מדוע אתם קשי תפיסה כל כך? מדוע אתם רדומים כל כך? כמה תזכורות לא העירו אתכם וזה מצער אותי. באמת צר לי לראות את בניי כך. איך לבי יעמוד בכך? אה! אני מוכרח ללמד אתכם במו ידיי. הקצב שלי ממשיך להתגבר. בניי! קומו במהירות ושתפו איתי פעולה. מי משקיע מאמצים כנים כעת למעני? מי מסוגל להקדיש את עצמו באופן מלא ללא כל תלונה? אתם תמיד כה רדומים ורפי שכל! כמה מכם מסוגלים להתחשב ברגשותיי, ומי יכול באמת לתפוס את רוח דבריי? כל מה שאני יכול לעשות הוא להמתין בחרדה ולקוות. מכיוון שכל המעשים שלכם אינם יכולים לְרַצות את לבי, מה אוכל לומר? בניי! כל דבר שאביכם עושה כיום הוא למען בניו. מדוע בניי לעולם אינם מבינים ללבי, ומדוע בניי תמיד גורמים לי, לאביכם, לדאוג? מתי בניי יגדלו, לא יגרמו לי דאגה ויאפשרו לי להירגע בנוגע להם? מתי בניי יהיו מסוגלים לחיות באופן עצמאי, לעמוד על רגליהם ולהקל את העול שאביהם נושא על כתפיו? אני רק מזיל דמעות בשקט על בניי, ואני משקיע הכול לשם השלמת תוכנית הניהול של אלוהים וכדי להושיע את בניי יקיריי. אין לי ברירה אחרת.

ההבטחות שלי התגשמו וקרמו עור וגידים לנגד עיניכם. מדוע אינכם מתחשבים בלבי? מדוע? מדוע? האם ספרתם עד כה: כמה דברים עשיתם שריצו את לבי, וכמה דברים עשיתם שהזינו והאכילו את הכנסייה? הרהרו בכך בקפידה ואל תתרשלו. אל תשמיטו שום פיסת אמת. אינכם יכולים להתמקד רק במראה חיצוני ולהתעלם מהמהות. עליכם לבחון בכל עת אם כל מילה שלכם, כל מעשה שלכם וכל מהלך שלכם עברו שיפוט בפני כס המשיח. האם השתניתם והפכתם לצלם של אדם חדש – לא לחיקוי, אלא כדבר שבוקע עמוק מתוך המבע של חיים. אל תעכבו את חייכם כדי להימנע מאובדן. מהרו ותקנו את המצב הזה, רַצו את לבי וזכרו את עקרונות ההתנהגות: עשו דברים בצדק וביושר ורַצו את לבי. אל תהיו פזיזים. האם אתם יכולים לזכור זאת?