הדבר מופיע בבשר

תוכן

פירושים לאמירה השלושים וחמש

בימינו, במידה כזו או אחרת, כל בני האדם נכנסו למצב של ייסורים. בדיוק כפי שאלוהים אמר, "אני צועד לצדם של בני האנוש." זו האמת לאמיתה, אך בני האדם בכל זאת לא מסוגלים להבין את העובדה הזו באופן יסודי. כתוצאה מכך, חלק מהעבודה שהם עשו לא הייתה הכרחית. אלוהים אומר, "אני תומך בהם ונותן להם אספקה בהתאם לשיעור קומתם. משום שבני האדם הם הפרוטגוניסטים של כלל תוכנית הניהול שלי, אני מקדיש הנחייה רבה יותר לאלה שתפקידם הוא 'האנושות' כדי שהם יוכלו להעביר את הידע הזה הלאה בלב שלם וכמיטב יכולתם, וכדי שהמחזה הזה שאני מביים יהפוך להצלחה גמורה," וכן, "עם זאת, אני מסרב למתוח ביקורת על מצפונם באופן ישיר. במקום זאת, אני ממשיך לכוון אותם בסבלנות ובשיטתיות. אחרי הכל, בני האנוש חלשים והם לא מסוגלים לבצע אף עבודה." אלוהים חושב כך: "אפילו אם בסופו של דבר אשמיד את כל בני האנוש האלה, עבודתי על פני האדמה עדיין תימשך בהתאם לתוכניתי המקורית." אלוהים לא עושה עבודה חסרת תועלת – כל מה שהוא עושה הוא טוב. כפי שפטרוס אמר, "אפילו אם אלוהים היה משחק בבני האנוש כבצעצועים, איך ייתכן שבני האנוש היו מתלוננים? איזו זכות הייתה להם לעשות זאת?" האין זה מה שאלוהים רצה להשיג עם האנושות כיום?[א] האם ייתכן באמת שבני האנוש יחזיקו בהשקפה הזו? מדוע פטרוס של לפני אלפיים שנה היה מסוגל לומר דבר כזה, ואילו מקביליו של פטרוס בתקופה הטכנולוגית והמודרנית של היום לא יכולים לעשות זאת? אני לא מסוגל לומר בוודאות אם ההיסטוריה מתקדמת או נסוגה לאחור. השאלה אם המדע התקדם או נסוג לאחור היא עדיין דבר שאיש לא יכול לענות עליו. כל מה שאלוהים עשה באנושות נועד להפוך את בני האדם לחיוביים ולאפשר להם לצמוח בחייהם. האם בני האדם לא יכולים לתפוס זאת? כל מה שגורם לכם להיות שליליים הוא חיסרון שלהם – זו נקודת תורפה חמורה שפתוחה למתקפותיו של השטן. האם אתם מבינים זאת? מדוע אלוהים מדבר כך? "אני מפציר בהם בכנות וביושר גמורים. האם הם באמת לא מסוגלים לעשות כבקשתי?" מה הכוונה במילים האלה? מדוע אלוהים שואל את השאלה הזו? הדבר מוכיח שיש לאנושות יותר מדי היבטים שליליים, ודי בגורם שלילי מסוג אחד לגרום לבני האנוש למעוד. עדיף שתביטו ותראו מה יביא לכם המשך התקדמותכם בדרכים השליליות שלכם. כל מה שאלוהים עודה נועד להפוך את האנושות למושלמת. האם זה דורש הסברים נוספים? לא נראה לי! אפשר לומר שהשטן לכד את בני האנוש, אך עדיף בהרבה לומר שהשליליות לכדה את בני האנוש. זה אופן שבו בני האדם מבטאים את עצמם – זה נספח של הבשר והדם. לפיכך, כל בני האדם לקו מבלי משים בשליליות, ועם השליליות באו הייסורים. זה פח שאלוהים הציב לאנושות, וזה הרגע שבו בני האנוש סובלים יותר מכל. משום שבני האדם שוקעים בשליליות, קשה להם להתנתק מהייסורים. האין אלה פני הדברים כיום? אולם איך ייתכן שבני האדם מתעלמים מדברי האל: "כיום, השטן משתולל באופן קיצוני. מדוע אני לא מנצל את ההזדמנות הזו כדי להדגים את מיקוד עבודתי על מנת לחשוף את עוצמתי?" ברגע שאני אומר משהו כדי להזכיר להם, בני האדם מהכנסיות נקלעים תכף ומיד לייסורים. זאת משום שלאחר חודשיים של עבודתו של אלוהים, בני האדם עדיין לא עוברים שינוי פנימי משמעותי. הם פשוט מנתחים את דברי האל בדעתם. עם זאת, למען האמת, מצבם לא השתנה כלל – הם עדיין שליליים. מכיוון שכך, כשאלוהים מזכיר שעתות הייסורים קרובות, בני האדם נחרדים מיד וחושבים,[ב] "אני לא יודע אם אלוהים גזר אל גורלי מראש או לא, ואני לא יודע אם אוכל לעמוד איתן בייסורים האלה. אפילו קשה לדעת באילו שיטות אלוהים ישתמש כדי לייסר את בני האדם." בני האדם מבועתים כולם מהייסורים, אך הם לא מסוגלים להשתנות. הם פשוט סובלים בדממה, אך הם גם מפחדים שהם לא יהיו מסוגלים לעמוד איתן. בהיעדר הייסורים ועינוי המילים, בני האנוש החליקו כולם מבלי משים אל הייסורים. משום כך, הם כולם מתוחים ומעורערים. זה נקרא "לאכול את הדייסה שהם בישלו", משום שבני האנוש לא מבינים כלל את עבודתי של אלוהים. למעשה, אלוהים לא ממהר לבזבז עוד מילים על בני האדם האלה. נדמה שאלוהים אימץ דרך שונה לטיפול בהם שאינה ייסורים אמיתיים. הדבר משול לאדם התופס אפרוח ומרים אותו כדי לראות אם הוא יגדל להיות תרנגולת או תרנגול. זה אולי לא נראה לנו עניין גדול, אך האפרוח הקטן יהיה כה מפוחד שהוא יאבק להשתחרר, כאילו בפחד שבן האנוש עומד להרוג ולאכול אותו, משום שלאפרוח אין הכרה עצמית. מודע שמישהו יהרוג ויאכל אפרוח במשקל נוצה? האין אלה שטויות? זה בדיוק מה שאלוהים אמר: "אם כן, מדוע בני האדם תמיד מתחמקים ממני? האם הסיבה לכך היא שאני אנהג בהם כמו באפרוחים שמומתים ברגע שהם נתפסים?" לפיכך, סבלם של בני האנוש הוא כולו מסירות "חסרת אנוכיות", ואפשר לומר שזה מחיר חסר ערך לשלם. הסיבה לכך שהם מפחדים היא שאין להם הכרה עצמית. כתוצאה מכך, הם לא יכולים לפעול ללא כל דאגה. זו החולשה של האנושות. האם דבריו של אלוהים, "בסוף, הלוואי שבני האנוש יזכו בהכרה עצמית. זו המטרה הסופית שלי," אינן מעודכנות? למי יש הכרה עצמית אמיתית? אם אין לאדם הכרה עצמית, איזו זכות יש לו לחוות ייסורים? קחו לדוגמה שיים. איך אפשר לשחוט אותם אם הם לא גדלו והפכו לכבשים? איך יכול עץ שלא הניב עדיין פרי להסב הנאה לבני האנוש? כולם מייחסים חשיבות רבה מדי ל"חיסון". לפיכך, כל בני האדם עושים עבודה של צום, ואז הם רעבים. זו דוגמה של אכילת הדייסה שבישלנו. הם פוגעים בעצמם. אלוהים לא אכזרי או בלתי אנושי. אם יום יבוא ובני האנוש יזכו לפתע בהכרה עצמית וירעדו בפחד בפני אלוהים, אלוהים יתחיל להמיט עליהם ייסורים. רק כך בני האנוש יאמצו ברצון ובכניעה את המצוקה. אך מה לגבי היום? כל בני האדם מקבלים ייסורים נגד רצונם, כמו ילדים שאילצו אותם לבשל ארוחה. איך ייתכן שבני אדם כאלה לא ירגישו אי-נוחות? כולם חושבים, "נו, טוב! אם אני כבר חווה ייסורים, אני יכול לפחות להרכין את ראשי ולהודות באשמה! מה אני יכול לעשות? אפילו אם אני בוכה, עדיין עליי לְרַצות את אלוהים, ולכן מה אני יכול לעשות? מי אמר לי ללכת ישר ולעלות על הנתיב הזה? נו טוב! אני פשוט אראה בעצמי ביש מזל!" האין זה דפוס החשיבה של בני האדם?

כפי שאלוהים אמר, "כולם מתנהגים יפה, ואיש לא מעז להתנגד. כולם נמצאים תחת הכוונתי ומבצעים את המשימות שהקצאתי להם." אין ספק שאף בן אנוש לא מקבל ייסורים ברצון, ויתר על כן, זה מגיע מאלוהים, משום שכל בני האנוש רוצים לחיות בנוחות ולא במהומות ובתוהו ובוהו. אלוהים אומר, "מי לא מפחד מהמוות? האם בני האדם באמת מוכנים להקריב את עצמם?" זה נכון בהחלט. כולם מפחדים למות, אלא אם הם מלאים בכעס וייאוש, כמובן. זו המהות האנושית וזה הדבר שהכי קשה להתמודד איתו. היום, אלוהים בא בדיוק כדי לפתור את המצב הזה. כל בני האנוש חסרי אונים, ולכן אלוהים עושה מעל ומעבר כדי לבוא אל קרבם ולהקים בית חולים מתמחה כדי לרפא אותם ממחלות כאלה. בני האדם לא יכולים להיחלץ מהמחלה המתוסבכת הזו, וזו הסיבה שהם כולם מפתחים בחרדה דלקת בפיהם וכרסם מתרחבת. לאורך הזמן, כמות הגז בתוכם גדלה, מה שמגביר את הלחץ. בסופו של דבר, קיבתם נקרעת תחת הלחץ והם כולם מתים. לפיכך, בשלב הזה, אלוהים טיפל בחולי האנושי החמור הזה, משום שכולם מתו. האין זה נחשב לריפוי המצב האנושי? אלוהים בא בכוונה תחילה כדי לעשות את העבודה הזו. משום שבני האדם מפחדים מדי מהמוות, אלוהים עצמו בא לקבל את אותו תפקיד שיש לבני האנוש. מפני שיש להם כל כך מעט אומץ, הוא התחיל בביצוע הדגמה לעיניהם. רק לאחר שבני האדם רואים את התקדים הזה, הם מוכנים להישמע לו. זו הסיבה שאלוהים אמר, "משום שאף אחד לא יכול היה לבצע את עבודתי, עליתי לשדה הקרב בעצמי כדי להיאבק לחיים ולמוות עם השטן." זה קרב מכריע, ולכן או שהדג ימות או שהרשת תיקרע.[ג] אין צל של ספק. משום שהרוח האנושית תנצח בסופו של דבר, הבשר והדם חייבים להיות מושא המוות. האם אתם מבינים את ההשלכות של כך? אולם אל תהיו רגישים מדי. אולי פסק הדין הזה פשוט ואולי הוא מסובך. כך או כך, בני האנוש בכל זאת לא מסוגלים להבין אותו. זו עובדה. בני האנוש יכולים לקבל את הייסורים שממיט דבר האל במהלך סבלם. לאחר מכן, אפשר לומר שזה מזלם הטוב. אולם אפשר גם לומר שזה מצער עבורם. בכל מקרה, ברצוני להזכיר לכולם שכוונתו של אלוהים נכונה אחרי הכל – בניגוד לכוונותיהם של בני האנוש, שעוסקות בעריכת תוכניות והסדרים לעצמם. עליכם להבין זאת בבירור, ולא לשקוע בהרהור ללא קץ. האין זו בדיוק חולשתם של בני האנוש? כך הם כולם. במקום לאהוב את אלוהים במידה מסוימת, הם אוהבים את עצמם במידה מסוימת. משום שאלוהים מקנא בבני האנוש, הוא תמיד מציב להם דרישות. ככל שבני האדם אוהבים את עצמם יותר, כך אלוהים דורש מהם יותר לאהוב אותו, וכך הופכות דרישותיו מהם למחמירות יותר. נדמה שאלוהים מקניט את בני האדם במתכוון. אם בני האדם אוהבים אותו באמת, נדמה שלא אכפת לא מכך. משום כך, כל בני האדם מגרדים את ראשם בבלבול ומטים אוזן בעודם שוקעים בהרהורים. זה נרטיב של טבעו של אלוהים – אזכור קצר של דבר או שניים. זה רצונו של אלוהים. זה מה שאלוהים דורש מבני האדם לדעת. זה חיוני. זו משימה חדשה שדורשת שתהיו מסוגלים לעבוד קשה כדי להשיג פריצת דרך והתקדמות חדשה. האם אתם מבינים זאת? האם אתם צריכים שארחיב עוד בנושא?

בנוגע לתקופות העבר, אלוהים אמר, "מעולם לא בחרתי באף אדם. דחיתי את כולם בשתיקתי. זאת משום שבני האדם האלה בעבר לא שירתו אותי במסירות גמורה. לפיכך, גם אני לא אהבתי אותם באופן בלעדי. הם קיבלו את 'מתנותיו' של השטן והסתובבו והציעו אותן לי. האין זה מעשה שמשמיץ אותי?" כיצד ניתן להסביר את הדברים האלה? כפי שאמר האל: "כל המתנות נובעות מהשטן." דורות השליחים והנביאים הקודמים הסתמכו לחלוטין על מתנותיהם באופן בלעדי כדי לעשות את עבודתם, ולאורך העידנים, אלוהים השתמש במתנות שלהם כדי לבצע את עבודתו. זו הסיבה לכך שנאמר ששירותם של כל בני האדם עם מתנות נובע מהשטן. עם זאת, כפי שאלוהים אומר,[ד] "אני משתמש בתחבולה של השטן כניגוד שלי," משום חוכמתו של אלוהים. לפיכך, אלוהים ציין את שירותם של בני האדם בעלי המתנות כמתנות מהשטן. משום שהם שייכים לשטן, אלוהים קורא להם משמיצים. זו לא האשמה חסרת יסוד נגד בני האנוש, אלא הסבר ראוי ומבוסס. זו הסיבה שהוא אמר, לא גיליתי להם את הגועל שחשתי, אלא ניסיתי לנצל את מזימתם לשימוש שלי בכך שהוספתי את ה'מתנות' האלה לחומרים המשמשים את הניהול שלי. לאחר מכן, לאחר שעיבדתי אותם במכונה, נהגתי לשרוף את כל הפסולת שנבעה מכך." זה מה שכל כך נפלא בעבודתו של אלוהים. העובדה הזו הכי פחות תואמת את התפיסות האנושיות, משום שאיש לא היה חושב שבני האדם המושלים כמלכים הם לא בני אדם עם מתנות – הם בני האדם שאלוהים אוהב שיש להם הכי מעט מתנות. כפי שאפשר להבין, הדעות או התקוות של וויטנס לי ושל ווצ'מן ני הפכו כולן לאפר כעת, ובני אדם עם מתנות בהווה אינם יוצאים מן הכלל. כעת אלוהים החל בעבודה הו, והוא משיב לאחור בהדרגה את כל העבודה של רוח הקודש בבני האנוש שמשרתים כניגוד לעבודתו. כשעבודתו של אלוהים תושלם לחלוטין, בני האדם האלה ישובו למקומם המקורי. עם זאת, אני מפציר בבני האנוש שלא לנהוג בחוסר אחריות כתוצאה ממה שאמרתי. עליכם לשחות עם הזרם ולעקוב אחר שלבי עבודתו של אלוהים כדי להימנע מהפרעה לה. האם אתם מבינים את הנקודה הזו? זאת משום שזה שהשלב והשיטה של עבודתו של אלוהים. כשאלוהים "יעבד" את ה"מתנות" האלה לכדי "תוצרים מוגמרים", כל כוונותיו יתבהרו, והמתנות שמשרתות אותו יסולקו כולן. עם זאת, יהיו לאלוהים התוצרים המוגמרים ליהנות מהם. האם אתם מבינים זאת? מה שאלוהים רוצה הוא תוצרים מוגמרים, לא מתנות יקרות מבני האנוש. רק כשכולם יתיישבו במקומם בהתאם למספר הכרטיס שלהם, כלומר כשאלוהים ישוב למיקומו המקורי והשטן ישב גם הוא במושבו שלו, וכך גם המלאכים, ללא יוצא מן הכלל – רק אז יעלה חיוך מסופק על פניו של אלוהים, משום שכוונותיו יוגשמו ומטרתו תושג. אלוהים כבר לא יחפש "סיוע" מה"שטן" מפני שכוונותיו של אלוהים כבר יתגלו קודם לכן לבני האנוש, ובני האנוש לא יידרשו שוב לעולם להביע אותן. באותה עת, גוף הבשר והדם שלהם יתאחד עם רוחם. זה מה שאלוהים מגלה לבני אנוש. זה היעד הסופי של הרוח, הנשמה והגוף. זה הסיכום של הרעיון המקורי של "אנושות". אין צורך לחקור זאת בפירוט. מספיק לדעת לגבי זה דבר או שניים. אתם מבינים?

הערות שוליים:

א. בטקסט המקורי נכתב "האין זה מה שאלוהים משיג עם האנושות כיום?"

ב. הטקסט המקורי משמיט את המילים "וחושבים."

ג. או שהדג ימות או שהרשת תיקרע: פתגם סיני שפירושו "מאבק לחיים ולמוות".

ד. הטקסט המקורי משמיט את המילים "כפי שאלוהים אומר."