בואו נתקדם מעבר לדברי האל ונדון מעט בעניינים שנוגעים לחיינו, כדי שחיינו ישגשגו עוד ונעמוד בתקוותיו של אלוהים עבורנו. בפרט, עם בואו של היום הזה – זמן שבו כל ישות ממוינת לפי סוגה וזמן של ייסורים – יש צורך רב יותר במיקוד בתמונה הרחבה ובריכוז ב"עניין הקולקטיבי". זה רצונו של אלוהים, וזה מה שעל כל בני האדם להשיג. איך נוכל שלא להקריב את עצמנו למען רצונו של אלוהים בשמיים? אלוהים "מקצה מספרים לבני אדם מסוגים שונים, ומשרטטת סימנים שונים על כל סוג אדם, כדי שאבותיהם יצליחו להוביל אותם בחזרה למשפחתם", מה שמוכיח שבני האדם מוינו לפי סוגם, וכתוצאה מכך, כל סוגי בני האדם מגלים את צורתם האמיתית. משום כך, אפשר לומר באופן הוגן שבני האדם נאמנים לאבותיהם ולא לאלוהים. עם זאת, כל בני האדם משרתים גם את אלוהים תחת הכוונתם של אבותיהם, וזו הפלאיות בעבודתו של אלוהים. כל הדברים משרתים את אלוהים, ואפילו שהשטן מפריע לבני האדם, אלוהים משתמש בהזדמנות הזו כדי לקרוא ל"משאבים המקומיים" לשרת אותו. עם זאת, בני האדם אינם מסוגלים להבחין בכך. כפי שאלוהים אומר, "לפיכך, אני גם מחלק את העמל ומפזר את המאמצים. זה חלק מהתוכנית שלי, ואיש לא יכול להפריע אותו". בני האדם אינם יכולים לראות את כל מה שאלוהים קובע ואת כל מה שאלוהים רוצה להשיג לפני שהוא עושה זאת. הם יכולים רק לראות זאת לאחר שאלוהים משלים את עבודתו. אחרת, הם עיוורים ואינם רואים דבר.

כיום, יש לאלוהים עבודה חדשה בקרב הכנסיות. הוא גורם לכל הדברים להתקיים כדרך הטבע, מה שמגשים באמת את תפקידו של האדם. כפי שאלוהים אומר, " אני שולט בכל בקרב כל הדברים, אני פוקד על הכל בקרב כל הדברים, וגורם לכל מה שיש להתקיים בדרך הטבע ולהישמע לצווי הטבע". איני יודע אילו תובנות נבונות יש לכם בנוגע ל"קיום כדרך הטבע", ולכן בואו נדבר על כך. כך אני רואה זאת: כל סוגי בני האדם חייבים להתייצב ו"להופיע", משום שאבותיהם מובילים אותם הביתה. ומפני שהם מתקיימים כדרך הטבע, המאפיינים המולדים בהם משמשים להגשים את תפקידם המקורי, מה שגורם להם לציית להכוונתה של רוח הקודש לפי החוק הזה. עבודתה של רוח הקודש מתבצעת לפי מצבו הפנימי של כל אדם. למען הדיוק, זה נקרא "אלוהים מתמרן את כל הדברים כדי שהם ישרתו אותו". לאחר מכן, זה מתקשר לקיום כדרך הטבע. אפילו שיש בכל אדם יסודות של השטן, אלוהים ישתמש בכך, יוסיף את עבודתה של רוח הקודש לתשתית מאפייניו המולדים ובכך יגרום להם להיות כשירים לשירות האל. זה כל מה שאגיד לגבי "קיום כדרך הטבע" – אולי יש לכם הצעות נעלות יותר. אני מקווה שתוכלו להוסיף לכך דברי טעם. מה דעתכם? האם אתם מוכנים לשתף פעולה ולהתקיים כדרך הטבע? האם אתם מוכנים לחלק את העבודה עם אלוהים? האם אי-פעם חשבתם כיצד ניתן להשיג זאת? אני מקווה שבני האדם מסוגלים להבין את רצונו של אלוהים, שהם יכולים כאיש אחד לְרַצות את אלוהים למען האידיאלים המשותפים שלהם, ושהם יכולים להתקדם יחד בדרך אל המלכות. לשם מה צריך להמציא תפיסות לא הכרחיות? קיומו של מי עד עצם היום הזה לא נועד למען אלוהים? ומשום שכך המצב, מה הטעם בצער, אבל ואנחות? אין בכך תועלת לאיש. כל חייהם של בני האדם נתונים בידיו של אלוהים, ואלמלא החלטותיהם הנחושות בפני אלוהים, מי היה מוכן לחיות לשווא בעולם הריק הזה של האדם? מה הטעם? הם מתרוצצים אל תוך העולם ואל מחוץ אליו. אם הם לא יעשו דבר למען אלוהים, כל חייהם יהיו לריק, הלא כן? אפילו אם אלוהים לא חושב שמעשיהם ראויים לציון, האם לא תחייכו בסיפוק ברגע מותכם? עליכם לעסוק בהתקדמות חיובית ולא בנסיגה שלילית – האין זה נוהג טוב יותר? אם מעשיכם נועדו אך ורק על מנת לְרַצות את אלוהים, לא תהיו שליליים ולא תיסוגו לאחור. מפני שתמיד יש דברים בלתי נתפסים בלבם של בני האדם, מבלי שהם מודעים לכך, פניהם דומים לשמיים מכוסי עננים, מה שגורם לכך שכמה "חריצים" מופיעים על פניהם ללא ידיעתם, כאילו נוצרו בגלל התבקעות הקרקע. נדמה שהקרקע נעה, ושהדבר גורם ל"תלוליות" או ל"שקעים" לנדוד ממקום למקום ללא ידיעתם של בני האדם. בכך, איני לועג לבני האדם, אלא מדבר על "ידע גיאוגרפי".

על אף שאלוהים הוביל את כל בני האדם לייסורים, הוא לא אומר על כך דבר. במקום זאת, הוא נמנע מהנושא הזה במכוון ועובר לנושא חדש. מבחינה אחת, הסיבה לכך היא עבודתו של אלוהים, ומבחינה אחרת, הדבר נועד להשלים באופן מיידי את השלב הזה בעבודה. משום שכוונתו של אלוהים בביצוע שלב העבודה הזה הושגה זה מכבר, אין צורך לומר עוד בנושא. כיום, איני יודע עד כמה ראיתם את שיטות עבודתו של אלוהים. בתודעתי, אני תמיד חש שעבודתו של אלוהים לא מחולקת בבירור לשלבים ולתקופות זמן כמו בעבר. במקום זאת, כל יום מביא איתו אמצעי עבודה משלו, שינויים מתרחשים כמעט בכל שלושה עד חמישה ימים, ואפילו בחמישה ימים, יכולים להיות שני סוגים שונים של תוכן בעבודתו של אלוהים. זה מוכיח את מהירות עבודתו של אלוהים. לפני שיש לבני האדם זמן להגיב ולהתבונן בקפידה, אלוהים נעלם ללא זכר. לפיכך, אלוהים תמיד בלתי נתפס עבור בני האדם, מה שהוביל לחוסר היכולת לתפוס את עבודתה של רוח הקודש. מדוע אלוהים תמיד אומר דברים כגון "לכן עזבתי את האדם"? בני האדם אומנם מתייחסים במידה מסוימת לדברים האלה, אך הם אינם מבינים את פירושם. מה לגבי עכשיו? האם אתם מבינים? אין פלא שבני האדם לא מסוגלים לתפוס את נוכחותה של רוח הקודש. חיפושם אחר אלוהים הוא תמיד לאור ירח ערפילי – זו האמת לאמיתה – ונדמה שאלוהים משטה באדם במכוון וגורם למוחם של כל בני האדם להתנפח, כדי שהם ירגישו מטופשים ומבולבלים. הם בקושי יודעים מה הם עושים. נדמה שהם חולמים, ושברגע שהם מתעוררים, אינם יודעים מה קרה. כל מה שנחוץ הוא כמה מילים שגרתיות מאלוהים כדי לגרום לבני האדם לאובדן עצות. אם כך, אין זה פלא שאלוהים אומר, "כיום, אני משליך את כל בני האדם אל 'הכבשן הגדול' לזיכוך. אני עומד ממעל ומשקיף מקרוב בבני האדם נשרפים באש, ומתוך כורח הלהבות, בני האדם מציעים את העובדות". לנוכח דבריו של אלוהים, המשתנים חדשות לבקרים, לבני האדם אין מושג מה עליהם לעשות. למעשה, כפי שאלוהים אומר, הייסורים החלו זה מכבר, ומפני שבני האדם אינם מודעים לכך, הם יודעים זאת רק כשאלוהים אומר זאת במפורש, והם מתייחסים לכך רק לאחר שאלוהים אומר להם. אפשר לומר שבני האדם מתחילים לחקור את הייסורים רק עכשיו, לאחר שעבודתו של אלוהים התבצעה עד לשלב הזה. הדבר דומה לעת שבה בני האדם נהיו מודעים לפצצת האטום – אך משום שהזמן לא הגיע, בני האדם לא מתייחסים לכך כלל. רק כשמישהו מתחיל לבנות אותה, בני האדם מתחילים לשים לב לכך. רק כשפצצת האטום יוצאת לאור, בני האדם מבינים אותה יותר. רק כשאלוהים אומר שהוא ישליך את האדם לכבשן, בני האדם מתחילים להיות מודעים במקצת. אילולא אלוהים דיבר, איש לא היה יודע – הלא כן? לכן אלוהים אומר, "בני האדם נכנסים לכבשן בלא יודעין, כאילו הם נמשכים לשם בחבל וכאילו קהו חושיהם". מדוע שלא ננתח זאת: האם הרגע שבו בני האדם מעלים את העובדות הוא הרגע שבו אלוהים אומר שהייסורים החלו, או קודם לרגע שבו אלוהים אומר שהייסורים החלו? מכאן אפשר להבין שלפני שאלוהים דיבר על הייסורים, בני האדם החלו להתוודות, מה שמוכיח שהייסורים החלו לפני שאלוהים דיבר עליהם – האין זו עובדה?