הדבר מופיע בבשר

תוכן

פירושים לאמירה השלושים ושתיים

דברי האל גורמים לבני האדם לתהות ולבהות. נדמה שכאשר אלוהים מדבר, הוא מגרש את האדם ומדבר אל האוויר, כאילו הוא לא מקדיש אף מחשבה למעשיו של אלוהים, כאילו הוא לא מתייחס כלל לשיעור קומתו של האדם, כאילו הדברים שהוא אומר לא מכוונים אל תפיסותיהם של בני האדם אלא מגרשים את האדם, כפי שאלוהים התכוון לעשות מלכתחילה. ממגוון סיבות, האדם לא מסוגל לתפוס את דברי האל או לחדור אותם. אין זה פלא. הכוונה המקורית של כל דברי האל לא הייתה לגרום לבני האדם לרכוש מהם ידע או מיומנויות. במקום זאת, הם היו האמצעים שאלוהים נקט כדי לעבוד מהראשית ועד היום. כמובן, מדברי האל, בני האדם אכן לומדים על דברים הנוגעים לתעלומות, או על דברים הנוגעים לפטרוס, פאולוס ואיוב. אולם זה מה שבני האדם אמורים ללמוד מהם, זה מה שבני האדם מסוגלים ללמוד מהם, זה מה שתואם את שיעור קומתם, וזה כבר הגיע לשיאו. מדוע ההשפעה שאלוהים דורש להשיג לא רבה, אך הוא אמר כל כך הרבה דברים? הדבר קשור לייסורים שהוא מדבר עליהם, ובאופן טבעי, הכל מושג מבלי שבני האדם מבינים זאת. כיום, בני האדם חווים סבל רב יותר תחת המתקפות של דברי האל. באופן שטחי, נדמה שאף אחד מהם לא זכה לטיפול, בני האדם התחילו להשתחרר לחופשי בכך שהם עושים את עבודתם, ועושי השירות הועלו לתואר "אנשי האל". בכך נדמה לבני האדם שהם זכו בהנאה. למעשה, האמת היא שמהזיכוך, הם כולם עברו לייסורים חמורים יותר. בדיוק כפי שאלוהים אומר, "שלבי עבודתי קשורים באופן הדוק זה על זה, וכל אחד מהם מרומם מקודמו." אלוהים רומם את עושי השירות מבור התהום והשליך אותם אל אגם האש והגופרית, שבו הייסורים קשים יותר. לפיכך, הם סובלים מצוקה אפילו רבה יותר שהם בקושי מסוגלים להימלט ממנה. האין הייסורים האלה קשים עוד יותר? מדוע בני האדם שנכנסו במישור נעלה חשים צער במקום להתמלא בשמחה? מדוע נאמר שלאחר שהם נגאלו מידי השטן, הם ניתנו לתנין הגדול האדום כאש? האם אתם זוכרים שאלוהים אמר, "החלק האחרון של העבודה מסתיים בביתו של התנין הגדול האדום כאש"? האם אתם זוכרים שאלוהים אמר, "המצוקה האחרונה היא נשיאת עדות חזקה ומהדהדת על אלוהים לפני התנין הגדול האדום כאש"? אם בני האדם לא היו ניתנים לתנין הגדול האדם כאש, איך הם היו יכולים לשאת עדות בפניו? מי אי-פעם אמר מילים כגון "הבסתי את השטן" לאחר התאבדות? התאבדות לאחר התייחסות אל הבשר והדם כאויב – מה החשיבות שלך דבר כזה בפועל? מדוע אלוהים מדבר כך? "אני לא מביט בצלקות של בני האדם, אלא בחלקם שלא מצולק, ומכך אני מתרצה." אילו אלוהים רצה שבני האדם חסרי הצלקות יהיו הביטוי שלו, מדוע הוא אמר דברים כה רבים בסבלנות ובכנות מנקודת המבט של האדם כדי להשיב מלחמה נגד תפיסותיהם של בני האדם? מדוע לו לטרוח לעשות זאת? מדוע הוא השקיע מאמץ במעשה כזה? לפיכך, הדבר מוכיח שיש חשיבות אמיתית בהתגלמותו של אלוהים כבשר ודם, שהוא לא היה "ממעיט בערכם" של הבשר והדם לאחר שהוא התגלם כבשר ודם כדי להשלים את עבודתו. מדוע נאמר ש"זהב לא יכול להיות טהור והאדם לא יכול להיות מושלם"? כיצד ניתן להסביר את הדברים האלה? מה הכוונה כשאלוהים מדבר על מהותו של האדם? לעינו הבלתי מזוינת של האדם, נראה שהבשר והדם לא מסוגלים לעשות דבר, או שהם לקויים מדי. בעיניו של אלוהים, זה לא חשוב כלל, אך עבור בני האדם, זו בעיה חמורה. נדמה שהם כלל לא מסוגלים לפתור זאת ושגורם שמימי חייב לטפל בכך באופן אישי – האין זו התפיסה של בני האדם? "בעיני אנשיי, אני רק 'כוכב קטן' שירד מהרקיע, אני בסך הכל הדבר הפעוט ביותר בשמיים, ואלוהים ציווה על בואי ארצה כיום. כתוצאה מכך, בני האדם פיתחו פירושים נוספים למילים 'אני' ו'אלוהים'." מכיוון שבני האנוש לא שווים דבר, מדוע אלוהים חושף את תפיסותיהם מנקודות מבט שונות? האם ייתכן שזו חוכמתו של אלוהים? האין דברים כאלה מגוחכים? כפי שאלוהים אומר, "על אף שיש מקום שייסדתי בלבם של בני האדם, הם לא דורשים שאשכן בו. במקום זאת, הם מחכים ש'האל הקדוש' שבלבם יופיע לפתע. משום שזהותי עלובה מדי, אני לא עומד בדרישות של בני האדם, ולכן הם מסלקים אותי." משום שהערכתם של בני האדם את אלוהים "גבוהה מדי", אלוהים "לא מסוגל להשיג" דברים רבים, מה שמציב אותו "במצב קשה". בני האדם לא יודעים כלל שמה שהם דורשים מאלוהים להיות מסוגל לו הוא תפיסותיהם. וזו המשמעות האמיתית של האמירה "אדם חכם יכול להפוך לקורבן גאונותו שלו", הלא כן? זה בהחלט מקרה של "בדרך כלל חכם, אך הפעם מטומטם"! בהטפתכם, אתם דורשים שבני האדם יתנערו מהאל של תפיסותיהם, אך האם האל של תפיסותיכם נעלם? כיצד ניתן לפרש את אמירתו של אלוהים, "אני לא דורש הרבה מהאדם"? היא לא נועדה להפוך את בני האדם לשליליים ומופקרים, אלא לספק להם הבנה טהורה של דברי האל – האם אתם מבינים? האם למעשה אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם הוא "ישותי הרמה והנישאת" כפי שבני האדם מדמיינים?

על אף שיש כאלה שקראו את כל הדברים שאלוהים אמר ויכולים לספק מתווה כללי שלהם, מי מסוגל לומר מה כוונתו הסופית של אלוהים? זה מה שחסר לאנושות. בלי קשר לנקודת המבט שממנה אלוהים מדבר, כוונתו הכוללת היא לגרום לבני האדם להכיר את אלוהים כבשר ודם. אילו לא הייתה אנושיות כלל – אילו אלוהים בהתגלמותו היה רק טעם של אלוהים שבשמיים – לא היה כל צורך שאלוהים יגיד כל כך הרבה דברים. אפשר לומר שמה שחסר לבני האדם הוא חומרים ממקור ראשון שתואמים את דברי האל. כלומר מה שמתבטא באדם הוא הרקע למה שאלוהים אומר לגבי תפיסותיהם של בני האדם, ולפיכך, בני האדם משרתים את אמירותיו של אלוהים. באופן טבעי, זה מבוסס על מה שאלוהים אמר לגבי תפיסותיהם של בני האדם – רק כך אפשר לומר שזה שילוב של תיאורה ומציאות, ורק אז בני האדם יוכלו לפתח רצינות בנוגע להכרתם העצמית. מה היה הטעם אם אלוהים כבשר ודם היה תואם את תפיסותיהם של בני האדם וגם אלוהים היה מעיד עליו? בדיוק משום זאת, אלוהים עובד מהצד השלישי ומשתמש בתפיסותיהם של בני האדם כדי להדגיש את עוצמתו האדירה. האין זו חוכמתו של אלוהים? כל מה שאלוהים עושה למען כולם הוא טוב. אם כן, מדוע לנו לא לשבח אותו כעת? אם הדברים יתקדמו עד שלב מסוים או אם יבוא היום, האם תהיו מסוגלים כמו פטרוס לשאת תפילות מעומק לבכם ובעיצומם של ניסיונות? רק אם תהיו מסוגלים להלל את אלוהים כמו פטרוס בעודכם בידי השטן, תתגשם המשמעות האמיתית של המילים "להיחלץ מכבלי השטן, להתגבר על הבשר והדם ולהתגבר על השטן". זו עדות אמיתית יותר על אלוהים, הלא כן? רק זו היא ההשפעה המושגת על ידי "האלוהיות המגיעה כדי לפעול ורוח הקודש המועצמת שבעתיים העובדת בתוך האדם," וזו גם ההשפעה שמשיגה "רוח האל היוצאת מהבשר והדם". האם פעולות כאלה לא אמיתיות? פעם התייחסתם למציאות, אך האם אתם מכירים את המציאות באמת כיום? "אני לא דורש הרבה מהאדם, אך בני האדם לא חושבים כך. לפיכך, ה'צניעות' שלהם מתגלה בכל צעד ושעל שלהם. תמיד מתקבל על הדעת שהם יצעדו לפניי ויובילו לי את הדרך, בפחד עז שאני אלך לאיבוד, ובאימה שאתעה אל תוך היערות העתיקים בעומק ההרים. כתוצאה מכך, בני האדם תמיד הובילו אותי קדימה, בפחד עז שאלך אל הצינוק." מה אתם יודעים על המילים הפשוטות האלה? האם אתם באמת מסוגלים לתפוס את שורשי דבריו של אלוהים בהן? האם הבחנתם לגבי אילו מתפיסותיכם אלוהים דיבר כך? האם אתם מסבים את תשומת לבכם מדי יום לנקודה החשובה הזו? במשפט הראשון בחלק הבא, שמופיע מיד לאחר מכך, אלוהים אומר, "אולם בני האדם לא מודעים לרצוני וממשיכים להתפלל לדברים ממני, כאילו העושר שהענקתי להם לא מסוגל לעמוד בדרישותיהם וכאילו הביקוש גבוה מההיצע." במשפט הזה אפשר לראות מה התפיסות בתוככם. אלוהים לא זוכר מה עשיתם בימים עברו והוא לא חוקר זאת. לכן אל תחשבו עוד על ענייני העבר. חשובה יותר השאלה אם אתם מסוגלים ליצור "רוחו של פטרוס בעידן האחרון" בנתיב העתיד – האם יש לכם האמונה להשיג זאת? מה שאלוהים דורש מהאדם אינו אלא להידמות לפטרוס, כדי שבסופו של דבר, בני האדם יוכלו לפלס נתיב שימיט בושה על התנין הגדול האדום כאש. משום כך בדיוק אלוהים אומר, "אני רק מקווה שבני האדם יהיו מספיק נחושים כדי לשתף איתי פעולה. אני לא דורש שהם יבשלו לי אוכל טעים, יארגנו לי מקום ראוי להניח את ראשי..." בעולם, בני האדם מתבקשים להגשים את "רוחו של ליי פנג" בשנות התשעים של המאה העשרים, אך בביתו של אלוהים, אלוהים דורש שתיצרו את "הסגנון הייחודי של פטרוס". האם אתם מבינים את רצונו של אלוהים? האם אתם באמת מסוגלים לשאוף לכך?

"אני נע מעל התבל, ובעודי צועד, אני מביט בבני האדם בתבל כולה. מבין המוני האדם על פני האדמה, מעולם לא ראיתי אף אחד הראוי לעבודתי או אשר אוהב אותי באמת. לפיכך, ברגע הזה, אני נאנח בתסכול, ובני האדם מתפזרים תכף ומיד ולא נאספים שוב, בפחד עז ש"אתפוס את כולם ברשת אחת." ייתכן שרוב בני האדם האלה מרגישים שהדברים האלה קשים מאוד להבנה. הם שואלים מדוע אלוהים לא דורש הרבה מהאדם, אך אלוהים נאנח בתסכול משום שאיש לא כשיר לעבודתו. האם יש פה סתירה? באופן מילולי, יש סתירה, אך במציאות, אין סתירה. אולי אתם עדיין זוכרים שאלוהים אמר, "לכל דבריי תהיה ההשפעה שאני רוצה." כשאלוהים עובד כבשר ודם, בני האדם מתמקדים בכל פעולה ופעולה שלו כדי לראות בדיוק מה הוא עומד לעשות. כשאלוהים מבצע את עבודתו החדשה כלפי השטן במישור הרוחני, נוצרות במילים אחרות תפיסות רבות בקרב בני האדם על פני האדמה, משום אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. כשאלוהים נאנח בתסכול, כלומר כשהוא מדבר על כל תפיסותיו של האדם, בני האדם משתדלים מאוד לטפל בהן, ויש אפילו כאלה שסבורים שאין להם סיכוי, מכיוון שאלוהים אומר שכל מי שיש לו תפיסות לגביו הוא אויב שלו, ולכן איך בני האדם יכולים שלא "להתפזר" משום כך? באופן מעשי כיום, לאחר בואם של הייסורים, בני האדם מפחדים אפילו עוד יותר שאלוהים ימחה אותם מפני האדמה. הם סבורים שלאחר שאלוהים ימיט עליהם ייסורים, הוא "[י]תפוס את כולם ברשת אחת". אולם העובדות שונות מכך: כפי שאלוהים אומר, "אני לא רוצה 'לאסור' בני אדם בייסוריי ללא מילוט.... משום שהניהול שלי חסר את מעשיו של האדם, אני לא מסוגל להשלים את עבודתי בהצלחה, וזה מונע מעבודתי להתקדם באופן יעיל." רצונו של אלוהים הוא לא שעבודתו תסתיים ברגע שכל בני האדם יומתו – מה היה הטעם בכך? בכל שאלוהים עובד בבני האדם ומייסר אותם, הוא מבהיר דרכם את מעשיו. מפני שבני האדם מעולם לא תפסו שכבר יש ייסורים בנימת דבריו של אלוהים, הם מעולם לא נוכחו בתודעתם. בני האדם לא מסוגלים לבטא את נחישותם, ולפיכך, אלוהים לא יכול לומר דבר בפני השטן, מה שעוצר את התקדמות עבודתו של אלוהים. לכן, אלוהים אומר, "פעם הזמנתי אדם כאורח לביתי, אך הוא רץ אנה ואנה משום פניותיי, כאילו במקום להזמין אותו כאורח, הבאתי אותו למקום ההוצאה להורג. לכן, ביתי נשאר ריק, משום שהאדם תמיד דחה אותי, ותמיד עמד על המשמר נגדי. זה הותיר אותי ללא אמצעים לבצע חלק מעבודתי." טעויותיו של האדם בעבודתו הן הסיבה לכך שאלוהים מציב את דרישותיו מהאדם מאופן ברור. והעובדה שבני האדם לא משיגים את שלב העבודה הזה היא הסיבה לכך שאלוהים הוסיף אמירות נוספות, וזה בדיוק ה"חלק [ה]נוסף של העבודה על האדם" שאלוהים מדבר עליו. אך לא ארחיב על אמירותו שהוא "[י]תפוס את כולם ברשת אחת", משום שהדבר לא נוגע במיוחד בעבודה של היום. באופן טבעי, באמירותיו של אלוהים לתבל כולה, רבים מדבריו נוגעים לאדם, אך בני האדם חייבים להבין את רצונו של אלוהים. בלי קשר לתוכן דבריו, כוונותיו תמיד טובות. אפשר לומר שמשום שהאמצעים שאלוהים נוקד כדי לדבר רבים כל כך, בני האדם לא בטוחים במאה אחוזים בדברי האל, ושהם סבורים שרוב דברי האל נאמרים משום צורכי עבודתו ומכילים מעט מאוד תוכן עובדתי, מה שגורם להם לבלבול וגורם למחשבותיהם להכביד עליהם. זאת מכיוון שבתפיסותיהם, אלוהים כה חכם שהוא לגמרי מעבר לתפיסתם, נדמה שהם לא יודעים דבר, ונדמה שאין להם מושג כיצד ניתן לאכול את דברי האל. בני האדם הופכים את דברי האל למופשטים ומורכבים – כפי שאלוהים אומר, "בני האדם תמיד רוצים להוסיף... חומרי טעם וריח [לאמירותיי]." משום שדעותיהם מורכבות מדי, ומשום שאלוהים "בקושי יכול להשיג אותן", האדם מגביל חלק מדברי האל ולא מותיר לו ברירה אלא לדבר באופן ישיר וישר. משום שדרישותיהם של בני האדם "גבוהות מדי", ומשום שדמיונם פורה מדי – כאילו הם מסוגלים לעבור אל המישור הרוחני ולחזון במעשיו של השטן – הדבר הפחית את דברי האל, מכיוון שככל שאלוהים מדבר יותר, כך פניהם של בני האדם מתמלאים ביותר מרה שחורה. מדוע הם לא יכולים פשוט להישמע לאלוהים במקום להרהר בקצם? מה התועלת בכך?