אף אדם לא יודע באילו עכבות הוא עתיד להיתקל בחייו, ואף אדם לא יודע איזה זיכוך הוא עתיד לעבור. יש החווים זאת בעבודתם, יש החווים זאת בתוכניותיהם לעתיד, יש החווים זאת במשפחת הולדתם ויש החווים זאת בנישואיהם. אולם ההבדל בינם לביננו הוא שכיום, אנחנו, קבוצת בני האדם הזו, סובלים בדבר האל. כלומר, כבני אדם המשרתים את אלוהים, סבלנו עכבות בנתיב האמונה באלוהים. זה הנתיב שכל המאמינים צועדים בו, והוא הדרך מתחת לרגלי כולנו. מנקודה זו אנחנו מתחילים את מסלול האמונה שלנו באלוהים, מעלים את המסך על חיינו כבני אנוש ועולים על נתיב החיים הנכון. כלומר, זה הרגע שבו אנחנו עולים על הנתיב הנכון של חיים לצדו של אלוהים, שבני אדם רגילים צועדים בו. כמי שניצב בפני אלוהים ומשרת אותו, כלומר, כמי שלובש בגדים של כהן בבית המקדש ושניחן בכבוד, בסמכות ובמלכותיות של אלוהים, אני מצהיר את הדברים הבאים בפני כל בני האדם. אני מצהיר בפני כל בני האדם באופן ברור: ארשת פניו מלאי הכבוד של אלוהים היא כבודי, ותוכנית הניהול שלו היא ליבתי. שאיפתי אינה לזכות בטובות כפולות ומכופלות בעולם העתיד לבוא, אלא רק להגשים את רצונו של אלוהים בעולם הזה, כדי שהוא יוכל ליהנות משבריר מכבודו על פני האדמה הודות למאמציי הדלים כבשר ודם. זה רצוני היחיד. לדעתי, זה הקיום הרוחני היחיד שלי. אני מאמין שאלה צריכות להיות "המילים האחרונות" של אדם שחי כבשר ודם ומלא ברגשות. זה הנתיב מתחת לרגליי כיום. אני מאמין שההשקפה הזו שלי היא המילים האחרונות שלי כבשר ודם, ואני מקווה שלא יהיו לבני האדם תפיסות או מחשבות אחרות לגביי. על אף שנתתי לכך את כל כולי, עדיין לא מסוגל לְרַצות את רצונו של אלוהים בשמיים. אני עצוב עד מאוד. מדוע זו המהות של הבשר והדם? על כן, רק כתוצאה מהדברים שעשיתי בעבר ומעבודת הכיבוש שאלוהים ביצע עליי, זכיתי בהבנה עמוקה יותר של מהות האנושות. רק מאז הצבתי לעצמי את הרף הבסיסי ביותר: לשאוף רק לעשות את רצונו של אלוהים, להקדיש לכך את כל כולי ולא להותיר דבר שירבוץ על מצפוני. אני לא מתייחס לדרישות שבני אדם אחרים שמשרתים את אלוהים מציבים לעצמם. בקצרה, החלטתי החלטה נחושה להגשים את רצונו של אלוהים. זה הווידוי שלי כברוא האל שמשרת אותו – אדם שזכה בישועה ובאהבתו של אלוהים, ואשר סבל את מכותיו. זה הווידוי של אדם שאלוהים השגיח עליו, הגן עליו, אהב אותו והשתמש בו רבות. מעתה והלאה, אמשיך לצעוד בנתיב הזה עד שאשלים את המשימה החשובה שאלוהים הפקיד בידיי. אולם לדעתי, סוף הדרך ממשמש ובא, משום שעבודתו של אלוהים הושלמה, והחל מהיום, בני האדם עשו את כל מה שהם מסוגלים לעשות.

מאז שסין היבשתית נכנסה לזרם השחזור, הכנסיות המקומיות בה התפתחו בהדרגה סביב עבודתה של רוח הקודש. אלוהים עבד ללא-הרף בכנסיות המקומיות האלה מפני שהן הפכו לליבה של אלוהים במשפחה האימפריאלית שקרסה. מיותר לציין שיסוד הכנסיות המקומיות במשפחה כזו גרם אושר רב לאלוהים – את שמחתו לא ניתן להביע במילים. לאחר שהוא ייסד כנסיות מקומיות בסין היבשתית והפיץ את החדשות הטובות האלה אל האחים והאחיות בכנסיות מקומיות אחרות ברחבי העולם, אלוהים התרגש מאוד – זה היה השלב הראשון של העבודה שהוא רצה לעשות בסין היבשתית. אפשר לומר שזה היה המעשה הראשון. שאלוהים היה מסוגל להתחיל את השלב הראשון של עבודתו במעוז כזה של שדים – מעוז ששום דבר ואף אדם לא מסוגלים להתקיף – האין זו עוצמתו האדירה של אלוהים? ברור שלשם שחזור העבודה הזו, אינספור אחים ואחיות הפכו לקדושים מעונים ומתו תחת סכין הקצבים של השדים. מצער ומכעיס אותי מאוד להזכיר זאת כעת, אך באופן כללי, ימי הסבל חלפו. העובדה שכעת אני יכול לעבוד למען אלוהים, ושהצלחתי להגיע למקום בו אני נמצא כיום, היא רק הודות לעוצמתו של אלוהים. אני חש הערצה רבה לכל מי שאלוהים בחר בו להיות קדוש מעונה – בני האדם האלה היו מסוגלים להגשים את רצונו של אלוהים ולהקריב את עצמם למען אלוהים. למען הכנות, אלמלא חסדו ורחמיו של אלוהים, הייתי שוקע בביצה לפני זמן רב. תודה לאלוהים! ברצוני לתת את כל הכבוד לאלוהים כדי שיזכה במנוחה. יש כאלה ששואלים אותי: "משום המעמד שלך, אתה לא צריך למות. אם כן, מדוע אתה שמח כשאלוהים מזכיר את המוות?" אני לא עונה על כך ישירות – אני פשוט מחייך קלות ומשיב: "זה הנתיב שעליו אני חייב לצעוד, שבו אני מוכרח ללכת". בני אדם לא מבינים את התשובה שלי. הם רק מביטים בי במבט מופתע, מפקפקים בי מעט. עם זאת, אני סבור שמכיוון שזה הנתיב שבחרתי ושזה גם הדבר שגמרתי אומר בלבי לעשות בפני אלוהים, יהיו הקשיים שבפניי אשר יהיו, אני חייב לעשות כל מאמץ כדי להמשיך להתקדם בו. אני חושב שזו הבטחה שצריך לקיים אדם שמשרת את אלוהים. אסור לו לחזור בו, אפילו לא קצת. זה גם כלל – תקנה שנקבעה לפני זמן רב, בעידן החוק – שמי שמאמין באלוהים אמור להבין. בחווייתי, אף שאיני מכיר היטב את אלוהים ושחוויותיי המעשיות זניחות ואפילו לא ראויות להזכירן, ולכן אין לי אף תובנות חכמות – לדברי האל יש לציית ואסור להתמרד נגדם. למען האמת, חוויותיי המעשיות זניחות, אך משום שאלוהים נושא עליי עדות ומשום שבני האדם תמיד מאמינים באדם שהנני באמונה עיוורת, מה אני יכול לעשות? אין לי ברירה. עם זאת, אני בכל זאת מקווה שבני האדם יתקנו את השקפתם בנוגע לאהבה לאלוהים. האדם שהנני אינו נחשב כלל, משום שגם אני עוסק בדרך האמונה באלוהים, ומשום שהנתיב שאני צועד בו אינו אלא נתיב האמונה באלוהים. אדם עשוי להיות טוב, אולם אין להפוך אותו למושא הערצה – עליו לשמש רק אות ומופת לזולת. לא אכפת לי מה אחרים עושים, אך אני מכריז בפני בני האדם שאני מעניק את הכבוד לאלוהים. אני לא מעניק את כבודה של רוח האל לבשר ודם. אני מקווה שכולם יוכלו להבין את רגשותיי בנושא. אני לא בורח מאחריות, זהו פשוט הסיפור כולו. זה דבר שחשוב שיהיה ברור לגמרי, כך שמכאן והלאה לא יהיה צורך להזכיר זאת שוב.

כיום, אני מקבל נאורות מאלוהים. עבודתו של אלוהים על פני האדמה היא עבודת הישועה. שום דבר אחר לא מעורב בה. ייתכן שיהיו שיחשבו אחרת, אבל אני תמיד מרגיש שרוח הקודש פשוט עושה שלב בעבודת הישועה, ולא שום עבודה אחרת. זה צריך להיות ברור. רק כעת העבודה שרוח הקודש עושה בסין היבשתית מתבהרת. מדוע אלוהים רוצה לפתוח את כל הנתיבים ולעבוד במקום כזה, שבו שדים משתוללים בכל פינה? אפשר להבין מכך שהעבודה שאלוהים עושה היא מעל לכול עבודת הישועה. ליתר דיוק, היא בעיקר עבודת הכיבוש. שמו של ישוע נקרא מההתחלה. (אולי לא כולם חוו זאת, אבל אני אומר שזה היה שלב בעבודתה של רוח הקודש.) זה היה על מנת להתרחק מישוע של עידן החסד, ולכן חלק מבני האדם נבחרו מראש, ואז, לאחר מכן, הצטמצמה הבחירה. לאחר מכן, שמו של וויטנס לי נקרא בסין היבשתית – זה היה החלק השני של עבודת השחזור של רוח הקודש בסין היבשתית. זה היה השלב הראשון בעבודה שבו רוח הקודש התחילה לבחור בני אדם, שהתחיל בקיבוץ בני אדם ובהמתנה לרועה שיטפל בהם, והשם "וויטנס לי" שימש לביצוע השירות הזה. אלוהים עשה את עבודתו בעצמו כשהוא היה עד לשם "העוצמתי", ולפני כן, היה זה שלב הכנה. על כן, לא משנה אם זה היה נכון או לא, וזה לא העניין העיקרי בתוכניתו של אלוהים. לאחר שאלוהים היה עד לשם "העוצמתי", הוא התחיל באופן רשמי לעשות את עבודתו באופן אישי, ולאחר מכן, החלו באופן רשמי מעשיו כאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. באמצעות השם "האדון העוצמתי", הוא השתלט על כל בני האדם המורדים והמרדנים, הם התחילו להידמות לבני אנוש, בדיוק כמו שכאשר בני אדם מגיעים לשנתם העשרים ושלוש או העשרים וארבע הם מתחילים להיראות כמו בני אדם מבוגרים; כלומר בני האדם רק התחילו לחיות חיים של בני אנוש רגילים. באמצעות הניסיון של נותני השירות, עבודתו של אלוהים עברה באופן טבעי לשלב של ביצוע העבודה האלוהית. אפשר לומר שרק שלב העבודה הזה הוא הליבה של חלק ניכר מעבודתו של אלוהים, ושזה השלב העיקרי בעבודתו. בני האדם מכירים את עצמם ושונאים את עצמם. הם הגיעו לשלב שבו הם מסוגלים לקלל את עצמם, שבו הם שמחים להקריב את חייהם ושבו יש להם תחושה מעומעמת של חביבותו של אלוהים. על בסיס זה הם מבינים את המשמעות האמיתית של החיים – וכך הם מגשימים את רצונו של אלוהים. עבודתו של אלוהים בסין היבשתית מתקרבת לסופה. אלוהים מבצע את הכנותיו בארץ הטינופת הזו מזה מספר שנים, על בני האדם מעולם לא השיגו את השלב שהם מגיעים אליו כעת. פירוש הדבר הוא שרק עכשיו, אלוהים התחיל את עבודתו באופן רשמי. אין צורך להוסיף עוד פרטים או הבהרות. אין ספק ששלב העבודה הזה נעשה ישירות באמצעות אלוהיותו של אלוהים, אך הוא מתבצע באמצעות האדם. איש לא יכול להכחיש זאת. עוצמתו האדירה של אלוהים על פני האדמה היא ללא ספק הסיבה, שעבודתו יכולה להגיע לשלב שהיא הגיעה אליו כעת בבני האדם בארץ הפריצוּת. ניתן לקחת את פרי העבודה הזו לכל מקום כדי לשכנע את בני האדם. איש לא יעז למתוח על כך ביקורת ולהתכחש לכך בקלות דעת.