בהתחשב במאפייניה הטבעיים של האנושות, כלומר, בפניה האמיתיים של האנושות, לא היה קל כלל ועיקר להמשיך להתקדם עד כה, ורק כך נגלתה באמת עוצמתו האדירה של אלוהים. בהתחשב במהות הבשר והדם וכן בעובדה שעד כה האדם הושחת בידי התנין הגדול האדום כאש, אלמלא הכוונתה של רוח האל, כיצד היה האדם יכול לשרוד עד היום? האדם אינו ראוי להתייצב בפני אלוהים, אך אלוהים אוהב את האנושות למען הניהול שלו וכדי שעבודתו האדירה תתבצע במלואה בקרוב. למען האמת, שום אדם אינו יכול לגמול לאלוהים במהלך חייו על אהבתו לאנושות. ייתכן שיש כאלה שרוצים לגמול לאלוהים על חסדו על ידי הקרבת חייהם, אך אני אומר לכם: האדם אינו ראוי למות בפני אלוהים, ולכן מותו יהיה לחינם. זאת מפני שבעיני אלוהים, מותו של אדם אפילו איננו ראוי לציון, הוא אינו שווה פרוטה, כמוהו כמותה של נמלה על פני האדמה. אני מציע לבני האדם לא להעריך את עצמם יתר על המידה ולא לחשוב שלמוות למען אלוהים יש משקל רב כשל הר עצום. למען האמת, מותו של אדם הוא עניין קל כנוצה שאינו ראוי לציון. אולם, יחד עם זאת, באופן טבעי נגזר על בשרו של האדם למות, ולכן, בסופו של דבר, הגוף המוחשי חייב לבוא אל קצו על פני האדמה. זו האמת לאמיתה שאיש אינו יכול להתכחש לה. זה "חוק הטבע" שאני מסיק אותו מהמכלול של חוויית החיים האנושית. על כן, אלוהים הגדיר כך את קצו של האדם בלי שהאדם יבין זאת. האם אתם מבינים? אין פלא שאלוהים אומר, "אני מתעב את מרדנותה של האנושות. אינני יודע מדוע. נראה ששנאתי את האדם מבראשית, ועם זאת, אני רוחש אהדה עמוקה כלפיו. על כן, תמיד היו לבני האדם שתי גישות כלפיי, משום שאני אוהב את בני האדם וגם שונא אותם".

מי אינו מהלל את אלוהים על נוכחותו או על הופעתו? בעת הזו, נדמה ששכחתי לגמרי את הטומאה והרשעות שבאדם. אני דוחק את הצדקנות, החשיבות העצמית, המרדנות, ההתנגדות וכל המרד של האנושות לפינה נידחת בראשי ושוכח מהם. אלוהים אינו מוגבל בשל אירועים כאלה של האנושות. מאחר שאלוהים ואני "שותפים לאותו מכאוב", גם אני משחרר את עצמי מהצרה הזו, פן האדם יגביל אותי עוד יותר. מדוע לטרוח כל כך? מאחר שהאדם אינו מוכן להימנות על בני ביתו של אלוהים יחד איתי, כיצד אוכל להשתמש בכוחי כדי לכפות זאת עליו? אינני כופה דבר על האדם, ואין זה פלא – משום שנולדתי למשפחתו של אלוהים, מובן שהאדם ואני תמיד שונים זה מזה. זה הוביל לתבוסה המשפילה שבה האדם מוצא עצמו כיום. אולם אני ממשיך לשמור מרחק מחולשותיו של האדם. איזו ברירה יש לי? האין זה משום שאני חסר אונים? אין פלא שאלוהים רוצה "לפרוש" מ"צוות העבודה" של האנושות, ויותר מכך, דורש "פנסיה". כשאני מדבר מנקודת המבט של האדם, האדם אינו מקשיב, אולם האם האדם חדל אי פעם להמרות את פי, אפילו כשאני מדבר מנקודת מבטו של אלוהים? אולי יבוא יום שבו אלוהים באמת "יפרוש" לפתע מ"צוות העבודה" של האנושות, ובבוא היום ההוא, דברי האל ייעשו חריפים אף יותר. כיום, ייתכן שאלוהים מדבר כך בגללי, ואם יבוא היום ההוא, אלוהים לא יהיה כמוני ולא "יספר סיפורים לילדי הגן" בעדינות ובסבלנות. ייתכן שדבריי אינם הולמים בדיוק, אולם אלוהים מוכן להרפות במקצת מאחיזתו באדם רק בגלל האל שהתגלם כבשר ודם. אחרת, המצב היה נורא מדי מכדי לדמיינו. בדיוק כפי שאלוהים אמר, "בעבר, הרפיתי מאחיזתי בבני האדם במידה מסוימת ואפשרתי להם להתענג באופן חופשי על תשוקות הבשר שלהם, ומשום כך הם העזו להתנהג באופן שלוח רסן וחסר מעצורים, ומכאן ניתן לראות שהם אינם אוהבים אותי באמת, משום שהם כולם חיים כבשר ודם". מדוע אלוהים אומר כאן "להתענג על תשוקות", ו"חיים כבשר ודם"? למען האמת, האדם יבין באופן טבעי מילים כאלו גם ללא הפרשנות שלי, ואפשר להבין אותן באופן טבעי. ייתכן שבני אדם מסוימים יאמרו שאינם מבינים, אבל אני אומר שזהו מקרה שבו אתם שואלים כאשר אתם יודעים כבר את התשובה, מקרה שבו אתם מעמידים פנים. כמה מילות תזכורת: מדוע אלוהים אומר "אני רק מבקש שהאדם ישתף איתי פעולה"? מדוע אלוהים אומר גם שקשה לשנות את האופי האנושי? מדוע אלוהים בז לאופי האנושי? ומהם בדיוק המרכיבים של האופי האנושי? מהם הדברים מחוץ לאופי האנושי? האם מישהו הרהר בשאלות האלה? אולי זה נושא חדש עבור האדם, אולם אני עדיין מפציר באדם לשקול זאת כיאות, ולא, האדם תמיד יפגע באלוהים במילים כגון "קשה לשנות את האופי האנושי". מה התועלת בפעולה כזו נגד אלוהים? בסופו של דבר, האין זה פשוט לחפש צרות? האם זה לא יוביל לתוצאה זהה כמו השלכת ביצה על אבן?

למען האמת, כל הניסיונות והפיתויים שהאדם חווה הם לקחים שאלוהים דורש מהאדם ללומדם. לפי כוונתו של אלוהים, האדם מסוגל לעשות את הדברים האלה אפילו אם עליו להקריב את אשר הוא אוהב. אולם מאחר שהאדם תמיד אוהב את עצמו, הוא אינו מצליח לשתף פעולה עם אלוהים באמת ובתמים. אלוהים אינו מבקש הרבה מהאדם. כל מה שאלוהים מבקש מהאדם אמור להיות מושג בקלות ובשמחה. העניין הוא שהאדם אינו מוכן לסבול קשיים. כמו ילדים, בני האדם יכולים למלא את חובתם על-ידי חיי דלות וחיסכון על מנת לדאוג להוריהם. אולם, הם פוחדים שלא יאכלו מספיק טוב או שבגדיהם יהיו פשוטים מדי, ולכן מסיבה כזו או אחרת, החוב שהם חבים להוריהם על אהבתם ודאגתם נשכח לחלוטין, כאילו שהדאגה להורים יכולה להמתין עד שהילד יצבור הון. מהדברים שיש לבני האדם בלבם אני רואה שאין להם מסירות להוריהם – הם בנים לא מסורים. אולי זו אמירה קיצונית מדי, אך איני יכול לומר דברים מטופשים לנוכח העובדות. איני יכול "לחקות את הזולת" ולהתנגד לאלוהים על מנת לְרַצות את עצמי. משום שאיש על פני האדמה איננו בן מסור, אלוהים אומר, "בשמיים השטן הוא אויבי, ובארץ האדם הוא יריבי. בשל האיחוד בין השמיים והארץ, תשע דרגות של קרבה בין בני אדם נחשבות כאשמות". השטן הוא אויבו של אלוהים. הסיבה לכך שאלוהים אומר זאת היא שהשטן אינו גומל לאלוהים על חסדו ורוחב לבו האדירים, אלא "חותר נגד הזרם", ובכך הוא אינו ממלא את חובתו להפגין מסירות של בן כלפי אלוהים. האין בני האדם כאלה גם כן? הם אינם מפגינים מסירות של בנים כלפי "הוריהם" ולעולם אינם משלמים את החוב שהם חבים ל"הוריהם" על מסירותם האוהבת. די בכך כדי להראות שבני האדם על פני האדמה הם צאצאיו של השטן בשמיים. האדם והשטן תמימי דעים בהתנגדותם לאלוהים, ולכן אין זה פלא שאלוהים ירשיע אותם עד תשע דרגות של קרבה ולא יעניק חנינה לאיש. בעבר, אלוהים הניח לעבד הנרצע שלו בשמיים לנהל את האנושות, אך העבד לא ציית, התענג על המזג שלו עצמו והתמרד. האין בני האנוש המרדנים מתקדמים גם כן בנתיב זה? ככל שאלוהים יהדק את ה"מושכות", בני האדם לא ינועו ולא יזועו ולא יסטו ממסלולם. לדעתי, אם בני האדם ימשיכו בדרך זו, הם ימיטו חורבן על עצמם. אולי עכשיו תבינו את המשמעות האמיתית של המילים האלו של אלוהים: "בני האדם אינם מסוגלים לנתק את קשריהם המתמשכים עם אופיים הקודם". אלוהים הזכיר לאדם בהזדמנויות רבות: "אני עוזב את האדם בשל מרדנותו". מדוע אלוהים אומר זאת שוב ושוב? האם ייתכן שאלוהים באמת אכזרי כל כך? מדוע אלוהים אומר גם, "אינני חלק מהמין האנושי"? במהלך הימים העקרים הרבים, האם מישהו הקדיש מחשבה מעמיקה לנושאים מפורטים אלה? אני מפציר באנושות להתמסר ביתר התלהבות לדברי האל ולא להתייחס אליהם בקלות דעת. מעשה כזה לא יועיל לכם או לאחרים. מוטב שלא לומר את מה שלא צריך להיאמר ולא לחשוב על מה שאין צורך להרהר בו. האם לא יהיה זה פשוט יותר? איזה דבר רע יכול לנבוע מנוהג כזה? לפני שאלוהים יכריז על סוף עבודתו על פני האדמה, איש לא יפסיק "לנוע". איש לא יתנער מחובתו. זו לא העת. אל תתיימרו לשמש כמדריכים עבור אלוהים או כחיל חלוץ עבורו. אני חושב שמוקדם מדי לעצור עכשיו ולהפסיק להתקדם – מה דעתכם?

אלוהים מכניס את בני האדם למוקד הייסורים ושם אותם בתוך אווירה של מוות, אך מצד שני, מה אלוהים היה רוצה שהאדם יעשה על פני האדמה? ייעודו של האדם לבטח איננו לשמש כארון בגדים בבית האלוהים – כדבר שלא ניתן לאכול אותו או ללבוש אותו, אלא לראותו בלבד. לו היה זה כך, מדוע להשתמש בתהליכים מסובכים רבים כל כך ולגרום לבני האדם לסבול כל כך בבשרם ובדמם? אלוהים אומר, "אני מלווה אותו ל'מקום ההוצאה להורג', מכיוון שאשמתה של האנושות מצדיקה את הייסורים שאני ממיט עליה". האם אלוהים מניח הפעם לבני האדם לצעוד אל מקום ההוצאה להורג לבדם? מדוע איש אינו "מתחנן למחילה עבורם"? אם כן, כיצד האדם צריך לשתף פעולה? האם האדם באמת יכול לפעול ללא השפעה של רגשות, כמו אלוהים החורץ משפט? השפעתן של המילים הללו תלויה במעשי האדם. כשהאב מביא הביתה כסף שהשתכר, אִם האֵם אינה יודעת לשתף פעולה איתו ולנהל את משק הבית, מה יהיה המצב של הבית? הביטו במצב הכנסייה כיום. מהי תחושתכם בנושא כמנהיגים? אתם עשויים לקיים מפגש ולדבר על מחשבותיכם האישיות. אם המצב בבית הועכר בגלל האֵם, איך ייראו הילדים במשפחה כזאת? כמו יתומים? או קבצנים? אין פלא שאלוהים אומר, "כל בני האדם חושבים שיש לי אופי אלוהי שאין בו 'איכות של אינטלקט', אך מי יכול לתפוס שאני מסוגל להבין את הכול באמצעות האנושיות שלי?" במצב מובן מאליו שכזה אלוהים אינו צריך לדבר מתוך האלוהיות שלו. כפי שאלוהים אומר, "אין צורך להכות במסמר במקבת". אולי ישנם כעת בני אדם עם ניסיון מעשי מסוים בעיקרון שקבע אלוהים, "איש מקרב בני האדם אינו אוהב אותי". בשלב זה, הדבר הוא כפי שאלוהים אמר: "כל בני האדם מרכינים את ראשם בחוסר רצון רק משום שהגיעו למצב הנוכחי, אך בלבם הם טרם השתכנעו". מילים אלו הן כמו טלסקופ. בעתיד הלא-רחוק, האדם ייכנס למצב אחר. לזה ייקרא חוסר תקנה. האם אתם מבינים? זו התשובה לשתי השאלות האלו של אלוהים: "האין בני האדם נמנעים מחטא רק משום שהם מפחדים שאסתלק? האין זה נכון שהם אינם מתלוננים רק משום שהם פוחדים מהייסורים?" למעשה, בשלב הנוכחי בני האדם מתרשלים במקצת, כאילו שהתשישות הכריעה אותם. הם כלל אינם במצב רוח לשים לב לעבודתו של אלוהים, אלא הם עסוקים אך ורק בהסדרים ובתוכניות למען בשרם ודמם. האין זה כך?