ייתכן שאחינו ואחיותינו יודעים משהו על רצף העניינים, השלבים והשיטות שמאפיינים את עבודתו של אלוהים בסין היבשתית, אך אני עדיין סבור שמוטב להזכיר לכם או לסכם למענכם בקצרה את המצב. רק אנצל את ההזדמנות הזו כדי לומר את אשר על לבי, ולא אדבר על שום דבר מחוץ לעבודה הזו. אני מקווה שהאחים והאחיות יוכלו להבין את מצב רוחי, ואני גם מבקש בצניעות שכל מי שקורא את דבריי יבין ויסלח לי על שיעור קומתי העלוב, על דלות ניסיון החיים שלי, ועל חוסר יכולתי לשמור על ראש מורם בפני אלוהים. עם זאת, להבנתי אלו רק סיבות אובייקטיביות. בקצרה, יהיה אשר יהיה, אף אדם, אף אירוע ושום דבר לא יכול למנוע בעדנו מלשתף בפני אלוהים, ואני מקווה שאחינו ואחיותינו יהיו מסוגלים לעבוד קשה יותר בפני אלוהים ביחד איתי. ברצוני לשאת לאלוהים את התפילה הבאה: "הו אלוהים! אנא רחם עלינו, כדי שאני ואחיי ואחיותיי נוכל לעמול ביחד למען האידיאלים המשותפים שלנו, כדי שנהיה נאמנים לך עד המוות, וכדי שלעולם לא נתחרט על דבר!" המילים האלה הן ההחלטה שקיבלתי לפני אלוהים, אך אפשר גם לומר שהן המוטו שלי כאדם בשר ודם שנמצא בשירות אלוהים. סיפרתי על כך פעמים רבות בשיתוף עם האחים והאחיות שנמצאים לצדי, ומסרתי את המילים האלו לבני האדם שמלווים אותי כהודעה. אני לא יודע מה בני האדם חושבים עליהן, אך יהיה אשר יהיה, אני סבור שלא זאת בלבד שיש להן היבט של מאמץ סובייקטיבי, אלא שהן מכילות גם היבט של תיאוריה אובייקטיבית. לחלק מהאנשים יכולות להיות תפיסות מסוימות בנושא, אבל יהיה זה מועיל עבורכם לאמץ את המילים האלה כמוטו ולראות כמה תגבר השאיפה שלכם לאהוב את אלוהים. יהיו בני אדם שיפתחו תפיסה מסוימת כשיקראו את המילים האלה ויחשבו: "איך יכולה אמירה כה יום-יומית ורגילה לגרום לשאיפה עזה בבני האדם לאהוב את אלוהים עד המוות? ואין לזה כל קשר לנושא שאנחנו דנים בו, 'הנתיב'." אני מכיר בכך שאין במילים האלה קסם רב, אבל תמיד חשבתי שהן יכולות להוביל את בני האדם אל דרך הישר ולאפשר להם לעבור ניסיונות שונים לאורך נתיב האמונה באלוהים בלי לומר נואש או לשוב על עקבותיהם. זו הסיבה לכך שאני תמיד מתייחס אליהן כמוטו שלי, ואני מקווה שבני האדם יוכלו להרהר בהן בקפידה. עם זאת, אין בכוונתי לכפות על כולם לקבל את ההשקפות שלי – זו רק הצעה. בלי קשר למה שאחרים חושבים עליי, אני חושב שאלוהים מבין את הדינמיקה הפנימית בכל אחד מאיתנו. אלוהים עובד ללא-הרף בכל אחד מאיתנו, ועבודתו בלתי פוסקת. הסיבה לכך שהוא עובד בנו כך היא שכולנו נולדנו במדינה של התנין הגדול האדום כאש. התמזל מזלם של בני האדם שנולדו במדינה של התנין הגדול האדום כאש לזכות בעבודה הזו של רוח הקודש. כאחד מהם, אני מרגיש היטב כמה אלוהים יקר, ראוי לכבוד וכן חביב. זהו אלוהים הדואג לנו. מכך שאימפריה כה נחשלת, שמרנית, פאודלית, בעלת אמונות תפלות ובזויה של בני מעמד הפועלים זוכה בעבודה כזו של אלוהים ניכר שאנחנו, קבוצת בני האדם הזו של העידן האחרון, מבורכים מאוד. אני מאמין שכל האחים והאחיות שעיניהם הרוחניות פקוחות ורואות את העבודה הזו יבכו מרוב אושר משום כך, ובעת ההיא, האם לא תבטאו זאת בפני אלוהים בריקודי שמחה? האם לא תרעיפו על אלוהים את השיר שבלבכם? בעת ההיא, האם לא תפגינו את נחישותכם בפני אלוהים ותערכו תוכנית חדשה בפניו? אני חושב שכל הדברים האלה הם דברים שאנשים רגילים שמאמינים באלוהים צריכים לעשות. כבני אנוש, אני מאמין שכל אחד מאיתנו צריך למצוא לו ביטוי בפני אלוהים. זה מה שצריך לעשות אדם בעל רגשות. מבט באיכותו של כל אחד מאיתנו ובמקום לידתו מראה לנו כמה השפלה סבל אלוהים כדי לבוא אל בינינו. אנחנו מבינים את אלוהים במידה מועטה בלבד, אך די בהכרתנו את גדלותו, נשגבותו והדרת כבודו של אלוהים כדי לדעת כמה אדיר היה הסבל שלו בקרב בני האנוש. אך דבריי עדיין מעורפלים, ובני אדם יכולים להתייחס אליהם כאל מילים ודוקטרינות בלבד. זאת משום שבני האדם יותר מדי קהי חושים ורפי שכל. אין לי ברירה, אם כך, אלא להקדיש מאמץ רב יותר כדי להסביר את העניין הזה לכל האחים והאחיות שיהיו מוכנים לקבל זאת, על מנת שרוח האל תוכל לרגש את רוחנו. מי ייתן ואלוהים יפקח את עינינו הרוחניות כדי שנוכל לראות את המחיר שאלוהים שילם ואת המאמצים והאנרגיה שהוא השקיע למעננו.

כאחד מבני סין היבשתית שקיבל את רוח האל, אני חש עמוקות עד כמה לקויה איכותנו. (אני מקווה שאחינו ואחיותינו לא מרגישים שליליים משום כך – זה המצב בפועל.) בחיי המעשיים, ראיתי בבירור שאנחנו ומאפייננו נחשלים כל כך. בהיבטים העיקריים, מדובר בהתנהלותנו בחיינו ובקשר שלנו עם אלוהים, ובהיבטים השוליים, מדובר בכל דעה ומחשבה שלנו. כל אלה הם דברים שקיימים באופן אובייקטיבי ואשר קשה להסתיר באמצעות מילים או אשליות. על כן, כשאני אומר זאת, רוב בני האדם מהנהנים ומכירים בכך, והם משוכנעים בכך אלא אם הגיונם לקוי. אנשים כאלה לא מסוגלים לקבל את השקפותיי. ייתכן שאני חסר טקט כשאני מתייחס לבני אדם כאלה כחיות ממש. הסיבה לכך היא שבני אדם כאלה הם השפלים ביותר במדינה של התנין הגדול האדום כאש – הם כמו חזירים או כלבים. איכותם של בני האדם האלה היא הלקויה ביותר, והם לא ראויים להתייצב בפני אלוהים. ייתכן שהעניין הוא שדבריי חסרי בושה מדי. אני מייצג את רוח האל שעובדת בי כאשר אני מקלל יצורים חייתיים ומטונפים כאלה, ואני מקווה שהדבר לא מחליש את אחיי ואחיותיי. ייתכן שאין בינינו בני אדם כאלה, אך תהיה האמת אשר תהיה, אני מאמין שכך יש להתייחס לבני אדם כאלה. מה אתם חושבים?

האימפריה של התנין הגדול האדום כאש מתקיימת מזה כמה אלפי שנים, והיא הייתה מושחתת מראשיתה ועד עתה. משום שהיא התנגדה לאלוהים במשך כל הזמן הזה, אלוהים קילל את המדינה הזו ושפך עליה את חמתו, ולאחר מכן הוא המיט עליה ייסורים. מקוללת על-ידי אלוהים, המדינה הזו סובלת תמיד מאפליה גזעית, ועודנה נחשלת. המדינה שנולדנו בה שורצת כל מיני שדים מטונפים, החותרים ללא רסן לשלוט בה. הדבר הוביל לכך שכל מי שנולד כאן הוכתם. ההרגלים, המנהגים, הדעות והתפיסות של בני האדם נחשלים ומיושנים, ולכן הם רוקמים כל מיני תפיסות לגבי אלוהים, שעד כה הם לא הצליחו להתנער מהן. בפרט, הם מתנהגים באופן אחד בפני אלוהים ובאופן אחר מאחורי גבו, במחשבה שגויה שקידוש השטן הוא שירות לאלוהים. זו דוגמה לנחשלותם הרבה. אלוהים ביצע עבודה כה רבה בסין היבשתית ואמר כה רבים מדבריו, אך בני האדם עדיין לגמרי קהי חושים ואדישים. הם עדיין עושים את עבודתם כפי שעשו אותה בעבר, ולא מבינים כלל את דברי האל. כשאלוהים הכריז שאין עתיד ואין תקווה, כנסייה ששקקה חיים כחום הקיץ קפאה לפתע כקור החורף. דמותם האמיתית של בני האדם נחשפה לאור היום, והביטחון, האהבה והכוח שלהם נעלמו ללא זכר. וכעת, החיוניות לא חזרה לאיש מהם. הם אומרים במילותיהם שהם אוהבים את אלוהים, ועל אף שהם לא מעזים להתלונן בלבם, יהיה אשר יהיה, האהבה הזו פשוט לא קיימת אצלם. מה הסיבה לכך? אני חושב שאחינו ואחיותינו יכירו בעובדה הזו. מי ייתן ואלוהים יהפוך אותנו לנאורים, כדי שנוכל להכיר את חביבותו, לאהוב את אלוהינו מעומק לבנו ולבטא את האהבה שכולנו רוחשים לאלוהים בתפקידינו השונים. מי ייתן ואלוהים יעניק לנו לב איתן של אהבה כנה כלפיו – זה מה שאני מייחל. יחד עם זאת, אני חש מעט אהדה כלפי אחיי ואחיותיי שנולדו גם הם בארץ הטינופת הזו, ולכן פיתחתי שנאה כלפי התנין הגדול האדום כאש. הוא פוגם באהבתנו לאלוהים ומפתה את תאוות הבצע שלנו לעתיד מוצלח. הוא מפתה אותנו להיות שליליים ולהתנגד לאלוהים. התנין הגדול האדום כאש הוא זה שהונה אותנו, השחית אותנו והרס אותנו עד עתה, עד כדי כך שאנחנו לא מסוגלים להחזיר אהבה לאלוהים בלבנו. יש לנו שאיפה בלבנו, אך אף על פי כן, אנחנו חסרי אונים. כולנו קורבנותיו. זו הסיבה לכך שאני שונא אותו בכל לבי וממתין בקוצר רוח להשמיד אותו. עם זאת, במחשבה שנייה, זה לא יועיל ורק יגרום לאלוהים צרות, ולכן אני חוזר אל המילים האלה – אני שם לעצמי מטרה בלבי להגשים את רצונו של אלוהים – לאהוב את אלוהים. זה הנתיב שאני צועד בו – זה הנתיב שעליי לפסוע בו כברוא אל. כך עליי להעביר את חיי. אלה מילים מלבי, ואני מקווה שאחיי ואחיותיי יתעודדו במידה מסוימת לאחר קריאת המילים האלה כדי שלבי יוכל לזכות במעט שלווה. זאת מכיוון שמטרתי היא להגשים את רצונו של אלוהים, ובכך לחיות חיים מלאי משמעות, זוהרים וקורנים. כך אהיה מסוגל למות ללא חרטות, עם לב מסופק ונינוח לחלוטין. האם תרצו לעשות זאת? האם יש בכם נחישות כזו?

כוחו הגדול ביותר של אלוהים הוא יכולתו לעבוד במי שמכונים "בני האדם החולים ממזרח אסיה". אלה צניעותו ונסתרותו. בלי קשר למילים המחמירות שאלוהים אומר לנו או לייסורים שהוא ממיט עלינו, עלינו להלל אותו ממעמקי לבנו על צניעותו ולאהוב אותו עד הסוף משום כך. בני אדם שלכודים בכבלי השטן מזה כמה אלפי שנים ממשיכים לחיות תחת השפעתו ולא נחלצים משביו. הם ממשיכים לגשש ולהיאבק במרירות. בעבר, הם היו מבעירים קטורת, משתחווים לשטן ומקדשים אותו, והם היו כבולים הדוקות למשפחה ולסיבוכים חילוניים, וכן לאינטראקציות חברתיות. הם לא היו מסוגלים להיחלץ מכך. בחברה כזו של 'אדם לאדם זאב', איפה ניתן למצוא חיים בעלי משמעות? מה שבני האדם מגוללים הוא חיים של סבל, ולמרבה המזל, אלוהים הושיע את בני האדם התמימים האלה, וכעת הוא דואג לחיינו ומגן עליהם כדי שנוכל להיות חיים שמחים ולא מלאים בדאגות. המשכנו עד כה לחיות תחת חסדו. האין זו ברכתו של אלוהים? איך ייתכן שמישהו יעז להציב לאלוהים דרישות ראוותניות? האם הוא נתן לנו כל כך מעט? אתם עדיין לא מרוצים? אני חושב שהגיע הזמן שנאהב את אלוהים בחזרה. על אף שאנחנו סופגים לא מעט לעג, השמצות ורדיפה משום שאנחנו צועדים בנתיב האמונה באלוהים, אני מאמין שזה דבר משמעותי. זה עניין של כבוד ולא של בושה, ויהיה אשר יהיה, הברכות שאנחנו נהנים מהן אינן זעומות כלל. באינספור מקרי אכזבה, דברי האל העניקו לנו נחמה, ולפני שהבנו שזה קורה, הצער הפך לאושר. באינספור מקרי מצוקה, אלוהים העניק לנו ברכות וקיים אותנו באמצעות דבריו. באינספור מקרי חולי, דברי האל העניקו חיים – יצאנו כלל מסכנה ועברנו מסכנה לבטחה. כבר נהניתם מכל כך הרבה דברים כאלה בלי להבין זאת. האם ייתכן שאתם לא זוכרים?