הדבר מופיע בבשר

תוכן

פירושים לאמירה השלושים ושלוש

למען האמת, על פי מה שאלוהים עשה בבני האדם ונתן להם, וכן על פי מה שבני האדם ניחנים בו, אפשר לומר שדרישותיו מבני האדם אינן מוגזמות ושהוא לא מפריז בדרישותיו מהם. אם כן, מדוע הם לא מנסים לְרַצות את אלוהים? אלוהים נותן לאדם מאה אחוזים, אך הוא רק דורש פחות מאחוז אחד מבני האדם – האם הוא מפריז בדרישותיו? האם אלוהים עושה צרות משום דבר? לעתים קרובות, בני האדם לא מכירים את עצמם ולא בוחנים את עצמם בפני אלוהים, ולכן יש מקרים רבים שבהם הם נופלים בפח – כיצד אפשר להתייחס לכך כאל שיתוף פעולה עם אלוהים? אם הייתה אי-פעם עת שבה אלוהים לא הטיל על בני האדם עול כבד, הם היו קורסים כאילו הם עשויים מבוץ ולא היו יוזמים לחפש דברים לעשות. זה טיבם של בני האדם – הם פסיביים או שליליים, והם אף פעם לא מסוגלים לשתף פעולה בפועל עם אלוהים, אלא תמיד מחפשים סיבה שלילית להיכנע לעצמם. האם אתם באמת לא עושים הכל רק למענכם, אלא כדי לְרַצות את אלוהים? האם אתם באמת לא ממלאים את צורכי עבודתו של אלוהים משום הרגשות או ההעדפות האישיים שלכם? "מדוע הם תמיד מנסים לעמוד איתי על המקח? האם אני המנכ"ל של מרכז מסחר? מדוע אני מגשים את כל דרישותיהם של בני האדם ממני בלב שלם, אך האדם לא עומד כלל בדרישות שאני מציב לו?" מדוע אלוהים שואל שאלות כאלה בזו אחר זו? מדוע הוא זועק כך בתדהמה? אלוהים לא זכה בדבר בבני האדם. כל מה שהוא רואה הוא העבודה שהם בוררים מתוכה את מה שהם רוצים. מדוע אלוהים אומר, "אך האדם לא עומד כלל בדרישות שאני מציב לו"? שאלו את עצמכם: מהראשית ועד התכלית, מי יכול לעשות את העבודה של חובתו ללא כל בחירה? מי לא פועל לפי הרגשות שבלבו? בני האדם משלחים רסן מאופיים, יוצאים לדוג במשך שלושה ימים ונותנים לרשתות להתייבש במשך יומיים. פעם הם חמים ופעם הם קרים: כשהם חמים, הם מסוגלים להבעיר את כל הדברים על פני האדמה, וכשהם קרים, הם מסוגלים להקפיא את כל המים על פני האדמה. זה לא תפקידו של האדם, אך זו האנלוגיה הראויה ביותר למצבו של האדם. האין זו עובדה? אולי יש לי "תפיסות" על בני האדם, ואולי אני מכפיש אותם, אך כך או כך, "עם האמת, תצעדו לאורך העולם כולו. ללא האמת, לא תלכו לשום מקום." אף על פי שזה פתגם אנושי, אני חושב שראוי להשתמש בו כאן. אני לא שופך על בני האדם מים קרים במכוון ומתכחש למעשיהם. תנו לי לייעץ לכם בנוגע לכמה שאלות: מי רואה את עבודתו של אלוהים כעבודת החובה שלו עצמו? מי יכול לומר, "כל עוד אהיה מסוגל לְרַצות את אלוהים, אקדיש את כל כולי"? מי מסוגל לומר, "בלי קשר לבני האדם האחרים, אני אעשה את כל מה שאלוהים צריך, ובין שאורכה של עבודתו של אלוהים יהיה ארוך או קצר, אמלא את חובתי. הבאת עבודתו של אלוהים לסופה היא עניינו שלו – זה לא משהו שאני חושב עליו"? מי מסוגל לידע כזה? לא משנה מה אתם חושבים. אולי יש לכם תובנות מרוממות יותר, ואם כך הדבר, אני אקבל אותן ללא עוררים ואודה בתבוסתי. אולם עליי לומר לכם שמה שאלוהים רוצה הוא לב נאמן שהוא ישר ולהוט, ולא לב של זאב שהוא כפוי טובה. מה אתם יודעים על ה"התמקחות" הזו? מראשית ועד תכלית, "נדדתם בעולם". ברגע אחד אתם ב"קומינג", עיר האביב הנצחי, וכהרף עין, הגעתם ל"קוטב הצפוני", הקר עד פחד והמכוסה שלג. מי מעולם לא חזר בו? מה שאלוהים דורש הוא רוח של "חוסר מנוחה עד מיתה". מה שהוא רוצה הוא רוח שאיתה בני האדם "לא חוזרים עד שהם מגיעים לחומה הדרומית". באופן טבעי, כוונתו של אלוהים היא לא שבני האדם יעלו על הנתיב הלא נכון, אלא שהם יאמצו רוח כזו. בדיוק כמו שאלוהים אומר, "כשאני משווה את 'המתנות' שהם נתנו לדברים שלי, בני האדם מזהים מיד כמה אני יקר ערך, ורק אז מבינים שאני חסר כל גבול." כיצד ניתן להסביר את הדברים האלה? אולי קריאת הדברים האלה מקנה לכם ידע מסוים, מכיוון שאלוהים מוציא את כל לבו של האדם כדי לנתח ולבחון אותו, ובעת הזו, בני האדם מבינים את הדברים האלה. אולם משום המשמעות הפנימית העמוקה של דברי האל, בני האדם עודם לא מבינים את הבשר והדם הישנים, מפני שהם לא למדו בפקולטה לרפואה ומפני שהם לא ארכיאולוגים, ולכן הם לשים שהמונח החדש הזה בלתי נתפס – ורק אז הם נכנעים במקצת. זאת מכיוון שבני האדם חסרי אונים לנוכח הבשר והדם הישנים. על אף שלא מדובר בחיית פרא אכזרית, ושהבשר והדם האלה לא מסוגלים להשמיד את האנושות כמו פצצת אטום, בני האדם לא יודעים מה לעשות איתם, כאילו הם חסרי אונים. אולם לי יש דרכים לטפל בבשר והדם הישנים. העובדה שהאדם מעולם לא הקדיש מאמץ למחשבה על אמצעי נגד הובילה למגוון המוזרויות של האדם לעבור לנגד עיניי, ממש כפי שאלוהים אמר: "כשאני מראה להם את כל כולי, הם מבינים בי בעיניים פעורות ועומדים בפניי מבלי לזוז, כמו נציב מלח. וכשאני רואה את מוזרותם, אני בקושי מצליח להתאפק ולא לצחוק. משום שהם פונים אליי כדי לבקש ממני דברים, אני נותן להם את הדברים שבידי, והם אוחזים אותם בצמוד לחיקם ומוקירים אותם כמו תינוק בן יומו, אך הם עושים את התנועה הזו רק לרגע אחד." האין אלה פעולות של הבשר והדם הישנים? מכיוון שבני האדם מבינים כיום, מדוע הם לא מוותרים במקום להמשיך להתמיד? למעשה, האדם לא מסוגל לעמוד בחלק מדרשותיו של אלוהים, אך בני האדם לא מתייחסים לדרישות האלה כלל, מכיוון ש"אני לא ממיט ייסורים על האדם בקלות ראש. זו הסיבה לכך שבני האדם שילחו את רסנו של הבשר והדם. הם לא מביטים ברצוני, אלא שהם תמיד מרמים אותי בפני כס המשפט שלי." האין זה שיעור קומתו של האדם? אלוהים לא נטפל לפגמים שוליים במכוון, אלא שזו המציאות – האם אלוהים חייב להסביר זאת? בדיוק כפי שאלוהים אומר, "הסיבה לכך היא שאמונתם של בני האדם כה רבה עד כדי כך שהם 'ראויים להערכה'." זו הסיבה שאני נשמע להסדריו של אלוהים, ולכן אני לא מדבר על כך יותר מדי. משום אמונתם של בני האדם, אני מנצל את ההזדמנות ומשתמש באמונתם כדי לגרום להם למלא את תפקידם מבלי שאזכיר להם. האם זה לא בסדר מצדי? האין זה בדיוק מה שאלוהים צריך? אולי למשמע הדברים האלה, חלק מבני האדם מרגישים שנמאס להם, ולכן אדבר על משהו אחר כדי להקל עליהם. כשכל אנשיו הנבחרים של אלוהים בתבל כולה עוברים ייסורים, וכשמצבו הפנימי של האדם יתוקן, בני האדם יתרוננו בסתר לבם כאילו הם נמלטו מצרה. באותו רגע, בני האדם כבר לא יבחרו דברים לעצמם, משום שזו בדיוק ההשפעה המושגת במהלך עבודתו הסופית של אלוהים. מאחר ששלבי עבודתו של אלוהים התקדמו עד היום, בניו ואנשיו נכנסו כולם לשלב הייסורים, וגם בני ישראל לא יכולים להימלט מהשלב הזה, מכיוון שבני האדם נגועים בטומאה בתוך תוכם, ולכן אלוהים מוביל את כל בני האדם אל תוך הכבשן כדי לזכך אותם, משום שזה נתיב הכרחי. לאחר שהשלב הזה יחלוף, בני האדם יקומו לתחייה, וזה בדיוק מה שאלוהים חזה ב"האמירות של שבע רוחות האל". אני לא אדבר על כך עוד כדי לא לעורר את עוינותם של בני האדם. משום שעבודתו של אלוהים מופלאה, הנבואות שיוצאות מפיו של אלוהים תמיד מתגשמות בסופו של דבר. כשאלוהים דורש מבני האדם לדבר על שוב על התפיסות שלהם, הם מוכים בתדהמה, ולכן איש לא צריך לדאוג או להיחרד. בדיוק כפי שאמרתי, "מתוך כל עבודתי, האם היה אי-פעם שלב שהאדם ביצע?" האם אתם מבינים את מהותם של הדברים האלה?