פרק 15

ההבדל הגדול ביותר בין אלוהים לאדם הוא שדברי אלוהים תמיד פונים ישירות ללב העניין ואינם מסתירים דבר. באופן זה, ניתן לראות את ההיבט זה של טבעו של האל כבר במשפט הראשון היום. דבר זה חושף בבת אחת את פרצופו האמיתי של האדם ומגלה את טבעו של אלוהים. זהו המקור לכמה היבטים ביכולתם של דברי אלוהים להניב תוצאות. עם זאת, בני האדם אינם מצליחים להבין זאת. הם תמיד באים רק כדי להכיר את עצמם באמצעות דברי אלוהים, בלי ש"ניתחו" את אלוהים. דומה שהם מפוחדים שמא יפגעו בו או שהוא יהרוג אותם בגלל "זהירותם". למעשה, כאשר רוב האנשים אוכלים ושותים מדברי האל, הם עושים זאת מנקודת מבט שלילית, לא חיובית. ניתן לומר שבני האדם החלו כעת "להתמקד בענווה ובהכנעה" בהנחייתם של דברי האל. מכאן, ברור שבני האדם החלו לנוע לקיצוניות השנייה – מחוסר תשומת לב מוחלט לדברי האל אל תשומת לב מופרזת אליהם. עם זאת, אף לא אדם אחד נוכח מנקודת מבט חיובית, ואיש מעולם לא הבין לאשורה את מטרתו של אלוהים ברצותו שבני האדם ישימו לב לדבריו. מדברי אלוהים ידוע שהוא אינו צריך לחוות באופן אישי את חיי הכנסייה כדי להיות מסוגל להבין, במדויק וללא טעויות, את מצבם האמיתי של כל האנשים בה. מכיוון שבני האדם עתה זה השיגו היווכחות בשיטה חדשה, עליהם עדיין להיפטר לחלוטין מהיסודות השליליים שלהם. ריח הגוויות עדיין נישא בחלל הכנסייה. דומה שבני האדם עתה זה נטלו תרופה והם עדיין המומים וטרם שבו להכרה מלאה. דומה שהם עדיין חשים את אימת המוות, ובהיותם אחוזי חרדה, הם אינם יכולים להתעלות על עצמם. "כל בני האדם הם יצורים ללא הכרה עצמית": האופן שבו אמירה זו נאמרת מבוסס עדיין על בניית הכנסייה. למרות העובדה שכל האנשים בכנסייה שמים לב לדבריו של אלוהים, אופיים נותר טבוע עמוקות בהם ולא ניתן לעקור אותו. זו הסיבה לכך שאלוהים דיבר כפי שדיבר בשלב הקודם כדי לשפוט את בני האדם, כדי שהם יוכו באמצעות דבריו בשיא גאוותם. אף על פי שבני האדם עברו חמישה חודשי זיכוך בבור ללא התחתית, בפועל הם עדיין במצב של אי הכרת האל. הם עדיין מופקרים. הם פשוט הפכו מוגנים יותר, במידת מה, מפני אלוהים. צעד זה הוא הצעד הראוי הראשון שבני האדם עושים בדרך של הכרת דברי האל. לפיכך, כאשר מתחברים למהות דבריו של אלוהים, לא קשה לראות שהחלק הקודם של העבודה סלל את הדרך לימינו, וכי רק כעת הכול נעשה נורמלי. חולשתם הקטלנית של בני האדם היא נטייתם להפריד בין רוח האל לבין דמות הבשר והדם שלו, כדי לזכות בחופש אישי ולהימנע מאילוצים תמידיים. זו הסיבה לכך שאלוהים מתאר את בני האדם כציפורים קטנות "המתעופפות בעליזות". זהו המצב בפועל של האנושות כולה. זו הסיבה לכך שקל לכל בני האדם למעוד, וזה המקום שבו הם עשויים ביותר לתעות בדרכם. ברור שעבודת השטן בקרב האנושות אינה אלא עבודה זו. ככל שהשטן עושה יותר עבודה כזו בבני האדם, כך הולכות דרישותיו של אלוהים מהם ומחמירות. אלוהים דורש מבני האדם להקדיש תשומת לב לדבריו, ואילו השטן עומל קשות לחבל בכך. אלוהים, לעומת זאת, תמיד הזכיר לבני האדם להפנות יותר תשומת לב לדבריו. זהו שיאה של המלחמה המשתוללת בעולם הרוחני. ניתן לומר זאת באופן הבא: מה שאלוהים רוצה לעשות באדם הוא בדיוק מה שהשטן רוצה להרוס, ומה שהשטן רוצה להרוס בא לידי ביטוי באמצעות האדם, באופן גלוי לגמרי. ישנן דוגמאות ברורות למה שאלוהים עושה בבני האדם: התנאים שלהם הולכים ומשתפרים. ישנן גם דוגמאות ברורות להרס של השטן בבני האדם: הם נעשים יותר ויותר מושחתים, והתנאים שלהם מידרדרים יותר ויותר. ברגע שמצבם נעשה נואש מספיק, הם מועדים להילכד על ידי השטן. זהו המצב בפועל של הכנסייה, כפי שהוא מתואר במילותיו של אלוהים, וזה גם המצב בפועל של העולם הרוחני. זו השתקפות של הדינמיקה של העולם הרוחני. אם אין לבני האדם את הביטחון לשתף פעולה עם אלוהים, אזי הם בסכנה להילכד על ידי השטן. זו עובדה. אם מישהו מסוגל באמת להציע את לבו במלואו כדי שאלוהים יכבוש אותו, אזי זה בדיוק כפי שאלוהים אמר: "...מי שנמצא בפניי חבוק לכאורה בזרועותיי וחש את חום גופי". דבר זה מראה שדרישות האל מבני האדם אינן גבוהות. הוא רק זקוק לכך שהם יקומו על רגליהם וישתפו איתו פעולה. האין זה דבר קל ומענג? האם זהו הדבר שבלבל את כל הגיבורים ואנשי השם? זה היה כאילו הגנרלים נשלפו משדה הקרב ונתבקשו במקום זאת לסרוג – הקשיים שיתקו את ה"גיבורים" הללו והם אינם יודעים מה לעשות.

אין זה משנה איזה היבט מדרישותיו של אלוהים מהאנושות הוא הנרחב ביותר, זהו גם ההיבט שההתקפות של השטן דרכו על האנושות יהיו העזות ביותר, ובהתאם לכך מתגלה מצבם של כל בני האדם. "מי מביניכם הניצבים בפניי היה צחור כשלג וזך כאבן ירקן טהורה?" כל בני האדם עדיין מתחנפים לאלוהים ומסתירים ממנו דברים. הם עדיין מוציאים לפועל את התחבולות המיוחדות שלהם. הם לא הקדישו את לבם לאלוהים באופן מלא כדי לרַצות אותו, ובכל זאת הם מבקשים לזכות בגמול ממנו באמצעות התנהגות נלהבת. כשאנשים אוכלים ארוחה טעימה, הם שמים את אלוהים בצד, משאירים אותו לעמוד שם בהמתנה ל"טיפול ". כאשר יש לאנשים בגד יפה, הם עומדים מול המראה ומתענגים על יופיים, ובעומק לבם הם אינם מרַצים את אלוהים. כשהם בעמדה בכירה, כשהם זוכים בהנאות מפנקות, הם יושבים להם בפסגת מעמדם ומתחילים ליהנות מכך. אולם, הם אינם מצניעים לכת עקב כך שאלוהים רומם אותם. במקום זאת, הם ניצבים במרום מושבם, מדברים גבוהה-גבוהה ואינם מתייחסים כלל לנוכחותו של אלוהים, ואף אינם מבקשים להכיר את ערכו הרב. כאשר יש לאנשים אליל בלבם, או כאשר מישהו אחר קנה את לבם, פירוש הדבר שהם כבר התכחשו לנוכחותו של אלוהים, כאילו שהוא רק אורח לא-קרוא בלבם. הם חרדים שמא אלוהים יגזול את אהבתם של אחרים אליהם, ואז הם ירגישו בודדים. הכוונה המקורית של אלוהים היא ששום דבר עלי אדמות לא יגרום לבני האדם להתעלם ממנו, ואף על פי שתיתכן אהבה בין בני אדם, לא ניתן להרחיק את אלוהים מ"אהבה" זו. כל הדברים הארציים ריקניים – אפילו רגשות בין אנשים שלא ניתן לראותם או לגעת בהם. ללא קיומו של אלוהים, כל היצורים היו חוזרים לאפסותם. לכל בני האדם יש דברים שהם אוהבים על פני האדמה, אך איש מעולם לא התייחס אל דברי אלוהים כאל הדבר שהוא אוהב. דבר זה קובע את מידת ההבנה של בני האדם את דבריו של אלוהים. למרות שדבריו של אלוהים צורמים, איש לא נפצע מהם, משום שבני האדם אינם מתייחסים אליהם באמת. תחת זאת, הם מתבוננים בהם כאילו היו פרח. הם אינם מתייחסים לדברי אלוהים כאל פרי שהם רשאים לטעום ממנו בעצמם, ולכן אינם מכירים את המהות של דבריו. "לו בני אנוש היו מסוגלים לראות באמת את חדות חרבי, הם היו נחפזים כעכברושים לחוריהם". כאשר אדם במצב רגיל יקרא את דבריו של אלוהים, הוא יוכה בתדהמה, יתמלא בושה ולא יהיה מסוגל להביט בעיני אנשים אחרים. עם זאת, בימינו, בני האדם פועלים בצורה הפוכה לגמרי – הם משתמשים במילותיו של אלוהים כנשק כדי להכות בעזרתם את האחרים. באמת אין להם שום בושה!

אמירותיו של אלוהים הביאו אותנו למצב הבא: "במלכות, לא רק פי מבטא אמירות, אלא גם רגליי צועדות ברוב-טקס בכל מקום על פני כל הארצות." במלחמה בין אלוהים לשטן, אלוהים מנצח לכל אורך הדרך. הוא מרחיב את עבודתו בהיקף ניכר אל מרחבי היקום כולו, וניתן לומר שעקבותיו והאותות לניצחונו מצויים בכל מקום. השטן בתחבולותיו מקווה להרוס את הניהול של אלוהים על ידי פירוקן של מדינות, אך אלוהים ניצל את הפירוק הזה כדי לארגן מחדש את היקום כולו – אך לא כדי להכחיד אותו. אלוהים עושה משהו חדש בכל יום, אך בני האדם אינם מבחינים בכך. הם אינם שמים לב לדינמיקה של העולם הרוחני, ולכן הם אינם מסוגלים לראות את עבודתו החדשה של אלוהים. "ביקום כולו, כל הדברים נוצצים כחדשים בזוהר תהילתי, ומציגים היבט מרנין לב המענג את החושים ומרומם את הרוח, כאילו הוא קיים כעת בשמיים שמעבר לשמיים, כפי שהדמיון האנושי מבין זאת, ללא הפרעה מצד השטן וחף ממתקפות של אויבים חיצוניים." מובאה זו מנבאת את התמונה המשמחת של מלכות המשיח על פני האדמה, והיא גם מציגה בפני האנושות את מצבו של גן העדן השלישי: רק אותם דברים קדושים השייכים לאלוהים קיימים שם, ללא שום מתקפות מצד כוחות השטן. אבל הדבר החשוב ביותר הוא לאפשר לאנשים לראות את נסיבות עבודתו של האל עצמו על פני האדמה: השמיים הם שמיים חדשים, ועקב כך, גם פני האדמה מתחדשים. מכיוון שמדובר בחיים בהנחייתו האישית של אלוהים, כל בני האדם מאושרים עד אין קץ. במודעות שלהם, השטן הוא ה"אסיר" של האנושות, וקיומו אינו מבהיל או מפחיד אותם כלל. בזכות הנחיות ישירות והכוונה מאלוהים, כל מזימות השטן כשלו, ודי בכך אף כדי להוכיח שהשטן כבר איננו קיים, לאחר שעבודתו של אלוהים חיסלה אותו. זו הסיבה לכך שנאמר, "...קיים בשמיים שמעבר לשמיים". כשאלוהים אמר, "מעולם לא נוצרה כל הפרעה, והיקום לא נחלק מעולם," הוא התייחס למצבו של העולם הרוחני. זו הוכחה לכך שאלוהים מכריז ניצחון על השטן, וזה האות לניצחונו הסופי של אלוהים. איש אינו יכול לשנות את דעתו של אלוהים ואיש אינו יכול לדעת מהי. למרות שאנשים קראו את דברי אלוהים ובחנו אותם ברצינות, הם עדיין אינם מסוגלים לבטא את מהותם. לדוגמה, אלוהים אמר, "אני מדלג מעל לכוכבים, וכשהשמש שולחת את קרניה, אני מבטל את חומן, ומשגר מתוך ידיי משבים ענקיים של פתיתי שלג שגודלם כגודל נוצות אווז. אולם, כשאני משנה את דעתי, כל השלג ההוא נמס והופך לנהר, והאביב מגיע כהרף עין תחת כיפת השמיים, וכל הנוף על פני האדמה נצבע בירוק ברקת." למרות שאנשים מסוגלים אולי לדמיין את המילים הללו במחשבתם, כוונתו של אלוהים אינה כה פשוטה. כאשר כל מי שנמצא תחת השמיים שרוי בתדהמה, אלוהים משמיע את קול הישועה, ובכך מעורר את לבם של בני האדם. עם זאת, מכיוון שכל מיני אסונות פוקדים אותם, הם חשים בעגמומיות של העולם, ולכן כולם מבקשים את נפשם למות ומתקיימים במערות קרח קפואות. סופות שלג ענקיות מצננות ומקפיאות אותם, עד כדי כך שהם אינם יכולים לשרוד בגלל היעדר החום על פני האדמה. זאת בשל שחיתותם של בני האדם, אשר הורגים זה את זה באכזריות גוברת והולכת. ובכנסייה, התנין הגדול האדום כאש יבלע את מרבית האנשים בנגיסה אחת. לאחר שכל הניסיונות יסתיימו, השיבושים של השטן יסולקו. העולם כולו יהיה נתון בעיצומו של מהפך, האביב יפציע, הארץ תשפע חמימות והעולם יתמלא אנרגיה. כל אלה השלבים במכלול של תוכנית הניהול. ה"לילה" שאלוהים הזכיר מתייחס למועד שבו הטירוף של השטן יגיע לשיאו, דבר שיקרה במהלך הלילה. האין זה מה שקורה ברגע זה? למרות שכל בני האדם שורדים בהנחיית אורו של אלוהים, הם חווים את הסבל של אפלת הלילה. אם הם לא יוכלו להימלט מכבלי השטן, הם יחיו לנצח בחשכת הליל. התבוננו במדינות על פני כדור הארץ: בגלל שלבי עבודתו של אלוהים, המדינות על פני כדור הארץ "מתרוצצות אנה ואנה" וכל אחת מהן "מחפשת את היעד המתאים לה." מאחר שיומו של אלוהים טרם הגיע, כל כדור הארץ נותר במצב של אנדרלמוסיה עכורה. כאשר אלוהים יופיע בגלוי בפני כל היקום, תהילתו תמלא את הר ציון, וכל הדברים יהיו מסודרים ונאותים, מאחר שאלוהים יסדר אותם במו ידיו. דברי אלוהים לא רק מדברים היום, אלא גם חוזים את המחר. היום הוא היסוד של המחר, כך שלנוכח המצב כיום, איש אינו יכול להבין את דבריו של אלוהים לאשורם. רק לאחר שדבריו של אלוהים יתגשמו במלואם, יוכלו בני האדם להבין אותם לאשורם.

רוח אלוהים ממלאת את מרחב היקום כולו, ובכל זאת, רוחו גם עובדת בתוך כל בני האדם. כך, כשרוח אלוהים מצויה בלבם של בני האדם, נדמה שצלמו של אלוהים מצוי בכל מקום, ושכל מקום מכיל את העבודה של רוח אלוהים. אכן, מטרת הופעתו של אלוהים כבשר ודם היא לכבוש את תואמי השטן הללו, ובסופו של דבר, להשיג אותם. אולם בזמן שהרוח עובדת כבשר ודם, היא גם משתפת פעולה עם הבשר והדם כדי לשנות את בני האדם האלה. ניתן לומר שמעשיו של אלוהים משתרעים על פני העולם כולו וכי רוחו ממלאת את היקום כולו, אך בגלל שלבי עבודתו, עושי הרע לא נענשו ועושי הטוב לא תוגמלו. לפיכך, מעשיו לא זכו לתשבחות מצד כל בני האדם על פני האדמה. אלוהים נמצא הן מעל כל הדברים והן בתוכם. יתר על כן, הוא בקרב כל בני האדם. די בכך כדי להראות שאלוהים אכן קיים. מכיוון שהוא לא הופיע בגלוי בפני כל בני האדם, הם טיפחו אשליות, כגון: "ככל שהדבר נוגע לאנושות, דומה שאני קיים בפועל, אך גם שאינני קיים." מבין כל המאמינים באלוהים כעת, איש אינו בטוח במאת האחוזים שאלוהים באמת קיים. לכולם יש שלושה חלקים של ספקנות ושני חלקים של אמונה. זה מצבה הנוכחי של האנושות. כל בני האדם בימינו נמצאים במצב הבא: הם מאמינים שיש אלוהים, אך הם לא ראו אותו. או שהם אינם מאמינים שיש אלוהים, אולם יש להם קשיים רבים שהאנושות אינה יכולה לפתור. דומה שתמיד הם מסתבכים במשהו שאינם מצליחים להיחלץ ממנו. למרות שהם מאמינים באלוהים, נראה שהתחושה שלהם תמיד מעורפלת מעט. עם זאת, אם הם אינם מאמינים, הם חוששים להפסיד במקרה שאלוהים אכן קיים. זו האמביוולנטיות שלהם.

"מי מסוגל להקריב את כל כוחו למען שמי, למען רוחי ולמען כל תוכנית הניהול שלי?" אלוהים גם אמר, "כיום, כשהמלכות נמצאת בעולמם של בני האדם, זו העת שבה אני בא באופן אישי אל האנושות. האם מישהו היה יכול לצאת ללא חת לשדה הקרב בשמי?" מטרת דברי האל היא כדלקמן: אלמלא עשה אלוהים שהתגלם כבשר ודם את עבודתו האלוהית באופן ישיר, או אילו אלוהים לא היה מתגלם, אלא במקום זאת היה עובד באמצעות כמרים, אזי אלוהים לעולם לא היה מסוגל לכבוש את התנין הגדול האדום כאש ואף לא היה יכול לשלוט כמלך על האנושות. המין האנושי לא יכול היה להכיר את אלוהים עצמו במציאות, ולכן היה זה עדיין שלטונו של השטן. לפיכך, שלב זה של העבודה חייב להתבצע באופן אישי על ידי אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. לו הבשר היה משתנה, לא ניתן היה להשלים לעולם את השלב הזה של התוכנית, מכיוון שהחשיבות והמהות של בשר שונה לא היו זהות. אנשים יכולים להבין את המשמעות המילולית של מילים אלו רק מכיוון שאלוהים יורד לשורש העניין. אלוהים אמר, "אולם בסופו של דבר, איש אינו מבין אם זו עבודתה של הרוח או ביצוע של הבשר והדם. האדם זקוק למשך חיים שלמים רק כדי לחוות דבר זה בפרוטרוט." בני האדם הושחתו על ידי השטן במשך שנים רבות כל כך והם איבדו מזמן את תודעתם בעניינים רוחניים. מסיבה זו, בעיני בני האדם, משפט אחד בלבד מדברי האל כמוהו כחגיגה. בגלל המרחק בין רוח האלוהים לרוחות אחרות, כל המאמינים באלוהים חשים ערגה אליו, וכולם מוכנים להתקרב אליו ולשפוך בפניו את לבם. עם זאת, הם אינם מעזים לבוא במגע איתו, ובמקום זאת, נותרים בתחושה של יראת כבוד. זהו כוח המשיכה של רוח האלוהים. מכיוון שאלוהים הוא אל שנועד לאהבתם של בני האדם, ומכיוון שיש בו אין-ספור דברים שבני האדם אוהבים, הכול אוהבים אותו ורוצים לשים בו את מבטחם. למען האמת, הכול נוצרים בלבם אהבה לאלוהים – פשוט, ההפרעות של השטן מנעו מאנשים חסרי רגש, קשי תפיסה ומעוררי רחמים להכיר את אלוהים. זו הסיבה לכך שאלוהים דיבר על התחושות האמיתיות שיש לבני אדם כלפיו: "בני האדם מעולם לא בזו לי בתוככי לבם, אלא הם דבקים בי מעומק נפשם... המציאות שלי גורמת לבני האדם לחוש אובדן עצות, הלם ובלבול, אך הם מוכנים לקבלה." זה המצב בפועל עמוק בלבם של המאמינים באלוהים. כשאנשים מכירים באמת את אלוהים, יחסם כלפיו משתנה באופן טבעי, והם יכולים להשמיע שבחים ממעמקי לבם בזכות התפקוד של נפשם. אלוהים נמצא במעמקי נפשם של כל בני האדם, אך בגלל השחיתות של השטן, אנשים התבלבלו בין אלוהים לבין השטן. עבודתו של אלוהים מתחילה כיום עם בעיה זו ממש, ובעולם הרוחני זהו מוקד הקרב מראשיתו ועד סופו.

קודם: פרק 14

הבא: פרק 16

אם יש לכם אי-אילו קשיים או שאלות בנוגע לאמונתכם, אנא צרו עמנו קשר בכל עת.
צרו קשר ב-Whatsapp
צרו קשר ב-Messenger

תוכן דומה

עליכם לשקול את מעשיכם

על פי הפעולות והמעשים בחייכם, כולכם זקוקים לפסוק מדבריי בכל יום שיזין ויקיים אתכם, משום שאתם לוקים בחסר, וידיעתכם ופתיחותכם דלות מדי. בחיי...

לגבי כתבי הקודש (4)

בני אדם רבים סבורים שהיכולת להבין ולפרש את כתבי הקודש כמוה כמציאת הדרך האמיתית, אך האם הדברים אכן פשוטים כל כך? איש לא מכיר את המציאות של...

הגדרות

  • טקסט
  • ערכות נושא

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

מרווח בין שורות

רוחב דף

תוכן

חיפוש

  • חיפוש טקסט
  • חיפוש בספר זה