הדבר מופיע בבשר

תוכן

פירושים לאמירה השלושים ואחת

טבעו של אלוהים מתבטא בכל אמירותיו של אלוהים, אך הנושא המרכזי של דבריו הוא גילוי המרד של האנושות כולה וחשיפת דברים כגון מרדנותה, חוסר המשמעת שלה, חוסר ההגינות שלה, רשעותה וחוסר יכולתה לאהוב את אלוהים באמת. משום כך, דברי האל הגיעו לשלב שבו הוא אומר שכל נקבובית בגופם של בני האדם מכילה התנגדות לאלוהים, ושאפילו הנימים שלהם מכילים התרסה נגד אלוהים. אם בני האדם לא ינסו לבחון זאת, הם לעולם לא יהיו מסוגלים להכיר את הדברים האלה ולעולם לא יהיו מסוגלים להשליך אותם מעליהם. כלומר נגיף ההתנגדות לאלוהים יתפשט בהם ובסופו של דבר, המצב יהיה כאילו תאי הדם הלבנים שלהם אכלו את תאי הדם האדומים שלהם כך שלא יהיו בגופם אף תאי דם אדומים. בסופו של דבר, הם ימותו מלוקמיה. זה מצבו האמיתי של האדם, ולא ניתן להתכחש לכך. מכיוון שבני האדם נולדו בארץ משכנו של התנין הגדול האדום כאש, המפותל אל תוך עצמו, יש בכל אחד מהם לפחות דבר אחד שמאפיין ומדגים את ארסו של התנין הגדול האדום כאש. לפיכך, בשלב הזה בעבודה, הנושא המרכזי בכל דברי האל היה הכרה עצמית, דחייה עצמית, זניחה עצמית וקטילה עצמית. אפשר לומר שזו עבודתו העיקרית של אלוהים במהלך אחרית הימים, ושסיבוב העבודה הזה הוא המקיף והיסודי ביותר מכולם. זה מוכיח שאלוהים מתכנן להביא את העידן לקצו. איש לא מצפה לכך, אך זה גם משהו שבני האדם מצפים לו בחושיהם. על אף שאלוהים לא אמר זאת באופן מפורש, חושיהם של בני האדם חדים במיוחד – הם מתמיד מרגישים שהזמן קצר. אפשר לומר שככל שהאדם מרגיש זאת יותר, כך הוא מבין טוב יותר את העידן. העניין הוא לא שהוא ראה שהעולם רגיל, ושמשום כך הוא מתכחש לדברי האל. במקום זאת, משום אמצעי עבודתו של אלוהים, האדם למד מה מכילה עבודתו של אלוהים, מה שמדגימה נימת קולו של אלוהים בדיבורו. יש סוד לנימת קולו של אלוהים באמירותיו שאיש לא גילה, וזה בדיוק הדבר שהכי קשה לבני האדם להיווכח בו. השורש לכך שבני האדם לא יכולים להבין את דברי האל הוא שהם עדיין לא מבינים את הנימה שבה אלוהים מדבר – ואם הם יבינו את הסוד הזה, הם יהיו מסוגלים להכיר במידה מסוימת את דברי האל. דברי האל תמיד התבססו על עיקרון אחד: לגרום לבני האדם לדעת שדברי האל הם הכל ופתרון כל הקשיים של האדם באמצעות דברי האל. מנקודת המבט של רוח האל, אלוהים מבהיר את מעשיו. מנקודת המבט של האדם, אלוהים חושף את תפיסותיהם של בני האדם. מנקודת המבט של רוח האל, אלוהים אומר שהאדם לא ערני לרצונו. מנקודת המבט של האדם, אלוהים אומר שהוא טעם את הטעמים המתוקים, החמוצים והחריפים של החוויה האנושית, שברוח ובגשם, הוא חווה את רדיפת משפחתו וחווה את העליות והמורדות של החיים. אלה דברים שנאמרו מנקודות מבט שונות. כשאלוהים מדבר אל אנשיו, הדבר משול למנהל משק בית שנוזף בעבדים או למערכון. דבריו גורמים לבני האדם להסמיק מבלי מוצא להחביא את בושתם, כאילו הרשויות הפאודליות עצרו אותן ועינו אותן כדי לגרום להם להודות באשמה. כשאלוהים מדבר אל אנשיו, הוא חסר מעצורים, כמו סטודנטים החושפים את השערוריות של הממשלה המרכזית. אילו כל דברי האל היו דברי לעג, היה קשה עוד יותר לבני האדם לקבל אותם. לפיכך, הדברים שאלוהים אומר הם ישירים, הם לא מכילים צפנים לאדם, אלא מצביעים ישירות על מצבו של האדם בפועל – מה שמוכיח שאהבתו של אלוהים לאדם אינה רק מילים אלא שהיא אמיתית. על אף שבני האדם מעריכים אמת, אהבתם לאלוהים לא אמיתית בכלל. זה מה שחסר לאדם. אם אהבתם של בני האדם לאלוהים לא תהיה אמיתית, כל הדברים כולם יהיו ריקים מתוכן ומבוססים על אשליות, כאילו הכל היה נעלם משום כך. אם אהבתם לאלוהים תתעלה על התבל, כך גם מעמדם וזהותם, ואפילו המילים האלה יהיו אמיתיים ולא ריקים – האם אתם מבינים זאת? האם ראיתם את דרישותיו של אלוהים מהאדם? על האדם לא רק ליהנות מברכות המעמד, אלא להביא לידי ביטוי את מציאות המעמד. זה מה שאלוהים דורש מאנשיו ומכל בני האדם, וזו לא סתם תיאורה אדירה ריקה מתוכן.

מדוע אלוהים אומר דברים כאלה: "כאילו כל מה שאני עושה הוא לנסות לספק אותם. כתוצאה מכך, הם תמיד נגעלים ממעשיי"? האם אתם מסוגלים לדבר על הגילויים האמיתיים של תיעוב האדם את אלוהים? בתפיסותיהם של בני האדם, האדם ואלוהים "מאוהבים בתשוקה", וכיום, כמיהתם של בני האדם לדברי האל הגיעה לשלב שבו הם מייחלים לבלוע את אלוהים בלגימה אחת גדולה, אך אלוהים אומר דברים כאלה: "האדם מתעב אותי. מדוע האדם גומל לי על אהבתי בשנאה?" האין זה משקע המינרלים בתוך בני האדם? האין זה מה שצריך לחפור ולהוציא? זה הפגם בעיסוקם של בני האדם, זו בעיה משמעותית שיש לפתור, וזה האריה שניצב בדרכו של האדם להכיר את אלוהים ואשר צריך לגרש למען האדם – האין זה מה שצריך לעשות? משום שכמו חזיר, אין לאדם זיכרון והוא תמיד חומד בתענוגות, אלוהים נותן לאדם תרופה למחלת השכחה שלו – הוא מדבר עוד, אומר דברים נוספים ותופס את בני האדם באוזנם, גורם להם להאזין היטב ומתקין להם מכשירי שמיעה. באשר לכמה מדברי האל, דיבור חד פעמי לא יכול לפתור את הבעיה. יש לומר את הדברים פעם אחר פעם, מכיוון ש"בני האדם תמיד סובלים משכחה בחייהם, וימי חייה של האנושות כולה שרויים באי-סדר". כך, בני האדם יכולים להינצל מהמצב שבו "הם קוראים כשיש להם זמן, מאזינים כשהם פנויים לכך, וזונחים זאת כשאין להם זמן. אם הדברים נאמרים היום, הם מטים אוזן, אך הם יניחו אותם בפינה נידחת בדעתם אם הם לא ייאמרו מחר." בכל הנוגע לאופיים של בני האדם, אם אלוהים היה מדבר היום על מצבם האמיתי והם היו רוכשים ידע מעמיק על כך, הם היו מתמלאים בחרטה, אך לאחר מכן, הם היו שבים לסורם, משליכים את דברי האל לכל הרוחות וחוזרים אליהם כשהם היו נזכרים בכך. לפיכך, כשאתם עובדים או מדברים, אל תשכחו את המהות הזו של האדם. תהיה זו טעות להשליך הצדה את המהות הזו במהלך העבודה. במהלך ביצוע כל עבודה, חשוב במיוחד לדבר לאור תפיסותיהם של בני האדם. בפרט, עליהם להוסיף את תובנותיכם לדביר האל ולשתף אותן. זה הנתיב למתן אספקה לבני האדם וזו הדרך לאפשר להם להכיר את עצמם. אם בני האדם יקבלו אספקה על סמך תוכן דברי האל, הם בסופו של דבר יהיו מסוגלים לתפוס את מצבם האמיתי. בדברי האל יש די כדי לתפוס את מצבו האמיתי של האדם, ולכן יש בהם די כדי לתת אספקה לבני האדם – משום כך, לא אומר עוד מדברי האל המצביעים על כך ש"אלוהים קיבל את ההזמנה לשבת לשולחן הסעודה החגיגית על פני האדמה".