הדבר מופיע בבשר

תוכן

מבוא

חלק זה של דברי האל מכיל בסך הכל ארבעה קטעים. המשיח ביטא את הדברים האלה בין סוף שנת 1992 ושנת 2005. רובם מבוססים על הקלטות של דרשות ושיתופים שהוא נשא כשהוא נכנס לכנסיות. הטקסט לא עבר כל שינוי, והמשיח לא ערך כל שינוי בו. שאר הדברים הם כתבים שכתב המשיח עצמו. (כשהמשיח כותב, הוא עושה זאת מבלי לעזור לחשוב. מעולם לא היה צורך לשנות דבר בכתביו, והם מהווים ביטוי מלא של רוח האל. לא יכול להיות בכך ספק.) לא הפרדנו בין סוגי הטקסט השונים האלה, אלא סידרנו אותם לפי סדר הבעתם. כך ניתן לראות את שלבי עבודתו של אלוהים מתוך מה שהוא אמר, ולהבין כיצד הוא פועל במהלך כל שלב. סדר זה גם מועיל עד מאוד להבנה של האנושות את שלבי עבודתו של אלוהים, ולהכרת האנושות את חוכמתו.

שמונת הפרקים הראשונים של "הנתיב", הוא 'דבריו של בר האנוש בהתגלמותו כבשר ודם כשהוא נכנס לכנסיות (א')', הם חלק קטן מדברי המשיח כשהוא ניצב כשווה בין שווים בקרב בני האדם. כמעט נדמה שהם חסרי טעם, אך למעשה, הם מכילים תחושה של אהבתו של אלוהים והתחשבותו באנושות. לפני כן, אלוהים דיבר מנקודת המבט של הרקיע השלישי, ולכן, המרחק בין האדם ואלוהים הפך לרב מאוד, ובני האדם לא העזו להתקרב לאלוהים, וקל וחומר לדרוש מאלוהים שיקיים את חייהם. על כן, ב"נתיב", אלוהים דיבר אל האדם כאל מי ששווה אליו והצביע על כיוון הדרך, כדי שהקשר בין האדם ואלוהים ישוב למצבו המקורי, כדי שהאדם יפסיק להטיל ספק בכך שאלוהים משתמש בשיטה של דיבור, וכדי להיפטר מצלו של ניסיון המוות. אלוהים ירד מהרקיע השלישי אל הארץ. האדם הגיע להתייצב בפני כס מלכותו של אלוהים מאגם האש והגופרית, השיל מעליו את הצל של היותו עושה שירות וקיבל באופן רשמי את הטבילה של דברי האל, ממש כמו עגלים בני יומם. רק כך אלוהים היה מסוגל לשבת לצד בני האדם ולדבר איתם, ולבצע עבודה רבה יותר לקיום חייהם. המטרה מאחורי הצטנעותו של אלוהים והפיכתו לאדם היא התקרבות לאנושות, להפחית את המרחק בין האדם ואלוהים, לזכות בהכרתם ובאמונם של בני האדם, ולגרום להם להיות בטוחים מספיק כדי לעסוק בחיפוש חיים ולהיות חסידי אל. בסופו של דבר, שמונת הפרקים של "הדרך" הם המפתחות של אלוהים הפותחים את הדלתות ללבם של בני האדם. זו הטבלייה הממותקת שלו. רק כך בני האדם יכולים להאזין בזהירות להנחייתו וגערתו החוזרות והנשנות של אלוהים. אפשר לומר שרק לאחר מכן, אלוהים התחיל באופן רשמי את העבודה של קיום החיים וביטוי האמת בשלב הנוכחי של העבודה, והמשיך לדבר: 'באיזו נקודת מבט צריכים להחזיק מאמינים' ו'אודות שלבי עבודתו של אלוהים'... הגישה הזו מוכיחה את חוכמתו של אלוהים ואת כוונותיו הכנות, הלא כן? זו אספקת החיים הראשונה של המשיח, ולכן היא שטחית במידת מה בהשוואה לקטעים הבאים של האמת. העיקרון שעומד מאחורי זה פשוט מאוד: אלוהים עובד לפי צורכי האנושות. הוא לא פועל או מדבר בעיוורון. רק אלוהים מבין לחלוטין את צורכי האנושות, ורק הוא מתחשב באדם ואוהב אותו יותר מכל.

'עבודה והיווכחות' (1 עד 10) מסמנים את כניסתם של דברי האל לשלב חדש נוסף, ולכן התחלנו עם עשרת הפרקים האלה, ולאחר מכן, עלינו אל 'דבריו של בר האנוש בהתגלמותו כבשר ודם כשהוא נכנס לכנסיות (ב')'. בשלב הזה, אלוהים הציב דרישות מפורטות יותר מקבוצת חסידיו שכללו ידע בנוגע לאורח חייהם של בני האדם, דרישות בנוגע לאיכותם וכן הלאה. ומפני שבני האדם האלה כבר גמרו בלבם להיות חסידים של אלוהים וכבר לא לפקפק בזהותו ומהותו של אלוהים, הוא התחיל להתנהג באופן רשמי אל חסידיו כאל בני המשפחה שלו, ולשתף איתם בשיתוף את סוד עבודתו של אלוהים מבריאת העולם ועד היום. אלוהים גם גילה את האמת לגבי ספרי הקודש, ומעבר לכך, הוא אפשר להם להבין את החשיבות האמיתית של התגלמותו של אלוהים כבשר ודם. בני האדם יכולים להבין טוב יותר את מהותו של אלוהים ואת מהות עבודתו מהדברים האלה, ויתר על כן, הם יבינו שמה שבני האדם זכו בו באמצעות ישועתו של אלוהים התעלה על מה שהם זכו בו מהנביאים והשליחים לאורך העידנים. מכל שורה בדברי האל, אפשר לחוות כל חלק מחוכמתו וכן את אהבתו ודאגתו חסרות הרבב. כשהוא ביטא את דבריו, הוא גם חשף בפני בני האדם באופן גלוי את התפיסות השגויות והשגיאות הקודמות שלהם, דברים שהם מעולם לא דמיינו בעבר ואפילו את נתיביהם העתידיים, בזה אחר זה. ייתכן שזו תחושת האהבה הצרה שבני האדם מסוגלים לחוות! אחרי הכל, אלוהים כבר נתן לאדם את מה שהוא צריך ואת מה שהוא ביקש – הוא לא בחל באמצעים ובמיוחד, הוא לא בא אליו בדרישות.

בפרט, כמה פרקים בחלק הזה כוללים את דבריו בנוגע לספרי הקודש. זאת משום שספרי הקודש עוקבים אחרי כמה אלפי שנים של ההיסטוריה האנושית, ומשום שכל בני האדם מתייחסים אליהם כאילו הם אלוהים, עד כדי כך שבני האדם באחרית הימים החליפו את אלוהים בספרי הקודש. זה דבר שאלוהים באמת שונא. לכן, בזמנו הפנוי, היה עליו להבהיר את הסוד והמקור של ספרי הקודש. אחרת, ספרי הקודש עדיין היו מסוגלים להחליף את מקומו של אלוהים בלבם של בני האדם, ובני האדם היו עלולים לגנות את פעולותיו של אלוהים ולמדוד אותן לפי הדברים בספרי הקודש. הסברו של אלוהים על המהות, ההיווצרות והפגמים של ספרי הקודש בשום אופן לא מתכחש לקיומם, והוא גם לא מגנה את ספרי הקודש. במקום זאת, הוא מספק הסבר סביר וראוי, כדי לשחזר את הצלם המקורי של ספרי הקודש, וכדי לתקן את אי-ההבנות שיש לבני האדם בנוגע לספרי הקודש, כדי שלכל בני האדם תהיה השקפה נכונה לגביהם, כדי שבני האדם כבר לא יעבדו אותם, וכדי שהם כבר לא יהיו אבודים – הם שוגים ורואים באמונתם העיוורת בספרי הקודש כאמונה באלוהים ועבודת אל, והם אפילו לא מעזים להתמודד עם הרקע האמיתי שלהם ועם נקודות התורפה שלהם. לאחר שכל בני האדם יבינו את ספרי הקודש באופן טהור, הם יהיו מסוגלים להשליך אותם הצדה ללא היסוס ולאמץ באומץ את דברי האל החדשים. זו מטרתו של אלוהים בפרקים האלה. האמת שאלוהים רוצה לספר כאן לבני האדם היא שאף תיאורה או עובדה לא יכולה להחליף את עבודתו המעשית של אלוהים או את דבריו המעשיים, ושאין דבר שיכול להחליף את תפקידו של אלוהים. אם בני האדם לא יהיו מסוגלים להשליך מעליהם את רשתם של ספרי הקודש, הם לעולם לא יהיו מסוגלים להתייצב בפני אלוהים. אם הם רוצים להתייצב בפני אלוהים, עליהם קודם כל לנקות אל לבם מכל דבר שיכול להחליף אותו – כך אלוהים יתרצה. על אף שאלוהים רק מסביר כאן את ספרי הקודש, אל תשכחו שיש דברים רבים אחרים שהם שגויים שבני האדם עובדים באמת מלבד ספרי הקודש, ושהדברים היחידים שהם לא עובדים הם אלה שבאים באמת מאלוהים. אלוהים רק משתמש בספרי הקודש כדוגמה, כדי להזכיר לכולם לא לצעוד בנתיב הלא נכון ולא להיות קיצוניים שוב וללקות בבלבול כשהם מאמינים באלוהים ומקבלים את דבריו.

הדברים שאלוהים מספק מתחילים באופן שטחי והולכים ומעמיקים. לפיכך, מה שהוא אומר ממשיך להעמיק מההתנהגויות והמעשים החיצוניים של בני האדם ועד טבעם המושחת, ומשם, הוא ממשיך ומאיר זרקור על הרבדים העמוקים ביותר של נשמת בני האדם – אופיים. במהלך הזמן שבו בוטאו 'דבריו של בר האנוש בהתגלמותו כבשר ודם כשהוא נכנס לכנסיות (ג')', אמירותיו של אלוהים הדגישו את מהותו וזהותו לש האדם, ואת פירושו של "אדם אמיתי" – האמיתות העמוקות ביותר האלה, והשאלות המהותיות הללו בנוגע להיווכחותם של בני האדם בחיים. כמובן, בהיזכרות באמת שאלוהים סיפק לאדם ב'דבריו של בר האנוש בהתגלמותו כבשר ודם כשהוא נכנס לכנסיות (א')', בהשוואה לכך, 'דבריו של בר האנוש בהתגלמותו כבשר ודם כשהוא נכנס לכנסיות (ג')' פשוט עמוקים מדי. הקטע הזה מתעסק בנתיבם העתידי של בני האדם ובאופן שבו הם יכולים להפוך אותו למושלם. הוא גם נוגע ביעדם העתידי של בני האדם, וכן בדברים לגבי בואם של אלוהים והאדם אל המנוחה והנחלה. (אפשר לומר שעד כה, אלה הדברים הקלים ביותר להבנה שאלוהים ביטא אל האדם בנוגע לאופיו, למשימתו וליעדו של האדם.) אלוהים מקווה שמי שיקרא את הדברים האלה הוא אדם שכבר התנער מתפיסות ודמיונות אנושיים, ואשר מסוגל להבנה טהורה של כל מילה ומילה של אלוהים בעומק לבו. אלוהים מקווה עוד יותר שכל מי שיקרא את הדברים האלה יוכל לקבל את דברי האל כאמת, כדרך וכחיים, ושהקוראים לא יתייחסו לאלוהים בקלות ראש או ירמו אותו. אם בני האדם יקראו את הדברים האלה בגישה של בחינה או חקירה של אלוהים, כל חשיבותם תאבד. רק מי שעוסק בחיפוש האמץ, שגמר בלבו להיות חסיד אל, ושאין לו שפץ של ספק לגבי אלוהים כשיר לקבל את הדברים האלה.

'דבריו של בר האנוש בהתגלמותו כבשר ודם כשהוא נכנס לכנסיות (ד')' מהווים עוד סוג של מילים אלוהיות שבאות לאחר 'אמירותיו של אלוהים לתבל כולה'. החלק הזה כולל את דברי התוכחה, ההנחיות והגילויים של אלוהים לכל בני האדם בפלגים וזרמים נוצריים, כגון: 'כשתראו את גופו הרוחני של ישוע, אלוהים יברא מחדש את השמיים והארץ', 'אלו אשר אינם תואמים לישוע בוודאי מתנגדים לאלוהים'. הוא כולל גם את הדרישות הספציפיות ביותר שאלוהים מציב לאנושות, כגון: 'עליכם לעשות מספיק מעשים טובים כדי להתכונן לייעודכם', 'שלוש תוכחות', 'עבירות יובילו את האדם לגיהינום'. מדובר בהיבטים רבים, כגון גילויים ומשפטים עבור סוגים שונים של בני אדם, ודברים על האופן שבו יש להכיר את אלוהים. אפשר לומר שהקטע הזה הוא עיקר שיפוטו של אלוהים את האנושות. הדבר הכי בלתי-נשכח הוא שכאשר אלוהים עמד לסגור את המסך על עבודתו, הוא חשף את מה שנמצא בעצמות בני האדם – בגידה. מטרתו היא ליידע את בני האדם בעובדה הזו בסוף ולצרוב אותה בחלקים העמוקים ביותר של לבם: לא משנה כמה זמן אתם חסידי אל – אופייהם הוא עדיין אופי של בגידה באלוהים. כלומר אופייהם של בני האדם הוא אופי של בגידה באלוהים, מפני שאין לבני האדם בגרות מלאה בחייהם – יש להם רק שינויים יחסיים בטבעם. על אף ששני הפרקים האלה, 'בגידה (1)' ו'בגידה (2)', הולמים בבני האדם, הם באמת האזהרות הנאמנות ונדיבות ביותר של אלוהים אל בני האדם. לכל הפחות, כשבני האדם יהיו שאננים ומלאים בעצמם, לאחר שהם יקראו את שני הפרקים האלה, הרשעות שלהם תרוסן. בשני הפרקים האלה, אלוהים מזכיר לכל בני האדם שבלי קשר למידת הבגרות של חייהם, לעומק חווייתם, לרמת הביטחון העצמי שלהם ולמקום שבו הם נולדו ולמחוז חפצם, האופי של בגידה באלוהים יוצא בכל זמן ובכל מקום. מה שאלוהים רוצה לומר לכל אדם ואדם הוא זה: בגידה באלוהים היא האופי האנושי. מובן שכוונתו של אלוהים בביטוי שני הפרקים האלה היא לא למצוא תירוצים להיפטרות מהאנושות או גינויה, אלא לגרום לה להיות יותר מודעת לאופייה שלה, וכך, לחיות בזהירות רבה בפני אלוהים בכל עת כדי לזכות בהכוונתו, ולהימנע מלאבד את נוכחותו ולעלות על נתיב האל-חזור שני הפרקים האלה הם צליל אזעקה לכל חסידיו של אלוהים. בתקווה, בני האדם יוכלו להבין את כוונותיו הכנות של אלוהים. אחרי הכל, הדברים האלה הם עובדות ללא עוררין, ולכן מדוע האדם מתמקח על הזמן והאופן שבו אלוהים יבטא אותם? אילו אלוהים היה שומר את כל הדברים האלה לעצמו ולא אומר אותם אלא מחכה עד שבני האדם יחשבו שהגיעה העת המתאימה, היה מאוחר מדי, הלא כן? מתי תהיה העת המתאימה ביותר?

בארבעה הקטעים האלה, אלוהים משתמש בכמה שיטות ונקודות מבט. לדוגמה, לפעמים הוא משתמש בסאטירה, ולפעמים הוא משתמש בשיטה של אספקה והוראה ישירות. לפעמים הוא משתמש בדוגמאות, ולפעמים הוא משתמש בנזיפות קשות. בסך הכל, יש כל מיני שיטות שונות, והמטרה היא להתאים למצבים והטעמים השונים של בני האדם. נקודת המבט שאלוהים מדבר ממנה משתנה עם השיטות השונות או התכנים השונים שהוא אומר. לדוגמה, לפעמים הוא אומר "אני", כלומר מדבר אל בני האדם מנקודת המבט של אלוהים עצמו. לפעמים הוא מדבר בגוף שלישי, ואומר ש"אלוהים" הוא כך או כך, ובפעמים אחרות הוא מדבר מנקודת המבט של בן אנוש. תהיה אשר תהיה נקודת המבט שהוא מדבר ממנה, הוא לא יכול לשנות את מהותו. זאת משום שבלי קשר לאופן שבו הוא מדבר, מה שהוא מבטה הוא כל מהותו של אלוהים – זו כל האמת וזה מה שהאנושות זקוקה לו.