בכל הנוגע לכניסה למלכות השמיים, רבים חושבים, "מאחר שאנחנו מאמינים באדון וחטאינו נמחלו, כשהאדון יגיע הוא ייקח אותנו ישירות למלכותו." ואז ישנם אלו שמאמינים שרק הקדושים יכולים לראות את האדון, וחושבים, "אנחנו עדיין לא מסוגלים להפסיק לחטוא. לא השלכנו מעלינו את כבלי החטא, אז האם באמת נצליח להיכנס למלכות השמיים?" לשאלה הזו, ישנם כאלו שעונים, "למרות חטאינו, ישוע אדוננו הוא קורבן החטאת הנצחי שלנו, הוא ימחל לנו כל עוד נתוודה בפניו על חטאינו. ואז הוא לא יראה אותנו כחוטאים, ונוכל להיכנס למלכותו." אבל אני לא מסכימה, כי בכתבי הקודש נאמר: "הֵן אִם נֶחֱטָא בְּזָדוֹן לְאַחַר שֶׁקִּבַּלְנוּ אֶת יְדִיעַת הָאֱמֶת, לֹא יִשָּׁאֵר עוֹד קָרְבָּן לְכַפֵּר עַל חֲטָאִים" (עברים י' 26). זה מוכיח שקורבן החטאת אינו נצחי. אלו שמכירים את דרך האמת אך עדיין ממשיכים לחטוא לא יזכו לישועתו של האל. אז איך אנחנו אמורים בדיוק להיכנס למלכות השמיים? מעולם לא הצלחתי להבין זאת. רק כשקראתי את דברי האל הכול יכול, מצאתי את הנתיב לטיהור ולכניסה אל מלכות האל.

נולדתי למשפחה משיחית, והשתתפתי בטקסי הכנסייה יחד עם הוריי כבר מגיל צעיר. בנוסף, לקחתי חלק פעיל בעבודת הכנסייה. בבגרותי, השקעתי מעצמי בקנאות רבה עוד יותר למען האל. לפעמים נלוויתי לכומר למפגשי תפילה מחוץ לעיר. אבל למרות כל התלהבותי, לא חשתי סיפוק מהפעילויות בכנסייה. הדרשות של הכומר תמיד עסקו באותם דברים מוכרים. לא הייתה בהן שום נאורות חדשה. ובאופן אישי, לעיתים קרובות לא הצלחתי לחיות על פי תורת האדון. תמיד נלכדתי במעגל קסמים של חטא ו-וידוי. לדוגמה, כשראיתי שאמא שלי נתנה לאחיי ואחיותיי מתנות או כסף, אבל לי נתנה משהו רק לעיתים נדירות, נתקפתי קנאה וכעס והתלוננתי עליה. בשירותי למען הכנסייה, בכל פעם שהכומר נתן לי מטלות, חשבתי שהוא ודאי מעדיף אותי וחושב עליי טובות. התמלאתי גאווה ואפילו חשתי התנשאות על עמיתיי. בכתובים נאמר: "רִדְפוּ שָׁלוֹם עִם כָּל אָדָם, וְגַם אֶת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבִּלְעָדֶיהָ לֹא יִרְאֶה אִישׁ אֶת הָאָדוֹן" (עברים י"ב 14). אבל עדיין הייתי מלאת רגשות קנאה, שנאה והתנשאות. לא הסתדרתי עם בני משפחתי, ובטח שלא יכולתי לאהוב אחרים כמו את עצמי ולהשיג הרמוניה עם כל בני האדם. האדון הוא קדוש. האם מישהי כמוני יכולה באמת לזכות בהערכתו ולהיכנס למלכותו? הייתי מבולבלת מאוד, אז ביקשתי עזרה מהכומר ומחברים אחרים בכנסייה. אבל הכומר רק אמר, "כמאמינים, חטאינו נמחלו לנו. קורבן החטאת של ישוע אדוננו פועל לתמיד. הוא חל על כל החטאים שביצענו בעבר ושנבצע בעתיד, כל עוד נתפלל ונתוודה בפני האדון, הוא ימחל לנו ללא תנאי. ואז האדון יראה בנו נטולי חטא ונורשה להיכנס למלכותו. עלינו להאמין באדון." אבל דבריו של הכומר לא פתרו את הבלבול שחשתי. האדון מוחל לנו על חטאינו, אבל למה נאמר גם בכתבי הקודש, "הֵן אִם נֶחֱטָא בְּזָדוֹן לְאַחַר שֶׁקִּבַּלְנוּ אֶת יְדִיעַת הָאֱמֶת, לֹא יִשָּׁאֵר עוֹד קָרְבָּן לְכַפֵּר עַל חֲטָאִים" (עברים י' 26)? זה מוכיח שהאדון לא ימחל על חטאינו ללא תנאי לנצח נצחים. לא זכיתי לבהירות בנושא, ויכולתי רק לנחם את עצמי בכך שחשבתי: אהבת האדון הוא נצחית וחסרת גבולות, אז אולי הכומר צודק. כל עוד אמשיך להתפלל ולהתוודות, האדון לא יזקוף את חטאיי לחובתי, וכשהוא יגיע, הוא ייקח אותי למלכות השמיים. לאחר מכן, המשכתי לקרוא בכתבי הקודש ולהשתתף בפעילויות הכנסייה, וקיוויתי להיכנס למלכות האדון עם בואו.

מאוחר יותר פגשתי שתי אחיות דרך האינטרנט. דיברנו לעיתים קרובות, ועודדנו ודחפנו זו את זו באמונתנו ושיתפנו במחשבותינו. יום אחד, אחת מהן שאלה אותי, "כמאמינה, מהי התקווה הכי גדולה שלך?" ללא שמץ של היסוס, אמרתי, "להיכנס למלכות האל, כמובן!" ואז היא שאלה, "איך את יודעת אילו אנשים יכולים להיכנס למלכות האל?" כשהיא אמרה זאת, חשבתי לעצמי, "זה בדיוק העניין שגרם לי בלבול. הכומר וחברי הכנסייה אומרים כולם שאם נאמין באדון ואם נוטבל בשמו, חטאינו יימחלו לנו ונוכל להיכנס למלכות השמיים. האם השאלה שלה משמעה שדעתה שונה?" ואז היא אמרה, "נהגתי לחשוב שבאמונה שלנו, כל עוד נקבל עלינו את שם האדון, ונתפלל ונתוודה בשמו, האדון ימחל לנו על חטאינו. ואז, כשהוא יבוא, הוא ייקח אותנו למלכות השמיים. אבל מאוחר יותר הבנתי שאפילו שחטאינו נמחלו בזכות אמונתנו באדון, אנו עדיין נוטים לחטוא ומתנגדים לו. לדוגמה: האדון דורש שנאהב אחרים כפי שנאהב את עצמנו, שניישם איפוק וסובלנות, ושנהיה כמלח הארץ וכאור העולם ונהלל את שמו, אבל אנחנו תמיד עסוקים בוויכוחים על דברים קטנוניים. אנחנו מאשימים את האדון ובוגדים בו כשאנו מול אסונות וניסיונות. אנחנו עובדים ומשקיעים מעצמנו רק כדי לקבל ברכות ולהיכנס למלכותו. בכך, אנו מנסים לעשות עסקה עם האדון. חיים כאלה רחוקים מלהיות החיים שהאדון התכוון להם. בכתובים נאמר במפורש: 'וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי' (ויקרא י"א 45). 'אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, כָּל עוֹשֵׂה חֵטְא עֶבֶד הוּא לַחֵטְא. וְאֵין הָעֶבֶד שׁוֹכֵן בַּבַּיִת לְעוֹלָם; הַבֵּן שׁוֹכֵן לְעוֹלָם' (יוחנן ח' 34-35). האל הוא קדוש וצודק והוא הריבון של מלכות השמיים. זוהי ארץ הקודש. האל לא ירשה למטונפים לזהם את ארץ הקודש שלו. אלו שתמיד חוטאים, מתנגדים ומורדים באדון עדיין משרתים את החטא, והם לא יכולים בשום אופן להיכנס למלכות האל." אחרי שהקשבתי לשיתופה של האחות, אמרתי, "את צודקת. באמונתנו, אנחנו משקרים וחוטאים לעיתים קרובות ולא יכולים להשתחרר מהחטא. חוויתי זאת בצורה עמוקה ביותר. זה תמיד בלבל אותי מאוד. האם נוכל באמת להיכנס במצבנו זה למלכות האל? חיפשתי את עצתם של הכומר שלי ושל מתפללים אחרים בכנסייה, אבל לא קיבלתי תשובה מספקת מאף אחד. בזכות השיתוף שלך, אני זוכה סוף סוף להבנה מסוימת. אלו שתמיד חוטאים ולא טוהרו אינם יכולים להיכנס למלכות האל. אבל אני עדיין לא מבינה, למה אנחנו ממשיכים לחטוא בשעה שכמאמינים, האדון מחל לנו?"

בתשובה לשאלתי, האחות קראה מספר קטעים מדברי האל הכול יכול. "על אף שייתכן שהאדם נגאל וחטאיו נמחלו, המשמעות היחידה של הדבר היא שאלוהים אינו זוכר את העבירות שהאדם ביצע ואינו מתייחס אליו בהתאם לעבירות אלה. אולם, כאשר האדם שחי כבשר ודם לא השתחרר מחטא, הוא יכול רק להמשיך לחטוא ולחשוף עד אין קץ את הטבע השטני המושחת שלו. אלה הם החיים שהאדם חי – מעגל אינסופי של חטא ומחילה. רוב בני האדם חוטאים ביום ואז מתוודים בערב. באופן זה, גם אם קורבן החטאת יעיל לעולם עבור האדם, הוא לא יוכל להושיע את האדם מחטא. עבודת הישועה הושלמה רק עד מחציתה, מכיוון שטבעו של האדם עדיין מושחת. ...לא קל לאדם לפתח מודעות לחטאיו. אין לו דרך לזהות את האופי שמושרש בו עמוקות, ועליו להסתמך על השיפוט באמצעות דבר האל כדי להשיג תוצאה זו. רק כך ניתן לשנות את האדם בהדרגה ולהתקדם מנקודה זו" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, תעלומת ההתגלמות (4)). "אף על פי שישוע בא בקרב בני האדם ועבד רבות, הוא השלים רק את העבודה של גאולת האנושות כולה ושימש כקורבן החטאת של האדם; הוא לא פטר את האדם מכל צביונו המושחת. על מנת להושיע את האדם באופן מלא מהשפעתו של השטן, לא רק שישוע צריך היה לקחת על עצמו את חטאי האדם כקורבן חטאת, אלא שהאל צריך היה לבצע עבודה רבה יותר כדי לפטור את האדם לחלוטין מצביונו שהושחת על ידי השטן. על כן, לאחר שחטאיו של האדם נמחלו לו, האל חזר לבשר ודם כדי להוביל את האדם לעידן החדש, והתחיל את עבודת הייסור והשיפוט. העבודה הזו הביאה את האדם לממלכה נעלה יותר. כל מי שמתמסר לריבונותו של האל ייהנה מאמת נעלה יותר ויקבל ברכות רבות יותר. הוא יחיה באור באמת ובתמים, ויזכה באמת, בדרך ובחיים" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הקדמה). לאחר שקראה את דברי האל, היא שיתפה עימי: "במהלך עידן החסד, ישוע אדוננו עשה רק את עבודת הגאולה, לא את עבודת טיהור ושינוי האנושות מהקצה לקצה. כולנו יודעים שבשלבי עידן החוק שבברית הישנה, אנשים היו בסכנת הוצאה להורג על אי כיבוד החוק. ואז האל התגלם בעצמו כבשר ודם ונצלב כקורבן חטאת למען האנושות, וגאל את האדם מחטאיו. כל עוד אנשים ימשיכו להתוודות ולהכות על חטא בפני האדון, חטאיהם יימחלו להם, והם יזכו ליהנות משפע החסד, השלווה והאושר שהאדון ירעיף עליהם. מחילה זו על חטאים מתייחסת לכך שהחוק כבר לא ידרוש על כך מיתה. אין משמעה שהאדם נקי כעת מחטא, ובטח ובטח אין משמעה שהאדם לא יחטא יותר. חטאינו נמחלים לנו דרך אמונתנו, אבל טבענו החוטא עדיין מושרש בנו עמוקות. אנו מלאים בצביונות שטניים רבים כגון גאוותנות, ערמומיות ורוע. לדוגמה, אנחנו אפילו פועלים כנגד מצפוננו, ומשקרים ומרמים כדי להגן על האינטרסים שלנו. אם אנשים לא עושים מה שרצינו שיעשו, אנו נעשים כועסים ונוזפים בהם. אנו מתחרים על מעמד ומחפשים להרוויח, אנו קנאים ומחפשי מדון. אנו גם רודפים אחר מגמות גשמיות ומתענגים על מנעמי הבשר, וכן הלאה. אנו יודעים שבכך שאנו חוטאים, אנו סוטים מכוונת האדון ואז אנו באים לפניו לעיתים קרובות כדי להכות על חטא ולהתוודות, אבל לאחר מכן פשוט ממשיכים לחטוא. כל זאת הוא תוצאה של טבענו השטני. אם לא נפתור את שורש טבענו החוטא, חטאינו יהיו כעשבים שוטים שלא נתלשו מהשורש, ופשוט ממשיכים לצמוח חזרה. לכן, האל באחרית הימים מבצע את עבודת השיפוט ופותר באופן יסודי את טבענו החוטא, ומטהר ומשנה את צביוננו המושחתים מהקצה לקצה, כך שנחדל לחטוא ולהתנגד לאל. זו הדרך היחידה להיות ראוי למלכות השמיים."

לאחר שהקשבתי לשיתופה של האחות, הבנתי שמחילה על חטאים משמעה רק שישוע אדוננו מחל לנו על חטאינו, לא שהפסקנו להיות חוטאים. אין משמעה גם שהאדון יסלח על חטאינו ללא הגבלה, כפי שטען הכומר שלי. שיתופה של האחות היה כה מעשי וכה תואם לכתבי הקודש: "הֵן אִם נֶחֱטָא בְּזָדוֹן לְאַחַר שֶׁקִּבַּלְנוּ אֶת יְדִיעַת הָאֱמֶת, לֹא יִשָּׁאֵר עוֹד קָרְבָּן לְכַפֵּר עַל חֲטָאִים" (עברים י' 26). דברי הכומר הותירו אותי מבולבלת. האדון הוא קדוש. האם הוא באמת ייקח אותנו למלכותו אם נחטא כל הזמן? לא הצלחתי להבין זאת, אז פשוט סמכתי על דברי הכומר והמשכתי ללמוד את כתבי הקודש, להתפלל ולהתוודות, ולקוות שהאדון בבואו לא יסתכל על חטאינו אלא ייקח אותנו ישירות למלכותו. כעת, במבט לאחור, אני מבינה שזו הייתה תפיסה נטולת היגיון. האחות אמרה שהאדון יבצע בשובו את עבודת השיפוט כדי לטהר את האדם, אז מיהרתי לשאול אותה איך האל יבצע את עבודתו. היא השיבה לי בסבלנות, "בכתבי הקודש מופיעות נבואות רבות העוסקות בכך. למשל: 'עוֹד רַבּוֹת יֵשׁ לִי לְהַגִּיד לָכֶם, אֶלָּא שֶׁאַתֶּם אֵינְכֶם יְכוֹלִים לָשֵׂאת זֺאת עַכְשָׁו. אֲבָל הוּא, אֲשֶׁר הוּא רוּחַ הָאֱמֶת, כְּשֶׁיָּבוֹא יַדְרִיךְ אֶתְכֶם אֶל כָּל הָאֱמֶת' (יוחנן ט"ז 12-13). 'מִי שֶׁדּוֹחֶה אוֹתִי וְאֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת דְּבָרַי, יֵשׁ הַשּׁוֹפֵט אוֹתוֹ. הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי הוּא יִשְׁפֺּט אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן' (יוחנן י"ב 48). פסוקים אלו מראים שהאל יבטא את האמת כדי לשפוט ולטהר את האנושות באחרית הימים. ישוע אדוננו שב כעת בהתגלמותו של האל הכול יכול של אחרית הימים. הוא מבטא את האמת ועושה את עבודת השיפוט שמתחילה בבית האל כדי לפתור את טבעו החוטא של האדם ואת צביונותיו השטניים, וכדי בסופו של דבר לשחרר את האנושות מהשפעת השטן." ואז היא הראתה לי סרטוני קריאה מדברי האל הכול יכול. האל הכול יכול אומר: "המשיח של אחרית הימים משתמש באמיתות שונות כדי ללמד את האדם, לחשוף את מהות האדם ולנתח את דבריו ומעשיו של האדם. הדברים האלה מורכבים מאמיתות שונות, כגון חובת האדם, האופן שבו האדם צריך להתמסר לאלוהים, האופן שבו האדם צריך להיות נאמן לאלוהים, האופן שבו האדם צריך להביא לידי ביטוי את האנושיות הרגילה, וכן את חוכמתו וטבעו של אלוהים, וכן הלאה. כל הדברים האלה מתמקדים במהות האדם ובטבעו המושחת. בפרט, הדברים שחושפים כיצד האדם דוחה בבוז את אלוהים נאמרים ביחס לכך שהאדם הוא התגלמות השטן וכוח אויב נגד אלוהים. אלוהים, בעבודת השיפוט שלו, לא מבהיר את אופי האדם במילים ספורות בלבד, אלא חושף וגוזם לטווח הארוך. כל השיטות השונות האלו של החשיפה והגיזום לא ניתן להחליף במילים רגילות, אלא רק באמת, שהיא לא ברשותו של האדם כלל. רק שיטות כאלה נחשבות למשפט – רק באמצעות שיפוט כזה אפשר להכניע את האדם ולשכנע אותו לגמרי אודות אלוהים, ויותר מכך, להכיר את אלוהים באמת. עבודת השיפוט גורמת לאדם להבין את פניו האמיתיות של אלוהים ואת האמת על מרדנותו שלו. עבודת השיפוט מאפשרת לאדם לרכוש הבנה רבה על רצונו של אלוהים, על מטרת עבודתו של אלוהים, ועל המסתורין שהאדם לא יכול להבין. היא גם מאפשרת לאדם לזהות ולדעת את מהותו המושחתת ואת שורשי שחיתותו, וכן לגלות את כיעורו של האדם. ההשפעות האלה נגרמות כולן על ידי עבודת המשפט, מפני שמהותה של העבודה הזו היא למעשה עבודת פתיחת האמת, הדרך והחיים של אלוהים לכל מי שמאמין בו. העבודה הזו היא עבודת המשפט שעושה אלוהים" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, המשיח עושה את עבודת המשפט באמצעות האמת). "באמצעות העבודה הזו של משפט וייסורים, האדם יכיר באופן מלא את התמצית המזוהמת והמושחתת שבתוכו ויהיה מסוגל להשתנות לגמרי ולהיטהר. רק כך האדם יוכל להיות ראוי לשוב בפני כס מלכותו של אלוהים. כל העבודה שנעשית כיום נועדה לכך שהאדם יוכל להיטהר ולהשתנות. באמצעות משפט וייסורים של דבר האל, וכן זיכוך, האדם יכול להשליך מעליו את שחיתותו ולהיטהר" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, תעלומת ההתגלמות (4)).

האחות שיתפה עימי לאחר הסרטונים: "באחרית הימים, האל הכול יכול משתמש בעיקר באמת כדי לשפוט ולחשוף את טבעה השטני של האנושות המושחתת ואת הצביונות השטניים השונים שמתנגדים לאל וחוטאים נגדו. בו בזמן, הוא מבהיר את כל האמיתות שעלינו ליישם בפועל באמונתנו. לדוגמה, איך ליצור מערכת יחסים רגילה עם האל, איך לגלם אנושיות רגילה במעשינו, איך לאהוב את האל ולהתמסר לו, איך להאמין באל ולשרתו באופן שתואם לכוונותיו, ועוד. באמצעות השיפוט והזיכוך שבדברי האל, נוכל לראות עד כמה הושחתנו עמוקות בידי השטן ואיך אנו מלאים כרימון בצביונות שטניים כגון גאוותנות, ערמומיות ורוע. אנו לא מגלמים ולו שמץ של אנושיות, אלא מגלמים במעשינו את השטן ואיננו ראויים לחיות בפני האל. נלמד גם לגבי צביונו הצודק של האל שאינו סובל פגיעה, נתחיל לשנוא ולתעב את עצמנו ונכה על חטא בפני האל. ואז צביוננו השטניים יוכלו לעבור שינוי הדרגתי, תיווצר בנו יראת-אל מסוימת, ונתמסר לו." לאחר מכן, היא המשיכה וחלקה מניסיונה. היא אמרה שבאמונתה הקודמת באדון, היא חשבה שמאחר שהיא השקיעה מעצמה, ויתרה על המון, חוותה קשיים ושילמה מחיר למען האדון, היא אהבה את האדון יותר מהאחרים. זה שימש לה כהון שאפשר לה להתנשא על אחרים, והיא חשבה שהיא הכי מתאימה לזכות בכתר ובגמול. לאחר שקיבלה עליה את עבודת האל של אחרית הימים, היא קראה את דברי האל ששופטים וחושפים את האנושות. היא הבחינה בקטע הבא: "הדבר הטוב ביותר עבורכם יהיה להקדיש מאמץ רב יותר לאמת של הכרת עצמכם. מדוע האל לא מעריך אתכם? מדוע צביונכם נתעב בעיניו? מדוע דבריכם מעוררים את שנאתו? כאשר אתם מפגינים מעט נאמנות, אתם משבחים את עצמכם; כאשר אתם תורמים תרומה פעוטה, אתם דורשים גמול. אתם מתנשאים על אחרים בכל עת שאתם מראים שמץ התמסרות, ואתם בזים לאל כאשר אתם מבצעים משימה פעוטה כלשהי. ...אתם יודעים היטב שאתם מאמינים באלוהים, ובכול זאת אינכם יכולים להיות תואמים לאלוהים. אתם יודעים היטב שאינכם ראויים כלל, ובכול זאת אתם ממשיכים להתרברב. האם אינכם מרגישים שההיגיון שלכם הידרדר עד למצב שבו אין לכם עוד שליטה עצמית?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שלא תואם למשיח בוודאי מתנגד לאלוהים). ואז, לאחר שקראה זאת, היא חשה אומללה ומבוישת. היא הבינה אז שההאדרה העצמית שלה והגישה המתנשאת שבה נקטה בעקביות מול אחרים, אמונתה שהיא ראויה לכתר, נבעה אך ורק מטבעה השטני והגאוותן. היא הבינה שההשקעה העצמית שלה לא הייתה התמסרות לאל, אלא במקום זאת נעשתה כדי לקבל ברכות ולבצע עסקה עם האל. היא למדה להבין את צביונה הגאוותן והשטני, כמו גם את חוסר הטוהר שבאמונתה. היא ראתה שהיא מלאה בצביונות שטניים ועם זאת המשיכה, ללא בושה והיגיון, לצפות לברכות ולכניסה אל מלכות השמיים. היא למדה לשנוא ולתעב את עצמה, וכבר לא חשבה שהיא טובה יותר מהאחרים. היא לא העזה להתרברב באהבתה לאל או לדרוש שייתן לה גמול או שיכתיר אותה. במקום זאת, היא הייתה מודעת לכך שעליה לקבל את השיפוט והזיכוך של האל מתוך רצון טוב, לחפש להתנער מצביונה המושחת, ולעשות כמיטב יכולתה כדי למלא את חובתה כיציר בריאה. לאחר ששמעתי את השיתוף שלה, הבנתי טוב יותר את האופן שבו האל מבצע את עבודת השיפוט שלו באחרית הימים. חשבתי שעדותה החווייתית הייתה מעשית ביותר והועילה לי מאוד. חשבתי על איך שאני בדיוק כמוה. הכומר גילה כלפיי העדפה והפקיד בידיי מטלות, אז האמנתי שאני טובה יותר מאחיי ואחיותיי והתנשאתי עליהם. בבית, תמיד חשבתי שהחיים של כולם צריכים לסוב סביבי. זה היה הצביון הגאוותן שלי. חשבתי ששיפוטו וזיכוכו של האל באחרית הימים יוכלו גם לטהר ולשנות אותי מהקצה לקצה. המשכנו לדבר עד מאוחר באותו לילה, וזכיתי להזנה רוחנית רבה וחשתי מסופקת מאוד.

מאוחר יותר, קראתי רבים מדברי האל וגיליתי שלא רק שדברי האל חושפים את האמת מאחורי שחיתותה של האנושות ומאחורי תעלומות עבודת האל, אלא שהם גם מפרטים איך להתנער מצביונות מושחתים, איך לחיות חיים בעלי משמעות, ועוד היבטים רבים של האמת. הבנתי שדברי האל הכול יכול הם האמת וקולו של האל. נעשיתי משוכנעת לחלוטין שהאל הכול יכול הוא ישוע אדוננו בשובו, וקיבלתי עליי באופן רשמי את עבודת האל הכול יכול של אחרית הימים. אני מביטה לאחור על השנים הללו שבהן האמנתי באדון בזמן שחייתי בחטא ללא הכוח לשחרר את עצמי מציפורניו... הייתי כה מבולבלת לגבי סוגיית הכניסה למלכות השמיים. עכשיו מצאתי סוף סוף את הנתיב לטיהור ולמלכות השמיים! תודה לאל הכול יכול!