ראשית, בואו נשיר מזמור: המנון המלכות (א) "המלכות ירדה אל העולם"

המוני האדם מריעים לכבודי, המוני האדם מהללים אותי. כל פה קורא בשם האל האחד האמיתי, המלכות באה אל העולם.

1. המוני האדם מריעים לכבודי, המוני האדם מהללים אותי. כל פה קורא בשם האל האחד האמיתי, כל בני האדם מרימים מבטם כדי לראות את מעשיי. המלכות יורדת אל עולם האדם, וגופי עשיר ושופע. מי לא יחגוג זאת? מי לא ירקוד משמחה? הו, ציון! הרימי את נס הניצחון שלך כדי לחגוג אותי! שירי את שיר הניצחון שלך והפיצי את שמי הקדוש!

2. כל הברואים על פני האדמה! מהרו להיטהר כדי להקריב עצמכם למעני! כוכבי השמיים! מהרו לחזור למקומותיכם והראו את עוצמתי הגדולה בכיפת הרקיע! אטה אוזני אל קולותיהם של בני האדם על פני האדמה, המשתפכים באינסוף אהבה ויראה אליי בשירה! ביום הזה, כשכל הברואים מתחיים, אני יורד אל עולם האדם. ברגע זה, בשעה מופלאה זו, הפרחים מלבלבים, הציפורים מזמרות, וכל הדברים מלאים רינה! למשמע הצדעת המלכות, מלכותו של השטן קורסת ומושמדת לצליליו של המנון המלכות. והיא לעולם לא תוקם בשנית!

3. מי על פני האדמה מעז להתקומם ולהתנגד? כשאני יורד ארצה, אני מביא אש, חימה וכל מיני אסונות. המלכויות הארציות הן עכשיו מלכותי שלי! למעלה ברקיע, העננים נופלים ונערמים. מתחת לרקיע, אגמים ונהרות גועים וקוצפים בנעימה מרגשת. בעלי חיים שישנו יוצאים ממאורותיהם, ואני מעיר את כל בני האדם הישנים. היום לו ציפו כל בני האדם הגיע סוף-סוף! הם מקדישים לי את השירים היפים ביותר!

– עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים

על מה אתם חושבים בכל פעם כשאתם שרים את השיר הזה? (אנחנו חשים התלהבות רבה והתרגשות רבה ואנחנו חושבים עד כמה יופייה של המלכות נפלא וכיצד האנושות ואלוהים יהיו יחד לנצח.) האם מישהו חשב על הצורה שעל בני האדם לאמץ על מנת להיות יחד עם אלוהים? כיצד אתם מדמיינים שבני האדם צריכים להיות על מנת להתאחד עם אלוהים וליהנות מהחיים המהוללים שיהיו במלכות? (יש לשנות את טבעם.) יש לשנות את טבעם, אך באיזו מידה? מה הם יהיו לאחר שטבעם ישתנה? (הם יהפכו לקדושים.) מהו הקריטריון לקדושה? (כל מחשבותיו ושיקוליו של האדם חייבים להיות תואמים למשיח.) כיצד תאימות כזו באה לידי ביטוי? (האדם אינו מתנגד לאלוהים או בוגד בו, הוא מסוגל להישמע לאלוהים באופן מוחלט והוא ירא את האל בלבו.) חלק מהתשובות שלכם הן בכיוון הנכון. פתחו את לבכם, כולכם, והשמיעו את מה שאתם רוצים לומר. (בני אדם שחיים עם אלוהים במלכות צריכים להיות מסוגלים למלא את חובתם - בנאמנות - על ידי עיסוק בחיפוש האמת ולא להניח לשום אדם, אירוע או חפץ לעצור בעדם. או-אז הם יוכלו להתנתק מהשפעת החשכה, לכוון את לבם לאלוהים, לירוא את אלוהים ולסור מרע.) (נקודת המבט שלנו על דברים יכולה להתפתח ולהיות מכוונת אל אלוהים ואנו יכולים להתנתק מהשפעת החשכה. לכל הפחות נוכל להגיע למקום שבו השטן לא ינצל אותנו עוד, ונוכל להסיר מעלינו את כל הטבע המושחת שלנו ולהישמע לאלוהים. אנו מאמינים שחיוני שבני האדם ישתחררו מהשפעת החשכה. בני אדם שאינם יכולים להשתחרר מהשפעת החשכה ולהימלט מכבלי השטן לא השיגו את ישועת האל.) כדי לעמוד בסטנדרט של הבאת בני האדם לידי שלמות בידי אלוהים, על בני האדם להיות מתואמים עם אלוהים בלב ובמחשבה ולחדול להתנגד לו. הם חייבים להיות מסוגלים להכיר את עצמם, ליישם בפועל את האמת, להשיג הבנה של אלוהים, לאהוב את אלוהים ולהיות מכוונים אל אלוהים. זה כל מה שנדרש.)

מועקה כבדה רובצת על לבם של בני האדם בשל גורלם

נראה שיש לכם אי-אילו מחשבות לגבי הדרך שבה עליכם לציית ושפיתחתם הבנה מסוימת או הערכה לגביה. עם זאת, השאלה אם כל המילים שביטאתם מתבררות כחלולות או כאמיתיות תלויה בהתמקדות שלכם בנוהג היומיומי שלכם. במהלך השנים, כולכם קצרתם פירות מסוימים מכל היבט של האמת, הן מבחינת הדוקטרינה והן מבחינת התוכן הממשי של האמת. הדבר מוכיח שבני אדם בימינו שמים דגש רב על חתירה לאמת וכתוצאה מכך, כל היבט ופריט של האמת לבטח השתרשו בלבם של בני אדם מסוימים. עם זאת, ממה אני חושש ביותר? מכך שלמרות העובדה שהנושאים האלה הנוגעים לאמת והתיאוריות הללו השתרשו בלבבות שלכם, יש מעט מאוד מהות בתוכן שלהם שם בפועל. כאשר אתם נתקלים בבעיות ומתמודדים עם ניסיונות ובחירות, עד כמה יהיה שימוש מעשי עבורכם למציאות של אמיתות אלה? האם זה יכול לעזור לכם להתעלות מעל הקשיים שלכם ולהיחלץ מהניסיונות שלכם, כך שתשביעו את רצון האל? האם תעמדו איתנים בעיצומם של הניסיונות שלכם ותישאו עדות מהדהדת למען אלוהים? האם אי פעם עסקתם בעניינים אלה? אני שואל אתכם: בלבכם ובכל המחשבות וההרהורים היומיומיים שלכם, מהו הדבר החשוב ביותר עבורכם? האם אי פעם הגעתם למסקנה בעניין זה? מה לדעתכם הכי חשוב עבורכם? יש אנשים שאומרים, "ליישם בפועל את האמת, כמובן", בעוד שאחרים אומרים, "כמובן שקריאת דברי האל מדי יום". יש אנשים שאומרים, "לבוא בפני אלוהים ולהתפלל אליו בכל יום, כמובן", ואחרים אומרים, "כמובן שלמלא את חובתנו כראוי מדי יום". יש אפילו כאלה שאומרים שכל מה שהם חושבים עליו הוא איך לרַצות את אלוהים, איך להישמע לו בכל דבר ודבר ואיך לפעול בהרמוניה עם רצונו. האם זה נכון? האם זה כל מה שיש? לדוגמה, יש כאלה שאומרים, "אני רק רוצה להישמע לאלוהים, אבל בכל פעם כשאני נתקל בבעיה, אני לא מסוגל לעשות זאת". אחרים אומרים, "אני רק רוצה לרַצות את אלוהים וזה היה בסדר לו יכולתי לרַצות אותו אפילו פעם אחת – אבל לעולם לא אוכל לרַצות אותו". יש כאלה שאומרים, "אני רוצה רק להישמע לאלוהים. במהלך ניסיונות, אני רק רוצה להיכנע לתזמוריו, לריבונותו ולהסדריו, ללא כל תלונות או בקשות. ובכל זאת, בכל פעם מחדש אינני מצליח להישמע לו". אחרים אומרים, "כשאני מתמודד עם החלטות, לעולם אינני מצליח לבחור ליישם בפועל את האמת. אני תמיד רוצה לספק את הבשר ולממש את הרצונות האישיים והאנוכיים שלי". מה הסיבה לכך? לפני שיגיע המבחן מאלוהים, האם כבר אתגרתם את עצמכם פעמים רבות, ניסיתם ובחנתם את עצמכם שוב ושוב? ראו אם אתם באמת ובתמים מסוגלים להישמע לאלוהים ולרַצות אותו והאם אתם מסוגלים לערוב לכך שלא תבגדו בו. ראו אם אתם יכולים להימנע מלהשביע את רצונכם האישי ולממש את תשוקותיכם האנוכיות, ותחת זאת, לרַצות את אלוהים, בלי לעשות בחירות אישיות כלשהן. האם מישהו עושה זאת? למעשה, יש רק עובדה אחת שהונחה לנגד עיניכם והיא הדבר שכל אחד מכם מתעניין בו ביותר ורוצה יותר מכול לדעת – מדובר בגורלו ובייעודו של כל אדם. אולי אינכם מבינים זאת, אבל זה דבר שאיש אינו יכול להכחישו. כשזה מגיע לאמת אודות גורלם של בני האדם, אודות ההבטחה של אלוהים לאנושות ואודות סוג הייעוד שאלוהים מתכוון להשית על בני האדם, אני יודע שישנם כאלה שכבר למדו את דברי אלוהים בנושאים אלה פעמים אחדות. ישנם גם כאלה שמחפשים שוב ושוב את התשובה והוגים בה שוב ושוב ובכל זאת מעלים חרס בידם, או אולי בסופו של דבר מגיעים למסקנה דו-משמעית כלשהי. בסופו של דבר, הם עדיין אינם בטוחים איזה סוג של גורל ממתין להם. רוב האנשים, כאשר הם ממלאים את חובתם, הם נוטים לרצות לדעת תשובות מוחלטות לשאלות הבאות: "מה יהיה גורלי? האם אוכל ללכת בנתיב זה עד סופו? מהי גישתו של אלוהים כלפי האנושות?” מקצתם אף מודאגים באופן הבא: "בעבר עשיתי כמה דברים ואמרתי כמה דברים. לא נשמעתי לאלוהים, עשיתי מעשים שהיוו בגידה באלוהים ובמקרים מסוימים לא הצלחתי לרַצות את אלוהים, פגעתי ברגשותיו, אכזבתי אותו וגרמתי לו לשנוא ולתעב אותי. אולי, בשל כך, הגורל שלי אינו ידוע". זה יהיה הוגן לומר שמרבית האנשים חשים אי נוחות לגבי גורלם. איש אינו מעז לומר, "אני חש בוודאות של מאה אחוז שאשרוד. אני בטוח במאה אחוז שאני יכול להשביע את רצונו של אלוהים. אני אדם שמחובר ללבו של אלוהים. אני אדם שאלוהים משבח אותו". יש אנשים שחושבים שקשה במיוחד ללכת בדרכו של אלוהים , ושיישום האמת בפועל הוא הדבר הקשה מכול. כתוצאה מכך, אנשים כאלה משוכנעים שלא ניתן לעזור להם עוד והם אינם מעזים לטפח תקוות לקבל גורל טוב. לחלופין, ייתכן שהם מאמינים שהם אינם יכולים להשביע את רצונו של אלוהים ולכן לא ישרדו. בגלל זה הם טוענים שאין להם גורל ושאינם יכולים לקבל ייעוד טוב. אין זה משנה מה בדיוק אנשים חושבים, כולם תוהים פעמים רבות בשאלת גורלם. הם עושים חישובים ומתכננים תוכניות ללא הרף סביב השאלות של עתידם ושל מה יקבלו כאשר אלוהים יסיים את עבודתו. אחדים משלמים מחיר כפול, אחדים נוטשים את משפחותיהם ואת עבודתם, אחדים מוותרים על נישואיהם, אחדים פורשים כדי להשקיע עצמם למען אלוהים, אחדים עוזבים את בתיהם כדי למלא את חובתם, אחדים בוחרים במצוקה ומתחילים ליטול על עצמם את המשימות המכאיבות והמתישות ביותר, אחדים בוחרים למסור את רכושם ולהקדיש את כל-כולם ואחרים בוחרים לעסוק בחיפוש האמת ושואפים להכיר את אלוהים. תבחרו ליישם בפועל איך שתבחרו, האם האופן שבו אתם מיישמים בפועל חשוב או לא? (לא, הוא לא חשוב.) כיצד, אם כן, נסביר את "חוסר החשיבות" הזה? אם שיטת היישום בפועל אינה חשובה, מה כן חשוב? (התנהגות טובה כלפי חוץ אינה מייצגת יישום בפועל של האמת.) (מחשבותיו של כל אדם ואדם אינן חשובות. המפתח כאן הוא האם יישמנו בפועל את האמת, אם לאו, והאם אנו אוהבים את אלוהים, אם לאו.) (נפילתם של צוררי משיח ומנהיגים מדומים עוזרת לנו להבין שהתנהגות חיצונית אינה הדבר החיוני ביותר. על פני השטח, נראה שהם זנחו הרבה ושהם מוכנים לשלם את המחיר, אך בבדיקה מדוקדקת יותר אנו יכולים לראות שהם פשוט אינם יראים את אלוהים אלא מתנגדים לו מכל הבחינות. ברגעים המכריעים הם תמיד מתייצבים לצד השטן ומפריעים לעבודתו של אלוהים. לפיכך, השיקולים העיקריים כאן הם באיזה צד נתייצב בבוא העת ומהן נקודות המבט שלנו על דברים.) כולכם מדברים היטב ונראה שכבר יש לכם הבנה בסיסית וסטנדרט לעמוד בו בכל הנוגע ליישום האמת בפועל, לכוונותיו של אלוהים ולדרישותיו של אלוהים מהאנושות. העובדה שאתם מסוגלים לדבר כך מרגשת מאוד. אף על פי שחלק ממה שאתם אומרים אינו מדויק מאוד, אתם כבר קרובים מאוד לכך שיהיה לכם הסבר הולם לאמת – והדבר מוכיח שפיתחתם הבנה ממשית משלכם של האנשים, האירועים והחפצים סביבכם, של כל הסביבה שלכם, כפי שאלוהים הסדיר אותם, ושל כל מה שאתם יכולים לראות. זו הבנה שקרובה לאמת. אף על פי שדבריכם אינם מקיפים לגמרי וכמה מהם אינם ראויים כל כך, הבנתכם כבר מתקרבת למציאות של האמת. כשאני שומע אתכם מדברים כך, הדבר גורם לי הרגשה טובה מאוד.

אמונות של בני אדם אינן יכולות לתפוס את מקומה של האמת

יש אנשים שמסוגלים לשאת קשיים, מסוגלים לשלם את המחיר, כלפי חוץ הם מתנהגים יפה מאוד, הם זוכים בהוקרה מסוימת ונהנים מהערצתם של אחרים. האם הייתם אומרים שהתנהגות חיצונית מסוג זה יכולה להיחשב כיישום בפועל של האמת? האם ניתן לקבוע שאנשים כאלה משביעים את רצונו של אלוהים? מדוע, פעם אחר פעם, אנשים רואים בני אדם כאלה וחושבים שהם מרַצים את אלוהים, הולכים בנתיב של יישום האמת בפועל ונצמדים לדרכו של אלוהים? למה אנשים אחדים חושבים כך? יש לכך רק הסבר אחד. איזה הסבר? ההסבר הוא שעבור אנשים רבים מאוד, שאלות מסוימות – כגון מה פירושו ליישם את האמת בפועל, מה פירושו לרַצות את אלוהים ומה הפירוש של בעלות אמיתית על מציאות האמת – אינן ברורות ביותר. לפיכך, ישנם כמה אנשים שלעתים קרובות הולכים שולל אחר אלה שכלפי חוץ נראים רוחניים, אצילים, נשגבים ודגולים. באשר לאנשים שיכולים לדבר ברהיטות על אותיות ודוקטרינות ושדיבורם ומעשיהם נראים ראויים להערצה, אלה שהולכים שולל על ידיהם מעולם לא התבוננו במהות של מעשיהם, בעקרונות שמאחורי מעשיהם או במטרות שלהם. יתר על כן, הם מעולם לא בדקו אם אנשים אלה אכן נשמעים לאלוהים והם גם מעולם לא קבעו לבטח שאנשים אלה אכן יראי אלוהים וסרים מרע. הם מעולם לא הבחינו במהות של האנושיות של אותם אנשים. במקום זאת, החל מהשלב הראשון של ההיכרות עימם, הם החלו, אט-אט, להעריץ ולהוקיר את האנשים האלה ובסופו של דבר, אותם אנשים הופכים לאלילים שלהם. יתר על כן, במחשבתם של אנשים מסוימים, האלילים שהם סוגדים להם - שהם מאמינים שיכולים לנטוש את משפחותיהם ועבודתם ואשר נראים, במבט שטחי, ככאלה שמסוגלים לשלם את המחיר – הם אלה שבאמת ובתמים מרַצים את אלוהים ויכולים באמת ובתמים להשיג גורל וייעוד טובים. בעיניהם, אותם אלילים הם אלה שאלוהים משבח. מה גורם להם להאמין בדבר כזה? מהי מהותה של הסוגייה הזאת? מהן ההשלכות שעשויות להיות לה? הבה נדון תחילה בעניין המהות שלה.

בעיקרו של דבר, לסוגיות אלה הנוגעות להשקפותיהם של בני האדם, לשיטות היישום בפועל שלהם, לעקרונות היישום בפועל שהם בוחרים לאמץ ולמה שכל אחד מהם נוטה להתמקד בו אין כל קשר לדרישות של אלוהים מהמין האנושי. בין אם אנשים מתמקדים בעניינים רדודים או בסוגיות עמוקות, באותיות ובדוקטרינות או במציאות, הם אינם דבקים בדבר שעליהם לדבוק בו ביותר וגם אינם יודעים את מה שעליהם לדעת יותר מכול. זאת משום שאנשים כלל לא אוהבים את האמת. לפיכך, הם אינם מוכנים להשקיע זמן ומאמץ כדי לחפש את עקרונות הנוהג המצויים באמירותיו של אלוהים וליישם אותם בפועל. במקום זאת, הם מעדיפים להשתמש בקיצורי דרך, לסכם את מה שהם מבינים וחושבים כיישום טוב בפועל וכהתנהגות טובה. סיכום זה הופך למטרה שהם מנסים להשיג ושהם מתייחסים אליה כאל אמת שיש ליישמה בפועל. התוצאה הישירה של הדבר היא שאנשים משתמשים בהתנהגות אנושית טובה כתחליף ליישום האמת בפועל, והדבר גם מספק את תשוקתם להשיג בחנופה טובות הנאה מאלוהים. הדבר מעניק להם הון שבעזרתו הם יכולים להתמודד עם האמת ושבו הם משתמשים כדי להתמקח עם אלוהים ולהתחרות בו. בו בזמן, אנשים גם מניחים את אלוהים בצד, מתוך חוסר מצפון, ומציבים במקומו את האלילים שהם מעריצים. ישנה רק סיבה יסודית אחת שגורמת לאנשים לקיים מעשים והשקפות נבערים שכאלה או דעות ונוהגים חד-צדדיים – והיום אספר לכם עליה: הסיבה היא שלמרות שאנשים עשויים להיות חסידי אל, להתפלל לאלוהים מדי יום ולקרוא את אמירותיו בכל יום, הם לא ממש מבינים את רצונו. כאן טמון שורש הבעיה. לו אדם מסוים הבין ללבו של אלוהים וידע מה אלוהים אוהב, מה הוא מתעב, מה הוא רוצה, מה הוא דוחה, איזה סוג של אדם הוא אוהב, איזה סוג של אדם הוא אינו אוהב, באיזה מין סטנדרט הוא משתמש כשהוא מציב לבני האדם דרישות ובאיזו מין גישה הוא נוקט כדי להביאם לידי שלמות - האם היו עדיין יכולות להיות לאותו אדם דעות אישיות משלו? האם אדם כזה היה פשוט יכול ללכת ולעבוד מישהו אחר? האם אדם רגיל היה יכול להפוך לאליל שלו? לאנשים שמבינים את רצונו של אלוהים יש נקודת מבט קצת יותר רציונלית מזו. הם לא יעריצו באופן שרירותי אדם מושחת, וכאשר הם צועדים בנתיב של יישום האמת בפועל, הם לא יאמינו שהיצמדות עיוורת לאי-אילו כללים או עקרונות פשוטים שקולה ליישום האמת בפועל.

ישנן דעות רבות באשר לסטנדרט שלפיו אלוהים קובע את גורלם של בני האדם

הבה נחזור לנושא זה ונמשיך לדון בעניין הגורל.

בהנחה שהדבר שכל אדם עוסק בו הוא הגורל שלו, האם אתם יודעים כיצד אלוהים קובע את הגורל הזה? באיזה אופן אלוהים קובע את גורלו של אדם? יתר על כן, באיזה סוג של סטנדרט הוא משתמש כדי לקבוע זאת? כאשר גורלו של האדם טרם נקבע, מה אלוהים עושה כדי לחשוף אותו? האם מישהו יודע? כפי שאמרתי לפני רגע, ישנם כאלה שכבר השקיעו זמן רב מאוד בחקר דברי האל, במאמץ לחפש רמזים לגורלם של בני האדם, לקטגוריות שגורלות אלה מסווגים לפיהן ולגורלות השונים הממתינים לאנשים מסוגים שונים. הם גם מקווים לגלות כיצד דבר אלוהים מכתיב את גורלם של בני האדם, באיזה סוג של סטנדרט אלוהים משתמש וכיצד בדיוק הוא קובע את גורלו של האדם. אולם, בסופו של דבר, אנשים אלה לעולם לא מצליחים למצוא תשובות כלשהן. למעשה, רק מעט מאוד נאמר על עניין זה באמירותיו של אלוהים. מדוע? כל עוד גורלם של בני אדם טרם נחשף, אלוהים אינו רוצה לומר לאיש מה יקרה בסופו של דבר וגם אינו רוצה להודיע לאיש טרם זמנו מה יעלה בגורלו – משום שמעשה כזה לא יביא כל תועלת לאנושות. כרגע, אני רק רוצה לספר לכם על האופן שבו אלוהים קובע את גורלם של בני האדם, על העקרונות שבהם הוא משתמש בעבודתו כדי לקבוע ולבטא את הגורלות האלה ועל הסטנדרט שבו הוא משתמש כדי לקבוע אם אדם מסוים ישרוד או לא ישרוד. האין אילו השאלות שאתם מוטרדים בשלן יותר מכול? אם כן, כיצד לדעתם של בני האדם אלוהים קובע את גורלם של אנשים? ציינתם חלק מזה כרגע: אחדים מכם אמרו שהדבר קשור למילוי חובותיו של האדם בנאמנות ולהשקעה למען אלוהים, היו שאמרו שמדובר בציות לאלוהים ובסיפוק רצונו, היו שאמרו שגורם אחד הוא להיות נתון לחסדי האל והיו שאמרו שהמפתח הוא לשמור על פרופיל נמוך. כאשר אתם מיישמים בפועל את האמיתות הללו וכאשר אתם מיישמים בפועל בהתאם לעקרונות שלדעתכם הם נכונים, האם אתם יודעים מה אלוהים חושב? האם אי פעם שקלתם האם התנהלות כזו משביעה את רצונו, אם לאו? האם היא עומדת בסטנדרט שלו? האם היא עונה על דרישותיו? אני מאמין שמרבית האנשים לא באמת מקדישים לשאלות אלה מחשבה רבה. הם פשוט מיישמים באופן מכני חלק מדבר האל או חלק מהדרשות או את הסטנדרטים של דמויות רוחניות מסוימות שהם מעריצים, ומאלצים את עצמם לפעול כך וכך. הם מאמינים שזו הדרך הנכונה ולכן הם ממשיכים לדבוק בה ולפעול לפיה, בלי קשר למה שקורה בסופו של דבר. יש אנשים שחושבים, "אני מאמין שנים רבות כל כך. תמיד יישמתי בפועל כך. אני מרגיש שממש השבעתי את רצונו של אלוהים ואני גם מרגיש שקיבלתי הרבה מכך. זאת משום שבתקופה זו התחלתי להבין אמיתות רבות, כמו גם דברים רבים שלא הבנתי קודם לכן. באופן ספציפי, רבים מהרעיונות וההשקפות שלי השתנו, ערכי החיים שלי השתנו עד מאוד, וכעת יש לי הבנה טובה למדי של העולם הזה." אנשים כאלה מאמינים שמדובר בקציר ושזו התוצאה הסופית של עבודתו של אלוהים למען האנושות. לנוכח כל הסטנדרטים האלה וכל הנוהגים שלכם, האם לדעתכם אתם משביעים את רצונו של אלוהים? מקצתכם תאמרו בוודאות מוחלטת, "כמובן! אנו מיישמים בפועל על פי דבר האל. אנו מיישמים בפועל על פי מה שהעליונים הטיפו ותקשרו. אנחנו תמיד ממלאים את חובותינו ותמיד היינו חסידי האל. מעולם לא עזבנו אותו. לכן אנו יכולים לומר בביטחון מלא שאנו מרַצים את אלוהים. אין זה משנה עד כמה אנו מבינים את כוונותיו ועד כמה אנו מבינים מתוך דברו, תמיד היינו בנתיב של חיפוש התאימות עם אלוהים. כל עוד אנחנו פועלים נכון ומיישמים בפועל בצורה נכונה, לבטח נשיג את התוצאה הנכונה." מה דעתכם על נקודת המבט הזאת? האם היא נכונה? ייתכן שיש גם כאלה שאומרים, "מעולם לא חשבתי על הדברים האלה בעבר. אני פשוט חושב שכל עוד אני ממשיך למלא את חובתי ולפעול בהתאם לדרישות שבאמירותיו של אלוהים, אוכל לשרוד. מעולם לא הרהרתי בשאלה אם אוכל לרַצות את לבו של אלוהים וגם לא הרהרתי האם אני עומד בסטנדרט שהוא קבע. מכיוון שאלוהים מעולם לא אמר לי או סיפק לי הוראות ברורות כלשהן, אני מאמין שכל עוד אמשיך לעבוד ולא אפסיק, אלוהים יהיה מרוצה ולא יציב לי דרישות נוספות." האם אמונות אלה נכונות? מבחינתי, דרך זו של יישום בפועל ושל חשיבה ונקודות מבט אלו כרוכים כולם בדמיונות, כמו גם בעיוורון מסוים. אולי האמירה שלי גורמת לאחדים מכם להרגיש מעט מדוכדכים ולחשוב, "עיוורון? אם זה עיוורון, הרי שהתקווה שלנו לישועה ולהישרדות דלה מאוד ולא ודאית, הלא כן? כשאתה מנסח זאת כך, האם אינך מצנן את התלהבותנו?" אין זה משנה מה אתם חושבים, הדברים שאני אומר ועושה לא נועדו לגרום לכם להרגיש כאילו שציננתי את התלהבותכם. תחת זאת, הם נועדו לשפר את ההבנה שלכם את כוונותיו של אלוהים ולהרחיב את הבנתכם לגבי מה שהוא חושב, מה הוא רוצה להשיג, איזה סוג של אנשים הוא אוהב, מה הוא מתעב, למה הוא בז, באיזה סוג של אדם הוא רוצה לזכות ואיזה סוג של אדם הוא דוחה בשאט נפש. הם נועדו להעניק לכם צלילות מחשבתית והבנה ברורה לגבי המידה המדויקת שבה הפעולות והמחשבות של כל אחד ואחד מכם סוטות מהסטנדרט שאלוהים דורש. האם הכרחי ביותר לדון בנושאים אלה? משום שאני יודע שהאמנתם במשך זמן רב כל כך ושהאזנתם להטפות רבות כל כך, אבל אלה בדיוק הדברים שחסרים לכם ביותר. למרות שרשמתם כל אמת ואמת במחברות שלכם ושיננתם וחרטתם על לוח לבכם מקצת מהדברים שאתם מאמינים באופן אישי בחשיבותם, ולמרות שאתם מתכננים להשתמש בדברים האלה כדי לרַצות את אלוהים במהלך היישום בפועל שלכם, להשתמש בהם כשתיקלעו למצוקה, להשתמש בהם כדי לעבור את הזמנים הקשים שעומדים בפניכם, או פשוט להניח לדברים האלה ללוות אתכם בעודכם חיים את חייכם - מבחינתי, ואין זה משנה כיצד אתם עושים זאת, אם אתם פשוט עושים זאת, זה לא חשוב כל כך. אם כן, מה חשוב מאוד? חשוב מאוד שבשעה שאתה מיישם בפועל, עליך לדעת בתוך-תוכך, בוודאות מוחלטת, אם כל מה שאתה עושה - כל מעשה בודד - תואם או לא תואם לרצונו של אלוהים והאם כל הפעולות, כל המחשבות שלך והתוצאות והמטרה שאתה רוצה להשיג אכן משביעים את רצונו של אלוהים ועונים על דרישותיו, כמו גם האם הוא מאשר אותם, אם לאו. אלה הדברים החשובים עד מאוד.

לכו בדרכו של אלוהים: יראו את אלוהים וסורו מרע

ישנה אימרה שעליכם לשים לב אליה. אני מאמין שאימרה זו חשובה מאוד כי, מבחינתי, היא חולפת במוחי אינספור פעמים בכל יום. מדוע? משום שבכל פעם כשאני ניצב מול מישהו, בכל פעם כשאני שומע סיפור של מישהו ובכל פעם כשאני שומע על ההתנסות של אדם מסוים או על עדותו על אמונה באלוהים, אני תמיד משתמש באימרה זו כדי להחליט בלבי אם האדם הזה הוא מהסוג שאלוהים רוצה או לא, ומהו סוג האדם שאלוהים אוהב. ובכן, מהי האימרה הזאת? עכשיו אתם יושבים מתוחים במקומותיכם. כשאגלה את האימרה, אולי תחושו אכזבה, משום שאחדים משלמים מס שפתיים בהקשר אליה זה שנים רבות. אני, לעומת זאת, מעולם לא שילמתי מס שפתיים כלל וכלל. אימרה זו שוכנת בלבי. ובכן, מהי אותה אימרה? היא: “לכו בדרכו של אלוהים: יראו את אלוהים וסורו מרע." האין זה ביטוי פשוט עד מאוד? אף על פי כן, למרות פשטותן של מילים אלו, אנשים שבאמת ובתמים מבינים אותן לעומק יחושו שיש להן משקל רב, שלאימרה זו יש ערך רב עבור היישום בפועל שלהם, שזו שורה מתוך שפת החיים שמכילה את מציאות האמת, שהיא מייצגת מטרה לכל החיים עבור אלה שמבקשים לרַצות את אלוהים, ושזו דרך לכל החיים שכל מי שמתחשב בכוונותיו של אלוהים צריך ללכת בה. ובכן, מה דעתכם: האין אימרה זו אמיתית? האם יש או אין לה חשיבות שכזאת? כמו כן, אולי כמה מכם חושבים על אימרה זו ומנסים להבין אותה ואולי יש ביניכם כאלה שאף חשים ספקות לגביה: האם אימרה זו חשובה מאוד? האם היא חשובה מאוד? האם הכרחי להדגיש אותה כל כך? ייתכן גם שכמה מכם לא אוהבים את האימרה הזו משום שאתם חושבים שלקחת את דרכו של אלוהים ולזקק אותה לאימרה אחת כזאת זהו פישוט-יתר מוגזם. לקחת את כל מה שאלוהים אמר ולתמצת זאת באימרה אחת - האין זו הפיכת אלוהים לחסר חשיבות במקצת? האם זה המצב? ייתכן שרובכם אינכם מבינים את החשיבות העמוקה של מילים אלו. למרות שכולכם רשמתם אותה לפניכם, אין לכם כל כוונה לנצור את האימרה הזו בלבכם. רק כתבתם אותה במחברות שלכם כדי לשוב ולהרהר בה בזמנכם החופשי. כמה מכם אף לא יטרחו לשנן אימרה זו בעל-פה, לא כל שכן לנסות לעשות בה שימוש ראוי. מדוע, אם כן, אני רוצה להזכיר את האימרה הזאת? אין זה משנה מהי נקודת המבט שלכם ומה אתם חושבים, הייתי חייב להזכיר את האימרה הזו, שכן היא רלוונטית ביותר לאופן שבו אלוהים קובע את גורלם של בני האדם. אין זה משנה כיצד אתם מבינים כעת את האימרה הזאת או איך אתם מתייחסים אליה, עדיין אומר לכם כך: אם בני האדם יוכלו ליישם בפועל את המילים של אימרה זו, לחוות אותן ולהגיע לסטנדרט של יראת אלוהים והתנערות מרוע, אזי מובטח להם שהם ישרדו וגורלם לבטח יהיה טוב. עם זאת, אם אינכם יכולים לעמוד בסטנדרט שנקבע באימרה זו, ניתן לומר שגורלכם אינו ידוע. לפיכך, אני מדבר איתכם על אימרה זו לצורך ההכנה הנפשית שלכם וכדי שתדעו באיזה סוג של סטנדרט אלוהים משתמש כדי למדוד אתכם. כפי שאמרתי לכם זה עתה, אימרה זו רלוונטית ביותר לישועתו של אלוהים את האנושות, כמו גם לאופן שבו הוא קובע את גורלם של בני האדם. באיזה אופן היא רלוונטית? אתם באמת רוצים לדעת, ובכן, אנו נדבר על כך היום.

אלוהים משתמש בניסיונות שונים כדי לבדוק אם בני האדם יראים את אלוהים וסרים מרע

בכל עידן, בזמן שאלוהים עובד בקרב בני האדם, הוא מעניק להם מילים אחדות ומגלה להם על כמה אמיתות. אמיתות אלה משמשות כדרך שאנשים צריכים לדבוק בה, הדרך שעליהם ללכת בה, הדרך שמאפשרת להם לירוא את אלוהים ולסור מרע, והדרך שאנשים צריכים ליישם בפועל ולדבוק בה בחייהם ולאורך מסעות חייהם. אלה הסיבות שבגינן אלוהים מביע אימרות אלה לאנושות. על בני האדם לדבוק בדברים אלה שנובעים מאלוהים ולדבוק בהם פירושו לקבל חיים. אם האדם אינו דבק בהם, אינו מיישם אותם בפועל ואינו מביא לידי ביטוי את דברי אלוהים בחייו, הרי שאותו אדם אינו מיישם בפועל את האמת. יתר על כן, אם בני האדם אינם מיישמים בפועל את האמת, הרי שהם אינם יראים את אלוהים וסרים מרע והם גם אינם יכולים לרַצות את אלוהים. אנשים שאינם מסוגלים לרַצות את אלוהים אינם יכולים לקבל את שבחיו ולאנשים כאלה אין כל גורל. כיצד, אם כן, אלוהים קובע את גורלו של האדם תוך כדי עבודה? באילו שיטות אלוהים משתמש כדי לקבוע את גורלו של האדם? ייתכן שהדבר עדיין לא ברור לכם לגמרי כרגע, אבל כשאספר לכם על התהליך, זה יהיה ברור למדי, כי רבים מכם כבר חוו זאת בעצמם.

במהלך עבודתו של אלוהים, מאז בראשית, אלוהים הציב כל אדם – כלומר כל חסיד אל – בניסיונות. והניסיונות האלה מגיעים בגדלים שונים. יש כאלה שחוו את הניסיון של הדחייה ממשפחותיהם; יש כאלה שחוו את הניסיון של סביבות עוינות; יש כאלה שחוו את הניסיון של מעצר ועינויים; יש כאלה שחוו את הניסיון של בחירה בין ברירות שונות; ויש כאלה שחוו את הניסיונות של כסף ומעמד. באופן כללי, כל אחד מכם הוצב בכל מיני ניסיונות. מדוע אלוהים עובד כך? מדוע אלוהים מתייחס בדרך זו אל כולם? איזו תוצאה הוא מחפש? זו הנקודה שאני רוצה להעביר לכם: אלוהים רוצה לראות אם האדם הזה הוא מהסוג שירא את אלוהים וסר מרע. פירוש הדבר הוא שכאשר אלוהים מציב אתכם בניסיון וגורם לכם להתייצב לנוכח נסיבות כאלו או אחרות, כוונתו לבדוק אם אתם יראים את אלוהים וסרים מרע. אם אדם מסוים מתמודד עם החובה לשמור על מנחה וחובה זו מוליכה למגע עם מנחות לאלוהים, האם אתם חושבים שזה משהו שאלוהים תכנן? אין ספק! כל דבר שאתם מתמודדים איתו הוא דבר שאלוהים תכנן. כשאתם מתמודדים עם הדבר הזה, אלוהים משקיף עליכם בחשאי, בודק מה בחירתכם, כיצד אתם נוהגים ועל מה אתם חושבים. התוצאה הסופית היא הדבר שחשוב לאלוהים יותר מכל, מכיוון שהתוצאה היא זו שמאפשרת לו לבדוק אם עמדת ברף של אלוהים בניסיון הזה. עם זאת, כשבני אדם מתמודדים עם עניין מסוים, הם לרוב לא חושבים מדוע הם מתמודדים איתו ולא חושבים על הרף שאלוהים מציב. הם לא חושבים על מה שאלוהים רוצה לראות בהם ועל מה שהוא רוצה להשיג מהם. כשאדם כזה מתמודד עם העניין הזה, הוא רק חושב: "זה דבר שאני מתמודד איתו. עליי להיות זהיר ולא חסר אחריות! יהיה אשר יהיה, זו מנחה לאלוהים ואסור לי לגעת בה." האדם הזה סבור שהוא יכול למלא את אחריותו כשהוא ניחן בחשיבה פשטנית כל כך. האם אלוהים יהיה מרוצה מתוצאות הניסיון הזה? או שמא הוא לא יהיה מרוצה? אתם יכולים לדון בכך. (אם אדם מסוים ירא את אלוהים בלבו, כשהוא ניצב בפני החובה שמאפשרת לו לבוא במגע עם המנחה לאלוהים, הוא יחשוב עד כמה קל לפגוע בטבעו של אלוהים, ולכן הוא ודאי יפעל בזהירות.) התשובה הזו בכיוון הנכון, אך היא לא מדויקת. הצעידה בדרכו של אלוהים אין פירושה ציות לכללים על פני השטח. פירוש הדבר הוא שכאשר תתמודדו עם עניין מסוים, קודם כל תתייחסו אליו כאל מצב שאלוהים הסדיר, אחריות שהוא הטיל עליכם, או דבר מה שהוא הפקיד בידיכם, וכשתתמודדו עם העניין הזה, עליכם אפילו להתייחס אליו כאל ניסיון מאלוהים. בהתמודדות עם העניין הזה, חייב להיות לכם רף, ואתם חייבים לחשוב שהוא בא מאלוהים. אתם חייבים לחשוב על ההתמודדות עם העניין הזה כך שתוכלו למלא את אחריותכם ולהיות נאמנים לאלוהים. אתם חייבים לחשוב כיצד לעשות זאת מבלי לעורר את זעמו של אלוהים או לפגוע בטבעו. זה עתה דיברנו על שמירת מנחות. העניין הזה נוגע למנחות, והוא גם נוגע לחובתכם ולאחריותכם. חובה עליכם למלא את האחריות הזו. עם זאת, בהתמודדות עם העניין הזה, האם יש פיתוי כלשהו? כן! מהיכן בא הפיתוי הזה? הפיתוי בא מהשטן, והוא גם בא מטבעו הרע והמושחת של האדם. מכיוון שיש פיתוי, העניין הזה כרוך גם בנשיאת עדות. נשיאת עדות היא גם אחריותכם וחובתכם. יש כאלה שאומרים: "זה עניין כזה פעוט. האם באמת יש צורך לעשות ממנו סיפור גדול?" כן! זאת משום שעל מנת לצעוד בדרכו של אלוהים, אסור לנו להרפות משום דבר שקשור אלינו או משום דבר שקורה סביבנו – אפילו מהדברים הקטנים. כשאנחנו מתמודדים עם עניין מסוים, גם אם אנחנו חושבים שאנחנו לא צריכים להתייחס אליו, אסור לנו להרפות ממנו. יש להתייחס לכל הדברים האלה כמבחנים של אלוהים. מה דעתכם על היחס הזה? אם זה היחס שלכם, הדבר מאשר עובדה אחת: לבכם ירא את אלוהים ולבכם מוכן לסור מרע. אם יש לכם רצון כזה לְרַצות את אלוהים, מה שאתם מנהיגים לא רחוק מהרף של יראת אל והישמרות מרע.

לעתים קרובות ישנם כאלה שמאמינים שעניינים שאנשים לא מקדישים להם תשומת לב רבה ואינם מזכירים בדרך כלל הם רק זוטות קלות שאין להן שום קשר ליישום האמת בפועל. כאשר אנשים אלה מתמודדים עם בעיה כזו בדיוק, הם אינם מקדישים לה מחשבה רבה, ואז הם מחליקים אותה. אולם, למעשה, העניין הזה היה לקח שעליך ללמוד – לקח אודות איך יש לירוא את אלוהים ולסור מרע. יתר על כן, הדבר שצריך להעסיק אותך אף יותר הוא לדעת מה אלוהים עושה, כאשר עניין זה מתעורר ומאלץ אותך להתמודד איתו. אלוהים נמצא ממש לצידך, הוא מתבונן בכל מילה ופעולה שלך וצופה בכל מה שאתה עושה ובשינויים שחלים במחשבותיך – זו עבודתו של אלוהים. יש אנשים ששואלים, "אם זה נכון, למה לא הרגשתי את זה?" לא הרגשת את זה כי לא דבקת בדרך של יראת האל והתנערות מרוע כדרך העיקרית שלך: לפיכך, אינך יכול לחוש את העבודה המעודנת שאלוהים עושה בבני אדם ואשר באה לידי ביטוי בהתאם למחשבותיהם ולמעשיהם השונים של בני האדם. אתה מבולבל! מהו עניין ראשי? מהו עניין משני? העניינים הכרוכים בהליכה בדרכו של אלוהים אינם נחלקים לראשיים ומשניים. כולם עניינים חשובים – האם אתם יכולים לקבל זאת? (אנחנו יכולים לקבל זאת.) במונחים של עניינים יומיומיים, ישנם כאלה שאנשים רואים אותם כראשיים וחשובים מאוד ואחרים שנתפסים כזוטות משניות. לעתים קרובות אנשים רואים את העניינים הראשיים האלה כחשובים מאוד ומתייחסים אליהם ככאלה שנשלחו על ידי אלוהים. עם זאת, כאשר עניינים ראשיים אלה מסתיימים, בני האדם, בשל שיעור קומתם הלא-בשל ובשל איכותם הירודה, לעתים קרובות אינם מסוגלים להשביע את רצונו של אלוהים, אינם מסוגלים להשיג גילויים כלשהם ואינם מסוגלים לרכוש כל ידע ממשי בעל ערך. בכל הנוגע לעניינים משניים, אנשים פשוט מתעלמים מהם והם חומקים ונעלמים בהדרגה. בשל כך, בני האדם איבדו הזדמנויות רבות להיבחן בפני אלוהים ולהיבדק על ידיו. מה זה אומר אם אתה תמיד מעלים עין מהאנשים, מהאירועים ומהחפצים ומהמצבים שאלוהים הסדיר עבורך? משמעות הדבר היא שבכל יום, ואפילו בכל רגע, אתה מתכחש דרך קבע להפיכתך למושלם בידי אלוהים, כמו גם למנהיגותו של אלוהים. בכל פעם כשאלוהים מארגן עבורך מצב מסוים, הוא מתבונן בסתר, צופה בלבך, מביט במחשבותיך ובהתלבטויותיך, מתבונן כיצד אתה חושב, ומחכה לראות כיצד תפעל. אם אתה אדם רשלן – אדם שמעולם לא היה רציני לגבי דרכו של אלוהים, לגבי דבריו או לגבי האמת – הרי שלא תהיה מודע או תשים לב למה שאלוהים רוצה להשלים, או לדרישות שהוא ציפה ממך לעמוד בהן כאשר הסדיר עבורך סביבה מסוימת. אתה גם לא תדע כיצד האנשים, האירועים והחפצים שאתה נתקל בהם קשורים לאמת או לרצונו של אלוהים. אחרי שהתמודדת עם נסיבות חוזרות ונשנות וניסיונות חוזרים ונשנים כאלה ואלוהים לא ראה תוצאות כלשהן ממך, כיצד הוא ימשיך? לאחר שהתמודדת שוב ושוב עם ניסיונות, לא העצמת את אלוהים בלבך ואף לא ראית את הנסיבות שאלוהים הסדיר עבורך כמות שהן: ניסיונות ומבחנים מאלוהים. במקום זאת, דחית בזו אחר זו את ההזדמנויות שאלוהים העניק לך והנחת להן לחמוק ולהיעלם פעם אחר פעם. האין זו מרדנות קיצונית שבני האדם מפגינים? (אכן.) האם אלוהים ירגיש פגוע בגלל זה? (הוא ירגיש כך.) לא נכון, אלוהים לא ירגיש פגוע! כששמעתם אותי אומר דבר כזה, נדהמתם שוב. אולי אתם חושבים: "האם לא נאמר קודם לכן שאלוהים תמיד מרגיש פגוע? האם אלוהים לא ירגיש אפוא פגוע? מתי, אם כן, הוא מרגיש פגוע?" בקיצור, אלוהים לא ירגיש פגוע במצב הזה. מהי, אם כן, גישתו של אלוהים כלפי סוג ההתנהגות שתואר לעיל? כשאנשים דוחים את הניסיונות והמבחנים שאלוהים שולח להם וכשהם מתחמקים מהם, יש לאלוהים רק גישה אחת כלפי אנשים כאלה. איזו גישה זו? אלוהים דוחה אדם כזה מעומק לבו. ישנם שני רבדים של משמעות למילה "דחייה". כיצד אסביר זאת מנקודת המבט שלי? המילה "דחייה" נושאת בתוכה קונוטציות של תיעוב ושנאה. מה לגבי רובד המשמעות השני? זה החלק שרומז על ויתור על משהו. כולכם יודעים מה פירושו "לוותר", נכון? בקיצור, "דחייה" היא מילה שמייצגת את התגובה והגישה האולטימטיביות של אלוהים כלפי אותם אנשים שמתנהגים בצורה כזו. זו שנאה קיצונית כלפיהם וגם גועל, לכן, התוצאה היא החלטה לנטוש אותם. זו החלטתו הסופית של אלוהים כלפי אדם שמעולם לא צעד בדרכו של אלוהים ואשר מעולם לא ירא את אלוהים וסר מרע. האם כולכם יכולים עכשיו לראות את החשיבות של האימרה שהזכרתי קודם לכן?

האם אתם מבינים עכשיו את השיטה שאלוהים משתמש בה כדי לקבוע את גורלם של בני אדם? (הוא מארגן נסיבות שונות בכל יום.) "הוא מארגן נסיבות שונות"- אלה דברים שאנשים יכולים לחוש אותם ולגעת בהם. ובכן, מהו המניע של אלוהים לעשות זאת? כוונתו היא לתת לכל אדם ואדם ניסיונות מסוגים שונים במועדים שונים ובמקומות שונים. אילו היבטים של האדם עומדים למבחן במהלך ניסיון? הניסיון קובע אם אתם מסוג האנשים שיראים את אלוהים וסרים מרע בכל נושא שאתם מתמודדים איתו, שומעים עליו, רואים אותו וחווים אותו באופן אישי. כולם יתמודדו עם ניסיון מסוג כזה כי אלוהים הוגן כלפי כל בני האדם. כמה מכם אומרים, "אני מאמין באלוהים כבר שנים רבות, אז איך זה שלא התמודדתי עם ניסיונות?" אתה מרגיש שעדיין לא התמודדת עם כל ניסיון שהוא משום שבכל פעם כשאלוהים הסדיר עבורך נסיבות, לא התייחסת אליהן ברצינות ולא רצית ללכת בדרכו של אלוהים. לפיכך, אתה פשוט לא חש כלל את ניסיונותיו של אלוהים. יש אנשים שאומרים, "התמודדתי עם כמה ניסיונות, אבל אני לא יודע איך ליישם בפועל כמו שצריך. גם כשיישמתי בפועל, אני עדיין לא יודע אם עמדתי איתן במהלך הניסיונות של אלוהים." אנשים במצב כזה בהחלט אינם מיעוט. מהו, אם כן, הסטנדרט שלפיו אלוהים מודד בני אדם? זה בדיוק כמו שאמרתי לפני כמה רגעים: השאלה היא האם אתה ירא את אלוהים וסר מרע בכל דבר שאתה עושה, חושב, ומבטא. כך נקבע אם אתה אדם שירא את אלוהים וסר מרע, אם לאו. האין זה קונספט פשוט? זה פשוט למדי לומר זאת, אבל האם קל ליישם זאת בפועל? (זה לא קל כל כך.) מדוע זה לא קל כל כך? (כי אנשים אינם מכירים את אלוהים והם אינם יודעים איך אלוהים הופך בני אדם למושלמים, אז כשהם מתמודדים עם עניינים מסוימים, הם לא יודעים איך לחפש את האמת כדי לפתור את הבעיות שלהם. עליהם לעבור ניסיונות שונים, זיכוך, ייסורים ומשפטים לפני שתהיה להם מציאות של יראת אלוהים.) ניתן לנסח זאת כך, אבל ככל שהדבר נוגע אליכם, נראה שיראת אל והתנערות מרוע קלים מאוד לביצוע עכשיו. מדוע אני אומר זאת? משום שהאזנתם לדרשות רבות וקיבלתם השקיה לא מועטה ממציאות האמת. הדבר איפשר לכם להבין באופן תיאורטי ואינטלקטואלי כיצד יש לירוא את אלוהים ולסור מרע. באשר לאופן שבו יש ליישם בפועל את יראת האל וההתנערות מרוע, כל הידע הזה סייע מאוד וגרם לכם לתחושה שדבר כזה ניתן להשגה בקלות. מדוע, אם כן, אנשים לעולם אינם יכולים להשיג זאת באמת? הסיבה לכך היא שאופיים של בני האדם ומהותם אינם יראי אל והם אוהבים את הרוע. זו הסיבה האמיתית.

לא לירוא את אלוהים ולסור מרע פירושו להתנגד לאלוהים

הרשו לי להתחיל בכך שאשאל אתכם מהיכן הגיעה האימרה הזו, "יראו את אלוהים וסורו מרע". (מספר איוב). מכיוון שהזכרנו את איוב, הבה נדון בו. בזמנו של איוב, האם אלוהים עבד למען הישועה והכיבוש של האנושות? לא! האין זה כך? כמו כן, ככל שהדבר נגע לאיוב, כמה ידע היה לו אודות אלוהים בזמנו? (לא הרבה.) האם לאיוב היה יותר או פחות ידע אודות אלוהים מאשר יש לכם עכשיו? מדוע אינכם מעזים לענות? זו שאלה שקל מאוד לענות עליה. פחות! זה ודאי! בימים אלה אתם ניצבים פנים אל פנים מול אלוהים ופנים אל פנים מול דברי אלוהים. יש לכם ידע נרחב בהרבה אודות אלוהים ממה שהיה לאיוב. למה אני מזכיר את זה? מה המטרה שלי כשאני אומר את הדברים האלה? אני רוצה להסביר לכם עובדה, אבל לפני שאעשה זאת, אני רוצה לשאול אתכם שאלה: איוב ידע מעט מאוד אודות אלוהים ועדיין היה מסוגל לירוא אותו ולסור מרע. למה בני האדם כיום אינם מצליחים לעשות זאת? (הם מושחתים עד מאוד.) "מושחתים עד מאוד" - זו התופעה השטחית הגורמת לבעיה, אך אני לעולם לא אראה זאת כך. אתם נוטלים לעתים קרובות דוקטרינות ומונחים המצויים בשימוש תכוף, כגון "שחיתות עד מאוד", "מרד באלוהים", "חוסר נאמנות כלפי אלוהים", "מרדנות", "אי-אהבת האמת" וכן הלאה ומשתמשים באימרות כנף אלה כדי להסביר את המהות של כל נושא ונושא. זו דרך פגומה ליישום בפועל. שימוש באותה תשובה כדי להסביר עניינים בעלי אופי שונה מעורר באופן בלתי נמנע חשדות בדבר חילול הקודש אודות האמת ואלוהים. אני לא אוהב לשמוע תשובה מסוג זה. חישבו על כך היטב במשך זמן רב! איש מביניכם לא הקדיש לעניין זה כל מחשבה, אבל אני רואה זאת מדי יום ואני יכול להרגיש את זה מדי יום. לפיכך, בזמן שאתם פועלים, אני צופה. כאשר אתם עושים משהו, אינכם יכולים להרגיש את המהות שלו, אבל כשאני צופה, אני יכול לראות את המהות שלו ואני יכול גם להרגיש את המהות שלו. ובכן, מהי אותה מהות? מדוע בני האדם בימינו אינם מסוגלים לירוא את אלוהים ולסור מרע? התשובות שלכם רחוקות מלהסביר את מהות הבעיה וגם אינן יכולות לפתור אותה. זאת משום שיש לה מקור שאינכם מודעים לו. מהו המקור הזה? אני יודע שאתם רוצים לשמוע על כך, אז אומר לכם מהו המקור לבעיה זו.

מאז שאלוהים החל לעשות עבודה, איך הוא התייחס לבני האנוש? אלוהים הציל אותם. הוא התייחס אל בני האנוש כאל בני משפחתו, כמושאי עבודתו, כיעדים לכיבוש ולישועה וככאלה שהוא רוצה להופכם למושלמים. זה היה יחסו של אלוהים כלפי האנושות בתחילת עבודתו. אולם מה היה יחסה של האנושות כלפי אלוהים באותה עת? בני האנוש לא הכירו את אלוהים והתייחסו אל אלוהים כאל זר. אפשר לומר שיחסם כלפי אלוהים לא הניב את התוצאות הנכונות ושלא הבינו בבירור כיצד עליהם להתייחס לאלוהים. לכן, הם התייחסו אליו כאוות נפשם ועשו כאוות נפשם. האם היו להם דעות כלשהן על אלוהים? תחילה, לא היו להם. דעותיהם-כביכול היו בסך הכול אי-אילו תפיסות והשערות בנוגע לאלוהים. הם קיבלו את מה שתאם את התפיסות שלהם וכאשר משהו לא תאם את תפיסותיהם, הם נשמעו לו למראית עין בלבד, אך בתוך-תוכם הם חשו סתירה חזקה והם התנגדו לו. אלה היו היחסים בין האדם ואלוהים בראשית: אלוהים התייחס אליהם כאל בני משפחה ואילו הם התייחסו לאלוהים כאל זר. אולם, לאחר פרק זמן מסוים שבו אלוהים עבד, בני האנוש החלו להבין מה אלוהים מנסה להשיג והם ידעו שהוא האל האמיתי. הם גם החלו לדעת מה אלוהים יכול לספק להם. איך בני האדם התייחסו לאלוהים באותה עת? הם ראו בו חבל הצלה וקיוו לזכות בחסד, בברכות ובהבטחות. באותה עת, איך התייחס אלוהים לבני האנוש? אלוהים התייחס אליהם כאל יעד לכיבוש. אלוהים רצה להשתמש בדבריו כדי לשפוט אותם, לבחון אותם ולהעמיד אותם בניסיונות. אולם עבור בני האדם באותו זמן, אלוהים היה רק חפץ שהאדם יכול להשתמש בו כדי להשיג את מטרותיו שלו. בני האדם ראו שהאמת שבפי אלוהים יכולה לכבוש אותם ולהושיע אותם, שיש להם הזדמנות להשיג מאלוהים את הדברים שהם רוצים ולקבל את היעד שהם רוצים. משום כך, התפתח קמצוץ של כנות בלבם והם היו מוכנים להיות חסידים של האל הזה. הזמן חלף ולאחר שבני האדם זכו במעט הכרה של אלוהים באופן שטחי ומבוסס על דוקטרינות, אפשר לומר שהם מתחילים יותר ויותר "להתוודע" לאלוהים ולדברים שאלוהים אמר, להטפותיו, לאמת שהוא ביטא ולעבודתו. לכן, בני האדם חשבו בטעות שאלוהים כבר אינו זר, ושהם כבר צועדים בנתיב התאימות לאלוהים. כיום, בני האדם כבר האזינו לדרשות רבות על האמת וחוו חלק ניכר מעבודתו של אלוהים. אולם לנוכח ההפרעות והמשוכות של גורמים ונסיבות רבים ושונים, רוב בני האדם אינם יכולים להצליח להנהיג את האמת ואינם יכולים להצליח לְרַצות את אלוהים. בני האדם נעשו יותר ויותר נרפים ויותר ויותר חסרי ביטחון. הם מרגישים יותר ויותר שסופם אינו ידוע. הם לא מעזים להחזיק כלל ברעיונות ראוותניים ואינם מנסים להתקדם. הם רק ממשיכים קדימה באי רצון, צעד אחר צעד. מהו יחסו של אלוהים כלפי בני האנוש בכל הנוגע למצבם הנוכחי? רצונו היחיד של אלוהים הוא להעניק לאדם את האמיתות האלה ולהטמיע בהם את דרכו, ואז לארגן נסיבות שונות כדי לבחון אותם בדרכים שונות. מטרתו היא לקחת את הדברים האלה, את האמיתות האלה ואת עבודתו ולהביא לתוצאה שבה בני האנוש יוכלו לירוא את אלוהים ולסור מרע. רוב בני האדם שראיתי פשוט לוקחים את דברי האל ומתייחסים אליהם כאל דוקטרינות, כאל אותיות כתובות, כאל תקנות שיש לציית להן. במעשיהם ובדיבורם או לנוכח ניסיונות, הם אינם מתייחסים לדרכו של אלוהים כאל הדרך שעליהם לציית לה. הדבר נכון בייחוד כאשר בני אדם עומדים בפני ניסיונות גדולים. לא ראיתי אדם כזה שנוהג בכיוון של יראת אלוהים והישמרות מרע. משום כך, יחסו של אלוהים כלפי בני האנוש מלא בתיעוב ובסלידה עמוקים! למרות שאלוהים העמיד אותם בניסיונות חוזרים ונשנים, אפילו מאות פעמים, עדיין אין להם גישה ברורה לבטא בעזרתה את נחישותם: "אני רוצה לירוא את אלוהים ולסור מרע!" מכיוון שאין לבני האדם את הנחישות הזו והם אינם מפגינים זאת, גישתו הנוכחית של אלוהים כלפיהם כבר איננה כפי שהייתה בעבר, כאשר הוא נהג בהם ברחמים, בסובלנות, באיפוק ובסבלנות. במקום זאת, הוא מאוכזב מאוד מהאנושות. מי גרם לאכזבה הזו? במי תלויה גישתו של אלוהים לאדם? היא תלויה בכל אדם ואדם שהם חסידיו של אלוהים. במהלך שנות עבודתו הרבות, אלוהים הציב דרישות רבות לבני האדם וארגן להם נסיבות רבות. אולם, ללא קשר לביצועיהם של בני האדם וללא קשר לגישתם כלפי אלוהים, הם כשלו ביישום בפועל תוך התאמה ברורה למטרה של יראת אל והישמרות מרע. לפיכך, אציע מילות סיכום ואשתמש באמרה זו כדי להסביר את כל מה שאמרנו זה עתה על הסיבה שבני האדם אינם יכולים לצעוד בדרכו של אלוהים, לירוא את אלוהים ולסור מרע. מהי האמרה הזו? זו האמרה: אלוהים מתייחס לבני האנוש כאל מושאי ישועתו ומושאי עבודתו. בני האנוש מתייחסים לאלוהים כאל אויבם, כהיפוכם הגמור. האם העניין הזה ברור לך עכשיו? גישתה של האנושות ברורה מאוד וכך גם גישתו של אלוהים והיחסים בין בני האנוש ואלוהים. גם אם שמעתם הטפות רבות, הדברים שלגביהם הסקתם מסקנות, כגון נאמנות לאלוהים, ציות לאלוהים, חיפוש הדרך לתאימות עם אלוהים, הרצון להקדיש חיים שלמים לאלוהים והרצון לחיות למען אלוהים – עבורי, דברים אלה אינם מהווים צעידה מודעת בדרכו של אלוהים, שהיא יראת אל והישמרות מרע. במקום זאת, אלה רק ערוצים שבאמצעותם אתם יכולים להשיג מטרות מסוימות. כדי להשיג אותן, אתם מצייתים לכמה תקנות בעל כורחכם ואלה בדיוק התקנות שמרחיקות את בני אדם עוד יותר מדרך של יראת אלוהים והישמרות מרע ושוב מציבות את אלוהים כמנוגד לאנושות.

הנושא של היום קצת כבד, אבל בכל מקרה, אני עדיין מקווה שכאשר תחוו את החוויות הבאות ואת התקופות הבאות, תוכלו לעשות את מה שעתה זה אמרתי לכם. אל תתייחסו לאלוהים כאל אוויר ריק - כאילו שהוא קיים רק כאשר הוא מועיל לכם, אבל אינו קיים כאשר אין לכם צורך בו. ברגע שיש בתת המודע שלכם מחשבה כזאת, כבר הכעסתם מאוד את אלוהים. אולי יש אנשים שאומרים, "אני לא מתייחס לאלוהים כאל אוויר ריק. אני תמיד מתפלל אליו ואני תמיד מנסה לרַצות אותו, וכל מה שאני עושה מצוי בטווח, בסטנדרט, ובעקרונות שאלוהים דורש. אני בהחלט לא מיישם בפועל על פי הרעיונות שלי". כן, האופן שבו אתה מיישם בפועל הוא נכון! עם זאת, מה אתה חושב כשאתה נתקל בבעיה? כיצד אתה מיישם בפועל כשאתה מתמודד עם סוגייה? יש אנשים שמרגישים שאלוהים קיים כשהם מתפללים אליו ומתחננים בפניו, אבל בכל פעם כשהם נתקלים בבעיה, הם מעלים רעיונות משלהם ורוצים לפעול לפיהם. פירושו של דבר שהם מתייחסים לאלוהים כאל אוויר ריק ומצב כזה הופך את אלוהים לבלתי קיים במחשבתם. אנשים מאמינים שאלוהים צריך להתקיים כשהם זקוקים לו, אבל לא כשאינם זקוקים לו. אנשים חושבים שדי ביישום בפועל המבוסס על הרעיונות שלהם. הם מאמינים שהם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם. הם פשוט לא מאמינים שעליהם לחפש את הדרך של אלוהים. באשר לאנשים שנמצאים כרגע במצב כזה ותקועים במצב כזה, האין הם משחקים באש? יש אנשים שאומרים, "בין אם אני משחק באש או לא, האמנתי במשך שנים רבות כל כך ואני מאמין שאלוהים לא ייטוש אותי, כי הוא אינו יכול לשאת זאת." אחרים אומרים, "האמנתי באדוננו מאז שהייתי ברחם אימי. חלפו ארבעים או חמישים שנה, אז במונחים של זמן, אני כשיר ביותר להיוושע בידי אלוהים וכשיר ביותר לשרוד. במהלך ארבעת או חמשת העשורים האלה, נטשתי את משפחתי ואת עבודתי וויתרתי על כל מה שהיה לי - על דברים כמו כסף, מעמד, הנאה, וזמן עם משפחתי. לא אכלתי הרבה מאכלים טעימים, לא נהניתי מהרבה שעשועים, לא ביקרתי בהרבה מקומות מעניינים ואפילו חוויתי סבל שאנשים רגילים לא היו יכולים לשאתו. אם אלוהים לא יכול להושיע אותי בזכות כל זה, הרי שהיחס כלפיי אינו צודק ואינני יכול להאמין באלוהים מהסוג הזה". האם ישנם אנשים רבים עם השקפה כזו? (אכן.) ובכן, היום אעזור לכם להבין עובדה אחת: כל האנשים בעלי השקפה כזאת יורים לעצמם ברגל. זאת משום שהם מכסים את עיניהם באמצעות דמיונם. הדמיון הזה בדיוק, כמו גם המסקנות שלהם עצמם, תופסים את המקום של הסטנדרט שאלוהים דורש מבני האדם לעמוד בו ומונעים מהם לקבל את כוונותיו האמיתיות של אלוהים. הדבר גורם להם להיות בלתי מסוגלים לחוש את קיומו האמיתי של אלוהים, ועל-ידי כך הם מחמיצים את ההזדמנות להיהפך למושלמים על ידי אלוהים ומוותרים על כל חלק או נתח שהם מההבטחה של אלוהים.

כיצד אלוהים קובע את גורלם של בני האדם והסטנדרטים שלפיהם הוא עושה זאת

לפני שאתה מתקבע בהשקפות או במסקנות כלשהן, עליך להבין תחילה מהי גישתו של אלוהים כלפיך ומה הוא חושב, ואז תוכל להחליט אם החשיבה שלך נכונה, אם לאו. אלוהים מעולם לא השתמש בזמן כיחידת מידה כדי לקבוע את גורלו של האדם ומעולם לא ביסס קביעה כזו על כמות הסבל של האדם. במה, אם כן, אלוהים משתמש כסטנדרט כדי לקבוע את גורלו של האדם? קביעה על סמך הזמן תהיה הדבר שתואם ביותר את התפיסות של בני האדם. יתר על כן, ישנם אנשים, שאותם אתם רואים לעתים קרובות, אשר בשלב מסוים הקדישו הרבה מאוד, השקיעו הרבה, שילמו מחיר עצום וסבלו מאוד. אלה האנשים שעל פי השקפתכם יכולים להיוושע בידי אלוהים. כל מה שאנשים אלה מציגים ומביאים לידי ביטוי עולה באופן מדויק בקנה אחד עם תפיסותיהם של בני האדם אודות הסטנדרטים שאלוהים הציב כדי לקבוע את גורלו של האדם. תהא אשר תהא אמונתכם, לא אפרט את הדוגמאות האלו בזו אחר זו. בקיצור, כל מה שאינו סטנדרטי בחשיבתו של אלוהים עצמו נובע, תחת זאת, מהדמיון האנושי, וכל הדברים האלה הם תפיסות אנושיות. אם אתה מתעקש באופן עיוור על התפיסות והדמיונות שלך, מה תהיה התוצאה? ברור למדי שההשלכה של הדבר יכולה רק להיות שאלוהים ידחה אותך בשאט נפש. זאת משום שתמיד אתה מתהדר בכישוריך בפני אלוהים, מתחרה בו ומתווכח איתו, ואינך מנסה באמת ובתמים להבין את החשיבה שלו וגם אינך מנסה להבין את רצונו או את גישתו כלפי המין האנושי. התנהגות מתמשכת כזאת מוקירה אותך-עצמך יותר מכול. היא אינה מרוממת את אלוהים. אתה מאמין בעצמך. אינך מאמין באלוהים. אלוהים אינו רוצה אנשים כאלה והוא גם לא ינחיל להם ישועה. אם תהיה מסוגל להרפות מנקודת מבט כזו, ויתרה מזאת, לתקן את נקודות המבט השגויות שהיו לך בעבר, אם תהיה מסוגל להמשיך על פי דרישותיו של אלוהים, אם תהיה מסוגל ליישם בפועל מעתה ואילך את הדרך של יראת האל וההתנערות מהרוע, אם תצליח לכבד את אלוהים כדגול ביותר בכל הדברים ותימנע משימוש בדמיונות האישיים, בהשקפות או באמונות שלך כדי להגדיר את עצמך ואת אלוהים, ואם, תחת זאת, תוכל לחפש את כוונותיו של אלוהים בכל המובנים, להגיע לתובנה ולהבנה של גישתו כלפי האנושות ולרַצות אותו על ידי עמידה בסטנדרטים שלו, זה יהיה נפלא! זה יהיה אות לכך שאתה עומד לצאת לדרך של יראת האל והתנערות מרוע.

אם אלוהים אינו משתמש במחשבות, ברעיונות ובנקודות מבט של בני אדם כסטנדרטים לקביעת גורלם, באיזה סוג של סטנדרט הוא משתמש כדי לקבוע את גורלם של בני האדם? הוא משתמש בניסיונות כדי לקבוע את גורלם. אלוהים משתמש בשני סטנדרטים בניסיונותיו כדי לקבוע גורלם של בני האדם: הראשון הוא מספר הניסיונות שאנשים עוברים, והשני הוא התוצאות שיש לניסיונות אלה לגביהם. שני האינדיקטורים הללו הם שקובעים את גורלו של האדם. הבה נרחיב כעת אודות שני הסטנדרטים האלה.

ראשית, כאשר אדם עומד בפני ניסיון מאלוהים (הערה: ייתכן שבעיניכם ניסיון זה יהיה פרט שולי, כזה שאינו ראוי לאזכור), אלוהים יגרום לך להיות מודע באופן מובהק לכך שידו פועלת כאן ושהוא זה שהסדיר עבורך את הנסיבות הללו. כאשר שיעור קומתך עדיין אינו בשל, אלוהים יארגן ניסיונות כדי לבחון אותך, וניסיונות אלה יתאימו לשיעור קומתך, למה שאתה מסוגל להבין ולמה שאתה יכול לעמוד בו. איזה חלק ממך ייבחן? הגישה שלך כלפי אלוהים. האם גישה זו חשובה מאוד? כמובן שהיא חשובה! יש לה חשיבות מיוחדת! גישה זו של בני האדם היא התוצאה שאלוהים חפץ בה, לכן, מבחינתו, היא הדבר החשוב מכול. אחרת, אלוהים לא היה משקיע מאמצים בבני אדם על ידי עיסוק בעבודה שכזו. באמצעות ניסיונות אלה, אלוהים רוצה לראות מהי גישתך כלפיו. הוא רוצה לראות אם עלית על דרך הישר, אם לאו. הוא גם רוצה לראות אם אתה ירא אלוהים וסר מרע, אם לאו. לכן, בין אם אתה מבין הרבה או מעט מהאמת בפרק זמן מסוים, עדיין תתמודד עם ניסיונות מאלוהים, וככל שכמות האמת שתבין תגדל, הוא ימשיך לארגן עבורך ניסיונות רלוונטיים. כאשר תתמודד שוב עם ניסיון, אלוהים ירצה לראות אם נקודת המבט שלך, הרעיונות שלך והגישה שלך כלפיו חוו צמיחה כלשהי בפרק הזמן שחלף. יש אנשים שתוהים, "מדוע אלוהים תמיד רוצה לראות מהן הגישות של בני האדם? האם הוא לא ראה כבר כיצד הם מיישמים בפועל את האמת? מדוע הוא עדיין רוצה לראות מהן הגישות שלהם?" זה קשקוש ללא מחשבה! בהתחשב בכך שאלוהים פועל באופן זה, רצונו מצוי בכך בהכרח. אלוהים מתבונן כל הזמן מהצד בבני האדם, צופה בכל מילה ופעולה שלהם, בכל מעשה ותנועה שלהם. הוא אפילו מתבונן בכל מחשבה ורעיון שלהם. אלוהים רושם לפניו את כל מה שקורה לבני האדם – את מעשיהם הטובים, מגרעותיהם, עבירותיהם, אפילו את מרידותיהם ובגידותיהם – כראיה שבאמצעותה ייקבע גורלם. צעד אחר צעד, ככל שעבודתו של אלוהים תתנשא, תשמע יותר אמיתות ותקבל יותר דברים ומידע חיוביים ותזכה ביותר מתוך מציאות האמת. לאורך כל התהליך הזה, גם דרישותיו של אלוהים ממך יגברו, וככל שזה יקרה, אלוהים יסדיר עבורך ניסיונות רציניים יותר. מטרתו היא לבחון אם חלה בינתיים התקדמות בגישתך כלפיו. כמובן שכאשר זה יקרה, נקודת המבט שאלוהים ידרוש ממך תתאים להבנתך את מציאות האמת.

ככל ששיעור קומתך יילך וייבנה בהדרגה, כך יקרה גם לסטנדרט שאלוהים ידרוש ממך. בזמן שעדיין תהיה לא בשל, אלוהים יקבע לך סטנדרט נמוך מאוד לעמוד בו. כאשר שיעור קומתך ייבנה מעט יותר, הוא יגביה את הסטנדרט שלך במקצת. אולם מה אלוהים יעשה לאחר שתזכה בהבנה של האמת כולה? הוא יגרום לך להתמודד עם ניסיונות גדולים אף יותר. בניסיונות האלה, הדבר שאלוהים רוצה לקבל ממך, מה שהוא רוצה לראות בך, הוא ידע מעמיק יותר אודותיו, יראה ממשית כלפיו. או-אז, דרישותיו ממך יהיו גבוהות ו"נוקשות" יותר משהיו בעבר, כאשר שיעור קומתך היה פחות בשל (הערה: אנשים עשויים לראות אותן כנוקשות, אך למעשה בעיני אלוהים הן סבירות). כאשר אלוהים מנסה אנשים, איזו מציאות הוא רוצה ליצור? הוא כל הזמן מבקש שאנשים יתנו לו את לבם. יש אנשים שיגידו, "איך אני יכול לתת את זה? מילאתי את חובתי, נטשתי את ביתי ואת פרנסתי והשקעתי את עצמי. האין כל אלה מקרים שבהם מסרתי את לבי לאלוהים? איך אוכל עוד לתת את לבי לאלוהים? הייתכן שאלו לא היו למעשה דרכים לתת לו את לבי? מהי הדרישה הספציפית של אלוהים?" הדרישה פשוטה מאוד. למעשה, ישנם אנשים אחדים שכבר נתנו את לבם לאלוהים בדרגות שונות במהלך שלבים שונים של הניסיונות שלהם, אבל הרוב המכריע של האנשים לעולם אינם נותנים את לבם לאלוהים. כאשר אלוהים מנסה אותך, הוא רואה אם הלב שלך מצוי איתו, עם הבשר או עם השטן. כאשר אלוהים מנסה אותך, הוא רואה אם אתה ניצב נגדו או נמצא בעמדה התואמת אותו והוא גם רואה אם הלב שלך מצוי לצדו. כאשר אינך בשל ואתה ניצב בפני ניסיונות, יש לך מעט ביטחון ואינך יכול לדעת בדיוק מה עליך לעשות כדי להגשים את כוונותיו של אלוהים, שכן הבנתך את האמת מוגבלת. עם זאת, אם אתה עדיין יכול להתפלל לאלוהים באמת ובתמים ואם אתה מסוגל להיות נכון לתת לו את לבך, לעשות אותו לריבון שלך ואתה מוכן להציע לו את כל הדברים שאתה מאמין שהם היקרים ביותר, אזי כבר נתת לאלוהים את לבך. ככל שתקשיב ליותר דרשות ותבין יותר מהאמת, גם שיעור קומתך יגדל בהדרגה. בשלב זה, הסטנדרט של דרישותיו של אלוהים לא יהיה זהה לזה שהיה כאשר היית לא בשל. הוא ידרוש ממך סטנדרט גבוה יותר. ככל שאנשים יתנו את לבם בהדרגה לאלוהים, לבם ילך ויתקרב אליו אט-אט. ככל שאנשים יוכלו באמת להתקרב לאלוהים, לבם יירא אותו יותר ויותר. מה שאלוהים רוצה הוא רק לב כזה.

כאשר אלוהים רוצה לרכוש את לבו של מישהו, הוא יעמיד את אותו אדם בניסיונות רבים. במהלך הניסיונות האלה, אם אלוהים לא ירכוש את לבו של אותו אדם או יראה שלאותו אדם יש גישה כלשהי – כלומר, אם אלוהים לא יראה שאותו אדם מיישם בפועל או מתנהג באופן שמעיד על יראה כלפיו, ואם אלוהים גם לא יראה אצל אדם זה גישה ונחישות שסרות מרע – הרי שלאחר ניסיונות רבים, סבלנותו של אלוהים כלפיו תפקע והוא לא יסבול אותו עוד. הוא לא יעמיד עוד את האדם הזה בניסיון ויחדל לעבוד עליו. מה הדבר מסמל, אם כן, עבור גורלו של אותו אדם? זה אומר שאין לו גורל. ייתכן שאותו אדם לא עשה כל רע. ייתכן שהוא לא עשה שום דבר שמפריע ולא גרם לשיבוש. ייתכן שהוא לא התנגד בגלוי לאלוהים. אולם לבו של אדם זה נותר נסתר מאלוהים, מעולם לא הייתה לו גישה ונקודת מבט ברורות כלפי אלוהים ואלוהים אינו יכול לראות בבירור שלבו ניתן לאלוהים או שהוא שואף לירוא את אלוהים ולסור מרע. אלוהים מאבד את סבלנותו כלפי אנשים כאלה והוא לא ישלם עוד מחיר כלשהו עבורם, לא יגיש להם רחמים כלשהם ולא יעבוד עליהם. חיי האמונה באלוהים של אדם כזה כבר הסתיימו. זאת משום שבכל הניסיונות הרבים שאלוהים העמיד אותו, אלוהים לא השיג את התוצאה הרצויה לו. לפיכך, ישנם אי-אילו אנשים שמעולם לא ראיתי בהם את הנאורות וההארה של רוח הקודש. כיצד ניתן לראות זאת? ייתכן שאנשים אלה האמינו באלוהים במשך שנים רבות ועל פני השטח, הם התנהגו באופן נמרץ הם קראו ספרים רבים, טיפלו בעניינים רבים, מילאו תריסר מחברות או יותר ושלטו בהרבה מאוד מילים ודוקטרינות. עם זאת, מעולם לא נראתה בהם צמיחה, השקפתם על אלוהים נותרה בלתי נראית והגישות שלהם עדיין אינן ברורות. במילים אחרות, לא ניתן לראות את לבם. הם תמיד מכוסים וחתומים - הם חסומים בפני אלוהים. כתוצאה מכך, אלוהים אינו רואה את לבם האמיתי, הוא אינו רואה אצל אנשים אלה שום יראה אמיתית כלפיו, ויותר מכך, הוא אינו רואה איך אנשים אלה הולכים בדרכו. אם אלוהים עדיין לא זכה באנשים כאלה עד כה, האם הוא יוכל לזכות בהם בעתיד? הוא לא יוכל! האם הוא ימשיך לקדם דברים שלא ניתן להשיגם? הוא לא יעשה זאת! מהי, אם כן, גישתו הנוכחית של אלוהים כלפי אנשים כאלה? (הוא דוחה אותם בשאט נפש ומתעלם מהם.) הוא מתעלם מהם! אלוהים אינו מתייחס לאנשים כאלה. הוא דוחה אותם בשאט נפש. שיננתם את הדברים האלה במהירות רבה ובדיוק רב. נראה שהבנתם את מה ששמעתם!

ישנם אנשים, שכאשר הם מתחילים להיות חסידי אל, הם בורים ולא בשלים. הם אינם מבינים את רצון האל ואף אינם יודעים מה הפירוש של אמונה בו. הם מאמצים דרך שגויה על-פי תפיסה אנושית כדי להאמין באלוהים ולהיות חסידיו. כשאנשים כאלה מתמודדים עם ניסיונות, הם אינם מודעים לכך. הם נותרים קהי חושים ביחס להנחיה של אלוהים ולנאורות שלו. הם אינם יודעים מה פירוש הדבר לתת את לבם לאלוהים או לעמוד איתנים בזמן ניסיון. אלוהים ייתן לאנשים כאלה זמן מוגבל ובפרק הזמן הזה, הוא יאפשר להם להבין את האופי של הניסיונות שלו ומהן כוונותיו. לאחר מכן, אנשים אלה חייבים להציג את נקודת המבט שלהם. אלוהים עדיין מחכה לאלו שנמצאים בשלב הזה. באשר לאלו שיש להם השקפות אחדות אך הם עדיין מהססים, שרוצים למסור את לבם לאלוהים אבל לא השלימו עם הדבר ואשר, על אף שיישמו בפועל אי-אילו אמיתות בסיסיות, מנסים להסתתר ולוותר כשהם מתמודדים עם ניסיונות גדולים - מהי גישתו של אלוהים כלפיהם? הוא עדיין מצפה מהם לקצת יותר והתוצאה תלויה בגישה ובביצועים שלהם. אם בני אדם אינם פעילים בהתקדמותם, מה אלוהים עושה? הוא מוותר עליהם. זאת משום שלפני שאלוהים מוותר עליך, אתה כבר ויתרת על עצמך. לכן, אינך יכול להאשים את אלוהים על כך שהוא עושה זאת. זו טעות מצדך לחוש מרירות כלפי אלוהים.

המבוכות השונות ששאלה מעשית גורמת לבני אדם

ישנו סוג אחר של אדם שהגורל שלו הוא הטרגי ביותר. זהו אדם מהסוג שאני הכי פחות אוהב להזכיר. הוא לא טרגי בגלל שהאדם נענש על ידי אלוהים או כיוון שדרישות האל ממנו היו נוקשות וזה מה שגרם לגורל הטרגי. הוא טרגי כי הוא מעולל זאת לעצמו. כמאמר הפתגם הידוע, הוא חופר קבר לעצמו. איזה סוג של אדם עושה זאת? אנשים אלה אינם הולכים בנתיב הנכון וגורלם נגלה מראש. בעיני אלוהים, אנשים כאלה הם מושאי התיעוב הגדולים ביותר. במונחים אנושיים, אנשים כאלה מעוררי רחמים יותר מכול. כאשר אנשים כאלה מתחילים להיות חסידי אל, הם מאוד קנאים, הם משלמים מחירים רבים, יש להם דעה טובה על הסיכויים של עבודת האל ויש להם דמיון שופע בנוגע לעתיד שלהם. הם גם בוטחים באלוהים באופן מיוחד ומאמינים שהוא יכול להפוך את בני האדם לשלמים ולהביא אותם לייעוד מהולל. אף על פי כן, מסיבה כלשהי, אנשים אלה נמלטים במהלך עבודת האל. מהי המשמעות כאן של "נמלטים"? זה אומר שהם נעלמים בלי לומר שלום, בלי להשמיע קול. הם עוזבים בלי לומר מילה. למרות שאנשים כאלה טוענים שהם מאמינים באלוהים, הם מעולם לא היכו שורש באמת בנתיב אמונתם. לכן, אין זה משנה כמה זמן הם האמינו באלוהים, הם עדיין מסוגלים להתרחק ממנו. יש אנשים שעוזבים כדי להיכנס לעסקים, יש שעוזבים כדי לחיות את חייהם, יש שעוזבים כדי להתעשר ויש שעוזבים כדי להתחתן ולהוליד ילדים... בין אלה שעוזבים, ישנם אחדים שמאוחר יותר חשים ייסוריי מצפון ורוצים לחזור, ואחרים שמתקשים מאוד להסתדר ובסופו של דבר משוטטים אנה ואנה בעולם שנים על גבי שנים. הנוודים האלה חווים סבל רב והם מאמינים שהחיים בעולם מכאיבים מדי ושלא ניתן להפריד אותם מאלוהים. הם רוצים לחזור לבית האלוהים כדי לקבל נחמה, שלווה ושמחה, והם רוצים להמשיך להאמין באלוהים כדי להימלט מאסון או כדי לקבל ישועה וייעוד יפהפה. זאת משום שאנשים אלה מאמינים שאהבת האל חסרת גבולות ושהחסד שלו בלתי נדלה. הם חושבים שאין זה משנה מה האדם עשה, אלוהים צריך לסלוח לו ולהיות סובלני ביחס לעבר שלו. האנשים האלה אומרים שוב ושוב שהם רוצים לחזור ולמלא את חובתם. מקצתם אף נותנים חלק מחפציהם לכנסייה, בתקווה שזה יסלול להם את הדרך חזרה לבית האלוהים. מהי גישתו של אלוהים כלפי אנשים כאלה? כיצד עליו לקבוע את גורלם? תרגישו חופשי לדבר. (חשבתי שאלוהים יקבל אדם מסוג זה, אבל אחרי ששמעתי את זה עכשיו, אני מרגישה שאלוהים אינו יכול לעשות זאת.) אמרי מהם נימוקייך. (אנשים כאלה מתייצבים בפני אלוהים כדי שגורלם לא יהיה מוות. הם לא באים כדי להאמין באלוהים מתוך כנות אמיתית. הם באים כי הם יודעים שעבודת האל תסתיים בקרוב, אז הם משלים את עצמם שהם יוכלו לבוא ולקבל ברכות.) את אומרת שהאנשים האלה לא מאמינים באלוהים בכנות, אז הוא אינו יכול לקבל אותם, נכון? (כן.) (אני מבינה שאנשים כאלה הם רק אופורטוניסטים ולא באמת מאמינים באלוהים.) הם לא באו כדי להאמין באלוהים. הם אופורטוניסטים. יפה אמרת! האופורטוניסטים האלה הם אנשים מהסוג שכולם שונאים. הם מפליגים לכל כיוון שהרוח נושבת אליו והם לא טורחים לעשות דבר, אלא אם כן ייצא להם מזה משהו, אז כמובן שהם בזויים! האם לעוד אח או אחות יש דעה שהם רוצים לשתף? (אלוהים לא יקבל אותם עוד כי עבודתו עומדת להסתיים וזו העת שבה שגורלם של בני האדם נקבע. זה המועד שבו אנשים אלה רוצים לחזור - לא בגלל שהם אכן רוצים לעסוק בחיפוש האמת, אלא בגלל שהם רואים אסונות מגיעים או בגלל שהם מושפעים מגורמים חיצוניים. לו באמת הייתה להם כוונה לעסוק בחיפוש האמת, הם לעולם לא היו בורחים בעיצומה של עבודת האל.) האם ישנן דעות אחרות? (הם לא יתקבלו. אלוהים למעשה כבר נתן להם הזדמנות, אבל הם התעקשו לנקוט בגישה של חוסר התחשבות כלפיו. אין זה משנה מהן הכוונות של האנשים האלה ואפילו אם הם באמת מתחרטים, אלוהים עדיין לא ייתן להם לחזור. מפני שהוא נתן להם כל כך הרבה הזדמנויות, אבל הם כבר הפגינו את הגישה שלהם: הם רצו לעזוב את אלוהים. לכן, אם הם מנסים לחזור עכשיו, אלוהים לא יקבל אותם.) (אני מסכים שאלוהים לא יקבל אדם מסוג זה, כי אם האדם ראה את הדרך האמיתית, חווה את עבודתו של אלוהים במשך תקופה ארוכה כל כך ועדיין הוא יכול לחזור אל העולם ולחיבוקו של השטן, אז זו בגידה ענקית באלוהים. למרות העובדה שמהותו של אלוהים היא רחמים ואהבה, זה תלוי בסוג האדם שמהות זו מופנית כלפיו. אם אדם זה בא בפני אלוהים ומחפש נחמה או מחפש משהו לתלות בו את תקוותיו, אז הוא פשוט אינו הטיפוס שמאמין באלוהים בכנות ורחמיו של אלוהים כלפי אנשים כאלה מוגבלים.) אם מהותו של אלוהים היא רחמים, אז למה הוא לא נותן לאדם מסוג זה קצת יותר מהם? האם, עם קצת יותר רחמים, לא תהיה לאדם הזה הזדמנות? בעבר, אנשים אמרו לעתים קרובות שאלוהים רוצה שכל בני האדם ייוושעו ושאינו רוצה שאף אחד יילך לאבדון, שאם אחת מתוך מאה שיות הולכת לאיבוד, אלוהים יעזוב את התשעים ותשע כדי לחפש את האחת האבודה. כשמדובר על האנשים האלה, האם אלוהים צריך לקבל אותם ולתת להם הזדמנות שנייה בזכות אמונתם הכנה? זו לא באמת שאלה קשה. זה פשוט מאוד! אם אתם באמת ובתמים מבינים את אלוהים ויש לכם ידע אמיתי אודותיו, אז אין צורך בהרבה הסברים נוספים - ואין גם צורך בהרבה ספקולציות, נכון? התשובות שלכם הן בכיוון הנכון, אבל הן עדיין לא מדויקות ביחס לגישה של אלוהים.

לפני רגע, אחדים מכם התבטאו בביטחון שאלוהים אינו יכול לקבל אדם מסוג זה. אחרים לא השמיעו דעה ברורה לגמרי, בחושבם שאלוהים עשוי או אינו עשוי לקבל אותם - גישה זו היא המתונה יותר. היו גם כאלה ביניכם שנקודת המבט שלהם הייתה תקווה שאלוהים יקבל אדם מסוג כזה - גישה זו היא דו-משמעית יותר. אלה מכם שבטוחים במה שהם חושבים מאמינים שאלוהים עבד זמן רב כל כך ושעבודתו הושלמה, כך שהוא אינו צריך להיות סובלני כלפי האנשים האלה. בשל כך, אתם סבורים שהוא לא יקבל אותם שוב. המתונים שביניכם מאמינים שיש לטפל בעניינים אלה בהתאם לנסיבות האינדיווידואליות. אם לבם של אנשים אלה בלתי נפרד מאלוהים ואם הם באמת ובתמים מאמינים באלוהים ועוסקים בחיפוש האמת, אז אלוהים צריך לשכוח את חולשותיהם ואת מגרעותיהם הקודמות - הוא צריך לסלוח לאנשים אלה, לתת להם הזדמנות שנייה ולהתיר להם לחזור לביתו ולקבל את ישועתו. עם זאת, אם מאוחר יותר אנשים אלה יברחו שוב, אלוהים כבר לא ירצה אותם, ונטישת האנשים האלה אינה יכולה להיחשב כחוסר צדק. ישנה קבוצה אחרת שמקווה שאלוהים יוכל לקבל אדם כזה. קבוצה זו לא ממש בטוחה אם אלוהים אכן יעשה זאת, אם לאו. אם הם מאמינים שאלוהים צריך לקבל אדם מסוג זה אבל אינו עושה זאת, אז נראה שהשקפה זו סוטה במקצת מנקודת המבט של אלוהים. אם הם מאמינים שאלוהים אינו צריך לקבל אדם כזה ואלוהים אומר, מן הסתם, שאהבתו לבני אדם חסרת גבולות ושהוא מוכן לתת לאדם מסוג זה הזדמנות נוספת, אז האין זו דוגמה שחושפת את הבורות האנושית? בכל מקרה, לכולכם יש נקודות מבט משלכם. נקודות מבט אלו מייצגות סוג של ידע במסגרת המחשבות שלכם. הן גם משקפות את עומק ההבנה שלכם את האמת ואת רצון האל. זה נכון לומר זאת, לא כן? זה נפלא שיש לכם דעות בעניין זה! עם זאת, עדיין נשאלת השאלה, האם דעותיכם נכונות. כולכם מודאגים במקצת, לא כן? "אז מה נכון? אני לא יכול לראות בבירור ואני לא יודע בדיוק מה אלוהים חושב והוא לא אמר לי דבר. איך אוכל לדעת מה הוא חושב? גישתו של אלוהים כלפי המין האנושי היא של אהבה. על פי הגישה שהייתה לו בעבר, הוא צריך לקבל אדם כזה, אבל זה לא ברור לי לגמרי מהי הגישה הנוכחית של אלוהים. אני רק יכול לומר שאולי הוא יקבל את האדם הזה ואולי לא יעשה זאת". זה מגוחך, לא כן? השאלה הזאת ממש הביכה אתכם. אם אין לכם נקודת מבט ראויה בעניין זה, מה תעשו כאשר הכנסייה שלכם תתמודד בפועל עם אדם כזה? אם לא תטפלו במצב בצורה נכונה, אתם עלולים להעליב את אלוהים. האין זה עניין מסוכן?

מדוע רציתי לשאול על דעותיכם בנוגע בעניין שהעליתי זה עתה? רציתי לבחון את נקודות המבט שלכם, לבחון כמה ידע על אלוהים יש לכם וכמה מתוך כוונותיו וגישתו אתם מבינים. מהי התשובה? התשובה היא נקודות המבט שלכם עצמן. מקצתכם שמרנים מאוד ומקצתכם משתמשים בדמיונכם כדי לנחש. מהו "ניחוש"? פירוש הדבר שאינכם מסוגלים להבחין כיצד אלוהים חושב, וכך אתם מעלים השערה חסרת בסיס שאלוהים צריך לחשוב בדרך מסוימת. אתם עצמכם אינכם יודעים באמת אם אתם צודקים או טועים, אז אתם מבטאים השקפה דו-משמעית. לנוכח עובדה זו, מה ראיתם? כאשר בני אדם נעשים חסידי אל, לעתים רחוקות הם שמים לב לרצונו של אלוהים ורק לעתים רחוקות הם מתייחסים למחשבותיו ולגישתו כלפי בני האדם. בני האדם אינם מבינים את מחשבותיו של אלוהים ולכן כאשר אתם נשאלים שאלות על כוונותיו ועל טבעו, אתם מתבלבלים. אתם שוקעים בתוך אי ודאות עמוקה ואז אתם מנחשים או מהמרים. איזה מין הלך רוח זה? הוא מוכיח עובדה מסוימת: שרוב האנשים המאמינים באלוהים רואים בו בועת אוויר ריק, משהו שנראה שהוא קיים רגע אחד ורגע לאחר מכן אינו קיים. מדוע אני מנסח זאת כך? משום שבכל פעם כשאתם נתקלים בבעיה, אינכם יודעים מהו רצונו של אלוהים. מדוע אינכם יודעים מהו רצונו? לא רק עכשיו, אלא מההתחלה ועד הסוף, אינכם יודעים מהי גישתו של אלוהים לבעיה זו. אינך יכול להבין זאת לעומק ואינך יודע מהי גישתו של אלוהים, אבל האם הקדשת לכך מחשבה רבה? האם ביקשת לדעת זאת? האם שיתפת בקשר לכך? לא! הדבר מאשר עובדה מסוימת: לאלוהים של אמונתך אין כל קשר לאלוהים שבמציאות. באמונתך באלוהים, אתה מהרהר רק בכוונות שלך-עצמך ובאלה של מנהיגיך. אתה מקדיש מחשבה רק למשמעות שטחית הנובעת מדוקטרינה אודות דברי אלוהים, בלי לנסות כלל לדעת או לחפש באמת ובתמים את רצונו של אלוהים. האין זה כך? המהות של העניין הזה נוראית למדי! אחרי שנים רבות כל כך, ראיתי אנשים רבים שמאמינים באלוהים. למה אמונתם הפכה את אלוהים בתודעתם? יש אנשים שמאמינים באלוהים כאילו שהוא רק בועת אוויר ריק. לאנשים אלה אין תשובה לשאלות על קיומו של אלוהים, משום שהם אינם יכולים להרגיש או לחוש את נוכחותו או את היעדרו, לא כל שכן לראות זאת בבירור או להבין זאת. באופן לא מודע, אנשים אלה סבורים שאלוהים לא קיים. אחרים מאמינים באלוהים כאילו היה בן אדם. אנשים אלה חושבים שהוא אינו מסוגל לעשות את כל הדברים שגם הם אינם מסוגלים לעשותם ושעליו לחשוב כמו שהם חושבים. ההגדרה שלהם לאלוהים היא "אדם בלתי נראה שלא ניתן לגעת בו". ישנה גם חבורת אנשים שמאמינים באלוהים כאילו שהוא בובה. אנשים אלה מאמינים שאין לאלוהים רגשות. הם חושבים שאלוהים הוא פסל חימר ושכאשר הם מתמודדים עם בעיה, אין לאלוהים גישה, נקודת מבט או רעיונות. הם מאמינים שהוא נתון לחסדי המין האנושי. אנשים פשוט מאמינים בכל מה שהם רוצים להאמין. אם הם מגדילים אותו, אז הוא גדול. אם הם מקטינים אותו, אז הוא קטן. כאשר בני האדם חוטאים וזקוקים לרחמיו, לסובלנותו ולאהבתו של אלוהים, הם מניחים שאלוהים צריך לפרוס את רחמיו. אנשים אלה ממציאים "אלוהים" במוחם ואז גורמים ל"אלוהים" הזה למלא את דרישותיהם ולרַצות את כל מאווייהם. הזמן והמקום אינם משנים ואין זה משנה מה אנשים כאלה יעשו, הם יאמצו את הדמיון הזה ביחסם לאלוהים ובאמונתם. ישנם אפילו כאלה אשר, לאחר שהכעיסו את טבעו של אלוהים, עדיין מאמינים שהוא יכול להושיע אותם, מכיוון שהם מניחים שאהבתו של אלוהים חסרת גבולות ושטבעו צודק, ושאין זה משנה עד כמה האדם מעליב את אלוהים, אלוהים לא יזכור דבר מכך. הם חושבים שמאחר שחסרונות אנושיים, עבירות אנושיות ואי ציות אנושי הם ביטויים רגעיים לטבעו של האדם, אלוהים ייתן לאנשים הזדמנויות ויהיה סובלני וסבלני כלפיהם. הם מאמינים שאלוהים עדיין יאהב אותם כבעבר. לפיכך, הם מטפחים תקוות גדולות להשיג ישועה. למעשה, אין זה משנה איך בני האדם מאמינים באלוהים, כל עוד הם אינם עוסקים בחיפוש האמת, לאלוהים תהיה גישה שלילית כלפיהם. זאת משום שבמהלך אמונתך באלוהים, למרות שלקחת את הספר של דברי האל והתייחסת אליו כאל אוצר והגית בו וקראת בו מדי יום, אתה מניח את האל האמיתי בצד. אתם מתייחסים אליו כאל אוויר ריק או כאל סתם אדם – ואחדים מכם רואים בו לא יותר מאשר בובה. למה אני מנסח זאת כך? אני עושה זאת משום שהאופן שבו אני רואה זאת, בין אם אתם מתמודדים עם בעיה או נתקלים בנסיבות מסוימות, לאותם דברים שקיימים בתת-המודע שלכם, לאותם דברים שאתם מעוררים בתוך-תוככם, מעולם לא היה כל קשר לדברי אלוהים או לעיסוק בחיפוש האמת. אתם יודעים רק את מה שאתם עצמכם חושבים, מהי נקודת המבט שלכם, ואז אתם כופים את הרעיונות והדעות שלכם על אלוהים. במוחכם, אלה הופכים להשקפותיו של אלוהים, ואתם יוצרים מנקודות המבט האלה סטנדרטים שאתם עומדים בהם ללא היסוס. עם הזמן, התנהלות כזאת מרחיקה אתכם יותר ויותר מאלוהים.

הבנת גישתו של אלוהים ודחיקה הצדה של כל התפיסות המוטעות אודות אלוהים

איזה מין אלוהים בדיוק הוא האל הזה שאתם מאמינים בו כעת? האם אי פעם חשבתם על כך? כאשר הוא רואה אדם רשע עושה מעשים רעים, האם הוא מתעב זאת? (אכן כן.) מהי גישתו כאשר הוא רואה אנשים בורים טועים? (צער.) כאשר הוא רואה אנשים גונבים את קורבנות המנחה שלו, מהי גישתו? (הוא מתעב אותם.) כל זה ברור מאוד, נכון? כאשר אלוהים רואה אדם מבולבל באמונתו בו, שאינו עוסק בחיפוש האמת בשום דרך, מהי גישתו של אלוהים? אינכם בטוחים בכך לגמרי, נכון? "בלבול ", כגישה, איננו חטא, והוא גם לא מעליב את אלוהים, ואנשים חשים שזה לא סוג של טעות גדולה. אז אמרו לי, מהי הגישה של אלוהים במקרה הזה? (הוא אינו מוכן להכיר בהם.) "חוסר רצון להכיר"- איזו מין גישה זו? זה אומר שאלוהים מזלזל באנשים אלה ומבזה אותם! הדרך שבה הוא מתמודד עם אנשים כאלה היא להראות להם כתף קרה. הגישה של אלוהים היא להניח אותם בצד, לא לעשות שום עבודה עליהם, וזה כולל את עבודת הנאורות, ההארה, התוכחה והמשמעת. אנשים כאלה פשוט אינם נחשבים בעבודת האל. מהו יחסו של אלוהים כלפי אלו שמכעיסים את טבעו ומפרים את הצווים המנהליים שלו? תיעוב קיצוני! אלוהים רותח מזעם על אנשים שלא מתחרטים על כך שהכעיסו את טבעו! "רותח מזעם" זה לא יותר מתחושה, מצב רוח. זה לא תואם גישה ברורה. עם זאת, תחושה זו - מצב רוח זה - יהוו גורל לאנשים כאלה: הדבר ימלא את אלוהים בתיעוב קיצוני! מהן ההשלכות של התיעוב הקיצוני הזה? ההשלכות הן שאלוהים יניח את האנשים האלה בצד ולא יגיב להם לעת עתה. לאחר מכן הוא יחכה למיין אותם, "אחרי הסתיו". למה הדבר מרמז? האם לאנשים האלה עדיין יהיה גורל? אלוהים מעולם לא התכוון להעניק לאנשים כאלה גורל כלשהו! לכן, האין זה רגיל לחלוטין שאלוהים אינו מגיב עכשיו לאנשים כאלה? (כן, זה רגיל.) מה אנשים כאלה צריכים להתכונן לעשות? עליהם להתכונן לשאת בהשלכות השליליות של התנהגותם ושל המעשים הרעים שעשו. זו תגובתו של אלוהים לאדם כזה. אז, עכשיו אני אומר בבירור לאנשים כאלה: אל תטפחו אשליות עוד ואל תעסקו עוד במשאלות לב. אלוהים לא יסבול בני אדם לנצח. הוא לא יסבול לנצח את העבירות והמרדנות שלהם. יש אנשים שיאמרו, "גם אני ראיתי אנשים אחדים כאלה, וכשהם מתפללים, הם מרגישים באופן מיוחד שאלוהים נוגע בהם, ואז הם בוכים בכי מר. בדרך כלל הם גם שמחים מאוד. דומה שנוכחות האל והנחיית האל מצויות ברשותם." אל תדברו שטויות כאלה! דמעות מרירות לא בהכרח מעידות על כך שאלוהים נוגע באדם או שהאדם נהנה מנוכחותו של אלוהים, לא כל שכן מהנחייתו של אלוהים. אם אנשים יכעיסו את אלוהים, האם הוא עדיין ינחה אותם? בקיצור, כשאלוהים מחליט לסלק מישהו ולנטוש אותו, הגורל של אותו אדם כבר נגוז. אין זה משנה עד כמה רגשותיו חיוביים כשהוא מתפלל או כמה אמונה באלוהים יש בלבו, כבר אין לכך חשיבות. הדבר החשוב הוא שאלוהים אינו זקוק לסוג כזה של אמונה. הוא כבר דחה בשאט נפש את האנשים האלה. גם שאלת ההתמודדות איתם בעתיד איננה חשובה. הדבר החשוב הוא שברגע שהאנשים האלה מכעיסים את אלוהים, גורלם נקבע. אם אלוהים גמר אומר לא להושיע אנשים כאלה, הם ייוותרו מאחור וייענשו. זו הגישה של אלוהים.

למרות שהמהות של אלוהים מכילה רכיב של אהבה ולמרות שהוא רחום כלפי כל אדם, אנשים מתעלמים מהעובדה שהמהות שלו היא גם של כבוד, ושוכחים זאת. העובדה שיש לו אהבה אינה אומרת שאנשים יכולים להעליב אותו בחופשיות בלי לעורר בו רגשות או תגובה, וכך גם העובדה שיש לו רחמים אינה אומרת שאין לו עקרונות לגבי האופן שבו הוא מתייחס לאנשים. אלוהים חי, הוא באמת קיים. הוא לא בובה מדומיינת או כל חפץ אחר. בהינתן שהוא אכן קיים, עלינו להקשיב היטב לקול לבו כל הזמן, לשים לב היטב לגישה שלו ולהבין את רגשותיו. אל לנו להשתמש בדמיון אנושי כדי להגדיר את אלוהים ואל לנו לכפות עליו מחשבות או משאלות אנושיות, ובכך לגרום לאלוהים להתייחס לבני אדם באופן אנושי המבוסס על דמיון אנושי. אם אתם עושים זאת, אתם מכעיסים את אלוהים, מציתים את חרון אפו וקוראים תיגר על כבודו! לפיכך, משהבנתם את חומרת העניין, אני מפציר בכל אחד ואחד מכם להיות זהירים ושקולים במעשיכם. היו זהירים ושקולים בדיבורכם גם כן - באופן שבו אתם מתייחסים לאלוהים. ככל שתהיו זהירים ושקולים יותר, כן ייטב לכם! כאשר אינך מבין מהי גישתו של אלוהים, הימנע מדיבורים פזיזים. אל תעשה מעשים פזיזים ואל תדביק תוויות כלאחר יד. חשוב מכך, אל תסיק מסקנות שרירותיות. במקום זאת, עליך לחכות ולבקש. גם פעולות אלה הן ביטוי ליראת האל ולהתנערות מרוע. יותר מכול, אם תוכל להשיג זאת, ויותר מכול, אם יש לך גישה כזו, אלוהים לא יאשים אותך בשל טיפשותך ובורותך ובשל חוסר ההבנה שלך את הסיבות שמאחורי הדברים. במקום זאת, בזכות הגישה שלך של חשש מהעלבת אלוהים, של מתן כבוד לכוונותיו ושל נכונות להישמע לו, אלוהים יזכור אותך, ינחה אותך ויעניק לך נאורות, או יסבול את חוסר הבגרות והבורות שלך. לעומת זאת, אם הגישה שלך כלפיו תהיה של חוסר כבוד - אם תשפוט אותו כאוות נפשך או תנחש באופן שרירותי מהם רעיונותיו ותגדיר אותם - אלוהים יגנה אותך, יטיל עליך משמעת ואף יעניש אותך, או שהוא עשוי לרשום לך הערה. ייתכן שהערה זו תהיה קשורה לגורלך. לכן, ברצוני להדגיש פעם נוספת: על כל אחד מכם להיות זהיר ושקול לגבי כל מה שמגיע מאלוהים. אל תדברו בפזיזות ואל תהיו פזיזים במעשיכם. לפני שאתה אומר דבר מה, עליך לעצור ולחשוב: האם פעולה זו שלי תכעיס את אלוהים? כשאני עושה זאת, האם אני מכבד את אלוהים? גם בעניינים פשוטים, עליך לנסות להבין את השאלות האלה ולהקדיש יותר זמן להרהר בהן. אם תוכל באמת ליישם בפועל על פי עקרונות אלה בכל ההיבטים, בכל הדברים, בכל זמן, ולאמץ גישה כזו, בייחוד כאשר אינך מבין דבר מה, אזי אלוהים תמיד ידריך אותך ויעניק לך נתיב ללכת בו. אין זה משנה איזה סוג של הצגה אנשים מעלים, אלוהים רואה אותם בצורה ברורה ופשוטה והוא יציע הערכה מדויקת וראויה של ההצגות שלך. לאחר שתעבור את הניסיון הסופי, אלוהים ייקח את כל ההתנהגויות שלך ויסכם אותן, כדי לקבוע את גורלך. תוצאה זו תשכנע כל אדם מעבר לכל צל של ספק. מה שברצוני לומר לכם כאן הוא כדלקמן: כל מעשה, כל פעולה וכל מחשבה שלכם קובעים את גורלכם.

מי קובע את גורלם של בני האדם?

ישנו עניין נוסף בעל חשיבות עליונה שיש לדון בו והוא גישתכם כלפי אלוהים. גישה זו חשובה ביותר! היא קובעת אם בסופו של דבר תצעדו לקראת חורבן או לתוך הייעוד היפהפה שאלוהים הכין לכם. בעידן המלכות, אלוהים כבר עבד במשך יותר מעשרים שנה, ואולי במהלך שני העשורים האלה, עמוק בתוככם לא הייתם בטוחים כל כך כיצד היו ביצועיכם. עם זאת, בלבו של אלוהים, הוא תיעד בזמן אמת ובנאמנות את כל אחד מכם. מרגע שכל אדם החל להיות חסיד שלו ולהאזין לדרשותיו ולהבין בהדרגה יותר ויותר מהאמת, ועד למועד שבו כל אדם החל למלא את חובותיו, אלוהים שמר תיעוד של כל מיני התנהגויות המיוחסות לכל אדם. מהן הגישות של בני האדם בזמן שהם ממלאים את חובותיהם ומתמודדים עם כל מיני סביבות וניסיונות? איך הביצועים שלהם? מה הם חשים בלבם כלפי אלוהים? ...לאלוהים יש רישום של כל זה. יש לו תיעוד של כל זה. אולי, מנקודת המבט שלכם, הסוגיות הללו מבלבלות. עם זאת, מהמקום שבו אלוהים עומד, כולן ברורות כשמש ואין אפילו שמץ רשלנות. זוהי סוגייה הכרוכה בגורלו של כל אדם ונוגעת גם בסיכוייו העתידיים, ויותר מכך, זה המקום שבו אלוהים משקיע את כל מאמציו הקפדניים. לכן, אלוהים לעולם לא יזניח אותה ולו במעט והוא גם אינו סובל פזיזות. אלוהים מכין תיעוד של תיאור זה של המין האנושי, רושם הערות על ההתנהלות של בני האדם בעבודת האל שלהם, מההתחלה ממש עד הסוף. גישתך כלפיו בתקופה זו קבעה את גורלך. האין זה נכון? עכשיו, אתה מאמין שאלוהים צודק? האם מעשיו הולמים? האם עדיין יש בראשכם דמיונות אחרים על אלוהים? (לא.) אז האם הייתם אומרים שגורלם של בני האדם נתונים לקביעתו של אלוהים או של בני האדם עצמם? (הם נתונים לקביעתו של אלוהים.) מי קובע אותם? (אלוהים.) אינכם בטוחים, לא כן? אחים ואחיות מהונג קונג, דברו בקול רם - מי קובע אותם? (בני האדם עצמם קובעים אותם.) האם בני האדם עצמם קובעים אותם? האין זה אומר שלגורלם של בני האדם אין כל קשר לאלוהים? אחים ואחיות מדרום קוריאה, דברו בקול רם. (אלוהים קובע את גורלם של בני האדם על סמך כל פעולותיהם ומעשיהם ובהתאם לנתיב שבו הם נמצאים.) זו תגובה אובייקטיבית מאוד. ישנה כאן עובדה שאני חייב ליידע את כולכם עליה: במהלך עבודת הישועה של אלוהים, הוא קבע סטנדרט לבני האדם. הסטנדרט הוא שהם חייבים להקשיב לדברי האל ולצעוד בדרכו של אלוהים. זה הסטנדרט שמשמש לשקלול גורלם של בני האדם. אם תיישם בפועל בהתאם לסטנדרט זה של אלוהים, תוכל להשיג גורל טוב. אם לא תעשה זאת, לא תוכל להשיג גורל טוב. מי, אם כן, לדעתך, קובע את הגורל הזה? לא אלוהים לבדו קובע אותו, אלא אלוהים ובני האדם יחדיו. זה נכון? (כן.) מדוע? משום שאלוהים הוא זה שרוצה לעסוק באופן פעיל במלאכת הישועה של המין האנושי ולהכין לאנושות ייעוד יפהפה. בני אדם הם מושאי העבודה של אלוהים, והגורל הזה, הייעוד הזה, הם מה שאלוהים מכין להם. אם לא היו לו מושאי עבודה, הוא לא היה צריך לעשות את העבודה הזו. אם הוא לא היה עושה את העבודה הזאת, לבני האדם לא הייתה הזדמנות לזכות בישועה. בני אדם הם אלה שייוושעו, ולמרות שההיוושעות היא החלק הפסיבי בתהליך הזה, הגישה של אלה שממלאים את התפקיד הזה היא שקובעת אם אלוהים יצליח או לא יצליח בעבודתו להושיע את המין האנושי. אלמלא ההנחיה שאלוהים נותן לך, לא היית מכיר את הסטנדרט שלו ולא הייתה לך מטרה. אם יש לך את הסטנדרט הזה, את המטרה הזו, ועדיין אינך משתף פעולה, מיישם אותם בפועל או משלם את המחיר, אזי לא תקבל את הגורל הזה. לכן אני אומר שגורלו של כל אדם אינו יכול להיות מופרד מאלוהים, וגם לא ניתן להפרידו מהאדם. ובכן, עכשיו אתם יודעים מי קובע את גורלם של בני האדם.

בני האדם נוטים להגדיר את אלוהים על פי ניסיונם

כשדנו בנושא של הכרת האל, האם הבחנתם במשהו? האם הבחנתם שיחסו הנוכחי של אלוהים השתנה? האם יחסו של אלוהים כלפי האנושות לא יכול להשתנות? האם אלוהים יתמיד כך, וירעיף את כל אהבתו ורחמיו על האדם עד אין קץ? העניין הזה נוגע גם למהותו של אלוהים. בואו נחזור לשאלת הבן האובד לכאורה שדנו בה קודם לכן. אחרי שהשאלה הזו נשאלה, תשובותיכם לא היו ברורות במיוחד. במילים אחרות, אתם עדיין לא מבינים היטב את כוונותיו של אלוהים. ברגע שבני האדם יודעים שאלוהים אוהב את האנושות, הם מגדירים את אלוהים כסמל לאהבה: הם סבורים שמעשיהם של בני האדם, התנהגותם, יחסם לאלוהים ומרדנותם לא חשובים כלל, משום שיש לאלוהים אהבה, ומשום שאהבתו של אלוהים לא יודעת גבול ולא ניתנת למדידה. יש לאלוהים אהבה, ולכן הוא יכול להיות סובלני כלפי בני האדם. יש לאלוהים אהבה, ולכן הוא יכול להיות רחום כלפי בני האדם, רחום כלפי בוסריותם, רחום כלפי בורותם ורחום כלפי מרדנותם. האם זה באמת המצב? מבחינת בני אדם מסוימים, לאחר שהם חוו את סבלנותו של אלוהים פעם אחת או פעמים ספורות, הם מתייחסים אליה כאל נכס להבנתם את אלוהים וסבורים שאלוהים יהיה סבלן ורחום כלפיהם לנצח, ולאורך חייהם, הם מתייחסים לסבלנותו של אלוהים כאל הסטנדרט שלפיו אלוהים מתייחס אליהם. יש גם כאלה שלאחר שהם חוו את סובלנותו של אלוהים פעם אחת, הם מגדירים את אלוהים אחת ולתמיד כסובלני, ובמחשבותיהם הסובלנות הזו היא ללא גבול, ללא תנאים ואף ללא כל עקרונות. האם הסברות האלה נכונות? בכל פעם שאנחנו דנים במהותו של אלוהים או בטבעו של אלוהים, אתם נראים מבולבלים. כשאני רואה אתכם כך, אני חרד במקצת. שמעתם אמיתות רבות בנוגע למהותו של אלוהים. הקשבתם גם לדיונים רבים בנוגע לטבעו של אלוהים. עם זאת, בדעתכם, העניינים האלה והאמת של ההיבטים האלה הם רק זיכרונות המבוססים על תיאוריה ומילים כתובות. אף אחד מכם לא מסוגל, בחיי היומיום שלו, לחוות או לראות את טבעו האמיתי של אלוהים כהווייתו. אתם פזורי דעת באמונותיכם – לכולכם יש אמונה עיוורת, עד כדי כך שיחסכם לאלוהים מזלזל ואתם מבטלים אותו כלאחר יד. לאן מוביל יחס כזה לאלוהים? הוא מוביל אתכם מיד להסיק מסקנות לגבי אלוהים. ברגע שאתם מתחילים להכיר את אלוהים במקצת, אתם חשים סיפוק רב, אתם חשים כאילו זכיתם באלוהים כולו. לאחר מכן, אתם מסיקים שכך הוא אלוהים, ואתם לא מניחים לו לנוע בחופשיות. ובכל פעם שאלוהים עושה משהו חדש, אתם פשוט מסרבים להודות שהוא אלוהים. יום אחד, כשאלוהים יאמר, "אני כבר לא אוהב את האדם. אני כבר לא מעניק לאדם רחמים. כבר אין לי אף סובלנות או סבלנות כלפי האדם. אני מלא בתיעוב עמוק ואנטיפתיה כלפי האדם," הצהרות אלה יגרמו לקונפליקט עמוק בלבם של בני האדם. חלקם אפילו יאמרו: "אתה כבר לא אלוהיי. אתה כבר לא האל שאני רוצה להימנות על חסידיו. אם זה מה שאתה אומר, אתה כבר לא כשיר להיות אלוהיי, ואני לא צריך להמשיך להימנות על חסידיך. אם לא תיתן לי עוד רחמים, אהבה וסובלנות, אני לא אמנה עוד על חסידיך. רק אם תהיה סובלני כלפיי עד אין קץ, אם תהיה תמיד סבלן כלפיי, אם תאפשר לי לראות שאתה אהבה, שאתה סבלנות שאתה סובלנות, רק אז אוכל להימנות על חסידיך, ורק אז יוכל להיות לי הביטחון להימנות על חסידיך עד הסוף. מכיוון שזכיתי בסבלנות וברחמים שלך, המרדנות והסגת הגבול שלי יכולות לזכות לסליחה ולמחילה עד אין קץ, ובאפשרותי לחטוא בכל מקום ובכל זמן, להתוודות ולזכות למחילה בכל זמן ובכל מקום, ולהכעיס אותך בכל זמן ובכל מקום. לא אמורים להיות לך דעות או מסקנות משלך בנוגע אליי." גם אם אף אחד מכם לא חושב על שאלה כזו באופן כה סובייקטיבי ומודע, בכל פעם שאתם רואים באלוהים כלי להשגת סליחה על חטאיכם ואמצעי לזכייה ביעד יפהפה, מבלי להרגיש, כבר הצבתם את האל החי כמנוגד לכם, כאויבכם. זה מה שאני רואה. אתם יכולים להמשיך לומר, "יש בי אמונה באלוהים," "אני עוסק בחיפוש אחר האמת," "אני רוצה לשנות את הטבע שלי," "אני רוצה להיחלץ מהשפעת החושך," "אני רוצה לרצות את אלוהים," "אני רוצה לציית לאלוהים" "אני רוצה להיות נאמן לאלוהים ולמלא את חובתי היטב," וכן הלאה. עם זאת, גם אם דבריכם נשמעים נחמדים מאוד, גם אם בקיאים בתיאוריה, גם אם התיאוריה הזו מרשימה ומכובדת, האמת היא שיש כעת בני אדם רבים שכבר גילו כיצד להשתמש בתקנות, בדוקטרינות ובתיאוריות שלמדתם כדי להסיק מסקנות על אלוהים ולהציב אותו כמנוגד אליכם באופן טבעי לחלוטין. אף על פי שלמדתם מילים כתובות ולמדתם דוקטרינות, לא באמת נוכחתם במציאות האמת, ולכן קשה לכם מאוד להתקרב לאלוהים, להכיר את אלוהים ולהבין את אלוהים. זה מצב מצער כל כך!

ראיתי את הסצנה הבאה בסרטון: לכמה אחיות היה עותק של "הדבר מופיע בבשר" והן הניפו אותו גבוה מאוד. הן הניפו את הספר ביניהן, גבוה מעל ראשן. למרות שזה היה רק דימוי, מה שזה עורר בתוכי לא היה דימוי, אלא, זה גרם לי לחשוב שהדבר שכל אדם מרומם בלבו איננו דבר האל, אלא הספר של דברי האל. זה עניין עצוב ביותר. מעשה כזה איננו כלל כמו לרומם את אלוהים, משום שחוסר ההבנה שלכם את אלוהים הגיע לנקודה כזו שאפילו שאלה ברורה מאליה, עניין שולי ביותר, גורם לכם להעלות תפיסות משלכם. כשאני מבקש מכם דברים ואני מתייחס אליכם ברצינות, אתם מגיבים בהשערות ובדמיונות משלכם. אחדים מכם אף נוקטים בטון מפקפק ועונים על שאלותיי בשאלות. זה אומר לי באופן ברור יותר שהאל שאתם מאמינים בו איננו האל האמיתי. לאחר שקראתם את דברי האל במשך שנים כה רבות, אתם משתמשים בהם, בעבודת האל ובדוקטרינות נוספות כדי לשוב ולהסיק מסקנות על אלוהים. יתר על כן, אינכם מנסים כלל להבין אי פעם את אלוהים. לעולם אינכם מנסים להבין את כוונותיו, את גישתו כלפי בני האדם או כיצד אלוהים חושב, למה הוא עצוב, למה הוא כועס, למה הוא דוחה אנשים בשאט נפש, ועוד שאלות כאלה. יתר על כן, מספר רב יותר של אנשים מאמינים שאלוהים תמיד שתק כי הוא פשוט צופה במעשים השונים של האנושות, ללא גישה או רעיונות לגביהם. וקבוצה אחרת של אנשים מאמינה שאלוהים אינו מוציא הגה משום שהוא מסכים בשתיקה, שהוא שותק מפני שהוא מחכה או מפני שאין לו גישה. הם חושבים שמאחר שגישתו של אלוהים כבר פורטה במלואה בספר והובעה במלואה בפני האנושות, אין צורך לספר אותה לאנשים שוב ושוב. למרות שאלוהים שותק, עדיין יש לו גישה ונקודת מבט, כמו גם סטנדרט שהוא דורש מבני האדם לממשו. למרות שבני האדם אינם מנסים להבין אותו או לחפש את אלוהים, הגישה שלו ברורה מאוד. חשבו על מישהו שהיה בעבר חסיד נלהב של אלוהים, אבל אז, בשלב מסוים, נטש אותו ועזב. אם האדם הזה ירצה לחזור עכשיו, למרבה ההפתעה, אינכם יודעים מה תהיה ההשקפה של אלוהים או הגישה שלו. האין זה עצוב ביותר? העובדה היא שזהו עניין שטחי למדי. לו הבנתם באמת ללבו של אלוהים, הייתם יודעים מהי גישתו כלפי סוג כזה של אדם ולא הייתם עונים תשובה דו-משמעית. מכיוון שאינכם יודעים, הרשו לי לעדכן אתכם.

יחסו של אלוהים כלפי מי שבורח במהלך עבודתו

ישנם אנשים כאלה בכל מקום: אחרי שהם בטוחים לגבי דרכו של אלוהים, הם עוזבים בדממה, מסיבות שונות, בלי להיפרד, כדי ללכת ולעשות את כל מה שלבם חפץ. לעת עתה, לא ניכנס לסיבות לכך שאנשים אלה עוזבים. תחילה נבחן מהי גישתו של אלוהים כלפי אדם מסוג זה. זה ברור מאוד! מהרגע שבו אנשים אלה עוזבים, בעיני אלוהים, טווח האמונה שלהם הסתיים. לא האדם המסוים סיים אותו, אלא אלוהים. העובדה שאותו אדם עזב את אלוהים פירושה שהוא כבר דחה את אלוהים, שהוא אינו רוצה עוד את אלוהים ושהוא אינו מקבל עוד את ישועתו של אלוהים. מכיוון שאנשים כאלה אינם רוצים את אלוהים, האם הוא עדיין יכול לרצות אותם? יתר על כן, כאשר אנשים כאלה מחזיקים בגישה כזו, בהשקפה זו, וכשהם נחושים לעזוב את אלוהים, הם כבר הכעיסו את טבעו של אלוהים. זאת למרות שייתכן שהם לא נתקפו חמת זעם וקיללו את אלוהים, למרות שייתכן שהם לא התנהגו בצורה מרושעת או מוגזמת ולמרות שייתכן שאנשים אלה חושבים, "אם יגיע יום שבו יהיה לי די ממה שבחוץ או עדיין אזדקק לאלוהים לדבר מה, אחזור. או אם אלוהים יקרא לי, אני אחזור", או שהם אומרים, "כשאפַגע בחוץ או כשאראה שהעולם בחוץ חשוך מדי ומרושע מדי ולא ארצה עוד ללכת עם הזרם, אחזור לאלוהים". למרות שאנשים אלה חישבו במוחם מתי בדיוק הם יחזרו ולמרות שהם ניסו להשאיר את הדלת פתוחה לחזרתם, הם אינם מבינים שאין זה משנה במה הם מאמינים או איך הם מתכננים, כל זה הוא רק משאלת לב. הטעות הגדולה ביותר שלהם היא שהם אינם מבינים מה הרצון שלהם לעזוב גורם לאלוהים להרגיש. מהרגע שהם החליטו לעזוב את אלוהים, הוא נוטש אותם לחלוטין. או-אז, הוא כבר קובע בלבו את גורלו של אדם כזה. איזה גורל זה? גורל זה הוא שאותו אדם יהיה אחד העכברים, ולכן ימות יחד איתם. לכן, אנשים רואים לעתים קרובות מצב כזה: מישהו נוטש את אלוהים, אבל אינו נענש. אלוהים פועל על פי עקרונותיו שלו. ניתן לראות דברים מסוימים ואילו המסקנה על דברים אחרים מתקיימת רק בלבו של אלוהים, כך שבני האדם אינם יכולים לראות את התוצאות. החלק הגלוי לבני האדם אינו בהכרח הצד האמיתי של הדברים, אבל הצד השני – הצד שאינך רואה – אכן מכיל את מחשבותיו ומסקנותיו האמיתיות של אלוהים.

בני אדם שבורחים במהלך עבודתו של אלוהים הם אלה שיורדים מהדרך האמיתית

איך אלוהים יכול לתת עונש כה חמור לאנשים שבורחים במהלך עבודתו? למה הוא כועס עליהם כל כך? ראשית, אנו יודעים שטבעו של אלוהים הוא מלכותיות וחרון אף. הוא איננו שיה שמישהו יכול לשחוט אותה, לא כל שכן איננו בובה שבני אדם יכולים לשלוט בה כרצונם. הוא גם לא בועת אוויר ריק שניתן להורות לה מה לעשות. אם אתה באמת ובתמים מאמין שאלוהים קיים, לבך צריך להיות ירא אלוהים ועליך לדעת שאסור להכעיס את מהותו. הכעס הזה יכול להיגרם בשל מילה, או אולי מחשבה, או אולי התנהגות מרושעת כלשהי, או אולי אפילו בשל התנהגות מתונה – התנהגות מקובלת בעיני בני האדם ולפי האתיקה שלהם. או, אולי הוא מתעורר בשל דוקטרינה או תיאוריה. עם זאת, ברגע שהכעסת את אלוהים, ההזדמנות שלך אבדה וימי הקץ שלך הגיעו. זה דבר נורא! אם אינך מבין שאסור להעליב את אלוהים, אז אולי אינך ירא אותו ואולי אתה מעליב אותו כדבר שבשגרה. אם אינך יודע כיצד להיות ירא אלוהים, אזי אינך מסוגל להיות ירא אלוהים ולא תדע איך להציב את עצמך על נתיב ההליכה בדרכו של אלוהים – יראת האל והתנערות מרוע. ברגע שתהיה מודע לכך ותכיר בכך שאין להעליב את אלוהים, תדע מה פירושו להיות ירא אל ולסור מרע.

הליכה בדרך של יראת אלוהים והתנערות מרוע אינה בהכרח כמה אמת אתה יודע, כמה ניסיונות חווית או כמה משמעת הוטלה עליך. תחת זאת, הדבר תלוי בסוג הגישה שיש בלבך כלפי אלוהים ובמהות שאתה מבטא. המהות של אנשים והגישות הסובייקטיביות שלהם – אלה חשובות מאוד, קריטיות מאוד. באשר לאלה שהתנערו מאלוהים ועזבו אותו, יחס הבוז שלהם כלפיו ולבם המתעב את האמת כבר הכעיסו את טבעו, כך שמבחינתו, לעולם לא ייסלח להם. הם ידעו על קיומו של אלוהים, התבשרו על החדשות שהוא כבר הגיע ואף חוו את עבודתו החדשה של אלוהים. עזיבתם לא הייתה מקרה של אשליה או בלבול, לא כל שכן הם לא נאלצו לעזוב. תחת זאת, הם בחרו במודע ובדעה צלולה לעזוב את אלוהים. עזיבתם לא הייתה עניין של אובדן דרך והם גם לא סולקו. לכן, בעיני אלוהים, הם אינם שיות שסטו מן העדר, לא כל שכן בנים אובדים שתעו בדרך. הם עזבו פטורים מעונש – ומצב כזה, אירוע כזה, מכעיס את טבעו של אלוהים, ומתוך הכעס הזה הוא קובע להם גורל חסר תקווה. האין גורל כזה מעורר אימה? לכן, אם בני האדם אינם מכירים את אלוהים, הם עשויים להעליב אותו. אין זה עניין של מה בכך! אם בני האדם אינם מתייחסים ברצינות לגישתו של אלוהים ועדיין מאמינים שהוא מצפה לשובם מכיוון שהם חלק מהשיות האבודות שלו והוא עדיין מחכה שישנו את דעתם, אזי הם אינם רחוקים מימי הענישה שלהם. אלוהים לא רק יסרב לקבל אותם – בהתחשב בכך שזו הפעם השנייה שהם מכעיסים את טבעו, העניין נורא אף יותר! הגישות המזלזלות של אנשים אלה כבר הפרו את הצווים המנהליים של אלוהים. האם הוא עדיין יקבל אותם? עקרונותיו של אלוהים בעניין זה הם, בלבו, שאדם מסוים הבין בוודאות מהי הדרך האמיתית, אך הוא עדיין יכול, במודע ובדעה צלולה, לדחות את אלוהים ולעזוב אותו, לכן אלוהים יחסום את הדרך לישועתו של אדם כזה, והשער למלכות ייסגר מעתה ואילך עבור אדם זה. כאשר אדם זה יבוא שוב לדפוק בדלת, אלוהים לא יפתח את הדלת. אדם זה יישאר בחוץ לנצח. אולי אחדים מכם קראו את סיפורו של משה בכתבי הקודש. לאחר שמשה נמשח על ידי אלוהים, 250 המנהיגים הביעו אי ציות למשה בגלל מעשיו ומסיבות שונות אחרות. למי הם סירבו להישמע? לא היה זה משה. הם סירבו להישמע להסדריו של אלוהים. הם סירבו להישמע לעבודת האל בנושא זה. הם אמרו את הדברים הבאים: "רַב־לָכֶם כִּי כָל־הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהוָה..." האם המילים והשורות האלה רציניות מאוד מנקודת מבט אנושית? הן לא רציניות! לפחות המשמעות המילולית של מילים אלו אינה רצינית. במובן המשפטי, הם לא עברו על שום חוק, משום שעל פניו, אין זה דיבור או אוצר מילים עוין ולבטח אין לכך קונוטציות של חילול הקודש. אלה רק משפטים שגורים ותו לא. מדוע, אם כן, הדברים האלה יכולים לעורר זעם כזה מצד אלוהים? הסיבה לכך היא שהם לא נאמרו לבני אדם, אלא לאלוהים. הגישה והטבע שהם מבטאים הם בדיוק מה שמכעיס את טבעו של אלוהים, והם מעליבים את טבעו של אלוהים שאסור לעלוב בו. כולנו יודעים מה עלה בגורלם של אותם מנהיגים בסופו של דבר. באשר לאנשים שנטשו את אלוהים, מהי נקודת המבט שלהם? מהי הגישה שלהם? ומדוע נקודת המבט והגישה שלהם גורמות לאלוהים לטפל בהם בצורה כזו? הסיבה לכך היא שלמרות שהם יודעים בבירור שהוא אלוהים, הם עדיין בוחרים לבגוד בו, ולכן הסיכויים שלהם להיוושע נשללים מהם לחלוטין. ככתוב בכתבי הקודש. "הֵן אִם נֶחֱטָא בְּזָדוֹן לְאַחַר שֶׁקִּבַּלְנוּ אֶת יְדִיעַת הָאֱמֶת, לֹא יִשָּׁאֵר עוֹד קָרְבָּן לְכַפֵּר עַל חֲטָאִים". האם עכשיו אתם מבינים זאת באופן ברור?

גורלם של אנשים מוכרע על ידי גישתם כלפי אלוהים

אלוהים הוא אל חי, ובדיוק כשם שבני אדם מתנהגים אחרת במצבים שונים, גישתו כלפי התנהגויות אלה משתנה, מכיוון שהוא אינו בובה או בועת אוויר ריק. הכרת הגישה של אלוהים היא עיסוק ראוי עבור המין האנושי. על ידי הכרת גישתו של אלוהים, על בני האדם ללמוד כיצד יוכלו, אט-אט, להשיג ידע על טבעו של אלוהים ולהבין ללבו. כאשר תבין בהדרגה ללבו של אלוהים, לא תרגיש שלירוא ממנו ולסור מרע זה דבר קשה כל כך להשגה. יתר על כן, כאשר תבין את אלוהים, יהיה זה סביר פחות שתסיק מסקנות לגביו. ברגע שתפסיק להסיק מסקנות לגבי אלוהים, יהיה זה סביר פחות שתעליב אותו, ובלי שתבחין בכך, אלוהים ינחה אותך לזכות בידע עליו. הדבר ימלא את לבך יראת כבוד כלפיו. לאחר מכן, אתה תחדל להגדיר את אלוהים באמצעות דוקטרינות, אותיות ותיאוריות שאתה שולט בהן. במקום זאת, על ידי חיפוש מתמיד אחר כוונותיו של אלוהים בכל הדברים, תהפוך באופן לא מודע לאדם כלבבו.

עבודתו של אלוהים אינה גלויה לעין לבני האדם והם אינם יכולים לגעת בה, אך מבחינתו, מעשיו של כל אדם ואדם - לצד גישתו של האדם כלפיו - אינם דבר שאלוהים חש בלבד, אלא הם גם גלויים בפניו. זה דבר שכל אדם צריך להכיר בו ולהבינו היטב. ייתכן שאתה שואל את עצמך תמיד, "האם אלוהים יודע מה אני עושה כאן? האם הוא יודע על מה אני חושב ברגע זה? אולי הוא יודע ואולי לא". אם אתה מאמץ נקודת מבט כזו, אתה חסיד אל ומאמין בו אך מפקפק בעבודתו ובקיומו, אזי, במוקדם או במאוחר, יבוא יום שבו תעורר את כעסו, שכן אתה כבר בקצהו של מדרון תלול. ראיתי אנשים שהאמינו באלוהים שנים רבות, אך עדיין לא זכו במציאות האמת ועל אחת כמה וכמה לא הבינו את רצונו של אלוהים. אנשים אלה אינם מתקדמים בחייהם ובשיעור קומתם,ורק דבקים בדוקטרינות הרדודות ביותר. זאת משום שאנשים כאלה מעולם לא התייחסו לדבר האל כאל החיים עצמם ומעולם לא התמודדו עם קיומו וקיבלו אותו. האם אתה חושב שכאשר אלוהים רואה אנשים כאלה הוא נמלא אושר? האם הם מנחמים אותו? לפיכך, האופן שבו בני האדם מאמינים באלוהים הוא שקובע את גורלם. באשר לאופן שבו בני האדם מחפשים את אלוהים וניגשים אליו, לגישות של בני האדם יש חשיבות עליונה. אל תזניח את אלוהים כאילו שהוא רק בועת אוויר ריק המרחפת בחלק האחורי של ראשך. חשוב תמיד על האל שאתה מאמין בו כעל אל חי, אל אמיתי. הוא אינו יושב שם למעלה ברקיע השלישי בלי לעשות דבר. אלא הוא כל הזמן מביט בלבבות של כולם, מתבונן במה שאתה עושה, צופה בכל מילה קטנה שלך ובכל מעשה קטן, צופה איך אתה מתנהג ורואה מהי הגישה שלך כלפיו. בין אם אתה מוכן למסור עצמך לאלוהים ובין אם לאו, כל ההתנהגות שלך והמחשבות והרעיונות הפנימיים ביותר שלך חשופים בפניו והוא מתבונן בהם. כתוצאה מהתנהגותך, כתוצאה ממעשיך וכתוצאה מגישתך כלפי אלוהים, דעתו עליך וגישתו כלפיך משתנות ללא הרף. אני רוצה להשיא עצות לכמה אנשים: אל תשים את עצמך כתינוק בידי האל, כאילו שעליו להעריף עליך אהבה, כאילו שהוא לעולם לא יוכל לעזוב אותך וכאילו שהגישה שלו כלפיך קבועה ולא תוכל להשתנות לעולם, ואני מייעץ לך להפסיק לחלום! אלוהים צודק ביחסו לכל אדם ואדם והוא רציני בגישתו כלפי עבודת הכיבוש וההושעה של בני האדם. זה הניהול שלו. הוא מתייחס לכל אדם ואדם ברצינות, ולא כמו לחיית מחמד שמשחקים איתה. אהבתו של אלוהים לבני אדם אינה מהסוג המטפח או המפנק, וגם חמלתו וסובלנותו כלפי האנושות אינן מפייסות או ניתנות כלאחר יד. להפך, אהבתו של אלוהים לבני האדם כרוכה בהוקרה, ברחמים ובמתן כבוד לחיים. חמלתו וסובלנותו משדרות את ציפיותיו מהם והם מה שהאנושות זקוקה לו כדי לשרוד. אלוהים חי והוא באמת קיים. הגישה שלו כלפי המין האנושי היא עקרונית וכלל אינה מקבץ של כללים דוגמטיים והיא יכולה להשתנות. כוונותיו ביחס לאנושות משתנות בהדרגה ועוברות טרנספורמציה עם הזמן, בהתאם לנסיבות החלות, ובמקביל לגישה של כל אדם ואדם. לכן, עליך לדעת בלבך בבהירות מוחלטת שהמהות של אלוהים אינה ניתנת לשינוי ושהטבע שלו יופיע במועדים שונים ובהקשרים שונים. אולי אינך חושב שזה עניין רציני ושאתה עשוי להשתמש בתפיסות האישיות שלך כדי לדמיין איך אלוהים צריך לעשות דברים. עם זאת, ישנם זמנים שבהם ההפך הקוטבי של נקודת המבט שלך נכון, ועל ידי השימוש שלך בתפיסות האישיות שלך כדי לנסות למדוד את אלוהים, כבר הכעסת אותו. זאת משום שאלוהים אינו פועל כפי שאתה חושב שהוא פועל והוא גם לא יתייחס לעניין זה כפי שאתה אומר שהוא יעשה זאת. לכן אני מזכיר לך להיות זהיר ושקול בגישה שלך כלפי כל מה שסביבך וללמוד לפעול על פי עקרון ההליכה בדרכו של אלוהים בכל הדברים, דהיינו, לירוא את האל ולסור מרע. עליך לפתח הבנה מוצקה בעניינים הנוגעים לרצון האל ולגישתו. עליך למצוא אנשים נאורים שיתקשרו עניינים אלה איתך ואתה חייב לחפש ברצינות. אל תראה את האל שאתה מאמין בו כבובה ואל תשפוט אותו כאוות נפשך, תוך הגעה למסקנות שרירותיות לגביו ובלי להעניק לו את הכבוד המגיע לו. בזמן שאלוהים מביא לך ישועה וקובע את גורלך, הוא עשוי להעניק לך רחמים, או סובלנות, או משפט וייסורים. אבל בכל מקרה, גישתו כלפיך אינה קבועה. היא תלויה בגישה שלך עצמך כלפיו, כמו גם בהבנה שלך אותו. אל תאפשר להיבט חולף אחד של הידע או ההבנה שלך את אלוהים להגדיר אותו לצמיתות. אל תאמין באל מת. האמן באל החי. זכור זאת! למרות שדיברתי כאן על כמה אמיתות - אמיתות שהיה עליכם לשמוע לנוכח מצבכם הנוכחי ושיעור קומתכם הנוכחי, לא אציב לכם דרישות גדולות כלשהן לעת עתה, כדי לא לצנן את התלהבותכם. מעשה כזה עלול למלא את לבכם בעגמומיות רבה מדי ולגרום לכם לחוש אכזבה רבה מדי כלפי אלוהים. במקום זאת, אני מקווה שתוכלו להשתמש באהבה לאלוהים שיש בלבכם ולנקוט בגישה מכבדת כלפי אלוהים בשעה שאתם הולכים בנתיב שלפניכם. אל תזלזלו בעניין הזה של אופן האמונה באלוהים. התייחסו לכך כאל אחד הנושאים הכבירים ביותר שישנם. שימו אותו על לבכם, ישמו אותו בפועל וקשרו אותו לחיים האמיתיים. אל תשלמו רק מס שפתיים - מאחר שזה עניין של חיים ומוות, עניין שיקבע את גורלכם. אל תתייחס לכך כאל בדיחה או משחק ילדים! לאחר ששיתפתי אתכם בדברים אלה היום, אני תוהה כמה הבנה בינתכם הצליחה ללקט. האם יש שאלות שתרצו לשאול על דבריי היום?

למרות שנושאים אלה חדשים מעט ומרוחקים מעט מההשקפות שלכם, מהעיסוקים הרגילים שלכם בחיפוש וממה שאתם נוטים לשים לב אליו, אני סבור שברגע שתשתפו אותם במשך זמן מה, תפַתחו הבנה משותפת של כל מה שאמרתי כאן. כל הנושאים האלה חדשים מאוד וכאלה שמעולם לא שקלתם לפני כן, לכן אני מקווה שהם לא יוסיפו על הנטל שלכם באופן כלשהו. אינני אומר את הדברים האלה היום כדי להפחיד אתכם וגם איני משתמש בהם כדרך לטפל בכם, אלא מטרתי היא לעזור לכם להבין עובדות ממשיות אודות האמת. מאחר שקיים שסע בין המין האנושי לאלוהים, למרות שאנשים מאמינים באלוהים, הם מעולם לא הבינו אותו או הכירו את גישתו. בני האדם גם מעולם לא הפגינו התלהבות מיוחדת בהתייחסותם לגישה של אלוהים. במקום זאת, הם האמינו והתקדמו בעיוורון והיו רשלנים בידע ובהבנה שלהם את אלוהים. לכן אני מרגיש מחויב להבהיר את הנושאים האלה עבורכם ולעזור לכם להבין בדיוק איזה סוג של אלוהים הוא האל שאתם מאמינים בו, כמו גם מה הוא חושב, מהי גישתו בטיפול שלו בסוגים שונים של אנשים, עד כמה אתם רחוקים ממילוי דרישותיו ועד כמה גדול הפער בין המעשים שלכם לסטנדרט שהוא דורש. המטרה שלי בכך שאני מיידע אתכם על הדברים האלה היא לתת לכם אמת מידה שבאמצעותה תוכלו למדוד את עצמכם, וכדי שתדעו לאיזה סוג של קציר הדרך שאתם נמצאים בה הובילה, מה לא השגתם לאורך הדרך הזו ובאילו אזורים פשוט לא נגעתם. כאשר אתם מתקשרים ביניכם לבין עצמכם, אתם בדרך כלל מדברים על כמה נושאים כלליים שנדונו, שהם צרים מאוד בהיקפם ורדודים בתוכן שלהם. יש מרחק, פער, בין מה שאתם דנים בו לבין כוונותיו של אלוהים, כמו גם בין הדיונים שלכם לבין ההיקף והסטנדרט של דרישותיו של אלוהים. אם תמשיכו כך לאורך זמן, התוצאה תהיה שתסטו עוד יותר ומדרכו של אלוהים. אתם פשוט לוקחים את אמירותיו הנוכחיות של אלוהים והופכים אותן למושאי הערצה ורואים בהן פולחנים ותקנות. זה כל מה שאתם עושים! למעשה, פשוט אין מקום בלבכם לאלוהים והוא מעולם לא קנה באמת את לבכם. יש אנשים שחושבים שקשה מאוד להכיר את אלוהים, וזו האמת. זה קשה! אם אנשים יאולצו למלא את חובתם ולבצע דברים כלפי חוץ ולעבוד קשה, הם יחשבו שקל מאוד להאמין באלוהים, מכיוון שכל הדברים האלה נופלים בתחום של היכולת האנושית. עם זאת, ברגע שהנושא עובר לכוונותיו של אלוהים ולגישתו כלפי האנושות, אזי, מנקודת המבט של כולם, הדברים באמת נעשים קשים קצת יותר. זאת משום שהדבר כרוך בהבנה של בני האדם את האמת ואת היווכחותם במציאות, כך שכמובן שיהיה קושי מסוים! עם זאת, ברגע שתעבור דרך הדלת הראשונה ותתחיל להשיג היווכחות, הדברים ייעשו קלים יותר בהדרגה.

נקודת הפתיחה ליראת האל היא התייחסות אליו כאל אלוהים

לפני זמן מה, מישהו הציג שאלה: איך זה שלמרות שאנו יודעים יותר על אלוהים ממה שאיוב ידע, אנחנו עדיין לא מסוגלים לירוא אותו? נגענו בעניין הזה במקצת קודם לכן, לא? למעשה דנו במהותה של שאלה זו גם בעבר, דהיינו בעובדה שלמרות שאיוב לא הכיר את אלוהים בזמנו, הוא עדיין התייחס אליו כאל אלוהים וראה בו את אדון השמים והארץ וכל צבאם. איוב לא ראה באלוהים אויב. תחת זאת, הוא סגד לו כבורא של כל הדברים. מדוע בני האדם בימינו מתנגדים כל כך לאלוהים? מדוע הם אינם מסוגלים לירוא אותו? סיבה אחת היא שהם הושחתו עמוקות על ידי השטן, ועם אופי שטני מושרש עמוק כל כך, הם הפכו לאויביו של אלוהים. לכן, למרות שהם מאמינים באלוהים ומכירים באלוהים, הם עדיין מסוגלים להתנגד לו ולמצב את עצמם כאופוזיציה לאלוהים. הדבר נקבע על ידי האופי האנושי. הסיבה האחרת היא שלמרות אמונתם באלוהים, בני האדם פשוט לא מתייחסים אליו כאל אלוהים. במקום זאת, הם רואים בו מתנגד לאנושות, מתייחסים אליו כאל אויבם ומרגישים שלא ניתן לפשר בינם לבין אלוהים. זה עד כדי כך פשוט. האם העניין הזה לא עלה לדיון במפגש הקודם שלנו? חשבו על כך. האין זו הסיבה? אולי יש לך מעט ידע על אלוהים, אך במה בדיוק כרוך הידע הזה? האין זה מה שכולם מדברים עליו? האין זה מה שאלוהים אמר לך? אתה מכיר רק את ההיבטים התיאורטיים והדוקטרינריים של הדבר – אבל האם אי פעם הערכת את פניו האמיתיים של אלוהים? האם יש לך ידע סובייקטיבי? האם יש לך ידע וניסיון מעשיים? אם אלוהים לא היה אומר לך, האם היית יכול לדעת? הידע התיאורטי שלך אינו מייצג ידע אמיתי. בקיצור, אין זה משנה כמה אתה יודע או איך הדבר נודע לך, עד שתשיג הבנה אמיתית של אלוהים, הוא יהיה האויב שלך, ועד שתתחיל להתייחס בפועל לאלוהים כאל אלוהים, הוא יתנגד לך, משום שהנך התגלמות השטן.

כאשר אתה נמצא יחד עם המשיח, אולי אתה יכול להגיש לו שלוש ארוחות ביום או אולי להגיש לו תה ולדאוג לצורכי חייו. נראה שאתה מתייחס למשיח כאל אלוהים. בכל פעם כשמשהו קורה, נקודות המבט של בני האדם תמיד מנוגדות לזו של אלוהים. בני האדם תמיד לא מצליחים להבין ולקבל את נקודת המבט של אלוהים. למרות שבני האדם עשויים להסתדר עם אלוהים על פני השטח, אין זה אומר שהם תואמים אותו. ברגע שמשהו קורה, האמת אודות חוסר הציות של האנושות נגלית ומאוששת את העוינות הקיימת בין בני האדם לאלוהים. עוינות זו אין פירושה שאלוהים מתנגד לבני האדם או רוצה להיות עוין כלפיהם וגם לא שהוא מציב אותם כאופוזיציה לו ואז מתייחס אליהם ככאלה. תחת זאת, זהו מקרה של מהות המנוגדת לאלוהים, אשר אורבת בתוך רצונם הסובייקטיבי של בני האדם ובתת-המודע שלהם. מכיוון שבני האדם רואים בכל מה שמגיע מאלוהים אובייקט למחקר שלהם, תגובתם כלפי מה שמגיע מאלוהים וכלפי כל מה שקשור לאלוהים היא, בראש ובראשונה, לנחש, להטיל ספק, ואז לאמץ במהירות גישה שעמודת בסתירה לאלוהים ומתנגדת לו. זמן קצר לאחר מכן, הם מביאים מצב רוח שלילי למחלוקות או לתחרויות עם אלוהים ומרחיקים לכת עד כדי הטלת ספק אפילו בשאלה אם שווה להיות חסידים של אל כזה. למרות העובדה שהרציונליות שלהם אומרת להם שהם אינם צריכים להמשיך באופן הזה, הם עדיין יבחרו לעשות זאת, בניגוד לרצונם, כך שהם ימשיכו ללא היסוס עד הסוף. לדוגמה, מהי התגובה הראשונה של אנשים מסוימים כשהם שומעים שמועות או השמצות על אלוהים? התגובה הראשונה שלהם היא לתהות אם השמועות האלו נכונות או לא והאם השמועות האלו קיימות או לא, ואז לאמץ גישה של "נחכה ונראה". ואז הם מתחילים לחשוב, "אין דרך לאמת זאת. האם זה באמת קרה? האם השמועה הזאת נכונה או לא?" למרות שאנשים כאלה אינם מראים זאת על פני השטח, בלבם הם כבר החלו להטיל ספק וכבר התחילו להתכחש לאלוהים. מהי המהות של גישה מסוג זה ושל נקודת מבט כזו? האין זו בגידה? עד שאנשים אלה לא יתמודדו עם העניין הזה, לא תוכל לראות מהן ההשקפות שלהם. נדמה שהם אינם מסוכסכים עם אלוהים וכאילו אינם מתייחסים אליו כאל אויב. עם זאת, ברגע שהם מתמודדים עם בעיה, הם מיד ניצבים לצד השטן ומתנגדים לאלוהים. למה הדבר מרמז? הוא מרמז שבני אדם ואלוהים מנוגדים! אין זה כך שאלוהים מתייחס לאנושות כאל האויב, אלא שעצם מהותה של האנושות עצמה עוינת כלפי אלוהים. אין זה משנה כמה זמן מישהו היה חסיד אל או עד כמה המחיר ששילם היה גדול, ואין זה משנה איך הוא מהלל את אלוהים, איך הוא עשוי לשמור על עצמו מלהתנגד לאלוהים ואפילו עד כמה הוא מתאמץ לדחוק בעצמו לאהוב את אלוהים, הוא לעולם אינו מצליח להתייחס לאלוהים כאל אלוהים. האין הדבר נקבע על ידי מהותם של בני האדם? אם תתייחס אליו כאל אלוהים ותאמין באמת ובתמים שהוא אלוהים, הייתכן שעדיין יהיו לך ספקות לגביו? הייתכן שלבך עדיין יכיל סימני שאלה לגביו? זה לא ייתכן, נכון? המגמות של העולם הזה מרושעות כל כך וגם המין האנושי כזה. אז איך ייתכן שלא יהיו לך תפיסות כלשהן לגביהם? אתה עצמך מרושע כל כך, אז איך זה שאין לך תפיסה לגבי זה? ובכל זאת, די בכמה שמועות ובכמה השמצות כדי ליצור תפיסות אדירות כל כך על אלוהים ולגרום לך לדמיין דברים רבים כל כך והדבר מראה עד כמה שיעור קומתך אינו בשל! די ב"זמזום" של כמה יתושים ובכמה זבובים דוחים - זה כל מה שנדרש כדי להוליך אותך שולל? איזה מין בן אדם זה? אתה יודע מה אלוהים חושב על אנשים כאלה? למעשה, הגישה של אלוהים ברורה מאוד באשר ליחס שלו אליהם. פשוט, היחס של אלוהים לאנשים האלה הוא להראות להם כתף קרה - הגישה שלו היא לא לשים לב אליהם כלל ולא לקחת ברצינות את האנשים הבורים האלה. מדוע? משום שבלבו של אלוהים, הוא מעולם לא תכנן להשיג את אותם אנשים שהתחייבו להיות עוינים כלפיו עד הסוף ושמעולם לא תכננו לחפש את הדרך להיות תואמים לו. ייתכן שהמילים שאמרתי יפגעו בכמה אנשים. ובכן, האם אתם מוכנים להניח לי תמיד לפגוע בכם כך? בין אם אתם מוכנים אם לאו, כל מה שאני אומר הוא האמת! אם תמיד אפגע בכם ואחשוף את הצלקות שלכם כך, האם זה ישפיע על הדימוי הנשגב של אלוהים שמצוי בלבכם? (זה לא יקרה.) אני מסכים שזה לא יקרה, כי פשוט אין אלוהים בלבכם. האל הנשגב השוכן בלבכם - זה שאתם מגנים ומגוננים עליו בנחרצות - הוא פשוט אינו אלוהים. תחת זאת, הוא פרי הדמיון האנושי. הוא פשוט לא קיים. לכן, מוטב שאחשוף את התשובה לחידה זו. האין זה חושף את האמת כולה? האל האמיתי איננו מה שבני האדם מדמיינים שהוא. אני מקווה שכולכם תוכלו להתמודד עם מציאות זו, והדבר יסייע לכם להכיר את האל.

בני האדם שאלוהים לא מכיר בהם

ישנם אנשים אחדים שאמונתם מעולם לא הוכרה בלבו של אלוהים. במילים אחרות, אלוהים לא מכיר בכך שהם חסידיו, כי הוא אינו משבח את אמונותיהם. אצל אנשים אלה, ללא קשר למספר השנים שבהם היו חסידי אל, הרעיונות וההשקפות שלהם מעולם לא השתנו. הם כמו הכופרים, דבקים בעקרונות ובדרכי הפעולה של הכופרים ובחוקי ההישרדות והאמונה של הכופרים. הם מעולם לא קיבלו את דבר האל כחייהם, מעולם לא האמינו שדבר האל הוא האמת, מעולם לא התכוונו לקבל את ישועת האל ומעולם לא הכירו באלוהים כאל שלהם. הם רואים את האמונה באלוהים כמעין סוג של תחביב. הם מתייחסים אליו כאל מזון רוחני בלבד. ככזה, הם אינם חושבים ששווה להם לנסות ולהבין את טבעו או מהותו של אלוהים. ניתן לומר שלכל מה שתואם לאלוהים האמיתי אין שום קשר עם האנשים האלה. הם אינם מעוניינים ואינם טורחים להקדיש לכך תשומת לב. זאת משום שעמוק בלבם ישנו קול עז שתמיד אומר להם, "אלוהים בלתי נראה ולא ניתן לגעת בו והוא אינו קיים." הם מאמינים שניסיון להבין אלוהים מסוג כזה לא יהיה שווה את המאמץ ושאם יעשו כן, הם ישלו את עצמם. הם מאמינים שבכך שהם רק מכירים באלוהים במילים, בלי לנקוט עמדה אמיתית או להשקיע עצמם במעשים אמיתיים כלשהם, הם חכמים למדי. כיצד אלוהים מסתכל על אנשים כאלה? הוא רואה אותם ככופרים. יש השואלים, "האם כופרים יכולים לקרוא את דברי האל? האם הם יכולים למלא את חובותיהם? האם הם יכולים לומר את המילים, ‘אני אחיה למען אלוהים ?'" מה שבני האדם רואים הוא לעיתים קרובות המצגים שאנשים מציגים על פני השטח. הם לא רואים את המהות של האנשים. ואילו אלוהים אינו מביט במצגים שטחיים אלה. הוא רואה רק את המהות הפנימית שלהם. לפיכך, זה סוג הגישה וההגדרה שיש לאלוהים ביחס לאנשים אלה. האנשים האלה אומרים, "למה אלוהים עושה את זה? למה אלוהים עושה את זה? אני לא יכול להבין את זה. אני לא יכול להבין את זה. זה לא מתאים לתפיסות אנושיות. אתה חייב להסביר לי את זה... ". בתשובה לכך, אני שואל: האם זה באמת הכרחי להסביר לך עניינים אלה? האם עניינים אלה קשורים אליך בכלל? מי אתה חושב שאתה? מאין הגעת? האם אתה באמת מוסמך לתת עצות לאלוהים? האם אתה מאמין בו? האם הוא מכיר באמונתך? מכיוון שאמונתך אינה קשורה כלל לאלוהים, מה זה עניינך מה הוא עושה? אינך יודע מה מקומך בלבו של אלוהים, אז איך ייתכן שתהיה מוסמך לנהל דיאלוג איתו?

דברי תוכחה

נכון שאתם מרגישים לא בנוח למשמע האמירות האלה? על אף שאתם לא מוכנים אולי להאזין לדברים האלה או לקבל אותם, הם כולם עובדות. משום שזהו שלב בעבודה שאלוהים צריך לבצע, אם לא אכפת לך מכוונותיו של אלוהים, אם לא אכפת לך מיחסו של אלוהים ואם אינך מבין את מהותו וטבעו של אלוהים, בסופו של דבר, אתה זה שיפסיד. אל תאשימו את דבריי על כך שהם קשים להאזנה, ואל תאשימו אותם על כך שהם פוגמים בהתלהבות שלכם. אני אומר את האמת. אני לא מתכוון לייאש אתכם. ללא קשר למה שאני דורש מכם, וללא קשר לאופן שבו אתם צריכים למלא את הדרישות האלה, אני מקווה שתצעדו בנתיב הנכון, תצעדו בדרכו של אלוהים ולא תסטו מהנתיב הזה. אם לא תתקדמו בהתאם לדבר האל ולא תצעדו בדרכו, לא יהיה ספק בכך שאתם מתמרדים באלוהים ושסטיתם מהנתיב הנכון. לפיכך, אני מרגיש שיש כמה עניינים שעליי להבהיר לכם, ולוודא שאתם מאמינים בהם באופן חד-משמעי, בבירור וללא צל של ספק. עליי לעזור לכם להכיר בבירור את יחסו של אלוהים, את כוונותיו של אלוהים, את האופן שבו אלוהים הופך את האדם למושלם ואת האופן שבו הוא קובע את סופו של האדם. אם יבוא יום שבו לא תהיה מסוגל לעלות על הנתיב הזה, אני לא אשא באחריות לכך, מפני שהדברים האלה כבר נאמרו לך בבירור רב. האופן שבו תטפל בגורל שלך תלוי רק בך. יש לאלוהים גישות שונות באשר לגורלם של טיפוסים שונים של בני אדם. יש לו דרכים משלו לשקול אותם, כמו גם סטנדרט משלו לדרישתו מהם. הסטנדרט שלו לשקול את גורלם של בני אדם הוגן כלפי כולם – אין כל ספק בכך! לכן החששות של אנשים מסוימים אינם הכרחיים. האם הוקל לכם עכשיו? זה הכול להיום. להתראות!

17 באוקטובר, 2013