנה אל האל? במה התבטאה בדיוק פנייתו אל האל? כשרכושו וילדיו נלקחו ממנו, כיצד הוא פנה אל האל? הוא התפלל בלבו פנימה ועשה כמה דברים כלפי חוץ, ומה נכתב על כך בכתבי הקודש? ("... אִיּוֹב֙ וַיִּקְרַ֣ע אֶת־מְעִל֔וֹ וַיָּ֖גָז אֶת־רֹאשׁ֑וֹ וַיִּפֹּ֥ל אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ" (איוב א' 20).) הוא נפל ארצה ועבד את האל. זהו ביטוי לפנייה אל האל. הוא פעל באדיקות רבה מאוד. האם אתם הייתם יכולים לעשות זאת? (אנחנו עדיין לא מסוגלים לעשות זאת). אם כך, האם אתם מוכנים לעשות זאת? (כן). אם אדם יכול להשתוות ברמתו לאיוב, לירוא את האל ולסור מרע, ולהפוך לאדם תם, אזי אדם זה מושלם! אך בעודכם מבצעים את חובתכם, עליכם להיות מוכנים לשאת קשיים. עליכם להמשיך לשאוף אל עבר האמת. ברגע שתוכלו להבין את האמת ולהתנהל על פי העקרונות, תמלאו אחר דרישותיו של האל. עליכם פשוט לזכור זאת.

1 בינואר, 2015