מבין כל הדברים שנאמרו, אין דברים בלתי נשכחים יותר מאלה שנאמרו היום. בעבר, דברי האל גילו את מצבו של האדם או את תעלומות השמיים, אולם האמירה הנוכחית שונה מאלה שנאמרו בעבר. היא לא מלגלגת או שמה ללעג, אלא היא לגמרי בלתי צפויה: אלוהים מתיישב ומדבר עם בני האדם ברוגע. מהי כוונתו? מה אתם מבינים כשאלוהים אומר, "היום התחלתי בעבודה חדשה מעל התבל. הענקתי לבני האדם שעל פני האדמה התחלה חדשה וביקשתי מהם לצאת מביתי. ומשום שבני האדם תמיד אוהבים להתפנק, אני מייעץ להם להיות מודעים לעצמם ולא להפריע כל הזמן לעבודתי"? ומהי ה"התחלה החדשה" הזו שאלוהים מדבר עליה? אלוהים יעץ בעבר לבני האדם לעזוב, אך כוונתו של אלוהים הייתה לבחון את אמונתם. לכן, כיום, כשהוא מדבר בנימה שונה, האם הוא מדבר בכנות או משקר? בעבר, בני האדם לא הכירו את הניסיונות שאלוהים דיבר עליהם. רק באמצעות שלב עבודתם של נותני השירות בני האדם ראו את הניסיונות של אלוהים וחוו אותם באופן אישי. לפיכך, מאותו רגע ואילך, הודות לדוגמה של מאות הניסיונות של פטרוס, בני האדם טעו לרוב וסברו ש"זה היה הניסיון מצד אלוהים". יתר על כן, נדיר היה שנכללו עובדות בדברי האל. משום כך, בני האדם שקעו עוד יותר באמונה עיוורת אודות הניסיונות של אלוהים, ועל כן, בכל הדברים שאלוהים אמר, הם מעולם לא האמינו שזו עבודה של העובדות שאלוהים מבצע. תחת זאת, הם סברו שאלוהים משתמש במילים באופן ספציפי כדי לבחון את בני האדם, משום שאין לו שום דבר אחר לעשות. במהלך הניסיונות האלה, שהיו חסרי תקווה אך בו-בזמן דומה שנתנו תקווה, בני האדם היו חסידי האל, ולכן לאחר שאלוהים אמר, "סביר שכל מי שיישאר יסבול פורענות ואך מעט מזל", בני האדם עדיין הקדישו עצמם להיות חסידי אל, ולכן לא הייתה להם כל כוונה לעזוב. בני האדם היו חסידים בצל אשליות כאלה ואיש מהם לא העז להיות משוכנע שאין תקווה – זה חלק מהוכחת נצחונו של אלוהים. נקודת המבט של אלוהים מוכיחה שהוא מתמרן את כל הדברים כדי שהם ישרתו אותו. האשליות של בני האדם מעודדות אותם לא לעזוב את אלוהים, בלי קשר לזמן או למקום, ולכן במהלך השלב הזה, אלוהים משתמש במניעים הלא מושלמים של בני האדם כדי לגרום להם לשאת עליו עדות. זו החשיבות העמוקה של אמירתו של אלוהים, "זכיתי במקצת בני האדם". השטן משתמש במניעים של האדם כדי לגרום להפרעות, ואילו אלוהים משתמש במניעים של האדם כדי לגרום לו לשרת – זו המשמעות האמיתית של דבריו של אלוהים: "[בני האדם] מדמיינים שיוכלו להיכנס בדרכי מרמה, אך כשהם מושיטים לי את אישורי הכניסה המזויפים שלהם, אני משליך אותם אל בור האש בו במקום, ואז, כשהם רואים את 'מאמציהם הקפדניים' עולים בלהבות, הם מאבדים תקווה". אלוהים מתמרן את כל הדברים כדי לגרום להם לשרת, ולכן הוא אינו מתחמק מהדעות השונות של האדם אלא אומר בתעוזה לבני האדם שעליהם לעזוב. זו המופלאות והחוכמה של עבודתו של אלוהים, המשלבת מילים כנות ושיטה גם יחד, דבר שגורם לבני האדם סחרחורת ובלבול. מכאן אפשר לראות שאלוהים באמת מבקש מבני האדם לצאת מביתו, שאין זה סוג של ניסיון, ואלוהים מנצל את ההזדמנות הזו כדי לומר, "עם זאת, אני גם אומר לבני האדם שכאשר לא יצליחו לזכות בברכות, איש מהם אינו רשאי להתלונן עליי". איש לא יכול להבין אם דברי האל נכונים או שקריים, אך אלוהים משתמש בהזדמנות הזו כדי לייצב את בני האדם ולעקור מהם את רצונם לעזוב. לכן, אם יום יבוא והם יקוללו, דברי אלוהים כבר הזהירו אותם, בדיוק כמו שבני האדם אומרים ש"מילים הבלתי נעימות לאוזן הן המילים הטובות". כיום, אהבתם של בני האדם לאלוהים כנה וטהורה, ולכן הם נכבשו והחלו לאהוב את אלוהים באמצעות מילים שהם לא ידעו אם הן כנות או שקריות. זו הסיבה לכך שאלוהים אמר, "כבר הגשמתי את עבודתי האדירה." כשאלוהים אומר, "אני מקווה שהם ימצאו בעצמם את נתיב ההישרדות שלהם. אני חסר אונים בעניין זה", זו המציאות של אמירתו של אלוהים את כל הדברים האלה. אולם בני האדם אינם סבורים כך. במקום זאת, הם תמיד היו חסידי אל מבלי להתייחס כהוא זה לדברי האל. משום כך, כשאלוהים אומר, "בעתיד כבר לא נחליף מילים, כבר לא יהיה לנו על מה לדבר, לא נתערב זה בענייניו של זה וכל אחד ילך לדרכו", הדברים האלה הם מציאות, והם אינם מזוהמים כלל ועיקר. "חוסר הרציונליות" של אלוהים הוא כל מה שבני האדם חושבים. אלוהים כבר נשא את העדות בפני השטן, ואלוהים אמר שהוא יגרום לכל בני האדם לא לעזוב אותו בלי קשר לזמן או למקום. על כן, שלב העבודה הזה הושלם ואלוהים אינו מתייחס לתלונותיו של האדם. אולם אלוהים הבהיר זאת מלכתחילה, ולכן בני האדם נותרים חסרי אונים ונאלצים לנצור את לשונם. הקרב בני אלוהים והשטן מבוסס לגמרי על האדם. בני האדם אינם שולטים בעצמם – הם באמת ובתמים בובות, ואלוהים והשטן הם אלה שמושכים בחוטים מאחורי הקלעים. כשאלוהים משתמש בבני האדם כדי שיישאו עליו עדות, הוא עושה את כל מה שהוא מעלה על דעתו ואת כל מה שאפשרי כדי להשתמש בבני האדם לשרת אותו, דבר שגורם לשטן לתמרן את בני האדם, ויותר מכך, לאלוהים לכוון אותם. וכשהעדות שאלוהים רוצה שתינשא מסתיימת, אלוהים משליך את בני האדם הצדה ועוזב אותם לסבלם ומתנהג כאילו אין לו כל קשר אליהם. כשאלוהים רוצה שוב להשתמש בבני האדם, הוא מרים אותם שוב ועושה בהם שימוש, ובני האדם אינם מודעים לכך כלל ועיקר. הם בסך הכול כמו שור או סוס המשמשים לפי רצונו של בעליהם – לאף אחד מהם אין כל שליטה על עצמו. זה אולי נשמע קצת עצוב, אך בלי קשר לשאלה אם יש לבני האדם שליטה כלשהי על עצמם, עשיית שירות לאלוהים היא כבוד, לא דבר שיש להצטער עליו. נדמה שאלוהים צריך להתנהג כך. האם היכולת לְרַצות את האל הכול יכול איננה דבר שיש להתגאות בו? אם כן, מה אתם חושבים? האם אי-פעם גמרתם בדעתכם לשרת את אלוהים? הייתכן שאתם עדיין רוצים להיאחז בזכות לצאת לחפש את החירות שלכם?

כך או כך, כל מה שאלוהים עושה הוא טוב וראוי לחיקוי, ואחרי הכול, האדם ואלוהים שונים זה מזה. על סמך זאת, עליכם לאהוב את אלוהים בלב אנושי בלי קשר לשאלה אם אלוהים מתייחס כלל לאהבתכם. דברי האל מראים שיש גם עצבות רבה בלבו של אלוהים. בני האדם מזדככים רק בזכות דברי האל. אולם אחרי הכול, העבודה הזו התבצעה אתמול – אם כן, מה בדיוק הדבר הבא שאלוהים יעשה? עד כה, זה נותר סוד, ולכן בני האדם אינם מסוגלים להבין זאת או להעלות זאת על דעתם, והם יכולים רק לשיר לפי הקצב למוזיקה של אלוהים. אף על פי כן, כל מה שאלוהים אומר אמיתי והכול מתגשם – בזאת אין ספק!