כל בני האדם בימינו נכנסו, במידה כזו או אחרת, לייסורים. בדיוק כפי שאלוהים אמר, "אני צועד לצדם של בני האנוש." זו האמת לאמיתה, אך בני האדם עדיין אינם מסוגלים להבין את העובדה הזו במלואה. כתוצאה מכך, חלק מהעבודה שהם עשו לא הייתה הכרחית. אלוהים אומר, "אני תומך בהם ונותן להם אספקה בהתאם לשיעור קומתם. מאחר שבני האדם הם השחקנים הראשיים בתוכנית הניהול הכוללת שלי, אני מקדיש הנחייה רבה יותר לאלה שתפקידם להיות 'בני אנוש', כדי שהם ימלאו תפקיד זה בלב שלם וכמיטב יכולתם", וכן, "עם זאת, אני מסרב למתוח ביקורת ישירה על מצפונם. במקום זאת, אני ממשיך להנחות אותם בסבלנות ובשיטתיות. אחרי הכול, בני האנוש חלשים ואינם מסוגלים לבצע אף עבודה". אלוהים חושב כך: "אפילו אם בסופו של דבר אלוהים ישמיד את כל בני האנוש האלה, עבודתו על פני האדמה עדיין תימשך בהתאם לתוכניתו המקורית". אלוהים אינו עושה עבודה חסרת תועלת. כל מעשיו טובים. כפי שפטרוס אמר, "אפילו אם אלוהים היה משחק בבני האנוש כבצעצועים, אילו תלונות היו לבני האנוש? איזו זכות הייתה להם?" האין זה מה שאלוהים משיג עם האנושות כיום? הייתכן באמת שבני האנוש יחזיקו בהשקפה זו? מדוע פטרוס, אשר חי לפני אלפי שנים, היה מסוגל לומר דבר כזה, ואילו מקביליו של פטרוס כיום, אשר חיים בתקופה הטכנולוגית והמודרנית הזאת, אינם מסוגלים לעשות זאת? אינני מסוגל לומר בוודאות אם ההיסטוריה מתקדמת או נסוגה לאחור, ואיש אינו יכול עדיין לענות על השאלה אם המדע מתקדם או נסוג לאחור. כל מה שאלוהים עשה בבני האנוש נועד להפוך אותם לחיוביים ולאפשר לחייהם לצמוח. האם בני האדם אינם תופסים זאת? כל מה שגורם לכם להיות שליליים הוא חולשה שלכם, נקודת תורפה קריטית שהשטן יתקוף אותה. האם אתם מבינים זאת היטב? מדוע אלוהים דיבר כך? "אני מפציר ב[אנושות] בכנות וביושר. האם הם באמת אינם מסוגלים להיענות לבקשתי?" מה הכוונה במילים האלה? מדוע אלוהים שאל את השאלה הזו? הדבר מוכיח שיש לאנושות יותר מדי היבטים שליליים, ודי בגורם שלילי אחד כדי לגרום לבני האנוש למעוד. עדיף שתביטו ותראו מה דבקותכם בשלילה תביא לכם. כל מה שאלוהים עושה נועד להפוך את האנושות למושלמת. האם זה דורש הסבר נוסף? לא, נראה לי שאין צורך בכך! אפשר לומר שהשטן לכד את בני האנוש, אך עדיף בהרבה לומר שהשליליות לכדה את בני האנוש. זה האופן שבו בני האדם מבטאים את עצמם, זה נספח של הבשר והדם. לפיכך, כל בני האדם לקו מבלי משים בשליליות, ועקב כך, בייסורים. זו מלכודת שאלוהים הציב לאנושות וזה הרגע שבו בני האנוש סובלים יותר מכול. משום שבני האדם שוקעים בשליליות, קשה להם להתנתק מהייסורים. האין אלה פני הדברים כיום? אולם איך ייתכן שבני האדם מתעלמים מדברי האל: "כיום, השטן משתולל באופן קיצוני. מדוע אינני מנצל את ההזדמנות הזו כדי להדגים את המיקוד של עבודתי ולחשוף את עוצמתי?" אני מזכיר זאת בכמה מילים ובני האדם מהכנסיות נקלעים תכף ומיד לייסורים. זאת משום שלאחר חודשיים של עבודת האל, בני האדם עדיין צריכים לעבור שינוי פנימי משמעותי. הם פשוט מנתחים את דברי האל במוחם. עם זאת, למען האמת, מצבם לא השתנה כלל – הם נותרים שליליים. מכיוון שכך, כשאלוהים מזכיר שעת הייסורים קרובה, בני האדם נחרדים מיד וחושבים, "אינני יודע אם אלוהים גזר את גורלי מראש או לא, ואינני יודע אם אוכל לעמוד איתן בייסורים האלה. קשה אפילו לדעת באילו שיטות אלוהים ישתמש כדי לייסר את בני האדם". כל בני האדם פוחדים מהייסורים, אך הם אינם מסוגלים להשתנות. הם פשוט סובלים בדממה, אך הם גם מפחדים שלא יהיו מסוגלים לעמוד איתן. בנסיבות כאלה, בלי הייסורים ועינוי המילים שיעיקו עליהם, בני האנוש נכנסו בלי משים אל הייסורים. משום כך, הם כולם מתוחים ומעורערים. זה נקרא "לקצור את אשר זרעו", משום שבני האנוש אינם מבינים כלל את עבודתו של אלוהים. למעשה, אלוהים אינו נוטה לבזבז עוד מילים על בני האדם האלה. נדמה שאלוהים אימץ דרך שונה לטפל בהם, דרך שאיננה ייסורים אמיתיים. הדבר משול לאדם שתופס אפרוח ומרים אותו כדי לראות אם הוא תרנגולת או תרנגול. אולי נדמה שאין זה עניין חשוב, אך האפרוח הקטן יהיה מפוחד מאוד וייאבק כדי להיחלץ, כאילו שפחד שבעליו יהרוג אותו ויאכל אותו. זאת משום שלאפרוח אין הכרה עצמית. מדוע שמישהו יהרוג ויאכל אפרוח במשקל נוצה? האין אלה שטויות? כך בדיוק אלוהים אמר: "אם כן, מדוע בני האדם תמיד מתחמקים ממני? האם משום שאנהג בהם כמו באפרוחים שמומתים ברגע שהם נתפסים?" לפיכך, סבלם של בני האנוש הוא כולו מסירות "חסרת אנוכיות", ואפשר לומר שזה מחיר חסר ערך שיש לשלמו. בני האדם מפחדים משום שאינם מכירים את עצמם. כתוצאה מכך, הם אינם יכולים לסכן את חייהם. זו החולשה של האנושות. האם פג תוקפם של דברי אלוהים: "בסוף, הלוואי שבני האנוש יכירו את עצמם. זו המטרה הסופית שלי"? מי באמת מכיר את עצמו? אם האדם אינו מכיר את עצמו, איזו זכות יש לו לחוות ייסורים? קחו לדוגמה שה רך. איך אפשר לשחוט אותו אם טרם גדל והיה לכבש? איך יכול עץ שלא הניב עדיין פרי להסב הנאה לבני האנוש? כולם מייחסים חשיבות רבה מדי ל"חיסון". לפיכך, בני האדם עושים עבודה של צום, ואז הם רעבים. זו דוגמה של קציר מה שזרעו, של פגיעה עצמית, ולא של אכזריותו או חוסר אנושיותו של אלוהים. אם יום יבוא ובני האנוש יתחילו להכיר את עצמם וירעדו בפחד בפני אלוהים, אזי אלוהים יתחיל להמיט עליהם ייסורים. רק כך יאמצו בני האנוש ברצון ובכניעה את המצוקה ויצייתו בלבם ובדיבורם. אך מה לגבי היום? כל בני האדם מקבלים ייסורים נגד רצונם, כמו ילדים שנאלצים לבשל ארוחה. במצב כזה, איך ייתכן שהם לא יחושו אי-נוחות? כולם חושבים, "נו, טוב! אם אני כבר חווה ייסורים, אני יכול לפחות להרכין את ראשי ולהודות באשמה! מה אני יכול לעשות? אפילו אם אני בוכה, עדיין עליי לְרַצות את אלוהים, ולכן מה אני יכול לעשות? מי אמר לי ללכת ישר ולעלות על הנתיב הזה? נו טוב! פשוט אייחס זאת לביש מזלי!" האין זו צורת החשיבה של בני האדם?

כפי שאלוהים אמר, "האנושות מתנהגת יפה. איש אינו מעז להתנגד לי. כולם נמצאים תחת הכוונתי ומבצעים את ה'תפקיד' שהקציתי להם". די בכך להראות שאף בן אנוש אינו מקבל ייסורים ברצון, ויותר מכך, שייסורים אלו מגיעים מאלוהים, משום שכל בני האנוש רוצים לחיות בנוחות ולא במהומה ובאי-סדר. אלוהים אומר, "מי אינו מפחד מהמוות? האם בני האדם באמת מוכנים להקריב את עצמם?" זה נכון בהחלט. כולם מפחדים למות, אלא אם כן, כמובן, הם מלאים כעס או ייאוש. זו מהותה של האנושות וזה הדבר שהכי קשה לפתור אותו. כיום, אלוהים בא בדיוק כדי לפתור את המצב הזה. כל בני האנוש חסרי אונים, ולכן אלוהים הקים בתוכם בית חולים מתמחה, שם יוכלו להתרפא ממחלה זו. בני האדם אינם יכולים להיחלץ ממלתעות המחלה הזו, ולכן כולם חרדים עד שפיהם נעשה מודלק וכרסם מתנפחת. במשך הזמן, כמות הגז בבטנם גדלה, הלחץ גובר, ולבסוף, קיבתם נקרעת וכולם מתים. לפיכך, אלוהים יטפל בחולי האנושי החמור הזה, משום שכולם ימותו. האין זה ריפוי המצב האנושי? אלוהים בא בכוונה תחילה כדי לעשות את העבודה הזו. משום שבני האדם מפחדים מאוד מהמוות, אלוהים עצמו בא לעשות עבודה זו לצד בני האנוש. מאחר שאומץ לבם מועט כל כך, אלוהים התחיל בביצוע הדגמה בפניהם. בני האדם מוכנים להישמע רק אחרי שראו את התקדים הזה. זו הסיבה לכך שאלוהים אמר, "משום שאיש אינו יכול לבצע את עבודתי, עליתי לשדה הקרב בעצמי כדי להיאבק לחיים ולמוות עם השטן". זה קרב מכריע, ולכן או שהדג ימות או שהרשת תיקרע. זה ודאי. משום שהרוח תנצח בסופו של דבר, הבשר חייב להילקח על ידי המוות. האם אתם מבינים את ההשלכות של הדבר? אך אל תהיו רגישים מדי. אולי המשפט לעיל פשוט ואולי הוא מורכב. כך או כך, בני האנוש אינם מסוגלים להבין אותו. זה בטוח. בני האנוש יכולים לקבל את הייסורים שממיט דבר האל במהלך סבלם, וניתן לכנות זאת מזלם הטוב או ביש מזלם. בכל מקרה, אזכיר שכוונתו של אלוהים עדיין נכונה – בניגוד לכוונותיהם של בני האנוש, שעוסקות תמיד בהכנת תוכניות והסדרים למען עצמם. יש להבין זאת בבירור. אל תשקעו בהרהורים אין סופיים. האין זו בדיוק חולשתם של בני האנוש? כולם כאלה. במקום לאהוב מאוד את אלוהים, הם אוהבים מאוד את עצמם. אלוהים מקנא בבני האנוש ולכן הוא תמיד מציב להם דרישות. ככל שבני האדם אוהבים את עצמם יותר, כך אלוהים דורש מהם יותר לאהוב אותו וכך הופכות דרישותיו מהם למחמירות יותר. נדמה שאלוהים מקניט את בני האדם במתכוון. אם בני האדם אוהבים אותו באמת, נדמה שהוא אינו מכיר בכך. משום כך, בני האדם מגרדים בראשם ושוקעים בהרהורים. זו העלילה של טבעו של אלוהים, רק אזכור קצר של דבר או שניים. זה רצונו של אלוהים. זה מה שאלוהים דורש מבני האדם לדעת, וזו חובתם. זו משימה חדשה ובני האדם מחויבים לעבוד קשה כדי להשיג פריצת דרך והתקדמות חדשה. האם אתם מבינים זאת? האם אתם צריכים שארחיב עוד בנושא?

באשר לתקופות העבר, אלוהים אמר, "מעולם לא בחרתי באף אדם. דחיתי את כולם בדבריי השקטים. זאת משום שבני האדם האלה בעבר לא שירתו אותי באופן בלעדי. לפיכך, גם אני לא אהבתי אותם באופן בלעדי. הם קיבלו את 'מתנותיו' של השטן ואחר כך, הסתובבו והציעו אותן לי. האין זו השמצה שלי?" כיצד ניתן להסביר את הדברים האלה? כפי שאמר האל: "כל המתנות נובעות מהשטן". השליחים והנביאים מהדורות הקודמים הסתמכו לחלוטין על מתנות בביצוע עבודתם, ולאורך העידנים, אלוהים השתמש במתנות שלהם כדי לבצע את עבודתו. זו הסיבה לכך שנאמר שהשירות של כל בני האדם מקבלי המתנות נובע מהשטן. עם זאת, כפי שאלוהים אומר, "אני משתמש בתחבולה של השטן כניגוד שלי," זאת משום חוכמתו של אלוהים. לפיכך, אלוהים ציין את השירות של בני האדם מקבלי המתנות כ"מתנות מהשטן", ורק משום שהם שייכים לשטן, אלוהים קורא לפעולה זו "השמצה". זו איננה האשמה חסרת יסוד כנגד בני האנוש. להיפך, זהו הסבר ראוי ומבוסס היטב. זו הסיבה לכך שהוא אמר, "לא גיליתי להם את הגועל שחשתי, אלא ניסיתי לנצל את מזימתם בעצמי בכך שהוספתי את ה'מתנות' האלה לחומרי הניהול שלי. לאחר מכן, לאחר שעיבדתי אותם במכונה, נהגתי לשרוף את כל הפסולת שנבעה מכך." זה מה שנפלא כל כך בעבודתו של אלוהים. נקודה זו תואמת הכי פחות את התפיסות האנושיות, משום שאיש לא היה חושב שבני האדם שמושלים כמלכים אינם בני אדם שקיבלו מתנות או שהם בני האדם נטולי המתנות אשר אלוהים אוהב. כפי שניתן לראות, רעיונותיהם של העד לי ושל השומר ני הפכו כולם לאפר, והדבר נכון גם ביחס לבני אדם שנושאים מתנות כיום. כעת, אלוהים החל בעבודה זו והוא משיב לאחור בהדרגה את כל העבודה של רוח הקודש בבני האנוש שמשרתים כניגוד לעבודתו. כשעבודתו של אלוהים תושלם לחלוטין, כל בני האדם האלה ישובו למקומם המקורי. עם זאת, אני מפציר בבני האנוש שלא לנהוג בפזיזות בשל דבריי. עליכם לעקוב אחר מהלכם הטבעי של הדברים בהתאם לשלבי עבודתו של אלוהים, כדי לא להפריע לה. האם אתם מבינים את הנקודה הזו? משום שאלה השלבים והשיטה של עבודתו של אלוהים. כשאלוהים "יעבד" את ה"מתנות" האלה לכדי "תוצרים מוגמרים", כל כוונותיו יתבהרו, והמתנות שמשרתות אותו יסולקו כולן. עם זאת, יהיו לאלוהים התוצרים המוגמרים ליהנות מהם. האם אתם מבינים זאת? אלוהים רוצה תוצרים מוגמרים, לא את שפע המתנות שבני האנוש מגישים לו. רק כשכולם יתפסו את מקומם המתאים, כלומר כאשר אלוהים ישוב למיקומו המקורי וגם השטן יישב במושבו, וכך גם המלאכים, ללא יוצא מן הכלל – רק אז יעלה חיוך של שביעות רצון על פניו של אלוהים, משום שכוונותיו יוגשמו ומטרתו תושג. אלוהים כבר לא יבקש "סיוע" מה"שטן", מפני שכוונותיו של אלוהים כבר יתגלו קודם לכן לבני האנוש, ובני האנוש לא יידרשו שוב לעולם להביע אותן. באותה עת, גוף הבשר והדם שלהם יתאחד עם רוחם. זה מה שאלוהים מגלה לבני אנוש. זה יעדם הסופי של הרוח, הנשמה והגוף. זה הסיכום של הרעיון המקורי של "אנושות". אין צורך לחקור זאת בפרוטרוט. די לדעת דבר או שניים על כך. האם אתם מבינים?