באספה הקודמת שלנו, שיתפנו על נושא גדול: כיצד לחתור אל האמת. כיצד לחתור אל האמת – איך שיתפנו על נושא זה? (האל שיתף על שני היבטים: הראשון היה "להרפות," והשני היה "להקדיש". במונחים של להרפות, האל דיבר על הרגשות השליליים שקיימים באדם. בייחוד, האל שיתף על ההשפעות וההשלכות הספציפיות של הרגשות השליליים – נחיתות, כעס ושנאה – על חובתנו. השיתוף של האל נתן לנו הבנה שונה לגבי האופן שבו יש לחתור אל האמת. ראינו כיצד אנחנו מתעלמים לעתים קרובות מהרגשות השליליים שאנחנו חושפים מדי יום, ובדרך כלל איננו מבחינים בהם או מבינים את הרגשות השליליים שלנו. אנחנו קובעים באופן חד-צדדי שזה פשוט סוג האנשים שהננו. אנחנו מכניסים את הרגשות השליליים הללו לביצוע חובתנו ויש לכך השפעה ישירה על התוצאות שמושגות בחובה זו. הדבר גם משפיע על האופן שבו אנחנו מביטים באנשים ועל האופן שבו אנחנו מתמודדים עם בעיות בחיינו. הדבר הזה מקשה עלינו מאוד לצעוד בנתיב החתירה אל האמת.) באספה הקודמת שלנו, שיתפתי על האופן שבו יש לחתור אל האמת. כשמדובר ביישום בפועל, יש שני נתיבים עיקריים – הנתיב של להרפות והנתיב של להקדיש. בפעם הקודמת סיכמנו את הסוגיות העיקריות הקשורות בהיבט הראשון של הנתיב הראשון – "להרפות" – כלומר, על האדם להרפות מרגשות מסוגים שונים. אלה הם בעיקר רגשות שליליים – רגשות לא רגילים, לא הגיוניים, שאינם תואמים למצפון ולהיגיון. השיתוף שלנו התמקד בכמה מהרגשות השליליים האלה: נחיתות, כעס ושנאה, וגם בהתנהגויות מסוימות שנגרמות מחיים בתוך רגשות שליליים אלה, רגשות שליליים שונים שנוצרו בגלל נסיבות מסוימות או רקע התפתחותי, ורגשות שליליים שאופי בלתי רגיל משקף אותם. מדוע מוכרחים להרפות מרגשות שליליים אלה? הסיבה לכך היא שרגשות אלה, מבחינה אובייקטיבית, מביאים להיווצרותם של נקודות ראות ודפוסי מחשבה שליליים אצל אנשים, ומשפיעים על העמדה שהם נוקטים לנוכח אנשים, מאורעות או דברים. אם כן, ההיבט הראשון של דרך היישום בפועל הזאת – להרפות – מצריך מאנשים להרפות מרגשות שליליים מכל הסוגים. בפעם הקודמת חלקנו שיתוף מסוים בנושא הרגשות השליליים האלה. אולם מלבד הרגשות ששיתפנו עליהם, דהיינו: נחיתות, כעס ושנאה, יש כמובן מגוון רגשות שיכולים להשפיע על דעות של אנושיות רגילה. הם מפריעים למצפון, להיגיון, לחשיבה ולשיפוט של אנושיות רגילה, ויכולים להשפיע על תוצאות החתירה של האדם אל האמת. פירושו של דבר הוא שהרגשות השליליים האלה הם הדברים הראשונים שמהם האנושות מוכרחה להרפות במסגרת חתירתה אל האמת. בשיתוף שלנו היום נמשיך ונעסוק בנושא הנוכחי – כיצד להרפות מרגשות שליליים שונים. תחילה נשתף בעניין הביטויים השונים של רגשות שליליים, ובאמצעות השיתוף שלי על ביטויים אלה, האדם יוכל לדעת יותר על רגשות שליליים, להשוותם לרגשותיו ואז להתחיל לפתור אותם בחיי היומיום שלו, בזה אחר זה. אנשים יכולים להתחיל לפתור את הרגשות השליליים הללו באמצעות חיפוש האמת והבנתה ובאמצעות הכרתן וניתוחן של המחשבות והדעות השליליות, כמו גם נקודות המבט והעמדות הלא-רגילות שרגשות שליליים יוצרים אצל אנשים.

בפעם הקודמת דיברנו על הרגש השלילי "דיכאון". ראשית כול, האם הרגש הזה, הדיכאון, קיים אצל רוב האנשים? האם יש לכם מושג מהם סוג ההרגשה וסוג מצב הרוח שמהווים דיכאון, ומהם ביטוייו? (כן.) את הדבר הזה קל להבין. לא נדבר על "דיכאון" בהרחבה, רק נתאר את ההתבטאויות שנוצרות בגלל רגש הדיכאון אצל מי שמאמין באל ונוהה אחריו. מה פירוש המילה "דיכאון"? פירושה הוא הרגשת ייאוש, הרגשה לא טובה, חוסר עניין בכל דבר שעושים, היעדר כוח מניע ומוטיבציה, גישה שלילית וסבילה לחלוטין למעשיך, היעדר נחישות ומרץ לקום ולעשות מעשה. אז מהו הגורם הבסיסי להתבטאויות הללו? זהו הנושא העיקרי שיש לנתח. לאחר שתבין את ההתבטאויות השונות של דיכאון, כמו גם את הדברים שנוצרים בגלל הרגש השלילי הזה – המצבים הרוחניים השונים, המחשבות והגישות כלפי עשיית דברים – עליך להבין מהן הסיבות לרגשות השליליים הללו, כלומר מהם הגורמים הבסיסיים מאחורי הרגשות השליליים, שגורמים להיווצרותם אצל אנשים. למה אנשים נכנסים לדיכאון? למה הם לא מרגישים שום מוטיבציה לעשות דברים? למה הם תמיד שליליים וסבילים כל כך, וכשהם עושים דברים אין בהם שום נחישות? ברור שיש לכך סיבה. לדוגמה, אתה רואה מישהו שהוא תמיד מדוכא וסביל כשהוא עושה דברים, חסר יכולת לגייס כוח, רגשותיו וגישותיו אינם חיוביים או אופטימיים כל כך, והוא תמיד מבטא גישה שלילית, מאשימה ומתייאשת. אתה מייעץ לו אבל הוא לא מקשיב לך אף פעם, ואף שהוא מודה בכך שהדרך שהראית לו היא הדרך הנכונה ושההנמקה שלך מצוינת, כשהוא עושה דברים הוא לא מסוגל לגייס כוח והוא נותר שלילי וסביל. במקרים חמורים אתה יכול לראות – מתנועות גופו, ממראהו, מאופן הליכתו, מטון דיבורו ומדבריו – שרגשותיו מדוכאים במיוחד, שאין לו מרץ בכל הדברים שהוא עושה והוא כמו פרי מעוך, וכל מי שיבלה איתו זמן רב יושפע ממנו. במה מדובר? להתנהגויות השונות, להבעות הפנים, לטון הדיבור ואפילו למחשבות ולנקודות ראות שאנשים ששרויים בדיכאון מבטאים יש איכויות שליליות. אז מהי הסיבה לתופעות השליליות הללו? היכן הגורם הבסיסי? מובן שהגורם הבסיסי להתעוררות הרגש השלילי המכונה דיכאון משתנה מאדם לאדם. סוג אחד של דיכאון אצל אדם מסוים יכול להיווצר בגלל אמונתו התמידית שגורלו יהיה נורא. האין זאת סיבה אחת? (אכן.) כשהאדם היה צעיר, הוא חי בכפר או באזור עני, המשפחה לא שגשגה ומלבד כמה רהיטים פשוטים לא היו לה שום חפצים בעלי ערך. ייתכן שהיו לו רק שתי חליפות בגדים והוא נאלץ ללבוש אותם למרות החורים שהיו בהם, ובדרך כלל הוא לא היה יכול לאכול אוכל איכותי ו נאלץ לחכות עד לחגיגות השנה החדשה או לחגים אחרים על מנת לאכול בשר. לפעמים הוא סבל מרעב ולא היו לו מספיק בגדים ללבוש כדי לשמור על חום גופו, אכילת קערה גדולה מלאת בשר הייתה חלום באספמיה, וקשה היה אפילו למצוא חתיכת פרי לאכול. כשהוא חי בסביבה כזאת הוא הרגיש שהוא שונה מאנשים אחרים שגרו בעיר הגדולה, שלהוריהם היו אמצעים, שיכלו לאכול וללבוש כל מה שרצו ולקבל מיד כל מה שרצו, ושהיה להם ידע נרחב על דברים. הוא חשב "איזה גורל טוב יש להם. למה הגורל שלי גרוע כל כך?" הוא תמיד רוצה להתבלט בקהל ולשנות את גורלו. אבל לא קל כל כך לשנות את גורלו של אדם. כשאדם נולד לתוך סיטואציה כזאת, כמה הוא יכול לשנות את גורלו, גם אם ינסה, ועד כמה הוא יכול לשפרו? לאחר שהאדם מתבגר, הוא נתקל במכשולים בכל מקום שהוא הולך אליו בחברה, אנשים מתנהגים כלפיו בבריונות בכל מקום שהוא הולך אליו ולכן הוא מרגיש אומלל כל כך. הוא חושב, "למה איתרע מזלי כל כך? למה אני תמיד פוגש אנשים אכזריים? החיים היו קשים כשהייתי ילד, וככה זה פשוט היה. עכשיו אני מבוגר ועדיין זה גרוע כל כך. אני תמיד רוצה להראות מה אני יכול לעשות אבל אף פעם לא מקבל הזדמנות. אם לא תהיה לי הזדמנות אף פעם, אז שיהיה ככה. אני רק רוצה לעבוד קשה ולהרוויח מספיק כסף כדי לחיות חיים טובים. מדוע איני יכול לעשות אפילו את זה? איך זה יכול להיות שקשה כל כך לחיות חיים טובים? אני לא מוכרח לחיות חיים טובים יותר מכל אדם אחר. אני רוצה לפחות לחיות חיים של אדם עירוני, שאנשים לא יתנשאו עליי, ושלא אהיה אזרח סוג ב' או ג'. לפחות כשאנשים יקראו לי הם לא יצעקו 'היי אתה, בוא הנה!' לפחות היו קוראים לי בשם ופונים אליי בכבוד. אבל אני לא יכול אפילו ליהנות מזה שיפנו אליי בכבוד. למה הגורל שלי אכזר כל כך? מתי זה ייגמר?" כשאדם כזה לא האמין באל, הוא חשב שגורלו אכזר. אחרי שהתחיל להאמין באל ולהבין שזוהי הדרך האמיתית, הוא חשב: "כל הסבל שעברתי לפני כן היה שווה את זה. את כל זה האל תזמר ועשה, והוא עשה זאת היטב. אילולא הייתי סובל ככה לא הייתי מגיע לאמונה באל. עכשיו, כשאני מאמין באל, גורלי ישתפר אם אוכל לקבל את האמת. עכשיו אני יכול לחיות חיים שוויוניים בכנסייה עם אחיי ואחיותיי, ואנשים קוראים לי 'אח' ופונים אליי בכבוד. עכשיו אני נהנה מההרגשה שאנשים אחרים מכבדים אותי". נראה כאילו גורלו השתנה, הוא כבר לא סובל וגורלו כבר לא גרוע. ברגע שהתחיל להאמין באל, האדם החליט בנחישות לבצע את חובתו היטב בבית האל, הוא נעשה מסוגל לעמוד בקשיים ולעבוד קשה, מסוגל לעמוד בהרבה יותר מכל אדם אחר בכל עניין ועניין, והוא שואף לזכות באישור ובהערכה מצדם של רוב האנשים. הוא חושב שאולי יבחרו בו אפילו להיות מנהיג בכנסייה, אחראי, או ראש צוות; האם לא יהיה בכך משום כבוד לאבות אבותיו ולמשפחתו? האם הוא לא שינה את גורלו? עם זאת, המציאות אינה מתיישרת עם רצונותיו, והוא נעשה מדוכדך וחושב: "שנים שאני מאמין באל, ואני מסתדר טוב עם אחיי ואחיותיי, אבל איך זה שכל פעם שמגיע הזמן לבחור מנהיג, אחראי או ראש צוות, זה אף פעם לא תורי? האם הסיבה היא שאני נראה סתמי כל כך, או שהביצועים שלי לא מספיק טובים ואיש לא הבחין בי? כל פעם שיש הצבעה אני מקווה קצת והייתי שמח אילו היו בוחרים בי להיות ראש צוות. אני מלא התלהבות לגמול לאל, אבל בסופו של דבר אני רק מתאכזב כל פעם שיש הצבעה ולא בוחרים בי בכלל. מה הסיבה לזה? האם ייתכן שאני באמת מסוגל להיות רק אדם בינוני ורגיל, בלתי ראוי לציון כל חיי? כשאני מתבונן בילדותי, בנעוריי ובשנותיי בגיל העמידה, הנתיב הזה שצעדתי בו היה תמיד בינוני כל כך, ולא עשיתי שום דבר יוצא דופן. זה לא שאין בי שאפתנות כלל או שהאיכות שלי ירודה מדי, וזה לא שאני לא מתאמץ מספיק או שאני לא יכול לעמוד בקשיים. יש לי החלטות ומטרות ואפשר אפילו לומר עליי שיש בי שאפתנות. אז למה אני לא יכול להתבלט מתוך הקהל? בניתוח הסופי, יש לי פשוט גורל גרוע והייעוד שלי הוא לסבול וככה האל סידר את הדברים בשבילי". ככל שהוא חושב על זה, כך גורלו נראה לו גרוע יותר. במהלך ביצוע חובותיו כרגיל, אם הוא מציע הצעות או מבטא דעות כלשהן ותמיד סותרים אותו ואיש אינו מקשיב לו או מתייחס אליו ברצינות, הוא נעשה מדוכא אפילו יותר וחושב: "הגורל שלי גרוע כל כך! בכל קבוצה שאני נמצא בה יש תמיד מישהו שחוסם ההתקדמות שלי ומדכא אותי. אף אחד לא מתייחס אליי ברצינות אף פעם ואני אף פעם לא יכול להתבלט. בסופו של דבר, זה תמיד חוזר לנקודה הזאת: פשוט יש לי גורל גרוע!" הוא תמיד תולה בגורלו הגרוע כל דבר שקורה לו; הוא כל הזמן משקיע מאמץ ברעיון הזה שיש לו גורל גרוע, והוא שואף שתהיה לו הבנה מעמיקה יותר והערכה רבה יותר של רעיון זה, וככל שהוא הופך בו והופך בו בדעתו, רגשותיו נעשים מדוכאים יותר ויותר כל הזמן. כשהוא עושה שגיאה קלה בביצוע חובתו הוא חושב: "איך אוכל לבצע את חובתי היטב כשיש לי גורל כזה גרוע?" באספות, אחיו ואחיותיו משתפים, והוא חושב על הדברים שוב ושוב אבל לא מבין, וחושב: "איך אוכל להבין דברים כשיש לי גורל כזה גרוע?" כשהוא רואה מישהו שמדבר טוב יותר ממנו ומשוחח על הבנתו בדרך ברורה ונהירה יותר ממנו, הוא מרגיש מדוכא עוד יותר. כשהוא רואה מישהו שיכול לעמוד בקשיים ולשלם את המחיר, שרואה תוצאות בביצוע חובותיו, שמקבל אישור מאחיו ומאחיותיו ומקבל קידום, הוא מתעצב אל ליבו. כשהוא רואה שמישהו נהיה מנהיג או עובד, הוא מרגיש מדוכא עוד יותר, ואפילו כשהוא רואה מישהו ששר ורוקד טוב יותר ממנו הוא מרגיש נחות ממנו והדבר מדכא אותו. אין זה משנה באילו אנשים, מאורעות או דברים הוא נתקל, או לאיזה סיטואציות הוא נכנס, הוא תמיד מגיב להן ברגש זה, רגש הדיכאון. אפילו כשהוא רואה מישהו שלובש בגדים קצת יותר יפים מבגדיו או שהתסרוקת שלו קצת יפה יותר, הוא תמיד מרגיש עצוב ובלבו מתעוררת קנאה עד שלבסוף הוא חוזר לרגש הדיכאון הזה. אילו סיבות הוא מוצא לכך? הוא חושב: "האם זה לא כי הגורל שלי גרוע? אילו הייתי נראה יותר טוב, אילו הייתי מכובד כמוהם, אילו הייתי גבוה וחתיך, עם בגדים טובים והרבה כסף, עם הורים טובים – האם אז המצב לא היה שונה ממה שהוא היום? האם אנשים לא היו מעריכים אותי ומקנאים בי? בסופו של דבר, הגורל שלי גרוע ואיני יכול להאשים בכך שום אדם אחר. עם גורל גרוע כזה, שום דבר לא מסתדר לי ואני לא יכול ללכת בשום מקום בלי להיתקל במשהו וליפול. זה פשוט הגורל הגרוע שלי ואין שום דבר שאני יכול לעשות בקשר לזה". בדומה לכך, כשגוזמים אותו או כשאחיו ואחיותיו מוכיחים אותו, מבקרים אותו או מציעים לו הצעות, הוא מגיב לכך ברגש של דיכאון. בכל אופן, בין שמדובר במאורע שקורה לו ובין שמדובר בכל הדברים שסביבו, הוא תמיד מגיב במחשבות, דעות, גישות ועמדות שליליות שמתעוררות אצלו בגלל רגש הדיכאון שלו.

אנשים כאלה, שתמיד חושבים על עצמם שגורלם גרוע, כל הזמן מרגישים כאילו לבם נמחץ על ידי סלע ענק. מכיוון שהם תמיד מאמינים שכל מאורע שקורה להם נובע מגורלם הגרוע, הם מרגישים שאינם יכולים לשנותו, לא חשוב מה קורה. אז מה הם עושים? הם פשוט מרגישים שליליים, הם נעשים פעילים פחות ומשלימים עם צרותיהם. למה אני מתכוון כשאני אומר שהם משלימים עם צרותיהם? הם חושבים: "אני פשוט איאלץ לפעול כך, בבלבול וללא תוכנית, לכל אורך חיי!" כשאנשים אחרים נגזמים, הם יכולים להרהר על עצמם ולומר: "למה נגזמתי? מה עשיתי בניגוד לעקרונות האמת? אילו צביונות מושחתים חשפתי? האם ההבנה שלי עמוקה וקונקרטית מספיק? כיצד עליי להבין את הבעיות הללו ולפתור אותן?" הם אומרים דברים כאלה והם אנשים שחותרים אל האמת. אולם כשהאדם בעל הגורל הגרוע לכאורה נגזם, הוא מרגיש שהאחרים מתנשאים עליו, שגורלו גרוע, שאף אחד לא אוהב אותו ושכל מי שרוצה לגזום אותו יכול לעשות זאת. כשאיש אינו גוזם אותו יש לו הקלה מסוימת בדיכאון, אבל ברגע שמישהו גוזם אותו, הדיכאון שלו מחמיר. כשאנשים אחרים נגזמים, הם עלולים להרגיש שליליים למשך מספר ימים. הם קוראים את דברי האל ובזכות העזרה והתמיכה מאחיהם ומאחיותיהם, הם נעשים מסוגלים לקבל את האמת ולעשות מהפך איטי, והם משאירים מאחוריהם את המצב השלילי. אך מי שחושבים על עצמם שגורלם גרוע, לא רק שאינם משאירים מאחוריהם את הרגש השלילי הזה, אלא להפך: הם נעשים בטוחים עוד יותר שגורלם אכן גרוע. למה זה? הם באים לבית האל ומרגישים שאיש אינו עושה שימוש במלוא המיומנויות שלהם, שתמיד גוזמים אותם ומשתמשים בהם כשעיר לעזאזל. הם חושבים: "אתה רואה? אנשים אחרים עושים את זה ולא נגזמים, אז איך זה שאני נגזם כשאני עושה את זה? ודאי שזאת הוכחה שהגורל שלי גרוע!" וכך הם מגיעים לרמה כזאת של דיכאון והייאוש מכריע אותם. אין זה משנה איך אנשים אחרים מנסים לשתף עמם על האמת: הם לא מפנימים את זה והם אומרים: "אתם נגזמים רק לרגע, אבל לגביי זה שונה. אני לא יכול לעשות שום דבר כהלכה ונולדתי כדי לסבול מגיזום. אני לא יכול להאשים אף אחד, הגורל שלי פשוט גרוע". מכיוון שהם תמיד מאמינים שגורלם גרוע ושהם יהיו כך כל ימי חייהם, אז אין זה משנה כיצד אנשי בית האל יאמרו להם כיצד לחתור אל האמת, כיצד לבצע את חובתו של יציר בריאה וכיצד לבצע את חובתם ברמה הנדרשת – הם לא מפנימים מזה שום דבר. מכיוון שהם בטוחים תמיד שגורלם גרוע, הם מרגישים שלדבר הנפלא הזה – החתירה אל האמת והזכייה בישועה – אין שום קשר אליהם, ולכן הם לא מבצעים את חובתם באופן מצפוני ביותר. בלבם הם בטוחים ש"אנשים שגורלם גרוע אינם יכולים לבצע את חובתם היטב; רק אנשים בעלי גורל טוב יכולים לבצע את חובתם היטב. כשגורלו של מישהו הוא טוב, אנשים מחבבים אותו בכל מקום שהוא הולך אליו והכול הולך לו חלק. הגורל שלי גרוע ואני תמיד נתקל באנשים מרושעים, אני אף פעם לא מרגיש טוב כשאני מבצע את החובות שלי – הצרות האלו באות בזו אחר זו!" כיוון שהוא מאמין שגורלו גרוע, הוא תמיד מרגיש מיואש ומדוכא. הוא תמיד מאמין שהחתירה אל האמת היא פשוט משהו שיש לדבר עליו, ושאדם כמוהו, שגורלו גרוע, לעולם לא יוכל להשיג שום דבר באמצעות חתירה אל האמת. הוא מרגיש שאפילו אם יחתור אל האמת הוא לא יזכה בסוף בשום דבר, והוא תמיד חושב: "איך אנשים שהגורל שלהם גרוע יכולים להיכנס למלכות? איך אנשים שהגורל שלהם גרוע יכולים לזכות בישועה?" הוא לא מעז להאמין בזה, אז הוא מגביל את עצמו כל הזמן וחושב: "מפני שהגורל שלי גרוע ונולדתי לסבול, לא יהיה גרוע כל כך לשרוד ולהפוך לעובד בסוף. פירוש הדבר יהיה שהמעשים הטובים של אבות אבותיי יישאו פרי אצלי והם יברכו אותי במזל טוב. מפני שהגורל שלי גרוע, אני מתאים רק לביצוע חובות חסרות חשיבות, למשל בישול, ניקיון, טיפול בילדים של האחים והאחיות, או עבודות מזדמנות וכן הלאה. ולגבי העבודות שגורמות לאדם לבלוט לטובה בבית האל: מן הסתם לא יהיה לי קשר איתן כל ימי חיי. אתה מבין, באתי לבית האל מלא בהתלהבות, ומה עלה בגורלי בסוף? אני רק מבשל ועושה עבודות כפיים. אף אחד לא שם לב כמה אני נהיה מותש או כמה זה קשה, אף אחד לא רואה ולאף אחד לא אכפת. אם זה לא גורל קשה, אני לא יודע מה כן! אנשים אחרים הם שחקנים ראשיים או ניצבים והם מצטלמים בסרט אחרי סרט, בסרטון אחרי סרטון – כמה זה נפלא! אף פעם לא בלטתי לטובה, אף פעם אחת. איזה גורל קשה זה! הגורל שלי כל כך גרוע! את מי אפשר להאשים בזה שיש לי גורל גרוע? האם זה לא אשמתי? פשוט אמשיך עד שיגיע הזמן למות". הוא שוקע עמוק יותר ויותר ברגש השלילי הזה. לא רק שהוא לא מסוגל להרהר על רגשותיו השליליים ולהכיר אותם, או לדעת למה הם נוצרו או האם יש למשהו מכל זה קשר כלשהו עם גורל אישי טוב או גרוע, ולא רק שהוא לא מחפש את האמת כדי להבין את הדברים הללו, אלא הוא גם נצמד בעיוורון לרעיון שכל הבעיות שלו נגרמות בגלל גורלו הגרוע. התוצאה של כל זה היא שהוא שוקע עמוק יותר ויותר ברגשות השליליים הללו והוא לא מסוגל להיחלץ מהם. בסוף, מפני שהוא תמיד מאמין שגורלו גרוע, הוא שוקע בייאוש, חי ללא שום מטרה ממשית ורק אוכל וישן בהמתנה למוות; וכך הוא נהיה פחות ופחות מעוניין בחתירה אל האמת, בביצוע חובתו היטב, בזכייה בישועה ובדרישות דומות אחרות שהאל דורש והוא אפילו דוחה ופוסל את הדברים הללו במידה גוברת והולכת. הוא משתמש בגורלו הגרוע בתור צידוק וסיבה לכך שהוא אינו חותר אל האמת ואינו יכול להשיג ישועה. הוא לא מנתח את הצביונות המושחתים או את הרגשות השליליים שלו בסיטואציות שהוא נתקל בהן ומגיע כך לידיעה ולפתרון של צביונותיו המושחתים, אלא במקום זאת הוא משתמש בהשקפתו לגבי גורלו הגרוע באופן שבו הוא מגיב לכל אדם, מאורע ודבר שהוא נתקל בו וחווה אותו, והתוצאה היא שהוא שוקע עמוק יותר ויותר ברגש הדיכאון שלו. האין זה כך? (אכן.) אז האם רגש זה, רגש הדיכאון שבעטיו אנשים מאמינים שגורלם גרוע, האם הוא נכון או לא? (הוא לא נכון.) למה הוא לא נכון? (אני חושב שהרגש הזה קיצוני לגמרי. הם מכניסים את גורלם הגרוע לכל הסבר והגדרה של מה שקורה להם. כשקורים להם דברים, הם לא מהרהרים ומגיעים למסקנה לגבי הסיבה להיווצרות הבעיות שלהם והם גם לא מחפשים או חושבים. זוהי דרך קיצונית ומגבילה לגמרי לגשת לדברים.) איך נוצרת הדרך הקיצונית והמגוחכת הזאת לגשת לדברים? מהו הגורם הבסיסי לרגש הדיכאון הזה? (אני חושב שהגורם הבסיסי לרגש זה הוא שהאנשים צועדים בנתיב שגוי ונקודת ההתחלה של חתירתם היא שגויה. יש להם תשוקות פרועות, הם תמיד מתחרים באחרים ומשווים את עצמם אליהם, וכשהם לא יכולים לספק את התשוקות הפרועות שלהם, אז הרגש השלילי הזה בתוכם מרים את ראשו.) לא הבנתם בבירור את התמצית של הבעיה הזאת – העיקר בה הוא שהשקפתם על עניין ה"גורל" אינה מדויקת. הם תמיד חותרים לגורל טוב או רוצים שגורלם יהיה שהכול ילך להם חלק ובקלות. הם תמיד מתבוננים בגורלות של אנשים וכשהם מתחילים לחתור לדבר כזה, מה קורה להם? הם מתבוננים באנשים שחיים בכל הסביבות השונות – מה הם אוכלים, מה הם לובשים, ממה הם נהנים – ואז הם משווים זאת למצבם ומרגישים שהוא פחות טוב מכל הבחינות, שכל האנשים האחרים טובים יותר מהם; ולכן הם מאמינים שגורלם גרוע. למעשה, מצבם אינו בהכרח הכי פחות טוב, אבל הם תמיד עושים השוואות ומודדים את עצמם לעומת אחרים, תמיד משקיעים בחשיבה ובתצפיות בעניין זה של ה"גורל", ומתעמקים בחקירת הנושא. הם משתמשים בנקודת המבט ובהשקפה הללו לגבי השאלה האם הגורל הוא טוב או גרוע כאמת מידה לכל דבר, והם תמיד מודדים, עד שהם מכניסים את עצמם לפינה ואין להם דרך להתקדם, ולבסוף הם שוקעים בשליליות. הם כל הזמן משתמשים בהשקפה הזאת לגבי השאלה האם הגורל טוב או גרוע כדי למדוד את החיצוניוּת של כל דבר שקורה, במקום להתבונן בתמציתם של הדברים. איזו טעות הם עושים בכך? המחשבות וההשקפות שלהם מעוותות, והרעיונות שלהם לגבי הגורל אינם מדויקים. גורלו של אדם הוא עניין עמוק ביותר שאיש אינו יכול להבינו בבירור. הסימן לכך שגורלו של אדם יהיה טוב או גרוע אינו תאריך לידתו או השעה המדויקת שבה הוא נולד ותו לא – זהו מסתורין.

את הסידור שהאל עושה לגבי גורלו העתידי של אדם, בין שהוא טוב ובין שהוא גרוע, אסור לבחון או למדוד בעיניו של אדם או של מגיד עתידות, וגם אסור למדוד אותו בהתאם למידת העושר והתהילה שאדם נהנה מהם בימי חייו, למידת הסבל שהוא חווה או למידת ההצלחה שלו בחתירה אל מימוש פוטנציאל, אל תהילה ועושר. אולם זוהי בדיוק הטעות החמורה שעושים אנשים שאומרים שגורלם גרוע, וזוהי גם הטעות שרוב האנשים עושים כשהם מודדים את גורלו של אדם. כיצד רוב האנשים מודדים את גורלם-שלהם? כיצד אנשי העולם הזה מודדים וקובעים אם גורלו של אדם הוא טוב או גרוע? הם מבססים את המדידה בעיקר על התשובות לשאלות הבאות: האם חייו של אותו אדם עוברים חלק או לא, האם הוא נהנה או לא נהנה מעושר ומתהילה, האם הוא יכול או לא יכול לחיות בסגנון חיים טוב מזה של אחרים, כמה הוא סובל וממה יש לו ליהנות בימי חייו, כמה שנים הוא חי, מהי הקריירה שלו, האם חיים מלאי עמל או נוחים וקלים – אלה ועוד הם דברים שמשמשים אותם למדוד אם גורלו של אדם הוא טוב או גרוע. גם אתם מודדים זאת כך, נכון? (כן.) אז כשרובכם תיתקלו במשהו שאינו מוצא חן בעיניכם, כשהזמנים יהיו קשים או כשלא תוכלו ליהנות מסגנון חיים מעולה, אתם תחשבו שגם גורלכם גרוע ותשקעו בדיכאון. מי שאומרים שגורלם גרוע, גורלם אינו בהכרח גרוע באמת, וגם מי שאומרים שגורלם טוב, גורלם אינו בהכרח טוב באמת. איך בדיוק מודדים את הגורל כטוב או כגרוע? גורלך טוב אם אתה מאמין באל והוא לא טוב אם אינך מאמין באל – האם נכון לומר זאת? (לא בהכרח.) אתם אומרים "לא בהכרח", כלומר יש אנשים שמאמינים באל וגורלם גרוע באמת, ויש אנשים שמאמינים באל וגורלם טוב באמת. אם כך הם פני הדברים, אז יש אנשים שאינם מאמינים באל וגם להם יש גורל טוב, ויש אנשים שאינם מאמינים באל וגורלם גרוע – האם נכון לומר זאת? (לא, זה לא נכון.) אימרו לי מה הסיבות לכך שאתם אומרים זאת. למה זה לא נכון? (אני לא מאמין שיש קשר כלשהו בין גורלו של אדם לבין אמונתו או חוסר אמונתו באל.) נכון, אין קשר בין גורלו הטוב או הגרוע של אדם לבין אמונה באל. אז למה הגורל קשור? האם יש קשר בינו לנתיב שאדם צועד בו או לדברים שהוא חותר אליהם? האם נכון שגורלו של אדם הוא טוב אם האדם חותר אל האמת אך גורלו הוא קשה אם לא? אימרו לי, האם גורלה של אלמנה הוא טוב? לגבי אנשי העולם הזה, גורלה של אלמנה הוא גרוע. אם היא התאלמנה בשנות השלושים או הארבעים לחייה אז גורלה גרוע באמת, מנת חלקה קשה באמת! אבל אם אלמנה סובלת הרבה כי איבדה את בן זוגה והיא מגיעה לכדי אמונה באל, האם קשה מנת חלקה? (לא.) מכיוון שמי שלא התאלמנו וחייהם מאושרים, הכול הולך להם טוב ויש להם הרבה תמיכה, מזון וביגוד, משפחה ברוכת ילדים ונכדים, חיים נוחים ללא שום קשיים או תחושות של מחסור רוחני, הם לא מאמינים באל ולא יאמינו בו ככל שתנסה להפיץ להם את הבשורה. אז גורלו של מי הוא גורל טוב? (גורלה של האלמנה הוא טוב כי היא הגיעה לאמונה באל.) אתה רואה, כיוון שאנשי העולם הזה מחשיבים את גורל האלמנה כגורל גרוע וסבלה רב כל כך, היא משנה כיוון ומתחילה לצעוד בנתיב אחר והיא מאמינה באל ונוהה אחריו – האם אין פירושו של דבר שעכשיו גורלה טוב והיא חיה באושר? (אכן כן.) גורלה השתנה, מגורל גרוע לגורל טוב. אם אתה אומר שגורלה גרוע, אז הוא אמור להיות רע כל חייה והיא לא יכולה לשנותו; אז איך הגורל יכול להשתנות? האם גורלה השתנה כשהתחילה להאמין באל? (לא, הסיבה היא שדעותיה על דברים השתנו.) הסיבה היא שהדרך שבה היא רואה דברים השתנתה. האם העובדה האובייקטיבית של גורלה השתנתה? (לא.) לפני שהאלמנה הגיעה לאמונה באל, היא קנאה בנשים שלא התאלמנו וחשבה: "תראי אותה, יש לה גורל טוב כל כך. יש לה בן זוג, בית, חייה מאושרים ומשביעי רצון. היא אינה סובלת מהכאב של חיי אלמנה". אך לאחר שהיא מגיעה לאמונה באל, היא חושבת: "עכשיו אני מאמינה באל והוא בחר בי שאנהה אחריו, ואני יכולה לבצע את חובתי ולזכות באמת. בעתיד אוכל לזכות בישועה ולהיכנס למלכות. איזה גורל טוב זה! היא לא התאלמנה, אבל מהו גורלה? היא תמיד שואפת ליהנות מהחיים, חותרת אל תהילה, עושר ומעמד, מחפשת דרך להצליח בקריירה שלה וליהנות משגשוג ועושר, אבל אחר כך, כשתמות, היא בכל זאת תלך לגיהינום. הגורל שלה גרוע. הגורל שלי טוב מהגורל שלה!" דעותיה השתנו אבל העובדות האובייקטיביות לא השתנו. האחת שאינה מאמינה באל עדיין ממשיכה לחשוב "הא... הגורל שלי טוב מהגורל שלך! את אלמנה ואני לא. החיים שלי טובים יותר מהחיים שלך! הגורל שלי טוב!" אבל בעיני האישה שהגיעה לאמונה באל, גורלה אינו טוב. איך נוצר השינוי הזה? האם הסביבה האובייקטיבית של האלמנה השתנתה? (לא.) אז איך השתנו דעותיה? (הקריטריונים שבהם היא משתמשת כדי למדוד אם דברים הם טובים או רעים השתנו.) כן, הדעות שלה על האופן שבו יש למדוד דברים ולהביט בהם השתנו. היא עברה מחשיבה שהגורל של האישה שלא התאלמנה הוא טוב לחשיבה שהוא גרוע, ומחשיבה שהגורל שלה-עצמה הוא גרוע לחשיבה שהוא טוב. שתי הדעות הללו שונות לחלוטין ממה שהיו קודם, חל בהן מהפך מלא. מה קורה כאן? העובדות והסביבה האובייקטיביות לא השתנו, אז איך היא הגיעה בסופו של דבר לשינוי בדעותיה על דברים? (לאחר שקיבלה את האמת וקיבלה דברים חיוביים היא מחילה את הקריטריונים הנכונות בדעותיה על האופן שבו היא מודדת דברים כטובים או גרועים.) דעותיה על דברים השתנו, אבל האם העובדות בפועל השתנו? (לא.) האלמנה היא עדיין אלמנה והאישה שחיה באושר עדיין חיה באושר – לא חל שום שינוי בעובדות בפועל. אז למי יש גורל טוב ולמי יש גורל גרוע בסוף? אתה יכול להסביר? האלמנה נהגה לחשוב שגורלה גרוע; אחת הסיבות לכך הייתה המצב האובייקטיבי שבו חיה, וסיבה אחרת היא המחשבות והדעות שנגרמו על ידי הסביבה האובייקטיבית שלה. לאחר שהגיעה לאמונה באל היא קראה בדברי האל והגיעה על ידי כך להבנה של אמיתות מסוימות; מחשבותיה הלכו בעקבות זאת והשתנו, ונקודת המבט שלה על דברים השתנתה. אז לאחר שהגיעה לאמונה באל, היא כבר לא חושבת שגורלה גרוע אלא טוב, כי הייתה לה ההזדמנות לקבל את עבודת האל והיא יכולה להבין את האמת ולזכות בישועה – האל קבע זאת מראש והיא ברוכה ביותר. לאחר שהתחילה להאמין באל היא התמקדה אך ורק בחתירה אל האמת, מטרה שונה מהמטרות שחתרה אליהן קודם. אף שתנאי חייה, סביבת חייה ואיכות חייה הן אותו הדבר כמו קודם ולא השתנו, דעותיה על דברים השתנו. במציאות, האם היא באמת הגיעה לכך שגורלה טוב כי היא מאמינה באל? לא בהכרח. העניין הוא פשוט שעכשיו היא מאמינה באל, יש לה תקווה, היא חשה שביעות רצון מסוימת בלבה, המטרות שאליהן היא חותרת השתנו, דעותיה שונות כעת וכך סביבת חייה הנוכחית גורמת לה לחוש שמחה, מסופקת, מלאת חדווה ושלווה. היא מרגישה שגורלה טוב כל כך עכשיו, טוב הרבה יותר מגורלה של האישה שלא התאלמנה. רק עכשיו היא קולטת שהדעה שבה היא החזיקה קודם, כשהאמינה שגורלה גרוע, הייתה שגויה. מה אתם יכולים להבין מזה? האם ישנם דברים כמו "גורל טוב" ו"גורל גרוע"? (לא.) לא, אין.

האל קבע מראש את גורלם של אנשים לפני זמן רב ואי אפשר לשנותם. "גורל טוב" ו"גורל גרוע" אלה הם שונים מאדם לאדם והם תלויים בסביבה, באופן שבו אנשים מרגישים ובמה שהם חותרים אליו. משום כך, גורלו של אדם אינו טוב וגם אינו גרוע. ייתכן שהחיים שלך קשים מאוד, אבל אולי תחשוב: "אני לא מחפש רמת חיים גבוה במיוחד. אני פשוט מרוצה מזה שיש לי מספיק מזון לאכול ומספיק בגדים ללבוש. כל אדם ואדם סובל בימי חייו. אנשי העולם הזה אומרים: 'אי אפשר לראות קשת בענן אם לא יורד גשם', אז יש ערך לסבל. זה לא כך כך נורא והגורל שלי לא גרוע. השמיים ממעל נתנו לי קצת כאב, קצת ניסיונות ומצוקה. הסיבה היא שהאל מעריך אותי. זהו גורל טוב!" יש אנשים שחושבים שסבל הוא דבר גרוע, שפירושו שגורלם גרוע, ורק חיים ללא סבל, חיי נוחות קלים, פירושם שגורלם טוב. כופרים קוראים לזה: "עניין של דעה". איך המאמינים באל רואים את עניין ה"גורל"? האם אנחנו מדברים על זה ש"גורלנו טוב" או "גורלנו גרוע"? (לא.) אנחנו לא אומרים דברים כאלה. נגיד שגורלך טוב כי אתה מאמין באל, אז אם אינך צועד בנתיב הנכון באמונתך, אם אתה מקבל עונש, נחשף ומסולק, האם פירוש הדבר הוא שגורלך טוב או גורלך גרוע? אם אינך מאמין באל, אין שום אפשרות שתיחשף או תסולק. כופרים ודתיים אינם מדברים על חשיפת אנשים או הבחנה בהם, והם לא מדברים על הרחקה או סילוק של אנשים. כשאנשים מסוגלים להאמין באל, פירוש הדבר אמור להיות שגורלם טוב, אבל אם הם מקבלים עונש בסוף, האם פירוש הדבר שגורלם גרוע? רגע אחד גורלם טוב וברגע הבא גורלם גרוע – אז איזה גורל יש להם? השאלה האם גורלו של אדם הוא טוב או גרוע אינה משהו שאפשר לשפוט, אנשים אינם יכולים לשפוט בעניין זה. את הכול עושה האל וכל מה שהאל מסדר הוא טוב. העניין הוא רק שמסלול הגורל של כל אדם ואדם, או סביבתו והאנשים, המאורעות והדברים שהוא נתקל בהם, ונתיב החיים שהוא חווה בימי חייו – כולם שונים; דברים אלה משתנים מאדם לאדם. סביבת חייו של כל אדם ואדם והסביבה שבה הוא גדל, שאת שתיהן האל מסדר עבורו, כולן שונות. הדברים שכל אדם ואדם חווה בימי חייו הם כולם שונים. אין דבר כזה גורל טוב או גורל גרוע כביכול – האל מסדר את כל זה ואת הכול האל עושה. אם נביט בעניין מנקודת המבט שלפיה את הכול עושה האל, אז כל מה שהאל עושה הוא טוב ונכון; רק מנקודת המבט של נטיותיהם המיוחדות של אנשים, רגשותיהם והבחירות שהם עושים נראה שיש אנשים שבוחרים לחיות חיים נוחים, בוחרים בתהילה ובעושר, בשם טוב ובשגשוג בעולם, והם מצליחים בכוחות עצמם. הם מאמינים שפירוש הדבר הוא שגורלם טוב ושחיים של בינוניות וכישלון בתחתית הסולם החברתי הם גורל גרוע. כך נראים הדברים מנקודת המבט של כופרים ואנשי העולם הזה החותרים אל דברים של העולם הזה ושואפים לחיות בעולם הזה, וכך נוצר הרעיון של גורל טוב וגורל גרוע. הרעיון של גורל טוב וגורל גרוע נוצר רק מהתפיסה השטחית וההבנה הצרה של אנשים בנושא הגורל, ומהשיפוט של אנשים בעניין כמות הסבל הפיזי שהם עוברים, כמות ההנאה, התהילה והעושר שהם זוכים בהם וכן הלאה. למעשה, אם נתבונן בזה מנקודת המבט של ריבונות האל על גורל האדם והדרך שבה שהאל מסדר אותו, לא קיימות שום פרשנויות כאלו של גורל טוב או גורל גרוע. האין זה מדויק? (אכן.) אם תביט בגורל האדם מנקודת המבט של ריבונות האל, אז כל מה שהאל עושה הוא טוב והוא מה שכל אדם ואדם צריך. זאת מכיוון שסיבה ותוצאה ממלאות תפקיד בחיים קודמים ובחיים הנוכחיים, הם נקבעו מראש בידי האל, לאל יש ריבונות עליהם והאל מתכנן ומסדר אותם – לאנושות אין שום ברירה. אם נבחן את זה מעמדה זאת, אסור לאנשים לשפוט את גורלם כטוב או גרוע, נכון? אם אנשים שופטים בעניין זה כלאחר יד, האם הם לא עושים טעות איומה? האם הם לא עושים את הטעות של שפיטת התכניות, הסידורים והריבונות של האל? (הם אכן עושים זאת.) והאם הטעות הזאת אינה טעות חמורה? האם היא לא תשפיע על הנתיב שבו הם צועדים בחיים? (היא תשפיע.) אז הטעות הזאת תוביל להשמדתם.

מה על אנשים לעשות בתגובה לסידורים של האל ולריבונותו על גורלם? (להתמסר לתזמורים ולסידורים של האל.) ראשית, עליך לשאוף להבין מדוע הבורא סידר גורל וסביבת חיים מעין אלה בשבילך, למה הוא גורם לך להיתקל בדברים מסוימים ולחוות אותם ולמה גורלך הוא כפי שהוא. מכאן עליך להבין מה הדבר שלבך משתוקק אליו ומה הוא צריך, ועליך להבין גם ריבונותו ואת סידוריו של האל. לאחר שתבין ותדע את הדברים האלה, אסור לך להתנגד לגורלך, לבחור בחירות משלך לגביו, לדחותו, לסתור אותו או להימנע ממנו. מובן שגם אסור לך לנסות להתמקח עם האל. במקום זאת, עליך להתמסר. מדוע עליך להתמסר? כי אתה יציר בריאה, אינך יכול לתזמר את גורלך ואין לך ריבונות עליו. האל קובע את גורלך. כשמדובר בגורלך, אתה סביל ואין לך ברירה. הדבר היחיד שעליך לעשות הוא להתמסר. אסור לך לעשות בחירות משלך לגבי גורלך או להימנע ממנו, אסור לך להתמקח עם האל ואסור לך לפעול נגד גורלך או להתלונן. מובן שאסור לך במיוחד לומר דברים כגון: "הגורל שהאל סידר לי הוא גרוע. זהו גורל אומלל וגרוע מגורלם של אחרים", או: "גורלי גרוע ולא יוצא לי ליהנות מאושר או שגשוג. האל סידר לי את הדברים באופן גרוע". הדברים האלה הם שיפוטים ובכך שאתה אומר אותם אתה חורג ממקומך. הם דברים שליצירי בריאה אסור לומר והם לא נקודות מבט או גישות שמותר ליצירי בריאה להחזיק בהן. במקום זאת, אתה צריך להרפות מההבנות, ההגדרות, הדעות והתפיסות השגויות הללו בנושא הגורל. באותו הזמן, אתה צריך להיות מסוגל לאמץ גישה ועמדה נכונות כדי שתתמסר לכל מה שיקרה לך כחלק מהגורל שהאל סידר לך. אסור לך להתנגד ובהחלט אסור לך להיכנס לדיכאון ולהתלונן שהשמיים לא הוגנים, שהאל סידר בשבילך דברים גרועים ולא סיפק לך את הטוב ביותר. ליצירי בריאה אין זכות לבחור את גורלם. האל לא נתן לך התחייבות מעין זאת והוא לא העניק לך את הזכות הזאת. אז אסור לך לנסות לבחור, לפנות להיגיון של האל או לבקש ממנו בקשות נוספות. אתה צריך להתאים את עצמך לסידורים שהאל סידר ולהתמודד איתם, יהיו אשר יהיו. אתה צריך להתמודד עם מה שהאל סידר, יהיה אשר יהיה, ולנסות לחוות ולהעריך אותו. אתה צריך להתמסר לחלוטין לכל דבר שאתה צריך להתנסות בו דרך הסידורים של האל. אתה צריך לציית לגורל שהאל סידר לך. אפילו אם משהו לא מוצא חן בעיניך או אם אתה סובל בגללו, אפילו אם הוא מאיים עליך ומדכא את גאוותך וכבודך, כל עוד זה משהו שאתה צריך לחוות, משהו שהאל תזמר וסידר לך, אתה צריך להתמסר לו ואין לך ברירה בקשר לזה. כיוון שהאל מסדר גורלות של אנשים ויש לו ריבונות עליהם, אי אפשר לעשות עם האל משא ומתן עליהם. אז אם אנשים הם נבונים ויש להם היגיון של אנושיות רגילה, אסור להם להתלונן שגורלם גרוע או שדבר זה או אחר אינו טוב בשבילם. אסור להם לבוא בגישה מדוכאת לחובתם, לחייהם, לדרך שהם צועדים בה באמונתם, לסיטואציות שהאל סידר או לדרישותיו מהם רק כי הם מרגישים שגורלם גרוע. סוג זה של דיכאון אינו מרדנות פשוטה או רגעית והוא גם לא נביעה רגעית של צביון מושחת, קל וחומר שאינו נביעה של מצב מושחת. למעשה, זוהי התנגדות שקטה לאל והתנגדות שקטה חסרת סיפוק לגורל שהאל סידר לאנשים. אף שהדבר הזה הוא רגש שלילי פשוט, ההשלכות שלו על אנשים הן חמורות יותר מאלו שצביון מושחת גורם. לא רק שהוא מונע ממך לאמץ גישה חיובית ונכונה כלפי החובה שאתה אמור לבצע וכלפי חיי היומיום שלך ומסע חייך, אלא הוא גם יכול לגרום לך לדבר חמור יותר: להתכלות מרוב דיכאון. לכן על אנשים נבונים למהר ולעשות מהפך בדעותיהם השגויות, להרהר על עצמם ולהכיר את עצמם לאור דברי האל ולהבין מה גורם להם להאמין שגורלם גרוע; הם צריכים להתבונן כדי לראות באילו דרכים נפגעו כבודם או לבם, פגיעה שגרמה למחשבות שליליות כגון ההרגשה שגורלם גרוע, שהובילו לכך שהם נקלעו לרגש שלילי, כלומר דיכאון, שממנו הם מעולם לא התאוששו, אפילו עד עצם היום הזה. זהו נושא שעליך להרהר עליו ולבדוק. ייתכן שעניין כלשהו חרוט עמוק בלבך, או שמישהו אמר לך דבר נבזי שפגע בתחושת הכבוד העצמי שלך, וזה גרם לך להרגיש שגורלך גרוע וכך אתה נופל לדיכאון; או אולי במהלך חייך או התבגרותך עלתה בך מחשבה או דעה שמקורה מהשטן או מעולם והיא הובילה אותך להבנה השגויה הזאת בנושא הגורל, ונעשית רגיש במידה בלתי רגילה לשאלה האם גורלך טוב או גרוע; או אולי, לאחר שחווית משהו מרגיז בשלב כלשהו, נעשית רציני ורגיש במיוחד לגורלך ואז נעשית נלהב ומסור במידה חריגה לשינוי גורלך – את כל הדברים האלה אתה צריך לבדוק. עם זאת, ללא קשר לדרך שבה אתה בודק את הדברים הללו, ההבנה שאתה צריך להגיע אליה בסופו של דבר היא זאת: אסור לך להשתמש במחשבות ובדעות שלך בשאלה האם גורל הוא טוב או גרוע כדי למדוד את הגורל שלך. גורלו של אדם נתון בידי האל והוא סידר זאת לפני זמן רב; זה לא דבר שאנשים יכולים לשנות. אולם, סוג הנתיב שהאדם הולך בו בימי חייו והאפשרות שלו לחיות חיים של ערך או לא – אלו בחירות שאנשים יכולים לבחור לעצמם. אתה יכול לבחור לחיות חיים של ערך, לחיות את חייך למען דברים של ערך, לחיות למען התכניות והניהול של הבורא ולמען מטרתה הצודקת של האנושות. ברור שאתה גם יכול לבחור לא לחיות למען דברים חיוביים ובמקום זאת לחיות למען החתירה לתהילה ולעושר, לקריירה רשמית, לשפע ולנהייה אחרי אופנות העולם הזה. אתה יכול לבחור לחיות חיים שאין בהם שום ערך לחלוטין ולהיות כמו אחד המתים המהלכים. כל אלו הן בחירות שאתה יכול לבחור.

האם הבנתם, באמצעות שיתוף בצורה זו, אם המחשבות והדעות של האנשים שתמיד אומרים שגורלם גרוע נכונות או לא נכונות? (הן לא נכונות.) ברור שאנשים אלו חווים את רגש הדיכאון בגלל שקיעתם בקיצוניות. מפני שיש להם רגש דיכאון קיצוני שנובע ממחשבות ודעות קיצוניות, הם לא מסוגלים להתמודד נכון עם הדברים שקורים בחיים, לא יכולים להפעיל כראוי את הפונקציות שאמורות להיות להם כבני אדם, ולא לבצע את החובות, האחריות או ההתחייבויות של יציר בריאה. לכן, הם דומים לאותם סוגי אנשים שעליהם דיברנו בשיתוף הקודם שלנו, השוקעים ברגשות שליליים. אף שאנשים אלו, שחושבים שגורלם גרוע, מאמינים באל, והם מסוגלים להקריב דברים, להשקיע מעצמם למען האל ולנהות אחריו, הם לא מסוגלים לבצע את תפקידם בבית האל בצורה חופשית, משוחררת ורגועה. מדוע הם לא יכולים לעשות זאת? מפני שבתוכם הם מחזיקים במספר מחשבות ודעות קיצוניות ובלתי רגילות שגורמות להתעוררות של רגשות קיצוניים. הרגשות הקיצוניים הללו הם הסיבה לכך שהאופן שבו הם שופטים דברים, האופן שבו הם חושבים, ודעותיהם על דברים באים מנקודת מבט קיצונית, לא נכונה ומעוותת. הם מתייחסים לנושאים ולאנשים מנקודת מבט קיצונית ולא נכונה זו, ובכך הם שוב ושוב חיים, מתנהגים, מתנהלים ופועלים תחת השפעתו של רגש שלילי זה. בסופו של דבר, לא משנה איך הם חיים, הם נראים כל כך עייפים שהם לא מסוגלים לגייס כל התלהבות לאמונתם באל ולחתירתם אל האמת. ללא קשר לאופן שבו הם בוחרים לחיות את חייהם, הם לא יכולים לבצע את חובתם בצורה חיובית או פעילה, ואף שהם מאמינים באל כבר שנים רבות, הם לעולם לא מתמקדים בביצוע חובתם בלב שלם או בצורה משביעת רצון, כל שכן הם אינם מחפשים את האמת, כמובן, או מיישמים בפועל בהתאם לעקרונות-האמת. למה זה? בסיכומו של דבר, זה מפני שהם תמיד חושבים שגורלם גרוע, וזה מוביל אותם לרגש דיכאון עמוק. הם הופכים להיות מיואשים לחלוטין, חסרי כוח, כמו גופה מהלכת, ללא שום חיוניות, אינם מראים שום התנהגות חיובית או אופטימית, כל שכן נחישות או סיבולת להקדיש את הנאמנות שהם אמורים להקדיש לחובתם, לאחריותם ולהתחייבויותיהם. במקום זה, הם נאבקים באי-רצון מיום ליום בגישה רשלנית, בחוסר מטרה ובבלבול, מעבירים את כל הימים בחוסר מודעות אפילו. הם לא יודעים כמה זמן הם ימשיכו כך. בסופו של דבר, אין להם פתרון אלא להטיף לעצמם: "אני פשוט אמשיך כך כל עוד אוכל! אם לא אוכל להמשיך יום אחד, והכנסייה תרצה לגרש אותי ולסלק אותי, אז אנשי הכנסייה צריכים פשוט לסלק אותי. זה מפני שיש לי גורל גרוע!" אתם רואים, אפילו מה שהם אומרים הוא כל כך תבוסתני. רגש הדיכאון אינו רק מצב רוח פשוט אלא, חשוב מכך, יש לו השפעה הרסנית על המחשבות, הלבבות ועל החתירה של אנשים. אם אתה לא יכול להפוך את רגש הדיכאון שלך על פיו בזמן ובמהירות, אז לא רק שהוא ישפיע על כל חייך, אלא הוא גם ישמיד את חייך ויוביל אותך למוות. גם אם אתה מאמין באל, לא תוכל להשיג את האמת ולזכות בישועה, ובסופו של דבר תאבד. לכן, אלו שמאמינים שגורלם גרוע צריכים להתעורר עכשיו; ההתלבטות המתמדת בשאלה האם גורלם טוב או גרוע, הרדיפה המתמדת אחרי איזה מין גורל, הדאגה המתמדת לגורל האישי – זה לא טוב. כשאתה תמיד מתייחס לגורל שלך מאוד ברצינות ונתקל בהפרעה קלה או באכזבה, או כשאתה מתמודד עם כישלון, מכשולים או מצבים מביכים, אתה ממהר להאמין שזה נובע מהגורל הגרוע שלך ומחוסר המזל שלך. אז אתה מזכיר לעצמך שוב ושוב שאתה אדם עם גורל גרוע, שגורלך לא טוב כמו גורלם של אחרים, ואתה שוב ושוב שוקע בדיכאון, והרגש השלילי הזה מקיף, קושר ותופס אותך מבלי שתוכל לברוח ממנו. זה דבר מפחיד ומסוכן מאוד. אף שרגש הדיכאון אולי לא יגרום לך להפוך להיות יותר גאוותן או ערמומי או יגרום לך לחשוף רשעות או עקשנות, או צביון מושחת אחר; אף שהוא אולי הוא לא יגיע לרמה שבה אתה תחשוף צביון מושחת ותתנגד לאל, או תחשוף צביון מושחת ותפר את עקרונות-האמת, או שתגרום לשיבושים והפרעות, או תעשה מעשים רעים, מבחינת המהות רגש הדיכאון הזה הוא ביטוי חמור ביותר של חוסר שביעות רצון של אנשים מהמציאות. במהותו, ביטוי זה של חוסר שביעות רצון מהמציאות הוא גם חוסר שביעות רצון מהריבונות והסידורים של האל. ומהן ההשלכות של חוסר שביעות רצון מהריבונות ומהסידורים של האל? הן בוודאי חמורות מאוד, ולכל הפחות הן יגרמו לך למרוד באל ולהתנגד לו, ויובילו אותך לאי-יכולת לקבל את האמירות של האל ואת ההספקה שלו, ולאי-יכולת להבין ולאי-רצון לשמוע את ההוראות, התזכורות, והאזהרות של האל. מפני שאתה מלא ברגש הדיכאון, אתה לא יכול לקבל את האמירות הנוכחיות של האל, ואין לך דרך לקבל את עבודת האל המציאותית ולא את הנאורות, ההנחיה, העזרה, התמיכה וההספקה של רוח הקודש עבורך. אף שהאל עובד, אתה לא יכול להרגיש זאת; אף שהאל ורוח הקודש עובדים, אתה לא יכול לקבל זאת. אתה לא יכול לקבל את הדברים החיוביים הללו, את הדרישות וההספקה האלו מהאל, לבך מלא אך ורק ברגש הדיכאון, ושום דבר שהאל עושה אינו משפיע עליך כלל. בסופו של דבר אתה תחמיץ כל שלב מעבודת האל, תחמיץ כל שלב מאמירותיו, ותחמיץ אפילו כל שלב מעבודת האל והספקתו עבורך. כשדברי האל והשלבים של עבודתו יושלמו כולם, עדיין לא תוכל לפתור את רגש הדיכאון שלך, לא תוכל להשאיר אותו מאחור, אתה תישאר מוקף ומלא בדיכאון, ותחמיץ את כל עבודת האל. ברגע שתחמיץ לחלוטין את עבודת האל, אתה בסופו של דבר תעמוד לפני השיפוט והגינוי הגלויים של האנושות על ידי האל, וזה הזמן שבו האל יכריז על קץ האנושות. רק אז תבין: "עלי להרהר בעצמי, עלי להשאיר את רגש הדיכאון הזה מאחור, לקרוא יותר בדברי האל, להתייצב לפניו לבקש את עזרתו ותמיכתו, לחפש את הספקתו, לחפש כיצד לקבל את תוכחתו ושיפוטו ולהיטהר, כדי שאהיה מסוגל להתמסר לריבונותו ולסידוריו." מאוחר מדי! הכול מאחוריך עכשיו. מאוחר מדי להתעורר עכשיו, ומה מחכה לך? אתה תכה על חזך ותתייפח ותתמלא חרטה. רגש הדיכאון הוא רק סוג של רגש, אך מכיוון שטבעו והשלכותיו הם כל כך חמורים, אתה צריך לבחון את עצמך בתשומת לב ולא לתת לרגש הדיכאון להשתלט עליך או לשלוט במחשבותיך ובמטרות שאתה חותר אליהן. אתה חייב לפתור זאת ולא לתת לו להפוך למכשול בדרכך לחתירה אל האמת, או לקיר שחוסם אותך מלהתייצב לפני האל. אם אתה יכול להיות מודע לו בבירור, או אם אתה מגלה באמצעות בחינה עצמית את רגש הדיכאון החמור הזה, אז אתה צריך לשנות מסלול מיד, לשחרר את הרגש הזה ולהשאיר את רגש הדיכאון מאחור. אל תהיה קשה-עורף ותתעקש על דרכך ותחשוב: "לא משנה מה האל אומר או עושה, אני יודע שגורלי גרוע. כשגורלי גרוע, אני אמור להרגיש מדוכא. כשגורלי גרוע, עלי פשוט לקבל זאת ולוותר על כל תקווה." להתמודד עם כל מה שקורה בגישה שלילית משמעו לדבוק בעקשנות. כאשר אתה מבין שיש לך רגש דיכאון כזה, עליך לעשות מהפך בעצמך ולפתור אותו בהקדם האפשרי. אל תמתין עד שהוא ישתלט עליך לחלוטין, כי אז יהיה מאוחר מדי להתעורר ולטפל בו.

אימרו לי, האם אמונה בגורל היא ביטוי של חתירה אל האמת? (לא.) אז מהי הגישה הנכונה שאנשים צריכים להחזיק בה בעניין הגורל? (הם צריכים להאמין בתזמורים ובסידורים של האל ולהתמסר להם.) נכון. אם מישהו תמיד מתמקד בשאלה האם גורלו טוב או גרוע, איזו בעיה זה יכול לפתור? הכרה בכך שגורלו גרוע אך אמונה שגורלו הגרוע נקבע מראש וסודר על ידי האל ומוכנות להתמסר לריבונות ולסידורים של האל – האם השקפה זו נכונה או לא? (לא, היא לא נכונה.) מדוע היא לא נכונה? (כי השקפה זו עדיין מחזיקה בפרשנות של הגורל כטוב או גרוע.) האם זה כלל? מהי האמת שאנשים צריכים להבין כאן? (גורל אינו יכול להיחשב כטוב או כגרוע. כל מה שהאל קובע הוא טוב, ואנשים צריכים להתמסר לכל תזמוריו.) אנשים צריכים להאמין שהגורל מתוזמר ומסודר על ידי האל, ומשום כך הם לא יכולים לומר שגורל כלשהו הוא טוב או גרוע. השיפוט בשאלה האם הגורל הוא טוב או גרוע נעשה על פי נקודת המבט, הדעות, ההעדפות והתחושות של אנשים, ושיפוט זה מבוסס על דמיונותיהם ודעותיהם, והוא לא תואם את האמת. יש אנשים שאומרים: "יש לי גורל נהדר, נולדתי למשפחה של מאמינים. מעולם לא הושפעתי מהסביבה של עולם הכופרים ומעולם לא הושפעתי או הוטעיתי מהאופנות של הכופרים ולא התפתיתי אליהן. אף שיש לי גם צביונות מושחתים, גדלתי בכנסייה ומעולם לא תעיתי. יש לי גורל כל כך טוב!" האם מה שהם אומרים נכון? (לא.) למה לא? (הלידה שלהם למשפחה של מאמינים נקבעה על ידי האל, אלה הם ריבונותו וסידוריו. זה לא קשור לכך שגורלם טוב או גרוע.) נכון, פגעת בול. הגורם לכך הוא הריבונות והסידורים של האל. זהו אחד מהאופנים שבהם האל מסדר את גורלות האדם ושולט בהם, וזוהי אחת מהצורות שגורל יכול ללבוש – אנשים לא צריכים להשתמש במונחים של גורל טוב או גרוע כדי לשפוט עניין זה. יש אנשים שאומרים שגורלם טוב כי הם נולדו למשפחה נוצרית, אז איך הייתם מפריכים זה? אולי הייתם אומרים: "נולדת למשפחה נוצרית ואתה אומר שיש לך גורל טוב, אז לכל מי שלא נולד למשפחה נוצרית חייב להיות גורל גרוע. האם אתה אומר שהגורל שהאל סידר לכל האנשים האלה הוא גרוע?" האם זה נכון להפריך דבריהם בצורה זו? (כן.) נכון להפריך אותם כך. על ידי הפרכתם בצורה זו, אתה מראה כי מה שהם אומרים על אנשים שנולדו למשפחות נוצריות, שיש להם גורל טוב, הוא בלתי סביר ולא תואם את האמת. האם הדעה שלכם כעת על גורלות טובים וגרועים מדויקת קצת יותר? (כן.) איזו גישה צריכה להיות לאנשים כלפי האמונה בגורל שתהיה הכי נכונה, הכי מתאימה ותואמת את האמת? ראשית, אינך יכול לשפוט גורל כטוב או כגרוע מנקודת מבט של אנשי העולם הזה. אתה גם צריך להאמין כי גורלם של כל בני האדם מסודר בידי האל. יש אנשים ששואלים: "האם סידור בידי האל פירושו הוא שהאל מסדר זאת בעצמו?" לא. יש דרכים, אמצעים וערוצים רבים שבהם האל מסדר את גורלות האדם, ויש בכך פרטים מסובכים בממלכת הרוח שלא אדבר עליהם כאן. זה עניין מאוד מסובך, אבל באופן כללי, הכל מסודר על ידי הבורא. חלק מהסידורים נעשים בידי האל עצמו עבור סוגים שונים של אנשים; לעומת זאת, חלקם כוללים חלוקה קטגוריות של סוגים שונים של אנשים וקבוצות אנשים לפי התקנות, הצווים המנהליים, העקרונות והמערכות שקבע האל; גורלות האנשים מסודרים ומוגדרים בממלכת הרוח בהתאם לקטגוריה שלהם ומסלול הגורל שלהם שנקבע על ידי האל, ואז הם נולדים. זה עניין עתיר פרטים, אבל באופן כללי, לאל יש ריבונות על התהליך והוא מסדר אותו. הריבונות והסידורים של האל כוללים את העקרונות, החוקים והכללים של ריבונותו וסידוריו. אין כאן טוב או רע, זה הכל עניין טבעי של האל, הכולל סיבה ותוצאה. לגבי ההרגשה של אנשים כלפי גורל, הם יכולים לחוש רגשות טובים ורעים, יכולים להיות גורלות שבהם הכל הולך חלק, גורלות מלאים במכשולים, גורלות קשים וגורלות לא מאושרים – אין גורלות טובים או גרועים. איזו גישה צריכים אנשים להחזיק ביחס לגורל? עליך לציית לסידורי הבורא, להשקיע מאמץ בחיפוש מטרתו וכוונתו של הבורא בסידור של כל הדברים האלה ולהשיג הבנה של האמת, להפעיל את הפונקציות הגדולות ביותר שלך בחיים שהאל סידר עבורך, למלא את החובות, האחריות וההתחייבויות של יציר בריאה, ולהפוך את חייך למועילים וערכיים יותר, עד שלבסוף הבורא יהיה מרוצה ממך ויזכור אותך. מובן שמוטב יהיה לזכות בישועה דרך חיפוש והשקעת מאמץ – זאת תהיה התוצאה הטובה ביותר. בכל מקרה, לגבי הגורל, הגישה המתאימה ביותר שצריכה להיות לאנשים יצירי בריאה היא לא להיחפז כשבאים לשפוט דברים ולהגדירם או להשתמש בשיטות קיצוניות כדי להתמודד עם זה. קל וחומר שאנשים לא צריכים לנסות להתנגד לגורלם, לבחור בו, או לשנותו; במקום זאת, עליהם להשתמש בליבם כדי להעריך אותו, לחפש, לחקור אותו ולהתאים לו, לפני שיתמודדו איתו באופן חיובי. בסופו של דבר, בסביבת החיים ובמסע שהוגדר עבורכם בחיים על ידי האל, עליכם לחפש את דרך ההתנהגות שהאל מלמד אתכם, לחפש את הנתיב שהאל דורש מכם לבחור, ולחוות את הגורל שהאל סידר עבורכם בדרך זו, ובסוף תבורכו. כשתחוו את הגורל שהבורא סידר עבורכם בדרך זו, מה שתעריכו הוא לא רק עצב, צער, דמעות, כאב, תסכול וכישלון אלא, חשוב יותר, אתם תחוו שמחה, שלום ונחמה, וכן את הנאורות וההארה של האמת שהאל מעניק לכם. יתר על כן, כשתתעה בנתיבך בחיים, כשתעמוד בפני תסכול וכישלון, כשתצטרך לבחור, אתה תחווה את ההנחיה של הבורא, ובסופו של דבר תשיג את ההבנה, הניסיון וההערכה כיצד לחיות את החיים המשמעותיים ביותר. אז לעולם לא תתבלבל שוב בחיים, לא תהיה שוב בחרדה מתמדת וכמובן, לעולם לא תתלונן שוב על גורל גרוע, ובוודאי שלא תשקע ברגש הדיכאון בגלל הרגשה שהגורל שלך רע. אם תאמץ את הגישה הזו ותשתמש בשיטה זו להתמודדות עם הגורל שהבורא סידר עבורך, אז לא רק שהאנושיות שלך תהפוך לרגילה יותר, אלא שיהיו לך גם אנושיות נורמלית, והחשיבה, הדעות והעקרונות של אנושיות רגילה בקשר לאופן שבו עליך לראות את הדברים, ויהיו לך כמובן גם את הדעות וההבנה על משמעות החיים שלכופרים לעולם לא יהיו. הכופרים תמיד אומרים: "מאין באנו? לאן אנחנו הולכים? למה אנחנו חיים?" תמיד יש מישהו ששואל את השאלות האלה, ואיזה תשובות הוא מוצא בסוף? הן מסתיימות בסימני שאלה, לא בתשובות. למה הם לא יכולים למצוא את התשובות לשאלות האלה? אף שחלק מהאנשים החכמים מאמינים בגורל, אין להם מושג כיצד לגשת לעניין הגורל או איך להתמודד עם המון הקשיים, התסכולים, הכישלונות והאומללות שעולים בגורלם; וגם אין להם מושג איך להתמודד עם הדברים שקורים במסגרת גורלם שגורמים להם להרגיש שמחים ומאושרים – הם לא יודעים איך להתמודד איתם. ברגע אחד הם אומרים שגורלם טוב, במשנהו הם אומרים שהוא גרוע; ברגע אחד הם אומרים שיש להם חיים מאושרים, במשנהו הם אומרים שיש להם חיים חסרי מזל – הם אומרים את שני הדברים הללו באותו פה. הם אומרים דבר אחד כשהם שמחים ודבר אחר כשהם אומללים; הם אומרים דבר אחד כשהדברים הולכים להם חלק, ודבר אחר כשהדברים לא הולכים חלק; הם אלו שאומרים שהם חסרי מזל, והם אלו שאומרים שגורלם טוב. ברור שהם חיים ללא בהירות או הבנה. הם תמיד מגששים בערפל, חיים בבלבול, ללא מוצא. לכן, אנשים צריכים להבין בצורה ברורה את אופן ההתמודדות הנכון עם הגורל ושיהיה להם נתיב התקדמות ברור לגביו ולגבי מה שהם צריכים לעשות, ואיך הם צריכים להתמודד עם הנושא המרכזי הזה בחיים. ברגע שהנושא הזה נפתר, העמדות והדעות של אנשים כלפי הגורל אמורות להיות נכונות יחסית ולעלות בקנה אחד עם עקרונות-האמת, ואז הם לא יקצינו בעניין זה.

האם האמירות האלו על גורל ששיתפנו עליהן זה עתה תואמות את האמת? (כן.) האם אתם יודעים מה הן התכונות של אמירות שתואמות את האמת? (כשהאנשים שומעים אותן, הם מרגישים שהדברים ברורים להם יותר והם רגועים יותר.) (הן די פרקטיות והן מכילות נתיבים ליישום בפועל.) נכון, הן די פרקטיות; זהו תיאור מדויק יותר. יש דרכים אפילו מדויקות יותר לתאר את זה. מי רוצה לדבר עכשיו? (הן יכולות לפתור בעיות קיימות של אנשים.) זוהי ההשפעה של הפרקטיות שלהן. הן יכולות לפתור בעיות כי הן פרקטיות. אנשים מאמינים בגורל, אך מחשבותיהם תמיד נלכדות ברעיון של גורלות טובים וגורלות רעים. אז אימרו לי, האם הם משוחררים וחופשיים בעומק ליבם, או שהם כבולים? (הם כבולים.) אם לא תבין את האמת, אז אתה תיכבל לרעיון הזה כל הזמן. ברגע שתבין את האמת, נוסף לכך שתרגיש שהיא מעשית ושיש לך דרך קדימה, מה עוד תרגיש? (משוחרר.) זה נכון, אתה תרגיש חופשי ומשוחרר. כאשר יש לך דרך ליישום בפועל ואתה כבר לא לכוד, האם רוחך לא תהיה אז משוחררת וחופשית? דעות מעוותות ואבסורדיות אלה לא יוכלו לכבול את מחשבותיך או את ידיך ורגליך; יהיה לך נתיב ללכת בו, והדעות הללו יפסיקו לשלוט בך. לאחר שתשמע את השיתוף של האל בנושא גורלות האדם, אתה תרגיש חופשי ומשוחרר, ותאמר: "אז ככה זה! וואו, ההבנה שלי על גורל הייתה כל כך מעוותת וקיצונית לפני זה! עכשיו אני מבין, ואני כבר לא מוטרד מהרעיון השגוי של גורלות טובים או רעים. זה כבר לא מטריד אותי. אם לא הייתי מבין את זה, הייתי תמיד חושב ברגע אחד שהגורל שלי טוב וברגע הבא הייתי חושב שהגורל שלי גרוע, ותוהה האם גורלי טוב או גרוע! הייתי מודאג מזה כל הזמן." ברגע שתבין את האמת הזו, יהיה לך נתיב ללכת בו, תהיה לך דעה מדויקת על הנושא, ויהיה לך נתיב מדויק ליישום בפועל – משמעות הדבר היא שאתה חופשי ומשוחרר. אם כן, כדי להבחין אם דברי מישהו תואמים לעקרונות-האמת והאם הם האמת, עליך להקשיב ולקבוע אם הדברים הללו הם מעשיים או לא; ובאותו הזמן, עליך לשים לב אם הקשיים והבעיות שלך נפתרו לאחר ששמעת את הדברים הללו – אם הם נפתרו, אתה תרגיש חופשי ומשוחרר, כאילו הוסר ממך משקל כבד. לכן, בכל פעם שאתה מבין עקרון-אמת, תוכל לפתור כמה בעיות קשורות וליישם בפועל כמה אמיתות, וזה יגרום לך להרגיש חופשי ומשוחרר. האם זאת תהיה התוצאה? (כן.) האם אתה מבין כעת מהי השפעת האמת בדיוק? (כן.) איזו השפעה יכולה להיות לאמת? (היא יכולה לגרום לאנשים להרגיש חופשיים ומשוחררים ברוחם.) האם לאמת יש רק השפעה אחת זו? רק התחושה הזו? (היא בעיקר פותרת את הדעות המוטעות והרדיקליות של אנשים כלפי דברים. ברגע שאנשים יראו דברים בצורה טהורה ותואמת לאמת, הם ירגישו חופשים ומשוחררים ברוחם, והדברים השליליים שמקורם בשטן כבר לא יכבלו אותם או יפריעו להם.) מלבד להרגיש חופשי ומשוחרר ברוחך, הדבר המהותי הוא שהאמת יכולה לאפשר לך להיכנס למציאות-אמת מסוימת, כך שמחשבות ודעות שגויות ומעוותות יפסיקו לכבול אותך או להטעות אותך. במקומם יבואו עקרונות היישום בפועל של האמת, ואז תוכל להיכנס לאותה מציאות-אמת. עד כאן השיתוף שלי על ההתבטאויות של אנשים שמרגישים מדוכאים כי הם חושבים שגורלם גרוע.

סיבה נוספת לכך שאנשים מסוימים נהיים מדוכאים היא שלמרות שהם לא חושבים שהגורלות שלהם גרועים כל כך, הם מרגישים שהם תמיד חסרי מזל וששום דבר טוב לא קורה להם אף פעם, בדיוק כמו שהכופרים אומרים: "אלת המזל תמיד פוסחת עליי". אף על פי שהם לא מרגישים שנסיבותיהם גרועות עד כדי כך, והם גבוהים ויפים, משכילים ומוכשרים, והם עובדים כשירים, הם תוהים מדוע אלת המזל אף פעם לא מאירה פנים אליהם. הדבר גורם להם להרגיש חוסר שביעות רצון תמידי, והם תמיד חושבים שהם חסרי מזל. החל בשנה שבה הם ניגשים לבחינות הקבלה לקולג', לבם מלא תקווה להתקבל, אבל כשמגיע יום הבחינות, הם חולים בשפעת ומקבלים חום. המחלה משפיעה על ביצועיהם בבחינות, והם מחמיצים את ההזדמנות להתקבל לקולג' בגלל שתיים-שלוש נקודות. הם חושבים לעצמם: "איך יכולתי להיות חסר מזל כל כך? אני לומד היטב ועובד קשה מאוד בדרך כלל. למה הייתי חייב לקבל חום דווקא ביום הבחינות לקולג', מכל הימים? זה פשוט מזל רע. אוי, זהו האירוע החשוב הראשון בחיי ונכשלתי בו. מה עלי לעשות עכשיו? אני מקווה שמזלי ישתפר בעתיד". אבל בהמשך חייהם, הם נתקלים בקשיים ובעיות מכל הסוגים. למשל, חברה כלשהי מגייסת עובדים חדשים והם מתכוננים להגיש מועמדות, ואז מגלים שכל המשרות התמלאו והחברה לא צריכה עוד עובדים. הם תוהים: "איך יכול להיות שיש לי מזל רע כזה? כשמשהו טוב מגיע, למה הוא תמיד פוסח עליי? זה כזה מזל רע!" וביום הראשון שלהם במקום עבודה, אנשים אחרים קודמו באותו היום לתפקידי מנהלים, סגני מנהלים וראשי מחלקות. לא משנה כמה קשה הם יעבדו, זה לא יועיל; בשביל קידום, הם יאלצו לחכות לפעם הבאה. מכיוון שהם עובדים היטב והמנהלים שלהם מעריכים אותם מאוד, הם חושבים שהם יקודמו בפעם הבאה, אבל בסופו של דבר המנהלים שלהם מביאים מנהל ממקום אחר, והם מפספסים שוב. הם חושבים לעצמם, "אוי, נראה שבאמת. יש לי מזל רע. אף פעם אין לי מזל טוב – אלת המזל אף פעם לא מאירה אליי פנים". אחר כך הם מתחילים להאמין באל, וכיוון שהם נהנים מכתיבה, הם מקווים שיוכלו לבצע חובה שמבוססת על טקסט, אבל בסופו של דבר ביצועיהם במבחן אינם טובים והם נכשלים. הם חושבים: "בדרך כלל אני כותב טוב מאוד, אז למה לא הצלחתי במבחן? האל לא העניק לי נאורות ולא הוביל אותי! חשבתי שכשאבצע חובה שמבוססת על טקסט, תהיה לי יכולת גדולה יותר לאכול ולשתות את דברי האל ולהבין יותר את האמת. חבל שלא היה לי מזל. אף שהתוכנית הייתה טובה, היא פשוט לא התגשמה". בסופו של דבר הם בוחרים חובה כלשהי מבין חובות רבות אחרות, ואומרים: "אצטרף לצוות בשורה ואהיה מפיץ". יש להם התחלה טובה בצוות הבשורה והם מרגישים שהפעם הם מצאו את מקומם, שהם יכולים להביא תועלת בזכות כישוריהם. הם חושבים שהם חכמים, הם כשירים בעבודתם, והם מוכנים לעשות עבודה מעשית. הודות למאמציהם הם מצליחים להשיג תוצאות, והם ממונים למפקחים. עם זאת, הם טועים במשהו, והמנהיג שלהם מגלה זאת. נאמר להם שהמעשה שלהם נוגד את העקרונות והוא פגע בעבודת הכנסייה. לאחר שהצוות שלהם נגזם, מישהו אומר להם: "הצלחנו מאוד לפני שהגעת. ואז הגעת ואנחנו נגזמים בפעם הראשונה". הם תוהים: "האם זה עדיין המזל הרע שלי?" לאחר זמן מה מתרחשת הקצאה מחדש של האנשים עקב שינויים בעבודת הבשורה, והם עוברים מתפקיד של פיקוח לתפקיד של איש צוות פשוט ונשלחים לאזור חדש להפיץ את הבשורה. הם חושבים: "אוי לא, אני יורד במקום לעלות. אף אחד לא הוקצה מחדש לפני שהגעתי, אז איך קורה שההקצאה הגדולה הזאת מתרחשת עכשיו, כשהגעתי? עכשיו, אחרי שנשלחתי לכאן, אין לי תקווה לקבל קידום אף פעם". באזור החדש שאליו הם הגיעו יש מעט כנסיות ומעט חברי כנסייה. הם מתקשים להתחיל את העבודה ואין להם שום ניסיון. הם צריכים זמן-מה כדי למצוא את הפתרון, ויש גם קשיי שפה, אז מה הם יכולים לעשות? הם רוצים להרים ידיים ולהסתלק, אבל הם לא מעזים; הם רוצים לבצע את חובותיהם היטב אבל זה כל כך קשה ומתיש, והם חושבים: "אוי, זה בגלל שיש לי מזל רע כל כך! איך אוכל לשנות את מזלי?" הם נתקלים בקיר בכל מקום שאליו הם פונים, הם תמיד מרגישים שיש להם מזל רע, שיש משהו שמכשיל כל פעולה שלהם, וכל צעד שהם עושים הוא קשה כל כך. הם נאלצו להתאמץ הרבה כדי להשיג תוצאות כלשהן ולראות מעט תקווה, ואז הנסיבות שלהם השתנו, התקווה נעלמה, ואין להם ברירה אלא להתחיל הכול מחדש. הם נהיים יותר ויותר מדוכאים, וחושבים: "למה קשה לי כל כך להשיג קצת תוצאות ולקבל אישור מאנשים? למה קשה כל כך להגיע למעמד יציב בקבוצה של אנשים? למה קשה כל כך להיות מישהו שאנשים מאשרים ואוהבים? למה קשה כל כך לכל הדברים ללכת טוב וחלק? למה כל כך הרבה דברים משתבשים בחיי? למה יש כל כך הרבה מכשולים? למה אני תמיד נתקל בקיר בכל דבר שאני עושה?" הדבר נכון במיוחד לאנשים מסוימים, שאף פעם לא מבצעים את חובותיהם היטב, לא משנה לאן הם הולכים, ותמיד הם מוחלפים ומסולקים. הם נהיים כל כך מדוכאים, תמיד מאמינים שהם חסרי מזל, וחושבים: "אני כמו סוס מהיר שאף פעם לא שמים לב אליו. כמו שאומרים, 'יש הרבה סוסים מהירים, אבל רק מעטים יכולים לזהות אותם.' אני כמו סוס מהיר שלא התגלה. בסופו של דבר, אני פשוט חסר מזל ואני לא יכול להשיג כלום או להצטיין בשום תחום, לא משנה לאן אני הולך. אני לא יכול אף פעם לנצל את החוזקות שלי, או להציגן לראווה, או להשיג את מה שאני רוצה. אוי, אני כל כך חסר מזל! מה קורה כאן?" הם תמיד מרגישים שיש להם מזל רע והם מבלים כל יום אפופים בענן של חרדה, וחושבים: "אוי לא! בבקשה שלא יקצו אותי לחובה אחרת", או "אוי לא! בבקשה שלא יקרה שום דבר רע", או "אוי לא! בבקשה ששום דבר לא ישתנה", או "אוי לא! בבקשה שלא יהיו שום בעיות גדולות נוספות". לא רק שהם נהיים מדוכאים, הם גם מרגישים מודאגים במידה שלא תאמן, חסרי מנוחה, עצבניים וחרדים. הם תמיד חושבים שהמזל שלהם רע, אז הם מרגישים מאוד מדוכאים, והדיכאון הזה נובע מהתחושה הסובייקטיבית שלהם שהם חסרי מזל. הם תמיד מרגישים חסרי מזל, הם לעולם לא מקבלים קידום, הם לעולם לא יוכלו להיות ראשי צוות או מפקחים והם לעולם לא מקבלים הזדמנות להתבלט מתוך ההמון. דברים טובים אלו אף פעם לא קורים להם, והם אינם מבינים מדוע זה כך. הם חושבים: "אין בי שום פגם מיוחד, אז למה אף אחד לא אוהב אותי, לא משנה לאן אני הולך? לא פגעתי באף אחד או רציתי להקשות על מישהו, אז למה אני כל כך חסר מזל?" מכיוון שהם תמיד נאחזים ברגשות כאלה, רגש הדיכאון הזה כל הזמן מזכיר להם: "אתה חסר מזל, אז אל תיתפס לשאננות, אל תתהלך בגאווה, ואל תרצה לבלוט תמיד. אתה חסר מזל, אז אל תחשוב אפילו על להפוך למנהיג. אתה חסר מזל, אז עליך להיות זהיר יותר בעת ביצוע חובתך וללא ללכת עד הסוף, רק למקרה שביום אחד תיחשף ותוחלף, או למקרה שמישהו ידווח עליך מאחורי גבך וייתפס למשהו כדי לפגוע בך, או למקרה שתמיד תתפוס פיקוד, תטעה ותיגזם. אפילו אם תהפוך למנהיג, עליך לנקוט משנה זהירות כל הזמן, כאילו אתה הולך על להב סכין. אל תהיה גאוותן, עליך להיות צנוע." רגש שלילי זה מזכיר להם כל הזמן להצטנע, להתגנב עם הזנב בין הרגליים ולעולם לא עוד להתנהל בכבוד עצמי. הרעיון, המחשבה, הפרספקטיבה או המודעוּת שהמזל שלהם רע מזכירים להם כל הזמן לא להיות חיוביים או פעילים, לא לעמוד על שלהם ולא להסתכן. במקום זאת, עליהם להמשיך להיות מדוכאים, לא להעז לחיות בנוכחות הזולת. אפילו אם כולם נמצאים באותו בית, הם חייבים למצוא מקום לא בולט לשבת בו כדי שלא ירגישו בהם כל כך. אסור להם להיראות כגאוותנים מדי, כי ברגע שיתחילו להפגין גאוותנות כלשהי, המזל הרע שלהם ימצא אותם. מכיוון שרגש הדיכאון מקיף אותם כל הזמן ותמיד מזהיר אותם מהדברים האלה בתוככי לבם, הם תמיד ביישנים וזהירים בכל מה שהם עושים. הם תמיד מרגישים לא נוח בלבם, הם לעולם לא מוצאים את מקומם הנכון, והם לא יכולים להקדיש את מלוא ליבם, דעתם וכוחם למילוי האחריות והחובות שלהם. נדמה שהם נשמרים ממשהו ומחכים שמשהו יקרה. הם נשמרים מפני הגעתו של המזל הרע, מפני הדברים הרעים והמבוכות שהמזל הרע שלהם ימיט עליהם. לכן, מלבד המאבקים בתוככי לבם, רגש הדיכאון הוא זה ששולט בדרכים ובשיטות שבהן הם רואים אנשים ודברים, ומתנהלים ופועלים. הם תמיד משתמשים במזל טוב ומזל רע כדי למדוד את התנהגותם, ולקבוע אם הדרכים שבהן הם רואים אנשים ודברים, ומתנהלים ופועלים הן נכונות. לכן הם שוב ושוב שוקעים ברגש הדיכאון הזה ולא מצליחים להיחלץ ממנו, ולכן הם לא מסוגלים להשתמש במחשבה ובדעות נכונות כדי להתמודד עם הדברים "חסרי המזל" כביכול, או לטפל במה שהם מכנים המזל הנורא שלהם ולפתור אותו. כשהם נתונים במעגל קסמים כזה, הם כל הזמן נשלטים ומושפעים על ידי רגש הדיכאון הזה. הם מצליחים, במאמץ רב, לפתוח את לבם ולשתף על מצבם או רעיונותיהם עם אחרים, אבל אז, באספות, המילים שאחיהם ואחיותיהם משתפים בכוונה או שלא בכוונה נוגעות במצבם ובלב הבעיה שלהם, מה שגורם להם להרגיש פגיעה בגאוותם ובכבודם העצמי. הם עדיין מאמינים שזה ביטוי של המזל הרע שלהם, והם חושבים: "אתה רואה? היה לי כל כך קשה לדבר על מה שהיה בליבי, וכשעשיתי את זה, מישהו נתפס לזה וניסה לפגוע בי. אני כל כך חסר מזל!" הם מאמינים שזו הייתה פעולתו של המזל הרע שלהם, ושכאשר אדם הוא חסר מזל, כל הדברים פועלים נגדו.

מה הבעיה עם אנשים שתמיד חושבים שהם חסרי מזל? הם תמיד משתמשים באמת המידה של המזל כדי לקבוע אם פעולותיהם נכונות או לא, ולהעריך איזו דרך עליהם לבחור, את הדברים שהם צריכים לחוות, ואת הבעיות שהם מתמודדים איתן. האם זה נכון או מוטעה? (זה מוטעה.) הם מתארים דברים רעים כחסרי מזל ודברים טובים כברי מזל או רווחיים. האם פרספקטיבה זו נכונה או מוטעית? (היא מוטעית.) מדידת דברים מפרספקטיבה כזו היא שגויה. אלו הם שיטה וסטנדרט קיצוניים ושגויים למדידת דברים. שיטה כזו לעתים קרובות גורמת אנשים לשקוע בדיכאון, ולעתים קרובות גורמת להם להרגיש מודאגים, להרגיש ששום דבר לא הולך להם, ושלעולם הם לא משיגים את מה שהם רוצים, מה שגורם להם בסופו של דבר להרגיש חרדה, עצבנות ודאגה תמידיות. כאשר רגשות שליליים אלו נשארים בלתי פתורים, אנשים אלו שוקעים בדיכאון ומרגישים שסר חינם בעיני האל. הם חושבים שהאל מתייחס בחסד לאחרים אך לא אליהם, ושהאל דואג לאחרים אך לא להם. "למה אני תמיד מרגיש מודאג וחרד? למה דברים רעים תמיד קורים לי? למה דברים טובים אף פעם לא קורים לי? רק פעם אחת, אני מבקש!" כאשר אתה רואה דברים בדרך חשיבה ופרספקטיבה שגויות אלו, אתה נופל למלכודת של מזל טוב ומזל רע. כאשר אתה נופל שוב ושוב למלכודת זו, אתה תמיד מרגיש מדוכא. בעיצומו של דיכאון זה, אתה תהיה רגיש במיוחד לשאלה האם הדברים שקורים לך הם מזל טוב או מזל רע. כאשר זה קורה, הדבר מוכיח שהפרספקטיבה והרעיון של מזל טוב ומזל רע השתלטו עליך. כאשר אתה נשלט על ידי פרספקטיבה כזו, הדעות והגישה שלך כלפי אנשים, מאורעות ודברים כבר אינן בתחום המצפון וההיגיון של האנושיות הרגילה, אלא הם נפלו לסוג של קיצוניות. כאשר תיפול לקיצוניות זו, אתה לא תצא מהדיכאון שלך. אתה תסבול מדיכאון שוב ושוב, ואפילו אם בדרך כלל אינך מרגיש מדוכא, ברגע שמשהו ישתבש, ברגע שתרגיש שמשהו חסר מזל קרה, תיכנס מיד לדיכאון. דיכאון זה ישפיע על השיפוט וקבלת ההחלטות הרגילים שלך, ואפילו על האושר, הכעס, העצב והשמחה שלך. כאשר הוא ישפיע על האושר, הכעס, העצב והשמחה שלך, הוא יפריע לביצוע חובתך ויהרוס אותו, כמו גם את הרצון ואת השאיפה שלך לנהות אחר האל. כאשר הדברים החיוביים האלו ייהרסו, מעט האמיתות שהבנת יתאדו וייעלמו וכלל לא יהיו לך לעזר. זו הסיבה שכאשר תיפול למעגל הקסמים הזה, יהיה לך קשה ליישם בפועל את מעט עקרונות-האמת שהבנת. רק כשתרגיש שהמזל שלך איתך, כשלא תהיה בדיכאון, תוכל לשלם קצת מחיר באי-רצון, לסבול מעט ולעשות את הדברים שאתה מוכן לעשות עם קורטוב של כנות. ברגע שתרגיש שהמזל נטש אותך ושדברים בלתי רצויים קורים לך שוב, הדיכאון שלך שוב ישתלט עליך, והכנות, הנאמנות והרצון לעמוד בקשיים ייעלמו מיד. לכן, אנשים שחושבים שהם חסרי מזל או שלוקחים את המזל ברצינות רבה, הם כמו האנשים שחושבים שגורלם גרוע. לעתים קרובות יש להם רגשות קיצוניים מאוד – ספציפית, הם לעתים קרובות מחליקים לרגשות שליליים כגון דיכאון. הם שליליים וחלשים במיוחד, והם אפילו נוטים לתנודות במצב הרוח. כאשר הם מרגישים ברי מזל, הם מלאים בשמחה, מלאי אנרגיה, והם יכולים לסבול קשיים ולשלם מחיר; הם יכולים לישון פחות בלילה ולאכול פחות מזון במהלך היום, הם מוכנים לסבול כל קושי, ואם הם נלהבים לרגע, הם שמחים להקריב את חייהם. עם זאת, ברגע שהם מרגישים שהם היו חסרי מזל לאחרונה, כאשר נראה ששום דבר לא הולך להם, רגש הדיכאון תופס מיד את ליבם. הנדרים שנדרו וההחלטות שקיבלו קודם מבוטלים; פתאום הם כמו כדור שהאוויר יצא ממנו, לא מסוגלים לגייס שום אנרגיה, או כמו שק תפוחי אדמה, לא מוכנים לעשות כלום או להגיד כלום. הם חושבים: "עקרונות-האמת, החתירה אל האמת, הזכייה בישועה, ההתמסרות לאל – לאף אחד מהדברים האלה אין קשר אליי. אני חסר מזל ללא תקנה, ולא משנה כמה אמיתות איישם בפועל או איזה מחיר אשלם, לעולם לא אזכה בישועה. אני גמור. אני כמו קמע מזל רע, אדם חסר מזל. טוב, שיהיה, אני חסר מזל בכל מקרה!" ראה, רגע אחד הם כמו כדור מנופח אוויר עד להתפקע, ורגע לאחר מכן כל האוויר יצא מהם. האין זה מטריד? איך נוצר המטרד הזה? מהו הגורם הבסיסי שלו? הם תמיד בוחנים את המזל שלהם, כאילו הם בוחנים את שוק המניות, כדי לראות אם הוא עולה או יורד, אם השוק חזק או חלש. הם תמיד נוירוטיים, רגישים מאוד לעניין המזל שלהם, ועקשנים מאוד. אדם קיצוני כזה לעיתים קרובות ישקע בדיכאון כי אכפת לו מדי מהמזל שלו והוא חי על בסיס מצב רוחו. אם הוא במצב רוח רע כשהוא מתעורר בבוקר, הוא חושב: "אוי לא! אני בטוח שהיום לא יהיה יום בר מזל. העפעף השמאלי שלי רועד בעווית כבר כמה ימים, יש לי תחושה של נוקשות בלשון, והמוח שלי איטי. נשכתי את הלשון כשאכלתי, ולא היה לי חלום טוב כשישנתי בלילה". או שהוא חושב: "המילים הראשונות ששמעתי היום ממישהו נראות כמו סימן רע". הוא כל הזמן פרנואיד, מדבר על השטויות האלו וחוקר אותן. הוא מודאג מאוד מהמזל שלו, מהכיוון שלו וממצב רוחו בכל יום ובכל תקופה. הוא גם מתבונן כיצד כל אחיו ואחיותיו בכנסייה מסתכלים עליו, מתייחסים אליו, ואפילו באיזה טון דיבור הם משתמשים כלפיו. לבו עסוק בדברים האלה, מה שגורם לו להיות מדוכא כל הזמן. הוא יודע שהוא לא במצב טוב ובכל זאת אינו מתפלל לאל, או מחפש את האמת כדי לפתור את זה, ולא משנה אילו צביונות מושחתים הוא חושף, הוא לא מקדיש להם תשומת לב ולא לוקח אותם ברצינות. האם זו לא בעיה? (זו בעיה.)

האנשים האלה שתמיד מודאגים אם יש להם מזל טוב או רע – האם הדרך שבה הם רואים דברים נכונה? האם קיים מזל טוב או רע? (לא.) מהו הבסיס לאמירה שמזל כזה אינו קיים? (האנשים שאנחנו פוגשים והדברים שקורים לנו כל יום נקבעים על ידי ריבונותו וסידוריו של האל. אין דבר כזה מזל טוב או רע; הכל קורה מתוך צורך ויש משמעות מאחוריו.) האם זה נכון? (כן.) פרספקטיבה זו היא נכונה, וזהו הבסיס התיאורטי לאמירה שמזל אינו קיים. כל מה שקורה לך, אם טוב ואם רע, כולו רגיל, כמו מזג האוויר בארבע העונות – לא כל יום יכול להיות שמשי. אתה לא יכול לומר שימי שמש סודרו מראש בידי האל, בעוד שימים מעוננים, גשם, רוח וסערות לא. הכול נקבע על ידי ריבונותו וסידוריו של האל, ונוצר על ידי הסביבה הטבעית. הסביבה הטבעית הזו נוצרת לפי החוקים והכללים שאלוהים סידר וקבע. כל זה הכרחי וחיוני, אז לא משנה מה מזג האוויר, הוא נוצר על ידי חוקים טבעיים. אין בזה שום דבר טוב או רע – רק התחושות של האנשים לגבי זה הן טובות או רעות. אנשים לא מרגישים טוב כשיש גשם, רוח או עננים, או במהלך סופות ברד. אנשים במיוחד לא אוהבים שגשום ולח; המפרקים שלהם כואבים והם מרגישים חולשה. אתה עשוי להרגיש רע לגבי ימי גשם, אבל האם אתה יכול לומר שימי גשם הם חסרי מזל? זו רק תחושה שמזג האוויר מעורר באנשים – למזל אין שום קשר לכך שיורד גשם. אתה עשוי לומר שימי שמש הם טובים. אם מזג האוויר הוא שמשי במשך שלושה חודשים, בלי טיפה של גשם, אנשים מרגישים טוב. הם יכולים לראות את השמש כל יום, והאוויר יבש וחם עם בריזה קלה מזדמנת, והם יכולים לצאת החוצה כרצונם. אבל הצמחים לא יכולים לסבול את זה, והיבולים מתים בגלל בצורת, כך שאין קציר באותה שנה. אז האם ההרגשה הטובה שלך מעידה שזה באמת טוב? כאשר יגיע הסתיו, כשלא יהיה לך מה לאכול, אתה תאמר: "אוי לא, גם ימי שמש מרובים מדי אינם טובים. אם לא יורד גשם, היבולים סובלים, אין מזון לקצור, והאנשים רעבים". בנקודה זו אתה מבין שגם ימי שמש אינסופיים אינם טובים. העובדה היא שתחושותיו של אדם לגבי היותו של משהו טוב או רע מבוססות על מניעיו האנוכיים, רצונותיו והאינטרסים האישיים שלו, ולא על מהות הדבר עצמו. על כן, הבסיס שעליו אנשים שופטים אם משהו טוב או רע אינו מדויק. מכיוון שהבסיס אינו מדויק, המסקנות הסופיות שהם מסיקים גם הן אינן מדויקות. נחזור עכשיו לנושא של מזל טוב ומזל רע: עכשיו כולם יודעים שאמירה זו לגבי המזל אינה נכונה, ושהמזל אינו טוב ואינו רע. האנשים, המאורעות והדברים שאתה נתקל בהם, אם טובים ואם רעים, נקבעים על ידי ריבונותו וסידוריו של האל, ולכן עליך להתמודד איתם כראוי. קבל מהאל הטוב ואת הרע כאחד. אל תאמר שיש לך מזל כשקורים דברים טובים, ושאין לך מזל כשקורים דברים רעים. אפשרי לומר רק שבתוך כל הדברים האלה יש לקחים שאנשים צריכים ללמוד, ואסור לדחותם או להימנע מהם. הודה לאל על הדברים הטובים, אבל הודה לו גם על הדברים הרעים, כי הוא מסדר את כולם. אנשים, מאורעות, דברים וסביבות טובים מספקים לקחים שיש ללמוד, אבל יש אפילו יותר מה ללמוד מאנשים, מאורעות, דברים וסביבות רעים. כל אלה הם חוויות ואירועים שצריכים להיות חלק מחייו של אדם. אנשים לא צריכים להשתמש ברעיון המזל כדי למדוד אותם. אם כן, מהן המחשבות והפרספקטיבות של אנשים שמשתמשים במזל כדי למדוד אם דברים טובים או רעים? מהי מהותם של אנשים כאלה? למה הם מקדישים כל כך הרבה תשומת לב למזל טוב ומזל רע? האם אנשים שמתמקדים מאוד במזל מקווים שהמזל שלהם טוב, או שהם מקווים שהוא רע? (הם מקווים שהוא טוב.) נכון. למעשה, הם שואפים למזל טוב ולכך שדברים טובים יקרו להם, והם פשוט מנצלים אותם ומרוויחים מהם. הם לא מתחשבים בסבלם של אחרים, או בקשיים או בבעיות שאחרים צריכים לסבול. הם לא רוצים שמשהו שהם תופסים כחוסר מזל יקרה להם. במילים אחרות, הם לא רוצים שמשהו רע יקרה להם: לא נסיגות, לא כישלונות או מבוכות, לא גיזום, לא איבוד דברים, לא הפסד, ולא הונאה. אם אחד מהם קורה, הם רואים בזה חוסר מזל. לא משנה מי מסדר את זה, אם דברים רעים קורים, זה חוסר מזל. הם מקווים שכל הדברים הטובים – החל בקידום, התבלטות מההמון והפקת תועלת על חשבונם של אחרים, וכלה ברווח מדבר-מה או עשיית הרבה כסף, או העלאה בדרגה בעבודה – יקרו להם, והם חושבים שזה מזל טוב. הם תמיד משתמשים באמת המידה של המזל כדי למדוד את האנשים, המאורעות והדברים שהם נתקלים בהם. הם שואפים למזל טוב, לא למזל רע. ברגע שמשהו משתבש, הם כועסים, עצבניים ולא מרוצים. אם נאמר זאת ללא כחל ושרק, אנשים מסוג זה הם אנוכיים. הם שואפים להפיק תועלת לעצמם על חשבונם של אחרים, להרוויח רווחים לעצמם, לצאת כשידם על העליונה, ולהתבלט מההמון. הם יהיו מרוצים אם כל דבר טוב יקרה להם בלבד. זוהי מהות טבעם; אלו פניהם האמיתיות.

כולם נאלצים לעבור מכשולים וכישלונות רבים בחיים. למי יש חיים שאין בהם דבר מלבד סיפוק? מי לעולם לא חווה כישלונות או מכשולים כלשהם? כשלפעמים דברים משתבשים לך, או אתה נתקל במכשולים ובכישלונות, זה לא מזל רע, זה מה שאתה צריך לחוות. זה כמו לאכול – אתה מוכרח לאכול את המזון החמוץ, את המתוק, את המר ואת החריף כאחד. אנשים אינם יכולים לחיות ללא מלח והם מוכרחים לאכול מאכלים מלוחים, אבל אם תאכל יותר מדי מלח, הוא יזיק לכליות שלך. אתה מוכרח לאכול מאכלים חמוצים בעונות מסוימות, אבל לא יועיל לך לאכול יותר מדי חמוץ, כי זה לא טוב לשיניים או לקיבה שלך. את הכול יש לאכול במתינות. אתה אוכל מאכלים חמוצים, מלוחים ומתוקים ואתה מוכרח גם לאכול מאכלים מרים. מאכלים מרים מועילים לאיברים פנימיים מסוימים, אז אתה מוכרח לאכול מהם קצת. חיי אדם הם אותו הדבר. רוב האנשים, המאורעות והדברים שתיתקל בהם בכל שלב משלבי חייך לא ימצאו חן בעיניך. למה? כי אנשים חותרים לדברים שונים. אם תחתור לתהילה ולכסף, למעמד ולעושר, לעליונות על אחרים, להשגת הצלחה כבירה וכן הלאה, אזי תשעים ותשעה אחוזים מהדברים לא ימצאו חן בעיניך. זה בדיוק כמו שאנשים אומרים: הכול הוא מזל רע וצרות. אולם אם תוותר על הרעיון שאתה בר מזל או חסר מזל, ותתייחס לדברים האלה נכון וברוגע, תגלה שרוב הדברים אינם כה בלתי נוחים או קשים לטיפול. כשתרפה מהשאיפות ומהרצונות שלך, כשתפסיק לדחות את הצרות או להימנע מהן ותפסיק למדוד את הדברים האלה לפי המזל או חוסר המזל שלך, רבים מהדברים שבעבר נהגת לראות כצרות וכדברים רעים ייחשבו בעיניך כדברים טובים – הדברים הרעים יהפכו לדברים טובים. המנטליות שלך והדרך שבה אתה רואה את הדברים ישתנו, והדבר יאפשר לך להרגיש אחרת לגבי חוויות החיים שלך ובה בעת לקבל תגמולים אחרים. זוהי חוויה יוצאת מגדר הרגיל, חוויה שתביא לך תגמולים שלא דמיינת. זהו דבר טוב, לא דבר רע. לדוגמה, יש אנשים שתמיד זוכים להערכה, תמיד מקבלים קידום, תמיד מקבלים תשבחות ועידוד, זוכים לעתים קרובות לאישור מאחיהם ומאחיותיהם, וכולם מסתכלים עליהם בקנאה. האם זה דבר טוב? רוב האנשים חושבים שדברים אלה קורים כי המזל עומד לצדם של אנשים אלה. הם אומרים: "תראו, לבחור הזה יש איכות גבוהה, הוא נולד בר מזל והצליח בחיים שלו – הוא מקבל את ההזדמנויות הטובות וזוכה בקידומים. הוא פשוט בר מזל באמת!" הם מקנאים מאוד. ובכל זאת, בסופו של דבר, האדם הזה מפוטר בתוך שנים אחדות והופך למאמין מן השורה. הוא בוכה בגלל זה ומנסה לתלות את עצמו, ותוך ימים אחדים הוא מורחק. האם זהו מזל טוב? אם מסתכלים על זה כך, הוא חסר מזל עד כדי ייאוש. אבל האם זה אכן מקרה של מזל רע? (לא.) למעשה, הסיבה היא לא שיש לו מזל רע, הסיבה היא שהוא לא הלך בנתיב הנכון. כיוון שהוא לא הלך בנתיב הנכון, כשקרו לו דברים שאנשים תופסים כ"מזל טוב", הם הפכו לפיתוי, למלכודת ולקטליזטור שהאיץ את השמדתו. האם זה דבר טוב? הוא תמיד שאף לקבל קידום, להיות ברמה אחת מעל כל האחרים, להיות מרכז תשומת הלב ושהכול ילך לו טוב וכפי שהוא רצה, אבל מה קרה בסוף? האם הוא לא סולק? כשאנשים אינם הולכים בנתיב הנכון, זו התוצאה. החתירה אל מזל טוב כשלעצמו אינה הנתיב הנכון. אנשים החותרים אל המזל ידחו בהכרח את כל הדברים הרעים ויימנעו מהם – מכל הדברים שאנשים נוטים להתייחס אליהם כבלתי רצויים, הדברים שאינם תואמים למצבי הרוח ולאינטרסים הגשמיים שלהם. הם פוחדים מהתרחשותם של דברים אלה, נמנעים מהם ודוחים אותם. כשהדברים האלה קורים, הם מתארים אותם כ"חסרי מזל". האם הם יכולים לחפש את האמת כשהם חושבים שהם חסרי מזל? (לא.) אתה חושב שאנשים שאינם יכולים לחפש את האמת ותמיד חושבים שהם חסרי מזל יכולים לצעוד בנתיב הנכון? (לא.) הם בהחלט לא יכולים. לכן, אנשים שתמיד חותרים אל המזל, שתמיד מתמקדים במזלם בלבד וחושבים על מזלם, הם אנשים שאינם צועדים בנתיב הנכון. אנשים כאלה אינם דואגים לבצע את חובתם הנאותה ולא צועדים בנתיב הנכון, ולכן הם שוקעים בדיכאון כל הזמן. זוהי אשמתם, והם ראויים לזה! כי הם צועדים בנתיב הלא נכון! מגיע להם לשקוע בדיכאון. האם קל לצאת מהדיכאון הזה? למעשה, זה קל. אתה צריך פשוט להרפות מהפרספקטיבות השגויות שלך, לא לצפות שהכול יהיה בסדר או יקרה בדיוק כפי שאתה רוצה או ילך חלק. אל תפחד מדברים שמשתבשים, אל תתנגד להם או תדחה אותם. במקום זאת, הרפה מהתנגדותך, הירגע, התייצב לפני האל בגישה של התמסרות וקבל את כל מה שהאל מסדר. אל תחתור אל "מזל טוב" כביכול ואל תדחה "מזל רע" כביכול. תן את לבך ואת כל ישותך לאל, הנח לו לעשות את הפעולות ואת התזמור והתמסר לתזמוריו ולסידוריו. האל ייתן לך את מה שאתה צריך בדיוק במידה הנכונה כשתזדקק לו. הוא יתזמר את הסביבות, האנשים, המאורעות והדברים שדרושים לך, בהתאם לצרכיך ולדברים שחסרים לך, כך שתוכל ללמוד את הלקחים שעליך ללמוד מהאנשים, המאורעות והדברים שאתה נתקל בהם. מובן שהדרישה המקדימה של כל זה היא שתהיה לך מנטליות של התמסרות כלפי התזמורים והסידורים של האל. על כן, אל תחתור לשלמות, אל תדחה את התרחשותם של דברים בלתי רצויים, מביכים או לא נוחים, אל תפחד מהם, ואל תשתמש בדיכאון שלך כדי להתנגד מבפנים להתרחשותם של דברים רעים. לדוגמה, אם לזמר כואב הגרון יום אחד והוא לא מבצע היטב בהופעה, הוא חושב: "אני חסר מזל כל כך! למה האל לא דואג לקול שלי? בדרך כלל אני שר כל כך טוב כשאני לבדי, אבל היום הבכתי את עצמי כששרתי מול כולם. לא הצלחתי לדייק בגובה הצליל ולא תפסתי את הקצב. עשיתי צחוק מעצמי!" לעשות צחוק מעצמך זה דבר טוב. זה עוזר לך לראות את הליקויים שלך ואת אהבתך ליוהרה. זה מראה לך היכן מצויות בעיותיך ועוזר לך להבין בבירור שאתה לא אדם מושלם. אין אנשים מושלמים, ולעשות צחוק מעצמך זה דבר נורמלי מאוד. כל האנשים עושים לפעמים צחוק מעצמם או באים במבוכה. כל האנשים נכשלים, חווים מכשולים, ולכולם יש חולשות. לעשות צחוק מעצמך זה לא דבר רע. כשאתה עושה מעצמך צחוק אבל לא מרגיש מבוכה ואינך מרגיש מדוכא בתוכך, אין פירוש הדבר שיש לך עור עבה; פירוש הדבר הוא שלא אכפת לך אם זה שעשית צחוק מעצמך ישפיע או לא ישפיע על המוניטין שלך, ושהיהירות אינה מעסיקה עוד את מחשבותיך. פירוש הדבר הוא שהתבגרת באנושיות שלך. זה נפלא! האם זה לא דבר טוב? זהו דבר טוב. אל תחשוב שהביצועים שלך לא היו טובים או שיש לך מזל רע, ואל תחפש את הסיבות האובייקטיביות שמאחורי זה. זה רגיל. אתה עלול לעשות צחוק מעצמך, אנשים אחרים עלולים לעשות צחוק מעצמם, כולם עלולים לעשות צחוק מעצמם – בסופו של דבר תגלה שכולם אותו דבר, כולם אנשים רגילים, כולם בני תמותה, איש אינו גדול יותר מכל אחד אחר ואיש אינו טוב יותר מכל אחד אחר. כולם עושים צחוק מעצמם לפעמים, אז אסור לאף אדם ללעוג לאף אדם אחר. לאחר שתחווה כישלונות רבים, אתה תתבגר באנושיות שלך בהדרגה; בכל פעם שתיתקל בדברים אלה שוב, הם כבר לא יגבילו אותך וכבר לא ישפיעו על ביצוע חובתך באופן הרגיל. האנושיות שלך תהיה רגילה וכשהאנושיות שלך תהיה רגילה אז גם ההיגיון שלך יהיה רגיל.

האנשים שנהנים לחתור אל המזל הם אנשים שחותרים אל מזל טוב בחיים ומקצינים דברים. הדבר שהאנשים האלה חותרים אליו הוא שגוי והם צריכים להרפות ממנו. זה עתה שיתפנו על האופן שבו יש להתייחס לדברים בלתי רצויים וכיצד לאמץ את הגישה הנכונה כלפיהם – אתם מבינים את זה עכשיו? כיצד שיתפנו על זה? (אנשים צריכים להתמסר לכל מה שהאל מתזמר. אסור להם לשאוף להפוך למושלמים, וגם אסור להם לפחד מכל דבר שמביא אותם במבוכה או לחשוש מפני התרחשות של דברים לא רצויים, ואסור לאנשים להשתמש ברגש הדיכאון שלהם כדי להתנגד לדברים האלה כשהם מתרחשים.) הירגעו והתמודדו עם זה בעזרת דפוס החשיבה הנכון. כשקורים לך דברים רעים, אתה מוכרח שיהיה לך הנתיב הנכון לגשת אליהם ולפתור אותם, ואפילו אם אינך מטפל בהם היטב, בכל זאת אסור לך לשקוע בדיכאון. אם תיכשל, אתה יכול לנסות שוב; במקרה הכי גרוע, הכישלון הוא לקח, ואפילו אם תיכשל, זה עדיין עדיף על פני הימנעות, התנגדות, דחייה ובריחה. על כן, לא משנה מה קורה או עם מה תיאלץ להתמודד בעתיד, אסור לך לעולם לדחות את הדבר או לנסות להימלט ממנו, קל וחומר שאסור לך למדוד אותו לפי השקפתך במונחים של מזלך הטוב או הרע. כיוון שאתה מאשר שהכול מתוזמר ביד האל, אסור לך למדוד את כל הדברים הללו מתוך השקפה ודפוס חשיבה שמזלך טוב או רע, קל וחומר שאסור לך לדחות את הדברים הרעים שמתרחשים. מובן שגם אסור לך לגשת לדברים האלה עם רגש של דיכאון. במקום זאת עליך לאמץ גישה יוזמת ומצב רוח חיובי כדי להתמודד עם הדברים האלה, לגשת אליהם ולראות אילו לקחים יש ללמוד ואיזה הבנה עליך להפיק מהם – זה מה שאתה צריך לעשות. האם מחשבותיך ודעותיך לא יהיו נכונות אז? (הן יהיו נכונות.) וכאשר תתמודד שוב עם התרחשותם של דברים רעים או צרות, תוכל לגשת אליהם בהתאם לדברי האל, יהיו לך המחשבות והדעות הנכונות וכך האנושיות וההיגיון שלך יהפכו לרגילים. כשאתה מסתכל על זה כך, האם לא חשוב מאוד שתהיה לך הדעה הנכונה? האין זה חשוב וחיוני להבין בבירור את עניין הגורל בהתאם לדברי האל? (כן.) כעת, כשאנחנו קרובים לסיום השיתוף על האמירה על היותו של המזל טוב או רע, האם אתם מבינים? (כן.) אם אתם יכולים להבין בבירור את מהותה של בעיה מסוג זה, יש לכם את הדעה הנכונה בעניין הגורל.

יש עוד סיבה שבגללה אנשים שוקעים ברגש הדיכאון: דברים מסוימים שקרו להם בטרם ההתבגרות או אחריה, כלומר, הם עשו עבירות או דברים אידיוטיים, טיפשיים ודברים שנובעים מבורות. הם שוקעים בדיכאון בגלל הדברים שעשו – עבירות או דברים אידיוטיים, טיפשיים ודברים שנובעים מבורות. סוג זה של דיכאון הוא גינוי עצמי והגדרה עצמית של סוג האדם שהם משתייכים אליו. עבירות מסוג זה הן בהחלט לא סתם קללות, לשון הרע או משהו פעוט מעין זה, אלא משהו שכרוך בבושה, באישיות האדם וכבודו, ואפילו קשור לחוק. כשהם חושבים כל הזמן על האירוע הזה, רגש הדיכאון מצטבר מעט-מעט בעמקי לבם, ברציפות עד להווה. מהן עבירות אלו? כפי שאמרתי זה עתה, עבירות אלו הן דברים אידיוטיים וטיפשיים שאנשים עשו כשהיו ילדים או מבוגרים. האם אתם יודעים מה דברים אלה כוללים? דברים אידיוטיים, טיפשיים ודברים שנובעים מבורות – אלה כוללים דברים שפוגעים באחרים אך מועילים לעצמך, דברים שקשה לדבר עליהם ודברים שאתה מתבייש בהם. הדבר יכול להיות משהו מלוכלך, מתועב, גס או מגונה, שגורם לך לשקוע ברגש הדיכאון. דיכאון זה אינו סתם סוג פשוט של תוכחה עצמית אלא גינוי עצמי. אתם יכולים לחשוב מה יכול להיכלל בדברים שתיארתי זה עתה? תנו דוגמה. (הפקרות.) הפקרות היא אחד מהם, כן. לדוגמה, יש אנשים שבגדו בבן זוג או בבת זוג במחשבה או במעשה; יש אנשים שנאפו והתנהגו בהפקרות, אבל בכל זאת לא הפסיקו עם זה והם תמיד חושבים עם מי הם רוצים לנאוף; יש אנשים שלקחו כסף מאחרים במרמה, אולי אפילו סכומי כסף גדולים; יש אנשים שגנבו דברים ששייכים לאחרים; ויש אנשים שהפלילו אחרים או נקמו בהם. חלק מהדברים האלה מתקרבים להפרת החוק, וחלקם מהווים הפרת חוק באמת; חלק מהם יכולים להיות בשולי גבולות המוסר, וחלקם מנוגדים בהחלט למוסר האנושיות הרגילה. דברים אלה קבורים עמוק בזיכרונות בתוככי לבם של אנשים והם עולים בדעתם מפעם לפעם. כשאתה מוצא את עצמך לבדך, כשאינך יכול לישון באמצע הלילה, אינך יכול להימנע מלחשוב על דברים אלה. הם מוקרנים לעיני רוחך כמו סרט קולנוע, תמונה אחר תמונה, ואינך יכול למחוק אותם או להתנער מהם. בכל פעם שאתה חושב על הדברים האלה אתה מרגיש מדוכא, פניך בוערות, לבך מפרפר, אתה חש מבוכה ורוחך מתמלאת אי-נוחות. אף שאתה מאמין באל, אתה בכל זאת מרגיש כאילו הדברים שעשית קרו רק אתמול. אינך יכול לברוח מהם, אינך יכול להסתתר מפניהם ואין לך מושג איך להשאירם מאחוריך. אף שרק מעטים יודעים על מעשיך, או אולי איש אינו יודע עליהם, אתה מרגיש בלבך אי-נוחות עמומה. מאי-הנוחות נובע דיכאון, והדיכאון הזה גורם לך להרגיש מופלל בעודך נוהה אחר האל ומבצע את חובתך. אינך יכול לומר בוודאות אם הרגשת ההפללה מגיעה ממצפונך, מהחוק או מחוש המוסר והאתיקה שלך. בכל מקרה, אנשים שעשו את הדברים האלה מרגישים לעתים קרובות אי-נוחות ברגע של הסח הדעת, ברגע שמשהו מסוים מתרחש או בסביבות ובהקשרים מסוימים. הרגשת אי-הנוחות הזאת גורמת להם ליפול ללא ידיעתם לדיכאון עמוק, והם נעשים כבולים ומוגבלים על ידי הדיכאון שלהם. בכל פעם שהם מאזינים לדרשה או לשיתוף על האמת, הדיכאון הזה זוחל באטיות לתוך מחשבותיהם ולעמקי לבם, והם חוקרים את עצמם ושואלים: "אני יכול לעשות את זה? אני יכול לחתור אל האמת? אני יכול לזכות בישועה? איזה סוג אדם אני? עשיתי את הדבר ההוא פעם, הייתי פעם אדם מסוג זה. האם איבדתי את הסיכוי לישועה? האם האל יושיע אותי?" יש אנשים שיכולים לפעמים להרפות מרגש הדיכאון שלהם ולהשאיר אותו מאחוריהם. הם לוקחים את כנותם ואת כל המרץ שהם יכולים לגייס ומחילים אותם על ביצוע חובתם, על התחייבויותיהם ועל תחומי האחריות שלהם, והם אפילו יכולים להשקיע את כל הלב והנפש בחתירה אל האמת ובחשיבה על דברי האל, והם משקיעים את מרצם בדברי האל. אולם ברגע שצצות סיטואציה או נסיבות מיוחדות, רגש הדיכאון משתלט עליהם שוב וגורם להם להרגיש בעמקי לבם שהם מופללים. הם חושבים לעצמם: "עשית את הדבר הזה קודם והיית אדם מהסוג הזה. האם אתה יכול לזכות בישועה? יש טעם בכלל ליישם בפועל את האמת? מה האל חושב על מה שעשית? האם האל יסלח לך על מעשיך? האם תשלום המחיר בדרך הזאת כעת יפצה על העבירה ההיא?" הם מוכיחים את עצמם על מעשיהם לעתים קרובות, ועמוק בתוכם הם חשים מופללים, והם תמיד מפקפקים, תמיד מטיחים בעצמם שאלות. הם לעולם לא יכולים להשאיר מאחוריהם את רגש הדיכאון או להשליכו מעליהם, והם מרגישים תחושה תמידית של אי-נוחות לגבי הדבר המביש שהם עשו. אז למרות אמונתם רבת השנים באל, נדמה שהם מעולם לא הקשיבו לשום דבר שהאל אמר וגם לא הבינו אותו. נדמה שהם לא יודעים אם הזכייה בישועה קשורה אליהם בדרך כלשהי, אם הם יכולים לקבל מחילה וגאולה, או אם הם מתאימים לקבל את שיפוט האל וייסורו ואת ישועתו. אין להם מושג בכל הדברים האלה. מפני שהם לא מקבלים שום תשובות ומפני שהם לא מקבלים פסק דין מדויק, הם מרגישים מדוכאים תמידית עמוק בפנים. בתוככי לבם, הם נזכרים שוב ושוב במה שהם עשו, מקרינים אותו בעיני רוחם שוב ושוב, נזכרים איך הכל התחיל ואיך הוא נגמר, זוכרים את כל המעשה מההתחלה ועד הסוף. אין זה משנה כיצד הם זוכרים את זה, הם תמיד מרגישים חוטאים ולכן הם מרגישים מדוכאים תמידית בעניין זה במשך השנים. אפילו כשהם מבצעים את חובתם, אפילו כשהם אחראים על תפקיד מסוים, הם בכל זאת מרגישים כאילו אין להם שום תקווה לישועה. לכן הם לעולם לא מתמודדים ישירות עם עניין החתירה אל האמת ולא רואים בו משהו חשוב ונכון ביותר. הם מאמינים שרוב האנשים לא יראו בעין יפה את הטעות או הדבר שעשו בעבר, או שאנשים אחרים יגנו אותם ויבוזו להם, או אפילו האל יגנה אותם. אין זה משנה באיזה שלב נמצאת עבודת האל או כמה אמירות הוא השמיע, הם לעולם לא מתמודדים עם עניין החתירה אל האמת בדרך הנכונה. למה זה? אין להם אומץ להשאיר את הדיכאון מאחוריהם. זוהי המסקנה הסופית שאדם מסוג זה מסיק מכך שחווה דבר מעין זה, וכיוון שהוא לא מסיק את המסקנה הנכונה, הוא לא יכול להשאיר את הדיכאון מאחוריו.

אין ספק שאנשים רבים עברו עבירה כלשהי, אם קטנה ואם גדולה, אבל סביר ביותר שרק מעטים מאוד ביצעו עבירות חמורות, מהסוג שעובר את גבולות המוסר. בשיחתנו זאת לא נדבר על אנשים שעברו עבירות שונות אחרות, אנחנו נדבר על מה שצריכים לעשות אנשים שעברו עבירות חמורות, מהסוג שעובר את גבולות המוסר והאתיקה. לגבי אנשים שעברו עבירות חמורות – וכאן אני מדבר על עבירות שעוברות את גבולות המוסר – זה לא כולל פגיעה בצביון האל והפרת צוויו המנהליים. אתם מבינים? אני לא מדבר על עבירות שפוגעות בצביון האל, במהותו, בזהותו ובמעמדו, ואני לא מדבר על עבירות שהן חילול הקודש נגד האל. מה שאני מדבר עליו הוא העבירות שעוברות את גבולות המוסר. יש גם מה להגיד על האופן שבו אנשים שעשו עבירות כאלו יכולים לפתור את רגש הדיכאון שלהם. לאנשים אלה יש שני נתיבים לבחור ביניהם, וזהו עניין פשוט. ראשית, אם אתה מרגיש בלבך שאתה יכול להרפות מהדבר שעשית, או אם יש לך הזדמנות להתנצל בפני הנפגע ולפצותו, אז אתה יכול לעשות זאת, ותחושות השלום והשלווה יחזרו לרוחך; אם אין לך הזדמנות לעשות את זה, אם זה בלתי אפשרי, אם הגעת באמת לידיעה של הבעיה האישית שלך בתוככי לבך, אם אתה מבין את חומרת המעשה שעשית ואתה מרגיש חרטה אמיתית, אז עליך להתייצב לפני האל להתוודות ולהכות על חטא. בכל פעם שאתה חושב על המעשה שלך ומרגיש שפשעת, וזהו בדיוק הזמן בו עליך להתייצב לפני האל כדי להתוודות ולהכות על חטא, עליך להביא לפניו את כנותך ואת רגשותיך האמיתיים כדי לקבל מהאל מחילה וסליחה. ואיך תוכל לקבל מהאל מחילה וסליחה? הדבר הזה תלוי בלבך. אם תתוודה ותכיר בטעותך ובבעייתך באמת, בין שמדובר בעבירה שעברת או בחטא, אם תאמץ גישה של וידוי אמתי, אתה תרגיש שנאה אמתית כלפי המעשה שלך ותעשה מהפך ממשי בחייך, כך שלעולם לא תעשה שוב את הטעות הזאת, אזי, יום אחד, אתה תקבל מהאל מחילה וסליחה, כלומר, האל כבר לא יקבע את קצך על סמך מעשיך המלוכלכים והטיפשיים שנבעו מבורות. כשתגיע לרמה הזאת, האל ישכח לגמרי מכל העניין; אתה תהיה בדיוק כמו אנשים רגילים, בלי שום הבדל. עם זאת, התנאי הבסיסי לכך הוא שאתה מוכרח להיות כן ולהחזיק בגישה של הכאה על חטא, כמו דוד המלך. כמה דמעות שפך דוד על העבירה שעשה? אינספור דמעות. כמה פעמים בכה? אינספור פעמים. את הדמעות שבכה אפשר לתאר במילים אלו: "אַשְׂחֶ֣ה בְכָל-לַ֭יְלָה מִטָּתִ֑י". איני יודע כמה חמורה העבירה שעשית. אם היא חמורה ממש, ייתכן שתצטרך לבכות עד שמיטתך תצוף על מי דמעותיך – ייתכן שתצטרך להתוודות ולהכות על חטא עד לרמה כזאת בטרם תוכל לקבל מהאל סליחה. אם לא תעשה זאת, חוששני שהעבירה שלך תהפוך לחטא בעיני האל והוא לא ימחל לך עליה. אז אתה תהיה בצרות ולא יהיה טעם לדבר על זה יותר. לכן, השלב הראשון בקבלת מחילה וסליחה מהאל הוא להיות כן ולפעול באופן מעשי כדי להתוודות ולהכות על חטא באמת. יש אנשים ששואלים: "אני צריך לספר לכולם על זה?" אין צורך; אתה צריך רק ללכת להתפלל לאל לבדך. בכל פעם שאתה מרגיש בלבך שאתה מוטרד ושאתה פושע, התייצב לפני האל מיד כדי להתפלל ולקבל את סליחתו. יש אנשים ששואלים: "כמה יהיה עליי להתפלל לפני שאדע שהאל סלח לי?" כשתפסיק להרגיש שהעניין הזה הפך אותך לפושע, כשתפסיק ליפול לדיכאון בגללו, זה יהיה הזמן שבו כבר השגת את התוצאות וזה יהיה סימן בשבילך שהאל מחל לך. כששום אדם, שום כוח ושום גורם חיצוני לא יוכלו להפריע לך וכשלא תוגבל על ידי אדם, מאורע או דבר כלשהו, זה יהיה הזמן שבו כבר השגת תוצאות. זהו הצעד הראשון שעליך לעשות. הצעד השני נעשה באותו הזמן שאתה מתחנן באופן קבוע לאל כדי לקבל מחילה: עליך לחפש באופן פעיל את העקרונות שעליך לפעול לפיהם בזמן ביצוע חובתך – רק על ידי מעשה זה תוכל לבצע את חובתך היטב. מובן שזוהי גם פעולה, גישה וביטוי מעשיים שמפצים על העבירה שלך ומוכיחים שאתה מכה על חטא ושעשית מהפך בעצמך; זהו דבר שעליך לעשות. כמה טוב אתה מבצע את חובתך, את התפקיד שהאל הטיל עליך? האם אתה ניגש לחובתך בגישה מדוכאת או נעזר בעקרונות שהאל דורש ממך לפעול לפיהם? האם אתה מציע את נאמנותך? על סמך מה האל אמור למחול לך? ביטאת הכאה כלשהי על חטא? מה אתה מראה לאל? אם ברצונך לקבל את מחילתו של האל, מחובתך קודם כל להיות כן: מחובתך להחזיק בגישה של וידוי רציני מחד, ומחובתך גם להביא את כנותך ולבצע את חובתך היטב מאידך, אחרת אין על מה לדבר. אם תוכל לעשות את שני הדברים האלה, אם תוכל לרגש את האל בכנותך ובתום לבך ותגרום לו למחול לך על חטאיך, אז אתה תהיה בדיוק כמו אנשים אחרים. האל יביט בך באותה הדרך שבה הוא מביט באנשים אחרים, הוא יתייחס אליך באותה הדרך שבה הוא מתייחס לאנשים אחרים, והוא ישפוט וייסר, יעמיד אותך בניסיונות ויזכך אותך בדיוק כפי שהוא עושה לאנשים אחרים – לא יהיה שום הבדל ביחס כלפיך. כך, לא רק שיהיו לך הנחישות והרצון לחתור אל האמת, אלא האל גם יעניק לך נאורות, ידריך אותך ויספק לך באותה הדרך בחתירתך אל האמת. כמובן, כיוון שכעת יש לך רצון כן ואותנטי וגישה רצינית, האל יתייחס אליך בדיוק כפי שהוא מתייחס לכל אדם אחר, וכמו לכל אדם אחר גם לך תהיה הזדמנות לזכות בישועה. אתה מבין את זה, נכון? (כן.) עשיית עבירה חמורה היא מקרה מיוחד. אי אפשר לומר שהיא לא מפחידה; היא בעיה חמורה מאוד. זה לא אותו דבר כמו צביון מושחת רגיל או מחשבות ודעות לא נכונות. זה משהו שקרה בפועל, שנהיה לעובדה ושתוצאותיו חמורות. לכן יש להתייחס לכך בדרך מיוחדת. עם זאת, בין שמתייחסים לכך בדרך מיוחדת ובין שמתייחסים לכך בדרך רגילה, תמיד יש דרך להתקדם ודרך לפתור את זה, והדבר תלוי בשאלה האם אתה יכול ליישם בפועל בהתאם לדרכים ולשיטות שאראה לך ושאדריך אותך לקראתן. אם אתה מיישם בפועל בדרך הזאת באמת, אז תקוותך לזכות בישועה בסוף תהיה זהה לזאת של אנשים אחרים. מובן שהמטרה של פתרון כל זה אינה רק שאנשים יוכלו להשאיר את רגש הדיכאון מאחוריהם. המטרה הסופית היא שעל ידי פתרון רגש הדיכאון שלהם, אנשים יוכלו לנקוט בגישה הנכונה כלפי כל הדברים הללו במסגרת המצפון וההיגיון של האנושיות הרגילה כשהם נתקלים באנשים, מאורעות ודברים. לאנשים אסור להקצין ואסור להם להתעקש; הם צריכים להתקדם עוד יותר בחיפוש כוונות האל וחיפוש האמת, לבצע את התפקידים ואת החובות שיציר בריאה אמור לבצע, עד שלבסוף יוכלו לראות אנשים ודברים ולהתנהל ולפעול בהתאמה מלאה לדברי האל, כשהאמת משמשת להם כקריטריון. ברגע שאנשים ייכנסו למציאות זאת, הם יתקרבו בהדרגה לנתיב הישועה וכך תהיה להם תקווה לזכות בישועה. האם ברור לכם עכשיו מהו הנתיב לפתרון רגש הדיכאון שמתעורר בגלל עבירות חמורות? (כן.)

האם זאת בעיה קשה, לפתור את רגש הדיכאון? אני סבור שזאת בעיה קשה ביותר, כיוון שהיא כרוכה בעניינים חשובים בחיים, בנתיב שבו אנשים צועדים באמונתם באל, בשאלה האם יוכלו לזכות בישועה בעתיד או שאמונתם תהיה לשווא – זוהי סוגיה מרכזית. מה שנחשף על פני השטח הוא רגש, אך למעשה יש סיבות לכך שרגש זה מתעורר. בשיתוף של היום דיברתי על הסיבות האלו בבהירות וזה עתה סיפקתי דרך להתקדם לקראת פתרונן של הסיבות לבעיה זו, אז האם אי אפשר לפתור כעת בקלות את רגש הדיכאון? (אכן.) הדבר נפתר בתיאוריה. באמצעות הבנה ברמת הדוקטרינה, ולאחר מכן השוואת הדוקטרינה עם מעשיכם בעבר, שימוש בדוקטרינה כבסיס לפתרון הדרגתי של קשייכם בחייכם ובחשיבתכם וצעידה עקבית בנתיב זה, תוכלו לעלות בהדרגה על הנתיב בחתירה אל האמת. מה דעתכם על הדרך הזאת לפתור את הבעיה? (היא טובה.) אנשים מוכרחים לפתור את הבעיה הזאת כך. אם לא, אז הבעיות הסבוכות שבתוכם – הבעיות בחשיבתם ובלבם, קשייהם הנפשיים וגם צביונותיהם המושחתים – הדברים הללו יכבלו אותם בחזקה. הם ייכבלו ויילכדו כך, יסבלו וירגישו מותשים כל הזמן, הם לא ידעו אם לצחוק או לבכות ולעולם לא יוכלו למצוא מוצא. לאחר שתסיים להקשיב לשיתוף של היום, תוכל לחשוב עליו בכובד ראש ולהבינו ברמת הדוקטרינה. ואז, דרך החוויות המעשיות והאישיות בחיי היומיום שלך, תוכל לצאת בהדרגה מהרגשות השליליים הללו ומהמצבים השונים של צביונותיך המושחתים. לאחר שתשאיר אותם מאחור, לא רק שתהיה חופשי ומשוחרר באמת, ולא רק שתיכנס למציאות-האמת, אלא – וזה הדבר החשוב ביותר – אתה תבין את האמת, תזכה בה ותוכל לממש את מציאות-האמת בחיים. אתה תהיה אז מועיל מאוד ותחיה חיים של ערך. רוצים לחיות ככה? (כן.) רוב האנשים רוצים להבין את האמת ולהיכנס למציאות-האמת, והם לא רוצים לבלות את חייהם ברגשות השליליים הגשמיים, בתשוקות גשמיות, בנהייה אחרי אפנות העולם הזה, ובצביונות מושחתים – חיים מסוג זה הם קשים ומתישים מדי. האם לחייך יהיה סוף טוב אם תחיה בצביונות מושחתים וברגשות שליליים אלה? החיים ברגשות השליליים האלה הם חיים תחת השפעתו של השטן. זה כמו לחיות במטחנת בשר – היא תטחן אותך במוקדם או במאוחר, וקשה למצוא מוצא. אבל אם תוכל לקבל את האמת אז תהיה לך תקווה להשאיר את הבלבול והכאב מאחוריך, ותוכל להימלט מהכאב הנובע מהסיבוך והבלבול שהרגשות השליליים גורמים.

התכנית המקורית שלי הייתה לשתף היום על יותר מנושא אחד, אבל בסוף שיתפתי על דיכאון זמן רב. על כל דבר יש הרבה מה לומר, אי אפשר להסביר שום דבר במילים אחדות בלבד. לא משנה על מה אני מדבר, אני לא יכול רק להסביר את הדוקטרינה של עניין כלשהו ואז לומר שסיימתי את עמל יומי. כל עניין כרוך בהיבטים רבים של האמת והמציאות, במחשבותיהם ובדעותיהם של אנשים, בדרכים ובאמצעים שבהם אנשים מתנהלים, הנתיב שהם צועדים בו, וכל זה מתייחס לזכייתכם בגאולה. אסור לי להתרשל כשאני משתף על אמת או נושא כלשהם ומשום כך אני מנסה להשתמש בכל הדרכים העומדות לרשותי, כמו סבתא זקנה ומנדנדת, כדי להגיד לכם את הדברים האלה שוב ושוב. אל תתלוננו שזה מטריד ואל תתלוננו שזה ארוך מדי. ייתכן שדיברתי על נושא כלשהו בעבר, אז למה לדבר עליו שוב? אם אדבר על הנושא שוב תוכלו להקשיב לו שוב ולהתייחס לזה בתור סקירה חוזרת. זה בסדר, נכון? (כן.) בקיצור, אתם מוכרחים לגשת באופן מצפוני לעניינים הקשורים לאמת ולנתיב שאנשים צועדים בו, ואסור לכם להתרשל. ככל שארד לפרטים וככל שאהיה ספציפי יותר, כך ההבנה שלכם תהיה ברורה ומפורטת יותר בעניין היחסים בין האמיתות השונות, כמו גם ההבדלים והקשרים בין פרטיהן, בין שאר ההיבטים. אילו הייתי מדבר במונחים כלליים על דברים כלשהם, ממעוף הציפור בלבד, הייתם מתקשים להבינם ולהיכנס אליהם, והניסיון לחשוב עליהם ולפענחם בעצמכם היה מתיש אתכם, נכון? (כן.) לדוגמה, הנושא שלנו להיום – הרגשות השליליים שמתעוררים בגלל גורל, מזל והעבירות הספציפיות שאנשים עברו בעבר – לא הייתם מסוגלים לחשוב על הדברים הללו בעצמכם, וגם אם כן, לא הייתם מסוגלים למצוא מוצא מהם. מפני שאינכם מבינים את האמת בתוך הדברים האלה, לעולם לא תוכלו למצוא את התשובה הנכונה לעניין העבירות הספציפיות שעשיתם והעניין תמיד יישאר מסתורין בשבילכם, יטריד אתכם, יסבך אתכם וישלול מכם שלווה, חדווה, חופש וחירות בתוככי לבכם. לחלופין, ייתכן שכיוון שלא טיפלתם בעניין כהלכה ולא צעדתם בנתיב הנכון, הדבר פגע בזכייתכם בישועה. בסוף, אנשים מסוימים ננטשו וסולקו. מה הסיבה לכך? הם עשו בעבר מעשים שלא ניתן לתארם במילים, לא טיפלו בהם היטב ולא קיבלו מחילה עבורם. הדברים הללו סיבכו את לבם באופן תמידי; לא התחשק להם לחתור אל האמת, הם ביצעו את חובתם ברשלנות, לא נכנסו למציאות-האמת, והרגישו שלגביהם החתירה אל האמת היא עניין חסר תקווה. הם החזיקו בדעה שלילית זאת עד הסוף, הם מעולם לא דיברו על עדויות חווייתיות ולא זכו באמת. רק אז הם התחילו להרגיש חרטה, אבל זה היה מאוחר מדי. לכן, האם כל העניינים האלה מתייחסים לאמת ולזכייה בישועה? (אכן כן.) אל תחשוב שהעניינים האלה לא קיימים רק כי הם לא קרו לך או למישהו אחר או לאנשים סביבך. שמע לי: אולי עשית דברים מבישים שעוד לא גרמו לתוצאה מפחידה כלשהי, או אולי שקעת פעם ברגשות שליליים מסוג זה או שאתה שקוע בהם עכשיו, רק שלא הבחנת בכך ולא היית מודע לכך, ואז יום אחד יתרחש משהו ממשי, הרגש הזה יפגע בך אנושות ותוצאותיו יהיו חמורות. רק כשתעמיק לבחון את עצמך תגלה שהיית שקוע ברגש שלילי מסוג זה שנים רבות או אפילו יותר מבלי שהיית מודע לכך. משום כך אנשים צריכים לחשוב, להרהר, להבין, להעריך ולחוות את הדברים האלה כל הזמן כדי לגלותם באטיות. ברור שגילוי דברים אלה בסופו של דבר מהווה חדשות טובות ביותר עבורך, והזדמנות נהדרת לזכות בישועה. כשתגלה את הדברים האלה, תהיה לך הזדמנות או תקווה להשאיר אותם מאחוריך, ומה שדיברתי עליו היום לא יהיה לשווא. אי אפשר להבין במלואם ולחוות תוך יום או יומיים שום אמת, נושא ומילים. מכיוון שזה כרוך באמת, זה כרוך באנושיות, בצביונות המושחתים של אנשים, בנתיב שהם צועדים בו ובזכייתם בגאולה. לכן אסור לך להתעלם משום אמת, ובמקום זאת עליך לנקוט גישה מצפונית כלפי כולן. אפילו אם אינך מבין עדיין את האמיתות האלה היטב ואינך יודע כיצד לבחון את עצמך כדי לראות איזה בעיות יש לך לפי אמיתות אלו, אולי לאחר שתחווה אותן שנים אחדות, האמיתות האלו יצילו אותך מהמגבלות שגורמים צביונותיך המושחתים, והן יהיו לאמיתות יקרות הערך שיושיעו אותך. כשזה יקרה, האמיתות הללו ידריכו אותך אל הנתיב הנכון בחיים, ואולי תוך עשר שנים בערך, אמיתות ודברים אלה ישנו לחלוטין את מחשבותיך ודעותיך ויגרמו למהפך מוחלט ביעדיך ובכיוונך בחיים.

עד כאן השיתוף שלנו להיום. היו שלום!

1 באוקטובר 2022