טבעו של אלוהים מתבטא בכל אמירותיו, אך חוט השני העיקרי העובר בדבריו הוא גילוי המרד של האנושות כולה וחשיפת דברים כגון מרדנותה, חוסר המשמעת שלה, חוסר ההגינות שלה, רשעותה וחוסר יכולתה לאהוב את אלוהים באמת. משום כך, דברי האל הגיעו לשלב שבו הוא אומר שכל נקבובית בגופם של בני האדם מכילה התנגדות לאלוהים ושאפילו הנימים שלהם מכילים התרסה נגד אלוהים. אם בני האדם לא ינסו לבחון את הדברים האלה, הם לעולם לא יהיו מסוגלים להכיר אותם ולעולם לא יהיו מסוגלים להשליך אותם הצדה. כלומר, נגיף ההתנגדות לאלוהים יתפשט בהם ובסופו של דבר, המצב יהיה כאילו תאי הדם הלבנים שלהם בלעו את תאי הדם האדומים, כך שלא נותרו בגופם כל תאי דם אדומים, ובסופו של דבר, הם ימותו מלוקמיה. זה מצבו האמיתי של האדם, ולא ניתן להתכחש לכך. מכיוון שבני האדם נולדו בארץ שבה התנין הגדול האדום כאש מתפתל בתוך עצמו, יש בכל אחד מהם לפחות דבר אחד שמאפיין ומדגים את הארס של התנין הגדול האדום כאש. לפיכך, בשלב הזה בעבודה, חוט השני העיקרי העובר בכל דברי האל היה הכרה עצמית, דחייה עצמית, זניחה עצמית וקטילה עצמית. אפשר לומר שזו עבודתו העיקרית של אלוהים באחרית הימים, ושסבב העבודה הזה הוא המקיף והיסודי ביותר מכולם. זה מוכיח שאלוהים מתכנן להביא את העידן לקצו. איש אינו מצפה לכך, אך בו בזמן זה גם משהו שבני האדם ציפו לו בחושיהם. על אף שאלוהים לא אמר זאת באופן מפורש, חושיהם של בני האדם חדים במיוחד – הם מתמיד מרגישים שהזמן קצר. אפשר לומר שככל שהאדם מרגיש זאת יותר, כך הוא מבין טוב יותר את העידן. לא מדובר בראיית העולם כרגיל, ומשום כך בהתכחשות לדברי האל, אלא בהכרת תוכנה של עבודת האל בעזרת האמצעים שלפיהם אלוהים עובד. דבר זה נקבע על-פי נימת קולם של דברי אלוהים. לנימת קולו של אלוהים באמירותיו יש סוד שאיש לא גילה, וזה בדיוק הדבר הקשה ביותר לבני האדם להיווכח בו. הגורם העיקרי לכך שבני האדם אינם יכולים להבין את דברי האל הוא שהם עדיין אינם מבינים את הנימה שבה אלוהים מדבר. אם הם יבינו את הסוד הזה, יהיה להם ידע מסוים אודות דברי האל. דברי האל תמיד התבססו על עיקרון אחד: לגרום לבני האדם לדעת שדברי האל הם הכול ולסוב סביב כל הקשיים של האדם באמצעות דברי האל. מנקודת המבט של רוח האל, אלוהים מפשט את מעשיו. מנקודת המבט של האדם, אלוהים חושף את תפיסותיהם של בני האדם. מנקודת המבט של רוח האל, אלוהים אומר שהאדם אינו מתחשב ברצונו, ומנקודת המבט של האדם, אלוהים אומר שהוא טעם את הטעמים המתוקים, החמוצים והחריפים של החוויה האנושית ושהוא בא עם הרוח והולך עם הגשם, שהוא חווה את רדיפת משפחתו וחווה את העליות והמורדות של החיים. אלה דברים שנאמרים מנקודות מבט שונות. כשאלוהים מדבר אל אנשיו, הדבר משול למנהל משק בית שנוזף בעבדים, או למערכון קומי. דבריו גורמים לבני האדם להסמיק ואין להם לאן להוליך את חרפתם, כאילו הרשויות הפאודליות של שלטון עבר עצרו אותם ועינו אותם קשות כדי שיודו באשמה. כשאלוהים מדבר אל אנשיו, הוא חסר מעצורים כמו סטודנטים החושפים את השערוריות של הממשלה המרכזית. אילו כל דברי האל היו דברי לעג, היה קשה עוד יותר לבני האדם לקבל אותם. לפיכך, הדברים שאלוהים אומר ישירים, הם אינם מכילים צפנים לאדם, אלא מצביעים ישירות על מצבו של האדם בפועל – דבר שמוכיח שאהבתו של אלוהים לאדם אינה רק מילים, אלא היא אהבה אמיתית. על אף שבני האדם מעריכים ממשות, אהבתם לאלוהים אינה ממשית כלל. זה מה שחסר לאדם. אם אהבתם של בני האדם לאלוהים לא תהיה ממשית, אזי המכלול של הדברים כולם יהיה ריק מתוכן ומבוסס על אשליות, כאילו שהכול ייעלם עקב כך. אם אהבתם לאלוהים תתעלה על התבל, גם מעמדם וזהותם ייעשו ממשיים ולא ריקים מתוכן, ואפילו המילים האלו יהיו אמיתיות ולא ריקות – האם אתם מבינים זאת? האם ראיתם את דרישותיו של אלוהים מהאדם? האדם אינו צריך רק ליהנות מברכות המעמד, אלא עליו להביא לידי ביטוי את מציאות המעמד. זה מה שאלוהים מבקש מאנשיו ומכל בני האדם, וזו איננה סתם תיאוריה אדירה וריקה מתוכן.

מדוע אלוהים אומר דברים כאלה: "...כאילו שכל מה שאני עושה הוא לנסות לרַצות אותם, וכתוצאה מכך, הם תמיד נגעלים ממעשיי"? האם אתם מסוגלים לדבר על הביטוי הממשי של תיעוב האדם את אלוהים? בתפיסותיהם של בני האדם, האדם ואלוהים "מאוהבים זה בזה בתשוקה", וכיום, כמיהתם של בני האדם לדברי האל הגיעה לשלב שבו הם מייחלים לבלוע את אלוהים בלגימה אחת, אך אלוהים אומר דברים כאלה: "האדם מתעב אותי. מדוע האדם גומל לי על אהבתי בשנאה?" האין זה משקע המינרלים בתוך בני האדם? האין זה מה שיש לחפור ולהוציא? זה הפגם בעיסוקם של בני האדם, זו בעיה משמעותית שיש לפתור אותה, וזה האריה שניצב בדרכו של האדם להכיר את אלוהים, ואשר יש לגרשו למען האדם – האין זה מה שצריך לעשות? מאחר שלאדם, כמו לחזיר, אין זיכרון והוא תמיד חומד תענוגות, אלוהים נותן לאדם תרופה למחלת השכחה – הוא מוסיף לדבר, אומר דברים נוספים ואוחז את בני האדם באוזניהם וגורם להם להאזין היטב ומתאים להם מכשירי שמיעה. באשר לכמה מדברי האל, דיבור חד פעמי אינו יכול לפתור את הבעיה. יש לומר את הדברים פעם אחר פעם, מכיוון ש"בני האדם תמיד סובלים משכחה בחייהם, וימי חייה של האנושות כולה שרויים באי-סדר". כך, בני האדם יכולים להינצל מהמצב שבו "הם קוראים כשיש להם זמן, מאזינים כשהם פנויים לכך וזונחים זאת כשאין להם זמן. אם הדברים נאמרים היום, הם שמים לב, אך הם ידחקו אותם ממחשבתם אם הם לא ייאמרו מחר." בכל הנוגע לאופיים של בני האדם, לו אלוהים דיבר היום על מצבם הממשי והם היו רוכשים ידע מעמיק על כך, הם היו מתמלאים בחרטה, אך לאחר מכן, הם היו שבים לסורם, משליכים את דברי האל לכל הרוחות וחוזרים אל המצבים המתוארים לעיל רק כאשר יקבלו תזכורת לכך. לפיכך, כשאתם עובדים או מדברים, אל תשכחו את המהות הזו של האדם. תהיה זו טעות להשליך הצדה את המהות הזו במהלך העבודה. במהלך ביצוע כל עבודה, חשוב במיוחד להתייחס לתפיסותיהם של בני האדם בזמן שאתם מדברים. בפרט, עליכם להוסיף את תובנותיכם לדברי האל ולשתף אותם. זה הנתיב למתן אספקה לבני האדם ולאפשר להם להכיר את עצמם. באמצעות מתן אספקה לבני האדם על סמך התוכן של דברי האל, תהיה אפשרות, בסופו של דבר, לתפוס את מצבם הממשי. די בדברי האל כדי לתפוס את מצבו הממשי של האדם וכדי לתת לו אספקה – משום כך, לא אומר עוד מדברי האל המצביעים על כך ש"אלוהים קיבל את ההזמנה לשבת לשולחן הסעודה החגיגית על פני האדמה".