נספח: פתרון אי ההבנות של אנשים לגבי הטיפול בכנסייה בקנדה

דבר יוצא דופן קרה בפעם האחרונה שהתכנסנו יחד. מה היה הדבר? (זה היה הטיפול בכנסייה קנדית.) הדבר קרה לפני חודש. האם הוא עדיין טרי בזיכרונכם? (כן.) האם העניין הזה עורר מאוד את רגשותיכם? (אכן, כן.) כאשר מתעוררות בעיות עם כנסיות מסוימות או עם אנשים מסוימים, אני מקבל החלטה בהתבסס על הנסיבות ומטפל בהן בהתאם לעקרונות; ביסודו של דבר, זה היה המקרה כשטיפלתי בעניין הכנסייה הקנדית. אם כן, אימרו לי, מדוע טיפלתי בעניין כפי שטיפלתי בו כאשר צורר משיח הופיע בכנסייה הקנדית והוליך אנשים שולל? מהן המחשבות שלכם על כך? כנראה שהדבר הפחיד כמה אנשים. מדוע הוא הפחיד אותם? יש אנשים שאומרים: "העניין טופל בצורה כה קשה. האם הוא היה חמור עד כדי כך? איך יתכן שהוא טופל כך? האם העניין טופל בהתאם לעקרונות? האם הוא לא טופל מתוך גחמה רגעית? מה יהיו ההשלכות של הטיפול באופן זה? האם מה שהאנשים האלה עשו היה באמת כל כך חמור? על סמך מה שהאנשים שם נשאלו, ועל סמך גישתם, הצהרותיהם והמידע שהתקבל מהם, נראה שלא היה צורך לטפל בהם בחומרה כזו, נכון?" כך חושבים אנשים מסוימים. יש אחרים שאומרים: "אולי לאל היו סיבות ורעיונות משלו לטפל כך בעניין". באילו רעיונות בדיוק מדובר? האם היו מלכתחילה כוונה או סיבה כלשהן לטפל בעניין בדרך זו? האם היה זה הגיוני לטפל כך באנשים האלה? (כן.) כולכם אומרים שזה היה הגיוני, אם כך, הבה נדון היום בעניין ונבין בדיוק מדוע היה זה הגיוני לטפל כך בעניין, נשמע מהי בדיוק דעתכם על העניין הזה, איזו השפעה תהיה לכך עליכם בעתיד, אם הרעיונות שלכם לגבי העניין נכונים או לא נכונים, ואם יש דבר מה מוטעה או מעוות ברעיונות שלכם. אם אתם תמיד עוצרים בעד עצמכם, נוצרים את לשונכם ולא מבטאים את עצמכם, ותמיד מרגישים התנגדות, הרי שבעיות לעולם לא ייפתרו בצורה הטובה ביותר, ולכן עלינו להגיע להסכמה. מהם העקרונות להגעה להסכמה? אם אינכם מסוגלים לקבל את השיפוט שלי, ויש לכם רעיונות ותפיסות לגביו, אם אתם מרגישים התנגדות כלפיו, ואפילו יש לכם אי-הבנות לגביו, ומתעוררים בכם שאלות או רעיונות רעים, מה עלינו לעשות? עלינו לדון בעניין. אם יש לנו דעות שונות, אין בינינו הסכמה. כיצד, אם כן, נוכל להגיע להסכמה? האם זה בסדר לחפש מכנה משותף ועדיין לשמור על חילוקי הדעות בינינו? אם ניישב חילוקי דעות בדרך של פשרה, אם אני אוותר על חלק, ואתם תוותרו על חלק, האם זה יהיה בסדר? ברור שזה לא בסדר. זו לא הדרך להשיג תאימות. לכן, אם אנחנו רוצים להגיע להסכמה, ולהגיע להבנה ולהחלטה עקבית בעניין זה, מהי הדרך לעשות זאת? עליכם לחפש את האמת, לשאוף לאמת ולשאוף להבין את האמת, ועליי להסביר לכולם את הסיפור כולו ולהבהיר אותו. אף אחד לא צריך להחזיק בלבו אי-הבנות כלשהן לגבי העניין. כך נגיע להשקפה עקבית לגביו, ואז העניין יהיה בבחינת תם ונשלם. אם אתקל בעניין דומה בעתיד, אולי אטפל בו בדיוק באותה דרך, או אולי לא אטפל בו בדרך זו, אלא אשתמש בדרך אחרת. אם כן, מה אתם צריכים להרוויח מהעניין הזה? (עלינו ללמוד כיצד לחפש את האמת ולהבין מדוע האל טיפל בעניין בדרך זו.) הזכרת שני היבטים, מצוין. יש עוד? (עלינו לשאוף להבין את העקרונות למעשיו של האל כדי להימנע מפגיעה בצביונו של האל. זוהי אזהרה עבורנו.) זהו היבט נוסף.

כדי להסביר בצורה ברורה את הטיפול בכנסייה הקנדית, עלינו להתחיל מההתחלה. במה עלינו להתחיל? נתחיל מהרגע שבו האנשים האלה עזבו את סין. האם זו חזרה רחוק מדי לעבר? אולי תחשבו שזה מצחיק, אבל למעשה זהו דבר שאין להקל בו ראש. האם מדובר במקרה של חיסול חשבונות ישנים? לא, זה לא המקרה. כשאדבר על הנימוקים שלי ואתם תשמעו אותם, תדעו מדוע אני מתחיל שם. נניח בצד את השאלה אם כל מי שמגיע לארץ אחרת מגיע עם תפקיד, שליחות ואחריות, ונתחיל עם עניין פעוט – האם זה רק מקרה שכל אדם יכול לעזוב את סין? (לא.) אין בכך מקריות. לאורך התהליך הזה, החל בנחישות ובנכונות שלך לעזוב את סין כדי לבצע את חובתך, ועד להגעתך לארץ אחרת, אמור לי מי, מלבד שיתוף הפעולה שלך, קובע אם תוכל לעזוב את סין בצורה חלקה? (האל.) נכון. עזיבתך לא נקבעת על פי הקשרים החברתיים שיש לך, וגם לא על פי כמה כסף יש לך, או אם הסדרת את כל ההליכים הרשמיים הנדרשים – לכל מי שמגיע לארץ אחרת צריכים להיות הבנה וניסיון משותפים. מה כולם חווים? האל שולט בריבונותו על השאלה אם מישהו יכול לעזוב את סין בצורה חלקה; אין לכך כל קשר לכישרונותיו של אדם או אם יש לו יכולת רבה. הדבר לא דומה למעבר ממחוז אחד למשנהו במדינה כלשהי; מדובר בעזיבת המדינה, והדבר דורש טיפול בהליכים רשמיים רבים ומורכבים. במיוחד בעידן הזה, עם הדיכוי המטורף של הדרקון הגדול האדום כאש ורדיפת מאמינים, כשהוא עוקב מקרוב אחר כל אחד מהם, לא כל כך קל להתמודד עם ההליכים הרשמיים לעזיבת סין. לפיכך, הגעתם החלקה של האנשים האלה לארץ אחרת הייתה נתונה לחלוטין תחת ריבונותו של האל, והדבר מעיד על כל-יכולתו של האל. מי יוכל לעזוב את סין, אם ההליכים הרשמיים מטופלים בצורה חלקה או לא, וכמה זמן לוקח לטפל בהם, הכול נקבע על ידי האל, וידו של האל היא זו שמתזמרת ומסדרת את כל זאת. לא יעזור לך אם לא תאמין בזה, וגם לא יעזור לך אם לא תכיר בכך – אלה הן העובדות. העניין מסתכם בשיתוף פעולה של אנשים ובריבונותו של האל. אם היינו נדרשים להגיע להחלטה בנוגע לעזיבתך את סין, מי היה זה שאיפשר זאת? (האל.) האל עשה זאת. לאנשים אין במה להתפאר, אלא במקום זאת עליהם להודות לאל. אם כך, מה עליך לעשות? (להשקיע מאמץ בביצוע חובתנו.) עליך להשקיע מאמץ בביצוע חובתך ולבצע אותה עם מחשבה ממוקדת. במבט כולל, האם אנו יכולים לקבוע באופן סופי ולומר שעזיבתך את סין כדי לבצע את חובתך הייתה תלויה בסידורים של האל ובהדרכתו, ולא ביכולת שלך-עצמך? (כן, אנחנו יכולים לומר זאת.) יש אנשים שאומרים: "איך זה לא תלוי ביכולת שלי? למרות שקיבלתי הדרכה מהאל, בכל מקרה לא הייתי מתקשה לעזוב את סיןגם אם האל לא היה מדריך אותי, מכיוון שאני סטודנט לתואר שני עם הסמכה בלימודי אנגלית, ולא תהיה לי בעיה לעבור מבחן באנגלית כשפה זרה". מעט מאוד אנשים נמצאים במצב הזה. לדוגמה, יש אנשים עשירים שיכולים להגר עם אשרת משקיע, אך נסיבות כאלה הן מעטות ונדירות. אם כך, האם עזיבת האנשים האלה את סין מתרחשת תחת ריבונותו של האל וברשותו? כן, כך זה קורה. לא ניכנס למצבים פרטניים; נדבר רק על אלה שיכולים לעזוב את סין ושמאוחר יותר מגיעים לכדי ביצוע כן של חובתם. הדבר לא נובע רק מתוך כוונותיהם-שלהם. היבט אחד בעזיבתך את סין הוא שיש לך שליחות, בעוד שהיבט נוסף הוא שעזבת את סין תחת הכוונתו של האל. כשבוחנים את העניין מנקודת מבט זו, לשם מה עזבת את סין? (כדי לבצע את חובתנו.) לא משנה כמה זמן ייקח להשלים את ההליכים בשלבים המוקדמים, כמה תשקיע או כיצד האל ישלוט על העניין בריבונותו, בכל מקרה, מכיוון שאתה יכול לעזוב את סין ולבצע את חובתך בבית האל, אנו יכולים לומר בוודאות שיש לך שליחות בארץ אחרת. אתה נושא באחריות ובעול כבד, ומטרתך במעבר לארץ אחרת צריכה להיות מאוד ברורה. ראשית, אתה לא מהגר שעבר לארץ אחרת כדי ליהנות מהחיים; שנית, לא עברת לארץ אחרת כדי לחפש מקור פרנסה; שלישית, לא עברת לארץ אחרת כדי לחפש אורח חיים אחר; ורביעית, לא עברת לארץ אחרת כדי לנהל חיים טובים. האין זה כך? לא עברת לארץ אחרת כדי לחתור אל העולם; באת עם שליחות ועם התפקיד שהאל הטיל עליך כדי לבצע את חובתך. אם מסתכלים על כך מנקודה זו, מה צריך להיות בראש סדר העדיפויות שלך כשאתה מגיע לארץ אחרת? (לבצע את חובתנו.) העדיפות העליונה שלך היא לבוא לבית האל, למצוא את מקומך, ולבצע את חובתך ביציבות ובהתנהגות ראויה בהתאם לסידורים של בית האל. האין זה נכון? (כן, זה נכון.) זה נכון. מלבד זאת, לא עברת לארץ אחרת כי מישהו איים עליך או חטף אותך – עברת מרצון. מכל היבט שתסתכל על כך, הגעת לארץ אחרת ועליך לבצע את חובתך. זה נכון, הלא כן? האם זו דרישה נשגבת מאנשים? (לא.) זו לא דרישה נשגבת, וגם לא דרישה מוגזמת. זו לא דרישה בלתי סבירה. כעת, על סמך מה שאמרתי זה עתה, כיצד עליך להתייחס לחובתך וכיצד עליך לבצע אותה על מנת לעמוד בדרישות התפקיד שהאל הטיל עליך? האם עליך לחשוב על הדברים הללו? הדבר הראשון שעליך לעשות הוא לחשוב: "אני כבר לא אדם רגיל, עכשיו אני נושא עול על כתפיי. איזה עול? זהו התפקיד, העול שהאל הטיל עליי. האל הנחה אותי לעבור לארץ אחרת, ועליי למלא את האחריות ואת המחויבות שעל יציר בריאה למלא בהפצת בשורת האל – זו חובתי. ראשית, עליי לחשוב איזו חובה אני יכול לבצע, ושנית, עליי לחשוב כיצד לבצע היטב את החובה הזו כדי שאצליח לעמוד בדרישות של ריבונותו של האל עליי ושל סידוריו עבורי." האם לא כך עליך לחשוב? האם חשיבה זו מוגזמת? האם היא שקרית? לא, היא לא שקרית; זהו דבר שאדם הניחן ברציונליות, באנושיות ובמצפון צריך לחשוב עליו. אם יש אנשים שאומרים: "כשהגעתי לארץ אחרת, גיליתי שזה לא כמו שחשבתי שיהיה, ואני מתחרט שעברתי", איזה מין דברים הם האנשים האלה? לאנשים כאלה אין אנושיות והם מפרים את אמונתם. עם זאת, רוב האנשים שמגיעים לארץ אחרת מוכנים להתמסר באופן מלא לביצוע חובתם. די לנו בזה. כעת, הבה נקשר את מה שאנחנו מדברים עליו לעניין הכנסייה הקנדית. האנשים בכנסייה הקנדית אינם פטורים מכך. האם במקרה הם עברו לקנדה? זה לא היה במקרה, הדבר היה בלתי נמנע. מדוע אני אומר שהדבר היה בלתי נמנע? אני אומר זאת משום שהאל קבע זה מכבר אילו אנשים יעברו לאיזו מדינה, והאל שלט בריבוניותו ב"בלתי נמנע" הזה. כשהאל קובע באופן ריבוני שעליך לעבור למדינה מסוימת, זה מה שקורה. גם לאנשים בכנסייה הקנדית הייתה שליחות והם הגיעו לקנדה על ידי ריבונותו וסידוריו של האל. האל הנחה אותם להגיע לקנדה, ובהתבסס על חוזקותיהם, כישרונותיהם וכישוריהם המקצועיים וכן הלאה, הכנסייה מינתה אותם לתפקידי עבודה שונים ואפשרה להם לבצע את חובתם. כבר מההתחלה הם ביצעו את חובתם בצורה נוקשה למדי. כשאני אומר "נוקשות", אינני מתכוון שהם היו עצורים ואיטיים, אלא שלמרות שרובם באו לבצע את חובתם, הם לא חתרו אל האמת. מדוע אני אומר שהם לא חתרו אל האמת? כשהם נתקלו בבעיות, הם לא חיפשו את האמת והם לא חיפשו את העקרונות במעשיהם. לפעמים, כאשר העליון ערך עבורם סידורים מסוימים או אמר להם לעשות דבר מה, הם לא שיתפו פעולה – זו הגישה שהם הביאו לביצוע חובתם. הם המשיכו לבצע את חובתם באופן שטחי, וביצוע חובתם הפך למצב מאוס, להסתבכות מוחלטת. לא היה שום דבר טוב בחיי הכנסייה של האנשים האלה או בהיווכחותם בחיים, ההשפעה של ביצוע חובתם הייתה רעה, לא הייתה שום מציאות בשיתוף שלהם על האמת, ולא הייתה להם שום הבחנה לגבי מנהיגי שקר וצוררי משיח – לא היה שום דבר טוב באף אחד ממעשיהם. כשעבר זמן, הופיע צורר משיח בשם יאן, והם התאחדו עם צורר המשיח הזה. מה פירוש "הם התאחדו"? צורר המשיח הזה היה בחור צעיר, בן 26 בלבד, שעבד בכנסייה במשך שנתיים וחצי. במהלך תקופה זו, אחיות רבות נמשכו אליו, אולי עשר אחיות. מבין אלה, חלק התחבבו עליו, וחלק לא, ומהן הוא התעלם, אך כולן העריצו את צורר המשיח הזה. שנתיים וחצי קודם לכן, האנשים בכנסייה הקנדית לא היו מסוגלים לעשות הרבה בביצוע חובתם והם היו במצב של אדישות חסרת חיים. לא משנה איזו עבודה העליון סידר עבורם, הם התייחסו אליה בצורה שטחית, הם לא שיתפו פעולה, ונדרש מאמץ רב כדי ליישם את העבודה. לאחר שהעליון גזם אותם, הם נעשו מדוכדכים, הם שקעו במצב רוח ירוד, הם כמעט ולא תקשרו עם העליון, וגם גישתם לעבודה נעשתה מדוכדכת מאוד. לאחר שצורר המשיח בשם יאן הפך למנהיג, מצבם החמיר מיום ליום, ורובם פשוט העבירו את ימיהם כלאחר יד. מדוע הם הגיעו לשלב זה של התנהלות כלאחר יד? למה הדבר היה קשור? יתכן שסיבה אובייקטיבית לכך היא שהדבר היה קשור למנהיגים. לא היו להם מנהיגים טובים, אף אחד ממנהיגיהם לא חתר אל האמת אלא במקום זאת, מנהיגיהם טיפחו יחסים בין-אישיים ועסקו בפעילויות נכלוליות. ומה הייתה הסיבה הסובייקטיבית? אף אחד מהם לא חתר אל האמת. האם קל לחבורת אנשים שלא חותרים אל האמת לבצע את חובתם בנאמנות ובהתאם לסטנדרט הנדרש? (לא.) עם זאת, האם קל לכמה חסרי אמונה ולחבורה של אנשים שפשוט לא חותרים אל האמת לעסוק בפעילויות נכלוליות, להיות שטחיים ולהתנגד לעליון? (כן.) והאם חבורה של אנשים כאלה יכולה להידרדר ולהתנוון בקלות כמו הכופרים? זה כל כך קל, וזה היה הנתיב שבו הם הלכו. במסווה של ביצוע חובתם, הם אכלו את האוכל של בית האל, גרו במגורים השייכים לבית האל, ובית האל תמך בהם. הם לקחו מזון ושתייה במרמה מבית האל, ועם זאת הם עדיין ציפו להיכנס למלכות השמיים ולקבל גמול – בכך הם חיו כשהם מסתמכים על תחבולות. כאשר צורר המשיח הפריע לעבודת הכנסייה, אף אחד מהם לא דיווח לעליון על בעיה כלשהי. רק אישה אחת דיווחה למנהיג שקר על הבעיה, והתוצאה הייתה שהעניין לא נפתר. האחרים היו עיוורים, והם לא דיווחו על הבעיות הרבות שהתעוררו בכנסייה כשראו אותן. סידורי העבודה של בית האל מציינים בבירור את העקרונות להחלפת מנהיגים ועובדים, אך אף אחד מהאנשים לא התייחס לכך, אלא במקום זאת הם רק העבירו את הימים כלאחר יד יחד עם צורר המשיח הזה. בין חסרי האמונה הללו, היו כאלה שהאמינו באל במשך יותר מעשרים שנה בקצה האחד, ובקצה השני היו אלה שהאמינו לפחות חמש שנים, ואיש לא דיווח על הבעיות האלה. אך מה היה גרוע יותר? היו הרבה נשים ששימשו כראשי צוותים וכסגניות של ראשי צוותים שפלירטטו עם צורר המשיח הזה והתחרו זו בזו על תשומת לבו. כאשר גבר ואישה מתחילים לצאת, מבוגרים וקשישים יכולים לראות זאת בקלות ובמבט חטוף. כולם רגישים לנושא היחסים בין גברים לנשים, וכולם יכולים לדעת במבט חטוף אחד מה קורה. עם זאת, איש לא דיווח על כך, איש לא קם כדי לנזוף בהם או לחשוף אותם, ואף אחד לא הצליח להבחין בהם. האם מישהו שראה שמדובר בכנופיה שבראשה עומד צורר המשיח הזה, התייצב ואמר לעצמו: "אני לא יכול ללכת אחריכם. אני חייב לדווח על כך להנהגה העליונה ולגרום לכך שתורחקו, או לארגן כמה אחים ואחיות בעלי חוש צדק כדי להדיח אתכם"? לא, אף אחד לא עשה זאת. איש לא דיווח על כך, עד לרגע חשיפת הפרשה. איזה מין דברים היו האנשים האלה? האם הם היו מאמינים אמיתיים באל? האם הם חתרו אל האמת? (לא.) האם האנשים האלה שלא חתרו אל האמת, היו מסוגלים לבצע היטב את חובתם אם דבר כה גדול התרחש ממש מתחת לאפם והם לא היו מודעים לכך? מה הייתה גישתם לחובתם? ברור שהם היו רק אוכלי חינם, אכלו חינם יום אחרי יום. הם האמינו שהם יוכלו להסתדר בקלות בבית האל, שאף אחד לא יאמר מילה אם הוא יבחין בבעיה, שאף אחד לא יפגע באף אחד, ושאם הם יפגעו ב"בוס", זה יהיה נורא, וההשלכות עליהם יהיו רעות. אם אתה מפחד לפגוע באנשים ואינך מעז לעשות זאת, האם אתה מעז לפגוע באל? האם ההשלכות יהיו טובות עבורך אם תפגע באל? כיצד האל יטפל בך? האם לא יהיו לכך השלכות? (כן, יהיו.) יהיו לכך השלכות. כמובן שהעובדה שהם פחדו לפגוע במישהו, לא הייתה גורם מרכזי. הגורם העיקרי היה שהם היו אנשים מרושעים שכלל לא אהבו את האמת. מלבד העובדה שהם לא חתרו אל האמת, הם גם עשו דברים טיפשיים רבים. בכנסייה הקנדית לא היו אנשים רבים, ובכל זאת היו להם שאיפות פרועות רבות. ברור היה שלביצוע חובותיהם לא הייתה כלל השפעה, אך הם עדיין רצו להרחיב את היקף עבודתם והעסיקו את עצמם ברכישת נכסים, אך בסופו של דבר הם שילמו פיקדון על נכס ללא קבלת תמורה. רוב האנשים האלה הוכנסו עכשיו לבידוד. אימרו לי, אילו דברים הם חבורת האנשים הזו? האין הם חבורה של בהמות ועלובי נפש? ברור שהם לא שווים כלום, ובכל זאת הם בזבזו מנחות באופן כזה. איש לא הגן על האינטרסים של בית האל, לאיש לא היה חוש צדק – הם רק חבורה של שדים! דבר זה ממש מקומם!

בכנסייה הקנדית לא היו אנשים רבים, רק כמה מאות. הם לא השקיעו מאמץ רב בחובתם, הם הזניחו את חובתם, יצרו חבורות וכולם פשוט העבירו את ימיהם כלאחר יד. האין זה מקומם? הם לא היו יעילים בעבודה והם לא התקדמו, כולם זממו מזימות זה נגד זה והם לא עבדו יחד בהרמוניה. מנהיגים עסקו בפעילויות נכלוליות עם אנשים מסוימים, ולאף אחד לא הייתה תחושת דחיפות, אף אחד לא כעס, ואף אחד לא היה מוטרד מן המצב הזה. איש לא התפלל לגבי העניין הזה, ואיש לא חיפש או ביקש עזרה מהעליון. אף אחד לא עשה זאת, ואף אחד לא התייצב ואמר: "זה לא בסדר שאנחנו מבצעים את חובתנו בדרך זו. חובה זו שאנו מבצעים היא התפקיד שהאל הטיל עלינו, ואיננו יכולים לאכזב את האל!" לא היה חסר להם כלום, היו להם מספיק אנשים, היה להם מספיק ציוד. מה היה חסר להם? חסרו להם אנשים טובים כלשהם. לאיש לא הייתה תחושת עול כלפי עבודת הכנסייה, ואף אחד לא יכול היה להגן על עבודת בית האל, להתייצב ולהשמיע את קולו או לשתף על האמת לגבי הבחנה, כדי שכולם יוכלו לקום, להבחין במנהיגי שקר וצוררי משיח ולחשוף אותם; איש לא עשה זאת. האם הדבר קרה כך משום שהאומללים הללו היו עיוורים ולא ראו מה קורה, או משום שלא הייתה להם איכות והם היו מבולבלים בשל גילם המתקדם? (הדבר לא קרה בגלל הדברים האלה.) זה לא קרה בגלל הדברים האלה. אם כך, מה היה המצב האמיתי? כולם היו יחד עם צורר המשיח, כולם הגנו זה על זה והתרפסו זה בפני זה, אף אחד לא חשף אף אחד, כולם פשוט בילו במאורת השדים הזאת. האם הם חשבו אי-פעם על חובתם או על התפקיד שהאל הטיל עליהם? (לא.) הם רצו פשוט לדשדש בדרך זו ללא כל תחושה של תוכחה עצמית. מהי התופעה הזו, שלא הייתה להם תחושה של תוכחה עצמית? רוח הקודש לא פעלה עליהם והאל נטש אותם. יש הסבר נוסף לכך שהאל נטש אותם והוא, שהאל מאס בהם בשל גישתם לחובתם וגישתם לאמת ולאל, וכן בשל מחשבותיהם, ולכן הם לא היו ראויים יותר לבצע את החובה הזו. זו הסיבה שלא ניכרו בהן כל תוכחה או משמעת, לא נראה שמצפונם התעורר, וקל וחומר שהם לא קיבלו שום נאורות או הארה, והם לא קיבלו כל גיזום, שיפוט או ייסור. הדברים האלה לא היו רלוונטיים עבורם, כולם היו קהי חושים, והם לא היו שונים משדים. הם הקשיבו לדרשות בבית האל במשך שנים, והם הקשיבו גם לדרשות על הבחנה בצוררי משיח ולדרשות על האופן שבו יש למלא חובה בהתאם לרף הנדרש, אך האם הם חיפשו את האמת וקיבלו אותה במהלך הזמן הזה? האם הם הבחינו בצוררי משיח? האם הם קיימו דיון כלשהו על הביטויים השונים של צוררי משיח? לא, הם לא עשו זאת. אם הם היו עושים זאת באמת, היה בוודאי מיעוט של אנשים שהיו יכולים לקום ולחשוף את צורר המשיח ולדווח עליו, והמצב לא היה נעשה גרוע כפי שקרה. הם היו פשוט חבורה של אנשים מבולבלים וחסרי תועלת! בהתאם למצבם בפועל, בהתאם להתנהגותם ולסיווג שניתן להם, דחקתי אותם לקבוצה ב' לתקופה של בידוד והרהור. האם היה זה מוגזם מצדי לטפל בעניין בדרך זו? (לא.) לא, זה כלל לא היה מוגזם. ואם זה לא היה מוגזם, האם הדבר לא יכול להיחשב כראוי לחלוטין? הדבר נעשה כדי לתת להם סיכוי כלשהו. איזה סיכוי? אם באמת יש להם מעט אנושיות ומצפון, אם הם יכולים להכות על חטא ולשנות כיוון, יהיה להם סיכוי לחזור לכנסייה; אם אין להם רצון אפילו להכות על חטא, הם פשוט יישארו מבודדים למשך שארית חייהם, והם אפילו יורחקו על ידי הכנסייה. ככה זה. הם לא הורחקו מיד כדי לתת להם הזדמנות להכות על חטא. יתכן שהם יאמרו: "עשינו את הדבר הרע הזה, ואתה כעסת ובודדת אותנו. לכן, למרות שבעבר לא הוכחנו את עצמנו בביצוע חובתנו, בהחלט סבלנו על כך. מדוע אינך רואה זאת?" אך למעשה, בידודם מעיד על מידת רחמים מספקת, ולפי מעשיהם והתנהגותם היה צריך להרחיק אותם. ראו את הגישה הזו שיש להם – הם בסכנה כה גדולה! ולכן, כיצד צריך לטפל בעניין הזה? עליי לחלק את גישתי לשני שלבים: השלב הראשון הוא לבודד אותם, והשלב השני הוא לטפל בהם כראות עיניי על סמך מצבם במהלך תקופת בידודם ועל סמך התנהגותו של כל אחד מהם, ואז עליי להחליט אם להשאיר אותם בכנסייה או להרחיק אותם. האם אין זה מראה על מידת רחמים מספקת כלפיהם?

האנשים האלה בכנסייה הקנדית עשו כל כך הרבה דברים רעים, ובידודם בהתאם להתנהגותם הוכיח סלחנות רבה, ואם כך, מדוע לאנשים מסוימים עדיין יש רעיונות משלהם לגבי אופן הטיפול בעניין? יש אנשים שאומרים: "יכול להיות שהיה נכון מבחינתך לטפל בעניין בדרך זו, אבל עדיין יש בעיה קטנה. האנשים האלה בכנסייה הקנדית הביאו זאת על עצמם והם קיבלו את מה שהגיע להם, אך בכך שטיפלת בעניין בדרך זו, האם אינך מעניש אותם בחומרה כדי שהעונש ישמש דוגמה לאחרים?" האם זו הבנה נכונה? (לא.) שמעתי כמה אנשים אומרים: "זו הדרך הנכונה לטפל בכך. עליך להעניש אותם בחומרה כדי שהעונש ישמש דוגמה לאחרים, שהם ישמשו כאזהרה לאחרים, וכדי שתהיה בכך הפגנת כוח בהעברת מסר לאחרים". האין זה משהו שכופר היה אומר? זוהי ההשקפה שיש לכופר על דברים. יתכן שאינכם מסוגלים עדיין להבין את מהות הבעיה הזו לאשורה, ולכן אתם עדיין מבטאים את השקפתו של כופר. האם אינכם חושבים שאמירה כזאת מעוררת מעט שאט נפש? אם אתם משתמשים במילים כאלה כדי להסביר את העניין הזה, אתם מדברים לא לעניין, ולא כך הם פני הדברים. אם כן, כיצד הייתם מתארים את הדרך שבה טיפלתי בעניין? (טיפלת בו בהתאם לעקרונות.) נכון, טיפלתי בעניין בהתאם לעקרונות; זוהי אמירה מעשית. עוד מישהו? האם הם לא הביאו זאת על עצמם? (כן.) ומהי הדרך הפשוטה ביותר לתאר זאת? (הם קיבלו את העונש הראוי להם.) נכון, בהתבסס על התנהגותם, הם קיבלו את העונש הראוי להם והם הביאו זאת על עצמם. האל פועל בהתאם לעקרונות-האמת. הוא דורש גמול מאנשים בהתאם להתנהגותם. יתר על כן, אנשים צריכים לשאת בתוצאות מעשיהם, וכשהם עושים דברים שגויים, עליהם להיענש – אין זה אלא ראוי. האל דורש גמול מאנשים בהתאם להתנהגותם; זוהי דרישת גמול מאותם אנשים בכנסייה הקנדית, ואם להשתמש באוצר המילים העכשווי, הם מטופלים בהתאם לעקרונות. אימרו לי, אילו מהדברים האלה לגביהם, שאותם חשפתי, אינם עובדות? אילו מהניתוחים ומההגדרות שלי לעניינים האלה, אילו מהסיווגים שלי אינם עובדות? כולם עובדות. לפיכך, הגמול נגבה מהם בהתאם לביטויים האלה ועל פי מעשיהם והתנהגותם – מה רע בכך? אם כן, הפגנת כוח בהעברת מסר לאחרים, הענשת אנשים בחומרה כדי שהעונש ישמש דוגמה לאחרים, וכדי להזהיר אחרים – האם טבען של הפעולות האלה זהה לאופן שבו טיפלתי בכנסייה הקנדית? (לא.) אם כך, מדוע להעניש אנשים בחומרה כדי שהעונש ישמש דוגמה לאחרים? מה טבעו של הדבר? להעניש אנשים בחומרה כדי שהעונש ישמש דוגמה לאחרים, להפגין כוח בהעברת מסר לאחרים, וכדי להזהיר אחרים – טבען של שלוש הפעולות האלה זהה ביסודו. מהו הטבע הזה? זוהי פעולה של שליט או של אדם בעל עוצמה, שעושה דבר מה במצב מסוים, ושלגביו הוא מאמין שיש הכרח לעשותו כדי לבסס את סמכותו ולהשתמש בו כדי להפחיד אחרים. דבר זה נקרא להעניש אנשים בחומרה כדי שהעונש ישמש דוגמה לאחרים. מה תהיה מטרתו בכך? מטרתו תהיה לגרום לאחרים לציית לו, לירוא ממנו ולהרגיש מאוימים מפניו, כדי שהם לא יעשו בפניו שום דבר פזיז, וכדי שלא יעשו בפניו ככל העולה על רוחם. אם הם יעשו זאת, האם הדבר יהיה בהתאם לעקרונות? (לא.) מדוע אתם אומרים שהדבר לא יהיה בהתאם לעקרונות? לשליט תהיה מוטיבציה לפעול, והמוטיבציה שלו תהיה לבסס את שלטונו ולשמור על סמכותו. הוא ירצה לחולל מהומה סביב העניין, וזה יהיה טבע פעולתו. עניין הטיפול בכנסייה הקנדית התבסס על עקרונות-האמת, ולא על הפילוסופיות השטניות של הכופרים. צורר המשיח הוליך שולל אנשים, הוא הפריע לעבודת הכנסייה ושיבש אותה, הוא הפך את הכנסייה על פיה, ועדיין רוב האנשים יצאו להגנתו – באמת שטבע מעשיהם כה נתעב! עם התנהלות כזו כלאחר יד, מוטב היה שהם יעזבו את הכנסייה ויילכו לחיות את חייהם-שלהם. לפחות אז, המשאבים של בית האל לא היו מתבזבזים, וזה היה דבר טוב. אך האם הם עשו זאת? למצפונם לא הייתה המודעות הזו, והם בזבזו את המשאבים הכספיים והחומריים של בית האל, הם לא השקיעו מאמץ בביצוע חובתם, והם חברו לצורר המשיח ועשו רע יחד איתו – טבעם של המעשים האלה כה חמור! בית האל טיפל בהם בדרך זו כדי לגרום להם להרהר בעצמם ולהכיר את עצמם, כדי שידעו לשנות כיוון ולהכות על חטא, ודבר זה הוא לטובתם. אם הם לא היו מטופלים, יתכן שבעוד שנה מהיום כולם היו בוגדים באל וחוזרים לעולם. למרבה המזל, הם היו מבודדים וטופלו בזמן, והדבר מנע מאנשים רבים יותר לעשות מעשים רעים, ומעבודת הכנסייה נמנע הפסד גדול עוד יותר. על ידי פעולה זו, האם הם נושעו או סולקו? (הם נושעו.) למעשה הם נושעו. הדבר נעשה כדי לעזור להם, להזהיר אותם, להדליק בפניהם נורה אדומה, לומר להם שהם פעלו באופן שגוי, שאם הם ימשיכו כך, הם יילכו לאבדון ויֹאבְדוּ, ויְאַבְּדוּ כל תקווה להשיג ישועה. אם הם יוכלו להבין את הנקודה הזו, עדיין תהיה להם תקווה. אם הם לא יוכלו להבין אפילו את הנקודה הזו, והם ימשיכו להרגיש דכדוך, להתנוון וליפול לייאוש, להתנגד לעליון ולפרוק את תפיסותיהם במצב רוח שלילי, הם יהיו בצרות. מה אתם מקווים שיקרה איתם? (שהם יכו על חטא.) כולכם מקווים שיהיה להם טוב ושהם יכו על חטא. ומה אני מקווה לגביהם? האם אני מקווה שהם לא יכו על חטא, שאוכל לטהר את כולם, שלכנסייה יהיה טוב יותר בלי האנשים האלה? האם זה מה שאני רוצה? (לא.) לא, זה לא מה שאני רוצה. אני מאחל שיהיה להם טוב ושהם יכו על חטא, שאחרי שהם יכו על חטא, שהם יחזרו לבית האל, ושהם לא יבצעו את חובתם שוב כפי שביצעו אותה בעבר. איך נאמר בפסוק הזה? "וְיָשֻׁ֗בוּ אִ֚ישׁ מִדַּרְכּ֣וֹ הָֽרָעָ֔ה וּמִן־הֶחָמָ֖ס אֲשֶׁ֥ר בְּכַפֵּיהֶֽם" (יונה ג' 8). מבחינתם, אם הם יצליחו להשיג את התוצאה הזו, כל עוד הם חיים יהיה זה זיכרון שאותו לא ניתן יהיה למחוק לעולם, וזו תהיה חוויה יוצאת דופן עבורם, היא תהפוך למאורע נפלא. הדבר תלוי בשאלה אל מה כל אחד מהם יחתור באופן אישי.

כאשר העניין של צורר המשיח בכנסייה הקנדית טופל, היו אנשים שחשבו: "האנשים האלה מבצעים את חובתם במשך שנים רבות, אך מכיוון שצורר משיח הופיע וגרם להפרעה, הם מבודדים". יש להם תחושה של משבר והם חושבים: "זו הפעם הראשונה שראיתי את האל כועס ומקלל אנשים. הוא לא פסח אפילו על שותפיו, מקורביו וחסידיו של צורר המשיח. האל באמת לא מתחשב ברגשותיו של אף אחד! בדרך כלל, נאמר לעתים קרובות שהאל אוהב אדם ומרחם עליו, אך כעסו הפעם באמת בלתי נסבל!" הם מתחילים להרגיש בלבם אי-נוחות. אימרו לי, האם נכון שאנשים יחשבו כך? (לא.) מדוע לא? כיצד אנשים צריכים להתייחס לעניין זה? כמה שנים אתם מקשיבים לדרשות? האם לא עברו לפחות חמש שנים? והאם לא נצליח להגיע להסכמות בעניינים רבים, במיוחד בנושאים מסוימים שלגביהם העקרונות ברורים יחסית? (כן.) מה פירוש "הסכמות"? המשמעות היא סוג של הבנה שבשתיקה. אני עושה דבר מה מבלי לומר לכם את הסיבה לכך, ואתם יודעים היטב מדוע אני עושה זאת, אתם מסוגלים להבין זאת, לקבל ולתפוס זאת מזווית חיובית – זו המשמעות של הבנה שבשתיקה. כיצד נוצרת הבנה שבשתיקה? נניח שהאזנתם לדרשות רבות, שהשגתם רמה מסוימת של הבנת האמת, ושלמדנו להכיר זה את זה עוד יותר. הסברתי לכם דברים רבים ואמרתי לכם מהם השקפותיי, רעיונותיי, עקרונות הפעולה שלי, וכן את הדברים שעליכם להבין ולעשות. אמרתי לכם את כל הדברים האלה ואמרתי מהן השקפותיי, ואז קיבלתם את השקפותיי והתייחסתם לדברים, לחובתכם, לאמונתכם, לחייכם ולאנשים אחרים בהתאם להשקפותיי. האם כך ההבנה שבשתיקה בינינו לא תגדל יותר ויותר? (כן.) אם כך, האם הגענו לסוג כזה של הבנה שבשתיקה בנוגע לטיפול בכנסייה הקנדית? אם לא הייתי מסביר את העניין כפי שהסברתי, במה הייתה מסתכמת ההבנה שבשתיקה בינינו? "להעניש אנשים בחומרה כדי שהעונש ישמש דוגמה לאחרים", ו"כדי שאנשים ישמשו כאזהרה לאחרים" – האם זו ההבנה שבשתיקה בינינו? (לא.) האנשים האלה הקשיבו לדרשות במשך שנים רבות, אם כך, איך ייתכן שנקיטתי בפעולה זו תעורר תגובה כזו מצדם? אמור לי, איך הרגשתי כששמעתי אותם מביעים השקפות כאלה? הדבר גרם לי להרגיש עד כמה טרגי הדבר, שאנשים יכולים לומר דברים כאלה! אני שואל אותך, האם הייתי צריך להרגיש כך? (כן.) מדוע אתה אומר זאת? סוג כזה של אמירה, סוג כזה של נקודת מבט, סוג כזה של הבנה וסוג כזה של תפיסה לא היו צריכים להתקיים או להופיע. כעת הם הופיעו והם חרגו מעבר לציפיותיי. הם כל כך רחוקים מהערכתי ומציפיותיי, שאני מתבייש לגבי העניין הזה! מישהו יאמר: "האם זה רציני עד כדי כך? האם אינך פשוט עושה הר מעכבר?" הרשו לי לומר לכם, זה לא עניין גדול, אך הוא גם לא עניין שולי. מהרגע שבו אתה מתחיל להאמין באל, כשאתה מכיר בכך שהאל הוא אלוהיך והאדון שלך, כשאתה רוצה לאכול ולשתות את דברי האל, לנהות אחר האל, לקבל את תזמוריו וסידוריו ולהתמסר לכל מה שהאל מבקש ממך, מאותו יום ואילך, אתה מבסס קשר עם האל. כאשר אתה מבסס את הקשר הזה, קיימת בעיה מכרעת ביותר בינך לבין האל. מהי הבעיה הזאת? הבעיה היא שאם אינך יכול לקבל את הדברים שהאל עושה ואת הדרכים שבהן האל מתנהג, אם אינך יכול להבין את הדברים האלה, ואם אינך יכול לנקוט יוזמה ולחפש ולהבין אותם, היחסים שלך עם האל יהיו במצב של משבר בכל רגע. ומה מסמל המצב המשברי הזה? לא משנה כמה מדברי האל אתה אוכל ושותה, לא משנה כיצד אתה מתכנן להתמסר לאל, כל עוד מצב המשבר הזה קיים אפילו ליום אחד, העובדה שאתה רוצה לנהות אחר האל ורצונך לקבל את ישועתו של האל עלולים לְהִשָּׁמֵד, להפוך לבלתי אפשריים ולהפוך להזיה בלבד. מדוע אני אומר זאת? כל עוד הקשר שלך עם האל הוא לא קשר רגיל וכל עוד מצב המשבר הזה קיים, האם תוכל לקיים קשר רגיל עם האל? איזה סוג של קשר יהיה לך אז עם האל? האם יהיה זה קשר של תאימות? האם זה יהיה קשר משפחתי, או קשר בין עמיתים? איזה סוג של מערכת יחסים זו תהיה בדיוק? כל עוד הקשר שלך עם האל נמצא במצב של משבר, אתה תהיה עלול לשפוט את מעשיו ואת התנהגותו של האל ולהבין אותם שלא כהלכה בכל עת ובכל מקום, ואפילו תהיה מסוגל להתנגד לדברים שהאל עושה ולסרב לקבל אותם. האם לא תהיה אז בסכנה? כיצד נוצרת סכנה זו? הסכנה נוצרת משום שאינך מכיר את האל. לא נדבר על הצד החיובי של העניין, אלא על הצד השלילי שלו. לדוגמה, אתה תמיד מתייחס לאל באופן מסוים, ואתה חושב שהאל הוא מלך עלי אדמות, בכיר חשוב ביותר, אדם עליון המפעיל כוח עלי אדמות. בעיני רוחך, אתה תמיד חושב שהאל נמצא בעמדה כזו, ועל כן, על בסיס זה, איזו נקודת מבט תאמץ לגבי הדברים שהאל עושה ואומר? אתן לכם כמה דוגמאות ואז אולי תבינו לאיזו נקודת מבט אני מתכוון. יש האימרה הזו בעולם: "מלכים ודובים מדאיגים לעתים קרובות את שומריהם". אם כן, האם יש אנשים שמחילים את האימרה הזו על הקשר שלהם עם האל? (כן.) יש אנשים כאלה, ואנשים רבים מאמצים את נקודת המבט הזו על האל. ויש גם את האמרה שהזכרנו קודם: "כדי שאנשים ישמשו כאזהרה לאחרים". האם אימרה זו אינה הופכת גם היא את האל למלך עלי אדמות או למישהו בעל השפעה ומעמד? (כן.) יש להם הבנה כזו לגבי האל משום שיש להם השקפה כזו על האל, ומשום שיש להם קשר כזה עם האל, משום שהם מתייחסים אליו כך, משום שכך הם מבינים את זהותו ומעמדו, משום שהם מתייחסים לאל באותו אופן שבו הם היו מתייחסים לאדם בעל מעמד בעולם – זה טבעי. יש אמרה נוספת שאומרת: "איך אדם יכול לסבול מישהו שפולש לתחום ההשפעה שלו?" זוהי דרך לתאר מלכים ואנשים בעלי מעמד והשפעה בעולם. חלקכם מכירים אולי אנשים כאלה או התרועעו איתם בעבר, ואולי גם אתם מחילים את האימרה הזו על האל. כלומר, כשהאל עושה או אומר משהו, אתה עשוי לקשר אליו את האמירות האלה ולהתייחס לאל בדרך זו. אם כך אתה מתייחס לאל וזו נקודת המבט שיש לך לגביו, כיצד בדיוק ייראה הקשר שלך עם האל? הוא יהיה קשר המבוסס על התנגדות. לא משנה עד כמה אתה מעריץ את האל וירא אותו בעיני רוחך, עד כמה אתה יכול להיות צייתן ועד כמה אתה יכול להיכנע לו, ולא משנה מהי גישתך כלפיו, הקשר שלך עם האל עדיין יהיה מבוסס על התנגדות. אתם עשויים לחשוב שבכך שאני מדבר באופן זה, דבריי נשמעים מופשטים מעט, אך אם תהרהרו בהם בתשומת לב, האם לא תראו שכך הם פני הדברים? כאשר טיפלתי בעניין צורר המשיח בכנסייה הקנדית, לא הסברתי לכם את הדברים בקפידה ובפירוט, ולא סיפרתי לכם מה היו הסיבות לכך שטיפלתי באנשים האלה באופן זה, וכל כך הרבה אנשים החלו לדאוג לגבי סיכוייהם וייעודם. מאין הגיעה הדאגה הזאת? היא נבעה מכך שאנשים לא מבינים את האל ולא מכירים את האל – זה היה הגורם היסודי! אם הבנתכם את האל תואמת את מהותו של האל – לדוגמה, אם הבנתך את צדקתו, סמכותו וחוכמתו של האל עולה בקנה אחד עם האמת – אין זה משנה מה האל עושה, גם אם אינך מבין את הסיבות ואינך מבין את כוונותיו של האל, האם תבין את האל שלא כהלכה? לא, בהחלט לא. כאשר טיפלתי בבעיה של הכנסייה הקנדית, היו אנשים שאמרו: "הדבר נעשה כדי להזהיר אותנו ולהפחיד אותנו". מה הבעיה שלהם? האם מה שהם אמרו עולה בקנה אחד עם האמת? האם הדבר מראה על הבנה נכונה? (לא.) מדוע לא? הרשו לי לומר לכם דבר פשוט ביותר: הבנתם הייתה מנוגדת למצב האמיתי, העובדות לא היו כאלה, והם לא הבינו אותן. האם לא פשוט לומר זאת? (כן.) אם כך, מדוע אתם עושים מאמץ כה גדול כדי להסביר את הבעיה הזו? מעולם לא חשבתי כך, ומעולם לא רציתי להפחיד אף אחד. במהלך השנים, רוב האנשים שיפרו ללא הרף את יעילותם בביצוע חובתם, ואם כך, האם הם מבצעים כעת את חובתם בהתאם לסטנדרט? לא, הם לא עושים זאת, אך האנשים האלה עדיין נמצאים בתהליך של הגעה לעמידה בסטנדרט בחובתם, ואם יש בעיות קטנות כלשהן, אני מאפשר להן לחלוף. בתהליך זה, אנשים מסוימים עלולים לגרום להפרעות, חלקם עלולים לדחות דברים, או שבקרב אנשים מסוימים עלולות להופיע כמה בעיות קטנות, אך באופן כללי, הם די טובים. עם זאת, יש דבר אחד שאסור לכם לשכוח: באתם לבצע את חובתכם. לא משנה כמה קשה אתם עובדים, או כמה אתם סובלים, או כמה אתם נגזמים, עליכם להודות לאל. האל העניק לכם את ההזדמנות הזו כדי שתוכלו לחוות כל מיני מצבים שונים וכל מיני חוויות והיתקלויות אישיות. זהו דבר טוב, והכול נעשה כדי שתוכלו להבין את האמת. אם כך, ממה אתם מודאגים? על מי אתם מְגִנִּים? אין צורך בכך. פשוט חתור כרגיל אל האמת, מצא את מקומך הנכון, ובצע היטב את חובתך ואת העבודה המוטלת עליך, וזה מספיק. זו לא בקשה גדולה מדי מכם.

מהרגע שאותו צורר משיח הופיע בכנסייה הקנדית והתחיל לגרום להפרעות, ועד שהאנשים ההם הגיעו לשלב שבו הם נמצאים היום, כמה זמן השלמתי עם ההתנהגות שלהם? לא הייתי לא מודע לגמרי למה שקורה איתם, השלמתי עם העניין במשך זמן רב. כמה זמן השלמתי עם העניין? במשך זמן רב הם לא היו מסוגלים לייצר עבודות מוגמרות, הם לא התקדמו בעבודתם, ואף אחד מהם לא טיפל בענייניו כראוי; כולם פעלו באופן שרירותי ומופקר, הם היו מושחתים וחסרי מעצורים, והיה צריך לטפל בהם מזמן. אם גם אתם מסוגלים להיות שרירותיים ומופקרים ולא לטפל בענייניכם כראוי, אל תמתינו שאני אטפל בכם. במקום זאת, קחו יוזמה ועיזבו; זה יהיה מכובד יותר. האם נכון יהיה לעשות זאת? לא, גם זה לא יהיה הדבר הנכון לעשות. אל תמשיכו לחשוב על עזיבה, עליכם להכות כאן שורשים ולבצע היטב את חובתכם תוך דבקות במטרה. לא משנה אם אתם יכולים לבצע את חובתכם היטב או לא, לפחות השקיעו בכך את לבכם וודאו שבסופו של דבר תשלימו את כל המשימות שלכם. אל תהיו עריקים. יש אנשים שאומרים: "האיכות שלי ירודה, אני לא משכיל במיוחד ואין לי כישרון. יש פגמים באישיות שלי ואני תמיד נתקל בקשיים בביצוע חובתי. מה אעשה אם לא אוכל לבצע היטב את חובתי ואוחלף?" ממה אתה מפחד? האם אתה האדם היחיד שיכול להשלים את העבודה הזו? זה עתה לקחת על עצמך תפקיד, לא התבקשת לקחת על עצמך את הדבר כולו. פשוט קח על עצמך את הדברים שעליך לעשות, זה מספיק. האם כך לא תמלא את אחריותך? זה כל כך פשוט; מדוע אתה תמיד חושש כל כך? אתה מפחד שהעלים הנושרים יפגעו בראשך ויסדקו אותו, ואתה חושב בראש ובראשונה על תוכניות המגירה שלך – האין זה חסר תועלת? מה פירוש "חסר תועלת"? המשמעות היא לא לנסות להתקדם, לא להיות מוכן לתת את כל כולך, תמיד לרצות לקבל כרטיס חינם לארוחה וליהנות מדברים טובים – אנשים כאלה הם חסרי ערך. יש אנשים שהם צרי-אופקים מדי. איך אפשר לתאר אנשים כאלה? (הם קטנוניים ביותר.) אדם שהוא קטנוני ביותר הוא אדם נאלח, וכל אדם נאלח יכול למדוד את אופיו של ג'נטלמן על פי אמות המידה הנאלחות שלו-עצמו, ולהתייחס לאחרים כאנוכיים ומתועבים בדיוק כמוהו. האנשים האלה הם חסרי תועלת, ואפילו אם הם מאמינים באל, לא יהיה להם קל לקבל את האמת. מה גורם לאדם להיות בעל אמונה מועטה מדי? הדבר נגרם על ידי כך שהוא לא מבין את האמת. אם אתה מבין מעט מדי אמיתות ואתה מבין אותן בצורה רדודה מדי, וכתוצאה מכך אינך יכול להבין כל עבודה שהאל נוטל על עצמו, כל דבר שהאל עושה וכל דרישה שהאל דורש ממך, אם לא תוכל להשיג את ההבנה הזו, יתעוררו בך כל מיני חשדות, דמיונות, אי-הבנות ותפיסות בנוגע לאל. אם לבך מלא אך ורק בדברים האלה, האם תוכל להיות לך אמונה אמיתית באל? אין לכם כל אמונה אמיתית באל, ולכן אתם מרגישים תמיד לא בנוח, ודואגים מכך שאינכם יודעים מתי יחליפו אתכם. אתם מפחדים וחושבים: "האל יכול לבוא לכאן בכל עת כדי לבצע בדיקה". פשוט הירגעו. כל עוד אתם מבצעים היטב את העבודה שבית האל מפקיד בידיכם, הרי שאפילו אם החתירה אל האמת וההיווכחות בחיים שלכם לוקחות בחסר במידת מה, אני אעלים מכך עין. באשר לאופן שבו אתם משתתפים בכינוסים ומקשיבים לדרשות, ולגבי חיי הכנסייה שלכם ולאופן שבו אתם אוכלים ושותים את דברי האל, אני לא מתכוון לפקח על הדברים האלה, ולא אטריד אתכם בכל הנוגע לעבודתכם. מדוע לא אטריד אתכם? יש לכך כמה סיבות. האחת היא שאתם מעורים יותר ממני במיומנויות מקצועיות שונות. במהלך שנות העבודה האחרונות, היה עליכם להשתפר במונחים של ניסיונכם או במונחים של מיומנויות מקצועיות, והיה עליכם להכין תוכנית לעבודתכם. היה עליכם לסכם כמה כללים ותקנות, בין אם בכתב או בעל פה. אינני יודע באיזו שיטת עבודה אתם משתמשים, ואין לי כל רצון להפריע לתוכניות העבודה ולשיטות העבודה שלכם. אתם יכולים להמשיך עם הסגנונות או עם הדפוסים שלכם-עצמכם, או עם כללים ותקנות, ולבצע את העבודה בכל דרך שהיא קלה ונוחה לכם, ולהביא לידי כך שתהיה רמה גבוהה של יעילות, וכוונתי לגרום לכולם להרגיש חופשיים ומשוחררים. כלומר, אני נותן לכם חופש מלא בעבודתכם. אף על פי שלפעמים אני מהלך בכנסיות, אני זז הצידה כדי שלא תראו אותי – אני מנסה כמיטב יכולתי לגרום לכם להרגיש חופשיים ומשוחררים. מדוע אני עושה זאת? אף אחד מכם לא מכיר היטב את הכישורים המקצועיים; עליכם להתקדם בהדרגה כחלק מתהליך הלמידה. בין אם אנשים לומדים מיומנויות מקצועיות או נכנסים לאמת, לכולם יש קצב התקדמות ורמת יעילות משלהם. אינך יכול לדחוף אנשים לעשות דברים שהם מעבר ליכולות שלהם. אנשים חייבים לעבור תהליך, לחוות כישלונות, מכשולים, או ללמוד לקחים מסוימים מהטעויות שלהם, ואז לסכם בהדרגה דרך להתקדמות ולשלוט בעקרונות מסוימים בכל התחומים. כך הם יתקדמו. יש לכם סגנונות עבודה משלכם ושיטות משלכם – לא יהיה זה הולם שאטריד אתכם ביחס אליהם. לכן, לעתים רחוקות מאוד אני מצטרף לדיונים הנוגעים לעניינים אלה הנוגעים לעבודתכם. זו הסיבה שקשורה אליכם. יש גם סיבה עיקרית שקשורה אליי. אהיה כן איתכם, מה שאתם מסוגלים לראות ולחשוב, בין אם במונחים של כישורים מקצועיים או של אמנות, או אפילו יותר מכך, במונחים של האמת, הכול נראה לי רדוד מאוד. האם הייתם מסוגלים לשאת זאת אם הייתי מנסה לכפות עליכם להתקדם מהר יותר? לא, לא הייתם מסוגלים לשאת זאת. אילו פעלתי בקרבכם כפי שרציתי, דרישותיי מכם היו עולות על הרמה האמיתית הנוכחית של כישוריכם המקצועיים ועל שיעור קומתכם האמיתי בנוגע להיווכחות בחיים. אינני רוצה לעשות זאת, מפני שזה יהיה מתיש מאוד עבורי, ומאוד מפרך עבורכם. גם אתם וגם אני היינו נקלעים למצב מביך, וזה לא טוב; זה לא מה שאני רוצה לראות. אלה מחשבותיי בעניין, וכך הם פני הדברים. טיפלתי בדברים בדרך זו בשל שתי סיבות: אחת שקשורה אליכם, ואחת היא שיש לי את מחשבותיי בעניין זה. טיפול בדברים בדרך זו מתאים לצמיחה ההדרגתית שלכם. במונחים של היווכחות בחיים, יש לכם ספרים של דברי האל, יש כל מיני כינוסים ודרשות, ויש גם מנהיגים ועובדים שמשקים אתכם ותומכים בכם; יש כל כך הרבה דברים שאתם יכולים לאכול, לשתות ולקבל מהם תמיכה. היבט נוסף הוא שתהליך הצמיחה בחיים של אנשים דומה לזרע שנזרע באדמה, משקים ומדשנים אותו, ואז הוא נובט וצומח בהדרגה עד שלבסוף הוא נושא פרי. זהו תהליך איטי מאוד. כמובן, התהליך האיטי שאתם עוברים עשוי להיות אפילו איטי יותר מאשר התהליך שבו זרע גדל מנביטה לפרי. מדוע? יש סיבות מעשיות ואובייקטיביות רבות לכך שקשורות באנשים. האחת היא שלאנשים יש צביונות מושחתים, אך לא נדבר על כך. סיבה נוספת היא שאנשים הם אדישים ולעתים קרובות הם הופכים לשליליים. הם עצלנים, והם קהי חושים ואיטיים כשמדובר באמת ובדברים חיוביים. יתר על כן, אנשים לא אוהבים דברים חיוביים. לפיכך, כשאנשים מנסים להיכנס לאמת ולהשיג היווכחות בחיים, הדבר מהווה מאבק מפרך ומאתגר עבורם, והם הולכים נגד הזרם. עבור אנשים, ללכת עם הזרם, לאכול חינם, לחתור אל העולם החילוני, ולנהות אחר המגמות, זוהי היסחפות עם הזרם, וזה קל, ומנקודת מבט סובייקטיבית, אנשים באמת רוצים להתנהג כך. עם זאת, מאנשים נדרש מאמץ עצום כדי לחתור אל האמת, לעשות את הדבר הצודק ולהיות אנשים בעלי חוש צדק שיכולים לטפל במשימותיהם כראוי. הם צריכים למרוד ברצונות הסובייקטיביים שלהם, ברגשות שלהם, בתפיסות שלהם, ועליהם למרוד גם בעצלות שלהם ובדברים מנוגדים ושליליים נוספים מעין אלה. כשהם נתקלים באנשים, בשותפים לעבודה או בסביבות שאינן כפי שהם דמיינו, או אפילו כשהם שומעים דברים מכעיסים או לא נעימים, הם חייבים להסתמך על תפילה כדי להתגבר על כך, ולכן הם נתקלים בהתנגדות עצומה בנתיב החתירה אל האמת באמונתם באל. אם הם נחושים באופן יוצא דופן וחותרים אל האמת עם אנרגיה מופלאה, הם ייחוו התקדמות מסוימת לאחר שנה או שנתיים של ניסיון. אחרת, אם הם יפעלו כרצונם ופשוט יאפשרו לדברים להתרחש במסלולם הטבעי, התקדמותם תהיה איטית מאוד. אולי הם ייתקלו לאחר זמן מה במאורע מיוחד, מאורע בעל משמעות יוצאת דופן עבורם, והם ילמדו לקח, ייגזמו, ובעמקי לבם הם יסבלו כאב עצום ותהיה לכך השפעה גדולה מאוד עליהם, ורק לאחר מכן הם יוכלו לעשות תפנית קלה לטובה מבחינת ההיווכחות שלהם בחיים. האם התפנית הזו לטובה יכולה לאפשר להם להתקדם? לא, היא לא יכולה. התקדמותם תלויה באופן שבו הם יחפשו את האמת במהלך תקופה זו. אם הם אנשים שיכולים רק להמציא תירוצים, שמתענגים על נוחות הבשר ושלא באמת אוהבים את האמת, כל מה שהם יוכלו לקבל מהמאורע הזה יהיה לא יותר מלקח שטחי, והם לא ישיגו הבנה של האמת. אני שומר על המרחק הזה בקשר שלי איתכם בהתאם לקצב האיטי הזה של ההתקדמות בחייכם, ואני מאמץ את השיטה הזו. האם לדעתכם זה ראוי? (כן.) הדבר יועיל לכם מאוד; לכל הפחות תהיו רגועים. לא אטיל עליכם עול נוסף, לא אצפה בכם ולא אשגיח עליכם כל היום בלי לאפשר לכם להיות רגועים במשך עשרים וארבע שעות ביממה, ולא אגרום לכם לעבוד בשקידה וללא לאות. לא אאלץ אתכם לעשות זאת, אלא במקום זאת, אאפשר לדברים להתקדם במסלולכם הטבעי. האם זה אומר שאתם יכולים לשקוע לתוך פינוק עצמי? (לא.) אם כך, כיצד אני יכול להחליט בביטחון לא להשגיח עליכם? כיוון שיש את הבחינה של רוח הקודש. יתר על כן, אם מישהו חותר אל האמת, אם יש לו צורך כזה, ואם הוא מוכן בעמקי לבו לחתור אל האמת, אפילו אם לא תשגיח עליו, הוא עדיין יחתור אל האמת – הוא אדם הגון שמטפל בענייניו באופן ראוי. אם הוא לא אדם הגון, לא יועיל גם אם אכן תשגיח עליו. כאשר אתה משגיח עליו, על פני השטח הוא פשוט מתנהג בדרך מסוימת ומתייחס אליך באופן שטחי, וכאשר אינך משגיח עליו לרגע, הוא פשוט מתנהג כפי שהוא מתנהג בדרך כלל וחוזר לסורו. חתירה אל האמת היא לא משהו שאנשים יכולים לפקח עליו. היא משהו שאני מבין לעומק, ולכן אני מאמץ שיטה זו כדי לתקשר ולקיים אינטראקציה איתכם. ראוי לחלוטין שאעשה זאת.

האם כעת עניין הכנסייה הקנדית לא הוסבר בבירור? והאם הבנתם כמה אמיתות מהעניין הזה? אם בעתיד תיתקלו שוב בעניין כזה, האם עדיין תאמרו שזהו מקרה של להעניש אנשים בחומרה כדי שהעונש ישמש דוגמה לאחרים וכדי להזהיר אחרים? לפני שהדבר קרה, הרגשת שאף אחד לא יכול לנתק את הקשר שלך עם האל ושאתה כבר תואם לאל. אולם, כאשר נתקלת בעניין זה, נחשף מעט מאותו שיעור קומה נמוך שלך. איזה שיעור קומה? חשבת שתוכל לשאת עול כבד ולסבול, שהנחישות והאמונה שלך גדולות יותר מבעבר, ושבקרוב תהפוך למושלם; זו הייתה התפיסה המוטעית שטיפחת בלבך. ומה אתה חושב כעת? חשיבתך הייתה קצת נמהרת מדי! הביטו בי: כלפי חוץ, כך אני נראה, אפשר לגעת בי ולראות אותי – האם ניתן להתייחס לאישיותי כפתוחה וברורה? אם לשפוט על פי האישיות שלי, כשצצה בעיה, אני לא אדם שמטפל בבעיה מאחורי גבכם ולא אומר לכם על כך דבר, ואינני נוקט פעולה בסתר ואז גורם לכם לנחש מהן כוונותיי. אני לא אדם כזה. לא משנה איזו בעיה צצה, אני תמיד מסביר לכם אותה בבירור, ובכל זאת, אתם עדיין מסוגלים לסכם מערכת כזו של תיאוריות ולומר: "זו ההבנה הגבוהה ביותר שלי לגבי האל". מה דעתכם על ההבנה הזאת? למדתם לקח עכשיו, נכון? האם לא ניתן לומר שזה היה הכישלון הגדול ביותר שלכם בהבנתכם את האל? אתם יכולים לשמוע את הדברים שאני אומר ולראות את הופעתי, ואני אדם בשר ודם שניתן לגעת בו ולראותו. נקטתי בדרך הפעולה הזו, ואף אחד מכם לא הצליח להבין אותה, ולא הצלחנו להגיע להסכמה – לא היה לנו אפילו שמץ של הבנה שבשתיקה. אתה כל כך רחוק מהאל! אתה עדיין רחוק מאוד מהבנת האל! אלה מילים אמיתיות; זה המצב האמיתי. אל תחשוב שרק משום שאתה יכול לבצע מעט מחובתך, רק משום שאתה מאמין באל במשך שנים רבות ושאתה יכול לדבר על דוקטרינות מסוימות, אל תחשוב שרק משום כך אתה מבין את האל. הרשה לי לומר לך, החשיבה שלך מקדימה מדי את זמנה! אל תחשוב שאתה באמת יודע דבר או שניים. למעשה, אתה עדיין רחוק מלהבין את האל. לא נגעת אפילו בשולי ההבנה הזו. אנשים יכולים להיחשף בכל עניין, ויש אנשים שנחשפו על ידי עניין הטיפול בכנסייה הקנדית. אנשים חייבים לצמוח ללא הרף, ולהבין תמיד את עצמם ואת האל באמצעות המצבים והמאורעות השונים האלה על מנת ללמוד על מעשיו ועל צביונו של האל, כדי להבין את מרדנותם, להבין בדיוק מהו הקשר שלהם עם האל, ולהבין בבירור מהי בדיוק רמת הבנתם והידע שלהם על האמת ועל האל. באמצעות עניינים אלה יימדדו שיעור קומתך האמיתי ומצבך האמיתי. האם למדתם לקח הפעם? שאפו שלא תהיה לכם הבנה כזו בפעם הבאה. זה כל כך פוגע, הכל כל כך לא ייאמן! האם אתם חושבים שהיה שווה שייקח כל כך הרבה זמן להסביר העניין הזה? זה לא היה נחוץ. מדוע אני אומר שזה לא היה נחוץ? על פי המילים והדוקטרינות שתפסתם, היה עליכם להיות מסוגלים לעבור את המשוכה של עניין זה; אם הייתם מהרהרים בעניין בעצמכם, וכולם היו משתפים עליו יחד, הייתם אמורים להיות מסוגלים להבין אותו בדרך טהורה יחסית, מבלי שהבנתכם תהפוך לקיצונית כל כך. אך כפי שמתברר, התגלו הבנות קיצוניות, והיה עליי לשתף על פרטים מסוימים. האם כעת, לאחר שהאזנתם לשיתוף הזה, הדברים לא התבהרו בלבכם? לא אמורים להיות לכם עכשיו רעיונות נוספים בעניין הזה, נכון? אם כן, האם לדעתכם טיפלתי באנשים האלה באופן מוגזם? (לא.) הבה נסיים כאן את הדיון בעניין זה, ואני אתחיל לשתף על הנושא המרכזי.

ניתוח של האופן שבו צוררי משיח הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים

בפעם הקודמת שיתפנו על הביטוי השביעי של צוררי משיח – הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים. על איזה היבט שיתפנו בעיקר? דיברנו על האופן שבו צוררי משיח הם מרושעים. מדוע אנו אומרים שהם מרושעים? אילו צביונות, ביטויים ומאפיינים מיוחדים במהות טבעם יכולים לסווג אותם כמרושעים, בוגדניים וערמומיים? מהן התכונות הברורות המוכיחות שרשעותם קיימת, ושהיא תואמת את נסיבותיהם האמיתיות? מהם המאפיינים העיקריים של מהות טבעם, שנותנים לנו סיבה לומר שאנשים כאלה הם מרושעים? שתפו בבקשה את מחשבותיכם. (צוררי משיח רבים מבינים את האמת, אך הם יוצאים נגדה באופן בוטה. בקשיות עורף הם מתעקשים לבחור ללכת בנתיב שלהם למרות שהם יודעים בבירור מהו הנתיב נכון. רשעותם של צוררי משיח מתבטאת גם בעוינותם חסרת הבסיס כלפי אלה שבאמת חותרים אל האמת וכלפי אנשים חיוביים.) (צוררי משיח לא רוצים שאחרים יצליחו. הם רוצים שרק הם עצמם ייהנו מהיתרונות שבית האל מספק לאחים ולאחיות – הם לא רוצים שהאחים והאחיות ייהנו מהם, ולכן הם לא מעבירים אליהם את היתרונות האלה.) (אלוהים, השיתוף הקודם שלך הותיר בי רושם עז לגבי האופן שבו צוררי משיח משתמשים באל ובאמת ככלים עבורם להשגת מעמד, אני מרגיש שזה מרושע במיוחד.) רובכם זוכרים כמה דברים, כלומר, כמה מהדוגמאות שנתתי כששיתפתי על המהות המרושעת של צוררי משיח. אתם זוכרים רק את הדוגמאות, אך שכחתם את תוכן השיתוף שלי ואת הניתוח שלי על מהותם המרושעת של צוררי משיח. אם כך, כמה מהאמיתות שבהן נגעתי כאשר שיתפתי על מהותם המרושעת של צוררי משיח וניתחתי אותה, אתם מסוגלים להבין? מכיוון שאינכם זוכרים את הדברים האלה, האין זה מעיד שלא הבנתם אף אחד מהם בשעתו? אילו השיתוף שלי היה מותיר בכם רושם עז, האם לא הייתם מסוגלים לזכור אותם במידה מסוימת? האם הדברים שעולים בזיכרונכם הם לא אלה שאתם מבינים? האם הדברים שאינכם יכולים לזכור הם לא אלה שאתם מתקשים מאוד להבין, או שפשוט אינכם יכולים להבין? כששמעתם בשעתו את האמיתות האלה, חשבתם שהן נכונות, וזכרתם אותן במונחים של דוקטרינות, ונדרש מכם מאמץ רב לעשות זאת. עם זאת, לאחר לילה אחד של שינה, שכחתם אותן. חודש לאחר מכן, הן נעלמו לחלוטין. האין זה כך? כדי לראות עניין או מהות של אדם לאשורם, אתה צריך להבין את האמת. אם אתה עדיין דבק בנקודות המבט של כופרים, ואתה מתייחס לדברים ושוקל אותם בהתבסס על הצהרות של כופרים, הדבר מוכיח שאינך מבין את האמת. אם לא השגת דבר בעקבות השנים האחדות שעברו עליך בהקשבה לדרשות ולשיתופים, וכאשר אנשים משתפים איתך על האמת אינך יכול להבין אותה, לא משנה איך הם מסבירים אותה, הדבר מצביע על חוסר היכולת שלך להבין את האמת, והוא נקרא איכות ירודה. האין זה המקרה? (כן.) בנוגע לרשעותם של צוררי משיח, אף אחד מכם לא הזכיר את האמירה המכרעת ביותר. מדוע לא הזכרתם אותה? במובן אחד, מכיוון שעבר זמן רב ושכחתם אותה. במובן נוסף, מכיוון שלא הבנתם את חשיבותה של אמירה זו; לא ידעתם שאמירה זו היא אמירת מפתח שמגלה וחושפת את המהות המרושעת של צוררי משיח. מהי האמירה הזו? רשעותם של צוררי משיח מתבטאת בעיקר בעוינותם ובתיעובם כלפי כל הדברים החיוביים וכלפי כל מה שקשור לאמת. מדוע צוררי משיח חשים עוינות כלפי הדברים החיוביים האלה ומתעבים אותם? האם הדברים החיוביים האלה פגעו בהם? לא. האם הם קשורים לאינטרסים שלהם? לפעמים אולי כן, לפעמים בכלל לא. אם כך, מדוע צוררי משיח חשים עוינות חסרת בסיס כלפי דברים חיוביים ומתעבים אותם? (זהו טבעם.) יש להם סוג של טבע כזה, הם חשים עוינות כלפי כל הדברים החיוביים וכלפי האמיתות והם מתעבים אותם. הדבר מאשר את טבעם המרושע של צוררי משיח. האם אמירה זו חשובה או לא? אינכם זוכרים אמירה כה חשובה; אתם זוכרים רק דברים שהם לא מכריעים. מדוע שאלתי אתכם את השאלות הללו? כדי שתדברו, וכך אוכל לראות באיזו מידה אתם מבינים את הדברים האלה, כמה מהם אתם יכולים לזכור בלבכם, וכמה יכולתם להבין בשעתו. כצפוי, אתם זוכרים כמה דברים שוליים בלבד. אתם מתייחסים לכל הדברים שעליהם דיברתי כשיחת חולין חסרת מחשבה. לא באתי לכאן כדי לקיים שיחת חולין – באתי לכאן כדי לומר לכם כיצד להבחין באנשים. האמירה שהבעתי היא עקרון-האמת החשוב ביותר להבחנה בטבעם המרושע של צוררי משיח. אם לא תוכל ליישם את האמירה הזו, לא תוכל להבחין בטבעם המרושע של צוררי משיח או להבין אותו. לדוגמה, כאשר אדם מוגדר כצורר משיח, יתכן שאנשים מסוימים יאמרו: "הוא טוב אלינו, הוא אדם שאוהב, והוא עוזר לנו. למה להגדיר אדם כל כך טוב כצורר משיח?" הם לא מבינים שלמרות שיתכן שצוררי משיח נראים על פני השטח כאוהבים כלפי אחרים, הם מפריעים לעבודתו של האל ומשבשים אותה, ובאופן ספציפי, הם מתנגדים לאל. הצד הבוגדני והערמומי הזה שלהם הוא משהו שרוב האנשים לא יכולים לראות. הם כלל לא יכולים להבחין בכך, והם לא מבינים את האל, הם מפתחים תפיסות לגבי האל ואפילו מגנים את האל ומתלוננים עליו משום כך. אנשים כאלה הם פשוט נבלים, והם לא יכולים לקבל את ישועת האל. הסיבה לכך היא שהם רואים רק עניינים שעל פני השטח, כגון, האופן שבו צוררי המשיח לוכדים אנשים, מפתים אותם ומתחבבים עליהם, והם לא מבחינים במהותם המרושעת של צוררי משיח, והם גם לא מבינים את השיטות שבהן משתמשים צוררי המשיח כדי להתנגד לאל וכדי להקים מלכויות עצמאיות. מדוע הם לא יכולים לראות את הדברים האלה? הסיבה לכך היא שהם לא מבינים את האמת ולא יכולים להבחין באנשים. תופעות חיצוניות תמיד מוליכות אותם שולל והם לא יכולים להבין לאשורן את המהות ואת ההשלכות של הבעיה. כמו כן, הם משתמשים תמיד בתפיסות אנושיות מסורתיות של מוסר ושל דרכי העולם כדי למדוד אנשים ולחרוץ דין לגביהם. כתוצאה מכך, צוררי משיח מוליכים אותם שולל, הם עומדים לצידם של צוררי משיח, וקונפליקטים והתנגשויות מתעוררים בינם לבין האל. מי אשם בכך? כיצד התרחשה טעות זו? זו התוצאה הנובעת מכך שהם לא מבינים את האמת, שהם לא מכירים את עבודתו של האל ושהם מתייחסים תמיד לאנשים ולדברים על סמך תפיסותיהם ודמיונותיהם.

2. ניתוח של אהבתם של צוררי משיח לדברים שליליים

היום נמשיך לשתף על הביטוי השביעי של צוררי משיח: הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים. המיקוד של ביטוי זה הוא ברשעותם, שכן רשעות כוללת הן בוגדנות והן ערמומיות. רשעות מייצגת את מהותם של צוררי משיח, בעוד שבוגדנות וערמומיות כפופות לה. בפעם הקודמת, שיתפנו על המהות המרושעת של צוררי משיח וחשפנו אותה. שיתפנו על כמה מושגים רחבים ועל כמה תכנים המגדירים באופן יחסי היבט זה של מהותם של צוררי משיח, ונגענו בכמה מילים לגבי חשיפתו. היום נמשיך את השיתוף שלנו על נושא זה. יש שישאלו: "האם יש משהו לשתף עליו כשמדובר בנושא זה?" יש. יש כמה פרטים שעדיין צריך לשתף עליהם כאן. היום נשתף על נושא זה באופן שונה ומנקודת מבט שונה. מה היו המאפיינים והביטויים העיקריים של טבעם המרושע של צוררי משיח, שעליהם שיתפנו בפעם הקודמת? אנשים כמו צוררי משיח חשים עוינות ותיעוב כלפי כל הדברים החיוביים וכלפי האמת. לא נדרשת סיבה לעוינות ולתיעוב שלהם כלפי האמת וכלפי הדברים החיוביים, והם גם לא מתרחשים כתוצאה מהסתה של מישהו, ובהחלט לא כתוצאה מכך שרוח רעה שולטת בהם. במקום זאת, מטבעם הם פשוט לא אוהבים את הדברים האלה. הם חשים עוינות כלפי הדברים האלה ומתעבים אותם; בחייהם ובתוך עצמותיהם הם חשים דחייה כאשר הם נתקלים בדברים חיוביים. אם תישא עדות למען האל או אם תשתף איתם על האמת, הם יפתחו כלפיך שנאה, ואולי אפילו יחשבו לתקוף אותך. בשיתוף האחרון שלנו כיסינו את ההיבט הזה של צוררי משיח החשים עוינות ותיעוב כלפי דברים חיוביים, ולכן הפעם לא נדון בו שוב. בשיתוף היום, נחקור היבט נוסף. מהו אותו היבט נוסף? צוררי משיח חשים עוינות כלפי דברים חיוביים ומתעבים אותם, ואם כך, מה הם אוהבים? היום, ננתח ונבחן את טבעם המרושע של צוררי משיח מכיוון זה ומנקודת מבט זו. האם יש הכרח בכך? (כן.) הדבר הכרחי. האם תוכלו להבין זאת בעצמכם? (לא.) סלידתם של צוררי משיח מדברים חיוביים ומהאמת היא טבעם המרושע. לכן, על בסיס זה, שיקלו היטב מה צוררי משיח אוהבים, ואיזה סוג של דברים הם אוהבים לעשות, וכן חישבו גם על שיטתם ועל האמצעים שלהם לעשות דברים, ועל סוג האנשים שהם אוהבים – האין אלה נקודת מבט וצד טובים יותר, שמהם ניתן להבין את טבעם המרושע? הדבר מספק מבט ספציפי ואובייקטיבי יותר. ראשית, צוררי משיח סולדים מדברים חיוביים, והדבר מרמז על כך שהם עוינים כלפיהם ושהם אוהבים דברים שליליים. אילו דוגמאות יש לדברים שליליים? שקרים ותחבולות – האין אלה דברים שליליים? כן, שקרים ותחבולות הם דברים שליליים. אם כך, מהי המקבילה החיובית לשקרים ולתחבולות? (כנות.) נכון, כנות. האם השטן אוהב כנות? (לא.) הוא אוהב תחבולות. מהו הדבר הראשון שהאל דורש מבני אדם? האל אומר: "אם אתה רוצה להאמין בי ולנהות אחריי, איזה מין אדם עליך להיות בראש ובראשונה?" (אדם כן.) אם כך, מהו הדבר הראשון שהשטן מלמד אנשים לעשות? לשקר. מהי הָרְאָיָה הראשונה לטבעם המרושע של צוררי משיח? (תחבולנות.) כן, צוררי משיח אוהבים תחבולנות, הם אוהבים שקרים, והם מתעבים ושונאים כנות. למרות שכנות היא דבר חיובי, הם לא אוהבים אותה, ובמקום זאת הם חשים דחייה ושנאה כלפיה. לעומת זאת, הם אוהבים תחבולות ושקרים. אם מישהו מדבר בכנות לעתים קרובות בפני צוררי משיח, ואומר משהו כמו: "אתה אוהב לנהל עבודה מעמדה של מעמד, ולפעמים אתה עצלן", כיצד צוררי משיח ירגישו לגבי הדבר? (הם לא יקבלו זאת.) לא לקבל, זו אחת הגישות שיש להם, אך האם זה הכול? מהו יחסם כלפי האדם הזה שמדבר בכנות? הם מרגישים דחייה ולא אוהבים אותו. יש צוררי משיח שאומרים לאחים ולאחיות: "אני מנהיג אתכם כבר זמן מה. אימרו לי בבקשה כולכם מה דעתכם עליי". כולם חושבים: "מכיוון שאתה כל כך כן, ניתן לך משוב". יש כאלה שאומרים: "אתה די רציני וחרוץ בכל דבר שאתה עושה, וסבלת סבל רב. קשה לנו לראות זאת, ואנחנו מרגישים מצוקה בעבורך. הלוואי שבבית האל היו מנהיגים נוספים כמוך! אם אנחנו מוכרחים להצביע על חיסרון, זו העובדה שאתה רציני מדי וחרוץ מדי. אם תעבוד יתר על המידה ותישחק, ולא תוכל להמשיך לעבוד, האם לא הכול יירד לטמיון? מי ינהיג אותנו?". כאשר צוררי משיח שומעים זאת, הם מרוצים. הם יודעים שזה שקר, שהאנשים האלה מתרפסים בפניהם, אך הם מוכנים להקשיב להם. למעשה, האנשים שאומרים זאת משטים בצוררי המשיח האלה, אך צוררי המשיח האלה מעדיפים לשחק את השוטים מאשר לחשוף את טבען האמיתי של המילים האלה. צוררי משיח אוהבים אנשים שמתרפסים כך בפניהם. אנשים אלה לא מצביעים על הפגמים, הצביונות המושחתים או על החסרונות של צוררי המשיח. במקום זאת, הם משבחים ומרוממים אותם בסתר. למרות שברור שדבריהם הם שקרים וחנופה, צוררי המשיח מקבלים את הדברים האלה בשמחה, ומוצאים בהם נחמה ושמחה. עבור צוררי משיח, מילים אלה טובות יותר מאשר התענגות על המעדנים המשובחים ביותר. אחרי שהם שומעים את המילים האלה, הם מרגישים זחוחים. מה הדבר ממחיש? הוא מראה שבצוררי משיח יש צביון מסוים שאוהב שקרים. נניח שמישהו אומר להם: "אתה גאוותן מדי, ואתה מתייחס לאנשים בצורה לא הוגנת. אתה טוב כלפי מי שתומך בך, אבל אם מישהו שומר ממך מרחק או לא מתרפס בפניך, אתה מזלזל בו ומתעלם ממנו". האין אלה דברים כנים? (כן.) כיצד מרגישים צוררי משיח כאשר הם שומעים זאת? הם לא מרוצים. הם לא רוצים לשמוע זאת והם לא יכולים לקבל זאת. הם מנסים למצוא תירוצים וסיבות כדי להסביר דברים וליישר את ההדורים. באשר לאלה שתמיד מתחנפים באופן אישי לצוררי משיח, שתמיד אומרים מילים נעימות כדי להלל אותם בסתר, ואפילו מרמים אותם בדבריהם באופן ברור, צוררי משיח לעולם לא חוקרים את האנשים האלה. במקום זאת, צוררי משיח משתמשים בהם כדמויות חשובות. הם אפילו מציבים שקרנים נצחיים בעמדות חשובות, מטילים עליהם לבצע חובות משמעותיות ומכובדות מסוימות, תוך שעבור אלה שמדברים תמיד בכנות, ולעתים קרובות מדווחים על בעיות, הם מסדרים שיבצעו את חובתם בעמדות פחות בולטות, ומונעים מהם גישה להנהגה העליונה, או שהם מונעים מרוב האנשים להכיר אותם או להיות בקרבתם. אין זה משנה עד כמה מוכשרים האנשים האלה או אילו חובות הם יכולים לבצע בבית האל – צוררי משיח מתעלמים מכל זאת. אכפת להם רק לגבי מי שיכולים להיות מעורבים בתחבולות ולגבי מי שמועילים להם; אלה הם האנשים שהם מציבים בעמדות חשובות, מבלי להתחשב כהוא זה באינטרסים של בית האל.

צוררי משיח אוהבים תחבולות ושקרים. לדוגמה, נניח שהכנסיות שעליהן הם מפקחים לא מקדישות תשומת לב כלשהי לעבודת הבשורה, ולא מתמקדות בהכשרת אנשים להפצת הבשורה, וכתוצאה מכך, לעבודת הבשורה יש תוצאות גרועות, והכנסייה משיגה מעט אנשים. צוררי משיח, לעומת זאת, חוששים שאנשים ידווחו על המצב בפועל. הם שונאים כל מי שמדבר בכנות, ואוהבים את אלה שיכולים לשקר, שעוסקים בתחבולות ושמטאטאים מתחת לשטיח כל מידע שלילי. אם כך, איזה סוג של דיבורים אוהבים צוררי משיח לשמוע יותר מכול? "כל מי שמפיץ את הבשורה בכנסייה שלנו מסוגל להעיד, וכל אחד מהם מומחה בהפצת הבשורה". האם המילים הללו לא נועדו להערים על אנשים? אך צוררי משיח נהנים לשמוע דברים כאלה. כיצד מגיבים צוררי משיח כשהם שומעים זאת? הם אומרים, "נהדר, התוצאות של עבודת הבשורה של הכנסייה שלנו רק הולכות ומשתפרות, הן הרבה יותר טובות מאלו של כנסיות אחרות. כל האנשים מהכנסייה שלנו מומחים בהפצת הבשורה". צוררי משיח ואלה שמתחנפים אליהם משבחים כך זה את זה, וצוררי משיח לא חושפים את חנופתם חסרת הבושה. צוררי המשיח פועלים כך: כאשר הכפופים להם מרמים אותם, הם נופלים בפח הזה מרצון. צוררי משיח פשוט משתטים בדרך זו. אם מישהו יודע מהו המצב האמיתי וקם ואומר: "זה לא מדויק. מתוך עשרה אנשים שלהם הפצנו את הבשורה, קבענו ששניים מהם לא מקבלים את האמת, וכבר ויתרו על החקירה. רק שלושה מתוך שמונת האחרים מאמינים באל באמת ובתמים. הבה נעשה כמיטב יכולתנו להביא לכנסייה את השלושה האלה". כאשר המציאות של המצב נחשפת, כיצד מגיבים צוררי משיח? הם חושבים: "לא ידעתי על הדברים האלה!" כשמישהו מדבר בכנות על מצבם האמיתי של דברים שצוררי משיח לא היו מודעים להם, האם הם מסכימים או לא מסכימים איתם, האם הם שמחים או לא שמחים? הם לא שמחים. מדוע הם לא שמחים? הם מנהיגים, ובכל זאת הם לא מודעים לפרטים ולעובדות בנוגע לעבודת הכנסייה ולא מבינים אותם – הם אפילו צריכים שמישהו שמבין מה באמת קורה, יסביר להם הכול. כשמישהו שמבין את המצב ומדבר בכנות מבהיר את העניינים האלה, מהי התחושה הראשונית של צוררי המשיח? הם מרגישים שהם איבדו לגמרי את כבודם ושהיוקרה שלהם מתדרדרת. בהתחשב בטבעם המרושע של צוררי משיח, מה הם יעשו? תתעורר בתוכם שנאה והם יחשבו: "אתה פטפטן! אם לא היית מדבר, הדבר היה חומק ואף אחד לא היה שם לב לכך. הודות לך, כולם יודעים על כך, ויתכן שהם יתחילו להעריץ אותך במקום להעריץ אותי. האם זה לא יגרום לכך שאראה חסר יכולת, כאילו שאני לא עושה שום עבודה ממשית? אני אזכור אותך. אתה אומר את האמת, קורא עלי תיגר ומתנגד לי על כל צעד ושעל. אני אדאג שתתחרט על כך!" חישבו על כך, כיצד הם מתייחסים לאלה שעובדים מתוך מצפון, שמדברים בכנות ושמבצעים את חובותיהם נאמנה? הם רואים בהם יריבים. האם אין זה מעוות את העובדות? לא רק שהם לא משתפים פעולה מייד ולא מכפרים על טעויותיהם הקשורות לעבודה, אלא שהם גם ממשיכים להזניח את חובותיהם. הם אפילו מטפחים שנאה כלפי אלה שמדברים בכנות, ושהם קפדניים ואחראים בעבודתם. הם עלולים אפילו לנסות לענות אותם. האין זו התנהגותם של צוררי משיח? (כן.) איזה מין צביון הוא זה? זו רשעות. רשעותם של צוררי משיח נחשפת בדרך זו. בכל פעם שאדם כן מופיע, בכל פעם שמישהו מדבר בכנות ואומר דברי אמת, ובכל פעם שמישהו דבק בעקרונות וחוקר את טבעו האמיתי של העניין, צוררי משיח חשים דחייה ומתעבים אותו, וטבעם המרושע מתפרץ ומתגלה. בכל פעם שיש תחבולות, ובכל פעם שמספרים שקרים, צוררי משיח מתמוגגים ומתענגים על כך ואפילו שוכחים מעצמם. האם מישהו מכם קרא את "בגדי המלך החדשים"? התנהגותם של צוררי משיח דומה במקצת בטבעה. בסיפור הזה, המלך צעד עירום ברחובות, ואלפי אנשים קראו: "בגדיו החדשים של המלך יפים באמת! המלך נראה כל כך נפלא! המלך כל כך נהדר! בגדיו החדשים של המלך אכן קסומים!" כולם אמרו שקרים. האם המלך ידע על כך? הוא היה עירום לגמרי, איך הוא היה יכול לא להיות מודע לעובדה שהוא כלל לא לובש בגדים? זה נקרא טיפשות. אם כן, לצוררי המשיח המרושעים האלה אין חוכמה, למרות היותם בוגדניים וערמומיים. מדוע אני אומר שאין להם חוכמה? משום שהם כמו המלך העירום. לא הייתה לו הבחנה במילים שנועדו להערים עליו. הוא היה מסוגל אפילו להתהלך עירום ולחשוף את כיעורו. האין זו טיפשות? אם כן, מה רשעותם של צוררי משיח חושפת לעתים קרובות? את הטיפשות שלהם.

מכיוון שלצוררי משיח יש טבע מרושע, מכיוון שהם אוהבים תחבולות ושקרים אך סולדים מכנות, ומכיוון שהם מתעבים דברי אמת, אזי בכנסיות הנתונות לשלטונם של צוררי משיח, האנשים שהם כנים או חותרים להיות כנים, אלה שמיישמים את האמת בפועל ולא רוצים להערים או לשקר, אנשים אלה נתונים לעתים קרובות לעינויים. האין זה כך? ככל שתדבר יותר בכנות, כך צורר משיח יענה אותך יותר, וככל שתדבר יותר בכנות, כך הוא ישנא אותך יותר. לעומת זאת, מי שמתחנף אליהם ומשתמש בתחבולות, מועדף עליהם ואהוד בעיניהם. האין צוררי משיח רשעים? האם יש סביבכם צוררי משיח מרושעים כאלה? האם נתקלתם בהם אי פעם? הם לא מאפשרים לאנשים לדבר בכנות; הם סותמים את הפה למי שמדבר בכנות. אם תשקר אי פעם ותיישר קו עם מה שהם אומרים, ותהפוך לשותף שלהם, הם כבר לא יהיו היריב שלך. אם תתעקש לדבר בכנות ולטפל בעניינים על פי עקרונות-האמת, במוקדם או במאוחר הם יענו אותך. האם מישהו מכם עבר עינויים? רק משום שחשפת את מעשיהם הרעים של מנהיגי שקר ושל צוררי משיח, עברת עינויים, ובסופו של דבר, עינו אותך עד כדי כך שלא העזת לומר דבר אפילו אם רצית בכך. האם דבר כזה קרה אי פעם? דבריך הכנים והדיווח שלך על בעיות הובילו לכך שעינו אותך. האם מישהו מכם עבר עינויים בכנסיות שונות בגלל דיווח על בעיות? אם מישהו שאומר שקרים ומרמה את הכנסייה נגזם, האם אלה הם עינויים? (לא.) זוהי משמעת רגילה; והיא לא אותו דבר כמו עינויים. הדבר קורה משום שאתה מזניח את חובתך, אתה מפר עקרונות, ואתה פועל מתוך כוונות שגויות, משקר ומרמה, וזה מוביל לכך שגוזמים אותך. לכן, בנוכחותו של האל, לעולם לא תישא בהשלכות כלשהן בגין אמירת דברים כנים. עם זאת, בנוכחות השטן וצוררי משיח, עליך להיות זהיר יותר. הדבר משקף את האימרה, "מלכים ודובים מדאיגים לעתים קרובות את שומריהם". כאשר אתה מדבר איתם, עליך להתחשב תמיד במצב הרוח שלהם, לאמוד את שמחתם ואם ההבעה שלהם קודרת או זורחת, ואז להחליט מה לומר כדי להיות בקנה אחד עם מחשבותיהם. לדוגמה, אם צורר משיח אומר: "נכון שהיום יירד גשם?" עליך לומר: "התחזית אומרת שהיום יירד גשם". במציאות, כאשר צורר המשיח אומר שאולי ירד היום גשם, הוא אומר זאת מכיוון שהוא לא רוצה לצאת ולבצע את חובתו. אם תאמר: "התחזית אומרת שיהיה שמשי היום", הוא יכעס. תצטרך לומר במהירות: "אה, טעיתי. היום יירד גשם". צורר המשיח יאמר: "זה עתה אמרת שלא יירד גשם. איך אתה יכול לומר עכשיו שירד גשם?" אתה תצטרך להגיב: "רק בגלל שעכשיו השמש זורחת, זה לא אומר שכך יימשך. כפי שאמרו הקדמונים: 'לשמיים יש סערות בלתי צפויות'. תחזיות מזג האוויר לא תמיד מדויקות, אבל שיקול הדעת שלך מדויק!" כאשר צורר המשיח ישמע זאת, הוא יהיה מרוצה וישבח אותך על היותך הגיוני. האם אי פעם התנהלתם כך? התנהלתם כך, נכון? האם אתם מסוגלים לעשות את מה שצוררי משיח עושים לעתים קרובות, לא לאפשר לאנשים לדבר בכנות ולענות את כל מי שכן מדבר בכנות? האם לא צפיתם בדרמות מחצר המלוכה? מהם היחסים בין הקיסר לשרי החצר שלו? יתכן שמערכת היחסים שלהם לא קלה להבעה במשפט אחד, אך יש בקרבם תופעה והיא, שהקיסר לא מתייחס לדבריו של אף אחד כפשוטם. הוא מנתח ובוחן את כל מה ששריו אומרים, ולעולם לא מתייחס אליהם כאמת. זהו העיקרון שלו כשהוא מקשיב לדברי שריו. באשר לשרים, עליהם להיות מיומנים בהקשבה למשמעויות שלא נאמרו. לדוגמה, כאשר הקיסר אומר: "ראש הממשלה וואנג הזכיר משהו היום", וכן הלאה וכן הלאה, כולם מקשיבים וחושבים: "נראה שהקיסר רוצה לקדם את ראש הממשלה וואנג, אבל הוא מפחד מאוד שאנשים יקימו סיעות, יחפשו רווח אישי וימרדו, ולכן אני לא יכול לתמוך בגלוי בראש הממשלה וואנג. אני צריך לעמוד באמצע, לא להתנגד לו ולא לתמוך בו, כדי שהקיסר לא יוכל להבחין בכוונותיי האמיתיות – אבל אני גם לא מתנגד לרצונו של הקיסר". אתה מבין, במוחם, אפילו אמירה אחת כרוכה בכל כך הרבה מחשבה, עם פיתולים ותפניות מסובכים אפילו יותר מנתיבו של נחש. המשמעות המרכזית של דבריהם נותרה חמקמקה, אפופה בעמימות. נדרשות שנים של ניסיון מצטבר כדי לנתח אילו הצהרות נכונות ואילו שקריות, ואתה צריך לפענח את המשמעות המיועדת שלהן על סמך האופן שבו הם מתנהגים ומדברים בדרך כלל. בקיצור, אין אמירה כנה אחת בדבריהם, וכל מה שהם אומרים אלה שקרים. הדיאלוג של כל אחד, בין אם אלה שדרגתם נמוכה יותר או גבוהה יותר, מכיל את צורת הדיבור שלו. הם מדברים מנקודת המבט שלהם עצמם, אבל מה שהם אומרים הוא אף פעם לא המשמעות המילולית שאתה שומע – אלה פשוט שקרים. איך נוצרים שקרים? מכיוון שלאנשים יש כוונות, מטרות ומניעים מסוימים בדבריהם ובמעשיהם, הם זהירים בדבריהם ובהשלכות של דבריהם, הם מהלכים סחור סחור ויש להם שיטת דיבור משלהם. מכיוון שיש להם שיטה, האם אלה עדיין דברים כנים? לא, הם לא כנים. דבריהם מכילים רבדים רבים של משמעות, שילוב של אמת ושקר – חלקם אמת, חלקם שקר – וחלקם נועדו לתעתע. בכל מקרה, הם לא דברים כנים. קחו לדוגמה את ראש הממשלה וואנג שהוזכר זה עתה. מישהו מתנגד בגלוי בבית המשפט לראש הממשלה וואנג. לא ניתן להבין מיד אם התנגדותו אמיתית או שקרית. צריך להסתכל רחוק יותר. בסצנה הבאה, הוא שותה בחדר אורחים סודי בביתו של ראש הממשלה וואנג. מתברר ששניהם עובדים יחד. אם תצפה רק בסצנה שבה האדם הזה מתנגד לראש הממשלה וואנג, איך תוכל לראות שהשניים עובדים יחד? מדוע הוא התנגד לו? כדי להימנע מחשד ולהשתמש בכך על מנת לגרום לזהירותו של הקיסר להתרופף, ולמנוע ממנו לחשוד שקושרים נגדו קשר. האין זו טקטיקה? (אכן, כן.) האנשים האלה חיים בסביבה חברתית שבה הם לא מעזים לומר מילה אחת של אמת. אם אמירת שקרים בכל יום מתישה כל כך, מדוע הם לא עוזבים? הם אפילו מבקרים את קברו של יריב שמת – מה קורה כאן? הם פשוט אוהבים להילחם נגד אחרים; הם מרגישים שהחיים יהיו משעממים אם הם לא יילחמו. הם חושבים שללא מלחמה, החיים האלה יהיו שגרתיים. מחשבותיהם מלאות בתוכניות ובמזימות כאלה, אך כיוון שאין להם אפשרות להשתמש בהן, הם זקוקים ליריב שנגדו יוכלו להילחם כדי לראות מי עולה על מי. זה הרגע שבו הם מרגישים שלחייהם יש ערך. אם היריב שלהם ימות, הם ירגישו שאין משמעות לחייהם. אימרו לי, האם לאנשים כאלה יש תיקון? (לא, אין להם.) זהו טבעם. לצוררי משיח יש טבע כזה: הם נלחמים מדי יום נגד אחרים ונגד מנהיגים ועובדים. הם נלחמים אפילו באל, אומרים שקרים ומרמים מדי יום, משבשים את עבודת בית האל ומפריעים לה. הם לא יכולים לשבת בשקט לרגע אחד. הם לא יכולים לקבל את האמת, לא משנה כיצד משתפים עליה איתם. כמו הדרקון הגדול האדום כאש, הם לא ינוחו לרגע עד שיושמדו לחלוטין.

צוררי משיח סולדים מאלה שמדברים בכנות, הם סולדים מאנשים כנים. הם נהנים מתחבולות ומשקרים. אם כך, מהי גישתם כלפי האל? למשל, מהי גישתם כלפי דרישת האל מאנשים להיות כנים? ראשית, הם מתייחסים לאמת זו בבוז. יכולתם לבוז לדברים חיוביים באמת מעידה על הבעיה שלהם, וזו כבר הוכחה לכך שטבעם מרושע. עם זאת, זו לא התמונה המלאה או הכוללת. אם נעמיק יותר, כיצד צוררי משיח מבינים את דרישת האל מאנשים להיות כנים? הם עשויים לומר: "להיות אדם כן, לדבר עם האל על הכול, לספר לו הכול ולחלוק הכול בגלוי עם האחים והאחיות – האין פירוש הדבר לאבד את כבודי? המשמעות היא שאין לך כבוד, אין לך עצמיות, ובוודאי שאין לך פרטיות. זה נורא; איזו מין אמת זו?" האם לא זוהי השקפתם? צוררי משיח לא רק בזים בעומק לבם לדברי האל ולדרישתו להיות כנים, אלא שהם עלולים אפילו לגנות זאת. אם הם מסוגלים לגנות זאת, האם הם יכולים להיות אנשים כנים? בהחלט לא, הם בהחלט לא יכולים להיות כנים. מהי תגובתם של צוררי משיח כשהם שומעים אנשים מסוימים שמודים ששיקרו? הם בזים ולועגים להתנהגות כזו מעומק ליבם. הם מאמינים שאנשים שמנסים להיות כנים הם טיפשים מדי. האין זה מרושע מצידם להגדיר אנשים כנים כטיפשים? (אכן, כן.) זו רשעות. הם חושבים: "מי אומר את האמת בחברה של ימינו? האל מבקש ממך להיות אדם כן, ואתה אכן מנסה להיות כן – אתה מדבר בכנות אפילו על עניינים כאלה. אתה באמת טיפש במידה שלא תיאמן!" הבוז שהם חשים בעומק ליבם כלפי אנשים כנים מוכיח שהם מגנים את האמת הזו ומתעבים אותה, ושהם לא מקבלים אותה ולא מתמסרים לה. האין זו רשעותם של צוררי משיח? האמת הזו היא בבירור דבר חיובי, וזהו היבט של הבאה לידי ביטוי של אנושיות רגילה שעל אנשים להיות ניחנים בו מבחינת התנהלותם, אך צוררי משיח מגנים זאת. זוהי רשעות. בכנסייה, יש לעתים קרובות אנשים שמדווחים על בעיות או מתארים בפני העליון את מצב העניינים האמיתי ולכן, בסופו של דבר, הם "נגזמים" על ידי מנהיגים מסוימים – הם סובלים עינויים. לפעמים, כאשר העליון שואל לגבי המצב בכנסייה, יש מנהיגים שמדווחים רק על דברים חיוביים ולא מדווחים על הדברים השליליים. כאשר אנשים מסוימים שומעים שדיווחי המנהיגים האלה הם לא עובדתיים, ומבקשים מהם לומר את האמת, המנהיגים האלה דוחפים אותם הצידה ומונעים מהם לומר את האמת. יש אנשים שלא מקבלים את הדרך שבה צוררי משיח עושים דברים. הם חושבים: "מכיוון שאתה מסרב לדבר בכנות, לא אתייחס אליך כאל מנהיג. אני אספר לעליון את האמת. אני לא מפחד שהם יגזמו אותי". וכך, הם מדווחים לעליון בנאמנות על המצב האמיתי. כשהם עושים זאת, הם חושפים לעין כול את המצב בכנסייה. הכיצד? מכיוון שהאנשים האלה חשפו את העובדות לגבי צוררי המשיח האלה – הם חשפו את מצב העניינים האמיתי. האם צוררי המשיח מסכימים לכך? האם הם יכולים לסבול זאת? הם בשום אופן לא יחוסו על האנשים שדיווחו על הבעיה. מה עושים צוררי המשיח? זמן קצר לאחר מכן, הם מזמנים פגישה לגבי עניין זה, הם מבקשים מאנשים לדון בו והם בוחנים את תגובותיהם. רוב האנשים, מעצם היותם מושפעים בקלות, שוקלים את העניין וחושבים: "מישהו דיווח על העובדות, וכעת המנהיג הזה נמצא בסכנה. אנחנו לא דיווחנו על מה שקורה – אם העליון יחליט להעניש את המנהיג הזה, האם לא נסתבך יחד איתו?" לכן, האנשים האלה מוצאים דרכים להגן על המנהיגים, וכתוצאה מכך, האנשים שדיווחו על האמת נעשים מבודדים. כך צוררי המשיח יכולים לעשות כרצונם, מכיוון שלא משנה אילו דברים רעים הם עושים, איש לא מעז לדווח לעליון על המצב, וכך הם משיגים את מטרותיהם. לכן, עבור אנשים מסוימים, דיווח לעליון על המצב מערים קשיים ממשיים רבים. הם מכירים את העובדות, אך צוררי משיח רוצים תמיד להשתיק אותם. הם מתפשרים מתוך פחד והססנות, ובעשותם זאת, האם הם לא נופלים קורבן לכפייה של צוררי המשיח? בסופו של דבר, כאשר צוררי המשיח הללו נחשפים ומוחלפים, כיצד לדעתכם מרגישים האנשים שהתפשרו? האם הם מתחרטים על כך? (כן, הם מתחרטים.) הם חשים שביעות רצון וחרטה בו זמנית, והם חושבים: "אם הייתי יודע שכך הדברים יסתיימו, לא הייתי מוותר. הייתי צריך להמשיך לחשוף אותם ולדווח על הבעיות שלהם עד להחלפתם". אך רוב האנשים לא יכולים לעשות זאת; הם יותר מדי פחדנים.

צוררי משיח אוהבים תחבולות ושקרים ומתעבים כנות; זהו הביטוי הברור הראשון של טבעם המרושע. אתה מבין, יש אנשים שמדברים תמיד בצורה שמקשה על אחרים להבין אותם. לפעמים למשפטים שלהם יש התחלה אך אין להם סוף, לפעמים יש סוף אבל אין התחלה. אינך יכול לדעת כלל מה הם מתכוונים לומר, דבר ממה שהם אומרים אינו הגיוני בעיניך, ואם תבקש מהם להסביר בבירור, הם לא יעשו זאת. לעתים קרובות הם משתמשים בדבריהם בכינויי גוף. לדוגמה, הם מדווחים על משהו ואומרים: "הבחור הזה – אממ, הוא חשב כך, ואז האחים והאחיות לא היו כל כך ..." הם יכולים להמשיך לדבר שעות על גבי שעות ועדיין לא לבטא את עצמם בבירור, הם מגמגמים ונכשלים בלשונם ולא מסיימים את המשפטים שלהם, רק משמיעים כמה מילים בודדות שאין ביניהן קשר, ומותירים אותך ללא כל הבנה לאחר ששמעת זאת – ואפילו חרד. למעשה, הם למדו הרבה והם משכילים – אם כך, מדוע הם לא מסוגלים לבטא משפט שלם? זו בעיה של צביון. הם כל כך חלקלקים שנדרש מהם מאמץ רב כדי לומר אפילו מעט מהאמת. בשום דבר שצוררי המשיח אומרים אין התמקדות, תמיד יש התחלה אבל אין סוף; הם פולטים חצי משפט ואז בולעים את חציו השני, והם תמיד בוחנים את המצב, מכיוון שהם לא רוצים שתבין למה הם מתכוונים, הם רוצים שתנחש. אם הם ידברו אליך באופן ישיר, אתה תבין מה הם אומרים ותראה אותם לאשורם, נכון? הם לא רוצים שהדבר יקרה. מה הם רוצים? הם רוצים שתנחש בעצמך, והם שמחים לאפשר לך להאמין שמה שאתה משער הוא נכון – במקרה כזה, הם לא אמרו את הדבר, ולכן הם לא נושאים בשום אחריות. מעבר לכך, מה הם משיגים בכך שאתה אומר להם מהו הניחוש שלך לגבי משמעות דבריהם? הניחוש שלך הוא בדיוק מה שהם רוצים לשמוע, מכיוון שכך הם מגלים מהם הרעיונות וההשקפות שלך בעניין. מנקודה זו, הם ידברו באופן סלקטיבי, יבחרו מה לומר ומה לא לומר, וכיצד לומר זאת, ואז הם יעשו את הצעד הבא בתוכנית שלהם. כל משפט מסתיים במלכודת, וכשאתה מקשיב להם, אם תשלים את המשפטים שלהם, תיפול לגמרי למלכודת. האם מעייף אותם לדבר כך תמיד? צביונם מרושע – הם לא מתעייפים. הדבר לגמרי טבעי עבורם. מדוע הם רוצים ליצור את המלכודות האלה עבורך? מכיוון שהם לא יכולים להבין באופן ברור את השקפותיך, והם חוששים שאתה תראה אותם לאשורם. בה בעת, הם מנסים למנוע ממך להבין אותם, והם מנסים להבין אותך. הם רוצים לשאוב ממך את השקפותיך, את רעיונותיך ואת שיטותיך. אם הם יצליחו, אזי המלכודות שלהם עבדו. יש אנשים שמשתהים על ידי כך שהם אומרים לעתים קרובות "הממ" ו"אה"; הם לא מבטאים נקודת מבט ספציפית. אחרים משתהים ואומרים "כאילו" ו"טוב...", וכך הם מחפים על מה שהם באמת חושבים, ומשתמשים בזה במקום מה שהם באמת רוצים לומר. יש הרבה מילות תפקוד, תארי פועל ופעלי עזר חסרי תועלת בכל משפט שהם אומרים. אם הייתם מתעדים את דבריהם וכותבים אותם, הייתם מגלים ששום דבר מדבריהם לא חושף את השקפותיהם או את עמדותיהם לגבי הנושא. כל דבריהם מכילים מלכודות, הטעיות ופיתויים נסתרים. מהו הצביון הזה? (רשעות.) רשעות גדולה מאוד! האם מדובר בתחבולות? מלכודות, הטעיות ופיתויים אלה שהם יוצרים נקראים תחבולות. זהו מאפיין נפוץ של אנשים עם המהות המרושעת של צוררי משיח. כיצד מאפיין נפוץ זה בא לידי ביטוי? הם מדווחים על החדשות הטובות אך לא על החדשות הרעות, הם מדברים אך ורק במונחים נעימים לאוזן, הם מדברים בצורה מקוטעת, הם מסתירים באופן חלקי את המשמעות האמיתית של דבריהם, הם מדברים באופן מבלבל, הם מדברים בצורה מעורפלת, ודבריהם מכילים פיתויים. כל הדברים האלה הם מלכודות, וכולם אמצעי תחבולה.

רוב צוררי המשיח מפגינים את הביטויים האלה ומדברים ומתנהגים בדרך זו. האם תוכלו להבחין בכך אם תהיו איתם בקשר במשך זמן רב? האם תוכלו לראות אותם לאשורם? ראשית, עליך לקבוע אם הם אנשים כנים. לא משנה כמה הם דורשים מאחרים להיות כנים ולדבר אמת, עליך להבין אם הם עצמם אנשים כנים, אם הם שואפים להיות כנים, ומה נקודת המבט שלהם והגישה שלהם כלפי אנשים כנים. בדוק אם בעומק לבם הם סולדים מאנשים כנים, אם הם מתעבים אותם ומפלים אותם לרעה, או אם עמוק בתוכם גם הם רוצים להיות אנשים כנים אך מתקשים לעשות זאת והדבר מאתגר אותם, ולכן הם לא יכולים להשיג זאת. עליך להבין איזה מאלה הוא מצבם. האם תוכל להבחין בכך? ייתכן שלא תוכל להבין זאת בתוך פרק זמן קצר, מכיוון שאם השיטות המתעתעות שלהם חכמות, ייתכן שלא תראה אותם לאשורם. עם זאת, עם הזמן, כולם יוכלו לראות אותם לאשורם; הם לא יוכלו להסתיר לנצח את האמת על עצמם. הדבר דומה לאופן שבו הדרקון הגדול האדום כאש אומר לעתים קרובות שהוא "משרת את העם" ו"משמש כמשרת הציבור של העם". אך כיום, מי עדיין מאמין שזו מפלגת העם? מי עדיין מאמין שהיא מקבלת החלטות בשם העם? אף אחד כבר לא מאמין בכך, נכון? בתחילה, לאנשים היו ציפיות אופטימיות, מתוך מחשבה שעם המפלגה הקומוניסטית הם יוכלו לשנות את גורלם ולהפוך לאדונים, שהמפלגה תשרת את העם ותפעל כמשרתת הציבור שלהם. אך כיום, מי עדיין מאמין למילים השטניות שלה? כיצד אנשים מעריכים כעת את המפלגה? היא הפכה לאויבת הציבור של העם. אם כך, איך היא הפכה ממשרתת ציבור לאויבת הציבור? באמצעות מעשיה, ועל ידי כך שהשוו את מעשי המפלגה לדבריה, אנשים גילו שכל הדברים שהיא אמרה לא היו אלא שקרים ערמומיים, כזבים ומילים שנועדו לטייח את האמת אודותיה. המפלגה אמרה את הדברים מסברי האוזן ביותר, אך עשתה את הדברים הגרועים ביותר. גם צוררי משיח הם כאלה. לדוגמה, הם אומרים לאחים ולאחיות: "עליכם לבצע את חובותיכם נאמנה – אל תמהלו אותן בטומאה אישית". אך חישבו על כך, האם הם מתנהגים כך בעצמם? כשאתה מציע להם משהו, ברגע שאתה חושף רק טפח מדעתך, הם לא יסכימו לכך ולא יקבלו זאת. כאשר האינטרסים האישיים שלהם מתנגשים עם חובותיהם או עם האינטרסים של בית האל, הם נלחמים על כל קמצוץ של רווח ולא מוכנים לוותר על דבר. חשוב על התנהגותם, ואז השווה אותה למה שהם אומרים. במה אתה מבחין? המילים שלהם נשמעות נחמדות, אך כולן שקרים שנועדו להערים על אנשים. כשהם זוממים ונלחמים למען האינטרסים שלהם, ההתנהגות שלהם, כמו גם הכוונות, האמצעים והשיטות של פעולותיהם, כולם אמיתיים – הם לא מזויפים. בהתבסס על הדברים האלה, אתה יכול להשיג הבחנה מסוימת של צוררי משיח.

צוררי המשיח אוהבים שקרים ותחבולות – מה עוד הם אוהבים? הם אוהבים טקטיקות, מזימות וקנוניות. הם פועלים על פי הפילוסופיה של השטן, הם לעולם לא מחפשים את האמת, אלא מסתמכים לחלוטין על שקרים ותחבולות ומשתמשים במזימות ובקנוניות. לא משנה עד כמה תשתף על האמת באופן ברור, אפילו אם הם יהנהנו בהסכמה, הם לא יפעלו על פי עקרונות-האמת. במקום זאת, הם יאמצו את מוחם ויפעלו באמצעות מזימות וקנוניות. לא משנה עד כמה תשתף על האמת באופן ברור, נראה שהם לא יכולים להבין אותה; הם פשוט עושים דברים בדרכם ועל פי רצונם, בדרך שבה הם רוצים לעשות אותם, ובכל דרך שהיא לטובת האינטרס האישי שלהם. הם מדברים בצורה חלקלקה, כשהם מסתירים את פניהם האמיתיות ואת פרצופם האמיתי, והם משטים באנשים ומטעים אותם, וכשאחרים נופלים בפח, הם מרוצים ומרגישים ששאיפותיהם ורצונותיהם התגשמו. אלה הן השיטה והגישה העקביות של צוררי משיח. בנוגע לאותם אנשים כנים שמדברים באופן ישיר, שמדברים בכנות ומשתפים בפתיחות על השליליות, החולשה והמצבים המרדניים שלהם, ושמדברים מהלב, צוררי משיח סולדים מהם בתוך-תוכם ומפלים אותם לרעה. הם אוהבים אנשים שמדברים בצורה נכלולית וערמומית כמותם ולא מיישמים את האמת בפועל. כשהם נתקלים באנשים כאלה, הם מרגישים שמחה בלבם, כאילו שהם מצאו מישהו כמוהם. הם כבר לא דואגים שאחרים יהיו טובים מהם או שיוכלו להבחין בהם. האין זה ביטוי לטבעם המרושע של צוררי משיח? האם זה לא יכול להוכיח שהם מרושעים? (אכן, כן.) מדוע עניינים אלה יכולים להמחיש שצוררי משיח הם מרושעים? כל יציר בריאה רציונלי עם מצפון צריך לאהוב דברים חיוביים ואת האמת. עם זאת, כשמדובר בצוררי משיח, הם מתייחסים לדברים החיוביים האלה כאל מטרד וכעצם בגרונם. כל מי שמציית לדברים החיוביים או מיישם אותם בפועל, הופך לאויב שלהם, והם מתייחסים לאנשים כאלה בעוינות. האין הדבר דומה לטבע העוינות שגילה השטן כלפי איוב? (כן.) זהו אותו טבע, אותו צביון ואותה מהות כמו אלה של השטן. מקור טבעם של צוררי משיח הוא השטן, והם שייכים לאותה קטגוריה כמו זו של השטן. לפיכך, צוררי משיח עושים יד אחת עם השטן. האם אמירה זו מוגזמת? בהחלט לא; היא נכונה לגמרי. מדוע? מכיוון שצוררי המשיח לא אוהבים דברים חיוביים. הם נהנים לעסוק בתחבולות, הם אוהבים שקרים, מראית עין מתעתעת והעמדת פנים. אם מישהו חושף את פרצופם האמיתי, האם הם יכולים להתמסר ולקבל זאת בשמחה? לא רק שהם לא יכולים לקבל זאת, הם יגיבו במטח של גידופים. אנשים שאומרים את האמת או חושפים את פרצופם האמיתי מרתיחים אותם וגורמים להם להשתולל בזעם. לדוגמה, נניח שיש צורר משיח שהוא מיומן מאוד בהעמדת פנים. כולם תופסים אותו כאדם טוב: אדם אוהב, שמסוגל להביע אהדה כלפי אנשים, מסוגל להבין קשיים של אחרים, ולעתים קרובות תומך באנשים חלשים ושליליים ועוזר להם. בכל פעם שלאחרים יש קשיים כלשהם, הוא יכול להפגין התחשבות ולסלוח להם. בלבם של אנשים, צורר המשיח הזה גדול יותר מהאל. ביחס לאדם זה המעמיד פני אדם מוסרי, אם תחשוף את העמדת הפנים וההתחזות שלו, אם תאמר לו את העובדות, האם הוא יוכל לקבל זאת? לא רק שהוא לא יקבל זאת, אלא שהוא יעצים את העמדת הפנים וההתחזות שלו. אמור לי, אם היית חושף את ההתחזות של הפרושים כאשר הם נשאו את כתבי הקודש שלהם לפינות הרחוב כדי להתפלל ולקרוא אותם, על מנת שאחרים ישמעו אותם, והיית אומר להם שהם עושים זאת לשם ראוותנות, האם הם היו מאשרים את דבריך? האם הם היו מקבלים זאת בשמחה? האם הם היו מהרהרים בדבריך? האם הם היו יכולים להודות שמה שהם עשו היו הונאה ותחבולות? האם הם היו יכולים להרהר, להכות על חטא ולעולם לא להתנהג כך שוב? בהחלט לא. אם היית ממשיך ואומר: "מעשיכם מוליכים אנשים שולל ואתם תלכו לגיהינום ותיענשו", האם זו לא הייתה אמירת אמת? (כן.) זו אמירת האמת. האם הם היו מקבלים אותה? לא, הם מיד היו מתרתחים והיו אומרים: "מה? אתה אומר שאני אלך לגיהינום ואענש? זה טוב! אני מאמין באל, לא בך! דבריך חסרי משמעות!" האם זה סוף העניין? מה הם היו עושים לאחר מכן? הם היו ממשיכים ואומרים: "נסעתי למרחקים, הפצתי את הבשורה לכל כך הרבה אנשים, נשאתי פירות כה רבים, הקרבתי כל כך הרבה קורבנות, וסבלתי כל כך בכלא – אתה ילד, כשהתחלתי להאמין באדון אתה היית עדיין ברחם אמך!" טבעם נחשף, נכון? האם הם לא מטיפים לסבלנות ולסובלנות – מדוע אם כן הם לא יכולים לסבול את העניין הפעוט הזה? מדוע הם לא יכולים לסבול זאת? מכיוון שאמרת את האמת, חשפת את האני-האמיתי שלהם, ואין להם כל ייעוד. האם הם עדיין יכולים לסבול זאת? אם הם לא צוררי משיח, אם הם הולכים בנתיב של צוררי משיח אך יכולים לקבל את האמת, והם גם מראים ביטוי של התחזות, מה הם יעשו אם תחשוף את ההתחזות שלהם? יתכן שהם לא יהרהרו מיד על עצמם, ויהיה זה לא מציאותי וחלול לומר שהם אכן עושים זאת עם זאת, כשרוב האנשים הרגילים שומעים זאת, התגובה הראשונה שלהם היא שהם חווים כאב צורב בלבם. מה מסמל הכאב הצורב הזה? משמעותו היא שהם מושפעים ממה שהם שומעים; הם לא ציפו שמישהו יעז לפעול בפזיזות כזו, יאמר את האמת ויגנה אותם כך בפניהם – המילים האלה הן דבר שהם מעולם לא ציפו לו ומעולם לא שמעו קודם לכן. יתר על כן, תהיה להם תחושה של בושה והם ירצו להציל את כבודם. כשהם יחשבו לעומק על דבריך, על כך שלעמוד בפינת הרחוב כדי להתפלל ולקרוא בכתבי הקודש זו הטעיה של אנשים, הם יגלו לאחר בחינה עצמית שהמעשה הזה אכן נועד להראות לאנשים עד כמה הם מסורים, כמה הם אוהבים את האדון וכמה הם יכולים לסבול, שזו התחזות, ושמה שאמרת היה נכון. הם יגלו שאם הם ימשיכו להתנהג כך, הם לא יוכלו להראות את פרצופם בקרב אנשים אחרים. תהיה להם תחושה של בושה, ועם תחושת הבושה הזו, הם עשויים להיות מסוגלים לרסן את עצמם במידת מה ולהפסיק את מעשיהם הרעים או את מעשיהם חסרי הבושה, שיגרמו להם לאבד את כבודם. מה תהיה המשמעות כאשר הם לא ימשיכו עוד להתנהג בצורה כזאת? הדבר מרמז על שמץ של חרטה. אין זה ודאי שהם בהחלט יכו על חטא, אך לפחות קיימת אפשרות של חרטה, והדבר הרבה יותר טוב מהתנהגותם של צוררי משיח ופרושים. במה הדבר טוב יותר? מכיוון שיש להם מצפון ותחושת בושה, הדברים שאנשים אחרים חשפו לגביהם דוקרים בלבם. למרות שהם עשויים לחוש בושה ושכבודם נפגע, הם יכולים לפחות להכיר בכך שהמילים האלה נכונות. גם אם הם לא יוכלו להציל את כבודם, עמוק בתוכם, הם כבר הכירו במילים האלה, התמסרו להן וקיבלו אותן. במה שונים צוררי משיח? מדוע אנו אומרים שצוררי משיח הם מרושעים? רשעותם של צוררי משיח טמונה בעובדה שכאשר הם שומעים משהו שהוא נכון, לא רק שהם לא מסוגלים לקבל זאת, נהפוך הוא, הם שונאים זאת. בנוסף, הם פונים לדרכם שלהם, מחפשים תירוצים, סיבות וגורמים אובייקטיביים שונים כדי להגן על עצמם ולהסביר את עצמם. איזו מטרה הם שואפים להשיג? הם שואפים להפוך דברים שליליים לדברים חיוביים ולהפוך דברים חיוביים לדברים שליליים – הם רוצים להפוך את המצב על פיו. האין זה מרושע? הם חושבים: "לא משנה כמה אתה צודק, או עד כמה דבריך הם בהתאמה עם האמת, האם אתה יכול לעמוד בפני כושר השכנוע שלי? למרות שכל הדברים שאני אומר הם בבירור שקרים, רמאות והטעיה, עדיין אכחיש ואגנה את מה שאתה אומר". האין זה מרושע? אכן, זוהי רשעות. האם אתה חושב שכאשר צוררי משיח רואים אנשים טובים, הם לא מחשיבים אותם בלבם כאנשים כנים? הם אכן מחשיבים אותם כאנשים כנים וכמי שחותרים אל האמת, אך מהי ההגדרה שלהם לכנות ולחתירה אל האמת? הם חושבים שאנשים כנים הם טיפשים. הם סולדים מחתירה אל האמת, מתעבים ועוינים אותה. הם מאמינים שזהו שקר, שאף אחד לא יכול להיות טיפש עד כדי כך שהוא יזנח הכול כדי לחתור אל האמת, כדי לומר כל דבר לכל אחד וכדי להפקיד הכול בידי האל. אף אחד לא טיפש עד כדי כך. הם מרגישים שכל הפעולות האלה שקריות, והם לא מאמינים באף אחת מהן. האם צוררי משיח מאמינים שהאל הוא כול יכול וצודק? (הם לא מאמינים בזה.) לכן, במחשבותיהם הם מציבים סימני שאלה מאחורי כל הדברים האלה. מה משמעות הדבר? כיצד נפרש את כל סימני השאלה הללו? לא רק שהם מטילים ספק או מפקפקים בכך; בסופו של דבר, הם גם מכחישים זאת ושואפים להפוך את המצב על פיו. למה אני מתכוון כשאני אומר להפוך את המצב על פיו? הם חושבים: "מה הטעם להיות כל כך צודק? אם חוזרים על שקר אלף פעמים, הוא הופך לאמת. אם אף אחד לא אומר את האמת, אזי זו לא האמת ואין בה שום תועלת – זהו פשוט שקר!" האין זה עיוות של נכון ולא נכון? זוהי רשעותו של השטן – סילוף עובדות ועיוות של נכון ולא נכון – זה מה שהם אוהבים. צוררי משיח מצטיינים בהעמדת פנים ובתחבולות. כמובן, מה שהם מצטיינים בו טבוע בליבה שלהם, ומה שטבוע בליבה שלהם הוא בדיוק מה שקיים במהות טבעם. עוד יותר מכך, זה מה שהם משתוקקים לו ואוהבים, וזהו גם הכלל לאופן שבו הם שורדים בעולם. הם מאמינים באמירות כמו "הטובים מתים צעירים בעוד שהרעים חיים עד זקנה מופלגת", "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון", "גורלו של כל אדם נתון בידיו שלו", "האדם יגבר על הטבע" וכן הלאה. האם אמירה כלשהי מהאמירות האלה תואמת לאנושיות או לחוקי הטבע שאנשים רגילים יכולים להבין? אף לא אחת מהן. אם כך, כיצד יכולים צוררי משיח לאהוב כל כך את האמרות השטניות האלה של השטן, ואפילו להתייחס אליהן כאל מוטו שלהם? אפשר רק לומר שזה משום שהטבע שלהם מרושע כל כך.

היה מנהיג כנסייה מסוים שקיימתי איתו קשר מספר פעמים במשך כשנה. נפגשנו בכמה הזדמנויות, אך השיחות שלנו היו מוגבלות מכיוון שהוא לא אדם שמדבר בחופשיות. מה זה אומר – "אדם שלא מדבר בחופשיות"? המשמעות היא שהוא לא אמר הרבה גם כששאלת אותו שאלות. האם הוא היה כזה גם באינטראקציות שלו עם אנשים אחרים בכנסייה? היו שני מצבים אפשריים. עם אלה שהיו בעלי דעות דומות לשלו, היה לו הרבה מה לומר. עם זאת, עם אלה שלא היו בעלי דעות דומות לשלו, הוא נעשה זהיר ודיבר פחות בחופשיות. בהמשך, חישבתי שבמהלך האינטראקציות שלי איתו, הוא השמיע חמישה ביטויים "קלאסיים" בסך הכל. הוא לא דיבר בחופשיות, כך שכאשר הוא אמר משהו, האמירה שלו הפכה לביטוי "קלאסי". איזה מין אדם הוא זה? האם אפשר לקרוא לו "אדם מכובד"? מנהיגי כנסיות או עובדים יוצרים איתי קשר ודנים איתי בעניינים באופן די רגיל, הלא כן? עם זאת, אדם זה היה ייחודי. היו לו חמישה ביטויים בלבד, חמישה ביטויים "קלאסיים" להפליא. הקשיבו למה שהופך את הביטויים האלה לכל כך "קלאסיים". לכל משפט שלו יש הקשר משלו וסיפור קטן מאחוריו. הבה נתחיל במקור לביטוי הראשון שלו.

בכנסייה בראשותו של מנהיג זה, היה אדם רע שעשה כמה דברים רעים והפריע לעבודת הכנסייה. כולם ראו שהוא אדם רע, ולכן הם התחילו לשתף עליו ולדון בו. אם היו מגרשים ומרחיקים אותו, היה צורך לפרסם עליו הודעה בכנסייה, כדי שכולם ידעו אילו דברים רעים הוא עשה ומדוע הוא סווג כאדם רע והורחק. במהלך החשיפה של חלק מהדברים הרעים שהאדם הרע עשה, המנהיג הזה, שבדרך כלל לא הרבה לדבר, השמיע את קולו ואמר: "הוא התכוון לטוב". כיצד הוא התייחס לאדם הרע הזה שעשה את הדברים הרעים האלה והפריע לעבודת הכנסייה? "הבחור התכוון לטוב." הוא האמין שכל עוד כוונתו של אדם רע טובה, הדברים הרעים שהוא עושה עולים בקנה אחד עם האמת. לדידו, לא משנה מה טבעם של מעשיו, בין אם טובים או רעים, או מהן ההשלכות של מעשיו, כל עוד כוונתו טובה, אפילו השיבושים וההפרעות שלהם הוא גרם עולים בקנה אחד עם האמת. "הוא התכוון לטוב". זה היה המשפט הראשון שהמנהיג הזה אמר. האם שמעתם אי-פעם דבר כזה? ברור שאדם רע עושה מעשים רעים, ובכל זאת מישהו אומר שלאדם הזה היו כוונות טובות כשעשה את הדברים הרעים האלה. האם לכולם יש הבחנה לגבי ביטוי זה? אני מאמין שהביטוי הזה יכול להוליך שולל אנשים מסוימים, משום שרוב האנשים חושבים שכל עוד כוונותיו של מישהו טובות, לא צריך לטפל בו, ושאם מישהו עושה משהו רע כשכוונותיו טובות, הוא לא עושה רע במכוון. לאחר שהמנהיג הזה התסיס אותם והוליך אותם שולל, הייתה אפשרות שאנשים מסוימים יעברו לצדו של המנהיג, ויתחילו לגלות אהדה כלפי האדם הרע. אלמלא המנהיג הזה היה מטעה אותם, רוב האנשים היו מבינים נכון את העניין הזה והיו חושבים שיש לגרש ולהרחיק את האדם הרע מכיוון שהוא עשה רע. עם זאת, לאחר שהמנהיג הזה התסיס אותם והוליך אותם שולל, היו אנשים שחשבו: "הוא התכוון לטוב, זה הגיוני. לפעמים גם אנחנו כאלה. אם כך, אם נעשה משהו רע עם כוונות טובות, האם גם אותנו ירחיקו ויגרשו?" כתוצאה מכך, הם עברו לצדו של מנהיג זה. מדוע? הם חשבו על עתידם שלהם. האם לא היה קל לאנשים לקבל את המשפט שהמנהיג הזה אמר? מה היו ההשלכות לכך שהם קיבלו אותו? הם פיתחו ספקות לגבי האל, לגבי צביונו הצודק ולגבי עקרונותיו לגבי עשיית דברים. הם פיתחו ספקות לגבי העקרונות שיש לבית האל לעשיית דברים, הם העלו לגביהם סימני שאלה, ואז גינו אותם. הם טיפחו את הספקות האלה בלבם. במציאות, האדם הרע הזה לא עמד להיות מורחק משום שהוא עשה דבר רע אחד. בבית האל, איש לא מורחק רק משום שהוא עשה טעות מקרית, בין אם הוא עובד עבודת כפיים, מבצע חובה מיוחדת או חובה הכרוכה בכישורים טכניים. כולם עוברים סיווג משותף על ידי מנהיגי הכנסייה ועל ידי האחים והאחיות לפי התנהגותם העקבית, ואז מטפלים בהם. לדוגמה, אם מישהו תמיד מתעצל כאשר עליו לעבוד והוא מתרץ תירוצים כדי להימנע מעבודה, האם ראוי להרחיק אותו על בסיס התנהגות זו? (כן, זה ראוי.) נכון, זה ראוי. לדוגמה, אם שיבצו אותך לניקיון, ולעתים קרובות אתה מפצח גרעיני חמניות, שותה תה, קורא עיתון ומשליך כלאחר יד את קליפות גרעיני החמניות, האם אינך מזניח את חובותיך? לא רק שאינך מנקה, אתה גם יוצר לכלוך, וזה אומר שאתה מזניח את חובותיך. אם אתה כושל בעבודתך, הרחקתך לחלוטין עולה בקנה אחד עם העקרונות, ואל לך להתווכח על כך. עם זאת, מנהיג הכנסייה הזה טען שכוונותיו של אותו אדם היו טובות, והדבר הטעה אנשים. לאחר שהמנהיג התסיס והוליך שולל אנשים באופן זה, חלקם הלכו בעקבותיו, והם הגיעו להסכמה. אך היכן הם מיקמו את האל ואת עקרונות-האמת כשהם פעלו כך? הם הפכו להיות כמו משפחה ודיברו על "הכנסייה שלנו" ו"בית האל שלנו". כיצד נגדיר את ה"כנסייה" ואת "בית האל"? האם יכול להיות בית אל שבו אין אלוהים? (לא.) אם אלוהים לא קיים במקום מסוים, האם כנסייה יכולה להתקיים או לקום שם? (לא, זה לא ייתכן.) אם כך, למה הייתה הכוונה כשהם אמרו "שלנו"? פירוש הדבר היה שהם נפרדו מהאל. הכנסייה הפכה להיות הכנסייה של המנהיג פזור הנפש הזה, הוא הפך לאדון הכנסייה, בעוד שאותם אחים ואחיות כביכול ואותם אנשים מבולבלים יצרו יחד איתו כנופיה והתנהגו כלפיו כקרובי משפחתו. הם התרחקו מהאל, ולכן, תפקידו של האל הפך חיצוני ל"בית האל". אלה היו ההשלכות שהתפתחו כאשר מנהיג זה ביטא את משפטו הראשון בנסיבות אלה. כולם אישרו אותו במיוחד וחשבו: "מנהיג הכנסייה שלנו הוגן, הוא מתחשב בנו, סולח לחולשותינו ואפילו מדבר למעננו. כשאנחנו טועים, האל תמיד חושף וגוזם אותנו. אבל המנהיג שלנו תמיד מגן עלינו, בדיוק כמו שאמא תרנגולת מגינה על אפרוחיה. כשהוא בסביבה, לא נסבול מעוולות כלשהן". כולם היו אסירי תודה כלפיו. אלה היו התוצאות של המשפט הראשון שאמר המנהיג הזה.

הבה נמשיך עם המשפט השני שאמר מנהיג זה. הייתה בכנסייה עבודה מסוימת שנגעה לעניינים חיצוניים, ורוב האנשים לא יכלו לבצעה או שהם היו עסוקים מדי בחובותיהם מכדי לטפל בה. היו כמה מאמינים, להלכה בלבד, שהיו מיומנים בטיפול בעניינים חיצוניים, ולכן בית האל הקצה מעט כסף כדי שאדם כזה יטפל במשימות האלה, ולעיתים בית האל היה מוציא קצת יותר כסף כדי שהוא יטפל בלא מעט משימות מטעמו. אימרו לי, האם הוצאת 200 יואן נוספים לצורך טיפול בעניינים כאלה זו הפרת העקרונות על ידי בית האל? זו הייתה הדרך היחידה לטפל בעניינים האלה, והיא נשאה תוצאות טובות, ולכן כך הם טופלו. מתן תוספת של 200 יואן לאדם זה הקל על בית האל בטיפול בעניינים אלה, וכך נפתרו בעיות רבות. האם היה כדאי להוציא 200 יואן נוספים? (זה היה כדאי.) זה בהחלט היה כדאי. כך היה ראוי לעשות את הדברים. אם בית האל היה נותן את 200 היואן האלה למישהו שלא היה יכול להתמודד עם המשימות האלה, זה היה פשוט בזבוז. על ידי כך שניתנו לו 200 יואן, ניתן היה לבצע היטב את המשימות האלה – אם כך, האם הטיפול של בית האל בדרך זו עלה בקנה אחד עם העקרונות? (הטיפול עלה בקנה אחד עם העקרונות.) אם כך, האם לא לדון בעניין או לא להעביר אותו לאחים ולאחיות, עלה בקנה אחד עם העקרונות? (זה עלה בקנה אחד עם העקרונות.) האם לעליון יש זכות לטפל בדברים בדרך זו? (כן.) כן, ללא ספק. אבל מנהיג הכנסייה הזה אמר: "האחים והאחיות אמרו שהאדם הזה קיבל עוד 200 יואן... אני רק בודק את העניין הזה בשם האחים והאחיות. הם לא מבינים את העיקרון הזה, ואנחנו רוצים לדעת כיצד לשתף על ההיבט הזה של האמת". הוא דיבר בחצאי משפטים בלבד. זה היה המשפט השני שלו. ברור שהביטוי הזה היה שאלה, כלומר, "אתה אומר שכל מה שאתה עושה עולה בקנה אחד עם העקרונות, אבל הדבר הזה לא עולה בקנה אחד עם העקרונות, ולכמה אחים ואחיות יש דעות ותפיסות לגביו, לכן עלי לחקור אותך על כך בשמם. איך אתה מסביר את העניין הזה? הסבר לי". זו שאלה, הלא כן? כעת, נתחו בבקשה כמה מסרים נכללו בזה – מהי השקפתכם כשאתם שומעים דבר כזה? כיצד אתם מתייחסים לאותו אדם על סמך העניין הזה? (אלוהים, במשפט שלו היתה נימה של הטלת ספק. הוא הטיל ספק באל. למעשה, היו לו תפיסות משלו בעניין זה. הוא לא הביע את מחשבותיו האמיתיות, אלא אמר שהאחים והאחיות הם אלה שלא היו יכולים לקבל את החלטת העליון, שהיו להם דעות לגבי העניין. כמנהיג כנסייה, כשלאחים ולאחיות היו תפיסות, היה עליו לשתף איתם על האמת כדי לפתור את הבעיה הזו, אך לא רק שהוא לא פתר אותה, הוא הטיל ספק באל באמצעות התפיסות האלה. יש בו צביון ערמומי ומרושע.) הוזכרו שתי נקודות: האחת היא, שהוא הטיל ספק בעליון, והשנייה היא העובדה שכבר היו לו תפיסות בקרבו, ובכל זאת הוא אמר: "האחים והאחיות לא מבינים את העקרונות, והם רוצים לחפש אותם". האם יש בעיה עם ביטוי זה? האם האחים והאחיות היו כה חשובים לו? מכיוון שהוא התייחס להיווכחות בחיים של האחים והאחיות כדבר חשוב כל כך, אזי מדוע הוא לא פתר את התפיסות החזקות שלהם כאשר הם פיתחו אותן? האם הוא לא התרשל בחובתו? הוא התרשל. הוא לא פתר את הבעיה, ואפילו הביא ללא בושה את תפיסותיהם של האחים והאחיות כדי להטיל ספק בעליון. אם כך, במה הוא הועיל? מה גרם לו להיות מסוגל להטיל ספק? האם לא היו גם לו תפיסות? האם לא היו גם לו מחשבות על החלטת העליון? האם גם הוא לא הרגיש שעניין זה טופל בצורה לא ראויה? 200 היואן לא הוצאו עליו, לכן הוא הרגיש שהוא הפסיד, הלא כן? הוא חשב: "אני הייתי צריך לקבל את 200 היואן הנוספים האלה, זה מגיע לנו. הבחור הזה הוא חסר אמונה, לא הוא היה צריך לקבל אותם. אנחנו מאמינים באל באמת ואנחנו אנשי בית האל, הוא לא". האם לא לכך הוא התכוון? (כן.) הוא התכוון בדיוק לכך. והוא לא אמר זאת באופן ישיר; הוא גמגם כשאמר זאת. אחרי ששמעתם זאת, האם אתם מבינים את העניין או לא? מהי נקודת המבט שלכם בעניין הזה של הוצאת הכסף? רוב האנשים יכולים להבין את העניין הפעוט הזה. בהתחשב בעבודה העצומה של בית האל, האם המנהיג הזה באמת היה צריך להקדיש תשומת לב להוצאה נוספת של 200 יואן? מלבד זאת, ההוצאה הזו לא יצאה מכיסו, אם כך, מדוע הוא היה כל כך מוטרד מהדבר? האם הוא לא חש פשוט קנאה כשראה שאחרים הם אנשים טובים? האם לא לכך הוא התכוון? האם אתם מסוגלים להבין את מה שהסברתי לכם זה עתה? האם יש מישהו מכם שלא מסכים, ואומר: "לא! הוצאה של 200 יואן נוספים ללא ידיעתנו – זה נורא שאין לנו את הזכות לדעת על כך. האין זה בזבוז המנחות של בית האל?" מהו המושג 'בית האל'? מהו המושג 'מנחות'? הרשה לי לומר לך, המנחות לא שייכות לכולם, הן לא שייכות לאחים ולאחיות; אילו היו רק אחים ואחיות ולא היה אלוהים, בית האל לא היה נקרא כך. כשהאל מופיע ועובד, כשהוא קורא לאנשים להתייצב בפניו ומקים את הכנסייה – זהו ביתו של האל. כשהאחים והאחיות מקריבים מעשר, הם לא מקריבים אותו לא לבית האל ולא לכנסייה, ובוודאי שהם לא מקריבים אותו לאדם כלשהו. הם מקריבים את המעשר הזה לאל. במילים פשוטות, הכסף הזה ניתן לאל; זהו רכושו הפרטי. מה המשמעות לכך שזהו רכושו הפרטי? המשמעות היא שהאל יכול להקצות אותו כרצונו, ושהמנהיג הזה לא היה כשיר להתערב בכך. הרשה לי לומר לך, היה זה קצת מוגזם ומיותר לשאול שאלות ולרצות לחפש את האמת בגלל העניין הזה; אלה היו רמאות והעמדת פנים מצדו! היו כה הרבה עניינים משמעותיים שהמנהיג הזה לא חיפש את האמת לגביהם, ובכל זאת הוא בחר לחפש את האמת בעניין זה. מדוע הוא לא טיפל באדם הרע הזה? מדוע הוא לא חיפש ואמר: "האדם הזה הפגין כמה ביטויים של עשיית רע; הוא עורר בכל האחים והאחיות שאט נפש. האם לא הייתי צריך לטפל בכך?" המנהיג לא שאל על כך; הוא היה עיוור לחלוטין לגבי האדם הרע הזה. האין זו בעיה? מה היה המשפט הראשון שאמר המנהיג הזה? (הוא התכוון לטוב.) "הוא התכוון לטוב". ראו כמה "נדיב" היה הבחור הזה; איזו צביעות! הוא היה מרושע, אך דבריו היו מלאי נדיבות ומוסריות. דבריו נטפו דבש, אך פגיונות היו בלבו, והוא לא התנהג כבן אנוש. מה היה המשפט השני שלו? "בית האל נתן למישהו תוספת של 200 יואן כדי להשלים משימה. בשם האחים והאחיות אני רוצה לדעת כיצד עלינו להבין ולתפוס את העיקרון לגבי עניין זה". הבאתי את המשפט כאמירה שלמה; כמובן, הוא לא אמר זאת כך. הוא דיבר בהיסוס והיה קושי להבין למה הוא התכוון. כך בדיוק הוא דיבר. זה היה המשפט השני שאמר אותו מנהיג.

כעת הקשיבו למשפט השלישי שאמר אותו מנהיג. כולם עבדו יחד בחפירה. על כל אדם הוטל למלא סל אדמה אחד. היה אדם אחד שעבד מהר וסיים ראשון, ולכן הוא ישב שם, שתה מים, נח והמתין לכולם. ואז, משהו השתבש. מה השתבש? הבעיה השלישית התעוררה. המנהיג הזה ניגש שוב בשאלה אל העליון ואמר: "יש לנו כאן מישהו שעובד מהר ופועל בזריזות, אבל יש בו דבר אחד לא בסדר. אחרי שהוא מסיים את העבודה הוא פשוט יושב שם ולא עוזר לאף אחד, ולכן כולם מתחילים לגבש דעות לגביו". האח העליון שאל: "האם כשהוא עובד, הוא בדרך כלל עצלן?" המנהיג השיב: "לא, הוא לא עצלן. הוא פשוט עובד מהר, ואחרי שהוא מסיים הוא פשוט יושב שם וממתין ולא עוזר לאף אחד, ולכן האחים והאחיות מגבשים דעות לגביו, הם אומרים שהוא חסר חמלה". כשהאחים והאחיות הזכירו זאת, הדבר הטריד את המנהיג. הוא חשב, "אוי, ראו כמה אכזרי האדם הזה! האחים והאחיות שלי עייפים מהעבודה, הם עובדים לאט ואף אחד לא עוזר להם". כל הקבוצה הייתה נסערת, ולכן גם הוא היה נסער. כמה "אמפתי" מצידו! הוא הביא איתו את ה"עול" הזה כדי לדווח לעליון. הדבר הראשון שהוא שאל היה: "האם מישהו כזה יכול להיענש?" אימרו לי, האם לדעתכם מישהו כזה יכול להיענש? (לא.) אם כך, מהי תגובתכם לאחר ששמעתם זאת? האם יש לכם רגשות מעורבים לגבי הדבר? האם אתם מוטרדים? (כן.) בית האל תמיד משתף שאנשים חייבים להבין את האמת ולהתייחס לאחרים בהגינות, אך הוא לא יכול היה לעשות אפילו את הדבר הפעוט הזה. הוא האמין שזה יהיה הוגן להעניש את אותו אדם. האין זה מרושע? (אכן, כן.) הוא חשב: "אחיי ואחיותיי סובלים, והם דיווחו לי שלאדם הזה אין חמלה. כמנהיג, איך אני יכול לזכות באנשים האלה, לפייס אותם, להגן עליהם, למנוע מהם עוול או תחושה שמקשים עליהם?" תגובתו הראשונה הייתה להעניש את אותו אדם, מתוך מחשבה שעל ידי ענישתו, הכעס של כולם ישכך, והכל יהיה הוגן ושוויוני. האם הוא לא רצה לעשות זאת? (כן.) הוא חשב, "כולנו אוכלים את אותו האוכל, חיים באותו מקום, וכולנו מקבלים יחס זהה. איזו זכות יש לך לעבוד כל כך מהר? אם אתה עובד מהר, מדוע שלא תעזור לאחרים?" אמרו לי, כיצד אנשים מרגישים כשהם שומעים זאת? "לעבוד מהר זה חטא. נראה שאסור לנו לעבוד מהר – זה לא יהיה לטובתנו מבחינת המנהיג הזה. לא טוב לעבוד מהר, וגם לא טוב לנקוט יוזמה. מוצדק להיות איטי!" העליון שאל את המנהיג: "מה לגבי אלה שעובדים לאט? האם אתה מתגמל אותם?" המנהיג היה המום, אך הוא לא היה מבולבל. הוא אמר, "לא, אני לא יכול לתגמל אותם. עם זאת, אותו בחור שעובד מהר צריך להיענש. כל האחים והאחיות אומרים שצריך להעניש אותו". זה היה המשפט שהוא אמר. אימרו לי, האם הביטוי הזה באמת מייצג את האחים והאחיות, או שהוא מייצג את המנהיג עצמו? (הוא מייצג את המנהיג עצמו.) הבה נניח בצד את האחים והאחיות – יש ביניהם כל מיני אנשים פזורי נפש: אלה שלא אוהבים את האמת, אלה שמדברים בצורה נכלולית, אלה שהם אנוכיים ואינטרסנטיים, אלה שמסיתים לוויכוחים, אלה שמדברים ללא עקרונות, ואלה שפועלים ללא בסיס מוסרי. אין סוג של אדם שלא ניתן למצוא ביניהם. אם כן, מה הייתה אחריותו כמנהיג כנסייה? האם הייתה זו אחריותו לדבר בשם האחים והאחיות בעלי ההשפעה, להגן על המגמות המרושעות והמנהגים המרושעים האלה? (לא.) אז מה הייתה האחריות שלו? כשהוא גילה בעיות של עיוות וסטייה בקרב האחים והאחיות, הייתה זו אחריותו לפתור את הבעיות האלה באמצעות האמת, כדי שהאנשים האלה יוכלו להבין היכן טמונות הבעיות ומהן הבעיות במצבם, ובכך להוביל אותם להכיר את עצמם ולהבין את האמת, ולהביא אותם בפני האל. האין זו אחריותו של מנהיג כנסייה? (אכן, כן.) האם הוא מילא אותה? לא רק שהוא נכשל במילוי אחריותו, הוא אפילו טיפח את המגמות המרושעות והמנהגים הרעים האלה, תוך שהוא מגן עליהם, מגבה אותם ומצדיק את התרבותם והתפשטותם בכנסייה. האין זה מרושע? (אכן, כן.) אימרו לי, לאחר שהעליון יגזום ויחשוף אדם בעל צביון מרושע כזה, האם הוא יתריס בלבו? (כן.) הוא בהחלט יתריס. האם הוא יתייחס לאנשים בהגינות בהתאם לעקרונות שניתנו לו על ידי העליון? בהחלט לא. מהדברים שהוא אמר אתה יכול לראות שהוא היה מתוחכם ביותר. מאוחר יותר חשבתי לעצמי: "אם אלה שעובדים מהר ייענשו, מי יעז לעבוד מהר? כולם יהפכו איטיים כצבים ולא יוכלו לטפס על גדת הנהר גם לאחר שישתכשכו במים במשך שלושה ימים." האם לא כך יהיו הדברים? מלבד חוסר יכולתו להתייחס לאנשים בצורה הוגנת, ההיבט הקטלני והחמור ביותר של המנהיג הזה, ההיבט שיכול היה להטעות אנשים יותר מכול, היה שלא משנה אילו דברים רעים עשו האחים והאחיות, או אילו השקפות שגויות ואבסורדיות הם הפיצו, לא רק שהוא לא הבחין בהם ולא תיקן אותם, הוא גם נענה להם, הגן עליהם, ואף ניסה לרצות אותם. האם הוא לא היה אדם מסוכן? (אכן, כן.) הוא היה מסוכן ביותר! זה היה המשפט השלישי שאמר אותו מנהיג.

הבה נמשיך לביטוי הרביעי. ביקרתי לעתים קרובות בכנסייה שבה המנהיג הזה היה אחראי. היו שם כמה תרנגולות, ובכל פעם שביקרתי הוא היה שוחט תרנגולת. יום אחד העוף היה מבושל במרק צח; למחרת היה עוף צלוי, יום אחר כך היו מעשנים את העוף. חשבתי שאם אמשיך להגיע לשם כל יום, להקת התרנגולות הזו עלולה להיעלם תוך כמה ימים. מדוע? כשהכינו את העוף, לפעמים קיבלתי מנה, ולפעמים לא רציתי, אבל בלי קשר אלי האנשים האלה אכלו את העוף, ובכל פעם נאכל עוף שלם. מאוחר יותר חשבתי כך: אם אוכלים שם עוף שלם בכל ביקור שלי, לא משנה כמה תרנגולות יש להם, הן לא יישארו לאורך זמן. לכן אמרתי למנהיג שהוא לא יכול יותר לשחוט תרנגולות. האם זה לא היה הדבר הנכון לעשות? (אכן, כן.) הדבר באמת העמיד אותו במצב ביש. הוא התחיל לשאול שאלה ואמר: "אם אנחנו לא יכולים לשחוט תרנגולות, אז..." אין לך מושג מה הוא שאל בהמשך. מה הוא מלמל לבסוף? "אז מה אתה רוצה לאכול?" אמרתי: "האין מה לאכול חוץ מתרנגולות? האם הגינה לא מלאה בירקות? מתאים לי לאכול כל ירק מהגינה". הוא התכוון שאם לא יאפשרו לו לשחוט תרנגולות, אני עדיין אצטרך לאכול קצת בשר. הוא "התחשב", הלא כן? אמרתי: "איזה בשר! אם יש לכם ירקות אני לא אֹכַל בשר. אם אינני אומר לך לשחוט את התרנגולות, אל תשחט אותן!" הדבר היה אמור להיות קל להבנה, הלא כן? (כן.) אך במקרה שלו, העניין הפך לדילמה. העובדה שהוא לא היה יכול לשחוט תרנגולות גרמה לו לאי נוחות רבה; הוא התחיל להתנהג בצורה מוזרה מאוד, כמו גבר אחוז דיבוק. מכיוון שהוא לא יכול היה לאכול עוף באותו זמן, בפעם הבאה שבאתי לביקור הוא שאל שאלה נוספת, שמביאה אותנו למשפט החמישי. הקשיבו כיצד השאלות שלו נעשו יותר ויותר מגוחכות. מה הייתה השאלה? הוא אמר: "מכיוון שאנחנו לא יכולים לשחוט תרנגולות, אך יש לנו גם ארנבות – האם תאכל ארנבת במקום עוף?" הדבר ממש הכעיס אותי. אמרתי: "הארנבים הקטנים שאנחנו מחזיקים כל כך חמודים, עם העיניים האדומות הבוהקות שלהם והפרווה הלבנה הטהורה שלהם. הם נהנים מאוד לשחק כאן. מדוע אתה חושב תמיד על אכילת בשר? האם אינך יכול להסתדר בלי בשר?" לא הבנתי. מעולם לא היה חסר בשר במטבח שלהם; היו שם אינספור רגלי עוף וצלעות חזיר. זה לא שלא היה לו בשר לאכול, ואם כך, מדוע הוא המשיך לשאול על שחיטת ארנבים ואכילת בשרם? השבתי פשוט במילים הבאות: "אסור לך לשחוט אותם! בשביל מה כל ההרג הזה?" כשהוא שמע את תגובתי, הוא פחד שיגזמו אותו ולא העז לשאול עוד שאלות. אילו ארוחות הוא הכין לאחר מכן? בעונת יוני ויולי היו כל מיני דברים בגינה; היה שפע של עלים ירוקים וירקות. יום אחד, המנהיג הזה הכין שולחן עמוס במנות מזון. מה הוא הכין? נבטי שעועית מש מוקפצים, מרק נבטי סויה, טופו מבושל עם דגים, שעועית ירוקה מוקפצת עם ביצים, פטריות אוזן-עץ מוקפצות – לא היה אפילו עלה ירוק אחד על השולחן. העפתי מבט חטוף על כל המנות היבשות האלה. לפי העונה נדרש משהו טרי, אבל המאכלים שהוא הכין היו לגמרי לא מתאימים לעונה. חשבתי, האין האדם הזה מרושע? בגינה יש כל מיני ירקות; מדוע הוא לא הכין מנה עם כמה עלים ירוקים? בסופו של דבר אמרתי שצריך להרחיק אותו מהר. כל עוד מישהו כמוהו אחראי על הבישול, אנשים לעולם לא יזכו לאכול את מאכלי העונה. במקום זאת, הם יאכלו תמיד מזונות שלא מתאימים לעונה. האם זה נורמלי? זה בהחלט לא נורמלי!

באמצעות השאלות שהמנהיג הזה שאל ועל פי דרך הבישול שלו, קודם כל הבחנתי שאופיו היה עלוב; שנית, שהיה לו צביון מרושע ובוגדני; ושלישית, שהוא לא חתר אל האמת. עם זאת, היה דבר מסוים ובלתי צפוי; אפשר אפילו לכנות אותו מוזר. בעבר, בכל פעם שהיו בחירות בכנסייה הזאת, הוא קיבל את מירב הקולות, ואפילו בבחירות חוזרות, הוא עדיין קיבל את מירב הקולות. איך זה שאדם כזה קיבל שוב ושוב את מספר הקולות הגבוה ביותר? האם לא היו לכך סיבות משני הצדדים? (כן.) היו לכך סיבות משני הצדדים. מה היו הסיבות העיקריות? מצד אחד, רוב האחים והאחיות לא חתרו אל האמת ולא הבינו אותה, ולא הייתה להם הבחנה באנשים. מצד שני, מנהיג הכנסייה הזה היה מסוגל מאוד להטעות אנשים. אינכם יודעים מי היה האדם הזה, לא ראיתם מה הוא עשה, ואינכם יודעים איזה מין אדם הוא היה מאחורי דלתיים סגורות. אך רק על סמך העניינים שדיברתי עליהם, יחד עם חמשת המשפטים שהוא אמר, איזה מין אדם הוא היה לדעתכם? האם הוא התאים להיות מנהיג כנסייה? (לא.) אם כך, מדוע האחים והאחיות האלה המשיכו לבחור בו? משום שהיו לו אסטרטגיות והוא הוליך שולל את האנשים האלה. הוא בהחלט לא היה אדם תמים ויציב כפי שהוא נראה על פני השטח; בהחלט היו לו אסטרטגיות. מאוחר יותר, אמרתי שאין בכנסייה הזאת אנשים שמתאימים לשמש כמנהיג ושיש לשלוח מישהו אחר שימלא את התפקיד הזה. אבל היו אנשים שלא הבינו; הם הרגישו שהמנהיג הזה לא נבחר על ידי האחים והאחיות. כיצד יש להגדיר "אחים ואחיות"? האם האחים והאחיות מייצגים את האמת? האם כך הם מוגדרים? (לא.) כאשר האחים והאחיות יוצרים באופן קולקטיבי דרישה, תקנה, דעה וטיעון, האם הדברים האלה בהכרח עולים בקנה אחד עם האמת? האם על האל להתחשב תחילה בענייניהם ולדאוג להם? האם האל יכול לעשות זאת? (לא.) אם כך, כיצד יש לטפל בהם? כיצד יש להגדיר את האחים והאחיות הללו? רובם מוכנים לבצע את חובותיהם, לעמול ולעבוד, אך הם לא חותרים אל האמת. אין להם את היכולת והאיכות להבין את האמת, הם טיפשים, קהי חושים ורפי שכל, הם לא מסוגלים להבחין באנשים או לראות עניינים לאשורם, והם אנוכיים ואינטרסנטיים. למרות שיש להם כמה כוונות טובות והם מוכנים לזנוח דברים, להשקיע מעצמם ולעמול למען האל, מהו הפגם הקטלני שלהם? הם לא מבינים את האמת ולא מקבלים אותה. הם דבקים ב"כל מי שמאכיל אותי הוא אמי, וכל מי שנותן לי כסף הוא אבי". מי שטוב כלפיהם או מועיל להם, מי שמדבר בשמם ומגן עליהם, הוא האדם שבו הם בוחרים. אם אנשים כאלה היו מורשים לבחור במנהיג משלהם, האם הם היו יכולים לבחור מנהיג טוב? הם לא היו יכולים. האם הם היו יכולים להתקדם בהיווכחותם בחיים? אם העליון היה מאפשר להם להיות כה זדוניים, ולהמשיך לפעול כלאחר יד בפזיזות כה רבה, האם לא היה זה חוסר אחריות? (כן.) הם היו מבולבלים, אך העליון לא מבולבל, והמנהיג שהאנשים האלה בחרו הורחק והוחלף במישהו אחר. למרות שהאנשים האלה לא היו מוכנים לקבל את המנהיג החדש, כל עוד האדם הזה יכול היה לעשות עבודה אמיתית, הוא היה הרבה יותר טוב מאותו מנהיג שקר שהטעה אנשים. אף על פי שהאחים והאחיות האלה לא הבינו את הסידור של העליון, יבוא יום שבו הם יתפסו אמיתות מסוימות ויבינו דברים במידה מסוימת, ואז הם ידעו מי היה טוב ומי היה רע. כשהעליון פעל בדרך זו, הוא לקח עליהם אחריות מוחלטת. האם היה ראוי לעשות זאת? (זה היה ראוי.) למרות שהם לא הבינו, אי אפשר היה לאפשר להם לעשות פשוט כרצונם ולבחור בכל מי שרצו. האם הם רוצים למרוד? אם הם רוצים לעשות רע, להפוך לשותפיו של השטן, הם יושמדו לחלוטין. אם כן, העליון קיבל את ההחלטה עבורם ובחר במנהיג אחר. אך הם לא קיבלו זאת; הם התעקשו שהאדם שאותו הם בחרו היה האדם המתאים. האין זו רשעות? מדוע הם חשבו תמיד שהוא טוב? מה היה בו כל כך טוב? מדוע הם היו כל כך נחושים להשאיר אותו? היתה שם בעיה: מנהיג השקר הזה הטעה אותם ופגע בהם מבלי שהם הבינו זאת. הם באמת היו חבורה של טיפשים. סיימתי לדבר על העניין הזה. אנחנו לוקחים אנשים כמו מנהיג השקר הזה כמקרה אופייני, כדי לנתח אותו במסגרת הנושא הזה – כך נכון לעשות זאת. אחרי הכול, הרשעות שבצביונותיהם היא עצמה אופיינית.

כשמדובר בשיתוף שלנו על רשעות במסגרת הביטוי השביעי של צוררי משיח, האם הנושא הזה נעשה ברור לכם יותר באמצעות שילוב הדוגמאות הספציפיות הללו, ניתוחן והשוואתן? קשה לומר אם אדם זה, שבו דנתי זה עתה, יוכל לחתור בעתיד אל האמת, ולעת עתה נימנע מלהסיק מסקנות כלשהן. עם זאת, דבר אחד בטוח: צביונו, מהותו וטבעו היו כולם מרושעים. אם כן, מה הוא אהב? האם הוא אהב הגינות וצדיקות? האם הוא אהב את האמיתות השונות שנאמרו על ידי האל? האם הוא אהב להיות אדם כן, להתייחס לאחרים בהגינות, לפעול על פי עקרונות ולחפש את האמת? האם הוא אהב את הדברים האלה? הוא לא אהב אף אחד מהם – דבר זה בטוח במאה אחוז. הדברים שהוא אהב עמוק בליבו ובעצמותיו נחשפו באמצעות אותם משפטים מעטים שהוא אמר ובאמצעות אותן שאלות מעטות שהוא שאל. לא היה ביניהם דבר אחד שתאם לדברים חיוביים. מי היו האנשים שהוא אהב והרגיש שהוא מוכן להגן עליהם? הוא הגן על האנשים שעשו מעשים רעים, שהפריעו לעבודת הכנסייה, שהיו חסרי נאמנות לחלוטין ועסקו במעשים רעים רבים בביצוע חובתם. הוא לא התייחס לאנשים כאלה בכעס או בשנאה; הוא אפילו דיבר בשמם והגן עליהם. על מה הדבר מעיד? שהם היו מאותו סוג: היו להם אינטרסים משותפים ומהות משותפת. הם הסכימו זה עם זה באופן טבעי, והשתייכו לאותו סוג מסואב. כשכמה אחים ואחיות המשיכו להחזיק בתפיסות ובאי הבנות לגבי דברי האל ומעשיו, איך הרגיש המנהיג הזה? האם הוא נשא עול בנוגע לפתרון הבעיות האלה? (לא.) הוא לא נשא בעול הזה; הוא לא טיפל בנושאים האלה ולא שם אליהם לב – הוא העלים מהם עין. כשמישהו השפיל את שם האל או הפריע לעבודת בית האל ושיבש אותה, כשמישהו היה חסר נאמנות וביצע את חובתו באופן שטחי, או פגע באינטרסים של בית האל וגרם להפרעה ולהשמדה בעת ביצוע חובתו, או כשהוא פרק שליליות והפיץ תפיסות, האם הוא היה יכול לזהות משהו מאלה כבעיות? הוא לא היה יכול לזהות אותם כבעיות; הוא חשב: "העניינים האלה קיימים באופן רגיל; למי אין גילויי שחיתות?". למה הוא רמז? הוא רמז שהאנשים האלה חייבים להתנהג כך, כי אז הוא לא ייראה כל כך נורא – הוא יוכל "להתחבא" ולהיות "מוגן". האין זה מרושע? האנשים האלה גרמו כל הזמן להפרעות ולשיבושים, והוא לא טיפל בהם. על סמך זה, אימרו לי, האם היה לו חוש צדק? האם הוא אהב את האמת? איזה מין מקום הוא ראה בבית האל? הוא לא רצה שבית האל יהיה מלא באנשים כנים, באנשים נאמנים לאל, באנשים שהולכים בדרכו של האל ויודעים את מקומם בעת ביצוע חובותיהם. הוא לא רצה שכולם יהיו פתוחים וישתפו על דברי האל, שיתמסרו לאל ויישאו עדות למענו. הוא לא רצה שבבית האל כולם יהיו כאלה. אם כך, מה הוא רצה? הוא רצה שכולם ייצרו ביניהם קשרים אינטרסנטיים, שישמרו זה על האינטרסים של זה, שלא יפגעו באף אחד אחר ושלא יחשפו את השלדים בארון של אף אחד. הוא רצה שכולם ישמרו ויגנו זה על זה, שיסתירו מפני אנשים מבחוץ כל דבר רע שאחרים עשו, ושיפעלו כחזית מאוחדת. זה מה שהוא רצה. כשמישהו חשף את מעשים רעים ונסיבות אמיתיות של אדם אחר, פרסם את הדברים האלה, דיבר באופן ישיר ואיפשר לכולם לדעת עליהם, הוא שנא ותיעב מעשים כאלה. הוא אהב כשעוולות נותרו נסתרות ומעורפלות, כששקרים לא נחשפו, וכשמי שעסק בתחבולות או פגע באינטרסים של בית האל לא טופל על פי העקרונות. מה עלה בגורלם של דברי האל, של הצווים המנהליים ושל סידורי העבודה של בית האל בכנסייה שהוא פיקח עליה? הם הפכו למילים ריקות, ולא ניתן היה ליישמם. מדוע לא ניתן היה ליישמם? מפני שהוא חסם אותם; הוא הפך לחומה שקטעה אותם. זהו הצביון המרושע שצוררי משיח חושפים על ידי סילוף העובדות, שימוש בטקטיקות מסוימות ועיסוק במזימות ובתחבולות מסוימות כדי לרמות אחרים ולשטות בהם, על מנת שיוכלו להשיג את מטרותיהם-שלהם.

בכנסיות שבהן לצוררי משיח יש השפעה, לא ניתן ליישם את סידורי העבודה של בית האל. בה בעת, תופעה מוזרה מתעוררת בכנסיות האלה והיא, שלעבודה היחידה המתבצעת אין כל קשר לסידורי העבודה של בית האל, או שהיא מנוגדת להם, והדבר מעורר דעות שונות וויכוחים בקרב האחים והאחיות ומביא תוהו ובוהו לכנסייה. כיצד פועלים מנהיגי שקר? הם לא עובדים על פי סידורי העבודה של בית האל; הם מתנהגים כאילו אין להם מה לעשות, והם כלל לא מגיבים לסידורי העבודה. האנשים הכפופים למנהיגים אלה אובדי עצות; הם כמו חול נודד, אף אחד לא מארגן אותם – כל אחד עושה מה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה. מנהיגי שקר לא מבטאים אמירות כלשהן ולא לוקחים על עצמם אחריות זו. צוררי משיח, לעומת זאת, פועלים אחרת. לא זו בלבד שהם לא מיישמים את סידורי העבודה, הם גם ממציאים הצהרות ונהלים משלהם. יש כאלה שלוקחים את סידורי העבודה של העליון ומשנים אותם, הופכים אותם להצהרות משלהם, שאותן הם מיישמים לאחר מכן, בעוד שאחרים לא פועלים כלל בהתאם לסידורי העבודה של העליון, ופשוט עושים את שלהם. הם מעכבים את סידורי העבודה של העליון ולא מעבירים אותם הלאה, ובכך משאירים את אלה שמתחתם כשהם מגששים באפלה, בזמן שהם עושים ככל העולה על רוחם, והם אפילו רוקחים תיאוריות והצהרות משלהם כדי להטעות ולהונות את אלה שתחתם. לכן, אל תסתכלו כמה צוררי משיח יכולים לזנוח או איזה סבל הם יכולים לשאת על פני השטח. שימו בצד את הפעולות וההתנהגויות השטחיות שלהם, והתבוננו במהות אותם דברים שהם עושים. איזה מין קשר יש להם עם האל? הם מתנגדים לכל מה שהאל אומר ועושה, לכל מה שהאל דורש מהאחים והאחיות להבין, ולכל מה שהוא דורש ליישם בדרגים הנמוכים יותר של הכנסייה – הם מתנגדים לכל הדברים האלה. יש שישאלו: "האם כישלון ביישום הדברים האלה זהה להתנגדות להם?" מדוע הם לא מיישמים את הדברים האלה? מפני שהם לא מסכימים איתם. בהתחשב בכך שהם לא מסכימים איתם, האם הם נעלים יותר מבית האל? בהתחשב בכך שהם לא מסכימים עם הדברים האלה, האם יש להם תוכנית טובה יותר? לא, אין להם. אם כך, מדוע הם מעזים לא ליישם את הדברים האלה רק בגלל שהם לא מסכימים איתם? מכיוון שהם רוצים לחלוש על הכנסייה ולשלוט בה. הם מאמינים שאם הם יישמו דברים בהתאמה מלאה לסידורי העבודה ולדרישות העליון, לא יבחינו בתרומתם, היא לא תתבלט ואף אחד לא יראה אותה. עבור צוררי משיח, זה יהיה אסון. אילו כולם היו נושאים עדות למען האל ומשתפים על האמת באופן קבוע, אילו כולם היו יכולים להבין את האמת, לטפל בעניינים בהתאם לעקרונות, לחפש את האמת, להתפלל ולקרוא לאל כשהם מתמודדים עם בעיות, מה היה תפקידם? צוררי משיח לא חותרים אל האמת, ולכן לא יהיה להם תפקיד; הם יהפכו לתפאורה בלבד. אם הם יהפכו לתפאורה, ואף אחד כבר לא ישים לב אליהם, האם הם יקבלו זאת? לא, הם לא היו מקבלים זאת. הם היו חושבים על דרכים להציל את המצב. לצוררי משיח יש צביון מרושע ומהות מרושעת – האם הם יכולים לצפות שהם יתגלו אם כל האחים והאחיות יחתרו אל האמת? צוררי משיח כל כך רעים, והם לא חותרים אל האמת. הם מרושעים, ערמומיים ובוגדניים, והם לא אוהבים דברים חיוביים. אם כולם היו מבינים את האמת, הם היו מבחינים בצוררי משיח. האם צוררי משיח יודעים זאת? כן, הם יודעים. הם יכולים להרגיש זאת ברוחם. הדבר דומה למקרה שבו אתה הולך למקום כלשהו ונתקל ברוח רעה. כשהרוח הרעה מסתכלת עליך, היא מוצאת שאתה לא משביע את רצונה, ובמבט חטוף אתה מוצא שהרוח הרעה דוחה ואינך רוצה לדבר איתה. למעשה, היא לא העליבה אותך ולא עשתה שום דבר כדי לפגוע בך, אבל אתה מרגיש שאט נפש כלפיה, והקשבה לדבריה גורמת לך להרגיש אפילו דחייה רבה יותר. במציאות, היא לא מכירה אותך ואתה לא מכיר אותה. מה קורה כאן? אתה יכול לחוש ברוחך שאתם שניכם לא מאותו סוג. צוררי משיח הם האויבים של אנשיו הנבחרים של האל. אם אין לך תפיסה או מודעות כשאתה מקיים איתם אינטראקציה, האם אינך קהה חושים למדי? נניח שכאשר צורר משיח לא מדבר הרבה, ואומר רק כמה מילים כשהוא מביע טיעון, מציג נקודת מבט או מחזיק בגישה מסוימת במעשיו, אינך יכול לראות את הדברים האלה בבירור. אם אתה מקיים איתו אינטראקציה במשך זמן רב ועדיין אין לך את המודעות הזו, ויום אחד העליון מגדיר אותו כצורר משיח, ורק אז אתה חווה סוף סוף את התובנה הזו ומרגיש פחד מסוים, אתה חושב: "איך לא הבחנתי בצורר משיח כשהדבר כה ברור! ניצלתי ממש ברגע האחרון!" כמה איטי וקהה חושים אתה!

לרשעותם של צוררי משיח יש מאפיין ברור אחד, ואני אחלוק אתכם את סוד ההבחנה בו: הן מתוך דיבורם והן דרך מעשיהם, אינך יכול להבין את עומקם או לראות אל תוך לבם. כשהם מדברים אליך, עיניהם תמיד תרות סביב, ואינך יכול לדעת איזה סוג של מזימה הם רוקמים. לפעמים הם גורמים לך להרגיש שהם נאמנים או כנים למדי, אך זה לא המקרה – אף פעם אינך יכול לראות אותם לאשורם. יש לך תחושה מסוימת בלבך, תחושה שבמחשבותיהם יש תחכום עמוק, עומק בלתי נתפס, שהם עקלקלים. זהו המאפיין הראשון של רשעותם של צוררי משיח, והוא מצביע על כך שלצוררי משיח יש תכונה של רשעות. מהו המאפיין השני של רשעותם של צוררי משיח? המאפיין הוא שכל מה שהם אומרים ועושים מטעה ביותר. היכן ניתן לראות זאת? בכישרון המיוחד שלהם להרגיש פסיכולוגיות של אנשים, לומר דברים שמתאימים לתפיסות ולדמיונות של אנשים ושקל לקבל אותם. עם זאת, יש דבר אחד שעליך להבחין בו: הם אף פעם לא מגלמים את הדברים הנעימים שהם אומרים. לדוגמה, הם מטיפים דוקטרינה לאחרים, אומרים להם כיצד להיות אנשים כנים, וכיצד להתפלל ולהניח לאל להיות אדונם כאשר משהו קורה להם, אך כשדבר מה קורה לצוררי המשיח עצמם, הם לא מיישמים את האמת בפועל. הם פועלים אך ורק על פי רצונם שלהם, וחושבים על מגוון דרכים שיועילו להם עצמם, תוך שהם גורמים לכל האחרים לשרת אותם ולטפל בענייניהם. הם לעולם לא מתפללים לאל או מניחים לו להיות אדונם. הם אומרים דברים נעימים לאוזן, אך מעשיהם אינם מתיישבים עם מה שהם אומרים. הדבר הראשון שהם לוקחים בחשבון בעת נקיטת פעולה הוא התועלת לעצמם; הם לא מקבלים את תזמוריו וסידוריו של האל. כשהם עושים דברים, אנשים רואים שהם לא צייתנים, שהם תמיד מחפשים דרך להועיל לעצמם ודרך להתקדם. זהו הצד הערמומי והמרושע של צוררי משיח, שאותו אנשים יכולים לראות. כשצוררי משיח עובדים, לפעמים הם יכולים לעמוד בקשיים ולשלם מחיר, הם יכולים אפילו לוותר לפעמים על שינה ומזון, אך הם עושים זאת רק כדי לזכות במעמד או כדי להתפרסם. הם סובלים קשיים למען שאיפותיהם ומטרותיהם, אך את עבודתם החשובה שבית האל מסדר עבורם הם מבצעים באופן שטחי ובקושי מבצעים אותה. אם כך, האם הם מסורים לסידוריו של האל בכל מעשיהם? האם הם מבצעים את חובותיהם? יש פה בעיה. בנוסף, קיים סוג אחר של התנהגות, דהיינו, שכאשר אחים ואחיות מציגים דעות שונות, צוררי משיח ידחו אותן בדרך עקיפה, ילכו סחור-סחור, ויגרמו לאנשים לחשוב שצוררי המשיח שיתפו איתם על דברים ודנו איתם עליהם – אך בשורה התחתונה, כולם חייבים לעשות מה שהם אומרים. הם תמיד מחפשים דרכים להשתיק הצעות של אנשים אחרים, כדי שאנשים ילכו אחר הרעיונות שלהם ויעשו מה שהם אומרים. האם זה נקרא לחפש את עקרונות-האמת? בהחלט לא. אם כך, מהו העיקרון של עבודתם? העיקרון הוא שכולם חייבים להקשיב להם ולציית להם, שאין מישהו טוב מהם שלו עליהם להישמע, ושהרעיונות שלהם הם הטובים והנשגבים ביותר. צוררי משיח יגרמו לכולם להרגיש שמה שהם אומרים הוא נכון, שדבריהם הם האמת. האין זה מרושע? זהו המאפיין השני של רשעותם של צוררי משיח. המאפיין השלישי של רשעותם של צוררי משיח הוא שכאשר הם מעידים למען עצמם, לעתים קרובות הם מעידים על תרומתם, על הקשיים שהם סובלים ועל הדברים המועילים שהם עושים למען כולם, הם קודחים זאת במוחם של האנשים, כדי שהאנשים האלה יזכרו שהם נהנים מצוררי המשיח. אם מישהו מחמיא או מודה לצורר משיח, הוא עשוי אפילו לומר כמה מילים רוחניות מאוד, כמו: "תודה לאל. הכול עבודתו של האל. חסדו של האל מספיק לנו", כדי שכולם יראו שהם רוחניים למדי, ושהם משרתים טובים של האל. במציאות, הם מאדירים את עצמם ונושאים עדות לעצמם, ובלבם אין כלל מקום לאל. בעיני כל האחרים, מעמדו של צורר משיח כבר עלה בהרבה על זה של האל. האין זו הוכחה אמיתית לכך שצוררי משיח מעידים למען עצמם? בכנסיות שבהן צורר משיח מחזיק בכוח ובשליטה, הוא בעל המעמד הגבוה ביותר בלבם של אנשים. האל יכול להיות רק במקום השני או השלישי. אם האל ילך לכנסייה שבה לצורר משיח יש כוח והוא יאמר דבר מה, האם האנשים שם יפנימו את דבריו? האם הם יקבלו זאת מהלב? קשה לומר. די בכך כדי להוכיח כמה מאמץ משקיעים צוררי משיח כדי להעיד למען עצמם. הם כלל לא מעידים למען האל, אלא מנצלים כל הזדמנות שיש להם להעיד למען האל, כדי להעיד במקום זאת למען עצמם. האם טקטיקה זו שבה משתמשים צוררי משיח אינה בוגדנית? האין זה מרושע במידה שלא תיאמן? באמצעות שלושת המאפיינים הללו ששותפו כאן, קל להבחין בצוררי משיח.

לצוררי משיח יש מאפיין נוסף, והוא גם ביטוי עיקרי של צביונם המרושע. המאפיין הוא, שאין זה משנה כיצד בית האל משתף על האמת, כיצד אנשיו הנבחרים של האל משתפים על הכרת עצמם, או כיצד הם מקבלים שיפוט, ייסור וגיזום, צוררי המשיח לא מתייחסים לכך. הם עדיין חותרים אל תהילה, רווח ומעמד, ולעולם אינם מוותרים על כוונתם ורצונם לזכות בברכות. לדעתם של צוררי משיח, כל עוד מישהו מסוגל לבצע חובה, לשלם מחיר ולסבול קשיים מסוימים, האל צריך לברך אותו. על כן, לאחר שהם מבצעים את עבודת הכנסייה במשך זמן מה, הם מתחילים לערוך ספירת מלאי של העבודות שהם ביצעו למען הכנסייה, של התרומות שהם תרמו לבית האל ושל מה שהם עשו למען האחים והאחיות. הם זוכרים היטב את כל הדברים האלה, ומחכים לראות אילו חסדים וברכות הם יקבלו מהאל בזכותם, כדי שיוכלו לקבוע אם מה שהם עושים אכן מצדיק את המאמץ. מדוע הם מעסיקים את עצמם תמיד בדברים כאלה? מהו הדבר שאליו הם חותרים בעומק לבם? מהי מטרת אמונתם באל? מההתחלה, אמונתם באל התבססה על השגת ברכות. ואין זה משנה כמה שנים הם מקשיבים לדרשות, כמה מדברי האל הם אוכלים ושותים, וכמה דוקטרינות הם מבינים, הם לעולם לא יוותרו על רצונם ועל כוונתם לקבל ברכות. אם תבקש מהם להיות יציר בריאה צייתן ולקבל את ריבונותו ואת סידוריו של האל, הם יאמרו: "אין לזה שום קשר אליי. זה לא מה שאני צריך לשאוף אליו. עליי לשאוף לכך שכאשר אני נאבק, כאשר אני עושה את המאמץ הדרוש וסובל את הקושי הנדרש – כאשר אני עושה זאת בהתאם למה שהאל דורש – האל צריך לגמול לי ולאפשר לי להישאר, לשאת כתר במלכות ולהחזיק בתפקיד גבוה יותר מאשר התפקיד של אנשיו של האל. אני צריך להיות אחראי לפחות על שתיים-שלוש ערים". זה מה שחשוב לצוררי משיח יותר מכול. לא משנה איך בית האל משתף על האמת, לא ניתן לפוגג את כוונתם ואת רצונם לזכות בברכות; הם אנשים מסוגו של פאולוס. האם עסקה גלויה שכזו לא טומנת בחובה סוג של צביון מרושע ואכזרי? יש אנשים דתיים שאומרים: "הדור שלנו נוהה אחר האל בנתיב הצלב. האל בחר בנו, ולכן אנו זכאים לקבל ברכות. סבלנו ושילמנו מחיר, ושתינו מכוס המרורים. חלקנו אפילו נעצרו ונשפטו למאסר. אחרי שסבלנו את כל הקושי הזה, אחרי ששמענו כל כך הרבה דרשות ולמדנו כל כך הרבה על כתבי הקודש, אם ביום מן הימים לא נקבל ברכות, נלך לרקיע השלישי ונתווכח עם האל." האם שמעתם אי פעם דבר כזה? הם אומרים שהם ילכו לרקיע השלישי כדי להתווכח עם האל – האין זו עזות מצח? האם אינכם מתמלאים יראה רק מעצם כך שאתם שומעים את הדברים? מי מעז לנסות להתווכח עם האל? למרבה המזל, ישוע שבו הם מאמינים עלה מזמן השמיימה. אילו ישוע היה עדיין על פני האדמה, האם הם לא היו מנסים לצלוב אותו שוב? כמובן, יש אנשים שכשהם מתחילים להאמין באל, הם עשויים להתייחס לדברים כאלה כעוצמתיים ומרשימים, מתוך מחשבה שאנשים צריכים להיות בעלי עמוד שדרה ונחישות. אך כיצד אתם מתייחסים למילים הללו, לאחר שהאמנתם עד כה? האם אנשים כאלה אינם ארכי-מלאכים? האין הם שטנים? אתה יכול להתווכח עם כל אחד, אך לא עם האל. אל לך לעשות דבר כזה, או אפילו לחשוב לעשות זאת. ברכות באות מהאל: הוא נותן אותן למי שהוא רוצה. גם אם אתה עומד בתנאים לקבלת ברכות והאל לא מעניק לך אותן, עדיין אל לך להתווכח עם האל. היקום כולו והאנושות כולה נמצאים תחת שלטונו של האל; האל מקבל את ההחלטות. כיצד אתה, בן אנוש קטנטן, יכול להעז להתווכח עם האל? איך אתה יכול להפריז כל כך בהערכת יכולותיך? מדוע שלא תתבונן במראה כדי לראות מי אתה? האם אינך מתגרה במוות בכך שאתה מעז לזעוק נגד הבורא ולהתעמת איתו בדרך זו? "אם ביום מן הימים לא נקבל ברכות, נלך לרקיע השלישי ונתווכח עם האל" זו אמירה שזועקת בגלוי נגד האל. איזה מין מקום הוא הרקיע השלישי? זה המקום שבו האל שוכן. להעז ללכת לרקיע השלישי כדי להתווכח עם האל כמוהו כניסיון "למוטט" את שלטון האל! האין זה המצב? יש שישאלו: "מה זה קשור לצוררי משיח?" זה מאוד קשור אליהם, מכיוון שכל אלה שרוצים ללכת לרקיע השלישי כדי להתווכח עם האל הם צוררי משיח. רק צוררי משיח יכולים לומר דברים כאלה. מילים כאלה הן הקול שצוררי משיח מחזיקים עמוק בליבם. זו רשעותם. צוררי משיח אולי לא אומרים את הדברים האלה בגלוי, אך הם אכן שומרים את הדברים האלה בלבם, הם פשוט לא מעזים לחשוף אותם ולא מאפשרים לאיש לדעת עליהם. עם זאת, הרצונות והשאיפות בעומק ליבם בוערים כמו אש שלא ניתן לכבותה. מדוע זה? מפני שצוררי משיח לא אוהבים את האמת. הם לא אוהבים את הגינותו וצדקתו של האל, את שיפוטו וייסורו של האל, והם בהחלט לא אוהבים את כול יכולתו, את חוכמתו ואת ריבונותו של האל על כל הדברים. הם לא אוהבים אף אחד מהדברים האלה – הם שונאים אותם. אם כך, מה הם אוהבים? הם אוהבים מעמד ואכפת להם מתגמולים. הם אומרים: "יש לי כישורים, כישרונות ויכולות. אני עובד למען הכנסייה ולכן האל חייב לתגמל אותי ולהעניק לי גמולים!" האם הם לא בצרות? האין זו התגרות במוות? האין זו קריאת תיגר ישירה נגד האל? האם זה לא נקרא לאתגר את הבורא? הם מעזים לכוון את ראשי החיצים שלהם ישירות אל האל, אל הבורא – זהו דבר שרק הארכי-מלאך, השטן, מסוגל לעשות. אם באמת יש אנשים עם השקפות כאלה, שמסוגלים לפעול כך, אזי אין ספק שהם צוררי משיח. על פני האדמה, רק צוררי משיח מעזים להתנגד לאל בגלוי ולשפוט אותו כך. יש שיאמרו: "צוררי המשיח שראינו לא היו כה חסרי רסן או חצופים". יש להתייחס לכך על פי ההקשר והסביבה שבהם נמצאים צוררי משיח. איך הם מעזים לשלוף את הסכינים שלהם כשטרם השיגו כוח וביססו את עצמם באופן מלא? צוררי משיח יודעים להמתין להזדמנות המתאימה, לחכות לרגע המתאים כדי להתקומם. כאשר הם יזכו בהכרה, הסכינים שלהם ייחשפו לחלוטין. אף על פי שיש צוררי משיח שמסתירים היטב את פרצופם האמיתי כאשר הם חסרי מעמד, ועל פני השטח לא ניתן להבחין בבעיות לגביהם, ברגע שהם זוכים במעמד ומבססים את עצמם, רשעותם וכיעורם נחשפים לחלוטין. הם כמו אנשים מסוימים שאין להם את מציאות-האמת. כשאין להם שום מעמד, הם יכולים רק להתמסר לגיזום בעל כורחם, והם לא מתריסים בלבם. עם זאת, אם הם יהפכו למנהיגים או לעובדים ויזכו ליוקרה מסוימת בקרב אנשיו הנבחרים של האל, אזי כאשר ייגזמו, סביר מאוד שהם יחשפו את זהותם האמיתית ויתחילו להתווכח עם האל ולזעוק נגדו. הדבר דומה לאופן שבו אנשים מסוימים מבצעים היטב את חובותיהם ובנסיבות רגילות אין להם תלונות, אך אם הם מתמודדים עם סרטן ומותם מתקרב במהירות, סביר מאוד שהם יחשפו את האני האמיתי שלהם. הם יתחילו להתלונן על האל, להתווכח איתו ולזעוק נגדו. צוררי משיח, קבוצה זו של אנשים, סולדים מהאמת ושונאים אותה, והם לעולם לא מיישמים את האמת בפועל. מדוע, אם כן, גם לאחר שהם נחשפים ומתגלים, הם עדיין מוכנים לעבוד בכנסייה, ואפילו להיות אחרוני המאמינים? מה קורה כאן? יש להם מטרה: הם אף פעם לא מוותרים על כוונתם לקבל ברכות. הלך הרוח שלהם הוא: "אני אתפוס את חבל ההצלה האחרון הזה. אם לא אוכל לקבל ברכות, לעולם לא אניח לאל. אם אני לא יכול לקבל ברכות, אזי האל הוא לא אלוהים!" איזה מין צביון הוא זה? להעז להתכחש לאל בחוצפה ולזעוק נגדו – זוהי רשעות. כל עוד יש להם תקווה, ולו הקטנה ביותר, לזכות בברכות, הם יישארו בבית האל וימתינו לברכות האלה. כיצד ניתן להתייחס לכך? הם כמו הפרושים, תמיד מעמידים פנים שהם טובים – האין הכוונה והמטרה מאחורי זה ברורות מאליהן? לא משנה כמה טובה נראית התנהגותם כלפי חוץ, לא משנה כמה הם סובלים כלפי חוץ, אף פעם הם לא מיישמים את האמת בפועל, הם לא מחפשים את האמת כשהם פועלים, והם לא מתפללים לאל ולא מחפשים את כוונותיו. הם לא עושים אף פעם דברים שהאל אוהב. במקום זאת, הם עושים את מה שהם מוכנים לעשות ואת מה שהם אוהבים, וחותרים רק לכך ששאיפותיהם ורצונם לקבל ברכות יתקיימו. האם עקב כך הם לא ייקלעו לצרות? האין הדבר חושף את מהותם של צוררי משיח? מה שצוררי משיח אוהבים והדברים שאליהם הם חותרים, פשוט מייצגים את צביונם השטני. הם מתייחסים למה שהם אוהבים ולמה שהם חותרים אליו כאל דברים חיוביים שֶׁמְּרַצִּים את האל, ומנסים לגרום לו לקבל אותם ולברך אותם. האם הדבר עולה בקנה אחד עם עקרונות-האמת? האין זו התנגדות לאל והתייצבות נגדו? צוררי משיח מנסים לעשות עסקאות עם האל על כל צעד ושעל. הם משתמשים בסבלם ובמחיר שהם משלמים כדי לדרוש מהאל גמול וכתרים, כדי לקבל בזכותם יעד טוב. אך האם הם לא טועים בחישוב? לאור התנגדות כזו לאל, איך ייתכן שהם לא ייענשו על ידו? זה מה שמגיע להם על חטאיהם. זהו הגמול.

היה פעם צורר משיח שידע מעט על אומנות השירה והריקוד, ובאותו זמן סידרו שהוא ילמד ויוביל את האחים והאחיות במקהלה. האחים והאחיות האלה היו צעירים, ורובם לא האמינו באל במשך זמן רב; הם פשוט היו נלהבים ומוכנים לבצע את חובותיהם, ותו לא, אך הם לא הבינו את האמת, ולחלקם לא היה אפילו בסיס לכך. כאשר צורר המשיח הזה עבד, הוא הדריך אותם לחוות את התחושה של עבודת רוח הקודש, וגרם להם לחוות את ההבדל בין הרגשת נוכחותו של האל לזו של היעדרה – הוא תמיד גרם להם להסתמך על תחושותיהם. הוא לא הבין את האמת, ולא היה לו ניסיון אמיתי, אך כך הוא הטעה והוליך שולל את האחים ואת האחיות על סמך תפיסותיו ודמיונותיו. העליון ידע שאין לו את מציאות-האמת, וביקש ממנו ללמד ולהסביר את האומנות בלבד. מילוי היבט זה של חובתו היה נחשב כשלעצמו כהולם וכמימוש של אחריותו. אך הוא עדיין רצה "לשתף על האמת", ולגרום לאנשים לתפוס את תחושותיהם ולהסתמך עליהן. בהתנהגותו זו, האם לא היה עולה בידו בקלות להביא אנשים לתחושה על-טבעית של עבודתה של רוח רעה? זה מסוכן מדי! ברגע שרוח רעה מנצלת הזדמנות כזו ומשתלטת על אדם, האדם הזה נהרס. במהלך תקופת ההכשרה, הוא הורה לאנשים האלה להתפלל, ולאחר שהתפללו, הוא גרם להם לראות כיצד רוח הקודש פועלת, ולהבחין אם הם מזיעים, בוכים או חשים בגופם תחושות אחרות. הוא הדגיש את הדברים האלה, אך במציאות, הדברים האלה כבר הוסברו בצורה ברורה מספיק. יש אמיתות כה רבות, אך הוא לא שיתף עליהן, לא הוביל את האנשים האלה לאכול ולשתות את דברי האל, ולא טיפל כראוי בעבודתו. הוא לא הרשה לאחים ולאחיות ליצור כוריאוגרפיה לריקודים, ובמקום זאת הוא איפשר לכולם לרקוד על הבמה כאוות נפשם, לאלתר כראות עיניהם, והוא אפילו אמר: "זה בסדר, האל מוביל אותנו, ולכן אנחנו לא מפחדים, רוח הקודש פועלת!" צורר המשיח הזה לא הבין את האמת, ולכן הוא עשה תמיד דברים טיפשיים. לאחים ולאחיות לא הייתה כל יכולת הבחנה, ולכן הם הקשיבו לו והחלו להתפלל: "אלוהים, עבוד בבקשה, אלוהים, עבוד בבקשה..." הם השתדלו כמיטב יכולתם להתפלל "בכל לבם", ואפילו בכו אחרי שהתפללו, ואז הם עלו לבמה ורקדו ריקודים מאולתרים. אלה שעמדו סמוך לבמה וצפו בהם, הרגישו שהאווירה נהדרת ושרוח הקודש עושה עבודה עוצמתית! הם בכו כשהביטו ברוקדים, כאילו הרגישו את עבודתה של רוח הקודש. בסופו של דבר, האנשים האלה תיעדו את כל הדברים הללו וצילמו עבורי תמונות. בתמונות נראו חלק מהאנשים בוכים בעיניים עצומות, ולמרות שהיה זה אמצע החורף, פניהם היו אדומות מהחום. ראיתי שצרות מתקרבות, ושהוא עומד להרוס את האנשים האלה. הוא התבקש רק ללמד את אומנות הריקוד, והוא לא הבין דבר מהאמת. הוא פשוט פעל באופן עיוור על סמך דמיונותיו, מתוך רצון למצוא את התחושה של עבודת רוח הקודש. האם העבודה של רוח הקודש היא עניין של תחושות? אתה צריך להבין את האמת – זה אמיתי. תחושות לבדן הן ריקות וחסרות תועלת. האם אתה יכול להבין את האמת ואת כוונותיו של האל על סמך תחושותיך? בהחלט לא. אינך צריך לחפש תחושה, אתה צריך לחפש רק את העקרונות ואת כוונותיו של האל על סמך דברי האל, ואז להשוות אותם לדברים שפוקדים אותך – זה מעשי מאוד, ולאט לאט תבין את האמת. כשתיישם בפועל בהתאם לדברי האל, רוח הקודש תתחיל לעבוד באופן טבעי. אפילו אם רוח הקודש לא תעבוד, אזי מכיוון שיישמת בפועל על פי דברי האל, האל יזהה אותך כחסיד שלו – דבר זה כה מעשי והוא הדבר האמיתי ביותר. צורר המשיח הזה לא שיתף בדרך זו, אלא עודד ללא הרף את האנשים האלה לחפש תחושות, לחפש דברים כמו אותות ומופתים וחלומות. היה זה הדיוט חסר הבנה רוחנית, שהוביל קבוצה של ילדים טיפשים ובורים לעשות דברים מגוחכים. האנשים בתמונות בכו והתייפחו. מה הדבר מייצג? הוא לא מייצג דבר, אך יש משהו שמסביר את טבעם של מעשיו. צורר המשיח הזה צילם את כל הדברים האלה ותייג אותם כ"פרטים של עבודת האל". מה היו אותם "פרטים"? האנשים האלה לא הבינו את האמת, הם חיפשו את התחושה של עבודת רוח הקודש ואלתרו ללא סיבה מוצדקת, ובכל פעם שהם רקדו זה היה שונה, מפני שבכל פעם התחושה הייתה שונה, וה"הובלה" של האל הייתה שונה – אלה היו ה"פרטים". מה עוד כללו אותם "פרטים"? צורר המשיח אמר גם שהם היו התוצאות של עבודת רוח הקודש. כשהוא אמר זאת, התלהבותם של האחים והאחיות התעוררה, כאילו אמונתם ושיעור קומתם גדלו לפתע באופן משמעותי. מדוע הוא אמר "פרטים"? מאין הגיעה המילה "פרטים"? פעם הזכרתי את הפרטים של עבודת האל. למה מתייחסים הפרטים האלה? הם תוצאות הפעולה של האל על אנשים, שאותן אדם יכול להבין ולתפוס, והן לא על-טבעיות ולא מעורפלות. הן משהו שאתה יכול להרגיש. זהו השלב שבו האל פעל עליך רבות, אמר לך דברים רבים, השקיע מאמצים קפדניים, ובכך שינה את דרך קיומך, את השקפותיך על דברים, את הגישה שאתה מטפח בעת עשיית דברים, את גישתך כלפי האל וכן חלקים אחרים בך. כלומר, אלה הם הרווחים והפירות של עבודת האל – זו הכוונה במילה פרטים. גם צורר המשיח הזה כינה את הדברים שהוא עשה "פרטים". אם נניח בצד לעת עתה את טבעם של הדברים האלה, מה אתם יכולים להבין רק מניתוח הביטוי הזה? האל פועל על אנשים, והוא אומר שאנשים יראו את פרטי העבודה שהוא מבצע בהם, אך צורר המשיח הזה הוביל את כולם להשתולל בטירוף והוא סיבך הכול, אך גם הוא כינה זאת "פרטים" – מה הוא ניסה לעשות? (הוא רצה להיות שווה לאל.) נכון. מאין הגיע השימוש שלו במונח "פרטים"? הוא נבע מרצונו להיות שווה לאל ולחקות את האל. כשהוא השתמש במונח הזה, הוא התכוון: "האל עובד בפרטי פרטים, וגם אני מוביל את קבוצת האנשים הזו לעשות דברים בפרטי פרטים". המגדיר עבור "פרטים" הוא "עבודת האל", אך למעשה, בלבו הוא ייחס לעצמו את תוצאות פרטי העבודה של רוח הקודש, וזה מה שצוררי משיח עושים. בכל פעם שיש הזדמנות להימצא באור הזרקורים, בכל פעם שיש שביב של הזדמנות, הם לא מוותרים עליה; הם יתחרו באל על אנשים. על איזה סוג של אנשים הם מתחרים? חלקם לא מבינים את האמת, הם לא יכולים להבחין באנשים על פי עקרונות-האמת, והם טיפשים ובורים; חלקם לא חותרים אל האמת, והם אוהבים לנהות אחר ההמון ולפעול באופן עיוור כלפי חוץ; ויש גם כאלה שהם מאמינים חדשים ויש להם בסיס רדוד – הם עדיין לא מבינים מהי אמונה באל, וצוררי משיח מוליכים אותם שולל. התנהגות זו הופסקה מאוחר יותר, בדיוק בזמן. העובדה שהיא הופסקה אינה חריגה במיוחד, אך המשמעות היא שאכן הדברים המטופשים שצורר המשיח עשה נחשפו בבת אחת. כשכולם שיתפו ונזכרו, הם אמרו: "לפני שצורר המשיח הזה הגיע, למרות שלפעמים לא הצלחנו למצוא את דרכנו מבחינת ההיבטים המקצועיים והטכניים של השירה, כששרנו, הרגשנו שאנחנו יכולים להרגיש זאת בלבנו, ושאנחנו יכולים לשיר כל מילה מתוך לבנו. לאחר שהוא בא ודיבר על כמה תיאוריות מקצועיות, כולנו הרגשנו מיובשים ולא רצינו לשיר יותר, כי לא יכולנו להתענג על מה שהאל אמר בכל מילה – לא יכולנו להרגיש את האל". האם האנשים האלה לא היו בצרות? ברגע שצוררי משיח שולחים את ידיהם כדי לפעול, תוצאות פעולותיהם הן שאנשים לא יכולים יותר להרגיש היכן האל נמצא, והם לא יודעים כיצד לפעול כראוי. הם מאבדים את העשתונות. כאשר אנשים לא מסוגלים להרגיש את האל, האם הם עדיין יכולים למלא את חובותיהם? האם הם עדיין יכולים לעשות דברים נאמנה על מנת להעיד למען האל? לאחר שהשטן השחית את בני האדם, הם פיתחו תכונה מסוימת, שהיא אהבתם לנהייה אחר ההמון. הם כמו זבובים: לא חייבת להיות מטרה ברורה, כל עוד יש מנהיג, אנשים אחרים יצטרפו אליהם בהשתטות עיוורת, כי כך זה תוסס יותר, וכשהם מתנהגים כך הם לא צריכים להגביל את עצמם, אין בסיס למעשיהם, ואף אחד לא פועל לפי עקרונות. הם לא צריכים להתפלל או לחפש, הם לא צריכים להיות חסודים או שקטים; כל עוד יש להם ראשים והם יכולים לנשום, הם יכולים לפעול כך. האין זה פחות או יותר כמו בעלי חיים? מכיוון שלבני אדם מושחתים יש תכונה כזו, קל להוליך אותם שולל, אך אם אתה מבין את האמת ויכול להבחין בדברים האלה, לא יוליכו אותך שולל בקלות כזו. לאחר שצורר המשיח הזה נחשף, כולם ניתחו את הדברים המטעים שהוא אמר ואת הטקטיקות שבהן הוא השתמש כדי לפעול כך, והשוו אותם לדברי האל. הם הבינו שהבחור הזה היה ממש טוב בהטעיית אנשים, שהוא הכניס אנדרלמוסיה בדברים, ולמרות שנראה היה שהוא מוביל אותם לעשות דבר מרשים למדי, ונראה היה כאילו שהם מרגישים את העבודה רבת העוצמה של רוח הקודש, במציאות, הם כלל לא היו מסוגלים להרגיש את האל. על פני השטח נראה היה שכולם אחוזי להט, ושאמונתם ושיעור קומתם צמחו לפתע; אך במציאות זו הייתה אשליה, זו הייתה עבודתה של רוח רעה. הנסיבות העל-טבעיות האלה הופיעו, ולכן רוח הקודש לא פעלה. במשך פרק זמן מסוים לאחר מכן, כולם היו מסוגלים להבחין בצורר המשיח באמצעות שיתוף על האמת, ואט אט מצבם חזר להיות רגיל. צורר המשיח הוליך שולל את האנשים האלה, והם התרחקו ממני. כשדיברתי, האנשים האלה הסתכלו עליי כאילו אני אדם לא מוכר, הם לא רצו לענות על שאלותיי, ומיד הפכנו לזרים. לפני שצייתו למשהו, הם חיכו שצורר המשיח ידבר; הם הקשיבו לכל מה שצורר המשיח אמר, וכל מה שהוא אמר ייצג אותם. לכן, לאנשים האלה לא הייתה שום זכות דיבור, אך הם היו מוכנים לכך שלא תהיה להם זכות דיבור; הם חיכו שהוא ידבר והוא שלט בהם. רוחות רעות וצוררי משיח עושים דברים כאלה כדי להטעות אנשים.

ניתן לבטא במילים ברורות דברים מרושעים מסוימים ולנתח אותם, אך על דברים אחרים ניתן לומר רק שרוחות רעות פועלות בתוכם ולא ניתן לבטא אותם במילים ברורות, אלא להבחין בהם רק על סמך תחושותיך או על סמך האמיתות שאתה מבין ועל סמך חוויותיך. ההבחנה בצורר המשיח הזה והטיפול בו בוצעו במהירות, וחיי הכנסייה חזרו למסלולם. לאחר מכן, כאשר שיתפו על האירוע הזה, כולם חשו פחד מתמשך. הם אמרו, "זה היה ממש מסוכן! ה'פרטים' כביכול של צורר המשיח הזה הזיקו לנו כל כך עד שהוא כמעט הרס אותנו". לכן, עליכם ללמוד להבחין בצוררי משיח. אם לעולם לא תתייחס ברצינות להבחנה בצוררי משיח, תהיה בסכנה, ומי יודע מתי או באיזו הזדמנות הם יוליכו אותך שולל. אתה עלול אפילו לנהות אחר צורר משיח באופן מבולבל מבלי לדעת מה קורה. באותה עת, לא תרגיש שיש דבר מה לא בסדר בכך ואפילו תרגיש שמה שצורר המשיח הזה אומר הוא נכון – כך תלך שולל מבלי להבין זאת. העובדה שמוליכים אותך שולל מוכיחה שאתה בוגד באל, ואז לאל לא תהיה שום דרך להושיע אותך. יש אנשים שבדרך כלל מתפקדים היטב, אך לזמן מה צוררי משיח מטעים אותם, והכנסייה מחזירה אותם בסופו של דבר באמצעות מניעה ושיתוף. עם זאת, יש כאלה שלא משנה כיצד משתפים איתם על האמת, הם לא חוזרים והם נעשים נחושים ללכת עם צוררי המשיח – האין הם נהרסים לגמרי אז? הם מסרבים בתוקף לחזור, והאל לא מבצע בהם עוד עבודה. יש כאלה שאין להם יכולת הבחנה, והם מרחמים על אנשים כאלה ואומרים: "האדם הזה די הגון: הוא האמין באל במשך שנים רבות, הוא זנח דברים והשקיע מעצמו; הוא נהג לבצע את חובתו באופן נאמן למדי, אמונתו באל הייתה גדולה והוא היה מאמין אמיתי – האם אנחנו לא צריכים לתת לו הזדמנות נוספת?" האם השקפה זו נכונה? האם היא תואמת את האמת? אנשים יכולים לראות רק את חיצוניותו של אדם אחר, אך לא יכולים לראות את לבו. הם לא יכולים לראות בבירור איזה מין אדם הוא באמת, או איזה סוג של מהות יש לו. הם חייבים להיות איתו בקשר או להתבונן בו במשך פרק זמן מסוים, וכדי שאנשים יוכלו לראות את האדם הזה לאשורו, צריכים להיקרות על דרכו מאורעות שחושפים אותו. יתר על כן, אם תנסה לעזור לאנשים האלה מתוך טוב לבך, אך הם לא ישנו את דרכם ולא משנה כמה תשתף איתם, לא תדע מה הסיבה העומדת מאחורי כל זאת. במציאות, האל כבר ראה את האנשים האלה לאשורם ונפטר מהם. מדוע האל נפטר מהם? הסיבה הפשוטה ביותר היא שחלק מצוררי המשיח הם ללא ספק רוחות רעות, וניתן לסווגם כצוררי משיח שרוחות רעות פועלות בהם. אם אנשים ינהו אחריהם למשך פרק זמן מסוים, תהיה אפלה בלבם והם ייחלשו עד כדי כך שהם יתמוטטו, מה שמוכיח שהאל ויתר עליהם זה מכבר. לאל יש צביון צודק והוא שונא את השטן. מכיוון שהאנשים האלה נוהים אחר השטן ואחר רוחות רעות, האם האל עדיין יכול לזהות אותם כחסידים שלו? האל קדוש והוא מתעב רוע. הוא לא רוצה את אלה הנוהים אחר רוחות רעות; אפילו אם אחרים חושבים שהם אנשים טובים, הוא לא רוצה אותם. מה פירוש הדבר שהאל מתעב רוע? על מה מעיד "תיעוב רוע"? הקשיבו למה שאומר עכשיו ותבינו. החל מהרגע שבו האל בוחר אדם, עד שאדם זה יכיר בכך שהאל הוא אמת, צדק, חוכמה ושהוא כל-יכול, שהוא האחד והיחיד – לאחר שהוא יבין את הדברים האלה, ולאחר שהוא יחווה חוויות מסוימות, תהיה לו עמוק בלבו הבנה בסיסית לגבי צביונו ומהותו של האל, לגבי תכונות האל ומהותו, והבנה בסיסית זו תהפוך לאמונתו. הדבר גם יניע אותו לנהות אחר האל, להשקיע מעצמו למען האל ולבצע את חובתו. כאשר הוא ירכוש ניסיון, יבין את האמת, והבנת צביונו של האל והכרתו את האל ישתרשו בלבו – כשהוא יהיה ניחן בשיעור קומה זה – הוא לא יתכחש לאל. אך אם לא יהיה לו ידע אמיתי על המשיח, על האל המעשי, ואם הוא יהיה מועד לסגוד לצורר משיח ולנהות אחריו, הוא עדיין בסכנה. הוא עלול עדיין להפנות את גבו למשיח המתגלם בבשר כדי לנהות אחר צורר משיח מרושע. זו תהיה התכחשות גלויה למשיח וניתוק קשרים עם האל. המשמעות הסמויה של הדבר היא: "אינני נוהה יותר אחר האל – אני נוהה אחר השטן. אני אוהב את השטן ואני מוכן לשרת אותו; אני מוכן לנהות אחר השטן. לא משנה איך הוא מתייחס אליי, איך הוא הורס, רומס, דורס ומשחית אותי, אני יותר ממוכן לכך. לא משנה כמה האל צודק וקדוש, לא משנה כמה אמת הוא מבטא, אינני מוכן לנהות אחריו. אני סולד מהאמת. אני אוהב תהילה, מעמד, גמולים וכתרים; גם אם לא אוכל להשיג אותם, אני אוהב אותם". ממש כך הוא נוהה אחר אדם שאין לו שום קשר אליו, הוא מסתלק עם צורר משיח שמתנגד לאל. האם האל עדיין היה רוצה אדם כזה? בוודאי שלא. האם הגיוני שהאל לא ירצה אותו? הגיוני עד מאוד. אתה יודע מדוקטרינה שהאל הוא אלוהים שמתעב רוע, ושהוא קדוש. אתה מבין את הדוקטרינה הזו, אך האם אתה יודע כיצד האל מתייחס לאנשים כאלה? אם האל דוחה מישהו בתיעוב, הוא יוותר עליו ללא היסוס. האם פני הדברים אינם כפי שאני אומר? (אכן, כן.) כך הם פני הדברים. אם כן, האם ויתור של האל על אדם כזה פירושו שיש לו לב אכזר? (לא.) לאל יש עיקרון במעשיו. אם אתה יודע מיהו האל, אך אינך רוצה לנהות אחריו – אם אתה יודע מיהו השטן, אך אתה מתעקש לנהות אחריו – האל לא יכפה עליך. קדימה, לך בעקבות השטן לנצח. אל תחזור; האל מוותר עליך. כיצד ניתן להבין את צביונו של האל? צביונו של האל צודק וקדוש, ובצביונו קיים אלמנט שמתעב רוע. במילים אחרות, כיציר בריאה, אם אתה מוכן להיות מושחת, מה עוד האל יכול לומר? האל לעולם לא כופה על אנשים לעשות דברים שהם לא מוכנים לעשות. הוא לעולם לא כופה על אנשים לקבל את האמת. אם אתה רוצה להיות מושחת, זו בחירתך האישית – בסופו של דבר, אתה הוא זה שתישא בתוצאות ותוכל להאשים רק את עצמך. אין עוררין על עקרונותיו של האל בנוגע להתמודדות עם אנשים, ולכן, אם טוב לך עם השחיתות, סופך הבלתי נמנע הוא להיענש. אין זה משנה כמה שנים נהית אחר האל; אם אתה רוצה להיות מושחת, האל לא יכפה עליך להכות על חטא. אתה הוא זה שמוכן לנהות אחר השטן, ללכת שולל ולהיהרס על ידי השטן, ולכן, בסופו של דבר, אתה הוא זה שיהיה חייב לשאת בתוצאות. יש אנשים שמרחמים על אנשים כאלה ומבזבזים לריק את טוב ליבם על סיוע להם, אך לא משנה כמה דוחקים בהם, הם לא יחזרו לאחור. מה קורה כאן? העובדה היא שהאל לא מושיע אדם כזה; הוא לא רוצה אותו. מה אדם יכול לעשות בקשר לכך? זהו ההיגיון הבסיסי. אך כשאנשים לא יכולים להבין מצב באופן ברור, עליהם לעשות את מה שהם אמורים לעשות, ולבצע את המחויבויות ואת האחריות שעליהם לבצע. באשר לתוצאות של ביצוע המשימות האלה, עליהם לשאת את עיניהם למנהיגותו של האל. האם באמצעות הפרטים האלה שעליהם דיברתי לא הגעתם להבנה כלשהי לגבי הביטוי "האל הוא אלוהים שמתעב רוע"? זהו היבט אחד של העניין, שהאל לא רוצה את האנשים הנגועים על ידי רוחות רעות. מהי הסיבה לכך שהאל לא רוצה אותם? אם בחרת בשטן, איך ייתכן שהאל עדיין ירצה בך? אם בחרת בשטן, איך ייתכן שהאל עדיין ירחם עליך ויעורר את לבך כדי לגרום לך לחזור? האם האל מסוגל לעשות זאת? הוא יותר ממסוגל, אך הוא בוחר שלא לעשות את העבודה הזו משום שצביונו צודק ומשום שהוא אלוהים שמתעב רוע.

בפעם הקודמת השיתוף שלנו התמקד באופן שבו הביטוי העיקרי של מהותם המרושעת של צוררי משיח הוא העוינות והתיעוב שלהם כלפי כל הדברים והאמיתות החיוביים. היום אני משתף מנקודת מבט אחרת והיא, שצוררי משיח אוהבים כל דבר שמנוגד לדברים חיוביים. ומהו הדבר? (דברים שליליים.) כן, אלה דברים שליליים, כלומר, כל דבר שמנוגד לאמת, סותר אותה ולא מסכים איתה. צוררי משיח לא אוהבים דברים חיוביים, ולכן, חייב להיות משהו שהם אוהבים, נכון? ומה הם אוהבים? הם אוהבים תחבולות ושקרים, כמו גם מזימות, התנכלויות וטקטיקות. האם יש צוררי משיח שקוראים בזמנם החופשי את שלושים ושש האסטרטגיות? אני מתאר לעצמי שכן. האם אתה חושב שאני קורא את שלושים ושש האסטרטגיות? אני לא קורא אותן. אני לא לומד אותן. מה הטעם לקרוא אותן? קריאתן גורמת לי להרגיש שאט נפש ובחילה. כיצד אתם מרגישים אחרי שאתם קוראים את שלושים ושש האסטרטגיות? האין הקריאה גורמת לכם לחוש עוד יותר שאט נפש מהאנושות המרושעת? האם אתם חווים את התחושה הזו? ככל שאתם קוראים זאת יותר, כך אתם מרגישים יותר שאט נפש. אתם מרגישים שהאדם הזה פשוט רע מדי! האם כדאי להשתמש באסטרטגיות עבור כל דבר קטן, להתאמץ כל כך, לא להיות מסוגל לישון בלילה או לאכול ביום, ולאמץ את המוח כדי להבין איך להילחם? צוררי משיח מסוימים עשויים ללמוד בזמנם החופשי את שלושים ושש האסטרטגיות, ולהפעיל את שכלם נגד אדם אחר ונגד האל. הם נהנים משקרים, מתחבולות, ממזימות, מהתנכלויות וכן מטקטיקות ומאסטרטגיות – אך האם הם אוהבים את ההגינות ואת הצדק של האל? מהו ההפך מהגינות וצדק? (רשעות וכיעור.) רשעות וכיעור. הם אוהבים דברים מכוערים, כל דבר שיש בו עוולה ושהוא לא הוגן, כל מה שלא צודק ולא ראוי. לדוגמה, חתירה של אנשים אל האמת היא סיבה מוצדקת – כיצד צוררי משיח מגדירים זאת? הם אומרים: "מי שחותר אל האמת הוא טיפש! מה הערך של לחיות חיים, אם אדם לא חי אותם כפי שהוא רוצה? אנשים חייבים לחיות למען עצמם, ובאשר לאלה שחיים למען האמת ולמען צדק, כל האנשים האלה טיפשים!" זו נקודת המבט שלהם. אם כן, האם הם מסוגלים לעשות דברים צודקים? הם לא מסוגלים. האם הם יכולים לקום ולהשמיע את קולם כאשר מתעוררים דברים בכנסייה שמפריעים לעבודת הכנסייה ומשבשים אותה? לא רק שהם לא קמים, בסתר ליבם הפורענות הזו משעשעת ומשמחת אותם – הם תפוחים רקובים. אף פעם הם לא חרדים לגבי עניינים הקשורים לעבודת בית האל, ואף פעם הם לא קמים ועושים דבר כלשהו כדי להגן על אנשיו הנבחרים של האל. אלה שבסתר לבם מרגישים משועשעים ומתבדחים על בית האל כשהם רואים אנשים רעים שעושים מעשים רעים, ואנשים רעים שנוהגים בכנסייה ברודנות – איזה מין אנשים הם? הם אנשים רשעים. אם כך, איזה מין אנשים הם מנהיגים שמסוגלים לתת מחסה לאנשים הרעים האלה? הם צוררי משיח. הם לא ייתנו לפגוע באינטרסים האישיים שלהם, אבל הם לא ממצמצים בעיניהם כשהאינטרסים של הכנסייה נפגעים, והם כלל לא עצובים. מאחורי דלתיים סגורות הם אפילו שמחים שהם לא הפסידו כלום. זוהי רשעותם של צוררי משיח.

זה עתה דיברנו על האופן שבו צוררי משיח סולדים מהאמת, כיצד הם אוהבים דברים לא צודקים ומרושעים, חותרים אל אינטרסים ואל ברכות, לעולם לא מוותרים על כוונתם ורצונם לזכות בברכות, ותמיד מנסים לעשות עסקאות עם האל. אם כן, כיצד יש להבחין בעניין זה ולסווג אותו? אם היינו אומרים שמדובר בהעדפת הרווח על פני כול, זה יהיה מתון מדי. כמו שפאולוס הכיר בכך שיש קוץ בבשרו, ושעליו לעבוד על מנת לכפר על חטאיו, אך בסופו של דבר, הוא עדיין רצה לזכות בעטרת הצדקה. מהו טבעו של הדבר הזה? (רשעות.) זהו סוג של צביון מרושע. אבל מהו טבעו של הדבר? (לעשות עסקאות עם האל.) יש לו את הטבע הזה. הוא חיפש רווח בכל דבר שעשה, והתייחס לכל דבר כאל עסקה. יש אמרה בקרב הכופרים: "אין דבר כזה ארוחת צהריים בחינם". גם צוררי משיח מחזיקים בהיגיון הזה וחושבים: "אם אעבוד עבורך, מה תיתן לי בתמורה? אילו יתרונות אני יכול להשיג?" כיצד יש לסכם את הטבע הזה? להיות מוּנָע על ידי רווחים, להציב את הרווח לפני הכול, ולהיות אנוכי ומתועב. זוהי מהות טבעם של צוררי משיח. הם מאמינים באל אך ורק במטרה להשיג רווח וברכות. אפילו אם הם סובלים סבל מסוים או משלמים מחירים מסוימים, הכול נועד כדי לעשות עסקה עם האל. כוונתם ורצונם לקבל ברכות וגמולים הם עצומים, והם נאחזים בכך בחוזקה. הם לא מקבלים אף אחת מהאמיתות הרבות שהאל מבטא, ובלבם הם תמיד חושבים שאמונה באל נועדה רק כדי לזכות בברכות ולהבטיח יעד טוב, שזהו העיקרון הגבוה ביותר וששום דבר לא יכול להתעלות עליו. הם חושבים שאנשים לא צריכים להאמין באל, אלא כדי לזכות בברכות, ושאם האמונה באל לא הייתה למען ברכות, לא היו לה משמעות או ערך, שהיא הייתה מאבדת את משמעותה ואת ערכה. האם רעיונות אלה הוחדרו לצוררי משיח על ידי מישהו אחר? האם הם נובעים מחינוך או מהשפעה של מישהו אחר? לא, הם נקבעים על ידי מהות הטבע הטמונה בצוררי משיח, וזה משהו שאף אחד לא יכול לשנות. למרות שהאל בהתגלמותו אומר כיום דברים כה רבים, צוררי משיח לא מקבלים אף אחד מהם, אלא במקום זאת, מתנגדים להם ומגנים אותם. מטבעם הם סולדים מן האמת ושונאים אותה, וטבע זה לא יכול להשתנות לעולם. אם הם לא יכולים להשתנות, על מה מעיד הדבר? הדבר מעיד על כך שטבעם מרושע. אין זה עניין של חתירה אל האמת או אי-חתירה אל האמת; זהו צביון מרושע, זוהי זעקה חצופה נגד האל והתנגדות לאל. זוהי מהות טבעם של צוררי משיח; זהו פרצופם האמיתי. מכיוון שצוררי משיח מסוגלים לזעוק בחוצפה נגד האל ולהתנגד לו, מהו צביונם? זהו צביון מרושע. מדוע אני אומר שהוא מרושע? צוררי משיח מעזים להתנגד לאל ולזעוק נגדו למען קבלת ברכות, ולמען תהילה, רווח ומעמד. מדוע הם מעזים לעשות זאת? עמוק בלבם יש כוח, צביון מרושע ששולט בהם, ולכן הם מסוגלים לפעול בלי נקיפות מצפון, להתווכח עם האל ולזעוק נגדו. עוד לפני שהאל אומר שהוא לא ייתן להם כתר, עוד לפני שהאל שולל מהם את יעדם, צביונם המרושע מתפרץ מתוך לבם והם אומרים, "אם לא תיתן לי כתר ויעד, אני אלך לרקיע השלישי ואתווכח איתך!" אלמלא צביונם המרושע, היכן הם היו מוצאים אנרגיה כזו? האם רוב האנשים יכולים לגייס אנרגיה כזו? מדוע צוררי משיח לא מאמינים שדברי האל הם האמת? מדוע הם נאחזים בעקשנות ברצונם לקבל ברכות? האין זו שוב רשעותם? (אכן, כן.) אותן ברכות שהאל מבטיח להעניק לאנשים הפכו לשאיפה ולרצון של צוררי משיח. הם נחושים לזכות בהן, אך הם לא רוצים ללכת בדרכו של האל, והם לא אוהבים את האמת. במקום זאת, הם חותרים אל ברכות, גמול וכתרים. עוד לפני שהאל אומר שהוא לא יעניק להם את הדברים האלה, הם רוצים להתעמת עם האל. מה ההיגיון שלהם? "אם לא אצליח להשיג ברכות וגמולים, אתווכח אתך, אתנגד לך, ואומר שאתה לא האל!" האין הם מאיימים על האל בכך שהם אומרים דברים כאלה? האם הם לא מנסים למוטט אותו? הם אפילו מעזים להתכחש לריבונותו של האל על הכול. כל עוד מעשיו של האל לא עולים בקנה אחד עם רצונם, הם מעזים להכחיש שהאל הוא הבורא, שהוא האל האמיתי היחיד. האין זה צביונו של השטן? האין זו רשעותו של השטן? האם יש הבדל בין האופן שבו צוררי משיח מתנהגים לבין גישתו של השטן כלפי האל? ניתן לגמרי להשוות בין שתי גישות אלה. צוררי משיח מסרבים להכיר בריבונותו של האל על הכול, והם רוצים להשיג בכוח ברכות, גמולים וכתרים מידיו של האל. איזה מין צביון זה? על סמך מה הם רוצים לפעול ולתפוס דברים בצורה כזאת? איך הם יכולים לגייס אנרגיה כזו? כעת ניתן לסכם את הסיבה לכך: זוהי רשעותם של צוררי משיח. צוררי משיח לא אוהבים את האמת, אך הם עדיין רוצים לזכות בברכות ובכתרים ולקחת את הגמולים האלה בכוח מידיו של האל. האין זו התגרות במוות? האם הם מבינים שהם מתגרים במוות? (הם לא מבינים זאת.) ייתכן גם שיש להם תחושה קלושה שהשגת גמולים אינה אפשרית, ולכן הם אומרים תחילה אמירה כמו: "אם לא אוכל לקבל ברכות, אלך לרקיע השלישי ואתווכח עם האל!" הם כבר צופים שיהיה זה בלתי אפשרי עבורם לזכות בברכות. אחרי הכול, השטן מרים את קולו נגד האל כשהוא תלוי באוויר במשך שנים רבות, ומה האל נותן לו? הצהרתו היחידה של האל בנוגע לכך היא: "לאחר שהעבודה תסתיים, אשליך אותך לבור ללא תחתית. מקומך בבור ללא תחתית!" זוהי ה"הבטחה" היחידה של האל לשטן. האין זה מעוות שהוא עדיין משתוקק לגמולים? זו רשעות. המהות הטבועה בצוררי משיח היא התנגדות כלפי האל, וצוררי משיח עצמם אפילו לא יודעים מדוע זה המצב. ליבם מתמקד אך ורק בהשגת ברכות וכתרים. בכל פעם שדבר מה קשור לאמת או לאל, מתעוררים בתוכם התנגדות וכעס. זוהי רשעות. סביר להניח שאנשים רגילים לא יכולים להבין את תחושותיהם הפנימיות של צוררי משיח; הדבר קשה דיו לצוררי משיח. לצוררי המשיח יש שאיפות כה עצומות, הם אוצרים בתוכם אנרגיה מרושעת עצומה כל כך, ורצון כה גדול לקבל ברכות. ניתן לתאר אותם כמי שהתשוקה בוערת בהם. אך בית האל משתף ללא הרף על האמת – בוודאי כואב וקשה להם מאוד לשמוע אותה. הם גורמים לעצמם עוולות ומעמידים פנים כל כך הרבה כדי לסבול זאת. האין זה סוג של אנרגיה מרושעת? אם אנשים מן השורה לא היו אוהבים את האמת, חיי הכנסייה לא היו מעניינים אותם והם היו מרגישים אפילו תחושה של דחייה כלפיהם. הם היו מרגישים יותר סבל מאשר הנאה מקריאת דברי האל ומשיתוף על האמת. אם כך, כיצד יכולים צוררי משיח לשאת זאת? הסיבה לכך היא שרצונם לקבל ברכות כה עצום שהוא מאלץ אותם לגרום עוולות לעצמם ולסבול זאת בעל כורחם. יתר על כן, הם מתגנבים לבית האל כדי לשמש כמשרתיו של השטן, ומקדישים את עצמם לגרימת הפרעות ושיבושים לעבודת הכנסייה. הם מאמינים שזו שליחותם, ועד שישלימו את שליחותם של התנגדות לאל, הם מרגישים לא בנוח ושהם אכזבו את השטן. הדבר נקבע על ידי טבעם של צוררי משיח.

לצוררי משיח יש חיבה ברורה למעמד, וכולם יודעים זאת. עד כמה הם אוהבים מעמד? מהם הביטויים לכך? ראשית, הם מנצלים כל הזדמנות לטפס בסולם, בין אם באמצעות שיטות של התרפסות או של תחבולות, או על ידי עשיית דברים טובים כדי לכבוש את לבם של אנשים. בכל מקרה, בכל פעם שיש הזדמנות לטפס בסולם הם משתמשים בה. ברגע שהם משיגים מעמד, הם מוקירים אותו אפילו יותר מבעבר. כשאנשים רגילים משיגים מעמד, יש להם תחושת בושה והם מרסנים מעט את עצמם. יתר על כן, תפקידו של מנהיג או עובד בבית האל הוא חובה. זה לא מעמד או תואר רשמי, זו חובה. לפעמים האנשים הרגילים האלה עשויים לחשוף מעט מצביונם המושחת על ידי התרברבות, מתוך מחשבה שעכשיו הם בתפקיד רשמי. אנשים רגילים חושבים שמקובל במידת מה להתנהג כך מדי פעם, אך אם הם יעשו זאת באופן קבוע, הם ירגישו שאט נפש כלפי עצמם ויפחדו שאחיהם ואחיותיהם יבחינו בכך. יש להם כבוד ותחושת בושה, ולכן הם מרסנים מעט את עצמם. כשהם מבינים את האמת, הם בהדרגה מתחילים לייחס פחות חשיבות למעמד. איזו השפעה חיובית תהיה לכך, ואילו תוצאות טובות יביא הדבר? זה יאפשר להם לבצע את חובתם בשקט נפשי. לא משנה מהו תפקידם הנוכחי, הם יראו בכך חובה. מכיוון שהם נבחרו להנהיג, ומנהיגות היא עול וחובה בעת ובעונה אחת עבור אדם, ראשית עליהם להבין אילו דברים כלולים במסגרת חובה זו. כאשר אתה לא בתפקיד של מנהיג, אינך צריך לדאוג לעניינים מסוימים, ולא מוטל עליך באמת שום עול. אך כשאתה לוקח על עצמך תפקיד של מנהיג, עליך להבין כיצד לבצע היטב את משימותיך וכיצד לבצע את חובתך בהתאם לעקרונות ולסידורי העבודה של בית האל. אלה שחותרים אל האמת יכולים להתקדם בכיוון חיובי שכזה. אם כן, במונחים של אופן ההתייחסות למעמד, מה ההבדל בין צוררי משיח לבין אלה שחותרים אל האמת? צוררי משיח להוטים להשיג מעמד, חותרים אליו, מוקירים ומנהלים אותו. הם חושבים על מעמדם על כל צעד ושעל. מעמד הוא כמו סם החיים שלהם. אם אחרים לא מעריכים אותם, או אם הם אומרים בטעות משהו שאינו בסדר ואחרים מתנשאים עליהם, והם מאבדים את מקומם בלבם של אנשים אחרים, הם יחושו כל הזמן חרדה לגבי מעמדם ויהיו זהירים ביותר באופן שבו הם מתנהגים ומדברים. לא משנה איך תשתף על חתירה אל האמת, הם לא יוכלו להבין זאת. מהו הדבר היחיד שהם יכולים להבין? "איך אוכל לבצע היטב את ה'תפקיד' הזה ולהתנהג כמו נושא משרה רשמית?" יש לכך ביטויים ספציפיים מסוימים. למשל, כשמנהיג כנסייה מצטלם לתמונה קבוצתית עם יותר מעשרים אחים ואחיות, איפה היה בוחר לשבת אדם שהוא בעל כבוד ותחושת בושה? הוא היה בוחר לשבת בפינה בצד. היכן יושבים בדרך כלל צוררי משיח? (באמצע.) האם הם יושבים באמצע מכיוון שזה מה שכולם רוצים או מכיוון שזהו רצונם האישי? (זהו רצונם האישי.) לפעמים, יכול להיות שכל האחרים משאירים להם מקום באמצע ומאלצים אותם לתפוס מקום במרכז, ואז הם מרגישים בלבם שביעות רצון רבה מעצמם: "ראו כמה תמיכה יש לי מכולם! אני חייב לשבת כאן. אני מבין מכך שיש לי מקום בלב של כולם. הם לא יכולים בלעדיי!" הם מרגישים שמחים ומרוצים. אם הם לא היו אוהבים את הרעיון שכולם משאירים להם מקום באמצע, למה שיישבו שם? ניכר שבאותו רגע מסוים הם נהנים מאוד ממקומם ומהתחושה שהוא מביא. הם באמת זקוקים לתחושה של אותו רגע ומוקירים אותה, ולכן הם לא דוחים את קבלת המקום. המנהיג הזה יושב ממש באמצע, מוקף בעשרות אנשים אחרים, ואפילו משתמש בכרית כדי להבליט את עצמו. הוא חושב: "לא כדאי שאהיה באותו גובה כמו כולם. איך זה יאפשר לי להציג את הייחוד שלי כמנהיג? אני צריך להרים את עצמי מעט, לשבת באמצע, ואז אני אבלוט. אני יודע מהו המקום הנכון שבו עלי לשבת. כשאנשים יסתכלו בתמונה, הדבר הראשון שהם יראו זה אותי. הם יגידו: 'זה פלוני, המנהיג שלנו'. כמה נפלא! התמונה הזו תישאר לכל כך הרבה שנים. אם אנשים לא יוכלו לראות אותי, ולאט לאט ישכחו ממני, מה הטעם שאהיה מנהיג?" עד כדי כך הם מוקירים את מעמדם.

פעם איתרתי כמה אנשים מכנסייה מסוימת כדי ללמוד על המצב שם. לאחר שהם התחילו לצלם את הסרטון, כולם התיישבו מול המצלמה והשאירו מקום ריק באמצע. לא הבנתי למה ולכן הצעתי להם להתקרב למרכז כי הפריים של המצלמה לא היה מספיק גדול, ורק חלק מהפנים שלהם נראה בו. לאחר מכן הם זזו מעט לכיוון המרכז אך עדיין השאירו מושב ריק באמצע. מלמלתי לעצמי: "למה אף אחד לא יושב באמצע? כאילו שיש שם איזה בודהה קדוש – למה אף אחד לא מעז לשבת שם?" ואז ניגש גבר שמן למדי והתיישב בדיוק באמצע. הוא נראה בדיוק כמו "בודהה" קדוש, עגלגל ושמנמן. התברר שהמושב האמצעי היה שמור עבורו. האם אתם יכולים לנחש מי היה האדם הזה? (המנהיג.) נכון, הוא ישב בדיוק באמצע. זהו סמל של מעמד. כשהשד הזה שנראה כמו בודהה הגיע והתיישב שם, הוא תפס את המושב הזה באופן טבעי למדי, כאילו זה המקום הראוי לו. כולם שמחו מאוד לשבת משני צדדיו והביטו בו בחיבה מיוחדת, כאילו "הבינו" אותו מאוד. הייתה הרגשה שהם חבורה של מלחכי פִּנְכָּה שאומרים: "אה, סוף סוף הגעת. חיכינו לך כל כך הרבה זמן". כאשר דיברתי, אף אחד לא הקשיב לדבריי; הם חיכו למנהיג. ה"בודהה" הקדוש הזה היה צריך להופיע תחילה. אם הוא לא היה מופיע, לא הייתי יכול להמשיך לדבר. איך הוא היה מסוגל לשבת שם, ועוד לשבת שם בצורה כל כך טבעית? האם יש לכך קשר להעדפות, לסדרי העדיפויות ולחתירות הרגילות שלו? (כן.) איזה סוג של תמונה היו האנשים האלה מציגים בדרך כלל? השתמשו בדמיון שלכם וחישבו על כך. כאשר המנהיג הזה מקיים כינוס או נכנס לחדר שבו אנשים מבצעים את חובותיהם, כיצד הם מתייחסים אליו? זה כאילו שהוא אב קדמון או בודהא: הם מציעים לו מיד מושב, והמושב המרכזי חייב להיות שמור לו. האם זה יהיה בסדר אם לא ישמרו לו את המושב? לפי התופעה שראיתי במצלמה באותו רגע, כנראה שזה לא היה בסדר אם לא היו שומרים עבורו את המושב הראשי – זה הפך לחוק, חוק לא כתוב. כאשר ה"בודהה" מגיע, יש לתת לו מיד את המושב הראשי. אם ה"בודהה" לא נמצא שם, המושב הראשי חייב להישאר פנוי. זה נקרא מעמד. האם מישהו מכם מתנהג כך, ומתייחס למעמד כחשוב יותר מכל דבר אחר? במה אתם יכולים להבחין מתוך התמונה שתיארתי זה עתה? אנשים שונים מתייחסים למעמד בצורה שונה. אלה שאוהבים את האמת מחשיבים את מעמדם כחובה, ואוצרים בלבם את התפקיד שהאל מטיל עליהם. הם מקבלים את חובתם אך לא תובעים מעמד. יש אנשים שרואים במעמד מעמסה, הם מאמינים שזהו עול נוסף שגורם להם לחץ, מעצורים ואפילו צרות. עם זאת, אלה שסוגדים למעמד, מתייחסים למעמד כאל הוויה של פקיד רשמי, ותמיד נהנים מיתרונותיו. הם לא יכולים לחיות ללא מעמד. כאשר הם משיגים מעמד, הם מוכנים להקריב עבורו הכול, כולל את חייהם ואת הכבוד העצמי שלהם – הם מוכנים אפילו למכור את גופם למענו. האין זה מרושע? (אכן, כן.) זה נקרא רשעות. מהו מעמד בעיניהם? זהו נתיב ואמצעי לצאת כשידם על העליונה, ושיטה לשנות את זהותם, את גורלם ואת מעמדם בקרב אנשים. לכן, הם מאוד מעריכים מעמד. כאשר הם משיגים מעמד ואנשים מקשיבים להם, מצייתים להם, מפנקים אותם ומתרפסים בפניהם בכל דבר, במקום להרגיש שאט נפש מכל זה, הם מוצאים בכך הנאה עצומה. בדיוק כמו אותו מנהיג שהתיישב במושב האמצעי – תנוחתו הייתה כה רגועה ונינוחה, והייתה לו מכך תחושה כה עצומה של עונג והנאה. האין זה מרושע? אם אדם נהנה במיוחד מכל תחושות העליונות ומכל היתרונות שהמעמד מביא, והוא חותר אל הדברים האלה ומוקיר אותם במיוחד ולא מוכן לוותר עליהם, הרי שהאדם הזה הוא מרושע ביותר. מדוע אני אומר שהוא מרושע ביותר? כשמדובר באלה שמתחנפים, שאומרים מילים נעימות ומחמיאים לאנשים בעלי מעמד, מהו הדבר שהם אומרים? הם אומרים מילים שקריות, מילים חסרות בושה, מילים מחליאות ומעוררות שאט נפש, ומילים של תחבולות, ואפילו כמה דברים פוגעניים לשמיעה. למשל, נניח שלמישהו בעל מעמד יש בן שהוא באמת די מכוער, עם פנים מחודדות ולחיים שדומות ללחייו של קוף – האם המתחנפים הללו אומרים שהוא מכוער? מה הם אומרים? (הוא ממש נאה.) האם מספיק להם לומר פשוט "הוא ממש נאה"? הם צריכים לומר משהו מחליא, כמו: "יש לו מצח גבוה ולסת רחבה ועגולה. יש לו פנים של מישהו שבעתיד יהיה עשיר ויהיה לו מעמד גבוה!" למרות שברור שזה לא המצב, הם עדיין מעזים להשמיע את השקרים האלה באופן גלוי. כשהפקיד הזה שומע זאת, הוא מרגיש התרוממות רוח, הוא אוהב לשמוע את הדברים האלה – הוא נהנה להקשיב להם. עד כמה הוא אוהב להקשיב להם? אם אף אחד לא היה אומר בנוכחותו את המילים הצבועות, המתחנפות והתחבולניות האלה, אם אף אחד לא היה אומר מילים שקריות ודוחות כדי לשמח אותו ולרצות אותו, החיים לא היו מעניינים עבורו. האין זה מרושע? (אכן, כן.) זה מרושע ביותר. כשהם בעצמם אומרים שקרים, זה די מעורר בחילה כשלעצמו, אבל הם נהנים גם מכך ששקרנים אחרים מסתובבים סביבם כמו נחיל של זבובים מצחינים, ואף פעם לא נמאס להם מזה. הם אוהבים כל מי שיודע להשתמש במילים, שטוב בלהחמיא להם ולהתחנף אליהם, ושמדבר בצורה עקלקלה – הם שומרים את האנשים האלה לצידם וממקמים אותם בעמדות חשובות. האם מנהיגים כאלה אינם בסכנה? איזה סוג של עבודה הם יכולים לעשות? האם הכנסייה לא תהיה אבודה אם תהיה תחת שליטתם? האם ייתכן שעדיין תהיה בה עבודה של רוח הקודש?

שמעתי שיש מנהיגים שהם חובבי אכילה. כשהם התגוררו עם אחים ואחיות שלא היו מיומנים בבישול ולא הכינו ארוחות טובות, הם היו מוצאים מארח ומתחנפים אליו ומחמיאים לו, והוא היה מכין להם ארוחות טעימות במיוחד מדי יום. בכל יום היו המנהיגים אוכלים ושותים כאוות נפשם ואומרים: "תודה לאל, אנו זוכים ליהנות ממשתה של האל בכל יום. זהו באמת חסדו של האל!" אנשים כאלה נמצאים בסכנה. אפילו אם הם עדיין לא צוררי משיח, התנהגותם כבר חושפת שיש להם את מהות טבעו וצביונו המרושע של צורר משיח, וגם שהם הולכים כעת בנתיבו של צורר משיח. השאלה אם הם יכולים להפוך לצוררי משיח, או אם הם צוררי משיח, תלויה בנתיב שבו הם בוחרים בהמשך דרכם. די ברור שהם הולכים כעת בנתיבו של צורר משיח ושמהות צביונם תואמת לזו של צורר משיח, וזאת משום שהם אוהבים דברים שליליים וסולדים מדברים חיוביים. הם בזים לדברים חיוביים, מגנים ודוחים אותם בליבם. מה הם מקבלים? צביעות, שקרים וכל מה שקשור לדברים שליליים. כשאני מגיע למקום מסוים, יש אנשים שאומרים: "אינך נראה טוב; תנוח קצת". בין אם אני מרגיש טוב או לא, וכשאני צריך לנוח, אני יודע את הדברים האלה בעצמי. אינך צריך להעמיד פנים שאתה חכם, ואינך צריך להתרברב בחוכמתך. אינני מקבל זאת; זה דוחה בעיני. איזה סוג של אנשים אני אוהב? את אלה שיכולים לשתף מיד כשמשהו קורה ושאומרים לי מה דעתם. אני משתף איתך כדי לפתור את קשייך, וכדי שהיחסים בינינו יהיו קרובים יותר. אל תתחנף אלי ואל תנסה לרצות אותי – זה דוחה עד מאוד! אנשים כאלה צריכים להתרחק ממני, מכיוון שהם דוחים בעיני. אני מסווג אותך כזבוב או כטפיל מטריד. שמור מרחק ממני! יש אנשים שאומרים: "האם אינך זקוק למישהו לצידך שישרת אותך?" להשקפתך, בהתאם לזהותי ולמעמדי, נדרשים טיפול ושירות תואמים. אבל אינני זקוק לזה. אסור לך לעשות את הדברים האלה, האם אתה מבין? אני מרגיש שאט נפש ותיעוב כלפי הדברים האלה. אם אתה באמת רוצה בלבך להתחשב בי ולדאוג לי, יש הרבה דרכים הולמות לעשות זאת. לדוגמה, אם אני אומר לך לעשות דבר מה, עשה זאת בצייתנות, וכשתיתקל בקשיים, תוכל לדון בהם איתי מיד. עם זאת, לא משנה מה אתה עושה, אל תחקה את הדרך שבה כופרים מתרפסים בפני אנשים שמחזיקים בתפקיד, ומשמיעים דברי חנופה רבים שנשמעים יפה – אינני אוהב לשמוע אותם. ברור שאני לא גבוה, ובכל זאת אתה מתעקש לומר: "אולי אינך גבוה, אבל אתה גבוה מאיתנו". אני לא אוהב לשמוע זאת, ולכן לא משנה מה אתה עושה, אל תאמר לי את זה; אתה אומר זאת לאדם הלא נכון. צוררי משיח אוהבים לשמוע מילים כאלה. לדוגמה, הם שואלים את האחים והאחיות הכפופים להם: "האם אני נראה שמן?" ויש אנשים שאומרים: "גם אם אתה שמן, אתה נראה טוב יותר מאיתנו". "אם כך, האם אני רזה?" "גם אם אתה רזה, אתה נראה מדהים. כך או כך, אתה נראה כמו דוגמן אופנה, הכול נראה עליך טוב". כאשר צוררי משיח שומעים זאת, הם מתמוגגים ורואים בך שותף ובן ברית שלהם. כל הדברים האלה שצוררי משיח אוהבים, הם דוחים ומרושעים – אחרת איך אפשר לקרוא להם מרושעים? האם צוררי משיח אוהבים את האלמנטים של האנושיות הרגילה, כמו מצפון, היגיון, תחושת בושה וכבוד, כמו גם הבחנה בין טוב לרע, בין שחור ללבן, בין נכון ללא נכון, בין הדברים הנוספים הקיימים באנושיות רגילה? האם צוררי משיח אוהבים אנשים בעלי תחושת בושה? האם הם אוהבים אנשים עם כבוד? הם אוהבים את אלה שהם חסרי בושה, שיכולים לדבר באופן מתקתק ללא שום מודעות עצמית ומבלי לחוש מבוכה. האין הם חסרי בושה? ככל שהמילים שלך מתקתקות יותר, כך הם נעשים שמחים יותר. כשבוחנים את העדפותיהם של צוררי משיח ואת גישתם לדברים שונים, כמו גם את בחירותיהם ואת תפיסת עולמם, ברור שלרשעותם אין גבול. שכח מאלה שמבינים את האמת – אפילו אנשים בחברה שיש בהם רק שמץ של חוש צדק לא מעריכים התנהגות כזו. יש אנשים בחוגים רשמיים שמתרפסים נואשות בפני אלה שהם בעלי תפקיד. הם נותנים לאלה המכהנים בתפקיד כל מה שהם צריכים, והם אפילו מוותרים על נשותיהם שלהם – האם הם לא חסרי כבוד? (אכן, כן.) יתר על כן, יש בעלי תפקיד המקיימים יחסים חד-מיניים, ויש אנשים מאותו המין כמו בעלי תפקיד אלה שיקיימו איתם יחסים אינטימיים, והם עושים זאת גם אם הם לא רוצים בכך באופן אישי. האם אתם מסוגלים לעשות דברים כאלה? (לא, אנחנו לא מסוגלים.) אבל הם מסוגלים. אין להם גבולות מבחינה מוסרית, אין להם תחושת בושה, אין להם מודעות למצפון, אין להם רציונליות – לכן הם עושים את הדברים האלה. אתה לא היית יכול לבטא את הדברים שהם אומרים אפילו אם היה עליך להציג אותם כשורות במחזה; האנשים האלה משתפכים אפילו יותר משחקנים על במה. למה אני מתכוון כשאני אומר שחקנים על במה? אני מתכוון לאלה שלא אכפת להם ושלא מנידים עפעף בעת שרואים או פוגשים אותם כשהם עירומים כביום היוולדם. אנשים כאלה נקראים שחקנים על במה. אם כן, החנפנים האלה, עם המילים המחליאות והדוחות שלהם והעדפתם לדברים מרושעים, גרועים אפילו יותר מאותם שחקני במה. שחקני במה מוכרים את גופם בלבד, אך מה מוכרת כנופיית הרשעים הזו, הידועה כצוררי משיח? הם מוכרים את נשמתם. הם חבורה של שדים, ללא סיכוי לגאולה. לכן אמירת האמת לאנשים האלה כמוה כנזם זהב באף חזיר – בלתי אפשרי עבורם לאהוב את האמת. זוהי גישתם כלפי מעמד, כך הם נהנים מתחושות העליונות השונות ומשאר התחושות הטובות הנלוות אליו. מהן התחושות השונות הנובעות מהנאה זו? האם אלה דברים חיוביים או שליליים? כל אלה הם דברים שליליים. כשהם משיגים מעמד, הם מצפים ליהנות מכך שאנשים יחמיאו להם, ישרתו אותם ויטפחו את האינטרסים שלהם. הם גם רוצים ליהנות מיחס מיוחד – האוכל, המגורים והדברים שבהם הם משתמשים חייבים להיות מיוחדים, והם חייבים להיות שונים מאחרים בכל דבר. האם הגוף הפיזי שלך באמת שונה מזה של אחרים? כאשר צוררי משיח מקבלים מעמד, הם מאמינים שהם אצילים ומופלאים, כאילו שאין יותר מקום על פני האדמה שיכול להכיל אותם – הם חייבים לשבת על "מצע של שושנים" ולגרום לאנשים להביא להם מנחות. האין זה המצב? אימרו לי, האם אלה הרעיונות שבהם משתעשעים בדרך כלל אנשים רגילים? בין אם יש להם מעמד ובין אם לאו, לאנשים רגילים עשויים להיות שאיפות ורצונות מסויימים לכך, אך מכיוון שהם ניחנים בתחושה של בושה, במצפון וברציונליות, בנוסף לכך שכעת יש להם הבנה מסוימת של האמת, ההיצמדות שלהם למעמד פוחתת ונמוגה. יתר על כן, הם יכולים לייחס חשיבות פחותה ליתרונות שמגיעים עם מעמד, ואם הם יכולים להתייחס ליתרונות אלה כחסרי חשיבות, הם יכולים גם להרגיש דחייה מדברי חנופה וממתק שפתיים של אנשים אחרים, ממלחכי פִּנְכָּה, ומהתנהגויות דומות אחרות, והם יכולים להרחיק את עצמם מדברים כאלה או אפילו להפנות את גבם ולזנוח אותם. אך האם צוררי משיח יכולים לזנוח את הדברים האלה או לוותר עליהם? בהחלט לא. אם תבקש מהם לוותר על הדברים האלה, זה יהיה כאילו אתה מבקש מהם לוותר על חייהם. אחרת, מדוע כאשר אנשים מסוימים מאבדים את מעמדם הם אומרים: "אני לא אאמין יותר, אני לא אמשיך לחיות, לא שווה לחיות את החיים"? האם לא קורה פה משהו? מדוע המעמד כל כך חשוב להם? הם לא יכולים לחיות חיים רגילים ושגרתיים; חייב להיות להם מעמד, הם חייבים להיות נעלים על ההמונים וליהנות מהערצה, מסגידה ומהאדרה של אחרים, כמו גם מהשקרים שנועדו להחניף להם, להונות ולהחמיא להם. הם רוצים להתענג על הדברים האלה. האם אנשים עם אנושיות רגילה מתענגים מרצונם על דברים כאלה? בוודאי שלא; דברים כאלה מטרידים אותם. מדוע צוררי משיח אוהבים ליהנות מהדברים האלה? הסיבה לכך היא שיש בתוכם צביון שטני. רק אנשים מסוגו של השטן חותרים אל הדברים האלה ויש להם דרישות כאלה. אנשים רגילים עשויים ליהנות מהדברים האלה למשך זמן מה, אך הם מתחילים להבין שהם חסרי משמעות ואפילו מטרידים, ואז הם מתרחקים מכולם. אבל יש כאלה שמסרבים בעקשנות לוותר עליהם. למשל, מדוע חלק מכוכבי הקולנוע לא פורשים אף פעם מעולם הקולנוע, למרות שהם מזדקנים? משום שללא ההילה הזאת, בלי האנשים שמקיפים אותם, החיים נעשים אפורים עבורם. הם מרגישים שהשמיים כבר לא כל כך כחולים, שלחייהם אין כיוון, ושהם הפכו לחסרי משמעות וחסרי ערך. הם מרגישים שכל חייהם הופכים להיות עגומים, ולכן הם חייבים לחזור לתעשיית הקולנוע כדי לחיות מחדש את התחושה של להיות כוכב. צוררי משיח חולקים את אותה איכות כמוהם: יש להם צביון ומהות מרושעים באותה מידה. כאשר צוררי משיח משיגים מעמד, הם מתהדרים בו בכל מקום, ואפילו לוקחים על עצמם תפקיד סמכותני בבתיהם ומכריחים את בני משפחתם לציית להם. לצוררי משיח יש צביון ומהות מרושעים, והם מתייחסים למעמד בחיבה מיוחדת, הם יוצאים מגדרם כדי להציג אותו ולהתהדר בו. מה זה מראה לנו? האם לאנשים האלה יש תחושת בושה? אין להם. הם משיגים מעמד וחושבים שבכך זהותם השתנתה, ואפילו יחסיהם עם הוריהם משתנים. האם אין פה בעיה? זו סטייה! העובדה שהם יכולים להחזיק בגישה כזו כלפי מעמד מהווה סוג אחד של ראיות החושפות את מהותם המרושעת.

האל הוא הבורא, וזהותו ומעמדו הם עליונים. לאל יש סמכות, חוכמה ועוצמה, ויש לו את צביונו שלו, את תכונותיו ואת הווייתו. האם מישהו יודע כמה שנים האל עובד בקרב האנושות והבריאה כולה? מספר השנים הספציפי שבמהלכן האל עובד ומנהל את האנושות כולה אינו ידוע; איש לא יכול לתת נתון מדויק, והאל לא מדווח לאנושות על העניינים האלה. אולם, אילו השטן היה עושה דבר כזה, האם הוא היה מדווח על כך? בהחלט כן. הוא רוצה להתרברב כדי להטעות יותר אנשים ולגרום ליותר אנשים להיות מודעים לתרומתו. מדוע האל לא מדווח על העניינים האלה? יש היבט צנוע ונסתר במהותו של האל. מה ההפך מלהיות צנוע ונסתר? להיות גאוותן ולהציג את עצמך לראווה. לא משנה עד כמה אדירה העבודה שהאל עושה, הוא אומר לאנשים רק את מה שהם יכולים לתפוס ולהבין, והוא מסתפק בכך שהוא מאפשר לאנשים לרכוש ידע ולהכיר את מהותו באמצעות העבודה שהוא עושה. אילו יתרונות הדבר מביא לאנשים? איזו תוצאה מושגת על ידי כך? האם על האנשים לדעת את הדברים האלה כדי לעבוד את האל? זה ממש לא העניין. היכולת של אנשים לעבוד את האל היא התוצאה הסופית והאובייקטיבית, אך מהי כוונתו המקורית של האל בכך שהוא מאפשר לאנשים לדעת את הדברים האלה? המטרה היא שלאחר שיש להם ידע על הדברים האלה, לאחר שהם מבינים כיצד האל מנהל את האנושות וכיצד הוא מחזיק בריבונות על האנושות ומסדר אותה, לאפשר להם להיות מסוגלים להתמסר לריבונותו של האל, לא לעסוק עוד בהתנגדות חסרת תוחלת ולא לסטות עוד מהדרך – כך אנשים יסבלו הרבה פחות. אם תחיה באופן טבעי ותתקיים בהתאם לדרכים ולחוקים שהאל מספק, ובהתאם לדרישותיו ולעקרונות שהוא נותן, לא תיפול עוד לציפורני השטן, והוא לא ישחית וירמוס אותך בפעם השנייה. במקום זאת, תחיה לנצח במסגרת הכללים שהאל קבע, תחיה עם צלם אנוש וכיציר בריאה, ותקבל את דאגת האל ואת הגנתו. זו הכוונה המקורית של עבודת האל ותכליתה. אם כן, האם האל התרברב אי-פעם בעבודה העצומה שהוא עשה? האם הוא סיפר אי-פעם לאנשים מה הוא עושה? הוא מעולם לא עשה זאת. אנשים רבים לא יודעים מה האל עושה, או איזה סוג של דברים נעשו על ידי האל עשה ואילו לא. למעשה, האל עושה הרבה מאוד, אך הוא מעולם לא הכריז על הדברים האלה בפני האנושות. האל לא מכריז עליהם בפני האנושות; כל מה שעליך לעשות הוא להבין באופן ברור מה שעליך לדעת. בעתיד, האנושות תוכל להתקיים על פני האדמה באופן רגיל ולקבל את מנהיגותו של האל, וכשהאל יהיה בקרב האנושות, אנשים יהיו מסוגלים לקיים איתו אינטראקציות רגילות, לקבל אותו, לעבוד אותו ולהקשיב לדבריו והם לא יילכו עוד עם השטן. כך תופיע מלכותו של האל על פני האדמה, ועל פני האדמה תהיה קבוצת אנשים שתוכל לעבוד אותו, קבוצת אנשים שתוכל להקשיב לדבריו וליישם אותם בפועל. כך תושלם עבודתו של האל; די להשיג את התוצאה הזו. לכן, אם אינך מבין דברים שהאל עושה או לא מודע להם, האל לא יסביר זאת לך. מדוע הוא לא יסביר זאת? אין בכך צורך. יש דברים רבים שאינך מבין, והאל לא יגלה לך תעלומות מסוימות כדי לגרום לך לדעת את הדברים האלה או כדי להבין את זהותו ואת מהותו, או כדי להבין את עוצמתו. האל לא עושה את העבודה הזו. במה האל מתמקד כעת בעשייתו? הוא מתמקד בלגרום לאנשים להבין את האמת. כאשר תבין את האמת, תלמד להבין את האל, יהיה לך בסיס לחייך ובעתיד תוכל להתמסר לאל ולעבוד אותו, וגם תהיה מסוגל להבחין בשטן ולנטוש אותו, והוא לא יוליך אותך שולל ואתה לא תיענה לו – אז תושלם עבודת האל. באשר לתעלומות האלה, לאנושות תהיה הזדמנות להבין אותן בעתיד, אך התעלומות של מעשי האל הן עצומות להפליא, ואפילו אם האל יגלה לך אותן, אין זה אומר בהכרח שתבין אותן. גם אם יהיה לך קשר אליהן, ייתכן שלא תוכל להבין או לתפוס אותן. מדוע זה? הסיבה לכך היא שקיים מרחק בין יצירי בריאה לבין האל, בין מחשבות אנושיות לבין רעיונותיו של האל. לדוגמה, יתכן שאתה יודע שהקשת בענן היא סימן לברית בין האל לבין האנושות, אך האם אתה יודע כיצד נוצרת קשת בענן? אם האל היה מסביר לך את התעלומה הזו, האם היית מבין? לא היית מבין, ולכן האל לא מסביר לך. אם הוא היה מסביר זאת, הדבר היה מעיק עליך מכיוון שהיית צריך לחקור ולנתח זאת, וזה היה גורם לך לצרות. לפיכך, האל לא אומר הרבה על תעלומות. אך האם אדם השייך לשטן יכול לשמור על שתיקה אם הוא יודע על התעלומות האלה? בהחלט לא. כאן המהות שלהם שונה. האם האל מסביר את הדברים הרבים שהוא מגלה לאנושות במשך שנים, אך שאנשים לעולם לא יכולים להבין? האם הוא עושה דברים על-טבעיים? לא, הוא לא עושה אותם. האל ברא את האנושות, והאל יודע מה אנשים יכולים להבין ועד כמה הם יכולים להבין. הדברים האלה מונחים לנגד עיניהם של האנשים, אך אם הם לא צריכים להבין אותם, אין צורך להפוך אותם לנאורים או לכפות את הדברים האלה על אנשים ולהפוך אותם לעול עליהם, ולכן האל לא עובד כך. לפיכך, יש עקרונות למעשיו של האל. גישתו לאנושות היא גישה של הערכה, התחשבות ואהבה. האל רוצה את הטוב ביותר עבור אנשים – אלה הם המקור והכוונה המקורית מאחורי כל מעשיו של האל. לעומת זאת, השטן מתרברב בעצמו, כופה דברים על אנשים, גורם להם לעבוד אותו וללכת שולל אחריו, והוא מוביל אותם לניוון, כך שהם הופכים בהדרגה לשדים חיים ומתקדמים לעבר השמדה. אך כשאתה מאמין באל, אם תבין את האמת ותזכה בה, תוכל להימלט מהשפעתו של השטן ותזכה בישועה – לא תתמודד עם הקץ של היותך מושמד. כשהשטן רואה שאנשים מצליחים, הוא לא יכול לסבול זאת ולא אכפת לו אם אנשים יחיו או ימותו; אכפת לו רק מעצמו, מהרווח שלו ומההנאה שלו, ואין לו אהבה, רחמים, סובלנות וסליחה. השטן לא ניחן בתכונות האלה; רק האל ניחן בדברים החיוביים האלה. האל ביצע כמות נכבדת של עבודה בבני האדם, אך האם הוא דיבר על כך אי-פעם? האם הוא הסביר זאת אי פעם? האם הוא הכריז על כך אי פעם? לא, הוא לא עשה זאת. לא משנה האופן שבו אנשים לא מבינים את האל, הוא לא מסביר. מנקודת מבטו של האל, אין זה משנה אם אתה בן שישים או בן שמונים, הבנתך את האל מוגבלת מאוד, ועל סמך המעט שאתה מבין, אתה עדיין ילד. האל לא משתמש בזה נגדך; אתה עדיין ילד לא בוגר. לא משנה שיש אנשים שחיים שנים רבות וסימני הגיל נראים על גופם; הבנתם את האל עדיין ילדותית ושטחית מאוד. האל לא משתמש בזה נגדך – אם אינך מבין, אינך מבין. זו איכותך וזו היכולת שלך, ולא ניתן לשנות זאת. האל לא יכפה עליך דבר. האל דורש מאנשים לשאת למענו עדות, אך האם הוא נושא עדות למען עצמו? (לא.) לעומת זאת, השטן חושש שאנשים לא ידעו אפילו על הדבר הקטן ביותר שהוא עושה. צוררי משיח אינם שונים: הם מתפארים לעיני כולם בכל דבר קטן שהם עושים. כששומעים אותם, נדמה שהם מעידים למען האל – אך אם תקשיב היטב תגלה שהם לא מעידים למען האל, אלא מתרברבים ובונים את עצמם. מאחורי דבריהם עומדות הכוונה והמהות של תחרות עם האל על אנשיו הנבחרים ועל מעמדו. האל הוא עניו ונסתר ואילו השטן מתרברב. האם יש הבדל? התרברבות לעומת ענווה ונסתרות: אילו מהם דברים חיוביים? (ענווה ונסתרות.) האם ניתן לתאר את השטן כעניו? (לא.) מדוע? אם לשפוט על פי מהות טבעו המרושעת, הוא אשפה חסרת ערך; יהיה זה דבר חריג אם השטן לא יתרברב. איך ייתכן לכנות את השטן "עניו"? "ענווה" נאמרת על האל. זהותו של האל, מהותו וצביונו נשגבים ומכובדים, אך הוא לעולם לא מתרברב. האל עניו ונסתר, ולכן אנשים לא רואים את מעשיו, אך מאחר שהוא פועל באופן נסתר שכזה, האנושות מקבלת תמיד תמיכה, הזנה והדרכה – והאל מסדיר את כל זאת. האם העובדה שהאל לעולם לא מכריז על הדברים האלה ולעולם לא מזכיר אותם אינה נסתרות וענווה? האל עניו דווקא משום שהוא מסוגל לעשות את הדברים האלה, אך הוא לעולם לא מזכיר אותם או מכריז עליהם, והוא לא מתווכח עליהם עם אנשים. באיזו זכות אתה מדבר על ענווה כאשר אינך מסוגל לעשות דברים כאלה? לא עשית דבר מהדברים הללו, ובכל זאת אתה מתעקש לקחת עליהם את הקרדיט – לזה ייקרא חוסר בושה. כשהאל מנחה את האנושות, הוא מבצע עבודה כה אדירה, והוא מנצח על היקום כולו. סמכותו ועוצמתו כה עצומות, אך הוא לעולם לא אומר: "כוחי בלתי רגיל". הוא נשאר חבוי בין כל הדברים, מנצח על הכול, מזין ומקיים את האנושות, ומאפשר לאנושות כולה להמשיך דור אחר דור. קחו לדוגמה את האוויר ואת אור השמש, או את כל הדברים החומריים הנחוצים לקיום האנושי על פני האדמה – כולם זורמים ללא הפסק. העובדה שהאל מקיים את האדם אינה מוטלת בספק. אילו השטן היה עושה משהו טוב, האם הוא היה שומר על כך בשקט ונשאר גיבור אלמוני? לעולם לא. הדבר דומה לכך שיש בכנסייה כמה צוררי משיח שלקחו על עצמם בעבר עבודה מסוכנת, שזנחו דברים וחוו סבל, שאולי אפילו הלכו לכלא; יש גם כאלה שתרמו פעם להיבט אחד של עבודת בית האל. הם אף פעם לא שוכחים את הדברים האלה, הם חושבים שמגיע להם קרדיט לכל החיים, הם חושבים שזהו ההון של חייהם – מה שמראה כמה קטנים הם אנשים! אנשים הם באמת קטנים, והשטן חסר בושה.

אימרו לי, אילו היה לצוררי משיח מעמד שווה לאל, מה היה עליהם לאכול וללבוש? הם היו צריכים לאכול את המאכלים הטובים ביותר וללבוש את המותגים הטובים ביותר, הלא כן? אם כך, בנוגע לדרישותיהם לדברים חומריים, אימרו לי, האין להם דרישות ברורות? כשהם נוסעים למקום כלשהו, הם צריכים לטוס לשם. כשהם מגיעים, האם אחים ואחיות מן השורה יכולים לארח אותם בבתיהם? אפילו אם הם יכולים, צוררי המשיח האלה לא יתארחו אצלם – הם צריכים להתארח במלון יוקרתי. האם צוררי משיח לא מקפידים מאוד על הדרישות שלהם? באשר לכבוד, להנאה וליוהרה שהמעמד יביא להם, האם הם יכולים לוותר על הדברים האלה? כל עוד יש להם את התנאים ואת ההזדמנויות המתאימים, הם אוחזים בדברים האלה מלוא החופן ונהנים מהם. מהם עקרונותיהם? כל עוד יש להם מעמד, הם יכולים לשים את ידם על כסף וללבוש בגדים ואביזרים של מותגים. הם לא רוצים ללבוש בגדים רגילים; הם חייבים ללבוש בגדי מותגים מפורסמים. העניבות, החליפות, החולצות, החפתים, שרשראות הזהב והחגורות שלהם – כולם מותגי יוקרה. זה לא סימן טוב, והאם האחים והאחיות לא סובלים בגלל זה? הכספים שניתנו על ידי אחים ואחיות משמש את צוררי המשיח האלה לקניית מוצרים של מותגי יוקרה. האם הם לא עשו רוע גדול? האין זה נגרם על ידי רשעותם? אלה סוגי הדברים שהם יכולים לעשות. היה מישהו שהתלבש בצניעות כשנכנס לראשונה לתפקיד מנהיגותי. היו לו רק שלוש עד חמש חליפות של בגדים, שלא היו בגדי מותגים או בגדים יוקרתיים. אחרי כמה שנים כמנהיג, הוא הוחלף מכיוון שהוא לא עשה עבודה אמיתית. כשהוא עזב, הוא לקח איתו שלל דברים: בגדי מותגים, תיקי מותגים וכל מיני דברים יפים. כמנהיג, הוא לא הרוויח כסף, אם כך, מאין הגיעו הדברים האלה? הם באו מן המעמד שלו. אם הוא היה מסרב לקבל את הדברים האלה כשאחרים קנו אותם עבורו, האם האחים והאחיות היו עדיין מתעקשים לקנות אותם עבורו? האם דבר כזה היה קורה? אם הוא לא היה רוצה את הדברים האלה, האחים והאחיות לא היו קונים אותם עבורו. מה הבעיה כאן? הוא תפס בכוח ובחמדנות את הדברים הללו. מבחינה אחת, הוא סחט את האחים והאחיות, ומבחינה אחרת, הוא קנה אותם בעצמו. יתר על כן, הוא דרש מהאחים ומהאחיות לקנות עבורו את הדברים האלה, ואם מישהו סירב, הוא ייסר אותו והקשה עליו. לכל הסיבות האלה הייתה השפעה. בסופו של דבר, הוא קיבל "יבול ברכה" והתעשר. האם אתם מקנאים במנהיג מסוג זה? אם הייתה לכם הזדמנות, האם גם אתם הייתם יכולים להשיג סוג כזה של עושר? הרשה לי לומר לך, לא טוב להתעשר כך – יש לזה השלכות! כשאנשים מסוימים הופכים למנהיגים, הם מפחדים שהדברים האלה יקרו להם. הם חושבים שהפיתויים יהיו גדולים מדי, שיהיה להם קשה להימנע מהפיתויים האלה או להתמודד איתם, ושיהיה קל ליפול לפיתויים. אך יש כאלה שלא אכפת להם, והם חושבים: "זה נורמלי. מי נכנס לתפקיד בלי ליהנות מדברים כאלה? למה בכלל להיכנס לתפקיד? זה כל העניין!" איזה מין קול הוא זה? זהו קולם של צוררי משיח, והאנשים האלה נמצאים בסכנה.

אני עובד כבר כמעט שלושים שנה. האם אי פעם סחטתי משהו ממישהו? לדוגמה, אם ראיתי מישהו עונד תכשיטים יפים, האם סחטתי אותם ממנו על ידי שליחת הודעה כמו: "תן לי את התכשיטים שלך; הם לא מתאימים לך. תכשיטי זהב וכסף מיועדים לאנשים בעלי מעמד, ומי שאין לו מעמד לא צריך לענוד אותם"? האם זה קרה אי פעם? זה לא קרה. אפילו כשלחלק מהאחים והאחיות היה מעט כסף והם קנו לי מעיל עור או דבר אחר, תמיד החזרתי אותו. לא שלא אהבתי אותו; פשוט לא היה לי שום שימוש בדברים כאלה. מאוחר יותר חשבתי על כך: "כיצד עלי לטפל כראוי בדברים האלה? מה עליי לעשות כדי לא לפגוע באנשים שקנו עבורי דברים?" לקחתי את הדברים האלה לכנסייה כדי שהאחים והאחיות יוכלו לחלק אותם בהתאם לעקרונות. אם מישהו היה מוכן לקנות את הפריטים יקרי הערך, הכנסייה הייתה מוכרת אותם במחיר מוזל. זה לא היה עניין של להרוויח כסף; הדבר נעשה כדי לטפל בדברים בצורה שמתאימה לשני הצדדים. אף אחד לא צריך לקבל את הדברים האלה בחינם מפני שבמקור הם לא נועדו עבורך. פריטים אלה היו מוגבלים ולא ניתן היה לחלק אותם באופן שווה בין כולם, ולא היה ראוי שמישהו יקבל אותם. לכן, האפשרות היחידה הייתה שיקנה את הדברים מי שהיה לו את הכסף והיה מוכן לקנות את אותם. הם בהחלט היו זולים יותר ממחירם בשוק, ולכן זו הייתה הטבה מבית האל. הייתה לי הזכות לעשות כך דברים. הסיבה לכך היא שכאשר נתנו לי דבר מה, הוא הפך לשלי והייתה לי הזכות לטפל בו כראות עיניי. דבר זה כבר לא היה קשור לאדם שקנה אותו מלכתחילה. על ידי כך שטיפלתי בעניין באופן זה, כבר שמרתי על כבודו של אותו אדם. לא הייתה צריכה להיות לכך כל התנגדות, שכן גישה זו הייתה ראויה לחלוטין. אחים ואחיות רבים קנו לי דברים. לא הטלתי עליהם לקנות לי דברים, ובוודאי שלא דרשתי מהם לעשות זאת. הם עשו זאת מרצונם, ואני הערכתי זאת, אבל היו הרבה דברים שלא יכולתי לקבל משום שלא הייתי זקוק להם. זו סוגיה מעשית. האם מה שאמרתי ראוי? (כן.) האם הטיפול שלי בעניין גם הוא היה הולם? (כן.) היו גם כמה אחים ואחיות שידעו שאני רגיש לקור ושאני לא אוכל אוכל קר, ולכן הם קנו לי תרופה ל"קור בבטן". עם זאת, אחרי שלקחתי את התרופות האלה, לא הרגשתי לכל כך טוב – גופי לא יכול לעמוד בניסויים כאלה, יש תרופות רבות שאני צריך להיזהר בשימוש בהן. עליכם להבין זאת. כמה אחים ואחיות קנו גם תוספי בריאות אחדים, כגון ג'ינסנג הרים, ג'ינסנג אדום, וסוגים אחרים של שיקויים. לא יכולתי להשתמש באף אחד מהם. מדוע? משום שהם לא התאימו לי. לא זלזלתי במה שהאחים והאחיות קנו לי או במקום שממנו הם קנו. פשוט לא יכולתי להשתמש בהם; לא הייתי מסוגל להשתמש בהם. לא כל הדברים הטובים מתאימים לכולם. יש הרבה דברים טובים שם בחוץ, ואם אתה משתמש במשהו טוב אך הוא גורם לתגובה שלילית או אלרגית, אזי זה לא דבר טוב עבורך. אם כך, כיצד צריך לטפל בזה? עדיף לתת זאת למי שהשימוש בדבר מתאים לו. לפיכך, הרשו לי לומר לכם, לא משנה מי מוציא כסף כדי לקנות לי דברים, זכרו את המילים האלה – אל תקנו אותם. אם אזדקק למשהו, אומר לך ישירות, ולא אהיה מנומס כל כך לגבי הדבר. הבנת? אך כשאתם מביאים לי את הדברים האלה, ואני אומר שאני לא זקוק להם או שהם לא מתאימים, זה לא אומר שאני נוהג בכם בנימוס. זה לא שקר ולא צביעות. כל מה שאני אומר הוא אמיתי; הכל אמת. בבקשה מכם, אל תקראו בין השורות כשאני מדבר. כשאני אומר שאני לא זקוק לדבר, זה אומר שאני לא זקוק לו. כשאני אומר שאני לא יכול להשתמש בו, זה אומר שאני לא יכול להשתמש בו. לא משנה מה אתם עושים, אל תבזבזו את זמנכם במחשבות על קניית דברים או על הוצאת כסף ללא תועלת. אל תחשבו שיש לתת לאל את כל הדברים הטובים – האם אתה יודע בכלל אם אני זקוק להם או לא? אם אני לא זקוק להם, האם לא קנית אותם לשווא? אם אתה באמת רוצה לקנות משהו עבורי, אני אומר לך – אל תקנה לי כלום. אם אתה אומר שקנית משהו כדי שאחלוק אותו עם כולם, זה בסדר, אני יכול להעביר זאת הלאה. זו גישתי בנוגע לאופן שבו אני מתייחס לדברים כאלה ולאופן שבו אני מתייחס לרכוש החומרי שמביאים המעמד והתפקיד. האם צוררי משיח מתייחסים לעניינים האלה באותו אופן? (לא.) ראשית, הם בהחלט לא מסרבים לשום דבר – כמה שיותר, יותר טוב. לא משנה מי שולח להם מתנות או מהן המתנות, הם מקבלים אותן. שנית, אין ספק שהם סוחטים דברים מסוימים מאנשים, ולבסוף, הם לוקחים דברים מסוימים לעצמם. זה מה שהם מחפשים וזה מה שהם רוצים; זה מה שמביא להם המעמד שאליו הם חותרים.

בנוגע למהותם המרושעת של צוררי משיח, ובהתבסס על השיתוף שלנו הן בפעם הקודמת והן היום, האם אתם יכולים לחשוב על סיכום בן משפט אחד החושף את המהות המרושעת הזו? המאפיין הגדול ביותר של הרשעות של צוררי משיח הוא זה: הם מגנים כל דבר חיובי, כל דבר צודק שתואם את האמת, ואת כל מה שנחשב יפה בקרב האנושות. הם שונאים את הדברים האלה וסולדים מהם. לעומת זאת, כל דבר שלילי וכל דבר שאנשים עם מצפון, עם היגיון ועם חוש צדק מזלזלים בו, הוא בדיוק מה שצוררי משיח מתענגים עליו. אלה הדברים שאליהם הם חותרים ושאותם הם מוקירים. יש משפט נוסף שיכול לסכם זאת: צוררי משיח שונאים כל דבר חיובי שבא מהאל ושונאים את מה שהאל אוהב, במקום זאת הם אוהבים בדיוק את הדברים שהאל מתעב ומגנה. זוהי הרשעות שבצוררי משיח. מהו המאפיין העיקרי של רשעות זו? זוהי החיבה המיוחדת שיש להם לכל דבר מכוער ושלילי, תוך שהם מתעבים ומפגינים עוינות כלפי כל מה שיפה, חיובי ותואם את האמת. זו מהותה של רשעות. אתם מבינים את זה, נכון? השיתוף של היום עסק בנושא "מה צוררי משיח אוהבים". הבאנו גם כמה דוגמאות שחלקן היו אופייניות יותר מאחרות, אך כולן יכולות לשמש כהוכחה על מנת להסביר את מהות טבעם המרושע של צוררי משיח. בהמשך, עליכם להרהר ולשתף על דברים מרושעים או על דברים חיוביים שאתם רואים ומבינים, על דברים שליליים שצוררי משיח אוהבים, על דברים חיוביים שהם שונאים, ומה אתם יכולים להבין מכך, כמו גם על מה שאתם רואים וחווים. צוררי משיח ובני אדם מושחתים מן השורה חולקים בעיות מסוימות בצביונותיהם ובמהותם, ובעוד שחומרתן של נקודות דמיון אלו יכולה להיות שונה, המהות של צביונותיהם זהה. הנתיבים שבהם הם הולכים והמטרות שאליהן הם חותרים עשויים גם הם להיות שונים, אך הם חושפים רבות מאותן מהויות דומות של צביונותיהם המושחתים. לכן, חשיפת ההיבטים השונים של מהותם של צוררי משיח מועילה לכל אדם מושחת. אם אנשיו הנבחרים של האל יוכלו להבחין במהות של צוררי משיח, הם יוכלו להבטיח שצוררי משיח לא יוליכו אותם שולל, וגם שהם לא יסגדו לצוררי המשיח ולא ינהו אחריהם.

7 באוגוסט 2019