לא כל דבר בכתבי הקודש הוא תיעוד של דברים שאלוהים אמר באופן אישי. כתבי הקודש פשוט מתעדים את שני השלבים הקודמים בעבודתו של אלוהים, שחלק אחד מהם הוא רישום של חזונות הנביאים, והחלק השני שלהם הוא החוויות והידע שכתבו בני אדם שאלוהים השתמש בהם לאורך העידנים. חוויות אנושיות נגועות בדעות אנושיות ובידע אנושי, וזה דבר בלתי נמנע. ברבים מהספרים בכתבי הקודש יש תפיסות אנושיות, דעות קדומות אנושיות ותובנות אנושיות מגוחכות. מובן שרוב הדברים הם תוצאה של הנאורות וההארה של רוח הקודש, והם תובנות נכונות, אך עדיין אי-אפשר לומר שהם ביטויים מדויקים לגמרי של האמת. השקפותיהם על דברים מסוימים אינן אלא ידע שנבע מניסיון אישי או מנאורות של רוח הקודש. חזונות הנביאים נבעו מהוראות ישירות של אלוהים: הנבואות של ישעיהו, דניאל, עזרא, ירמיהו, יחזקאל ודומיהם נבעו מהוראות ישירות של רוח הקודש. בני האדם האלה היו חוזים והם קיבלו את רוח הנבואה והיו כולם נביאים של התנ"ך. במהלך עידן החוק, בני האדם האלה, שקיבלו השראה מיהוה, התנבאו פעמים רבות בהוראה ישירה של יהוה. ומדוע יהוה עבד בהם? משום שעם ישראל היה העם הנבחר של אלוהים, ועבודת הנביאים הייתה חייבת להתבצע בקרבם. לכן הנביאים יכלו לקבל חזונות כאלה. למעשה, הם עצמם לא הבינו את החזונות של אלוהים אליהם. רוח הקודש אמרה את הדברים האלה דרך פיהם, כדי שבני האדם בעתיד יוכלו להבין את הדברים האלה ולראות שהם באמת עבודתה של רוח האל, של רוח הקודש, ושהם לא נבעו מהאדם, וגם כדי להוכיח להם את קיומה של העבודה של רוח הקודש. במהלך עידן החסד, ישוע עצמו עשה את כל העבודה במקומם, ולכן בני האדם הפסיקו להתנבא. אם כן, האם ישוע היה נביא? ישוע היה נביא, כמובן, אך הוא גם היה יכול לעשות את עבודתם של השליחים. הוא היה יכול גם להתנבא וגם להטיף וללמד בני אדם ברחבי הארץ. אולם העבודה שהוא עשה והזהות שהוא ייצג לא היו אותו דבר. הוא בא לגאול את האנושות כולה, לגאול את האדם מחטא. הוא היה נביא ושליח, אך יותר מכך, הוא היה המשיח. נביא יכול להתנבא, אך אי-אפשר לומר שנביא הוא המשיח. באותה עת, ישוע התנבא הרבה, ולכן אפשר לומר שהוא היה נביא, אך אי-אפשר לומר שהוא היה נביא ומשום כך הוא לא היה המשיח. זאת משום שהוא ייצג את אלוהים עצמו בביצוע שלב בעבודה, ומשום שזהותו הייתה שונה מזו של ישעיהו: הוא בא כדי להשלים את עבודת הגאולה, והוא גם קיים את חיי האדם, ורוח הקודש שרתה עליו באופן ישיר. בעבודה שהוא עשה, לא הייתה השראה מרוח האל ולא היו הוראות מיהוה. במקום זאת, רוח האל עבדה באופן ישיר, ודי בכך כדי להוכיח שישוע לא היה זהה לנביאים. העבודה שהוא עשה הייתה עבודת הגאולה, וההתנבאות הייתה משנית לה. הוא היה נביא, שליח, אך יותר מזה, הוא היה הגואל. לעומת זאת, החוזים יכלו רק להתנבא, והם לא היו מסוגלים לייצג את רוח האל בביצוע כל עבודה אחרת. משום שישוע עשה עבודה כה רבה ששום אדם מעולם לא עשה, ומשום שהוא עשה את העבודה של גאולת האנושות, הוא היה שונה מישעיהו, למשל. העובדה שישנם בני אדם שאינם מקבלים את הזרם של ימינו נובעת מכך שהוא מהווה מכשול עבורם. הם אומרים: "נביאים רבים בתנ"ך אמרו גם כן דברים רבים. על כן, מדוע הם לא היו אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם? אלוהים של ימינו נושא דברים. האם די בכך כדי להוכיח שהוא התגלמותו של אלוהים? אינך מרומם את כתבי הקודש, ואף אינך לומד אותם. אם כן, על סמך מה אתה אומר שהוא התגלמותו של אלוהים? אתה אומר שרוח הקודש מכוונת אותם, ואתה מאמין ששלב העבודה הזה הוא עבודה שאלוהים עושה באופן אישי, אך על מה אתה מסתמך? אתה מתמקד בדבריו של אלוהים כיום ונדמה שאתה מתכחש לכתבי הקודש ושהנחת אותם בצד". ולכן, הם אומרים שאתה כופר וחורג מהמוסכמות.

אם ברצונך לשאת עדות על עבודתו של אלוהים במהלך אחרית הימים, עליך להבין את הסיפור הפנימי של כתבי הקודש, את המבנה של כתבי הקודש ואת מהותם. כיום, בני האדם מאמינים שכתבי הקודש הם אלוהים, ושאלוהים הוא כתבי הקודש. באופן זה, הם גם מאמינים שכל המילים בכתבי הקודש הן מילים שאלוהים דיבר, ושאלוהים אמר את כולן. בני האדם שמאמינים באלוהים אפילו חושבים שלמרות שכל שישים ושישה הספרים בתנ"ך ובברית החדשה נכתבו על ידי בני אדם, כולם נכתבו בהשראה אלוהית והם כולם תיעוד של אמירות מפי רוח הקודש. זו תובנה שגויה של בני האדם והיא אינה עולה בקנה אחד עם העובדות. למעשה, למעט ספרי הנבואה, התנ"ך הוא תיעוד היסטורי. חלק מהאיגרות בברית החדשה הן חוויותיהם של בני אדם, וחלקן נובעות מהנאורות של רוח הקודש. למשל, האיגרות של פאולוס הן פרי עבודתו של בן אדם, כולן נכתבו בהשראת הנאורות של רוח הקודש, והן נכתבו אל הכנסיות והיוו דברי תוכחה ועידוד לאחים ולאחיות בכנסיות. אלה לא היו דברים שאמרה רוח הקודש. פאולוס לא יכול היה לדבר בשם רוח הקודש. הוא לא היה נביא, וודאי שלא היו לו חזונות כשל יוחנן. האיגרות שלו נכתבו לכנסיות של אפסוס, פילדלפיה, גלטיה ולכנסיות אחרות. לפיכך, האיגרות של פאולוס בברית החדשה הן איגרות שפאולוס כתב לכנסיות, והן אינן השראה מרוח הקודש או אמירות ישירות של רוח הקודש. הן בסך הכל דברי תוכחה, נחמה ועידוד שהוא כתב לכנסיות במהלך עבודתו. הן גם מהוות תיעוד של חלק ניכר מעבודתו של פאולוס באותה עת. הן נכתבו לכל האחים והאחיות שמאמינים באדוננו, על מנת שכל האחים והאחיות בכל הכנסיות באותה עת ישמעו בעצתו ויצייתו לדרך ההכאה על חטא של ישוע אדוננו. פאולוס לא אמר בשום פנים ואופן שכל אנשי הכנסיות בהווה ובעתיד צריכים לאכול ולשתות את הדברים שכתב, והוא גם לא אמר שכל דבריו נובעים מאלוהים. בהתאם לנסיבות של כל כנסייה באותה עת, הוא בסך הכול חלק עם האחים והאחיות, הוכיח אותם ועורר בהם אמונה, והוא בסך הכול הטיף או הזכיר לבני אדם והוכיח אותם. דבריו התבססו על העול האישי שלו, והוא תמך בבני האדם באמצעות הדברים האלה. הוא עשה את עבודתו של שליח של הכנסיות באותה עת. הוא היה פועל שישוע אדוננו השתמש בו. לכן היה עליו לקבל את האחריות על כל הכנסיות ולעשות את עבודת הכנסיות, והיה עליו ללמוד את מצבם של האחים והאחיות. משום כך, הוא כתב איגרות לכל האחים והאחיות שמאמינים באדוננו. כל הדברים המעשירים והחיוביים שהוא אמר לבני האדם היו נכונים, אך דבריו לא ייצגו את אמירותיה של רוח הקודש, והוא לא יכול היה לייצג את אלוהים. זוהי הבנה מבישה וזהו חילול קודש עצום להתייחס לתיעוד חוויותיו של אדם ולאיגרות שכתב כאל דברים שאמרה רוח הקודש לכנסיות! הדבר נכון בייחוד בכל הנוגע לאיגרות שפאולוס כתב לכנסיות, מכיוון שהאיגרות שלו נכתבו לאחים ולאחיות על פי הנסיבות והמצב של כל כנסייה באותה עת, ונכתבו כדי להוכיח את האחים והאחיות שמאמינים באדוננו, כדי שהם יוכלו לקבל את חסדו של ישוע אדוננו. האיגרות שלו נועדו להלהיב את האחים והאחיות באותה עת. אפשר לומר שזה היה העול האישי שלו, וגם העול שרוח הקודש נתנה לו. אחרי הכול, הוא היה שליח שהנהיג את הכנסיות באותה עת, שכתב איגרות לכנסיות והוכיח אותן – זו הייתה האחריות שלו. זהותו הייתה בסך הכול זהות של שליח עובד, והוא בסך הכול היה שליח שאלוהים שלח. הוא לא היה נביא או חוזה. עבורו, הייתה לעבודתו שלו ולחייהם של האחים והאחיות חשיבות עליונה. לפיכך, הוא לא יכול היה לדבר בשם רוח הקודש. דבריו לא היו דבריה של רוח הקודש, ועל אחת כמה וכמה לא ניתן לומר שדבריו היו דברי האל. זאת מכיוון שפאולוס היה אך ורק ברוא אל, ובהחלט לא ההתגלמות של אלוהים כבשר ודם. זהותו לא הייתה כשל ישוע. דבריו של ישוע היו דבריה של רוח הקודש. הם היו דברי האל, משום שזהותו הייתה של המשיח, בן האלוהים. איך ייתכן שפאולוס ישתווה לו? אם בני האדם רואים באיגרות או בדברים כגון דבריו של פאולוס אמירות של רוח הקודש ועובדים אותם כאילו היו אלוהים, ניתן רק לומר שיכולת ההבחנה שלהם לקויה. במילים בוטות יותר, האין זה פשוט חילול הקודש? איך ייתכן שאדם ידבר בשם אלוהים? ואיך ייתכן שבני אדם ישתחוו בפני תיעוד של איגרותיו ובפני הדברים שהוא אמר כאילו הם ספר קדוש או שמימי? האם אדם מסוגל לבטא את דברי האל כבדרך אגב? איך ייתכן שאדם ידבר בשם אלוהים? אם כן, מה אתה אומר? האם ייתכן שהאיגרות שהוא כתב לכנסיות אינן נגועות בדעות שלו עצמו? איך ייתכן שהן אינן נגועות בדעות אנושיות? הוא כתב איגרות לכנסיות על סמך חוויותיו האישיות והידע שלו. לדוגמה, פאולוס כתב איגרת לכנסיות הגלטיות שכללה דעה מסוימת, ופטרוס כתב איגרת אחרת ובה השקפה אחרת. איזו מהן באה מרוח הקודש? איש אינו יכול לדעת בוודאות. לפיכך, ניתן רק לומר ששניהם נשאו עול עבור הכנסיות, אך שמכתביהם מייצגים את שיעור קומתם, את האמצעים והתמיכה שלהם לאחים ולאחיות, ואת העול שלהם עבור הכנסיות, והם מייצגים רק עבודה אנושית. הם לא נבעו בשלמותם מרוח הקודש. אם תאמר שהאיגרות של פאולוס הן דבריה של רוח הקודש, אתה מגוחך ואתה מחלל את שמו של אלוהים! האיגרות של פאולוס והאיגרות האחרות בברית החדשה שוות ערך לספרי זיכרונות של אישים רוחניים מן העבר הקרוב. הן במעמד שווה לספריו של השומר ני או לחוויותיו של לורנס, וכדומה. ההבדל הוא רק שהספרים של אישים רוחניים מהעבר הקרוב אינם כלולים בברית החדשה. עם זאת, מהותם של בני האדם האלה זהה: הם בני אדם שרוח הקודש השתמשה בהם בתקופה מסוימת והם לא יכלו לייצג את אלוהים באופן ישיר.

הבשורה על פי מתי בברית החדשה מתעדת את אילן היוחסין של ישוע. בפתיחה, נכתב שישוע היה צאצא של אברהם ושל דוד ובנו של יוסף. בהמשך נכתב שישוע נולד מהתעברות עם רוח הקודש ושהוא נולד לבתולה – ומשמעות הדבר היא שהוא לא היה בנו של יוסף או צאצא של אברהם ושל דוד. עם זאת, רשימת היוחסין מתעקשת לקשר את ישוע ליוסף. לאחר מכן, רשימת היוחסין מתחילה לתעד את תהליך הולדתו של ישוע. נכתב שישוע נולד מהתעברות עם רוח הקודש, שהוא נולד לבתולה ושהוא איננו בנו של יוסף. אולם באילן היוחסין נאמר בבירור שישוע היה בנו של יוסף, ומשום שאילן היוחסין נכתב עבור ישוע, הוא מתעד ארבעים ושניים דורות. כשהתיאור מגיע לדור של יוסף, נכתב בחופזה שיוסף היה בעלה של מרים – דברים שנאמרים כדי להוכיח שישוע הוא צאצא של אברהם. האין זו סתירה? אילן היוחסין מתעד בבירור את השושלת של יוסף, אין ספק שזהו אילן היוחסין של יוסף, אך מתי מתעקש שזהו אילן היוחסין של ישוע. האם זו לא התכחשות לעובדה שישוע נולד מהתעברות עם רוח הקודש? לפיכך, האם אילן היוחסין של מתי איננו רעיון אנושי? זה מגוחך! כך תדע שספר זה לא נבע כולו מרוח הקודש. ייתכן שיש בני אדם שחושבים שלאלוהים חייב להיות אילן יוחסין על פני האדמה. לכן, הם קובעים שישוע הוא הדור הארבעים ושניים לאחר אברהם. זה באמת מגוחך! לאחר שאלוהים ירד ארצה, איך ייתכן שיהיה לו אילן יוחסין? אם אתה אומר שיש לאלוהים אילן יוחסין, אתה מונה אותו על ברואי האל, הלא כן? אלוהים אינו שייך לאדמה. הוא אדון הבריאה, ועל אף שהוא מופיע כבשר ודם, מהותו אינה זהה למהותו של האדם. איך אתה יכול למנות את אלוהים על ברואי האל? אברהם אינו יכול לייצג את אלוהים. הוא היה מושא עבודתו של יהוה באותה עת, הוא בסך הכול היה עבד נאמן שיהוה אישר, והיה אחד מבני ישראל. איך ייתכן שהוא יהיה אביו הקדמון של ישוע?

מי כתב את אילן היוחסין של ישוע? האם ישוע עצמו כתב אותו? האם ישוע בעצמו אמר, "כתבו את אילן היוחסין שלי"? מתי תיעד אותו לאחר שישוע נצלב. באותה עת, ישוע כבר עשה עבודה רבה שהייתה נשגבת מבינתם של תלמידיו, והוא לא סיפק כל הסבר לכך. לאחר שהוא עזב, תלמידיו החלו להטיף ולעבוד בכל מקום, ולמען השלב הזה בעבודה, הם התחילו לכתוב את האיגרות ואת ספרי הבשורה. ספרי הבשורה בברית החדשה נכתבו עשרים עד שלושים שנים לאחר שישוע נצלב. לפני כן, עם ישראל קרא רק את התנ"ך. כלומר בתחילת עידן החסד, בני האדם קראו את התנ"ך. כלומר, בתחילתו של עידן החסד, הם קראו רק את התנ"ך. הברית החדשה יצאה לאור רק במהלך עידן החסד. הברית החדשה לא הייתה קיימת כשישוע עבד. בני האדם תיעדו את עבודתו לאחר שהוא קם לתחייה ועלה השמיימה. רק אז יצאו לאור ארבעת ספרי הבשורה, וכן האיגרות של פאולוס ופטרוס וספר ההתגלות. רק יותר משלוש מאות שנים לאחר שישוע עלה השמיימה, דורות מאוחרים יותר סידרו את כתביהם, ורק אז נוצרה הברית החדשה של כתבי הקודש. רק לאחר שהעבודה הזו הושלמה נוצרה הברית החדשה. היא לא הייתה קיימת קודם לכן. אלוהים עשה את כל העבודה הזו, ופאולוס ושאר השליחים כתבו איגרות רבות מאוד לכנסיות במקומות שונים. בני האדם שחיו אחריהם איגדו את איגרותיהם וצירפו אליהן את החזון הגדול של יוחנן באי פטמוס, שבו הוא ניבא את עבודת האל של אחרית הימים. הסדר הזה נוצר על ידי בני אדם, והוא שונה מהאמירות של ימינו. התיאור כיום הוא על פי שלבי עבודתו של אלוהים, והדברים שבני האדם עוסקים בהם כיום הם העבודה שאלוהים עושה באופן אישי והדברים שהוא מבטא באופן אישי. אתם, בני האנוש, אינכם צריכים להתערב. המילים שבאות ישירות מרוח האל סודרו שלב-אחר-שלב, והן שונות מהסידור של כתבים אנושיים. ניתן לומר שהתיעוד בכתבים ההם היה בהתאם לרמת החינוך ולאיכות האנושית שלהם. הם תיעדו את החוויות של בני האדם, ולכל אחד מהם היו אמצעים שונים לתיעוד ולידע, וכל תיעוד היה שונה. לפיכך, אם אתה עובד את התנ"ך כאילו היה אלוהים, אתה בור וטיפש עד מאוד! מדוע אינך מחפש את עבודתו של אלוהים כיום? רק עבודתו של אלוהים יכולה להושיע את האדם. כתבי הקודש אינם יכולים להושיע את האדם. האדם יכול לקרוא בהם במשך אלפי שנים, ועדיין לא יחול בו שינוי קל שבקלים, ואם תעבוד את כתבי הקודש, לעולם לא תזכה בעבודתה של רוח הקודש. שני שלבי העבודה של אלוהים בעם ישראל מתועדים בכתבי הקודש, ולכן, בתיעוד הזה, כל השמות הם של בני ישראל וכל ההתרחשויות הן של עם ישראל. אפילו השם "ישוע" הוא שם של ישראל. אם תמשיך לקרוא את כתבי הקודש כיום, האם אינך פועל לפי מוסכמות? הדברים שמתועדים בברית החדשה של כתבי הקודש הם עניינים של ארץ יהודה. הטקסט המקורי היה הן ביוונית והן בעברית, ודבריו של ישוע והשם שבו הוא נקרא באותה עת כולם שייכים לשפת האדם. כשישוע נצלב, הוא אמר: "אֵלִי, אֵלִי, לְמָה שְׁבַקְתָּנִי?" האין זו עברית? פשוט משום שישוע התגלם כבשר ודם בארץ יהודה, אך אין זו הוכחה לכך שאלוהים יהודי. כיום, אלוהים התגלם כבשר ודם בסין, ולכן אין ספק שכל מה שהוא אומר הוא בסינית. אולם אי-אפשר להשוות זאת לתרגום הסיני של כתבי הקודש, משום שמקורות הדברים האלה שונים: האחד מגיע מהעברית שתיעדו בני אדם, והשני מגיע מאמירות ישירות של רוח האל. איך ייתכן שלא יהיה כל הבדל ביניהם?