הדבר מופיע בבשר

תוכן
  • אמירותיו של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם במהלך ביצוע כהונתו
    • נספח: פירושים של מסתרי דבריו של אלוהים
      • דבריו של בר האנוש בהתגלמותו כבשר ודם כשהוא נכנס לכנסיות (א')
        • דבריו של בר האנוש בהתגלמותו כבשר ודם כשהוא נכנס לכנסיות (ב')
          • דבריו של בר האנוש בהתגלמותו כבשר ודם כשהוא נכנס לכנסיות (ג')
            • דבריו של בר האנוש בהתגלמותו כבשר ודם כשהוא נכנס לכנסיות (ד')
              • חלק ג'

                פירושים לאמירה השלושים ותשע

                בואו נתקדם מעבר לדברי האל ונדון מעט בעניינים שנוגעים לחיינו, כדי שחיינו ישגשגו ונעמוד בתקוותיו של אלוהים עבורנו. בפרט, עם בואו של היום הזה – זמן שבו כל ישות ממוינת לפי סוגה וזמן של ייסורים – יש צורך רב יותר במיקוד בתמונה הרחבה ובריכוז ב"עניין הקולקטיבי". זה רצונו של אלוהים, וזה מה שכל בני האדם צריכים להשיג. איך נוכל שלא להקריב את עצמנו למען רצונו של אלוהים בשמיים? אלוהים "מקצה מספרים לבני אדם מסוגים שונים, ומשרטטת סימנים שונים על כל סוג אדם, כדי שאבותיהם יצליחו להוביל אותם בחזרה למשפחתם", מה שמוכיח שבני האדם מוינו לפי סוגם, וכתוצאה מכך, כל סוגי בני האדם מגלים את צורתם האמיתית. משום כך, אפשר לומר באופן הוגן שבני האדם נאמנים לאבותיהם ולא לאלוהים. עם זאת, כל בני האדם משרתים גם את אלוהים בהכוונת אבותיהם, וזו הפלאיות בעבודתו של אלוהים. כל הדברים משרתים את אלוהים, ואפילו שהשטן מערער את בני האדם, אלוהים משתמש בהזדמנות הזו כדי לקרוא ל"משאבים המקומיים" לשרת אותו. עם זאת, בני האדם לא מסוגלים להבחין בכך. כפי שאלוהים אומר, "לפיכך, אני גם מחלק את העמל ומפזר את המאמצים. זה חלק מהתוכנית שלי, ואיש לא יכול להפריע אותו." בני האדם לא יכולים לראות את כל מה שאלוהים קובע ואת כל מה שאלוהים רוצה להשיג לפני שהוא עושה זאת. הם יכולים רק לראות זאת לאחר שאלוהים משלים את עבודתו. אחרת, הם עיוורים והם לא רואים דבר.

                כיום, יש לאלוהים עבודה חדשה בקרב הכנסיות. הוא גורם לכל הדברים להתקיים כדרך הטבע, מה שמגשים באמת את תפקידו של האדם. כפי שאלוהים אומר, "אני שולט בכל בקרב כל מה שיש, אני פוקד על הכל בקרב כל הדברים, וגורם לכל מה שיש להתקיים בדרך הטבע ולהישמע לצווי הטבע." אני לא יודע אילו תובנות נבונות יש לכם בנוגע ל"קיום כדרך הטבע", ולכן בואו נדבר על כך. כך אני רואה זאת: כל סוגי בני האדם חייבים להתייצב ו"להופיע", משום שאבותיהם מובילים אותם הביתה. ומפני שהם מתקיימים כדרך הטבע, המאפיינים המולדים בהם משמשים להגשים את תפקידם המקורי, מה שגורם להם לציית להכוונתה של רוח הקודש לפי החוק הזה. עבודתה של רוח הקודש מתבצעת לפי המצב בתוך כל אדם. למען הדיוק, זה נקרא "אלוהים מתמרן את כל הדברים כדי שהם ישרתו אותו". לאחר מכן, זה מתקשר לקיום כדרך הטבע. אפילו שיש בכל אדם יסודות של השטן, אלוהים ישתמש בכך, יוסיף את עבודתה של רוח הקודש כתשתית למאפייניו המולדים ויגרום להם להיות כשירים לשירות האל. זה כל מה שאגיד לגבי "קיום כדרך הטבע" – אולי יש לכם הצעות נעלות יותר. אני מקווה שתוכלו להוסיף על כך באופן בעל ערך. נו? האם אתם מוכנים לשתף פעולה ולהתקיים כדרך הטבע? האם אתם מוכנים לחלק את העבודה עם אלוהים? האם אי-פעם חשבתם כיצד ניתן להשיג זאת? אני מקווה שבני האדם מסוגלים להבין את רצונו של אלוהים, שהם יכולים לעבוד ביחד כדי לְרַצות את אלוהים למען האידיאלים המשותפים שלהם, ושהם יוכלו להתקדם יחד במסלול אל המלכות. לשם מה צריך להמציא תפיסות לא הכרחיות? קיומו של מי עד עצם היום הזה לא נועדה למען אלוהים? ומשום שכך המצב, מה הטעם בצער, אבל ואנחות? זה לא מועיל לאיש. כל חייהם של בני האדם נתונים בידיו של אלוהים, ואלמלא החלטותיהם הנחושות בפני אלוהים, מי היה מוכן לחיות לשווא בעולם הריק הזה של האדם? מה הטעם? הם מתרוצצים אל תוך העולם ואל מחוץ אליו. אם הם לא יעשו דבר למען אלוהים, כל חייהם יהיו לריק, הלא כן? אפילו אם אלוהים לא חושב שמעשיהם ראויים לציון, האם לא תחייכו בשמחה ברגע מותכם? עליכם לעסוק בהתקדמות חיובית ולא בנסיגה שלילית – האין זה נוהג טוב יותר? אם מעשיכם נועדו אך ורק על מנת לְרַצות את אלוהים, לא תהיו שליליים ולא תיסוגו לאחור. מפני שתמיד יש דברים בלתי נתפסים בלבם של בני האדם, מבלי שהם מודעים לכך, פניהם אפופים בעננים אפלים, מה שגורם לכך שכמה "תעלות" מופיעות על פניהם ללא ידיעתם, ונדמה שהסיבה לכך היא שהקרקע שוב ושוב נפערת. נדמה שהקרקע נעה שוב וזוב, מה שגורם ל"תלוליות" או ה"שקעים" בקרקע לעבור מקום ללא ידיעתם של בני האדם. בכך, אני לא לועג לבני האדם, אלא מדבר על "ידע גיאוגרפי".

                על אף שאלוהים הוביל את כל בני האדם לייסורים, הוא לא אומר על כך דבר. במקום זאת, הוא נמנע מהנושא הזה במכוון ועובר לנושא חדש. מבחינה אחת, הסיבה לכך היא עבודתו של אלוהים, ומבחינה אחרת, הדבר נועד להשלים באופן מיידי את השלב הזה בעבודה. משום שכוונתו של אלוהים בביצוע שלב העבודה הזה הושגה זה מכבר, אין צורך לומר עוד בנושא. כיום, אני לא יודע עד כמה ראיתם את שיטות עבודתו של אלוהים. בתודעתי, אני תמיד חש שעבודתו של אלוהים לא מחולקת בבירור לשלבים ולתקופות זמן כמו בעבר. במקום זאת, כל יום מביא איתו אמצעי עבודה משלו, שינויים מתרחשים כמעט בכל שלושה עד חמישה ימים, ואפילו בחמישה ימים, יכולים להיות שני סוגים שונים של תוכן בעבודתו של אלוהים. זה מוכיח את מהירות עבודתו של אלוהים. לפני שיש לבני האדם זמן להגיב ולהתבונן בקפידה, אלוהים נעלם ללא זכר. לפיכך, אלוהים תמיד בלתי נתפס עבור בני האדם, מה שהוביל לחוסר היכולת לתפוס את עבודתה של רוח הקודש. מדוע אלוהים תמיד אומר דברים כגון "לכן עזבתי את האדם"? בני האדם אומנם מתייחסים במידה מסוימת לדברים האלה, אך הם לא מבינים את פירושם. מה לגבי עכשיו? האם אתם מבינים? מה הפלא שבני האדם לא מסוגלים לתפוס את נוכחותה של רוח הקודש? חיפושם אחר אלוהים הוא תמיד לאור ירח ערפילי – זו האמת לאמיתה – ונדמה שאלוהים מתגרה באדם במכוון וגורם למוחם של בני האדם להתנפח, כדי שהם ירגישו סחרחורת ובלבול. הם בקושי יודעים מה הם עושים. נדמה שהם חולמים, ושברגע שהם מתעוררים, הם לא יודעים מה קרה. כל מה שנחוץ הוא כמה מילים שגרתיות מאלוהים כדי לגרום לבני האדם לאובדן עצות. אם כך, אין זה פלא שאלוהים אומר, "כיום, אני משליך את כל בני האדם אל 'הכבשן הגדול' לזיכוך. אני עומד ממעל ומשקיף מקרוב בבני האדם נשרפים באש, ומתוך כורח הלהבות, בני האדם מציעים את העובדות." לנוכח דבריו של אלוהים, המשתנים חדשות לבקרים, לבני האדם אין מושג מה עליהם לעשות. למעשה, כפי שאלוהים אומר, הייסורים החלו זה מכבר, ומפני שבני האדם לא מבינים זאת, הם רק יודעים זאת כשאלוהים אומר זאת במפורש, והם מתייחסים לכך רק לאחר שאלוהים אומר להם. אפשר לומר שבני האדם מתחילים לחקור את הייסורים רק עכשיו, לאחר שעבודתו של אלוהים התבצעה עד לשלב הזה. הדבר דומה לעת שבה בני האדם נהיו מודעים לפצצת האטום – אך משום שהזמן לא הגיע, בני האדם לא מתייחסים לכך כלל. רק כשמישהו מתחיל לבנות אותה, בני האדם מתחילים להתייחס לכך. רק כשפצצת האטום יוצאת לאור, בני האדם מבינים אותה יותר. רק כשאלוהים אומר שהוא ישליך את האדם לכבשן, בני האדם מתחילים להיות מודעים במקצת. אילולא אלוהים דיבר, איש לא היה יודע – הלא כן? לכן אלוהים אומר, "בני האדם נכנסים לכבשן בלא יודעין, כאילו הם מובלים לשם בחבל וכאילו קהו חושיהם." מדוע שלא ננתח זאת: האם הרגע שבו בני האדם מעלים את העובדות הוא הרגע שבו אלוהים אומר שהייסורים החלו או שהוא קודם לכך? מכאן אפשר להבין שלפני שאלוהים דיבר על הייסורים, בני האדם החלו להתוודות, מה שמוכיח שהייסורים החלו לפני שאלוהים דיבר עליהם – האין זו עובדה?