כתבי הקודש נקראים גם הברית הישנה והברית החדשה. האם אתם יודעים למה מתייחסת המילה "ברית"? ה"ברית" בברית הישנה נובעת מהברית שיהוה כרת עִם עַם ישראל, כשהוא הרג את המצרים והושיע את בני ישראל מידי פרעה. הראיה לברית הייתה כמובן דם השה שנמרח על משקופי הדלתות, שבאמצעותו אלוהים כרת ברית עם האדם, ברית שבה נאמר שכל מי שדם השה היה על מרכז וראש המשקוף של ביתו שייך לבני ישראל, שייך לעם הנבחר של אלוהים, ויהוה יותיר אותו בחיים (משום שיהוה עמד להרוג כל בכור בארץ מצרים, מאדם ועד בהמה). לברית זו יש שני רבדים של משמעות. יהוה לא יגאל אף אדם או בהמה בארץ מצרים. הוא יהרוג את כל הבנים הבכורים ואת כל בכורות הבקר והצאן. לכן, ברבים מספרי הנבואה מופיעים חזונות שלפיהם יהוה ייסר את המצרים כתוצאה מהברית שלו. זהו רובד המשמעות הראשון של הברית. יהוה הרג את הבנים הבכורים ואת כל בכורות הבהמה בארץ מצרים, והוא הותיר בחיים את כל בני ישראל, ופירוש הדבר שיהוה הוקיר את כל אלה שמקורם מארץ ישראל והותיר אותם בחיים. הוא רצה לעשות בהם עבודה בטווח הארוך וכרת את הברית איתם באמצעות דם השה. מאותו רגע ואילך, יהוה לא הרג את בני ישראל, והוא אמר שהם יהיו נבחריו לעולמים. הוא פתח בעבודתו עבור עידן החוק כולו בקרב שנים עשר שבטי ישראל, פרש את כל חוקיו בפני בני ישראל, ובחר מביניהם נביאים ושופטים שהיו במרכז עבודתו. יהוה כרת איתם ברית: כל עוד העידן לא ישתנה, הוא יעבוד רק בקרב הנבחרים. הברית של יהוה הייתה נצחית, מפני שנכרתה בדם ומפני שנכרתה עם העם הנבחר. חשוב מכך, הוא בחר את ההיקף והמטרה לפתיחת עבודתו לעידן כולו, ולכן בני האדם חשבו את הברית לחשובה ביותר. זה רובד המשמעות השני של הברית. למעט ספר בראשית, שהתרחש לפני כריתת הברית, כל ספרי התנ"ך האחרים מתעדים את עבודת האל בקרב בני ישראל לאחר כריתת הברית. מובן שישנם מדי פעם סיפורים על הגויים, אך ככלל, התנ"ך מתעד את עבודתו של אלוהים בעם ישראל. משום בריתו של יהוה עם בני ישראל, הספרים שנכתבו בעידן החוק מכונים "הברית הישנה". הם נקראים כך על שם בריתו של יהוה עם בני ישראל.

הברית החדשה קרויה כך על שם דמו של ישוע שנשפך על הצלב ועל שם בריתו עם כל מאמיניו. הברית של ישוע הייתה כזו: בני האדם היו רק צריכים להאמין בו, כדי שחטאיהם יימחלו בזכות דמו שנשפך, וכך הם יזכו לישועה וללידה מחודשת באמצעותו ויחדלו להיות חוטאים. בני האדם צריכים רק להאמין בו כדי לקבל את חסדו ולא לסבול בגיהינום אחרי מותם. כל הספרים שנכתבו במהלך עידן החסד באו לאחר הברית הזו, והם כולם מתעדים את העבודה והאמירות שהיא הכילה. הם אינם ממשיכים מעבר לישועה של צליבתו של ישוע אדוננו או מעבר לברית. כולם ספרים שכתבו האחים שהאמינו באדוננו ושהיו להן חוויות. לפיכך, גם הספרים האלה קרויים על שם ברית: הם קרויים הברית החדשה. שתי הבריתות האלה כוללות רק את עידן החסד ואת עידן החוק, ואין להן כל קשר לעידן הסופי. לפיכך, כתבי הקודש אינם מועילים רבות לבני האדם בימינו, אלה של אחרית הימים. לכל היותר, הם משמשים כסימוכין ארעיים, אך למעשה, כמעט ואין להם ערך. אולם בני אדם דתיים עדיין נוצרים אותם בלבם יותר מכול. הם אינם מכירים את כתבי הקודש. הם יודעים רק להסביר את כתבי הקודש, ובאופן עקרוני, אינם מודעים למקורותיהם. גישתם כלפי כתבי הקודש היא כזו: הכול בכתבי הקודש נכון, הם לא מכילים אף אי-דיוק או שגיאה. מכיוון שהם החליטו מראש שכתבי הקודש נכונים ושאין בהם שגיאות, הם לומדים אותם ובוחנים אותם בעניין רב. שלב העבודה של היום לא נחזה בכתבי הקודש. מעולם לא הוזכרה עבודת הכיבוש במקומות החשוכים ביותר, משום שזו העבודה הנוכחית. משום שעידן העבודה שונה, אפילו ישוע עצמו לא היה מודע לכך ששלב העבודה הזה ייעשה במהלך אחרית הימים. אם כך, איך יוכלו בני האדם של אחרית הימים לחקור ולמצוא את שלב העבודה הזה בכתבי הקודש?

מרבית בני האדם שמסבירים את כתבי הקודש משתמשים בהיקשים לוגיים ואין להם כל רקע ממשי. הם בסך הכול משתמשים בהיגיון כדי להקיש דברים רבים. שנה אחר שנה, איש לא העז לנתח את כתבי הקודש או לומר "לא" לכתבי הקודש, משום שהספר הזה הוא "הספר הקדוש", ובני האדם עובדים אותו כאל. כך המצב כבר כמה אלפי שנים. אלוהים התעלם מכך, ואיש לא גילה את הסיפור הפנימי של כתבי הקודש. אנו אומרים שהערצת כתבי הקודש היא עבודת אלילים, אך איש מהמאמינים האדוקים האלה אינו מעז לתפוס זאת כך, והם יאמרו לך: "אחי! אל תאמר זאת, זה נורא! איך אתה יכול לחלל את שם אלוהים?" לאחר מכן הם לובשים סבר פנים כאוב: "הו, ישוע הרחום, אדון הישועה, אני מתחנן בפניך שתמחל לחטאיו, יען כי אתה אדוננו אוהב האמת, וכולנו חטאנו. אנא גלה רחמיך כלפינו. אמן." כזו ה"אדיקות" שלהם. איך יהיה קל להם לקבל את האמת? אם תאמר להם זאת, הם יאבדו את עשתונותיהם. איש אינו מעז לחשוב שייתכן שכתבי הקודש נגועים בדעות אנושיות ובתפיסות אנושיות, ואיש אינו יכול לראות את הפגם הזה. חלק ממה שמצוי בכתבי הקודש הוא חוויות וידע של יחידים, חלק הוא הנאורות של רוח הקודש, והם גם מהולים באינטלקט ובמחשבות של בני אנוש. אלוהים מעולם לא התערב בדברים האלה, אך יש גבול: הדברים האלה אינם יכולים לחרוג מהמחשבה הרגילה של בני האדם, ואם הם יעשו זאת, הם יתערבו בעבודתו של אלוהים ויפריעו לה. דברים שחורגים מהמחשבה האנושית הרגילה הם עבודתו של השטן, משום שהם גורמים לבני אדם להתנער מחובתם. זו עבודתו של השטן, והשטן הוא שמכוון אותה, ובאותו רגע, רוח הקודש לא תתיר לך לפעול כך. לפעמים אחים ואחיות אחדים שואלים: "האם מותר לי לעבוד באופן כזה וכזה?" אני מביט בשיעור קומתם ואומר: "מותר!" ישנם גם כאלה שאומרים: "אם אני עובד באופן כזה וכזה, האם מצבי רגיל?" ואני אומר: "כן! הוא רגיל. הוא רגיל ביותר!" אחרים אומרים: "האם מותר לי לעבוד כך?" ואני אומר: "לא!" הם אומרים: "מדוע לו מותר ולי אסור?" ואני אומר: "משום שמה שאתה עושה בא מהשטן, הוא גורם להפרעה, והמניעים שלך סוטים". יש גם מקרים שבהם העבודה לא מרחיקה לכת דיה, והאחים והאחיות אינם מודעים לכך. אחדים מהם שואלים אותי אם מותר לעבוד באופן מסוים, וכשאני רואה שמעשיהם לא יפריעו לעבודה העתידית, אני אומר שזה בסדר. עבודתה של רוח הקודש נותנת לבני האדם היקף. בני האדם אינם חייבים לדבוק ברצונותיה של רוח הקודש במדויק, מכיוון שבני האדם ניחנים בחשיבה רגילה ובחולשות ויש להם אי-אלו צרכים של הבשר, יש להם בעיות אמיתיות, ובמוחם יש מחשבות שהם, עקרונית, אינם יכולים לשלוט בהן. לכל דרישותיי מבני האדם יש גבול. יש כאלה שסבורים שדבריי רב-משמעיים, שאני אומר להם לפעול כאוות נפשם – הסיבה לכך היא שאינך מבין שיש היקף ראוי לדרישותיי. לו המצב היה כפי שאתה מדמיין אותו – לו הייתי מציב אותן דרישות לכל בני האדם, בלי יוצא מן הכלל, ודורש מהם להשיג אותו שיעור קומה – אזי זה לא היה עובד. זו דרישה בלתי אפשרית וזהו העיקרון לעבודה האנושית, לא העיקרון לעבודתו של אלוהים. עבודתו של אלוהים מתבצעת על פי הנסיבות של בני האדם בפועל והיא מבוססת על איכותם הפנימית. זהו גם העיקרון להפצת הבשורה: עליך להתקדם לאט ולתת לטבע לעשות את שלו. רק כשתאמר למישהו את האמת בבירור, הוא יבין, ורק בשלב הזה הוא יהיה מסוגל לשים בצד את כתבי הקודש. לולא אלוהים עשה את שלב העבודה הזה, מי היה מסוגל להפר את המוסכמות? מי היה מסוגל לעשות את העבודה החדשה? מי היה מסוגל למצוא נתיב חדש מחוץ לכתבי הקודש? משום שהתפיסות המסורתיות והמוסר הפיאודלי של בני האדם כה מבישים, אין להם יכולת להשיל מעליהם את הדברים האלה בעצמם, ואף אין להם את האומץ לעשות זאת. זאת בלי לציין כלל כיצד בני האדם בימינו נשבים בקסמן של כמה מילים מתות מכתבי הקודש, מילים שהשתלטו על לבם. איך ייתכן שהם יהיו מוכנים לוותר על כתבי הקודש? איך ייתכן שהם יקבלו בקלות רבה כל כך דברים מחוץ לכתבי הקודש? אלא אם כן תוכל לדבר בבירור על הסיפור הפנימי של כתבי הקודש ועל עקרונות עבודתה של רוח הקודש, כדי שכל בני האדם ישתכנעו לחלוטין – שזהו צורך חשוב ביותר. זאת משום שכל בני האדם הדתיים מעריצים את כתבי הקודש ועובדים אותם כמו את אלוהים, והם גם מנסים לתחום את אלוהים בתוך כתבי הקודש. והמצב הוא כזה שאם הם ישיגו את מטרותיהם פעם אחת, הם יצלבו את אלוהים בשנית.