נספח: נספח: ציד חולדות

לאחרונה שמעתי על עניין חדש. הקשיבו וחישבו כיצד זה מתקשר להתנהגויות או לצביונות של אנשים, על מה הסיפור הזה, ואיזה סוג של בעיה הוא ממחיש. לאחר שכמה סינים הגיעו לאמריקה, מלבד ההבנה שהסביבה החברתית והאווירה כאן שונות באופן משמעותי מאלה שסין, היה דבר נוסף שעניין אותם מאוד, והוא שבמדינה זו, לא רק שאנשים היו חופשיים, אלא גם כל מיני בעלי חיים היו חופשיים ביותר, ואף אחד לא הזיק להם. חירות האדם היא כמובן תוצר של מערכות חברתיות, אז מה מביא חירות לכל סוגי החיות? האם זה קשור למערכות חברתיות? (כן.) זה קשור לאופן שבו מערכות חברתיות ומדיניות ממשלתית מגינות על הסביבה הטבעית כולה ומנהלות אותה. כאן, חיות בר נמצאות בכל מקום וניתן לראותן בכל מקום. למשל, ניתן לראות אווזי בר אוכלים עשב בשדה מרעה ליד הכביש המהיר, וישנם פארקים, שדות מרעה ויערות שם ניתן לראות צבאים, דובים או זאבים, כמו גם תרנגולי הודו, פסיונים וכל מיני בעלי כנף וחיות בר נוספות. איזה רושם ראשוני יש לאנשים כשהם רואים מראה כזה? (הם חשים שראו את הטבע.) ואילו מין תחושות יש להם כשהם רואים את הטבע? האם לא יאמרו: "תראו את המדינה הזו שלהם. לא רק שהאנשים בה חופשיים, אפילו החיות כאן חופשיות. עדיף לחזור בגלגול הבא כחיה במקום כזה מאשר לחיות כבן אדם בסין, כיוון שפה אפילו החיות חופשיות, ואף אחד לא מתעלל בהן"? האם אין להם תחושות כאלה? (כן.) עבור אלה ששהו כאן במשך זמן רב, דברים אלה הופכים לשגרתיים וכלל לא יוצאי דופן; הם חושבים שדברים אלה רגילים ביותר. אך לאחר שסביבה מסוג זה הפכה למוכרת, בקרב חלק מהאנשים מתחילות לצוץ מחשבות פעילות: "כל החיות הללו כה חופשיות, ואף אחד לא משגיח עליהן או מטפל בהן, אז האם אני יכול לתפוס ולאכול אותן? זה יכול היה להיות נהדר לו יכולתי לאכול אותן, אבל איני יכול לעשות זאת סתם כך, שמא הן מוגנות על ידי החוק. אני צריך לברר את זה". הוא מברר את המידע ומגלה שהחוק מציין באופן מפורש שחיות בר מוגנות כולן על ידי החוק הלאומי, וכי אסור לאנשים לצוד ולהרוג אותן כאוות נפשם. אם אנשים רוצים לצוד חיות, הם חייבים לעשות זאת באזור ציד מוכרז מטעם המדינה; הם זקוקים גם לרישיון, ויתכן שיצטרכו לשלם עמלה עבור החיות שיתפסו. בקצרה, החוק מגן על חיות בר אלו, ויש לו תנאים ברורים לגביהן. יש אנשים שלא יכולים להבין את החוק להגנת חיות בר, והם תוהים: "ישנם כל מיני מעדני בר, אולם הממשלה לא מתירה לנו לתפוס ולאכול אותם כאוות נפשנו. כמה חבל! בסין, לאף אחד לא אכפת מזה: 'אם אף אחד ידווח, הרשויות לא יחקרו'. כל עוד אף אחד לא יודע על כך, ניתן לתפוס ולאכול חיה. אבל אי אפשר לעשות זאת במדינה דמוקרטית. כאן יש תקנות חוקיות, ואני לא יכול פשוט לעשות ככל העולה על רוחי על שטחם על אנשים אחרים. אבל כל החיות הללו הן בשר ציד; כמה חבל שאנחנו יכולים רק להסתכל עליהן ולא לאכול אותן! אני צריך לחשוב על פתרון. איך אני יכול לאכול את בשר הציד הזה מבלי שאף אחד ישים לב ומבלי לעבור על החוק?" יש אנשים שחושבים על תחבולה ואומרים: "אם אבנה כלוב ואשים בו אוכל טעים למשוך אליו חיות, אתפוס כמה חיות קטנות כגון ארנבות בר, ואז אמצא מקום מבודד כדי להרוג ולאכול אותן, לא אעבור על החוק, נכון? החיות הקטנות הללו לא מוגנות על ידי המדינה, והחוק אינו מכיל תנאים ספציפיים לגביהן. אם אעשה זאת, אוכל לאכול בשר ציד וגם להבטיח שאיני עובר על החוק. זה הטוב משני העולמות." לאחר שרעיון זה מתגבש אצלו, הוא בונה כלוב ומתחיל לצוד. אחרי פחות מיומיים נכנסת חולדה לכלוב, והוא ממהר להרוג ולאכול אותה, וחש כי היא בשר ציד אמיתי! לאיזו מסקנה הוא מגיע לאחר שאכל אותה? "חיות בר הן די טעימות. מעתה אחשוב על דרכים נוספות לאכול סוגים נוספים של בשר ציד. אני לא מפחד לאכול אותן כל עוד אני לא עובר על החוק." הסיפור נגמר כאן.

ישנם אנשים השואלים: "האם זה סיפור אמיתי או מומצא?" לעת עתה, אל תדאגו אם הוא אמיתי או מומצא, או האם הוא באמת קרה. חישבו רק, על בסיס סיפור זה, מה לא בסדר אצל אנשים שעושים מעשים כאלה. האם מעשה כזה הוא טעות חמורה? האם הוא נחשב לעבירה על החוק? האם הוא נחשב לא מוסרי? (אכן.) האם הוא נוגד את המוסר, את האנושיות, או משהו אחר? ראשית, אימרו לי: האם התנהגות כזו ראויה לשבח או לגינוי? באיזו עמדה אתם נוקטים? (גינוי.) לא משנה אם זה נוגד את המוסר, את החוק או את האנושיות, בכל מקרה, התנהגות כזו היא רעה, ואינה מנת חלקם של אנשים בעלי אנושיות. אז מהי? האם סוג זה של צביון או התנהגות מהווה בעיה רצינית? כיצד הייתם דנים מקרה זה לפי אמות המידה שלכם? בחיי היום יום ובקרב כל קבוצת אנשים, האם התנהגות מסוג זה שכיחה? (כן.) אין זה מעשה ערמומי או רע במיוחד, אך הוא לא נאות, ואינו התגלמות שאמורה להופיע אצל אנשים בעלי אנושיות רגילה. איזה סוג של התגלמות זה, בדיוק? נסו לסווג אותו. איזו מין התנהגות זו? האם כדאי לעודד אותה? (לא.) היא לא ראויה לעידוד ואנשים אינם משבחים אותה, לכן יש לגנות ולתעב אותה. התנהגות מסוג זה שכיחה ולעיתים קרובות מופיעה בקרב כל קבוצת אנשים ובחיי היום יום, מבחינים בה בתדירות גבוהה, וישנם אנשים שמתנהגים כך לעתים קרובות. אם כך, האם לא עדיף לבודד אותה ולדון בה, ובכך לאפשר לכל אדם להשיג הגדרה מדויקת של נושא זה, ובשאיפה, גם להתרחק מהתנהגות כזו? האם לא ייטב הדבר? (כן.) אם כך הבה נגדיר זאת – איזה סוג התנהגות זו? האם היא גאוותנית? האם היא עיקשת? האם היא ערמומית? (לא.) האם היא מרושעת? (במקצת.) היא כזו במידת מה. מכל המילים שלמדתם והבנתם, האם ישנן כאלה המגדירות התנהגות כזו? (בזויה.) בזויה, יש בה במקצת מאיכות זו. מילה זו מכילה התנהגות ומהות מסוג זה אך אינה מתארת אותה באופן מלא ומוחלט. התנהגות זו אינה יכולה להיחשב זדונית, כיוון שאם הריגת עכברוש הייתה זדונית, אז הדברת עכברושים הייתה דבר שלילי. הדברת עכברושים היא דבר חיובי; עכברושים פוגעים באנשים, ולכן ראוי להשמידם. אך האם אין הבדל בין השמדתם לבין אכילתם? (יש.) אם כך, כיצד ניתן לתאר התנהגות כזו? על אילו מילים המתקשרות להתנהגות מסוג זה אתם יכולים לחשוב? (שפל.) (אופי עלוב.) אופי עלוב, בזוי, ושפל. בחיי היום-יום, איזו מילה משמשת לתיאור התנהגות עלובה, בלתי הולמת? (מגעילה.) המילה "מגעילה" מתארת התנהגות מסוג זה באופן מדויק וחד משמעי. מדוע היא מוגדרת כ"מגעילה"? אם נאמר שהיא בזויה, אנוכית, או שפלה, זו רק התגלמות אחת הנחשפת על ידי אנשים מגעילים. "מגעילה" מכילה משמעויות רבות – להיות בזוי, מושחת, שפל, אנוכי, לא מוסרי, לא להתנהג יפה, לא להיות כן או גלוי במעשים שלך, ובמקום זה לפעול בדרך ערמומית, ורק לעשות דברים פסולים. אלו הן ההתנהגויות וההתגלמויות השונות של אנשים מגעילים. למשל, אם אדם רגיל רוצה לעשות משהו, כל עוד זה ראוי, הוא יעשה זאת באופן גלוי, ואם זה מפר את החוק, הוא יוותר ולא יעשה זאת. אנשים מגעילים הם לא אותו דבר; הם ישיגו את מטרותיהם ויהי מה, ויש להם אסטרטגיות לנקוט בצעדים נגד מגבלות החוק. הם עוקפים את החוק ומחפשים דרכים להשיג את מטרותיהם, לא משנה אם המעשה תואם לאתיקה, למוסר או לאנושיות, וללא קשר להשלכות. לא אכפת להם מאף אחד מאלה, והם רק מחפשים להשיג את מטרותיהם בכל אמצעי אפשרי. זה נקרא להיות "מגעיל". האם יש לאנשים מגעילים יושרה או כבוד? (לא.) האם הם אנשים אציליים או עלובים? (עלובים.) באיזה אופן הם עלובים? (אין קו בסיסי מוסרי להתנהגותם.) זה נכון, לאנשים מסוג זה אין קו בסיסי מוסרי או עקרונות בהתנהלותם; הם לא לוקחים בחשבון את ההשלכות, ופשוט עושים מה שהם רוצים. לא אכפת להם מהחוק, ממוסר, אם המצפון שלהם יכול להכיל את מעשיהם או לא, או אם מישהו מוקיע, שופט או מגנה אותם. הם אדישים לכל זה, ולא אכפת להם כל עוד הם זוכים בהטבות ונהנים. דרך העשייה שלהם היא מושחתת, החשיבה שלהם מתועבת, ושני אלו מבישים. זו המשמעות של להיות מגעיל. האם ניתן להחליף את המילה "מגעיל" בהתגלמויות של אותם צביונות ספורים עליהם דיברנו קודם? זה לא יתאים כל כך. המילה "מגעיל" די מיוחדת, אז האם אנשים מגעילים הם אנשים מסוג מיוחד? הם לא. האם בכם יש משהו מגעיל? (כן.) מהן ההתגלמויות הספציפיות של זה? (לפעמים, אחרי שאנשים שוטפים את פניהם, הם משאירים מים על כל השיש ולא מנגבים אותו. וכשאנשים מסיימים לאכול, הם לא מנקים את גרגירי האורז ואת מרק הירקות מהשולחן. כשהבגדים שלהם מתלכלכים, הם פשוט משליכים אותם הצידה למקום כלשהו מבלי לקפל אותם. אני חושב שגם אלה התגלמויות של "מגעיל".) למעשה, כל הדברים הללו הם פרטים קטנים של חיי היום-יום, ולהיות חסר היגיינה זה לא באמת להיות מגעיל, זה קשור לחיים כחלק מהאנושות. אם מישהו לא עושה מעשים שמיטיבים עם האחרים בתוך הקבוצה, ואם הוא לא מחונך או לא מתנהג יפה, וממאיס את עצמו על אנשים וגורם לאחרים לתעב אותו, ולא יודע לציית לחוקים או למערכות במקומות אליהם הוא מגיע, ואין לו את המודעות הזו, האם לא חסר משהו באנושיות שלו? (אכן.) מה חסר? חסר בה ההיגיון. האם לאנשים כאלה לא חסר כבוד? (כן.) אין להם כבוד, אין להם יושרה, והם חונכו באופן גרוע. זה קשור לקו בסיסי בהתנהגות אנושית, ולמימוש של אנושיות רגילה. אם הם לא יכולים אפילו לעמוד בדרישות אלה, כיצד יוכלו ליישם בפועל את האמת? כיצד יוכלו להלל את האל? כיצד יוכלו לפעול על פי עקרונות-האמת? הם כה רחוקים מעשיית הדברים הללו. לאנשים מסוג זה אין מצפון או היגיון – האם קל לנהל אותם? האם קל להם להשתנות? לגמרי לא קל. אז כיצד הם יכולים להשתנות? זה תלוי בהשגחה, בריסון ובעידוד שלהם על ידי כולם. במקרים חמורים, כולם צריכים להתייצב ולבקר אותם. מה מטרת הביקורת הזו? מטרתה לסייע להם, לעזור להם להתנהג יפה, ולעצור אותם מלעשות דברים מחפירים בעלי טעם רע. אז למה בדיוק המושג 'להיות מגעיל' מתייחס? מהם התסמינים וההתגלמויות העיקריות שלו? ראו אם התיאור שלי מדויק או לא. למה מקבילים אנשים מגעילים? הם מקבילים לחיות פרא לא מאולפות שחונכו רע, וההתגלמויות העיקריות לכך הן יהירות, גסות, חוסר איפוק, התנהגות פזיזה, חוסר קבלה של האמת אפילו במקצת, כמו גם עשיית כל שעולה על רוחם, חוסר הקשבה לאחרים, סירוב לתת למישהו לנהל אותם, נועזות לפעול נגד כל אחד, וחוסר התחשבות בכל אחד. אימרו לי, האם ההתגלמויות השונות של "מגעיל" הן חמורות? (אכן.) לכל הפחות, צביון זה של יהירות, חוסר היגיון והתנהגות פזיזה הוא חמור ביותר. גם אם נדמה שאנשים כאלה לא עושים דברים ששופטים את האל או מתנגדים לו, בגלל הצביון היהיר שלהם, סביר ביותר שהם יעשו רע ויתנגדו לו. כל המעשים שלהם הם התגלויות של הצביונות המושחתים שלהם. כשאנשים הופכים למגעילים עד לנקודה מסוימת, הם הופכים לבנדיט ולשטן, ובנדיטים ושטנים לעולם לא יקבלו את האמת – ניתן רק להשמיד אותם.

האם יש ערך בשיח אודות סיפור זה? (כן.) על אף שסיפור זה אינו עוסק במהות הטבע או בצביון של האדם, הוא נוגע להתנהגותו של האדם, שאינה כה שונה או בלתי קשורה למהות האדם. כיצד יש לקרוא לסיפור זה? הבה ניתן לו שם בעל משמעות סמלית שאינו פשוט מדי. (ציד חולדות.) "ציד חולדות" הוא שם טוב למדי. מישהו תפס חולדה באופן "חוקי לגמרי" ואמר: "מה אני יכול לעשות? היא רצה לכאן ואני מרחם עליה. חוץ מזה, היא פצועה. אם היא תרוץ בחזרה החוצה, היא תמות, ואז חיות אחרות יאכלו אותה ממילא, אז למה שאני לא אוכל אותה? האם זה לא יהיה חוקי לגמרי?" כדי לאכול את החולדה הזו, הוא המציא את כל התירוצים והסיבות הללו, ואז אכל אותה במצפון נקי. זה נקרא להיות מגעיל. זה לא שאנשים באמריקה לא יכולים לאכול בשר, ולכן לא שווה לעשות את כל המאמץ הזה. זה מסוג הדברים שאנשים מגעילים עושים. האם אנשים רגילים עושים דבר כזה? האם אנשים בעלי אנושיות ויושרה עושים דבר כזה? (לא.) מדוע אינם עושים זאת? זה קשור ליושרה. אלה שהם גנבים חסרי תקנה בטבעם תמיד גונבים, חומסים, ועושים דברים מבישים. האם חסר להם משהו בבית? לא בהכרח. מאחר שהם מגעילים, הם חייבים לגנוב, ונשענים על גניבה כדי לספק את ההעדפות שלהם ואת הצביון החמדני שלהם שאינו יודע שובע. מעשים כאלה מביאים נחמה לליבם. לולא היו עושים מעשה שכזה, הם היו מוטרדים. זו המשמעות של 'מגעיל'. כעת אסכם את הסיפור ואעבור לנושא המרכזי.

לפני שאדון בנושא המרכזי, הבה נהרהר בתוכן השיתוף הקודם שלנו. ניתן לחלק את החובות שעל אנשיו הנבחרים של האל לבצע לשש קטגוריות עיקריות. סיימנו לדון בקטגוריה הראשונה, אנשים המבצעים את חובת הפצת הבשורה. הקטגוריה השנייה היא אלה המבצעים את חובת המנהיגים והעובדים בכנסייה ברמות השונות. ניתן לחלק את חברי קטגוריה זו לשני סוגים עיקריים, ובפעם הקודמת דנו באחד מהסוגים הללו, דהיינו צוררי המשיח. כיצד עובדים צוררי המשיח, אילו התגלמויות יש להם ואילו דברים הם עושים שיכולים להגדיר אותם כצוררי המשיח – סיווגנו את ההתגלמויות והצביונות הללו של צוררי המשיח. אילו פריטים ספציפיים נכללו שם? (פריט ראשון: הם מנסים לכבוש את לבבותיהם של אנשים; פריט שני: הם תוקפים ומרחיקים את המתנגדים; פריט שלישי: הם מרחיקים ותוקפים את מי שעוסקים בחתירה אל האמת; פריט רביעי: הם מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם; פריט חמישי: הם מטעים בני אדם, מפתים אותם, מאיימים עליהם ושולטים בהם.) בפעם הקודמת, סוכמו חמישה פריטים, ואתם זכרתם את כולם. כעת זיכרו את הפריטים הבאים. פריט שישי: הם מתנהגים בדרכים ערמומיות, הם שרירותיים ודיקטטוריים, הם לעולם לא משתפים עם אחרים והם מאלצים אחרים לציית להם; פריט שביעי: הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים; פריט שמיני: הם רוצים שאחרים יתמסרו רק להם, לא לאמת או לאל; פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית; פריט עשירי: הם מתעבים את האמת, מחללים בעזות מצח את העקרונות ומזלזלים בסידורי בית האל; פריט אחד עשר: הם אינם מקבלים גיזום וגם אין להם גישה של חזרה בתשובה כשהם עושים דבר רע, אלא במקום זאת הם מפיצים תפיסות ומעבירים ביקורת על אלוהים בפומבי; פריט שנים עשר: הם רוצים לסגת כשאין להם מעמד או תקווה לזכות בברכות; פריט שלושה עשר: הם שולטים בכספי הכנסייה וגם שולטים בלבבות האנשים; פריט ארבעה עשר: הם מתייחסים לבית האל כאל התחום האישי שלהם; פריט חמישה עשר: הם לא מאמינים בקיומו של אלוהים, והם מתכחשים למהות המשיח. ישנם 15 פריטים בסך הכול, וכולם מנתחים וחושפים את ההתגלמויות השונות של צוררי המשיח. חמישה-עשר הפריטים הללו מסכמים במהותם את ההתנהגויות, ההתגלמויות והצביונות השונים שיש לצוררי המשיח. נדמה שחלקן הן התנהגויות על פני השטח, אך מאחורי התנהגויות אלו נמצאת מהות צביון צוררי המשיח. מבחינת המשמעות המילולית שלהם, האם 15 פריטים אלה אינם קלים להבנה? כולם מנוסחים בשפה פשוטה, במובן מסוים הם קלים להבנה, כאשר בנוסף, מה שכל אחד מהם מסכם מתייחס להתגלמויות, התגלויות ומהות האדם. כל פריט הוא סוג של צביון; הוא לא התנהגות או מחשבה חולפת. מהו צביון? כיצד ניתן להסביר מהו צביון? צביון משמעו שלא משנה לאן יפנה האדם – מחשבותיו, רעיונותיו, העקרונות שלפיהם הוא פועל, שיטות הפעולה שלו והמטרה אליה הוא חותר לא משתנים יחד עם שינויים בזמן ובמיקום הגיאוגרפי. אם דרך פעולתו של האדם נעלמת ברגע שסביבתו משתנה, זו אינה התגלות של צביון מושחת, אלא התנהגות חולפת. למה מתייחס צביון אמיתי? (הוא יכול לשלוט באדם בכל זמן ובכל מקום.) זה נכון, הוא יכול לשלוט במילותיו ובמעשיו של האדם ללא קשר לזמן ולמקום, ללא הגבלות מותנות או השפעות; זו מהות. מהות היא הדבר שעליו נשען האדם כדי לשרוד; היא לא תשתנה בהתאם לשינויים בזמן, במקום או בגורמים חיצוניים אחרים. זוהי מהותו של האדם. יש אנשים שאומרים: "יש בי פחות או יותר את כל 15 ההתגלמויות של צוררי המשיח שתיארת, אבל איני חותר למעמד ולא נולדתי עם שאיפות כלשהן. מלבד זאת, אין עלי שום אחריות כרגע. אינני עובד או מנהיג, ואינני אוהב להיות באור הזרקורים, האם לפיכך מהות טבעם של צוררי המשיח אינה רלוונטית לי? אם אינה רלוונטית, האין זה נכון שאיני צריך להקשיב לשיתופים הללו או להשוות את עצמי אליהם?" האם כאלה הם פני הדברים? (לא.) אם כך, כיצד עלינו להתייחס להתגלמויות הללו של צוררי המשיח? כיצד עלינו להתייחס לאמיתות עליהן דנים בשיתוף אודות התגלמויות אלו? עלינו להבין את האמת ולהכיר את עצמנו בשיתופים הללו, ואז למצוא את הנתיב הנכון, לסגל עקרונות בביצוע חובתנו ובשירות האל. רק בדרך זו ניתן להשתחרר מנתיב צוררי המשיח ועלות על נתיב של הפיכה למושלם. אם אתם יכולים לקשר את התגלמויות צוררי המשיח אליכם, זו תהיה אזהרה, תזכורת, חשיפה ושיפוט עבורכם. אם אינכם יכולים לקשר אותן אליכם, אך אתם יכולים לחוש שגם לכם יש מצבים כאלה, עליכם לנסות להרהר ולהכיר את עצמכם טוב יותר, ולשאוף אל האמת כדי לפתור את המצבים הללו. בדרך זו תוכלו בהדרגה גם להשליך מעליכם את הצביונות המושחתים שלכם ולהימנע מצעידה בנתיב של צוררי המשיח.

ניתוח של האופן שבו צוררי משיח מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם

נושא השיתוף שלנו היום, הוא הפריט הרביעי בגילויים השונים של צוררי משיח: מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם. מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם, מתרברבים, מנסים לגרום לאנשים להוקיר אותם ולסגוד להם – האנושות המושחתת מסוגלת לעשות דברים אלה. כך אנשים מגיבים באופן אינסטינקטיבי כשהם נשלטים על ידי אופיים השטני ודבר זה משותף לכל האנושות המושחתת. כיצד אנשים בדרך כלל מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם? כיצד הם משיגים את המטרה של לגרום לאנשים לחשוב טובות עליהם ולסגוד להם? הם מעידים כמה עבודה הם ביצעו, כמה הם סבלו, כמה השקיעו מעצמם ומהו המחיר ששילמו. כלומר, הם מרוממים את עצמם על ידי כך שהם מדברים על ההון שלהם, דבר שמעניק להם עמדה גבוהה יותר, חזקה יותר ובטוחה יותר במחשבה של הזולת, כך שיותר אנשים מעריכים, מוקירים ומעריכים אותם ואף סוגדים להם ומעריצים אותם והופכים לחסידים שלהם. כדי להשיג את המטרה הזו, אנשים עושים דברים רבים שעל פני השטח מעידים לאל, אבל בעיקרון מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם. האם פעולה בדרך זו היא סבירה? הם מעבר לתחום של הרציונליות ואין להם בושה, כלומר, הם מעידים ללא בושה על מה שעשו למען אלוהים ועד כמה סבלו בשבילו. הם אפילו מתהדרים ביכולותיהם, בכישרונותיהם, בניסיונם, בכישורים המיוחדים שלהם, בטכניקות החכמות שלהם להתנהלות בעולם, באמצעים שבהם הם משתמשים כדי לשחק באנשים וכן הלאה. השיטה שלהם לרומם את עצמם ולהעיד על עצמם היא להתרברב ולהמעיט מערכם של אחרים. הם גם מסווים ועוטפים את עצמם, מסתירים את חולשותיהם, את חסרונותיהם ואת הליקויים שלהם מאנשים כדי שאלה יראו תמיד רק עד כמה הם מבריקים. הם אפילו אינם מעזים לספר לאנשים אחרים כשהם מרגישים שליליים. אין להם אומץ להיפתח ולשתף עם אחרים וכאשר הם עושים משהו לא בסדר, הם עושים כמיטב יכולתם להסתיר זאת ולחפות על כך. הם לעולם אינם מציינים את הנזק שהם גורמים לעבודת הכנסייה במהלך מילוי חובתם. אולם כאשר הם תורמים תרומה קטנה כלשהי או נוחלים הצלחה קטנה כלשהי, הם ממהרים להתרברב בכך. הם לא מסוגלים לחכות עד שיכריזו קבל עם ועדה עד כמה הם מוכשרים, עד כמה איכותם גבוהה, עד כמה הם יוצאי דופן ועד כמה הם טובים יותר מאנשים רגילים. האין זו רוממות עצמית ועדות על עצמם? האם רוממות עצמית ועדות של אדם על עצמו הן משהו שעושה אדם בעל מצפון והיגיון? לא. אם כן, כשאנשים עושים זאת, איזה צביון מתגלה בדרך כלל? גאוותנות. זה אחד הצביונות העיקריים שמתגלים, ואחריו ערמומיות, הכרוכה בעשיית הכול על מנת לגרום לזולת להוקיר אותם. הדברים שלהם משכנעים לחלוטין ומכילים באופן ברור מניעים ותוכניות, הם מתפארים, ועם זאת מסוגלים להסתיר את העובדה הזו. התוצאה של דבריהם היא שהם גורמים לאחרים הרגשה שהם טובים יותר מהזולת, שאיש אינו משתווה להם, שכל האחרים נחותים מהם. האין זה נכון שתוצאה זו מושגת באמצעים ערמומיים? איזה צביון מצוי מאחורי אמצעים כאלה? והאם יש בו מרכיבים של רשעות? (אכן, יש.) זהו סוג של צביון מרושע. ניתן לראות שהאמצעים האלה שהם מפעילים מכוונים על ידי צביון ערמומי – אז למה אני אומר שהוא מרושע? איזה קשר יש לכך לרשעות? מה דעתכם: האם הם יכולים להיות גלויים לגבי המטרות שלהם כאשר הם מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם? הם אינם יכולים. אבל תמיד מצוי במעמקי לבם רצון ודבריהם ומעשיהם משרתים רצון זה, והמטרות של הדברים ושל המעשים שלהם שמורות בחשאיות מוחלטת. הם, למשל, משתמשים בהטעיה או בטקטיקות מפוקפקות כדי להשיג מטרות אלו. האם חשאיות כזו אינה ערמומית מטבעה? האם לא ניתן לכנות ערמומיות שכזו רשעות? (כן.) אכן ניתן לקרוא לכך רשעות והיא חודרת עמוק יותר מאשר ערמומיות. הם משתמשים בדרך או בשיטה מסוימת כדי להשיג את מטרותיהם. צביון זה הוא ערמומיות. אולם, השאיפה והרצון השוכנים עמוק בליבם שאנשים תמיד ילכו בדרכם, יעריצו אותם ויסגדו להם לעיתים קרובות מכוונים אותם לרומם את עצמם ולהעיד על עצמם, ולעשות מעשים חסרי מצפון וחסרי בושה. מהו צביון זה? הוא מגיע לרמה של רשעות. רשעות היא יותר מסתם צרות אופקים או ערמומיות ושקר. אם אדם יכול לעבור משחיתות רגילה לרמה של רשעות, האין זה אומר שהוא מושחת באופן עמוק יותר? (כן.) אם כך, הסבירו את רמת הרשעות – מהי דרך מתאימה לתאר אותה? מדוע אדם עובר משחיתות רגילה לרשעות? האם אתם מצליחים להתבונן בנושא זה באופן ברור? מה ההבדל בין ערמומיות לרשעות? מבחינת האופן שבו הם מתבטאים, יש קרבה גדולה בין רשעות לבין ערמומיות, אך רשעות חמורה יותר – היא הקצנה של ערמומיות. אם למישהו יש צביון מרושע, הוא אינו אדם ערמומי באופן רגיל, כיון שערמומיות רגילה יכולה להופיע אצל שקרן פתולוגי או אדם שאינו כן מאוד במעשיו, ואילו רשעות היא חמורה יותר ושוכנת ברמה עמוקה יותר מאשר ערמומיות. ערמומיות של אדם עם צביון מרושע גדולה וחמורה יותר מאשר אצל האדם הממוצע; אמצעי הפעולה והשיטות שלו, והתחבולנות שמאחורי פעולותיו פיקחיים וחשאיים יותר, ורוב האנשים לא מצליחים לראות דרכם. זוהי רשעות.

כיצד צורר משיח שמרומם את עצמו ומעיד על עצמו שונה מהאדם הממוצע העושה את אותו הדבר? לעיתים קרובות האדם הממוצע מתרברב, מנסה לגרום לאנשים להוקיר אותו, וגם מפגין ביטויים של צביונות ומצבים כאלה, אז במה שונה צורר משיח שמרומם את עצמו ומעיד על עצמו מאדם רגיל שעושה את אותו הדבר? היכן טמון השוני? עליך להבין זאת – אל תכליל את כל גילויי ההתרברבות והרוממות המזדמנים של האדם תחת קטגוריית צוררי משיח. האין זו טעות מושגית? (כן.) אם כך כיצד ניתן להגיע לידי בידול באופן ברור בעניין זה? היכן נמצא ההבדל? אם תוכל לבטא זאת באופן ברור, תוכל גם להבין לעומק מהי מהותו של צורר משיח. נסה זאת. (דרך פעולתו של צורר משיח היא חשאית יותר; הוא משתמש באמצעים שנראים ראויים מאוד כדי להטעות אנשים. נדמה שהוא מדבר על נושא ראוי, אבל בן רגע, הוא מתחיל לרומם את עצמו ולהעיד על עצמו, מבלי שאף אחד ישים לב. האמצעים שלו חשאיים למדי.) אמצעים חשאיים למדי – זה מבדל אותו באופן שבו הוא מרומם את עצמו ומעיד על עצמו. מה עוד? אמרו לי, מה מהות ההבדל בטבעה של רוממות עצמית ועדות עצמית כאשר הדבר נעשה באופן מודע ובאופן לא מודע? (הכוונות שונות.) האין זה ההבדל? (כן.) כאשר אדם ממוצע בעל צביונות מושחתים מרומם את עצמו ומתהדר בעצמו, זה רק לשם התרברבות. ברגע שהתרברב, זה סוף פסוק, ולא אכפת לו אם אנשים יעריכו אותו יותר או פחות. הכוונה שלו אינה מוגדרת; היא רק צביון ששולט בו, כלומר גילוי של הצביון. זה הכול. האם קל לשנות סוג כזה של צביון? אם האדם בו מדובר חותר אל האמת, הוא יוכל להשתנות בהדרגה כאשר יחווה גיזום, שיפוט, וייסורים. הוא ירכוש בהדרגה תחושת בושה והיגיון, והוא פחות ופחות יפגין התנהגות מסוג זה. הוא יגנה התנהגות כזו, ינקוט איפוק וירסן את עצמו. זו הכוונה בלרומם את עצמו ולהעיד על עצמו באופן לא מודע. על אף שהצביונות הנכללים אצל מי שמרומם את עצמו ומעיד על עצמו באופן מודע ולא מודע הם זהים, טבעם של השניים שונה. כיצד הם שונים מבחינת טבעם? מי שמרוממים את עצמם ומעידים על עצמם באופן מודע עושים זאת מתוך כוונה. אנשים שעושים זאת אינם מדברים כבדרך אגב – בכל פעם שהם מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם, הם מטפחים כוונות מסוימות ומטרות נסתרות, והם עושים זאת עם שאיפות ורצונות שטניים. על פניו, זה נראה כמו אותו סוג של ביטוי. בשני המקרים, אנשים מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם, אך כיצד האל מגדיר אדם שמרומם את עצמו ומעיד על עצמו באופן לא מודע? כביטוי של צביון מושחת. וכיצד האל מגדיר מישהו שמרומם את עצמו ומעיד על עצמו באופן מודע? כמישהו שרוצה להטעות אנשים, שנחוש לגרום לאנשים להעריך אותו, להעריץ אותו, לכבד אותו ואז לנהות אחריו. דרך פעולתו מטעה מטבעה. לכן, ברגע שיש לו כוונה להטעות אנשים ולהשתלט על אנשים כדי שינהו אחריו ויעריצו אותו, הוא ישתמש בכמה אמצעים ושיטות בדרך שיחתו ופעולתו שיכולים בקלות להטעות את אלה שאינם מבינים את האמת ושאין להם בסיס עמוק. אנשים אלה לא רק חסרי הבחנה, נהפוך הוא, הם חושבים שמה שאדם זה אומר הוא נכון, והם עשויים להעריך ולכבד אותו, ולאורך זמן יעריצו אותו ואפילו ינהו אחריו. תופעה שכיחה ביותר בחיי היומיום, היא זו שבה נדמה לאדם שהוא מבין דרשה טוב למדי לאחר ששמע אותה, אך מאוחר יותר כשמשהו קורה לו, הוא לא יודע כיצד לפתור אותו. הוא פונה לאל בחיפוש, אך זה לא מניב פירות, ובסוף, הוא נאלץ לפנות למנהיג שלו כדי לברר את העניין ולבקש ממנו פתרון. כל פעם שקורה לו משהו, הוא מבקש מהמנהיג שלו לפתור את זה. זה כמו שאופיום הופך להתמכרות ולדפוס אצל חלק מהאנשים, ובבוא הזמן, הם לא יוכלו להמשיך מבלי לעשן אותו. לכן, צוררי המשיח שמרוממים את עצמם ומעידים על עצמם הופכים מבלי משים לסוג של סם עבור אלה ששיעור קומתם נמוך, ומי שהם חסרי הבחנה, טיפשיים ובורים. בכל פעם שקורה להם משהו, הם יתייעצו עם צורר המשיח לגביו, ואם צורר המשיח לא ייתן הוראה, הם לא יעזו לבצע שום דבר, גם אם כולם כבר סיימו לדון בנושא והגיעו להסכמה עליו. הם חוששים להתנגד לרצון צורר המשיח ולהיות מדוכאים, לכן בכל עניין, הם מעיזים לפעול רק לאחר שצורר המשיח אומר את דברו. גם כאשר הבינו בבירור את עקרונות-האמת, הם לא מעזים להחליט או לטפל בעניין, ובמקום זה מחכים לגזר דין ולהחלטה הסופית מפי ה"אדון" שהם מעריצים. אם אדונם לא אומר דבר, מי שמטפל בעניין לא ירגיש בטוח לגבי מה שעליו לעשות. האם האנשים האלו לא הורעלו? (כן.) זו המשמעות של להיות מורעל. כדי שהם יהיו מורעלים כל כך עמוק, כמה עבודה נדרשת מצורר המשיח, וכמה רעל הוא צריך לזרוע בתוכם? אם צורר המשיח היה מרבה לנתח את עצמו ולומד להכיר את עצמו, ולעיתים קרובות היה חושף בפני אחרים את חולשותיו, טעויותיו ועבירותיו, האם כולם עדיין היו מעריצים אותו כך? לחלוטין לא. נדמה שצורר המשיח משקיע מאמץ ניכר לרומם את עצמו ולהעיד על עצמו, ולכן הוא נוחל כזו "הצלחה". זו התוצאה בה הוא חפץ. בלעדיו, אף אחד לא יידע כיצד לבצע את חובותיו כהלכה, וכולם יהיו אובדי עצות. ניכר כי בזמן שהוא שולט באנשים אלה, צורר המשיח זורע בהם בחשאי רעלים רבים ועושה זאת במאמץ רב! אם הוא היה חוסך במילים, האם האנשים הללו עדיין היו מוגבלים כך על ידו? לחלוטין לא. כשצורר המשיח מצליח להשיג את מטרתו לגרום לאנשים להעריץ אותו, להוקיר אותו ולהקשיב לו בכל עניין, האם לא עשה רבות ואמר רבות לרומם את עצמו ולהעיד על עצמו? איזה תוצאה הוא משיג בעשותו כך? תוצאה של היעדר נתיב בקרב אנשים וחוסר יכולת שלהם להמשיך לחיות בלעדיו – כאילו שהשמיים יפלו והארץ תחדל לנוע בלעדיו, ולאמונה באל לא יהיה ערך או משמעות, והאזנה לדרשות תהיה חסרת תועלת. כמו כן, אנשים חשים שיש תקווה כלשהי בחייהם כשצורר המשיח נמצא סביבם, והם יאבדו כל תקווה אם צורר המשיח ימות. האם אנשים אלה לא נשבו בידי השטן? (כן.) והאין זה מגיע לאנשים כאלה? (כן.) מדוע אנו אומרים שזה מגיע להם? האל הוא האחד בו אתם מאמינים, לכן מדוע אתם סוגדים לצוררי משיח ונוהים אחריהם, ונותנים להם להגביל ולשלוט בכם בכל אשר תפנו? יתרה מזאת, ללא קשר לחובה אותה אדם מבצע, ביתו של האל מספק לאנשים עקרונות וחוקים ברורים. אם ישנו קושי שאדם לא יכול לפתור בעצמו, עליו ממישהו שמבין את האמת, ולחפש מן העליון בנושאים חמורים יותר. אך לא רק שאינכם מחפשים את האמת, נהפוך הוא, אתם מעריצים ומוקירים אנשים, ומאמינים למה שאומרים צוררי משיח אלה. לפיכך הפכתם למשרתי השטן, ואתם יכולים להאשים רק את עצמכם, הלא כן? האם אין זה מגיע לכם? רוממות עצמית ועדות עצמית הן התנהגות וביטוי משותפים לצוררי משיח, וזהו אחד הביטויים הנפוצים ביותר ביותר. מהו המאפיין העיקרי באופן שבו צוררי המשיח מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם? כיצד זה שונה מהאופן שבו האדם הממוצע מרומם ומעיד על עצמו? העניין הוא שלצוררי משיח יש כוונה משלהם שעומדת מאחורי פעולה זו, והם לחלוטין נוקטים בה באופן מודע. הם מטפחים כוונות, רצונות ושאיפות, וההשלכות של האופן שבו הם מרוממים את עצמם כך נוראיות מכדי להרהר בהן – הן יכולות להטעות אנשים ולשלוט בהם.

אתן דוגמה. אתם יכולים לבחון האם סוג זה של ביטוי וצביון קשור לרוממות עצמית ועדות עצמית. פעם היה מנהיג שעבד עבור הכנסייה במקום מסוים במשך שנתיים או שלוש. הוא נדד בין כנסיות, עד שלבסוף נטע שורשים כאן. למה הכוונה בזה שהוא נטע שורשים? הכוונה היא לכך שרוב האנשים הכירו אותו והעריכו אותו, והוא היה מוכר למדי באותו מקום. ברגע שאנשים ראו אותו, הם היו מסבירים לו פנים, מציעים לו את מושביהם, ונותנים לו משהו טעים לאכול. לא נשמעו קולות התנגדות, אף אדם לא חלק עליו; כולם הכירו את המנהיג הזה טוב למדי, ובעומק ליבם כולם הסכימו עם דרך פעולתו וקיבלו את מנהיגותו. לא ברור כמה עבודה המנהיג עשה שם, כמה דיבר, או על מה דיבר; פרטים אלה אינם ידועים, אך לסיכום, רוב האנשים הסכימו במידה רבה עם מנהיגותו. לאחר שעבר זמן מה, המנהיג אמר: "האחים והאחיות כאן כולם צייתנים ומסורים, והכול הולך כשורה בכנסייה בכל המובנים. למרבה הצער, יש דבר אחד שאינו משביע רצון לגמרי, והוא שהסביבה כאן נוראית. אם הסביבה הייתה הולמת, היינו מוצאים יום שמשי יפה ללכת לפארק גדול לכינוס ענק עם אלפי אנשים, והיינו מפרסמים את האמת באמצעות מיקרופון וזוג רמקולים גדולים, וגורמים לעוד אנשים להאמין באל. או אז, האם לא תישא עבודתנו פרי?" לאחר ששמעו זאת, כולם אמרו "אמן" והסכימו לזה. אימרו לי, האם ישנה בעיה עם המשפט "היינו מפרסמים את האמת"? (כן.) מה הבעיה? (המנהיג התייחס לעצמו כאילו הוא האל.) כולכם זיהיתם שיש כאן בעיה, אבל לא האנשים המבולבלים שהיו שם. הם אפילו הגיבו למשפט זה ב"אמן"! האם האמת מתפרסמת על ידי המנהיג? מיהו? הוא מנהיג פשוט; הוא עבד מספר שנים ואז החל לחשוב שהוא נעלה יותר מכולם ושכח מי הוא, ואפילו רצה לבטא את האמת – זו תהיה משימה קשה עבורו. מה זה מוכיח? זה מוכיח שהוא לא ידע מי הוא, ולא ידע איזו חובה הוא מבצע. כיוון שיש לו צביון שכזה, האם חלק כלשהו בעבודתו או בדבריו הרגילים עולה בקנה אחד עם האמת? עבודתו ודבריו הרגילים ללא ספק רוויים במילים מבולבלות ושטניות, ולחלוטין אינם יכולים להשיג את התוצאה של תמיכה והשקייה בכנסייה. הוא לא יודע מהי האמת, קל וחומר מהי המשמעות של הבעת האמת. לאחר שעבד במקום כלשהו שנתיים או שלוש בלבד, הוא חש שיש לו מעט מוניטין והון, ואז שכח מי הוא, חש די טוב עם עצמו ורצה לבטא את האמת. האם תפיסה מוטעית שכזו אינה דוחה? מאין מגיעה תפיסה מוטעית שכזו? האם הייתה לו הפרעה נפשית, או שהיה זה דחף רגעי? הוא עשה מעט עבודה, אף אחד בכנסייה המקומית לא התנגד לו, ונראה שהכול מתנהל על מי מנוחות עבורו, אז הוא האמין שהכול זה תוצאה של העבודה שעשה, ולפתע חש שהוא לזקוף זאת לזכותו. הוא חשב, "אם אני יכול לעשות עבודה כזו משמעותית, האם אינני האל? ואם אני האל, אז אני חנוק נורא כעת – אם הסביבה החיצונית הייתה טובה יותר, הייתי יכול לבטא את האמת!" מחשבה זו צצה במוחו לפתע. האם משהו אינו בסדר עם הראש שלו? (כן.) משהו לא בסדר עם הראש שלו. האם לא חסר לו היגיון? האם המעשים והדברים של השטן וצוררי משיח יכולים להיות בעלי היגיון של אנושיות תקינה? לחלוטין לא. מנהיג זה עשה מעט עבודה והניב תוצאות מסוימות, ואז לפתע שכח שהוא בן אנוש. האם היכולת שלו לפלוט מילים חסרות היגיון שכאלה אינה קשורה לצביונות שלו? (כן.) כיצד היא קשורה? במסגרת הצביונות שלו, האם הוא מוכן להיות חסיד? האם הוא יודע שהוא רק חסיד פשוט של האל? לחלוטין לא. הוא מאמין שמעמדו וזהותו מכובדים ביותר ועולים על כל האחרים. האם אינכם מכירים סוג זה של התנהגות ואת טבעה? מדוע השטן הושלך מן השמיים? (הוא רצה להיות במעמד שווה לאל.) זה מפני שהוא רצה להיות במעמד שווה לאל. כי השטן לא ידע את מקומו ביקום, לא ידע מי הוא, ולא ידע את מידתו, כאשר האל הרשה לשטן להתהלך באותו מקום כמוהו, השטן החל לחשוב שהוא האל. הוא רצה לעשות את הדברים שהאל עשה, הוא רצה לייצג אותו, להחליף אותו ולהכחיש את קיומו, וכתוצאה מכך, הושלך אל בין השמיים והארץ. צוררי משיח עושים אותו דבר, טבע פעולותיהם דומה, ומקורם זהה לזה של השטן. עבור צורר משיח, ביטוי כזה אינו גילוי מזדמן או תוצאה של גחמה – זה לחלוטין השליטה של טבעם השטני וגילויו הטבעי של צביונם השטני. מהו טבעו של ביטוי המנהיג שדיברתי עליו כעת? (זהו טבעו של צורר משיח.) מדוע אנו דנים בביטוי זה ביחס לפריט מרומם את עצמו ומעיד על עצמו? כיצד טבעו של ביטוי זה קשור למרומם את עצמו ומעיד על עצמו? מה היה טבען של המילים "לפרסם את האמת?" שהוא אמר? מדוע אני אומר שמילים אלה קשורות לרוממות עצמית ולעדות עצמית? (המנהיג האמין שהוא מסוגל למסור לאנשים את האמת.) לזה הוא התכוון. כשאמר דברים כאלה, אנשים ששמעו אותו חשבו, "יש לך גינונים מרשימים כל כך, ואתה יכול לדבר בטון כזה – האין זה סוג הטון שהאל אמור לדבר בו? האין זה סוג הסגנון המרשים והשאיפה שאמורים להיות לאל? האם מנהיג זה לא השיג את מטרתו לרומם את עצמו ולהעיד על עצמו? הוא גרם לאנשים לפתח באופן בלתי מודע תחושות של כבוד, סגידה והערצה כלפיו. האם זה לא היה המקרה? (כן.) זוהי הופעתו הדוחה של צורר משיח; זהו צורר משיח שמרומם את עצמו ומעיד על עצמו בחשאי.

האם יש ביטויים נוספים לרוממות עצמית ולעדות עצמית? כולכם צריכים להרהר על עצמכם ביחס לעניין זה. האם הייתם עושים דבר כמו להעיד על עצמכם? האם המצפון וההיגיון שלכם יכולים לרסן אתכם ולמנוע מכם מלעשות מעשה מביש שכזה? אם אתם יכולים לרסן את עצמכם, זה מוכיח שיש לכם רציונליות, ושאתם שונים מצוררי משיח. אם אינכם בעלי רציונליות, ויש לכם שאיפות ורצונות כאלה, ואתם גם מסוגלים לעשות מעשה כגון להעיד על עצמכם, אז אתם בדיוק כמו צורר משיח. אז מה במקרה שלכם? האם אתם נוהגים באיפוק? אם יש לכם לב ירא-אל, תחושת בושה ורציונליות, אזי על אף שאתם רוצים לעשות את הדברים הללו, אתם תיקחו בחשבון שהם יפגעו באל והוא יתעב אותם, ואז תוכלו להתאפק ולא תעזו להעיד על עצמכם. אם תתאפקו פעם אחת ואז פעמיים, כוונות ומחשבות אלה יתחילו להצטמצם בהדרגה, אט אט. תהיה לכם יכולת הבחנה ברעיונות אלה ותחושו שהם בזויים ודוחים, הדחפים והרצונות שלכם לעשות מעשים כאלה יפחתו, ובהדרגה תצליחו להתאפק ולשלוט בעצמכם במידה כזו, שרעיונות אלה יעלו בתדירות פחות ופחות גבוהה. אם אתם מודעים להם אך אינכם מצליחים להתאפק, ואתם מחזיקים בכוונות עזות במיוחד, רק מעוניינים לגרום לאנשים לסגוד לכם, וחשים חוסר שביעות רצון אם אף אחד לא סוגד לכם או הופך לחסיד שלכם, ואתם מתמלאים בשנאה, ורוצים לעשות מעשה, ומצליחים באופן חסר מצפון להעיד על עצמכם ולהתרברב – אז אתם צוררי משיח. ה במקרה שלכם? (כשאני מודע להם, אני יכול להתאפק.) על מה אתם מסתמכים כדי להתאפק? (אני מסתמך על מעט ידע אודות האל ועל הלב ירא-האל שיש לי.) אם יש לאדם לב ירא-אל, הוא יכול לגלות איפוק. איפוק אינו מושג על ידי עצירה או חסימה של עצמך, אלא הוא תוצאה המושגת דרך הבנת האמת ויראת האל. האדם מרסן את עצמו בדרך של רציונליות וקוגניציה, ובו זמנית, מגלה איפוק כי יש לו שמץ של לב ירא-אל והוא מפחד לפגוע באל. אם הרציונליות שלך אינה מצליחה לרסן אותך, וגם אין לך לב ירא-אל, ואם אינך חש בושה כאשר אתה מעיד על עצמך ומעוניין להמשיך ולעשות זאת, ולא תוותר עד שתשיג את מטרתך, אז טבע הדבר שונה – אתה צורר משיח.

הטכניקות והביטויים שיש לצוררי משיח כדי לרומם את עצמם ולהעיד על עצמם הם רבים. חלקם כרוכים בכך שצוררי משיח מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם, ומדברים על כל יתרונותיהם, בעוד שאחרים כוללים דרכים שונות כגון שימוש בהתנסחות עקיפה או בשיטות שגורמות בעורמה לאנשים להוקיר אותם ומאפשרות להשיג את מטרתם, שהיא לגרום לאנשים להעריץ אותם, לסגוד להם, ולהפוך לחסידים שלהם, ואפילו לתפוס מקום בליבם של אנשים – זה טבעה של התנהגות כזו. צביון צוררי המשיח של רוממות עצמית ועדות עצמית שונה מזה של אנשים רגילים מבחינת טבעו, התוצאות שאליהן הוא מוביל וכן אופני הביטוי שלו והכוונות והמטרות שבבסיסו. יתרה מזאת, האם אנשים המרוממים את עצמם ומעידים על עצמם פשוט מדברים על כל האיכויות שלהם? לעיתים, הם מדברים גם על הצדדים הרעים שלהם, אבל האם הם באמת מנתחים ומנסים ללמוד על עצמם בעשותם זאת? (לא.) אם כך, כיצד ניתן לגלות שהידע העצמי שלהם אינו כן, ושלמעשה הוא אינו טהור ויש כוונה מאחוריו? כיצד עלינו להבין נושא זה לעומק? הנקודה המרכזית כאן היא שבו בזמן שהם מנסים ללמוד על עצמם ולחשוף את חולשותיהם, פגמיהם, חסרונותיהם והצביונות המושחתים שלהם, הם גם מחפשים תירוצים וסיבות לפטור את עצמם מאשמה. האם אומרים לאנשים בחשאי: "כולם מסוגלים לטעות, לא רק אני. גם אתם מסוגלים לטעות. הטעות שאני עשיתי נסלחת; זו טעות קטנה. אם אתם הייתם עושים את הטעות הזו, זה היה מקרה חמור בהרבה משלי, כי לא הייתם מהרהרים בעצמכם ומנתחים את עצמכם. על אף שאני טועה, אני יותר טוב מכם ויש לי יותר רציונליות ויושרה." כאשר כולם שומעים זאת, הם חושבים, "אתה צודק לחלוטין. אתה כל כך מבין את האמת, ואתה בעל שיעור קומה. כשאתה עושה טעויות, אתה מסוגל להרהר בעצמך ולנתח את עצמך; אתה הרבה יותר טוב מאתנו. אם אנחנו טועים, אנחנו לא מהרהרים בעצמנו ומנסים להכיר את עצמנו, ומתוך פחד ממבוכה, איננו מעזים לנתח את עצמנו. יש לך שיעור קומה ואומץ גדולים יותר מאשר לנו". אנשים אלה טעו אך עדיין זכו להערכה מצד אחרים והפליגו בשבחי עצמם – איזה צביון זה? חלק מצוררי המשיח מיומנים ביותר בהעמדת פנים, בהונאה של אחרים, ובהצגת חזות. כשהם נתקלים באנשים שמבינים את האמת, הם מתחילים לדבר על הידע העצמי שלהם וגם אומרים שהם שדים ושטנים, שאנושיותם רעה, ומגיע להם להיות מקוללים. נניח שתשאל אותו, "כיון שאמרת שאתה שד ושטן, אילו מעשים רעים ביצעת?" והוא יאמר: לא עשיתי דבר, אבל אני שד. ואני לא רק שד; אני גם שטן!" ואז תשאל אותו, "כיון שאתה אומר שאתה שד ושטן, אילו מעשים רעים של שד ושטן ביצעת, וכיצד התנגדת לאל? אתה מסוגל לומר את האמת אודות המעשים הרעים שביצעת?" הוא יאמר: "לא עשיתי שום דבר רע!" ואז תדחק בו עוד ותשאל: "אם לא עשית שום דבר רע, מדוע אתה אומר שאתה שד ושטן? מה אתה מנסה להשיג באומרך זאת?" כשאתה נעשה רציני מולו באופן זה, לא יהיה לו מה לומר. למעשה, הוא עשה הרבה דברים רעים, אבל הוא בשום פנים ואופן לא יחלוק אתך את העובדות בנושא. הוא פשוט ידבר גבוהה גבוהה ויפלוט כמה דוקטרינות כדי לדבר על הידע העצמי שלו באופן חלול. כאשר מדובר באופן הספציפי שבו הוא מושך אליו אנשים, מרמה אותם, מנצל אותם על בסיס רגשותיהם, לא מתייחס לאינטרסים של בית האל ברצינות, פועל בניגוד לסידורי העבודה, מרמה את העליון, מסתיר דברים מהאחים ומהאחיות, ועד כמה הוא פוגע באינטרסים של בית האל, הוא לא יאמר מילה אחת על עובדות אלה. האם זה ידע עצמי אמיתי? (לא.) באומר שהוא שד ושטן, האם אין הוא מעמיד פנים שיש לו ידע עצמי כדי לרומם את עצמו ולהעיד על עצמו? האם אין הוא משתמש בשיטה זו? (כן.) האדם הממוצע לא יכול לראות מבעד לשיטה זו. כאשר מנהיגים מסוימים מודחים, הם נבחרים מחדש זמן קצר לאחר מכן, וכשאתה שואל על הסיבה לכך, חלק מהאנשים אומרים: "למנהיג הזה יש איכות טובה. הוא יודע שהוא שד ושטן. למי עוד יש כזו רמה של ידע עצמי? רק אנשים שממש חותרים אל האמת הם בעלי ידע כזה. אף אחד מאתנו לא יכול להשיג ידע כזה על עצמו; לאדם הממוצע אין שיעור קומה כזה. משום כך, כולם בחרו בו שוב". מה קורה כאן? אנשים אלה הוטעו. מנהיג זה ידע שהוא שד ושטן אך עדיין נבחר על ידי כולם, לכן איזו השפעה והשלכה יש לדבריו אודות היותו שד ושטן על אנשים? (זה גורם לאנשים להעריך אותו.) נכון מאוד, זה גורם לאנשים להעריך אותו יותר. כופרים קוראים לשיטה זו "נסיגה לצורך התקדמות". כלומר, כדי לגרום לאנשים להעריך אותו יותר, הוא קודם כל צריך לומר דברים רעים על עצמו כדי שאחרים יאמינו שהוא יכול להיפתח וללמוד על עצמו, שיש לו עומק, תובנה והבנה מעמיקה, ולכן כולם סוגדים לו יותר. ומה התוצאה של כך שכולם סוגדים לו יותר? כשמגיע הזמן לבחור שוב מנהיגים, הוא עדיין נחשב האדם המושלם לתפקיד. האין שיטה זו חכמה למדי? אם הוא לא היה מדבר על הידע העצמי שלו באופן זה או אומר שהוא שד ושטן, ובמקום זה פשוט היה שלילי, כשאחרים היו רואים זאת, הם היו אומרים, "ברגע שאתה מודח ומאבד את מעמדך, אתה הופך לשלילי. נהגת ללמד אותנו לא להיות שליליים, וכעת השליליות שלך אף חמורה יותר משלנו. לא נבחר בך". אף אחד לא יעריך מנהיג זה. על אף שכולם עדיין יהיו חסרי הבחנה לגביו, לכל הפחות לא יבחרו בו שוב כמנהיג, ואדם זה לא ישיג את מטרתו לגרום לאחרים להעריך אותו. אך מנהיג זה נוקט ביוזמה באומרו: "אני שד ואני שטן; האל עלול לקלל אותי ולשלוח אותי לרמה השמונה עשרה של הגהינום, ולא יתיר לי להיוולד מחדש לנצח נצחים!" חלק מהאנשים מרחמים עליו בשומעם זאת ואומרים: " מנהיגנו סבל כה הרבה. הו, כמה עוול נעשה לו! אם האל לא יתיר לו להיות מנהיג, אנחנו נבחר בו." כולם תומכים במנהיג זה במידה שכזו, ואם כך, האם הם לא הולכו שולל? הכוונה המקורית של מילותיו אושרה, ומוכיחה כי הוא אכן מוליך שולל אנשים בדרך זו. לעיתים, השטן מוליך שולל אנשים על ידי רוממות עצמית ועדות עצמית, ולעיתים הוא מסוגל להודות בטעויותיו בדרך עקיפה כשאין לו ברירה אחרת, אך כל כולו העמדת פנים שמטרתה לעורר סימפטיה והבנה מצד אנשים. הוא אפילו יאמר: "אף אחד לא מושלם. לכולם יש צביונות מושחתים וכולם עלולים לטעות. כל עוד אדם יכול לתקן את הטעות, זה אומר שהוא אדם טוב". כשאנשים שומעים זאת, הם חשים שזה נכון, וממשיכים לסגוד לסגוד לשטן ולנהות אחריו. שיטתו של השטן היא להכיר באופן יזום בטעויותיו, ובחשאי לרומם את עצמו ולהרים את מעמדו בליבם של אנשים, כדי שהם יקבלו כל מה שקשור בו – אפילו את השגיאות שלו – ואז יסלחו עליהן ובהדרגה ישכחו מהן, ובסופו של דבר, יקבלו את השטן לחלוטין, יהפכו לנאמניו עד המוות, לעולם לא יעזבו או ינטשו אותו, וינהו אחריו עד הסוף. האם אין זו שיטת הפעולה של השטן? כך השטן פועל, וצוררי משיח גם משתמשים בשיטה כזו כשהם פועלים על מנת להגשים את שאיפותיהם ומטרותיהם לגרום לאנשים לסגוד להם ולנהות אחריהם. ההשלכות הנובעות מכך הן זהות, וכלל אינן שונות מההשלכות שיש להולכת השולל של אנשים ולהשחתתם בידי השטן.

כאשר אנשים מסוימים מדברים על הידע העצמי שלהם, הם מציירים את עצמם כבלגן כשרויים בבלבול מוחלט וכלא-יוצלחים, ואפילו אומרים שהם שדים ושטנים, שמגיע להם להיות מקוללים, ושהם לא היו מתלוננים לו האל היה מסלק אותם. אולם, לאנשים אלה אין הבנה אמיתית של מהות טבעם או של צביונותיהם המושחתים, והם אינם יכולים לשתף בדבר אודות מצב העניינים האמיתי שלהם. במקום זה, הם מנסים לעטות על עצמם חזות כדי להטעות אחרים, ומשתמשים בשיטה ובטכניקה של הודאה יזומה בטעויותיהם וב"נסיגה לצורך התקדמות" כדי לעוור ולרמות אחרים, ואז לגרום להם לפתח דעה חיובית עליהם. זהו נוהגם של צוררי משיח. בפעם הבאה שאתם נתקלים במישהו כזה, כיצד תוכלו לנהוג בו? (התעמקו בפרטים.) נכון, עליכם ללמוד לחקור את הנושא ולהתעמק בפרטים. וכמה עמוק עליכם לחקור? עשו זאת עד שהוא יתחנן לרחמים ויאמר: "לעולם לא אטעה אתכם שוב. אפילו אם תבחרו בי להיות המנהיג שלכם, לא אקח את התפקיד". אימרו לו, "לעולם לא תטעה אותנו שוב ולעולם לא נבחר בך להיות המנהיג שלנו, אז תפסיק לחלום!" כיצד זה נשמע? כל אלה המדברים באופן מוגזם ביותר אודות הידע העצמי שלהם, ואפילו מקללים את עצמם, כשדבר מזה כלל אינו נשמע אמיתי, הם אנשים רוחניים באופן מזויף וצבועים, וכל מילותיהם מטעות. באופן הדיבור של אנשים כאלה יש מאפיין ומספר פרטים, שעליכם להיות מסוגלים להבחין בהם. למשל, אימרו לי, אם אדם מתבקש לכתוב שבועה עבור שמירה על מנחות, מה צריך להיות כתוב במשפט הראשון של השבועה? מה יכתוב אדם בעל רציונליות ואנושיות? באיזה טון וניסוח הוא ישתמש כדי לנקוט בעמדה נכונה ולהשמיע את גישתו? כשאנשים רגילים מדברים, כולם יכולים לחוש שהם מדברים באופן נורמלי, אך לאנשים בעלי רוע שאפתני או צוררי משיח יש טון מסוים כשהם מדברים ששונה מזה של אדם ממוצע. הם אומרים, לדוגמה, "אם אני, כך וכך, אמעל בסנט אחד ממנחות האל, מוטב שאמות מיתה אומללה – מוטב שמכונית תדרוס אותי!" איזה סוג טון זה? הם מתחילים במילה "אני", מאמצים את הטון הגבוה ביותר שלהם – המניע מאחורי הטון ואופן הדיבור שלהם ניכר בעצם המילים בהן הם משתמשים. המילה הראשונה היא "אני" – הם מאמצים את הטון הגבוה ביותר, ואת גובה הצליל הגבוה ביותר – האין זו שבועה יומרנית? כיצד נקראת שבועה מסוג זה? היא נקראת יומרנית וצבועה. כתיבת שבועה בתוקפנות כזו – איזה סוג צביון זה? זוהי שבועה, אז למי אתם נשבעים? אתם נשבעים לאל, אז כיצד על אדם רגיל לדבר במקרה זה? הוא צריך לדבר באופן צנוע, לעמוד במקום הראוי לו, להתפלל לאל, ולדבר מהלב. אל לו להשתמש במילים גבוהות או להתנהג בתוקפנות. אנשים כאלה הם כל כך תוקפניים אפילו כשהם נשבעים – הצביון השטני שלהם כה חמור! קשה לומר אם השבועה שלהם אמיתית או מזויפת. כוונתם היא: "אתם לא בוטחים בי? אתם מפחדים שאני מנצל את בית האל, שאני גונב מנחות? אתם משתמשים בי אבל אינכם בוטחים בי, ואתם מבקשים ממני להישבע – אם כן, אני אשבע, חכו וראו אם אני מעז להישבע! אני לא מאמין שאני יכול לעשות דבר כזה". איזו מין גישה זו? אלה תוקפנות וחוסר מצפון. יש להם אפילו את החוצפה למחות נגד האל, ולהשתמש בשבועה כדי להצדיק את עצמם ולהטעות אנשים. האם זו יראת האל? אין בזה שום אדיקות. אדם מסוג זה הוא שטן וצורר משיח; כך מדברים צוררי משיח. נשבעים בנימת מחאה – איזה סוג צביון זה? האם ניתן עדיין להושיע אדם כזה? האם פגשתם אדם כזה קודם לכן? אינכם יודעים כיצד להבחין בביטויים, בגילויים או בצביונות הללו שהם מפגינים, נכון? אנשים מסוימים אפילו מאמינים שאדם מסוג זה הוא צלול מחשבה, מלא בהבנה רוחנית, כן, ונאמן לאל. האין זה טיפשי? האין זה חוסר הבחנה? התנהגות וצביון נוראיים אלה ניכרים בעצם המילים ובניסוח של שבועתם, אך אנשים עדיין חושבים שצורר משיח זה הוא טוב למדי. האם אנשים אלה מבינים את האמת? נדמה כי כל מה שאתם מבינים הן דוקטרינות, שביכולתכם לדבר רק על דוקטרינות ולומר מילים ריקות, ושאתם חסרי הבחנה כשמדובר בנושאים ובעניינים מסוימים. בעתיד, אם תיתקלו בעניינים מסוג זה, האם תוכלו להבחין? (כן.) אנשים שכותבים שבועות כאלה הם בהמות וכולם חסרי אנושיות. האם ראיתם שבועה מסוג זה בעבר? (כן.) האם כתבתם שבועה כזו בעבר? האם היה לה את אותו הטון ואותה פתיחה כמו זו? (היא לא הייתה ישירה כמו זו.) אם כך, האם טבעה היה זהה? (כן.) טבעה היה זהה. נשיאת שבועה היא לא כמו כניסה לשדה קרב, שדורשת רוח של הקרבה עצמית הרואית. היא לא דורשת רוח מסוג כזה. כשאתם נשבעים לאל, עליכם לחשוב על כך לעומק, ולהבין מדוע אתם צריכים לכתוב שבועה זו, ולמי אתם נשבעים ומתחייבים. מה שהאל חפץ בו הוא הגישה של האדם, לא סוג של רוח. רוח זו שלכם היא תוקפנית וקולנית; היא ביטוי של צביונו הגאוותן של השטן. אין זו אדיקות ואין זה ביטוי שצריכים להיות ליצירי בריאה, קל וחומר שאין זו עמדה שיצירי בריאה צריכים לנקוט בה. האם אנשים שמפגינים ביטוי זה לא הושפעו מגבורה לאומית? האם זה קשור לזה? אנשים הורעלו באופן עמוק מדי – ברגע שהם כותבים שבועה או התחייבות, הם חושבים על כל הדמויות המפורסמות לאורך הדורות שהיו נאמנות למדינותיהם ולבני עמם. הדמויות המפורסמות הללו היו חלק מכנופיית השטן, והן פעלו באופן חסר מצפון כדי להבדיל את עצמן ולהעיד על עצמן, וכדי לתפוס מקום בלבבות בני האדם ולהשאיר לעצמם מוניטין טוב כדי שיוכלו להיכנס לדפי היסטוריה ולזכות בשם טוב שיישאר לנצח. דורות מאוחרים יותר העריכו זאת כנאמנות עיוורת של דמויות אלה למדינותיהם; האם אתם חושבים שהם באמת היו עיוורים? מהו העיוורון הזה בעצם? זהו הנוהג הבוגדני והמרושע ביותר, ויש בו כוונה אישית. אין זה עיוורון, ולבטח אין זו נאמנות – זוהי רשעות.

שיתפנו כבר רבות על נושא צוררי משיח המעידים על עצמם. האם יש עניינים נוספים רלוונטיים לנושא זה שטרם הבנתם באופן יסודי? יש אנשים שמעידים על עצמם באמצעות שפה, ומשתמשים בכמה מילים לשם התרברבות, בעוד אנשים אחרים משתמשים בהתנהגויות. מהם הביטויים של אדם המשתמש בהתנהגויות כדי להעיד על עצמו? על פני השטח, הם עסוקים בכמה התנהגויות שתואמות את תפיסותיהם של אנשים, מושכות את תשומת לבם של אנשים, נתפסות על ידי אנשים כאציליות למדי, ותואמות למדי לסטנדרטים מוסריים. התנהגויות אלה גורמות לאנשים לחשוב שהם מכובדים, בעלי יושרה, אוהבי האל באמת ובתמים, אדוקים מאוד ובאמת בעלי לב ירא-אל, החותרים אל האמת. לעיתים קרובות הם מפגינים התנהגויות חיצוניות טובות מסוימות כדי להטעות אנשים – האם אין לזה ניחוח של רוממות ועדות עצמית? בדרך כלל, אנשים מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם באמצעות מילים, ומשתמשים בדיבור ברור כדי להביע את השוני שלהם מההמונים וכיצד יש להם דעות חכמות יותר משל אחרים, על מנת לגרום לאנשים להעריך ולהעריץ אותם. אולם, ישנן כמה שיטות שאינן כוללות דיבור מפורש, כאשר אנשים משתמשים במקום זאת בנוהגים חיצוניים כדי להעיד שהם טובים יותר מאחרים. נוהגים כאלה מתוכננים היטב, יש בהם מניע וכוונה מסוימים, והם תכליתיים למדי. הם נעטפו ועובדו כך שמה שאנשים רואים הם כמה התנהגויות ונוהגים שעולים בקנה אחד עם תפיסותיו של האדם, והם אציליים, אדוקים ותואמים להגינות קדושה, והם אפילו אוהבי-אל, יראי-אל, ועולים בקנה אחד עם האמת. זה משיג את אותה מטרה של רוממות עצמית ועדות עצמית וגורם לאנשים להעריך ולהעריץ אותם. האם אי פעם נתקלתם או ראיתם דבר כזה? האם אתם אוחזים בביטויים כאלה? האם הדברים הללו והנושא בו אני דן נפרדים מהחיים האמיתיים? למעשה, הם לא. אתן דוגמה פשוטה מאוד. כאשר אנשים מסוימים מבצעים את חובותיהם, הם נראים עסוקים מאוד על פני השטח; הם בכוונה ממשיכים לעבוד בזמנים שבהם אחרים אוכלים או ישנים, וכאשר אחרים מתחילים לבצע את חובותיהם, הם אוכלים או ישנים. מה מטרתם בעשותם כך? הם רוצים למשוך תשומת לב ולהראות לכולם שהם כל כך עסוקים בביצוע חובותיהם, שאין להם זמן לאכול או לישון. הם חושבים: "אתם באמת לא נושאים בעול. כיצד אתם כה פעילים בנושא אכילה או שינה? לא-יוצלחים שכמותכם! ראו אותי, אני עובד בזמן שכולכם אוכלים, ואני עדיין עובד בלילה כשאתם ישנים. הייתם יכולים לסבול כך? אני יכול לשאת בסבל הזה; אני משמש דוגמה על ידי ההתנהגות שלי." מה אתם חושבים על התנהגות וביטוי כאלה? האם אנשים אלה לא עושים זאת בכוונה? אנשים מסוימים עושים זאת בכוונה, ואיזה מין התנהגות זו? אנשים אלה לא רוצים להיות קונפורמיסטים; הם רוצים להיות שונים מההמונים ולהראות לאנשים שהם מבצעים את חובותיהם בקדחתנות כל הלילה, ושהם במיוחד מסוגלים לשאת בסבל. כך כולם ירחמו עליהם במיוחד ויפגינו אהדה מיוחדת כלפיהם, ויחשבו שיש להם עול כבד על הכתפיים, עד כדי כך שהם שקועים בעבודה ועסוקים מדי מכדי לאכול או לישון. ואם לא ניתן יהיה להושיע אותם, אז כולם יפצירו באל למענם, יתחננו לאל בשמם, ויתפללו למענם. בעשותם זאת, אנשים אלה משתמשים בהתנהגויות ובנוהגים טובים התואמים את תפיסותיו של האדם, כגון עמידה בסבל מתמשך ותשלום מחיר, כדי להוליך שולל אנשים אחרים ולזכות במרמה באהדתם ובשבחיהם. ומה התוצאה הסופית של זה? כל מי שבא איתם במגע וראה אותם משלמים מחיר, יאמר פה אחד: "המנהיג שלנו הוא הכשיר ביותר, המסוגל ביותר לסבול ולשלם מחיר!" האם אז לא השיגו את מטרתם של הטעיית אנשים? ואז, יום אחד, בית האל אומר, "המנהיג שלכם לא עושה עבודה של ממש. הוא מעסיק את עצמו ועובד ללא מטרה; הוא נוהג בפזיזות והוא שרירותי ורודני. הוא יצר בלבול בעבודת הכנסייה, לא ביצע דבר מהעבודה המוטלת עליו, לא הפיץ את הבשורה ולא ביצע את עבודת הפקת הסרטים, וגם חיי הכנסייה שרויים באי-סדר. האחים והאחיות לא מבינים את האמת, אין להם היווכחות בחיים, והם אינם יכולים לכתוב מאמרי עדות. הדבר העלוב ביותר הוא שהם לא יכולים אפילו להבחין במנהיגי שקר וצוררי משיח. מנהיג כזה הוא חסר יכולת מדי; הוא מנהיג שקר שיש להדיחו!" בנסיבות אלה, האם יהיה קל להדיח אותו? זה עלול להיות קשה. כיון שהאחים והאחיות כולם מאשרים אותו ותומכים בו, אם מישהו ינסה להדיח מנהיג זה, האחים והאחיות ימחו ויבקשו מהעליון להשאיר אותו. מדוע שתהיה תוצאה כזו? כיון שמנהיג שקר וצורר משיח זה משתמש בהתנהגויות חיצוניות טובות כגון עמידה בסבל מתמשך ותשלום מחיר, כמו גם במילים שנשמעות יפה, על מנת להניע, לשחד ולהטעות אנשים. לאחר שהוא משתמש בהופעות השקריות הללו כדי להטעות אנשים, כולם ידברו בעדו ויתקשו לעזוב אותו. ברור להם שהמנהיג הזה לא עשה עבודה רבה בפועל, ושהוא לא הוביל את אנשיו הנבחרים של האל להבנת האמת ולהשגת היווכחות בחיים, אך אנשים אלה עדיין תומכים בו, מאשרים אותו ונוהים אחריו, מבלי שיהיה להם אפילו אכפת אם משמעות הדבר שלא יזכו באמת ובחיים. בנוסף, עקב הולכתם שולל על ידי מנהיג זה, כל האנשים הללו סוגדים לו, מסרבים לקבל כל מנהיג אחר תחתיו, ואפילו כבר לא מעוניינים באל. האם הם לא מתייחסים למנהיג זה כאילו הוא האל? אם בית האל אומר שאדם זה אינו עושה עבודה בפועל, ושהוא מנהיג שקר וצורר משיח, חברי הכנסייה שלהם ימחו ויתמרדו. אימרו לי, באיזו מידה צורר משיח זה הטעה את האנשים הללו? אם זו עבודתה של רוח הקודש, אזי מצבם של אנשים רק ישתפר, והם יבינו את האמת יותר, יהפכו מסורים יותר לאל, ימצאו יותר מקום לאל בליבם, וילמדו להבחין טוב יותר במנהיגי שקר ובצוררי משיח. מנקודת מבט זו, המצב שזה עתה דנו בו הוא לחלוטין אינו עבודתה של רוח הקודש – רק צוררי משיח ורוחות רעות יכולים להטעות אנשים ברמה כזו לאחר פרק זמן של עבודה. אנשים רבים הוטעו ונשלטו על ידי צוררי משיח אלה, ובליבם יש מקום רק לצוררי משיח ואין מקום לאל. זוהי התוצאה הסופית המושגת על ידי צוררי משיח המרוממים את עצמם ומעידים על עצמם באמצעות התנהגויות חיצוניות טובות. הם משתמשים בהתנהגויות החיצוניות הטובות של עמידה בסבל מתמשך ותשלום מחיר כדי לרומם את עצמם ולהעיד על עצמם, וזהו אחד מהאמצעים בהם משתמשים צוררי משיח כדי להטעות אנשים ולשלוט בהם. אתם רואים את העניין בבירור כעת, הלא כן? האם צורר משיח המשתמש בהתנהגויות החיצוניות הטובות של עמידה בסבל מתמשך ותשלום מחיר כדי להטעות אנשים אינו תחבולני וחתרני במיוחד? והאם אינכם עושים זאת גם לפעמים? יש אנשים ששותים קפה כדי להגביר את האנרגיה שלהם בערב, כשהם מתכוננים להישאר ערים עד מאוחר לצורך מילוי חובותיהם. האחים והאחיות דואגים לבריאותם ומבשלים להם מרק עוף. כשהם מסיימים את המרק, אנשים אלה אומרים, "תודה לאל! נהניתי מחסדו של האל. זה לא מגיע לי. כעת משסיימתי את מרק העוף הזה, עליי להיות יעיל יותר בביצוע חובותיי!" בפועל, הם ממשיכים לבצע את חובותיהם באותה דרך כמו תמיד, מבלי להגביר את יעילותם כלל. האם אין הם מעמידים פנים? הם מעמידים פנים, והתנהגות כזו גם היא רוממות עצמית ועדות עצמית בחשאי; התוצאה שהיא משיגה היא לגרום לאנשים לאשר אותם, להעריך אותם ולהפוך אותם לחסידיהם המושבעים. אם לאנשים יש מנטליות כזו, האם הם לא שכחו את האל? האל לא נמצא עוד בליבם, אז במי הם הוגים יומם ולילה? ב"מנהיג הטוב" שלהם, ב"יקיר ליבם". חלק מצוררי המשיח נוהגים באהבה רבה ברוב האנשים על פני השטח, ומשמשים בטכניקות כשהם מדברים כדי שאנשים ייווכחו שהם אוהבים ויסכימו להתקרב אליהם. הם מסבירי פנים כלפי כל אחד שמתקרב אליהם ומתעניין בהם, והם מדברים אל האנשים הללו בטון עדין מאוד. גם אם הם רואים שחלק מהאחים והאחיות סטו מהעקרונות במעשיהם, ובכך פגעו באינטרסים של הכנסייה, הם לא גוזמים אותם ולו במעט, הם רק מפצירים בהם ומנחמים אותם, ומשדלים אותם בזמן שהם מבצעים את חובותיהם – הם משדלים ומשדלים אנשים עד שכולם מופיעים בפניהם. בהדרגה, אנשים מתחילים להתרגש מצוררי משיח אלה; כולם מאוד תומכים בליבם האוהב ומכנים אותם אנשים אוהבי האל. בסופו של דבר, כולם סוגדים להם ומחפשים את השיתוף שלהם על כל נושא, והם מספרים לצוררי משיח אלה את כל המחשבות והתחושות הכמוסות ביותר שלהם, עד כדי כך שהם אפילו כבר לא מתפללים לאל או מחפשים אחר האמת בדבריו. האם אנשים אלה לא הולכו שולל על ידי אותם צוררי משיח? זהו אמצעי נוסף בו משתמשים צוררי משיח כדי להוליך שולל אנשים. כאשר אתם עוסקים בהתנהגויות ובנוהגים אלה, או מטפחים כוונות אלה, האם אתם מודעים לכך שיש בזה בעיה? וכאשר אתם נעשים מודעים לכך, האם אתם יכולים לשנות את דרך פעולותיכם? אם אתם יכולים להרהר על עצמכם ולחוש חרטה אמיתית כשאתם נעשים מודעים וכאשר בדיקתכם מעלה שההתנהגות, הנוהגים או הכוונות שלכם הם בעיתיים, הדבר מוכיח ששיניתם את דרככם. אם אתם מודעים לבעיותיכם אך נותנים להן פשוט לחמוק ופועלים לפי הכוונות שלכם, ואתם נופלים יותר ויותר עמוק עד שהגעתם לנקודה שבה אינכם יכולים עוד לחלץ את עצמכם, אזי לא שיניתם את דרככם ואתם באופן מכוון ממקמים את עצמכם נגד האל, מרוממים את עצמכם ומעידים על עצמכם, וסוטים מהדרך האמיתית. איזה צביון זה? זהו צביון של צורר משיח. האם הדבר חמור? (כן.) כמה חמור הדבר? התוצאה של אדם המאמץ דרכים חתרניות וערמומיות, משתמש בעמידה בסבל מתמשך ובתשלום מחיר כדי להטעות אנשים, ומנסה לגרום להם לסגוד לו וללכת בדרכו, היא בדיוק כמו אדם שבאופן גלוי מרומם את עצמו ומעיד על עצמו – טבען זהה. לא משנה באיזה אמצעים אתה משתמש כדי לרומם את עצמך ולהעיד על עצמך, בין אם זה דיבור ברור או התנהגויות טובות ברורות למדי, טבעם זהה. יש להם איכות של צורר משיח, ואיכות של מאבק באל על אנשיו הנבחרים. לא משנה איזו צורה הביטויים שלכם מקבלים או באיזה אמצעי אתם משתמשים, כל עוד כוונתכם אינה משתנה וההשלכות הן זהות, אזי טבעם זהה. לפיכך, ברור שצוררי משיח הם ערמומיים מאוד ואינם אוהבי אמת או חותרים אל האמת. אולם הם מסוגלים להשתמש בעמידה בסבל מתמשך ובתשלום מחיר כאמצעי להטעיית אנשים – זוהי רשעותם של צוררי משיח.

חלק מהאנשים מדברים על תיאוריות מגוחכות וטיעונים מופשטים שונים כדי לגרום לאנשים לחשוב שהם אינטלקטואליים ובעלי ידע, ושהפעולות שלהם משמעותיות ביותר, ובכך משיגים את מטרתם לגרום לאנשים לסגוד להם. כלומר, הם תמיד רוצים להשתתף ולהביע את דעתם בכל עניין, ואפילו כאשר כולם כבר הגיעו להחלטה סופית, ואם הם אינם מרוצים ממנה, הם יפלטו רעיונות יומרניים כדי להתרברב. האם אין זה אמצעי לרוממות עצמית ולעדות עצמית? בחלק מהנושאים, כולם כבר דנו בדברים, התייעצו אחד עם השני, מצאו את העקרונות, והחליטו על תכנית פעולה, אך הם לא מקבלים את ההחלטה ומכשילים דברים באופן לא סביר, באומרם, "זה לא מספק. לא שקלתם את זה בצורה מקיפה. חוץ מאותם היבטים שעליהם דיברנו, חשבתי גם על משהו נוסף." למעשה, ההיבט שעליו הם חשבו הוא בסך הכל תיאוריה מגוחכת; הם פשוט מתחכמים. הם לגמרי מודעים לכך שהם מתחכמים ומקשים על אחרים, אך הם עדיין עושים זאת. מהי מטרתם בכך? להראות לאנשים שהם שונים, שהם חכמים יותר מאחרים. כוונתם היא, "אז זוהי הרמה שכולכם נמצאים בה? אני חייב להראות לכם שאני ברמה גבוהה יותר". הם בדרך כלל מתעלמים ממה שכל אחד אחר אומר, אבל ברגע שעולה משהו חשוב, הם מתחילים לערער את הכול. איך נקרא אדם כזה? בשפה מדוברת, הוא נקרא טרחן ותפוח רקוב. מהן הגישות הנפוצות של טרחן? הוא נהנה לפלוט רעיונות יומרניים ולקחת חלק בנוהגים נכלוליים ומושחתים. אם תבקשו ממנו להציג תכנית פעולה נכונה, הוא לא יוכל לעשות זאת. הם עושים רק דברים נתעבים, והם תמיד רוצים לעשות לאנשים "הפתעה" ולהפגין את יכולותיהם. כפי שנאמר בביטוי: "אישה זקנה מורחת שפתון – כדי שיהיה לך על מה להסתכל". המשמעות היא שהם תמיד ירצו להפגין את יכולותיהם, ולא משנה אם הם יכולים להפגין אותן היטב או לא, הם רוצים שאנשים יידעו, "אני מצטיין יותר מכם, חבר'ה. כולכם לא-יוצלחים, אתם רק בני-תמותה, אנשים רגילים. אני יוצא דופן ונשגב. אני אשתף אתכם ברעיונותיי כדי להפתיע אתכם ואז תוכלו להיווכח אם אני נעלה או לא". האם זה לא נקרא לערער דברים? הם מערערים דברים באופן מכוון. איזה מין התנהגות זו? הם גורמים להפרעות ולשיבושים. וזוהי כוונתם: טרם הראיתי כמה אני חכם בעניין זה, ולכן ללא קשר לאילו אינטרסים ייפגעו או אילו מאמצים יבוזבזו, אני הולך לחבל בזה עד שכולם יאמינו שאני נעלה, בעל יכולות ומוכשר. רק אז אאפשר לעניין זה להתקדם ללא הפרעה. האם אנשים רעים כאלה קיימים? האם עשיתם דברים מסוג זה בעבר? (כן. לפעמים אחרים סיימו לדון בעניין ומצאו תכנית מתאימה, אך כיון שלא יידעו אותי בזמן תהליך קבלת ההחלטות, מצאתי בה כמה פגמים במתכוון.) כשעשיתם זאת, האם ידעתם בלבכם אם זה נכון או שגוי? האם ידעתם שטבעה של בעיה זו חמור, ושהיא גורמת להפרעה ושיבוש? (לא הייתי מודע לכך בזמנו, אך באמצעות גיזום מחמיר על ידי אחיי ואחיותיי, ואכילה ושתייה של דברי שיפוט וייסור מפי האל, נוכחתי שזו בעיה שטבעה חמור, שהיא מפריעה ומשבשת את עבודת הכנסייה, ושהיא סוג של התנהגות מסוג שטני.) היות שזיהיתם עד כמה זה רציני, כשדברים דומים קרו לכם לאחר מכן, האם הצלחתם להשתנות במקצת ולזכות בכניסה מסוימת במונחי הגישה שלכם? (כן. כשחשפתי מחשבות ורעיונות כאלה, נעשיתי מודע לכך שמדובר בצביון שטני, שאיני יכול לעשות דברים בדרך זו, ויכולתי באופן מודע להתפלל לאל ולמרוד במחשבות וברעיונות השגויים הללו.) הצלחתם להשתנות במקצת. כשיש לכם בעיות שחיתות כאלה, עליכם לחפש את האמת כדי לפתור אותן, לרסן את עצמכם ולהתפלל לאל. כשאתם חושבים שאחרים מביטים בכם בבוז, שאינם מעריכים אתכם או לוקחים אתכם ברצינות, וכתוצאה מכך אתם רוצים לגרום לשיבוש, כשעולה בכם המחשבה הזו, עליכם להיות מודעים לכך שמקורה אינו באנושיות רגילה, אלא בצביון שטני, ושאם תמשיכו כך, זה יהיה בעייתי, ואתם עלולים לפגוע בצביון האל. ראשית עליכם לדעת לרסן את עצמכם, ואז לבוא לפני האל ולהתפלל אליו ולשנות את דרככם. כשאנשים חיים בתוך המחשבות שלהם, בתוך הצביונות המושחתים שלהם, שום דבר ממה שהם עושים אינו עולה בקנה אחד עם האמת או יכול לרצות את האל; כל מה הם עושים מתנגד לו. אתם מצליחים להכיר בעובדה זו כעת, הלא כן? הרצון התמידי להיאבק למען תהילה ורווח, הפרעה ושיבוש ללא היסוס של עבודת הכנסייה כדי להשיג מוניטין ומעמד, הם הביטויים הברורים ביותר של צוררי משיח. למעשה, לכולנו יש ביטויים כאלה, אך אם אתם מצליחים לזהות ולהכיר בזה, ולשנות את דרככם, לאמץ גישה של חרטה אמיתית מול האל, ולשנות את הגישה ההתנהגויות והצביונות שלכם, אזי אתם אנשים החותרים אל האמת. אם אינכם מכירים בבעיות אמיתיות אלה, אז לבטח אין לכם גישה של חרטה ואינכם אנשים החותרים אל האמת. אם אתם מתעקשים ללכת בנתיב של צורר משיח, ולצעוד בנתיב זה עד הסוף, ואתם עדיין סבורים שזו אינה בעיה ואינכם מוכנים להכות על חטא, ואתם דבקים בדרך פעולה זו ומתחרים על תהילה ורווח עם העובדים והמנהיגים, מתעקשים להתבלט יותר מאחרים, לבלוט בתוך הקהל, ולהיות טובים יותר מאחרים, ולא משנה באיזה קבוצה אתם, אז אתם בבעיה! אם אתם ממשיכים לרדוף אחר מוניטין ומעמד ומסרבים בעקשנות להכות על חטא, אזי אתם צוררי משיח ונגזר עליכם להיענש בסופו של דבר. לדברי האל, לאמת ולמצפון ולהיגיון אין השפעה עליכם, וסופכם לבטח יהא כסופם של צוררי משיח. לא ניתן להצילכם, ואתם חסרי תקנה! יכולתם של אנשים להגיע לישועה ולעלות על נתיב של לירוא את האל ולסור מרע תלויה בשאלה אם הם מפגינים ביטויים של חרטה אמיתית לאחר שלמדו להכיר את עצמם, ובגישה שאיתה הם פונים לאמת, כמו גם בנתיב שבו הם בוחרים. אם לא תנטשו את הנתיב של צורר משיח, ובמקום זאת תבחרו לרצות את השאיפות והרצונות שלכם, ולהתנגד לאמת במצח נחושה, ולצאת נגד האל, אזי אתם חסרי תקנה. אם אדם אינו יודע לפחד, בלי קשר לגודל הטעויות שלו או לכמות המעשים הרעים שהוא עושה, ואינו מרגיש אשם, וממשיך לספק תירוצים לעצמו, מבלי להרגיש שמץ של חרטה, אזי הוא צורר משיח ושטן מובהק. אם אדם רק אוחז בכמה ביטויים של צורר משיח, אך יכול להודות בטעויותיו, לחזור אחורה והוא בעל לב מלא חרטה, אזי הוא שונה בטבעו מצוררי משיח וזה מקרה אחר לחלוטין. אם כן, המפתח לשאלה האם מישהו יכול להגיע לישועה טמון ביכולתו להרהר בעצמו, בהיותו בעל לב מתחרט וביכולת שלו לעלות על נתיב החתירה אל האמת.

פריט רביעי, מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם, הוא גישה עקבית של צוררי משיח. הצלחתם להבחין באמצעים, בדרכים ובשיטות הברורים שבהם צוררי משיח מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם, אך האם אתם יכולים להבחין בהתנהגויות ובביטויים הנסתרים יותר? כשמדובר בדברים ברורים כגון שימוש בשפה לצורך רוממות עצמית ועדות עצמית, אתם חושפים את הדברים האלה, ראיתם גם אחרים חושפים אותם, ואתם מצליחים להבחין בהם. אך אם אין שימוש בשפה אלא רק בביטויים התנהגותיים, האם עדיין תצליחו להבחין בהם? אפשר לומר שרוב האנשים אינם מצליחים. אם כך, מהם מאפייני ההתנהגויות בהן צוררי משיח מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם? התנהגותם בהחלט עולה בקנה אחד עם התפיסות, הדמיונות, עקרונות המוסר, המצפון ולתחושות של האדם. מה עוד? (היא זוכה לאישור ולסגידה של אנשים.) היא זוכה לאישור ולסגידה; זו התוצאה שהיא מייצרת. אם נסתכל על כך מנקודת מבט של התוצאה, להתנהגות זו באמת יש איכות מטעה. מנקודת המבט של טבעה של פעולה זו, היא מכוונת ביותר. לדוגמא, כאשר מישהו נעשה חולה, אם הוא רוצה להטעות אנשים ולגרום להם להעריך אותו, האם הוא ייטול את התרופה שלו מול אנשים או כשהוא לבדו? (מול אנשים.) האם אין כוונה מאחורי זה? משמעות הדבר היא שהוא פועל באופן מכוון ביותר. מהי מטרתו האמיתית בנטילת התרופה באופן זה? הוא רוצה לקבל לעצמו קרדיטלזכות בנקודות זכות על ידי פעולה זו, ואומר לכם: "תראו, אני כל כך עייף מלבצע את חובתי עד שנעשיתי חולה, ועם זאת לא התלוננתי או הזלתי אפילו דמעה אחת. אני מטפל במחלתי, אך אני עדיין יכול להתמיד בביצוע חובתי בזמן שאני נוטל את התרופה". למעשה, הוא לא בהכרח נעשה חולה מלהתיש את עצמו בביצוע חובתו או לאחר שהחל להאמין באל. הוא פשוט מנסה להשתמש בכל מיני התנהגויות כדי להעביר מסר לאנשים על כך שהוא עומד בסבל מתמשך ומשלם מחיר, ושהוא סבל כל כך בסביבה זו אך לא התלונן ולו פעם אחת, ועדיין מבצע את חובתו בנחישות כה רבה, שיש בו את הכוח לשאת בסבל. מה זה אומר לאנשים באופן עקיף? שנאמנותו לאל אינה מוטלת בספק. מה שהוא רוצה לבטא זה את נאמנותו ואת נכונותו לשלם מחיר. האם אין זה סוג של רוממות עצמית בחשאי? אם היה לו הגיון, הוא לא היה מעלה את הנושא הזה, הוא היה מתפלל לאל כשאף אחד לא לידו, מבטא את נחישותו ומנסה להכיר את עצמו, או שפשוט היה נוטל את התרופה באופן רגיל. בקצרה, הוא לא היה משתמש בהתנהגויות חיצוניות אלה כדי לומר לאנשים שהוא סובל, שהוא מבצע את חובותיו בנאמנות, ושהוא ראוי לגמול על כך. הוא לא היה מטפח כוונות אלה. אולם, אם הוא מתנהג באופן ראוותני במיוחד, ורוצה לגרום לאנשים להעריך אותו ולהלל אותו, אז זה מכוון ביותר. ומהי מטרתו? מטרתו היא להשיג את התוצאה של רוממות עצמית ועדות עצמית באמצעות המסר שהוא מעביר לאנשים. אם הוא נאמן, האל ידע זאת, על כן מדוע הוא צריך להתגאות בכך מול אנשים אחרים ולגרום לכולם לדעת על זה? מהי מטרתו בכך שהוא מיידע את כולם על כך? מטרתו היא לגרום לאנשים להעריך אותו. לולא הייתה זו מטרתו, הוא היה פועל ללא כוונות, ואחרים לא היו עדים למעשים כאלה מצידו. אם הוא חדור מטרה, הוא יאמוד את היקף פעולותיו ויעשה מזה עניין וישקול היטב את הזמן והמקום, וימתין עד שכולם בסביבה כדי לבקש ממישהו להביא לו את התרופה שלו, ויבשר זאת בפומבי ובקול תרועה רמה. יש בזה כוונה ברורה ביותר. אם לא הייתה לו מטרה כזו, הוא היה מחכה עד שאין אף אחד בסביבה כדי ליטול את תרופתו. הנכונות שלכם לשאת בסבל מתמשך ולשלם מחיר נוגעת לקשר שלכם עם האל; אינכם צריכים להבהיר ולהוכיח אותו לאחרים. מה תקבלו בתמורה לזה שתוכיחו אותו לאחרים? מלבד זאת שתזכו באהדה ובדברי השבח שלהם, האם יש משהו נוסף שתוכלו לזכות בו מהם? לא, אין כלום. כשאתם נושאים בסבל מסוים ומשלמים מחיר מסוים בביצוע חובתכם, מצד אחד, אלה דברים שעליכם לעשות ושאתם מוכנים לעשות, ואתם מבצעים את חובתכם האישית. מצד שני, הם ביטויים שעליכם להפגין כלפי הבורא כיציר בריאה, אז למה שתיתן להם ביטוי פומבי? כשמנופפים בהם, הם הופכים למגעילים; מה הופך להיות הטבע של התנהגות כזו? הוא הופך לרוממות עצמית ועדות עצמית ולהטעיית אחרים – הטבע משתנה. למשל, יש אנשים שתמיד מגרדים את פדחתם מול אחרים, וכאשר מישהו שואל אותם לגבי זה, הם אומרים: "לא חפפתי את השיער שלי כבר יותר מ-10 ימים – נפגשתי עם מקבלי בשורה בזה אחר זה. לפני כמה ימים ניסיתי למצוא זמן לחפוף את השיער שלי, אבל אז מקבל בשורה פוטנציאלי הגיע כדי לחקור, ולא יכולתי לעזוב". למעשה, הם בכוונה לא חופפים את השיער שלהם כדי לתת לאנשים את הרושם שהם עסוקים מאוד בביצוע חובותיהם. זה נקרא התהדרות עצמית. מה מטרתם בהתהדרות עצמית? מטרתם היא לגרום לאנשים להעריך אותם, וטבעה של התנהגות כזו הוא רוממות עצמית ועדות עצמית. אפילו על נושא פעוט כמו זה הם לא פוסחים, ועדיין רוצים לעשות ממנו עניין גדול ולהפוך אותו למשאב בעל ערך בו יוכלו להשתמש כדי להתרברב, לספק את השאיפות והרצונות שלהם ולהשיג את מטרתם לגרום לאנשים להעריך אותם ולסגוד להם. האין זה מביש? זה מביש ומגעיל. מאין כל הדברים האלה מגיעים? הם מגיעים מצביונו המושחת של השטן, בו גלומים העמדת פנים, ערמומיות, רשעות ושאיפות. אנשים כאלה כל הזמן חושבים על התדמית, המעמד והמוניטין שלהם. הם לא נותנים לשום דבר לחמוק מהם, ותמיד מחפשים דרכים להפוך את הדברים הללו להון, למשאבים שיוכלו לשמש כדי לגרום לאנשים להעריך אותם ולסגוד להם. בסופו של דבר, כשהם משיגים את מטרתם, הם מתנהגים כאילו לא אכפת להם מהעניין. גם זה סוג של הופעה שקרית, כשבתוך תוכם, הם חוגגים בחשאי ומרוצים מעצמם. האם זה לא מגעיל עוד יותר? זה ברור שכבר יש להם מעמד גבוה מאוד, שכולם מעריכים אותם, מעריצים אותם, מצייתים להם ונוהים אחריהם, אך על פני השטח, הם עדיין מעמידים פנים שהם לא מאוהבי המעמד. זה אפילו עוד יותר צבוע. בסופו של דבר, כולם מולכים שולל על ידם, ואומרים שנולדו ללא שאיפות ושהם אנשי מעשה. למעשה, מבחן קטן יכול לחשוף זאת: אם משילים מעליהם את מעמדם, הם מיד יפסיקו לבצע את חובותיהם. זה יהיה מהיר עד כדי כך; דבר קטן אחד יחשוף את שאיפותיהם. אלה הן ההתנהגויות והגישות שצביונו המושחת של השטן מוציא מאנשים, כמו גם מצבים מכוערים שונים שלהם. מביטויים אלה ניתן לראות שאנשים אוהבים מעמד ורוצים לתפוס מקום בליבם של אחרים. הם רוצים לשלוט על ליבם של אחרים, לזכות בהם ולגרום לאחרים לסגוד להם, להעריץ אותם ואפילו לנהות אחריהם, ובכך תופסים את מקומו של האל בליבם של אחרים. רצון זה קיים אצל כל אדם מלידה. ומה זה מוכיח? שבחיי אנשים, הדבר השולט בהם הוא צביונו של השטן. בקרב האנושות המושחתת, אין אדם אחד שאינו אוהב מעמד – אפילו טיפשים רוצים להפוך לפקידים בכירים, ואפילו קהי החושים רוצים לנהל אחרים. כולם אוהבים מעמד, וכולם עושים דברים למען מעמד, ומתחרים עם האל על מעמד. לכולם יש התנהגויות וגישות מסוג זה, וגם צביונות כאלה. לכן, כשאנו חושפים צוררי משיח המרוממים את עצמם ומעידים על עצמם, אנו חושפים גם את הצביונות המושחתים של כל אדם. מה מטרת חשיפתם? המטרה היא לגרום לאנשים להבין שהתנהגויות וביטויים אלה של רוממות עצמית ועדות עצמית אינם אמורים להתקיים באנושות רגילה, אלא הם התגלמויות של צביונות מושחתים, ודברים שליליים ומתועבים. לא משנה כמה מתוחכמות השיטות שלכם לרוממות עצמית ועדות עצמית, ולא משנה כמה חשאיות פעולותיכם, הן לא אמורות להתקיים באנושות רגילה, ואת כולם האל מתעב, מגנה ומקלל. לכן, אנשים צריכים להניח בצד גישות אלה. רוממות עצמית ועדות עצמית אינן אינסטינקטים שהאל ברא עבור האדם – להיפך, אלה חלק מההתגלמויות השכיחות ביותר של צביונו המושחת של השטן, ויתרה מזאת, הן חלק מהצביונות והגישות האופייניים והספציפיים ביותר במהותו המושחתת של השטן.

האם שיתוף על כמה דוגמאות ספציפיות עוזר לכם מבחינת הבנת הביטויים השונים של רוממות עצמית ועדות עצמית, בין אם הם דרכי דיבור ופעולה ברורים או נסתרים יותר?(כן, זה עוזר.) במה זה עוזר? זה עוזר לאנשים להבחין בעצמם ובאחרים. כל המצבים, הביטויים וההתגלמויות שבהם אני דן הם דברים שאתם מפגינים לעיתים קרובות, ועליכם להשוות את המצבים שלכם אליהם, להבין מי אתם בדיוק, מהם בדיוק החיים שעליהם אתם מסתמכים ובהם אתם תלויים לצורך הישרדות, מה בדיוק מכילים החיים האלה, מה בדיוק גורמים הצביונות הללו לאנשים לעשות, ומה הם גורמים לאנשים להביא לידי ביטוי. על ידי הבנת ההתנהגויות, הביטויים, הגישות והצביונות הספציפיים הללו, אנשים יכולים בהדרגה לנתח ולהכיר את עצמם, את מהותם ואת טבעם המתנגד לאל, ועל ידי כך להרפות מהגישות האלה, לעמוד מול האל ובאמת ובתמים לשנות את עצמם, לנהוג בהתאם לאמת ולהביא אותה לידי ביטוי. יש אנשים שאומרים: "כיון שרוממות עצמית ועדות עצמית הן גישה שאינה עולה בקנה אחד עם האמת ומקורה בשטן ובצוררי משיח, אם לא אומר או אעשה דבר, האין זה אומר שאני לא מרומם את עצמי או מעיד על עצמי?" זה לא נכון. אם כך, איזו דרך פעולה אינה רוממות עצמית ועדות עצמית? אם אתם מתרברבים ומעידים על עצמכם בנוגע לעניין מסוים, התוצאה שתשיגו היא שחלק מהאנשים יעריכו אתכם ויסגדו לכם. אך אם תחשפו את עצמכם ותשתפו מהידע העצמי שלכם בנוגע לאותו עניין, טבע הדבר שונה. האין זו האמת? חשיפה עצמית ושיתוף הידע העצמי הם דברים שאנושות רגילה צריכה לקיים. זה דבר חיובי. אם אתם באמת מכירים את עצמכם ומדברים על מצבכם באופן מדויק, כן ונכון; אם אתם מדברים על ידע המבוסס לחלוטין על מילות האל; אם אלה המקשיבים לכם מועשרים ומרוויחים מזה; ואם אתם מעידים על עבודת האל ומפארים אותו, כלומר מעידים על האל. אם באמצעות חשיפה עצמית, אתם מדברים רבות על החוזקות שלכם, כיצד סבלתם, ושילמתם מחיר, ונשאתם עדות, וכתוצאה מכך, אנשים מעריכים אתכם וסוגדים לכם, אז זו עדות עצמית. עליכם לדעת להבדיל בין שתי התנהגויות אלה. למשל, הסבר על כמה חלשים ושליליים הייתם נוכח ניסיונות, וכיצד, לאחר תפילה וחתירה אל האמת, הבנתם לבסוף את כוונת האל, זכיתם באמונה ונשאתם עדות, זה רוממות ועדות של האל. זו לחלוטין לא התרברבות ועדות עצמית. לכן, השאלה אם אתם מתרברבים ומעידים על עצמכם או לא תלויה בעיקרה בשיתוף החוויות האמיתיות שלכם, ואם תשיגו את התוצאה של נשיאת עדות על האל; חיוני גם להתבונן בכוונות ובמטרות שלכם כשאתם מדברים אודות העדות החווייתית שלכם. באופן זה יהיה קל להבחין בסוג ההתנהגות שלכם. אם כוונתכם נכונה בעת נשיאת העדות, אפילו אם אנשים מעריכים אתכם וסוגדים לכם, זו לא באמת בעיה. אם כוונתכם שגויה, אפילו אם אף אחד לא מעריך אתכם או סוגד לכם, זו עדיין בעיה – ואם אנשים כן מעריכים אותם וסוגדים לכם, אז זו בעיה גדולה עוד יותר. לכן, אינכם יכולים להתבונן רק על התוצאות כדי להכריע אם אדם מרומם את עצמו ומעיד על עצמו. עליכם להתבונן בעיקר בכוונה שלו; הדרך הנכונה להבחין בין שתי ההתנהגויות הללו מבוססת על כוונות. אם תנסו להבחין רק על סמך תוצאות, אתם עלולים להאשים אנשים טובים לשווא. יש אנשים שמשתפים עדות כנה במיוחד, וכתוצאה מכך אחרים מעריכים אותם וסוגדים להם – האם אתם יכולים לומר שאנשים אלה מעידים על עצמם? לא. אין שום בעיה עם אנשים אלה, העדות שהם משתפים והחובה שהם מבצעים מועילות לאחרים, ורק אנשים טיפשים או בורים בעלי הבנה מעוותת סוגדים לאנשים אחרים. המפתח להבחנה בין אנשים שמרוממים את עצמם ומעידים על עצמם לבין אלה שלא, הוא להתבונן בכוונת הדובר. אם הכוונה שלכם היא להראות לכולם כיצד השחיתות שלכם נחשפה, וכיצד השתניתם, ולאפשר לאחרים להיתרם מכך, אזי מילותיכם כנות ואמיתיות, ועולות בקנה אחד עם העובדות. כוונות כאלה הן נכונות, ואינכם מתרברבים או מעידים על עצמכם. אם כוונתכם היא להראות לכולם שיש לכם חוויות אמיתיות, ושהשתניתם ואתם אוחזים במציאות-אמת, כדי שיעריכו אתכם ויסגדו לכם, אז כוונות אלה שגויות. מדובר ברוממות עצמית ובעדות עצמית. אם העדות החווייתית שאתם נושאים היא שקרית, מזוהמת ומיועדת לרמות אנשים, למנוע מהם לראות את מצבכם האמיתי, ולמנוע את הכוונות, השחיתות, החולשה או השליליות שלכם מלהתגלות לאחרים, אז מילים כאלה מרמות ומוליכות שולל. זוהי עדות שקר, זו הטעיית האל והמטת בושה על האל, וזה מה שהאל שונא יותר מכול. ישנם הבדלים ברורים בין מצבים אלה, וכולם ניתנים להבחנה על סמך הכוונה. אם אתם מצליחים להבחין באחרים, תצליחו גם לראות מבעד למצבים שלהם, ואז תוכלו גם להבחין בעצמכם ולראות את המצבים שלכם לאשורם.

לאחר שהם מקשיבים לכל הדרשות הללו, יש אנשים שעדיין ממשיכים לרומם את עצמם ולהעיד על עצמם כפי שעשו קודם לכן. כיצד עליכם להתייחס לאנשים כאלה? הפעילו שיקול דעת כלפיהם, חישפו אותם ושמרו על מרחק מהם. אם יש ערך במילותיהם כנקודת התייחסות, תוכלו לאמץ אותן, אך אם אין להם ערך כלשהו מבחינת ייחוס, כדאי שתשכחו אותן ולא תושפעו מהן. אם האנשים המדוברים הם מנהיגים, חישפו אותם, דווחו עליהם, זנחו אותם ואל תקבלו את מנהיגותם. אימרו כך: "אתם תמיד מעידים על עצמכם ומרוממים את עצמכם, אתם תמיד מרדימים אותנו ושולטים עלינו, ומוליכים אותנו שולל. כולנו התרחקנו מהאל, והאל אפילו לא שוכן בליבנו – רק אתם. כעת אנחנו קמים ונוטשים אתכם". עליכם לפעול בדרך זו, עליכם להשגיח אחד על השני, להשגיח גם על עצמכם וגם על אחרים. האם לא גרדתם את פדחתכם לעיתים קרובות מול אחרים, או סיפרתם לאנשים שדילגתם על כמה ארוחות כשבעצם זללתם די והותר חטיפים מאחורי גבם? לעיתים, כאשר הסביבה אינה מאפשרת זאת, זה הגיוני שאדם לא יתקלח למשך חודש, או ידלג על מקלחת או על חפיפת ראש כי הוא עסוק מידי בעבודה. כל אלה הן תופעות שכיחות, ואלה המחירים שעל אנשים לשלם. זה לא עניין גדול-אל תהפכו עכבר להר. אם מישהו באמת עושה מדברים שכאלה עניין גדול, ובכוונה מגרד את פדחתו מול אחרים ואומר שלא חפף את ראשו במשך כמה ימים, ונוטל תרופה מול אחרים במתכוון, או מעמיד פנים שהוא תשוש או במצב פיזי רעוע, על כולם לקום ולחשוף אותו ולבטא את מורת רוחם כלפיו. כך ניתן להגביל אדם חסר בושה זה. הוא נוהג בצביעות, מתרברב מול אנשים, ועדיין מנסה לקבל אישור מאנשים להתנהגות שלו, כדי שיביטו בו בקנאה, בהערצה ובהערכה. האם אין הוא מטעה אנשים? גישות אלה זהות לאלה של הפרושים, שהחזיקו בכתבי הקודש והתפללו לאל בקרנות רחוב. הן לא שונות מזה. כשמישהו מזכיר את הפרושים שהחזיקו בכתבי קודש ועמדו בפינות רחוב וקראו בכתבים או התפללו, אדם כזה חושב: "זה מביך מידיי. אני לא הייתי עושה כזה דבר". אבל הוא נוטל תרופה או מגרד את פדחתו במתכוון מול אחרים, ואינו מודע לכך שטבע מעשיו דומה לכך. הוא לא מסוגל לראות את הדבר לאשורו. בהמשך, כשתתקלו בעניינים כאלה, אתם חייבים ללמוד להבחין ולחשוף אנשים כאלה, לחשוף את כל הצביעות שלהם – אז הם לא יעזו לפעול בצורה כזו. אתם חייבים להפעיל עליהם מעט לחץ, ולגרום להם לחשוב שגישות, התנהגויות וצביונות כאלה הן מבישות ושנואות מאוד על כולם. אם בני האדם מתעבים אותם כל כך, האם האל מתעב אותם? הוא מתעב אותם עוד יותר. מטיבכם, אתם כלום ושום דבר. אתם עלובים מספיק גם בלי לרומם את עצמכם ולהעיד על עצמכם, ולכן, אם אתם כל כך עלובים ועדיין מרוממים את עצמכם ומעידים על עצמכם, האם זה לא יעורר גועל באנשים? מעולם לא ביצעתם את חובתכם נאמנה, מעולם לא פעלתם על פי עקרונות, ולא עמדתם בדרישות האל בשום מובן. אתם כבר בבעיה, אז אם אתם גם מרוממים את עצמכם ומעידים על עצמכם, האם מצבכם לא יחמיר אפילו יותר? אתם תתרחקו עוד יותר מדרישותיו של האל, ואפילו יותר מעמידה ברף של השגת ישועה.

אימרו לי, מהו טבעה של הבעיה של רוממות עצמית ועדות עצמית? השטן השחית אנשים עד לרמה כזו; האם האנושיות וההיגיון שלהם אינם רגילים יותר? האם אתם הפגנתם ביטויים של רוממות עצמית ועדות עצמית בביצוע חובותיכם? מי יכול לדבר על זה? (אני הפגנתי ביטוי כזה. כשאני מבצע את חובתי עד מאוחר בלילה, אני שולח הודעה לקבוצת הכינוס כדי שאחרים יידעו שאני עדיין ער בשעה זו, וכדי שהם יחשבו שאני מסוגל לעמוד בסבל מתמשך ולשלם מחיר. עשיתי זאת בעצמי ולעיתים קרובות הבחנתי גם באחרים שעושים זאת.) נראה שיש הרבה אנשים כאלה והם אינם מיעוט. האם מעשה שכזה אינו מיותר? כמה טיפשי זה! מי עוד רוצה להגיד משהו? (אני הפגנתי ביטוי כזה. כשאני רואה שיש כמה בעיות בעבודת הכנסייה, אני אנסה לפתור אותן, ובכך אתן לאנשים את הרושם השקרי שאני מאוד נלהב, אבל רוב הזמן אני לא באמת עושה כלום מלבד לדבר. אני לא מתקדם או יעיל בפעולותיי, ובסופות של דבר הבעיה אינה נפתרת, והנושא נשאר בלתי פתור. אני משתמש בהתלהבות שלי על פני השטח, כדי לרמות אנשים ולכסות על העובדה שאיני מיישם בפועל את האמת.) אתם אומרים מילים ריקות מתוכן, מדברים גבוהה גבוהה, ולא נוקטים בשום פעולה אמיתית. אתם נותנים לאנשים להבחין במרץ שלכם, כאילו אתם מיישמים בפועל את האמת, אבל כשזה מגיע לנקיטת פעולה, אתם לא באמת מתכוונים לעשות דבר, אתם רק צועקים סיסמאות. בסופו של דבר, אתם מתחילים בקול תרועה רמה ומסיימים קול ענות חלושה, ומשאירים את העניין בלתי פתור. ביטוי שכזה הוא גם מטעה. ובעתיד, כשמשהו דומה יקרה לכם, האם תוכלו להבחין בו? (כעת אני יכול להבחין בו במידה מסוימת.) אם כך, האם יש לכם חוש של כיוון? אם משהו כזה יקרה לכם שוב, אתם יכולים לפעול על פי שני שלבים: השלב הראשון הוא לשפוט האם אתה באמת מסוגל לטפל בעניין הזה. אם אתה מסוגל, אז גש לכך ברצינות וביעילות. הצעד השני הוא להתפלל לאל ולבקש ממנו להנחות אותך בעניין זה, וכשאתם נוקטים בפעולה, תצטרך לקבל את הפיקוח של כולם, ובו זמנית להיות נחוש לשתף פעולה ולעבוד יחד עם כולם לטובת השלמת המשימה. אם תלמד לעשות דברים צעד אחר צעד ולעבוד באופן מעשי, תוכל לפתור את הבעיה הזו. אם תמיד תדבר מילים ריקות מתוכן, מילים גבוהות, תפטפט יותר מידיי, ותתנהל כלאחר יד באופן שטחי בלבד ולא מעשי, אזי אינך ישר. בהנחה שאתה יכול לראות שיש בעיה בעבודת הכנסייה ויש בידך להציע פתרון לבעיה, הדבר מוכיח שיתכן ויש לך פוטנציאל ויכולות עבודה שיפתרו את העניין. אלא שיש בעיה עם הציביון שלך – אתה פועל בפזיזות, לא מוכן לשלם את המחיר, ומתמקדים רק בלצעוק סיסמאות ריקות. ברגע שאתה מגלה בעיה, בדוק תחילה אם ביכולתך לפתור אותה, ואם כן, קח על עצמך את המשימה והשלם אותה עד תום, פתור את הבעיה תוך שאתם מבצע וממלא את אחריותך, ונותן על כך דין וחשבון לאל. זו המשמעות בביצוע חובותיך ובהתנהלות מעשית. אם אינך יכול לפתור את הבעיה, דווח עליה למנהיג שלכם וראו מי הכי מתאים לטפל בבעיה. ראשית, עליך למלא את אחריותך; באופן זה, ביצעת את חובתכם ועמדת במקום הנכון. לאחר שגילית את הבעיה, אם אינך יכולים לפתור אותה אבל יכול לדווח עליה, משמע שמילאת את האחריות הראשונית שלך. אם אתה חש שזו חובה שעליך לבצע ואתה מסוגל לעמוד במשימה, בקש עזרה מאחיך ואחיותיך, קודם על ידי שיתוף העקרונות והגדרת תוכנית, ולאחר מכן על ידי עבודת הרמונית משותפת להשלמת העניין. זוהי אחריותך השנייה. אם אתה יכול לשאת בשני תחומי האחריות הללו, משמע שביצעת את חובותיך היטב, ואתה יציר בריאה ראוי. חובותיהם של אנשים מורכבות מלא יותר משני היבטים אלה. אם אתה מסוגל לקחת על עצמך דברים שאתה רואה ויכול לעשות, ולבצע את חובותיך היטב, משמע שאתה בהתאמה עם כוונות האל.

האם ישנם ביטויים נוספים של רוממות עצמית ועדות עצמית? (לאחרונה היה לי ביטוי כזה. בזמן ביצוע חובותיי, העסקת את עצמי במטלות כל היום, ועלו כמה בעיות בכנסייה שלא פתרתי באופן מעשי אלא טיפלתי בהם כלאחר יד. עם זאת, חלק מהאנשים ראו שהייתי עסוק בביצוע חובותיי כל יום, ולכן העריכו והעריצו אותי. האם התנהגות זו לא מכילה מרכיבים של רוממות עצמית ועדות עצמית? איני מצליח לראות עניין זה בבהירות ותמיד מרגיש מעט מוגבל.) האם זו עדות עצמית? אם עסוק בביצוע חובותיך, מסוגל לעמוד בסבל מתמשך ולא מתלונן, ואנשיו הנבחרים של האל מעריכים אתכם ומעריצים אותך, זה נורמלי ולא נגרם על ידי עדות עצמית. אתה פשוט עסוק בביצוע חובותיך ולא מתהדר או מתרברב, ולא מדבר ללא הפסקה על חוויות הסבל שלך, ולכן זה לא קשור לעדות עצמית. עם זאת, על פני השטח אנשים רבים נראים כאילו הם עסוקים בעת ביצוע חובותיהם, כאשר בפועל, עבודתם לא העלתה תוצאות והם לא פתרו שום בעיה. האם האל מאשר אנשים העסוקים באופן זה? אם אתה עסוק כל היום עם בעיות פשוטות שאנשים המבינים את האמת ואת העקרונות עשויים לפתור בשעתיים, ואתה חש תשוש למדי ושסבלת מאוד, האם אינך פשוט מכלה את זמנך לריק ומתרוצץ ללא מטרה? האם אתם יכולים לזכות באישור האל על ידי ביצוע חובותיכם באופן זה? (לא.) אתם עובדים בצורה לא יעילה! במקרה זה, עליכם לחפש את עקרונות-אמת. לעיתים אנשים עמוסים בעבודה והם באמת עסוקים, וזה נורמלי, אבל לפעמים אין להם הרבה מה לעשות אוהם עדיין עסוקים. מה גורם לזה? סיבה אחת היא שהעבודה שלך לא תוכננה או אורגנה באופן סביר. עליכם להבין את חובות העבודה העיקריות שלכם, לתכנן ולארגן אותן באופן הגיוני, ולבצע את חובותיכם ביעילות רבה יותר. התרוצצות חסרת מטרה והעסקת עצמכם לשווא לא יזכו לאישור האל. סיטואציה נוספת היא כאשר כוונתך היא לגרום לאנשים לחשוב שאתה עסוק, ואתה משתמש באמצעי זה ובהופעה כוזבת כדי לרמות אחרים. בכל פעם שהם מתכנסים, חלק מהמנהיגים והעובדים לא פותרים בעיות אמיתיות ובמקום זאת משמיעים הערות חסרות טעם, סוטים מהנושא ללא הפסקה ומדברים עוד ועוד מבלי לגעת בנקודה המרכזית. דרך זו של להיות עסוק – מבלי לשאוף ליעילות או להתקדמות – נקראת להתעסק בשום דבר. ואיזו מין גישה זו? גישה של התנהלות כלאחר יד ובאופן שטחי בעבודה, בזבוז זמן ובסופו של דבר עדיין לחשוב: "לא משנה מה אנשים אחרים או האל יחשבו, כל עוד המצפון שלי נקי אני אהיה בסדר. לפחות אני לא מתבטל או מקבל ארוחת צהריים בחינם". על פני השטח, זה עשוי להיראות כאילו אינך מתבטל, ושאינך מקבל ארוחת צהריים בחינם, ושכל יום אתה משתתף בכינוסים או מבצע את חובותיך, ושכל מה שאתה עושה קשור לעבודת הכנסייה, אבל בפועל, עמוק פנימה, אתה יודע שמעשיך אינם יעילים או בעלי ערך כלל, ושאתה פשוט פועל כלאחר יד. זה בעייתי. אם כך, עד כמה אתה מיטיב לבצע את חובותיך? אתה יודע היטב שיש לך בעיה, אבל אינך מחפש את האמת כדי לפתור אותה – זה נקרא להיות שטחיים, רדומים ועיקשים. מהי ההשלכה של שטחיות ודחיינות בביצוע חובותיך? בהחלט לא תקבל את אישורו של האל, כיון שאינך פועל על פי עקרונות או ביעילות, וביצוע חובתך באופן זה הוא עמל ותו לא. אם אתם נגזמים ומקבלים עזרה ועדיין לא היכיתם על חטא, ואתם אפילו מתלוננים ושליליים ומתרשלים בזמן העבודה, אזי ניתן רק לסלק אתכם. לכן, אם לא תחתרו אל האמת כדי לפתור את בעיית השטחיות שלכם, לא תהיה בכך כל תועלת ולא משנה במשך כמה זמן תבצעו את חובותיכם, ואתם לא תעמדו בסטנדרטים של ביצוע חובותיכם נאמנה. כדאי להרהר בבעיה זו. האל דורש מאנשים לפעול על פי עקרונות, ליישם בפועל את האמת ולהיות ישרים. אם אדם יכול להיכנס לאמיתות אלה, הוא ישיג תוצאות בביצוע חובותיו, ולכל הפחות יוכל לפעול על פי עקרונות. הבסיס והמפתח להגברת היעילות טמונים כאן. אם לאדם אין עקרונות-אמת, אז לא משנה כמה עסוק הוא בביצוע חובותיו ולא משנה כמה זמן הוא עובד כל יום, הוא לא ישיג תוצאות אמיתיות. כאשר האל שופט אם אנשים מבצעים את חובותיהם נאמנה, הוא אינו בוחן כמה זמן הם מבצעים את חובותיהם, אלא את תוצאותיהם המעשיות ואת יעילות עבודתם, והאם הם פועלים על פי עקרונות ובהתאם לאמת. במילים פשוטות, הוא בוחן האם לאנשים יש עדות חווייתית אמיתית והיווכחות בחיים בביצוע חובותיהם. אם לאנשים אין מציאות-אמת, אז הם רק עובדים, אבל אם הם יכולים ליישם בפועל את האמת ולפעול על פי עקרונות, זה סימן שהם מבצעים את חובותיהם כאנשיו של האל. בעזרת השוואה זו, ניתן להבין שרק אלה שעומדים בסטנדרטים לביצוע חובותיהם יכולים להיחשב כאנשיו של האל. אלה שלא עומדים בסטנדרטים ותמיד שטחיים הם עובדים. אם אדם יכול להגיע להבנת האמת ולפעול על פי עקרונות, אזי ביצוע כל חובה שהיא לא יהווה בעיה עבורו, וכל עוד הוא מגשש לזמן מה, בסופו של דבר הוא יעמוד בסטנדרטים של ביצוע חובותיו. באשר לאלה שאינם עומדים בדרישות או תמיד שטחיים, להם יהיה קשה לעמוד בדרישות, וביצוע חובותיהם הוא לא יותר מאשר עמל. באשר לאנשים מבולבלים, טיפשים ואלה בעלי אנושיות לקויה שאינם מבצעים עבודה ראויה, אינם מקבלים את האמת ולא משנה כיצד משתפים אותה, וממשיכים לפעול בפזיזות, ניתן רק לסלק אותם ולהניח להם להאמין באל כרצונם. לכן, אם אדם אינו מבצע את חובתו על פי עקרונות, מתרוצץ ללא מטרה ולא עושה כלום כל יום, עליו למהר ולחפש את האמת כדי לפתור זאת ולפעול על פי עקרונות. עליו להיות מסוגל לבצע את חובתו באופן רגיל בכל יום ולא לחוש מסופק רק כאשר עבד זמן רב, תוך מתן חשיבות ליעילות ויצירת מוצר מוגמר – רק אדם כזה הוא אדם שהאל מאשר וכזה שמבצע את חובותיו נאמנה.

כיום ישנם רבים שהולכים בעקבות האל ומבצעים את חובותיהם, אך חלקם מעולם לא חתרו אל האמת וכשהם מבצעים את חובותיהם, הם תמיד נוהגים בפזיזות וכראות עיניהם, ועושים כרצונם. הם אינם עושים שגיאות גדולות, אך הם עושים טעויות קטנות כל הזמן, ובפרט נראה כי הם עסוקים מדי יום, כשלמעשה הם לא טיפלו בשום עניין כהלכה והם מכלים את זמנם בעצלתיים. ניתן לומר גם שהם עושים את עבודתם רק כדי לצאת ידי חובה. האם אנשים כאלה אינם בסכנה? אם אדם תמיד ניגש כך, ללא יראת כבוד, לחובותיו ולמה שאלוהים מטיל עליו, מה תהיינה ההשלכות? עבודה לא יעילה ושחרורו והחלפתו בחובותיו, זו ההשלכה הקלה. אם אדם עושה כל מיני מעשים רעים, יש להרחיקו ואלוהים ימסור אדם כזה לשטן. מה משמעות הדבר כשאדם נמסר לשטן? המשמעות היא שאלוהים שוב לא ידאג לו, שאלוהים לא יושיע אותו, ושהוא יחל לצעוד בנתיב הלא-נכון ואז ייענש. אתם מבינים זאת, לא? זו העת שבה אלוהים חושף אנשים, ואם באופן זמני אינך נצמד לנתיב הנכון, אלוהים ישתמש בסביבה המעשית כדי לתת לך הזדמנות לזהות את בעיותיך. אך משעה שאתה יודע שאלוהים נתן לך זמן-מה להרהר, שאלוהים מעניק לך הזדמנות אחרונה, אם עדיין אינך פונה לאחור אלא ממשיך בעיקשות לבצע את חובתך כלאחר-יד, אלוהים יפעל. כשאלוהים התכוון להשמיד את העיר נינווה, האם הוא עשה כך מייד? לא. מה היה השלב הראשון כשאלוהים פעל? ראשית הוא יידע את יונה הנביא, ואמר לו במפורש כיצד יתנהל כל התהליך ומהן כוונותיו. לאחר מכן יונה הלך לנינווה, הסתובב ברחבי העיר והצהיר: "עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת" (יונה ג' 4.) המסר הזה הגיע לאזני כול – גברים ונשים, זקנים וטף, ואנשים מכל אורחות החיים שמעו על כך – זה נודע בכל משק בית ואפילו מלכם שמע את החדשות. מדוע פעל אלוהים כך? מתוך ההתבוננות בעניין ניתן לראות שבין אם האל מושיע אנשים, חושף או מעניש אותם, תמיד ישנם נהלים ועקרונות באופני ההתייחסות של האל לאנשים. האל אינו פועל מתוך גחמה פתאומית ואינו משמיד מייד אדם כשמראהו אינו נושא חן בעיניו; במקום זאת, הוא מאפשר לפרק זמן לעבור. מהי מטרת האל כשהוא מאפשר מרווח זמן כזה? (לאפשר לאנשים להכות על חטא.) המטרה היא להודיע לאנשי נינווה על מה שהאל מתעתד לעשות, כדי לאפשר להם להרהר, להגיע בשלבים לידי הבנת כוונותיו ולהתחיל לפנות לאחור בהדרגה. קיים תהליך שבו אנשים מכירים בכך, וארבעים הימים האלה הם הזמן שאלוהים העניק לאנשים כדי לפנות לאחור. אם הם לא ישובו לאחור כעבור ארבעים יום ולא יתוודו בפני האל על חטאיהם, אלוהים יגשים את העניין בהתאם למה שאמר שיעשה. זה מפני שאלוהים מתכוון למה שהוא אומר, ומה שאלוהים אומר ייעשה – בדברים אלו אין כל שקריות. אם כן, כיצד הגיבו אנשי נינווה כשקיבלו את הידיעה הזאת? האם הם התכסו מייד בשק ואפר? לא; היה שם תהליך. בתחילה אנשים היו שרויים אולי בספק: "אלוהים מתעתד להשמידנו; האם הוא באמת אמר זאת? מה עשינו?" לאחר מכן, כל בתי האב יידעו זה את זה אודות העניין ודנו בכך יחדיו. הם חשו שמשבר הגיע ושהם בפרשת דרכים שבין חיים למוות. ואם כן, מה עליהם לעשות? האם עליהם להתוודות ולחזור בתשובה? או להיות ספקניים ולהתנגד? אם הם באמת יבחרו להיות ספקניים ולהתנגד, התוצאה תהיה שהם יושמדו כעבור ארבעים יום, אך אם הם יתוודו על חטאיהם ויחזרו לאחור, עדיין יהיה להם חבל הצלה. לאחר שדנו בעניין הזה בכל הרמות במשך ימים רבים, מיעוט שולי ביותר מקרב האזרחים השכיל לאמץ גישה של התוודות על חטאיהם ופנייה לאחור. הם השכילו לכרוע ברך ולסגוד, להעלות קרבנות או להפגין אי-אילו התנהגויות טובות וביטויים טובים כאות לחרטתם. אך הייתה דמות אחת, חיונית ביותר, שהושיעה את העיר. מי זה היה? היה זה מלך נינווה. הוא ציווה על כל המדינה, מהמלך ועד לאחרון פשוטי העם, להתכסות בשק ואפר, להתוודות על חטאיהם ולחזור בתשובה בפני האל יהוה. לאחר שפרסם צו כזה, האם יימצא מישהו בעיר שיעז להמרות את פיו? למלך יש עוצמה שכזו; אילו השתמש בעוצמה שבידיו למעשים רעים, על אנשי המדינה היה ניחת אסון כבד, אך המלך השתמש בכוחו למעשים טובים – לסגידה לאל ולחזרה אליו – והעיר השתמרה, העם בכל הארץ נושע והייתה לו תקווה למחילה שלמה על חטאיו. האם הדבר לא הוכרע במחשבה יחידה מצד המלך הזה? אילו המלך היה אומר, "גם אם אתם נכונים לחזור בתשובה, אני לא אעשה זאת; אתם ברשות עצמכם. אני לא מאמין בדברים כאלה ולא עשיתי כל רע. יותר מזה – יש לי מעמד, אז מה אלוהים יכול לעשות לי? האם הוא יכול לחסום בפניי את כס המלוכה? אם העיר תושמד, שיהיה כך. בלי פשוטי העם האלה עדיין אהיה מלך, בדיוק כמו קודם!" מה אם הוא היה מחזיק ברעיון כזה, בצורת חשיבה כזו? במצב כזה הרבה פחות מפשוטי העם היו נושעים, ובסופו של דבר יתכן שאלוהים היה מחלץ, באופן סלקטיבי, את אותם אנשים שהיו נכונים לחזור בתשובה. לאחר שאלוהים היה מחלץ אותם, אלה שהעדיפו למות ולא לחזור בתשובה היו מושמדים יחד עם העיר, וכמובן שהמלך היה ביניהם. ובאשר לאלו שהיו נכונים לחזור בתשובה, הם היו יכולים להמשיך בחייהם לאחר שאלוהים היה מחלץ אותם מהעיר. אך החלק הטוב ביותר בעניין זה היה שמלך נינווה היה מסוגל להיות ראש וראשון בהתכסות בשק ואפר, וגם לומר לאנשי העיר הפשוטים, נשים וגברים, צעירים וזקנים כאחד – ללא קשר לזהותם, בין אם היו פקידים בכירים או איכרים פשוטים, אצילים או אזרחים מן השורה – שעל כולם להתכסות בשק ואפר, לכרוע ברך בפני האל יהוה ולסגוד לו, להשתטח בפניו ולהתוודות על חטאיהם, להביע את כוונתם לפנות לאחור, לפנות עורף לדרך הרעה ולנטוש את הרשע שבידיהם, להכות על חטא בפני האל ולהתפלל שלא ישמיד אותם. מלך נינווה הוביל בכך שחזר בתשובה והתוודה על חטאיו בפני האל, ובעשותו כן הוא הושיע את כל אוכלוסיית העיר, ורבים יצאו נשכרים מכך יחד עמו. בכך שהוביל את הפעולה הזאת, כוחו נעשה רב-ערך. מלך זה, שהוביל את עמו לחזור אל אלוהים, הוא דבר שאלוהים מנציח.

האם יועיל לכם שיתוף ברמת פרוט כזו על תוכן שנושאו צוררי משיח שמרוממים את עצמם ומעידים על עצמם? כשאנו משתפים כך שוב ושוב, נותנים דוגמאות, מספרים סיפורים, משתמשים באמצעים ובמונחים שונים כדי לתאר ולהגדיר זאת. אם אנשים עדיין אינם מבינים, באמת שחסרה להם הבנה רוחנית ולא ניתן לגאול אנשים כאלה. מה המטרה של שיתוף בכזו רמת פרוט? לוודא שלאחר שאנשים ישמעו דברים אלו, מה שהם יבינו ויקבלו אינו דוקטרינות ולא משמעות מילולית או ביטוי מסוים, אלא אמת אודות מהות הדברים לצד אי-אילו אמיתות ועקרונות הקשורים למהותם של אנשים, לקיומם ולחייהם. אם תוכלו להשוות בין אותן אמרות או אותן דוגמאות שדיברתי עליהן, לבין מצבכם בפועל או לדברים שאתם מגלים בחייכם אתם, תוכלו להבין את האמת ואתם בעלי הבנה רוחנית. להשוות משמע לחבר בין כל דוגמא או עניין שנדונים לבין מצבכם ולחבר כל היבט של האמת שמועבר בשיתוף למצבך ולגילויים שלך. אם אתה יודע כיצד לקשר דברים אלו יחדיו וליישם זאת, יש לך הבנה רוחנית, יש לך תקווה להיכנס למציאות-האמת ואתה יכול להבין את האמת. אם אינך מבין, וזאת ללא קשר למה שנאמר, אם אינך יכול לקשר בין עניינים אלו לעצמך, אם אתה מרגיש שללא קשר למה שאתה שומע, זה אינו קשור כלל למה שאתה מגלה ולמהות הטבע שלך, ואם אינך יכול למצוא את ההתאמה – אתה בור לחלוטין ואינך יכול להכניס דבר לראשך; חסרה לך הבנה רוחנית. אנשים כאלה, שנעדרים הבנה רוחנית, טובים אך ורק לעמל ואינם יכולים להיכנס למציאות-האמת. אנשים שרוצים לזכות בישועה חייבים להיכנס למציאות-האמת, וכדי להיכנס למציאות-האמת, אדם חייב להבין דברים אלו, להבין את אותם סיפורים ונסיבות שעליהם דיברתי ולהבין מהו כל עניין, כל סוג של גילוי, מהי מהותו של כל אדם ומהם הביטויים והמצבים שלו; עליו גם להיות מסוגל להשוות בין כל אלה לבין עצמו. רק כך הוא יוכל להבין את האמת; אם הוא אינו מגיע לנקודה זו, הוא אינו יכול להבין זאת. הדבר דומה לאנשים שמגדלים תרנגולות: אם אדם מגדל תרנגולת במשך חצי שנה והיא עדיין לא הטילה ולו ביצה אחת, האם ניתן לומר שתרנגולת זו אינה מטילה ביצים? (לא.) אם הבעלים מחזיק בתרנגולת זו כבר שלוש שנים, והוא הזין אותה בדגנים וירקות, אך ללא קשר למה שהיא אוכלת היא עדיין לא מטילה אפילו ביצה אחת, אז האם ניתן לומר שתרנגולת זו אינה מטילה ביצים? (כן.) ובכן, כשמדובר באנשים, חלקם אינם מבינים ולא משנה לאילו דרשות הם מקשיבים, ולא משנה כיצד אתה משתף איתם על האמת. זהו אדם ללא הבנה רוחנית. קיים סוג אחר של אדם, הסוג שיכול להבין את מה ששמע אך אינו מיישם זאת בפועל, אינו חוזר בו מדרכו. אדם כזה הוא אבוד והוא כמו אנשי העיר סדום – נגזרה עליו השמדה. צוררי משיח שייכים לסוג זה של אנשים; הם לא חוזרים בהם מדרכם ולא משנה כיצד אתה משתף אודות האמת. האם מדובר אך ורק בצביון עיקש? (לא.) מהות טבעם מתנגדת לאלוהים ועויינת את האמת, וכשמדובר באדם כזה, הבנת האמת אינה באה בחשבון מבחינתו. הוא הופך את האמת לאויב; הוא מעורר אנטגוניזם כלפי האמת וכלפי אלוהים, והוא עוין דברים חיוביים, ולכן כשאתה משתף על האמת, הוא אינו מתייחס לכך כאל האמת אלא כאל מעין תיאוריה, לימוד שכלתני או דוקטרינה. לאחר שהוא מאזין לשיתוף, הוא מצייד בו את לבו וכך, לאחר מכן, הוא יכול להתפאר ולהגשים את האינטרסים שלו, מעמד, תהילה ורווחים. זו מטרתו. לא משנה כיצד אתה משתף אודות האמת ולא משנה באילו דוגמאות אתה דן, אינך יכול לתקן את דרכיו ואינך יכול להפוך את כוונותיו או לשנות את הדרך שבה הוא עושה דברים. מדובר באדם שאינו חותר אל האמת. האמת אינה יכולה לשנות אנשים שאינם מקבלים את האמת ואינם מיישמים אותה בפועל לאחר ששמעו אותה, ואלוהים לא יושיע אנשים כאלה. את האנשים מן הסוג הזה ניתן כעקרון להגדיר כאנשים שעוינים את האמת, וליתר ספציפיות – אלו צוררי משיח. זה ההבדל בין צוררי משיח לאנשים מן השורה.

לאנשים מסוימים יש צביון של צורר משיח, ותכופות הם חושפים אי-אילו צביונות של שחיתות, אך לצד גילויים כאלה הם גם מהרהרים בעצמם, מכירים את עצמם ומסוגלים לקבל את האמת וליישמה בפועל ולאחר תקופה ניתן לראות אצלם שינוי. אנשים כאלה ייתכן שניתן להושיע. קיימים אלו שמסוגלים, לפחות כלפי חוץ, לנטוש דברים, להשקיע מעצמם, לסבול תלאות ולשלם מחיר, אך על פי מהות טבעם הם סולדים מן האמת ושונאים אותה. כשאתה משתף איתם על האמת, הם סולדים ממנה ומגלים אנטגוניזם. ראשם נשמט והם נרדמים בכינוסים ודרשות. לטעמם זה משעמם ואפילו אם הם מבינים את אשר הם שומעים, הם אינם מיישמים זאת. ישנם אחרים שנראה כי הם מאזינים לדרשות בכנות וברצינות, אך לבם אינו צמא לאמת ויחסם כלפי דברי האל הוא שהם מעריכים זאת כמעין ידע או תיאוריה רוחניים. ולכן, לא משנה כמה שנים אדם כזה מאמין או כמה מדברי האל הוא קרא, או כמה דרשות הוא שמע, אין כל שינוי בהשקפתו בכל הנוגע לחתירה אחר מעמד ולהערכת הכוח, או בגישתו – הסלידה מן האמת, השנאה לאמת וההתנגדות לאלוהים. אדם כזה הוא צורר משיח טיפוסי. אם אתה חושף אותו כשאתה אומר "מעשיך הם ניסיון לגייס אחרים לצדך, וכשאתה מרומם את עצמך ומעיד על עצמך אתה מטעה אנשים ומתחרה מול אלוהים על המעמד. כך עושים השטן וצוררי המשיח", האם הוא מסוגל לקבל גינוי כזה? בשום אופן לא. מה הוא חושב? "נכון מצדי להתנהג כך, ולכן כך אני נוהג. לא משנה כיצד אתה מגנה אותי, לא משנה מה אתה אומר ולא משנה עד כמה זה נראה נכון, לא אוותר על דרך זו לעשות דברים, על רצון זה, על החתירה הזאת". אם כן, הדבר נקבע: מדובר בצורר משיח. שום דבר שתאמר לא יוכל לשנות את השקפתו, כוונתו, סדר היום שלו, שאיפותיו או רצונותיו. זו מהות טבעם הטיפוסית של צוררי משיח; איש אינו יכול לשנותם. לא משנה כיצד אנשים משתפים איתם על האמת, או באיזו לשון או נוסח הם משתמשים; לא משנה המועד, המקום או ההקשר, דבר אינו יכול לשנותם. לא משנה כיצד משתנה סביבתם, לא משנה כיצד משתנים האנשים, המאורעות והדברים סביבם ולא משנה כיצד משתנה התקופה או כמה אדירים הם האותות והמופתים שמציג האל, כמה חסד מרעיף עליהם האל או אפילו כיצד האל מעניש אותם – האופן שבו הם רואים דברים וסדר היום שלהם, אלו לא ישתנו לעולם ושאיפתם ורצונם לחטוף לעצמם את הכוח, אף אלו לא ישתנו לעולם. דרך ההתנהלות שלהם ואופן המגע עם אחרים לא ישתנו לעולם, ולא תשתנה גם גישתם – שנאת האמת ואלוהים. כשאחרים מציינים בפניהם שמה שהם עושים הוא רוממות עצמית, מתן עדות על עצמם ונסיון להטעות אחרים, הם משנים את צביון דיבורם כך שאחרים לא יבחינו בכך ולא ימצאו בו פגם. הם משתמשים בדרכים ערמומיות אף יותר כדי להמשיך בהתנהלותם ולהשיג את מטרתם – למשול ולשלוט בנבחרי האל. זה מה שרואים אצל צורר משיח וזו התולדה של מהותו של צורר משיח. אפילו אם אלוהים היה אומר להם שהם עלולים להענש, שקצם יבוא, שהם מקוללים – האם הדבר יכול לשנות את מהותם? האם הדבר יכול לשנות את גישתם כלפי האמת? האם הדבר יכול לשנות את אהבתם למעמד, לתהילה ולרווחים? לא. להפוך אנשים שהשחית השטן לאנשים בעלי אנושיות רגילה שסוגדים לאל – זוהי עבודת האל; ניתן להגשים זאת. אך האם ניתן להפוך שדים, אנשים העוטים עור אדם אך שמהותם שטנית ושעוינים את אלוהים, לאנשים רגילים? זה יהיה בלתי אפשרי. אלוהים אינו עושה עבודה מסוג זה; אנשים כאלה אינם נכללים בין אלו שאלוהים מושיע. כיצד, אם כן, מגדיר אלוהים אנשים כאלה? הם שייכים לשטן. הם אינם מושא לבחירה או לישועה מצד אלוהים; האל אינו חפץ באנשים כאלה. לא משנה כמה זמן הם מאמינים ͏באל, כמה הם סבלו או מה הם השיגו – סדר יומם לא ישתנה. הם לא יוותרו על שאיפותיהם או רצונותיהם, ובהחלט לא יותירו מאחור את שאיפתם ותשוקתם להתחרות מול אלוהים על מעמד ועל אנשים. אנשים כאלה הם צוררי משיח ברמ"ח אבריהם.

יש אנשים שיאמרו: "האם העובדה שצוררי משיח מסוגלים לפעול ברשעות ולהתנגד לאלוהים, אינה פשוט פיזור נפש רגעי מצדם? אם אלוהים היה מראה אי אילו אותות ומופתים או מעניש אותם קצת, כדי שיוכלו לראות את אלוהים, האם הם לא היו מסוגלים אז להכיר באלוהים ולהתמסר לו? האם הם לא היו מסוגלים אז לקבל ולהכיר בכך שאלוהים הוא האמת, ולהפסיק להתחרות באלוהים על מעמד? האין זה המצב, שאין בהם אמונה מפני שהם לא היו עדים לאותות ומופתים שמציג אלוהים ולא ראו את גופו הרוחני של אלוהים, ולכן הם חלשים מאד והשטן מתעתע בהם?" לא – זה אינו המצב. שאיפותיהם, רצונותיהם ומהותם של צוררי משיח נבדלים ושונים לחלוטין מאלה של אדם שנופל קורבן להונאה זמנית, נוהג כטיפש ואינו מבין את האמת. מעצם טבעם, לצוררי משיח טבע שטני והם סולדים מהאמת ושונאים אותה מלידתם. הם שטנים שלא ניתן לפייס בינם לבין אלוהים, שמתנגדים לאלוהים ומתמודדים מולו עד הסוף; אלו הם שטנים חיים שעוטים עור אדם. אנשים כאלה מוגדרים כצוררי משיח על פי מהות טבעם, ואם כן, איזה תפקיד יכול להיות להם ומה הם יכולים לעשות בבית האל? הם משבשים, מפריעים, משמידים והורסים את עבודת האל. אנשים אלו אינם יכולים שלא לעשות דברים אלו בבית האל. כאלה הם – יש להם טבע שטני והדבר דומה לזאבים שנכנסים לתוך העדר, נחושים בדעתם לטרוף את הכבשים. זוהי מטרתם האחת והיחידה. אם נדבר מנקודת מבט אחרת, מדוע אלוהים מתיר לאנשים כאלו להופיע בביתו? זה כדי שכושר ההבחנה של נבחרי האל יוכל לצמוח. איש לא חזה במראהו של השד שטן, מהי מהות מעשיו, מהם הגילויים הספציפיים שלו או כיצד הוא מטעה אנשים ומתנגד לאלוהים בעולם. כאשר מוזכר השד שטן, הם חשים שהדברים מופשטים וריקים מתוכן, שהעניין אינו ממשי דיו. "היכן השטן?", הם שואלים. "באוויר", באה התשובה. "ובכן, מהם מימדי השטן? אילו ניסים הוא עושה באופן ספציפי? כיצד הוא עומד מול אלוהים באופן ספציפי? מהי מהות טבעו?" הם מרגישים שכל זה מאד מופשט, מעורפל וריק מתוכן. אך דרך הביטויים והגילויים שלהם, צוררי משיח, יכולים להתאים דברים אלו למה שהשטן עושה ולמהות טבעו, ואז הכול נעשה ממשי ואינו עוד מופשט או ריק מתוכן. כאשר הכול נעשה ממשי, אנשים יכולים לראות את השטן מדבר, לראות את התנהגותו ולהבחין בתשומת לב במהות טבעו. וכך, האם הם אינם חשים אז כי מהות השד שטן, שעליה מדבר האל, נעשית יותר ממשית ואמיתית, והאם הם לא יוכלו לערוך השוואה מעשית? ישנם אנשים ששיעור קומתם אינו בשל, אנשים שאינם מבינים את האמת, שבגלל איזו טפשות רגעית הם מרומים ומוטעים על ידי צוררי משיח ולכן הם עוזבים לשנה, פחות או יותר. כשהם חוזרים לבית האל הם מבינים שההרגשה אינה טובה כשנוהים אחר השטן. כשאותם אנשים מתחילים לראשונה לנהות אחר צוררי משיח, הם חשים שיש להם הגיון מספיק ובטחון רב, והם אומרים "העליון אינו רוצה שנלך בעקבות צוררי משיח, אך אנחנו בכל זאת נלך בעקבותיהם ויום אחד יתברר שצדקנו!" התוצאה היא שלאחר זמן-מה הם חשים שהם איבדו את עבודתה של רוח הקודש והם אינם יכולים למצוא כל אישור בלבם. מבחינתם ההרגשה היא כאילו שהאל שוב אינו איתם, שאמונתם איבדה את משמעותה ואת כיוונה, ובהדרגה יש בהם יותר ויותר הבחנה בקשר לצוררי משיח. לפני-כן הם חשבו שצוררי משיח למעשה מבינים את האמת, ושאם ילכו בעקבותיהם הם לא יוכלו לסטות מן הדרך באמונתם, אך כעת הם רואים שלצוררי משיח יש בעיות קשות, שצוררי משיח מדברים כאילו הם מבינים את האמת, אך שהם לעולם אינם מיישמים את האמת בפועל – זוהי עובדה. הם רואים שהם הלכו בעקבות צוררי משיח במשך זמן כה רב ולא זכו כלל באמת, ושבאמת כל כך מסוכן להמשיך ללכת בעקבות צוררי משיח, ולכן הם חשים חרטה, הם דוחים את צוררי המשיח והם נעשים נכונים לשוב לבית האל. לאחר שבית האל לוקח אנשים כאלה בחזרה, אנשים אלה מתבקשים לספר על החוויה שלהם והם אומרים: "אותו צורר משיח היה כל כך טוב בהטעיית אנשים. באותה עת נראה היה שהוא צודק, ולא משנה כיצד חשבתי עליו, אך התוצאה היתה שלא זכיתי בדבר, לא הבנתי את האמת כלל ולא נפל בחלקי ולו שמץ של מציאות-אמת לאחר שהלכתי בעקבותיו במשך למעלה משנה. בזבזתי זמן יקר. באמת נגרם לי הפסד כה כבד!". חוויית הכישלון הזאת נעשית זכרונם העמוק ביותר. לאחר שובם לבית האל, ככל שהם מקשיבים יותר לדרשות כך הם מתחילים להבין את האמת ולבם מתבהר יותר ויותר. כשהם נזכרים שוב בזמן שהקדישו לנהייה אחר אותו צורר משיח והם רואים כיצד הם נגרם להם הפסד, הם מתחילים לחוש שצוררי המשיח הם באמת שטנים ושביסודו של דבר אין בידם אמת; הם חשים שרק אלוהים הוא האמת והם לא מעזים שוב לנהות אחר בן אנוש. כשמגיע הרגע לבחור שוב מנהיג, הם שוקלים היטב את הצבעתם וחושבים: "אם אצביע לאדם מסוים, בסבירות גבוהה מאד ייבחר צורר משיח. אם לא אצביע לאדם מסוים, יתכן שלא ייבחר צורר משיח. עליי לנהוג בזהירות ולהעריך אנשים על פי עקרונות". האם מעשיהם אינם מבוססים כעת על עקרונות ועל אמות מידה? (כן, בהחלט.) זהו דבר טוב. ישנם אנשים שהולכים שולל אחר צוררי משיח ואומרים: "מדוע זה קרה לנו? האם אלוהים דחק אותנו הצדה? האם שוב לא אכפת לאלוהים מאתנו"? במצב כגון זה, האם היית מביע הסכמה אילו האל היה אומר לך לא ללכת בעקבות צוררי משיח? לא, לא היית מסכים. היית בכל זאת מתעקש ללכת בעקבותיהם, ואלוהים היה יכול רק לאפשר לך לעשות זאת ואז ללמדך שיעור תוך שימוש בעובדות. לאחר שנהית אחר צוררי משיח במשך זמן-מה, אתה מתעשת פתאום ורואה שספגת אבדן בחייך, ורק אז אתה חש חרטה ונעשה נכון לדחות צוררי משיח ולחזור שוב לפני האל. למרבה מזלך, אלוהים סובלני ורחמן, והוא עדיין רוצה בך. אלמלא האל היה כזה, אתה היית גמור לחלוטין, לא היו לך הזדמנויות נוספות להשיג ישועה – אין סוף טוב לנהייה אחר צוררי משיח.

עליך לראות צוררי משיח בבירור ולזהות אותם נכונה. עליך לדעת כיצד להבחין בביטויים השונים של צוררי משיח, ויחד עם זאת עליך לדעת בבירור שישנם דברים רבים שמשותפים למהות הטבע שלך ולצוררי משיח. זה מפני שכולכם משתייכים למין האנושי שהושחת בידי השטן, וההבדל היחידי הוא שצוררי משיח נמצאים תחת שליטתו המלאה של השטן, הם הפכו לשותפיו לפשע של השטן והם מדברים מטעמו. גם אתה שייך לאנושות המושחתת, אך אתה מסוגל לקבל את האמת ויש לך תקווה להשיג ישועה. אך מבחינת המהות אתה חולק דברים רבים עם צוררי משיח ודרכיך וסדרי היום שלך זהים לשלהם. העניין הוא רק שמשעה ששמעת את האמת והאזנת לדרשות, אתה מסוגל לשנות מסלול והיכולת שלך לשנות מסלול קובעת שיש לך תקווה לזכות בישועה – זהו ההבדל בינך לבין צוררי משיח. לפיכך, כשאני חושף צוררי משיח עליך גם לערוך השוואה ולזהות אילו דברים יש לך במשותף עם צוררי משיח ואילו ביטויים, צביונות והיבטי מהות אתה חולק איתם. כשתעשה כך, האם לא תהיה מסוגל אז להכיר את עצמך טוב יותר? אם אתה חש תמיד אנטגוניזם ומאמין שאינך צורר משיח, ואתה חש שנאה עזה לצוררי משיח ואינך מוכן לערוך את ההשוואה הזאת או להרהר אודות עצמך ולהבין באיזה נתיב אתה צועד, מה תהיה ההשלכה? עם צביון שטני, מאד סביר שתהפוך לצורר משיח. זה מפני שאף צורר משיח אינו חותר במתכוון להפוך לצורר משיח ואז נעשה כזה; זה קורה מפני שהוא אינו חותר אל האמת, ומטבעם של דברים בסופו של דבר הוא צועד בנתיבו של צורר משיח. האם לא נכון שבעולם הדת, כל אלה שאינם אוהבים את האמת הם צוררי משיח? כל אדם ואדם שאינו מהרהר על מהות טבעו ואינו מבין אותה, ושמאמין באלוהים על פי תפיסותיו ודמיונותיו, הוא צורר משיח. משעה שהתחלת לפסוע בנתיבו של צורר משיח, משעה שזכית במעמד, ובשילוב העובדה שיש לך אי אילו כשרונות וידע נרכש וכולם מעריצים אותך, אזי ככל שנמשך הזמן שאתה מקדיש לעבודה, אתה קונה לעצמך חזקה בלבבות האנשים. ככל שהיקף העבודה שבאחריותך מתרחב, אתה מתחיל להנהיג יותר ויותר אנשים, אתה זוכה בהשפעה שהולכת וגדלה, ואז אתה הופך לפאולוס במלוא מובן המילה. האם כל זה תלוי בך? לא היתה לך כל תכנית ללכת בדרך הזו, אך כיצד קרה שבבלי-דעת התחלת לפסוע בדרכו של צורר משיח? אחת הסיבות החשובות לזה היא שאם אינך חותר אל האמת, זה ודאי לחלוטין שאתה תחתור למעמד ולמוניטין, אתה תעסוק בעסקיך שלך ובסופו של דבר, מבלי שתהיה מודע לכך, אתה תלך בדרכו של צורר משיח. אם אנשים שהולכים בדרכם של צוררי משיח אינם משנים מסלול בזמן, אזי כשהם זוכים למעמד ייתכן מאד שהם יהפכו לצוררי משיח – התוצאה הזו היא בלתי נמנעת. אם הם אינם יכולים לראות עניין זה בבירור, הם בסכנה מכיוון שלכולם יש צביון מושחת וכולם אוהבים מוניטין ומעמד; אם הם אינם אוהבים את האמת, הם מועדים מאוד ליפול עקב מוניטין ומעמד. ללא שיפוט וייסור של האל, כולם היו הולכים בדרכו של צורר המשיח ונופלים עקב מוניטין ומעמד, וזה דבר שאיש אינו יכול להכחישו. תאמר: "אצלי ישנם גילויים כאלה רק מדי פעם, מדובר רק בתופעות רגעיות. למרות שיש לי את אותה מהות כמו של צוררי משיח, אני עדיין נבדל מצוררי משיח מכיוון שאין לי כאלה שאיפות גדולות כמו שיש להם. מלבד זאת, כשאני ממלא את חובתי אני כל הזמן מהרהר בעצמי, חש חרטה וחותר אל האמת, ואני פועל בהתאם לעקרונות-האמת. אם אשפוט על פי התנהגותי, איני צורר משיח ואיני מעוניין להיות כזה, ומכאן שלא ייתכן בשום אופן שאהפוך לצורר משיח". ייתכן שאינך צורר משיח נכון לעכשיו, אך האם תוכל להבטיח כי לא תלך בדרכו של צורר משיח ותהפוך לצורר משיח? האם תוכל לערוב לכך? לא, לא תוכל. אם כן, כיצד אתה יכול לתת ערובה כזאת? האופן האחד והיחיד לעשות כן הוא לחתור אל האמת. אם כן, כיצד עליך לחתור אל האמת? האם יש לך דרך לעשות זאת? תחילה עליך להודות בעובדה שאתה חולק עם צוררי משיח את אותה מהות צביון. למרות שאינך צורר משיח ברגע זה, מבחינתך מהו הדבר הקטלני והמסוכן ביותר? זה שיש לך את אותה מהות טבע כמו לצוררי המשיח. האם זה דבר טוב עבורך? (לא.) זה בהחלט אינו דבר טוב. זה קטלני עבורך. לפיכך, כשאתה מאזין לדרשות האלה שחושפות את הגילויים השונים של צוררי משיח, אל תחשוב שדברים אלו אינם קשורים אליך כלל; זו הגישה הלא נכונה. אם כן, איזו גישה נדרשת ממך כדי שתקבל את העובדות והגילויים הללו? השווה את עצמך אליהם, הכר בכך שיש לך את מהות הטבע של צורר משיח ואז בחן את עצמך כדי לגלות אילו מבין הביטויים והגילויים שלך זהים לאלו של צוררי משיח. ראשית הכר בעובדה הזאת – אל תנסה להסוות או לעטוף את עצמך כליל. הנתיב שאתה צועד בו הוא הנתיב של צורר משיח, ולכן זה תואם את העובדות לומר שאתה צורר משיח; העניין הוא פשוט שבית האל טרם הגדיר אותך ככזה והוא מעניק לך הזדמנות לחזור בתשובה, זה הכול. האם אתה מבין? ראשית קבל עובדה זו והכר בה, ואז מה שעליך לעשות הוא להתייצב בפני האל ולבקש ממנו להטיל עליך משמעת ולשים לך רסן. אל תפרוש מאורה של נוכחות האל ואל תיטוש את הגנתו – כך מצפונך והגיונך ירסנו אותך כשאתה עושה דברים, וגם יהיו לך את דברי האל שיאירו אותך, ינחו אותך וירסנו אותך. מלבד זאת, תהיה בך גם את עבודתה של רוח הקודש כדי להנחותך, לסדר את האנשים, המאורעות והדברים שמסביבך כך שישמשו כאזהרות עבורך ולהטיל עליך משמעת. כיצד האל מזהיר אותך? האל פועל בדרכים רבות. לפעמים האל יגרום לך להרגשה ברורה בלבך, ויאפשר לך להבין בברור שעליך להיות מרוסן, שאינך יכול לפעול בעיקשות, שאם תפעל באופן פסול אתה תבייש את האל ותציג עצמך כטיפש, ולכן אתה מרסן את עצמך. האין זה אלוהים שמגונן עליך? זהו אחד האופנים. לפעמים אלוהים יטיף לך מוסר בקרבך ויציג בפניך דברים ברורים כדי לומר לך שזה מביש לנהוג בצורה כזו, שהאל מתעב זאת, שזה ארור, כלומר – האל משתמש בדברים ברורים כדי להטיף לך מוסר, על מנת שתערוך השוואה עם עצמך. מהי מטרתו של אלוהים כשהוא מטיף לך כך מוסר? הוא עושה זאת כדי לגרום למצפונך להרגיש דבר-מה, וכשאתה מרגיש דבר-מה אתה תביא בחשבון את ההשפעה, ההשלכות ואת תחושת הבושה שאתה חש, ואתה תנקוט ריסון מסוים במעשיך ובמנהגיך. לאחר שתחווה התנסויות רבות כגון זו, אתה תגלה שלמרות שאותם צביונות מושחתים מושרשים בקרבם של האנשים, כשאנשים רוכשים את היכולת לקבל את האמת ולראות בבירור את האמת של צביונותיהם המושחתים, הם יכולים למרוד במתכוון בבשרם; כשאנשים רוכשים את היכולת ליישם בפועל את האמת, צביונם השטני מטוהר ועובר שינוי. צביונו השטני של האדם אינו חסין מכל פגע ואינו כזה שאין לשנותו – כשאתה רוכש את היכולת לקבל את האמת וליישמה בפועל, צביונך השטני יתפרק ויוחלף באופן טבעי. לאחר שתטעם עד כמה זה מתוק ליישם את האמת בפועל, אתה תחשוב "הייתי כל כך חסר בושה קודם לכן. לא משנה עד כמה דבריי היו מחוצפים או כיצד רוממתי את עצמי כדי לגרום לאחרים לסגוד לי, לא חשתי כל בושה ולא היתה לי כל מודעות לאחר מכן. כעת אני מרגיש שההתנהגות הזו הייתה פסולה, התבזיתי ואני מרגיש שעיניים רבות נעוצות בי". את זאת עשה האל. הוא נותן לך תחושה ואתה תרגיש כאילו שאתה מוכיח את עצמך, ואז לא תעשה מעשים רעים ולא תיצמד לנתיב משלך. מבלי דעת, עם הזמן הדרכים שבהן אתה מרומם את עצמך ומעיד על עצמך ילכו ויפחתו, אתה תפעיל יותר ויותר ריסון עצמי ותחוש יותר ויותר שכשאתה פועל כך ליבך נינוח ומצפונך שליו; אלו הם החיים באור, ושוב אין כל צורך להיות מתוח ועצבני או להשתמש בשקרים ובדברי חלקות כדי להסוות את עצמך. בעבר שיקרת והתמדת בשקרים מדי יום כדי לגונן על המוניטין שלך. בכל פעם שאמרת דבר-שקר, היית צריך להמשיך לקיים את השקר הזה, מפחד שהשקר ייחשף. התוצאה היתה שסיפרת יותר ויותר שקרים ולאחר מכן נאלצת להשקיע מאמצים רבים ולאמץ את מוחך כדי להמשיך לקיים את שקריך; חיית חיים שדומים לא לחיי אדם ולא לחייו של שד, וכל כך מתישים! כעת אתה חותר להיות אדם ישר ואתה יכול לפתוח את סגור לבך ולומר דברי אמת. אין לך כל צורך לספר שקרים ולהמשיך לקיים את שקריך מדי יום, אינך כבול עוד בשקרים, אתה סובל הרבה פחות, אתה חיי חיים יותר ויותר נינוחים, חופשיים ומשוחררים, בעמקי לבבך אתה נהנה מתחושות של שלווה ושמחה – אתה טועם את מתיקות החיים האלה. ובעודך טועם את מתיקות החיים האלה עולמך הפנימי כבר אינו ערמומי, מרושע או כוזב. להפך, אתה נכון עכשיו להתייצב בפני האל, אתה מתפלל לאלוהים ומחפש את האמת כשיש לך בעיה, אתה מסוגל לדון בכך עם אחרים כשיש לך בעיה ואינך פועל עוד באופן חד-צדדי או שרירותי. אתה חש יותר ויותר שהאופן שבו נהגת לעשות דברים הוא בזוי, ואינך רוצה לעשות כך דברים בהמשך הדרך. להפך, אתה פועל בכל אופן שתואם את האמת, את ההגיון ואת כוונותיו של האל; האופן שבו אתה פועל השתנה. כשאתה מסוגל להשיג דברים אלו, האם זה לא אומר שעזבת את נתיבו של צורר משיח? וכשעזבת את נתיבו של צורר משיח, האם זה לא אומר שהתחלת לצעוד בנתיב להשגת הישועה? כשהתחלת לצעוד בדרך להשגת הישועה ואתה מתייצב לעתים קרובות בפני האל, גישתך, כוונתך, הפרספקטיבה שלך, מטרות חייך והכיוון שלך בחיים שוב אינם ניצבים נגד האל, אתה מתחיל לאהוב דברים חיוביים ואתה מתחיל לאהוב הגינות, צדק ואמת. כשזה קורה, מעמקי לבך ומחשבותיך החלו לעבור שינוי יסודי. כשהתחלת לצעוד בדרך להשגת הישועה, האם אתה יכול עדיין להפוך לצורר משיח? האם אתה עדיין יכול להתנגד לאל במכוון? לא, אינך יכול וכעת יצאת מכלל סכנה. רק כשהם נכנסים למצב הזה, אנשים יהיו במסלול הנכון, של אמונה באל, ורק כשהם מחפשים את האמת ומקבלים אותה כך הם יוכלו להשליך מעליהם את הצרות, את השליטה ואת ההפרעה שנגרמת על ידי טבעם, שהוא טבעו של שטן וצורר משיח. האם התחלתם כעת לפסוע בנתיב הנכון בחיים, נתיב החתירה אל האמת? אם לא, מהרו ושאפו בכל מאודכם לעלות עליו. אם לא תוכלו לעלות על נתיב החתירה אל האמת, תמשיכו לחיות בסכנה – כל אלה שהולכים בדרכם של צוררי משיח נתונים בסכנת סילוק בכל רגע ורגע.

כשהם מבצעים את חובתם, רוב האנשים לוחמים נגד צביון צורר המשיח שלהם-עצמם, בעודם תשושים מהלחימה למען מוניטין, מעמד, כסף ואינטרסים ויגעים בתודעתם ובגופם. אם כן, כיצד ניתן יהיה לפתור בעיה זו? רק באמצעות חתירה אל האמת והיכולת לקבל את האמת תוכל להשליך מעליך בהדרגה את המגבלות והכבלים השייכים למהות הטבע של צורר משיח שבה אתה ניחן, ולגרום לצביונך השטני להיחלש ולהעלם בהדרגה. בעשותך זאת, תהיה לך תקוה להשתחרר מהשפעת השטן. האם בכיתם, בינכם לבין עצמכם, בגלל דברים אלו, בתחושה שלעולם לא תוכלו להשתנות, לעולם לא תאהבו את האמת ולעולם לא תטפלו בדברים על פי עקרונות-האמת, ושנאתם את עצמכם עד כדי כך שסטרתם לעצמכם ובכיתם בכי מר? האם עשיתם זאת פעמים רבות? אם מישהו לא עשה זאת פעמים רבות, האם הדבר אינו הופך אותו לקהה-חושים? אדם כזה לעולם אינו יכול לתפוס כי הוא מושחת, והוא מאמין עדיין שהוא פועל היטב, שיש לו שיעור קומה וכישרון, שהוא מבין אמיתות רבות ושהוא מסוגל לטפל בדברים רבים לפי עקרונות; הוא מרגיש מאד בטוח בעצמו – אדם כזה הוא קהה-חושים, הוא סבור שהוא מדהים, וזה מאד מסוכן עבורו! האם אתם מסוגלים עכשיו לתפוס, ששיעור קומתכם קטן מדי, שאתם רחוקים מהשלכת צביונותיכם המושחתים ושאתם עדיין באזור הסכנה? אנשים שאינם חותרים אל האמת לא קולטים זאת בחושיהם – וגם לא אנשים שנעדרים את עבודתה של רוח הקודש. רוב האנשים שרויים בערפול ומבולבלים; הם חושבים שכל עוד הם ממלאים את חובתם בצורה מסודרת ואינם נוהגים ברשעות, הם אינם פוסעים בנתיבם של צוררי המשיח ושכל עוד הם אינם עושים רע מכל מיני סוגים, הם אינם צוררי משיח. היות שכך, רוב הזמן הם במצב של קהות חושים, ולעתים קרובות הם שבעי רצון מעצמם, בחשבם כי הם נפלאים וכי בקרוב ישיגו את הישועה, וכי אין דבר בינם לבין דרכם של צוררי המשיח. ניתן להשתמש בתפילותיכם היומיות כדי למדוד האם אתה שרוי במצב זה או לא. מה אתם אומרים בתפילתכם כשאתם מתייצבים בפני האל מדי יום? אם אתה אומר כל יום: "הו אלוהים, אני אוהב אותך! הו אלוהים, אני נכון להתמסר לך! הו אלוהים, אני נכון למלא אחר מה שהטלת עליי! אני יכול למלא את חובתי נאמנה ואני נחוש להשביע את רצונך ושתביאני לידי שלמות. לא משנה אילו גילויים של צורר משיח קיימים אצלי או כמה מעט אני מכיר את עצמי, אתה עדיין אוהב אותי ורוצה להושיעני" – אז איזה גילוי הוא זה? זוהי קהות חושים; אתה מביע נחישות בלבד, ואין לך כל הבנה של מהות טבעך כלל. אתה בשלב הנלהב, ואתה רחוק מאד מאחיזה במציאות-האמת. כמה זמן עובר לפני שתוכלו לומר תפילה אמיתית אחת, לומר לאלוהים את אשר על לבכם, לספר לו על מצבכם לאשורו, לחוש שלווה ושמחה בלבכם ולהרגיש שאתם באמת חיים לפני האל? אמרו לי, כמה זמן עובר לפני שתוכלו לעשות זאת פעם אחת? חודש? חודשיים? ששה חודשים? או שנה? אם מעולם לא אמרתם ולו תפילה אמיתית אחת, ואתם עדיין מתפללים כפי שאנשים עושים בעולם הדת, תמיד אומרים שאתם אוהבים את אלוהים, תמיד מביעים את נחישותכם, תמיד חוזרים על אותם משפטים קבועים – אזי אתם לוקים מדי בחסר ואין לכם ולו שמץ של מציאות-אמת. בדרך כלל, אנשים שמאמינים באלוהים במשך שלוש או חמש שנים לא אומרים דברים כה ילדותיים ונבערים כשהם מתייצבים בפני אלוהים, כי הם בטוחים שהם ילכו בעקבות האל, וגם יש בהם אמונה והם כבר מבינים בבירור את האמיתות שבחזונות אודות עבודת האל, כוונות האל, תכנית הניהול של האל ומטרת עבודתו של האל. עבור מה בעיקר הם מתפללים כשהם מתייצבים בפני האל? דבר אחד הוא להכיר את עצמם, ועניין אחר הוא לומר אי אילו דברי אמת: הו אלוהים, יש לי איזה קושי היום, עשיתי דבר שיצר עבורי חבות כלפיך, אני לוקה בחסר בעניין כלשהו, ואני מבקש ממך לגונן עליי, להנחות אותי, להאירני ולהופכני לנאור. אדם זה מתחיל לומר דברים מאד נכונים, שקשורים למציאות-האמת; הוא כבר אינו אומר את אותם ביטויי נחישות וסיסמאות שנאמרים על ידי אותם אנשים נלהבים שזה-עתה החלו להאמין. מדוע הוא אינו אומר את הדברים האלה? הוא מרגיש שאין טעם לומר דברים כאלה, כי דברים כאלה אינם עונים על הצורך הפנימי שלו באמת, או על הצורך שלו בהיווכחות בחיים. לא חשוב כמה שנים אתה מאמין, לא חשוב אם אתה פועל כלאחר יד או מתייצב בכנות בפני האל כשאתה מתפלל אליו, בכמה מתוך עשרה ימים אתה אומר את אותם דברים ריקים וסיסמאות? יש מי שיאמר אולי יום אחד, אז על מה הוא מתפלל בתשעת הימים הנותרים? אם תפילותיהם נוגעות לחובתם ולהיווכחותם בחיים, זה בסדר וזה מראה שהם נושאים בעול מסוים ביחס לאמת, כלפי דברי האל וכלפי חובתם הם, ושהם כבר לא כל כך קהי-חושים. למה אני מתכוון באמרי "הם כבר לא כל כך קהי-חושים"? אני מתכוון שכשמזכירים עניינים שנוגעים לצביונותיהם המושחתים ולמצביהם השונים של אנשים, הם מרגישים משהו ויש בהם מודעות, והם יכולים גם להבין. הם מסוגלים להגיע להבנה, והם מבינים עניינים אלו ללא קשר לאופן שבו הם מוסברים, והם כמעט עומדים בקצב הדברים – זה מראה שהם השיגו שיעור קומה כלשהו. ומה רואים אצל אנשים קהי-חושים? בכל יום הם חיים כך, אינם חותרים ואינם מתקדמים, וזו הסיבה שהם תמיד אומרים את אותם דברים שחוקים כשהם מתפללים לאל. הם אינם מבינים כלל את ההיווכחות בחיים, אין להם כל הבנה רוחנית, הם אינם מרגישים דבר, הם אינם מגיבים ולא חשוב לכמה דרשות הם מאזינים, וללא קשר לאופן שבו משותפת האמת, הם מרגישים שהכול חד-גוני ושהמשמעות תמיד זהה. וכך, האם יש להם משהו לומר לאלוהים? מה שאנשים יאמרו ויתפללו כשהם מתייצבים בפני האל תלוי בדברים שבלבם, שאותם הם רוצים לומר לאל, והם חשים שהם לגמרי מוכרחים לומר את הדברים האלה לאל. בלבך עליך לפחות להחזיק בהבנה משלך אודות דרישות האל, הקשיים שניצבים בפניך וכיצד עליך לעמוד בדרישות האל. אם אין דבר בלבך ואתה יכול רק לומר אי אילו דברי נועם, סיסמאות ודוקטרינות ופשוט לפעול כלאחר יד, זוהי אינה תפילה. אם התחייבת לנאמנות בכל אותן שנים אך לא עשית שום דבר מעשי, ובסופו של דבר אתה עדיין מועד לבגוד באל, להתכחש לאל ולפרוש בכל מועד שהוא, הדבר מראה שאין לך כל שיעור קומה. אם כשאתם מתייצבים כעת בפני האל כדי להתפלל, אתם בדרך כלל מצליחים לשמר את הרלבנטיות של מערכת היחסים שלכם עם האל לדרישות האל ולשינוי בצביונכם, אזי מערכת היחסים שלכם עם האל אכן התבססה ואתם לא תלכו בדרכו של צורר משיח, והמשמעות היא שעליתם על מסלול האמונה הנכון באל.

האם ברורים לכם כעת הגילויים השונים של צוררי המשיח שמרוממים את עצמם ומעידים על עצמם, וכן ההגדרות הנוגעות לטבעה של התנהגות כזו? האם קיים הבדל כלשהו בין הגילויים של צוררי משיח והגילויים של הצביון המושחת של אנשים מן השורה? האם תוכלו לערוך השוואה כשבאמת תיתקלו בבעיה? האם אתם מסוגלים להחשיב את גילוייהם של צוררי משיח כגילויים של אנשים מושחתים מן השורה, ולהפך? כיצד תוכלו להבחין בין שני דברים אלו? דרך מדויקת להגיע להגדרה אודות אדם היא לשפוט את צביונו על פי גילוייו וביטוייו העקביים, ולשפוט את מהותו על פי צביונו. צוררי משיח אינם מקבלים את האמת ואינם מרוממים את האל; הם רק מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם. גילוי זה ברור עד מאוד, והוא נשלט לחלוטין על ידי טבעם השטני. למרות שגם אנשים מן השורה מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם, כשאתה משתף איתם על האמת הם מסוגלים לקבל זאת ולהכיר בכך שהאל הוא האמת, והם יכולים לקבל את האמת – אלא שהשינוי אינו חל אצלם במהירות או בקלות רבה – זהו ההבדל בין צוררי משיח לאנשים רגילים. עכשיו, משאמרתי זאת, האם קל יותר להבחין ביניהם? לצוררי משיח יש תכונה: כשהם אינם אוהבים את האמת או מכחישים את האמת, האם הם מכחישים אותה ישירות? (לא.) באיזו שיטה הם משתמשים כדי להכחיש את האמת, כדי שתראה שהם אינם מכירים באמת? הם יעסקו בהתפלפלויות כדי להפריך את דבריך, ויאמרו שמה שאתה משתף אודותיו אינו האמת, ושרק מה שהם משתפים אודותיו הוא האמת. לדוגמא, הם מעידים על עצמם ומישהו חושף אותם, ולאחר מכן אילו ביטויים הם מציגים, שמאפשרים לאחרים לאשר כי הם אינם אוהבים את האמת ואינם מקבלים אותה? ביטוי אחד הוא ההתעסקות בפלפולים והניסיון להוכיח את צדקתם, וישנו גם העניין של הסתרת האמת העובדתית, והאמת הזו היא תוכנית הפעולה שלהם. תוכניתם היא להעיד על עצמם כדי שקרנם תעלה מאד בעיני אחרים. הם לא יאפשרו לך להכיר את תוכנית הפעולה שלהם; הם רק יגידו דברי נועם שקריים, יעסקו בהתפלפלות, ירמו אותך, יבלבלו אותך כדי שבסופו של דבר תאמר שהם אינם מעידים על עצמם, ואז הם ישיגו את מטרתם. הם אומרים דברי נועם שקריים, עוסקים בהתפלפלות, מרמים אנשים, אינם מודים בכך שהם מעידים על עצמם, אינם מקבלים זאת כשאתה חושף אותם, אינם מקבלים את הטפות המוסר שלך, והם בהחלט אינם מסכימים להיות מוגדרים בצורה עובדתית זו. הם אינם מקבלים זאת כלל, והם אפילו מציגים תרוצים, באמרם: "לא מדובר בעדות שאני נושא על עצמי. ישנה סיבה וישנו הקשר שבגללם אמרתי את זה. זה לגמרי תקין לומר אי אילו דברים בלתי-הולמים במצב כזה, וזו לא בעיה. האם אפשר להחשיב זאת כמתן עדות אודות עצמי? ויותר מזה, עשיתי את כל העבודה הזאת ולמרות שלא הרווחתי שום זכות, בכל זאת סבלתי כדי לעשותה. זה לא עניין גדול אם כמה אנשים מחשיבים אותי מאד וסוגדים לי". הם לא חושבים שהתנהגות כה בזויה, מעשה כה דוחה, הם עניין גדול – האם זו גישה של קבלת האמת? הם אינם חשים כל בושה בגין אותם מעשים רעים, ואפילו חושבים את עצמם לנפלאים – זו מהותם של אנשים רעים. צוררי משיח מאמינים כי זה לגמרי הולם לרומם את עצמם ולהעיד על עצמם, ושזה מה שהם אמורים לעשות. הם חושבים: "אני עושה זאת מכיוון שיש לי היכולת הזאת – האם אנשים אחרים ראויים לעשות זאת? אני זכיתי בתמיכה של כולם, השקעתי מאמץ כה רב בביצוע העבודה בכנסייה, הרמתי תרומות כה גדולות לבית האל ונטלתי סיכונים כה רבים! האם יהיה זה הוגן אם לא תעניקו לי כל גמול או יתרון? האם האל אינו צודק? האם הוא אינו גומל לכל אדם לפי מעשיו? אם כן, האם איני ראוי לתמיכה מכולם בזכות כל התרומות שהרמתי וכל הסיכונים שנטלתי?" הם חושבים שעליהם לקבל דבר-מה בתמורה לביצוע חובתם, ושהגמול המזערי אמור להיות התמיכה מכולם והיכולת להנות מהנאמנות, הכבוד והיתרונות שמגיעים להם. האם זוהי גישה של קבלת האמת? (לא.) ובכן, מהי האמת במקרה זה? למשל, אתה אומר להם: "לא משנה כמה הם סובלים, אנשים הם יצירי בריאה ועליהם לסבול כי יש להם צביונות מושחתים. סבל במהלך ביצוע חובה הוא רק אופן אחד שבו אנשים סובלים. לא משנה כמה אנו בעלי-יכולת או באילו כישרונות אנחנו ניחנים, אסור לנו לצפות לגמול כלשהו או לנסות לעשות עסקאות עם אלוהים". האין זו האמת? זוהי האמת היסודית ביותר שעל יצירי בריאה להבין. אך האם ניתן למצוא אמת זו בפילוסופיות שלהם להתנהלות בעולם, במחשבותיהם ובהשקפותיהם? (לא.) האם הם מקבלים אמת זו בשמעם אותה? לא. מהי גישתם? הם מאמינים שהנוכחות בבית האל היא כמו הנוכחות בעולם, שיש לתגמל אותם על פי עמלם, ושעליהם לקבל דבר-מה בתמורה לביצוע חובתם, ושאם הם יסתכנו במידת-מה, עליהם לקבל את היתרונות והחסד הראויים להם. כל אדם חייב ומחויב לבצע את חובתו, וגמול אינו חלק מהעניין. האם צוררי משיח מקבלים אמת זו? מהי גישתם? הם מלאי בוז והתנגדות, והם אומרים: "אידיוטים שכמותכם – אתם מקבלים אפילו את זה! האם זוהי האמת? זו אינה האמת, זו פשוט הונאה של אנשים. הגינות ושוויון בין אנשים – זו האמת!" איזה מין דבר הם אומרים? זהו ההיגיון, הכפירה, האמירות המופרכות של השטן. והאם הם יכולים להטעות את אלו שאינם מבינים את האמת? הם יכולים להטעות אותם כל כך בקלות! ישנם אנשים חלשים, הם אינם מבינים את האמיתות הקשורות לביצוע חובתו של אדם, ובנוסף חסרים להם שיעור קומה ויכולת הבנה, ואין בהם אמונה רבה, וכאשר הם שומעים דברים כאלה, הם מרגישים שהדברים הגיוניים לחלוטין והם חושבים – "אכן כן. איך הייתי מסוגל להיות כל כך טיפש? סוף סוף פגשתי היום מישהו שמבין. הדברים שהוא אומר נכונים!" אנשים כאלה מקשיבים אך ורק לדברים שנשמעים סבירים ותואמים את תפיסותיהם – ורק דברים כאלה הם מקבלים; הם אינם מתייחסים לדברי האל לפי העקרון שדברי האל הם האמת. בין אם דברי האל תואמים לרגשות האנשים, לחשיבתם והגיונם, למנהגיהם והרגליהם או לתרבותם המסורתית, דברי האל הם סופיים וכל אחת ואחת מהמילים שבהם, מא' ועד ת', הן האמת. דברי האל אינם זקוקים לאדם שיפקפק בהם או ינתח אותם, ולא משנה אם כל האנושות מאמינה שהם אמת או שקר, או אם מישהו מסוגל לקבלם, דברי האל הם לנצח אמת. דברי האל אינם צריכים לעמוד במבחן הזמן ואינם זקוקים לכך שהאנושות תאמת אותם על פי ניסיונה – דברי האל הם אמת. האם כך חושבים צוררי משיח? הם חושבים: "אלוהים צריך להיות הגיוני! מה משמעותה של צדקת האל? האם המשמעות היא לא שאלו שסובלים הרבה וניחנים ביכולת רבה מקבלים גמול רב, ואלו שסובלים מעט, שאין להם יכולת רבה ושאינם תורמים דבר מקבלים גמול מועט?" האם אלוהים אומר זאת? (לא.) אלוהים אינו אומר זאת. מה אומר אלוהים? אלוהים אומר שביצוע חובתו של אדם הוא ייעודו של כל אדם ואדם, שביצוע חובתו של אדם כרוך בעקרונות משלו, שעל כולם לבצע את חובותיהם על פי עקרונות-האמת ושזה מה שיצירי בריאה אמורים לעשות. האם קיים כאן אזכור של תגמול? אזכור כלשהו של גמול? (לא.) אין כל אזכור של שכר או של גמול – מדובר במחויבות. מה משמעות המונח "מחויבות"? מחויבות היא דבר-מה שאנשים אמורים לעשות; דבר-מה שעקרון הגמול שתואם את העמל אינו חל עליו. אלוהים מעולם לא קבע שאדם שמרבה לבצע את חובתו אמור לקבל גמול רב ושאדם שממעט לבצע את חובתו, או שאינו מבצע אותה היטב אמור לקבל גמול מועט – אלוהים מעולם לא אמר דבר כזה. ובכן, מה נאמר בדברי האל? אלוהים אומר שביצוע חובתו של אדם הוא ייעודו של כל אדם ואדם, ושזהו דבר שיצירי בריאה אמורים לעשות – זו האמת. האם כך מבינים זאת צוררי משיח? כיצד הם מתייחסים לדבריו אלו של האל? הם יתייחסו אליהם באופן אחר. מנקודת המבט של האינטרסים שלהם, תהיה להם פרשנות מעוותת של דברי האל. ליתר דיוק, מה שהם עושים הוא לחבל בדברי האל, להשתמש באמצעים שלהם ובהבנתם כדי לחולל שינוי בדברי האל ובאמת, לעבר פרשנות אחרת. ומהו טבעה של פרשנות כזאת? היא מביאה להם תועלת, היא עשויה להטעות אנשים והיא עשויה להתגרות בהם ולשדלם. הם הופכים את דברי האל לאופן הדיבור שלהם, כאילו שמדובר באמיתות שהם מביעים, ולאחר שאלוהים אמר דבר-מה הם חייבים לשנות את האופן שבו אלוהים אמר זאת ואת העקרונות שבדברי האל לדרכם הם. האם זו עדיין האמת לאחר שהם שינו אותה לדרכם שלהם? לא ולא – זהו רעיון מופרך, כפירה. האם אתם מסוגלים לגלות כושר הבחנה בעניין הזה? (כן, במידה מסוימת.) לאחר שהאזינו לדרשות כה רבות, אנשים מסוימים זכו בכושר הבחנה כלשהו. ומהי המהות של התנגדותם של צוררי המשיח לאמת ושל הכחשתם את האמת? (הם מחבלים בדברי האל ומקנים להם פרשנות מעוותת.) ומהי הכוונה בכך שהם מחבלים בדברי האל ומקנים להם פרשנות מעוותת? זה כדי שאנשים לא יקבלו את האמת, אלא יקבלו את רעיונותיהם המופרכים ואת דברי הכפירה שלהם. הם מציגים את האמת בצורה מסולפת, על פי חשיבתם והגיונם, האינטרסים שלהם, השקפותיהם ותפיסותיהם. דבר זה מביא להם תועלת, והם יכולים גם להתגרות ולהוליך שולל אנשים מסוימים, שהם טיפשים ובורים ואינם מבינים את האמת. יתכן שדבריהם ייראו לך נכונים כשתשמע אותם לראשונה, אך אם תנתח אותם בקפידה תמצא את שאיפותיו ומזימותיו של השטן, המקננים בקרבם. מהי המטרה שמאחורי שאיפותיהם ומזימותיהם? מטרתם היא להביא תועלת לעצמם, לבסס את הדרך שבה הם עושים דברים ומתנהגים, לגרום לאנשים להעריך אותם בצורה אוהדת, לשנות את התנהגותם הרעה והמרושעת להתנהגות נאותה ולדרכים נאותות לעשות דברים כך שיתאמו את האמת. כך, לאמונתם, אנשים לא ידחו אותם ואלוהים לא יוקיע אותם. ייתכן שהם יוכלו להטעות אחרים כדי שאלוהים לא ידחה אותם, אך האם הם יכולים לגרום לאלוהים לא להוקיע אותם? האם אדם יכול לשנות את מהות האל? (לא.) זו הנקודה שבה צוררי המשיח הם טיפשים ביותר. הם רוצים להשתמש בלשונם החלקלקה וב"מוחם החכם" כדי לחשוב על מעין רעיון מופרך, או כפירה – על מנת לחבל באמת כך שהצהרתם תהפוך לבת קיימא, ובכך הם יפריכו את דברי האל ויכחישו את קיום האמת. האין זו חשיבה שגויה מצדם? האם הם יכולים להגשים את מטרתם? (לא.) אנשים מסוימים שואלים מה ניתן לעשות כאשר צורר משיח מטעה אנשים מסוימים. אם אנשים כאלה אכן הוטעו והם אינם מסוגלים לשנות מסלול, הדבר אומר שהם נחשפו וסולקו, וכך ראוי להם. מדובר במצב שבו גורלם נחרץ והם אינם מסוגלים לחמוק; נגזר עליהם למות, ואלוהים מעולם לא תכנן להושיע אנשים כמותם. הם נכנסים אל הכנסייה בתואנות שווא, מבצעים עבודה כלשהי ונהנים מרמה מסוימת של חסד, וכשאלוהים אינו חפץ בהם עוד הוא מוסר אותם לשטן. הם שומעים במקרה דבר כפירה, רעיון מופרך, ובשמעם זאת הם מוחאים כפיים ומעניקים לכך אישור מצדם – ואז הם עוזבים ונוהים אחר השטן. במה מדובר? זהו שימוש בשטן למתן שרות. ישנו פסוק בספר ההתגלות שאומר: "הַמְעַוֵּל שֶׁיּוֹסִיף לַעֲשׂוֹת עָוֶל; הַטָּמֵא שֶׁיִּטָּמֵא עוֹד; הַצַּדִּיק שֶׁיִּצָּדֵק עוֹד; הַקָּדוֹשׁ שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ עוֹד" (ההתגלות כ"ב 11). משמעות העניין היא שאנשים מופרדים, איש איש לפי סוגו. כשמדובר באותם אנשים שנוהים אחר צוררי משיח, האם מדובר אך ורק ברשלנות רגעית מצדם? האם זה קרה משום שאלוהים לא עמד על המשמר? מדובר בכך שנחרץ גורלם למות! לאחר שהתרועעו עם אנשים כאלה לפרק זמן כלשהו, אתה רואה שהם אינם ראויים להיוושע – הם עלובים מדי! אם לשפוט על פי אופיים וחתירתם אל האמת, טבעם מרושע וסולד מן האמת והם אינם ראויים להיוושע; הם אינם ראויים לרשת חסד כה עצום מידי האל. אם האל אינו מעניק להם את החסד הזה, הם פשוט לא יקבלו אותו ולפיכך, האופן המדויק ביותר לסכם אותם בשלוש מלים הוא "נחרץ גורלם למות".

הגילוי העיקרי של צוררי המשיח הוא שהם מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם. זה מאד הולם וענייני להגדיר את מהותם על פי גילוי זה – לא מדובר בהגדרה ריקה מתוכן. כשבוחנים את תכניות הפעולה שלהם, את שאיפותיהם, את גילויי מהותם ואת המטרות העקביות שביסוד מעשיהם, ניתן לומר שגילוי אופייני לצוררי משיח הוא שהם מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם. האם ישנם אי אילו צוררי משיח שלעולם אינם מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם? (לא.) מדוע לא? כי שאיפותיהם ורצונותיהם הם כה עצומים, והם אינם מסוגלים לשלוט בהם. לא משנה בקרב איזו קבוצת אנשים הם חיים, אם איש אינו מהלל אותם וסוגד להם, הם חשים שלחיים אין כל ערך או משמעות, וזו הסיבה שהם ששים לרומם את עצמם ולהעיד על עצמם, כדי להגשים את מטרותיהם. הם חיים כדי להצטיין יותר מאחרים, והם זקוקים לאנשים שיסגדו להם וינהו אחריהם; גם אם אותם אנשים דומים לזבובים טורדניים ודוחים, או לכנופיות של קבצנים, זה לא משנה להם. כל עוד שישנם אנשים שסוגדים להם ונוהים אחריהם, הם חשים בנוח. אילו הם יכלו לקבל תשואות נלהבות ממעריצים כמו זמרים ידועים, הם היו מרחפים ברקיע השביעי; הם אוהבים ליהנות מזה – זה טבעם של צוררי משיח. לא משנה איזה סוג של אנשים נוהה אחריהם או סוגד להם, צוררי משיח אוהבים את כולם. אפילו אם הנוהים אחריהם הם העלובים והדוחים ביותר, אפילו אם מדובר בבהמות, כל עוד הם מהללים אותם ומשביעים את שאיפותיהם ורצונותיהם לזכות במעמד, לצוררי משיח לא אכפת. ובכן, האם צוררי משיח מסוגלים להימנע מרוממות עצמית וממתן עדות על עצמם, ומהתפארות בכל אשר יפנו? (לא.) זוהי מהותם. אמרו לי, איזה סוג של אנשים באמת נוהה אחר האל? בקרב האנושות קיים סוג של אדם שאותו אלוהים רוצה לבחור ולהושיע, ואצל אותם אנשים קיים קמצוץ מינימלי של מצפון, הגיון ובושה. אלו שטובים מעט יותר מזה מסוגלים לאהוב את האמת, לאהוב דברים חיוביים ולאהוב את הגינותו וצדקתו של האל; הם מסוגלים לשנוא את הרשע, הם חווים זעם בראותם דברים לא צודקים או מרושעים, ואפילו אם אינם מסוגלים לעשות דבר-מה בקשר לאותם דברים, הם בכל זאת שונאים אותם – אלו האנשים שאלוהים חפץ בהם, לכל הפחות. באשר לאלו שלא ניחנו באנושיות ובמהות הזאת, אלוהים אינו חפץ בהם, ולא משנה כמה הם מדברים על טוב האל או על גדולתו. למשל, הפרושים בתחום הדת מהללים את האל ומעידים על האל באמצעות אותן תיאוריות חבוטות וריקניות ודברים שטחיים, והם אינם בוחלים באמירתם אפילו לאחר אלפיים שנה. כעת אלוהים מביע אמיתות כה רבות אך הם אינם יכולים לראותן – הם מתעלמים מהן וישנם אפילו כאלה שמגנים אותן ומנאצים אותן. כך הם נחשפים לחלוטין ואלוהים כבר מזמן הגדיר אותם כפרושים צבועים, שכולם חברים בכנופיית השטן; אלוהים סימן אותם כשדים ושטנים, חזירים וכלבים. כאשר צוררי משיח מגיעים אל קבוצת אנשים כזו ורואים שמעטים מאד מביניהם מסוגלים להבין את האמת ושאיש מביניהם אינו ניחן בכושר הבחנה או בכישרון כלשהו, הם אצים לנצל את ההזדמנות ולהתפאר. יש המתרברבים שבעבר הם התקבלו בו-זמנית לשתי אוניברסיטאות ברמה עולמית, ובסופו של דבר הם לא הלכו מכיוון שהם החלו להאמין באל וקבלו את מה שהאל הטיל עליהם. ישנם אנשים שמתחילים להעריך אותם מאד לאחר ששמעו אותם אומרים זאת. אם אינך מבין את האמת ואם הדברים שאתה אוהב והשקפת עולמך זהים לאלו של אנשים ארציים, אתה תסגוד לאנשים כאלה, וזו הסיבה שכשצוררי משיח אומרים דברים כאלה, הם יטעו ויוליכו אותך שולל. צוררי משיח מרוממים את עצמם כך באופן סמוי ומוליכים שולל את אותם טיפשים, שאין להם כושר הבחנה. בסופו של דבר צוררי משיח מרגישים אושר רב, וחושבים שבין הכפופים להם אין אף אדם רגיל – כשלאמיתו של דבר אותם אנשים הם פשוט אסופת אנשים מבולבלים ולא-יוצלחים. כל מי שאין לו יכולת להבין את האמת יכול ללכת שולל אחר שטנים וצוררי משיח. כשהם שומעים שטנים וצוררי משיח מדברים, הם חשים שהדבר ממש תואם את מחשבותיהם וטעמם, ולכן הם נהנים להקשיב לזה. הם אינם מסוגלים להשתמש בחשיבה תקינה כדי לגבש עמדה לגבי הדברים שהם מאזינים להם, והם גם לא ימצאו אדם שמבין את האמת ושיסייע להם להבחין בדברים כאלו; כל עוד הם מרגישים שהדברים שהם מקשיבים להם נשמעים סבירים, הם יהיו מוכנים לקבלם, וכך הם הולכים שולל מבלי להיות אפילו מודעים לכך. אם אנשים בעלי כושר הבחנה ויכולת להבין את האמת שומעים צוררי משיח מדברים, הם ידעו שאותם אנשים מנסים להטעות אחרים והם ידחו אותם. אותם אנשים מבולבלים שאין להם כושר הבחנה יאמינו שצוררי משיח הם מלומדים, בעלי שיעור קומה טוב וסיכויי הצלחה. הם יראו כך את הדברים, ויולכו שולל על ידי תופעה שטחית כלשהי; הם אינם יודעים מהם עקרונות-האמת, והם ילכו לדרכם וינהו אחר השטנים. האם אנשים כאלה אינם גורמים להרס עצמי בגין טיפשותם ובורותם? כך הם פני הדברים. אם יש לך יכולת להבחין בגילויים השונים של צוררי משיח שלעתים קרובות מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם, או באופנים השונים שבהם הם עושים זאת, ואתה מסוגל לשפוט את המטרה ואת הכוונה הנסתרת שמאחורי דבריהם, יהיה לך קל לראות מבעד למהותם של צוררי משיח ותוכל לדחותם ולקללם באופן מיידי, ולא לראות אותם שוב לעולם. איזו סיבה יש לך לעשות זאת? מכיוון שכשאתה רואה צוררי משיח שמדברים ופועלים, אתה תתעב ותשנא אותם, אתה תחוש דחייה כאילו שאתה מביט בזבובים ואתה תאלץ לגרשם מהר ככל האפשר. לכן, לאחר שרכשת כושר הבחנה באשר למעשיהם והתנהגותם של צוררי משיח, עליך לחשוף אותם ללא שיהוי כדי שאחרים יוכלו להבחין בהם, ואז לגרשם מהכנסייה על פי העקרונות. האם אתם מעיזים לעשות זאת? אם נבחרי האל יכולים לעשות זאת, זה מראה ששיעור קומתם גדל ושהם יכולים להראות התחשבות בכוונות האל ולגונן על עבודת בית האל. כשנבחרי האל מבינים את האמת וניחנים בכושר הבחנה, לצוררי משיח שוב אין דריסת רגל בכנסייה או בבית האל.

לא משנה מהו המאורע, כל עוד לצוררי משיח יש הזדמנות, הם יתפארו ויעידו על עצמם, וכל עוד ישנם אנשים שסוגדים להם ונושאים אליהם מבט מעריץ ומלא קנאה ויראת כבוד, הם יהיו מאושרים – לא אכפת להם מיהם אותם אנשים. האם יש אמות מידה מסוימות שהם דורשים מאלו שנוהים בעקבותיהם, סוגדים להם ונושאים אליהם עיניים? (לא.) בין אם אותם אנשים הם אווילים, אנשים לא כשירים, אנשים רעים או חסרי אמונה, ללא קשר לטיבם של אותם אנשים – אפילו אם מדובר באנשים שיש להרחיקם ולסלקם, כל עוד אותם אנשים מסוגלים לנהות אחריהם, לסגוד להם ולרומם אותם, צוררי משיח מקבלים אותם, מחבבים אותם מאד, שובים את לבם ומגוננים עליהם. צוררי משיח מתייחסים לאותם אנשים כאל כבשיהם, כאל רכושם האישי והם אינם מתירים לאף אדם אחר להעבירם, לחשוף אותם או לטפל בהם. לא משנה עד כמה אותם אנשים מכרכרים סביב צוררי משיח ומתחבבים עליהם, לא משנה אילו דברים מבחילים ומחליאים הם אומרים – צוררי משיח ייהנו מכל זה; הכול טוב מבחינת צוררי המשיח, כל עוד אנשים מחניפים להם. כל מה שצוררי משיח אומרים ועושים נועד לכך שאחרים יישאו אליהם עיניים, יחבבו אותם וינהו אחריהם, ולא משנה כמה דברים רעים עושים הנוהים אחריהם, צוררי משיח אינם חוקרים אותם וזה לא מפריע להם, ולא חשוב עד כמה אנושיותם זדונית והרסנית. כל עוד אותם אנשים נוהים אחריהם וסוגדים להם, הם ימצאו חן בעיני צוררי משיח וכל עוד שאותם אנשים מסוגלים לשמר את כוחם ומעמדם של צוררי המשיח ואינם יוצאים כנגדם או מתנגדים להם, צוררי משיח יחושו שביעות רצון עילאית – כאלה הם צוררי משיח. לעומת זאת, כיצד מתייחסים צוררי משיח לאותם אנשים שתמיד חושפים אותם ומונעים מהם לרומם את עצמם ולהעיד על עצמם, ובזים להם על התנהגותם זו – וכיצד הם מתייחסים לאלו שמשתפים עמם על האמת, שיכולים לראות את מהות בעיותיהם לאשורה, ושיש להם הבחנה אמיתית בקשר אליהם? הבושה שהם חשים גורמת להם לכעס מיידי והם נשמרים מפני אנשים אלה, מדירים אותם ותוקפים אותם, ובסופו של דבר הם חושבים על דרכים לבודד את אלו שמסוגלים להבחין בהם ולהתנגד להם. מהי הסיבה שבעטיה הם נוהגים כך? זה מפני שכשהם מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם, הם תמיד חושבים שאותם אנשים מהווים עבורם מטרד ועצם בגרון, ושאותם אנשים יבחינו בהם, ידחו אותם, יחשפו אותם ויהרסו את הנסיבות שפועלות לטובתם. ברגע שהם נתקלים באנשים כאלה, צוררי משיח יחושו אי נוחות בלבם ותמיד ירצו לטפל באותם אנשים, בחשבם כי כל עוד הם מסוגלים לטפל באנשים כאלה, אזי שכאשר הם ירוממו את עצמם ויעידו על עצמם בפעם הבאה, לא יהיה שם איש שיחשוף אותם או יעצור בעדם, והם יוכלו לעשות רע ללא כל רסן. זהו העקרון שלפיו פועלים צוררי משיח. לא משנה מה טיבם של המתחנפים אליהם, המשבחים והמהללים אותם, לא משנה אם דבריהם של אותם אנשים תואמים את העובדות – אפילו אם הם אומרים דברי-שקר, צוררי משיח יהיו מוכנים לקבלם, ייהנו להאזין להם ויחבבו אנשים כאלה מעמקי לבם. לא אכפת להם אילו בעיות יש לאותם אנשים, ואפילו אם הם יגלו בעיות הקשורות לאותם אנשים, הם יסוו אותן, יטייחו אותן ולא יאמרו עליהן דבר. כל עוד אותם אנשים ניצבים לצדם של צוררי משיח, הולכים בעקבותיהם ומחניפים להם – הם ייהנו מכך. כך צוררי משיח עושים דברים. האם אתם מסוגלים לעשות את אותם דברים שצוררי משיח עושים? למשל, נניח שאתם מנהיגים ועובדים בכנסייה, אנשים עם מעמד שניצבים בקרב אנשיו הנבחרים של האל. אם אחים ואחיות היו נושאים אליך עיניים, מחניפים לך, מכרכרים סביבך ומשבחים אותך לעתים קרובות, ואומרים שאתה נושא דרשות טובות, שאתה נראה טוב ושמבחינתם אתה המנהיג הטוב ביותר, איך תרגיש? האם תשכיל להבחין בכוונה שמאחורי דבריהם? האם תוכל לדחות אנשים כאלה ולסור מהם? אם לא, אתה בסכנה. אתה יודע בבירור שאינך עד כדי כך נאה, שאינך מסוגל לשתף על מציאות-האמת ועם זאת, אתה עדיין חש אושר כשאתה שומע אנשים שמחניפים לך כך, ואתה תמיד רוצה להתקרב לאנשים כאלה ולקדמם. האין משמעות הדבר שאתה בסכנה? משמעות הדבר היא שאתה בסכנה.

כאשר מנהיגים ועובדים עוסקים בעבודה, לעתים רוח הקודש מאירה אותם והופכת אותם לנאורים, הם יכולים לדבר על אי אילו חוויות אמת ומטבע הדברים, אנשים יישאו אליהם עיניים ויסגדו להם; טבעי הוא שאנשים ילכו בעקבותיהם וייצמדו אליהם כמו צל – ובזמנים כאלה, מה אמורה להיות גישתם כלפי אותם דברים? לכל אחד יש העדפות משלו, כולם יהירים; אם אנשים שומעים מישהו שמדבר עליהם בחיוב ובאופן מחניף, הם ייהנו מכך מאד. זו הרגשה רגילה וזו לא בעיה גדולה. אך אם הם מקדמים אדם שמסוגל להעתיר עליהם שבחים ולהחניף להם, והם מעניקים לאדם כזה תפקיד חשוב – זה מסוכן. זה מפני שאנשים שאוהבים להחניף לאנשים ולהעתיר עליהם שבחים הם ערמומיים ותחבלנים במידה יוצאת מגדר הרגיל, והם אינם כנים ולא דוברי אמת. ברגע שבו אנשים כאלה זוכים במעמד, הם אינם מועילים כלל להיווכחותם בחיים של אנשיו הנבחרים של האל או לעבודת הכנסייה. אנשים כאלה הם תככנים ויש להם יכולת אדירה להכניס אי-סדר בדברים. אנשים שהם ישרים יחסית אינם מעתירים שבחים על אחרים. אפילו אם בלבם הם חושבים עליך טובות, הם לא יאמרו זאת בקול רם ואם הם מגלים שיש בך מגרעות או שעשית דבר-מה פסול, הם יציינו זאת בפניך. אך ישנם כאלה שאינם מחבבים אנשים שמדברים ישירות, וכשמישהו מציין את מגרעותיהם או מטיף להם מוסר, הם ידכאו את אותו אדם וינדו אותו, ואפילו יתמקדו במגרעותיו וחסרונותיו של אותו אדם כדי לשפוט ולגנות אותו ללא הרף. כשהם נוהגים כך, האין הם מדכאים אנשים טובים ופוגעים בהם? אלוהים מתעב ביותר עשיית מעשים כאלה ואת רדיפתם של אנשים כה טובים. רדיפתם של אנשים טובים היא דבר מתועב! ואם אדם רודף הרבה אנשים טובים, מדובר בשד. מנהיגים ועובדים אמורים להתייחס לכולם בהגינות ובאהבה, ועליהם לטפל בעניינים על פי עיקרון. בפרט כשיש אנשים שמחניפים לך, מתרפסים בפניך ומכרכרים סביבך – עליך להתייחס אליהם בצורה נאותה, לסייע להם ביד אוהבת ולהביאם לכדי מילוי מטלותיהם הראויות במקום שיחניפו לאנשים כדרכם של הכופרים; הצג את עמדתך ואת נקודת ראותך בבירור, גרום להם לחוש מושפלים ומבוישים כדי שלא יחזרו על כך לעולם. אם ביכולתך להיצמד לעקרונות ולנהוג באנשים בהגינות, האם אותם ליצנים בזויים וטיפוסים שטניים לא יחושו בושה? הדבר יגרום לשטן לחוש בושה וישביע את רצון האל. אלו שאוהבים להחניף לאחרים מאמינים שכל המנהיגים והעובדים אוהבים את אלו שמחניפים להם, וכל אימת שאדם אומר להם דבר-מה מחניף או מתרפס, יהירותם ותאוותם למעמד באות על סיפוקן. כל זה אינו מוצא חן בעיני אנשים שאוהבים את האמת, והם בהחלט מתעבים את כל זה; הדבר דוחה אותם. רק מנהיגי-שקר נהנים מחנופה. יתכן שבית האל לא יריע להם ויהלל אותם, אך אם אנשיו הנבחרים של האל מריעים להם ומהללים אותם, הם חשים שביעות רצון רבה ונהנים מכך הנאה יתרה, ובסופו של דבר הם שואבים מכך איזו נחמה. צוררי משיח נהנים מחנופה אף יותר, והדבר שהם נהנים ממנו ביותר הוא כאשר אנשים כאלה מתקרבים אליהם ומכרכרים סביבם. האין זה מטריד? כאלה הם צוררי משיח; הם אוהבים שיש סביבם אנשים שמשבחים אותם ומריעים להם, סוגדים להם ונוהים בעקבותיהם, ולעומתם דבר מכל זה אינו נושא חן בעיני החותרים אל האמת והישרים-יחסית. עליך להתקרב לאנשים שמסוגלים לדבר עימך בכנות; כשיש סביבך אנשים כאלה, הדבר מועיל לך ביותר. בפרט כאשר אתה מוקף באנשים טובים כאלו, שיש להם אומץ להטיף לך מוסר ולחשוף אותך כשהם מגלים אצלך בעיה, וכך מסוגלים למנוע ממך לסטות מן הדרך. לא אכפת להם מהו מעמדך, וברגע שהם מגלים שעשית דבר-מה שמנוגד לעקרונות-האמת, הם יטיפו לך מוסר ויחשפו אותך במקרה הצורך. רק אנשים כאלה הם ישרים, אנשים שניחנים בחוש צדק, ולא משנה כיצד הם חושפים אותך ומטיפים לך מוסר – כל זה מסייע לך, כי העניין הוא לפקח עליך ולדחוף אותך קדימה. עליך להתקרב לאנשים כאלה; כשאנשים כאלה ניצבים לצדך ועוזרים לך, ביטחונך גדל מאוד, באופן יחסי – כך הוא כשנהנים מהגנת האל. כשאנשים שמבינים את האמת ומחזיקים בעקרונות ניצבים לצדך ומפקחים עליך מדי יום, הדבר מועיל מאד לביצוע חובתך ולעבודתך הטובה. עליך להימנע לחלוטין ממינוי אותם אנשים ערמומיים ותחבלנים שמתרפסים בפניך ומחניפים לך כעוזריך; כשאנשים כאלה נצמדים אליך, הדבר דומה לזבובים מצחינים שעומדים עליך – אתה תיחשף לכל כך הרבה חיידקים ונגיפים! אנשים כאלה מועדים להפריע לך ולהשפיע על עבודתך, הם עלולים לגרום לך להתפתות ולסטות מן הדרך, והם עשויים להמיט עליך אסון ופורענות. עליך לשמור מהם מרחק רב ככל האפשר, ואם אתה מסוגל להבחין שמהותם היא כשל חסרי אמונה ולגרום לכך שיורחקו מהכנסייה, זה טוב עוד יותר. כשאדם ישר שחותר אל האמת רואה שיש לך בעיה, הוא יאמר לך את האמת מבלי להתחשב במעמדך, ללא קשר לאופן שבו תתייחס אליו, ואפילו אם תפטר אותו. הוא לעולם לא ינסה לטייח זאת או לשקר. זה כל כך מועיל להקיף את עצמך ביותר אנשים כאלה! כשאתה עושה דבר שנוגד את העקרונות הם יחשפו אותך, יחוו דעה על בעיותיך ויצביעו על בעיותיך ומגרעותיך בגילוי לב ובכנות; הם לא ינסו לסייע לך להציל את כבודך ואפילו לא יעניקו לך הזדמנות להימנע ממבוכה בנוכחות אנשים רבים. כיצד עליך להתייחס לאנשים כאלה? האם עליך להענישם או להתקרב אליהם? (להתקרב אליהם.) זה נכון. עליך לפתוח את לבך ולשתף איתם, כשאתה אומר – "הבעיה הזאת שיש לי, שציינת בפני, הייתה נכונה. באותו זמן הייתי מלא יהירות ומחשבות על מעמד. הרגשתי שאני כבר מנהיג כל כך הרבה שנים, אך לא רק שלא ניסית לעזור לי לשמור על כבודי – אתה אפילו הצבעת על בעיותיי בנוכחות כל כך הרבה אנשים, ולכן לא הייתי מסוגל לקבל זאת. אך עכשיו אני רואה שמה שעשיתי אכן נגד את העקרונות ואת האמת, ושלא הייתי צריך לעשות זאת. מה משמעות מעמדי כמנהיג? האין זו פשוט חובתי? כולנו מבצעים את חובתנו וכולנו במעמד שווה. ההבדל היחידי הוא שאני נושא במעט יותר אחריות, זה הכול. אם תגלה איזושהי בעיה בעתיד, אמור את מה שעליך לומר ולא אמורות להיות כל טינות אישיות בינינו. אם אנו נבדלים בהבנתנו את האמת, נוכל לשתף ביחד. בבית האל ובנוכחותם של האל והאמת נהיה מאוחדים, לא מנוכרים". זוהי גישה של יישום האמת בפועל ואהבתה. מה עליך לעשות אם ברצונך להתרחק מאד מדרכו של צורר משיח? עליך ליטול את היוזמה ולהתקרב לאנשים שאוהבים את האמת, לאנשים ישרים; להתקרב לאנשים שמסוגלים להצביע על בעיותיך, שמסוגלים לומר דברי אמת ולהטיף לך מוסר כשהם מגלים את בעיותיך, ובמיוחד לאנשים שמסוגלים לגזום אותך כשהם מגלים את בעיותיך – אלה האנשים שיועילו לך ביותר, ועליך להוקירם. אם תרחיק אנשים טובים כאלה ותיפטר מהם, אתה תאבד את הגנת האל והאסונות ימצאו את דרכם אליך בהדרגה. כשאתה מתקרב לאנשים טובים ולאנשים שמבינים את האמת, אתה תזכה בשלווה ושמחה ותוכל להרחיק מעליך אסונות; כשאתה מתקרב לאנשים מתועבים, חסרי בושה ולאנשים שמחניפים לך, אתה תהיה בסכנה. לא רק שקל יהיה להטעותך ולהערים עליך, אסונות יוכלו להתרגש עליך בכל עת. עליך לדעת איזה סוג של אדם יכול להועיל לך ביותר – אלו הם האנשים שמסוגלים להזהירך כשאתה עושה דבר פסול, או כשאתה מרומם את עצמך ומעיד על עצמך ומטעה אחרים – זה יכול להועיל לך ביותר. הנתיב הנכון הוא ההתקרבות לאנשים כאלה. האם אתם מסוגלים לזה? אם מישהו אומר דבר שפוגע בשמך הטוב ואתה מקדיש את שארית חייך לטינה כלפיו ואומר: "מדוע חשפת אותי? מעולם לא התייחסתי אליך שלא כראוי. מדוע אתה חייב תמיד להקשות עלי"? ונוטר לו טינה בלבך, נוצר כאן קרע ואתה תמיד חושב: "אני מנהיג, יש לי זהות ומעמד כאלה ולא אתיר לך לדבר כך". ואם כך, איזה מין ביטוי הוא זה? מדובר באי-קבלת האמת ובהעמדת עצמך כמתנגד לאחרים; אותו אדם אטום במידה מסוימת להגיון. האין אלה מחשבותיך אודות המעמד שגורמות לצרות? זה מראה שצביונותיך המושחתים חמורים מדי. אלו שתמיד נושאים בקרבם מחשבות על מעמד הם אנשים עם צביון חמור של צורר משיח. אם הם גם עושים רע, הם יחשפו ויסולקו מהר מאד. זה כל כך מסוכן לאנשים לדחות את האמת ולא לקבלה! אחיזה מתמדת ברצון להתחרות על מעמד ורצון לחמוד את יתרונות המעמד – אלה סימני הסכנה. כשליבו של אדם מוגבל תמיד בשל המעמד, האם הוא יכול בכל זאת ליישם בפועל את האמת ולטפל בדברים על פי עקרון? אם אדם אינו מסוגל ליישם בפועל את האמת והוא פועל תמיד למען תהילה, רווח ומעמד ותמיד משתמש בכוחו כדי לעשות דברים, האם הוא אינו צורר משיח ברור שמראה את פרצופו האמיתי?

ביטויים כגון רוממות עצמית ונשיאת עדות על עצמם – אלו הגילויים השכיחים ביותר אצל צוררי משיח. בין אם מדובר בחיי היום-יום או בהתנהלותם ביחס לאחרים, או בחיי הכנסייה – ניתן תמיד לראות ביטויים אלה, מפני שאותם ביטויים מגלים צביונות מושחתים. למשל, האמיתות הנוגעות לאופן שבו אדם ניגש לחובתו, כיצד הוא מתייחס לאחרים וכיצד הוא מגלה כושר הבחנה כלפי אחרים – אלה הן אמיתות שכיסינו בשיתוף. האם העניין הוא שאתם מכירים את הגילויים הקונקרטיים של אותם דברים בחיי היום-יום שלכם, אך אינכם מסוגלים לתפוס אותם כבעיות? או שהעניין הוא שלא התחלתם בכניסה על יסוד אותן בעיות ספציפיות? אם לא תתחילו בצביונות, או שמדי פעם תפגינו גילויים כאלה אך מבלי לדעת אם מדובר בבעיה הקשורה לצביון, ולכן תתעלמו מכך – אינכם קרובים אפילו להשגת שינוי בצביון. אם אינך תופס שגילויים אלה משמעם שאתה מרומם את עצמך ומעיד על עצמך, אם אינך יודע שגילויים אלה נשלטים על ידי צביונך המושחת ואתה מתייחס לכך כאל תכונת אישיות או כעשיית דברים באופן מולד, או כתובנה, אינך מתייחס לכך ברצינות ואינך רואה בכך גילויים של צביונך ומהותך המושחתים – אזי יקשה עליך לשנות את הצביון המושחת הרלבנטי לעניין. מה שאנשים מסוגלים להבין ושקשור לצביונות – בין אם מדובר באופן עשיית דברים, או במצב שבו הם נתונים; בין אם מדובר בהתנהגות חיצונית או בדבריהם והצהרותיהם; בין אם מדובר במחשבותיהם ובהשקפותיהם או בהבנתם בעניין מסוים – כל עוד הדבר נוגע למהות הצביון, עליהם תמיד להתייחס לכך כאל התגלמות או כגילויים של מהות טבעו של אדם, וכך האם לא תורחב הבנתם? לא די בכך שהם יבינו את הדברים הגדולים, כגון זה שאדם מתנגד לאלוהים, אינו אוהב את האמת, חומד לעצמו מעמד או מטעה אנשים בדברים שהוא אומר – אלא שעליהם להבין את הכול, מהדברים הקטנים, כגון רעיונות וכוונות ספציפיים, ועד הדברים הגדולים, כגון טיעון או הצהרה. זה עתה ציינתי שישה דברים בסך הכול, לרבות מחשבות והשקפות, וכן הבנתו של אדם בעניין מסוים. מחשבות והשקפות הם דברים שקיימים במסגרת תודעתו וחשיבתו של אדם; הבנה היא דבר שכבר קיבל הכרה ושניתן לנסח לגביו דברים והצהרות קונקרטיים; ומלבד זאת ישנן ההתנהגות והשפה. בסך הכול ישנם ארבעה דברים. קיימים גם הצהרות וטיעונים. ומהו ההפך מהצהרות וטיעונים? (כוונות ורעיונות.) רעיונות הם דברים די מעורפלים שעולים במחשבות בצורה בלתי מודעת. הם אינם מוגדרים עדיין כנכונים או שגויים – אתה פשוט חושב עליהם והם טרם התגבשו בקרבך, ואילו טיעונים שנאמרים בקול הם מגובשים. בסך הכול יש שלוש קבוצות וששה דברים. קחו את ששת הדברים הללו כנתיב לניתוח מהות צביונותיכם המושחתים ולהשגת שינוי בצביון, ומעתה והלאה התחילו להכיר את צביונותיכם המושחתים ואת מהותכם המושחתת מתוך אותם ששה דברים, וכך תלמדו באמת להכיר את עצמכם.

לאחר ההאזנה לשיתוף של היום, האם אתם זקוקים לזמן-מה כדי לעכל את מה ששמעתם? כשתתאספו ביחד, האם תוכלו לשתף אור כלשהו או לערוך השוואה עם עצמכם על הבסיס הזה? זה לב העניין, וזה יועיל לכם מאד. כשתתאספו ביחד, עליכם לשתף, להחליף רעיונות ולדון בחוויותיכם ובהבנותיכם – זה הדבר היעיל ביותר. השתמשנו תמיד במילה "לתהות" בעבר; בשפה יום-יומית אנו אומרים "לטחון". זה אומר לקרוא יותר, לקרוא קריאת-תפילה לעתים קרובות יותר, לחשוב יותר ולחפש יותר; לקחת את מה שהבנת באותה עת וגם את מה שלא הבנת והחשבת כדוקטרינה, נקודות חשובות, נקודות שכולם לא הבינו כהלכה – ולהתמקד בכל אלה בשיתוף. זו המשמעות של "לטחון". באופן זה, הבנתכם את פרטי האמיתות האלה, את מגוון ההבדלים בין האמיתות ואת הגדרותיה של כל אחת ואחת מהן תתבהר יותר ויותר ותיעשה יותר מדויקת. האם אתם חושבים שהאמיתות השונות שאותן הבנתם ויישמתם בשנים האחרונות נעשו יותר דו-משמעיות או יותר ברורות בהשוואה לעבר? (יותר ברורות.) ובמשך השנים האלה, האם התחולל שינוי גדול כלשהו בנתיב אמונתכם באל, בכיוון שבו אתם מתנהלים ובכוונה, במניע ובדחף המקורי שמאחורי ביצוע חובתכם? (לאחר שחוויתי אי-אילו נזיפות והטלת משמעת מידי האל, ולאחר שאכלתי ושתיתי את דברי האל, אני חש שהתחולל איזשהו שינוי.) העובדה שחל שינוי – זה נכון, וזה מה שאמור להתרחש. אנשים מסוימים היו אדישים לאורך כל הדרך, והם לא השתנו כלל לאחר שהקשיבו לדרשות כה רבות. בעמקי לבם לא חלה כל תזוזה, כלומר – אף כינוס או שיתוף אינם יכולים לשנות את הכיוון שבו הם הולכים – הם כל כך קהי-חושים ורפי שכל! הנתיב להגעה אל הישועה אמור להתבהר עתה יותר ויותר, ובעלי הניסיון רואים בבירור ובצלילות את האופנים שבהם האל מושיע את בני האדם, ואת מטרתו כשהוא עושה זאת. אם, לאחר שנים כה מרובות של אמונה באל, עדיין אינך יודע כיצד האל מושיע אנשים וכיצד הוא מטהר אותם משחיתות, הדבר מראה שאין לך ולו שמץ של הבנה של האמת, ואף לא הבנה מזערית של עבודת האל. האם אמונתם של אנשים כאלה אינה מבולבלת לגמרי?

20 במרץ 2019