בתחילת 2021, קיבלתי את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים. השתתפתי בפגישות וקראתי בדברי האל באופן פעיל, ולאחר יותר מחודשיים, נבחרתי כדיקנית השקייה. בכל סוף שבוע נערכה פגישת דיקנים, כדי לדון בבעיות ובקשיים שבהם נתקלנו בחובותינו ולצורך שיתוף על הדברים שבהם זכינו, השחיתות שחשפנו והאופן שבו הרהרנו בה והבנו אותה דרך דבר האל. לפני כל פגישה, הרגשתי לחץ רב וביליתי זמן רב במחשבה, כיוון שלא ידעתי מה לומר למנהיגי הכנסייה ולדיקנים אחרים. חששתי לדבר על השחיתות ועל החסרונות שלי, כי פחדתי שהם יחשבו עלי רעות. למשל: רק התחלתי להשקות חברים חדשים. היו דברים רבים שלא ידעתי, והייתי חסרת ניסיון. חששתי שחברי הקהילה החדשים לא יחבבו אותי ויחשבו שאין ביכולתי להשקות אותם היטב, אז רציתי לוותר על החובה הזו. אבל לא רציתי לדבר על מצבי בפגישת הדיקנים, כיוון שחששתי שאם אעשה זאת, אחיי ואחיותיי יחשבו שאין ביכולתי לשתף עם מאמינים חדשים. בנוסף לכך, הפגנתי חוסר סבלנות כלפי כמה מן המאמינים החדשים ולא רציתי להודות בכך, כי חששתי שאם אזכיר זאת בפגישה, הם יחשבו שאני בעלת אנושיות רעה. אבל אם לא הייתי מזכירה את זה, הם היו עלולים לחשוב שאני מוכשרת פחות מאחרים. לא רציתי להביך את עצמי או לגרום להם לזלזל בי. לאחר מחשבה, החלטתי בסופו של דבר לספר להם רק על משהו לא חשוב ולא מביך מדי. למשל, עובדת היותי עצלנית, בעיה שרוב האנשים מתמודדים איתה. כך, לא אצטייר כנחותה מאחרים.

וכך, במהלך הפגישה, אחד ממנהיגי הכנסייה שאל אותי אודות החוויות שלי באותו הזמן ואודות הידע שהשגתי לגבי הצביונות המושחתים שלי, ואני שיתפתי כפי שתכננתי. כשסיימתי, נשמתי לרווחה אבל חשתי חוסר נוחות, כיוון שידעתי שלא סיפרתי את האמת וכי מה שעשיתי סתר את כוונות האל. חשבתי על דברי ישוע אדוננו: "תְּהֵא מִלַּתְכֶם 'כֵּן', כֵּן; 'לֹא', לֹא. יוֹתֵר מִזֶּה מִן הָרָע הוּא" (מתי ה' 37). "אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, אִם לֹא תָּשׁוּבוּ וְתִהְיוּ כִּילָדִים לֹא תִּכָּנְסוּ לְמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם" (מתי י"ח 3). כשחשבתי על מה שאומר האל, חשתי אשמה מאוד. שקרים הם רעים ומגיעים מן השטן. האל אוהב אנשים כנים ורק הם יכולים להיכנס למלכות השמיים. שקרנים וצבועים לא יכולים להיכנס למלכות האל. האל שונא אנשים כאלה, ואין ספק שבסופו של דבר הוא יסלק אותם. הייתי מוטרדת מאוד וחששתי שהאל ידחה אותי בתיעוב. התפללתי לאל וביקשתי כי ינחה אותי, כדי שאוכל להפוך לאדם כן. החלטתי לומר את האמת בפגישה הבאה ולשתף את האחרים בשחיתות שלי. אך כשהגיע הזמן, עדיין לא היה לי אומץ לומר זאת. חששתי כי אם אדבר על השחיתות והחסרונות שלי, אחיי ואחיותיי יחשבו שאני מושחתת יותר מהם. הרגשתי שקשה מדי לומר את האמת ואפילו רציתי להפסיק להשתתף בפגישות הדיקנים מסיבה זו. אבל דאגתי שאחיי ואחיותיי ישאלו מדוע לא הגעתי ושלא יהיה לי מושג מה לומר. ככל שחשבתי על זה יותר, כך הרגשתי מבולבלת ואומללה יותר. לא ידעתי מה לעשות. באחת הפגישות, האחים והאחיות שיתפו כרגיל על הידע החווייתי שלהם ולא ידעתי מה לומר כלל, אז פשוט האזנתי להם בשקט. הייתי מאוכזבת מעצמי, הסוותי את עצמי תמיד וכשלתי פעם אחר פעם ביישום בפועל של האמת. לא יכולתי לומר אפילו מילה כנה אחת. חשתי אומללה, לכן התפללתי לאל וביקשתי ממנו לחלץ אותי מן המצב הזה.

בהמשך, קראתי את הקטע הבא מדברי האל: "עליך לחפש את האמת כדי לפתור כל בעיה שמתעוררת, לא משנה מהי, ובשום אופן לא להסוות את עצמך או להעמיד פנים לפני אחרים. החסרונות שלך, המגרעות שלך, הפגמים שלך, הטבע המושחת שלך – היה גלוי לב לחלוטין לגביהם ושתף עליהם. אל תשאיר אותם בתוך-תוכך. הלמידה כיצד להיפתח היא הצעד הראשון לקראת ההיווכחות בחיים וזו המשוכה הראשונה שהכי קשה להתגבר עליה. ברגע שתתגבר עליה, ההיווכחות באמת תהיה קלה. מה מסמל הצעד הזה? פירושו שאתה פותח את לבך ומראה את כל מה שיש בך, טוב או רע, חיובי או שלילי, ושאתה חושף את עצמך בפני האחרים ולעיני אלוהים ואינך מסתיר דבר מאלוהים, אינך מחפה על דבר, אינך מסווה דבר, אין בך הונאה ותחבולות ובנוסף, אתה פתוח וישר עם הזולת. בדרך זו, אתה חי באור, ולא רק אלוהים יבחן אותך, אלא אנשים אחרים יוכלו לראות שאתה פועל מתוך עיקרון ובמידה של שקיפות. אינך צריך להשתמש בשיטות כלשהן על מנת להגן על שמך הטוב, על תדמיתך ועל מעמדך, ואינך צריך לטייח או להסוות את הטעויות שלך. אלה מאמצים מיותרים ואין לך צורך בהם. אם תצליח להניח לדברים האלה, תהיה רגוע מאוד, תחיה נטול כאב, שום דבר לא יכבול אותך ותחיה באור באופן מוחלט" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). מדברי האל הבנתי כי אף פעם אין להסתיר את מצבנו המושחת. עלינו להציגו בפני האל ולהתפלל, להרהר ולנסות להבין את עצמנו, וכן לפתוח את ליבנו כדי לחשוף את השחיתות שלנו בפני אחינו ואחיותינו, על מנת לחפש את האמת. דבר זה יעזור לנו להבין את עצמנו טוב יותר ולפתור את הצביונות המשוחתים שלנו. אך כדי לשמור על כבודי לא הייתי מוכנה להיפתח בפני אחרים בנוגע לשחיתות ולקשיים שלי, ולא רציתי לחפש את האמת עם אחיי ועם אחיותיי. תמיד סגרתי את ליבי, כך שאחרים לא יוכלו לראות אותי כפי שאני אבל חיים באפלה לא הביאו לי שחרור. הבנתי שלא אוכל להמשיך כך וכי עלי ליישם בפועל את דברי האל, לספר לאחיי ואחיותיי על מצבי ולבקש את עזרתם. מיד לאחר סיום הפגישה, אחת האחיות ניגשה אליי כדי לדבר על חוויה שעברה לאחרונה. חשבתי שזו הזדמנות טובה להיפתח ולחפש את האמת, אבל עדיין חשתי מעט מבוכה, כיוון שלא ידעתי מה היא תחשוב עליי. דאגתי שהיא תאמר שאני אדם חסר כנות עד מאוד. אז התפללתי לאלוהים, "אלוהים, איני רוצה להסתיר את עצמי עוד. איני רוצה עוד להסתיר את מחשבותיי האמיתיות. אני עייפה מאוד. אלוהים, אני רוצה להיות אדם ישר, אנא הדרך אותי." אחרי שהתפללתי, סיפרתי לאחותי את כל הדברים שלא העזתי לומר בפגישה. אחרי שסיימתי לדבר, חשתי הקלה רבה. האחות חלקה את ההבנה שלה איתי ושלחה לי קטע מדברי האל: "המאפיין העיקרי של אדם ערמומי הוא שאדם זה לעולם לא פותח את לבו לשיתוף עם אף אחד, והוא לא אומר את אשר על לבו אפילו לחברו הטוב ביותר. הוא בלתי ניתן לפענוח באופן יוצא מגדר הרגיל. למעשה, אדם כזה אינו בהכרח אדם זקן, או אדם שראה הרבה בעולם ואולי יש לו קצת ניסיון אפילו, אבל הוא בכל זאת בלתי ניתן לפענוח באופן קיצוני. הוא ערמומי מאוד ביחס לגילו. האם אדם זה אינו ערמומי מטבעו? הוא מסתיר את עצמו באופן עמוק כל כך, עד כדי כך שאף אחד אינו יכול לראות את פרצופו האמיתי. אין זה משנה כמה מילים הוא אומר, קשה לקבוע אילו מילים הן אמת ואילו הן שקר, ואיש אינו יודע מתי הוא אומר אמת ומתי הוא משקר. זאת ועוד, הוא מיומן במיוחד בהתחפשות ובהתפלפלויות. הוא מסתיר את האמת לעתים קרובות על ידי יצירת רושם כוזב אצל אנשים, כך שכל מה שהם רואים הוא הופעתו הכוזבת. הוא מתחפש לאדם נעלה, טוב, מוסרי ותמים, לאדם שאנשים מחבבים ומאשרים, ובסופו של דבר, כולם סוגדים לו ומעריצים אותו. אין זה משנה כמה זמן תבלה עם אדם כזה, לעולם לא תדע מה הוא חושב. הדעות והגישות שלו כלפי אנשים, מאורעות ודברים מכל הסוגים חבויים בלבו. הוא לעולם לא אומר את הדברים הללו לאף אחד. הוא לעולם לא משתף על הדברים הללו אפילו עם אנשי אמונו הקרובים ביותר. אפילו כשהוא מתפלל לאל, הוא לא מגלה את אשר על לבו או את האמת על עצמו. יתירה מזאת, הוא מנסה להסוות את עצמו כאדם בעל אנושיות טובה, רוחניות רבה ומסירות לחתירה אל האמת. אף אחד אינו יכול לראות איזה מין צביון יש לו ואיזה מין אדם הוא" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט חמישה עשר: הם לא מאמינים בקיומו של אלוהים, והם מתכחשים למהות המשיח (חלק א')). מדברי האל הבנתי, כי אנשים ערמומיים לא מדברים עם אחרים מהלב, ולא משתפים אחרים במצבם האמיתי. במקום זאת, הם מסתירים ומסווים את עצמם לעתים קרובות. הבנתי כי הייתי בדיוק כפי שאלוהים חשף. מאז שהפכתי לדיקנית השקיה, ראיתי כי יש לי חסרונות רבים, וגם שחשפתי צביונות מושחתים רבים, וכי לא היו בי אהבה וסבלנות כלפי המאמינים החדשים. הייתי צריכה לפתוח את ליבי ולחפש פתרונות לבעיות הללו יחד עם אחיי ואחיותיי. אבל חששתי שאם אומר את האמת, הם יזלזלו בי ויחשבו כי אני נחותה מהם, ולכן לא רציתי לספר להם על מצבי האמיתי. נמנעתי מלספר להם על הדברים החשובים וסיפרתי להם על דברים לא משמעותיים או על בעיות שהרגשתי שרבים חווים. עשיתי את זה כדי להסתיר את הצד האפל שלי ואת מחשבותיי הכמוסות ביותר. כדי לגרום לאחרים לחשוב עלי טובות, הסוויתי את עצמי ויצרתי רושם כוזב. רימיתי את אחיי ואחיותיי. הייתי ערמומית וצבועה כל כך!

בהמשך, אחותי שלחה לי עוד קטע מדברי האל: "במציאות, כל האנשים יודעים מדוע הם משקרים. הם מנסים להתחרות באחרים ולהתחזות למשהו שאינם, למען רווח אישי וגאווה או למען יוהרה ומעמד. עם זאת, שקריהם מתגלים ונחשפים בסופו של דבר על ידי אחרים, ואחריתם היא לאבד את יוקרתם, את כבודם ואת אופיים. כל זה נגרם מכמות שקרים מוגזמת. השקרים שלך התרבו יותר מדי. בכל מילה שאתה אומר יש טומאה ואין בה כנות, ואי אפשר להחשיב אף אחת מהן כדבר אמת או כדבר כן. אף שאתה לא מרגיש שאתה מאבד יוקרה כשאתה משקר, אתה מרגיש בושה עמוק בלבך. המצפון שלך מאשים אותך ואתה בז לעצמך וחושב, 'למה אני חי חיים מעוררי רחמים כל כך? האם קשה כל כך לדבר אמת? האם אני מוכרח לפנות לשקרים למען גאוותי? למה חיי מתישים כל כך?' אתה לא מוכרח לחיות חיים מתישים. אם תוכל ליישם בפועל את הנושא של להיות אדם ישר תוכל לחיות חיים רגועים, חופשיים ומשוחררים. עם זאת, בחרת לשמור על גאוותך ועל יוהרתך על ידי אמירת דברי שקר. עקב כך המטת על עצמך חיים מעייפים וקיום אומלל. אדם יכול לזכות בתחושת גאווה על ידי אמירת שקרים, אבל מהי תחושת הגאווה הזאת? התחושה הזאת היא פשוט דבר ריק והיא חסרת ערך לחלוטין. אמירת שקרים פירושה בגידה באופי ובכבוד של עצמך. אמירת השקרים פושטת ממך את כבודך ואת אופייך; היא אינה מוצאת חן בעיני האל והוא מתעב אותה. האם זה כדאי? לא. ...אם אתה אדם אוהב-אמת, אתה תעמוד בקשיים שונים על מנת ליישם בפועל את האמת. אפילו אם פירוש הדבר הוא להקריב את המוניטין ואת המעמד שלך ולשאת לעג והשפלה מהזולת, לא יהיה לך אכפת – כל עוד תוכל ליישם בפועל את האמת ולרצות את האל, זה מספיק. מי שאוהבים את האמת בוחרים ליישם אותה בפועל ולהיות כנים. זהו הנתיב הנכון והוא מבורך בידי האל. אם אדם אינו אוהב-אמת, מה הוא בוחר? הוא בוחר להשתמש בשקרים כדי לשמור על המוניטין, המעמד, הכבוד והאופי שלו. הוא מעדיף להיות ערמומי ושהאל יתעב וידחה אותו. אנשים כאלה דוחים את האמת ודוחים את האל. הם בוחרים במוניטין ובמעמד שלהם; הם רוצים להיות ערמומיים. לא אכפת להם אם אלוהים מרוצה או לא מרוצה או אם הוא יושיע אותם או לא. האם אנשים כאלה יכולים עדיין להיוושע בידי האל? בהחלט לא, כיוון שהם בחרו בנתיב הלא נכון. הם יכולים רק לחיות על שקרים ועל מרמה; הם יכולים רק לחיות חיים כואבים של שקרים וכיסוי על שקרים, וכן מאמצים להגן על עצמם כל יום ויום. אם אתה חושב ששקרים יכולים לשמור על המוניטין, המעמד, היוהרה והגאווה שאתה רוצה, אתה טועה לחלוטין. במציאות, בכך שאתה משקר אתה לא רק נכשל בשמירה על יוהרתך, גאוותך, כבודך ואופייך, אלא, חמור מזאת, אתה גם מחמיץ את ההזדמנות ליישם בפועל את האמת ולהיות אדם ישר. אפילו אם הצלחת להגן על המוניטין, המעמד, היוהרה והגאווה שלך באותו הרגע, הקרבת את האמת ובגדת באל. פירושו של דבר הוא שאיבדת לגמרי את ההזדמנות שהאל יושיע אותך ויהפוך אותך למושלם, וזהו האובדן הגדול ביותר וחרטה לכל החיים. אנשים ערמומיים לעולם לא יבינו זאת" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק אדם ישר יוכל להביא לידי ביטוי צלם אנוש אמיתי). אחרי שקראתי את דברי האל, הרהרתי בעצמי. כדי לשמור על כבודי ומעמדי ולהימנע מזלזול מצד אחרים, לפני כל פגישה, התאמצתי לחשוב כיצד לשתף במהלך הפגישה. חששתי שאם אחשוף את מצבי האמיתי אחיי ואחיותיי יחשבו עלי רעות. אך גם דאגתי שאם לא אומר דבר, אחיי ואחיותיי יחשבו שאני רעה ויזלזלו בי. בייאושי, רציתי לברוח מן המצב הזה. הבנתי שכדי לשמור על כבודי ומעמדי, אימצתי את מוחי והעדפתי לאמלל את עצמי במקום להיפתח ולהיות אדם כן, ולספר לאחיי ולאחיותיי על המצב ועל הקשיים האמיתיים שלי. הייתי באמת ערמומית כל כך! על אף שבמשך זמן מה הצלחתי לשמור על התדמית שלי בעיני אנשים, איבדתי את כבודי, את הסיכוי שלי להיות אדם ישר ואת ההזדמנות שלי לחפש את האמת. הרגשתי עייפה כל כך בכל פגישה ולא חשתי תחושת שחרור כלל. הייתי כבולה לחלוטין על ידי צביוני המושחת. בפגישות, האחים והאחיות אמורים לאכול ולשתות את דברי האל, ולשתף אודות הידע החווייתי שלהם על דברי האל. במידה ואנו נתקלים בבעיות או קשיים, אנו יכולים לדבר עליהם ולפתור אותם יחד וללמוד זה מחוזקותיו של זה. באופן זה, קל לזכות בעבודת רוח הקודש ולהבין את האמת. אבל בפגישות, חשבתי תמיד על מה לומר כדי שלא יזלזלו בי, כך שאנשים יחשבו עלי טובות. כל מחשבותיי הוקדשו לכך. היה קשה ומעייף מדי לחיות כך.

בהמשך קראתי את הציטוט הבא מדברי האל: "האם אתם מסוגלים להיפתח ולומר את אשר על ליבכם כשאתם חולקים את האמת עם אחרים? אם מישהו תמיד אומר את אשר על ליבו, אם הוא מדבר בכנות, אם הוא מדבר בפשטות, אם הוא ישר, לא נוהג ברשלנות ואינו ממלא את חובתו רק כלאחר יד, ואם הוא מסוגל ליישם בפועל את האמת שאותה הוא מבין, הרי שלאדם כזה יש סיכוי להשיג את האמת. אם מישהו כל הזמן מסווה את עצמו ומסתיר את אשר בליבו כדי שאיש לא יראה אותו נכוחה, אם הוא מייצר רושם כוזב כדי להטעות אחרים, הרי שנשקפת לו סכנה חמורה, הוא בצרה צרורה, ויהיה לו קשה מאוד לזכות באמת. ניתן להסיק משגרת יומו וממילותיו ומעשיו של מאן דהו מהן תוכניותיו לעתיד. אם הוא תמיד מעמיד פנים ועושה הצגות, הרי שאינו מקבל עליו את האמת, והוא ייחשף ויגורש במוקדם או במאוחר. ...בני אדם שלעולם לא פותחים את ליבם, שתמיד מנסים להסתיר ולהכמין דברים, שמעמידים פני מכובדים, שרוצים שיעריכו אותם, שלא מאפשרים לאחרים להכיר אותם על כל צדדיהם, שרוצים שיעריצו אותם – האין הם אווילים? אווילים מאין כמותם! משום שפרצופם האמיתי ייחשף במוקדם או במאוחר. לאן מביאה אותם ההתנהלות הזו? היא מעלה אותם על דרכם של הפרושים. האם נשקפת סכנה לצבועים שכאלה? אלה הטיפוסים שאלוהים מתעב יותר מכול. אם כן, האם אתה חושב שנשקפת להם סכנה? כל הפרושים צועדים לאבדון!" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, מי שמוסר את ליבו לאלוהים, יכול להשיג את האמת). מדברי האל הבנתי, כי האל רוצים שנהיה אנשים כנים, שנדבר בפשטות ובכנות ולא נשקר או נרמה, וכי כאשר אנחנו חושפים שחיתות, אנו צריכים להיות מסוגלים להיפתח ולדבר על כך כדי שאחרים יוכלו לראות את מחשבותינו האמיתיות. החיים באופן זה לא מעייפים, וקל יותר להיכנס אל האמת וללכת בנתיב הישועה. אבל אלה אשר מסווים את עצמם, מסתירים ומכסים תמיד ואינם מאפשרים לאחרים לראות את מצבם, הולכים בנתיב הלא נכון. הם רק הופכים יותר ויותר צבועים ולכן לא מצליחים להשתחרר לעולם מצביונם המושחת. זוהי הדרך לאבדון. חשבתי על הפרושים שחיו לפני אלפיים שנה. כלפי חוץ הם היו אדוקים, והעבירו את ימיהם כשהם מסבירים את כתבי הקודש לאנשים אחרים בבתי הכנסת. הם גם עמדו בכוונה בצמתים והתפללו, כדי לגרום לאנשים לחשוב שהם אוהבים את האל. אך הם לא יראו את האל כלל, לא כיבדו אותו כגדול ולא צייתו לדברותיו. כאשר ישוע אדוננו הופיע ופעל, הם ידעו בבירור שלדבריו היו סמכות ועוצמה וכי הם הגיעו מן האל, אבל כדי לשמור על מעמדם ועל הכנסתם, הם התנגדו לאל וגינו אותו כאחוזי טירוף, ולבסוף צלבו את ישוע אדוננו. הבנתי כי הפרושים נראו אדוקים, אך היו במהותם זדוניים וערמומיים. הם היו מיומנים בהסוואה ובהונאה. כל מה שהם עשו נועד להטעות אנשים ולשלוט בהם, ולהשיג בעורמה את הערכתם וסגידתם של אנשים. הם הלכו בנתיב של התנגדות לאל. בסופו של דבר, האל קילל והעניש אותם. הרהרתי בעצמי. כדי שתהיה לי תדמית טובה בעיני אחרים, הסתרתי את השחיתות שלי ודיברתי רק על השחיתות הנפוצה שאותה חשפתי. בכך, לא רק שהגנתי על התדמית שלי, אלא גם גרמתי לאחרים לראות אותי כאדם פשוט ופתוח. האם לא הייתי ערמומית ממש כמו הפרושים? זה הבהיל אותי. לא יכולתי להמשיך כך. הייתי צריכה להיות אדם כן על פי דרישותיו של האל.

לאחר מכן, אחותי שלחה לי עוד ציטוט מדבריו של האל: "כעת ישנם אנשים רבים שמתמקדים ברדיפה אחר האמת ומסוגלים לחפש את האמת בעת צרה. אם ברצונך לפתור את המניעים השגויים ואת המצבים הלא טבעיים בתוכך, עליך לחפש את האמת לשם כך. בתור התחלה, עליך ללמוד להיפתח במהלך השיתוף בהתבסס על דברי האל. מובן שעליך לבחור בנמען הנכון לשם שיתוף פתוח – לכל הפחות עליך לבחור מישהו שאוהב ומקבל את האמת, שהאנושיות שלו טובה משל רוב האחרים, שהוא כן וישר יחסית. מוטב כמובן לבחור מישהו שמבין את האמת, שתצא מהשיתוף איתו עם תחושה שקיבלת עזרה. עשוי להועיל לך למצוא אדם כזה שתוכל לשתף איתו בפתיחות ולפתור את הקשיים שלך. אם תבחר באדם הלא נכון, מישהו שאינו אוהב את האמת ויש לו כישרון ותו לא, אדם כזה ילעג לך, יבוז לך וישפיל אותך. זה לא יועיל לך. במובן מסוים, כשאדם נפתח וחושף את עצמו, עליו לנקוט גישה דומה גם כשהוא בא לפני האל ומתפלל אליו; כך גם אמורים לשתף עם אחרים לגבי האמת. אל תשמור דברים בבטן מתוך מחשבה ש'יש לי מניעים וקשיים. מצבי הפנימי לא טוב – הוא שלילי. לא אגלה זאת לאיש. פשוט אשמור את זה לעצמי.' אם תמיד תשמור דברים בבטן מבלי לפתור אותם, השליליות שבתוכך תצמח עוד ועוד, ומצבך ידרדר אף יותר. לא תסכים להתפלל לאל. דבר כזה הוא כמעט בלתי הפיך. לכן לא משנה מה מצבך, אם אתה שלילי או מתמודד עם קשיים, לא משנה מהם מניעיך האישיים או התוכניות שלך, לא משנה מה חקרת ומצאת, עליך ללמוד להיפתח ולשתף, ובעודך משתף, רוח הקודש פועלת. וכיצד רוח הקודש פועלת? היא מעניקה לך נאורות ואור, ומאפשרת לך לראות את חומרת הבעיה, היא מעוררת בך מודעות באשר לשורש ולמהות הבעיה, ואז גורמת לך להבין את האמת ואת רצונה, אט-אט, ומאפשרת לך למצוא את דרך היישום בפועל ולהיווכח במציאות האמת. כשאדם יכול לשתף בפתיחות, פירוש הדבר הוא שגישתו כלפי האמת כנה היא. כנותו של אדם נמדדת בגישתו כלפי האמת" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). לאחר שקראתי את דבריו של האל, אחותי שיתפה: "כדי להיות אנשים כנים, תחילה עלינו ללמוד לפתוח את ליבנו בחיפוש ובשיתוף. אם תמיד נסתיר ונכסה את מצבנו המושחת ולא נרצה להתפלל או להיפתח לאחרים דרך שיתוף, יהיה קשה לפתור את בעיותינו. למשל, אם מישהו חולה, הוא יחפש רופא או יתייעץ עם מישהו בעל ניסיון. כך, הוא יוכל להבין את מצבו הרפואי, לקבל את התרופה הנכונה ולטפל במחלה בזמן. אך יש אנשים שמסתירים את מחלתם, וכך, כיוון שאינם מקבלים טיפול בזמן, מחלתם מחמירה ואף הופכת למסכנת חיים. אם ברצוננו לפתור את מצבנו ואת הקשיים שלנו, עלינו לשתף בפתיחות ולהיות כנים. זוהי הדרך הנכונה ליישום בפועל." הבנתי שיש חשיבות רבה להיותנו אנשים כנים ופתוחים. האמנתי באלוהים רק זמן קצר ולא הבנתי את האמת. אף שהבנתי שחשפתי צביון מושחת, לא יכולתי לפתור זאת. היה עליי ליישם בפועל הוויה של אדם כן, להיפתח לגבי מצבי ולחפש את האמת. רק כך יכולתי לזכות בהדרכתו של האל, וזה גם היה עוזר לפתור את הצביון המושחת שלי. התחלתי לא מזמן להשקות מאמינים חדשים, וזה היה אך נורמלי שלא הבנתי דברים רבים. כשלא הבנתי, הייתי צריכה להיפתח כדי לחפש עם אחיי ואחיותיי. כך הייתי יכולה בהדרגה לשלוט בעקרונות של חובתי ולמלא את החובה שלי היטב. לאחר מכן, סיפרתי לאחות נוספת אודות מצבי בתקופה זו ולגבי הקשיים במילוי חובתי. היא לא זלזלה בי, שלחה לי את דברי האל ושיתפה על החוויה שלה, כדי לעזור לי. זה אפשר לי להשיג מעט ידע לגבי מצבי ולגבי השחיתות שחשפתי, והעניק לי נתיב ליישום בפועל. חשתי שמחה ושחרור עצומים. מאז ואילך, יישמתי בפועל הוויה של אדם כן ופתיחות לגבי מצבי.

באחד הערבים אירחתי פגישה קבוצתית. אחת ממנהיגות הכנסייה סידרה שאחת מראשי הצוותים תארח את הפגישה יחד איתי. האחות הזאת הבינה את האמת טוב יותר ממני. במהלך הפגישה, היא שיתפה על בעיות של אחרים ופתרה אותן ביעילות רבה ביותר, וחשתי מעט קנאה. דאגתי שאחרים יחשבו שאני נחותה ממנה. אחרי הפגישה, מנהיגת הכנסייה שאלה אם ברצוני לחלוק מחשבות כלשהן. ידעתי שעלי להיות כנה, להיפתח לגבי השחיתות שלי ולחפש פתרון. אז שיתפתי אותה במה שחשפתי בלבבי והיא שלחה לי את דברי האל וסיפרה לי על החוויה שלה. הבנתי שקינאתי באחותי כי אני מעריכה מעמד, יש לי צביון גאוותן ורוצה שיעריכו אותי. הבנתי גם כי כדי לשחרר את הקנאה שלי, אני צריכה להתפלל יותר לאל, להבין את הטבע ואת ההשלכות של הקנאה, להתחשב בעבודהת הכנסייה ובחובתי ולהעמיד את האינטרסים של הכנסייה במקום הראשון. זה עולה בקנה אחד עם כוונת האל. בה בעת, הייתי צרכיה גם להתמודד כראוי עם החסרונות ועם הליקויים שלי וללמוד יותר מחוזקותיהם של אחרים, כדי לפצות על חסרונותיי. כך, אוכל להבין יותר מן האמת. שמחתי מאוד בתובנה הזו. חשתי באמת ובתמים, שכאשר נפתחתי בפני אחיי ואחיותיי, הם לא זלזלו בי, אלא עזרו לי מאוד.

לאחר שחוויתי זאת, אני מרגישה כמה חשוב להיות אדם כן. רק אם נהיה אנשים כנים וננהג בפתיחות, נוכל לקבל את עבודתה של רוח הקודש וללמוד להבין את האמת. אני גם רואה שהוויה של אדם כן מעניקה לנו שחרור וחופש, ומאפשרת לנו לחיות כמו בני אנוש. תודה לאל!