הנושאים המגוונים שאנחנו משתפים עליהם קשורים לעניינים מעשיים בחיי היומיום. לאחר שהאזנתם לתוכן זה, האם אינכם מרגישים שהאמת אינה ריקה, שהיא אינה סיסמה, סוג של תיאוריה או, במיוחד, סוג של ידע? למה האמת קשורה? (היא קשורה לחיים הממשיים שלנו.) היא קשורה לחיים הממשיים, לאירועים השונים המתרחשים בחיים הממשיים. היא נוגעת בכל היבטי החיים האנושיים, בסוגיות שונות שאנשים נתקלים בהם בחיי היומיום והיא קשורה במיוחד ליעדים שאנשים חותרים אליהם ולנתיבים שהם בוחרים לצעוד בהם. אף אחת מהאמיתות האלה אינה ריקה, ובהחלט אי אפשר לוותר עליהן; כולן חיוניות לאנשים. כשמדובר בסוגיות מעשיות מסוימות בחיי היומיום, אם תוכל לגשת אליהן, לפתור אותן ולטפל בהן על סמך עקרונות-האמת שאנחנו משתפים עליהם, אז אתה נמצא בתהליך הכניסה למציאות-האמת. אם בחיי היומיום שלך אתה דבק במחשבות ובנקודות המבט המקוריות שלך כלפי הסוגיות הקשורות באמת ואינך משתנה, אם אתה ניגש לסוגיות הללו מנקודת המבט האנושית שלך, והעקרונות והבסיס לאופן שבו אתה רואה את הדברים הללו אינם קשורים כלל לאמת, אז ברור שאינך אדם שנמצא בתהליך הכניסה למציאות-האמת ואתה גם לא אדם שחותר אל האמת. אין זה משנה על איזה היבט של האמת אנחנו משתפים, כל הנושאים הקשורים לכך עוסקים בתיקון ובהיפוך מחשבות, נקודות ראות, תפיסות ודמיונות שגויים של אנשים בעניינים מגוונים, כך שיהיו להם מחשבות ונקודות ראות נכונות על העניינים השונים שהם באים איתם במגע בחיי היומיום, וכדי שיוכלו להתבונן באירועים בחיי היומיום מנקודות מבט ומעמדות נכונות, ואז ישתמשו באמת כקריטריון לפתרונם ולטיפול בהם. העיקר בהאזנה לדרשות אינו להצטייד בדוקטרינה או בידע, להרחיב אופקים או לזכות בתובנות – העיקר הוא להבין את האמת. התכלית של הבנת האמת אינה להעשיר את מחשבות האדם, את רוחו או את אנושיותו, אלא לאפשר לאנשים לא להתנתק מהחיים הממשיים כשהם צועדים בנתיב האמונה באל, ושהם יוכלו, בכל פעם שהם ייתקלו בדברים שונים בחיי היומיום, להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול אך ורק על בסיס דברי האל, כשהאמת היא הקריטריון שלהם. אם האזנת לדרשות במשך שנים רבות כל כך והתקדמת בנושאי דוקטרינה וידע, ואתה מרגיש שהועשרת מבחינה רוחנית ושמחשבותיך נעשו מרוממות יותר, אך למרות זאת, כשאתה נתקל בדברים רבים בחיי היומיום אינך יכול להתבונן בסוגיות אלו מנקודת המבט הנכונה וגם אינך יכול להתמיד ליישם בפועל, להתבונן באנשים ובדברים, להתנהל ולפעול בהתאם לעקרונות-האמת, אז ברור שאתה לא אדם שחותר אל האמת וגם לא אדם שנמצא בתהליך כניסה למציאות-האמת. חמור מכך, טרם הגעת לשלב של התמסרות לאמת, התמסרות לאל או יראה מפניו. אפשר כמובן לאשר בבירור רב שלא עלית על הנתיב לישועה. האין זה כך? (כן.)

על סמך שיעור קומתכם הממשי ונסיבותיכם הנוכחיות, באילו היבטים אתם מרגישים שנכנסתם למציאות-האמת? באילו היבטים יש לכם תקווה לישועה? באילו נושאים טרם נכנסתם למציאות-האמת אבל אתם רחוקים מאוד מלעמוד בסטנדרט לזכייה לישועה? אתם יכולים למדוד את זה? (במצבים שבהם צוררי משיח ואנשים רעים מפריעים לעבודת הכנסייה ופוגעים באינטרסים של בית האל, חסר לי חוש צדק ונאמנות אותנטית לאל. איני מסוגל לקום ולהגן על האינטרסים של בית האל ואין לי עדות בעניינים קריטיים אלה. במובן הזה, ברור שאני רחוק מלעמוד בסטנדרט המזכה בישועה.) זוהי בעיה ממשית. בואו נרחיב על כך את הדיבור. במובנים אחרים, מלבד זיהוי שיעור הקומה שלכם בקשר לסוגיות של הבחנה בצוררי משיח ודחייתם, באילו דברים נתקלתם בחיי היומיום שלכם שגורמים לכם להרגיש שלא נכנסתם למציאות, שאינכם יכולים ליישם בפועל בהתאם לעקרונות-האמת ואף כי אתם מבינים את הדוקטרינה, האמת עדיין אינה ברורה לכם, אין לכם נתיב ברור ואינכם יודעים כיצד להתיישר עם כוונות האל או כיצד לציית לעקרונות? (אחרי שביצעתי את חובתי שנים רבות כל כך, חשבתי שאוכל לעזוב את משפחתי, לנטוש את הקריירה שלי ולהרפות במידה מסוימת מרגשותיי כלפי הוריי וקרוביי. אבל מדי פעם נקלעתי לסיטואציות מהחיים שגרמו לי להבין שעדיין יש בי רגשות ושאני רוצה להיות לצד הוריי, לטפל בהם ולהתנהג כלפיהם כפי שילדים צריכים להתנהג כלפי הוריהם. אם לא אוכל לעשות זאת, ארגיש שיש לי חוב כלפיהם. באמצעות ההאזנה לשיתוף האחרון של האל על כך שההורים אינם בעלי חוב שלנו, קלטתי שאיני מבין היבט זה של האמת ולא התמסרתי לאמת או לאל.) מי רוצה להמשיך? אינכם נתקלים בקשיים בחיי היומיום שלכם? או שאתם חיים בריק ולעולם אינכם מתמודדים עם בעיות? אתם נתקלים בקשיים בעת ביצוע חובותיכם? האם אי פעם נהגתם בשטחיות? (כן.) האם התפנקתם אי פעם בנוחות גשמית? האם אתם עובדים למען תהילה ומעמד? האם אתם דואגים או חרדים לעתים קרובות לגבי הסיכויים שלכם ונתיביכם בעתיד? (כן.) אז איך אתם מטפלים בסיטואציות הללו כשאתם נתקלים בהן? האם אתם יכולים להשתמש באמת כדי לפתור אותן? אתם ממשיכים להחזיק בתכנית גיבוי כשמקדמים אתכם, דואגים לגבי הסיכויים והיעד שלכם, לא מבינים את האל ומאשימים אותו או מתרברבים בכישוריכם כשמפטרים אתכם מעבודה – האם יש לכם את הבעיות הללו? (כן.) איך אתם מטפלים בסיטואציות הללו ופותרים אותן כשאתם פוגשים בהן? האם אתם נוהים אחר רצונותיכם האנוכיים, או שאתם יכולים לקיים את עקרונות-האמת, למרוד בבשר ובצביון המושחת שלכם כדי ליישם בפועל את האמת? (אלוהים, כל פעם שאני נתקל בסיטואציות אלו, אני מבין באופן דוקטרינרי שאסור לי לפעול בהתאם להעדפות הבשר שלי או צביוני המושחת. לפעמים המצפון שלי מתעורר ואני חש תוכחה ואני עושה שינויים מסוימים בהתנהגותי. אבל הסיבה לכך אינה שנקודות הראות שלי בעניינים אלה השתנו או שאני מסוגל ליישם בפועל את האמת. לפעמים, אם רצונותיי האנוכיים חזקים יחסית ואני מרגיש שהקושי הזה גדול מדי, אז אפילו אם אני מקבל פרץ של אנרגיה, עדיין איני יכול ליישם זאת בפועל. בשלב הזה, אני אנהה אחר הצביון המושחת שלי ואפילו ההתנהגות הטובה כלפי חוץ לא תישאר.) איזה מין סיטואציה זאת? האם בסופו של דבר אתה מיישם בפועל את האמת ונושא עדות או שאתה נכשל? (אני נכשל.) האם אתה מהרהר לאחר מכן וחש חרטה? האם תוכל להשתפר כשתיתקל שוב בסיטואציות דומות? (אחרי הכישלון אחוש אי נוחות קלה במצפוני וכשאוכל ואשתה את דברי האל אוכל לקשר אותם לעצמי, אבל בפעם הבאה שאתקל בסיטואציות אלו, אותו צביון מושחת יחשוף את עצמו בכל זאת. יש יחסית מעט התקדמות בהיבט זה.) האם רוב האנשים אינם נקלעים למצב זה? מה דעתכם בעניין זה? כל אימת שהם נתקלים בסיטואציות דומות, בדרכים שאנשים מטפלים בהם, מלבד השיפור בהתנהגותם הודות להשפעתו של מצפונם, או כשהם מפגינים לעתים התנהגות אצילית יחסית ולעתים התנהגות גסה יחסית, בהתאם לסיטואציות שלהם ולמצביהם באותו הזמן ובהתאם למצבי הרוח השונים שלהם – מלבד אלה, ליישום בפועל שלהם אין שום קשר לאמת. מה הבעיה עם זה? האם זה מייצג את שיעור קומתו של אדם? איזה מין שיעור קומה זה? האם זהו שיעור קומה נמוך או האם זה חולשה, ליקוי באנושיותם, או ביטוי לאי-יישום בפועל של האמת? מה זה? (שיעור קומה קטן.) כששיעור קומתו של אדם הוא קטן, הוא אינו יכול ליישם בפועל את האמת ומשום שאינו יכול ליישם בפועל את האמת, שיעור קומתו הוא קטן. כמה הוא קטן? פירוש הדבר הוא שעוד לא השגת את האמת בעניין זה. מה פירוש שעוד לא השגת את האמת? פירוש הדבר הוא שדברי האל עוד לא נהפכו לחייך, שדברי האל לגביך הם עדיין סוג של טקסט, דוקטרינה או טיעון. הם עדיין לא חושלו בקרבך או נהיו לחייך. משום כך, אותן אמיתות כביכול שאתה מבין הן בסך הכול סוג של דוקטרינה או סיסמה. מדוע אני אומר זאת? כי אינך יכול להפוך את הדוקטרינה הזאת למציאות שלך. כשאתה מתמודד עם דברים בחיי היומיום, אתה לא מטפל בהם בהתאם לאמת; אתה עדיין מטפל בהם בהתאם לצביון המושחת של השטן ותחת השפעתו של המצפון. אם כן ברור, לכל הפחות, שאין לך את האמת בעניין זה ושלא השגת חיים. לא להשיג חיים פירושו הוא שאין לך חיים, זה שאין לך חיים פירושו הוא שבעניין זה לא נושעת בכלל, ואתה עדיין חי תחת השפעתו של השטן. לא משנה אם מה שמיושם בפועל בהשפעת המצפון הוא התנהגות טובה או אם הוא סוג של ביטוי – הוא אינו מייצג חיים; הוא בסך הכול ביטוי של אנושיות רגילה. אם בביטוי זה יש במקרה השפעה של המצפון, אז, במקרה הטוב, היא סוג של התנהגות טובה. אם המצפון אינו הגורם המוביל אלא הצביון המושחת של האדם, אזי אי אפשר להחשיב את ההתנהגות הזאת כהתנהגות טובה; ההתנהגות היא הצביון המושחת שנחשף. אז באילו עניינים כבר הפכתם את האמת למציאות וזכיתם בחיים? באילו עניינים עוד לא זכיתם באמת והפכתם אותה לחייכם, ועדיין לא הפכתם את האמת למציאות שלכם? במילים אחרות, באילו עניינים אתם מממשים את דברי האל ומתייחסים אליהם כאל הקריטריונים שלכם ובאילו עניינים עוד לא עשיתם כך? חשבו כמה כאלה יש. אם חישבתם את כולם ובכל זאת, לרוע המזל, אין אף עניין אחד שבו פעלתם או מימשתם על סמך דברי האל אלא פעלתם במקום זאת בהתאם לרגזנותכם, לתפיסותיכם, להעדפות או לרצונות הבשר שלכם או לצביונכם המושחת, אז מה תהיה התוצאה הסופית? התוצאה תהיה רעה, נכון? (כן.) נכון להיום, האזנתם לדרשות שנים רבות תוך שזנחתם את משפחותיכם, נטשתם את הקריירות שלכם, סבלתם מקשיים ושילמתם את המחיר. אם זוהי התוצאה, האם היא משמחת וראויה לציון או שהיא מעציבה ומדאיגה? (מעציבה ומדאיגה.) אדם שאינו הופך את האמת למציאות, שאינו הופך את דברי האל לחייו – איזה מין אדם הוא? האם הוא לא אדם שחי תחת שליטת הצביון המושחת של השטן, אדם שאינו יכול לראות את תקוות הישועה? (כן.) האם חשבתם אי פעם על השאלות האלו כשקראתם את דברי האל ובחנתם את עצמכם כרגיל? רוב האנשים לא עשו זאת, נכון? רוב האנשים פשוט חושבים: "התחלתי להאמין באל בגיל שבע-עשרה והיום אני בן ארבעים ושבע. אני מאמין באל כל כך הרבה שנים ורדפו אותי כמה וכמה פעמים, אבל האל שמר על ביטחוני ועזר לי להימלט. חייתי במערות ובבקתות, עברתי ימים ולילות בלי לאכול וסבלתי מחוסר שינה במשך שעות רבות כל כך. עברתי כל כך הרבה סבל ורצתי כל כך הרבה קילומטרים, הכול בשביל לבצע את חובתי, לעשות את עבודתי ולהשלים את המטלה שלי. התקווה שלי לישועה היא גדולה כל כך, כבר התחלתי לצעוד בנתיב הישועה. אני בר מזל כל כך! תודה לאל באמת ובתמים. זהו החסד שלו! בעיני העולם החילוני הייתי חסר ערך, איש לא העריך אותי ואף פעם לא חשבתי שאני מיוחד, אבל כיוון שהאל הקים אותי והרים אותי – האביון – מאשפתות עליתי על הנתיב לישועה, ובזכות זה התאפשר לי להתכבד בביצוע חובתי בבית האל. הוא רומם אותי והוא אוהב אותי! עכשיו אני מבין כל כך הרבה מהאמת וכבר עבדתי כל כך הרבה שנים. בטוח שאקבל את התגמול שלי בעתיד. מי יוכל לקחת ממני את זה?" אילו אלה הדברים היחידים שהייתם יכולים לחשוב עליהם בזמן בחינה עצמית, האם זה לא היה בעייתי? (כן.) אימרו לי, אתם מאמינים באל שנים רבות כל כך, סבלתם הרבה כל כך, נסעתם רחוק כל כך ועשיתם עבודה רבה כל כך. למה אחרי אמונה רבה כזאת העבירו כמה מכם עכשיו לקבוצה ב'? למה מנהיגים ועובדים רבים כל כך מוכרחים עכשיו לשאת בנטל של חובות כי הם צריכים להחזיר את כספי התרומות שהם בזבזו? מה קורה פה? הם לא נושעו כבר? אין להם כבר את האמת והם לא זכו כבר בחיים? יש אנשים שהחשיבו את עצמם כעמודי התווך וכאבני הפינה של בית האל, הם חשבו שהם כישרונות נדירים כאן. מה המצב עכשיו? אילו התוצאה של השנים הרבות שבהן אנשים אלה סבלו ושילמו מחיר הייתה שהם היו זוכים בחיים ומחזיקים במציאות-האמת, שהם היו מתמסרים לדברי האל, שהם היו יראים ממנו יראה אמיתית והיו מבצעים חובות בנאמנות, האם אנשים אלה היו מסולקים או מועברים לקבוצה ב'? האם הם היו מקבלים עול של חובות או שהדבר היה נזקף לחובתם בחומרה? האם הבעיות הללו היו מתרחשות? זה די מביך, נכון? (כן.) חשבתם אי פעם מה הבעיה? מידת הסבל שאדם יכול לשאת או כובד המחיר שהוא משלם על אמונתו באל אינם סימן לישועה או לכניסה למציאות-האמת וגם אינם סימן שיש לו חיים. אז מהו הסימן לכך שיש לאדם חיים ושהוא נכנס למציאות-האמת? באופן כללי, התשובה לכך נקבעת לפי יכולתו או חוסר יכולתו של אדם ליישם בפועל את האמת ולטפל בעניינים בהתאם לעקרונות; באופן ספציפי, התשובה לכך נקבעת לפי יכולתו או חוסר יכולתו של אדם לעשות את הפעולות הללו – להתבונן באנשים ובדברים, להתנהל ולפעול – בהתאם לעקרונות האמת. אם בעת ביצוע חובתך אתה יכול להתגבר על עצמך, לעמוד בסבל ולשלם את המחיר בכל דבר שאתה עושה, אך לרוע המזל אינך יכול להשיג את העניין החיוני ביותר, דהיינו, אינך יכול לקיים את עקרונות-האמת, אם אתה תמיד מתחשב באינטרסים האישיים שלך ללא קשר למה שאתה עושה, אם אתה תמיד מחפש לעצמך מוצא ותמיד רוצה לשמור על עצמך; אם אינך מקיים אף פעם את עקרונות-האמת, ודברי האל הם בעיניך דוקטרינה ותו לא, אז אל תדבר אפילו על הערך שיש או אין לך או לחיים שלך; ברמה הבסיסית ביותר, אין לך חיים. אדם ללא חיים הוא פתטי ביותר. אדם שמאמין באל ובכל זאת אינו נכנס למציאות-האמת ואינו זוכה בחיים הוא אדם מהסוג הפתטי ביותר והמצער ביותר. האין זאת? (כן.) איני מבקש מכם יכולת ליישם בפועל בהתאם לעקרונות-האמת בכל דבר, אלא, לכל הפחות, שתהיה לכם היכולת לכך בזמן שאתם מבצעים את חובותיכם המשמעותיות ובעניינים חשובים בחיי היומיום שקשורים בעקרונות-האמת. אתם מוכרחים לעמוד בסטנדרט הזה, לכל הפחות, כדי לראות תקווה לישועתכם. אבל לגבי המצב הנוכחי, לא הגעתם אפילו לרמה של הדרישה הבסיסית ביותר, לא השגתם שום דבר ממנה. זהו עניין מצער ביותר ומדאיג עמוקות.

אחרי שאנשים מתחילים להאמין באל, שלוש השנים הראשונות הן מלאות שמחה ואושר עבורם. הם חושבים כל יום על קבלת ברכות ועל כך שיש להם ייעוד נפלא. הם מאמינים שהתנהגויות טובות מבחינה חיצונית, כגון סבל למען האל, התרוצצות ועזרה רבה יותר לאחרים, עשיית יותר מעשים טובים ותרומת סכומי כסף גדולים יותר, הם דברים שמאמינים באל אמורים לעשות. אחרי שלוש עד חמש שנים של אמונה באל, אנשים מבינים קצת דוקטרינות אבל עדיין מאמינים באל בהתאם לתפיסות ולדמיונות שלהם. הם חיים בהתאם להתנהגויות טובות, למצפונם ולאנושיות טובה במקום לחיות בהתאם לעקרונות-האמת או להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול אך ורק על בסיס דברי האל, כשהאמת היא הקריטריון שלהם. באיזה נתיב צועדים אנשים כאלה? האין זה הנתיב שפאולוס צעד בו? (אכן.) אתם לא מוצאים את עצמכם כרגע במצב כזה? אם אתם מוצאים את עצמכם במצב כזה רוב הזמן, אז האם ההאזנה לדרשות מרובות כל כך היא מועילה? אין זה משנה לאיזה סוג דרשות אתה מאזין, אתה לא מאזין על מנת להבין את האמת או להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול על בסיס עקרונות-האמת בחיי היומיום שלך; במקום זאת, אתה מאזין על מנת להעשיר את עולמך הרוחני ואת חוויותיך הרוחניות. במקרה זה, אין לך צורך להאזין לדרשות, נכון? יש אנשים שאומרים: "לא מקובל עליי לא להאזין לדרשות: אם לא אאזין לדרשות, לא תהיה לי התלהבות באמונה באל ולא יהיו לי התלהבות או מוטיבציה בביצוע חובתי. בזכות זה שאני מאזין לדרשות מדי פעם אני מקבל קצת התלהבות באמונה שלי, אני מרגיש קצת יותר הגשמה אישית והעשרה, ואז, כשאני נתקל בקשיים או בשליליות בזמן ביצוע החובה שלי, יש לי מוטיבציה, ורוב הזמן אני לא נעשה שלילי". האם מטרתה של ההאזנה לדרשות היא להביא לתוצאה הזאת? רוב האנשים שהאזינו לדרשות במשך השנים לא עוזבים את הכנסייה, ולא חשוב כמה הם נגזמים, כמה מטילים עליהם משמעת או כמה מייסרים אותם. השגת התוצאה הזאת קשורה באופן מסוים להאזנה לדרשות, אבל מה שאני רוצה לראות אינו רק שהגחלת העמומה שבלבכם תוצת מחדש כל פעם אחרי שאתם מאזינים לדרשה. העניין לא נסוב רק על כך. התלהבות כשלעצמה היא חסרת תועלת. אסור להשתמש בהתלהבות לשם עשיית מעשים רעים או הפרת עקרונות-האמת. התכלית של ההתלהבות היא לגרום לך לחתור לאמת בידיעה ברורה יותר של היעד והכיוון – אתה צריך לשאוף לעקרונות-האמת וליישם אותם בפועל. אז האם האזנה לדרשות יכולה להביא לתוצאה הזאת? אחרי כל דרשה ודרשה נדמה שיש אש בלבך, שנטענת בחשמל או שניפחו אותך באוויר עד שהתמלאת. אתה מרגיש שאתה שוב שופע התלהבות, אתה יודע מהו התחום הבא שבו עליך לדחוף קדימה, בלי להתעצל או להיות שלילי אף פעם ולהפגין חולשה רק לעתים נדירות. אולם, הביטויים האלה אינם התנאים לזכייה בגאולה. לזכייה בגאולה יש מספר תנאים: ראשית, עליך להיות מוכן לקרוא את דברי האל ולהאזין לדרשות; שנית, וזהו גם התנאי החשוב מכול, מוכרחה להיות לך היכולת לחפש את עקרונות-האמת בכל עניין שאתה נתקל בו בחיי היומיום, אם קטן ואם גדול, במקום לפעול על בסיס רעיונות משלך, לעשות כרצונך או לנהוג בשרירותיות ובפזיזות. התכלית שלמענה אני משתף איתכם על האמת ללא לאות ומסביר כך את העקרונות של עניינים שונים היא לא לגרום לכם לעשות את הבלתי אפשרי או לדחוף אתכם בכוח אל מעבר ליכולותיכם, וגם לא להלהיב אתכם ותו לא. במקום זאת, התכלית היא לגרום לכם להבין את כוונות האל בדייקנות רבה יותר, להבין את העקרונות ואת הבסיס לעשייה של דברים שונים, להבין כיצד על אנשים לפעול על מנת לרצות את כוונות האל ולא לפעול על בסיס הצביונות המושחתים, המחשבות, נקודות הראות והידע שלהם כשהם מתמודדים עם דברים, אלא להחליף את הדברים הללו בעקרונות-האמת. זוהי אחת הדרכים העיקריות שבהן האל מושיע אנשים. התכלית היא לאפשר לך להשתמש בדברי האל בתור הבסיס והעקרונות בכל דבר שאתה נתקל בו, כך שדברי האל ימשלו בכל עניין ועניין. במילים אחרות, התכלית היא לאפשר לך לטפל בכל עניין ולפתור אותו על בסיס דברי האל במקום על סמך ההעדפות ועל האינטלקט האנושיים, או במקום לגשת לעניינים בהתאם לשאיפות, לרצונות ולהעדפות האנושיים. באמצעות שיטה זאת, דהיינו הטפה ושיתוף על האמת, דברי האל והאמת נוצקים לתוך אנשים ומאפשרים להם להחזיק בחיים שבהם האמת היא המציאות שלהם. זהו סימן הישועה. עליך להשקיע יותר בעקרונות-האמת ובדברי האל, לא משנה עם אילו דברים אתה מתמודד. זהו אדם מהסוג שחותר לישועה, אדם חכם. אנשים שתמיד משקיעים בהתנהגויות המכוונות כלפי חוץ, בגינוני רשמיות, בדוקטרינות ובסיסמאות הם שוטים. הם אינם אנשים שחותרים אל הישועה. מעולם לא שקלתם דברים כגון אלה קודם, או ששקלתם אותם לעתים נדירות, אז כשמדובר בעניינים אלה, עניינים של יישום בפועל של עקרונות-האמת, אין בדעתכם שום דבר, היא ריקה באופן בסיסי. אתם לא סבורים שהעניין הזה חשוב, אז בכל פעם שבה אתם מתמודדים עם סיטואציות שקשורות לעקרונות-אמת, בייחוד כשמדובר בסיטואציות משמעותיות מסוימות, כשאתם מתמודדים עם צוררי משיח או עם אנשים רעים שמשבשים את עבודת הכנסייה ומפריעים לה, אתם תמיד סבילים מאוד. אינכם יודעים כיצד לטפל בעניינים הללו, ואתם ניגשים אליהם על בסיס המניעים והרגשות האנוכיים שלכם. אין לכם יכולת לקום ולהגן על עבודת הכנסייה, ובסופו של דבר אתם נכשלים תמיד, ומסיימים את העניין בחיפזון וברשלנות. אם לא יחקרו את העניינים הללו, אתה תוכל לצלוח אותם איכשהו. אם ינוהלו חקירות על מנת למצוא אחראים, ייתכן שתפוטר ממשרתך או תוקצה לחובה אחרת; לחלופין, במקרה הגרוע יותר, ייתכן שתועבר לקבוצה ב' או שאנשים מסוימים יורחקו אפילו. האם אלו תוצאות שאתם רוצים לראות? (לא.) אם באמת יפטרו אתכם ממשרתכם יום אחד או יגרמו לכם להפסיק לבצע את חובתכם, או במקרה החמור יותר, אם ישלחו אתכם לכנסייה רגילה או לקבוצה ב', האם תהרהרו על עצמכם? "האם האמנתי באל רק על מנת להגיע הנה בסופו של דבר? האם ויתרתי על משרתי, על הסיכויים שלי, על משפחתי ונטשתי הרבה כל כך רק על מנת שישימו אותי בקבוצה ב' או ירחיקו אותי? האם האמנתי באל על מנת להתנגד לו? ודאי שזאת לא אמורה להיות תכלית האמונה באל? בשביל מה, אם כך, אני מאמין באל? האם איני צריך לשקול זאת בכובד ראש? אם אניח בצד באופן זמני את האמונה באל על מנת לרצות את כוונותיו, לכל הפחות עלי להשיג חיים ולהיכנס למציאות-האמת. לכל הפחות, עלי להיות מסוגל לחוש ולזהות איזה היבט של דברי האל והאמת נהפך לחיים שלי. אני צריך שתהיה לי יכולת להסתמך על האמת כדי לחיות וכדי לנצח את השטן ואת הצביונות המושחתים שלי, ויכולת למרוד בבשרי ולזנוח את התפיסות שלי. כשיקרו לי דברים, אני צריך לקיים את עקרונות-האמת בקפדנות. אסור לי לפעול בהתאם לצביונות המושחתים שלי, אני צריך שתהיה לי היכולת לפעול בהתאם לדברי האל באופן חלק וטבעי בלי שום קשיים או מכשולים. אני צריך לחוש באופן עמוק שדברי האל והאמת כבר חושלו בי, נהפכו לחיים שלי ונעשו חלק מהאנושיות שלי. זהו דבר שאפשר ליהנות ממנו שראוי לציון". אתם מרגישים כך בדרך כלל? כשתסקרו את הסבל שעברתם ואת המחירים ששילמתם בשל אמונתכם באל במשך השנים, אתם תרגישו נפלא בלבכם, אתם תחושו שיש לכם תקווה לישועה, ושטעמתם את מתיקותן של הבנת האמת וההשקעה מעצמכם למען האל. האם הרגשתם או חוויתם דברים כאלה? אם לא, מה עליכם לעשות? (להתחיל לחתור אל האמת ברצינות מעכשיו והלאה.) להתחיל לחתור אל האמת ברצינות מעכשיו והלאה – אבל כיצד עליכם לחתור אל האמת? אתם צריכים להרהר על העניינים שבהם אתם מורדים באל לעתים קרובות. האל סידר את הנסיבות למענך שוב ושוב על מנת ללמד אותך לקח, לשנות אותך באמצעות העניינים הללו, להחדיר בך את דבריו, לגרום לך להיכנס להיבט של מציאות-האמת, ולמנוע ממך מלחיות תחת הצביון המושחת של השטן בעניינים אלה, וכדי שבמקום זאת תחיה בהתאם לדברי האל, על מנת שדבריו ישתרשו בך ושהם יהפכו לחייך. אבל אתה מורד באל לעתים קרובות בעניינים אלה, לא מתמסר לאל ולא מקבל את האמת, לא מתייחס לדבריו כעקרונות שצריכים להיות נר לרגליך, ולא מממש את דבריו בחיים. זה פוגע באל ואתה מאבד את ההזדמנות שלך לישועה פעם אחר פעם. אם כן, איך עליך לחולל מהפך בעצמך? החל מהיום, בעניינים שאתה יכול לזהות באמצעות הרהור ותחושה ברורה, עליך להתמסר לתזמור של האל, לקבל את דבריו בתור מציאות-האמת, לקבל את דבריו בתור החיים ולשנות את דרך חייך. כשתיתקל בסיטואציות כאלו, עליך למרוד בבשר ובהעדפותיך, ולפעול בהתאם לעקרונות-האמת. האם זה לא נתיב היישום בפועל? (אכן.) אם אתה רק מתכוון לחתור אל האמת ברצינות בעתיד, אבל אין לך נתיב ליישום, זה לא יועיל. אם יש לך נתיב ספציפי ליישום בפועל ואתה מוכן למרוד בבשרך ולהתחיל מחדש כך, אז יש עדיין תקווה עבורך. אם אתה לא מוכן ליישם בפועל כך, ובמקום זאת אתה נצמד לאותם נתיבים ישנים, דבק ברעיונות ישנים וחי בהתאם לצביונות המושחתים, אז אין לנו שום דבר נוסף להגיד. אם מספיק לך להיות עובד ותו לא, אז מה עוד אפשר להגיד? לעניין הישועה אין שום קשר אליך, ואתה לא מעוניין בו, אז אין על מה לדבר. אם אתה מוכן באמת לחתור אל האמת ואל הישועה, אז הצעד הראשון הוא להתחיל בהתנתקות מהצביונות המושחתים שלך, ממחשבותיך, תפיסותיך ופעולותיך השגויות. קבל את הסביבות שהאל סידר למענך בחיי היומיום, אמץ אל לבך את בחינתו, את ניסיונותיו, את ייסורו ואת שיפוטו, שאף ליישם בפועל בהדרגה בהתאם לעקרונות-האמת כשדברים קורים לך, והפוך יותר ויותר את דברי האל לעקרונות ולקריטריון שעל פיהם אתה מתנהל ופועל בחיי היומיום שלך, והכנס אותם לחייך יותר ויותר. זה מה שצריך לבוא לידי ביטוי אצל אדם שחותר אל האמת, וזה מה שצריך לבוא לידי ביטוי אצל אדם שחותר אל הישועה. זה נשמע קל, השלבים הם פשוטים ואין להם מבוא ארוך, אבל לא קל כל כך ליישם את זה בפועל. הסיבה לכך היא שיש באנשים יותר מדי דברים מושחתים: הקטנוניות, המזימות, האנוכיות והגסות שלהם, צביונותיהם המושחתים ותכסיסים מכל הסוגים. נוסף על כל זה, לאנשים מסוימים יש ידע, הם למדו פילוסופיות מסוימות להתנהלות בעולם וטקטיקה של תמרון החברה, ויש להם מגרעות ופגמים, במונחים של אנושיות. לדוגמה, יש אנשים שהם גרגרנים ועצלנים, אחרים הם חלקלקי לשון, לאנשים מסוימים יש טבע נאלח במידה חמורה, אחרים הם יהירים או פזיזים ואימפולסיביים בפעולותיהם, לצד פגמים רבים אחרים. יש הרבה ליקויים ובעיות שאנשים צריכים להתגבר עליהם, במונחים של אנושיותם. אולם אם ברצונך לזכות בישועה, ליישם בפועל את דברי האל ולחוות אותם, ולזכות באמת ובחיים, אתה מוכרח לקרוא יותר בדברי האל, להשיג הבנה של האמת, להיות מסוגל ליישם בפועל ולהתמסר לדבריו, ולהתחיל, ראשית כול, ביישום בפועל של האמת ובשמירה על עקרונות-האמת. אלה הם רק משפטים פשוטים אחדים, אך אנשים אינם יודעים כיצד ליישם אותם בפועל או לחוות אותם. ללא קשר לאיכותך או לחינוך שלך, וללא קשר לגילך או למספר השנים שאתה מאמין, בכל מקרה, אם אתה צועד בנתיב הנכון של יישום בפועל של האמת, עם יעדים וכיוון נכונים, ואם מה שאתה חותר אליו ומשקיע בו הוא כולו לשם יישום בפועל של האמת, מה שתזכה בו בסופו של דבר, ללא ספק, יהיה מציאות-האמת והפיכתם של דברי האל לחייך. ראשית, קבע את יעדך, ואז ישם בפועל בהדרגה בהתאם לנתיב זה, ובסוף אתה בוודאי תזכה בדבר-מה. אתם מאמינים בזה? (כן.)

מה שאנחנו משתפים עליו בשלב זה הוא ויתור על חתירות, אידיאלים ותשוקות של אנשים. בכינוס האחרון שלנו, שיתפנו בנושא ויתור על סוגי עול מסוימים שמקורם במשפחתו של אדם. לגבי נושא העול שמקורו במשפחתו של אדם, שיתפנו תחילה על ציפיות ההורים ואז על הציפיות של ההורים מצאצאיהם. האם נכון שעל אנשים לוותר על כל הדברים הללו בתהליך החתירה אל האמת? (כן.) לגבי ויתור על חתירות, אידיאלים ותשוקות של אנשים, כללנו ברשימה ארבעה פריטים בסך הכול. הפריט הראשון הוא תחומי עניין ותחביבים, השני הוא נישואין והשלישי הוא המשפחה – כבר שיתפנו על שלושת אלה. מהו הפריט האחרון שנשאר? (קריירות.) הפריט הרביעי הוא קריירות; עלינו לשתף על פריט זה. האם מישהו מכם הרהר על הנושא הזה בעבר? אם כן, תוכלו לדבר עליו תחילה. (פעם נהגתי לחשוב שההצלחה או הכישלון של אדם בקריירה שלו משקפים את הצלחתו או את כישלונו כאדם. חשבתי שאם לאדם חסרה מסירות לקריירה שלו או שהוא נכשל בה, משמעות הדבר היא שהוא נכשל כאדם.) כשמדובר בוויתור על קריירות, על מה יש לוותר? (אנשים צריכים לוותר על שאיפותיהם ורצונותיהם לגבי הקריירות שלהם.) זוהי אחת הדרכים לראות זאת. על איזה דברים אתם יכולים לחשוב שיש לוותר עליהם כשמדובר ב"קריירות" בתוך הנושא של ויתור על חתירות, אידיאלים ותשוקות של אנשים? האם אינכם אמורים לפתור את הצרות השונות שקריירה ממיטה עליכם בתהליך החתירה אל האמת? (בעבר, כשהייתי בעולם החילוני, נהגתי להאמין שעליי להצליח בקריירה שלי, שעליי להשיג הכרה כלשהי. משום כך, התמקדתי נואשות בקריירה שלי ורציתי להצטיין. אפילו אחרי שהתחלתי להאמין באל, עדיין רציתי להתבלט בבית האל, לגרום לאחרים להעריץ אותי. העניין הזה הפך למכשול משמעותי בפני היווכחותי בחיים.) המילה קריירה כפי שאתם מבינים אותה היא ביסודו של דבר חתירה אישית, היא גם נוגעת לנתיב שאדם עולה עליו. לכן, בשיתוף שלנו על הנושא "קריירות" תחת הנושא של ויתור על חתירות, אידיאלים ותשוקות של אנשים, לא אזכיר בינתיים שום תוכן שנוגע לחתירות של אנשים. נדבר בעיקר על המשמעות המילולית של "קריירה". למה מתייחסת המילה "קריירה"? זוהי העבודה או העמל שאנשים עוסקים בהם כדי לפרנס את משפחותיהם כשהם חיים בעולם. נושא זה נכלל בתחום של "קריירות" תחת הנושא ויתור על חתירות, אידיאלים ותשוקות של אנשים, שברצוננו לשתף עליו. זהו התחום והעקרונות עבור עיסוק בעבודה על מנת לפרנס את משפחתו של אדם, ועבור בחירת משלח יד בחברה, כשהאדם מאמין באל וחותר אל האמת. באופן טבעי, יש לכך נגיעה זו או אחרת לחלק מהתוכן שעוסק בחתירות של אנשים ובדרישות האל לגבי העבודה שמאמין עוסק בה. אפשר גם לומר שהדבר קשור למחשבות ולנקודות הראות שצריכות להיות למאמין כלפי עבודות וקריירות שונות בעולם. הנושאים הנוגעים לקריירות הם נרחבים למדי; נמיין אותם לקטגוריות, ובכך נעזור לאנשים להבין איזה סטנדרטים ודרישות יש לאל לגבי הקריירות שעוסקים בהן המאמינים והחותרים אל האמת, כמו גם אילו מחשבות ונקודות מבט האל דורש שיהיו לאנשים מאמינים ולאלה החותרים אל האמת כשהם עוסקים במשלחי יד או ניגשים אליהם. הדבר הזה יאפשר לאנשים לוותר על החתירות והרצונות הקשורים לקריירות שקיימים בתוך התפיסות והמאוויים שלהם. בה בעת, הדבר הזה גם יתקן את נקודות המבט השגויות שיש לאנשים על משלחי היד שהם עוסקים בהם או על הקריירות שהם חותרים אליהן בעולם. אנחנו נפריד את התוכן העוסק בקריירות שעל אנשים לוותר עליהם לארבעה פריטים עיקריים: הפריט הראשון שעל אנשים להבין הוא לא לעסוק בצדקה; הפריט השני הוא להיות מרוצים ממזון וממלבוש; הפריט השלישי הוא להתרחק מכוחות חברתיים שונים; הפריט הרביעי הוא להתרחק מפוליטיקה. אנחנו נשתף על העניינים הקשורים בנושא ויתור על קריירות על בסיס התוכן של ארבעה פריטים אלה. חשבו רגע, האם התוכן של ארבעה פריטים אלה רלוונטי במידה כלשהי למה שאתם שיתפתם עליו? (לא.) על מה שיתפתם? (חתירות אישיות.) מה ששיתפתם עליו אינו קשור לעקרונות-האמת, הוא קשור רק לחתירות אישיות קטנות. ארבע הנקודות האלו שאנחנו משתפים עליהן קשורות לעקרונות שונים בתוך הנושא "קריירות". אם אנשים יבינו את העקרונות השונים הללו, יהיה להם קל לוותר על מה שהם צריכים לוותר עליו ביחס לקריירות בזמן תהליך החתירה אל האמת. יהיה להם קל לוותר על הדברים האלה כי הם יבינו את ההיבטים האלה של האמת. אולם, אם לא תבין את האמיתות האלו, יהיה לך קשה מאוד לוותר על הדברים האלה. הבה נשתף על ארבעת העקרונות האלה של ויתור על קריירות, בזה אחר זה.

תחילה, לא לעסוק בצדקה. מה פירוש לא לעסוק בצדקה? קל להבין את המשמעות המילולית של הדברים. לכולכם יש מושג פחות או יותר לגבי עניין הצדקה, נכון? לדוגמה, בתי יתומים, בתי מחסה וארגוני צדקה דומים להם הקיימים בחברה – כל האלה הם ארגונים והגדרות הקשורים לעבודת צדקה. אם כך, כשמדובר בקריירות שאנשים עוסקים בהן, הדרישה הראשונה של האל היא לא לעסוק בצדקה. מה פירוש הדבר? פירושו הוא שאל לאנשים לעשות דברים הקשורים לצדקה או לעסוק בתעשייה כלשהי שיש לה קשר לצדקה. נכון שקל להבין את זה? כאדם שמאמין באל, שחי בגוף גשמי, שיש לו משפחה וחיים, ושזקוק לכסף כדי לתמוך בעצמו ובמשפחתו, אתה צריך לעסוק במשלח יד. אין זה משנה באיזה משלח יד אתה עוסק, הדרישה הראשונה של האל מאנשים היא לא לעסוק בצדקה. אל לך לעסוק בצדקה כי אתה מאמין באל או לעשות צדקה למען פרנסתך הגשמית. עבודה זאת אינה משלח היד שעליך לעסוק בו. היא אינה משלח יד שהאל הפקיד בידך והיא ללא ספק אינה חובה שהאל הטיל עליך. דברים כגון צדקה אינם רלוונטיים למאמינים באל או לאנשים שחותרים אל האמת. מנגד, אפשר לומר שאם אתה עוסק בצדקה, האל לא יציין זאת. אפילו אם תעשה זאת היטב ובאופן משביע רצון ותזכה בהכרה מצד החברה ואפילו מצד האחים והאחיות, האל לא יכיר בזאת ולא יציין זאת. האל לא יציין אותך, לא יברך אותך בסופו של דבר, לא יחרוג מהכלל ולא יאפשר לך לזכות בישועה או ייתן לך ייעוד נפלא כי עסקת בצדקה פעם, כי היית נדבן גדול פעם, כי עזרת לאנשים רבים, כי עשית מעשים טובים והועלת לאנשים רבים או אפילו כי הצלת חיים של אנשים רבים. במילים אחרות, עיסוק בעבודת צדקה אינו תנאי הכרחי לישועה. אם כן, מה כוללים עניינים של צדקה? במציאות, לכל אדם יש בראשו דבר או שניים שאפשר בהחלט להחשיבם כסוג של עבודת צדקה, במידה זו או אחרת. לדוגמה: אימוץ כלבים משוטטים. במדינות מסוימות רואים לעתים קרובות כלבים משוטטים ברחובות או בשטחים מסוימים, כיוון שבמדינות אלו אין בקרה קפדנית על חיות המחמד או כיוון שהתנאים הכלכליים בהן ירודים. מה פירוש "כלבים משוטטים"? פירושו שאנשים מסוימים נוטשים את כלביהם כי הם אינם יכולים להרשות לעצמם להחזיק אותם או שאינם רוצים בכך; לחלופין, ייתכן שהכלבים הלכו לאיבוד מסיבה כלשהי וכעת הם משוטטים ברחובות. ייתכן שאתה חושב: "אני מאמין באל, ולכן עליי לאמץ את בעלי החיים הללו, כי כוונת האל היא שנעשה מעשים טובים, וזהו מעשה שמפאר את שם האל וזוהי אחריות שהמאמינים באל צריכים לקבל על עצמם. זוהי מחויבות שאסור להתחמק ממנה". כשאתה רואה כלבים משוטטים אפוא, אתה לוקח אותם לביתך ומאמץ אותם; אתה חי בחסכנות על מנת לקנות להם מזון. אנשים מסוימים משקיעים אפילו את משכורותיהם ואת הוצאות המחיה שלהם באימוץ בעלי חיים, ובסופו של דבר הם מאמצים עוד ועוד כלבים וחתולים והם צריכים לשכור בית. כשהם עושים את זה, הכסף המיועד להוצאות המחיה שלהם לא מספיק והוא מצטמק והולך, המשכורת שלהם כבר לא מכסה את מחייתם, ולכן אין להם ברירה אלא ללוות כסף. אך אין זה משנה עד כמה מצבם נהייה קשה – הם מרגישים שזוהי מחויבות שאסור להם להתחמק ממנה, אחריות שהם לא יכולים לדחוק הצידה, והם מרגישים שעליהם לראות בכך מעשה טוב, ושעליהם לעשותו בהתאם. הם חושבים שהם מיישמים בפועל את האמת ומקיימים את העקרונות. הם מוציאים סכומי כסף גדולים ומשקיעים הרבה זמן וכוחות באימוץ החתולים והכלבים המשוטטים הללו על מנת לעסוק בעבודה צדקה, ובלבם הם מרגישים נינוחות רבה ותחושת הישג, הם מרגישים ממש טוב כלפי עצמם, ואנשים מסוימים חושבים אפילו: "זה מפאר את האל, אני מאמץ יצורים שהאל ברא – זהו מעשה טוב לאין שיעור והאל יציין אותו בוודאות". האם המחשבות האלו נכונות? (הן לא נכונות.) האל לא הטיל עליך את המטלה הזאת. היא לא מחויבות שלך ולא אחריות שלך. אם אתה נתקל בחתולים או כלבים משוטטים והם מוצאים חן בעיניך, זה בסדר גמור שתאמץ אחד או שניים. אולם, אם אתה מתייחס לאימוץ בעלי חיים משוטטים בתור צורה של עבודת צדקה מתוך אמונה שצדקה היא דבר שמי שמאמין באל צריך לעשות, אז אתה טועה מאוד. זהו עיוות בהבנה ובתפיסה.

יש גם אנשים שמאמינים ביכולתם האישית לשרוד, ומשתמשים במעט הכסף הנוסף שיש להם כדי להקל על העניים שסביבם. הם מציעים לעניים ביגוד, מזון, מצרכים ליומיום ואפילו כסף, מתוך מחשבה שזוהי מחויבות שעליהם לעמוד בה. הם יכולים אפילו להביא לביתם אנשים עניים, לחלוק עמם את הבשורה ולהציע להם כסף על מנת שיוציאו אותו. העניים הללו מסכימים להאמין באל ולאחר מכן הם מספקים להם מזון ומחסה מתוך מחשבה שהם מבצעים את חובתם ועומדים בהתחייבותם. יש גם אנשים ששמים לב שיתומים מסוימים בחברה טרם אומצו. יש להם קצת כסף עודף להוציא, ולכן הם יוצאים ועוזרים ליתומים הללו, והם מקימים מוסדות רווחה ובתי יתומים, ומאמצים את היתומים. לאחר שהם מאמצים אותם, הם מספקים לילדים הללו מזון, מחסה והשכלה, ואפילו מגדלים אותם עד שהם נעשים לבגירים. לא רק שהם ממשיכים לעשות זאת, הם גם מנחילים זאת לדור הבא. הם מאמינים שזהו מעשה טוב לאין שיעור, דבר שחובה לברכו, ופעולה שראויה לציון בידי האל. אפילו בזמנים של הפצת הבשורה, יש אנשים שרואים מקבלי בשורה פוטנציאליים המתגוררים באזורי עוני ושיש להם אמונות דתיות, והם רואים חובה לעצמם לעזור להם ולתת להם נדבות. אך הפצת הבשורה היא הפצת הבשורה, היא לא עבודת צדקה או מתן סיוע. המטרה של הפצת הבשורה היא להכניס לבית האל ולנוכחותו את האנשים שיכולים להבין את דברי האל ולקבל את האמת, כלומר את צאן מרעיתו של האל, ובכך לתת להם הזדמנות לישועה. העיקר כאן אינו סיוע לאנשים מרוששים כך שיהיה להם משהו לאכול וללבוש, כך שיהיו להם חיים של אדם רגיל והם לא ירעבו. משום כך, מכל נקודת מבט ומכל בחינה שהיא, בין שמדובר בסיוע לחיות מחמד או לבעלי חיים, ובין שמדובר בסיוע לאנשים מרוששים או לאנשים שאינם יכולים לספק את צורכיהם הבסיסיים, עניין העיסוק בצדקה אינו דבר שהאל דורש במסגרת החובה, האחריות או המחויבות שעל אדם לבצע. הוא אינו קשור לאמונה של אנשים באל וליישום בפועל של האמת. אם לאנשים יש לב נדיב והם רוצים לעשות זאת, או אם הם לעתים נתקלים באנשים ספציפיים שזקוקים לסיוע, מותר להם לעזור אם הם יכולים לעשות זאת. אולם, אסור לך לראות בכך מטלה שהאל הפקיד בידיך. מותר לך לעזור מדי פעם, אם יש לך את היכולת ואת התנאים לעשות זאת, אבל הדבר הזה בסך הכול מייצג אותך אישית, לא את בית האל ובהחלט לא את דרישות האל. מעשה זה, אין פירושו כמובן שריצית את כוונות האל ובהחלט אין פירושו שאתה מיישם בפועל את האמת. המעשה פשוט מייצג את התנהלותך האישית. אם תעשה את זה מדי פעם, האל לא ירשיע אותך בגלל זה, אבל הוא גם לא יציין את זה – זה הכול. אם תהפוך את זה לקריירה ותפתח בתים סיעודיים, מוסדות רווחה, בתי יתומים, בתי מחסה לבעלי חיים, או אפילו אם תושיט עזרה בעתות אסון ותגייס כספים מהאחים והאחיות בכנסייה או מהקהילה על מנת לתרום לאזורים או לאנשים מוכי אסון, עד כמה טוב המצב שלך, לדעתך? זאת ועוד, אנשים מסוימים פונים לכנסייה כדי לגייס תרומות מהאחים והאחיות כאשר מקומות מסוימים עוברים רעידות אדמה, שיטפונות או אסונות טבע או אסונות מעשי ידי אדם. וגרוע מכך, יש אנשים שמשתמשים בתרומות של הקהילה לכנסייה כדי לסייע למקומות ולאנשים מוכי אסון. הם מאמינים שזוהי המחויבות של כל מאמין, ושזוהי מחויבות שהכנסייה, כארגון של קהילה חברתית, צריכה לבצע. הם מחשיבים זאת כמטרה צודקת, ולא רק שהם דורשים תרומות מהאחים ומהאחיות אלא גם דוחקים בכנסייה להקצות את כספי התרומות שהיא מקבלת כדי לעזור לאזורים מוכי אסון אלה. מה אתם חושבים על זה? (זה גרוע.) גרוע ותו לא? דונו בטבעו של נושא זה. (התרומות נועדו להפצת הבשורה, להרחבתה של עבודת הבשורה. הן לא מיועדות לסיוע במקרי אסון או לסיוע לעניים.) (סיוע במקרי אסון אינו קשור לאמת, עשייתו אין פירושה שמיישמים בפועל את האמת, והוא בהחלט לא מעיד על שינוי בצביון.) יש אנשים שמאמינים שמפני שכולם חיים באותו כוכב-לכת, תושבי כדור הארץ מהווים משפחה אחת גדולה, וכשחלק אחד במשפחה נמצא במצוקה, על האחרים לאחד כוחות כדי לסייע. הם חושבים שהם צריכים לעשות הכול כדי שאנשים באזור אסון ירגישו את החמימות של אחיהם בני האדם ויחוו את החמימות והסיוע מהכנסייה. הם מחשיבים זאת כמעשה טוב לאין שיעור, פעולה שמכבדת את האל, והזדמנות נפלאה לשאת עדות לאל. יש אנשים שכאשר אתה דורש מהם לדבוק בעקרונות כשהם מבצעים חובות ודורש מהם להתאים את הנוהגים שלהם לדברי האל ולסידורי העבודה שלו, הם מרגישים שאין להם התלהבות ומוטיבציה. הם לא מהרהרים בלבם על הדברים האלה. אך כשמדובר בהקדשת של הכנסייה למתן סיוע לאנשים ממדינות מרוששות או נחשלות, בקניית ציוד עבורם בשביל ביצוע חובות, ומתן סיוע כדי לאפשר להם לחיות חיים עם מספיק מזון וביגוד, הם נעשים נלהבים במיוחד ולהוטים להתחיל בעבודה, הם רוצים לעשות עוד ועוד. למה הם נלהבים כל כך? כי הם רוצים להיות פילנתרופים גדולים. מיד כשמזכירים פילנתרופ גדול, הם מתחילים להרגיש נאצלים במיוחד. הם חשים במיוחד שיש להם הכבוד להפיץ את אורם וחומם ולהשקיע את מאמציהם למען חייהם של המסכנים והעניים הללו. הם מתרגשים מאוד מזה, ולכן יש אנשים שמעוניינים במיוחד לעסוק בפעילויות הללו. אבל מה התכלית מאחורי הרצון הבלתי רגיל הזה לעשות את הדברים הללו? האם התכלית היא באמת לתת כבוד לאל? האם האל צריך כבוד מסוג זה? האם האל צריך עדות מסוג זה? האם ייתכן ששם האל יסבול השפלה אם לא תיתן כסף או תספק סיוע? האם האל יאבד את תהילתו? האם ייתכן שהאל יזכה לתהילה כשתעשה את זה? האם הוא יהיה מרוצה? האם זה העניין? (לא.) אז מה העניין? למה האנשים הללו נכונים כל כך לעשות את זה? האם הכוונה שלהם היא לרצות את יהירותם? (כן.) הכוונה שלהם היא לזכות באהדתם של מי שהם סייעו לו, שיציינו אותם בשל נדיבותם, רוחב ידם ועושרם. יש אנשים שתמיד מפעמת בהם רוח הרואית: הם רוצים להיות מושיעים. למה שלא תושיע את עצמך? אתה יודע איזה מין דבר אתה? אם יש לך יכולת להושיע אחרים, למה אינך יכול להושיע את עצמך? אם אתה נדיב כל כך למה שלא תמכור את עצמך ותיתן את הכסף לאנשים הללו כדי לעזור להם? למה להשתמש בתרומות לכנסייה? אם יש לך יכולת לעשות זאת, עליך להפסיק לאכול ולשתות, או לאכול רק ארוחה אחת ביום, ולהשתמש בכסף שאתה חוסך כדי לעזור לאנשים הללו, לתת להם לאכול היטב וללבוש בגדים חמים. למה אתה עושה שימוש לא נאות בתרומות לכנסייה המיועדות לאל? האם זה לא נקרא להיות נדיב על חשבון בית האל? (כן.) להיות נדיב על חשבון בית האל, לזכות מהזולת בתואר "פילנתרופ גדול", לרצות את רצונך היהיר שאחרים יזדקקו לך – האין זה חסר בושה? (כן.) הואיל וזהו עניין חסר בושה, האם הוא צריך או לא צריך להתבצע? (הוא לא צריך להתבצע.) טבעה של הפצת הבשורה על ידי בית האל אינו לשם צדקה; העיקר בו הוא לחפש צאן שיכול להבין את דברי האל, להחזיר את האנשים הללו לנוכחותו של האל, כדי שיקבלו את הייסור ואת השיפוט של האל ויקבלו את ישועת האל. זהו שיתוף פעולה עם תכנית הניהול של האל להושעת האנושות, לא עיסוק בצדקה, לא מתן סיוע או הטפה של הבשורה בכל מקום שבו שורר עוני. זוהי עשייה של עבודת צדקה בכסות של הפצת הבשורה, על מנת להבטיח שהאנשים הללו יקבלו מזון ובגדים ראויים, ישתמשו בטכנולוגיה מודרנית וייהנו מחיים מודרניים – האם הפעולות הללו יכולות להושיע אנשים? פעולות כאלו אינן יכולות להשיג את המטרה של הפצת הבשורה והושעת אנשים. הפצת הבשורה אינה עיסוק בצדקה; העיקר בה הוא לכבוש לבבות, להביא אנשים להתייצב לפני האל, לאפשר להם לקבל את האמת ואת ישועת האל – לא לספק סעד. בגלל צורכי העבודה בכנסייה, יש אנשים שנוטשים את עבודתם ואת משפחתם כדי להתמקד בביצוע חובותיהם במשרה מלאה, ובית האל מספק את הוצאות המחיה שלהם. אך זה לא סעד וגם לא עיסוק בעבודת צדקה. כשבית האל מפיץ את הבשורה ומייסד את הכנסייה, הוא לא מקים מוסדות רווחה או בתי מחסה. העיקר אינו שימוש בהטבות או בכספים הללו כדי לקנות אנשים או להכניס אותם לבית האל כדי שיקבלו מזון ומשקה כנדבה. בית האל אינו מפרנס טפילים או קבצנים וגם אינו נותן קורת גג לנוודים או ליתומים, וגם אינו מספק סעד לאנשים שאין להם מה לאכול. אם לאדם אין מספיק כסף כדי לקנות מזון, הסיבה לכך היא שהוא עצלן או חסר יכולות. זה באשמתו, ואין לכך קשר עם זה שאנחנו מפיצים את הבשורה. אנחנו מפיצים את הבשורה על מנת לכבוש אנשים, אנשים שיכולים להבין את דברי האל ולקבל את האמת, לא על מנת לראות מי עני, מי מעורר רחמים, מי אדם מדוכא או בודד שאין לו למי לפנות, על מנת לתת לו מחסה או לעזור לו. להפצת הבשורה יש עקרונות וסטנדרטים משלה, ויש דרישות וסטנדרטים עבור מקבלי בשורה פוטנציאליים. היא לא נסובה על חיפוש קבצנים. משום כך, אם אתה רואה בהפצת הבשורה פעילות של צדקה, אתה טועה. לחלופין, אם אתה מאמין שכאשר אתה מבצע את החובה של הפצת הבשורה וכאשר אתה עוסק בעבודה זו אתה עוסק בצדקה, האמונה הזאת שגויה אפילו יותר. הכיוון הזה וגם נקודת המוצא, שניהם שגויים מטבעם. אם מישהו מחזיק בנקודת מבט כזאת או מחיל כיוון כזה על פעולותיו, עליו לתקן ולשנות במהירות את נקודת המבט שלו. האל לעולם לא מרחם על העניים או על המדוכאים הנמצאים בתחתית הסולם החברתי. כלפי מי יש לאל רחמים? אדם שהאל מרחם עליו מוכרח להיות, לכל הפחות, אדם שמאמין באל ושיכול לקבל את האמת. אם אינך נוהה אחרי האל ואתה מתנגד לו ומנאץ אותו, האם יהיו לאל רחמים כלפיך? זה בלתי אפשרי. משום כך, אסור לאנשים לחשוב בטעות: "האל הוא אל רחמן. הוא מרחם על המדוכאים, על מי שאינם אהודים, על המושפלים, על המקופחים שאין להם למי לפנות בחברה. האל מרחם על כולם ומניח להם להיכנס לביתו". זוהי טעות! אלו הן התפיסות והדמיונות שלך. האל מעולם לא אמר או עשה דברים כאלה. אלה רק משאלת הלב שלך והמושג שלך לגבי נדיבות אנושית, שאין להם קשר לאמת. הביטו באנשים שהאל בחר והכניס לביתו. ללא קשר למעמדם החברתי, האם האל ריחם או חש צער על מישהו כי לא היה לו מה לאכול, והכניס אותו לביתו? אף לא על אדם אחד. להפך, האנשים הללו שנבחרו על ידי האל, ולא משנה מעמדם החברתי – גם אם מדובר באיכרים – אין ביניהם שום מקרים שבהם לא היה להם מה לאכול ואין ביניהם קבצנים. זוהי עדות לברכותיו של האל. אם האל בחר בך ואתה אחד מאנשיו הנבחרים של האל, הוא לא יניח לך להתרושש עד כדי כך שלא תוכל להרשות לעצמך לאכול או שתיאלץ לקבץ נדבות בשביל אוכל. במקום זאת, האל יספק לך מלבוש ומזון בשפע. יש אנשים שמאמינים באל ומחזיקים תמיד בתפיסות מוטעות. מה הם חושבים? "רוב המאמינים באל באים מתחתית הסולם החברתי, חלקם יכולים אפילו להיות קבצנים". האם זה נכון? (לא, זה לא נכון.) יש אפילו אנשים שמפיצים שמועות שלפיהן הייתי פעם קבצן. אמרתי, "אם כן, האם לבשתי שק או נשאתי מטה אי-פעם? אם אתם אומרים שפעם הייתי קבצן, איך זה שאני לא יודע על זה?" אנחנו מדברים עלי, ובכל זאת אפילו אני לא יודע; זוהי שטות גמורה! כשהאל אמר "לשועלים יש מאורות ולעוף השמיים קנים, אך בן האדם אין לו מקום להניח את ראשו", מה הפירוש? האם האל אומר שהוא נהיה קבצן? האם הוא אומר שלא הייתה לו פרנסה ולא היה לו כסף לקנות אוכל? (לא, הוא לא אומר זאת.) הוא לא אומר זאת. אז מה פירוש האמירה הזאת? פירושה הוא שהעולם והאנושות נטשו את האל; היא מראה שלאל לא היה מקום, והאל בא להושיע את האנושות, אך האנושות לא קיבלה אותו. איש לא רצה לקבל את האל. האמירה הזאת מצביעה על הצד המכוער של האנושות המושחתת והיא משקפת את הסבל שהאל בהתגלמותו כבשר ודם עבר בעולם האנושי. כשהאל אמר את זה, היו אנשים שחשבו: "האל אוהב קבצנים, ומצבנו טוב הרבה יותר ממצבם של קבצנים, לכן המעמד שלנו גבוה יותר בעיני האל". משום כך הם מוכנים לעזור לקבצנים. זוהי אי הבנה מוחלטת מצדם של בני האדם, היא שייכת למחשבות ולנקודות המבט המופרכות שלהם. אין לה שום קשר למהותו של האל, לצביונו או לחמלתו ולאהבתו.

יש אנשים שאומרים: "אתה מדבר על ויתור על 'קריירה' בתוך הנושא של ויתור על חתירות, אידיאלים ותשוקות של אנשים, ואתה אומר לאנשים לא לעשות צדקה. אבל למה אתה תמיד מדגיש שיש להתייחס יפה לבעלי חיים ולא לפגוע בהם? מהי המשמעות של זה? כלבים וחתולים מוחזקים אפילו בבית האל ואסור לאנשים לפגוע בהם". אימרו לי, האם יש הבדל בין זה לבין עשיית צדקה? האם הם אותו הדבר? (לא, הם לא.) מה קורה פה? (הימנעות מפגיעה בבעלי חיים מסוגים שונים היא ביטוי של האנושיות הרגילה.) ההימנעות מפגיעה בבעלי חיים היא ביטוי של האנושיות הרגילה. אז מה צריכים להיות היישום בפועל והביטוי של האנושיות הרגילה? (מכיוון שאדם בוחר לשמור עליהם, הוא מוכרח למלא את אחריותו.) מימוש אחריותו של אדם – האם יש משהו ספציפי יותר? (הם מוכרחים לטפל בהם.) זוהי פעולה ספציפית. לפי אילו עקרונות יש לפעול? הדבר הזה קשור לאמת. תנו לי להסביר, ואתם תקשיבו ותראו אם הדבר הזה קשור לאמת. הטיפול ביצורים שהאל ברא הוא ביטוי של אנושיות רגילה. בצורה קונקרטית יותר, פירוש הדבר הוא למלא את האחריות שלך כלפיהם ולטפל בהם היטב. הואיל ובחרת להחזיק אותם, אתה מוכרח למלא את האחריות שלך. חיות מחמד אמורות להיות מוחזקות על ידי בני אדם ועליהם לטפל בהן. הן שונות מחיות בר שאינן צריכות אותך כדי שתטפל בהן. הכבוד והאכפתיות הגדולה ביותר שאתה יכול להפגין כלפי חיות בר היא להימנע מלהרוס בכוונה את סביבת הגידול שלהן ולהימנע מלצוד או להרוג אותן. לגבי עופות, בהמות או חיות מחמד מבויתות שאנשים יכולים להחזיק בביתם, הואיל ואתה בחרת להחזיק בהן, אתה צריך למלא את אחריותך. כלומר, לפי הנסיבות שלך, עליך להיות איתם קצת אם יש לך זמן, ואם אתה עסוק, עליך רק להבטיח שהן יאכלו ושיהיה להן נוח. במהותו של דבר, עליך להוקיר אותן. מה פירוש "להוקיר" אותן? לכבד את החיים שהאל ברא ולדאוג ליצורים שהוא ברא. להוקיר אותם, לדאוג להם: זה לא צדקה, זה לתת להם את היחס שהם ראויים לו. האם זהו עיקרון? (כן.) זה לא עיסוק בצדקה. למה מתייחסת המילה "צדקה"? היא לא מתייחסת למילוי אחריות או להוקרת החיים. היא מתייחסת לחריגה מעבר לתחום היכולות והכוחות שלך והפיכת הדבר הזה לקריירה. אין לזה שום קשר לגידול חיות מחמד. אם מישהו לא יכול לגייס אפילו את האהבה או האחריות הבסיסיות למען חיות המחמד שהוא מחזיק, איזה מין אדם הוא? האם יש לו אנושיות? (אין לו אנושיות.) לכל הפחות, לאדם הזה חסרה אנושיות. במציאות, לכלבים וחתולים אין דרישות גבוהות מאנשים. אין זה משנה כמה עמוקה אהבתך אליהם או אם אתה מחבב או לא מחבב אותן, אתה צריך לכל הפחות להיות אחראי לטיפול בהן, עליך להאכיל אותם בזמן ולהימנע מלהתעלל בהן – זה מספיק. עליך לספק להם מזון או תנאי חיים ככל שמצבך הכלכלי מאפשר זאת. זהו זה. התנאים להישרדותם אינם דורשים הרבה. עליך פשוט להימנע מלהתעלל בהן. אם אנשים אינם יכולים אפילו לגייס את האהבה המועטה הזאת, זה מראה כמה האנושיות שלהם לוקה בחסר. מהן כוללת התעללות? להכות את חיות המחמד ולנזוף בהן ללא סיבה, לא להאכיל אותן כשהן צריכות לאכול, לא לטייל איתן כשהן צריכות לטייל ולא לטפל בהן כשהן חולות. אם אתה עצוב או אם יש לך מצב רוח רע, אתה מוציא עליהן את זעמך על ידי כך שאתה מכה את חיות המחמד ונוזף בהן. אתה מתייחס אליהן בדרך שאינה אנושית. זוהי התעללות. אם אתה יכול להימנע מהתעללות ופשוט למלא את אחריותך, זה מספיק. אם אין לך אפילו את מעט החמלה הזאת הנדרשת כדי למלא את אחריותך, אז אסור לך להחזיק חיית מחמד. עליך לשחרר אותה, למצוא מישהו שמחבב אותה ולתת לו לטפל בה, לתת לה הזדמנות לחיות. יש אנשים שמחזיקים כלבים ואינם יכולים אפילו להימנע מלהתעלל בהם. הם מחזיקים כלבים למען מטרה אחת בלבד, והיא הוצאת התסכולים שלהם תוך שימוש בכלבים הללו בתור דרך לשחרר קיטור כשהם במצב רוח רע או ירוד. הם לא מעזים להכות אדם אחר או לנזוף בו, הם חוששים מההשלכות ומהאחריות שיאלצו לשאת בה. במקרה יש להם חיית מחמד בבית, כלב, אז הם מוציאים את התסכולים שלהם על הכלב, כי אחרי הכול הוא לא מבין והוא לא יעז להתנגד. לאנשים כאלה חסרה אנושיות. יש גם אנשים שמחזיקים כלבים וחתולים אבל אינם יכולים למלא את אחריותם. אם אתה לא אוהב אותן, אז אל תחזיק חיית מחמד. אבל אם בחרת להחזיק אותה, אתה מוכרח למלא את האחריות שלך. יש לה חיים וצרכים רגשיים משלה. היא צריכה מים כשהיא צמאה ומזון כשהיא רעבה. היא גם צריכה להיות קרובה לאנשים ושהם ינחמו אותה. אם אתה במצב רוח רע ואתה אומר: "אין לי זמן לתת לך תשומת לב, לכי מפה!" – זה לא יחס טוב לחיית מחמד. האם יש בכך מצפון או היגיון? (לא.) יש אנשים שאומרים: "כמה זמן עבר מאז רחצת את הכלב או החתול שלך? הוא מלוכלך כל כך!" "הממ, לרחוץ אותו? אני לא יודע אפילו מי ירחץ אותי. לא נראה שלאיש אכפת כשעוברים ימים רבים מאז הפעם האחרונה שאני התרחצתי!" האם זה אנושי או משקף רגישות אנושית כלשהי? (לא.) אין זה משנה אם מצב רוחם טוב או רע, כשחתול או כלב מתחכך בהם ומתנהג אליהם בחיבה, הם פשוט מרחיקים אותם בבעיטה ואומרים: "לך מפה, נודניק! אתה בדיוק כמו גובה חובות, תמיד יש בעיות כשאתה בסביבה. אתה רק רוצה משהו לאכול או לשתות. אין לי מצב רוח לשחק איתך!" אם אין לך אפילו מעט חמלה, אז אסור לך להחזיק חיות מחמד. אתה צריך לשחרר אותן תכף ומיד. החתול או הכלב הזה סובל בגללך! אתה אנוכי מדי ואינך ראוי להחזיק חיות מחמד. כל זמן שאתה מחזיק חתול או כלב, אספקת המזון והמים שלהם תלויה בך. אתה צריך להבין את העיקרון הזה. למה אתה מתחרה בבעלי חיים? אתה אומר: "אין לי מי שירחץ אותי, מי ירחץ אותי?" מי ירחץ אותך? אתה בן אדם. אתה צריך להתרחץ בעצמך. אתה יכול לטפל בעצמך, אבל חתולים וכלבים צריכים את הטיפול שלך כי אתה מגדל אותם, וכיוון שאתה מגדל אותם יש לך מחויבות לטפל בהם. אם אינך יכול אפילו למלא את המחויבות הזאת, אז אינך ראוי להחזיק אותו. איזה צורך יש להתחרות בהם? אתה אפילו אומר: "אני מטפל בך, אבל מי מטפל בי? כשאתה במצב רוח ירוד, אתה בא אליי להתנחם. כשאני עצוב, מי מנחם אותי?" אתה לא בן אדם? לבני אדם יש יכולת ויסות עצמי ויכולת הסתגלות עצמית. חתולים וכלבים הם פשוטים הרבה יותר: הם לא יכולים לווסת את עצמם ולכן הם זקוקים שבני אדם ינחמו אותם. זהו ההבדל בין היחס שלך לבעלי חיים לבין עשיית צדקה. מהו העיקרון של היחס שלך לבעלי חיים? להוקיר את החיים, לכבד אותם ולהימנע מהתעללות. בהתנהלות שלך מול כל הדברים שהאל ברא, עליך לשמור על חוקי הטבע שלהם, להתייחס לכל היצורים שהאל ברא בצורה נכונה ובהתאם לחוקים שהוא קבע, לשמור על יחסים ראויים עם יצורים מכל המינים ולא להרוס או לנצל את סביבות הגידול שלהם ללא סיבה מוצדקת. אלה העקרונות עבור כבוד והוקרה לחיים. אולם, העקרונות של כבוד והוקרה לחיים אינם נסובים על עשיית צדקה. זהו עיקרון מתוך החוקים האוניברסליים שהאל קבע, שכל יציר בריאה מוכרח לדבוק בהם. אבל פעולה לפי העיקרון הזה אינה שווה לעשיית מעשי צדקה.

אך יש אנשים ששואלים: "למה האל אינו נותן לנו לעשות מהצדקה קריירה? אם הוא לא נותן לנו לעשות צדקה, אז מה החברה צריכה לעשות לגבי האנשים או היצורים החיים שזקוקים לסיוע? מי ייחלץ לעזרתם?" האם לשאלה מי ייחלץ לעזרתם יש קשר כלשהו אליך? (אין לה שום קשר אלינו.) האם אינך משתייך למין האנושי? האם יש לכך קשר כלשהו אליך? (לא, זאת לא שליחות של בני אדם.) בדיוק, זאת לא השליחות שלך וגם לא מה שהאל הפקיד בידיך. מהי שליחותך? למלא את החובה של יציר בריאה, להאזין לדברי האל, להתמסר לדברי האל, לקבל את האמת על מנת להשיג ישועה, לעשות את מה שהאל אומר לך לעשות, ולהתרחק מהדברים שהאל אומר לך לא לעשות. מי יטפל בעניינים הקשורים לצדקה? אין זה עניינך מי יטפל בהם. בכל מקרה, אינך נדרש לטפל בהם או לדאוג להם. בין שמדובר בממשלה ובין שמדובר בארגונים קהילתיים שמטפלים בענייני צדקה, הנושא הזה אינו ענייננו. בקיצור, על המאמינים באל והחותרים לאמת לאמץ את ההליכה בדרכו של האל ואת הנהייה אחר רצונו בתור הקריטריונים, יעד היישום בפועל והכיוון שלהם. זהו דבר שעל אנשים להבין וזוהי אמת נצחית שלא תשתנה לעולם. כשעושים מדי פעם משהו בשביל לסייע לזולת זה לא קריירה, כמובן; זאת פעולה שנעשית מדי פעם והאל לא זוקף אותה לחובתך. יש אנשים ששואלים: "האם האל לא מציין דברים כאלה?" האל אינו מציין אותם. אם נתת פעם אחת כסף לקבצן או למישהו שאין לו כסף בשביל לשלם על הנסיעה לביתו, או סייעת לדייר רחוב; אם עשית משהו כזה מדי פעם או אפילו רק פעמים אחדות בימי חייך, אז בעיני האל, האם הוא מציין דברים כאלה? לא, האל לא מציין אותם. איך אפוא האל מעריך את הפעולות הללו? האל לא מציין או מגנה אותן – הוא לא מעריך אותן. למה? אין להן קשר לחתירה אל האמת. אלו הן פעולות אישיות שאינן רלוונטיות כלל להליכה בדרכו של האל או לביצוע של רצונו. אם אתה רוצה באופן אישי לעשות אותן, אם אתה עושה מעשה טוב מתוך פרץ זמני של רצון טוב או מתוך נקיפת מצפון זמנית, או אם אתה עושה מעשה טוב ברגע של התלהבות או מתוך דחף, בין שאתה מתחרט על זה אחר כך ובין שלא, בין שאתה מקבל פרס ובין שלא, הדבר אינו רלוונטי כלל להליכה בדרכו של האל או לביצוע של רצונו. האל אינו מציין את זה וגם לא מגנה אותך בגינו. מה פירוש שהאל אינו מציין את זה? פירושו שהאל לא יפטור אותך מהייסור והשיפוט שלו במהלך הישועה שלך כיוון שעשית את הדבר הזה פעם, והוא גם לא יחרוג מהכלל ויושיע אותך כי עשית מעשים טובים או מעשי צדקה כלשהם. מה פירוש שהאל אינו מגנה אותך בגינו? פירושו הוא שהמעשים האלה שעשית אינם קשורים כלל לאמת, הם רק מייצגים את התנהגותך הטובה, הם לא סותרים את צוויו המנהליים וגם לא פוגעים באינטרסים של מישהו. הם גם לא משפילים את שם האל כמובן, קל וחומר שאינם מוסיפים לו תהילה. הם לא מפירים את דרישות האל וגם לא כרוכים בסתירת כוונותיו והם בהחלט לא קשורים במרידה באל. משום כך, האל לא יגנה אותך בגינם, הם בסך הכול מייצגים סוג של מעשה טוב אישי. אף שמעשים טובים כגון אלה עשויים לקבל שבחים מהעולם והכרה מהחברה, בעיני האל, אין להם שום קשר לאמת. האל אינו מציין אותם וגם לא מגנה את האדם בגינם, ופירוש הדבר הוא שלפעולות הללו אין הרבה משקל לפני האל. אולם, ישנה אפשרות אחת, כלומר, אם תציל מישהו, ותספק לו סיוע כספי או סיוע חומרי בצורה כלשהי, או אפילו תציע לו עזרה רגשית, ואתה תאפשר לאדם הרע הזה להצליח במאמציו, ותאפשר לו לבצע פשעים נוספים ולהוות סכנה לחברה ולאנושות, וכך תגרום להפסדים מסוימים, אז זה יהיה עניין אחר לחלוטין. במקרה של מעשה צדקה רגיל, נקודת המבט של האל היא שהוא לא מציין אותו וגם לא מגנה אותו. אולם, העובדה שהאל לא מציין אותו וגם לא מגנה אותו, אין פירושה שהאל תומך בך או מעודד אותך לעסוק בעבודת צדקה. על כל פנים, התקווה היא שלא תשקיע את כוחותיך, זמנך וכספך בעניינים שאין להם שום קשר לישועה או ליישום בפועל של האמת וביצוע חובתך, כיוון שיש לך דברים חשובים יותר לעשות. זמנך, כוחותיך וחייך לא מיועדים לעבודת צדקה, והם לא מיועדים להציג לראווה את אופייך האישי ואת הכריזמה שלך באמצעות קריירה של צדקה. בייחוד לגבי מי שפותחים מפעלים, מנהלים בתי ספר או מנהלים עסק במטרה לספק צרכים בסיסיים לעניים או לסייע להם לממש את האידאלים שלהם, הם עושים את הדברים הללו כדי לסייע לעניים. אם תבחר לסייע לעניים באמצעות השיטות הללו, אין ספק שזה יצרוך כמות משמעותית מזמנך ומכוחותיך. בסופו של דבר אתה תשקיע ותוציא בחייך נתח משמעותי של זמן וכוחות על המטרה הזאת ולכן יהיה לך זמן מועט לחתור אל האמת; ייתכן אפילו שלא יהיה לך כלל זמן לחתור אל האמת ובהחלט לא תהיה לך ההזדמנות לבצע את חובתך. במקום זאת, אתה תבזבז את כוחותיך על אנשים, מאורעות ודברים שאין להם קשר לאמת או לעבודת הכנסייה. זוהי התנהגות טיפשית. ההתנהגות הטיפשית הזאת מסתכמת בכך שאנשים מסוימים תמיד רוצים לשנות את הגורל האנושי ואת העולם באמצעות הכוונות הטובות והיכולות המוגבלות והמעטות שלהם. הם רוצים לשנות את הגורל האנושי באמצעות מאמציהם ורצונם הטוב. זהו מאמץ טיפשי. מכיוון שזהו מאמץ טיפשי, אל תקבלו אותו על עצמכם. הנחת היסוד של אי קבלת המאמץ הזה על עצמך היא כמובן שאתה אדם שחותר אל האמת, שאתה רוצה לחתור אל האמת ואל הישועה. אם תאמר: "אני לא מעוניין בישועה, והחתירה אל האמת אינה חשובה לי כל כך," אז אתה רשאי לעשות כרצונך. לגבי עניין הצדקה, אם היא האידאל והדבר שאתה חותר אליו, אם אתה מאמין שכך אתה מבטא את ערכך, שהצדקה היא הדבר היחיד שיכול לבטא את ערכם של חייך, אז בבקשה, עשה זאת. באפשרותך להשתמש בכל המיומנויות והיכולות שלך, איש אינו מרסן אותך. הנחת היסוד שאנחנו משתפים עליה כאן עבור הימנעות מעיסוק בענייני צדקה היא שמכיוון שאתה רוצה לחתור אל האמת ואל הישועה, עליך לוותר על האידאל ועל הרצון לעשות צדקה. אל תחתור אל הצדקה בתור האידאל והרצון של חייך. אל תעסוק בעניין זה ברמה אישית, וגם בית האל לא יעסוק בכך. מובן שיש מצב אחד בבית האל, כלומר, דאגה לחיי הבית של אחים ואחיות עניים מסוימים. הדבר הזה מגיע עם הנחת יסוד. אני חושב שכולכם מודעים להנחת יסוד זאת: זה לא צדקה, זה סידור עבודה פנימי בבית האל לגבי חייהם של האחים והאחיות. אין לו קשר לעיסוק בצדקה. בבית האל, מלבד הימנעות מעיסוק בצדקה, אין גם שום מעורבות בפעילויות צדקה הקיימות בחברה; לדוגמה, בית האל אינו בונה בתי ספר, אינו פותח מפעלים ואינו מנהל עסקים. אם מישהו פותח מפעלים, בונה בתי ספר, מנהל עסק או משתתף בפעילויות מסחריות כלשהן לשם הבטחת משאבים כלכליים לטובת תפעול רגיל של עבודת הכנסייה, כל זה סותר את צוויו המנהליים של האל ויש לבלום אותו. אם כן, מהו המקור הכספי למהלך העבודה של בית האל? אתם יודעים? המקור הוא התרומות של האחים והאחיות, הניתנות למען מהלך העבודה התקין. מה משתמע מכך? הכסף שהאחים והאחיות נותנים לאל, כל מה שהם מציעים לאל, הוא מנחה, ומה התועלת במנחה? היא מיועדת להבטיח את מהלך העבודה הרגיל של הכנסייה. מובן שלמהלך העבודה הרגיל הזה קשורות הוצאות שונות, ויש לנהל אותן בהתאם לעקרונות, ואסור להפר את העקרונות הללו במהלך העבודה הרגיל. משום כך, כשעבודת הכנסייה נקלעת לבעיות כספיות, ומנהיגים ועובדים מסוימים מבזבזים את המנחות וגורמים להפסדים משמעותיים במנחות הללו, בית האל מעניש אותם בחומרה. מדוע להעניש בחומרה? מדוע אין אדם שמבזבז תרומות ומצליח להתחמק? (כיוון שהאחים והאחיות תורמים לאל ורק הוא רשאי ליהנות מהן. מהיבט אחר, המנחות הללו מיועדות לשמור על מהלך עבודתו התקין של בית האל. אם מנהיגים או עובדים מבזבזים את המנחות, הדבר יוביל במישרין לפגיעה והפסד לעבודת בית האל. הדבר הזה משבש את עבודת בית האל ומפריע לה, לכן על בית האל להעניש בחומרה.) אימרו לי, האם על בית האל להעניש בחומרה? (כן.) למה עליו לעשות זאת? למה בית האל מוכרח להעניש בחומרה? (בזבוז המנחות הוא התנהגות השייכת לצוררי משיח. גישתו של אדם כלפי מנחות משקפת את גישתו לאל. אם אדם זה מסוגל לבזבז מנחות, זהו סימן שאין לו בכלל לב ירא-אל.) עסקתם רק בהיבט אחד של העניין, עדיין יש בתוך זה עקרונות חשובים שאנחנו מוכרחים לשתף עליהם.

אימרו לי, למה מוכרחים להעניש בחומרה אנשים שמבזבזים מנחות? נשתף על זה כעת. ראשית. הבה נדבר על האופן שבו נוצרות המנחות לאל. כל האחים והאחיות יודעים שהמנחות של האל ניתנו לו על ידי אנשיו הנבחרים. בהתאם לחוקים המקראיים, על אנשים לתרום מעשר מרווחיהם, אבל מובן שכיום אנשים רבים תורמים יותר ממעשר, ויש אנשים עשירים שתורמים יותר ממעשר. זאת ועוד, לגבי אחים ואחיות עניים מסוימים שתורמים מעשר, מאין מגיע כספם? לא חסרים אנשים שחוסכים את הכסף על ידי כך שהם חיים בצניעות. בדומה למתרחש באזורים הכפריים, יש אנשים שתורמים מעשר מהכנסותיהם ממכירת חיטה, יש שתורמים מעשר מהכנסותיהם ממכירת ביצי תרנגולות ויש שתורמים מעשר מהכנסותיהם ממכירת עזים ותרנגולות. אנשים רבים חיים בצניעות על מנת לתרום מעשר או יותר – זהו מקורו של הכסף הזה. רוב האנשים יודעים שקשה להשיג את הכסף הזה. אם כן, למה אחים ואחיות נותנים מנחות? האם זוהי דרישה של בית האל? האם הסיבה היא שהישועה אינה אפשרית ללא מתן מנחות? האם הם עושים זאת כדי לציית לחוקים המקראיים? או האם זה נעשה על מנת לתמוך בבית האל בעבודתו, מתוך מחשבה שעבודת בית האל היא משמעותית ואי אפשר יהיה לעשותה ללא מימון, ולכן עליהם לתרום יותר? האם זוהי הסיבה היחידה שלהם? (לא.) אז למה אחים ואחיות נותנים מנחות? האם ייתכן שהם תמימים? או שיש להם כסף שהם יכולים לוותר עליו? האם הם תורמים כסף עודף, או כסף שלא הייתה להם יכולת להוציא? למי ניתנות התרומות הללו? (לאל.) מדוע אנשים מעלים מנחות? שיכחו מהשאר, הסיבה הבסיסית ביותר שבגללה אנשים תורמים מנחות היא משום שהם מכירים בעבודתו של האל. האל מדבר ועובד כדי לתת חיים ואמת לאנשים חינם וכדי להנהיג אותם. כך, אנשים צריכים לתרום מעשר מהכנסותיהם. זוהי המנחה. לכל אורך ההיסטוריה, האל בירך אנשים במזון, במים ובצורכי החיים, והוא הכין הכול למענם. כשאנשים יכולים ליהנות מכל זה, עליהם להחזיר לאל מעשר ממה שנתן בצורה של תרומת מעשר על המזבח; הדבר מייצג חלק שבני האדם מחזירים לאל ומתן אפשרות בשבילו ליהנות מהקציר שלהם. זהו אות לחיבה שאנשים, כיצירי בריאה, צריכים שתהיה להם ושעליהם לתת אותו כמנחה. יש עוד היבט מלבד ההיבט הזה. יש אנשים שאומרים: "עבודתו של האל גדולה כל כך, אני לא יכול לעשות הרבה בכוחות עצמי, אז אתן תרומה, החלק שלי". כך הם מראים את התמיכה שלהם בעבודתו של בית האל ופועלים כמסייעים. לא חשוב מהו המקור או הגובה של מנחות כספיות אלו, לא חסרים אנשים שתורמים כסף שנחסך על ידי חיים בצניעות. בקיצור, לולא האל ועבודתו, אילו היו רק הכנסייה והארגונים והאגודות של בני האדם, אז המנחות שאנשים תורמים היו חסרות ערך או משמעות, כי ללא עבודת האל ודברי האל, הכסף שהם היו תורמים היה חסר תועלת לחלוטין. אבל הודות לקיומו של האל שמדבר ועובד, והודות להתקדמות העבודה שהאל עושה כדי להושיע את האנושות, הכסף שאנשים תורמים, המנחות, נעשים חשובים במיוחד. הסיבה לכך שהם חשובים במיוחד היא שהכסף שנתרם משמש לעבודת הכנסייה, ואסור שאנשים בעלי כוונות פסולות ימעלו בו, יחרימו, יגנבו או אפילו יבזבזו אותו. האין זה כך? (כן.) מכיוון שהוא חשוב מאוד, יש להשתמש בכל פרוטה ממנו בתחומים מרכזיים; אסור לבזבז שום חלק ממנו או להוציא אותו בחוסר אחריות. משום כך, עלינו לטפל באופן מיוחד במי שעושים בכספי התרומות, במנחות, מעשי בזבוז, גניבה, החרמה או מעילה, ולהענישם בחומרה. מכיוון שהכסף שנתרם, המנחות, הוא חיוני לעבודת האל, ובהתחשב במטרה שמאחורי תרומת הכסף על ידי האחים והאחיות, יש להקצות את המנחות הללו, את הכסף שהם תורמים, לתחומים הקריטיים ביותר. השימוש בכל פרוטה ופרוטה מוכרח להיות לפי העקרונות ועליו להשיג תוצאות; אסור לבזבז את הכסף ואסור בהחלט שהוא יוחרם בידי אנשים רעים. זהו היבט אחד. נוסף על זאת, לא משנה אם התרומות הכספיות הן גדולות או קטנות, הן נתרמו מהאחים והאחיות. מקור הכסף אינו בכך שהכנסייה עוסקת בפעילויות מסחריות, פותחת עסקים או מנהלת מפעלים על מנת להפיק רווח מהחברה. מקורו אינו הדיבידנדים שהתקבלו מייצורו של דבר-מה, הוא לא בא מהדיבידנדים או מההכנסה של הכנסייה, אלא מתרומות של אנשים. במונחים פשוטים, מנחה היא דבר-מה שניתן לאל מידי האחים והאחיות; הכסף שניתן לאל אמור להשתייך לאל. למה משמש הכסף של האל? יש אנשים שאומרים: "הכסף של האל, המנחות, משמש להנאתו של האל". האם כולו משמש להנאתו של האל? מכמה מזה האל יכול ליהנות? הכמות די מוגבלת, נכון? בתקופה שבה האל מתגלם בבשר, מזונו, בגדיו, מקום המחסה שלו וצורכו, כמו גם שלוש הארוחות שהוא אוכל ביום, הם ממוצעים, ומה שהוא נהנה ממנו הוא מוגבל. ברור שזה רגיל לחלוטין. השימוש העיקרי בכסף שנתרם מהאחים והאחיות, המנחות, הוא לשמור על התפעול הרגיל של עבודת הכנסייה, לא לספק את רצונם של אנשים מסוימים להוציא כסף. המנחות אינן מיועדות לכך שאנשים יוציאו אותן וגם אינן מיועדות לכך שאנשים ישתמשו בהן. אין זה נכון שמי שמנהל את הכספים מקבל עדיפות לשימוש בכסף זה, או שלמנהיג יש סמכות מיוחדת להקצות את הכספים. אין זה משנה מי עושה שימוש בכסף שנתרם, יש להשתמש בו בהתאם לעקרונות שבית האל קבע. זהו העיקרון. אם כן, מהו טבעו של מי שמפר את העיקרון הזה? האם הוא לא עובר על הצווים המנהליים? (כן.) מדוע נאמר שהוא עובר על הצווים המנהליים? התרומות שאנשים תורמים לאל מיועדות להנאתו של האל. איך האל משתמש בהן? האל משתמש בהן לעבודת הכנסייה, על מנת לשמור על מהלכה התקין של העבודה. זהו העיקרון שלפיו האל עושה שימוש במנחות. עם זאת, צוררי משיח ואנשים רעים אינם משתמשים במנחות באופן הזה. הם מבזבזים אותן, מכלים אותן או תורמים אותן בחוסר אחריות, כשהם מפירים בגלוי את העיקרון הזה על מנת להשתמש במנחות. האם זו לא עבירה על הצווים המנהליים? האם האל התיר לך להשתמש בהם כך? האם האל נתן לך את הזכות להשתמש בהם כך? האם האל אמר לך להשתמש בהם כך? הוא לא עשה את זה, נכון? אז למה אתה משתמש בהם כך, בחוסר אחריות ובבזבוז כאלה? זוהי עבירה על העיקרון! העיקרון הזה אינו עיקרון רגיל; הוא קשור לצווים מנהליים. מכיוון שהמקור למנחות כספיות אלו אינו רווחים מעסק או מפעילות מסחרית, אלא האחים והאחיות שתרמו לאל, לכן יש לבקר ולנהל אותן בקפידה. אסור לבזבז אותן. בזבוז כל סכום שהוא, לא רק מוביל להפסדים משמעותיים לעבודתו של בית האל, אלא גם מהווה הפסד כספי משמעותי לבית האל. בזבוז מנחות אינו רק בזבוז; הוא גם מראה חוסר אחריות כלפי האהבה שהאחים והאחיות מביעים כשהם תורמים. לכן יש להעניש בחומרה את אלו שמבזבזים מנחות. את העבריינים הקלים יש להזהיר ובו בזמן יש לדרוש פיצויים. לגבי העבריינים הכבדים יותר, יש גם להרחיק או לגרש אותם, נוסף על הפיצוי שיש לדרוש מהם. יש עוד סיבה מרכזית שבגינה יש להעניש בחומרה את מי שמבזבזים מנחות. הכנסייה שונה מכל ארגון חברתי אחר. היא מבודדת בקרבה של כל מדינה שהיא ובקרבה של כל סביבה חברתית, האנושות והעולם נטשו אותה. לא רק שהכנסייה אינה יכולה לקבל תמיכה או הגנה מכל מדינה שהיא, בה בעת היא אינה יכולה לקבל מהמדינה שום סיוע או סעד. לכל היותר, במדינות מערביות, לאחר שרושמים כנסייה ומייסדים אותה, התרומות לכנסייה פטורות ממס אישי, או שיש אפשרות להשתמש בחומרים שנתרמו לטובת ניכויים מסוימים במס. מלבד זה, אסור לכנסייה לקבל שום סעד או סיוע מכל מדינה שהיא או בכל מערכת חברתית שהיא. אם הקהילה של הכנסייה מצטמצמת והיא כבר לא יכולה להמשיך לפעול, המדינה לא תיחלץ לעזרתה. במקום זאת, המדינה מעדיפה שהכנסייה תיסגר מעצמה, כי הכנסייה אינה מניבה שום הכנסה ואינה יכולה לשלם מס למדינה. מכאן, שקיומה או אי-קיומה של הכנסייה הוא חסר חשיבות למדינה. הכנסייה נקלעת למצב הישרדותי כזה בכל מערכת חברתית. אימרו לי, האם זה קל? (זה לא קל.) אכן, זה באמת לא קל. הכנסייה נדחית על ידי החברה והאנושות, היא לא מקבלת שום הכרה או אהדה, שלא לדבר על תמיכה, מצד מערכת חברתית כלשהי. הכנסייה קיימת בתנאים הישרדותיים אלה. אם מישהו בכל זאת מסוגל לבזבז מנחות, בכל זאת יכול להיות חסר לב ולהוריד כסף לטמיון, בלי לקבל שום אחריות, להוציא 100,000 יואן בין רגע, לבזבז 1,000,000 יואן כאילו הם רק מספר, בלי למצמץ, בלי להרגיש שום תוכחה, אתם חושבים שלאדם הזה יש אנושיות? האם אנשים אלה אינם ראויים לקללות? (כן.) לסיכום הנסיבות שנמנו לעיל, לגבי מי שמבזבזים מנחות, שמכלים אותן או אפילו מחזיקים בכוונות פסולות לגבי המנחות ורוצים למעול בהן, או מבזבזים אותן במקום זאת כי אין להם אומץ למעול בהן: את כולם יש להעניש בחומרה, אסור להקל בעונשם. אימרו לי האם זוהי גישה נכונה? (כן.) אם כן, אם בעתיד ייתנו לכם את ההזדמנות להחזיק בסמכות להשתמש במנחות, איך תתנהגו? אם אינכם יכולים לשלוט בעצמכם, אם תבזבזו את המנחות האלו, אז כשיגיע הזמן שהכנסייה תעניש אתכם בחומרה, האם יהיו לכם תלונות או קובלנות? (לא.) טוב מאוד שלא יהיו לכם קובלנות. אתם תקבלו את מה שמגיע לכם!

לגבי האנשים שמבזבזים מנחות, אתם לא שונאים אותם? הם לא מכעיסים אתכם? אתה מסוגל לפקח עליהם או לעצור בעדם? הדבר הזה מעלה את הדברים ברמה אחת – זהו זמנך לעמוד במבחן. אם יש מישהו בסביבתך שמבזבז מנחות, ומתעקש להוציא 20,000 יואן על מכונה שאפשר לקנות ב-2,000 יואן – שרוצה לקנות את המכונה הטובה ביותר, מהמעלה הגבוהה ביותר, המודרנית ביותר והאפנתית ביותר, שרוצה להוציא כסף על המכונה היקרה ביותר, רק מפני שהכסף שייך לבית האל ואינו יוצא מכיסו האישי – אתה מסוגל לעצור בעדו? אם אינך מסוגל לעצור בעדו, האם אתה מסוגל להזהיר אותו? האם אתה מסוגל לדווח עליו לאנשי הדרגים הגבוהים יותר? אם אתה אחראי על ניהול מנחות, האם אתה מסוגל לסרב לאשר זאת סופית במצב כזה? אם אינכם יכולים לעשות שום דבר מדברים אלה, אז גם אתכם צריך להעניש בחומרה. גם אתם מבזבזים מנחות; אתם עושים יד אחת עם האיש הרע הזה, אתם שותפים לדבר עבירה ואת שניכם יש להעניש בחומרה. איזה מין גישה יש לאדם כלפי האל אם הוא מסוגל לבזבז את המנחות ולנהוג בהן בחוסר אחריות? האם האל בליבו? (לא.) לדעתי, לאנשים כגון אלה יש אותה הגישה כלפי האל שיש לשטן. יש אנשים שאומרים: "כל מה שקשור לאל, לשמו של האל, למנחותיו או לעדותו – שום דבר מהדברים האלה אינו נוגע לי. מה הקשר ביני לבין האנשים הללו שמבזבזים תרומות?" איזה מין דבר הם? הם מנהיגים ומפקחים מסוימים שמאשרים את הכול, ואין זה משנה מה הכנסייה מבקשת לרכוש. הם אף פעם לא מפקפקים בפניות או בודקים אותן בקפידה, או בודקים אם יש בהן בעיות; כל פנייה לרכש של טובין, בין שהטובין הם יקרים או זולים, מעשיים או בלתי מעשיים, הכרחיים או לא הכרחיים – כל פנייה ופנייה מקבלת אישור בחתימתם. מהו אישורך? האם הוא חתימה ותו לא? לדעתי, זוהי גישתך כלפי האל. גישתך כלפי המנחות של האל היא גישתך כלפי האל. כל משיכת קולמוס שאתה עושה, כל פעם שאתה כותב את שמך, אלו הן ראיות לחטאך – ניאוץ האל וזלזול בו. למה לא להעניש בחומרה את מי שמנאצים את האל ומזלזלים בו? מוכרחים להעניש אותם בחומרה! האל מספק לך את האמת, את החיים, את כל מה שיש לך, ואתה מתייחס אליו ואל הדברים ששייכים לו בגישה מסוג זה – איזה מין דבר אתה? כל חתימה על חשבונית היא ראיה לחטאך, ניאוץ האל, ולגישתך המזלזלת כלפי האל; זוהי הראיה החותכת ביותר. אין זה משנה אילו חומרים נרכשים, אין זה משנה מהו הסכום שאתה אפילו לא בודק לגביו את טופס האישור, אתה פשוט חותם לך במשיכת קולמוס. אתה מוכן לאשר בשרירותיות רכישות בשווי 100,000 או 200,000 יואן. יום אחד תיאלץ לשלם את המחיר בעבור החתימה שלך – מי שחותם נושא באחריות! מכיוון שאתה מתנהג כך, מכיוון שאתה חותם באקראי מבלי שאפילו תסקור תחילה את הפנייה, ומבזבז תרומות בשרירותיות, אתה צריך לשאת באחריות ולשלם את המחיר בעבור פעולותיך. אם אינך חושש להתמודד עם התוצאות, אז בבקשה, חתום את שמך. חתימתך מייצגת את גישתך כלפי האל. אם אתה מסוגל לנהוג כך אפילו כלפי האל, להתייחס אליו כך, בחוצפה גלויה, אז איך אתה מצפה שהאל יתייחס אליך? האל כבר היה סבלני מספיק כלפיך, הוא נתן לך רוח חיים והרשה לך לחיות עד עתה. במקום להמשיך להתייחס לאל באותה דרך ובאותה גישה, מה שעליך לעשות הוא להתוודות ולהכות על חטא בפני האל, להפוך את גישתך מקצה לקצה. אל תמשיך להיאבק עם האל בעיוורון. אם תמשיך להתייחס לאל באותה דרך ובאותה גישה, אז אתה יודע מה יהיו התוצאות. אם לא תוכל להשיג את סליחתו של האל, אמונתך תהיה לשווא. איזו תועלת תהיה לאמונתך אז? אתה מאמין באל אך מבזבז את האמון שהוא נתן בך ואת התפקיד שהטיל עליך. אמור לי, איזה מין דבר אתה? יש אנשים שפועלים כמנהיגים או כמפקחים בבית האל. הם ביצעו את חובותיהם שנים רבות, ואפשר לומר שקיימתי איתם אינטראקציה שנים רבות. בסופו של דבר, הגעתי למסקנה לגביהם: האנשים הללו גרועים מכלבים. פעולותיהם לא רק שוברות את הלב, גרוע מכך, הן דוחות. אני אוהב לגדל כלבים ולקיים איתם אינטראקציה. הכלבים שגידלתי במהלך השנים יצאו כולם מוצלחים מאוד. הכלבים שאני אוהב בדרך כלל לא מגלים עוינות מכוונת כלפי אנשים. אם תפגין כלפי כלב מעט טוב לב, הוא יחזיר לך פי עשרה. כל עוד אתה טוב אליו באמת, אפילו אם תניח עיתון או זוג נעליים בחצר, הוא יישכב לצידם וישמור עליהם בשבילך. לפעמים, אם תזרוק משהו שאתה לא רוצה, הכלב יחשוב שאיבדת אותו, והוא ישמור לך עליו בלי להתרחק. אחרי זמן מה, סיכמתי את מה שלמדתי, ואמרתי: "אנשים הם גרועים מכלבים!" כלבים שומרים על בתים – הם משתמשים ביכולותיהם ובמיומנויותיהם כדי לשמור על ביתך במחיר חייהם. לאנשים אפילו אין לב, קל וחומר שאינם שומרים על דברים במחיר חייהם. הם לא יאמרו אפילו מילה כדי לאבטח את עבודת הכנסייה. הם פחותים מכלב שמירה! זו ההבחנה שעשיתי בין אנשים לכלבים. האנשים האלה שמבזבזים מנחות נחותים מכלבי שמירה. אתה מסכים שיש להענישם בחומרה? (כן.) האל שם את מבטחו באנשים ומטיל עליהם עבודה וחובות. זהו סימן שהאל מרומם ומעריך אותם. זה לא שמגיע להם לעשות את העבודה הזאת או שיש להם אנושיות ואיכות טובה, או שהם יכולים לעמוד במשימה. ואף על פי כן, אנשים אינם מזהים את החסד שניתן להם, הם תמיד חושבים שהם מסוגלים לעשות את עבודת הכנסייה, שהם הרוויחו זאת באמצעות עבודתם הקשה וההשקעה שלהם. כל מה שיש להם ניתן להם מידי האל. מה הם הרוויחו? האם הם נחים על זרי הדפנה? האל מרומם אנשים על מנת שיבצעו את חובותיהם, אך הם אינם מזהים את החסד שניתן להם, ולא מבינים מה טוב עבורם. הם לא מצדיקים בחייהם את האמון שהאל נתן בהם ואת זה שהאל רומם אותם. הם מבזבזים את האמון של האל ואת זה שרומם אותם. במקרים כאלה, לצערי, מוכרחים להעניש אותם בחומרה. האל נותן לאנשים הזדמנויות, אבל הם לא יודעים מה טוב להם, הם לא יודעים להוקיר את ההזדמנויות שהאל נותן להם. הוא נותן להם הזדמנות, אבל הם לא רוצים אותה. הם חושבים שקל לנהוג בשתלטנות עם האל, שהוא סלחן, שהוא לא יראה או ידע מה קורה. משום כך, הם מעזים לבזבז מנחות ללא מצפון, תוך בגידה באמון האל, ואין להם אפילו את האופי והמצפון האנושיים הבסיסיים ביותר. לשם מה הם עדיין מאמינים? הם לא צריכים לטרוח להאמין, הם צריכים פשוט ללכת לסגוד לשטן. האל אינו זקוק לסגידתם. הם לא ראויים!

האם לא שיתפנו מספיק, פחות או יותר, על הנושא הראשון, ויתור על קריירות – הימנעות מעיסוק בצדקה? הבנתם את עקרונות-האמת שנושא זה מכיל? מהם העקרונות כאן? (העקרונות הם שעשיית צדקה אינה שליחות שהאל נתן לבני האדם. אין לה שום קשר ליישום בפועל של האמת או לחתירה אל הישועה. כשאדם עושה כמה מעשים טובים, הם בסך הכול משקפים את התנהגותו האישית הטובה.) עיסוק בצדקה לא קשור לחתירה אל האמת. אל תאמין בטעות שבאמצעות עשיית עבודת צדקה אתה מיישם בפועל את האמת או שאתה אדם שזכה בישועה. זוהי תפיסה שגויה ענקית. יישום בפועל של האמת אינו כולל עשיית צדקה והוא גם לא כולל עיסוק בעבודת צדקה. תכלית האמונה באל היא זכייה בישועה. האמונה באל אינה נסובה על צבירת זכויות או עשיית מעשים טובים, היא אינה נסובה על הנאה מעשיית מעשים טובים או מנדבנות, והיא גם לא נסובה על עיסוק בצדקה. לאמונה באל אין שום קשר לעיסוק בצדקה; היא נסובה על חתירה אל האמת וקבלת הישועה של האל. אם כן, הרעיונות של אנשים שלפיהם אמונה באל נסובה על עשיית צדקה או על עיסוק בעבודת צדקה, או שעשיית צדקה שקולה לאמונה באל ריצויו, הם מוטעים להחריד. כל צדקה שאתה משתתף בה, וכל הדברים שאתה עושה הקשורים לצדקה – הם רק מייצגים אותך אישית. בין שמדובר במעשים שאתה עושה מדי פעם ובין שמדובר במשהו שאתה עוסק בו בתור קריירה – הדברים הללו רק משקפים את התנהגותך האישית הטובה. ייתכן שלהתנהגות זאת יש קשר להתנהגות דתית או חברתית או לקריטריונים של מוסר, אך אין לה שום קשר לאמונה באל ולחתירה אל האמת, או להליכה בדרכו של האל, ואין לה שום קשר לדרישות האל. אבל מצד שני, למה לא לעשות צדקה? האל הוא אל שחומל על אנשים, שיש לו חמלה ואהבה. הוא מרחם על האנושות, אז למה האל לא מציין מעשי צדקה של אנשים? למה עשיית צדקה אינה ראויה לציון על ידי האל? האין זאת בעיה? האם הדרישה שאנשים לא יעשו צדקה היא סימן לכך שהאל אינו אוהב את האנושות? האם זה לא סותר את הרחמים שיש לאל על האנושות? (לא.) למה לא? (מפני שלחמלה ולאהבה של האל יש עקרונות, וחמלתו ואהבתו הן כלפי אנשים ספציפיים. הוא מעניק אותן למי שמקבל את האמת, מיישם בפועל את האמת ומכה על חטא באמת ובתמים. לגבי חסרי האמונה שאינם יכולים לקבל את האמת, הם לא מי שהאל מתכוון להושיע.) לחמלה ולאהבה של האל יש עקרונות, וחמלתו ואהבתו מופנות לאנשים ספציפיים. המשיכו, מה עוד יש? האם יש קשר בין עיסוק בצדקה לבין אמונה באל? (לא.) אם כן, האם עיסוק בצדקה סותר את האמונה באל? בזמן העיסוק בעבודת צדקה בכל צורה שהיא, האם אנשים אינם צריכים להשקיע זמן, כוחות ואפילו כסף? כשאתה עוסק בעבודת צדקה, אינך יכול פשוט לשלם לה מס שפתיים בלי לחשוב על העבודה או לשקול אותה. אם אתה מתייחס אליה באמת בתור מקצוע, אז יהיה עליך בהחלט להשקיע בה זמן, כוחות ואפילו סכומי כסף גדולים. לאחר שתשקיע זמן, כוחות וכסף, האם לא תהיה אז כבול ונתון לשליטה של עבודת הצדקה שאתה עושה? האם יהיו לך עדיין כוחות לחתור אל האמת? האם יהיו לך עדיין כוחות לביצוע חובתך? (לא.) כאשר אתה חותר אחרכל קריירה בחיים, ולא משנה באיזו קריירה אתה עוסק, אם תעשה זאת במשרה מלאה, אתה תשקיע ותקריב באופן בלתי נמנע אנרגיית החיים שלך ואת כל חייך. היא תעלה לך בביתך, ברגשותיך, בתענוגות הבשר שלך ובזמנך. בדומה לכך, אם תתייחס באמת ובתמים אל הצדקה כאל מקצוע ותבצע אותה בהתאם, כל הזמן והכוחות שלך יישאבו לתוכה. הכוחות שיש לאדם הם לא אינסופיים. אם אתה נשלט בידי עבודת צדקה ואתה רוצה להתחשב גם בעבודת הצדקה וגם באמונתך באל במידה שווה ובאופן מאוזן, ויתירה מזאת, אם אתה רוצה לעשות את שני הדברים היטב, זאת לא תהיה משימה קלה. אם תרצה לאזן בין שני הדברים האלה באותו הזמן, אך לא תוכל לעשות זאת, יהיה עליך לבחור. אם עליך לבחור איזה דבר להמשיך לעשות ומאיזה דבר לחדול, כיצד תחליט? האם אינך צריך לבחור לבצע את המשימה המשמעותית ויקרת הערך ביותר? אז אם בחייך יש גם אמונה באל וגם עיסוק בצדקה בו זמנית, במה עליך לבחור? (אני צריך לבחור באמונה באל.) האם רוב האנשים אינם בוחרים באמונה באל? לאור זה שכולכם בחרתם כך, האם זה לא רגיל לחלוטין שהאל אינו מתיר לאנשים לעסוק בצדקה? (כן.) העיסוק בצדקה עזר ליצורים חיים רבים וסיפק תמיכה לאנשים רבים, אך מה תרוויח ממנו בסופו של דבר? אתה תספק את יוהרתך. האם זהו באמת ובתמים רווח, והאם זה מה שעליך להרוויח? האידאל שלך הוגשם והערך שלך הוכח, זהו זה – אבל האם זהו הנתיב שעליך לצעוד בו בחיים? (לא.) מה תרוויח מזה בסופו של דבר? (ריקנות.) לא תרוויח מזה מאום. היוהרה שלך תבוא על סיפוקה באופן זמני, אתה תקבל קצת שבחים מהזולת, או מדליות וכבוד מהחברה, אבל זה הכול, וכל הכוחות והזמן שלך ינוצלו עד תומם. מה תרוויח מזה? כבוד, שם טוב ופרסים – כל אלה הם דברים ריקים. עם זאת, האמיתות שאנשים צריכים להבין ונתיבי החיים שעליהם לצועד בהם בחיים אלה, אי אפשר להבין אותם או לזכות בהם מתוך עיסוק בצדקה ותו לא. האמונה באל היא שונה. אם תשקיע מעצמך באל בכנות ותחתור אל האמת, אז השקעת הזמן והכוחות שלך תניב תוצאות חיוביות. אם תדע ותבין את הדברים שעל אנשים להבין יותר מכול – כיצד על אנשים לחיות, כיצד עליהם לסגוד לאל, כיצד עליהם לראות עניינים שונים, אילו נקודות מבט ועמדות צריכות להיות להם כשהם פועלים, מהי הדרך הנכונה ביותר להתנהל, וכיצד להתנהל בדרך שהבורא יציין, בדרך שפירושה הוא שאדם צועד בנתיב הנכון – אזי זהו הנתיב הנכון וזהו רווח אמיתי. במסגרת חייך, אתה תרוויח הרבה דברים שהכופרים אינם יכולים ללמוד, דברים שצריכים להיות לאדם בעל אנושיות. דברים אלה באים מהאל, מהאמת, והם יהפכו לחייך. מכאן, אתה תהפוך לאדם שמבין את האמת כחייו; חייך כבר לא יהיו ריקים, ואתה תפסיק להיות נבוך או הססן. האם אלה לא רווחים גבוהים ויקרי ערך יותר? האם הם לא יקרי ערך יותר מאשר עשיית עבודת צדקה כלשהי על מנת לספק לרגע את יוהרתך? (כן.) הרווחים שקשורים באמת, והנתיב שעל אנשים לצעוד בו, יעניקו לך חיים חדשים. אין שום דבר בעולם האנושי שיכול להשתוות לחיים חדשים אלה, ושום דבר אינו יכול להחליפם. חיים חדשים אלה הם נצחיים ויקרים מפז כמובן. זהו דבר שעליך להשיג לאחר שתקדיש את זמנך, את כוחותיך ואת נעוריך, לאחר ששילמת מחיר מסוים והקרבת דברים מסוימים. האם זה לא שווה את זה? זה בהחלט שווה את זה. אבל מה תרוויח אם תעסוק בצדקה? לא תרוויח מאום. הכיבודים והמדליות הללו אינם רווחים. האישור והיחס החיובי של הזולת, זה שאנשים אחרים אומרים שאתה אדם טוב או נדבן גדול – האם אפשר להחשיבם כרווחים? (לא.) כל אלה הם דברים זמניים והם יתפוגגו תוך זמן קצר. כשכבר לא תוכל לתפוס את הדברים הללו ולאחוז בהם בחוזקה, כשכבר לא תוכל להרגיש אותם, אז תתמלא בחרטה ותאמר: "מה עשיתי בחיי? דאגתי לחתולים ולכלבים אחדים, אימצתי קצת יתומים, עזרתי לכמה עניים לחיות חיים טובים, לאכול אוכל טוב וללבוש בגדים יפים, אבל מה בקשר אליי? בשביל מה חייתי? האם ייתכן שחייתי למענם בלבד? האם זוהי שליחותי? האם זוהי האחריות שהשמיים הפקידו בידיי? האם זוהי המחויבות שהשמיים נתנו לי? ודאי שלא. אז בשביל מה האדם חי בימי חיים אלה? מאין אנשים באים ולאן ילכו בעתיד? איני מבין את הסוגיות היסודיות ביותר הללו". וכך, כשתגיע לשלב זה, אתה תרגיש שהכיבודים הללו אינם רווחים, ושהם פשוט דברים חיצוניים. זאת מכיוון שגם אם לא היית מעורב בצדקה היית נשאר אותו אדם, כיוון שלאחר שעשית צדקה עד ליום ההוא וקיבלת את כל הפרסים והכיבודים הללו – בשני המקרים, חייך הפנימים לא היו משתנים. הדברים שאינך מבין היו עדיין בלתי ידועים לך, אתה עדיין היית מבולבל ונבוך. ובזמן ההוא, לא רק שהיית נבוך ומבולבל יותר, אלא גם היית מרגיש חוסר נוחות רבה יותר. בשלב זה, יהיה מאוחר מדי להתחרט. החיים שלך היו עוברים, הזמנים הטובים ביותר שלך היו חולפים, והיית בוחר בנתיב השגוי. משום כך, לפני שתחליט לעסוק בצדקה, או זמן קצר לאחר שהתחלת לעשות עבודת צדקה, עליך לוותר על רעיונות כאלה אם רצונך לחתור אל האמת ולזכות בישועה. אתה צריך לוותר כמובן על כל הפעילויות הקשורות לעבודה זאת ולעלות בלב שלם על נתיב האמונה באל והחתירה אל הישועה. בסוף, אפילו אם מה שתשיג ותזכה בו לא יהיה רב או מוחשי כפי שתיארת בתחילה, לפחות לא תתמלא חרטה. אין זה משנה כמה מעט תרוויח, הרווח הזה עדיין יהיה רב יותר ממה שיקבלו אנשים שהעבירו את כל חייהם בדת כשהם מאמינים באדון. זוהי עובדה. משום כך, בזמן שהם בוחרים בקריירה, בהיבט אחד, על אנשים לוותר על רעיונותיהם ועל תוכניותיהם לעיסוק בצדקה. בהיבט אחר, הם צריכים גם לתקן את תפיסותיהם לגבי מחשבותיהם. הם לא צריכים לקנא באנשים בחברה שעוסקים בעבודת צדקה, או לחשוב כמה הם אלטרואיסטים, נהדרים, אציליים וחסרי אנוכיות, ולומר: "ראו בכמה אצילות וחוסר אנוכיות הם פועלים כשהם מסייעים לזולת. למה אנחנו לא יכולים להיות חסרי אנוכיות? למה איננו יכולים להשיג את זה?" ראשית, אינכם צריכים לקנא בהם. שנית, אינכם צריכים לנזוף בעצמכם. אם האל לא בחר בהם, יש להם שליחויות ומטרות משלהם. אין זה משנה אל מה הם חותרים, בין שמדובר בתהילה וברווח, ובין שמדובר במימוש האידאלים והרצונות שלהם – אינך צריך לדאוג בקשר לכך. הדבר שעליך לדאוג לגביו הוא אל מה עליך לחתור ועל איזה נתיב אתה צריך לעלות. – מכיוון שהאל בחר בך ואתה נכנסת אל בית האל, ואתה חבר בכנסייה, ויתירה מזאת, מכיוון שאתה נמנה עם שורות האנשים שמבצעים את חובותיהם – הסוגיה המעשית ביותר היא שעליך לחשוב בכובד ראש כיצד לעלות על הנתיב לישועה בזמן שאתה מבצע את חובתך, כיצד ליישם בפועל את האמת, כיצד להיכנס למציאות-האמת, ולהגיע לשלב שבו דברי האל יצוקים בתוכך והופכים לחייך באמצעות הדברים שאתה חותר אליהם והמחירים השונים שאתה משלם. בעתיד הלא-רחוק, כשתביט לאחור אל המצב שבו היית שרוי כשהתחלת להאמין באל, אתה תגלה שחייך הפנימיים השתנו. אתה תפסיק להיות אדם שחייו מבוססים על הצביונות המושחתים שלו. אתה תפסיק להיות אדם גאוותן, בור, תוקפני ושוטה שחושב שאין שני לו, כפי שהיית פעם. במקום זאת, דבר האל יהפוך לחייך. אתה תדע כיצד ללכת בדרכו של האל, כיצד להתמודד עם כל דבר שאתה נתקל בו בחיים בהתאם לכוונות האל ובהתאם לעקרונות-האמת. כל יום יעבור עליך באופן יציב כזה, ויהיו לך מטרה וכיוון מדויקים בכל דבר שתעשה. אתה תדע מה אתה צריך לעשות ומה אתה צריך לא לעשות. כל הדברים הללו יהיו ברורים כשמש בראשך. חיי היומיום שלך לא יהיו מבלבלים, מתישים או מדכאים. במקום זאת, הם יתמלאו באור ויהיו להם מטרות וכיוון. בה בעת, אתה תרגיש כוח מניע בלבך. אתה תרגיש שהשתנית, שזכית בחיים חדשים, ושנהיית אדם שהפך את דברי האל לחייו. האין זה טוב? (כן.) כאן נסיים את השיתוף שלנו בנושא הימנעות מעיסוק בצדקה, העיקרון הראשון במסגרת הנושא ויתור על קריירות.

מהו העיקרון השני של הנושא ויתור על קריירה? להסתפק במזון ובמלבוש. כדי לשרוד בחברה, אנשים עוסקים בעבודות או משרות שונות כדי לשרוד, ולהבטיח שיהיה להם מקור יציב לארוחות היומיות ולהוצאות המחיה שלהם. משום כך, בין שהם שייכים למעמדות הנמוכים ובין שהם שייכים למעמד קצת גבוה יותר, אנשים מקיימים את פרנסתם באמצעות משלחי יד שונים. מכיוון שמטרתם היא לקיים את מחייתם, זה די פשוט: שיהיה להם מקום לגור בו, לאכול שלוש ארוחות ביום, להרשות לעצמם לאכול בשר מדי פעם אם הם רוצים לאכול בשר, ללכת לעבודה באופן סדיר, שתהיה להם הכנסה, לא ללכת בבגדים בלויים או להיות בלי יכולת להשיג מזון מספק – זה טוב מספיק. אלה הם צורכי החיים הבסיסיים של בני האדם. כאשר אדם משיג את הצרכים הבסיסיים הללו, האם לא קל יחסית להשיג מזון וחימום? האם זה לא בטווח היכולת שלו? (כן.) אם קריירה של אדם מיועדת אפוא מטבעה אך ורק עבור השגת מזון וחימום, עבור מחייתו, אזי ללא קשר לקריירה הספציפית שלו, כל עוד היא חוקית, היא בדרך כלל תהיה תואמת לאמות המידה של האנושיות. למה אני אומר שהיא תואמת לאמות המידה של האנושיות? מכיוון שהמניע, הכוונה והמטרה שמאחורי עיסוקך במקצוע זה אינם קשורים לשום עניין או רעיון מלבד קיום המחייה – התכלית שלו היא רק שיהיו מספיק אוכל, בגדים חמים ללבוש, ושתהיה יכולת לפרנס את המשפחה. האין זאת? (כן.) אלה הם הצרכים הבסיסיים. לאחר שהצרכים הבסיסיים האלה מסופקים, אנשים יכולים ליהנות מאיכות חיים בסיסית. כאשר הם יכולים להשיג זאת, הם יכולים להמשיך בקיום רגיל. האם לא מספיק שאדם יוכל להמשיך בקיום רגיל? האם אין זה מה שאנשים צריכים להשיג בתוך טווח האנושיות? (כן.) אתה אחראי על חייך, אתה נושא אותם על כתפיך – זהו ביטוי הכרחי של האנושיות הרגילה. השגת הדברים הללו היא מספיקה והולמת עבורך. עם זאת, אם אינך מרוצה, הרי שלעומת אדם רגיל שעשוי לאכול בשר פעם או פעמיים בשבוע, אתה מתעקש לאכול בשר כל יום, ושיישאר לך עודף. לדוגמה, אם אתה צורך 250 גרם או 500 גרם בשר ביום כשנחוצים לך רק 60 גרם בשביל לשמור על בריאות גופנית תקינה, התזונה העודפת הזאת עלולה לגרום למחלה. מה גורם למחלות כגון עודף שומנים בכבד, לחץ דם גבוה וכולסטרול גבוה? (אכילת יותר מדי בשר.) מהי הבעיה באכילת יותר מדי בשר? האם היא נובעת מחוסר שליטה של אדם על תזונתו? האם היא נובעת מגרגרנות? (כן.) מאין באה הגרגרנות הזאת? האם לא מפני שתאבונו של אדם הוא גדול מדי? תאבון גדול מדי וגרגרנות, האם הם תואמים לצרכיה של אנושיות רגילה? (לא.) הם חורגים מהצרכים של אנושיות רגילה. אם אתה רוצה כל הזמן לחרוג מהצרכים של האנושיות הרגילה, פירוש הדבר הוא שיהיה עליך לעבוד יותר, להרוויח יותר כסף ולעבוד פי כמה וכמה מאנשים רגילים. יהיה עליך להגדיל את הכנסתך, באמצעות שעות נוספות או עבודה במספר משרות, כדי להרשות לעצמך לאכול בשר שלוש פעמים ביום ובכל זמן שאתה רוצה בכך. האם זה לא חורג מעבר לתחום של האנושיות הרגילה? האם טוב לחרוג מעבר לתחום של האנושיות הרגילה? (לא.) למה זה לא טוב? (מצד אחד, גוף האדם נוטה לחלות; מצד אחר, כדי לספק את הרצונות והתשוקות שלהם, אנשים מוכרחים להשקיע יותר זמן, כוחות ועלות בעבודתם. הדבר הזה צורך את הזמן ואת הכוחות שהם היו יכולים להשתמש בהם כדי לחתור אל האמת ולבצע אות חובותיהם, ומשפיע על האופן שבו הם צועדים בנתיב האמונה באל ועל חתירתם אל האמת.) אנשים צריכים להיות מרוצים מזה שהצרכים הבסיסיים שלהם מסופקים, מזה שהם לא מרגישים רעב או קור ומזה שהם משיגים את המזון והחימום הדרושים לאנושיות רגילה. אתה צריך להרוויח מספיק כסף כדי להמשיך לעמוד בדרישות התזונה הגופניות הרגילות. זה מספיק, זהו סוג החיים שאנשים בעלי אנושיות רגילה צריכים לנהל. אם אתה תמיד מתאווה לתענוגות הבשר, ומספק את תשוקתך הגשמית ללא התחשבות בבריאותך הגופנית ותוך התעלמות מהנתיב הנכון; אם אתה תמיד רוצה לאכול אוכל טוב, ליהנות מדברים טובים, מסביבת חיים טובה ומאיכות חיים טובה, לאכול מעדנים נדירים, ללבוש בגדים ממותגים ותכשיטי זהב וכסף, לחיות באחוזות ולנהוג במכוניות יוקרה – אם אתה כל הזמן רוצה לחתור אל הדברים האלה, אז איזה משלח יד אתה צריך שיהיה לך? אם תבחר במשרה רגילה כדי לספק את צרכיך הבסיסיים ולטפל בנושאי האוכל והחימום, האם היא יכולה לספק את כל הרצונות הללו? (היא לא יכולה.) בהחלט לא. לדוגמה, אם אתה רוצה לעשות עסקים, ועסק קטן עם חנות אחת בלבד יכול לתת מענה לצורכי האוכל והחימום של כל משפחתך, ייתכן שיהיה לך פחות מאשר לאנשים שבמעמד גבוה משלך, אבל יהיה לך הרבה יותר מאשר לאנשים שבמעמד נמוך משלך. אתה יכול לאכול בשר מדי פעם וכל משפחתך יכולה להתלבש בצורה מכובדת. אתה יכול להשתמש בזמן הנותר בשביל להאמין באל, לנכוח בכינוסים ולבצע את חובותיך ועדיין יהיו לך מספיק כוחות בשביל לחתור אל האמת. זה טוב מספיק. זאת מכיוון שעל בסיס הביטחון שיש לך בחייך, בזמן שתעסוק במשלח היד הזה אתה תוכל לפנות זמן וכוחות בשביל לעסוק באמונה באל ולחתור אל האמת. הדבר תואם לכוונות האל. עם זאת, אם לעולם לא תהיה מרוצה, אתה תמיד תחשוב: "לעסק הזה יש פוטנציאל. אני יכול להרוויח סכום כסף כזה וכזה מדי חודש בעזרת חנות אחת בלבד. סכום זה יכול לספק מזון וחימום למשפחתי. אם יהיו לי שתי חנויות, אוכל להכפיל את הכנסותיי. לא רק שלמשפחתי יהיו אוכל וחימום, אנחנו גם נוכל לחסוך קצת כסף. נוכל לאכול כל מה שאנחנו רוצים ואפילו לנסוע ולקנות מוצרי יוקרה אחדים. נוכל לאכול וליהנות מדברים שרוב האנשים אינם יכולים ליהנות מהם. זה יהיה נפלא כל כך. הבה נוסיף עוד חנות!" לאחר שתוסיף עוד חנות, אתה תתעשר, תקבל טעימה מהפינוקים ותחשוב: "נראה שהשוק הזה די גדול. אני יכול להוסיף עוד חנות, להרחיב את העסק שלי ולהביא סחורות שונות כדי להרחיב אותו עוד יותר. לא רק שאוכל לחסוך כסף, אוכל לקנות מכונית ולשדרג לבית גדול יותר. כל המשפחה שלי תוכל לנסוע גם בתוך המדינה וגם בכל העולם!" ככל שאתה חושב על כך יותר, כך זה נעשה מושך יותר. בשלב זה, אתה נחוש להוסיף עוד חנות. העסק צומח יותר ויותר, אתה מרוויח יותר ויותר כסף, ההנאה שלך גדלה, אבל הנוכחות שלך בכינוסים פוחתת מפעם בשבוע לפעם בחודשיים או חודש, ובסופו של דבר, לפעם בשישה חודשים בלבד. אתה חושב בלבך: "העסק שלי גדל, הרווחתי הרבה כסף, אני תומך בעבודה של בית האל ותורם מנחה גדולה". אתה נוהג במכונית קבריולט, אשתך וילדיך עדויים בתכשיטי זהב ויהלומים, לבושים מכף רגל ועד ראש בבגדי מעצבים, ואפילו נסעת לחוץ לארץ. אתה חושב: "זה נהדר שיש כסף! אם ידעתי כמה קל לעשות כסף, למה לא התחלתי מוקדם יותר? נהדר שיש כסף! ימיו של העשיר עוברים עליו בנוחות ובשלווה שכאלה! כשאני אוכל מעדנים, הטעם הוא בלתי ניתן להשוואה. כשאני לובש מותגי מעצבים, אני במצב רוח מרומם, ובכל מקום שאליו אני הולך, אחרים מביטים בי בקנאה ובצרות עין. זכיתי בכבוד ובהערכה מהזולת ואני מרגיש שונה, אני מרגיש שגבי כאילו הזדקף קצת". התשוקות הגשמיות שלך באו על סיפוקן, כמו גם היוהרה שלך. אך שכבת האבק על הכריכה של דברי האל מתעבה עוד ועוד, זה זמן רב שלא קראת אותם, והתפילות שלך לאל התקצרו. הכינוסים עברו למקום אחר ואתה אפילו לא בטוח היכן הם מתקיימים עכשיו. אתה לא מתייצב בכנסייה אפילו מדי פעם. אימרו לי, האם זו התקרבות לישועה או התרחקות ממנה? (התרחקות ממנה.) איכות החיים שלך משתפרת, גופך ניזון היטב ונעשית בררן יותר. בעבר, לא היית הולך לבדיקה רפואית אפילו פעם בשמונה שנים או בעשור, אבל עכשיו, כשאתה עשיר, אתה הולך לבדיקה כל שישה חודשים כדי לראות אם יש לך לחץ דם גבוה, סוכר גבוה או כולסטרול גבוה. אתה אומר: "אדם צריך לדאוג לגופו. כמו שאומרים, 'בריאות מעל הכול; אם אתה מוכרח להיות משהו, אל תהיה עני". מחשבותיך ונקודות המבט שלך השתנו, נכון? עכשיו, כשאתה עשיר וכבר אינך אדם מהשורה, אתה מרגיש שיש לך ערך, שהזהות שלך מכובדת, ואתה שומר על גופך עוד יותר, כאילו היה אוצר יקר. הגישה שלך לחיים השתנתה אף היא. בעבר, לא טרחת ללכת לבדיקות רפואיות, וחשבת: "אנחנו העניים לא צריכים לדאוג בקשר לזה. למה להיבדק? אם אני חולה במחלה קשה, ממילא אני לא יכול לשלם על הטיפול. אני פשוט אשב ואסבול את המחלה, ואם לא אעמוד בכך, אני מניח שהגוף שלי פשוט ימשיך בתהליך וימות. זה לא עניין גדול". אבל עכשיו זה שונה. אתה אומר: "אנשים לא צריכים לחיות עם מחלה. אם יחלו, מי יוציא את הכסף שהרוויחו? הם לא יוכלו ליהנות מהחיים. החיים קצרים!" זה שונה, נכון? גישותיך כלפי כסף, כלפי חיי הבשר וכלפי הנאה – כולן השתנו. בדומה לכך, גישותיך כלפי אמונה באל, כלפי חתירה אל האמת וקבלת ישועה השתנו אף הן במידה גוברת והולכת.

ברגע שאדם עולה על הנתיב של חוסר הסתפקות במזון ובמלבוש, הוא חותר אל איכות חיים גבוהה יותר ואל ההנאה מדברים טובים יותר. זהו אות לסכנה, זוהי כניעה לפיתוי, זה יגרום בעיות וזהו סימן רע. ברגע שאדם טועם מטעמו של העושר ונהנה ממנו, הוא מתחיל לדאוג שיום אחד הוא יפסיד את כספו ויהיה עני. משום כך, הוא מוקיר במיוחד את התקופה הנוכחית שבה יש לו כסף והוא מעריך את העמדה ואת המעמד של להיות עשיר. לעתים קרובות אתה שומע את הכופרים אומרים: "קל לעבור ממר למתוק, המעבר ממתוק למר הוא קשה". זאת אומרת, כשאין לך כלום, לא אכפת לך כשמבקשים ממך לוותר; אתה יכול לוותר כהרף עין, כי אין לך שום דבר ששווה להחזיק בו. רכוש וכסף אלה אינם הופכים למכשולים עבורך, וקל לך לוותר עליהם. אולם ברגע שיש לך רכוש וכסף, אתה מתקשה לוותר עליהם, קשה לך יותר מאשר לעלות השמיימה. אם אתה עני, אזי כשמגיע הזמן לצאת מביתך ולבצע את חובותיך, אתה יכול ללכת בקלות. אולם, אם אתה עשיר וחשוב, ראשך מתמלא במחשבות ואתה אומר: "הו, הבית שלי שווה שני מיליון יואן, המכונית שלי שווה חמש מאות אלף יואן. ויש גם נדל"ן, חסכונות בבנק, מניות, קרנות, השקעות ודברים אחרים, שמצטברים לסכום כולל של עשרה מיליון יואן, פחות או יותר. אם אעזוב, כיצד אקח את כל זה אתי?" לא קל לך לוותר על הרכוש החומרי הזה. אתה חושב: "אם אוותר על הדברים הללו ואעזוב את הבית הזה ואת משפחתי הנוכחית, האם במקום שבו אתגורר בעתיד יהיו תנאים דומים? האם אוכל לעמוד בחיים בבקתת בוץ או בבית קש? האם אוכל לשאת את הסירחון של רפת בקר? כרגע, אני יכול להתקלח במקלחת חמה כל יום. האם אוכל לעמוד בסבל שיהיה מנת חלקי במקום שבו איני יכול להתקלח במקלחת חמה אפילו פעם בשנה?" המחשבות שלך מתרבות ואינך יכול לעמוד בזה. כאשר יש לך כסף, אתה מוציא חבילות של כסף מזומן כדי לקנות דברים, ואתה קונה כל מה שאתה רוצה ללא היסוס, אתה נדיב במיוחד והכסף לעולם אינו מהווה מכשלה לגביך. אבל אילו היית מוותר על כל זה, היית מרגיש נבוך בכל פעם שהיית מכניס את ידך לארנק, כשאתה תוהה מה יקרה אם אין בו כלום. אילו היית רוצה לאכול קערה של אטריות חמות, היית מוכרח לחשב איזו מהמסעדות היא הזולה ביותר וכמה ארוחות תוכל עוד לאכול בכסף שיישאר לך. היית מוכרח להקפיד על תקציב ולחיות חיי עוני. האם תהיה מסוגל לסבול את זה? בעבר, אם היית מכבס בגד פעמיים והוא היה מאבד את צורתו, ולבישתו הייתה מביכה אותך, היית זורק אותו ומשיג חדש. עכשיו, אתה מכבס ולובש את אותה חולצת טי שוב ושוב, ואפילו אם הצווארון נקרע, אינך מסוגל להיפרד ממנה. אתה תופר את החולצה וממשיך ללבוש אותה. האם אתה יכול לסבול את זה? בכל מקום שתלך אליו, אנשים יראו שאתה עני והם לא ירצו לקיים איתך אינטראקציה. כשתצא לקניות ותשאל מה המחיר, איש לא ישים לב אליך. האם אתה יכול לשאת את זה? זאת לא הרגשה קלה, נכון? אבל אילולא היו לך הרכוש והכסף הללו, לא היית צריך לוותר עליהם, ולא היית צריך להתמודד עם האתגר הזה. היה לך קל הרבה יותר לעזוב הכול ולחתור אל האמת. משום כך, האל אמר לאנשים שעליהם להסתפק במזון ובמלבוש. לא משנה באיזה מקצוע אתה עוסק, אל תראה בו קריירה, ואל תראה בו קרש קפיצה או אמצעי לעלות לגדולה או לצבור עושר ולחיות בנוחות. בלי קשר לעבודה או למקצוע שאתה עוסק בו, מספיק לראות בו אמצעי בלבד לקיים את מחייתך. אם הוא יכול לקיים את מחייתך, עליך לדעת מתי לעצור ולהפסיק לחתור אל העושר. אם הכנסה של אלפיים יואן בחודש מספיקה בשביל לכסות לך שלוש ארוחות ביום וצורכי חיים בסיסיים, אז עליך לעצור שם ולא לנסות להרחיב את היקף עבודתך. אם יש לך צורך מיוחד כלשהו, אתה יכול לעבוד במשמרות נוספות במשרה חלקית או לעבוד במשרה זמנית כדי לגמור את החודש – זה מקובל. זוהי דרישתו של האל מאנשים: לא משנה באיזה מקצוע אתה עוסק, בין שהא דורש ידע או כישורים טכניים ובין שהוא מצריך עבודה פיזית כלשהי, כל עוד הוא סביר וחוקי, נמצא במסגרת יכולותיך, ויכול לקיים את מחייתך, זה מספיק. אל תהפוך את המקצוע שבו אתה עוסק לקרש קפיצה למימוש האידאלים והרצונות שלך למען סיפוק חייך הגשמיים, ובכך תתפתה או תסתבך, או שתוביל את עצמך בדרך ללא מוצא. אם הכנסה של אלפיים יואן בחודש מספיקה כדי לקיים את חייך או את חיי משפחתך, אז עליך לשמור על העבודה הזו ולהשתמש בזמן הנותר כדי ליישם בפועל אמונה באל, להשתתף בכינוסים, לבצע את חובותיך ולחתור אל האמת. זוהי שליחותך, הערך והמשמעות של חיי מאמין. וכל מקצוע שאתה עוסק בו נועד רק למלא את הצרכים הפיזיים הבסיסיים של חיים אנושיים רגילים. האל לא ידרוש ממך לעלות לגדולה, להתבלט או לעשות שם לעצמך במקצוע שלך. אם המקצוע שלך קשור למחקר מדעי, הוא ידרוש חלק נכבד מהכוחות שלך, אך עיקרון היישום בפועל נשאר ללא שינוי – להסתפק במזון ובמלבוש. אם המקצוע שלך מספק לך הזדמנויות לקידום ולהכנסה משמעותית על פי יכולותיך, והכנסה זו חורגת מהטווח של להסתפק במזון ובמלבוש, מה עליך לבחור לעשות? (לסרב להצעה.) עליך לציית לעיקרון שהאל הזהיר לגביו – להסתפק במזון ובמלבוש. לא משנה באיזה מקצוע אתה עוסק, אם הוא חורג מהטווח של להסתפק במזון ובמלבוש, אתה תאלץ בהכרח להשקיע כוחות, זמן או עלויות מעבר לטווח של הצרכים הבסיסיים כדי להרוויח את ההכנסה הנוספת. לדוגמה, ייתכן שכעת אתה עובד זוטר ואתה מרוויח מספיק כדי לספק את הצרכים הבסיסיים שלך, אבל בגלל הביצועים הטובים שלך בעבודה, הממונים עליך רוצים לקדם אותך לתפקיד ניהולי או לתפקיד בכיר כלשהו בשכר גבוה פי כמה. האם אתה תרוויח את ההכנסה הזאת לשווא? כשההכנסה שלך גדלה, כמות העבודה שאתה משקיע גדלה בהתאם אף היא. האם השקעת מאמץ אינה דורשת כוחות וזמן? הדבר שווה ערך לאמירה שהכסף שאתה מרוויח מתקבל בתמורה לחלק גדול מהכוחות ומהזמן שלך. כדי להרוויח יותר כסף, אתה צריך להשקיע יותר מזמנך ומכוחותיך. ככל שאתה מרוויח יותר כסף, נתח גדול מהזמן והכוחות שלך מנוצל, ובה בעת, הזמן שאתה מקצה לאמונתך באל, להשתתפות בכינוסים, לביצוע חובותיך ולחתירה אל האמת פוחת באופן מידתי. זוהי עובדה פשוטה. כאשר הכוחות והזמן שלך מוקדשים לצבירת עושר, אתה מפסיד את הפירות של אמונתך באל. האל לא ינהג בך בחביבות, ובית האל לא יעדכן אותך במה שהחמצת רק מפני שקודמת וכמות גדולה מהכוחות והזמן שלך תפוסה כעת, מה שגורם לך לא להיות מסוגל לבצע את חובותיך או להשתתף בכינוסים בבית האל. האם זה מסוג הדברים שקורים? (לא.) בית האל לא ידאג לכך שתשלים פערים או ייתן לך יחס מיוחד, והאל לא ינהג בך בחביבות בגלל זה. בקיצור, אם אתה רוצה לקבל תגמולים על אמונתך באל, אם אתה רוצה להשיג את האמת, זה תלוי במאמצים שאתה עושה כדי להבטיח שיהיו לך זמן וכוחות. זהו עניין של בחירה. האל אינו אוסר עליך לקיים חיים רגילים. ההכנסה שלך מספיקה כדי לכסות מזון וחימום, והיא תומכת בהישרדותך הגופנית ובפעילויות החיים שלך. היא מספיקה כדי לתמוך בהמשך קיומך. אבל אתה לא מרוצה; אתה תמיד רוצה להרוויח יותר. אז הכוחות והזמן שלך יילקחו ממך על ידי סכום הכסף הזה. לשם מה הם נלקחים ממך? כדי לשפר את איכות חייך הגשמיים. ככל שאתה משפר את איכות חייך הגשמיים, אתה מרוויח פחות מהאמונה שלך באל, והזמן שלך לביצוע חובותיך נעלם, הוא נתפס. מה תופס אותו? הוא נתפס על ידי החתירה אל חיים גשמיים טובים ועל ידי הנאה גשמית. זה משתלם? (לא.) אם אתה טוב בשקילת היתרונות והחסרונות, אתה יודע שזה לא משתלם. אתה נהנה מהחיים הגשמיים שלך, אתה אוכל אוכל טוב יותר ושומר על בטן שבעה; אתה מתלבש היטב, בצורה אופנתית ונוחה. אתה רוכש עוד כמה פריטי מעצבים ומוצרי יוקרה, אבל העבודה שלך מעייפת, תובענית יותר, והיא גוזלת ממך זמן וכוחות. כמאמין, אין לך זמן להשתתף בכינוסים או להאזין לדרשות. אין לך זמן להרהר באמת ובדברי האל. יש עדיין הרבה מן האמת שאתה לא מבין ואינך יכול לזהות, אבל חסרים לך זמן וכוחות להרהר באמת ולחפש אותה. חייך הגשמיים משתפרים, אבל חייך הרוחניים אינם צומחים, ואף מתדרדרים. האם זהו רווח או הפסד? (הפסד.) ההפסד הזה גדול מדי! אתה מוכרח לשקול את היתרונות ואת החסרונות! אם אתה אדם חכם שאוהב את האמת בלב שלם, עליך לשקול את שני הצדדים ולראות מהו הדבר שהכי ערכי ומשמעותי בשבילך להשיג. אם הקידום יגיע, ותהיה לך הזדמנות להרוויח יותר כסף ולספק חיים גשמיים טובים יותר לעצמך, מה עליך לבחור? אם אתה מוכן לחתור אל האמת ויש לך את הנחישות לחתור אל האמת, אז עליך לוותר על הזדמנויות כאלה. לדוגמה, נניח שמישהו בחברה שלך אומר: "אתה עושה את העבודה הזו כבר עשר שנים. אצל רוב האנשים בחברה, עלייה במשכורת וקידום מתרחשים תוך שלוש עד חמש שנים. אבל השכר שלך נשאר אותו הדבר כמו קודם. למה שלא תשתפר בביצועים? למה אתה לא משפר את הביצועים שלך? ראה את פלונית, היא עובדת כאן שלוש שנים וכבר נוהגת במכונית קבריולט וגרה בבית גדול יותר. היא עברה מדירת חדר לדירת שלושה חדרים. כשהיא באה, היא הייתה רק סטודנטית ענייה. עכשיו היא אישה עשירה, לבושה מכף רגל ועד ראש בבגדי מעצבים, מתארחת בבתי מלון יוקרתיים, גרה באחוזה ונוהגת ברכב יוקרה". כשתראה כמה טוב לה, האם הרצון לא יתחיל לעקצץ בך? האם לא תרגיש רע? האם תוכל לעמוד בפיתוי כזה? האם תדבק עדיין בכוונתך המקורית? האם תדבק בעקרונות? אם אתה אוהב את האמת בלב שלם, מוכן לחתור אל האמת, ומאמין שהדבר החשוב ביותר הוא לזכות ולו בשמץ מהאמת, שזהו הדבר בעל הערך הרב ביותר בחייך, ושבחרת את הדבר החשוב והערכי ביותר בחייך, אזי לא תתחרט, ולא תושפע מדברים כמו קידומים. אתה תתמיד ותאמר: "אני מרוצה ממזון ומלבוש; כל עיסוק שאני לוקח על עצמי הוא למען מזון וחימום, כדי לאפשר לגופי להמשיך לחיות, לא למען הנאה גופנית, ובוודאי שלא לשם עלייה לגדולה. אני לא שואף לקידומים או למשכורות גבוהות; אני אנצל את הזמן המוגבל שלי כדי לחפש את האמת". אם תהיה לך את הנחישות הזו, אתה לא תהסס וליבך לא יעקצץ; כשתראה אחרים מתקדמים, מקבלים העלאות במשכורת, או עונדים תכשיטי זהב וכסף ולובשים בגדי מותגים, נהנים מאיכות חיים טובה יותר משלך, ועולים עליך בכל מה שנוגע לסגנון, אתה לא תקנא. האין זאת? (כן.) עם זאת, אם אינך אוהב את האמת ואינך חותר אל האמת, לא תוכל לרסן את עצמך ולא תתמיד לאורך זמן. במקרה כזה ובסביבה כזו, אם לאנשים אין את האמת כחלק מחייהם, אם חסרה להם מעט נחישות, אם חסרה להם תובנה אמיתית, הם ינועו הלוך ושוב לעתים קרובות וירגישו חולשה. לאחר שיתמידו זמן מה, הם אפילו יתחילו להרגיש דיכאון ויחשבו "מתי הימים האלה יסתיימו? אם יום האל לא יבוא, כמה זמן אישאר עובד פשוט בחברה? אחרים מרוויחים יותר ממני. למה אני יכול לקיים רק מזון וחימום בסיסיים? האל לא אומר לי להרוויח יותר כסף". מי עוצר בעדך מלהרוויח יותר כסף? אם יש לך את היכולת, אתה יכול להרוויח יותר. אם תבחר להרוויח יותר, לחיות בסגנון חיים של עשירים וליהנות מחיים ראוותניים, זה בסדר; איש לא יעצור בעדך. עם זאת, אתה צריך להיות אחראי לבחירות שאתה עושה. בסוף, אם לא תזכה באמת, אם דברי האל לא יהפכו לחיים בתוכך, אתה תהיה היחיד שיתחרט על כך. אתה צריך להיות אחראי לבחירות ולפעולות שאתה עושה. איש אינו יכול לשלם בשבילך את החשבון או לקבל את האחריות בשבילך. מכיוון שאתה בוחר להאמין באל, לצעוד בנתיב הישועה ולחתור אל האמת, אל תתחרט על זה. מכיוון שזה מה שבחרת, אתה לא צריך לראות זאת ככלל או כדיבר שיש לקיים; אלא, אתה צריך להבין שלהתמדה שלך ולבחירות שלך יש משמעות וערך. בסופו של דבר, מה שתזכה בו הוא האמת והחיים, לא רק כלל כלשהו. אם ההתמדה והבחירות שלך גורמים לך להרגשה יתירה של מבוכה, אי נוחות, או חוסר יכולת להתמודד עם האנשים סביבך, אז אל תמשיך להתמיד. למה להקשות על עצמך? כל דבר שאליו אתה מייחל בלבך, כל דבר שאתה רוצה – חתור אליו; איש אינו עוצר בעדך. כרגע, כשאנחנו משתפים כך, אנחנו פשוט נותנים לך עקרון. כל מקצוע בעולם שאנשים עוסקים בו קשור לתהילה, לרווח ולהנאה גשמית. המטרה שלשמה אנשים מרוויחים יותר כסף היא לא להגיע למספר מסוים, אלא לשפר את הנאתם הגשמית באמצעות הכסף הזה שהם מרוויחים, וגם להפוך לאנשים עשירים המוכרים לציבור. בדרך זו, יהיו להם תהילה, רווח ומעמד – שכולם חורגים אל מעבר לטווח הצרכים הבסיסיים. כל מחיר שאנשים משלמים הוא עבור הנאה גשמית, אין לזה שום משמעות; הכול ריק, כמו חלום. מה שהם מרוויחים בסוף הוא ריקנות טהורה. היום אתה יכול לאכול כופתאות בארוחתך ולראות בהן מעדן, אך לאחר מחשבה מעמיקה, תראה שלא הרווחת דבר. אם תאכל את זה כל יום, ייתכן שזה יימאס עליך, אתה תפסיק לאכול את זה ותעבור למשהו אחר, כמו לחמניות תירס, אורז או פנקייקים. אתה מסתגל כך, וגופך נהייה בריא יותר. אם תאכל מאכלים עשירים כל יום, בריאות גופך עלולה להידרדר, נכון?

להסתפק במזון ובמלבוש, האם זהו הנתיב הנכון? (זהו הנתיב הנכון.) למה הוא נכון? האם ערך חייו של אדם נסוב על מזון ועל מלבוש? (לא.) אם ערך חייו של אדם אינו נסוב על מזון ועל מלבוש או על הנאות הבשר, אזי המקצוע שבו האדם עוסק צריך רק למלא את הצורך במזון ובמלבוש, הוא לא אמור לחרוג מהטווח הזה. מהי המטרה מאחורי החזקה במזון ובמלבוש? להבטיח שהגוף יוכל לשרוד כרגיל. מהי מטרת ההישרדות? היא לא מיועדת להנאות הבשר, לא להנאה ממהלך החיים, ובוודאי לא להנאה מכל הדברים שבני האדם חווים בחיים. כל אלה אינם חשובים. אם כן, מהו הדבר החשוב ביותר? מהו הדבר יקר הערך ביותר שעל אדם לעשות? (על האדם ללכת בנתיב האמונה באל והחתירה אל האמת, ואז לבצע את חובותיו.) לא משנה איזה סוג אדם אתה, אתה יציר בריאה. יצירי הבריאה צריכים לעשות את מה שהם נועדו לעשות – זהו מה שיש לו ערך. אז מהו הדבר שיצירי הבריאה עושים ושיש לו ערך? לכל יציר בריאה יש שליחות שהופקדה בידיו על ידי הבורא, שליחות שהוא נועד לבצע. האל קבע את גורל חייו של כל אדם. יהיה אשר יהיה גורל חייו של האדם, זה מה שהוא אמור לעשות. אם תעשה זאת היטב, אז כאשר תעמוד לבסוף לפני האל ותיתן דין וחשבון, האל ייתן תשובה מספקת. הוא יאמר שחיית חיים של ערך ושהם נשאו פרי, שהפכת את דברי האל לחייך, ושאתה יציר בריאה העומד בדרישות. עם זאת, אם חייך נסובים רק על לחיות, להיאבק ולהשקיע למען מזון, מלבוש, הנאה ואושר, אזי כאשר תעמוד לבסוף לפני האל, הוא ישאל, "כמה מהשליחות ומשימת החיים שנתתי לך מילאת?" אתה תסכם את הכול ותמצא שהאנרגיה והזמן של החיים האלו הושקעו במזון, מלבוש ובידור. נראה כי לא עשית הרבה במסגרת אמונתך באל, לא מילאת את חובתך, לא התמדת עד הסוף, ולא קיימת את דבקותך. בכל הנוגע לחתירה אל האמת, אף שהייתה לך איזושהי נכונות לחתור אליה, לא שילמת מחיר רב ולא השגת דבר. במבחן האחרון, דברי האל לא הפכו לחייך, ואתה עדיין אותו שטן שהיית. הדרכים שלך להתייחס אל דברים ולפעול מבוססות כולן על תפיסות ודמיונות אנושיים ועל צביונו המושחת של השטן. אתה עדיין מתנגד לחלוטין לאל ואינך תואם לו. במקרה כזה, אתה תהיה חסר תועלת והאל כבר לא ירצה אותך. משלב זה ואילך, אתה כבר לא תהיה יציר בריאה של האל. זהו דבר מעורר רחמים! משום כך, אין זה משנה באיזה מקצוע תעסוק, כל עוד הוא חוקי, הוא סודר ונקבע מראש בידי האל. אולם, אין פירוש הדבר שהאל תומך בכך שתרוויח יותר כסף או תעלה לגדולה בקריירה שבחרת, או שהוא מעודד אותך לכך. האל אינו מאשר זאת והוא מעולם לא דרש זאת ממך. זאת ועוד, האל לעולם לא ישתמש במקצוע שבו אתה עוסק כדי לדחוף אותך לעבר העולם, למסור אותך לידי השטן, או לאפשר לך לחתור בעקשנות אל תהילה ורווחים. במקום זאת, באמצעות המקצוע שאתה עוסק בו, האל מאפשר לך לספק את צרכיך במזון ובחימום – זה הכול. זאת ועוד, במסגרת דבריו, האל אמר לך דברים כגון מהי חובתך, מהי שליחותך, אל מה עליך לחתור, ומה עליך לממש בחיים. אלה הם הערכים שעליך לממש בחיים והנתיב שעליך לצעוד בו כל ימי חייך. לאחר שהאל דיבר ואתה הבנת את מה שהוא אמר, מה עליך לעשות? אם כדי לתת מענה לצורכי המזון והחימום שלך מספיקים לך שלושה ימי עבודה בשבוע, אך אתה בוחר בכל זאת לעבוד בימים האחרים, אז אינך יכול לבצע את חובתך. כשחובה כלשהי דורשת את שיתוף הפעולה שלך, אתה אומר: "אני בעבודה, אני בעמדתי", וכשמישהו מנסה ליצור איתך קשר, אתה תמיד טוען שאין לך זמן. מתי יש לך זמן? אחרי שמונה בערב, כשאתה שחוק, עייף ומרוקן, יש לך את הרצון אבל אין לך את הכוח. אתה עובד שישה ימים בשבוע, ובכל פעם שמישהו מנסה ליצור איתך קשר טלפוני, אתה תמיד טוען שאין לך זמן. יש לך זמן רק בימי ראשון, וגם אז אתה צריך לבלות זמן עם משפחתך וילדיך, לעשות את מטלות הבית, למלא מצברים ולהירגע מעט. יש אנשים שאפילו יוצאים לחופשה, מבלים זמן מה בפעילויות פנאי ויוצאים לבזבז כסף ולקנות דברים שונים. יש אנשים שבונים על היחסים שיש להם עם עמיתים ומתרועעים עם מנהיגים ועם בכירים. איזה מין אמונה זאת? זהו אדם חסר אמונה בכל מובן; מה הטעם לעסוק ברשמיות? אל תאמר שאתה מאמין באל; אין לך יחסים עם מאמינים באל. אינך שייך לכנסייה; אתה לכל היותר רק ידיד של הכנסייה. בית האל זקוק למישהו שיטפל בענייני חוץ, וייתכן שתסכים לעזור, אבל זה לא יותר מאשר אי סירוב מצדך. לא ידוע אם תוכל למלא את תפקידך או מתי. ולאחר שתגיע לתפקידך, לא בטוח שתוכל להקדיש לו את כל זמנך ואת כל לבך וכוחותיך – כל הדברים הללו אינם ידועים. מי יודע מתי תהיה עסוק מדי בעבודה, או תצא לנסיעת עסקים ותיעלם בלי להותיר עקבות למשך שבועיים או לחודש – איש לא יוכל להשיג אותך. זאת כבר לא אמונה כנה, זוהי רק פורמליות. כשמדובר באנשים כאלה, יש לקחת מהם את הספרים של דברי האל, ואז יש להרחיקם ולומר להם: "אם אינך יכול להרפות מעבודה, אם אין לך זמן לכינוסים ואם אינך יכול לבצע את חובתך, בית האל לא יכריח אותך. הבה ניפרד פה. כשתוכל להגיע למצב שבו תסתפק במזון ובמלבוש, תוותר על דרישותיך לאיכות חיים גבוהה, ותקצה יותר זמן לביצוע חובתך, אנחנו נקבל אותך לעדה באופן רשמי ואתה תימנה עם חברי הכנסייה. אם אינך יכול להשיג זאת, ואתה רק מתייצב, עוזר, ובונה קשרים רופפים עם אחים ואחיות בזמנך הפנוי, זה לא נחשב כביצוע חובתך כיציר בריאה, וזה בוודאי לא נחשב לאמונה רשמית באל." מה הכינוי שלנו לאנשים כאלה? (ידידים של הכנסייה.) ידידים של הכנסייה, ידידים טובים של הכנסייה. "כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ נֶגְדֵּנוּ, אִתָּנוּ הוּא" (מרקוס ט' 40). משום כך, אנשים מסוגים אלה מכונים ידידי הכנסייה. כשמכנים מישהו ידיד של הכנסייה, זהו סימן שהוא עדיין בשלב ההסתכלות, שהוא עוד לא מאמין רשמי, הוא לא נמנה עם חברי הכנסייה וגם לא נחשב לאדם שמבצע חובה; לכל היותר, עדיין יש להתבונן בו, כיוון שעדיין לא ברור אם הוא יוכל לבצע את חובתו. עם זאת, יש אנשים שבגלל מגבלות שהוטלו עליהם על ידי הסביבה המשפחתית או התנאים המשפחתיים, מוכרחים לעבוד כמה ימים בשבוע כדי לטפל בענייני הפרנסה והתמיכה בילדיהם. לא נציב בפניהם שום דרישה חד-משמעית. אם הם יוכלו לבצע את חובותיהם בזמן שנותר להם, אז הם ייחשבו לחברי בית האל, למאמינים באל באופן רשמי, כי הם כבר עמדו בתנאי הראשון, להסתפק במזון ומלבוש. יש להם קשיים אובייקטיביים, ואם תמנע מהם לעבוד, למשפחתם כולה לא יהיו אמצעי פרנסה, והם יסבלו מקור ומרעב. אם לא תאפשר להם לעבוד, מי יפרנס את משפחתם? האם אתה תפרנס אותם? משום כך, למנהיגים ולמפקחים בכנסייה, ולכל אדם הקשור אליהם, אין הצדקה לדרוש שהם יתפטרו מעבודתם ולא ידאגו למשפחותיהם. אסור לעשות את זה. זה יהיה לבקש מאנשים את הבלתי-אפשרי; צריך לתת להם אמצעי מחיה. אנשים לא חיים בריק, הם לא מכונות. הם צריכים לשרוד ולקיים מחייה. כפי שאמרנו בעבר, אם יש לך ילדים ומשפחה, אז בתור עמוד התווך או כחבר במשפחה, עליך לקבל על עצמך את האחריות לפרנס את משפחתך. העיקרון עבור מילוי האחריות הזאת הוא להשיג מזון וחימום, זהו העיקרון. לגבי אנשים מסוימים, זהו המצב שהם נתונים בו ואין להם מה לעשות בקשר לכך. אחרי שהם ממלאים את אחריותם כלפי משפחתם, הם מתאימים את לוח הזמנים שלהם כדי לבצע את חובתם. בית האל מתיר זאת ומאפשר זאת; אי אפשר לבקש מאנשים את הבלתי-אפשרי. האם זהו עיקרון? (כן.) לאיש אין הצדקה לדרוש שרק מי שהתחילו להאמין באל לאחרונה ועדיין לא הכו שורש יתפטרו בהכרח מעבודתם, יינטשו את משפחותיהם, יתגרשו, יזניחו את ילדיהם או ידחו את הוריהם. שום דבר מהדברים הללו אינו הכרחי. מה שדברי האל דורשים מאנשים לנהות אחריו הוא עקרונות-האמת, ועקרונות אלו כוללים מצבים ותנאים שונים. על סמך המצבים והתנאים השונים הללו, יש לדרוש דרישות ולנקוט באמצעים בהתאם לעקרונות-האמת; רק הדבר הזה הוא מדויק. משום כך, בענייני קריירה, הכרחי להסתפק במזון ובמלבוש. אם אינך יכול להבין את הנקודה הזאת בבירור, ייתכן שתאבד את חובתך ותפגע בסיכוייך לזכות בישועה.

אחרית הימים היא גם תקופה מיוחדת. מבחינה אחת, ענייני הכנסייה עמוסים ומסובכים; מבחינה אחרת, לנוכח הרגע הזה שבו הבשורה של מלכות האל מתרחבת, יש צורך ביותר אנשים שיקדישו את זמנם ואת כוחותיהם, שיתרמו את מאמציהם ויבצעו את חובותיהם כדי לענות על צרכי הפרויקטים השונים בבית האל. לכן, ללא קשר למקצוע שלך, אם מעבר לסיפוק צרכי חייך הבסיסיים אתה מסוגל להקדיש את זמנך ואת כוחותיך לביצוע חובתך בבית האלוהים, תוך שיתוף פעולה בפרויקטים שונים, אז בעיני אלוהים, זה לא רק רצוי אלא גם בעל ערך מיוחד. הדבר ראוי לציון על ידי האל ומובן שגם משתלם לאנשים להשקיע ולהוציא בהיקף שכזה. זאת מכיוון שאף כי הקרבת את הנאות הבשר שלך, מה שאתה תרוויח הוא החיים היקרים מפז של דברי האל, חיי נצח, אוצר שלא יסולא בפז שאי אפשר להחליפו בשום דבר בעולם, בכסף או בכל דבר אחר. והאוצר הזה שלא יסולא בפז, הדבר שאתה מרוויח דרך השקעת זמן וכוחות, באמצעות מאמציך וחתירתך האישיים: חסד מיוחדומשהו שהתמזל מזלך לקבל, נכון? הפיכת דברי האל והאמת לחייו של אדם: זהו אוצר שלא יסולא בפז שאנשים צריכים לתת הכול בעבורו. אם כן, על סמך זה שהמקצוע שלך מאפשר לך להחזיק מזון ומלבוש, אם אתה יכול לשלם את המחיר ולהשקיע זמן וכוחות בחתירה אל האמת – אם תבחר בנתיב זה – זהו דבר טוב שראוי לציין אותו. אל תרגיש רתיעה או בלבול בשל כך; אתה צריך להיות בטוח שבחרת נכון. ייתכן שהחמצת הזדמנויות לקידום, להעלאה במשכורת ולהכנסה גבוהה יותר, להנאה רבה יותר מהחיים בבשר, או לחיי עושר, אבל ניצלת את ההזדמנות לישועה. העובדה שאיבדת את הדברים הללו או הרפית מהם, פירושה הוא שהבחירה שלך הביאה לך תקווה וחיוניות עבור הישועה. לא איבדת שום דבר. להפך, אם לאחר שהשגת מזון ומלבוש אתה תשקיע זמן וכוחות נוספים, תרוויח יותר כסף, תרכוש יותר תענוגות חומריים ובשרך יבוא על סיפוקו, אך בעשותך כן תקלקל את התקווה לישועתך, אזי זהו בוודאי לא דבר טוב עבורך. אתה צריך להיות מודאג וחרד לגבי עניין זה; עליך להתאים את עבודתך או את הגישה שלך לחיים ואת הדרישות הנוגעות לאיכות החיים הפיזית; עליך להרפות מרצונות, תוכניות ואג'נדות מסוימות הנוגעים לחיי הבשר, שאינם עולים בקנה אחד עם המציאות. עליך להתפלל לאל, להתייצב בנוכחותו ולהחליט למלא את חובתך, להקדיש את גופך ונפשך למשימות השונות בבית האל, לשאוף לכך שבעתיד, ביום שבו תסתיים עבודת האל, כאשר האל יבחן את עבודתם של אנשים מכל הסוגים וימדוד את שיעור קומתם של כל סוגי האנשים השונים, אתה תהיה חלק מהם. כאשר תושלם עבודתו הגדולה של האל, כאשר בשורת מלכות האל תתפשט בכל היקום, כאשר יתחולל האירוע המשמח הזה, עמלך, השקעתך והקרבתך יהיו שם. כאשר האל יקבל את הכבוד, כאשר עבודתו תתפשט בכל היקום, כאשר כולם יחגגו את ההישג המוצלח של עבודתו הגדולה של האל, כשהרגע המאושר הזה יתחולל, אתה תהיה אדם שמחובר לשמחה הזו. אתה תהיה שותף לשמחה הזו, לא אדם שיבכה ויחרוק שיניו, שיכה על חזהו ויחבוט בגבו בעוד שכל האחרים צועקים וקופצים משמחה, לא האדם שייענש בחומרה, שיידחה בתיעוב ויסולק על ידי האל. כמובן, יהיה טוב אפילו יותר אם, כאשר תושלם עבודתו הגדולה של האל, אתה תחזיק בדבר האל כחיים. אתה תהיה אדם שנושע, שכבר לא מורד באל, שכבר לא מפר עקרונות, אלא מישהו שתואם את האל. בה בעת, אתה תשמח גם על כל מה שוויתרת עליו מלכתחילה: המשכורת הגבוהה, הנאות הבשר, הטיפול החומרי הטוב, סביבת המגורים המעולה, וההערכה, הקידום והרוממות שניתנים על ידי מנהיגים. אתה לא תתחרט על כך שלא ויתרת על ההזדמנויות לקידום, או על ההזדמנויות להעלות את המשכורת ולצבור הון, או על ההזדמנויות להתענג על אורח חיים יוקרתי. בקיצור, הדרישות והסטנדרטים של המקצוע שבו עוסק האדם, שהם גם עקרונות יישום בפועל שעליו להישמע להם, מסוכמים כולם באמירה זו: "להסתפק במזון ומלבוש". החתירה אל האמת כדי לזכות בחיים היא הדבר שעל אנשים לדבוק בו. אסור להם לזנוח את האמת ואת הנתיב הנכון כדי לספק את הרצונות וההנאות של הבשר הדבר הזה מהווה את העיקרון השני שעל אנשים לקיים לגבי קריירה.

לגבי הנושא ויתור על קריירה, שוחחנו היום על שני עקרונות. האם הבנתם את שני העקרונות האלה? (כן.) כשהעקרונות ברורים, הצעד הבא הוא להעריך, על סמך העקרונות הללו, כיצד ליישמם בפועל. בסופו של דבר, מי שיוכלו לקיים את העקרונות הללו הם האנשים ההולכים בדרכו של האל; לעומת זאת, מי שאינם יכולים לקיים את העקרונות סוטים מדרכו של האל. זה פשוט עד כדי כך. אם תוכל לקיים את העקרונות, אתה תזכה באמת; אם לא תקיים את העקרונות, אתה תפסיד את האמת. הזכייה באמת מספקת את התקווה לישועה; כישלון לזכות באמת יוביל לאבדן התקווה לישועה – אלה הם פני הדברים. בסדר, הבה נסיים כאן את השיתוף שלנו להיום. היו שלום!

10 ביוני 2023