דברי האל גורמים לבני האדם לגרד ראשיהם במבוכה. נדמה שכאשר אלוהים מדבר, הוא מנדה את האדם ומדבר אל האוויר, כאילו אינו חושב כלל להקדיש כל תשומת לב למעשיו של האדם, כאילו הוא מזלזל לגמרי בשיעור קומתו של האדם, כאילו הדברים שהוא אומר לא מכוונים אל תפיסותיהם של בני האדם אלא מנדים את האדם, בהתאם לכוונתו המקורית של אלוהים. ממגוון סיבות, האדם אינו מסוגל לתפוס את דברי האל או לרדת לעומקן. אין בכך פלא. הכוונה המקורית של כל דברי האל אינה לאפשר לבני האדם לרכוש מהם ידע או ללמוד מהם תחבולות. במקום זאת, הם אחד האמצעים שאלוהים עובד בעזרתם מהראשית ועד היום. כמובן, בני האדם אכן לומדים מדברי האל דברים הנוגעים לתעלומות, או על דברים הנוגעים לפטרוס, פאולוס ואיוב. אולם זה מה שבני האדם אמורים להשיג ומה שבני האדם מסוגלים להשיג, וכיוון שזה תואם את שיעור קומתם, הם כבר מיצו את יכולתם להשיג את הדברים הללו. מדוע ההשפעה שאלוהים מבקש להשיג לא רבה, ועם זאת הוא אמר דברים רבים כל כך? הדבר קשור לייסורים שהוא מדבר עליהם, ובאופן טבעי, הכול מושג מבלי שבני האדם מבינים זאת. כיום, בני האדם חווים סבל רב יותר תחת המתקפות של דברי האל. באופן שטחי, נדמה שאף אחד מהם לא זכה לטיפול. בני האדם התחילו לצאת לחופשי בכך שהם עושים את עבודתם, ונותני השירות הועלו לתואר "אנשי האל". בכך נדמה לבני האדם שהם זכו בהנאה. למעשה, האמת היא שמהזיכוך, הם כולם עברו לייסורים חמורים יותר. בדיוק כפי שאלוהים אומר, "שלבי עבודתי קשורים באופן הדוק זה לזה, וכל אחד מהם מרומם מקודמו". אלוהים רומם את נותני השירות מבור תחתיות והשליך אותם אל אגם האש והגופרית, שבו הייסורים קשים יותר. לפיכך, הם סובלים מצוקה רבה אף יותר, שממנה הם בקושי מסוגלים להימלט. האין הייסורים האלה קשים עוד יותר? מדוע בני האדם שנכנסו למישור נעלה מתמלאים בצער במקום בשמחה? מדוע נאמר שלאחר שהם נגאלו מידי השטן, הם נמסרים לידי התנין הגדול האדום כאש? האם אתם זוכרים שאלוהים אמר, "החלק האחרון של העבודה מסתיים בביתו של התנין הגדול האדום כאש"? האם אתם זוכרים שאלוהים אמר, "המצוקה האחרונה היא נשיאת עדות חזקה ומהדהדת על אלוהים בפני התנין הגדול האדום כאש"? אם בני האדם לא היו נמסרים לתנין הגדול האדום כאש, איך הם היו יכולים לשאת עדות בפניו? מי אמר אי-פעם מילים כגון "הבסתי את השטן" לאחר שהתאבד? ראיית הבשר כאויב ואז ביצוע התאבדות – מה החשיבות של דבר כזה בפועל? מדוע אלוהים דיבר כך? "אינני מביט בצלקות של בני האדם, אלא בחלק שלהם שאינו מצולק, ומכך אני שואב סיפוק." אילו אלוהים באמת רצה שבני האדם חסרי הצלקות יהיו הביטוי שלו, מדוע הוא אמר דברים כה רבים בסבלנות ובכנות מנקודת המבט של האדם כדי להשיב מלחמה נגד תפיסותיהם של בני האדם? מדוע לו לטרוח בכך? מדוע לו להשקיע מאמץ מיותר במעשה כזה? לפיכך, הדבר מראה שיש חשיבות אמיתית בהתגלמותו של אלוהים כבשר ודם, שהוא לא היה "פוסל" את הבשר והדם לאחר שהתגלם כבשר ודם כדי להשלים את עבודתו. מדוע נאמר ש"זהב לא יכול להיות טהור והאדם לא יכול להיות מושלם"? כיצד ניתן להסביר את הדברים האלה? כשאלוהים מדבר על מהותו של האדם, מהי משמעות דבריו? לעיניהם הבלתי מזוינות של בני האדם, נראה שהבשר לא מסוגל לעשות דבר, או שהוא נראה לקוי מדי. בעיניו של אלוהים, אין לכך שום חשיבות, אך עבור בני האדם, זו בעיה בעלת חשיבות עליונה. נדמה שהם כלל לא מסוגלים לפתור זאת ושגורם שמימי חייב לטפל בכך באופן אישי – האין זו תפיסה אנושית? "בעיניהם של בני האדם, אני רק 'כוכב קטן' שירד מהרקיע. אני בסך הכול הדבר הפעוט ביותר בשמיים, ואלוהים ציווה על בואי ארצה כיום. כתוצאה מכך, בני האדם פיתחו פירושים נוספים למילים 'אני' ו'אלוהים'." מכיוון שבני האנוש הם חסרי ערך, מדוע אלוהים חושף את תפיסותיהם מנקודות מבט שונות? האם ייתכן שגם זו חוכמתו של אלוהים? האין דברים כאלה מגוחכים? כפי שאלוהים אומר, "על אף שבלבם של בני האדם קיים מקום שביססתי לי, הם אינם דורשים שאשוכן בו. במקום זאת, הם מחכים ש'האל הקדוש' שבלבם יופיע לפתע. משום שזהותי 'עלובה' מדי, איני עומד בדרישות של בני האדם, ולכן הם משליכים אותי." משום שהערכתם של בני האדם את אלוהים "גבוהה מדי", דברים רבים "אינם ברי השגה" על-ידי האל, וכתוצאה מכך הוא מוצא עצמו "במצב קשה". בני האדם לא יודעים כלל שהיכולות שהם דורשים מאלוהים הן תפיסותיהם. האין זו בעצם המשמעות של האמירה "אדם פיקח יכול ליפול קורבן לתחכומו שלו"? זהו בהחלט מקרה של "בדרך כלל חכם, אך הפעם מטומטם"! בהטפתכם, אתם מבקשים מבני האדם להתנער מהאל של תפיסותיהם, אך האם האל של תפיסותיכם נעלם? כיצד ניתן לפרש את דבריו של אלוהים, "דרישותיי מהאדם בהחלט אינן רבות"? הדברים לאו נועדו להפוך את בני האדם לשליליים ולמופקרים, אלא לספק להם הבנה טהורה של דברי האל – האם אתם מבינים? האם למעשה אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם הוא ה"'אני' הרם והעוצמתי" שבני האדם מדמיינים?

על אף שיש כאלו שקראו את כל הדברים שאלוהים אמר ויכולים לספק מתווה כללי שלהם, מי מסוגל לומר מה מטרתו הסופית של אלוהים? זה מה שחסר לאנושות. בלי קשר לנקודת המבט שממנה אלוהים מדבר, כוונתו הכוללת היא לגרום לבני האדם להכיר את אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. אילו לא הייתה באלוהים אנושיות כלל – אילו היה רק בעל התכונות של אלוהים שבשמיים – לא היה צורך שאלוהים יגיד כל כך הרבה דברים. אפשר לומר שמה שחסר לבני האדם הוא חומרים ממקור ראשון שתואמים את דברי האל. כלומר, מה שמתבטא באדם הוא הרקע לדברי אלוהים לגבי תפיסותיהם של בני האדם, ובאופן כזה בני האדם משרתים את אמירותיו של אלוהים. באופן טבעי, זה מבוסס על דברים שאלוהים אומר לגבי תפיסותיהם של בני האדם – רק כך אפשר לומר שזה שילוב של תאוריה ומציאות, ורק אז ניתן לגרום ביעילות לבני האדם לקחת ברצינות את הכרתם העצמית. מה היה הטעם אם אלוהים כבשר ודם היה תואם את תפיסותיהם של בני האדם ואם גם אלוהים היה מעיד עליו? בדיוק משום זאת, אלוהים עובד מהצד השלילי ומשתמש בתפיסותיהם של בני האדם כדי להבליט את עוצמתו האדירה. האין זו חוכמתו של אלוהים? כל מה שאלוהים עושה למען כולם הוא טוב. אם כן, מדוע לא לשבח אותו כעת? אם הדברים יתקדמו עד לנקודה מסוימת או אם יבוא היום, האם תהיה מסוגל, כמו פטרוס, לשאת תפילות מעומק לבך ובעיצומם של ניסיונות? רק אם תהיו מסוגלים להלל את אלוהים כמו פטרוס בעודכם בידי השטן, תתגשם המשמעות האמיתית של המילים "להיחלץ מכבלי השטן, להתגבר על הבשר ולהתגבר על השטן". האין זו עדות אמיתית יותר על אלוהים? רק זו היא ההשפעה המושגת על ידי "האלוהיות המגיעה כדי לפעול ורוח הקודש המועצמת שבעתיים העובדת בתוך האדם", וזו גם ההשפעה שמשיגה "רוח האל היוצאת מהבשר והדם". האם פעולות כאלה לא אמיתיות? נהגתם לשים לב למציאות, אך האם אתם מכירים באמת את המציאות כיום? "דרישותיי מהאדם אינן בשום אופן רבות, אך בני האדם סבורים אחרת. באופן זה, ה'צניעות' שלהם מתגלה בכל צעד ושעל שלהם.הם תמיד עשויים לצעוד לפניי ולהורות לי את הדרך, מפוחדים שמא שאלך לאיבוד וחרדים שאתעה ואיכנס אל היערות העתיקים, עמוק בינות להרים.. כתוצאה מכך, בני האדם תמיד הובילו אותי קדימה, מפוחדים שמא אצעד אל הצינוק." מה אתם יודעים על הדברים הפשוטים האלה? האם אתם באמת מסוגלים לתפוס את שורשי דבריו של אלוהים בהן? האם הבחנתם לגבי אילו מתפיסותיכם אלוהים דיבר כך? האם אתם מפנים את תשומת לבכם מדי יום לנקודה החשובה הזו? במשפט בחלק הבא, שמופיע מיד לאחר מכך, אלוהים אומר, "אולם בני האדם אינם מודעים לרצוני וממשיכים להתפלל לדברים ממני, כאילו שהעושר שהענקתי להם אינו עומד בדרישותיהם וכאילו שהביקוש עולה על ההיצע." במשפט הזה אפשר לראות מהן התפיסות בתוככם. אלוהים לא זוכר מה עשיתם בימים עברו והוא לא חוקר זאת. לכן אל תחשבו עוד על ענייני העבר. חשובה יותר השאלה אם אתם מסוגלים ליצור את "רוחו של פטרוס בעידן האחרון" בנתיב העתיד – האם יש בכם האמונה להשיג זאת? דרישתו של אלוהים מהאדם אינה אלא להידמות לפטרוס, כדי שבסופו של דבר, בני האדם יוכלו לפלס נתיב שימיט בושה על התנין הגדול האדום כאש. משום כך בדיוק אלוהים אומר, "אני רק מקווה שבני האדם יהיו נחושים לשתף איתי פעולה. אני לא דורש שהם יבשלו לי אוכל טעים, יארגנו לי מקום ראוי להניח את ראשי..." בעולם, בני האדם מתבקשים להגשים את "רוחו של ליי פנג" בשנות התשעים של המאה העשרים, אך בביתו של אלוהים, אלוהים דורש שתיצרו את "הסגנון הייחודי של פטרוס". האם אתם מבינים את רצונו של אלוהים? האם אתם מסוגלים באמת לשאוף לכך?

"אני נע מעל היקום, ובעודי צועד, אני מביט בבני האדם ביקום כולו. מבין המוני האדם על פני האדמה, מעולם לא ראיתי אחד שראוי לעבודתי או שאוהב אותי באמת ובתמים. לפיכך, ברגע הזה, אני נאנח בצער, ובני האדם מתפזרים תכף ומיד ואינם נאספים שוב, בפחד עז שמא אלכוד את כולם ברשת אחת.'" רוב בני האדם מוצאים אולי את הדברים האלה קשים מאוד להבנה. הם שואלים מדוע אלוהים לא דורש הרבה מהאדם, אך אלוהים נאנח בצער משום שאיש לא כשיר לעבודתו. האם יש פה סתירה? באופן מילולי, יש סתירה, אך במציאות, אין סתירה. אולי אתם עדיין זוכרים שאלוהים אמר, "לכל דבריי תהיה ההשפעה שאני רוצה". כשאלוהים עובד כבשר ודם, בני האדם מתמקדים בכל פעולה ופעולה שלו כדי לראות בדיוק מה הוא עומד לעשות. כשאלוהים מבצע את עבודתו החדשה כלפי השטן במישור הרוחני, נוצרות, במילים אחרות, תפיסות רבות בקרב בני האדם על פני האדמה, בגלל אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. כשאלוהים נאנח בצער, כלומר, כשהוא מדבר על כל תפיסותיו של האדם, בני האדם משתדלים מאוד לטפל בהן, ויש אפילו כאלה שסבורים שאין להם סיכוי, מכיוון שאלוהים אומר שכל מי שיש לו תפיסות לגביו הוא אויב שלו, ולכן איך יכולים בני האדם שלא "להתפזר" כתוצאה מכך? במיוחד כיום, לאחר בואם של הייסורים, בני האדם מפחדים אפילו יותר שאלוהים ימחה אותם מעל פני האדמה. הם סבורים שלאחר שאלוהים ימיט עליהם ייסורים, הוא "ילכוד את כולם ברשת אחת". אולם העובדות שונות מכך: כפי שאלוהים אומר, "איני רוצה 'לאסור' בני אדם בייסוריי כך שלא יוכלו להימלט לעולם... משום שהניהול שלי חסר את מעשיו של האדם, אינני מסוגל להשלים את עבודתי בהצלחה, וזה מונע מעבודתי להתקדם ביעילות." רצונו של אלוהים הוא לא שעבודתו תסתיים ברגע שכל בני האדם יומתו – מה היה הטעם בכך? בכך שאלוהים עובד בבני האדם ומייסר אותם, הוא מבהיר את מעשיו באמצעותם. מפני שבני האדם מעולם לא תפסו שכבר יש ייסורים בנימת דבריו של אלוהים, הם מעולם לא נוכחו בתודעתם. בני האדם לא מסוגלים לבטא את נחישותם, ולפיכך, אלוהים לא יכול לומר דבר בפני השטן, וזה מונע מעבודתו של אלוהים להתקדם. לכן, אלוהים אומר, "פעם הזמנתי אדם כאורח לביתי, אך הוא רץ אנה ואנה משום פניותיי, כאילו במקום להזמין אותו כאורח, הבאתי אותו למקום ההוצאה להורג. לכן, ביתי נותר ריק, משום שהאדם תמיד דחה אותי, ותמיד ניצב על המשמר כנגדי. זה הותיר אותי ללא אמצעים לבצע חלק מעבודתי." טעויותיו של האדם בעבודתו הן הסיבה לכך שאלוהים מציב את דרישותיו מהאדם באופן ברור. והעובדה שבני האדם לא משיגים את שלב העבודה הזה היא הסיבה לכך שאלוהים מוסיף אמירות נוספות, וזה בדיוק ה"חלק הנוסף של העבודה על האדם" שאלוהים מדבר עליו. אך לא ארחיב את הדיבור על אמירתו שהוא "ילכוד את כולם ברשת אחת", משום שהדבר לא נוגע במיוחד בעבודה של היום. באופן טבעי, בדברי האל לתבל כולה, רבים מדבריו נוגעים לאדם, אך בני האדם חייבים להבין את רצונו של אלוהים. בלי קשר לתוכן דבריו, כוונותיו תמיד טובות. אפשר לומר שבגלל הריבוי הגדול של האמצעים, שאלוהים נוקט בהם כדי לדבר, בני האדם לא בטוחים במאה אחוזים בדברי האל, וסבורים שרוב דברי האל נאמרים בגלל צורכי עבודתו ומכילים מעט מאוד תוכן אמיתי. הדבר גורם להם לבלבול וגורם למחשבותיהם להכביד עליהם. זאת מכיוון שבתפיסותיהם, אלוהים כה חכם וכל-כך מעבר לתפיסתם, עד שנדמה שאינם יודעים דבר ושאין להם מושג כיצד לאכול את דברי האל. בני האדם הופכים את דברי האל למופשטים ומורכבים – כפי שאלוהים אומר, "בני האדם תמיד רוצים להוסיף חומרי טעם לאמירותיי." משום שדעותיהם מורכבות מדי, ומשום שאלוהים "בקושי יכול להשיג אותן", האדם מגביל חלק מדברי האל ולא מותיר לו ברירה אלא לדבר באופן ישיר. משום שדרישותיהם של בני האדם "גבוהות מדי", ומשום שדמיונם פורה מדי – כאילו הם מסוגלים לעבור אל המישור הרוחני ולחזון במעשיו של השטן – הדבר הפחית את דברי האל, מכיוון שככל שאלוהים מדבר יותר, כך פניהם של בני האדם מתמלאים מרה שחורה. מדוע הם לא יכולים פשוט להישמע לאלוהים במקום להרהר בקצם? מה התועלת בכך?