הדבר מופיע בבשר

תוכן

כיצד להכיר את טבעו של אלוהים ואת תוצאת עבודתו

ראשית, בואו נשיר מזמור: המנון המלכות (א') "המלכות ירדה אל העולם"

ליווי: בני האדם מריעים לאלוהים בשמחה, בני האדם מהללים אותו, אינספור קולות מספרים על האל האמיתי האחד, המלכות ירדה אל העולם.

1. בני האדם מריעים לאלוהים בשמחה, בני האדם מהללים אותו, אינספור קולות מספרים על האל האמיתי האחד, אינספור בני אדם צופים במעשיו. המלכות ירדה אל העולם, וגופו של אלוהים עשיר ושופע, עשיר ושופע. מי לא עולז על כך (מי לא עולז על כך)? מי לא רוקד על כך (מי לא רוקד על כך)? ציון (ציון), ציון (ציון), העלו את נס הניצחון שלכם כדי לפאר את אלוהים! שירו את שיר הניצחון שלכם והפיצו את שמו הקדוש של אלוהים! הו, כל הדברים עד קצוות הארץ, התנקו במהירות כדי להעלות קורבן לאלוהים, כדי להעלות קורבן לאלוהים! הו, כוכבי הרקיע, חזרו מהר לעמדותיכם המקוריות כדי להפגין את עוצמתו של אלוהים בשמיים! אלוהים מאזין ברוב קשב לקולות בני האדם על פני האדמה – הם מרעיפים אהבה וכבוד עד בלי די לאלוהים בשיריהם! ביום שבו כל הדברים נולדים מחדש, אלוהים בא בעצמו לעולם, בא בעצמו לעולם, ובמעמד הזה, הפרחים מלבלבים, הציפורים מזמרות וכל הדברים מלאים ברינה! הפרחים מלבלבים, הציפורים מזמרות, וכל הדברים מלאים ברינה! במעמד הזה, מלכותו של השטן קורסת למשמע תרועתה של מלכות האל ונחרבת תחת הדהודו של המנון המלכות, והיא לעולם לא תקום עוד!

2. מי מאנשי העולם יעז להתקומם ולהתנגד? הרי אלוהים ירד ארצה, ולאחר מכן אלוהים הוריד להבות, הוריד חמה, הוריד את כל האסונות – את כל האסונות. מלכות העולם הפכה, הפכה למלכות האל! למעלה, ברקיע, עננים שטים ונישאים להם. מתחת לשמיים (מתחת לשמיים), מתחת לשמיים (מתחת לשמיים), מימי האגמים והנהרות מנגנים בשצף נעימה מרגשת. בעלי החיים התעוררו מתנומתם ויצאו ממערותיהם. אלוהים העיר את בני האדם משנתם. היום שכולם ציפו לו הגיע סוף-סוף, הגיע סוף-סוף! הם מקדישים את השירים היפים ביותר, את השירים היפים ביותר, לאלוהים, לאלוהים, לאלוהים!

על מה אתם חושבים בכל פעם שאתם שרים את השיר הזה? (אנחנו נרגשים מאוד. אנחנו נפעמים. אנחנו חושבים על כמה רב-כבוד יופייה של המלכות, ועל כך שהאנושות ואלוהים יאוחדו לעולמים.) האם מישהו מכם חשב איזו דמות האדם צריך ללבוש כדי להיות עם אלוהים? בדמיונכם, כיצד צריך אדם לנהוג כדי להתאחד עם אלוהים וליהנות מהחיים רבי-הכבוד במלכות? (עליו לשנות את טבעו.) עליו לשנות את טבעו, אך עד כמה עליו לשנות אותו? מה הוא יהיה אחרי שטבעו ישתנה? (הוא יהפוך לקדוש.) מהו הרף לקדושה? (שכל מחשבותיו ושיקוליו תואמים למשיח.) כיצד מתבטאת תאימות כזו? (הוא לא מתנגד לאלוהים ולא בוגדים באלוהים, אלא נשמע לאלוהים באופן מוחלט וירא את אלוהים בלבו.) חלק מתשובותיכם הן בכיוון הנכון. פתחו את לבכם כולכם, וספרו לי מה לבכם אומר לכם. (בני אדם שחיים עם אלוהים במלכות יכולים למלא את חובתם, למלא את חובתם בנאמנות, על-ידי עיסוק באמת והימנעות מהגבלתם של כל אדם, אירוע או חפץ. כך מתאפשר להיחלץ מהשפעת החושך, להתאים את הלב לאלוהים, ולירוא את אלוהים ולסור מרע.) (אנחנו יכולים להתאים את נקודת המבט שלנו לזו של אלוהים, ואנחנו יכולים להיחלץ מהשפעת החושך. הרף המינימלי הוא לא לתת לשטן לנצל אותנו, להשיל כל טבע מושחת ולהתחיל להישמע לאלוהים. אנחנו מאמינים שההיחלצות מהשפעות החושך היא העניין המרכזי. אם אדם כלשהו לא יכול להיחלץ מהשפעת החושך ולהיחלץ מכבליו של השטן, הוא לא יזכה בישועת האל.) (הרף לכך שאלוהים יהפוך אדם למושלם הוא שהאדם יהיה בדעה אחת עם אלוהים. האדם כבר לא מתנגד לאלוהים. הוא יכול להכיר את עצמו, להנהיג את האמת, לפתח הבנה של אלוהים, לאהוב את אלוהים ולעלות בקנה אחד עם אלוהים. זה כל מה שצריך לעשות.)

משקל הסוף בלבם של בני האדם

נדמה שכבר הבנתם משהו בלבכם על הדרך שעליכם לצעוד בה, ושפיתחתם תפיסה טובה והבנה טובה שלה. אולם השאלה אם דבריכם מתבררים כמילים נבובות או כמציאות ממשית תלויה בדברים שאתם שמים אליהם לב בנוהג היום-יומי שלכם. עם השנים, קצרתם יבול מכל היבטי האמת, הן בדמות דוקטרינות והן בדמות תוכן של האמת. זו הוכחה לכך שכיום בני האדם שמים דגש על שאיפתם לאמת. כתוצאה מכך, כל היבט וכל פרט של האמת אכן הכה שורש בלבם של בני אדם מסוימים. עם זאת, ממה אני מפחד יותר מכל? אני מפחד שעל אף שהנושאים של האמת והתיאוריות האלה אכן הכו שורש, התוכן האמיתי לא נתפס כמשמעותי במיוחד בלבכם. כשאתם נתקלים בבעיות, מתמודדים עם ניסיונות, ומתמודדים עם בחירות – עד כמה תהיו מסוגלים להפיק תועלת מהמציאות של האמיתות האלה? האם הן יעזרו לכם להתמודד עם הקשיים שלהם ולעבור את הניסיון בהתאם לכוונותיו של אלוהים? האם תעמדו איתן בניסיונותיכם ותשאו עדות רמה וצלולה על אלוהים? האם התעניינתם בעניינים האלה בעבר? אני רוצה לשאול אתכם: בלבכם, מה הדבר החשוב ביותר עבורכם במחשבותיכם והרהוריכם היום-יומיים? האם אי פעם הגעתם למסקנה מסוימת? מה לדעתכם הדבר החשוב ביותר? יש כאלה שאומרים "הנהגת האמת, כמובן." יש כאלה שאומרים "קריאת דבר האל מדי יום, כמובן." יש כאלה שאומרים "התייצבות בפני אלוהים ותפילה לאלוהים מדי יום, כמובן." ולעומת זאת, יש כאלה שאומרים "מילוי חובתי כראוי מדי יום, כמובן." ישנם גם כאלה שאומרים שהם חושבים תמיד רק על האופן שבו ניתן לְרַצות את אלוהים, על האופן שבו ניתן להישמע לו בכל ועל האופן שבו יש לפעול בהרמוניה עם רצונו. האם זה באמת נכון? האם זה הכל? לדוגמה, יש כאלה שאומרים: "אני רק רוצה להישמע לאלוהים, אך כשקורה דבר מה, אין ביכולתי להישמע לו." יש כאלה שאומרים: "אני רק רוצה לְרַצות את אלוהים. גם אילו יכולתי לְרַצות אותו אפילו פעם אחת, זה היה מספיק לי, אך אף פעם אין ביכולתי לְרַצות אותו." ויש כאלה שאומרים: "אני רק רוצה להישמע לאלוהים. בעתות ניסיון, אני רק רוצה לשמוע לתזמורים שלו ולהישמע לריבונותו ולהסדריו, ללא כל בקשה או תלונה. אולם כמעט בכל פעם, אני חווה כישלון בציות." אחרים אומרים: "כשיש לי החלטות לקבל, אף פעם אין ביכולתי להנהיג את האמת. תמיד ברצוני לְרַצות את הבשר והדם ולְרַצות את רצונותיי האישיים והאנוכיים." מה הסיבה לכך? לפני בואו של מבחן האל, האם כבר אתגרתם את עצמכם פעמים רבות? האם ניסיתם ובחנתם את עצמכם פעמים רבות? בדקו אם אתם באמת יכולים להישמע לאלוהים ולְרַצות את אלוהים, והקפידו שלא לבגוד באלוהים. בדקו אם אתם יכולים להתאפק ולא לְרַצות את עצמכם, לא לְרַצות את רצונותיכם האנוכיות, אלא רק לְרַצות את אלוהים, הנעדר את בחירותיכם האישיות. האם יש בני אדם המסוגלים לעשות זאת? למעשה, יש רק עובדה אחת שהוצבה לנגד עיניכם. היא הדבר שכל אחד מכם מתעניין בו יותר מכל, הדבר שאתם רוצים לדעת יותר מכל והדבר שחשוב לסופו ויעדו של כל אדם. אתם אולי לא מבינים זאת, אבל זה דבר שאי-אפשר להכחיש. אני יודע שיש כאלה שכבר העמיקו בדברי האל בנוגע לאמת באשר לסופו של האדם, בנוגע להבטחתו של אלוהים לאנושות ולשאלה איזה יעד אלוהים מייעד לאדם. לעומת זאת, יש גם כאלה שמחפשים זאת וחושבים על כך שוב ושוב בדעתם, והם עדיין לא מגיעים לאף מסקנה, או מגיעים למסקנה המשתמעת לשתי פנים. בסופו של דבר, הם עדיין לא בטוחים איזה סוף צפוי להם. רוב בני האדם רוצים לקבל תשובה חד-משמעית לשאלות הבאות כשהם מקבלים מידע על האמת, מקבלים את חיי הכנסייה וממלאים את חובתם: "מה יהיה סופי? האם באפשרותי לצעוד בנתיב עד סופו? מהו יחסו של אלוהים כלפי האדם?" יש כאלה שאף דואגים: "עשיתי דברים מסוימים בעבר, אמרתי דברים מסוימים, המריתי את פיו של אלוהים ועשיתי דברים המהווים בגידה באלוהים. היו תחומים שבהם לא ריציתי את אלוהים, פגעתי בלבו של אלוהים, אכזבתי את אלוהים, גרמתי לאלוהים לשנוא ולתאב אותי. לכן ייתכן שסופי לא ידוע." אפשר לומר שרוב בני האדם מודאגים לגבי סופם. איש לא מעז לומר: "אין לי צל של ספק שאשרוד. אין לי צל של ספק שביכולתי לעמוד בכוונותיו של אלוהים. אני כלבבו של אלוהים. אלוהים משבח אותי." יש כאלה שחושבים שקשה במיוחד ללכת בדרכו של אלוהים ושאין דבר קשה יותר מהנהגת האמת. כתוצאה מכך, בני האדם האלה חושבים שאין להם סיכוי, והם לא מעזים לקוות לסוף טוב. לחלופין, ייתכן שהם סבורים שאין ביכולתם לעמוד בכוונותיו של אלוהים, ושאין ביכולתם לשרוד, ומשום כך הם יאמרו שאין להם סוף ושהם לא יכולים לזכות ביעד טוב. ללא קשר למחשבה המדויקת, כולם מהרהרים בסופם פעמים רבות. בני האדם האלה תמיד מחשבים ותמיד מתכננים בנוגע לשאלו על עתידם ושאלות על מה שהם יקבלו כשאלוהים ישלים את עבודתו. יש כאלה שמשלמים מחיר כפול; יש כאלה שעוזבים את משפחתם ואת עבודתם; יש כאלה שמוותרים על נישואיהם; יש כאלה שפורשים כדי להשקיע כספים למען אלוהים; יש כאלה שעוזבים את ביתם כדי למלא את חובתם; יש כאלה שבוחרים במצוקה ומתחילים לבצע את המשימה המרה והמתישה ביותר; יש כאלה שבוחרים להקדיש את ממונם ואת כל-כולם; ויש אחרים שבוחרים לעסוק בחיפוש אחר האמת ולעסוק בניסיון להכיר את אלוהים. יהיה אשר יהיה האופן שבו תבחרו לנהוג, האם הוא עד כדי כך חשוב? (לא חשוב.) אם כן, מה ההסבר לכך שהוא לא חשוב? אם האופן לא חשוב, מה כן חשוב? (התנהגות טובה כלפי חוץ לא מייצגת את הנהגת האמת.) (מה שכולם חושבים לא חשוב. העיקר הוא השאלות אם הנהגנו את האמת ואם אנחנו אוהבים את אלוהים.) (מפלתם של צוררי המשיח ומנהיגי השקר עוזרת לנו להבין שהתנהגות כלפי חוץ היא לא הדבר החשוב ביותר. כלפי חוץ, נדמה שהם ויתרו על דברים רבים, ושהם מוכנים לשלם את המחיר, אך לאחר ניתוח המצב, אנחנו יכולים לראות שלבם פשוט לא ירא את אלוהים. הם מתנגדים לאלוהים מכל בחינה. הם תמיד ניצבים לצד השטן ברגעים המכריעים ומפריעים לעבודתו של אלוהים. לפיכך, השיקולים העיקריים הם השקפותינו והשאלה באיזה צד נתייצב בבוא העת.) כולכם מדברים יפה, ונדמה שאתם כבר מבינים באופן בסיסי את הנהגת האמת, את כוונותיו של אלוהים ואת דרישות אלוהים מהאדם, ושיש לכם רף לדברים האלה. יכולתכם לדבר כך מרגשת מאוד. על אף שיש מילים לא נאותות פה ושם, הצהרותיהם כבר קרובות להסבר הממשי. זוהי הוכחה שפיתחתם הבנה אמיתית משלכם לגבי בני האדם, האירועים והאובייקטים סביבכם, לגבי כל הדברים שאלוהים הסדיר בסביבתכם ולגבי כל הדברים שאתם רואים. ההבנה הזו היא מתקרבת לאמת. על אף שדבריכם לא מקיפים את הכל לגמרי, ושכמה מילים אינן נאותות, הבנתכם כבר מתקרבת למציאות של האמת. כשאני שומע אתכם מדברים כך, אני מרגיש טוב.

אמונותיהם של בני האדם לא מהוות תחליף לאמת

ישנם כאלה שיכולים לעמוד במצוקה – הם יכולים לשלם את המחיר, התנהגותם כלפי חוץ טובה מאוד, הם זוכים לכבוד רב והם מושא להערצה. מה אתם חושבים? האם אפשר לראות בהתנהגות כזו כלפי חוץ הנהג של האמת? האם אפשר לומר שאדם כזה עומד בכוונותיו של אלוהים? מדוע בני האדם רואים אדם כזה וחושבים פעם אחר פעם שהוא מְרַצה את אלוהים, שהוא צועד בנתיב של הנהגת האמת ושהוא צועד בדרכו של אלוהים? מדוע יש בני אדם שחושבים כך? יש לכך רק הסבר אחד. ומהו ההסבר? ההסבר הוא שבני אדם רבים מאוד לא מצליחים להבין לאשורן שאלות כגון מה פירוש הדבר להנהיג את האמת, מה פירוש הדבר לְרַצות את אלוהים, מה פירוש הדבר להחזיק באמת במציאות של האמת. לכן יש כאלה שלרוב הולכים שולל אחרי אנשים שכלפי חוץ נראים רוחניים, נראים אציליים, נראים בעלי צלמים נעלים. באשר לבני האדם שיכולים לדבר על מכתבים ודוקטרינות, ואשר דבריהם ומעשיהם נראים ראויים להערצה, מעריציהם מעולם לא הסתכלו במהות מעשיהם, בעקרונות של פעולותיהם ובמטרותיהם. והם מעולם לא שקלו אם בני האדם האלה באמת נשמעים לאלוהים ואם הם באמת יראים את אלוהים וסרים מרע. הם מעולם לא פענחו את מהות אנושיותם של בני האדם האלה. במקום זאת, מהשלב הראשון של ההיכרות איתם, הם מתחילים אט אט להעריץ את בני האדם האלה ולהוקיר את בני האדם האלה, ובסופו של דבר בני האדם האלה הופכים לאלילים שלהם. יתרה מזאת, בדעתם של בני אדם מסוימים, האלילים שהם עובדים, שהם מאמינים שיכולים לנטוש את משפחתם ועבודתם, ולשלם את המחיר על פני השטח – האלילים האלה הם אלה שבאמת מְרַצים את אלוהים, אלה שבאמת מקבלים סוף טוב ויעד טוב. בדעתם, האלילים האלה הם בני האדם שאלוהים משבח. מה גורם לבני האדם למחשבה כזו? מהי מהותו של העניין הזה? מהן ההשלכות שיכולות להיות לו? בואו נדון ראשית במהותו.

הנושאים האלה שנוגעים להשקפותיהם של בני אדם, לנוהג של בני אדם, לשאלה אילו עקרונות בוחרים בני אדם להנהיג ולשאלה מה כולם בדרך כלל מדגישים, אינם קשורים כלל באופן מהותי לדרישותיו של אלוהים מהאנושות. ללא קשר לשאלה אם בני האדם מתמקדים בעניינים רדודים או בעניינים עמוקים, במכתבים ודוקטרינות או במציאות, בני האדם לא דבקים בדברים שעליהם לדבוק בהם יותר מכל, והם לא יודעים את הדברים שעליהם לדעת יותר מכל. הסיבה לכך היא שבני האדם לא אוהבים את האמת כלל. לפיכך, בני האדם לא מוכנים להקדיש זמן ומאמץ למציאת עקרונות בדבר האל ולהנהיג אותם. במקום זאת, הם מעדיפים להשתמש בקיצורי דרך, והם מסכמים את מה שהם מבינים ויודעים שהוא נוהג טוב והתנהגות טובה. לאחר מכן, הסיכום הזה הופך למטרה האישית של עיסוקם ולאמת שאמת מנהיגים. התוצאה הישירה היא שבני האדם משתמשים בהתנהגות אנושית טובה כתחליף להנהגת האמת. התנהגות זו גם ממלאת את רצונם של בני האדם להתרפס בפני אלוהים. כך בני האדם משיגים אמצעי להתמודדות עם האמת ולהתווכחות והתפלמסות עם אלוהים. במקביל לכך, בני האדם גם שמים את אלוהים בצד בחוסר אכפתיות ומחליפים את אלוהים באליל לבם. יש רק סיבה אחת בלבד שגורמת לבני האדם לפעול באופן כה נבער ולהחזיק בהשקפות כה נבערות או בהשקפות ונוהגים כה חד-צדדיים, והיום אספר לכם עליה. הסיבה היא שעל אף שבני האדם הם חסידי האל, ושהם מתפללים אליו מדי יום וקוראים את דבר האל מדי יום, הם לא מבינים באמת את כוונותיו של אלוהים. זה שורש הבעיה. אם אדם מבין את לבו של אלוהים, מבין מה אלוהים אוהב, מה אלוהים מתעב, מה אלוהים רוצה, מה אלוהים דוחה, איזה סוג אדם אלוהים אוהב, איזה סוג אדם אלוהים לא אוהב, איזה רף יש לאלוהים בדרישותיו מהאדם ואיזו גישה אלוהים נוקט בהפיכת האדם למושלם, האם האדם הזה יכול להחזיק ברעיונות אישיים משל עצמו? האם הוא יכול פשוט לעבוד אדם אחר? האם אדם רגיל יכול להפוך לאליל שלו? אם אדם מבין את כוונותיו של אלוהים, השקפתו קצת יותר רציונלית. הוא לא יעבוד אדם מושחת באופן שרירותי, ובצעידתו בנתיב של הנהגת האמת, הוא לא יאמין שאימוץ שרירותי של כמה כללים או עקרונות פשוטים שווה ערך להנהגת האמת.

יש דעות רבות בנוגע לרף שאלוהים קובע לפיו את סופו של האדם

בואו נחזור לנושא הזה בהמשך ונמשיך כעת בדיון בדבר הסוף.

מכיוון שכל אדם חושב על סופו, האם אתם יודעים כיצד אלוהים קובע את הסוף הזה? כיצד אלוהים מכריע מה יהיה סופו של אדם מסוים? ובאיזה רף הוא משתמש כדי להכריע מה יהיו סופו של אותו אדם? ולפני שאלוהים הכריע מה יהיו סופו של אותו אדם, מה הוא עושה כדי לחשוף את הסוף הזה? האם מישהו יודע? כפי שאמרתי זה עתה, ישנם כאלה שכבר העמיקו בדבר האל לפני זמן רב. בני האדם האלה מחפשים רמזים על סופה של האנושות, על הקטגוריות שסוף זה מתחלק אליהן ועל הסופים השונים הצפויים לבני אדם מסוגים שונים. הם גם רוצים לדעת כיצד דבר האל קובע את סופו של האדם, את הרף שאלוהים מציב ואת האופן שבו הוא קובע את סופו של האדם. אולם בסופו של דבר, בני האדם האלה לעולם לא מצליחים למצוא דבר. למען האמת, מעט מאוד נאמר בנושא הזה בדבר האל. מדוע? כל עוד סופו של האדם עוד לא התגלה, אלוהים לא רוצה לספר לאיש מה יקרה בסוף, והוא לא רוצה ליידע איש מראש על יעדו. הסיבה לכך היא שאם אלוהים היה מגלה את הדברים האלה, הדבר לא היה מועיל לאדם כלל. כרגע אני רק רוצה לספר לכם על האופן שבו אלוהים קובע את סופו של האדם, על העקרונות שהוא נוקט בעבודה של קביעת סופו של האדם ובעבוד של ביטוי הסוף הזה, וכן על הרף שהוא משתמש בו כדי לקבוע אם כל אדם יכול לשרוד. זה מה שמעסיק אתכם יותר מכל, הלא כן? אם כן, כיצד בני האדם תופסים את האופן שבו אלוהים קובע את סופו של האדם? דיברתם מעט על הנושא הזה לפני רגע. כמה מכם אמרו שזו שאלה של מילוי חובתו בנאמנות והוצאת כספים למען אלוהים. אחרים אמרו שזו שאלה של ציות לאלוהים וריצוי אלוהים. אחרים אמרו שזו שאלה של קיום חיים צנועים... כשאתם מנהיגים את האמיתות האלה, כשאתם מנהיגים את עקרונות הדמיון שלכם, האם אתם יודעים מה אלוהים חושב? האם חשבתם אם תעמדו בכוונותיו של אלוהים אם תמשיכו כך? האם חשבתם אם מעשיכם עומדים ברף של אלוהים? האם חשבתם אם הם תואמים לדרישותיו של אלוהים? אני סבור שרוב בני האדם לא מהרהרים בכך. הם רק מיישמים באופן מכאני חלק מדבר האל, או חלק מהדרישות או הרף של בני אדם רוחניים מסוימים שהם מעריצים, ומאלצים את עצמם לעשות דבר כזה או אחר. הם מאמינים שזו הדרך הנכונה ולכן הם ממשיכים לדבוק בה ולצעוד בה ללא התחשבות במה שייקרה בסוף. יש כאלה שחושבים: "האמנתי כבר שנים רבות. תמיד נהגתי כך. תחושתי היא שמעולם לא ריציתי את אלוהים. תחושתי גם שהרווחתי מכך הרבה מאוד. זאת משום שהבנתי אמיתות רבות מהלך התקופה הזו והבנתי דברים רבים שלא הבנתי בעבר. בפרט, רבים מהרעיונות וההשקפות השתנו, ערכי חיי השתנו מאוד ופיתחתי הבנה טובה למדי של העולם הזה." אנשים כאלה סבורים שזהו יבול, ושזו התוצאה הסופית של עבודתו של אלוהים למען האדם. לדעתכם, האם אתם עומדים בכוונותיו של אלוהים וברף שלו, עם כל הנוהגים שלכם? יש כאלה שיאמרו בביטחון מוחלט: "כמובן! אנחנו נוהגים על פי דבר האל. אנחנו נוהגים על פי מה שהאח הטיף ושיתף. אנחנו תמיד ממלאים את חובתנו, אנחנו תמיד חסידים של אלוהים ומעולם לא עזבנו את אלוהים. לפיכך, אנחנו יכולים לומר בביטחון גמור שאנחנו מְרַצים את אלוהים. גם אם אנחנו לא מבינים באמת את כוונותיו של אלוהים, וגם אם אנחנו לא מבינים באמת את דבר האל, תמיד צעדנו בנתיב הניסיון להיות תואמים לאלוהים. אם נפעל נכונה וננהג נכונה, התוצאה תהיה נכונה." מה אתם חושבים על ההשקפה הזו? האם היא נכונה? ייתכן שחלקכם אומרים: "מעולם לא חשבתי על הדברים האלה. מחשבתי היא רק שאם אמשיך למלא את חובתי ולפעול על פי הדרישות של דבר האל, אוכל לשרוד. מעולם לא חשבתי על השאלה אם באפשרותי לְרַצות את לבו של אלוהים, ומעולם לא חשבתי על השאלה אם באפשרותי לעמוד ברף שהוא מציב. מכיוון שאלוהים מעולם לא סיפר לי מה דרישותיו ולא סיפק לי כלל דרישות ברורות, לדעתי שכל עוד אמשיך בדרכי, אלוהים יהיה מרוצה ממני ולא יהיו לו דרישות נוספות ממני." האם הסברות האלה נכונות? בעיניי, ההנהגה הזו, החשיבה הזו וההשקפות האלה כולם כרוכות בגחמות ובמעט עיוורון. כשאני אומר זאת, אולי יש ביניכם כאלה שמרגישים ייאוש מסוים: "עיוורון? אם זהו 'עיוורון', תקוותנו לישועה ותקוותנו להישרדות קטנות מאוד ומאוד לא ודאיות, הלא כן? הניסוח הזה שלך שקול לשפיכת מים קרים עלינו, הלא כן?" ללא קשר לאמונתכם, דבריי ומעשיי לא נועדו לגרום לכם להרגיש שאני שופך עליכם מים קרים. הם דווקא נועדו לעזור לכם להבין טוב יותר את כוונותיו של אלוהים ולתפוס טוב יותר את הדברים שאלוהים חושב, את הדברים שאלוהים רוצה להשיג, את סוג האדם שאלוהים אוהב, את הדברים שאלוהים מתעב, את הדברים שאלוהים בז להם, את סוג האדם שאלוהים רוצה לזכות בו ואת סוג האדם שאלוהים דוחה בשאט נפש. הם נועדו לספק לכם בהירות במחשבתכם, לעזור לכם לדעת בבירור כמה המעשים והמחשבות של כל אחד מכם סטו מהרף שאלוהים מציב. האם הכרחי לדון בנושאים האלה? משום שאני יודע שאתם מאמינים מזה זמן רב, ושהקשבתם להטפות רבות כל כך, אני גם יודע שאלה בדיוק הדברים שהכי חסרים לכם. ייתכן שרשמתם במחברת שלכם את כל האמיתות, וייתכן שרשמתם בדעתכם ובלבכם את הדברים שאתם סבורים באופן אישי שהם החשובים ביותר. תכננו להשתמש בדברים האלה בנוהגכם, כדי לְרַצות את אלוהים; השתמשו בהם כשעולה הצורך; השתמשו בהם כדי לעבור את התקופות הקשות בהמשך הדרך; או פשוט תנו לאמיתות האלה ללוות אתכם כשאתם חיים את חייכם. מבחינתי, כל עוד אתם נוהגים, לא חשוב איך אתם נוהגים. אם כן, מהו הדבר החשוב ביותר? הדבר החשוב ביותר הוא שכאשר אתם נוהגים, לבכם יודע בוודאות מוחלטת אם כל מעשה ומעשה שלכם הוא מה שאלוהים רוצה; אם המעשים שלכם, המחשבות שלכם והתוצאה של המטרה בלבכם עומדים בכוונותיו של אלוהים ועונים לדרישותיו של אלוהים, ואם אלוהים מאשר אותם. אלה הדברים החשובים.

צעדו בדרכו של אלוהים: יראו את אלוהים וסורו מרע

יש אמרה שכדאי שתכירו. אני סבור שהאמרה הזו חשובה מאוד, משום שבאופן אישי, היא עולה בדעתי אינספור פעמים בכל יום. מדוע? משום שבכל פעם שאני נתקל במישהו, בכל פעם שאני שומע את סיפורו של מישהו, בכל פעם שאני שומע על חווייתו של מישהו או את עדותו על אמונתו באלוהים, אני תמיד משתמש באמרה הזו כדי לבחון אם האדם הזה הוא מסוג בני האדם שאלוהים רוצה ומסוג בני האדם שאלוהים אוהב. אם כן, מהי האמרה הזו? עכשיו כולכם ממתינים בקוצר רוח. כשאחשוף את האמרה, ייתכן שתתאכזבו, מפני שישנם כאלה ששילמו לה מס שפתיים במשך שנים רבות. אולם אני מעולם לא שילמתי לה מס שפתיים. אמרה זו שוכנת בלבי. אז מהי האמרה הזו? האמרה היא "צעדו בדרכו של אלוהים: יראו את אלוהים וסורו מרע." האין זה משפט פשוט ביותר? אולם על אף שהאמרה פשוטה, אדם שמבין אותה לעומק באמת ובתמים ירגיש שהיא כבדת משקל; שיש לה ערך רב לנוהג; שהיא שפה של חיים עם מציאות האמת; שהיא מטרה שמי שרוצה לְרַצות את אלוהים צריך לשאוף אליה כל חייו; ושהיא דרך שכל מי שמתחשב בכוונותיו של אלוהים צריך ללכת בה כל חייו. אז מה אתם חושבים? האם האמרה הזו היא אמת? האם יש לה חשיבות כזו? אולי ישנם כאלה שחושבים על האמרה הזו בניסיון להבין אותה לאשורה בעוד אחרים עדיין חשדניים כלפיה: האם האמרה הזו חשובה מאוד? האם היא חשובה מאוד? האם היא כה הכרחית וראויה להדגשה? אולי ישנם כאלה שלא אוהבים את האמרה הזו במיוחד משום שהם חושבים שמיצוי דרך האל כולה באמרה אחת לוקה בפישוט מופרז. ריכוז כל מה שאלוהים אמר לאמרה אחת מייחס לאלוהים מעט מדי חשיבות, הלא כן? האם כך הדבר? ייתכן שרובכם לא מבינים לגמרי את המשמעות העמוקה של המילים האלה. על אף שעכשיו אתם מכירים אותה, אין לכם כוונה לתת לה מקום בלבכם. אתם רק כותבים אותה, וחוזרים אליה ומהרהרים בה בזמנכם הפנוי. יש גם כאלה שאפילו לא יטרחו לשנן את האמרה, ועל אחת כמה וכמה לא ינסו להשתמש בה כיאות. אולם מדוע אני דן באמרה הזו? בלי קשר להשקפתכם או למחשבותיכם, עליי לדון באמרה הזו משום שהיא רלוונטית במיוחד לאופן שבו אלוהים קובע את סופו של האדם. בלי קשר למידה שבה אתם מבינים את האמרה הזו כעת ולגישתכם כלפיה, בכל זאת אומר לכם: אם בן אדם יכול להנהיג את האמרה הזו ולעמוד ברף של יראת אל והישמרות מרע, הוא מבטיח את הישרדותו ומבטיח את היותו אדם בעל סוף טוב. אם אתם לא יכולים לעמוד ברף שהאמרה הזו מציבה, אפשר לומר שסופכם לא ידוע. לפיכך, אני מדבר איתכם על האמרה הזו כדי שתתכוננו בדעתכם, וכדי שתדעו מה הרף שאלוהים משתמש בו כדי לאמוד אתכם. כפי שזה עתה ציינתי, האמרה הזו רלוונטית במיוחד לאופן שבו אלוהים מושיע את האדם ולאופן שבו הוא קובע את סופו של האדם. במה נעוצה הרלוונטיות הזו? אתם באמת רוצים לדעת, ולכן אדון בה היום.

אלוהים משתמש בניסיונות שונים כדי לבדוק אם בני האדם יראים את אלוהים וסרים מרע

בכל עידן, כשאלוהים עובד בעולם, הוא מעניק לאדם כמה מדבריו ומגלה לאדם כמה אמיתות. האמיתות האלה מהוות את הדרך שהאדם צריך לדבוק בה, את הדרך שהאדם צריך לצעוד בה, את הדרך שמאפשרת לאדם לירוא את אלוהים ולסור מרע, ואת הדרך שבני האדם צריכים להנהיג ולדבוק בה בחייהם ובמהלך מסע חייהם. אלה הסיבות לכך שאלוהים מעניק את דבריו אלה לאדם. על האדם לדבוק בדברי האל האלה, והדבקות בהם פירוש קבלת חיים. אם בן אדם לא דבק בהם, לא מנהיג אותם ולא מביא את דברי האל לידי ביטוי בחייו, בן האדם הזה אינו מנהיג את האמת. ואם הוא לא מנהיג את האמת, הוא לא ירא את אלוהים וסר מרע, והוא לא יכול לְרַצות את אלוהים. אם מישהו לא יכול לְרַצות את אלוהים, הוא לא יכול לזכות לשבחים מאלוהים. לבן אדם כזה אין כל סוף. אם כן, כיצד אלוהים קובע את סופו של אדם מסוים במהלך עבודת האל? באיזו שיטה משתמש אלוהים כדי לקבוע את סופו של האדם? אולי העניין הזה לא ברור לכם כרגע, אך כשאסביר לכם את התהליך, הוא יהפוך לברור למדי. זאת משום שבני אדם רבים כבר חוו זאת בעצמם.

במהלך עבודתו של אלוהים, מהראשית ועד היום, אלוהים הציב כל אדם – כלומר כל חסיד אל – בניסיונות. והניסיונות האלה מגיעים בגדלים שונים. יש כאלה שחוו את הניסיון של הדחייה ממשפחתם; יש כאלה שחוו את הניסיון של סביבה עוינת; יש כאלה שחוו את הניסיון של מעצר ועינויים; יש כאלה שחוו את הניסיון של בחירה בין ברירות שונות; ויש כאלה שחוו את הניסיונות של כסף ומעמד. באופן כללי, כל אחד מכם הוצב בניסיונות מסוגים רבים. מדוע אלוהים עובד כך? מדוע אלוהים מתייחס כך אל כולם? איזו תוצאה הוא רוצה לראות? זו הנקודה החשובה שאני רוצה לספר לכם: אלוהים רוצה לראות אם האדם הזה הוא מסוג בני האדם שיראים את אלוהים וסרים מרע. פירוש הדבר הוא שכאשר אלוהים מציב אתכם במבחן וגורם לכם להתמודד עם מצב מסוים, הוא רוצה לבדוק אם אתם בני אדם שיראים את אלוהים וסרים מרע. אם אדם מסוים מתמודד עם החובה לשמור על מנחה, והוא בא במגע עם מנחות לאלוהים, האם אתם חושבים שזה משהו שאלוהים תכנן? אין ספק! כל דבר שאתם מתמודדים איתו הוא דבר שאלוהים תכנן. כשאתם מתמודדים עם הדבר הזה, אלוהים משקיף עליכם בחשאי, בודק מה בחירתכם, כיצד אתם נוהגים ועל מה אתם חושבים. התוצאה הסופית היא הדבר שחשוב לאלוהים יותר מכל, מכיוון שהתוצאה היא זו שמאפשרת לו לבדוק אם עמדת ברף של אלוהים בניסיון הזה. עם זאת, כשבני אדם מתמודדים עם עניין מסוים, הם לרוב לא חושבים מדוע הם מתמודדים איתו ולא חושבים על הרף שאלוהים מציב. הם לא חושבים על מה שאלוהים רוצה לראות בהם ועל מה שהוא רוצה להשיג מהם. כשאדם כזה מתמודד עם העניין הזה, הוא רק חושב: "זה דבר שאני מתמודד איתו. עליי להיות זהיר ולא חסר אחריות! יהיה אשר יהיה, זו מנחה לאלוהים ואסור לי לגעת בה." האדם הזה סבור שהוא יכול למלא את אחריותו כשהוא ניחן בחשיבה פשטנית כל כך. האם אלוהים יהיה מרוצה מתוצאות הניסיון הזה? או שמא הוא לא יהיה מרוצה? אתם יכולים לדון בכך. (אם אדם מסוים ירא את אלוהים בלבו, כשהוא ניצב בפני החובה שמאפשרת לו לבוא במגע עם המנחה לאלוהים, הוא יחשוב עד כמה קל לפגוע בטבעו של אלוהים, ולכן הוא ודאי יפעל בזהירות.) התשובה הזו בכיוון הנכון, אך היא לא מדויקת. הצעידה בדרכו של אלוהים אין פירושה ציות לכללים על פני השטח. פירוש הדבר הוא שכאשר תתמודדו עם עניין מסוים, קודם כל תתייחסו אליו כאל מצב שאלוהים הסדיר, אחריות שהוא הטיל עליכם, או דבר מה שהוא הפקיד בידיכם, וכשתתמודדו עם העניין הזה, עליכם אפילו להתייחס אליו כאל ניסיון מאלוהים. בהתמודדות עם העניין הזה, חייב להיות לכם רף, ואתם חייבים לחשוב שהוא בא מאלוהים. אתם חייבים לחשוב על ההתמודדות עם העניין הזה כך שתוכלו למלא את אחריותכם ולהיות נאמנים לאלוהים. אתם חייבים לחשוב כיצד לעשות זאת מבלי לעורר את זעמו של אלוהים או לפגוע בטבעו. זה עתה דיברנו על שמירת מנחות. העניין הזה נוגע למנחות, והוא גם נוגע לחובתכם ולאחריותכם. חובה עליכם למלא את האחריות הזו. עם זאת, בהתמודדות עם העניין הזה, האם יש פיתוי כלשהו? כן! מהיכן בא הפיתוי הזה? הפיתוי בא מהשטן, והוא גם בא מטבעו הרע והמושחת של האדם. מכיוון שיש פיתוי, העניין הזה כרוך גם בנשיאת עדות. נשיאת עדות היא גם אחריותכם וחובתכם. יש כאלה שאומרים: "זה עניין כזה פעוט. האם באמת יש צורך לעשות ממנו סיפור גדול?" כן! זאת משום שעל מנת לצעוד בדרכו של אלוהים, אסור לנו להרפות משום דבר שקשור אלינו או משום דבר שקורה סביבנו – אפילו מהדברים הקטנים. כשאנחנו מתמודדים עם עניין מסוים, גם אם אנחנו חושבים שאנחנו לא צריכים להתייחס אליו, אסור לנו להרפות ממנו. יש להתייחס לכל הדברים האלה כמבחנים של אלוהים. מה דעתכם על היחס הזה? אם זה היחס שלכם, הדבר מאשר עובדה אחת: לבכם ירא את אלוהים ולבכם מוכן לסור מרע. אם יש לכם רצון כזה לְרַצות את אלוהים, מה שאתם מנהיגים לא רחוק מהרף של יראת אל והישמרות מרע.

יש גם בני אדם רבים שמאמינים שהעניינים שבני האדם לא מתייחסים אליהם במיוחד – העניינים שבדרך כלל לא מוזכרים – הם זוטות ותו לא, ואין להם קשר להנהגת האמת. כשבני האדם האלה מתמודדים עם עניין כזה, הם לא מקדישים לו מחשבה והם מעלימים ממנו עין. אולם למעשה, העניין הזה הוא לקח שעליכם ללמוד, לקח של יראת אל והישמרות מרע. יתרה מזאת, עליכם לרצות עוד יותר לדעת מה אלוהים עושה כשאתם נתקלים לראשונה בעניין הזה. אלוהים נמצא לצדכם ממש – הוא משקיף בכל מילה ומעשה שלכם, בפעולות שלכם ובאופן שבו אתם משנים את דעתכם. זו עבודתו של אלוהים. יש כאלה שאומרים: "אם כן, מדוע אנחנו לא מרגישים בכך?" לא הרגשתם בכך, משום שהדרך ליראת אל והישמרות מרע לא הייתה הדרך שהיה לכם הכי חשוב לדבוק בה. לפיכך, אתם לא יכולים להרגיש את העבודה העדינה של אלוהים באדם, שבאה לידי ביטוי בהתאם למחשבות השונות והמעשים השונים של בני האדם. אתם מפוזרים! מהו עניין גדול? מהו עניין קטן? כל העניינים הנוגעים לצעידה בדרכו של אלוהים אינם מחולקים לעניינים גדולים וקטנים. האם אתם יכולים לקבל זאת? (אנחנו יכולים לקבל זאת.) יש עניינים יום-יומיים שבני האדם רואים בהם עניינים גדולים ומשמעותיים מאוד ויש עניינים יום-יומיים שבני האדם רואים בהם עניינים פעוטים וחסרי חשיבות. בני האדם לרוב רואים בעניינים הגדולים האלה עניינים חשובים מאוד, וסבורים שאלוהים שלח אותם. עם זאת, במהלך התרחשותם של העניינים הגדולים האלה, משום שיעור קומתו הבוסרי ואיכותו העלובה של האדם, לעתים קרובות, האדם לא עומד בכוונותיו של אלוהים, לא יכול לגלות דבר ולא יכול לרכוש ידע ממשי בעל ערך. מהעניינים הקטנים האדם פשוט מתעלם, ונותן להם לחמוק אט אט. לפיכך, הוא איבד הזדמנויות רבות שבהם אלוהים יכול היה לבדוק אותו ולבחון אותו. אם תמיד תתעלמו מהעניינים האלה והמצבים האלה שאלוהים מארגן לכם, מה פירוש הדבר? פרוש הדבר שבכל יום ובכל רגע, אתם תמיד מתכחשים למנהיגותו של אלוהים ולתהליך שבו אלוהים הופך אתכם למושלמים. בכל פעם שאלוהים מארגן לך מצב מסוים, הוא מתבונן בכם בחשאי, מביט בלבכם, מביט במחשבות והשיקולים שלכם, מביט באופן שבו אתם חושבים ומביט באופן שבו אתם פועלים. אם אתם פזיזים – כאלה שמעולם לא התייחסו ברצינות לדרכו של אלוהים, לדבר האל או לאמת – הרי שלא תשימו לב ולא תבחינו בדברים שאלוהים רוצה להשלים ובדברים שאלוהים דורש מכם כשהוא מארגן מצבים עבורכם. אתם גם לא תדעו כיצד העניינים היום-יומיים האלה מתקשרים לאמת או לכוונותיו של אלוהים. לאחר שתתמודדו כך עם מצבים חוזרים וניסיונות חוזרים, ואלוהים יראה שלא השגתם דבר, מה אלוהים יעשה? לאחר שהתמודדתם עם ניסיון אחר ניסיון, אתם לא מרוממם את אלוהים בלבכם, ואתם לא מתייחסים אל הנסיבות שאלוהים יצר כפי שהן – הניסיונות של אלוהים או המבחנים של אלוהים. במקום זאת, אתם דוחים את ההזדמנויות שאלוהים מעניק לכם בו אחר זו, ואתם נותנים להן לחמוק פעם אחר פעם. האין זו מרדנות אדירה מצד האדם? (כן.) האם זה יעציב את אלוהים? (כן.) אלוהים לא ייעצב! כשאתם שומעים אותי אומר את זה, אתם שוב המומים. הרי נאמר קודם שאלוהים תמיד נעצב, הלא כן? אלוהים לא ייעצב? אם כן, מתי אלוהים ייעצב? על כל פנים, המצב הזה לא יעציב את אלוהים. אם כן, מה היחס של אלוהים כלפי ההתנהגות שתוארה לעיל? כשבני האדם דוחים את הנסיונות והמבחנים שאלוהים שולח להם ומתחמקים מהם, אלוהים נוקט רק יחס אחד כלפיהם. מהו היחס הזה? אלוהים דוחה בני אדם כאלה מעומק לבו. יש שני רבדי משמעות למילה "דוחה." איך אוכל להסביר אותם? במובן אחד, עמוק, יש למילה משמעות של תיעוב ושנאה. ורובד המשמעות השני? זה הפירוש שמרמז על ויתור על משהו. כולכם יודעים מה פירוש המילה "ויתור", נכון? לסיכומו של עניין, המילה "דוחה" מתייחסת לתגובתו ויחסו הסופיים של אלוהים כלפי בני האדם שמתנהגים כך. זוהי שנאה עמוקה כלפיהם, סלידה, ומכאן ההחלטה לנטוש אותם. זו החלטתו הסופית של אלוהים כלפי אדם שמעולם לא צעד בדרכו של אלוהים, שעולם לא ירא את אלוהים וסר מרע. האם כולכם מבינים את חשיבות האמרה שציינתי?

האם אתם מבינים כעת את השיטה שאלוהים משתמש בה לקביעת סופו של האדם? (ארגון מצבים שונים בכל יום.) "ארגון מצבים שונים בכל יום" – זה מה שבני האדם יכולים להרגיש ולגעת בו. אם כן, מה המניע של אלוהים לשיטה הזו? המידע הוא שאלוהים רוצה להציב כל אדם בניסיונות שונים, בזמנים שונים ובמקומות שונים. אילו היבטים של האדם בוחנים הניסיונות? הניסיונות בודקים אם אתם בני אדם שיראים את אלוהים וסרים מרע בכל עניין שאתם מתמודדים איתו, בכל עניין שאתם שומעים אליו ורואים ובכל עניין שאתם חווים באופן אישי. כל אדם מתמודד עם ניסיון כזה משום שאלוהים הוגן כלפי כל בני האדם. יש כאלה שאומרים: "אני מאמין באלוהים מזה שנים רבות. איך ייתכן שלא הועמדתי בניסיון?" אתם מרגישים שמעולם לא הועמדתם בניסיון משום שכאשר אלוהים ארגן נסיבות עבורכם, לא התייחסתם אליהם ברצינות ולא רציתם לצעוד בדרכו של אלוהים. לכן לא הרגשתם מעולם בניסיונותיו של אלוהים. יש כאלה שאומרים: "הועמדתי בניסיונות מעטים, אבל מעולם לא ידעתי את הדרך הראויה לנהוג. על אף שנהגתי, אין לי שום דרך לדעת אם עמדתי איתן במהלך הניסיונות." בני האדם במצב כזה הם בהחלט לא מיעוט. אם כן מהו הרף שאלוהים מודד באמצעותו את בני האדם? הוא בדיוק מה שאמרתי לפני כמה רגעים: כל הדברים שאתם עושים, כל הדברים שאתם חושבים וכל הדברים שאתם מבטאים – האם הם מהווים יראת אל והישמרות מרע? זו הדרך לקבוע אם אתם יראים את אלוהים וסרים מרע. האם זה רעיון פשוט? זה דבר שקל לומר, אך האם הוא קל להנהגה? (הוא לא כל כך קל.) מדוע הוא לא כל כך קל? (משום שבני האדם לא מכירים את אלוהים ולא יודעים איך אלוהים הופך את האדם למושלם. לכן, כשהם מתמודדים עם עניינים שונים, הם לא יודעים איך לחפש את האמת כדי לפתור את הבעיה שלהם. על בני האדם לעבור שפע של ניסיונות, זיכוכים, ייסורים ומשפטים כדי לזכות במציאות של יראת אל.) אתם מנסחים זאת כך, אך עבורכם, יראת אל והישמרות מרע הן די קלות לביצוע כרגע. מדוע אני אומר זאת? משום שאתם האזנתם לדרשות רבות וקיבלתם לא מעט השקיה בדמות מציאות האמת. לכן אתם מבינים כיצד לירוא את אלוהים ולסור מרע בתיאוריה ובמחשבה. זה מה שגרם לכם לחשוב שהנהגת יראת אל והישמרות מרע היא דבר שקל להגיע אליו. אם כן, מדוע בני האדם למעשה לא יכולים להגיע לכך לעולם? זאת משום שמהות אופיו של האדם לא מפחדת מאלוהים ודווקא אוהבת את הרע. זו הסיבה האמיתית.

לא לירוא את אלוהים ולסור מרע פירושו להתנגד לאלוהים

בואו נתחיל בהתייחסות למקור האמרה "יראו את אלוהים וסורו מרע." (ספר איוב.) אם כבר הזכרתם את איוב, בואו נדון בו. בתקופתו של איוב, האם אלוהים עבד לשם כיבוש האדם והושעתו? הוא לא עבד לשם כך, נכון? ועד כמה איוב הכיר את אלוהים באותה עת? (לא במיוחד.) וכיצד המידה שבה איוב הכיר את אלוהים משתווה לאופן שבו אתם מכירים אותו עכשיו? איך ייתכן שאתם לא מעזים לענות על השאלה הזו? האם איוב הכיר את אלוהים יותר או פחות מהאופן שבו אתם מכירים אותו עכשיו? (פחות.) זו שאלה שקל מאוד לענות עליה. פחות! זו עובדה! אתם ניצבים עכשיו פנים אל פנים מול אלוהים ופנים אל פנים מול דבר האל. האופן שבו אתם מכירים את אלוהים עולה בהרבה על האופן שבו איוב הכיר אותו. מדוע אני מעלה את הנושא הזה? מדוע אני מדבר כך? אני רוצה להסביר לכם עובדה מסוימת, אבל לפני כן, אני רוצה לשאול אתכם שאלה: איוב הכיר את אלוהים מעט מאוד, אך הוא יכול היה לירוא את אלוהים ולסור מרע. אם כן, מדוע בני האדם כיום לא מליחים לעשות זאת? (שחיתות רבה.) "שחיתות רבה" – זו התשובה השטחית, אך אני לעולם לא רואה זאת כך. אתם מרבים לאמץ דוקטרינות ומכתבים שנפוצים על לשונכם, כגון "שחיתות רבה", "מרד באלוהים", "חוסר נאמנות לאלוהים", "מרדנות" ו"סלידה מהאמת", ומשתמשים בסיסמאות האלה כתשובה למהותה של כל שאלה. זו דרך לקויה לנהוג. השימוש באותה תשובה כדי לענות על שאלות בעלות אופי שונה מעלה חשד בלתי-נמנע לחילול קודשם של האמת ושל אלוהים. אני לא אוהב לשמוע תשובות כאלה. חשבו על כך! אף אחד מכם לא חשב על העניין הזה, אבל אני יכול לראות זאת מדי יום ביומו ולהרגיש בכך מדי יום ביומו. לפיכך, אתם עושים, ואני מתבונן. כשאתם עושים זאת, אני לא יכול להרגיש את מהותו של העניין הזה. אולם כשאני רואה זאת, אני יכול לראות את מהותו, ואני יכול גם להרגיש את מהותו. אם כן, מהי המהות הזו? מדוע בני האדם כיום לא יכולים לירוא את אלוהים ולסור מרע? התשובות שלכם בהחלט לא יכולות לתת מענה למהות השאלה הזו, והן לא יכולות לפתור את מהות השאלה הזו. זאת משום שיש כאן מקור שאתם לא מודעים אליו. מהו המקור הזה? אני יודע שאתם רוצים לשמוע עליו, ולכן אגלה לכם את המקור לשאלה הזו.

ממש בראשיתה של עבודתו של אלוהים, איך הוא התייחס לאדם? אלוהים הציל את האדם. הוא התייחס אל האדם כאל בן משפחה שלו, כמטרת עבודתו, כיעד לכיבוש, לישועה, ולהפיכה למושלם. זה היה יחסו של אלוהים כלפי האדם בתחילת עבודתו. אולם מה היה יחסו של האדם כלפי אלוהים באותה עת? האדם חשב שאלוהים מוזר, והאדם התייחס אל אלוהים כאל זר. אפשר לומר שיחסו של האדם כלפי אלוהים היה שגוי, ושהאדם לא הבין איך עליו להתייחס לאלוהים. לכן, הוא התייחס אליו כאוות נפשו ועשה כאוות נפשו. האם הייתה לאדם השקפה על אלוהים? בראשית, לא הייתה לאדם השקפה על אלוהים. הדבר שניתן לקרוא לו השקפתו של האדם היה רק כמה תפיסות ודמיונות בנוגע לאלוהים. הדברים שתאמו את התפיסות של בני האדם הם שהתקבלו. בני האדם נשמעו למראית עין לדברים שלא תאמו את תפיסותיהם, אך לבם של בני האדם דחה במרץ את הדברים האלה והתנגד אליהם. אלה היו היחסים בין האדם ואלוהים בראשית: אלוהים התייחס לאדם כאל בן משפחה, אך האדם התייחס לאלוהים כאל זר. אולם לאחר פרק זמן מסוים שבו אלוהים עבד, האדם החל להבין מה אלוהים מנסה להשיג. בני האדם החלו להבין שאלוהים הוא אלוהים האמיתי, והם החלו לדעת מה אלוהים יכול לספק לאדם. איך האדם התייחס אלוהים באותה עת? האדם התייחס אל אלוהים כאל חבל הצלה, והוא קיווה לזכות בחסד, לזכות בברכות ולזכות בהבטחות. ואיך אלוהים התייחס לאדם בשלב הגורלי הזה? אלוהים התייחס אל האדם כאל יעד לכיבושו. אלוהים רצה להשתמש בדבריו כדי לשפוט את האדם, לבחון את האדם ולהעמיד את האדם בניסיונות. אולם עבור האנושות באותו זמן, אלוהים היה כלי שהאדם יכול להשתמש בו כדי להשיג את מטרותיו שלו. בני האדם ראו שהאמת שבפי אלוהים יכולה לכבוש אותם ולהושיע אותם, ושיש להם הזדמנות להשיג מאלוהים את הדברים שהם רוצים ואת היעד שהם רוצים. משום כך, התפתח קמצוץ של כנות בלבם והם היו מוכנים להיות חסידים של האל הזה. זמן חלף, ובני האדם הכירו את אלוהים באופן שטחי שהיה מבוסס על דוקטרינות. אפשר לומר שהם יותר ויותר "התוודעו" לאלוהים. בעקבות הדברים שאלוהים אמר, הטפתו, האמת שהוא ביטא ועבודתו, בני האדם יותר ויותר "התוודעו" אליו. לכן, בני האדם חשבו בטעות שאלוהים כבר לא מוזר, ושהם כבר צועדים בנתיב התאימות לאלוהים. עד היום, בני האדם האזינו לדרשות רבות על האמת וחוו חלק ניכר מעבודתו של אלוהים. אולם לנוכח ההפרעות והמשוכות של גורמים ונסיבות רבים ושונים, רוב בני האדם לא יכולים להצליח להנהיג את האמת, ולא יכולים להצליח לְרַצות את אלוהים. בני האדם יותר ויותר נרפים ויותר ויותר חסרי ביטחון. הם מרגישים יותר ויותר שסופם לא ידוע. הם לא מעזים להחזיק כלל ברעיונות ראוותניים, והם לא מנסים כלל להתקדם. הם רק ממשיכים בדרך, צעד אחר צעד. מהו יחסו של אלוהים כלפי האדם בכל הנוגע למצבו הנוכחי של האדם? רצונו היחיד של אלוהים הוא להעניק לאדם את האמיתות האלה ולהטמיע את דרכו באדם, ואז לארגן נסיבות שונות כדי לבחון את האדם בדרכים שונות. מטרתו היא לקחת את דבריו, את האמיתות האלה ואת עבודתו ולהביא לתוצאה שבה האדם יוכל לירוא את אלוהים ולסור מרע. רוב בני האדם שאני פגשתי פשוט לוקחים את דבר האל ומתייחסים אליו כאל דוקטרינות, כאל מכתבים וכאל תקנות שיש לציית להן. כשהם עוסקים בדברים שונים וכשהם מדברים או מועמדים בניסיונות, הם לא מתייחסים לדרכו של אלוהים כאל הדרך שהם צריכים לדבוק בה. הדבר נכון במיוחד במקרה של בני אדם שמועמדים בניסיונות גדולים. מעולם לא ראיתי אדם שנהג בכיוון של לירוא את אלוהים ולסור מרע. משום כך, יחסו של אלוהים כלפי האדם מלא בתיעוב וסלידה עמוקים. אחרי שאלוהים העמיד בני אדם בניסיונות שוב ושוב, אפילו מאות פעמים, הם עדיין לא מבטאים בבירור את נחישותם – אני רוצה לירוא את אלוהים ולסור מרע! מכיוון שבני האדם לא ניחנים בנחישות הזו, ושהם לא מפגינים כך את נחישותם, יחסו הנוכחית של אלוהים כלפיהם כבר לא כפי שהוא היה בעבר, כשהוא נהג בהם ברחמים, סובלנות, איפוק וסבלנות. במקום זאת, הוא מאוכזב מאוד מהאדם. מי גרם לאכזבה הזו? במי תלוי היחס של אלוהים לאדם? הוא תלוי בכל אדם שהוא חסיד של אלוהים. במהלך שנות עבודתו הרבות, אלוהים הציב דרישות רבות מהאדם וארגן לאדם נסיבות רבות. אולם ללא קשר לביצועיו של האדם וללא קשר ליחסו של האדם לאלוהים, האדם לא יכול לנהוג בבירור בהתאם למטרה של יראת אל והישמרות מרע. לפיכך, אסכם זאת באמרה אחת, ואשתמש באמרה הזו כדי להסביר את כל מה שדנו בו זה עתה על העובדה שבני האדם לא יכולים לצעוד בדרכו של אלוהים – לירוא את אלוהים ולסור מרע. מהי האמרה הזו? זו האמרה: אלוהים מתייחס לאדם כאל מושא ישועתו, מושע עבודתו. האדם מתייחס לאלוהים כאל אויב, כהיפוכו הגמור. האם העניין הזה ברור לכם עכשיו? יחסו של האדם, יחסו של אלוהים והיחסים בין האדם ואלוהים – כל אלה ברורים מאוד. גם אם שמעתם הטפות רבות, עבורי, הדברים שסיכמתם לעצמכם – נאמנות לאלוהים, ציות לאלוהים, חיפוש הדרך לתאימות עם אלוהים, הרצון להקדיש חיים שלמים לאלוהים, חיים למען אלוהים ועוד – אינם מהווים צעידה מודעת בדרכו של אלוהים, שהיא יראת אל והישמרות מרע. במקום זאת, אלה ערוצים שבאמצעותם אתם יכולים להשיג מטרות מסוימות. כדי להשיג את המטרות האלה, אתם מצייתים לכמה תקנות בעל כורחכם. ואלה הן בדיוק התקנות שמרחיקות בני אדם אפילו עוד יותר הדרך של פחד מאלוהים והישמרות מרע, ושוב מתייחסות אל אלוהים כמנוגד לאדם.

השאלה שאנחנו דנים בה היום היא קצת כבדת משקל, אך אף על פי כן, אני בכל זאת מקווה שכאשר תעברו את החוויות העתידיות ואת הזמנים העתידיים, תוכלו לעשות את מה שזה עתה אמרתי לכם. אל תזנחו את אלוהים ואל תתייחסו אליו כאל אוויר – כלומר, אל תרגישו שהוא קיים ברגעים שהוא מביא לכם תועלת ואז תרגישו שהוא לא קיים ברגעים שבהם הוא לא מביא לכם תועלת. כשזו ההבנה הבלתי מודעת שלכם, כבר הכעסתם את אלוהים. ייתכן שיש כאלה שאומרים: "אני לא מתייחס לאלוהים כאל אוויר. אני תמיד מתפלל לאלוהים ותמיד מְרַצה את אלוהים, וכל מה שאני עושה עומד ברף ובעקרונות שאלוהים מציב. אני בפירוש לא מתנהל על פי רעיונות משלי." כן, אופן התנהלותכם נכונה. אולם מה אתם חושבים כשאתם ניצבים מול עניין כלשהו? כיצד אתם נוהגים כשאתם ניצבים מול עניין כלשהו? יש בני אדם שסבורים שאלוהים קיים כשהם מתפללים אליו ומתחננים בפניו. אולם כשהם ניצבים בפני עניין כלשהו, יש להם רעיונות משלהם והם רוצים לפעול על פיהם. זוהי התייחסות לאלוהים כאל אוויר. מצב כזה מצייר את אלוהים כלא קיים. בני האדם חושבים שאלוהים צריך להיות קיים כשהם צריכים אותו, ושכאשר הם לא צריכים את אלוהים, הוא לא צריך להיות קיים. בני האדם חושבים שנוהג המבוסס על הרעיונות הפרטיים שלהם הוא מספיק. הם מאמינים שהם יכולים לפעול כאוות נפשם. הם פשוט חושבים שהם לא צריכים לחפש את דרכו של אלוהים. בני אדם שנמצאים בתנאים כאלה, במצב כזה, הם על סף הסכנה, הלא כן? יש כאלה שאומרים: "בין שאני בסכנה ובין שלא, האמנתי במשך שנים, ואמשיך להאמין שאלוהים לא ייטוש אותי מפני שהוא לא יכול לשאת את המחשבה לנטוש אותי." אחרים אומרים: "עוד מבטן ומלידה, האמנתי באלוהים, ואני מאמין מאז ועד היום, ארבעים או חמישים שנים בסך הכל. מבחינת ותק, אני בהחלט ראוי לישועת האל. אני בהחלט ראוי לשרוד. במשך התקופה הזו של ארבעה או חמישה עשורים, נטשתי את משפחתי ואת עבודתי. ויתרתי על כל מה שהיה לי, כמו כסף, מעמד, הנאה וזמן בחיק המשפחה. לא אכלתי הרבה מאכלים טעימים. לא נהניתי מהרבה דברים משעשעים. לא ביקרתי בהרבה מקומות מעניינים. אפילו חוויתי סבל שבני אדם רגילים לא יכולים לעמוד בו. אם אלוהים לא יכול להושיע אותי משום כל הדברים האלה, הוא עושה לי עוול ואני לא מאמין באלוהים כזה." האם יש בני אדם רבים שמחזיקים בהשקפה כזו? (יש הרבה כאלה.) אם כן, היום אעזור לכם להבין עובדה: כל אחד ממי שמחזיק בהשקפה כזו יורה לעצמו ברגל. זאת משום שהוא משתמש בדמיונות שלו כדי לכסות את עיניו. הדמיונות שלהם והמסקנות שלהם הם בדיוק מה שמחליף את הרף שאלוהים מציב לאדם, מה שמונע מהם לקבל את כוונותיו האמיתיות של אלוהים, מה שגורם לכך שהם לא יוכלו לחוש בקיומו האמיתי של אלוהים, מה שגורם להם לאבד את ההזדמנות להפוך למושלמים בידי אלוהים ומה שמונע מכם לקבל את הבטחתו של אלוהים או לחלוק אותה.

האופן שבו אלוהים קובע את סופו של האדם והרף שבאמצעותו הוא קובע את סופו של האדם

לפני שתפתחו השקפות ומסקנות משלכם, עליכם להבין קודם כל איזה יחס אלוהים נוקט כלפיכם ומה אלוהים חושב, ואז להחליט אם המחשבות שלכם נכונות. אלוהים מעולם לא השתמש ביחידות זמן לקביעת סופו של מישהו, והוא מעולם לא השתמש בכמות הסבל שמישהו עבר כדי לקבוע את סופו. אם כן, במה אלוהים משתמש כרף לקביעת סופו של האדם? השימוש ביחידות זמן לקביעת סופו של מישהו הוא הדבר שמתיישב ביותר עם תפיסותיהם של בני האדם. ויש גם בני אדם שאנחנו נתקלים בהם לעתים קרובות, אשר בנקודה מסוימת הקדישו הרבה, השקיעו הרבה, שילמו מחיר כבד וסבלו סבל רב. אלה בני אדם שאלוהים יושיע, על פי השקפתכם. כל מה שבני האדם האלה מדגימים וכל מה שהם מביאים לידי ביטוי מתאים בדיוק לאופן שבו האנושות תופסת את הרף שעל פיו אלוהים קובע את סופו של האדם. בלי קשר לתפיסותיכם, לא אמנה כאן את הדוגמאות האלה בזו אחר זו. באופן כללי, כל עוד זהו לא הרף שאלוהים משתמש בו, הוא נובע מדמיונו של האדם והוא אינו אלא תפיסה של האדם. מה ההשלכות של ההתעקשות העיוורת על התפיסות והדמיונות שלכם? מן הסתם, ההשלכה האפשרית היחידה היא שאלוהים ידחה אתכם. זאת משום שאתם תמיד מתרברבים בהסמכות שלכם בפני אלוהים, מתחרים באלוהים וחולקים על אלוהים, ואתם לא באמת מנסים להבין את מחשבתו של אלוהים, את כוונותיו של אלוהים ואת יחסו של אלוהים כלפי האנושות. המשך ההתנהלות הזו פירושו לכבד את עצמכם מעל הכל ולא לכבד את אלוהים. אתם מאמינים בעצמכם ולא מאמינים באלוהים. אלוהים לא רוצה בני אדם כאלה, ואלוהים לא יושיע בני אדם כאלה. אם תוכלו להרפות מההשקפות האלה ואז לתקן את ההשקפות המוטעות האלה מהעבר ולהתקדם על פי דרישותיו של אלוהים; להתחיל להנהיג את הדרך של יראת אל והישמרות מרע מכאן ואילך; להצליח לכבד את אלוהים כגדול מכל בחינה; לא להשתמש בגחמות, ההשקפות או האמונות האישיות שלכם כדי להגדיר את עצמכם ואת אלוהים – אם במקום זאת, תחפשו את כוונותיו של אלוהים בכל תחום, הרי שתוכלו לפענח ולהבין את יחסו של אלוהים לאנושות ולהשתמש ברף של אלוהים כדי לְרַצות את אלוהים. זה יהיה נפלא! פירוש הדבר תהיה שאתם עומדים לעלות על הדרך של יראת אל והישמרות מרע.

מכיוון שאלוהים לא משתמש באופן שבו בני האדם חושבים כך או אחרת או ברעיונות וההשקפות שלהם כרף לקביעת סופו של האדם, באיזה רף הוא משתמש? אלוהים משתמש בניסיונות כדי לקבוע את סופו של האדם. ישנם שני רפים לשימוש בניסיונות כדי לקבוע את סופו של האדם: הראשון הוא מספר הניסיונות שהאדם מועמד בהם, והשני הוא האופן שבו האדם עובר את הניסיון. שני המדדים האלה הם אלה שקובעים את סופו של האדם. עכשיו נעמיק בשני הרפים האלה.

קודם כל, כשאלוהים מעמיד אתכם בניסיון (שימו לב: ייתכן שבעיניכם זהו ניסיון קטן שאינו ראוי לציון), אלוהים גורם לכם להיות מודעים בבירור לכך שיד אלוהים בדבר וכי אלוהים ארגן לכם את הנסיבות האלה. כששיעור קומתכם עדיין לא בשל, אלוהים מארגן לכם ניסיונות כדי לבחון אתכם. הניסיונות האלה יתאמו לשיעור קומתכם, למה שאתם מסוגלים להבין ולמה שאתם מסוגלים לעמוד בו. איזה חלק מכם הניסיונות האלה בוחנים? הם בוחנים את יחסכם כלפי אלוהים. האם היחס הזה חשובה מאוד? מובן שהיא חשובה! יתרה מכך, היא חשובה במיוחד! משום שהיחס הזו של האדם הוא התוצאה שאלוהים רוצה, הוא הדבר החשוב ביותר בעיני אלוהים. אם לא כן, אלוהים לא היה משקיע את מאמציו על בני האדם בעבודה כזו. אלוהים רוצה לבדוק מה היחס שלכם כלפיו באמצעות הניסיונות האלה. הוא רוצה לבדוק אם אתם בדרך הנכונה. הוא רוצה לבדוק אם אתם יראים את אלוהים וסרים מרע. לפיכך, בלי קשר לשאלה כמה אתם מבינים את האמת באותו רגע, בכל זאת תועמדו בניסיונו של אלוהים, וכל הבנתכם את האמת תגדל כהוא זה, אלוהים ימשיך לארגן לכם ניסיונות מתאימים. כשאלוהים מעמיד אתכם בניסיון נוסף, הוא רוצה לבדוק אם חלה התפתחות מאז הניסיון הקודם בהשקפות והדעות שלכם וביחס שלכם לאלוהים. יש כאלה שאומרים: "מדוע אלוהים תמיד רוצה לבדוק את היחס של בני האדם? האם אלוהים לא ראה את האופן שבו הם מנהיגים את האמת? מדוע הוא בכל זאת רוצה לבדוק את היחס של בני האדם?" אלה דברי הבל! מכיוון שאלוהים פועל כך, הרי שכוונותיו של אלוהים טמונות בפעולה הזו. אלוהים תמיד מתבונן בבני האדם מהצד שלהם – הוא משקיף על כל מילה ומעשה שלהם, בכל פעולה ותנועה שלהם, ואפילו בכל מחשבה ורעיון שלהם. כל דבר שקורה לבני האדם, מעשיהם הטובים, החסרונות שלהם, החטאים שלהם ואפילו התמרדותם ובגידתם – אלוהים יתעד את כל הדברים האלה כרעיות לקביעת סופם. ככל שעבודתו של אלוהים הולכת ונבנית, אתם שומעים יותר ויותר אמת, אתם מקבלים יותר ויותר דברים חיוביים, מידע חיובי ואת מציאות האמת. במהלך התהליך הזה, הדרישות שאלוהים מציב לכם גם יתגברו. במקביל לכך, אלוהים יארגן עבורכם ניסיונות יותר כבדי משקל. מטרתו היא לבדוק אם יחסכם לאלוהים הבשילה עם הזמן. כמובן, במשך הזמן הזה, ההשקפה שאלוהים דורש מכם תואמת לאופן שבו אתם מבינים את מציאות האמת.

ככל ששיעור קומתכם גדל בהדרגה, הרף שאלוהים מציב לך עולה גם הוא בהדרגה. כשאתם בוסריים, אלוהים מציב לכם רף נמוך מאוד. כששיעור קומתכם מעט גבוה יותר, אלוהים מעלה את הרף במקצת. אולם מה אלוהים יעשה לאחר שתבינו את כל האמת? אלוהים יעמיד אתכם בניסיונות גדולים אף יותר. במהלך הניסיונות האלה, מה שאלוהים רוצה להשיג ומה שאלוהים רוצה לראות הוא שאתם מכירים יותר טוב את אלוהים ויראים יותר את אלוהים. בשלב הזה, הדרישות שאלוהים מציב לכם גדלות והופכות ל"קשוחות" יותר מאשר הן היו כששיעור קומתכם היה פחות בשל (שימו לב: בני האדם רואים בהן "קשוחות", אך למעשה, אלוהים רואה בהן דרישות סבירות). כשאלוהים מעמיד בני אדם בניסיונות, איזו מציאות אלוהים רוצה ליצור? אלוהים תמיד דורש שבני האדם יתנו לו את לבם. יש כאלה שיאמרו: "איך עושים את זה? אני ממלא את חובתי. נטשתי את ביתי ואת פרנסתי. אני משקיע למען אלוהים. האם אלה לא דוגמאות לכך שאני נותן את לבי לאלוהים? באיזה עוד אופן אני יכול לתת את לבי לאלוהים? האם ייתכן שאלה לא דוגמאות לכך שאני נותן את לבי לאלוהים? מהי הדרישה הספציפית של אלוהים?" הדרישה הזו פשוטה מאוד. למעשה, יש כמה בני אדם שכבר נתנו את לבם לאלוהים במידות שונות בשלבים שונים של הניסיונות שהם עברו. אולם הרוב המכריע של בני האדם מעולם לא נתנו את לבם לאלוהים. כשאלוהים מעמיד אתכם בניסיון, אלוהים רואה אם לבך שייך לאלוהים, לבשר והדם או לשטן. כשאלוהים מעמיד אתכם בניסיון, אלוהים רואה אם אתם מנוגדים לאלוהים או אם אתם מחזיקים עמדה התואמת אותו, והוא רואה אם לבכם נמצא בצד שלו. כשאתם בוסריים ואתם מועמדים בניסיונות, תחושת הביטחון שלכם נמוכה מאוד ואתם לא יודעים בדיוק מה אתם צריכים לעשות כדי לעמוד בכוונותיו של אלוהים, משום שאתם מבינים את האמת באופן מוגבל בלבד. אף על פי כן, אתם עדיין יכולים להתפלל לאלוהים באמת ובכנות, להיות מוכנים לתת את לבכם לאלוהים, להכיר בריבונותו של אלוהים ולהיות מוכנים להקריב לאלוהים את הדברים היקרים לכם מכל. זו המשמעות של נתינת לבכם לאלוהים. ככל שתאזינו ליותר ויותר הטפות, ותבינו את האמת יותר ויותר, שיעור קומתכם יבשיל בהדרגה גם הוא. הרף שאלוהים מציב לכם בשלב הזה הוא לא אותו רף שהוא הציב כשהייתם בוסריים יותר – הוא מציב לכם רף גבוה יותר מאשר בעבר. כשהאדם נותן את לבו לאלוהים בהדרגה, לבו הולך ומתקרב לאלוהים. כשהאדם יכול באמת להתקרב לאלוהים, לבו ירא את אלוהים יותר ויותר. אלוהים רוצה לבבות כאלה.

כשאלוהים רוצה לזכות בלבו של אדם מסוים, הוא מעמיד אותו באינספור ניסיונות. במהלך הניסיונות האלה, אם אלוהים לא זוכה בלבו של האדם הזה, הוא גם לא מזהה אף יחס אצל האדם הזה. פירוש הדבר הוא שאלוהים לא רואה שהאדם הזה מתנהל או מתנהג באופן שירא את אלוהים, ושאלוהים לא מוצא באדם הזה יחס ונחישות של הישמרות מרע. אם זה המצב, לאחר אינספור ניסיונות, סבלנותו של אלוהים כלפי האדם הזה תפוג, והוא לא יהיה סובלני כלפי האדם הזה יותר. הוא כבר לא יעמיד את האדם הזה בניסיונות, והוא כבר לא יעבוד עליהם. אם כן, מה יהיה סופו של האדם הזה במקרה כזה? פירוש הדבר הוא שלא יהיה לו סוף. ייתכן שהאדם הזה לא עשה שום מעשה רע. ייתכן גם שהאדם הזה לא עשה שום מעשה שהפריע או הפר את הסדר. ייתכן גם שהוא לא התנגד לאלוהים בגלוי. עם זאת, לבו של האדם הזה נסתר מפני אלוהים. מעולם לא היה לו יחס והשקפה ברורות כלפי אלוהים, ואלוהים לא יכול לראות בבירור שהאדם הזה נתן לו את לבו, והוא לא יכול לראות בבירור שהאדם הזה שואף לירוא את אלוהים ולסור מרע. כבר אין לאלוהים סבלנות לבני האדם האלה, הוא כבר לא ישלם שום מחיר עבורם, הוא כבר לא יפגין רחמים כלפיהם והוא כבר לא יעבוד עליהם. חייה של אמונתו של האדם הזה באלוהים כבר נגמרו. זאת משום שאלוהים לא השיג את התוצאה שהוא רוצה בכל הניסיונות הרבים שהוא העמיד בהם את האדם הזה. לפיכך, ישנם מספר בני אדם שמעולם לא ראיתי בהם את הנאורות וההארה של רוח הקודש. איך אפשר לראות זאת? אדם כזה אולי מאמין באלוהים מזה שנים רבות, ועל פני השטח הוא היה פעיל מאוד. הוא קרא ספרים רבים, עסק בעניינים רבים, רשם רשימות רבות והתמחה במכתבים רבים ודוקטרינות רבות. עם זאת, לעולם לא ניכרות באדם הזה צמיחה נראית לעין או השקפה נראית לעין על אלוהים, ולא ניכר בו יחס ברור. כלומר, אי-אפשר לראות את לבו של האדם הזה. לבו תמיד סגור, לבו תמיד נעול – הוא נעול בפני אלוהים, ולכן אלוהים לא ראה את לבו האמיתי של האדם הזה, הוא לא ראה את יראת האל האמיתית של האדם הזה, ויתרה מזאת, הוא מעולם לא ראה את האדם הזה צועד בדרכו של אלוהים. אם אלוהים לא זכה באדם כזה עד כה, האם הוא יוכל לזכות בו בעתיד? לא! האם אלוהים ימשיך לנסות להשיג דברים שלא ניתן להשיג? לא! אם כן, מהו יחסו הנוכחי של אלוהים לבני האדם האלה? (הוא דוחה אותם. הוא לא מתייחס אליהם.) הוא לא מתייחס אליהם! אלוהים לא מתייחס לאדם כזה. הוא דוחה אותו. אתם שיננתים את המילים האלה מהר מאוד ובדיוק רב. נראה שהבנתם את מה ששמעתם!

ישנם בני אדם מסוימים שכשהם הופכים לחסידים של אלוהים לראשונה, הם בוסריים ובורים – הם לא מבינים את כוונותיו של אלוהים, והם לא יודעים מה פירוש הדבר להאמין באלוהים. לכן הם מאמצים דרך מלאכותית ושגויה להאמין באלוהים ולהיות חסידים של אלוהים. כשאדם כזה מועמד בניסיון, הוא לא מודע לכל, והוא לא מרגיש את ההכוונה והנאורות של אלוהים. הם לא יודעים מה פירוש הדבר לתת את לבם לאלוהים ומה פירוש הדבר לעמוד איתן בניסיון. אלוהים ייתן לאדם כזה זמן מוגבל, ובמשך הזמן הזה, הוא ייתן לו להבין מהו ניסיונו של אלוהים ומה כוונותיו של אלוהים. לאחר מכן, האדם הזה צריך להפגין את השקפתו. אלוהים עדיין ממתין לבני האדם המצויים בשלב הזה. ומה לגבי בני האדם שהשקפותיהם עדיין נדות הלוך ושוב, שרוצים לתת לאלוהים את לבם אך עדיין לא גמרו בדעתם לעשות זאת, שמתחמקים ורוצים לוותר כשהם מועמדים בניסיון גדולים, על אף שהם הנהיגו כמה אמיתות בסיסיות? מה יחסו של אלוהים לבני האדם האלה? עדיין יש לאלוהים מעט ציפיות מבני האדם האלה. התוצאה תלויה ביחסם ובביצועיהם. כיצד אלוהים מגיב אם בני האדם לא פועלים להתקדם? הוא מוותר. זאת משום שלפני שאלוהים מוותר עליכם, אתם כבר ויתרתם על עצמכם. לפיכך, אתם לא יכולים להאשים את אלוהים, נכון? האם זה הוגן? (זה הוגן.)

שאלה מעשית מעלה דברים שונים שמביכים את בני האדם

יש עוד סוג של בן אדם, שסופו הוא המצער ביותר. אלה הם בני האדם שאני הכי פחות נהנה לדבר עליהם. סופו של אדם כזה לא מצער משום שאלוהים מעניש אותו, או משום שהדרישות שאלוהים מציב לו הן קשוחות ושיש לו סוף מצער. במקום זאת, זהו סוף מצער משום שבני האדם האלה מביאים אותו על עצמם, כפי שנאמר לרוב: הם כורים לעצמם קבר. איזה סוג של בן אדם הוא זה? האדם לא צועד בדרך הנכונה, וסופו מתגלה מראש. אלוהים רואה באדם כזה את מטרת התיעוב המרכזית שלו. כפי שבני האדם אומרים, בני האדם האלה הם המצערים ביותר. אדם כזה הוא נלהב מאוד כשהוא מתחיל להיות חסיד של אלוהים. הוא משלם מחירים רבים. יש לו דעה טובה על ההשקפה המתבטאת בעבודתו של אלוהים. הוא מלא בדמיונות על העתיד שלו. הוא בוטח באלוהים במיוחד ומאמין שאלוהים יכול להשלים את האדם ולהביא את האדם ליעד רב-כבוד. אולם, מסיבה כלשהי, לאחר מכן, האדם הזה בורח במהלך עבודתו של אלוהים. מה פירוש הדבר שהאדם הזה בורח? פירוש הדבר שהוא נעלם מבלי לומר שלום, מבלי להשמיע קול. הוא עוזב מבלי לומר מילה. על אף שאדם כזה טוען שהוא מאמין באלוהים, הוא לעולם לא מכה שורש בנתיב האמונה באלוהים. לפיכך, גם אם הוא האמין זמן רב, הוא בכל זאת מפנה עורף לאלוהים. יש כאלה שעוזבים כדי להיכנס לעולם העסקים, יש כאלה שעוזבים כדי לחיות את חייהם, יש כאלה שעוזבים כדי להתעשר, יש כאלה שעוזבים כדי להתחתן, להוליד ילד... בין בני האדם שעוזבים, יש כאלה שמצפונם מתעורר והם רוצים לחזור, ואילו אחרים מתקשים לשרוד ונודדים בעולם שנים על גבי שנים. הנוודים האלה חוו סבל רב, והם מאמינים שהחיים בעולם כואבים מדי, ושהם לא יכולים להתנתק מאלוהים. הם רוצים לחזור לבית האל כדי לקבל נחמה, שלווה ושמחה, וממשיכים להאמין באלוהים כדי להימלט מאסון, או כדי להינצל ולזכות ביעד יפהפה. זאת משום שבני האדם האלה מאמינים שאהבתו של אלוהים לא יודעת גבול, שחסדו של אלוהים בלתי נדלה ושאי אפשר להשתמש בו עד תום. הם מאמינים שאלוהים צריך לסלוח ולהיות סובלני כלפי בני האדם, ללא קשר למעשיהם בעבר. בני האדם האלה אומרים שהם רוצים לחזור ולמלא את חובתם. יש כאלה שאפילו תורמים חלק מרכושם לכנסייה, בתקווה שזו הדרך לשוב לבית האל. מהו יחסו של אלוהים כלפי אדם כזה? כיצד צריך אלוהים לקבוע את סופו? אתם מוזמנים להתבטא. (חשבתי שאלוהים יקבל אדם כזה, אבל אחרי מה ששמעתי עכשיו, אולי האדם הזה לא יתקבל שוב.) ומהו ההסבר שלך לכך? (אדם כזה מתייצב בפני אלוהים כדי שסופו לא יהיה מוות. הוא לא בא כתוצאה מכנות אמיתית. במקום זאת, הוא משום שהוא יודע שעבודתו של אלוהים קרובה לסיום, הוא בא במחשבה השגויה שהוא יקבל ברכות.) לדבריך, האדם הזה לא מאמין באלוהים בכנות, ולכן אלוהים לא יכול לקבל אותו? זו כוונתך? (כן.) (אני הבנתי שאדם כזה הוא אופורטוניסט, ושהוא לא מאמין באלוהים בכנות.) הוא לא מאמין באלוהים באמת – הוא אופורטוניסט. יפה אמרת! האופורטוניסטים האלה הם בני האדם מהסוג שכולם שונאים. הם פשוט זורמים עם הזרם, והם לא ינקפו אצבע אלא אם יצא להם מזה משהו. מובן שהם בזויים! האם יש לעוד אח או אחות דעה? (אלוהים לא יקבל אותם עוד משום שעבודתו של אלוהים עומדת להסתיים וזה הזמן שבו נקבע סופם של בני האדם. זה הזמן שבו בני האדם האלה רוצים לחזור. הם לא חוזרים משום שהם רוצים לעסוק באמת – הם רוצים לחזור משום שהם רואים שמתרחשים אסונות, או שהם מושפעים מגורמים חיצוניים. אילו באמת היה להם לב השואף לאמת, הם מעולם לא היו בורחים באמצע הדרך.) האם יש עוד דעות? (הם לא יתקבלו. אלוהים באמת נתן להם הזדמנויות, אבל היחס שלהם כלפי אלוהים היה תמיד התעלמות גמורה. בלי קשר לכוונותיו של האדם הזה, אפילו אם הוא באמת רוצה לכפר על חטאיו, אלוהים בכל זאת לא יקבל אותו. זאת משום שאלוהים כבר נתן לו הם הרבה הזדמנויות, אך הוא כבר הפגין את היחס שלו: הוא רצה לעזוב את אלוהים. לפיכך, כשהוא חוזר עכשיו, אלוהים לא יקבל אותו.) (אני גם מסכים שאלוהים לא יקבל אדם כזה, מפני שאם אדם ראה את הדרך האמיתית, חווה את עבודתו של אלוהים במשך זמן כה רב, והוא עדיין יכול לחזור לעולם, לחזור לידיו של השטן, זוהי הבגידה הכי גדולה באלוהים. על אף העובדה שמהותו של אלוהים היא רחמים ואהבה, הדבר תלוי בסוג האדם שהיא מופנית אליו. אם האדם הזה מתייצב בפני אלוהים בחיפוש אחר נחמה, כדי לשים את מבטחו במשהו, הרי שהוא פשוט לא מסוג בני האדם שמאמינים באלוהים בכנות, ורחמיו של אלוהים כלפיו יהיו מוגבלים בלבד.) מהותו של אלוהים היא רחמים, אז מדוע הוא לא מעניק לאדם כזה קצת יותר רחמים? עם קצת רחמים, האם הוא לא יקבל הזדמנות? בעבר, נאמר לרוב: "אלוהים רוצה להושיע כל אדם ואדם, והוא לא רוצה שאף אדם יאבד. אם יש לאלוהים מאה כבשים ואבד אחד מהם, הוא יעזוב את התשעים ותשעה ויחפש את האובד." כיום, האם אלוהים צריך לקבל אדם כזה, לקבל אותו ולתת לו עוד הזדמנות, בזכות אמונתו האמיתית באלוהים? למעשה, זו לא שאלה קשה. היא פשוטה מאוד! אם אתם באמת תופסים את אלוהים ומבינים אותו כראוי, אין צורך בהסברים רבים. גם אין צורך בהשערות רבות, נכון? התשובות שלהם הן בכיוון הנכון, אך עדיין יש פער מסוים בינן לבין אלוהים.

זה עתה, כמה מכם היו בטוחים שאלוהים לא יוכל לקבל אדם כזה. אחרים לא היו כל כך בטוחים, והאמינו שאלוהים אולי יקבל אותו ואולי לא יקבל אותו. זהו יחס מתון יותר. לעומת זאת, היו כאלה שהשקפתם הייתה שהם מקווים שאלוהים יקבל אדם כזה. זהו היחס המעורפל. מי שמחזיק ביחס הוודאי סבור שאלוהים עבד עד כה ושעבודתו הסתיימה, ולכן אלוהים לא צריך לנהוג בבני האדם האלה בסובלנות, ושהוא לא לקבל אותם שוב. מי שמחזיק ביחס המתון סבור שיש לטפל במקרים האלה לגופם: אם לבו של האדם הזה לא יכול להתנתק מאלוהים, ואם הוא עדיין מאמין באלוהים באמת ומחפש את האמת, הרי שאלוהים לא צריך לזכור את חולשותיו וליקוייו בעבר. על אלוהים לסלוח לו, לתת לו עוד הזדמנות, לאפשר לו לחזור לבית האל ולקבל את ישועתו של אלוהים. עם זאת, אם האדם הזה יברח שוב, זה השלב שבו אלוהים לא ירצה את האדם הזה ואי-אפשר יהיה לומר שנעשה לאדם הזה עוול. יש קבוצה נוספת שמקווה שאלוהים יוכל לקבל את האדם הזה. הקבוצה הזו לא יודעת בוודאות אם אלוהים מקבל בני אדם כאלה או לא. אם חברי הקבוצה הזו סבורים שאלוהים צריך לקבל את בני האדם האלה, אך אלוהים לא מקבל אותם, משמע שהשקפתם של חברי הקבוצה הזו לא עולה בקנה אחד עם השקפתו של אלוהים. אם חברי הקבוצה הזו סבורים שאלוהים לא צריך לקבל את בני האדם האלה, אך אלוהים אומר שאהבתו כלפי האדם לא יודעת גבול ושהוא מוכן לתת לאדם הזה עוד הזדמנות, הרי שזו הזדמנות לבורות אנושית המוצגת לראווה, הלא כן? כך או כך, לכל אחד מכם יש השקפה משלו. ההשקפות האלה הן ידע במחשבות שלכם. הן גם משקפות את האופן העמוק שבו אתם מבינים את האמת ואת האופן שבו אתם מבינים את כוונותיו של אלוהים. ניסוח טוב, לא? נפלא שיש לכם דעות בעניין הזה! אולם עדיין מרחף סימן שאלה על הדעות שלכם – האם הן נכונות או לא? אתם לא חוששים קצת? "אם כן, מה נכון? אין באפשרותי לראות בבירור, ואין באפשרותי לדעת בדיוק מה אלוהים חושב. אלוהים לא אמר לי כלום. איך אוכל לדעת מה אלוהים חושב? יחסו של אלוהים לאדם הוא אהבה. על פי יחסו של אלוהים בעבר, הוא אמור לקבל את האדם הזה. אך אין לי דרך לדעת בבירור מה יחסו הנוכחי של אלוהים – ביכולתי רק לומר שאולי הוא יקבל את האדם הזה ואולי לא." זה מגוחך, נכון? זה ממש בלבל אתכם. אם אין לכם השקפה נאותה בעניין הזה, מה תעשו כשיבוא אדם כזה לכנסייה שלכם? אם לא תנהלו את העניין כהלכה, אולי תפגעו באלוהים. האין זה נושא מסוכן?

מדוע אני רוצה לשאול אתכם על השקפותיכם בנוגע לנושא שדנתי בו זה עתה? אני רוצה לבחון את השקפותיכם, לבדוק עד כמה אתם מכירים את אלוהים, עד כמה אתם מבינים את כוונותיו של אלוהים ואת יחסו של אלוהים. מה התשובה? התשובה נעוצה בהשקפה שלכם. חלקכם שמרנים מאוד, וחלקכם משתמשים בדמיון כדי לנחש. מה פירוש הדבר "לנחש"? פירוש הדבר הוא שכאשר אין לכם מושג מה אלוהים חושב, אתם ממציאים רעיונות חסרי בסיס על כך שאלוהים אמור לחשוב כך או אחרת. אתם לא באמת יודעים אם הניחוש שלכם נכון או לא, ולכן אתם מבטאים השקפה מעורפלת. מה אתם רואים לנוכח העובדה הזו? כשבני האדם הם חסידים של אלוהים, הם ממעטים להתייחס לכוונותיו של אלוהים וממעטים להבחין במחשבותיו של אלוהים וביחסו לאדם. אתם לא מבינים את מחשבותיו של אלוהים, ולכן כששואלים אתכם שאלות בנוגע לכוונותיו של אלוהים וטבעו של אלוהים, אתם מתבלבלים. אתם לוקים בחוסר ודאות מוחלט, ואתם מנחשים או מהמרים. מה היחס הזה? הוא מוכיח את העובדה הבאה: רוב בני האדם שמאמינים באלוהים מתייחסים אליו כאל אוויר, כאל בלתי מובחן. מדוע אני מנסח זאת כך? משום שבכל פעם שאתם מתמודדים עם עניין מסוים, אתם לא יודעים את כוונותיו של אלוהים. מדוע אתם לא יודעים? אתם לא סתם לא יודעים כרגע. במקום זאת, מהראשית עד התכלית, אתם לא יודעים מה יחסו של אלוהים לעניין הזה. בזמנים האלה שבהם אתם לא רואים ולא יודעים מה יחסו של אלוהים, האם הרהרתם בו? האם חיפשתם אותו? האם תקשרתם אותו? לא! זו הוכחה לעובדה: אין קשר בין אלוהים של אמונתכם ואלוהים האמיתי. אתם, שמאמינים באלוהים, רק מהרהרים ברצון שלכם עצמכם, רק מהרהרים ברצון של מנהיגיכם ורק מהרהרים במשמעות השטחית של דבר האל, הנוגעת לדוקטרינות, אך אתם כלל לא מנסים להכיר ולחפש באמת את רצון האל. כך הדבר, הלא כן? מהותו של העניין הזה היא איומה! במשך שנים רבות, פגשתי בני אדם רבים שמאמינים באלוהים. איך מתבטאת האמונה הזו? יש בני אדם שמאמינים באלוהים כאילו הוא אוויר. לבני האדם האלה אין תשובות לשאלות הנוגעות לקיומו של אלוהים משום שהם לא יכולים להרגיש את נוכחותו או את היעדרו של אלוהים ולהיות מודעים אליהן, ועל אחת כמה וכמה הם לא יכולים לראות או להבין אותן בבירור. באופן לא מודע, בני האדם האלה חושבים שאלוהים לא קיים. יש אחרים שמאמינים באלוהים כאילו הוא אדם. בני האדם האלה מאמינים שאלוהים לא מסוגל לעשות את כל הדברים שהם לא מסוגלים לעשות, ושאלוהים צריך לחשוב בדיוק כמו שהם חושבים. הגדרתו של אלוהים על פי בני האדם האלה היא: "אדם בלתי נראה שאי-אפשר לדעת בו." יש גם קבוצה של בני אדם שמאמין באלוהים כאילו הוא בובה. בני האדם האלה מאמינים שאין לאלוהים רגשות, ושאלוהים הוא פסל. אין לאלוהים יחס, השקפה או רעיונות לגבי שום עניין. הוא נתון לחסדו של האדם. בני האדם פשוט מאמינים במה שהם רוצים להאמין בו. אם הם הופכים אותו לגדול, הוא גדול; אם הם הופכים אותו לקטן, הוא קטן. כשבני האדם חוטאים וזקוקים לרחמיו של אלוהים, לסובלנותו של אלוהים ולאהבתו של אלוהים, אלוהים צריך להעניק מרחמיו. בני האדם האלה מדמיינים אלוהים במחשבותיהם, וגורמים לאלוהים הזה לעמוד בדרישותיהם ולספק את כל רצונותיהם. על פי כל מקום וזמן, ועל פי מעשיהם, בני האדם האלה משנים את יחסם לאלוהים ואת אמונתם באלוהים. יש אפילו כאלה שמאמינים שאלוהים יכול להושיע אותם לאחר שהם עוררו את זעמו של אלוהים. זאת משום שהם מאמינים שאהבתו של אלוהים לא יודעת גבול, שאלוהים צודק בטבעו, ושכאשר אלוהים פוגעים באלוהים, אלוהים לא זוכר מכך דבר. מכיוון שפגמיו של האדם, הסגות הגבול של האדם ומרדנותו של האדם הם ביטויים רגעיים של טבעו של האדם הזה, אלוהים ייתן הזדמנויות לבני האדם ויהיה סובלני וסבלן כלפיהם. אלוהים ימשיך לאהוב אותם כמו בעבר. לכן תקוותם לישועה עדיין רבה. למעשה, ללא קשר למידה שבה מישהו מאמין באלוהים, כל עוד הוא לא מחפש את האמת, אלוהים נוקט יחס שלילית כלפיו. זאת משום שכאשר אתם מאמינים באלוהים, אתם אולי נוצרים בלבכם ספר מסוים של דבר האל, לומדים ממנו מדי יום, קוראים בו מדי יום, אך אתם זונחים את אלוהים האמיתי, מתייחסים אליו כאל אוויר, מתייחסים אליו כאל אדם, וכמה מכם למעשה מתייחסים אליו כאל בובה. מדוע אני מנסח זאת כך? משום שמנקודת המבט שלי, כשאתם מתמודדים עם עניין מסוים או נתקלים במצב מסוים, אין קשר בין הדברים שקיימים בדעתם באופן לא מודע, שמתפתחים בקרבכם, לבין דבר האל או חיפוש אחר האמת. אתם רק יודעים מה אתם עצמכם חושבים ומה ההשקפות שלכם עצמכם, ואז אתם מכפיפים את אלוהים לרעיונות שלכם ולהשקפות שלכם. הם הופכים להשקפות של אלוהים, שמשמשות כרף שצריך לעמוד בו ביציבות. עם הזמן, התנהלות כזו מרחיקה אתכם יותר ויותר מאלוהים.

הבינו את יחסו של אלוהים והשליכו מעליכם תפיסות שגויות על אלוהים

האל הזה שאתם מאמינים בו כרגע – האם אי-פעם חשבתם לעצמכם איזה מין אל הוא? כשהוא רואה אדם רע עושה דברים רעים, האם הוא בז לו? (הוא בז לו.) כשהוא רואה את הטעויות של בני אדם בורים, מה יחסו? (עצב.) כשהוא רואה בני אדם גונבים את המנחות שלו, מה יחסו? (הוא בז להם.) זה ברור מאוד, נכון? כשאלוהים רואה מישהו נוהג באדישות באמונתו באלוהים ולא מחפש את האמת, מה יחסו? אתם לא לגמרי בטוחים בתשובה לשאלה הזו, נכון? אדישות היא יחס שהוא לא חטא, ולא פוגעת באלוהים. בני האדם סבורים שהיא לא צריכה להיחשב לטעות גסה. אם כך, מה לדעתך יחסו של אלוהים כלפיה? (הוא לא מוכן להגיב אליה.) לא מוכן להגיב אליה – איזה מין יחס הוא זה? אלוהים דווקא מזלזל בבני אדם כאלה ובז לבני אדם כאלה! אלוהים מגיב לבני אדם כאלה בכך שהוא מפנה אליהם עורף. גישתו היא לזנוח אותם, לא לעבוד עליהם כלל, לרבות נאורות, הארה, ייסורים או משמעת. בני אדם כאלה פשוט לא נחשבים בעבודתו של אלוהים. מה יחסו של אלוהים לבני אדם שמעוררים את זעמו ופוגעים בצווים המנהליים שלו? תיעוב עמוק! אלוהים זועם עד מאוד על בני אדם שלא מצטערים על כך שהם עוררו את זעמו! "זועם" היא רק הרגשה, מצב רוח. זעם לא יכול לייצג יחס ברור. אולם ההרגשה הזו, מצב הרוח הזה, יביא לסוף לאדם הזה: היא תמלא את אלוהים בתיעוב עמוק! מה ההשלכות של התיעוב העמוק הזה? ההשלכות שלו הן שאלוהים יזנח את האדם הזה ולא יגיב אליו בינתיים. הוא יחכה שהם יטופלו במהלך הענישה. מה זה מרמז? האם עדיין יש לאדם הזה סוף? אלוהים מעולם לא התכוון לתת סוף לאדם כזה! אם כן, המצב שבו אלוהים לא מגיב לאדם כזה כרגע הוא מצב תקין, הלא כן? (כן.) כיצד אדם כזה צריך להתכונן כעת? הוא צריך להתכונן להשלכות השליליות של התנהגותו ולדברים הרעים שהוא גרם להם. זו התגובה של אלוהים לאדם כזה. לכן, אני אומר כעת בבירור לבני אדם כאלה: אל תשלו את עצמכם עוד, ואל תחזיקו בתקוות שווא. אלוהים לא יהיה סובלני עד אין קץ. הוא לא יסבול את הסגת הגבול והמרדנות של בני האדם האלה עד אין קץ. יש כאלה שיאמרו: "ראיתי גם כמה בני אדם כאלה. כשהם מתפללים, אלוהים נוגע ללבם במיוחד, והם בוכים בכי תמרורים. הם בדרך כלל מאושרים מאוד. נדמה שאלוהים שוכן בקרבם ומכוון אותם." אל תאמרו את השטויות האלה! בכי התמרורים שלהם אין פירושו בהכרח שאלוהים נוגע ללבם או שאלוהים שוכן בקרבם, ועל אחת כמה וכמה אין פירוש הדבר שאלוהים מכוון אותם. אם בני האדם מכעיסים את אלוהים, האם אלוהים בכל זאת יכוון אותם? באופן כללי, כשאלוהים מחליט לסלק מישהו, לנטוש אותו, לאדם הזה כבר אין סוף. לא משנה כמה בני האדם האלה מרוצים מעצמם כשהם מתפללים, ולא משנה כמה הם בטוחים שאלוהים שוכן בלבם – זה כבר לא חשוב. מה שחשוב הוא שאלוהים לא צריך ביטחון כזה ושאלוהים כבר דוחה את האדם הזה. גם לא חשוב כיצד מטפלים בו לאחר מכן. מה שחשוב הוא שכרגע, האדם הזה מכעיס את אלוהים, ושסופו כבר נקבע. אם אלוהים החליט שלא להושיע אדם כזה, הוא יישאר מאחור להיענש. זה יחסו של אלוהים.

על אף שאהבה היא חלק ממהותו של אלוהים, ועל אף שהוא מרחם על כולם, בני האדם מתעלמים מהעובדה שמהותו היא גם כבוד, ושוכחים אותה. העובדה שיש בו אהבה אין פירושה שבני האדם יכולים לפגוע בו בחופשיות ושאין לו רשות או תגובות. העובדה שיש לו רחמים אין פירושה שאין לו עקרונות בהתייחסותו לבני האדם. אלוהים חי. הוא באמת קיים. הוא לא בובה דמיונית על חוט או משהו אחר. מכיוון שהוא קיים, עלינו להקשיב בזהירות לקול לבו כל הזמן, לשים לב ליחסו ולהבין את רגשותיו. אסור לנו להשתמש בדמיונות של בני האדם כדי להגדיר את אלוהים, ואסור לנו להכפיף את אלוהים למחשבות והרצונות של בני האדם ולכפות על אלוהים את סגנונו וחשיבותו של האדם באופן שבו הוא מתייחס אל האנושות. אם אתם עושים זאת, אתם מכעיסים את אלוהים, אתם מתגרים בחרון אפו של אלוהים, ואתם קוראים תיגר על כבודו של אלוהים! לפיכך, אחרי שהבנתם את חומרת העניין, אני מפציר בכל אחד ואחד מכם להיות זהיר ושקול במעשיו. היו זהירים ושקולים בדיבורכם. ובאשר לאופן שבו אתם מתייחסים לאלוהים, ככל שתהיו יותר זהירים ושקולים, כך ייטב! כשאתם לא מבינים מה יחסו של אלוהים, אל תדברו ברשלנות, אל תהיו רשלנים במעשיכם ואל תדביקו תוויות ברשלנות. יותר מכך, אל תסיקו מסקנות באופן שרירותי. במקום זאת, עליכם להמתין ולחפש. זה גם ביטוי של יראת אל והישמרות מרע. אם תוכלו להשיג את המטרה הזו מעל הכל, ואם תאמצו את היחס הזה מעל הכל, אלוהים לא יאשים אתכם בטיפשותכם, בורותכם וחוסר ההיגיון שלכם. במקום זאת, משום חששכם מפגיעה באלוהים, כבודכם כלפי כוונותיו של אלוהים ומוכנותכם להישמע לו, אלוהים יזכור אתכם, יכוון אתכם ויהפוך אתכם לנאורים, או יהיה סובלני לבוסריות והבורות שלכם. מצד שני, אם יחסכם כלפי אלוהים יהיה מזלזל – אם תמתחו ביקורת על אלוהים באופן שרירותי, ואם תנחשו ותגדירו את כוונתו של אלוהים באופן שרירותי – אלוהים יגזור את דינכם, יטיל עליכם משמעת ואפילו יעניש אתכם, או שהוא יעביר לכם מסר. ייתכן שהמסר הזה יהיה קשור לסופכם. לפיכך, אני בכל זאת רוצה להדגיש זאת פעם נוספת, ולהודיע לכל הנוכחים להיות זהירים ושקולים לגבי כל מה שמגיע מאלוהים. אל תדברו ברשלנות, ואל תהיו רשלנים במעשיכם. לפני שאתם אומרים דבר מה, עליכם לחשוב: האם הדברים האלה יכעיסו את אלוהים? האם הדברים האלה מבטאים יראת אל? אפילו בעניינים פשוטים, עליכם בכל זאת לנסות לענות על השאלות האלה וממש לחשוב עליהן. אם אתם יכולים באמת לנהוג על פי העקרונות האלה בכל מקום, בכל הדברים ובכל זמן, במיוחד בקשר לעניינים שאתם לא מבינים, אלוהים תמיד יכוון אתכם ותמיד ייתן לכם נתיב לצעוד בו. ללא קשר לרושם שבני האדם יוצרים, אלוהים רואה הכל בבירור ובפשטות, והוא יספק לכם הערכה מדויקת וראויה של הרשמים האלה. לאחר שתחוו את הניסיון הסופי, אלוהים ייקח את התנהגותכם הכוללת ויסכם אותה כדי לקבוע את סופכם. התוצאה הזו תשכנע את כולם מעבר לכל ספק. מה שאני רוצה לומר לכם הוא שכל מעשה שלכם, כל פעולה שלכם וכל מחשבה שלכם יכריעו את גורלכם.

מי קובע את סופו של האדם

יש עוד עניין חשוב מאוד, והוא יחסכם לאלוהים. היחס הזה הוא חיוני! הוא קובע אם דרככם תוביל אתכם בסופו של דבר לחורבן או ליעד יפהפה שאלוהים הכין לכם. בעידן המלכות, אלוהים כבר עבד יותר מ-20 שנה, ובמהלך 20 השנים האלה, יכול להיות שלבכם לא היו בטוחים לגבי הביצועים שלכם. עם זאת, אלוהים ערך בלבו רישום ממשי ונכון של כל אחד ואחד מכם. החל מהרגע שבו כל אדם הופך לחסיד שלו, מתחיל להאזין להטפותיו ולהבין את האמת יותר ויותר וכלה ברגע שהאדם הזה ממלא את חובתו – אלוהים מנהל רישום של כל אחד מהרשמים האלה. כשאדם כלשהו ממלא את חובתו, כשהוא ניצב בפני נסיבות שונות וניסיונות שונים, מה יחסו של האדם הזה? איך הוא ממלא את חובתו? מה הוא מרגיש כלפי אלוהים בלבו? אלוהים עורך רישום של כל זה – תיעוד של כל זה. אולי מנקודת מבטכם, העניינים האלה מבלבלים. עם זאת, מזווית מבטו של אלוהים, הם ברורים כשמש, ואין כל סימן לרישול. זה עניין שקשור לסופו של כל אדם ואדם, וכן לגורלו וסיכוייו העתידיים. יתרה מזאת, כאן אלוהים משקיע את כל מאמציו הקפדניים. משום כך, אלוהים לא מעז לזנוח את העניין הזה, והוא לא יסבול אף רישול בנושא. אלוהים עורך את הרישום הזה של האנושות, והוא עורך רישום של כל חסידיו, מהראשית ועד התכלית. היחס שלכם כלפי אלוהים בעת הזו יקבע את גורלכם. האין זאת כך? עד כה, האם אתם חושבים שאלוהים צודק? האם מעשיו של אלוהים ראויים? האם יש לכם עדיין דימוי שונה של אלוהים בדעתכם? (לא.) אם כן, האם אתם אומרים שאלוהים קובע את סופו של האדם, או שהאדם הוא שקובע אותו בעצמו? (אלוהים קובע אותו.) מי קובע אותו? (אלוהים.) אתם לא בטוחים, נכון? אחים ואחיות מכנסיות הונג קונג, השמיעו את קולכם – מי קובע זאת? (האדם קובע זאת בעצמו.) האדם קובע זאת בעצמו? אם כן, האם פירוש הדבר שאין לכך שום קשר לאלוהים? מי מהכנסיות הקוריאניות רוצה להשמיע את קולו? (אלוהים קובע את סופו של האדם על פי פעולותיו ומעשיו, ועל פי הנתיב שהוא צועד בו.) זו תשובה מאוד אובייקטיבית. יש כאן עובדה שעליי לגלות לכם: במהלך עבודת הישועה של אלוהים, הוא קובע רף לאדם. הרף הזה הוא שהאדם יוכל להישמע לדבר האל ולצעוד בדרכו של אלוהים. הרף הזה הוא מה שמשמש בשיקולים על סופו של האדם. אם אתם נוהגים על פי הרף הזה של אלוהים, אתם יכולים לזכות בסוף טוב. אם לא, אתם לא יכולים לזכות בסוף טוב. אם כן, מי אתם אומרים שקובע את הסוף הזה? אלוהים לא קובע אותו לבדו – אלוהים והאדם קובעים אותו ביחד. האם זה נכון? (כן.) מדוע? משום שאלוהים הוא זה שרוצה באופן פעיל לעסוק בעבודה של הושעת האנושות, ולהכין יעד יפהפה לאדם. האדם הוא המטרה של עבודתו של אלוהים, והסוף הזה, היעד הזה, הוא מה שאלוהים מכין לאדם. אילו לא הייתה מטרה לעבודתו של אלוהים, הוא לא היה צריך לעשות את העבודה הזו. אילו אלוהים לא היה עושה את עבודתו, לא הייתה לאדם הזדמנות לישועה. האדם הוא מטרת הישועה, ועל אף שהאדם הוא הצד הפסיבי בתהליך הזה, יחסו של הצד הזה היא שקובעת אם אלוהים יצליח בעבודתו להושעת האנושות. אלמלא ההכוונה שאלוהים מעניק לכם, לא הייתם יודעים מה הרף שלו ולא הייתה לכם מטרה. אם יש לכם הרף הזה, המטרה הזו, אך אתם לא מסוגלים לשתף פעולה, לא מנהיגים זאת, לא משלמים את המחיר, הרי שאתם בכל זאת לא תשיגו את הסוף הזה. זו הסיבה שאנחנו אומרים שלא ניתן להפריד את הסוף הזה מאלוהים, ושלא ניתן להפריד אותו מהאדם. ועכשיו אתם יודעים מי קובע את סופו של האדם.

בני האדם נוטים להגדיר את אלוהים על פי ניסיונם

כשדנו בנושא של הכרת האל, האם הבחנתם במשהו? האם הבחנתם שיחסו הנוכחי של אלוהים השתנה? האם יחסו של אלוהים כלפי האנושות לא יכול להשתנות? האם אלוהים יישא זאת תמיד, וירעיף את כל אהבתו ורחמיו על האדם עד אין קץ? העניין הזה נוגע גם למהותו של אלוהים. בואו נחזור לשאלת הבן האובד לכאורה שדנו בה קודם לכן. אחרי שהשאלה הזו נשאלה, תשובותיכם לא היו ברורות במיוחד. במילים אחרות, אתם עדיין לא מבינים היטב את כוונותיו של אלוהים. ברגע שבני האדם יודעים שאלוהים אוהב את האנושות, הם מגדירים את אלוהים כסמל לאהבה: מעשיהם של בני האדם, התנהגותם, יחסם לאלוהים ומרדנותם לא חשובים כלל, משום שיש לאלוהים אהבה, ומשום שאהבתו של אלוהים לא יודעת גבול ולא ניתנת למדידה יש לאלוהים אהבה, ולכן הוא יכול להיות סובלני כלפי בני האדם. יש לאלוהים אהבה, ולכן הוא יכול להיות רחום כלפי בני האדם, רחום כלפי בוסריותם, רחום כלפי בורותם ורחום כלפי מרדנותם. האם זה באמת המצב? מבחינת בני אדם מסוימים, לאחר שהם חוו את סבלנותו של אלוהים פעם אחת או פעמים ספורות, הם מתייחסים אליה כאל נכס להבנתם את אלוהים וסבורים שאלוהים יהיה סבלן ורחום כלפיהם לנצח נצחים, ולאורך חייהם, הם מתייחסים לסבלנותו של אלוהים כאל רף לאופן שבו אלוהים מתייחס אליהם. יש גם כאלה שלאחר שהם חוו את סובלנותו של אלוהים פעם אחת, הם מגדירים את אלוהים אחת ולתמיד כסובלני, והסובלנות הזו היא ללא גבול, ללא תנאים ואף ללא כל עקרונות. האם הסברות האלה נכונות? בכל פעם שאנחנו דנים במהותו של אלוהים או בטבעו של אלוהים, אתם נראים מבולבלים. כשאני רואה אתכם מצב כזה, אני קצת כועס. שמעתם אמיתות רבות בנוגע למהותו של אלוהים. הקשבתם גם לנושאים רבים בנוגע לטבעו של אלוהים. עם זאת, בדעתכם, העניינים האלה והאמת של ההיבטים האלה הם רק זיכרונות המבוססים על תיאורה ומילים כתובות. אף אחד מכל לא מסוגל לחוות את טבעו האמיתי של אלוהים בחייו הממשיים, ואתם גם לא יכולים פשוט להבין מהו טבעו של אלוהים. לפיכך, אתם פזורי דעת באמונותיכם – לכולכם יש אמונה עיוורת, עד כדי כך שיחסכם לאלוהים מזלזל ואתם מבטלים אותו כלאחר יד. לאן מוביל יחס כזה לאלוהים? הוא מוביל אתכם מיד להסיק מסקנות לגבי אלוהים. ברגע שאתם מתחילים להכיר את אלוהים במקצת, אתם חשים סיפוק רב, אתם חשים כאילו זכיתם באלוהים כולו. לאחר מכן, אתם מסיקים שכך הוא אלוהים, ואתם לא מניחים לו לנוע בחופשיות. ובכל פעם שאלוהים עושה משהו חדש, אתם פשוט לא מודים שהוא אלוהים. יום אחד, כשאלוהים יאמר, "אני כבר לא אוהב את האדם. אני כבר לא מעניק לאדם רחמים. כבר אין לי אף סובלנות או סבלנות כלפי האדם. אני מלא בתיעוב עמוק ואנטיפתיה כלפי האדם," בני האדם יתנגדו להצהרה הזו מעומק לבם. חלקם אפילו יאמרו: "אתה כבר לא אלוהיי. אתה כבר לא האל שאני רוצה להימנות על חסידיו. אם זה מה שאתה אומר, אתה כבר לא כשיר להיות אלוהיי, ואני לא צריך להמשיך להימנות על חסידיך. אם לא תיתן לי רחמים, אם לא תיתן לי אהבה, ואם לא תיתן לי סובלנות, אני לא אמנה עוד על חסידיך. רק אם תהיה סובלני כלפיי עד אין קץ, אם תהיה תמיד סבלן כלפיי, אם תאפשר לי לראות שאתה אהבה, שאתה סבלנות שאתה סובלנות... רק אז אוכל להימנות על חסידיך, ורק אז יוכל להיות לי הביטחון להימנות על חסידיך עד הסוף. מכיוון שזכיתי בסבלנות וברחמים שלך, המרדנות והסגת הגבול שלי יכולות לזכות לסליחה עד אין קץ ולזכות למחילה עד אין קץ, ובאפשרותי לחטוא בכל מקום ובכל זמן, להתוודות ולזכות למחילה בכל זמן ובכל מקום, ולהכעיס אותך בכל זמן ובכל מקום. לא אמורים להיות לך דעות או מסקנות משלך בנוגע אליי." על אף שאתם אולי לא חושבים על שאלה כזו באופן כה סובייקטיבי ומודע, בכל פעם שאתם רואים באלוהים כלי להשגת סליחה על חטאיכם ואמצעי לזכייה ביעד יפהפה, מבלי להרגיש, כבר הצבתם את האל החי כמנוגד לכם, כאויבכם. זה מה שאני רואה. אתם יכולים להמשיך לומר, "יש בי אמונה באלוהים," "אני בחיפוש אחר האמת," "אני רוצה לשנות את הטבע שלי," "אני רוצה להיחלץ מהשפעת החושך," "אני רוצה לְרַצות את אלוהים," "אני רוצה להיות נאמן לאלוהים ולמלא את חובתי היטב," וכן הלאה. עם זאת, גם אם דבריכם נשמעים נחמדים מאוד, גם אם בקיאים בתיאורה, גם אם התיאוריה הזו מרשימה ומכובדת, האמת היא שיש כעת בני אדם רבים שכבר גילו כיצד להשתמש בפיקוח, בדוקטרינה ובתיאוריה שלמדתם כדי להסיק מסקנות על אלוהים ולהציב אותו כמנוגד אליכם באופן טבעי לחלוטין. אף על פי שלמדתם מכתבים ולמדתם דוקטרינות, לא באמת נוכחתם במציאות האמת, ולכן קשה לכם מאוד להתקרב לאלוהים, להכיר את אלוהים ולהבין את אלוהים. זה מצב עלוב!

ראיתי את המקרה הבא בסרטון וידאו: כמה אחיות החזיקו עותק של "הדבר מופיע בבשר", והן החזיקו אותו גבוה מאוד. הן החזיקו את הספר הזה ביניהן, גבוה מעל ראשיהן. על אף שזה רק דימוי, הדבר שזה מעורר אצלי הוא לא דימוי. זה גורם לי דווקא לחשוב שמה שכל אדם מרומם בלבו הוא לא דבר האל, אלא הספר של דבר האל. זה עניין מדכא מאוד. דרך ההנהגה הזו פשוט אינה תפיסה מרוממת של אלוהים. העובדה שאתם לא מבינים את אלוהים היא הסיבה לכך ששאלה כה ברורה וכה פעוטה גורמת לכם להעלות את התפיסות שלכם. כשאני דורש מכם דברים, כשאני רציני איתכם, אתם מגיבים בהשערות ובדמיונות משלכם. חלקכם אפילו נוקטים נימה ספקנית ושואלים שאלות בחזרה. זה מאשר באופן ברור אף יותר שהאל שאתם מאמינים בו הוא לא אלוהים האמיתי. אחרי שקראתם את דבר האל במשך שנים כה רבות, אתם משתמשים בדבר האל, בעבודתו של אלוהים ובדוקטרינות נוספות כדי להסיק שוב מסקנות על אלוהים. יתרה מזאת, אתם לעולם לא מנסים להבין את אלוהים. אתם לעולם לא מנסים לברר את כוונותיו של אלוהים. אתם לא מנסים להבין מה יחסו של אלוהים לאדם, או מה אלוהים חושב, מדוע הוא עצוב, מדוע הוא כועס, מדוע הוא דוחה בני אדם, ולענות על שאלות נוספות כאלה. יותר מכך, אפילו יותר בני אדם מאמינים שאלוהים שתק מאז ומתמיד משום הוא רק צופה במעשיה של האנושות, מפני שאין לו יחס אליהם ומשום שאין לו רעיונות משלו. יש עוד קבוצה של בני אדם שמרחיקה לכת עוד יותר. בני האדם האלה סבורים שאלוהים לא פוצה פה משום שהוא מאשר את הנעשה, שאלוהים לא פוצה פה משום שהוא ממתין, שאלוהים לא פוצה פה משום שאין לו יחס, שמשום שיחסו של אלוהים כבר פורט במלואו בספרים, הוא כבר בוטא לגמרי בפני האנושות, ואין צורך לחזור ולומר אותו לבני האדם פעם אחר פעם. על אף שאלוהים שותק, עדיין יש לו יחס, יש לו השקפה ויש לו רף שהוא מציב לבני האדם. על אף שבני האדם לא מנסים להבין אותו ולא מנסים לחפש אותו, יחסו ברור מאוד. חשבו על אדם שעבד את אלוהים בלהט בעבר, אך אשר נטש את אלוהים ועזב בשלב מסוים. אם האדם הזה ירצה לחזור כעת באופן מפתיע, אתם לא יודעים מה תהיה השקפתו של אלוהים ומה יהיה יחסו של אלוהים. נכון שזה מצב עלוב? למעשה, זה עניין שטחי למדי. אם באמת הייתם מבינים את לבו של אלוהים, הייתם יודעים מה יחסו לאדם כזה, ולא הייתם משיבים תשובה כה מעורפלת. מכיוון שאתם לא יודעים, אני אספר לכם.

יחסו של אלוהים כלפי מי שבורח במהלך עבודתו

תיתקלו בבני אדם כאלה בכל מקום: לאחר שהוא היה בטוח בנוגע לדרכו של אלוהים, מסיבות שונות, הוא עוזב בשקט מבלי לומר שלום והולך לעשות את מה שהוא רוצה. בינתיים לא נדבר על הסיבה שהאדם הזה עזב. קודם כל נבחן את יחסו של אלוהים לבני אדם כאלה. הוא מאוד ברור! מהרגע שהאדם הזה עוזב, בעיני אלוהים, כל אמונתו חלפה. לא האדם הזה הוא שסיים אותה, אלא אלוהים. העובדה שהאדם הזה עזב את אלוהים פירושה שהוא כבר דחה את אלוהים, ושהוא כבר לא רוצה את אלוהים. פירוש הדבר שהוא כבר לא מקבל את ישועתו של אלוהים. מכיוון שהאדם הזה לא רוצה את אלוהים, האם ייתכן שאלוהים עדיין ירצה אותו? יתרה מזאת, כשיש לאדם הזה יחס כזה והשקפה כזו, וכשהוא נחוש בדעתו לעזוב את אלוהים, הוא כבר עורר את זעמו של אלוהים. אף על פי שהאדם הזה לא נתקף בזעם וקילל את אלוהים, ואף על פי שהוא לא הפגין אף התנהגות גסה או מוגזמת, ואף על פי שהאדם הזה חושב, "אם יבוא יום שבו יימאס לי מההנאה בחוץ, או שבו עדיין אזדקק לאלוהים מסיבה כלשהי, אני אחזור. לחלופין, אם אלוהים יקרא לי, אני אחזור", או שהוא אומר, "כשאפגע בחוץ, או כשאראה שהעולם החיצון חשוך מדי ומרושע מדי, ולא ארצה עוד לנהות אחר ההמון, אני אחזור לאלוהים." אפילו שהאדם הזה חישב בדעתו מתי הוא ישוב, ואפילו שהוא משאיר את הדלת פתוחה למקרה שהוא יחזור, הוא לא מבין שמחשבותיו ותוכניותיו לא חשובות, ושזו רק תקוות שווא. הטעות הכי גדולה שלו היא אי-הבנתו לגבי הרגשתו של אלוהים כשהוא רוצה לעזוב. החל מאותו רגע שבו האדם הזה גומר בדעתו לעזוב את אלוהים, אלוהים נטש אותו לגמרי. אלוהים כבר קבע את סופו בלבו. איזה סוף הוא קבע? הוא קבע שהאדם הזה הוא אחד מהאוגרים, והוא יימחה ביחד איתם. לכן, בני האדם רואים את המצב הבא לעתים קרובות: מישהו נוטש את אלוהים, אך הוא לא מקבל עונש. אלוהים פועל על פי עקרונות משלו. בני האדם מסוגלים לראות דברים מסוימים, ואלוהים מכריע לגבי דברים מסוימים בלבו, כך שבני האדם לא יכולים לראות את התוצאה. מה שבני האדם רואים הוא לא בהכרח הצד הממשי של הדברים. אולם מצד שני, הצד שאתם לא רואים הוא הצד של המחשבות וההכרעות שבלבו של אלוהים.

בני אדם שבורחים במהלך עבודתו של אלוהים הם אלה שיורדים מהדרך האמיתית

אם כן, מדוע אלוהים יכול לתת לבני אדם כאלה עונש כה כבד? מדוע אלוהים כל כך זועם עליהם? קודם כל, אנחנו יודעים שטבעו של אלוהים הוא מלכותיות וחרון אף. הוא לא צאן שכל אחד יכול להוביל לטבח. יתרה מזאת, הוא לא בובה על חוט שבני האדם שולטים בה כרצונם. הוא גם לא אוויר שבני האדם יכולים לרדות בו. אם אתם באמת מאמינים שאלוהים קיים, צריך להיות לכם לב שירא את אלוהים, ועליכם לדעת שאין לעורר את כעסו של מהות האל. הכעס הזה יכול להיגרם ממילה, ממחשבה, מהתנהגות מתועבת מסוימת, או שמא מהתנהגות מתונה – כזו שעומדת באמות המידה של האדם וברף המוסרי שלו – או מדוקטרינה או מתיאוריה. עם זאת, לאחר שאתם מכעיסים את אלוהים, ההזדמנות שלכם אובדת וימיכם האחרונים מגיעים. זה דבר נורא! אם אתם לא מבינים שאסור לפגוע באלוהים, אולי אתם לא מפחדים מאלוהים, ואולי אתם פוגעים בו כל הזמן. אם אתם לא יודעים איך לירוא את אלוהים, אתם לא מסוגלים לירוא את אלוהים, ואתם לא יודעים איך להגיע למצב שבו אתם צועדים בדרכו של אלוהים – לירוא את אלוהים ולסור מרע. ברגע שתהיו מודעים לכך, תוכלו להיות מודעים לכך שאסור לפגוע באלוהים, ואז תדעו מה פירוש הדבר לירוא את אלוהים ולסור מרע.

הצעידה בדרך של יראת אל והישמרות מרע לא בהכרח קשורה לכמות האמת שאתם יודעים, למספר הניסיונות שחוויתם או למספר הפעמים שאלוהים הטיל עליכם משמעת. היא תלויה דווקא במהות הרגשתכם בנוגע לאלוהים וביחסכם אליו. מהותם ויחסם הסובייקטיבית של בני האדם הם חשובים מאוד ומרכזיים מאוד. באשר לבני האדם שהתכחשו לאלוהים ועזבו אותו, יחסם הנתעב לאלוהים ולבם שבז לאמת עוררו את זעמו של אלוהים, כך שהוא לא יסלח להם לעולם. הם ידעו על קיומו של אלוהים, היה להם המידע שאלוהים כבר בא, והם אפילו חוו את עבודתו החדשה של אלוהים. עזיבתם לא נבעה מכך שהם התבדו או משום שהם מבולבלים לגבי זה. קל וחומר שהיא לא נבעה מכך שהם אולצו לעזוב. במקום זאת, הם בחרו לעזוב את אלוהים ביודעין ובדעת צלולה. עזיבתם לא מהווה אובדן דרך, או סילוק. לפיכך, בעיני אלוהים, הם לא שה שתעה מהעדר, וקל וחומר שהם לא בן אובד שתעה בדרך. הם עזבו מבלי להיענש, ומצב כזה ונסיבות כאלה מעוררות את הזעם של טבעו של אלוהים, ובגלל הזעם הזה, הוא נותן להם סוף חסר תוחלת. סוף כזה הוא דבר מפחיד, הלא כן? על כן, אם בני האדם לא מכירים את אלוהים, הם יכולים לפגוע באלוהים. זה לא עניין של מה בכך! אם מישהו לא מתייחס ברצינות ליחסו של אלוהים, ועדיין מאמין שאלוהים ממתין לשובו – משום שהוא אחד מהשיים התועים של אלוהים, ואלוהים עדיין מחכה שהוא יחזור בו – האדם הזה לא רחוק מהיום שבו הוא ייענש. אלוהים לא סתם יסרב לקבל אותו. זו הפעם השנייה שהוא מעורר את זעמו של אלוהים. זה עניין איום עוד יותר! יחסו המזלזל של האדם הזה כבר פגע בצו המנהלי של אלוהים. האם אלוהים בכל זאת יקבל אותו? עקרונותיו של אלוהים בנוגע לעניין הזה הם כדלקמן: אם אדם מסוים הכיר את הדרך האמיתית אך יכול היה לדחות את אלוהים ולהתבדל מאלוהים ביודעין ובדעת צלולה, אלוהים יחסום את מסלול הישועה שלו, ושער המלכות ינעל בפניו מאותו רגע ואילך. כשהאדם הזה יתדפק על דלתו של אלוהים, אלוהים לא יפתח שוב את הדלת בפניו. האדם הזה ינעל בחוץ לעד. ייתכן שחלקכם קראתם את סיפורו של משה בכתבי הקודש. לאחר שאלוהים משח את משה, 250 המנהיגים לא היו מרוצים ממשה משום פעולותיו וסיבות אחרות. למי הם סירבו להישמע? לא למשה. הם סירבו להישמע להסדריו של אלוהים. הם סירבו להישמע לעבודתו של אלוהים בנושא הזה. הם אמרו כך: "רב-לכם – כי כל-העדה כֻּלם קדֹשים, ובתוכם יהוה..." בעיניכם, האם הדברים האלה רציניים מאוד? הם לא רציניים! לפחות הפירוש המילולי של הדברים לא רציני. מבחינה משפטית, הם לא מפרים שום חוק, משום שלמראית עין, זה לא ניסוח עוין, ואלה לא מילים עוינות, וקל וחומר שאין כאן פירוש של חילול קודש. זה רק משפט סתמי ולא יותר. אם כן, מדוע הדברים האלה עוררו את זעמו של אלוהים? זאת מפני שהדברים האלה לא נאמרו אל בני אדם, אלא אל אלוהים. היחס והטבע שמתבטאים בהם הם בדיוק מה שמעורר את זעמו של אלוהים, במיוחד את החלק בטבעו של אלוהים שאסור לפגוע בו. כולנו יודעים מה הייתה תוצאתם הסופית. מה השקפתם של בני האדם שנטשו את אלוהים? מה היחס שלהם? ומדוע ההשקפה והיחס שלהם גורמים לאלוהים לטפל בהם כך? הסיבה לכך היא שהם יודעים היטב שהוא אלוהים, אך הם בוחרים לבגוד בו. זו הסיבה לכך שהם מנושלים לחלוטין מכל סיכוי לישועה. בדיוק כפי שנכתב בכתבי הקודש: "כי אם נחטא בזדון לאחר שקיבלנו את ידיעת האמת, לא יישאר כל קורבן לחטאים." האם העניין הזה ברור לכם עכשיו?

גורלו של האדם נקבע לפי יחסו לאלוהים

אלוהים הוא אל חי, וממש כפי שבני האדם פועלים באופן שונה במצבים שונים, כך יש לאלוהים יחס שונה לפעולות השונות האלה, משום שהוא לא בובה על חוט, ולא אוויר. הכרת יחסו של אלוהים היא דבר שראוי שהאנושות תעסוק בו. בני האדם צריכים ללמוד איך הם יכולים להכיר את טבעו של אלוהים ולהבין את לבו לאט לאט, על פי היכרותם עם יחסו. כשתכירו את לבו של אלוהים לאט לאט, לא תחשבו שיראת אל והישמרות מרע הם דבר שקשה להשיג. יתר על כן, כשמבינים את אלוהים, יותר קשה להסיק מסקנות לגביו. כשתפסיקו להסיק מסקנות לגבי אלוהים, הסיכוי שלכם לפגוע בו קטן, ובלא יודעין, אלוהים יאפשר לכם להכיר אותו, וכך תראו את אלוהים בלבכם. אתם תפסיקו להגדיר את אלוהים לפי הדוקטרינות, המכתבים והתיאוריות שהתמחיתם בהם. במקום זאת, בזכות החיפוש אחר כוונותיו של אלוהים בכל הדברים, אתם תהפכו בלא יודעין לבני אדם כלבבו של אלוהים.

עבודתו של אלוהים היא נסתרת ולא ניתנת למגע אנושי, אך בעיני אלוהים, מעשיו של כל אדם ואדם ויחסו לאלוהים לא רק ניתנים לתפיסתו של אלוהים, אלא שהם ממש גלויים לו. זה דבר שכולם צריכים להכיר בו ולהבין. יכול להיות שאתם תמיד תוהים: "האם אלוהים יודע מה אני עושה כאן? האם אלוהים יודע מה עובר במחשבותיי ברגע זה ממש? אולי הוא יודע, ואולי לא." אם תאמצו את ההשקפה הזו, ותהיו חסידיו של אלוהים ותאמינו בו, אך תפקפקו בעבודתו ובקיומו, במוקדם או במאוחר, יבוא היום שבו תכעיסו אותו, משום שאתם כבר עומדים על קצה תהום מסוכנת. ראיתי בני אדם שהאמינו באלוהים במשך שנים רבות, אך עדיין לא זכו במציאות האמת, והם אפילו לא מבינים את רצונו של אלוהים. שיעור קומתם בחיים לא מתקדם לשום מקום, והם דבקים רק בדוקטרינות הרדודות ביותר. זאת מפני שבני האדם האלה מעולם לא קיבלו את דבר האל כחייהם, ומפני שהם מעולם לא הכירו בקיומו וקיבלו אותו. האם אתם חושבים שאלוהים רואה בני אדם כאלה ורווה נחת? האם הם מנחמים אותו? אם כך, השיטה שבה בני האדם מאמינים באלוהים היא שחורצת את גורלם. בין שהשאלה היא איך אתם מחפשים את אלוהים או איך אתם מתייחסים לאלוהים, יחסכם היא הדבר החשוב ביותר. אל תזניחו את אלוהים כאילו הוא אוויר המרחף במחשבותיכם. תמיד חשבו על האל שאתם מאמינים בו כאל חי, כאל אמיתי. הוא לא נמצא אי-שם ברקיע השלישי בחוסר מעש. במקום זאת, הוא כל הזמן מתבונן בלבם של כל בני האדם, מביט במה אתם עושים, בכל מילה קטנה ובכל מעשה קטן שלכם, ומביט בהתנהגותכם וביחסכם לאלוהים. בין שאתם מוכנים להתמסר אל אלוהים ובין שלא, כל התנהגותכם, מחשבותיכם ודעותיכם גלויות לאלוהים, והוא מביט בהן. דעתו של אלוהים עליכם ויחסו אליכם משתנות כל העת על פי התנהגותכם, מעשיכם ויחסכם אליו. אני רוצה לתת עצה לבני האדם שרוצים לשים את עצמם בידיו של אלוהים כאילו הם תינוקות שהוא צריך לאהוב כהורה, כאילו הוא לא יכול לעזוב אתכם לעולם, וכאילו יחסו אליכם הוא קבוע ולא יכול להשתנות: הפסיקו לחלום! אלוהים הוא צודק בטיפולו בכל אדם ואדם. הוא ניגש לעבודה של כיבושו וישועתו של האדם במלוא הרצינות. זה הניהול שלו. הוא מטפל בכל אדם ואדם ברצינות, ולא כחיית מחמד שהוא רוצה לשחק איתה. אהבתו של אלוהים לאדם היא לא אהבה שמפנקת יתר על המידה. רחמיו וסובלנותו כלפי האנושות היא לא פייסניים או פזיזים. נהפוך הוא, אהבתו של אלוהים לאנושות מורכבת מהוקרה, רחמים וכבוד לחייה. רחמיו וסובלנותו מבטאים את ציפיותיו מהאדם. רחמיו וסובלנותו הם מה שהאנושות צריכה כדי לשרוד. אלוהים חי, ואלוהים באמת קיים. יחסו לאנושות הוא עקרוני, ולא דוגמטי כלל, והוא יכול להשתנות. מה שהוא רוצה למען האנושות משתנה בהדרגה ומתפתח עם הזמן, בהתאם לנסיבות וליחס שלו לכל אדם ואדם. על כן, אתם צריכים להבין זאת היטב, ולתפוס את העובדה שמהותו של אלוהים היא נצחית, ושטבעו יתבטא בזמנים שונים ובהקשרים שונים. אתם אולי לא חושבים שזה עניין כבד משקל, ואתם משתמשים בתפיסות האישיות שלכם כדי לדמיין איך אלוהים צריך לעשות דברים. אולם יש זמנים שבהם ההיפך הגמור מההשקפה שלכם הוא הנכון, ושכאשר אתם משתמשים בתפיסות האישיות שלכם כדי לאמוד את אלוהים, אתם מכעיסים אותו. זאת משום שאלוהים לא פועל כפי שאתם חושבים שהוא פועל, ואלוהים לא מתייחס בעניין הזה כפי שאתם אומרים שהוא יתייחס אליו. ולכן אני מזכיר אתכם להיזהר, להיות שקולים בגישתכם לכל הדברים שבסביבתכם וללמוד איך לאמץ את העיקרון של הצעידה בדרכו של אלוהים בכל הדברים – לירוא את אלוהים ולסור מרע. עליכם לפתח הבנה מוצקה בעניינים הקשורים לרצונו של אלוהים וליחסו של אלוהים. חפשו בני אדם נאורים שיוכלו לתקשר זאת, וחפש במלוא הרצינות. אל תתייחסו לאלוהים שבאמונתך כאל בובה על חוט – אל תמתחו ביקורת באופן שרירותי, אל תסיקו מסקנות שרירותיות, תנו לאלוהים את הכבוד שמגיע לו. בתהליך הישועה של אלוהים, כשאלוהים יגדיר את סופכם, בין שהוא יעניק לכם מרחמיו, מסובלנותו או ממשפטו וייסוריו, יחסו אליכם היא לא קבועה. הוא תלוי ביחסכם לאלוהים ובמידה שבה אתם מבינים את אלוהים. אל תתנו להיבט מקרי של האופן שבו אתם מכירים או מבינים את אלוהים להגדיר אותו לנצח נצחים. אל תאמינו באלוהים מת – האמינו באלוהים חי. זכרו זאת! אף על פי שדנתי כאן בכמה אמיתות שעליכם לשמוע לאור מצבכם הנוכחי ושיעור קומתכם הנוכחי, לא אכביד עליכם בעוד דרישות כדי לא לערער את התלהבותכם. אם אעשה זאת, לבכם יתמלא בקדרות רבה מדי, ותרגישו אכזבה רבה מדי כלפי אלוהים. במקום זאת, אני מקווה שאתם יכולים להשתמש באהבה שאתם רוחשים לאלוהים בלבכם, ולהשתמש ביחס מכבד לאלוהים כשתצעדו בנתיב שלפניכם. אל תתבלבלו בנוגע לאופן הטיפול באמונתכם באלוהים. טפלו בכך כאחת מהשאלות החשובות ביותר. שימו אותה בלבכם, הנהיגו אותה, קשרו אותה לחיים האמיתיים – אל תסתפקו רק במס שפתיים. זאת משום שזה עניין של חיים ומוות, וזה עניין שייקבע את גורלכם. אל תתייחסו אליו כאל בדיחה או כאל משחק ילדים! לאחר שחלקתי את הדברים האלה איתכם היום, אני תוהה מהו יבול ההבנה בדעתכם. האם יש שאלות כלשהן שתרצו לשאול על מה שאמרתי כאן היום?

על אף שהנושאים האלה די חדשים, ועל אף שהם קצת מנותקים מהשקפותיכם וממה שאתם בדרך כלל עוסקים בו ושמים לב אליו, אני חושב שלאחר שהם יתוקשרו לכם במשך זמן מה, אתם תפתחו הבנה כללית של כל מה שאמרתי כאן. מכיוון שאלה נושאים חדשים, שמעולם לא עסקתם בהם בעבר, אני מקווה שהם לא יעמיסו עליכם עוד יותר. אני אומר את הדברים האלה היום לא כדי להפחיד אתכם, ולא כדי לנסות לטפל בכם. מטרתי היא דווקא לעזור לכם להבין את האמת. אחרי הכל, יש מרחק בין האנושות ואלוהים: על אף שהאדם מאמין באלוהים, הוא מעולם לא הבין את אלוהים, והוא מעולם לא הכיר את יחסו של אלוהים. האדם גם מעולם לא היה נלהב לדעת מה יחסו של אלוהים. במקום זאת, הוא האמין בעיניים עצומות, התקדם בעיניים עצומות, והיה רשלן באופן שבו הוא הכיר והבין את אלוהים. לכן אני מרגיש חובה להבהיר לכם את העניינים האלה, ולעזור לכם להבין מהו בדיוק האל הזה שאתם מאמינים בו, מה הוא חושב, מה יחסו בטיפולו בבני אדם מסוגלים שונים, כמה אתם רחוקים מהגשמת דרישותיו, ומה הפער בין מעשיכם והרף שהוא מציב. המטרה בכך שתדעו את הדברים האלה היא שתהיה לכם אמת מידה בלבכם שבאמצעותה תוכלו לבחון לאיזה יבול הובילה הדרך שאתם צועדים בה, מה עוד לא השגתם בדרך הזו, ובאילו תחומים כלל לא התעסקתם. כשאתם מתקשרים ביניכם לבין עצמכם, אתם בדרך כלל מדברים על נושאים שכיחים אחדים. ההיקף צר והתוכן שטחי מאוד. יש מרחק או פער בין מה שאתם דנים בו לבין כוונותיו של אלוהים, ובין הדיונים שלכם לבין ההיקף והרף של דרישותיו של אלוהים. התקדמות כזו לאורך זמן תגרום לכם לסטות יותר ויותר מדרכו של אלוהים. אתם רק לוקחים מילים קיימות מאלוהים ומתחילים לעבוד אותן, והופכים אותן ופולחן ולתקנות. זה כל מה שזה! למעשה, אין לכם מקום בלבכם לאלוהים, ואלוהים מעולם לא זכה בלבכם. יש כאלה שחושבים שקשה מאוד להכיר את אלוהים – זו האמת. זה קשה! אם בני אדם יתבקשו למלא את חובתם ולעשות דברים כלפי חוץ, ואם הם יתבקשו לעבוד קשה, הם יחשבו שהאמונה באלוהים היא קלה מאוד, משום שכל זה כלול בטווח יכולותיו של האדם. אולם ברגע שהנושא עובר לתחומים של כוונותיו של אלוהים ויחסו לאדם, הדברים נהיים קשים בהרבה בעיני כולם. זאת משום שהדבר קשור למידה שבה בני האדם מבינים את האמת ולהיווכחותם במציאות – מובן שהוא קשה במידה מסוימת! אולם לאחר שאתם עוברים בדלת הראשונה, ולאחר שאתם מתחילים להיווכח בה, הדבר נעשה קל יותר ויותר.

נקודת הפתיחה ליראת אל היא התייחסות אליו כאל אלוהים

מישהו זה עתה העלה שאלה: איך ייתכן שאנחנו מכירים את אלוהים יותר טוב ממה שאיוב הכיר אותו, אך אנחנו לא יכולים לירוא את אלוהים? נגענו בנקודה הזו קודם לכן, נכון? למעשה, מהות השאלה הזו נדונה בעבר, ועל אף שאיוב לא הכיר את אלוהים באותה עת, הוא התייחס אליו כאל אלוהים וכאל אדון הכל בשמיים ובארץ. איוב לא ראה באלוהים אויב. במקום זאת, הוא עבד אותו כאדון הכל. מדוע בני האדם כיום מתנגדים כל כך לאלוהים? מדוע הם לא יכולים לירוא את אלוהים? סיבה אחת היא שהשטן השחית אותם לעומק. לאחר שהאופי השטני משתרש בעומק לבם של בני האדם, הם הופכים לאויבים של אלוהים. לפיכך, על אף שהם מאמינים באלוהים ומכירים בו, הם בכל זאת יכולים להתנגד לאלוהים ולהתייצב כהתנגדות לו. האופי האנושי קובע זאת. הסיבה השנייה לכך היא שעל אף שבני האדם מאמינים באלוהים, הם פשוט לא מתייחסים אליו כאל אלוהים. במקום זאת, הם סבורים שאלוהים מנוגד לאדם, הם מתייחסים אליו כאל אויבו של האדם, והם עוינים את אלוהים. זה עד כדי כך פשוט. הנושא הזה נדון במפגש הקודם, הלא כן? חשבו על כך: האם זו הסיבה? על אף שאתם מכירים את אלוהים במידה מועטה, במה מסתכמת ההכרה הזו? זה מה שכולם מדברים עליו, הלא כן? זה מה שאלוהים אמר לכם, הלא כן? אתם רק מכירים את ההיבטים התיאורטיים ושל הדוקטרינה. האם אי-פעם חוויתם היבט אמיתי של אלוהים? האם יש לכם ידע סובייקטיבי? האם היו לכם היכרות וחוויה מעשיות? אלמלא אלוהים סיפר לכם, האם יכולתם לדעת זאת? הידע התיאורטי שלכם לא מייצג את מה שאתם מכירים באמת. לסיכומו של עניין, ללא קשר לידע שלכם ולאופן שבו רכשתם אותו, עד שתכירו את אלוהים באמת, אלוהים יהיה האויב שלכם, ועד שתתייחסו אל אלוהים כאל אלוהים, הוא היה מנוגד לכם, מכיוון שאתם התגלמותו של השטן.

כשאתם ביחד עם ישוע, אולי אתם יכולים להגיש לו שלוש ארוחות ביום, אולי אתם יכולים להגיש לו תה ולספק את צרכיו היומיומיים, ולכאורה להתייחס אל ישוע כאל אלוהים. בכל פעם שקורה משהו, השקפתם של בני האדם תמיד מנוגדת לזו של אלוהים. הם לעולם לא מצליחים להבין את השקפתו של אלוהים ולא מצליחים לקבל אותה. אף על פי שבני האדם יכולים לפעמים להסתדר עם אלוהים באופן שטחי, אין פירוש הדבר שהם תואמים אותו. ברגע שמשהו קורה, מרדנותו של האדם עולה על פני השטח, ומאמתת בכך את העוינות שבין האדם ואלוהים. העוינות הזו היא לא התנגדות של אלוהים לאדם, אלוהים לא רוצה להיות עוין כלפי האדם, ואלוהים לא רוצה להציב את האדם כמנוגד לאלוהים ולהתייחס אליו בהתאם. העוינות הזו היא דווקא ביטוי של מהות עוינת כלפי אלוהים הטמונה ברצונו הסובייקטיבי של האדם ובדעתו הלא-מודעת. מאחר שאלוהים מתייחס לכל מה שבא מאלוהים כאל מושא מחקר, תגובתו לכל מה שבא מאלוהים ולכל מה שקשור לאלוהים היא קודם כל ניחוש והטלת ספק, ואז אימוץ מהיר של יחס שסותר את זה של אלוהים ומתנגד לאלוהים. לאחר מכן, האדם משתמש בהלכי הרוח הפסיביים האלה וחולק על אלוהים או מערער על אלוהים, אפילו עד כדי הטלת ספק אם ראוי להיות חסיד של אלוהים כזה. חרף העובדה שהרציונליות של האדם מפצירה בו שלא להתקדם בדרך הזו, הוא בכל זאת בוחר לעשות זאת אף על פי כן, ולכן הוא ממשיך להתקדם ללא היסוס עד הסוף. לדוגמה, מה התגובה הראשונה של בני אדם מסוימים כשהם שומעים שמועות או הכפשות לגבי אלוהים? התגובה הראשונה שלהם היא: "לא ידוע לי אם השמועה הזו נכונה או לא, ואם היא קיימת או לא, ולכן אחכה ואראה." אחר כך, הם מתחילים להרהר: "אין דרך לאמת זאת. האם היא קיימת? האם השמועה הזו נכונה או לא?" על אף שבני האדם האלה לא מראים זאת כלפי חוץ, בלבם הם כבר החלו להטיל ספק, וכבר החלו להתכחש לאלוהים. מהי מהותו של יחס כזה, ומה מהותה של השקפה כזו? זו בגידה, הלא כן? לפני שהם מתמודדים עם העניין הזה, אי-אפשר לראות מה השקפתם של בני האדם האלה – נדמה שהם לא מתנגדים לאלוהים, שהם לא מתייחסים לאלוהים כאל אויב. עם זאת, ברגע שהם מתמודדים עם העניין הזה, הם מיד מתייצבים בצדו של השטן ומתנגדים לאלוהים. על מה זה מעיד? זה מעיד שהאדם ואלוהים מנוגדים זה לזה! אלוהים לא מתייחס אל האדם כאל אויב, אלא שמעצם מהותו, האדם עוין כלפי אלוהים. בלי קשר לשאלות כמה זמן אדם כלשהו הוא חסיד של אלוהים, איך הוא מהלל את אלוהים, איך הוא נמנע מהתנגדות לאלוהים, ואפילו אם הוא משתדל לאהוב את אלוהים, הוא לעולם לא יצליח להתייחס אל אלוהים כאל אלוהים. מהותו של האדם קובעת זאת, הלא כן? אם אתם מתייחסים אליו כאל אלוהים, ואם אתם לא מאמינים באמת שהוא אלוהים, האם אתם בכל זאת יכולים להטיל בו ספק כלשהו? האם עדיין יכולים להיות סימני שאלה בלבכם בנוגע לאלוהים? בשום אופן לא. מגמות העולם הזה הן כל כך מרושעות, האנושות הזו היא כל כך מרושעת – איך ייתכן שאין לכם תפיסות לגביהן? אתם עצמכם כל כך מרושעים – איך ייתכן שאין לכם תפיסות לגבי זה? אולם כמה שמועות והכפשות בודדות יכולות ליצור תפיסות גדולות לגבי אלוהים ודעות כה רבות, וזה מוכיח כמה בוסרי שיעור קומתכם! כל מה שצריך כדי להוליך אתכם שולל הוא "זמזומם" של כמה יתושים וכמה זבובים מגעילים. איזה מין אדם הוא זה? האם אתם יודעים מה אלוהים חושב על בני אדם כאלה? יחסו של אלוהים בטיפולו בבני אדם כאלה למעשה ברור מאוד. אלוהים מטפל בבני האדם האלה רק בכך שהוא נוהג בהם בקרירות – יחסו הוא להתעלם מהם, ולא להתייחס ברצינות לבורים האלה. מדוע? משום שבלבו, הוא מעולם לא תכנן לזכות בבני האדם האלה, שנדרו להיות עוינים כלפיו עד הסוף, ואשר מעולם לא תכננו לחפש את הדרך להיות תואמים לו. אולי הדברים שאמרתי כעת פגעו בבני אדם מסוימים. אם כן, האם תרשו לי תמיד לפגוע בכם כך? בין שתרשו לי ובין שלא, כל מה שאני אומר הוא האמת! אם תמיד אפגע בכם כך ותמיד אחשוף את הצלקות שלכם, האם הדבר ישפיע על צלמו הנעלה של אלוהים בלבכם? (לא.) אני מסכים שלא. זאת משום שפשוט אין לכם מקום לאלוהים בלבכם. האל הנעלה ששוכן בלבכם, זה שאתם מגנים עליו בתוקף, הוא פשוט לא אלוהים. הוא פשוט פרי הדמיון האנושי. הוא פשוט לא קיים. לכן מוטב שאגלה את התשובה לחידה הזו. זו האמת המלאה, הלא כן? אלוהים האמיתי הוא לא פרי דמיונו של האדם. אני מקווה שאתם יכולים להתמודד עם המציאות הזו, מפני שהיא תעזור לכם להכיר את אלוהים.

בני האדם שאלוהים לא מכיר בהם

יש בני אדם מסוימים שאלוהים לא הכיר באמונתם בלבו מעולם. במילים אחרות, אלוהים לא הכיר בכך שבני האדם האלה הם חסידים שלו, משום שאלוהים לא משבח את אמונתם. במקרה של בני האדם האלה, בלי קשר למספר השנים שבהן הם היו חסידיו של אלוהים, דעותיהם והשקפותיהם מעולם לא השתנו. הם כמו הלא מאמינים, הם דבקים בעקרונות ובשיטות של הלא מאמינים, ולחוקים שלהם להישרדות ולאמונה. הם מעולם לא קיבלו את דבר האל כחייהם, מעולם לא האמינו שדבר האל הוא האמת, מעולם לא התכוונו לקבל את ישועתו של אלוהים, ומעולם לא הכירו באלוהים כאלוהיהם. הם מתייחסים לאמונה באלוהים כאל תחביב חובבני, והם מתייחסים לאלוהים כאל צידה רוחנית, ולכן הם לא סבורים שראוי לנסות להבין את טבעו של אלוהים או את מהותו של אלוהים. אפשר לומר שכל מה שנוגע לאלוהים האמיתי לא נקשור כלל לבני האדם האלה. הם לא מעוניינים בכך, והם לא יטרחו להגיב לכך. זאת משום שבעומק לבם, יש קול עוצמתי שתמיד אומר להם: אלוהים נסתר ולא ניתן למגע, ואלוהים לא קיים. הם סבורים שהניסיון להבין אל כזה לא שווה את המאמץ, שזו רק השליה עצמית. הם מכירים באלוהים רק במילים, והם לא נוקטים אף עמדה אמיתית. הם גם לא עושים דבר באופן מעשי, במחשבה שהם די פיקחים. איך אלוהים מתייחס לבני אדם כאלה? הוא רואה בהם לא מאמינים. יש כאלה ששואלים: "האם בני אדם שלא מאמינים יכולים לקרוא את דבר האל? האם הם יכולים למלא את חובתם? האם הם יכולים לומר 'אני אחיה למען אלוהים'?" מה שהאדם רואה לעתים קרובות הם המצגים החיצוניים של בני האדם, ולא את מהותם. אולם אלוהים לא מביט במצגים החיצוניים האלה. הוא רואה רק את מהותם ואת תוכם. לפיכך, יש לאלוהים יחס והגדרה כאלה לבני האדם האלה. בנוגע לאמירותיהם של בני האדם האלה, "מדוע אלוהים עושה את הדבר הזה? מדוע אלוהים עושה את הדבר ההוא? אין ביכולתי להבין את הדבר הזה. אין ביכולתי להבין את הדבר ההוא. הם לא מתיישבים עם תפיסותיו של האדם. עליכם להסביר לי את זה...", תשובתי היא כזו: האם צריך להסביר לכם את העניין הזה? האם העניין הזה קשור אליכם כהוא זה? מי אתם חושבים שאתם? מהיכן באתם? האם אתם מוסמכים לתת לאלוהים עצות לשיפור? האם אתם מאמינים בו? האם הוא מכיר באמונתכם? מאחר שאמונתכם לא קשורה לאלוהים כהוא זה, מה עניינכם במעשיו? אתם לא יודעים אין אלוהים מתייחס אליכם בלבו, אך אתם חושבים שאתם מוסמכים לנהל דו-שיח עם אלוהים?

דברי תוכחה

נכון שאתם מרגישים לא בנוח למשמע האמירות האלה? על אף שאתם כנראה לא מוכנים להאזין לדברים האלה, או שאתם כנראה לא מוכנים לקבל אותם, הם כולם עובדות. משום שזה שלב בעבודה שאלוהים צריך לבצע, אם לא אכפת לכם מכוונותיו של אלוהים, אם לא אכפת לכם מיחסו של אלוהים, ואם אתם לא מבינים את מהותו וטבעו של אלוהים, בסופו של דבר, אתם אלה שיפסידו. אל תאשימו את דבריי על כך שהם קשים להאזנה, ואל תאשימו אותם על כך שהם פוגמים בהתלהבות שלכם. אני אומר את האמת. אני לא מתכוון לייאש אתכם. ללא קשר למה שאני דורש מכם, וללא קשר לאופן שבו אתם צריכים למלא את הדרישות האלה, אני מקווה שתצעדו בנתיב הנכון, ושתצעדו בדרכו של אלוהים ולא תסטו מהנתיב הזה. אם לא תתקדמו בהתאם לדבר האל, ולא תצעדו בדרכו, לא יהיה ספק בכך שאתם מתמרדים באלוהים ושסטיתם מהנתיב הנכון. לפיכך, אני מרגיש שיש כמה עניינים שעליי להבהיר לכם, ולוודא שאתם מאמינים בהם באופן חד-משמעי, בבירור וללא צל של ספק. העניינים האלה יעזרו לכם להכיר בפירוש את יחסו של אלוהים, את כוונותיו של אלוהים, את האופן שבו אלוהים הופך את האדם למושלם ואת האופן שבו הוא קובע את סופו של האדם. אם יבוא יום שבו לא תהיו מסוגלים לעלות על הנתיב הזה, אני לא נושא על כך אחריות, מפני שהדברים האלה כבר נאמרו לכם בבירור רב. האופן שבו תטפלו בסופכם שלכם תלוי רק בכם. יש לאלוהים יחס שונה כלפי הסופים של בני אדם מסוגים שונים. יש לו דרכים משלו לאמוד את האדם, ויש לו רף שהוא דורש. הרף שלו לבני האדם הוא רף הוגן לכולם – אין כלל ספק בכך! לכן החששות של בני אדם מסוימים אינם הכרחיים. האם הוקל לכם עכשיו? זה הכל להיום. להתראות!

29 באפריל, 2014